שיעור הקבלה היומיFeb 2, 2019(צהריים)

חלק 2 בעל הסולם. עיתון "האומה"

בעל הסולם. עיתון "האומה"

Feb 2, 2019

שיעור ערב 02.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 489, עיתון "האמה", היחיד והאומה

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם,, בעמוד 489, "עיתון האמה", אנחנו בטור ב' בפסקה האחרונה למטה.

"ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד.

והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם."

אנחנו לא כמו כל אומות העולם, שוב, להדליק את כל האש בתוכנו, לחבר את עצמינו לאומה אנחנו יכולים אך ורק אם אנחנו נעבוד חזק על האיחוד בינינו כי מצד הטבע אין לנו שום שייכות ממש להיות עם אחד, כמו שבעל הסולם אומר שאנחנו אחים לצרה ואנחנו כמו אגוזים בשק ואין אותו היסוד המשותף שיכול לקשור אותנו יחד.

לכן לעבוד על האיחוד, לסדר את החינוך הלאומי, על זה אנחנו בזמן האחרון מדברים איתכם וזה אך ורק להסביר בינינו ולהסביר לכל האומה עד כמה שאנחנו חייבים להיות בקשר הטוב זה עם זה ובזה אין לנו מה ללמוד מאומות העולם כי אצלם זה קשר טבעי והם לא עושים בזה שום הפרעה בשורש שלהם.

מה שאין כן אנחנו כן, אנחנו נפרדים בשורשינו כ-70 אומות העולם וחייבים להשתדל למעלה מזה להתקשר בינינו.

לכן כשמעוררים את החיבור אפשר לעורר אותו אך ורק על ידי החיבור המלאכותי בינינו בעשיריות, מאות, אלפים וכן הלאה על ידי המאור המחזיר למוטב. אי אפשר אחרת. שום חינוך אחר רגיל כמו שזה יכול להיות בכל קבוצה, בילדים, בגדולים, לא יעזור לעם ישראל להתחבר, לא יעבוד, עלינו יכול לעבוד רק המאור המחזיר למוטב בגלל שאנחנו כולנו בשורשנו שק של אגוזים.

אם היום היו נעלמים כל אלו שעומדים כדי לשחוט אותנו, לא היה אף אחד נמצא ליד השני בכלל, היינו מתפזרים לכל כיווני העולם ורק בזכות האיום שיש עלינו אנחנו מחזיקים את עצמינו יחד מאין ברירה, רק בגלל האיום.

לכן חייבת להיות כאן הסברה ושיטה איך אנחנו מגיעים להכרה מי אנחנו מה אנחנו. בלי שאנחנו נסביר את זה לעם, מאיפה אנחנו, למה אנחנו כאלה, למה אנחנו כאלה אגואיסטים, למה לא חושבים אחד על השני, בלי שאנחנו נגלה את הדברים האלה וודאי שאנחנו נתחיל לדבר בצורה כזאת, אנחנו נקבל תגובה מאוד חריפה, "איך אתם מדברים אל העם, איך אתם אומרים שאנחנו אשמים כמו בשואה" ועוד כל מיני דברים, כן כן, אין מה לעשות, תמיד יבינו אותנו בצורה ההפוכה אבל זה חלק מצער גידול בנים, צער חינוך בנים.

שאלה: הזכרת את אור המחזיר למוטב, זאת אומרת שהיהודים בארץ באיזה שלב יצטרכו לשבת וללמוד כדי שהמאור המחזיר למוטב יעבוד עליהם?

הם יצטרכו ללמוד מה שאנחנו נלמד אותם, וודאי שאתה לא תכניס להם תלמוד עשר הספירות וכל מיני דברים, אלא דברים קלים. אנחנו צריכים אולי להתחיל לחשוב על איזו חבילה שצריכה להיות כדי שפשוט כל איש בישראל יכיר מיהו, מאיפה הוא, מה זה נקרא "עם ישראל", מה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, לא לפי תורה ממש אלא לפי מה שאנחנו מדברים על החיבור המתגבר בינינו עד גמר התיקון. מה מיוחד היום לעומת הזמנים האחרים, שזה נקרא "זמן המשיח", או אל תקרא לזה זמן המשיח אחרת יחשבו שאתה מהמשיחיסטים, אלא שזה זמן מיועד לתיקונים, למה העולם כך מתנהג, מה התהליך שהעולם עובר, למה הוא נכנס למשבר, למה שונאים אותנו ומה תפקידינו.

כל הדברים האלה חייבים להיות מוסברים בצורה כמה שיותר עממית ויחד עם זה כמה שיותר מקיפה.

תלמיד: מה שתיארת עכשיו זה באמת יביא את האור המחזיר למוטב? במה שתיארת כרגע הם יקבלו את זה?

כן, בשבילם זה מספיק. יחד עם זה אנחנו נטפל בהם, אנחנו צריכים לפתוח קורסים דרך האינטרנט, דרך כל מיני דברים עוד ועוד לכל הצורות, לכל הרמות.

שאלה: בן אדם שיעבור למשל חינוך, לא חכמת הקבלה, מספיק שהוא עובר פעם אחת?

לא, הוא צריך להיות כל הזמן בחינוך.

תלמיד: למה? מה ישתנה בו, מה יתפתח בו כל כך שהוא יצטרך להמשיך?

יתפתח בו הכול.

תלמיד: למרות שאנחנו לא מדברים איתו על קבלה?

לאט לאט בהדרגה יתפתח בו הכול.

תלמיד: וההתפתחות תהיה שונה מהתפתחות של מי שכן עם נקודה שבלב?

