שיעור בוקר 07.05.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים בנושא אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע 51 מתוך "שמעתי".

קריין: קטע מס' 51 מתוך "שמעתי" ל"ג "ענין גורלות שהיה ביום כפורים ואצל המן".

"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם. אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

זאת אומרת שדווקא על ידי הקושיות, בעיות, הסתרות שאנחנו לא יודעים להתגבר עליהם, שאנחנו רואים עד כמה שאנחנו נכשלים, נופלים, דווקא על ידי ההתגברויות האלו הסתרות, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים להיות מוכנים, מסוגלים לראות גדלות הבורא. אחרת לא.

שעל הסתירות עוד, ועוד, ועוד שאנחנו מתגברים עליהם, אנחנו מתחילים לגלות שזה הבורא נתן לנו. ולמה הוא נתן לנו, כדי שאנחנו נתגבר, על ידי זה אנחנו דווקא פותרים את הסתירות האלה. זה שאנחנו יכולים לעבוד אפילו עם הסתירות האלה, בזה אנחנו מקבלים כלים שבהם אנחנו מתחילים להכיר את הבורא, את הגדלות שלו, ושהוא עושה את כל זה בשבילנו.

נגיד שזה כמו שאני מרים משקולות. נגיד יש לי איזה מוט ברזל כזה של עשר קילו, ואני מרים אותו. אז איפה רואים שאני חזק? בכמה שאני יכול להרים את מוט הברזל. כך אנחנו מדבירם כאן. הבורא נותן קושיות, שעל ידי הקושיות האלו אנחנו נעשה תרגילים, על ידי התרגילים אנחנו נהיה מסוגלים לראות, להרגיש, להתקרב אליו.

ולכן כל ההסתרות האלו, סתירות, וכל מה שיש לפנינו, זה אך רק כדי שאנחנו נתגבר ויהיה לנו כלים מתאימים לגילוי הבורא. אחרת איך אנחנו נגדל? אי אפשר אחרת.

שאלה: למה הוא מתכוון, שצריך גם לרצות וגם להמשיך רוממות ה'?

לרצות לגלות רוממות ה', ואם יש קושייה, על הקושייה להמשיך רוממות ה'. זאת אומרת, שעד כמה שהקושיות האלה הם מפילות אותי, ואני יכול להגיע לזלזול בעבודה רוחנית ולזלזול בבורא, אני מתגבר ועושה את ההיפך. מכבד את הקושיות, מכבד את הבורא.

תלמיד: מאיפה הכוח לעשות את ההיפך?

מזה שאני יודע שכך זה הבורא מנהל אותי, ומשחק איתי, ואני כל הזמן צריך לבקש ממנו את כוח הבירור. כן, אלא איך עוד? על כל דבר ודבר שקורה לי, קורה בי, לא חשוב באיזה רמה גשמית או רוחנית, זה הכול בא לי ממנו.

שהאור העליון מצייר לי את עצמי שאני קיים, שאני קיים בגוף, שאני קיים בעולם, שאני חושב, מרגיש וכן הלאה, את כל זה מצייר לי האור העליון. על נקודה שברא "יש מאין" הוא מאיר, ובתוך הנקודה הזאת הוא מזמין כזאת הרגשה, ואז אני צריך את ההרגשה שהוא מזמין לסדר נכון, כדי שבסופו של דבר אני אגדל כמוהו, ואהיה דומה לו.

וזה הכול מתוך זה שאני מבין שמה שיש בי זה הכול מהבורא, ומה שהוא נותן לי, זה הכול לשם תרגיל.

שאלה: הקשבתי לקטע, וניסיתי להזדקק לזה לאיזה נוסחה ברורה. הסתירות והניגודים שבעולם הגשמי, הם נותנים הקשר לאחדות ולחיבור שבעולם הרוחני. האם זה נכון?

כן.

שאלה: איך אדם יכול להמשיך אור עליון על הסתירות?

אם הוא מבין שזה בא מהבורא כדי שהוא יתקרב על ידם, אז הוא בזה ממשיך אור העליון על הסתירות.

