שיעור בוקר 19.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"עמלק" - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא "עמלק", תת פרק "מלחמת עמלק". קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 9.
אנחנו נמצאים במציאות שהיא כל הזמן מתפתחת מרצון לקבל שהוא "יש מאין", ממש מאפס, מ"אין". הרצון לקבל הזה הוא כל הזמן מתגלה כלפי עצמו יותר ויותר במשך ההיסטוריה בצורות הדומם, מהמפץ הגדול ועוד לפניו, מה שעוד נגלה שהיו עוד תקופות, היינו שלבי התפתחות. עד שהרצון לקבל נגלה יותר ויותר בדרגות דומם, צומח, חי, ומתגלה באדם המדבר, בצורה כזאת שאם הרצון לא היה מגלה את עצמו כהפוך ממשהו, לא היינו מבדילים איפה אנחנו נמצאים. לכן דבר והיפוכו זה בעצם כל מה שיש לנברא להשיג, להרגיש איפה שהוא נמצא, איך הוא קיים וכלפי מה הוא קיים.
לכן אחרי שאדם מגלה את עצמו שהוא קיים בצורה האגואיסטית שלו במציאות מסוימת שנקראת העולם הזה, מתחיל להיות שלב שנקרא הכרת הרע. אז הוא מתחיל להשיג עד כמה הרצון שלו הוא לרעתו, שהוא מגביל אותו ולא נותן לו בעצם לראות את המציאות האמיתית כי רואה הכול רק דרך הרצון האגואיסטי שלו.
כאן מתחיל האדם להתפתח, כשלא מסכים עם החיים המוגבלים האלה בדרך כלל, הוא רוצה לדעת מה מהות החיים, מטרת החיים, מקור החיים, זאת אומרת להכיר את הכוח העליון, את המקור. אז הוא מגיע לחכמת הקבלה, וכאן מלמדים אותו מי הוא, מה הטבע שלו, ושהטבע שלו הוא במיוחד כנגד הטבע של הבורא. כל זה כדי שהוא יוכל לגלות מי הוא לעומת הבורא ומזה להגיע אחר כך למי הבורא לעומתו.
הכוח הזה, האגו של האדם, הרצון לקבל של האדם, נקרא עמלק, מראשי תיבות "על מנת לקבל". הוא מתגלה באדם במצבים שכבר אדם מסוגל להכיר, להבין מי הוא ומה הוא אותו רצון שנמצא בו. שהרצון הזה פועל רק לטובת עצמו, שהרצון הזה קודם כל נמצא בתוך האדם והאדם מזדהה עימו, שחושב שהרצון והוא זה אותו דבר. ובמידה שהוא מתפתח יותר ויותר, מהלימוד, מההכנה בקבוצה, הוא מתחיל להבדיל בין הרצון לקבל שלו ובין ה"אני" שלו, שזה לא אותו דבר. על ה"אני", שהוא כבר נקודה שבלב שבאדם, מתלבש רצון לקבל על מנת לקבל, ואז האדם מזדהה עם הרצון לקבל האגואיסטי שלו. עד שמתחיל לראות שזה לא היינו הך, אלא שרצון לקבל לחוד וה"אני" של האדם, הנקודה שבלב היא לחוד. ואז אדם מתחיל יותר ויותר להבדיל בין שתי ההבחנות הללו, עד כדי כך שמתחיל להיות מאבק מתוך הנקודה שבלב בלבוש הזה על הלב, הלבוש האגואיסטי. להתנגשות הזאת אנחנו קוראים "מלחמת עמלק".
זו מלחמה שתוצאות ממנה אנחנו רואים בכל העולם, שכולם כולם נמצאים בכל מיני דרגות של הרצון לקבל וכולנו נמצאים בהתנגשות זה עם זה. כך בכוונה עשה הבורא בינינו בשבירת הכלי דאדם הראשון, כדי שכל הכלים האלו שהתחילו להתנגש זה עם זה הם יתחילו להבין שבהחלט העיקר זה לנצל את המצב, לנצח את האחרים, "אני אמלוך", זה מה שאומר לאדם עמלק הפרטי שלו, ואנחנו צריכים ללמוד אותו ולהבין איך אנחנו מתעלים ממנו.
לכן כל העבודה שלנו, אחרי שאנחנו לומדים חכמת הקבלה קצת ומתחילים לגלות בתוכנו את המאבק הזה בין שני כוחות, נטייה לבורא ונטייה לאגו שלנו, ולראות כמה הם הפוכים, ואנחנו קוראים על זה, כל כתבי הקבלה בעצם מדברים על זה, אז אנחנו מבינים שכל העבודה שלנו היא נקראת "מלחמת עמלק". ובמלחמה הזאת ודאי שאנחנו לא יכולים לנצח אלא הבורא, לכן זה נקרא מלחמת ה' בעמלק מדור לדור. והאדם רק צריך להיות באמצע ולהשתדל ששני הכוחות האלה הם יתנגשו, שיהיה לו בירור "כיתרון אור מתוך חושך", וכך הוא יתקדם בהבחנות רוחניות נכונות. כי אי אפשר לגלות את הבורא אלא אם כן על פני עמלק שנמצא בתוך ליבו של אדם.
קריין: אנחנו קוראים קטעים בנושא "מלחמת עמלק", ציטוט מס' 9 מתוך "משיבת נפש".
מלחמת עמלק
"מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אפן, בבחינת: "ואציעה שאול הנך". וגם משם יקרא ויצעק אל ה' בכלות הנפש בבחינת: "מבטן שאול שועתי" וכו'. כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו כמאמר רבותינו ז"ל: 'אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו' וכו', כמו שכתוב: "מלחמה לה' בעמלק"."
("משיבת נפש". אות מ')
שאלה: אמרת שאנחנו לא יכולים לנצח את עמלק בעצמנו ואנחנו קוראים לבורא כדי שהוא ייאבק. מה זאת אומרת, "הוא ייאבק"?
אנחנו צריכים לנסות ולראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים לעמוד נגד האגו שלנו. אם אנחנו רוצים באמת לעמוד נגדו ולהיות בכוח ההשפעה, אז אנחנו מיד מגלים שאין לנו שום כוחות השפעה ואפילו שום רצון לזה אולי, לאלו שיש נקודה שבלב יכול להיות שיש רק איזה דחף פנימי, הם משתדלים לפתח את הנקודה שבלב ורואים שהם לא מסוגלים, היא לא מתחזקת כל כך אלא ההיפך, ככול שהאדם מתקדם יותר הוא יכול להרגיש יותר ויותר שהוא חלש. רב"ש היה אומר, "הנה, גם אתה עכשיו יודע שאתה סמרטוט", זאת אומרת, ככול שמתקדמים מגלים יותר ויותר חולשה. ולמה? את זה עשה הבורא בכוונה כדי שנזדקק לו יותר ויותר. כי אין לנו כוחות, אנחנו נמצאים באמצע, נמצאים כנקודת "אקספרט", אין לנו רצון לקבל שהוא שלנו, ולא רצון להשפיע שהוא שלנו, לא זה ולא זה.
הרצון לקבל זה עמלק, על מנת לקבל, כוח נגד הבורא שהוא כוח ההשפעה, אז לא כוח הקבלה ולא כוח ההשפעה הם כוחות שלנו. את זה הבורא אומר, הוא בעצמו כוח ההשפעה ואומר "בראתי יצר הרע ובראתי תורה תבלין". אנחנו מגלים שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, לא מצד הטוב ולא מצד הרע, המצבים האלה הם השולטים עלינו. איך אנחנו יכולים אם כך במשהו לקבוע את ההתפתחות שלנו, את קצב ההתפתחות? כך אנחנו מבררים ורואים שקצב ההתפתחות הוא מה שאנחנו צריכים ויכולים לשנות על ידי המאמץ שלנו בעשירייה, מצד אחד, ומצד שני, חוץ מקצב ההתפתחות אנחנו לא יכולים לעשות כלום. הכול בבירור בתוך הקשר בינינו.
שני הכוחות האלו, בורא ועמלק, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, שניהם פועלים עלינו ואנחנו באמצע. לכן מלחמת עמלק היא לא בדיוק מלחמת עמלק, זו מלחמת ה' בעמלק, הבורא הוא שנלחם עימו, הוא מעורר אותו בכוונה כדי להראות ולגלות כך את עצמו, שאנחנו נראה את זה על פני זה ואז נוכל להכיר את התופעות של האחד לעומת השני. לכן אנחנו צריכים להתייחס לרצון לקבל שלנו בעצם כלמלאך שבא מצד הבורא, ואם כך אנחנו מתייחסים אליו אז אנחנו כבר נמצאים למעלה ממנו, אנחנו כבר נמצאים במקום של הבורא, שפעם משתמש בכוח הרע ופעם משתמש בכוח הטוב כדי לתת לנו כל מיני הבחנות כאלה, הפוכות זו מזו, שנהיה מלומדים בכל התכונות של הטבע הרוחני.
תלמיד: מצד אחד יש לי את ההרגשה לקבל, תכונת הלקבל, מצד שני יש לי את ההשפעה שגם לא שלי ואני סמרטוט. איך אני אקרא לבורא שהוא יילחם?
ומה יש לך?
תלמיד: לי אין כלום.
אין דבר כזה שאין לך. לא, לא נכון, זו הבעיה שאתה חושב שאין לך. יש לך שיטה שנקראת "תורה", יש לך מורה, יש לך מה ללמוד ויש לך חברים שאתה יכול איתם יחד ליישם את הלימוד. אל תגיד שאין לך כלום.
תלמיד: בניצול כל האמצעים שלנו, מורה, תורה ועשירייה, איך לקרוא לבורא ולתת התעוררות לכוח הזה?
על זה אנחנו מדברים כל הזמן. אם אתה מממש את זה במשך היום זה בסדר, אבל אם אתה חי רק משיעור לשיעור ובאמצע אתה מנותק מהמימוש של מה ששמעת בשיעור בוקר, אז ודאי לא תתקדם. עכשיו אנחנו לומדים על "מלחמת עמלק", איך אנחנו נכנסים להתמודדות של הבורא ועמלק, כוח ההשפעה וכוח הקבלה שניהם עומדים זה מול זה, מה אנחנו יכולים לעשות ביניהם, איך אנחנו יכולים לסדר את הכוחות האלה שהם ישפיעו עלינו כך שנתקדם לבורא. זו בעצם העבודה.
תלמיד: אבל במשך היום אני משתדל עם החברים, עם כולם לעבוד ולהיאבק, אבל אני רוצה להבין מה זה אומר שהכוח של הבורא בא ונלחם?
כוח הבורא מתגלה ונלחם ומנצח בתנאי שאתם רוצים שכך יקרה, כשאתם רוצים לגלות את כוח ההשפעה, הבורא מתגלה, כשאתם רוצים לגלות את כוח הקבלה אז עמלק מתגלה ואתם נמצאים באמצע, אתם בעצם קובעים את כל התהליך של המלחמה הזו. והאדם צריך להרגיש עד כמה שני הכוחות האלה פועלים בו.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מנצחים, שאנחנו מקבלים אפשרות להשפיע?
כשאתם מנצחים, אז באותה המידה שאתם מנצחים אתם מכניעים את הרצון לקבל שלכם והוא נכנס לרצון להשפיע, ואז הרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע.
שאלה: למה המלחמה ארוכה?