ודאי אבל בהדרגה, הוא לא צריך להיות בהשתתפות השלמה, המלאה, אבל בכל זאת, לכל אחד ואחד יש נקודה שבלב בטוח, אלא אם תתעורר אז הוא ירצה יותר ואם לא אז פחות.

תלמיד: אבל מה קורה אם לא תתעורר בו הנקודה ואנחנו אומרים לו שזה יתכן דרך חיבור, או אפילו הידיעה שהחיבור יכול להיות הפתרון לכל הבעיות שלו בחיים?

לא "אנחנו אומרים", אנחנו צריכים להסביר לו את זה בצורה כזאת שיהיה לו ברור.

תלמיד: כן אבל מה דורש תהליך? אמרת לי, בסדר, אני הולך עכשיו הביתה לעבודה, למשפחה.

בסדר גמור אבל תדע שהגורל שלך תלוי בכמה שאתה מחובר לאחרים, אנחנו העם ואנחנו קובעים את הגורל שלנו. אנחנו היחידים שאף אומה לא קובעת עלינו שום דבר אלא אנחנו על עצמינו בלבד והגורל נמצא בידינו. אם אנחנו נתחבר יהיה לנו יותר טוב, נתפזר יהיה לנו יותר רע וזה גם דרך כל אומות העולם כלפינו, פשוט.

תלמיד: ממה שאני מבין עכשיו, אני צריך למכור לו תהליך, לו רק את הידיעה.

ודאי תהליך, כן.

שאלה: אז מה מיוחד בתהליך שאני צריך אותו לידי כל הזמן? שאני צריך כל הזמן לחזור אליו?

אנחנו כל הזמן עובדים על החיבור בינינו יותר ויותר ובכמה שאנחנו מתחברים יותר מרגישים את עצמינו מצליחים בכל החיים שלנו יותר ויותר, גם בכלכלה, גם באקלים, גם בשלום בית, חינוך ילדים, עבודה, גם באהדת העולם כלפינו, יחס של כל העמים וכן הלאה, הכול, אנחנו מסדרים את המציאות, ממש. זה כמו שאתה יושב בחדר פיקוד ואתה מסדר את הכול, יש לפניך בלגן, זה וזה, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל הדברים יש לך בלגן, אתה מתחיל לסדר את זה, ממש לסדר.

תלמיד: הוא ירגיש שזה כמו משכורת שהוא מקבל מהעבודה?

הרבה יותר מזה, הוא ירגיש שכל החיים שלו מתחילים להיות יותר ויותר מסודרים, פחות בעיות עם ילדים, עם בני משפחה, יותר טוב, הוא נוסע בכביש אין לו בעיות, הוא מגיע לעבודה אין לו בעיות, הוא ממש מתחיל לראות איך שהוא נכנס לחיים יותר סדירים, יותר נוחים.

תלמיד: ואם הוא עוזב את התהליך הוא מרגיש שזה קצת מתפורר לו?

אי אפשר להגיד שזה מרגע לרגע עובד ככה אבל יכול להיות שנרגיש אפילו עד כדי כך, כן.

שאלה: זה לא מסתדר לי, הוא מתקדם מטוב לטוב, לטוב, לטוב או שאחרי הטוב מתגלה משהו יותר שלילי שהוא צריך להתמודד איתו?

לא, לא שלילי, הוא לא עובד על שני הקווים, ועל הקו האמצעי, הוא מתקדם אחריך, אז עד כמה שאתה מתקדם ומקדם אותו, ככה הוא הולך אחריך, הוא לא יודע, בדרך שאתה משלם על כרטיס, שאתה עושה עבודות, זה כמו שהתינוק, הילד הולך אחריך. כביכול הכול כך צריך להיות, הוא לא חושב על התשלום.

תלמיד: רק על קו אחד הוא הולך? זה מה שאמרת?

כן, אחריך בקו אחד, כמה שאתה מספק לו ככה הוא מתקדם, לאט לאט אחר כך זה ייכנס ליותר אבל על זה עוד נדבר.

תלמיד: כשאתה אומר, כן ייפתרו לו כל הבעיות של חינוך ילדים, כלכלה, עניינים, זאת תיאוריה, מה במעשה, מה ייפתר לו? אני מספר לו שזה יהיה לו, אבל מה בפרקטיקה?

למה לא?

שאלה: למה כן?

כי כל זה נובע מאותו כוח אחד, למה זה לא צריך להיות? אם אנחנו מתקרבים לבורא למה החיים שלנו יהיו יותר גרועים? הם יכולים להיות יותר מחודדים כלפיך, כשאתה נמצא בראש הפרצוף ואתה נמצא בבירורים והכנות ובזיווג דהכאה וכן הלאה, אבל אצלו לא צריך להיות דבר כזה, אם הוא מחובר אליך, הוא לא ירגיש את כל הדברים האלה.

שאלה: מה זה אומר שהוא מחובר אלי, אלינו, לגוף?

שהוא מבצע בלבד את מה שאתה מלמד אותו, ברצון להצטרף.

שאלה: וזה יפתור לו את כל הבעיות בחיים?

כן.

תלמיד: זה יהיה מוכח ונוכל ממש לראות את זה?

כן וגם לכל אומות העולם זה יהיה כך, חוץ מאתנו, אצלנו יהיו בעיות ואנחנו נצטרך לפתור אותן. בעיות איתם ובעיות עם הבורא, כמו ראש הפרצוף שהוא דואג לכל דבר.

שאלה: והוא לא קשור בכלל לבעיות האלה?

יש לו רק בעיה אחת, להתבטל לחינוך.

שאלה: להתבטל לחינוך זה אומר שהוא בא ל"קבלה לעם" בני ברוך, ולומד את עקרונות החיבור בעצם?

