שיעור בוקר 08.08.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 437, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות כ"א – כ"ג

תלמיד: אות כ"א בעמ' 437.

אות כ"א

"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה." אין שום קשר בין השכל, חכמה, לבין נפש ונשמה. אדם יכול להיות טיפש גדול, כמו שאומרים בעולם הזה בכל מיני דברים, גם בור, גם לא מבין ולא יודע מה קורה, אבל את הא-לוהות הוא משיג. וההיפך. זאת אומרת אין קשר בין זה לבין זה. "וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה. עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש." זה מה שחושבים, זה מה שמדברים.

"אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה." לכן אין מה להצטער על זה שאני לא חכם. עד כמה שאנחנו משייכים לחכמה חשיבות, זה לא שייך לרוחניות, "לא החכם לומד". אלא הכל תלוי אך ורק ביושר הלב.

"אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל.

ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה." זאת אומרת רק תיקונים על הרצון לקבל נמצאים ולזה אנחנו קוראים נפש. הרצון לקבל מתנהג כרצון להשפיע ואנחנו לצורה כזאת קוראים נפש או רוח, נשמה, חיה, יחידה.

"וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.

למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.

ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.

ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו."

זאת אומרת כל אחד נפעל לפי הרצון לקבל שלו ואין בזה שום הצטיינות רוחנית של אדם על אדם, כי כל אחד פועל מתוך הרצון שלו.

שאלה: הוא אומר "אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל". אני בתור אדם לא קיים?

למה לא קיים?

תלמיד: הוא אומר " אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל".

רצון לקבל. אתה רצון לקבל.

תלמיד: אז מה עם הגשמיות, מה עם העולם שאני רואה?

אתה כבר מדבר לא על הרצון לקבל. אתה מדבר על איך אתה מתאר את עצמך, מי אתה ומי העולם. הוא מדבר על החומר עצמו. החומר עצמו זה רק רצון לקבל.

תלמיד: מה זה החומר עצמו?

החומר זה נקרא רצון לקבל. רצון.

תלמיד: הוא אומר "העצמים הגשמיים". למה הכוונה?

עצם גשמי ועצם רוחני זה הכל רצון שנמצא במצב מסויים שנקרא גשמי או רוחני. רצון רוחני זה נקרא שיש לו כוונה על מנת להשפיע, רצון גשמי שיש לו כוונה על מנת לקבל.

תלמיד: הוא אומר "ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר".

נכון, כי אחרת היא בעצמה גם רצון לקבל. ובגלל שמגיע אליה אור אז הרצון לקבל קונה כוונה על מנת להשפיע ולכן הוא נקרא נפש או רוח או נשמה או חיה או יחידה.

תלמיד: האם יש קשר בין מה שהוא אומר לגוף הגשמי שלי, שלנו, של העולם?

הבשר הזה?

תלמיד: הבשר הזה.

הוא גם רצון לקבל. אבל הרצון לקבל הזה נמצא בדרגה מסוימת גשמית. יש לך דמיון שאתה כלול ממיני בשר, נניח עצמות, כל מיני דברים. ואם נוגעים בזה אז כואב לך, אם מלטפים אותך אז נעים לך. זה לבוש של הרצון לקבל שלך שככה אתה מרגיש את עצמך אבל לא יותר מזה. דמיון כזה. לא שיש לך באמת בשר ועצמות ושערות וכן הלאה, אין, אלא זה ביטוי של רצונות לקבל שונים, כך אתה מרגיש אותם.

שאלה: בכל העולם אנחנו חיים את הגשמיות שלנו. זאת אומרת דווקא רוחניות פחות וגשמיות יותר, אז איך אפשר להסביר דבר כזה שאני רואה גשמיות ואני רואה אותך ואני רואה אותם?

כי אתה נמצא בדרגה כזאת ברצון לקבל שאתה רואה רק את זה. מגלה רק את זה.

קריין: אות כ"ב.

אות כ"ב

"ואלו ג' מיני רצונות, מצוים על פי רוב, בכל מין האדם. אלא, שמתמזגים בכל אחד, בשיעורים אחרים. ומכאן כל השינוים, שבין אדם לאדם. וממדות הגשמיות, יש להקיש, ג"כ למדות העצמים הרוחניים, לפי ערכם הרוחני."

