שיעור בוקר 20.03.15- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", עמ' 2090

מאמר: "זמן הגאולה"

אין מצב טוב יותר מ"זמן הגאולה", ברור שזו התפתחות, יציאה מהתקופה הרעה שאנחנו עוברים. אנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר שכדי להביא את הנברא למצב שהוא מצד אחד, נברא, זאת אומרת הפוך מהבורא, ומצד השני, הוא רוצה, מבין, מכיר, משתוקק לרכוש את תכונת הבורא, זאת אומרת, הנברא בעצם מגיע למצב שהוא כולל בתוכו שתי תכונות הפוכות, הוא במשהו גם הפוך מהבורא אחרת הוא לא יהיה נברא, "בר" מהבורא, והוא גם צריך להכיר, להבין, לספוג את כל תכונות הבורא, אז באמת כדי שיהיו לו את שתי ההבחנות הללו ביחד, הוא צריך לעבור תהליך שהוא מכיר גם את ההבחנה האחת וגם את ההבחנה השנייה, וכולל את שתיהן בקשר מיוחד ביניהן, כשאז למרות שהוא הפוך מהבורא, הוא שווה לו, דומה לו ובאמת הוא מגיע למצב שנקרא "דבקות". שצורת הבורא דבוקה עליו למרות שכל כוחו הוא ההיפך ממנו, מהבורא.

את התהליך הזה אנחנו עוברים בארבעה שלבים הנקראים "ארבע בחינות", הם נקבעו כבר בד' בחינות דאור ישר, שכשהאור, תכונת ההשפעה מתחילה להשפיע על נקודת "יש מאין" היא מפתחת את הנקודה הזאת ומביאה אותה לתיקון, ואז יוצא שהתיקון הזה בהשפעת האור על הנקודה כולל בתוכו ארבעה שלבים והם נקראים "ארבע בחינות דאור ישר". ודאי שזו השפעת האור, אבל האור משפיע בצורה שונה כל פעם על הנברא ובהתאם לכך הנברא שונה ומשתנה כל פעם לעומת האור.

בהשפעת הבורא על הנברא יש את בחינת הפנים ואת בחינת האחוריים. ארבעת השלבים האלה קובעים במציאות שלנו ארבע גלויות וארבע גאולות, ואנחנו נמצאים בסוף ההתפתחות, ביציאה מהגלות האחרונה לגאולה האחרונה, לכן היא נקראת ה"גאולה השלמה". כי היו לפניה גאולות חלקיות שעם ישראל עבר אותן, ועכשיו הוא נמצא לפני הגאולה האחרונה. כל גאולה, כמו שכל גלות היא לפי הגלות שלפניה, היא יותר עוצמתית ושונה מהדרגות הקודמות, כי הם דרגות כדומם, צומח, חי, ומדבר.

וודאי שגלות וגאולה בדרגת הדומם או בדרגת הצומח או אפילו בדרגת החי הם ללא הכרה כל כך, ללא הבנה. מה שאנחנו רוכשים בדרגה הזאת האחרונה כשאנחנו עכשיו מגיעים לדרגת האדם הדומה לבורא ממש, מתוך הפכיות הצורה השלמה, הופכיות השלמה ממש, וכך אנחנו מגיעים לגאולה השלמה. אז אנחנו נמצאים לפני זה. ומפני שאנחנו נמצאים דווקא גם בשלב ד' מכל ארבעת השלבים האלה, בשלב האחרון שהוא דרגת האדם, דרגת אדם, דרגת המדבר אז הכול תלוי בהכרה, הבנה, בהשתתפות מאתנו, השתתפות רגשית, שכלית, השתתפות שאנחנו מבינים ומכירים את זה.

כל "גלות" מנוהלת על ידי "אחור", וכל "גאולה" מנוהלת על ידי "פנים" של אותו הכוח שנקרא "כוח עליון", "בורא", יוצר אור ובורא חושך, וכך זה. לכן "אחור וקדם צרתני" רק בצורה כזאת אנחנו גדלים. ואת זה אנחנו צריכים להבין גם בימינו, שלפי החושך, לפי מידת האגו שמתגלה בינינו, לפי זה אנחנו גם יכולים לזהות, שכל אותו "פּרעה", "המן" וכל יתר אופני האחוריים של הבורא, פועלים עלינו ומייצבים את הצורה ההפוכה שלנו כדי שמתוכה נתחיל לרכוש את הפנים, את הגאולה. אבל וודאי שכל זה מגיע לנו מכוח אחד ש"אין עוד מלבדו", וגם בשני האופנים שלו עלינו, אנחנו צריכים לגלות את האהבה, את הטוב ומיטיב וכך להתקדם.