כן, נגיד שאולי זה כבר לא יקרא "קבלה לעם" אולי, משהו יותר עממי.

תלמיד: אתה אומר שצריכים כבר להתחיל לבנות ולעשות ומצד שני אתה גם אמרת בבוקר לא לעשות תנועות חדות אלא להיות שקולים יותר.

כן, בכל זאת הייתי מוציא עיתון, בעיתון אחד של ארבעה דפים אתה יכול לספר המון, ומכל שכן בשמונה דפים. פעם הוצאנו עיתון עם לא מעט דפים. אני חושב שאפשר להוציא עיתון על עקרונות הספרון הזה שמדבר על "למה שונאים אותנו", אנחנו יכולים להסביר על כל מיני דברים כאלה כך שזה יגיע להמון אנשים, וצריך לבדוק כמה זה יעלה.

תלמיד: זה לא יעלה הרבה.

נניח שמונה עמודים.

תלמיד: זה תלוי בכמות העיתונים.

זה באמת תלוי בכמות. אני רוצה עיתונים כאלה כדי לפזר לכל הארץ.

תלמיד: 50,000?

50,000 עותקים.

תלמיד: כדאי שאבדוק מחר בבוקר. המחיר גם השתנה מהפעם האחרונה שהוצאנו עיתון, זה היה מזמן.

טוב. בסדר. אבל אני בכל זאת חושב שזו ההפצה, משהו יטפטף מהעיתון לבני אדם.

תלמיד: אנחנו רוצים את העיתון הזה לפני הכנס, כפרסום לכנס, או מאוחר יותר?

אני חשבתי שכך, אבל כבר אמרו לי שלא, שלא כדאי, שאנשים לא מוכנים, שאין לנו כוחות. יש לכם חשבונות משלכם.

תלמיד: אז אתה רוצה את עיתון לפני הכנס.

איך אפשר עכשיו להפיץ אותו, לפני הכנס? אני לא יודע אם יש לזה זמן, אם יש לזה תקציב. אני רק אמרתי כבר מזמן, אבל מה שלא נוח לכם, מה שאתם לא מבינים, אז אתם דוחים. ואני חושב שזו חובה, אחרת אנחנו לא נגיע למצב שכולם ידעו עלינו לפחות קצת מהאמת. אתם רוצים לחכות עוד? תחכו, ואחר כך תראו שזה נכון. אין מה לעשות.

תלמיד: נעשה עיתון. אבל חוץ מהעיתון שזו פעולה של מכה אחרת, אני שואל רגע באופן כללי על כך שאתה אומר שצריך לצאת למהלכים גדולים יותר לחינוך של העם, יש פעמים שאני שומע ממך שזה ממש ברמה של פניקה שכבר צריכים לצאת ולעשות, ויש פעמים שזה נשמע כמו "לא, תחכו, לאט לאט" כמו לתת עוד כמה שנים לאנושות להתבשל, ואז לצאת.

תלוי על מה מדברים. יש דברים כאלה שאיתם אנחנו נצא בעוד שנתיים שלוש, עשר שנים אולי, ויש דברים שעכשיו אנחנו צריכים לעשות וכבר נמצאים בפיגור. תלוי על איזה שלבים אתה מדבר, על איזה חומר אתה מדבר, על איזה פעולות, הכל תלוי.

שאלה: במה אנחנו בפיגור מבחינת ההסברה?

וודאי שאנחנו בפיגור בהסברה של מה זה עם ישראל, ובשביל מה הוא קיים ולמה, ומה קורה אתנו, מה עם המשבר העולמי, מהו המשבר באירופה, על האנטישמיות שמתגברת וכן הלאה. צריכים לטפטף הסבר על זה, ולשים לב שזה יגיע לכל הישראלים, אומנם שהם לא רוצים לראות ולשמוע. אם אתה מכין אותם לפני, זה נקרא שאתה דואג לחינוך, אם אתה מגיע אחרי, זה כבר לא חינוך. חינוך זה נקרא שאתה מגיע לבן אדם ומכין אותו לדברים השליליים, למכות, לבעיות, כדי שהוא יידע איך לקבל אותם נכון.

תלמיד: זה לא מעניין אותם, זאת הבעיה. לא אכפת להם מה"ברקזיט" ואירופה וכל מה שקורה. לא מעניין.

אני מבין את זה לא פחות ממך, אבל מה אתה רוצה? לחכות עד שזה יעניין אותם? שאתה תעמוד בכניסה לאושוויץ ותחלק להם את העיתון? אני אומר לך בשיא הרצינות, ככה חשבו גם לפני שמונים שנה. פשוט מאוד.

תלמיד: אז מה משתנה עכשיו?

משתנה שעכשיו יש קבוצת בני ברוך שהיא יכולה להבין שהתפקיד שלה זה לספר לכולם, גם בעל הסולם מזהיר על זה, ואנחנו צריכים לממש, לבצע מה שבכוחנו. אני לא מפחיד סתם, לא רוצה, אלא ההיפך, אני אומר על זה שהחינוך הזה הוא התיקון. וגם כשאנחנו עושים עיתון ומפזרים אותו בעם, בזה אנחנו כבר עושים תיקון, ולא חשוב עד כמה שהם מבינים, נכללים, הם רוצים את זה או לא רוצים את זה. החינוך מגיע למי שלא רוצה. אתה לוקח ילדים, מושיב אותם בבית ספר, "שב" הוא יושב, "תסתכל על הלוח" הוא מסתכל. אתה מתחיל למלא אותו עם כל מיני דברים. זה נקרא חינוך. זה לא שהוא בא אלייך ומבקש ממך "תספר לי בבקשה מה קורה שם" לא. וודאי שלא. כי אנחנו מדברים על העם.