המלחמה ארוכה, כי היא מתחילה מתחילת התהליך הרוחני שהאדם עובר ועד גמר התיקון שלו. כי כל התהליך הזה שהוא בעצם גילוי הבורא לנברא שנמצא בעולם הזה, יכול להתקיים, להתרחש רק על ידי זה שיצר הרע מתגלה יותר ויותר ועל פניו הבורא יכול להתגלות כנגדו יותר ויותר. לכן בלי עמלק אי אפשר להתקדם, ולכן הגילוי שלו הוא בעצם מדור לדור, מדרגה לדרגה.
שאלה: אמרת שעמלק זה כוח שנמצא בכל הרמות של הרצון לקבל, אני חושב שבחיים שלנו יש לנו היכרות רבה עם הכוח הזה, אבל באמת זה כוח שמגיע מהבורא ואנחנו צריכים לגלות אותו פה לאט לאט. אז מהן השאלות שעמלק מביא לאדם, ראינו שפרעה שואל את האדם מי ומה, איך אנחנו יכולים להכיר את עמלק דרך השאלות שלו?
כל ההפרעות כנגד החיבור, כנגד הפנייה לבורא הן עמלק, רק ישנם כוחות קטנים כאלה ואנחנו לא מבדילים ביניהם כל כך. אם אני נועל את עצמי על הבורא אז על כל סטייה שמפריעה לכוון את עצמי לבורא בלבד, אני יכול להגיד שזה כבר עמלק.
שאלה: כתוב בקטע שקראנו שלהשלים את היצר הרע אפשר רק בחיזוק רוחנו, ואז האדם הופך למנצח במלחמה הזו כאשר מצד אחד הוא מתייאש ומצד שני מתחזק בכך שמתחיל את הכול מחדש, איך לשלב בתוך עצמי את שתי התכונות האלה, מצד אחד להתייאש ומצד שני להתחזק ברוחי?
צריכים לעבוד על זה, אין מה לעשות. צריכים לעבוד בעשירייה, בקבוצה כמו שהמקובלים כותבים. מאיפה הם כתבו את כל המאמרים האלה? מתוך זה שהשתתפו במלחמה הזו, הבורא מצד אחד ועמלק מצד שני, הרצון להשפיע והרצון לקבל, כתר ומלכות, לא חשוב איך הם כבר מגלים את הדברים האלה, ואז מתוך זה הם כותבים לנו מה היחסים בין כל הכוחות האלו בכל המדרגות מכאן ועד גמר התיקון. ואנחנו צריכים להזדרז לגלות אותם.
שאלה: אם אני מבין נכון אז כדי לנצח את מלחמת עמלק אנחנו צריכים תפילה נכונה לבורא, תפילה נכונה לבורא היא דרך עבודה נכונה בעשירייה. אם אנחנו עובדים בעשירייה איך אנחנו יכולים לדעת שבאמת אנחנו בכוונה ובעבודה הנכונה כדי שנוכל באמת לנצח במלחמה הזו?
אם אתה מתאר לעצמך מצב פשוט, שאתה עומד מול הבורא, והבורא הוא כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור, ולא לתאר אותו באיזו צורה אגואיסטית, שנדמה לך, אלא תייצב אותו נכון לפניך, כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור, ומה שמפריע לך להתקדם לכוחות האלו נקרא "עמלק" ואז תראה איך אתה יכול להתמודד עימו. אתה תגלה שאתה לא מסוגל כי הוא שולט בך מלכתחילה, "יצר לב האדם רע מנעוריו"1 ומה שנשאר לך זו רק תפילה, והבורא לא צריך יותר, כי אתה מפעיל אותו לפי הבקשה שלך, אם לא תפעיל אותו הוא לא יפעל, אלא יעלה בך יותר ויותר את עמלק, כדי שתראה עד כמה אתה מפסיד, עד שתחכים ותבין שאתה צריך את הבורא אחרת אתה אבוד.
שאלה: איך אפשר לעזור לחבר שיש לו דחייה גדולה כלפי העבודה, כלפי העשירייה, ומה החיבור בין הגאווה לבין העמלק בעבודה שלנו?
אלה כל הכוחות בעד ונגד שאנחנו צריכים לגלות אותם. והעיקר בשבילנו זה להבין שכול עוד אנחנו לא מגלים את התפילה בצורה נכונה לבורא, אנחנו לא מנצחים את העמלק, בכל הדרגות, מהקטנה עד הגדולה.
שאלה: איך נהיה מודעים ליצר הרע בתוכנו ואיך אפשר להתקדם עם העמלק?
אנחנו צריכים לחשוב לא על עמלק אלא על הבורא, עד כמה אנחנו כל הזמן משתוקקים אליו, להגיע לדבקות, לחיבור, להידמות לו. ועמלק, על ידי המאמצים שלנו לטוב גם יגדל כרע כדי לתת לנו שיהיו לנו שני כוחות מאוזנים "זה כנגד זה ברא אלוהים"2 וכך אנחנו נתקדם. לכן אנחנו צריכים לחשוב רק על הכוח הטוב, כוח השפעה וחיבור ושיגדל כנגדו כוח הרע. אז אנחנו צריכים להבין וכל הזמן לחזק ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"3, כך זה צריך להיות כדי שתהיה לנו גישה מאוזנת לגילוי הבורא על פני העמלק.
שאלה: עד כמה בכלל חשוב בכל רגע ורגע לאבחן נכון מי שם לנו את המכשול, פרעה או עמלק?
זה לא חשוב, זה הכול הרצון לקבל שהבורא ברא אותו כנגדו, כנגד עצמו, ויש הרבה שמות לזה. כמו שאנחנו כבר קראנו שיש הרבה שמות ליצר הרע. עמלק זו פשוט הדרגה הגבוהה ביותר של היצר הרע. אבל קראנו כל מיני שמות. אנחנו עוד לא מכירים אותם, זה לפי המידות של הספירות וזה לא חשוב לנו בעצם. אלא חשוב לנו רק כל הזמן לראות שהדברים האלה צריכים להתגלות זה לעומת זה. אם אנחנו לא מגלים את היצר הרע בצורה מסוימת, כנגדו לא יכולים לגלות גם את היצר הטוב.
שאלה: איך עלינו בתוך הקבוצה להגיע להודיה לעמלק על כך שבהתמודדות כנגדו הוא מרומם אותנו לבורא?
אנחנו צריכים להתייחס נכון לכוחות הטבע, לא בשנאה ולא באהבה, אלא יותר טוב להיות מכוונים לבורא ולהבין שכל הכוחות מכוונים אותנו לבורא, מיועדים להביא אותנו לבורא ולכן צריכים להשתמש בכולם וכמו שכתוב "צריך אדם לברך אל היצר הרע כמו על היצר הטוב"4 כי כמו שכתוב "בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון" שעל ידי שני הכוחות האדם מגיע לגמר התיקון ולחיבור עם הבורא.
בעצם לא מצדינו אלא מצד המערכת הכללית, אין הבדל בין כוח הבורא והכוח ההפוך ממנו שזה הנברא, הרצון לקבל. כי שני הכוחות האלה לוקחים כך את האדם, לוקחים אותנו ומביאים אותנו לגמר התיקון. לכן לא צריכים להיות בעינינו אחד יותר טוב מהשני. שניהם כוחות ההתפתחות שלנו, צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב.
שאלה: ברפואה אומרים שהכרה בבעיה, גילוי הבעיה זה כבר שבעים, שמונים אחוז מהפתרון, האם אותו עיקרון עובד גם בעבודה מול עמלק?
עוד יותר. כי אנחנו לא צריכים חוץ מלאתר מה עלינו לעשות, כל היתר עושה הבורא, אז אנחנו פונים אליו ומבקשים.
תלמיד: נגיד שאני מרגיש שהבורא שם לי רגל במשהו, אני מזהה שזה כביכול עמלק, אבל נראה שזה משהו שכן אני יכול להתגבר עליו. אבל כל פעם שזה מגיע אני לא מצליח וקשה להגיע להכרה הזאת, מה אתה מציע לעשות?
אני מציע להיות מחובר יותר עם החברים ואז אתה תמצא דרך נכונה להתחבר עם הבורא דרך עמלק. ולראות שעמלק הוא דווקא מוציא אותך ממצרים, מוציא אותך מהמדבר, הוא דווקא נלחם איתך, מעורר בך כוחות כאלו שהם מחייבים אותך להזדרז בעבודה הרוחנית.
שאלה: מה הדרישה הנכונה לבורא בתוך העשירייה כדי לנצח את עמלק?
זאת דרישה נכונה. בכלל כל פניה לבורא זה טוב, אפילו אגואיסטית. כי לאט לאט אדם מתחיל להבין איך נכון לפנות.
שאלה: אתמול אמרת שברגע שאדם נוגע לראשונה בחיבור ובחברים הוא מבין שכל החיים שלו, כל חייו הופכים לקליפה. זוהי ההכרות הראשונה עם עמלק?
עמלק מתברר לנו יותר, לא מיד ולא בזמן שאנחנו נמצאים במצרים, אלא שאנחנו כבר יצאנו ממצרים, לא נמצאים בעל מנת לקבל ממש, אלא יש לנו קצת כוחות או נטיות לעל מנת להשפיע, במידה הזאת אנחנו יכולים כבר להבחין איפה יש כאן תכונת העמלק. היא יותר טמונה בנו, נסתרת פנימה. הוא מתחיל להתגלות, העמלק, אחרי שהאדם מתעלה מעל האגו שלו במקצת ואז אותה התכונה שנקראת עמלק, מושכת אותו בחזרה לתוך האגו שלו.
שאלה: ענית לחבר להתקשר לבורא דרך עמלק. אם תוכל לפרט קצת, איך עושים את זה בצורה נכונה?
תיכף אנחנו נלמד את יתר הפסוקים ואתה תבין. שאלה יפה, אבל נשתדל ללמוד אותה דרך הפסוקים.
קריין: ציטוט מס' 10.
"האדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מאן נצח [מי המנצח], כי עדין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה לה' ית' הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון."
("משיבת נפש". אות מ')
שאלה: איך אפשר ליהנות מהמלחמה הזאת כאילו שזה איזשהו פרס?
אלו פעולות שבהן אתה יכול להראות כמה שאתה אוהב, כמה שאתה משתוקק, כמה שאתה מעריך את הבורא, רוחניות. מה זאת אומרת מלחמה? כשאתה נפגש עם בחורה, אז אתה רוצה להראות לה כמה שאתה גבר, גיבור, חזק, נאמן, וכן הלאה. אותו הדבר כאן, אלו סיבות לאהבה, אתה צריך להראות כמה הנטייה הזאת למה שאתה אוהב היא בשבילך נטייה מאוד חשובה. ואיך אתה מראה את החשיבות? על פני זה שיש כוח נגדה, נגד האהבה הזאת, ואז אתה נמצא בפעולות שהאהבה מתחזקת.
איך אנחנו יכולים להגדיל את הבורא אם לא על ידי עמלק? דווקא. כל העבודה הרוחנית שלנו, שאנחנו מעלים את עצמנו ב-125 מדרגות עד גמר התיקון, היא אך ורק בגלל עמלק, הייתי אומר בזכות עמלק. הוא נותן לנו הכבדת הלב ואנחנו על ההכבדה הזאת כל פעם עולים יותר ויותר. זה ברור לנו, אפילו בעולם האגואיסטי יש לנו כאלה דוגמאות.
שאלה: מה זה אומר שהאדם מחזק את עצמו בצעקה לבורא?