שאלה: מה התרגיל הזה שמרחיק את האדם עד כדי כך שהוא מתחיל לפספס שיעורים, לאבד חשיבות של הכול? גם זה תרגיל שהוא מקבל מלמעלה, איך להתייחס?

נותנים לאדם הכבדת הלב כדי שהוא יתגבר על זה. ולמרות שהאדם מרגיש עייף, כבד, לא מבין, לא מרגיש, כל מיני כאלו הרגשות שהבורא נותן לו, שיכול להיות שאין בהן שום יסוד, אבל כך האדם מרגיש, [למרות זאת הוא צריך לחפש את רוממות ה']. כול זה כדי שהאדם יחפש את רוממות ה', שהבורא גדול ואני חייב בשבילו להתגבר על כל הקושיות הללו. ואז אני נכנע כלפי החברה ואני שומע מה שהם מדברים, ואני מפתח אצלי קנאה, למה הם כן ואני לא, ואני מבקש מהם שיסחבו אותי קצת יותר, ישימו לב, יתקשרו אליי לפני השיעור, האם אני בא מוכן וכן הלאה.

זאת אומרת אני משתמש בכל מה שניתן לנו. יש כאן רק בעיה אחת, שהאדם נופל לגאווה, והגאווה מפרידה אותו מהחברים, הוא לא יכול לבקש מהם, הוא לא יכול להכניע את עצמו כלפי הדרך ואז הוא נופל לגמרי. אבל אם הוא מסוגל להכניע את עצמו כלפי החברים ולהגיע לקנאה בהם, אז הוא מתקדם.

שאלה: אני מבין אבל אפשר להכניע את עצמך בפני הקבוצה רק אם אתה כמו ילד שתופס את הרגל של הבורא ולא משחרר אותו. האם נכון להגיד שהעבודה בקבוצה צריכה כל הזמן להיות יחד עם זה שאני לא משחרר את הרגל של הבורא, שאני כל הזמן צמוד לרגל שלו ורק כך אני האגואיסט יכול לעבוד בקבוצה, למסור או לקחת משהו או לתקן את האגו שלי וכן הלאה. אחרת אני לגמרי מאבד כיוון. האם השאלה שלי נכונה?

לא חושב שהבורא יעשה לך כאלו תרגילים, שתוכל לקשור אותו ואז הוא יישאר לידך. אתה תצטרך כל רגע ורגע לדאוג שהוא יהיה לידך ואז זה יעבוד. אבל לא שאתה קושר אותו וגמרנו, אתה בטוח שהוא לידך. זה לא יקרה אף פעם.

שאלה: האדרת, אלה הפרעות רוחניות, האם זה ניתן לאדם בזמן רוחניות?

לא הפרעות ממש, אלא אותן הבעיות שיש ברצון לקבל שלנו, עד כמה הוא בעל מנת לקבל, כדי שנתקן את ההפרעות האלה שלא יהיו כהפרעות אלא "עזר כנגדו", שיהפכו להיות כתומכים. ואז זה נקרא שאנחנו הופכים את ההפרעות לתמיכה. וכך מתקדמים.

לכן בלי הפרעות אנחנו לא מסוגלים, לא יהיה לנו מה לתקן, לא יהיה לנו על ידי מה להתקרב לבורא. לכן מי שסוגר את העיניים ולא רוצה לראות את ההפרעות, יעמוד במקום, אפילו ילך אחורנית. אנחנו צריכים רק להתחזק בקשר בינינו ולדעת איך אנחנו מגיעים לעבודה מעל ההפרעות. אבל זה שההפרעות נמצאות בדרך, זה כבר סימן שאנחנו מתקדמים. כי אי אפשר אחרת. הדרך שלנו זו דרך עלייה, כל פעם אנחנו עולים ועולים ועולים, אז איך יכול להיות שתהיה עלייה בלי שיש לפניך מדרגה ואתה צריך לעלות עליה?