כל הבעיה היא שאתם לא רוצים לקבל חינוך, שאת מה שאומר לכם המורה, גם אתם לא רוצים לשמוע. זאת הבעיה. ואני לא יכול לתת את זה בתור פקודה. אמרתי את זה לפני כמה חודשיים, זה עבר ליד האוזן, אמרתי שוב עוד אחרי כמה חודשיים, ושוב זה עבר, וככה זה.

תלמיד: רציתי לספר בהקשר הזה שהייתי באירוע והתבקשתי להגיד כמה דברים והקראתי את מאמר "אהבת חברים" של רב"ש, לפני 130 איש. אני רוצה להגיד שקודם כל הייתה התפעלות עצומה מהמאמר. הקראתי שם קטע אחד לגבי "חמור טועה בשדה" אבל השארתי אותו כמו שהוא. הרבה מאוד אנשים, כולם חילוניים, ניגשו ורצו לדעת מה זה הדבר הזה. מאוד הרשים אותם הפסוק "את אחיי אנוכי מבקש. הגידה נא לי איפה הם רועים", ובכלל את הרוח הזו שרב"ש הביע במאמר. ואני יכול להגיד לך שאני מאוד התפלאתי כי הייתה הרבה מאוד התפעלות, ואפילו הייתי אומר התרגשות מזה. יש הרגשה שאנחנו אולי קצת מכשילים את עצמנו, יש לנו טקסטים שהם נגישים לקהל, בעיקר של רב"ש, שאפשר להנגיש אותם לקהל.

כן. וודאי שיש. ויש גם קהל לזה, כולם מכירים את תורה, איכשהו שמעו על כל הסיפור הזה של יציאת מצרים, משהו כזה. תתחילו להסביר להם קצת, בצורה פנימית, אבל מאוד פשוטה מה זה נקרא שאדם "יוצא ממצרים", שהוא עובר את המצבים הללו, אבל להסביר באופן של סיפור יפה, פנימי, כמו שמספרים בסרט את מה שעובר על האדם. תסביר לו את זה, איך אדם עובר את המצבים האלה. איך זה קורה עם האגו שלו ואיך הוא מתעלה מעל זה, איך הוא רוצה ולא רוצה להגיע, כולל "את אחיי אני מבקש" וכן הלאה. בשביל מה לומדים?

טוב, מה שיש לעשות אני עושה.

הוא אומר שאנחנו צריכים קודם כל להגיע למצב שאנחנו צריכים לסדר לעצמנו חינוך לאומי, מה שלא חושבים או כן חושבים החכמים שכאן, בעל הסולם אומר כך. "לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה".

"וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. כי מתחילה בונים את היסוד באופן בריא ומספיק להמשא, שרוצים להעמיס עליו. ואחר זה מתחילים לבנות הבנין. אבל חבל על מי שבונה בנין בלי יסוד מוצק כראוי. כי מלבד שאינו בונה כלום, הוא גם מסכן עצמו ואת אחרים הסמוכים אליו, כי לכל תנודה קלה יפול הבנין ואבניו יתפזרו לכל רוח.

וצריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור. כי הגם שכונתי להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית, - עם כל זה, אין זאת מזדהה כלום עם שוביניזם או פשיזם, השנוא כל כך עלינו. ושמצפוני נקי מזה לגמרי. כי הגם שלפי צלצול החיצוני של המלות, נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שוביניזם אינם אלא אהבה לאומית נפרזת, ברם ביסודם רחוקים זה מזה, כרחוק צבע השחור מהלבן.

ובכדי לתפוס ההבדל שביניהם בנקל, יש לדמות זה למדת האגואיזם והאלטרואיזם שביחיד. כי כאמור, התהליך של האומה דומה לגמרי להתהליך של האדם היחיד בכל פרטיו האינדיבידואלים. וזה מפתח כללי להבין בו כל החוקים הלאומים מבלי נטות בהם ימין ושמאל כחוט השערה."

שאלה: הוא כותב שהמטרה היא "לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו". ואז הוא כותב שזה ממש לא אהבה מופרזת בעם שזה שוביניזם או משהו כזה, אלא משהו אחר לגמרי.

כי היסוד של האומה אחרי שאברהם לקח את כל היחידים האלו מבבל, וחיבר אותם תחת הכיפה של "ואהבת לרעך כמוך" זה יסוד האומה, אחרת זאת לא אומה. אם אתה מדבר על עם אתה מדבר על היסוד שלו, למה הקבוצה הזאת קיימת יחד, למה זו קבוצה? אז באומות העולם קבוצות כאלה באו מפני שנולדו מאבא ואימא. אפילו אם הם מילוני איש, בהתחלה היה שם איזה מין זוג, מונגולי, לא חשוב מה. אתה יודע, כמו שאומרים לנו הארכיאולוגים ופלאונטולוגים, ומזה נולדו שם כאלו וכאלו עמים. מה שאין כן כאן, יסוד האומה זה "ואהבת לרעך כמוך" וזה בא מצד אברהם. לכן אברהם נקרא היהודי הראשון.

תלמיד: אז היסוד של עם ישראל זה החיבור הרוחני, זה נקרא אהבה לאומית?

כן. עזוב את החיבור הרוחני, חיבור למעלה מהאגו שמפריד בינינו, זהו. רוחני, אני לא רוצה להשתמש במילים כאלה.

אלו שבאו לאברהם לא חיפשו רוחניות, נניח. הם באו מפני שבבל הייתה בעיה שכולם שנאו זה את זה. והם באו כי הבינו שזאת לא צורת החיים. כמו שעכשיו אנחנו בארץ ישראל מגלים, במיוחד לפני הבחירות, שזאת לא צורת החיים, שאנחנו על ידי זה רק מפסידים מיום ליום. וכל הכוחות שאנחנו משקיעים בזה לא יעזרו לנו ולכל העולם, אלא אנחנו חייבים לחזור ליסוד שלנו.