מה בעל הסולם אומר? רצונות, רק רצונות הם ההבדל בין בני אדם וגם בתוך בני האדם אלה סוגים ומדרגות של הרצונות בלבד. רצונות. הוא אומר, אלה הרצונות שנקראים ''גשמיים'', אלה הרצונות שנקראים ''רוחניים'', כאלו, וכאלו. רצונות בלבד.

אז יש חומר? רצון זה החומר. וחוץ מרצון, יש חומר? לא, חוץ מזה אין כלום. הבורא ברא רצון לקבל, הוא לא ברא אבנים ועצים, אלא הרצונות נראים לנו בצורה כזאת. בסך הכול. אבל אם זה לא היה נראה לך, אם לא היית מרגיש את זה בתוך הרצון שלך, לא היית מבדיל שזה עץ וזה אבן וזה אדם וזה כך וזה כך. אלה הם מיני רצונות שאתה מרגיש.

ראית פעם טלוויזיה? ראית שם חיות, ציפורים? הם נמצאים בטלוויזיה? לא. אז איפה הם נמצאים? אלה כוחות שנמצאים לפנייך במסך וזזים, כך אותו דבר אנחנו. בעל הסולם אומר שיש לנו מסך מאחורי הראש ועל המסך הזה יש לנו מקרן שמקרין סרט, הסרט נקרא "העולם וכל מה שיש". גם אני נמצא שם וגם המשפחה שלי עם הקרובים והרחוקים וגם אתה אפילו נמצא אצלי בראש, כולם, מה לעשות. זה נקרא שאני חי את העולם הזה. רצונות שונים בי מקבלים כאלו ציורים. בתוך הרצון הכול נמצא, אין שום דבר חוץ מרצון. סרט יפה.

תלמיד: זה יפה מאוד. ספרת שהרב"ש היה אומר לך, שלעזוב את העולם הזה זה כמו להוריד את הז'קט ואתה פשוט נמצא בעולם העליון.

כן. כי אתה מוריד שכבת רצון מסוימת ואתה נשאר עם הרצונות היותר פנימיים, ואז הרצון הזה, אתה ממש מרגיש בו שמסתלק ממך.

תלמיד: האם בעצם אנחנו חיים בעולם הרוחני, ועדיין אנחנו לא רואים את העולם העליון, וכל התפקיד, כל העבודה שלנו היא להסיר את ההסתרה, את ''הז'קט'' הזה, שבגללו אנחנו לא רואים את העולם שאנחנו חיים בו. מה זה להוריד את הז'קט הזה של העולם?

שכבה מהרצון שלך נעלמת, רצון מסוים נעלם, הכי חיצון, ואז אתה מפסיק להרגיש את העולם הזה. למשל בטלוויזיה שאתה רואה אתה מוריד צבע, מוריד איזה פן מהתמונה.

תלמיד: עדיין זה לא כל כך ברור לי, כי בכל זאת אני מרגיש, כואב לי, אני עובר תאונה.

זה נעלם. אתה לא מרגיש כבר כאבים ותענוגים ברמה הזאת של הרצון הגשמי מה שנקרא, ואתה מרגיש יותר את ''הרצון הרוחני''.

תלמיד: מה זה התענוג הרוחני אם כך, אם אני עוזב את כל התענוגים הגשמיים?

עכשיו? עכשיו שאתה עוזב, אין לך כלום.

תלמיד: כשאני עוזב את העולם, את כל התענוגים האלה, מה אני צריך להרגיש בעולם הרוחני?

אתה לא מרגיש כלום כי אתה לא השגת.

תלמיד: נניח השגתי. מה אני מרגיש שם?

אתה מרגיש גם תופעות ברצון לקבל שלך ''המתוקן בעל מנת להשפיע''.

תלמיד: ומה זה?

מה זה, אני לא יודע להגיד לך.

תלמיד: זאת אומרת שאני מרגיש רק תענוגים בלי כאבים, זה מה שאתה אומר לי?

גם כאבים, אבל כאבים אחרים.

תלמיד: מה הם הכאבים האחרים האלה?

כאבים אחרים. כואב לך לא מזה שנוגעים לך בבשר, אלא שנוגעים בשני, במישהו, וזה כואב לך. הפוך. כתוב "עולם הפוך ראיתי". תתאר לעצמך שאתה תצטער ממה שסובל האחר.

תלמיד: בעולם העליון אנחנו נרגיש את הכאב של החבר?