""ליום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי". הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור."

קודם כל אנחנו צריכים גם לעצמנו וגם לצורך ההפצה להבין שהכרת הגלות חייבת להיות שלמה. זה לא שאנחנו צריכים להיות עוד בגלות, עוד זמן ועוד זמן. אם הגלויות והגאולות הקודמות בג' השלבים הקודמים, לא היו תלויים בנו, לא היינו יכולים לקצר את הגלות ולקרב את הגאולה, למרות מה שנעשה במצרים אנחנו פעם נבין שבמקום 400 שנה היה 210 שנה, זה חשבון מיוחד, אז עכשיו אנחנו פעם ראשונה בהתפתחות שלנו, של הנשמות או האנושות, לא חשוב איך לקרוא לזה, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו יכולים לנהל את הזמנים.

כי עכשיו אנחנו נמצאים בשלב האחרון, בשלב הד' שבו אנחנו מתפתחים בדרגת המדבר. את הדומם, הצומח, והחי גמרנו, עכשיו דרגת המדבר, שאנחנו יכולים לקבוע ובהכרה שלנו, בהבנה שלנו בכמה שנעריך את הגלות שבה אנחנו נמצאים, לפי זה נקרב את הגאולה. וככל שנרצה ונעבוד לקראת הגאולה, וודאי שגם למעלה מדעתנו, כי דעתנו היא עדיין מזמן הגלות ואנחנו צריכים להיות למעלה ממנה, כי להביא את הגאולה על פני הגלות זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", אז לפי זה נוכל להמשיך את הפנים על פני האחוריים.

"וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." עוד יותר מזה, כל מה שקרה בדורות הקודמים ובגאולות ובגלויות הקודמות לא קרה אלא כדי שאנחנו נממש את זה נכון בזמננו. אך ורק בשביל זה. "לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו. הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היה, שהדעת היה בגלות, היינו הדעת דקדושה. וגם ענין הדעת דקדושה בגלות צריך ביאור. הנה הזהר הקדוש אומר, ששאור ומחמצת הם מדרגה אחת, ואנחנו קוראים אותו יצר הרע, רשות אחרת, אל נכר, אלקים אחרים. ואאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה."

ה"אברים" הם הרצונות שלנו למיניהם שמתחלקים. יש סך הכל תר"כ רצונות, פחות שבעה רצונות מיוחדים. אז יש תרי"ג רצונות שמתחלקים לרמ"ח ושס"ה, אלה הרצונות שמרכיבים את הנשמה, את הכלי שלנו. שהכלי הזה בכל רצון ורצון צריך להגיע מהגלות שהוא פועל בעל מנת לקבל, לגאולה שהוא פועל בעל מנת להשפיע. ולא לתקן כל אחד ואחד, אלא את הקשר ביניהם אנחנו צריכים לתקן. זאת אומרת, באף אדם אין תיקון אלא התיקון הוא תמיד בין בני האדם איפה שפועלים כל הרצונות שלנו.

"הנה ידוע שהגורם הראשון לעבודה, הוא השלא לשמה. היינו מצד החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה" מתחיל דווקא על יסוד של הרצון לקבל, שנותנים האדם להבין, הלא תענוגי הגשמיים אין כל כך ערך, כי מה שנות האדם בעולמנו זה.

ועל ידי תורה ומצוות הוא יזכה לתענוג רוחני בעולם הבא, שהוא עולם נצחי."

למרות שאנחנו רוצים להביא אותו לתכונת ההשפעה, לפנים של הבורא, אבל מפני שהוא נמצא באחוריים, אין לנו ברירה אלא שאנחנו מגיעים אליו עם אותם הערכים שהוא נמצא בהם. זאת אומרת תענוגים, מילויים שממלאים את הרצון לקבל שלו בצורה הישירה. וזה תחילת החינוך. לכן גם אנחנו בהפצה צריכים לראות איך אנחנו יכולים לקרב את עצמנו לרצונות של האנשים במה שהם צריכים, ממה שהם סובלים כחסרון, שחסר להם, ובמה אנחנו יכולים להסביר להם. כי אנחנו לא מביאים להם מילוי, אלא אנחנו מביאים להם את האמצעי למילוי. אז להסביר שהאמצעי שלנו הוא האמצעי הנכון היחידי למילוי האמתי ולא מילוי שקרי שיעלם או שלא יתקיים. זו בעצם העבודה שאנחנו צריכים לעשות בהפצה, אבל צריך ללכת לפי בני האדם, לפי הצרכן.

