שיעור בוקר 20.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 459, מאמר "השלום בעולם", כותרת "זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה".

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן."

יש כאן שאלה איך אנחנו מגיעים למטרת החיים שלנו, למה שכבר הוכן לנו, ואיך אנחנו רוכשים לשם כך את חוק ההתפתחות, מבינים אותו, מרגישים אותו, פותחים אותו לפנינו, וכך מתקדמים מהמצב של האדם עצמו, למצב הכללי של כל המציאות.

"המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן."

זאת אומרת, ודאי שנגיע למטרת הבריאה שאותה הבורא קבע מראש, אבל הדרך הזאת היא מאוד מאוד ארוכה ומתמלאת בכאבים נוראיים, כי בכל שינוי שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להרגיש מהו הכוח שפועל עלינו כדי לפתח אותנו, וזה כוח מאוד מאוד לא נעים, הוא ממש שובר אותנו לחלקים, ולכן יש לנו גם ממשלת הארץ.

"ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה." כן.

"ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ."

אנחנו יכולים למהר את הקץ, לקרב אותו אלינו, להיכנס לתכונות הדומות לבורא בהזדהות, בהשפעה, וכך אנחנו ממהרים את הקץ. ואז לא צריכים להיכנס לתהליך של עוד כמה אלפי שנה ולהתפתח כל פעם על ידי כוחות הטבע שמחייבים אותנו כל הזמן להשתדל להתהפך כך וכך, אלא אנחנו לומדים מראש איזה מצב אנחנו צריכים לקבל ולכן ההתפתחות שלנו וחוק ההתפתחות של הבורא הולכים יחד, יד ביד.

"אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן."

שאלה: תמיד כשאנחנו לומדים את המאמר הזה מתעוררות כל מיני שאלות למה הבורא עשה כך ולמה הבורא עשה כך. האם תוכל לכוון איך לגשת למאמר הזה וללמוד אותו נכון? כי ההרגשה שהתלונות לבורא זה לא הכיוון הנכון אלא צריך לעשות משהו אחר.

אני לא מבין בדיוק מה אתה שואל אבל אני אגיד כך, אנחנו צריכים לחקור מה עשה הבורא והמקובלים הם אלו שפותחים לפנינו את מפת הדרכים למצב הנעלה ביותר, לגמר התיקון, ואנחנו ר צריכים לחקור ולראות איך אנחנו משיגים את המצב הזה. ודאי שמלכתחילה אנחנו לא מרגישים אותו, לא מבינים אותו, הוא נמצא לפנינו בצורה כזאת שלא יכולים לחקור אותו אפילו, אבל לאט לאט על ידי העשירייה, על ידי "איש את רעהו יעזורו", אנחנו יותר ויותר מבינים ומרגישים את הכוח העליון שמלווה את כולנו מתחילת הבריאה לסוף הבריאה, וקוראים מאמרים ולומדים וזה מתקבל יותר ויותר, כך אני שומע מאנשים.

תלמיד: האם נכון להגיד שכל המאמר הזה הוא בעצם רק לנו ואין מה ללכת עכשיו ולהסביר אותו לאנושות?

אפשר להסביר אותו כי הוא בכל זאת מדבר על הסבל של כולנו, רק למקובלים יש מרשם איזו תרופה אפשר לקבל כדי להגיע לתיקון יותר מהיר, בדרך מהירה, בדרך קלה.

תלמיד: הקושי הכי גדול, אם רוצים לנסות לתקן משהו, הוא שאתה צריך לדעת לאיפה אתה צריך להגיע, אם היית יודע מהי המטרה אז איכשהו התיקון היה יותר ברור.

אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, זה ידוע.

תלמיד: זה ברור. אבל אמרת שאפשר אולי לקחת את המאמר הזה ולהסביר אותו לעולם, איך אפשר להסביר לעולם מהי דבקות בבורא?

השתוות הצורה.