בעולם העליון. אתה בא לעולם העליון, הכול הפוך כלפי מה שאתה שונא בעולם הזה או את מי שאתה שונא.

תלמיד: למשל אני אוהב את אשתי בעולם העליון?

אתה תאהב אותה בלב ונפש.

תלמיד: עד כדי כך.

כן. והפוך.

קריין: בעל הסולם מתוך אגרת כ"ג.

"כי מעין גשמי לא יולד אלא גשמיות, ובכל מקום שנותן עיניו, נמצא רק מגשם. ומעין רוחני יוצא רק תמונות רוחניות. ובכל מקום שנותן עיניו מתברך.

ואפילו התמונות הגשמיות, שמרגישים את מקורם, חוזרים להיות רוחניים אמיתיים, לא על צד ההשואה ודמיון, אלא מתהפכים לרוחניות גמורה," אתה מרגיש את המקור שלהם "על דרך שכתוב: "תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש".

הם מתייחדים עם השורש שלהם ולכן זה לא גשמיות, זו רוחניות.

תלמיד: עכשיו אני באמת מתחיל לקלוט כמה יהיה כיף להגיע לעולם העליון. זאת אומרת, להסיר את המחסום הזה שלא רואים מה קורה אתנו. אני מבין עכשיו למה באמת צריך לשאוף.

למה צריכים לשאוף?

תלמיד: לשאוף לתכונת ההשפעה.

לבוא לעולם העליון בלי תכונת ההשפעה או עם תכונת ההשפעה, זה הבדל גדול.

תלמיד: כן להשיג את תכונת ההשפעה. אני מבין עכשיו כמה זה הישג ענק.

עכשיו תגיד לי, אם לא השגת את תכונת ההשפעה, ותכונת הקבלה שיש לך היום נעלמת, אז מה נשאר לך?

תלמיד: קודם כל אני אוהב את אשתי.

זה נשאר, בסדר.

תלמיד: דבר שני, אהבת החברים. כי באמת אי אפשר להשוות כלום לאהבת חברים, להשגת הבורא, לא נשאר כלום.

אם השגת את זה אז זה נשאר, כי זה שייך כבר לרוחניות, לעל מנת להשפיע. אבל כל העל מנת לקבל נעלם. תחשוב על זה, עם מי אתה נשאר.

תלמיד: זה הזבל של האנושות, כל הזבל הזה של הרצון לקבל.

טוב, נקווה שאנחנו נבין אותך.

אות כ"ג

קריין: "באופן, שגם נפשות בני אדם, הרוחניות, אשר מכח לבושי אור חוזר, שמקבלות מעולמות העליונים, שמשם באות, אין להן, אלא רצון להשפיע נ"ר ליוצרן, שהרצון הזה הוא מהות ועצם הנפש, כנ"ל. נמצא, אחר שמתלבשת בגוף האדם, היא מולידה בו, צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה, בכל מלואו. דהיינו, להשפיע נ"ר ליוצרה, כפי מדת גדלו של הרצון שבה."

מגיע האור העליון, מתלבש בתוך הרצון, ועם הרצון יחד הוא מוליד את תכונת ההשפעה, שהרצון מבצע.

שאלה: אנחנו רואים שבעולם הזה המדבר הורס את הדומם צומח וחי. ובתוך המדבר אנחנו רואים שדווקא הדומם צומח וחי זה מה שמקשה על המדבר, הוא זה שלא נותן לו, ומקשה עליו. למה צריך להיות הלחץ הזה מלמטה כלפי המדבר?

כדי שיתפתח. דומם צומח וחי מתפתחים, והם גורמים להתפתחות המדבר. המדבר נמצא בפסגת ההתפתחות, ולכן הכול מכוון אליו, העיקר כמה שהוא יתפתח. וכשהוא מתפתח, אז הוא מושך גם את האחרים, כי זו פירמידה.

תלמיד: אבל לכאורה, ככול שהמדבר מתפתח זה היה צריך להשפיע על כל הכוחות מתחת, שגם הם יהיו מפותחים יותר. וכך, לפחות בעיניים שלי, זה נראה הפוך.

