שיעור בוקר 20.11.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 402, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 402, מאמר "מהות הדת ומטרתה", בכותרת "הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד".

הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד

"רבים טועים, ומשווים את תורתינו הקדושה, לתורת המוסר. אולם זהו הגיע להם, משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם! וקורא אני עליהם את המקרא: "טעמו וראו כי טוב ה'".

והן אמת, ששניהם, האתיקה [מוסר] והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא, לרומם את האדם מזוהמת האהבה עצמית הצרה, ולהביאו על מרומי הפסגה של אהבת זולתו.

אולם עם כל זה, רחוקים אחד מחבירו, כרחוק מחשבת הבורא ית' מן מחשבת הבריות. כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא ית'. ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם, ומנסיונות החיים שלהם. ועל כן, ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השמושיות, והן בהמטרה הסופית:

א. כי הכרת הרע והטוב, המתפתח בנו ע"י תורת האתיקה, בעת השימוש, יש לה יחס רלטיבי להצלחת החברה, כנודע.

ב. מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע, המתפתח בנו מתוך שמושה, יש לה יחס רלטיבי אל השי"ת לבדו. דהיינו, מן שינוי הצורה מהיוצר ית', עד להשואת הצורה אליו ית', שנקרא דביקות." שני הפכים בנושא אחד "כמו שנתבאר לעיניך במאמר "מתן תורה", אות ט', יוד, י"א, עיין שם היטב.

וכן רחוקים המה זה מזה, בתכלית המרחק, בענין המטרה:

א. כי המטרה של תורת האתיקה, הוא לאושרם של החברה, מבחינת בקורת התבונה המעשיות, הלקוחה מנסיונות החיים, אשר סוף סוף, אין המטרה מבטחת להעוסק בה, שום התעלות של מה למעלה ממסגרת הטבע. ואשר על כן, המטרה הזאת, עדיין לא יצאה מכלל הבקורת, כנודע. כי מי יוכל להוכיח ליחיד, את מדת הטוב בעדו, בצורה סופית, כזו, שיהיה מוכרח בשבילה, למעט דמותו, באיזה שיעור של משהו, בשביל אושר החברה?

ב. מה שאין כן, המטרה הדתית, מבטחת את האושר אל האדם עצמו, העוסק בה. כי כבר הוכחנו לדעת, אשר, בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השואת הצורה ליוצרה ית'. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה להשי"ת והשפעה לבריות." כי רק דרך ההשפעה לבריות, או בתוך ההשפעה לבריות, אדם נמצא בדבקות עם הבורא. השפעה לבריות זה הכלי ששם הוא נפגש עם הבורא ויכול להיות דבוק בו, שווה לו, מרגיש אותו. אבל איך מרגיש אותו? ביחס שלו לבריות הוא מרגיש את הבורא, כי הוא מתחיל להיות דומה לו.

אני רוצה שתרגישו מה כאן הכלי, ההכרחיות לאהבת הבריות. לָמה "מאהבת הבריות לאהבת ה'"? כי בתוך היחס שאדם מפתח לאהבת הבריות, בתוך זה הוא מתחיל להרגיש את היחס שלו לבורא, לא אחרת. זאת אומרת כאילו זה המקום שבו אני נפגש עם הבורא. כשאני נכנס לבריות ביחס אהבה, השפעה, דאגה, שם במגמה הזאת אני מגלה את הבורא, זה נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת".

קריין: אנחנו בטור ב' בשורה "גם".

"גם תמצא, הבדל ניכר ובולט למדי, בבחינת התמיכה:

א. כי עסק על פי שיטת תורת האתיקה, הנהו נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות. ודומה דבר זה, כדוגמת שכירות, המשתלמת לבסוף. ובהתרגל האדם לעבודה כזו, הנה לא יוכל להתעלות, גם במדרגות המוסר, כי כבר רגיל הוא בעבודה כזו, המשתלמת היטב מהסביבה, המשלמים בעד מעשיו הטובים." טוב לנו לדעת זאת כשאנחנו עובדים עם כל מיני אנשי ציבור. הם לא יכולים לעלות למעלה מלשרת בצורה אפילו הטובה, אני כבר לא מדבר על האגואיסטית המלוכלכת, הם לא יכולים לעלות למעלה מזה. זאת אומרת, אלו שמגיעים להיות עובדי ה', להתייחס לבורא, אצלם דווקא ההיפך, מלכתחילה יש זלזול מסוים בציבור מצד הטבע שלהם. ואחר כך מטעם ההכרח הם כבר מחייבים את עצמם לעבוד בקבוצה וכן הלאה.