תלמיד: לרוב האנשים בעולם היום אין בורא, אין בכלל התייחסות לדבר הזה, הם מדברים אולי על הכוח של האני, של העצמי, כל מיני סיבובים כאלה.

אין כאן מה לשאול. יש לפניך דרך, אתה רוצה תתקדם בה, ויש עוד אלף ואחד שבילים שאתה יכול ללכת בהם וללכת לאיבוד. זה מה שאומרת חכמת הקבלה, היא נותנת לנו מפת דרך.

שאלה: אנחנו נמצאים בזמן שאירוע גדול מאוד קורה לעם שלנו, לא ברור בדיוק לאן זה ילך, אבל ברור שזה משהו גדול שיעצב את העם ואחר כך המצב לא יהיה אותו דבר.

האם מהמקום שלנו אנחנו אמורים להמשיך בלימוד כרגיל, בחיבור, בתפילה "דפיקו בתר דפיקו", או שאנחנו צריכים להתייחס למציאות הזאת באיזושהי צורה? כי כל התלמידים שלך, אני חושב, נמצאים מצד אחד באיזה אירוע גשמי גדול ומצד אחר אנחנו ממשיכים באיזו שגרת לימוד, הכול בסדר, עוד מאמר ועוד מאמר, ולא מחברים בין הדברים.

זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", שמשיעור לשיעור, ואני עוקב אחריכם ורואה, אתם בכל זאת קולטים את זה.

תלמיד: זה קצת מרגיש שאנחנו מתעלמים מהמציאות שמתפתחת סביבנו.

אנחנו לא מתעלמים משום מציאות חיצונית. אנחנו רק צריכים להיות קרובים ככל האפשר למטרת הבריאה הכללית, ו"אז יאמרו בגוים", היינו בכל עם ישראל ובכלל בכל העולם "הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו שמחים"¹, ואז התהליך והתכלית יהיו יותר ויותר ברורים לכולם. ועכשיו, בינתיים, הם לא צריכים ולא מרגישים שהם מחויבים לאיזה תהליך ותכלית ולכן אנחנו גם לא יודעים בדיוק איך להתקרב אליהם, איך להתקשר אליהם, ואיך איתם יחד להתחיל לעלות להר ה'.

תלמיד: אני מקווה שיתבהר לנו בהמשך.

לנו זה יתברר בקרוב, ויש כאלה שזה כבר מתברר להם.

שאלה: כתוב כאן על מכבש ההתפתחות שדרכו אנחנו מתפתחים אל המסע הסופי, וגם כתוב על דרך אחישנה. מה בדיוק אנחנו מאיצים בכל רגע?

אם אנחנו מושכים אור מלמעלה, הוא פועל עלינו ומפתח אותנו.

תלמיד: פשוט ישנו סדר מסוים?

הסדר לא משתנה, משתנה המהירות, כי אם אנחנו משתוקקים לאותו כיוון כמו התהליך הכללי, אז אנחנו נכללים בו ומתפתחים יותר מהר, זה נקרא "אחישנה". אם אנחנו לא הולכים איתו יחד, אז אנחנו בכל זאת מתפתחים אבל כבר נגד הרצון שלנו, וזה נקרא "בעיתו", בזמנו.

תלמיד: ישנו סדר של תיקונים מסוימים שמתרחש בעולם עם כל אדם, בכל רגע קורה משהו מסוים וזה מוביל את האדם לתיקון. מה אנחנו מאיצים כאן, האם משהו מתכווץ מבחינת האירועים?

נכון, אנחנו "ממהרים את הזמן" כמו שכבר למדנו.

תלמיד: האירועים האלה מתרחשים במישור שונה?

האירועים האלה יכולים לעבור מהר לשנות אותנו ולהציב בכל פעם במצב חדש. ולפעמים הם יכולים לעכב אותנו כלומר, לעזור לנו להכיר במקום שבו אנחנו נמצאים ובמה עלינו לעשות בהמשך.