תלמיד: אז אלה שבאו לאברהם עשו מאמץ לעלות מעל השנאה?

הם לא עשו מאמץ לעלות, הם הבינו שהם חייבים לעלות. שחייבים לעלות ולא שעשו כבר מאמץ. והוא לימד אותם איך לעלות למעלה מהשנאה.

תלמיד: ואז הם הצליחו לעלות, ומה הם גילו?

שאפשר להתחבר.

תלמיד: וגילו את החיבור?

כן.

תלמיד: חיבור שהוא אהבה?

כן.

תלמיד: מה זה אומר לגלות ולהלהיב? מה זה להלהיב, זאת פעולה?

להגיד להלהיב באיזו מילה אחרת? לעורר, להדליק, לסחוף, לעורר יותר.

תלמיד: לעשות אותה כמו אש?

מה זה חשוב לך אם זה אש או שזה לא אש? אתה מבין על מה מדובר או לא?

תלמיד: אני רוצה להבין את זה כדי להגיד את זה לאדם. זה קיים בינינו, הקשר הזה הפנימי קיים?

הקשר הפנימי קיים, אתה צריך רק להחיות אותו.

תלמיד: זה מה ששאלתי, זה מה שאני רוצה להגיד לכל עם ישראל, שזה קיים בינינו ואנחנו צריכים שזה יחיה.

כן, להחיות אותו. אני לא חושב שאם אתה תדבר ברחוב על להלהיב, מישהו, או הרבה אנשים מבינים את זה.

שאלה: כדי להלהיב או להחזיר מחדש, צריך שתהיה איזו הרגשה של משהו שהיה נניח לפני עשרים שנה, אבל נראה לי שרוב העם בכלל לא זוכר שהיה דבר כזה.

בכל זאת, רוב העם לא זוכר אבל הם יודעים שהיה דבר כזה לפני אלפיים שנה, שלושת אלפים שנה, איכשהו. אתה יכול לדבר על זה, אתה יכול לספר על זה. אתה בכל זאת יכול להגיד שיש בנו שורש, שאנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה יותר ממה שאנחנו קשורים עכשיו, כי אנחנו קשורים היום מפני שאין לאן לברוח. תן לכל אחד אפשרות לברוח הוא יברח, כל אחד, בלי יוצא מן הכלל, זה השורש הטבעי שלנו להיום. אל תגיד לי "לא, אני לא רוצה, אני רוצה להיות כאן, בשבילי זה הכי חשוב, איזו חברה יש לנו, איזה עם יש לנו". אם אתה לא חבר כנסת אתה לא תדבר כך.

תלמיד: אבל אם מישהו היה בא אלי ואומר לי פעם היינו מחוברים, אז היום זה לא מעורר בי אפילו נוסטלגיה.

כלום.

תלמיד: אז מה אני עושה עם זה?

אתה לא עושה עם זה כלום. אתה צריך לדעת שאין לנו ברירה כדי להינצל, אלא רק להתחבר. אני לא חושב שיש עוד אפשרות להסביר משהו. אבל אסור לנו לחכות עד שיהיו איומים באמת אמיתיים בפועל, זה לא מתוך אהבה. לילד שלך לא היית מתייחס כך, היית מיד מגן עליו מכל הכיוונים.

תלמיד: איך להעביר את המסר כך, שבאמת כשאני אבוא ואגיד לאדם שרק כך אנחנו ניצלים אז זה באמת יעשה לו משהו? כי אם אני אבוא למישהו ואגיד לו רק כך אנחנו ניצלים, הוא יעיף אותי הצידה.

אז לכן צריכים לדעת איך אנחנו מגיעים לאנשים. אבל בכל זאת צריכים להשתוקק, צריכים שיכאב לנו שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם ולהסביר נכון. כמו שאתה מתייחס לילדים שלך, כמו שאתה מחפש איך אתה מגיע אליהם, שיכאב לך כך. ואם לא כואב? אז תבכה שלא כואב. אני צריך לשכנע אותך?

תלמיד: אותי לא, אבל אני מנסה להבין.

תנסה להבין בכאב לב, אז אתה תבין, תמצא את הדרך. לי אין יותר מה להסביר. אם אתם קוראים את בעל הסולם, אם אתם מבינים מה שכתוב, כל היתר זה שהלב שלך לא דואג לזה. נו, אז לא דואג.

תלמיד: אתמול הייתי עם המשפחה, עם קרובים, ישבתי ודיברתי עם אחד מהמשפחה, וחצי שעה הייתי ממש צריך להסביר לו למה כל הפתרונות שלו בכנסת וחוקים לא יעזרו, עד שאיכשהו אחרי חצי שעה הוא הסכים לשמוע.

חצי שעה? חשבתי חצי שנה, כמה שנים.

תלמיד: אז מה לכתוב בעיתון?

לא יודע, אתה צריך לדאוג. אם אתה תשב ותבכה שאין לך איך לפנות, שאתה לא יודע ותבקש מהבורא שיהיה לך שכל ורגש, אז יהיה לך. כל הבעיה היא שאתה נמצא במצב שאתה לא יכול לשכנע את עצמך, לא שאתה לא יכול לשכנע את הקרוב שלך. הבעיה בך, אם כואב לך הלב אז היית כבר מוצא את המילים, לא היית עוזב את זה, זה היה דופק לך כל הזמן בלב ובמוח עד שהפתרון היה מגיע, מתעלה מבפנים, והוא נמצא.