"וכמו כן בעולם הזה, לזכות להצלחה בתענוגי גשמיים הוא על ידי שמירת התורה ומצוות, שבזכותם יהיה לנו רפואות וישועות, בשפע פרנסה והצלחה, ונזכה לאריכות ימים בשנים. וממילא האדם מצד הרצון לקבל יש לו טבע של עצלות. היינו, יש אנשים שמסתפקים בלחם ומים, ויש אנשים שצריכים גם לבשר ודגים, ויש אנשים שזקוקים לכלים נאים ולמלבושי כבוד, ויש אנשים שצריכים גם כן דירות נאים - וזה הכל לפי מרץ האדם, היינו שלא רוצים לעבוד יותר מכפי הכרחיותם. ולכל אחד ואחד יש לו שיעור משלו, כמה הוא הכרחיותו. אבל לעבוד בעל מנת להשפיע, אין זה מטבע האדם. וכל זה הוא מטעם שהאדם נברא מבחינת רצון לקבל לעצמו, והיות לזכות לתענוגים האמיתים צריכים לזכות מקודם לבחינת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, היינו שיתאים את כוונתו, שיהיה לשם שמים, הנקרא להשפיע, שזהו מדתו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא משפיע, זהו נגד טבע. נמצא שמונח בגלות, היינו תחת שליטת מלך מצרים. והיות שהגוף נקרא רצון לקבל, לכן אין ענין שהאדם יעבוד את ה' בעל כורחו, כי בדבר הכרחי אין תענוג, רק חיי צער. ורק כך היא דרכה של תורה, היינו הדרך עד שמגיעים לבחינת תורה לשמה, אז החיים הוא חיי צער, היות שהוא על דרך הכפיה."

זה לא מאמר אלא מה שהוא התכוון לדבר בחג, לכן זה כתוב כך בצורה מקוצרת, מכווצת, אבל בכללות זה ברור. צריכים אנחנו עוד להשתדל הרבה כדי להגיע להבנה, איך אנחנו מעבירים את האנשים מחיים באחוריים, לחיים של פנים, וכאן באמת אנחנו עדיין נמצאים במבוכה.

שאלה: איפה החופש שלנו כדי להאיץ את המעבר שלנו מהגלות לגאולה?

החופש שלנו זה בבחירה חופשית. אין לנו יותר. אם אנחנו רוצים לזרז את הזמנים, זה רק בבחירה חופשית. עד כמה שאני יותר מארגן את הקשר שלי עם הסביבה, אני מזמין על עצמי יותר השפעת האור והאור עושה את הפעולות.

אני לא משפיע על האור בצורה ישירה, אלא רק בזה שאנחנו מתאספים יחד, נניח באותן הסדנאות ומעוררים מתוכנו את המאור המחזיר למוטב והוא עובד. אני מסוגל רק לעורר את האור והוא עושה את שלו. אני גם לא מסוגל להכתיב לו מה לעשות, אלא בידי זה רק להעלות את עוצמתו על ידי חיבור יתר עם החברים בכל מיני צורות שרק אפשר וזהו.

ואחרי שהאור משפיע, אז אני מתחיל מתוך השינויים להבין מה שהוא עושה, "ממעשיך הכרנוך" בלבד. אני לא יכול להיות לפני זה, אני לא יכול מראש לדעת מה יהיו התוצאות. לכן עושים את הדברים באמונה למעלה מהדעת, כי אנחנו לא יכולים לדעת. האור תמיד קודם ומקדים, וגם מה שאני רוצה לעשות זה גם האור עושה.

וגם שפתאום אני הולך ומתחבר ומממש את הבחירה החופשית, גם זה האור עושה, אלא שדורשים ממני כביכול הסכמה מצדי, אמנם שגם את ההסכמה הזאת הוא מכין. אז איפה באמת אני נמצא כאן? זאת שאלה, אבל לעת עתה, לא נכנס פנימה יותר מדי. שם זה כבר כמו שהפיסיקאים אומרים, שהעתיד משפיע על העבר ועל ההווה, אז אנחנו לא כל כך מסוגלים להיות בזה עדיין.