תלמיד: אז ישנם אירועים שהחברים דיברו על מה שקורה בעולם בפרט בישראל וזה מה שחייב להתרחש ככל הנראה על מנת לגרום להתפתחות. במי זה תלוי שזה יתפתח בצורה ארוכה ואנחנו נתפתח או שזה יקרה מהר?

זה תלוי בנו, עד כמה נגיב מהר למה שהבורא עושה איתנו.

תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו נגיב בצורה נכונה וזה יקרה ברגע?

זה אומר שאנחנו הצלחנו להבין, להכיר, לכלול בנו את כל אותם השינויים שהבורא רוצה להעביר עלינו.

תלמיד: איך בדיוק לפתוח את זה? הרי הוא לא נותן לנו הוראות.

הוא נתן לנו ממש קובץ הוראות מלא, הנחייה מלאה והכי פשוטה, הוא אומר אם אתם מתחברים ביניכם אז אתם מתקדמים נכון קדימה בדרך הנכונה. זה הכול. מה לא ברור כאן?

תךמיד: מעניין, איך זה בדיוק מקושר העניין הזה שאנחנו מתקשרים בינינו בעשירייה אל האירוע שמתרחש, מהו כאן הפידבק, איך זה מגיב על זה כלפי החיבור?

כשאנחנו מתקשרים אז אנחנו מעבירים דרכנו אור לבורא לכל האנושות, במיוחד לאותם רצונות ותכונות באנושות שרחוקים מהבריאה הנכונה, ויוצא שכל העולם מתקדם.

שאלה: אם יש קבוצה שלוקחת את היוזמה להאיץ את הזמן וקבוצה אחרת לא נוקטת ביוזמה להאיץ את הזמן, האם הם יתקדמו בצורה שונה?

ודאי שהכול תלוי בתפקוד הקבוצה.

שאלה: כתוב "וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות".

כן.

תלמידה: האם הייסורים האלה נחוצים בשביל שהאדם יתפתח או שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו את הלחץ הזה בצורה פנימית?

אבל איך תדעי באיזה תכונות את נמצאת נכונות או לא נכונות? לכן זה נקרא "מכבש ההתפתחות". לכן אנחנו צריכים להיות יותר ויותר רגישים לְמה שהבורא מעורר בנו ובדיוק ללכת לפי העצות שלו.

שאלה: מציין בעל הסולם פה שיש שתי ממשלות, "ממשלת השמים" ו"ממשלת הארץ". והשאלה שלי, האם בהיסטוריה ההתפתחותית שלנו היתה ממשלת הארץ שיכלה לטפל ולזרז באחישנה את ההתקדמות הרוחנית שלנו?

אולי זה היה קצת לפני החורבן, לפני המאה הראשונה, השנייה, משהו כזה. אני לא יודע. אני לא יכול להגיד שאנחנו מבדילים את הדבר הזה בצורה ברורה. חוץ מזה אף פעם לא הייתה לנו אפשרות על ידי העם להפיץ את החכמה בתוך העם ולמשוך את העם לחכמת הקבלה ושהוא ירצה להתקיים בה, עוד לא היה דבר כזה. הוא רק כותב על כך שאלה כמו שורשים הנמצאים בשורש היחיד והמיוחד שיש לכל הנבראים, ושם נמצאת צורת ההתפתחות הזאת.

תלמיד: האם מקובלים במהלך ההיסטוריה שהשיגו את הכוח העליון אמרו לנו למעט גמר תיקון מתי תהיה אפשרות להשיג את ממשלת הארץ שתשלוט בנו?

לא, בשביל מה לנו ממשלת הארץ? אנחנו משתוקקים רק ל"ממשלת השמים".

שאלה: איך לא להישאר מאחור בעשירייה?

אני צריך לחבק את כול החברים שלי ויחד איתם לזוז קדימה, ולהעמיד את החברים שלנו לפני הבורא.