על ידי זה שהאדם מבין שהוא נמצא תמיד בין שני כוחות ולא בכוח אחד, ולא שזה הכוח שלו. אלא הוא לבד בעצמו נטרלי, ונמצא בין שני כוחות חיובי ושלילי, והבורא בצורה כזאת רוצה לגדל אותו, שהאדם בסופו של דבר יתכלל מכוח שלילי ומכוח חיובי, אבל שהכוח החיובי הוא ישלוט על הכוח השלילי. זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אדם יבנה את עצמו, מזה שבעצמו הוא אפס, נקודה, ולוקח את הרצונות לקבל מעמלק ורצון להשפיע מהבורא וכך מעמיד אותם זה על פני זה, ותמיד צריך להיות שצד הבורא הוא קובע, הוא יותר גבוה, יותר חשוב. זו בחירת האדם.
שאלה: למה הכותב משווה את התפילה עם מלחמה?
כל העבודה שלנו, מפני שהיא נגד הרצון לקבל שרוצה לשלוט בנו, היא המלחמה. הרצון לקבל הוא רוצה לשלוט, אנחנו מודעים לזה, ערים לזה, לכן אנחנו נמצאים במצב שלא נותנים לו את זה לעשות, לכן זו מלחמה.
שאלה: כתוב שהגלות הופכת יותר קשה. מה זה אומר?
ככל שאנחנו מתקדמים, הניתוק מהבורא שנקרא "גלות מהבורא" הוא יותר ויותר קשה, יש יותר ויותר הכבדת הלב. זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אבל אנחנו כשמתקדמים מכאן ועד גמר התיקון, אמנם ישנה הסתרה יותר גדולה כל פעם, אבל אנחנו גם יודעים איך להתגבר על ההסתרה בכוח ההשפעה, בכוח הבינה, כך שההסתרה היא לא מפרידה בינינו לבורא. היא מפרידה, אבל לא מפריעה לנו, אנחנו מתגברים על ההסתרה עם כוח השפעה. זה כמו שיש רצון לקבל, יש צמצום ומסך עוד יותר גדול ככל שהרצון לקבל גדול, ובכל זאת למעלה מזה אנחנו בונים את הקשר שלנו עם הבורא.
שאלה: נניח שאני יושב במספרה והספר זה העליון והוא עושה לי את התספורת, ואני לא יכול להתמסר לו בלי לבדוק איך הוא יעשה את זה, אני לא מצליח להתנתק מהביקורת הזאת איך הוא יספר אותי, מה לעשות במצב הזה?
אני חושב שיש לך בעיה שאתה לא מספיק מחובר לחברים ולא מקבל מהם דוגמאות. כי אם אתה תראה מה שהם עושים, אתה תרצה לסגור את העיניים ולמסור את עצמך בידי העליון.
שאלה: איפה בתוך העשירייה אותו גבול עם עמלק.
הקו שמחלק את כל העולם לשני חצאים, בורא ועמלק, הוא נמצא במרכז הלב של האדם, עד כמה האדם מפנה את ליבו או לבורא או לעמלק.
שאלה: אני חושב שבטקסט היה כתוב שאנחנו לא סוגרים את עצמנו, שאין ייאוש מהעבודה. מה זה אומר שאנחנו לא מתעסקים בייאוש מהעבודה?
אנחנו מתעסקים בכל מצב ומצב, אבל ייאוש מהעבודה זה המצב הכי גרוע, שאז אדם מרגיש את עצמו שאין לו שום כוח, הידיים נופלות, נובלות, ואין לו מה לעשות, לכן המצב הזה הוא הכי גרוע. יותר טוב להיות נגד, ברוגז, להיות בוויכוח עם הבורא, אבל לא מיואש. אומנם בלי ייאוש אנחנו לא יכולים לעבור את כל הדרך, כי בייאוש אדם רואה, מגלה, עד כמה הוא נמצא בחוסר אונים משני הצדדים, גם מצד הרע וגם מצד הטוב. כי אם הבורא מנתק אותו כביכול מהשפעה של האור או מהשפעה של החושך, אז אדם שהוא מנותק משתי ההשפעות האלה אין לו על מה שיסמוך. זה המצב הכי גרוע. אבל כאן ישנה הקבוצה, שהיא כבר יכולה לקחת את האדם, לשים אותו על האלונקה, לחזק אותו עד שיקום לתחייה.
תלמיד: למה יש עדיין ייאוש כשאנחנו בורחים ממצרים?
הייאוש הזה יהיה עד גמר התיקון, ואנחנו צריכים כנגד זה כל הזמן יותר ויותר להתחזק בקשר בינינו, להביא אור חסדים בהשפעה הדדית, איש את רעהו יעזורו, רק בצורה כזאת נוכל להתקדם. אם אתם לא חושבים להתקדם על ידי חיבור ותמיכה הדדית, אתם לא תתקדמו.
שאלה: אנחנו לומדים שעמלק מכוון אותנו לעבר הבורא. מה נותן לנו את הכיוון לבורא לפני שאנחנו יוצאים ממצרים?
לפני שאנחנו יוצאים ממצרים אין לנו עמלק. אנחנו נמצאים בשליטת פרעה, פרעה זה לא עמלק, זה דרגה לפני זה, הוא לא נראה ממש כנגד, כשונא, כרוצה להשמיד. פרעה אומר "אתם תעבדו ואני אתן לכם את הכול. אתם צריכים אותי, אני צריך אתכם, בואו נעשה יחד איזה עסק". מה שאם כן עמלק לא, עמלק בא כדי להרוג. מתי הוא בא? מתי שהאדם נמצא בכיוון לגמר התיקון, עוד רחוק מגמר התיקון, הוא רק יוצא ממצרים, אבל כבר יש לו קו יציאה והוא הולך. ואז בא עמלק ואומר "אני לא אתן לך להתקדם". פרעה לא, פרעה אומר "תחיו, תראו הכול לפניכם, כל ארץ מצרים פתוחה לכם". עמלק זה רק ביציאה ממצרים והלאה. אלו דרגות.
תלמיד: מה נותן לנו את הכיוון לבורא כשאנחנו עדיין בתוך מצרים?
שאנחנו בכללות רוצים לא להיות על מנת לקבל, זה מה שאנחנו מבחינים במצרים. תתעסקו בזה יותר, יהיו יותר מילים, יותר הבחנות. העיקר כל הזמן לברר את היחס שלנו מבינינו לבורא, בכל השלבים, בכל שלב ושלב, מה משתנה ביחסים בינינו ובינינו לבורא.
שאלה: לאגו יש רמות שונות, פרעה, עמלק, האם יש גישה שונה כלפי כל רמה או שתמיד זו אותה הגישה, לפנות לעשירייה ולהתעלות מעל האגו?
הגישה היא לפנות לעשירייה, להתעלות מהאגו בתפילה, בתפילה, את זה אנחנו שוכחים. אנחנו רוצים כאן לעשות איזה מאמץ משלנו ולעשות משהו משלנו, כל המאמצים הם רק לתפילה. אל תפספסו את העניין הזה כי אחרת אתם יכולים להסתובב שנים על גבי שנים ולהגיע לגמרי לא לצורה נכונה. רק לחזק את עצמכם בתפילה ועל ידה להגיע למצב שהכול יסודר על ידי הבורא כתוצאה מהתפילה שלכם.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות תפילה בתוך העשירייה כדי לנצח את עמלק במיוחד בשביל להקל על המצבים הגשמיים?
אם אנחנו נדאג להתפתחות הרוחנית שלנו אז וודאי שישתנו התהליכים הגשמיים שלנו גם כן. אם אנחנו לא נדאג לרוחניות, המצבים הגשמיים שלנו הם יתהפכו למצבים יותר ויותר גרועים כדי לעורר אותנו בכל זאת לחיפוש מה הסיבה למצב הרע. לכן כמה שיותר מהר נבין שבחיבור, בהסכמה, בצורה טובה בינינו אנחנו יכולים להיטיב למצבנו, אם אנחנו כך נשתדל לייצב את החיבור נכון, בזה ננצח את כול הכוחות הרעים.
שאלה: האם עמלק יגדל ככל שנתקדם במחקר?
עמלק יהיה תמיד כנגד גילוי הבורא, וכמה שהבורא גדל עמלק גדל, כמו שכתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". וזה כך צריך להיות, זה כנגד זה, אחרת אתה לא תוכל לגלות את הבורא אם הכוחות כנגדו יהיו קטנים, הם צריכים להיות גדולים כמו הבורא.
שאלה: אתה אומר לנו שעדיף להיות במצב של לחץ וויכוח אבל לא בפירוד. אבל כתוב שאין יום טוב יותר בחייו של האדם מאשר כשהוא מיואש מכוחותיו עצמו. אם כן איך אנחנו יכולים להתמודד עם ייאוש ועם העבודה עם עמלק?
אתה מתבלבל בין כמה פסוקים ומחבר אותם ללא שום סיבה. אנחנו צריכים כל פעם לברר מגמר התיקון מה טוב כדי להגיע לזה, ובבירור הזה אנחנו מתקדמים. וגם כן מתוך זה אנחנו מבינים שהכוחות הרעים והכוחות הטובים יש להם משקל שווה, ואי אפשר להגיע למשהו אלא על ידי זה ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אז פשעים צריכים להיות בהתאם לאהבה, ולסירוגין להיות גם כך וגם כך.
אנחנו לא יכולים לבנות עולם חדש, אנחנו צריכים להכיר איך הוא בנוי ומתוכו להגיע לתיקון. אז פעם לילה פעם יום, וכך כל פעם אנחנו מתקדמים, שמאל ימין, שמאל ימין. ולכן צריכים רק לדעת איך אנחנו פועלים בשני המצבים הללו. אבל שהם יבואו יום אחר יום, לילה אחר לילה, ככה זה יהיה. ולא לחכות שיבוא יום שכולו יום.
יהיה בגמר התיקון יום שכולו יום, זה נקרא ש"חשכה כאורה יאיר", שלילה יהיה כמו יום בגלל התיקון שלנו. שלא יהיה חושך, שאנחנו מגלים את הכל בהסתרה, שהסתרה תהייה במאה אחוז אבל אנחנו נגלה בזה תיקון במאה אחוז, כאילו אנחנו נמצאים ביום, ככה זה.
שאלה: מה ההבדל בין הסתרה לבין שליטת היצר הרע?
הסתרה זאת הרגשה, ושליטת היצר הרע זאת קביעת המצב. יכול להיות שאני נמצא בהסתרה, אבל יחד עם זה אני מודה ומבין שזאת הסתרה ואני בונה מתוכה את המצבים הבאים. הסתרה יכולה להיות דווקא תקופה מאוד מועילה להתקדמות. הבורא לא ברא שום דבר סתם, אלא בכל מצב ומצב שאנחנו עוברים יש בו הכרחיות רבה.
תלמיד: האם שליטת היצר הרע זה דווקא בהסתרה?
כן, בעיקר.
שאלה: האם אפשר לזרז את הזמנים על ידי תפילה?
אך ורק על ידי התפילה.
שאלה: אם הנשק העיקרי הוא תפילה, איך אני יודע שהתפילה שלי נשמעת על ידי הבורא ויש לי תשובות ממנו?
אם אתה עוד לא יודע זה לא חשוב, אתה צריך להמשיך בתפילה. אבל התפילה חייבת להיות יחד עם מעשים, אחרת זה סתם, אין לה כוח.
שאלה: מה זה נקרא לנעול את עצמי על הבורא?
שאני לא עוזב אותו יום ולילה.