והפער בין המדרגות הוא בדיוק ההפרעה האגואיסטית, שאתה צריך להתעלות מעל האגו שלך ועוד להתעלות ועוד להתעלות. וככה זה מיום ליום, מדקה לדקה. רק בצורה כזאת.

שאלה: העבודה הזאת בהתגברות, זו עבודה פרטית או עבודה משותפת של העשירייה? וגם אם זו עבודה פרטית, איך לעשות ככה שהתוצאה מהעבודה תלך לטובת העשירייה כולה?

איך אנחנו צריכים להתייחס לכל ההפרעות, כהפרעות אישיות שלי או כהפרעות השייכות ליחס שלי לעשירייה? אז אני צריך דווקא לפרש את ההפרעות כיחס שלי לעשירייה. אם אני רוצה להתגבר על הפרעה בצורה נכונה זה נקרא שאני על ידה עוד יותר נדבק לעשירייה. זה נקרא שפתרתי את עשירייה ופתרתי את ההפרעה ופתרתי את עצמי והגעתי לדבקות. לעת עתה, אבל כבר לדבקות.

שאלה: מה קורה אם הירידות או ההפרעות מופיעות מרגע לרגע, האם אני צריך לחזור לבקש מהבורא להרגיש אותן?

כן, נכון, אני צריך לבקש מהבורא להרגיש את ההפרעות כדי להתגבר עליהן. אבל אם אני נמצא בעשירייה ואני נמשך לסדר את היחס שלי עם העשירייה, כבר הפרעות מוכנות לי, אני מיד מתחיל להרגיש איפה יש לי להוסיף עוד תיקונים.

שאלה: האם הסתירות באות בסופו של דבר לפתרונות, או שתמיד נשארים עם סתירות?

סתירות, בעיות, קושיות, מכשולים, כל הדברים האלה הם באים עד גמר התיקון. אחרת איך תעלה לגובה הזה של גמר התיקון, אם לא יהיו לפניך הפרעות בכל מיני צורות?

תלמיד: אז הן תמיד באות לחזק את הקשרים בינינו?

כן, ודאי. בלי הפרעות אי אפשר. מה זה הפרעות? מה שמבדיל ביני לבין הבורא. יש מרחק, מהו מרחק? הפרעות והפרעות, עד שאני מגיע לבורא. זה גילוי חסרונות שאני צריך לתקן ועל ידי כל אחד ואחד אני מתקרב. ולא יכול להיות שאני אתקרב בלי לתקן אותן. אם אני מזלזל בהפרעות זה סימן שאני פשוט דוחה את האמצעי להתקרבות לבורא.

שאלה: האם האדם צריך לחפש את ההפרעות כדי להמשיך את גדלות הבורא על ידי התגברות עליהן?

אנחנו לא צריכים לחפש הפרעות, אנחנו צריכים לחפש את עצמנו, איפה אנחנו מחוברים עוד יותר ועוד יותר ואז ההפרעות יתגלו. וההפרעות, כשהן מתעוררות בינינו זה בדיוק ההפרעות בינינו לבורא, כי הבורא נמצא במרכז של החיבור שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת, להידבק לעשירייה? האם זאת רק כוונה במחשבה או כל סדר הפעולות המשותפות שלנו, לו"ז הפעולות שלנו, כדי שנרגיש שאנחנו עושים הכול יחד, נפגשים, או שזה פשוט, איך להגיד, מחשבה שהיא מחברת אותנו?

להידבק בעשירייה זה נקרא שאני לא מרגיש שום הבדל ביני לבין החברים שלי, שאנחנו עד כדי כך נמצאים ברצון אחד לגלות את הבורא, ברצון אחד לעזור זה לזה בזה, ברצון אחד כדי להפסיק להרגיש כל אחד את עצמו ולהרגיש רק את האחרים וכולם יחד כדבר אחד בלבד. כמו שאתה מוסיף למרק עוד משהו, ואז אתה מבשל, אתה בוחש את תוך המרק עד שזה נעלם.