שאלה: אם אנחנו מדברים על כך שאנחנו נמצאים בשדה ה', שכל פעם הוא עושה לנו תרגיל חדש, האם יהיה נכון לומר, שאותו מתח וההתנגדות שאני רואה סביבי בעולם, שמה שהבורא מראה לי מהו המתח והתנגדות שאמורים להיות בתוכי. כלומר, הוא מראה לי ברגע נתון באיזו עוצמה עלי להיאבק עם האגואיזם שלי בתוך העשירייה שלי למען האהבה, למען החיבור, בין החברים. ואם אני אעשה כך, אם אני אקבל את הדוגמה הזאת בצורה נכונה ואני אלחם עם האגו שלי באותה עוצמה כמו שאני רואה את זה, לפי מה שקורה מבחוץ, אז אני אוכל לקוות שהמתח החיצון הוא במידה כלשהי גם הוא יצטמצם ויעלה?

כן, לוגיקה נכונה לחלוטין, הסבר טוב מאוד.

שאלה: האם התיקונים מונחים בעזרת ממשלת השמיים?

כן, ודאי.

שאלה: אם זכו אחישנה, האם המשמעות היא שאני בוחר לעשות את העבודה בלקבל על מנת להשפיע ואז אני מרגיש שזכיתי, לזה הכוונה?

כן.

שאלה: האם בזה שאנחנו עושים תיקון בעשירייה המציאות החיצונית תשתנה?

ודאי.

תלמיד: אם כך יוצא שעשירייה אחת יכולה לשנות את כל המציאות?

אבל היא נכללת מכל יתר העשיריות. את זה אנחנו עוד נצטרך לגלות.

שאלה: בעיתו או באחישנה אנחנו בודקים את זה ביחס לתלמידים, או לעם עצמו, למה שקורה?

לחברים, לתלמידים.

שאלה: איך אני בעשירייה מחזק את הקשר בין משה לבין החברים בעשירייה, איך אני מזרז את הקשר הזה, שיתקיים?

דרכך.

תלמיד: מה אני עושה בדיוק?

מצד אחד אתה נדבק למשה ומצד שני אתה נדבק לחברים, וכך אתה נעשה כמעבר ביניהם.

שאלה: המציאות באגו שלנו היא שיש מלחמה, ושצריך לדבר על זה ולעסוק בזה, אבל המציאות מצד הבורא זה שיש פה הזדמנות לתיקון עבור האנושות דרך האמונה כדי שנתקרב לבורא. אז איך אנחנו, ב"בני ברוך", נהפוך את המחשבות שלנו כלפי המחשבות של הבורא כדי שנזרז את תהליך התיקון?

לסגור עיניים, להידבק בחברים, ועם כל העשירייה יחד שוב לסגור עיניים ולעלות לבורא, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: דיברת קודם על חשיבות ההפצה, שלא תהיה הזדמנות לפרסם את החכמה כמו עכשיו. האם צריכים מסה קריטית כדי למהר את הקץ? ואם כן איזו?

מסה קריטית צריכה להיות לחברנו, לתלמידנו, כדי להפעיל את צורת התיקון בפועל, נכון, אבל אנחנו לא דורשים את זה כרגע, כי בעצם יש תנאים שבהם אנחנו מתקדמים, העיקר בשבילנו זה בכל זאת לראות את האחרים שהם שייכים לנו, ולעשות כל קבוצה או חלק מהקבוצה שיהיו ראויים לתיקון איתנו יחד בחיבוק אחד, "כאיש אחד בלב אחד".

קריין: "כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

שאלה: מאיפה בכלל מגיעים הייסורים, מה השורש שלהם? הרי אנחנו לומדים שיש כלי, אור, ירידת האור, הבורא רוצה להנות.

אם אתה משתתף בזה, אז אתה גם נוטל חלק בתענוגים. אבל אם אתה לא משתתף בזה, אז היעדר התענוגים דוחפים אותך לכך שכן תיקח חלק.