שאלה: בציטוט מספר 10 כתוב, "ועל כל אחד עובר מה שעובר, אף על פי כן". זאת אומרת, שעל ידי זה שאנחנו עושים בירורים ומשתפים אחד את השני במה שאנחנו עוברים אנחנו מגיעים לתפילה הנכונה והמכוונת ביותר?
כן, נכון.
קריין: אנחנו ממשיכים ב"מלחמת עמלק", ציטוט מספר 11, כותב רב"ש.
""וכאשר יניח ידו וגבר עמלק". ומקשים, מדוע הניח משה את ידיו.
והענין, כי עמלק מבואר בספרים הקדושים שהוא הקליפה נגד אמונה. וידים של משה הן בחינת אמונה, כי ענין ידים הוא בחינת השגה, מלשון "כי תשיג יד". וכל השגתו של משה היא על ידי אמונה, לכן נקרא משה רעיא מהימנא.
ובזה נוכל לפרש, שכאשר ראו ישראל שמשה הרים ידו, היינו שהחשיבו ישראל לבחינת רוממות את ידו של משה, אז וגבר ישראל, היינו בשיעור רוממות הדבר. כי מי שמבזה את האמונה, אז אינו יכול לקבל את החיות שישנה בכח האמונה.
וזה ענין "וידי משה כבדים", היינו שהיה קשה וכבד לישראל להחזיק את החשיבות, את הידים של משה. זאת אומרת שהיה מרגישים בחינת כבידות באמונה, שהיה להם לעול ולמשא לתת עליהם את עול האמונה. "
(הרב"ש. 907. "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק")
זה עדיין מסובך קצת בשבילנו.
קריין: ציטוט מספר 12.
"כשנופלים מאמונה אז צריכים בעצמו לעבוד, שהוא ענין אתערותא דלתתא. ואם דבוקים במשה שהוא בחינת תורה, שעל ידי התורה יכולים לזכות לאמונה. לכן היה מוכרח ללכת למשה, בכדי ללמוד ממנו את דרכי אמונה. משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה."
(הרב"ש. 604. "מדוע חכה עד מלחמת עמלק")
זה לא כל כך נקלט אני רואה, טוב להרגיש שלא נקלט. זאת כבר דרגה, שאנחנו מרגישים שאת הדברים האלה אנחנו לא קולטים.
קריין: ציטוט מספר 13.
"כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם. רק ברפידים [מלשון פירוד]. ולכן הלשין המן, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". שכל כח שלהם הוא באחדות, ועתה הם "עם... מפורד". והאמת כן היה, על ידי החטאים נתעורר כח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר "לך כנוס את כל היהודים", "להקהל ולעמוד על נפשם", הכל ע"י הכינוס והקהילה. ומרדכי הצדיק איחה אותם ונתאחדו על ידו, כי היה לו כח האחדות."
("שפת אמת". שמות, לפורים)
זאת אומרת, כל המלחמה שהיתה לנו בפורים זה גם כן שני הכוחות האלה של חיבור ופירוד. ועניין רפידים גם כן, שזה מלשון פירוד, "ישנו עם אחד מפוזר" שלא יכול להיות יחד. אנחנו רואים עד היום הזה שבעם ישראל כולם מפוזרים, מרוחקים, כל אחד יכול לבנות לעצמו איזו פינה בעולם ולהיות שם, ולא קשור לאחרים.
האגו בנוי בצורה כזאת שמאוד מאוד רחוקים זה מזה. על ידי צרות גדולות שהבורא מפיל עליהם רק אז מאין ברירה הם יכולים להתקרב ולסבול זה את זה.
שאלה: מהו כוח האיחוד, ומה זה אומר שאנחנו נקבל אותו דרך מרדכי הצדיק?
מרדכי הצדיק היה עומד על החיבור והמן נגד החיבור. זה שוב אותם שני כוחות שנמצאים בטבע, וכאן אנחנו רואים כמה שבמקרה הזה שנקרא "פורים" הם משחקים בין שניהם, כדי לקבוע התקדמות לגמר התיקון מהנקודה הזאת והלאה.
אז מה הוא אומר? אני קורא את ציטוט מספר 13. "כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם". זאת אומרת, זה ברור שאם הכוחות האלה מחוברים אחרי שבירת הכלי דאדם הראשון, מי שמתחבר אז כבר האגו שם לא עובד אלא ההפך, הם הופכים את כוח הפרוד לכוח החיבור ומגלים שם את כוח החיבור שזה הבורא. "רק ברפידים [מלשון פירוד]." אז יש בהם שם שליטה לכוחות הרע. "ולכן הלשין המן," מה אמר המן לאחשוורוש, למלך? ""ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". שכל כח שלהם הוא באחדות, ועתה הם "עם..." מפוזר, בפירוד, ולכן אנחנו יכולים להשמיד אותם. "והאמת כן היה, על ידי החטאים נתעורר כח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר" מה בעצם העצה? ""לך כנוס את כל היהודים"," שהם צריכים להיות מאוחדים ""להקהל ולעמוד על נפשם"," זאת אומרת, שהם יבינו שהחיבור הוא ממש ההצלה בשבילם, ואם לא מוות. לא מוות גשמי, אלא מדובר על רוחניות, מדרגות רוחניות. "הכל ע"י הכינוס והקהילה. ומרדכי הצדיק איחה אותם ונתאחדו על ידו, כי היה לו כח האחדות."
שאלה: התהליך הזה של פרעה, עמלק, המן, יוונים, זה תהליך שיטתי שחוזר כל שנה, שקורה בכל אחד מאתנו?
זה תהליך שאנחנו כולנו צריכים לעבור בכל אחד ואחד מאתנו. לא חשוב לאיזה מין ולאיזה עם אתה שייך, זה לא חשוב באיזו תקופה אתה חי, אלא זה קורה עם כל רצון ורצון לקבל שהתנתק מכל יתר הרצונות בשבירת האדם הראשון. ואחרי החטא הזה, אחרי החורבן הזה של הכלי דאדם הראשון כך צריכים אנחנו, כל החלקים שלו, להתקדם לתיקון.
שאלה: "תלמוד עשר הספירות" מתאר את כל המדרגות של הדרך שלנו. אז מה זה נותן שאנחנו שומעים את זה בצורת הסיפור הזה עם כל הדמויות של מצרים, יום כיפור?
אם אתה תקרא את תע"ס בלבד אתה בכלל לא תבין איפה זה נמצא בך, איך אתה שייך לזה, איפה יש לך את דרגות העביות שורש, א', ב', ג', ד', אור פנימי אור מקיף, עליות ירידות של המסך, התנגשויות בין הרשימות. אתה לא תדע על מה מדובר בכלל, כי אתה לא נמצא בתוך המערכת הזאת.
מה שאין כן אם אתה קורא את זה בצורה ספרותית, אז אתה יכול לתאר את זה, לפחות בקצת בצורה פסיכולוגית שזה שייך אליך. וכך אתה יכול להתחיל איכשהו להתקרב, לפחות לחשוב במה אתה שייך לזה או לא.
אני עוד לא ראיתי אדם שפתח את "תלמוד עשר הספירות" במקום כל יתר הספרים שמדברים בצורה ספרותית בוא נגיד על התיקונים, והתחיל לקרוא את זה וממש זה תפס אותו כאילו שהוא עכשיו פותח את הנשמה, לא.
אנחנו רואים את זה גם כן במשך ההיסטוריה, איך התורה בעצמה כתובה, היא כתובה כסיפור. איך כל התלמוד כתוב, גם כן כסיפורים שלוקחים במקום את הכוחות העליונים בני אדם, חיות, עצים, כל מיני מצבים מהעולם שלנו, זה נקרא "שפת הענפים".
ומסביר לנו שם בעל הסולם בחלק א' "הסתכלות פנימית ב"תלמוד עשר הספירות", שאין לנו ברירה אלא מצאו חכמים שפה למסור את החכמה הזאת לאנשים שלא נמצאים ברוחניות. ולמסור אותה גם כן מדור לדור בצורה כזאת, שזאת שפת הענפים. שלוקחים במקום הבחנות רוחניות שזה בחינות, כוחות, את התכונות שלהן, את התוצאות שלהן בעולם שלנו שאנחנו מבינים אותן, מרגישים אותן, כי הן מביאות לנו הרגשה באברים.
תלמיד: אנחנו רוצים התרשמות רגשית מהלימוד. אנחנו צריכים שתהיה לנו התרשמות רגשית, שאנחנו רוצים משהו, צריכים משהו.
נכון. אז מ"תלמוד עשר הספירות" יש לך התרשמות רגשית יותר מהסיפורים?
תלמיד: ברור שלא. אבל זה מה שאנחנו רוצים. אז השאלה, האם אנחנו צריכים להיות מסוגלים להצליח להגיע למצבים רגשיים מכל הסיפורים האלה, ואז כשנגיע לתע"ס תהיה לנו את ההכנה בשבילו?
אנחנו צריכים להגיע למצבים בינינו בצורה כזאת שאנחנו נפתח כלי הרגשה, כלי הבנה, במוחא וליבא, שהם יהיו על מנת להשפיע, ואז נוכל גם לתאר בתוכנו את כל הפעולות שכתובות בשפת "תלמוד עשר הספירות", בשפת הקבלה.
תלמיד: התשובה כנראה היא להתפלל. אבל אני בעצם מחפש איך יהיה לי קשר רגשי עמוק יותר למה שאנחנו לומדים עכשיו.
אנחנו כל הזמן מדברים על זה. זה רק שאתה תשתדל לממש את זה עם החברים, ומתוך זה אתה תפתח כלים פנימיים שלך בלתת ולקבל גם על הבחנות רוחניות.
כל הבעיה שלנו היא שכל אחד סגור בתוך עצמו. הוא לא יוצא לכיוון החבר ולא נותן לחבר להיכנס לתוך לבו, ואז אנחנו לא יכולים להבין את השפה הזאת. כאילו שאנחנו סותמים את האוזניים ובכלל את כל החושים.
שאלה: יש לנו שאלה לגבי האמונה. מה המשמעות של כבדות האמונה בעבודה, וכמה אנחנו צריכים את הכבדות הזאת כדי להתקדם?
אנחנו צריכים להרגיש כבדות באמונה כדי לפתח את התכונה הזאת יותר. לכל אחד ואחד נגיד שיש איזו דרגת האמונה, ואם צריכים לעלות למעלה מזה, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים בהכבדת הלב, בכבדות, וזה מעורר אותנו לפתח אמונה יותר ויותר. "אמונה" זה נקרא כוח השפעה שאדם מוכן להשפיע, מוכן לתת.
שאלה: מה זה הכוח הזה שנקרא "בורא", זאת אנרגיה, מחשב על?
כן. הכוח הזה שנקרא "בורא" זה כוח שנמצא למעלה מכולם ובעצמו מתחלק לשני כוחות, כוח חיובי, שגם לו אנחנו קוראים "בורא", וכוח שלילי, שאנחנו קוראים לו "יצר הרע" או "עמלק". והאדם נמצא למטה כחלק הניטראלי שעליו פועלים שני הכוחות האלו. ואנחנו צריכים לבחור איזה כוחות אנחנו רוצים שיפעלו ומאיזה כוחות אנחנו רוצים להיות נכללים.
שאלה: הוא אומר, "והאמת כן היה, על ידי החטאים נתעורר כוח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר "לך כנוס את כל היהודים"." על איזה חטאים מדובר פה ומה זה חטא בכלל?
חטא, יש רק אחד, הרצון לקבל.