ובצורה כזאת אתם דואגים שבחברה, שם כולם ייעלמו, שלא יהיה אף אחד אלא יהיה רצון אחד, מחשבה אחת, בורא אחד והכול יהיה ממש מעורבב עד כדי כך שלא יהיה הבדל ביניכם לבין הבורא, בין כל אחד מכם לבין הבורא, הכול יהיה כמיקס אחד. את זה אתם צריכים לראות כהמטרה.

שאלה: האם הנוסחה הזאת המדהימה של הדבקות לבורא יכולה לעזור לנו גם בחברה הסובבת, וגם אז אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו מול אנשים רגילים, בעצם אנחנו צריכים לראות את זה, ואז אנחנו נשארים ריקים ורואים את עצמנו או את הפער שבינינו למה שצריך להיות?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: האם במצב של למעלה מהדעת גם באים קשיים או שזה רק כשאנחנו נמצאים על האדמה?

במצב למעלה מהדעת ודאי שבאים קשיים כדי לכוון אותנו ליתר דיוק בלמעלה מהדעת. וככה בכל מדרגה ומדרגה. אתה נכנס לאיזו מדרגה למעלה מהדעת, אבל שם יש לך שורש, א', ב', ג', ד' דרגות העביות, שאתה צריך לייצב את עצמך בהן. אז גם שם יש לך עבודה. כן.

שאלה: מה ניתן לעשות כשהבורא לוקח מאיתנו חבר ואי אפשר להסכים עם מה שקרה?

מה שלא יהיה, אני לא יודע על מה מדובר, אם אתם מרגישים שחבר נעלם ועוד אפילו אתה אומר שהבורא לוקח אותו, אז תפנו לבורא. מה אתה פונה אלי? בשביל מה אתם עשירייה? תדרשו בחזרה מהבורא שהחבר יחזור. זה הכול.

תלמיד: אבל אי אפשר, הוא כנראה לא יכול לחזור יותר.

אני לא יודע, יש לכם פשוט כתובת, לעשירייה יש כתובת אחת, בורא. זה הכול. הכול אליו.

תלמיד: מה עושים כשאי אפשר באמת להצדיק את זה? אתה מרגיש אשם שאתה לא יכול.

להצדיק אי אפשר. אתה דיברת עם כל העשירייה?

תלמיד: כן, דיברנו.

זו דעתך. לא יכול להיות שאתם התחברתם ודיברתם יחד ואתם לא יכולים להצדיק. ואם אתם לא יכולים להצדיק, אז בתוך אי היכולת להצדיק אתם צריכים להרגיש שזה הבורא שם לפניכם את המכשול, שם לפניכם את הבעיה ואתם צריכים לפתור אותה.

שאלה: עדיין לא ברור. לי יש הפרעה, הכבדה, נפילה, ממש משהו טוב מה שנקרא. מהמצב הזה יש לי עשירייה. מה עכשיו אני בא לעשירייה, אני בא לפתוח להם את הכול, מה אני עושה עם העשירייה?

יש לך עשירייה. מה זה נקרא שיש לך עשירייה? יש לך כלפי מי להתבטל?

תלמיד: כן.

נגיד יש לך עגלה או רכבת, לא חשוב, איזו מרכבה שלוקחת אותך לגמר התיקון. אז אתה רק צריך לשבת בה, להיכנס בה. תיכנס, תחזיק את עצמך שם. אתה צריך בשביל זה להידבק אליהם עד כמה שאתה מסוגל להידבק בלבד, לעשות מעצמך כמו תינוק קטן, באפס עביות רק להיות נוכח ביניהם וכבר הם לוקחים אותך קדימה. אבל אתה צריך לשמור כל הזמן שאתה תשמור על אפס עביות.

אין לי כלום ולא רוצה כלום, אני רק רוצה להיות לידם כמו קטן ממש נמצא לידם בעריסה כזאת לתינוקות. שום דבר חוץ מזה. תנסה ככה לעשות ואתה תראה עד כמה שהם לוקחים אותך קדימה ומוציאים אותך ממצב למצב.