תלמיד: זה באמת מזרז, מביא את הבריאה לשם?

תסתכל על עצמך, איך אתה מסתובב בעולם.

תלמיד: אותי הייסורים באמת מקדמים, וכלפי העולם אנחנו רואים שהעולם גם מתקדם לאיזה כיוון? אנחנו רואים שהציבור בישראל מתקדם לכיוון כלשהו על ידי הייסורים? הם יבינו על ידי זה משהו?

אם אתה שואל על ישראל, יש לי שאלה, אני לא יודע אם הם יבינו או לא יבינו. בו זמנית עם זה שהבורא נותן את הפתרון, הוא גם מתקן את התנאים של אותה הבעיה ואז קשה עוד יותר לפתור את הבעיה.

תלמיד: אבל הרי תמיד כמו שלמדנו, כל השבירות, כל הייסורים שהיו בתוך העם זה היה קשור למצבים רוחניים?

תמיד זה כך. תמיד הכול מתפשט מלמעלה. כמובן.

תלמיד: פעם, למדנו שהשבירה, חורבן בית המקדש התרחשו איפשהו גם בעולם הרוחני, שנשברו המדרגות האלה, אבל מה אנחנו מתקנים עכשיו?

עכשיו אנחנו מתקנים אנשים ואנחנו חייבים להראות להם את הדרך למצב הנכון. ואז אנחנו נפסיק להתכלל בכוחות הרעים של הטבע, הם יפסיקו ללחוץ עלינו, ולהשמיד אותנו ואנחנו ננהג נכון. וכך נגיע במהירות לתיקון.

שאלה: מה הקשר בין אלה שמזרזים את הזמן לאלה שלא? כי פה בישראל זה מאוד ברור שהבורא שם איזו מחיצה בינינו לבין מה שקורה מחוץ לנו ונותן לנו אפשרות כן להתפתח ברוחניות. איך אני כתלמיד עושה את המקסימום לעזור לעם שלי, מה "המילואים" שלי?

כל מה שאנחנו עברנו בטקסט ובכל מיני צורות הלימוד, שזה חיבור, דבקות, נקודת החיבור, גלגלתא עיניים אח"פ, איך אנחנו מעלים את הכלים דקבלה שלנו, משלימים אותם וכן הלאה, זו העבודה שלנו. לכן אין לנו כאן יותר מה לעשות, רק ללמוד על זה ולהשתדל לבצע את זה בכל דבר שאנחנו רואים בחיים.

שאלה: אם אנחנו נמצאים בדרך אחישנה, האם זה אומר שהייסורים בעולם הם פשוט יקרו בקצב יותר מהיר או שלגמרי אפשר להתקדם בצורה נעימה?

לא. לגמרי להתקדם בצורה נעימה, אני לא חולם, אבל בטוח שאנחנו ממהרים את הקץ.

שאלה: במה שקורה בישראל עכשיו, אנחנו מרגישים ייסורים גדולים, אבל יש עזרה מאוד גדולה של אנשים שנמצאים בעורף ועוזרים לחיילים. חסר רק מהצד שלנו, מה אנחנו יכולים להוסיף? את הכוונה שלנו, שאנחנו עושים את זה למען הבורא?

כל אחד צריך לבדוק את עצמו.

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

שאלה: האם אני מבין נכון או שזה רק הפנטזיות שלי, יש מערכת כללית של כל הבריאה. יש את אלו שמעליי, קרובים יותר לשורש. יש את אלה שמתחתי, רחוקים יותר מהשורש. ואני כאן בעשירייה משתדל להתחבר עם חברים, להרגיש את החסרונות שלהם, להעלות אותם אל הבורא וזו העבודה היום יומית שלי. וכאשר אני מצליח בזה, אז דרכי מהשורש עובר אור או אלו ניצוצות כלפי אלו הנמצאים תחתי. האם כך?

כן. כך זה עובד.