תלמיד: זה החטא היחיד שיש?
כן, מה יש יותר? ומה יש לך כנגד החטא, מהי המצווה? להיות בכוח המשפיע.
תלמיד: אז מה הקשר לזה שהוא אומר "לך כנוס את כל היהודים". על ידי כנסים אני יכול להסיר את החטא?
על ידי חיבור, ודאי, אין לך תיקון חוץ מחיבור. כי בחיבור אתה מבטל את האגו שישנו בין אנשים, ואז במידת ביטול האגו כשמתחברים, הבורא יכול להאיר בתוכם. בהתאם לכמה שהם ביטלו את האגו שלהם, כמה שהתחברו ביניהם, אז יש שם תנאים שהוא יכול להאיר.
תלמיד: כשאנחנו עושים כנסים אנחנו מסירים את החטאים? עשינו הרבה כנסים.
כל אחד לפי מידת ההשתתפות שלו. ישנם כאלה שמקבלים מזה הרבה כוח, הרבה התקדמות רוחנית, וישנם כאלה שהגיעו כדי לעשות שמח, גם זה טוב, אבל יש ויש.
תלמיד: יש עוד משהו חוץ מהתכנסות כדי להעביר את החטאים האלה?
אין, בכלל במציאות אין יותר מזה. התחברות למעלה מהחטאים היא מעמידה לך מדרגה שיש שם אור כנגד החושך, ואז אתה נמצא בהשגת האור לעומת החושך.
תלמיד: עשירייה כזאת שמתכנסת כל בוקר, זה נקרא כנס בעשירייה שאפשר להעביר חטאים?
אני לא יודע להגיד לך אם כן או לא, מפני שאני בספק האם תוכלו להשתמש בכל הדברים האלה נכון.
תלמיד: למה אתה מתכוון?
נמשיך פעם אחרת.
קריין: אנחנו נמצאים בתת נושא חדש בשם "עמלק למטה ועמלק למעלה". ציטוט 14.
"אומר הזה"ק, ש"יש עמלק למטה ויש עמלק למעלה". כי ענין "עמלק למטה", פירושו, היינו על הכלי. ו"עמלק של מעלה", היינו האור. כלומר, זה שעמלק לא נתן לעבוד לתועלת ה', זה נקרא "כלי", היינו הרצון לעבוד לשם שמים, אף על פי שעמלק מפריע עם הטענות שלו.
כלומר, "עמלק שלמטה" פירוש, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים, ועמלק לא נתן לו לעבוד, והוא מכיר ומרגיש שזוהי הקליפה, שמביאה לו את המחשבות האלו, שמבטלות את כבוד שמים, וכואב לו על זה, זה נקרא "עבודת האדם", היינו שהאדם רוצה לבטל את כל הטענות של עמלק, והאדם בא לידי הרגשה, שהוא, מצד עצמו, אין הוא רואה שום אפשרות, שיוכל לבטל את הלשון הרע, מה שעמלק מדבר אליו, בכל זמן שהאדם רוצה לעבוד, רק מטעם גדלות וחשיבות המלך, והאדם רואה, שיותר מתפלה, להתפלל לה', שלא יתפעל מהלשון הרע שלו, אין בידו לעשות. וזה נקרא, שהאדם רוצה למחות את העמלק שבלבו ומוחו."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
שאלה: איך להישאר בשמחה כשמקבלים הכבדת הלב, אם באותו רגע אין קשר, כבה הקשר עם העשירייה, עם הבורא, ואתה לא מרגיש שאתה יכול לפנות לבורא?
הבעיה היא שאתה לא מרגיש שעל ידי זה אתה מרוויח. כי ככול שיש התנגדות לחיבור, התנגדות לעבודה, לפי זה יש לך רווח. הבעיה שאתה לא מרגיש שכר לפי היגיעה.
תלמיד: לפעמים אני מרגיש שיש רווח, אבל לפעמים זה כל כך עמוק שאתה מאבד את הקשר לחלוטין.
חייבים אנחנו במקרה כזה להצטרף לחברה, ולחזק את עצמנו על ידה. אבל אין דבר כזה שמפילים עלינו איזה מצב שאנחנו לא יכולים על ידו להרוויח ולהתקדם, להרוויח את היגיעה ולהתקדם בדרך, לא קיים דבר כזה. הכול מכוון רק להשגת המטרה הסופית. אפילו במצבים הכי גרועים שנופלים עלינו, שאנחנו חושבים "זהו, אנחנו יורדים, אנחנו חוזרים כאילו אחורה", לא, זה לא אחורה, אין דבר כזה. "מעלין בקודש ולא מורידין בקודש" תמיד.
שאלה: במה מתבטא עמלק של מעלה?
עמלק של מעלה מתבטא בזה שהוא נותן לך בלבולים, חולשה, כל מיני דברים כאלה שמפריעים לך לחיבור, לעבודה רוחנית, לכל הדברים. והעיקר זה שהוא מוריד בעינייך את גדלות הבורא, פשוט מאוד. אתה מתחיל לראות שאין לך בשביל מה לעבוד, אין עם מי לעבוד, אתה לא בוער, הכול כבה. הייתה לך פעם מדורה ועכשיו לא, מישהו שפך עליה מים. זה העניין. העבודה היא אותה עבודה, היא פשוטה, היא חיבור עם האנשים, ובהתאם למדרגה, להשתדל להשיג כוח השפעה, שהוא בעצם בין החברים. במידה שאתם משתדלים להיות יחד, כוח ההשפעה צריך להיוולד מביניכם.
שאלה: למה הבורא רוצה את התפילה שלנו?
כי תפילה זה נקרא העלאת מ"ן, העלאת חיסרון. לפי כמה שאנחנו מבקשים, הוא יכול לתת לנו את כוחות התיקון וכוחות המילוי.
שאלה: תוכל בבקשה להסביר את המשפט האחרון בקטע, לא ברור למה התפילה עוזרת לא להתפעל מלשון הרע של עמלק?
נקרא שוב, "והאדם רואה שיותר מתפלה, להתפלל לה', שלא יתפעל מהלשון הרע שלו, אין בידו לעשות. וזה נקרא, שהאדם רוצה למחות את העמלק שבלבו ומוחו". האדם מגיע למצב שהוא באמת רואה שאין בו שום כוחות, וכוח המוח והלב נמצא למעלה ממנו, ואז רק אם הוא מושך אותם הוא יכול להתגבר על ההפרעות של עמלק. זאת אומרת, עמלק מביא לו עכשיו איזו מדרגה רוחנית שלילית, שהיא כאילו סותמת את השפע, היא סותרת את גדלות הבורא, והאדם צריך כנגד זה עכשיו לבקש להתעלות, להתפלל במיוחד, שהכוח העליון, האור העליון, הוא יביא לו הכרת הגדלות בבורא.
קריין: הוא גם שאל למה הוא מתפלל "שלא יתפעל מהלשון הרע שלו", למה התפילה היא לא להתפעל מלשון הרע?
הוא צריך הפוך, הוא צריך להתפעל מלשון הרע, הייתי אומר, לשמוח בזה שעמלק נותן לו לשון הרע והוא יכול להתגבר על לשון הרע. איך הוא יעלה? אנחנו צריכים לעלות למדרגות רוחניות. איך אנחנו נעלה אם אנחנו לא נקבל מלמעלה הכבדת הלב, דיבורים רעים על הבורא, כל מיני כוחות פירוד, דחייה, קנאה, שנאה, תאווה, כבוד. איך אנחנו נתעלה למעלה בסולם הרוחני אם אנחנו לא נקבל כנגד זה שום הפרעות? הבריחה מהכוחות הרעים היא שמחייבת אותנו להתחיל לעלות במדרגות. אחרת בשביל מה לי ולמה לי, ואיך אני אקבל אליהן צורך. לכן אנחנו צריכים להודות ליצר הרע הכללי הזה, שבתוכו גם עמלק, אנחנו צריכים להודות לו עד כמה הוא עוזר לנו להתקדם לבורא. כי אחרת אנחנו בעצמנו נקודה ניטרלית, לא היינו אף פעם יכולים להגיע אליו, להסתכל לכיוון הזה, לגלות אפילו במשהו.
תלמיד: אם אנחנו צריכים להודות למה כתוב שאדם רוצה למחות, לא לברוח, לא להתעלות, אלא למחוק את עמלק מהשכל והרגש, מה זה אומר למחות?
כי עמלק פועל בצורה כזאת שהוא מוריד אותנו כל פעם מהמצב הרוחני, ואנחנו צריכים כנגד זה למחות אותו. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים להעביר אותו מהעולם, אנחנו רק רוצים למחוק את ההתרשמות שלנו ממנו, זאת אומרת, שהוא לא ישפיע עלינו, שלא יקרר אותנו, שלא ידחוף אותנו מהבורא. לכן המלחמה היא על ידי זה שאנחנו נלחמים נגדו, מתחזקים על ידו, ומתקדמים. כוח מאוד מאוד חשוב, חיובי, שפועל בצורה שלילית, אבל מקדם אותנו.
שאלה: כתוב בקטע, "שעמלק לא נתן לעבוד לתועלת ה', זה נקרא "כלי"", במה זה כלי?
זה חיסרון. מי מביא לנו חיסרון? עמלק. אתה צריך על החיסרון הזה להביא כוח צמצום, מסך, אור חוזר, ואז לעבוד. אבל מי מגלה לך את הרצון לקבל שנמצא ביסוד של הפרצוף הרוחני, ביסוד של הנשמה? עמלק.
תלמיד: אנחנו מתאספים נניח עם החברים בעשירייה, מתחברים, אבל לא תמיד יש כוונה מבוררת שזה נעשה באמת למען הבורא. איך לעשות כמו שאתה אומר, פעולה רוחנית, צמצום, מסך, אור חוזר בעבודה הזאת שלנו?
תתחילו להתחבר. אני לא מבין מה הבעיה, אחרי שקראתם עשרות מאמרים, דיברתם מאות שעות אולי על הדברים האלה, מה קורה לכם?
תלמיד: לא, השאלה היא, אנחנו מתחילים להתחבר, נגיד התאספנו, איך לעשות פעולה רוחנית ממעשה חיצוני, צמצום, מסך, אור חוזר?
לא, זה צריך לבוא על ידי המאור המחזיר למוטב, את זה אתם לא יודעים. איפה אתה תמצא את המסך ואת האור העליון, צמצומים והדרגות האלה, זה צריך להתברר על ידי האור. אתם עדיין לא התחברתם עד כדי כך, כדי לברר את כל ההבחנות האלה שנמצאות ביניכם.
תלמיד: מה זה אומר שלא התחברנו מספיק?
עדיין אין ביניכם חיבור כזה שהוא יכול לברר את כל ההבחנות האלה העדינות, הרוחניות. כשאתה נמצא בקשר עם בן אדם, אז יש לך קשר כמו ידידים, יש קשר כמו קרובים, עוד כל מיני צורות קשר. גם כאן ברוחניות, יש כל מיני צורות קשר, ואת כל צורות הקשר אתה יכול למדוד אותן, לבדוק אותן, לשפר אותן, במשהו כמו בגשמיות.
תלמיד: אנחנו עושים פעולות יומיומיות כמו כל החברים בכלי העולמי. מתחברים, זומים, שיעורים, כל זה קיים. מתי מגיע הכוח הזה שנותן מסך, אור חוזר, צמצום?