כן, זה צריך להיות כך, אבל זה עדיין לא כך כי זה לא סגור. אין קשר מלמעלה למטה וממטה למעלה. אנחנו מגיעים למצב שאז בני אדם שנמצאים בטופ של הפירמידה הזאת יתקשרו עם הא-לוהות, ואז ממטה למעלה ומלמעלה למטה יזרמו האורות. ואז גם הדומם צומח וחי [יעלו עימם] כמו שכותב לנו בעל הסולם.

קריין: ב"הקדמה לספר הזוהר", באות י"ח, "ואין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן באות ל"ט, וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן."

שאלה: האם אותו צורך לרוחניות, זה גם תופעה שקורית ברצון לקבל?

ודאי. זה צורך, זה רצון, חיסרון. כל חיסרון וחיסרון זה תופעה ברצון לקבל.

תלמיד: לגבי מושכלות, כתוב פה שמקובל יכול להיות בור ועם הארץ, זאת אומרת לא להבין שום דבר.

לא, לא בור ועם הארץ. יותר נכון, השגת הא-לוהות לא תלויה במושכלות דעולם הזה, אדם יכול להתחיל ללמוד קבלה ממש בלי כיתה א' ודרך חכמת הקבלה הוא יבין את הכול, דרך הבריאה עצמה, דרך הטבע. אני אגיד לך רק דבר אחד, מה שהאנושות השיגה עד כה, לעומת חכמת הקבלה, לא מגיע לדרגת גן ילדים.

תלמיד: אנחנו יודעים הרי שהשכל משרת את הרצון, אם כך, אדם שהגיע לתכונת ההשפעה, יש לו רצון להשפיע גדול יותר, חזק יותר מרצונות של אחרים, אז גם השכל שלו צריך להיות גדול יותר?

יש לו שכל גדול, אבל שכל בהכרת המערכת הכללית, במערכת של כל היקום, הוא יודע את הקשרים בין כל חלקי הבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר, רוחניים וגשמיים כאחד. הוא מכיר את הטבע מבפנים, הוא לא צריך ללמוד עליו באוניברסיטה מכל מיני חכמים שהמציאו מי יודע מאיפה, הם לא יודעים מה המקור. הוא יודע מתוך המקור, למה זה כך.

תלמיד: אז בעצם יותר קל לו ללמוד חוכמות אחרות. או שזה לא קשור?

מי שמתעסק בחכמת הקבלה, לא שם לב לחוכמות האחרות. יש לו עניין בהפצה ואז הוא זקוק להן, אבל חוץ מזה, מי שבאמת נמצא בהשגת העולם העליון לא ילך להתעסק בעולם התחתון אלא אם כן לצורך הפצה. כמו שאדם גדול מתעסק במשהו לילדים כדי לעזור להם להתפתח, לבנות משחקים חכמים, תרגילים חכמים, אבל לעצמו, לא יתעסק בזה. איזה יחס יש לו לזה?

לאיזה כיוון ההתפתחות? לכיוון מעלה, לא לכיוון מטה. מה שאנחנו רואים, חוקרים ומקבלים בעולם הזה, אלה דברים כל כך פרימיטיביים. אני לא יודע אפילו איך לבטא את זה. אנחנו לא יודעים אף חוק מיסודו, אם אנחנו לא יודעים מאיזה רצון לקבל ורצון להשפיע, ולא יודעים את הקשר של הבורא עם הנברא, ואיך אנחנו תופסים את זה, איך קולטים, איך החוק הזה מתלבש בחומר, איך הוא משתלשל מלמעלה ומתלבש בנו, אם אנחנו לא יודעים את כל הדברים האלו, אז מה אנחנו יודעים? את התוצאה "זה חמוץ, זה מתוק, זה קר, זה חם".

חבל על הזמן, בכל הטבע של העולם הזה עם כל החוקיות שלו, אף אחד מהמקובלים לא ילך להתעסק, אלא אם כן לצורך הפצה, או מתמטיקה נניח, שמדברת על היחס בין הדברים בלי להצביע על הדברים עצמם, שיכולים להיות צמחים, פרחים, חיות וגם עצמים רוחניים, כי מדובר על היחסים ולא על העצם עצמו, לכן מתמטיקה כן, היא שווה כאילו בכל העולמות.

תלמיד: היום בעשירייה, אני לא יודע למה, אבל נוצרה השתוקקות מאוד גדולה לחיבור, כאילו נפלה עליי, איך אני מוסר את זה בחזרה לעשירייה ולא מחזיק את זה אצלי?