תלמיד: כלומר, נגיד אנחנו כאן מתחברים עם העשירייה ויש במקום כלשהו אנשים שהם תחתינו במערכת הזאת, וכלפיהם כביכול מכוון המאור, האם הרצונות נהיים נכונים, המחשבות נכונות?

בדרך כלל זה פועל בצורה של האצה ולא בצורה של פתרון.

תלמיד: מה שבעל הסולם מתאר כאן, שהפרי בשל בהדרגה, הבשלות של הפרי היא זאת שמזרזת. לכל אחד יש את הסרט שלו ולאט לאט זה מתחיל להגביר את התאוצה. אז אם כל הצרות נתונות מראש, והן קורות מבחוץ, איך הן גם יקרו מבפנים?

כדי שנבקש על זה, כדי שנבין שדווקא הן אלה שמכבידות עלינו ונבקש להיפטר מהן.

שאלה: מאמר נהדר, הוא מראה כמה אנחנו אנוכיים, הוא מראה את היחס שלנו לכלל. הוא בעצם אומר לנו להפסיק לחשוב על עצמנו ולהתחיל לחשוב על הכלל אחרת אנחנו מזיקים לעצמנו. המאמר הזה ממש מראה לנו איפה אנחנו טועים, שאנחנו תמיד חושבים על עצמנו בעוד שאנחנו אמורים לחשוב על הכלל. התפילה היא שהבורא יאפשר לנו לחשוב על הכלל כי כל העבודה שלנו היא עבור הכלל ולא עבור עצמנו.

מצוין, הכול נכון.

שאלה: הוא מדבר על טובת היחיד ועל טובת הציבור, מתי קורה דבר כזה?

בגמר התיקון.

תלמיד: רק בגמר התיקון, אבל ככה לא קיים דבר כזה, נכון?

ודאי שעכשיו זה לא קיים, כי יש לך כלים שאתה גם נמצא בהם, כלים שבורים.

תלמיד: האם צריך לשאוף בחיים שלנו להגיע לזה?

כן.

שאלה: ללכת לפי ממשלת הארץ נשמע מאוד נעים לאגו, ישר מרגישים את ההסכמה של הגוף שמוכן לעשות פעולות כדי לא לקבל את מכבש ההתפתחות. איך מהמצב הזה עולים יותר גבוה מחשבון של מה יותר נעים לחשבון של איך להיות בדבקות?

השאלה שלך יפה מאוד, בסדר הזה אנחנו צריכים לראות את המאמצים שלנו, שאנחנו רוצים להתקרב לבורא לא לפי הנעימות בעבודה, אלא לפי ההכרחיות בעבודה לצורך הכללי שלנו.

שאלה: אם הקבוצה מתפתחת בכל פעם בקצב משתנה או בקצב שהולך ומתגבר יש איזו סכנה שכוח אחד יגבר על האחר?

אין שום סכנה, דווקא ההיפך, על ידי שינוי הקצב, הקפיצות ועוד כל מיני תרגילים שעוד נדבר עליהם, אנחנו יכולים לזרז את הקץ.

שאלה: בעשירייה שלנו היה דיון על איך אנחנו יכולים בעצם להתכלל בכל הכאב כדי להקל על עם ישראל, והחברות אומרות שצריך להוריד את המחיצות בינינו, צריך להתפלל. שלי האם עלינו להרגיש את הכאב של עם ישראל דווקא באותה צורה שהם מרגישים כדי שנוכל בכלל להתכלל בהם?

צריך להשתדל להיות יותר קרובים אחד לשני, אין לי מה לענות אחרת.

תלמיד: כלומר אנחנו לא צריכים להרגיש את הכאב הזה?

עניתי מה צריך לעשות, עד כמה תרגישו את הכאב, זה תלוי בכם.

שאלה: איך להגדיר מהו התפקיד שלי במערכת?