"ב. מה שאין כן, בהעסק של תורה ומצות, לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר, ממש כפי שיעור העסק. שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו, ופרוטה ופרוטה מצטרף לו לחשבון הגדול, עד שקונה טבע שני, שהוא ההשפעה לזולתו, בלי שום התעוררות של קבלה עצמית, זולת להכרח קיומו בלבד. ונמצא, באמת שנשתחרר מכל מאסרי הבריאה.

כי בשעה, שהאדם ממאס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה, בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח, שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים, מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית, המוטבע בו. והבן זה היטב." העיקר בשבילנו זה להגיע להכרת הרע ושנוכל להתעלות למעלה מדאגות על עצמנו. זה וודאי תיקון גדול שבא מלמעלה.

קריין: שוב.

"ב. מה שאין כן, בהעסק של תורה ומצות, לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר, ממש כפי שיעור העסק. שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו, ופרוטה ופרוטה מצטרף לו לחשבון הגדול, עד שקונה טבע שני, שהוא ההשפעה לזולתו, בלי שום התעוררות של קבלה עצמית, זולת להכרח קיומו בלבד. ונמצא, באמת שנשתחרר מכל מאסרי הבריאה.

כי בשעה, שהאדם ממאס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה, בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח, שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים, מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית, המוטבע בו. והבן זה היטב.

והנה נתבאר היטב, אשר מטרת הדת, עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה. ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם. הגם שכל מעשהו, סובבים לתועלת הבריות, ומשוער בהמעשים הללו, אולם אין זה אלא בחינת מעבר, אל המטרה הנשגבה, שהוא השואת ליוצרה.

ועם זה מובן גם כן, אשר מטרת הדת נגבית בעולם הזה, בחיים חיותו. כמ"ש לעיל, ועיין היטב במאמר "מתן תורה", אות ו', בדבר המטרה של הכלל ושל הפרט.

אולם, ענין שכר עולם הבא - זהו ענין אחר, ואבארו במאמר מיוחד, בע"ה."

יש לנו כאן בעיה. אם אנחנו מדברים על מהות הדת ומטרתה אז היא כולה מכוונת לאלו שעובדים על עצמם כדי לקרב את עצמם לבורא ובזה הם מרגישים את השכר, ולא על כל היתר. ולכן כל היתר אין להם נטייה לזה, אין להם כוח לזה, שכל לזה. כי או שיש להם כוח מלידה והם מצפים להגיע לגילוי הבורא, גילוי מטרת החיים וכן הלאה, או שיש להם בכל זאת איזו נטייה ללכת אחרי הגדולים לשמוע וללמוד. אבל כל יתר העמך, שהם 99% מהעולם הם לא יכולים ללכת לזה, ולכן חכמת הקבלה היא לא בשבילם, הם לא יכולים להיות ראש. הם יכולים רק ללכת אחרי הגדולים האלו שמשתמשים בדת וצריכים לתת להם איזה תחליף, שיסתפקו בזה שהם פועלים בפה ובידיים ובכל מיני תרגילים למיניהם, לעשות להם חיים מסוג כזה שזה יספק אותם ויעסיק אותם.

ולכן הדת היא מחולקת לשני חלקים, למהות הדת ומטרתה האמיתית, ולמה שנמצא כדת בעלי הבתים, שדעת תורה הפוכה מדעת בעלי הבתים. אבל צריכים גם לאלו וגם לאלו לתת מה שצריך כדי שיתקרבו למטרה בהדרגה, ואז תתגלה המטרה האמיתית, הדת האמיתית. וכך יתחברו אלו באלו ושניהם ישיגו את תכלית הבריאה במלואה.

שאלה: יוצא שאין מצב שכלל האנושות תתנהל לפי החוקים של הדת, זה בעצם מה שבעל הסולם אומר פה?