מתי שאתם תעשו את המאמץ המתאים לזה. תעשו מאמץ ותתפללו. יחד עם כל מאמץ ומאמץ שאתם עושים אתם צריכים להתפלל לבורא, כי אתם חושבים שאתם משיגים את זה לבד, וזאת טעות גדולה מאוד, כל המאמץ שלכם צריך להסתיים בתפילה.
תלמיד: מה צריכה להיות התפילה הזאת?
התפילה צריכה להיות מאוד פשוטה, שאנחנו עשינו את זה ואת זה, ואתה תגמור בעדנו. אנחנו עשינו את זה ואת זה, ואתה תגמור בעדנו. וגם את זה ואת זה עשינו, ואתה תגמור בעדנו. זה נקרא "ה' גומר בעדי"5. כי אתם בעצמכם ודאי שלא יכולים לעשות שום דבר, אלא אתם לוקחים אותו כשותף ואתם מכניסים אותו בפנים בתוך העשירייה ורוצים לעבוד יחד עמו, ש"לא יהיה לך אל זר"6, ואז לאט לאט אתם מתחילים לגלות שהוא נמצא בשיתוף עם כל הפעולות שלכם, עם כל התפילות שלכם, והוא צריך לענות ואתם שואלים אותו, עד שלאט לאט זה מתברר ממש מתוך חוסר ההרגשה.
שאלה: מה זה אומר שהוא משתתף, שותף בפעולות שלנו?
אני אפילו לא יכול להגיד לך. הבורא נמצא בהכול, מההתחלה ועד הסוף. הבורא מכוון אותך, הוא משתנה על ידך, הוא כל הזמן נמצא בפנים כיסוד של כל התהליך. כי כל שינוי ושינוי שאתה רוצה לבצע במוח ולב הבורא נמצא שם, רק השאלה איך אתה מייצב אותו כלפיך.
יש דבר שקורה בטבע ויש דבר שלמעלה מהטבע. מה שקורה בטבע שהבורא משנה את הכול ועושה את הכול, וגם כל הפעולות שלך, הן משפיעות עליו והוא משפיע עליהן, זה דבר אחד. דבר שני, מה אתה רוצה שיקרה? איך אתה מתאר לעצמך שאתה רוצה שיהיה? נגיד עכשיו אני רואה לפני קבוצות, הרבה קבוצות, בכל קבוצה וקבוצה יש כוח מיוחד שמחזיק אותה, שמחבר אותה, שמייצב אותה. איפה הכוח הזה? הוא לא נמצא ביניכם, הוא נמצא. אני רואה שיש כאן לפני בערך שמונה עשרה קבוצות, וכך אנחנו צריכים להתמודד איתן. זאת אומרת, תלוי איך אתה מקבל את המציאות.
תלמיד: איך אנחנו יכולים יחד עם החברים לקבל כך את המציאות שבאמת נגלה את הכוח שמחזיק את הקבוצה?
צריכים להשתדל, צריכים להתפלל. אין מה לעשות. אתם כולכם שואלים שאלות כאילו סביב הנקודה שאתם צריכים לעמוד עליה.
תלמיד: מהי הנקודה הזאת?
הנקודה היא פשוטה, ש"לא יהיה לך אל זר", שאתם תקבלו את הבורא שנמצא במרכז העשירייה ואיתו אתם עובדים ולא יורדים ממנו ודורשים ממנו כל הזמן. ככה זה.
שאלה: בקטע כתוב שיש עמלק למעלה שזה האור, מה ההבדל בין העמלק שלמעלה ועמלק שלמטה?
עמלק שלמטה זה בעולם הזה האגו הארצי, הגשמי. עמלק שלמעלה זה עמלק רוחני, אחוריים של הבורא.
תלמיד: עמלק עובד ברמה הפנימית של הרעיונות והמחשבות, האם זה אומר שכל חבר בצורה אישית צריך לשמור על המחשבות שלו כדי לא להביא את המחשבות האלה לעשירייה?
גם כן. זה בירור של כל אחד ואחד וכולנו יחד, שאנחנו צריכים לדאוג איזו מחשבה שורה בעשירייה ואיך אנחנו בודקים אותה, לרומם אותה ולגדל אותה, לטפח אותה כך שבמחשבה הזאת הבורא יהיה למעלה מכל היתר. אנחנו לא מוחקים שום דבר, רק רוצים לסדר את כל סולם הערכים של המחשבות, רצונות, וכך אנחנו עובדים. כל הזמן לעבוד על סולם הערכים.
תלמיד: שמעתי אותך אומר שבעשירייה כל אחד מאיתנו נשאר בתוך עצמו ואנחנו לא באמת נכנסים ללב אחד של השני. אני מרגיש שלפחות אני לא יודע איך לחבר את העניין שאני צריך להצדיק את החבר מצד אחד ומצד שני להוריד את הכפפות ולפתוח את הדברים ולדרוש את האמת. אני לא מצליח לחבר בין שני הדברים האלה.
תדבר עם החברים. תשאל אותם איך הם מצליחים. דברו על זה.
תלמיד: אני מרגיש שזה מכשול של העשירייה שלנו לפחות.
גם על זה תדברו, ואחר כך תספרו לנו.
שאלה: שמעתי שאמרת "לא יהיה לכם אל זר", שהבורא נמצא במרכז העשירייה ואנחנו תמיד צריכים לעבוד איתו. הכוח שנלחם ומלגלג בדבר הזה זה עמלק? ואם כן, איך אני נלחם בו?
עם החברים יחד אתה עושה התקפה כדי לא לתת לכוח הזה להתפרץ, אלא אתם כובשים אותו ועל ידו דווקא אתם מעלים את עצמכם.
שאלה: מה זה עשירייה שמדברת עם הבורא?
שהם יכולים לברר ביניהם את כוח החיבור, בכוח החיבור הם יכולים לברר את מרכז החיבור שביניהם, לפנות למרכז החיבור ביניהם ולדרוש ממנו כל מיני שינויים, שישפיעו ממרכז החיבור אליהם. זאת אומרת, מצידם הם מאתרים את מרכז החיבור ודורשים אז ממרכז החיבור ששם נמצא הבורא, שם הוא נסתר כביכול בתוך הקבוצה, דורשים ממנו שיתגלה, שיעשה פעולות כאלו וכאלו, שיעזור להם להיות ביתר השפעה הדדית, בחיבור הדדי.
שאלה: אנחנו יודעים שאי אפשר להגיע לתפילה בלי אמונה. איך אני יכול לבנות את כוח האמונה מתוך מצב של ייאוש כדי להגיע לאותה התפילה?
למה אתה צריך כוח ייאוש? אתה לא צריך להגיע אף פעם לייאוש ואף פעם אתה לא רוצה להרגיש את הייאוש. אתה צריך להרגיש התרוממות, כוחות טובים, גדולים, שתוכל לעלות, לעוף. ולא להשתוקק לייאוש, כאילו שככל שיש לי ייאוש גדול יותר, אז אני נמצא בתפילה גדולה יותר. זה לא נכון, אני לא צריך את זה אף פעם. זה מנוגד לכל הבריאה. כשהכוח העליון הבורא, הטוב ומיטיב נמצא מעל הכול, למה אני צריך לחפש כוח הפוך ממנו?
תלמיד: השאלה שלי הייתה, אני רוצה להגיע לכוח האמונה כדי להגיע לתפילה. איך אני יכול לבנות את כוח האמונה כשאני נמצא בתוך מצב כזה?
על ידי זה שהחברים משפיעים עליך. כי בהשפעת החברים עליך יש השפעת הבורא עליך ואז אתה מקבל מזה את כוח האמונה, כוח רוחני, כוח הבינה שרוכב על הכוח שלך, על כוח המלכות. תנסו יותר ויותר לרכז על זה דווקא תשומת לב, ואתם, בכוחות שלכם, ככה בהתקפה שכלית ורגשית אתם תבררו כל הדברים.
שאלה: ענית קודם לחבר לגבי בירורים, תדברו ביניכם ואחר כך תספרו. איפה מספרים על בירורים כאלה של העשירייה?
ביניכם, בעשירייה. מי עוד צריך לדעת? אף אחד, רק עשירייה. עשירייה ברוחניות זה כגוף אחד.
שאלה: דיברנו הרבה על כוח היום. כוח בעולם נחשב ככוח ווקטורי שהוא מאפשר להגדיר את הדינמיקה, את האופי של השינוי בזמן, בכוח, ואפשר למדוד אותו בניוטוניים או במידות אחרות. איך אנחנו מודדים את הכוח שלנו? איך נוכל להבין במהלך הזמן שאנחנו באמת עשירייה חזקה?
כל כוח וכוח, אנחנו מודדים אותו על פני אותה כמות החומר שהוא יכול לעבוד עימו, יכול להתגבר עליו. ככה אנחנו מודדים גם ברוחניות. הכוח הרוחני נמדד לפי כמה שהוא יכול להרים את הכמות הגשמית, את הרצון לקבל, לפי זה הוא נמדד.
דרגות א', ב', ג', ד', על פני דרגות א', ב', ג', ד' של עביות. ולכן אנחנו אומרים, אורות של שורש, א', ב', ג', ד', זה אורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, הן עוזרות לנו, מבצעות לנו פעולות של העלאת הרצון לעל מנת להשפיע מדרגת המלכות לדרגת הבינה.
קריין: ציטוט מספר 15, כותב רב"ש.
"מדוע אין הקב"ה נותן להאדם שיעשה הכל. הוא פשוט, שענין גילוי פנים, רק ה' יכול להתגלות פניו. וזה לא שייך לומר, שנייחס אותו לאדם, וכמו כן מה שהאדם צריך לעבוד בזמן ההסתרה, ולא ה' יתן תיכף הכח. ולמה צריך האדם להתחיל, אחרת לא היה להאדם את הכלי, כי האדם צריך מקודם לרכוש חסרון, ואח"כ אפשר לומר, שהקב"ה ממלא את החסרון.
ובהאמור יוצא, עמלק למטה, פירוש מה שהאדם מרגיש, שזהו עמלק, ורוצה למחותו, שלא רוצה לשמוע לשון הרע ממנו. עבודה זו שייכת להאדם. עמלק שלמעלה, שכל אחיזתו הוא בההסתרה. אח"כ ה' נותן את הגילוי פנים. זה נקרא, שעמלק נמחה למעלה. ועבודה זו שייכת להבורא."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
כמו שאנחנו מסדרים את היחס שלנו לעל מנת לקבל למטה כך הבורא בהתאם לזה מסדר למעלה. זה נכלל בכל תוכנית התיקון שכך אנחנו עושים. אנחנו פועלים מצד המלכות והבורא פועל מצד הבינה.
שאלה: אני רציתי פשוט להצטרף למה שנאמר קודם, ואולי להציע שנלמד בשיעור איך עושים בירור נכון בעשירייה. כי הרבה עשיריות מתמודדות עם הצורך הזה של איך לברר נכון, מצד אחד לשמור על הכללים של רב"ש, מצד שני להיות כל הזמן בוערים עם איזו דרישה בלתי פוסקת ויש הרבה קונפליקטים בעניין הזה.
אני מבין אותך ומכבד מה שאתה אומר, אז תתחיל לבצע את זה ואחר כך תספר לנו מה שעשית.
תלמיד: דווקא מתוך הביצוע אנחנו שואלים כי אנחנו באמת ניסינו לעשות בירור איך מבררים נכון. אבל כנראה שזה משהו כללי, אנחנו מתקשים לעשות בירור נכון בלי לפגוע בקשר, ביחסים בינינו. אנחנו מעלים את השאלה אחרי הבירור, זאת אומרת, אחרי שניסינו, אנחנו כל יום נפגשים ומבררים דברים.