קודם כל אתה דואג שבלב שלך כל הזמן תהיה השתוקקות. שנית, אתה משתדל להעביר להם את זה. לא לנדנד, לא למלאות להם את כל הטלפונים וכל השיחות, אלא במידה, במשקל, שאתה באמת גורם להם התעוררות לעניין. אתם מתקשרים לעשיריות בעולם, אז תשתדלו לפי הזמן הנוח להם וכך תנסו להיות קשורים גם אליהם. יש כאן נניח שלושים עשיריות, כל עשירייה תנסה להתקשר לעשיריות בעולם, יכול להיות בשפות שונות וכן הלאה. תנסו, ותהיו יחד בהתעוררות.

תלמיד: איך אני מתרוקן מזה לכיוון העשירייה ולא משאיר כלום מעצמי? יש איזה מדד, משהו שאני יכול לעשות?

כן, אתה נכלל בהם עד שאתה לא יכול לצאת משם. זה המדד, לאבד את הראש, לאבד את כולך בתוך העשירייה. תשתדל. לזה לא צריכים הרבה מילים אלא נטייה בלב.

שאלה: אפשר להסביר בטקסט מה זה נקרא נפש מתלבשת בגוף?

על מנת להשפיע זו הנפש, שמתלבשת ברצון לקבל ונותנת לרצון לקבל את התנועה, את הנטייה להשפיע. האור העליון שמתלבש בתוך הרצון כבר מתחיל לכוון, ללוות, להנהיג את הרצון.

תלמיד: זה בלבול גדול בשביל אנשים בחוץ.

אני לא יודע על אנשים בחוץ. אנחנו לומדים כאן.

תלמיד: בהפצה.

לא. מי אמר לך שאת זה צריך להפיץ? מי אמר שמתאים להסביר את זה לאנשים בחוץ?

תלמיד: אנשים קוראים מה שכתוב בספר.

לא. אתה יכול ללמוד איתם עשר שנים והם לא יבינו. לא כל חומר הוא טוב להפצה, להפצה בונים חומר אחר לגמרי. אתה רואה שגם אתה לא מבין, אז אני אומר לך, אין לנו שום דבר חוץ מאור שזה רצון להשפיע, וכלי או חומר שזה רצון לקבל. ואור שמתלבש בתוך הכלי או רצון לקבל, נותן לרצון לקבל כוונה על מנת להשפיע. ואז הרצון לקבל מתחיל כל הזמן להשפיע.

מה זאת אומרת להשפיע? הוא מתחיל להתחבר כדי להגיע לפעולות השפעה. איך הוא מגיע לפעולות השפעה? "עשה רצונו כרצונך"¹. שהוא נכלל מרצון הזולת ועובד בתוכו, עם הרצון של הזולת, כמו עם אח"פ כלפי גלגלתא ועיניים, וכך הוא ממלא את הזולת. אין לי אפשרות להשפיע בצורה אחרת, אני לא המקור של האור, אבל אני יכול לספוג ממנו את הרצון.

הוא צריך כיסא, הוא צריך כרית, אני אתן לו. אבל אחרי שאני מרגיש שהוא רוצה. יכול להיות דבר כזה, שהוא רוצה אבל אני לא מרגיש, לכן אנחנו צריכים לפתח את הרגש שלנו לזולת. את זה האור עושה. כדי להתכלל מהזולת, הזולת יהיה אצלנו בתוך הרצון לקבל שלנו, כגלגלתא עיניים דתחתון באח"פ דעליון. ואז נוכל להשפיע להם. זה נקרא להשפיע.

אבל למי אני משפיע? אני משפיע לאותם הרצונות שכבר נעשו שלי. להוציא ממני אני לא יכול שום דבר, אני לא בורא, אני נברא. אבל בצורה כזאת, זה נקרא שאני משפיע. לכן התכללות, שכל אחד נכלל מהשני, זה העיקר, בלי זה אין רוחניות, אין השפעה, אין פעולה רוחנית.

תלמיד: המשימה היומית, כל עשירייה יוצרת קשר עם עוד עשירייה מהכלי העולמי וביחד מחליטים, איך אנחנו יכולים ליצור קשר שיביא אותנו לבכות ביחד לבורא מתוך ייאוש, כתוצאה מהמעשים, מהניסיונות שלנו.

(סוף השיעור)

---

1. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד').↩