אם ישנה עשירייה אז צריכים להשתמש בה. אין לנו כלי אחר, זה עשר ספירות, זה כלי שלם שאם אתה נכלל שם אז זה סוחב אותך קדימה. כל העבודה שלנו זה רק בביטול, כל היתר זה עבודת ה'.

שאלה: האם להתעלות מעל ההפרעות זה כמו לדמיין שיש נשר בסערה על כדור הארץ ועולה ומתעלה עם כל הסערה ודווקא עולה גבוה. האם אפשר לקחת דוגמה כזאת?

שיהיה גם דוגמה כזאת. יש המון דוגמאות וכל הדוגמאות האלה יש להן מקום.

קריין: מתוך "שמעתי", מאמר פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית".

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

זאת אומרת שבכל מצב ומצב אנחנו יכולים למצוא על מה להתגבר ואיך לעשות עוד צעד קדימה קטן לפחות לקראת הבורא.

קריין: אז נקרא שוב קטע 52.

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

זאת אומרת שבכל מצב ומצב אנחנו יכולים למצוא אמצעי איך אנחנו יכולים להתקדם. שכל אותם הדברים שמצערים אותנו הם נשלחים מהבורא דווקא כדי שאנחנו נהפוך אותם לאמצעי להתקדמות. אין רגע ורגע שאנחנו לא יכולים למצוא שם אמצעי להתקדמות. או בצורה אישית או דרך קבוצה, בדרך כלל דרך קבוצה זה הכי נכון וטוב. וכך מתקרבים.

שאלה: כתוב בהתחלה "נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'." מהו אותו המוחין שאינו צריך להם בזמן אמונה מעל הדעת?

כן, כוח נגיד. כדי להיות עובד ה' הוא לא צריך לקבל כלום, הוא צריך דווקא לבקש. כי הוא מקבל כל מיני הפרעות וההפרעות האלה מספיקות לו, ההפרעה שמגיעה אלינו מגיעה כבר, אנחנו לא מבינים אותה, היא צורה שלמה, חסר לנו רק יחס נכון אליה ואז אנחנו הופכים את ההפרעה הזאת להיפך. דווקא בזכות ההפרעה אנחנו מגיעים להתקרבות.

שאלה: האם אפשר לומר שהנפילה ניתנת לשם עבודה בדביקות והעלייה לשם עבודה בשירות?

כן, אפשר כך להגיד אמנם שיש בזה הרבה אופנים.

שאלה: האם הקטע הזה מתאר לנו למעשה את המצב של עובר ויציאה ליניקה שלבי העבודה?

לא יודע. ולא רוצה לדבר על זה כי לא כתוב. אני רוצה שתבינו על מה מדובר כאן. אל תהיה חכם. זה לא בסדר.

תלמיד: ביטול מוחלט זה לא מצב של עובר?

לא עובר ולא ביטול ולא כלום. תתבטל למה שכתוב כאן ותשאל על מה שכתוב כדי לעזור לאחרים להבין יותר נכון את הפסוק.

שאלה: כשאני בירידה איך אני מתגבר על העבודה מעל הדעת באותו רגע?

דווקא בירידה יש לך אפשרות להתגבר על מה שנותנים לך באמונה למעלה מהדעת. כי מה יש לך בירידה? אין לך דעת בירידה. אז אתה יכול ללכת באמונה, זה יותר קל. מה אתה אומר? אין לי שום דעה, אין לי שום הבנה, אין לי כלום, מה אני צריך לעשות? אני צריך לעבוד כמו תוכי, ככה בצורה מכאנית. כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", ואני בצורה כזאת מוכן לעבוד, להתבטל. ואת זה אני עושה. ולא חשוב לי מה אני מקבל עכשיו ומרגיש, ולא חשוב מה אני אקבל וארגיש, אני פשוט רוצה לבצע פעולה. ככה זה. תראה עד כמה שזה עוזר. דווקא במצב שאתה אומר שאתה לא יכול לעשות כלום כי אין לך כלום. יש לך, יש לך הזדמנות לעשות פעולה כזאת.