התפקיד שלך במערכת זאת בעיה. אתם צריכים להתפלל על זה לבורא ולבקש מהחברים, אבל בזהירות כדי שהחברים לא יבלבלו אתכם, ובהדרגה בהשתוות עם הבורא, בהתעלות אליו, ביתר הרגשה של הכיוון שמגיע ממנו, איך שהוא מעמיד אתכם, איך שהוא מייצב אתכם ודוחף אתכם לאיזה מקום, אז אתם תתחילו להבין במה מסתכמת עבודת ה' מצד האדם.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות יותר רגישים למה שהבורא מעורר בנו ובדיוק ללכת לפי העצות שלו, האם אלו העצות הכלליות שאנחנו לומדים יום יום, או עצות פרטיות לאדם וספציפיות לאותו רגע?

תלוי במה שאדם נמצא, יכול להיות שאלה כבר עצות פרטיות ויכול להיות שהן עדיין כלליות. אבל בעתיד אנחנו נצטרך לגלות בכוח הכללי את הכוח הפרטי.

תלמידה: ואיך האדם יודע, איך הוא מזהה נכון, או לא מזהה נכון את העצות של הבורא ולא בטעות מקשיב לאגו שלו?

הוא לא יודע מאיפה הוא מקבל את זה, זה בחלק הנסתר שבדרך. אבל בחלק הנגלה שבדרך הוא רואה איך הוא מקבל זאת וזה שנעשה אצלו כלי לקבלת מטרת הבריאה, ואז הוא מתחבר עם כל אותם חלקי הכלי שנעשו לפניו ורוצה להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: חבר שאל מה השורש של הייסורים אם אנחנו לומדים שיש כלי באור הבורא שרוצה ליהנות. וענית לו שאם אתה משתתף בזה, אז גם אתה נוטל חלק בתענוגים האלה, ואם אתה לא משתתף בזה אז היעדר התענוגים דוחפים אותך לכך שתיקח חלק. למה הכוונה להשתתף, במה להשתתף כדי לקחת חלק בתענוגים?

להשתתף בזה כמו שאנחנו יחד סוחבים משהו כבד, שכל אחד לוקח על עצמו ככל שהוא מסוגל, וכל רגע ורגע הוא בודק את עצמו, כמה הוא מסוגל יותר וכך הוא מתקדם.

שאלה: רציתי לשתף שיש חברים צעירים שגדלו בחברה שלנו שהוציאו שיר על אחדות בעם ישראל שהתפרסם עכשיו בקהל הרחב ועובר ברשתות החברתיות ממש כמו אש בשדה קוצים. המון חברות וחברים שלנו מאוד פעילים עכשיו בהפצת המסרים, וניכר שהמסר של אחדות בעם מאוד נקלט והעם מתרכך ומוכן לשמו, עם זה יש מגמות מתחזקות בנושא של אמונה. איך לדייק נכון את המסר שלנו בתפילה לאיחוד?

איך אנחנו נעלה מתפילה לאיחוד? גם על ידי תפילה.

תלמידה: שומעים אנשים שמתחזקים כביכול באמונה מכל מיני חוויות שקרו להם. איך לחזק את זה שהתפילה שלנו היא לא לכוח אחד של אני מולו, אלא חיבור בינינו שבו מתגלה אותו כוח?

תלוי איך אנחנו רואים את עצמנו, למי כל אחד ואחד יכול לכוון את עצמו להתפתחות.

שאלה: בעל הסולם אומר שלמעשה לפרט אין קיום, אני צריך לבקש ממנו שייתן לי את האפשרות לבקש ולהלל אותו על זה שהוא עשה את השבירה ושאני רואה את עצמי כמשהו פרטי שצריך מילוי?

כן, ושהתיקון שלך תלוי בתיקון של כל העולם, והמילוי שלך תלוי במילוי של כל העולם, והבורא שלך תלוי בבורא שאתה הולך לגלות ולהציג לפני כולם.

(סוף השיעור)

---

1. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים".(תהילים קכ"ו)↩