אלא שאני אומר כבר כמה חודשים שצריכים לעשות כך, אתם עוזבים, הוא לא לוחץ עלינו, מה לעשות, אין בעיה. אז מה עלי לעשות? אני לא יודע. אני גם לא יכול לעזוב את השיעורים שלי, כי אני מחויב בהם, מה לעשות. בעצם לתלמידים שמגיבים כך בצורה אגואיסטית רק שמבצעים את הפעולות, אז הייתי עוזב את כל הלימוד, באמת. אני לא מרגיש שאתם דואגים, שאתם שומעים ממני ואתם דואגים.

קריין: עמ' 490, פסקה אחרונה בטור א'.

"וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו.

וכמובן, שכל הנוהג כן, יש לחשבו לאלטרואיסטי יוצא מהכלל. אכן מי שמוותר גם מחלקו המינימלי לטובת זולתו, ומסכן בזה את קיומו עצמו - כבר זה בלתי טבעי לגמרי, שאי אפשר לקיים זה, אלא פעם אחת בחיים.

אמנם מאוס לנו מאד האגואיסט המופרז, שאינו דואג כלל לטובת זולתו, שמחומר הזה באים החמסנים, הרוצחים וכל בעלי תרבות רעה למיניהם. כן הדבר באגואיזם ואלטרואיזם לאומי, אשר גם אהבה הלאומית מחויבת להיות טבועה בכל יחידי האומה לא פחות מאהבה האגואיסטית האינדיבידואלית שבהיחיד לצרכיו עצמו. דהיינו, גם כן בשיעור המספיק לשמירת קיומה של האומה בתור אומה, שתוכל לשאת את עצמה. והעודף על שיעור הזה המינימלי, אפשר להקדיש לטובת ההומניות, לכלל האנושיות בלי הבדל לאום או גזע.

ולעומת זה, שנוא לנו בתכלית, האגואיזם הלאומי המופרז, החל מהאומות שאינם דואגים כלום לטובת זולתם, עד החומסים ורוצחים אומות אחרות להנאת עצמם, שזה הנקרא בשם "שוביניזם". ומכאן שאותם, אשר מטעמים הומאניים אלטרואיסטיים, פורשים מלאומיות לגמרי ונעשים לקוסמופוליטים, הם בטעות יסודם, כי הלאומיות והומניות אינם כלום "תרתי דסתרי".

מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם," אתם שומעים מה שהוא אומר. הוא אומר שאהבה לאומית בתוך אומה, זה כמו אגואיזם ביחיד. כמו אגואיזם ביחיד כך האהבה הלאומית באומה, שזו תופעה אגואיסטית. לכן אין בזה שום בעיה להסביר לעם שכדאי להיות כמה שיותר יחד מגובש ומאוחד בזה. "כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה.

ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה. כי אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין אומות העולם זה אלפים שנה. ורק יחידים, נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה לאומית טהורה. אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני במולדת משותפת, והשלישי בהדת המשותפת, והרביעי בהיסטוריה משותפת - ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה. שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם שהוא בא ונצטרף אליה, ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה.

מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה. אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו. ואיך יצויר זה בשעה, שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו לתפקיד הזה?

ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם ערכין חשובים, שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה אינם מספיקים כלל להשען עליהם, כעל יסוד לקיום אומה ברשות עצמה. כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד.

יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו - הוא הבריחה מהגלות המר. אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה, נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות.

ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות בשדה זו."

שאלה: זה לא הכי מובן מה שבעל הסולם אומר, שאנחנו מתוך שבעים אומות. יש אחוז שהצטרפו במהלך הדורות, אבל כעם, מובן שאנחנו בני אברהם, בני יצחק.

אתה מדבר על הגשמיות או הרוחניות שבעם?

תלמיד: גשמיות.

בגשמיות אנחנו תוצאה מבבל, כשכל שבעים האומות שהיו בבבל הגיעו לאברהם על פי הכרוז שנתן והוא חיבר אותם תחת כיפת "ואהבת לרעך כמוך". לכן אנחנו התוצאות משבעים שורשים של אומות העולם. ואין דבר כזה עם ישראל, אין עם כזה בכלל, לא נמנה בין העמים כמו שכתוב בתורה. זה עם ה'. לָמה? כי הוא קיים רק בתנאי שיש ביניהם חיבור של אהבה ולא שום דבר אחר. אין עם כזה ביולוגי.

תלמיד: אם אני אדם מהשורה ששומע את הדברים האלה, [מה אני מבין?]

זה משהו אחר, אז אל תגיד שאין יסוד לעם ישראל גשמי, רוחני וכן הלאה. אתה מדבר כבר על ההסברה, איך אנחנו נסביר את זה. כאן אני באמת לא יודע, גם אני מרגיש את עצמי חלש להסביר. תראה גם איך בעל הסולם כתב, אבל עד היום הזה נמצאים באותו מצב.

מה אתה ממליץ לעשות?

אבל בכל זאת, כשאנחנו אומרים שאנחנו לא עם כמו כל העמים, שאנחנו משבעים אומות העולם, אז ברור לנו למה אנחנו לא יכולים להיות מחוברים. תראה מה שקורה עכשיו לפני הבחירות, תראה מה שקורה בין כל היהודים.

תנסה לתאר לעצמך, שהיחס המיוחד ליהודים שיש בכל העולם, הוא נעלם ופשוט לא רואים אותם שהם מיוחדים, והם כמו כולם, היחס אליהם זהה, שווה, ללא שום הבדל. תעשה מה שאתה רוצה, עם פאות, בלי פאות, עם זקן, בלי זקן, עם ציצית, בלי ציצית, עם מה שאתה רוצה, תתאר לעצמך שפשוט לא רואים את זה ומתייחסים אלייך כמו ליפני, כמו לאמריקאי, כמו לכל אחד ואחד.