שאלה: מה שהסברת עכשיו, מאיזו נקודה אדם עושה את זה אם לא מנקודת הדעת? יוצא שזה רק מתוך הרגל? רק ככה לצאת מדרגת הדעת? ולנוע לדרגת אמונה למעלה מהדעת?

לא, זה לא על ידי ההרגל, אמנם שהרגל נעשה טבע שני, זה גם על ידי המאמץ שאני עושה ובעיקר בחברים. אנחנו צריכים להבין שהחברים לידי זה מחסן של הכוח שלי שכל היגיעה שלי אני נותן להם. כל מה שיש אני נותן להם. מה זה נותן להם? כי זה הכלי הכללי. ואני אישית נופל כדי שוב להגיע לכלי הכללי ולהשקיע שם את עצמי.

אתם ראיתם בטח נמלים איך שהן עובדות, כל נמלה ונמלה מביאה משהו לתוך הקן שלהן הכללי ומכניסה לשם. ועוד הולכת מביאה ומכניסה ועוד הולכת מביאה ומכניסה. ככה אנחנו צריכים. ולכן בכלי שלנו הכללי אנחנו אוספים שם את כל היגיעות שלנו בעשירייה. ובעשירייה על ידי המאמצים שלנו, שאנחנו לא יודעים איך כל אחד ואחד עושה את המאמץ שלו, אבל האור העליון, הבורא, כשהוא פועל על העשירייה, הוא מסדר אותן את היגיעות שלנו והם הופכות להיות כמו אותו הקן של הנמלים, ומסדר אותם בצורה יפה ונכונה. ככלי, כעשר ספירות כפרצוף. כך אנחנו צריכים להבין.

ולכן אם אנחנו כל פעם מביאים יגיעה לחברה, אז אחר כך יש לנו למי לפנות ואיך לקבל משם את הכוחות ושוב לעבוד ושוב לעבוד. ככה זה עובד. זה ממש עבודת הנמלים.

שאלה: מי הם האויבים או המתנגדים שמוזכרים במאמר מ"שמעתי"?

יש הרבה מאוד אויבים, הרבה מאוד מתנגדים, הרבה מאוד הפרעות, לכן הוא אומר תסדר לי שולחן, "תערוך לפני שולחן נגד צוררי". הוא מבקש מהבורא, "תן לי כנגד השונאים שלי, כנגד ההפרעות שלי לערוך שולחן" והוא מבקש את הבורא שיעזור לי, תסדר לי את השולחן. "תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי, כוסי רויה. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים." זו כל העבודה שדוד המלך מספר לנו.

שאלה: איך משלבים בין ביטול לבין פעולת ההתעוררות בעשירייה?

איך אנחנו משלבים את כל המצבים שלנו בעשירייה? כמו אותן הנמלים שכל אחת מביאה מה שהיא מסוגלת וכל רגע ורגע משהו נופל לה, אבל בסופו של דבר הן בונות אחר כך את הבית שלהן הגדול. הבורא כבר מסדר. אנחנו לא יודעים. עלינו, כל אחד בצורה פרטית שיבטל את עצמו כלפי העשירייה ויביא לה את הביטול שלו, ואחרי שאנחנו מתחברים על ידי הביטול בינינו, אז אנחנו נתחיל לעבוד כדי להביא לא רק ביטול אלא גם את גדלות הבורא, כל אחד בצורה שלו לעשירייה, וכך אנחנו באים גם לכלי להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לכלי לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: במשך שנים של לימוד, למדנו לשחק ולהסתיר את כל ההפרעות שמתעוררות. וכעיקרון קשה מאוד לראות חבר שנמצא במצבי ניגוד כאלה כי הוא מסתיר עד שהוא מגיע לאיזה סף ואז כבר מאוחר מידי.

איך לראות, בכל זאת, שלחבר מסוים או לעשירייה, יש התנגדויות כאלה שהם מתמודדים איתם או הפרעה, כי הגאווה של האדם פשוט לא מאפשרת לו לחשוף, לדבר, או שאנחנו משתדלים לשחק שהכול טוב, וירטואלית עכשיו בכלל לא רואים. אני יכול להשתתף בפגישה במצב רוח טוב, לשחק שם.