דת זה נקרא ואהבת לרעך כמוך, הם לא יכולים לשמוע את זה. מלמדים אותם כל מיני הרגלים שאם אתה עושה כך וכך, אתה מקבל עולם הבא, יהיה לך שכר. על שכר הם מוכנים לשמוע, כדי לקבל שכר, והשכר צריך להיות גדול, ואיפה גדול? בעולם הזה מילא, אתה לא יכול לתת לו שכר, אבל אם אתה נותן לו הבטחה לעולם הבא שם זה כבר מי יודע, וזה כבר על ידי דעת הקהל, אז הוא שומע, הוא מבין, זו גרסא דינקותא וכן הלאה. ואז כמה שיותר בצורה פנאטית אתה מחנך אותו, אתה יותר מצליח. רואים איך זה אצל השכנים שלנו, בכל דבר, יש לזה הרבה אופנים ואמצעים.

תלמיד: זה המצב כרגע, אבל אם אנחנו מדברים על התיקון שיבוא.

התיקון שיבוא הוא יבוא אחרי שכל צורות הדת של בעלי הבתים יפשטו את הרגל, כי האגו עולה והוא לא יסבול את כל הדברים האלה לעולם ועד. מצד אחד מתפתח האגו וכבר לא מאמין או פחות מאמין, מצד שני יתפתחו צרות ובעיות שאי אפשר יהיה לכסות אותן על ידי ההבטחה של מה יהיה לך אחרי שתמות. ואז הם יוכלו לשמוע מה שאומרים מקובלים וכך יתקרבו אלינו. ואתה תהייה מוכן, אתה צריך כבר עכשיו להיות מוכן להפצת שיטת התיקון, להסביר דרך השכל, דרך הרגש את כל השיטה, דרך המשבר בכלכלה, במשפחה, בכל דבר.

תלמיד: אבל זה משהו אחר, זו לא חכמת הקבלה, זו איזו וריאציה של חכמת הקבלה עבור ההמונים, משהו כזה.

חכמת הקבלה לעמך יכולה להיות רק במימוש על ידי ההדרכה של אלו שנמצאים כישראל, ישר א-ל, בראש. רק ישראל נקרא ראש הפרצוף, או מי שנמצא בתהליך, בהתקרבות לבורא הוא נקרא ישר א-ל, ישראל, וראש הפרצוף, כל היתר ישמעו בקולו, בקולם.

תלמיד: זה בסדר, הראש ינהל את זה. אני רק שואל מה המהות של הדבר הזה שנלמד אותם?

להתארגן בעשיריות, להגיע למצב של ואהבת לרעך כמוך ככל האפשר, דרכנו לקבל מאור המחזיר למוטב. כמו גוף הפרצוף שמקבל את ההשפעה מראש הפרצוף ומבצע, כך אנחנו צריכים לעשות כלפיהם כראש כלפי הגוף. והם ירצו את זה לעשות, כמו שכתוב שעשרה אנשים יאחזו בבגד של אדם אחד, מקובל, שילמד אותם איך להינצל, איך לגשת, איך להתפתח.

תלמיד: זה משהו חדש, זה לא משהו שאנחנו לומדים עליו עכשיו. זאת אומרת לדבר הזה שאנחנו נעביר להם תהיה איזו צורה חדשה, אחרת.

אין צורה חדשה, אתה תלמד אותם איך להיות מחוברים בקבוצה לפי אותם כללי הקבוצה גם כדי להידבק בבורא, הכול. רק אין להם כוחות, את הכוחות אתה תספק. אין להם יכולות בעצמם לבקר, לבדוק, לחקור את הדברים האלה וללמוד מזה ולממש אותה, אתה תלמד אותם. כמו הילדים, בוא נגיד כך, כשאני מלמד אתכם אז אני מלמד לפי דוגמאות, לפי מחקר שאנחנו עושים בינינו, מי שרוצה ללמוד, ויש כאלה שהם אומרים אתה תגיד מה לעשות אני יעשה, עזוב אותי, אני ראש קטן, אז יש ויש.

עמך הם כולם יגלו שלא מסוגלים להבין את הדברים כדי בעצמם להיות המייצרים ומייצבים את המצבים החדשים מצד אחד, ומצד שני הם ירצו לקבל ממך את זה. כמו שכתוב שלנשים, לקטנים, לזקנים, לילדים, אלה אותם סוגי הרצונות לקבל שלא מסוגלים בעצמם, הם ירצו לקבל הדרכה. למה לא? אם אני על ידי זה מובטח שאגיע לאיזה דבר, אז שיהיה משה רבנו לפני ונחשון לפניי ובכלל כל הגדולים העיקר שאנחנו הולכים אחריהם אני בטוח שאני אגיע למטרה הנשגבה, מה טוב.