האם היהודים היו מתחברים ביניהם? אף אחד לא היה מתחבר לשני. האם הם היו מרגישים את עצמם ששייכים לאיזה אומה? אני לא חושב. אם תיקח [מהם] את הדת, אז בכלל מה הקשר? ולמרות הדת תראה מה שיש, איזה מחלוקות.

שאלה: כשאומרים אהבה לאומית, על איזה בסיס אפשר לתת לכל יחיד באומה משהו שהוא יכול להתגאות בו.

אני לא יודע. [על] אהבה אנחנו לא מדברים, אבל שייכות ללא אהבה לאומית, זה נקרא קשר בין חברי האומה ללא שום לחץ חיצון, ללא שום הפחדה חיצונה, ללא שנאה מכל העולם שכבר טבועה בנו, שאנחנו מרגישים בפנים, שבכל זאת אנחנו צריכים איכשהו להיות מוכנים ליחס הלא טוב, ולכן אנחנו מרגישים שאיכשהו כדאי לנו להיעזר זה בזה. אם לא זה, אז יש חיבור בינינו או לא? אין. זאת אומרת אנחנו אחים לצרה.

תלמיד: כן, אבל בהסברה שלנו אנחנו צריכים להבליט את המיוחדות של כל יחיד באומה, שאם הוא מוכן להגיע לחיבור, אז הוא בעצמו יכול להפוך לאדם מאוד מיוחד, גדול, כי אנחנו כעם יכולים להיות מעל כל העמים, לתת איזו גאווה לעם הזה.

זה כבר החצי השני, הוא לא מדבר כאן על זה. כאן הוא דיבר, על איך אנחנו מעוררים קשר בינינו, וקשר בינינו הוא רק רוחני. אין שום קשר אחר בינינו, אין לך במה לאחד את האומה.

תלמיד: ברוחניות שלה, ביכולת שלנו להיות עם רוחני.

כן, רק בזה בלבד.

תלמיד: אז בהסבר שלנו אנחנו צריכים לשים דגש על זה, שעם ישראל יכול להפוך לעם רוחני.

כן. כי כאן בדיוק קמים אומות העולם ומחייבים אותנו לדבר על זה. אם לא היה לחץ ושנאה המתגברת מיום ליום, לא היה לך שום יסוד להגיע לאומה ולהתחיל להסביר שאנחנו צריכים להתאחד ולמצוא את השורש הפנימי, השורש הרוחני שלנו.

תלמיד: אם מסתכלים על כל יחיד באומה, אז הוא באמת מרגיש את עצמו מיוחד, יש לו איזו ייחודיות כזאת, שדווקא רוחניות יכולה לתת לו את המימוש שלו.

בסדר, זה כבר מימוש.

שאלה: הוא אומר, "שאותם אשר מטעמים ההומאניים אלטרואיסטים פורשים מלאומיות לגמרי ונעשים קוסמופוליטים הם בטעות יסודם, כי הלאומיות והומאניות אינם כלום תרתי דסתרי". האם הוא מייחס את זה רק לעם ישראל, או שאנחנו צריכים לדאוג שכל אומה תרגיש לאומיות כזאת, קשר לעם שלהם?

בעצם עד כמה שכל אומה רוצה לקיים את הלאומיות שלה בצורה נכונה, אז היא תהיה יותר בעל מנת להשפיע לזולת לאומות האחרות.

תלמיד: כמי שחי שם בעבר הרבה זמן כאוסטרי אירופאי, לא מרגישים שם כל כך כמו עכשיו נציונאליות, וגם אין דבר כזה שהונגרים אומרים אנחנו הונגרים, או שאוסטרים אומרים, אנחנו אוסטרים, הכול כבר היטשטש.

אתה צריך לחזור ולחיות שם עוד קצת זמן ואתה תראה עד כמה שזה השתנה. כמו שאתה יודע כל התנועה הנאצית באה משם, אז מה כאן הפלא. שאתה אומר שהם לא מרגישים את עצמם, ועוד איך ירגישו.

תלמיד: אבל זה האיגוד נגד המהגרים, זה מה שמבליט כרגע את הלאומיות.

לאומיות היא תמיד נגד מישהו זר. איך יכול להיות בלי מישהו זר שתהיה שנאה, כלפי מי?

תלמיד: באיזה הבחן אנחנו צריכים לעבוד על הלאומיות הזאת. מה יכולה להיות הלאומיות של האוסטרים, שהמיוחדות שלהם היא שהם יתחברו למענה. במה הם, או הגרמנים או ההונגרים יכולים לתרום לכל האנושות, אם הם יתחברו ביניהם בלי ללכת נגד מישהו אחר?

בעד הם לא יכולים, אין להם יסוד כזה. ובגלל שאין להם יסוד לצאת מעצמם, אז תהיה להם שנאה גדולה עוד יותר. כמה שהעם יותר מפותח הוא יותר אנטישמי, זה מה שאנחנו ראינו. גרמניה, אוסטריה, הארצות האלה היו הכי מפותחות, ואז זה מה שקרה.

תלמיד: מהטקסט שבעל הסולם כותב, אני מבין שגם קוסמופוליטיזם זה לא טוב. כך שבן אדם אומר "אני לא משתייך לאיזו לאומיות".

הוא לא יכול לפעול לחיבור אם הוא לא מרגיש את ההבדלים.

תלמיד: אז על מה צריך לשים פה את הדגש, אם אני רוצה לכתוב עכשיו מאמר?