ודאי שכך זה קורה. אבל אנחנו צריכים כל הזמן להראות אחד לשני תרגילים, דוגמאות של ביטול, של ביטול. אני מראה לכולם עד כמה אני מתבטל כלפי החברה, עוד יותר, ועוד יותר, כדי לתת בזה דוגמה לאחרים.

עד שאנחנו נכנסים לרוחניות. כשנכנס לרוחניות והלאה שם עוד נתקדם, אז אנחנו נעשה תרגילים אחרים. אנחנו נראה לכולם איך כל אחד מתגאה וכאילו מזלזל בחיבור בקבוצה. למה? כדי לתת לחבר אפשרות להתגבר על מה שהוא רואה ולהצדיק את החבר.

שאלה: למה אנחנו מתקדמים רק על ידי ייסורים ומכות?

מה יש לך עוד לתקן, חוץ מההפרעות של האגו ושאתה מרגיש שהאגו מפריע לך? זה בדיוק אותם החלקים שלך שצריכים לעבור עכשיו תיקון, ככה מתגלים בך, איזה יופי .

תלמיד: מה עושים כשנתקלים בזלזול בהפצה?

זו בעיה גדולה. אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו לא מוכנים להתקדם ולא יכולים להתקדם אם אנחנו לא נפיץ. הבורא לא רוצה בתיקון שלנו, הוא רוצה בתיקון של הכלי הכללי. ולכן אסור לנו לדאוג רק לעצמנו, זה אגו גדול מאוד שיעצור אותנו. אלא אך ורק שאנחנו דואגים להביא לבורא את כול באי העולם, כמה שיותר שייהנה מכולם, שתהיה לו עבודה איתם, אז אנחנו עושים את הרצון שלו.

אחרת ממש לא תהיה לנו התקדמות. כל ההתקדמות היא רק מתוך זה שאנחנו דואגים להפצה. ואדם שלא עושה הפצה הוא בעצם פועל בצורה אגואיסטית ושימשיך, הוא לא יתקדם, זה עניינו.

אני עם האנשים האלה בדרך כלל לא עובד. אני רואה עד כמה הם מוכנים להשקיע במה שהבורא רוצה. הבורא רוצה את כל הקהל, הדור האחרון שאנחנו נמצאים בו, זה שכל אדם ואדם, כולם, כולם יחזרו לבורא.

שאלה: לגבי המשפט שהוא כותב מה המשמעות להוריד את הדינים, אפילו הדינים הקשים ביותר, מכיוון שהוא מסוגל להצדיק את עול מלכות שמים כל הזמן. מה זה אומר לקבל עול מלכות שמים בכל פעם?

לקבל עול מלכות שמים זה נקרא שאני מקבל את שליטת הבורא בכל מצב ומצב, אפילו שאני לא מרגיש אותו. עכשיו זה כלום, עכשיו אנחנו נמצאים בדרגה מאוד קטנה. אבל נגיד שאני כבר נמצא בדרגה גבוהה, באמצע העולמות, באמצע הסולם, ומגיעה לי עכשיו מדרגה חדשה. מדרגה חדשה מתחילה מחושך, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" ואז אני מרגיש חושך, ממש חושך, משהו שאני לא מסוגל לעכל, לקבל, להרגיש, להסכים, ואז אני מתחיל לעבוד על זה.

לכן אנחנו צריכים להתרגל איך עובדים בחושך. חושך זה רק כלפי הכלים דקבלה שלי, ואם אני לא עובד עם הכלים דקבלה אז החושך נעלם, אני לא מרגיש אותו, אפילו מתחיל להאיר כחסדים, כך אנחנו מתקדמים.

חברים, אתם תדברו ביניכם על השאלה הזאת. דבר יפה שאנחנו עכשיו קראנו, יש שם עוד במה לעסוק אבל אנחנו חייבים לעבור לפתיחה לחכמת הקבלה.

(סוף השיעור)