תלמיד: אז בסופו של דבר כולם יהיו עובדי ה'?

כן. כולם יהיו בפרצוף אחד של אדם בנשמה אחת, רק השאלה היא כל אחד שיכנס למקום שלו, למשבצת שלו בתוך המערכת הזאת של הנשמה. אבל כשאתה נכנס ואתה אוחז בכולם ונכלל מכולם, אז אתה מאבד את המצב שלך אתה פחות, אתה יותר, או כך או כך, אז הכול הופך להיות עיגול, כדור.

קריין: לגבי מה שאמרת בזכריה פרק ח'.

שכל איש ואיש?

קריין: כן. כ"ג כתוב, "כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם".

לגבי אותו משפע גם הראי"ה קוק מתייחס, "ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א-לקים עמכם, אז תכיר החברה האנושית כולה כי ראוי הוא לירודים שבבני אדם שיהיו כולם מסורים תחת חסות מעולים וצדיקים חכמי לב, שתהיה דאגתם עליהם ובזה ימצאו אשרם ובטחונם בחיים".

כן, זאת אומרת כל החברה שלנו נניח מאסיה, מפלובדיב, מלוס אנג'לס, מקייב, מאיפה לא חשוב, הם יהיו בראש הפרצוף וכל היהודים היפים מירושלים הם יהיו גוף הפרצוף, זה לא שייך לשום דבר, רק לקרבה באיזו עוצמה כל אחד יכול לבצע את התהליך, תהליך התיקון.

תלמיד: גם בתהילים פרק מ"ז כתוב, "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו ¹"

שאלה: בעל הסולם כותב פה שמטרת הדת היא לרכוש טבע שני שיהיה השפעה לזולתו. מה זה "השפעה לזולתו"?

"השפעה לזולתו" זה שאני מביא לך הערב כיסא במתנה או כרית, אחד מתוך שניים.

תלמיד: ולמה זה נקרא "השפעה לזולתו"?

זה סימן של אהבה. כך בעל הסולם כותב.

תלמיד: אז השפעה לזולתו זה ביטוי לאהבה.

מה שחסר לך. מה שחסר לך אני מביא לך. זה סימן של אהבה. אם אני יודע שחסר לך קשר עם הבורא, אז אני נדבק אליך כדי לעזור לך להגיע לקשר עם הבורא, כדי שאתה תגיע לזה.

תלמיד: אז זו כאילו המטרה של האדם שמתעסק בזה.

זו המטרה שלי בחיים לעשות שאתה תגיע בקשר עם הבורא.

תלמיד: וכך צריך כל אחד שעוסק בקבלה.

כל אחד שידאג לאחרים. לא לעצמו.

תלמיד: שיבואו לקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: אז הוא כותב פה "והנה נתבאר היטב, אשר מטרת הדת, עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה. ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם.".

כן. "לשמש את הבריות" הכוונה היא לשמש לביטוח לאומי, קופת חולים, "תנו לחיות לחיות" בקיצור. אלא להביא להם את המגע עם האל-לוקות כי היא מכסה את הכול.

תלמיד: אז "השפעה לזולתו" זה להביא לכל חבר וחבר ולכל האנושות מגע עם הבורא.

כן. או להתעסק בהפצה.

שאלה: אז המטרה היא להשפיע נטו, אז מה זו הכוונה שהוא מדבר שכל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול? ולמה חשוב בכלל לדעת את זה אם להשפיע נטו?

כל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול זה נקרא שבכל רגע אנחנו צריכים עוד ועוד לחזור להוסיף ולהוסיף, ולא להתפעל מזה שאנחנו נופלים, כי דווקא ההתפעלות הזאת שאנחנו כל הזמן מתקדמים מנפילות היא הנכונה.

שאלה: אני לא רוצה להישמע כמו ילד טיפש, אבל בעל הסולם כותב על עדינות ועל עונג ועל שלווה גדולה, אבל נראה כאילו בעל הסולם מרגיש כאב עצום על כל האנושות. איך שני הדברים האלה מסתדרים יחד?

בואו נעשה איתך עסק, אנחנו יכולים לפטור אותך מכל הדאגות האלו של ההליכה לבורא, לבוא בלילה לקבוצת ניו יורק, שם לשבת ועוד כל מיני דברים. מה אתה עושה בחייך? עכשיו בערב אתה יושב שם בברוקלין, מה זה? זו צורת החיים?