מתוך הנקודה הממוצעת של העם שלו, נקודת החיבור שבעם שלו, כך הוא צריך לפעול.

תלמיד: אני עכשיו רוצה להפיץ באירופה את הרעיון שחיבור הוא טוב, ושצריך איזה חיבור בתוך העם. שהאוסטרים יתחברו אבל ירגישו את הלאומיות, אבל שזה לא יהיה נציונליזם וגם לא שוביניזם.

זה לא טוב. החינוך צריך לבוא לא מהנקודה שאתה בא אליהם ורוצה לחבר אותם עוד יותר לעם. הם מחוברים, ואם אתה תגרום לחיבור יתר, אתה תגרום ודאי, בהכרח, שזה יקרה כנציונליזם.

תלמיד: אז למה אנחנו צריכים ללכת היום, ולדבר על איחוד?

אנחנו לא פונים אליהם בצורה כזאת. אנחנו פונים אליהם כדי להסביר שישראל צריכה להתאחד ובזה היא תגרום לאיחוד של כל העמים, כי היא תוצאה מ-70 אומות העולם. אנחנו לא יכולים ללכת לכל עם ועם ולספר להם על משהו, להסביר, חוץ מהנקודה הזאת.

תלמיד: אז הלאומיות שבעל הסולם כותב עליה כאן, האיחוד, הוא בעצם מכוון את זה לעם ישראל?

עם ישראל צריך להגיע לאיחוד. במידה שהוא מגיע לאיחוד הוא מקרין את כוח האיחוד לכל האומות. הוא לא הולך אליהם אפילו להסביר את זה.

תלמיד: ו-70 האומות האלה, כל המדינות האחרות, להם אנחנו צריכים להגיע עם רעיון של קוסמופוליטיזם?

לא צריכים להגיע אליהם עם שום דבר.

תלמיד: חיבור בין העמים, חיבור בין אנשים.

לא. זה יבוא מתוך זה שאנחנו נהיה מחוברים. הם יקבלו את זה בתת הכרה, לא על ידי הסבר. על ידי הסבר שום דבר לא קורה. בעם ישראל איכשהו, אולי, וגם מה שאני מדבר על ההפצה בעם ישראל והחינוך של עם ישראל, אני מדבר בצורה חיצונה. אבל עיקר כל ההשפעה על עם ישראל תהיה מתוך זה שאנחנו נהיה מחוברים, שאנחנו נעשה את החיבור בינינו, ומזה זה יתפזר בכל האומה.

תלמיד: את המסר של מה צריך לקרות בעם ישראל אני מבין. אבל איזה מסר אנחנו צריכים לפזר למשל באירופה?

שום מסר, חוץ מדבר אחד, תעזרו בלחיצה הנכונה על עם ישראל להיות מחוברים, שיבינו שהם חייבים להיות מחוברים, שזה מה שאומות העולם דורשות מהם. ומזה יבוא החיבור בין כל העמים, בתוך כל אומה ואומה ובין כל העמים בצורה יפה.

אני לא הולך להסביר להם שום דבר. שב ואל תעשה כלום במקום לפנות לאוסטרים, זה עדיף. אין מה להסביר להם. תסביר להם למה הם שונאים יהודים. יש ספר תעבד אותו ותשלח להם.

שאלה: זה לא יותר קל לא להסביר לעמים באופן נפרד שכל האנושות מחוברת ברשת אחת? זה כבר ידוע כמעט לכולם וכולם מפרסמים את זה. זה עדיף מאשר לומר ספציפית לעם הזה להתחבר או לעם אחר.

אבל חוץ מהרשת הזאת של העכביש, יושב עכביש בצד שנקרא "עם ישראל" ולא נותן להם להיות ברשת הנכונה.

תלמיד: את זה צריך להסביר לעם ישראל, אבל לא לעולם. לעולם אנחנו צריכים להסביר שכולנו מחוברים ברשת אחת.

זה קל, את זה הם מבינים מכל מיני הסברים אחרים. מה לעשות עם זה שאנחנו כל כך מחוברים. היינו קצת מחוברים בטוב בכמה עשרות השנים האחרונות, ועכשיו נגלה שזה החיבור הרע. מיום ליום מתגלה יותר הקשר בין המדינות, כקשר הרע. מה הלאה?

תלמיד: אתה מדבר על עם ישראל.

כן, זה העיקר, זה הפתרון.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו תקועים רק בדבר אחד. שאנחנו מפיצים לעם ישראל שהחיבור הוא הדבר הכי חשוב וזה מה שמאפיין את העם הזה. אז הם שואלים איך להתחבר. האם להגיד להם שמימוש החיבור הוא בתפיסה, במחשבה ובלב ולא בפעולות חיצוניות, להתחיל לחשוב על זה שאנחנו מחוברים וצריך לגלות את זה, זה הכול רק לחשוב על זה כל הזמן?

כן.

שאלה: אז למה אנחנו לא אומרים, כי לכולנו היו פה שאלות על כך שאנחנו לא יודעים איך להסביר להם איך להתחבר?

רק לחשוב על החיבור זה מספיק. אם אדם משנה את התפיסה שלו, זה מספיק כי הכול פועל כבר על המציאות. איך אנחנו פועלים? קודם חושבים, מרגישים, בפנים משתנים ואחר כך עושים משהו.

תלמיד: אני שמעתי אותך הרבה פעמים אומר שהמחשבה זה כוח יותר מפצצת אטום. אם הכול במחשבה והרבה אנשים מתחילים לחשוב, כאופנה שמתחילה להיווצר שהתפיסה החדשה זה חיבור, זה דבר שצריך לעבוד, זו בעצם השיטה למימוש.

כן. זה עניין ההפצה, וזה עיקר החינוך.

(סוף השיעור)