תבררו אצל הקבוצות האחרות, מה אתם רוצים ממני? אתם רואים מה שמקובלים כותבים, אני משתדל להעביר לכם את זה כמה שיותר מפורט ולעוס, אני לא יודע מה עוד לעשות. אפילו שאני אדבר על זה עוד אלף מילים זה לא ייתן תוספת, בירור לא יהיה, יהיה בלבול. אלא חייבים לעשות את זה ביגיעה פרטית שלכם בתוך החברה שלכם, ואז זה יכנס יותר פנימה.
שאלה: כתוב "כי האדם צריך מקודם לרכוש חסרון, ואח"כ אפשר לומר, שהקב"ה ממלא את החסרון." האם יש איזה שלב בין זה שיש כבר חיסרון לזה שהבורא ממלא אותו? לזה גם צריך איזו תפילה?
כן. גילוי החיסרון, וזה שהבורא ממלא אותו, בין שני אלו יש גילויים, פעולת האדם, שאדם מבקש מהבורא שימלא את החיסרון. זה מה שחייב להיות.
קריין: ציטוט מספר 16. כותב רב"ש.
"על עמלק שלמעלה, אומר הקב"ה "כי מחה אמחה", היינו שהקב"ה ימחה אותה למעלה. ועל עמלק שלמטה, אמר הקב"ה "תמחה את זכר עמלק", היינו שהאדם צריך למחות. ושאלנו, מהו ענין של ב' עמלקים. ומדוע אין הקב"ה מוחה את שניהם, או שיהיה בכוחו של אדם למחות את שניהם, השותפות הזו למה לי.
והפירוש הוא כנ"ל, שיש ענין אור וכלי, ובלי כלי אין אור, כידוע, שאין מילוי בלי חסרון. וגם שאלנו, מהי בחינת עמלק, שצריכים למחות אותו יותר משאר שמות שיש ליצר הרע. והתשובה היא כנ"ל, שענין יצר הרע הוא שמדבר לשון הרע על ה', שלא כדאי לעסוק בתורה ומצות. והיות שלפי הכלל, שאין אדם יכול לעשות שום תנועה, אם לא שתהיה סיבה, המחייבת לעשות את הדבר."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
שאלה: בהמשך לשאלות של החברים, אנחנו רואים שבכל עשירייה יש שאלות איך לברר בתוך העשירייה, איך לעבוד נכון בתוך העשירייה, מהם הכללים הנכונים לדיון וכולי, וגם התחלת בשבוע שעבר לדבר שצריכה להיות איזו התקשרות, מִמְשָק כזה עדין מאוד בין העשיריות, וגם יש אולי מקום להתחיל להתרשם אחד מהשני, אחד מהעשירייה של השני. איך אתה רואה בכלל את הצורה הזאת שאנחנו לא נעשה נזק מצד אחד ותועלת מצד שני?
מה אתם רוצים לברר?
שאלה: איך נכנסים לדיון בתוך העשירייה מבלי שזה יפגע בקשרים, ביחסים בין החברים, בלי שאנחנו נפרק את היחסים, שניתן לאגו פתאום לשבור אותנו?
קודם כל מתחילים מזה שאנחנו מברכים את העשירייה, אנחנו מדברים על גדלות העשירייה, על כך שזו ההזדמנות המיוחדת היחידה שיש לנו כדי לגלות את הבורא, שזה הכלי לגילוי הבורא, ושהבורא מטפל רק דרך העשירייה בכל אחד ואחד מאיתנו, ואנחנו לא נחשבים לפניו כאחד אלא רק יחד. בהתחלה אנחנו צריכים לדבר על זה, גם רב"ש כותב על זה לגבי היחס בהתוועדות, ישיבת חברים וכן הלאה.
ואחרי שברור לנו שעשירייה זה הכלי המיוחד ואנחנו זכינו שיש לנו את הכלי הזה, עכשיו אנחנו צריכים כבר לגשת אולי לבירור הלאה, אז מה אנחנו רוצים לברר על ידי הכלי הזה, על ידי העשירייה, האם מה שאנחנו יכולים לברר בכלל שייך לבירור בעשירייה או לא, ואז אנחנו עוד יותר מתעמקים שעשירייה בעצם זה הכלי שבו אפשר לברר כמעט הכול. על מה אתם רוצים לדבר?
תלמיד: מה זה, שייך לעשירייה ולא שייך לעשירייה?
נניח אולי איזה מצבים פרטיים, אישיים, ביני לילדים שלי או עם ההורים שלי. ודאי שאפשר להגיד שהכול נמצא בתוך הנשמה, את הכול מבררים, אבל מלכתחילה אנחנו לא מושכים כל דבר לתוך העשירייה לברר אלא העיקר בשבילנו, איך אנחנו יכולים להשיג קשר בינינו כדי שיתגלה הבורא, כי גילוי הבורא זו התשובה על כל השאלות שיכולות להתעורר.
שאלה: אז מה אני מביא לעשירייה כדי שאני לא אבלבל את החברים, מה אני מביא לתוך העשירייה?
אני יכול לשאול על הכול והעשירייה חייבת כבר למיין ולהגיד, לשאלות האלה אנחנו לא נכנסים ולשאלות האלה כן נכנסים. שאלות רוחניות ודאי שאנחנו צריכים לברר בתוך העשירייה כי אין יותר איפה לברר, ושאלות אחרות זה תלוי במצב, תלוי בזמן שחיים בו, תלוי בהרבה תנאים חיצוניים שלא שייכים לרוחניות אולי בצורה ישירה.
תלמיד: אז איך עשירייה מחליטה למה היא נכנסת ולמה היא לא נכנסת, כל עשירייה בתוך עצמה קובעת גבולות?
כן, בהתאם לזה.
תלמיד: מי בעשירייה מחליט מה רוחני ורלוונטי ומה לא?
בעצם כל העשירייה צריכה להחליט. נגיד בעשירייה שלי חבר אחד רוצה להתגרש, אז אנחנו צריכים להחליט לגבי הדבר הזה. ודאי שזה משפיע עלינו, בלי ספק, כל דבר משפיע, כך אנחנו בנויים, כל האנושות היא עשירייה אחת, אז ודאי שהכול בפנים. אבל אנחנו יכולים להגיד שלא, לעת עתה אנחנו לא מסוגלים להשפיע על זה ואנחנו לא מטפלים בזה, או מצד שני כן.
תלמיד: בדיוק לגבי זה, נכנסים עכשיו לגירושים של החבר או לא נכנסים לגירושים, איך מחליטים פה בכלל אם מתעמקים בזה?
זה תלוי ביחסים שביניהם, יכול להיות שהם כבר לא חיים יחד, יכול להיות שיש להם ילדים, צריכים לברר. אבל אם כרגיל כמו שאצלנו בדרך כלל בפתח תקווה, בעל ואישה נמצאים יחד בקהילה, אז אנחנו כן יכולים לדון על זה, אני אפילו חושב שצריכים לדון על זה, ובסופו של דבר אנחנו צריכים לבדוק האם באמת גירושין זה דבר הכרחי שאין לו שום תחליף, ואנחנו לא מסוגלים לעבור את העניין בלי זה. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל לשמור על המשפחה כמה שאפשר, בפרט שיש ילדים וכן הלאה, אני לא יודע מה יכול להיות.
שאלה: יש המון שאלות בנושא הזה, אני פשוט אקריא את השאלות של החברים. איך לנהל דיון פתוח בלי כפפות, שאומרים בפרצוף מה שכל אחד חושב?
אני חושב שבתוך עשירייה זה פשוט מאוד, מה יש לנו להסתיר זה מזה אם אנחנו נמצאים בעשירייה, אם אנחנו כבר מכירים זה את זה אולי שנים? וחוץ מזה אנחנו מבינים שבלי שאנחנו נגלה את כל הליקויים שיש בינינו אנחנו לא נגיע לגילוי הבורא, למטרת הבריאה, אז מה יש לי להסתיר מהחיים הבהמיים שלי, מה זה נותן? אני לא יודע, אני מכיר כל כך הרבה חברים וכל כך הרבה מצבים פרטיים שישנם לכל אחד וביניהם וכן הלאה ואני עדיין לא הבנתי מה יכול להיות שהאדם צריך להסתיר. אנחנו כולנו חיות, רוצים להגיע לדרגת אדם וזהו, בדרך צריכים לעזור זה לזה.
תלמיד: אנחנו מדברים בינינו אבל אנחנו לא מגיעים להסכמה, זאת אומרת חצי חושבים כך, חצי חושבים כך, בכל דבר.
אז את זה צריכים לברר לפי המקורות. את זה צריכים לברר לפי המקורות ולזה בדרך כלל אנחנו צריכים להקים דיינים, שומרים ושוטרים, כל מיני כאלה שהם יעזרו לנו בתוך החברה שלנו הבינלאומית, רבגונית, שהם יסבירו לנו בכל מצב ומצב ובהתאם לכל קבוצה וקבוצה מה אנחנו צריכים לעשות.
חוץ מזה יש לנו בעיה אחרת, כי הקבוצות שלנו, יכול להיות, הן מאוד מגוונות, ומה שלחלק מהקבוצה נראה דבר מאוד חמור נגיד גירושים כמו שאתה אומר או משהו, אצל החלק השני זה יתקבל כדבר רגיל או בכלל שאין כאן על מה לדבר. הכול תלוי בחברה שבה הם נמצאים. אבל צריכים בכל זאת כמה שאפשר לתת לזה זמן, לא שאנחנו נתחיל לעסוק בזה עכשיו כל הזמן, אבל צריכים לעסוק בזה כדי שיהיו לנו עשיריות יותר יציבות.
תלמיד: על עניין המשפחות באופן כללי אולי נרחיב בהזדמנות אחרת. אבל אם נדבר על דברים ענייניים כמו הכנה לשיעור בוקר, כל אחד חושב אחרת, אני חושב שצריך לקרוא פסוקים, אחר חושב שצריך לעשות סדנה, ההוא רוצה לשיר, ולא מגיעים להסכמה. איך מכריעים בעניינים השוטפים החברתיים של העשירייה, של המשפחה עצמה?
אני חושב שצריכים לעשות כאן פשרה, גם זה וגם זה וגם זה. כך אני הייתי עושה, גם פסוקים וגם לשיר וגם תפילה או משהו, הכול טוב לעשות לפני השיעור. העיקר לעורר את הלב, אז בואו נבדוק על ידי מה אנחנו יותר מעוררים את הלב ומרוכזים ולפי זה נתקדם.
תלמיד: בנוגע לנושא הקודם של דיון "בלי כפפות" כמו שאנחנו אומרים. מצד אחד רב"ש מלמד אותנו לשחק את גדלות המטרה ולא להראות מה אני באמת מרגיש, כי "כל הפוסל במומו פוסל"?
את זה המקובלים מחייבים אותנו לעשות בכוונה. זה לא שאנחנו משקרים אחד לשני, אנחנו משקרים ליצר הרע שלנו בכוונה כדי לעורר אותו לכיוון המטרה.
תלמיד: אז מה פתאום שאני אוריד את הכפפות ואני אגיד את האמת, אני צריך דווקא לכסות ולהתייפיף?
רק בזה, כך אני פועל כלפי ההסתרה, "הבורא גדול, ממלא את הכול, כבודו מלא עולם" וכן הלאה וכן הלאה, מאיפה? בעיניי אני לא רואה, בהרגשה שלי אני לא מרגיש שום דבר. למה אני אומר כך? אני עושה את זה כדי לעבוד עם החמור שלי שיתאושש, שיתעורר ושיקבל איזה מרץ ללכת קדימה.