לך תעשה איזה קונצרט, משהו, איזו הופעה יפה, תלך בעצמך לראות דברים יפים טובים כמו שעשית כל החיים. מה יש לך היום? לא. בכל זאת אתה רואה, אתה יושב ונהנה עד דמעות. אז כל העניין הוא שיש הרבה כאלו אנשים בעולם, ציירים, מוסיקאים, מדענים למיניהם, אנשים שהם עוסקים במשהו לא בגלל שזה מביא כסף, אלא זה מביא אתגר, מילוי רוחני, איזה סיפוק שאי אפשר למדוד אותו בכסף.

יש כאלה דברים, אנחנו בני אדם. וגם אצל החיות זה אותו דבר. קח מהאישה את התינוק שלה, תגיד אני נותן לך מיליון דולר, האם אפשר לכסות זה בזה? כי אלה כלים אחרים, כלים שונים. לכן אנחנו צריכים לא לשקול אלו באלו. אני לא יכול בשקים שממלאים את הקמח לשפוך לשם מים ולמדוד כמה ליטרים מים יש לי.

אותו דבר כאן, בעבודת ה'. אמנם שאנחנו נמצאים בלחץ, סובלים ולא יודעים ולא מרוצים, אבל כל הדברים האלה בסופו של דבר הם מביאים אותנו למשהו יותר גבוה מכולם. ואפילו עם כולם אני לא רוצה להשוות את עצמי, מה יש לי להשוות איתם, אלא זו בכל זאת עבודה מיוחדת, הרגשה מיוחדת. גם אפילו סיפוק, שהוא לא כל כך, אבל הוא משהו מיוחד. אנחנו מעריכים את זה. עובדה שאתה יושב עכשיו בחור הזה בברוקלין ולומד איתנו.

איך השפיע עליכם בכל זאת השיעור הראשון היום, "שני הפכים בנושא אחד"? נראה לי שאתם קיבלתי איזה מין היפוך. נעשה בכם קצת שינוי, קצת משהו? נמשיך בזה ונקווה שאנחנו נוכל לייצב בזה כלי חדש. זה לא מיד אבל בהדרגה זה יקרה.

תלמיד: הייתה חסרה סדנה בחלק הראשון.

כן, אבל אני פחדתי שאתם תתחילו לבלבל זה את זה, האמת. אולי עוד פעם, אפילו פעמיים, ושזה קצת יתייצב, שיהיה ממה לעשות סדנה בכל אחד מכם, אז נעשה. כך הייתה לי הרגשה כזאת. עדיין אנשים לא קלטו את זה, צריכים לקלוט מה שלמדנו.

מה שאני ממליץ, תקראו את הטקסטים האלה, תקראו את הטקסטים האלה. אני לא יודע, יש שם אולי כאלו שהם אולי יותר מתקדמים, פחות מתקדמים, אנחנו צריכים את זה בטוח וכבר עכשיו.

שאלה: בהצטברות של המטבעות שאנחנו מוסיפים יום יום, איך אנחנו שומרים על זה שנגיע לסכום גדול, שיקנה את הרצון הזה לאהוב את הזולת? איך אנחנו מחזיקים את עצמנו למרות שלא רואים את סך כל המאמצים שאנחנו עושים?

תראה, הרצון לקנות את האהבה לזולת, יחס לזולת, הוא רצון כל כך זר, כל כך גבוה, רחוק מאיתנו, שאנחנו מגיעים אליו, אתה יודע, בסיבוב, דרך מסביב. שאתה לא יודע ישר לתקוף משהו, אז יש לך אפשרות להתכלל עם כל הסביבה שלו כמה שאפשר, אולי בשביל מה ולמה אני צריך את החברה, העשירייה. אני לא רוצה אבל המורה מחייב אותי שאני יושב איתם יחד. עוד מעט יהיה עוד פעם כנס ועוד פעם יהיה ערבות, וכך נתקדם. והעיקר אני אגיד לך, אם אתם באמת רוצים להצליח אתם צריכים להשתדל לעשות הפצה, מאמץ.

לא הצלחה, ההצלחה לא תלויה בכם, אבל המאמץ תלוי בכם בכל זאת. וכך נתקדם.

(סוף השיעור)

---

1. "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו" (תהילים מ"ז, ד').↩