תלמיד: בעשירייה אני צריך לשחק את גדלות המטרה?
כן.
תלמיד: אבל אתה אומר, אין סודות, כולכם כמו חיות כאילו, תהיו כנים, פתוחים, ישירים בלי כפפות. זה לא מתנגש?
תראה, שום דבר לא מתנגש, אבל אנחנו נמצאים כל פעם במצבים שונים ואין עלינו הגנת מסכים, שאנחנו נמצאים כבר למעלה מהם, לכן אנחנו צריכים להיזהר ולגשת לכל דבר במידה ובמשקל. אבל ודאי שמה שכותבים מקובלים, שאנחנו צריכים לעורר את החברה ולשמור בתוך החברה שבכל פעם תהיה נטייה קדימה, זו חובה.
תלמיד: אמרת שאין לנו מה להסתיר מהעשירייה, כשחבר שופך את כל מה שיש לו על העשירייה.
זה בכללות, ובכל זאת אף אחד לא יכול לגלות את עצמו לגמרי. לא.
תלמיד: יש לי ביקורת על העשירייה ואני רוצה להגיד אותה כמו שאני מרגיש וחושב ואולי היא אפילו ביקורת עליך, על חבר מסוים בעשירייה, בצורה ישירה. האם אני יכול להגיד אותה או עדיף שלא?
זה תלוי בכמה אתם מסכימים בעשירייה עם זה.
תלמיד: מה נכון להתפתחות, האם עדיף להגיד את הדברים?
נכון ללכת לפי כמה שהעשירייה מוכנה לזה. כמו שאנחנו רואים מהתפתחות האדם, ככול שהוא יותר מפותח אפשר לגלות לו דברים, ללמד אותו, כל יום ויום, כל שנה ושנה אנחנו מוסיפים. נגיע למצב, אולי לא היום, אבל בעתיד שבאמת לא יהיה לנו מה להסתיר אחד מהשני כי כולנו נרגיש שזו בהמיות. אנחנו רואים את זה גם בעולם, פעם אנשים הסתירו הרבה דברים אחד מהשני, היום הכול יחסית מתגלה יותר ויותר.
תלמיד: כשאתה אומר "תעבדו בעשירייה, תורידו את הכפפות", למה אתה מתכוון, מה זה הביטוי הזה?
שאנחנו צריכים להיות יותר גלויים זה לזה, אבל זו לא חובה, זה רק במידה שאנחנו כן מסכימים כדי להיות בכל זאת באיזה יחסים מכובדים זה עם זה.
תלמיד: איך לנהל דיון ענייני כדי שהחברים לא יפגעו באופן אישי?
אתה צריך לעשות את זה באהבה, זה המפתח.
תלמיד: עשירייה שאין בה דיונים זאת עשירייה שלא מתקדמת?
זה לא טוב שאין בה דיונים, לא טוב. כדאי כמה דקות, עשר דקות, חצי שעה בשבוע שידברו על עצמם אבל בצורה עניינית.
תלמיד: איך לסיים דיון ב"אין עוד מלבדו" ולכסות באהבה?
ב"אין עוד מלבדו" אתה מסיים את הדיון ב"אין עוד מלבדו", ואז ודאי שזה באהבה כי אתה מגיע למצב שמוסכם על כל העשירייה שהבורא הוא אין עוד מלבדו והוא שולט על כולם וכולם מקבלים בשמחה את הרשות שלו.
תלמיד: איך מודדים ומחליטים מה הגבולות של העשירייה?
לפי ההסכמה, לפי האהבה, כי בסך הכול אנחנו צריכים לשמור על זה. אפילו שלא נדבר אחד על השני בצורה גלויה, בכלום, באפס אחוז, אבל אנחנו רוצים קודם כל לעורר את האהבה בינינו, ואחר כך לפי מידת האהבה בינינו כשאנחנו מרגישים שיש בה מקום להוסיף קצת תבלינים, מלח, פלפל וכן הלאה, אז אנחנו יכולים לברר. אבל לא להפר את האהבה, אלא [אם כן זה] רק כדי לחזק עוד יותר את האהבה.
תלמיד: האם כל דיון צריך להסתיים בהחלטה קונקרטית של העשירייה, זאת אומרת חשוב שנגיע להחלטה ולהכרעה או שאפשר לעזוב?
לאו דווקא. יכול להיות שסתם, היינו בדיון, הרגשנו כל אחד יותר פתוח כלפי השני, אפילו היו חיכוכים כלשהם, ואחר כך אנחנו רואים שהחיכוכים האלה רק גרמו להתקרבות ולהבנה הדדית.
תלמיד: אתה אומר שצריך למצוא תשובות במקורות, אבל כל אחד יכול להצדיק את עצמו מתוך המקורות, למצוא לעצמו את הפסוק שיצדיק אותו?
אני מלכתחילה בא לעשירייה לא כדי להצדיק את עצמי אלא כדי להכניע את עצמי ושהאחרים ילמדו אותי. מה יש לי בזה שאני אצדיק את עצמי? בזה אני לא אתקדם רק האגו שלי יגדל.
תלמיד: מה נחשב הסכמה בעשירייה פה אחד, או שחלק יכולים להתנגד ולהתבטל להכרעת הרוב?
לא, כולם צריכים בעצם להסכים, למרות שיחד עם זה כל אחד ואחד ירגיש את עצמו בצורה שונה, יותר מסכים פחות מסכים, יותר שמח פחות שמח. אני לא יודע, חשיבות המטרה צריכה כאן לקבוע האם אני נהנה מזה או לא, לראות האם התקדמתי בזה או לא? ובחשיבות המטרה כמה שאפשר אני יותר מבטל את עצמי ונכלל בעשירייה, ואיתה יחד, כך כשאני שוכח את הכול ונכנס בעיניים עצומות, אני מגיע לתיקונים.
תלמיד: מה התוצאה מדיון מוצלח?
התוצאה מדיון מוצלח היא שאנחנו משיגים חיבור בלבבות.
תלמיד: יש פה עוד נושא צדדי יותר, יש הרבה מתח וחילוקי דעות בתוך עשיריות שיש חלק שהם מחוסנים וחלק שלא. כי אלה שמחוסנים רוצים להיפגש ביניהם פיזית ואלה שלא, לא יכולים. מה לעשות אם יש חבר שמבקש לעזוב את העשירייה הזאת לטובת עשירייה אחרת?
מה זה לטובת עשירייה אחרת, ששם לא מחוסנים?
תלמיד: נגיד לעשות עשיריות של לא מחוסנים ועשיריות של מחוסנים, הגענו גם למצבים כאלה.
אצלנו בארגון הייתה החלטה של הרוב שאנחנו כולנו מתחסנים, ואתם רואים שישראל, מדינה שהלכה לחיסון הכולל היא בעצם נמצאת באיזשהו רווח ביחס למדינות אחרות. אין לנו שום קונספירציות כאן ושום דבר, אלא הולכים לפי מה שהמומחים אומרים. וכל המומחים בלילה, ה"חכמים בלילה" מה שנקרא, שלא רוצים להתחסן בגלל כל מיני מחשבות שלהם, מוסכמות שלהם, אז שהם ירגישו את עצמם שהם מחוצה לארגון. הארגון בכל זאת צריך לקבל לפעמים החלטות כאלו שהוא מפיל על האדם חובה שהוא צריך לעשות זאת וזהו. זה לא על "קידוש ה'" זה הרבה פחות מזה.
ולכן אנחנו רוצים לחגוג ב-16 במאי, אחר כך נחגוג בתחילת יוני בשבועות. אנחנו מגיעים למצבים שיהיו לנו הרבה התכנסויות, והאנשים האלה לא יקבלו אישור להיכנס לבנין. אני מבין שיש עדיין בעיה עם ילדים, אבל אני מדבר על הגברים בינתיים. ואחר כך נראה הלאה, זו בכל זאת בעיה גדולה. חוץ מזה אני לא בטוח שהווירוס הזה כבר עזב אותנו ולא חוזר, לא בטוח.
תלמיד: אז בכל זאת עדיין מה ההמלצה שלך?
המלצה שלי לעבור חיסון.
תלמיד: מה לעשות אם חבר לא רוצה לעבור חיסון ועדיין רוצה להישאר בעשירייה?
לא רוצה, זה בעיה שלו, אבל הוא לא יכול גם לעשות לפי מה שבא לו ולא מקובל בחברה ולבוא לכאן עם ההחלטה שלו. הוא לא יכול לשלוט עלינו.
תלמיד: אם העשירייה עצמה, לא קשור לארגון עכשיו ולאירוע, רוצה להתכנס פיזית לישיבת חברים לצפות יחד, אז מה איתו?
פיזית אני לא יודע, אצלנו מקובל בבניין שלנו שלא נכנסים אנשים ללא חיסון שלם.
תלמיד: האם נכון להקים עשירייה של חברים שלא מחוסנים, מרצון שלהם שלא רוצים להתחסן אבל רוצים להתכנס יחד כעשירייה?
אני לא יודע ולא בדקתי את הדברים האלה, אבל אם היו לזה באמת הצדקות רפואיות, לא מאיזה סבתות, אלא הצדקות רפואיות, הייתי כן חושב על זה בכובד ראש ונותן להם אפשרות להרכיב עשיריות משלהם, אבל זה בתנאי שבאמת יש הצדקה רפואית.
תלמיד: יש עוד הרבה שאלות לא רק על חיסונים, על עבודה בעשירייה, אני חושב שהנושא הזה הוא חם. בגלל שהשיעור כבר מגיע לסיומו אני מציע שכל מי ששלח ועוד שולח שאלות שמתעוררות, לשלוח boardworldkli נרכז את השאלות ואולי נעשה עוד פעם שיחה כזאת של שאלות תשובות.
בסדר. רק תבינו שכעקרון מכל מה שכתבו מקובלים אנחנו כבר יכולים להוציא, נראה לי, כמעט את כל התשובות. וכל המשך הדיונים בדרך כלל זה מזה שאנשים רוצים למשוך את ההחלטות לכיוון שלהם, נדמה להם שלא בצורה ברורה כתוב כך על ידי מקובלים.
אני יודע כמה שהלכתי עם רב"ש לרופאים והוא היה מקבל את כל הטיפולים, ועבר ניתוחים, וכל דבר ודבר, וכמה שהוא היה בכל זאת [בדעה] ש"ניתן לרופא רשות לרפאות" גמרנו, רק תחפש רופא יותר טוב, אבל רופא, רפואה קונבנציונלית רגילה. זהו. אתה יכול להוסיף עליה מה שאתה רוצה, אבל אין לך תחליף. זהו. אם היה במאה אחוז בטחון שמי שקיבל זריקות הוא מוגן כנגד כל הווירוסים האלה, אז לא הייתה לנו שום בעיה, אז תכנסו עם וירוסים, בלי וירוסים, עם זריקות, בלי זריקות חיסון, אבל יש בזה בכל זאת אחוזים בספק ולכן אנחנו חייבים לשמור. זה יתברר עוד כמה חודשים.
תלמיד: במה תלויה היכולת לגשת בביטול לדעת המקובלים?
זה תלוי בחברה עד כמה שהיא משפיעה על האדם, עד כמה שהיא משכנעת את האדם בכוח של החברה ובכוח של המקובלים שכך דיברו.
(סוף השיעור)