לכן בסך הכל בפעולה אחת שלי חופשית אני יכול לעורר את הדברים, לקדם אותם, לזרז אותם, להעביר אותם מהאחוריים לפנים, וזה במידה שאני מעורר את האור. כשאני מקדים את האור, אז אני מקדים את הפנים על האחוריים ובמידה הזאת אני נכלל בטוב ונמצא בהאצה של התהליך וכך אני מתקדם. זה סך הכל הפעולה היחידה שלנו, חיבור יתר כל הזמן. אבל בכוונות שזה יביא לנו צורת ההשפעה וכולי. ועד כמה שאנחנו יותר ויותר מודעים למה שאנחנו עושים, אנחנו יותר ויותר עולים למדרגות של האדם המדבר. ההתפתחות של הגאולה האחרונה, בחינה ד'.

שאלה: הוא אומר, "וגם עניין הדעת דקדושה בגלות, צריך ביאור". מה זה "דעת דקדושה בגלות", יש דבר כזה?

מה זה גלות, אם אתה לא מגלה שאתה נמצא בגלות? זאת אומרת, שאתה נמצא בגלות מהקדושה, מהשפעה, מהחיבור, מהמדרגה הזאת שהיא למעלה מהאגו שלך. לזה צריכים להגיע, חייבים להכיר את האחוריים כדי להגיע לפנים.

תלמיד: אז למה הגורם הראשון הוא "לא לשמה"?

לא לשמה" דבר ראשון", מפני שאני מכיר את עצמי, איפה אני נמצא, שאני מונח בתוך האגו שלי, ורק מתוך האגו שלי אני מכיר את עצמי, מבין את עצמי, מכיר את העולם ופועל. מה שכן, יחד עם זה שאני ממשיך לחיות כמו שקודם, אני גם עכשיו רק מתחיל להכיר את טיב הפעולות שלי.

מי מפעיל אותי? האגו, הרצון להרוויח על חשבון הזולת, זלזול באחרים. איך זה מתגלה? זה מתגלה מפני שיש קצת אור והוא מאיר וכאילו אומר לי כך, "אתה מחובר לאחרים, ואתה פועל נגד זה", זה כבר נקרא קצת הכרת הרע. כך אנחנו מתחילים להכיר איפה אנחנו נמצאים.

אם אני לא מכיר את הרשת הזאת, והאור עדיין לא מאיר קצת, טיפה, אבל בכל זאת, יש כאן איזה קשר, אז אני לא יודע, ואז אני חופשי, אז אני מזלזל בכולם בצורה חופשית פשוטה, שזה "מה אתם רוצים ממני?" ובאמת מה אפשר לדרוש מהאדם.

אלא לאט לאט להכניס אותו לפעולות. ופעולות כי הוא לא שומע, ושום דבר הוא לא רואה. ופעולות כאלה הוא צריך לעבור, שהן יביאו קצת מאור ואז הוא יראה שהוא לא רוצה חיבור. זאת אומרת, כשאתה לא רוצה חיבור, כבר אתה מכיר בעצם שיש כאן עניין החיבור ואתה לא רוצה אותו. זה כבר הכרת המצב. אולי עוד לא הכרת הרע, אבל הכרת המצב.

עוד קצת ועוד קצת הפעלות, עוד קצת פעולות, עוד קצת האור מתעורר, והוא כבר מתחיל להכיר, "כן, אנחנו כולנו מחוברים, אבל אני לא רוצה", זו כבר הכרת הרע. וכך עוד ועוד ועוד.

אני לא רואה שום אמצעי אחר. אלא "ממעשיך הכרנוך", כך זה.

תלמיד: ה"לא לשמה" שאנחנו מדברים עליו, אנחנו נמצאים בזה, או שאנחנו צריכים עדיין להגיע ל"לא לשמה"?

"לא לשמה" נקרא שהאדם מכיר שהוא נמצא ב"לא לשמה". אחרת מה זה נקרא שהוא נמצא ב"לא לשמה"? נמצא או לא נמצא, מי אומר לו את זה? זה כתוב בספרים? מאיפה אני יודע שאני בזה? בספרים כתוב עד גמר התיקון, ואיפה אני נמצא, את זה אני צריך להגיד. אף אחד לא אומר לי.

אז האם אני יכול לקבוע בדיוק איפה אני נמצא? כן. איך? אך ורק ביחסים כלפי האחרים, כלפי הסביבה. איך אחרת אתה יכול למדוד איפה אתה נמצא?

תלמיד: לימדת אותנו שהלא לשמה זה גם דרגה רוחנית. אמרת לנו, "תשמע, להגיע ללא לשמה זה סיפור, צריך להגיע ללא לשמה".

כן.

שאלה: מה בא לפני הלא לשמה הזה? איך אני מגיע ללא לשמה?

לפני הלא לשמה בא חוסר הכרה, שאתה לא יודע איפה אתה נמצא, שאתה לא יכול לקבוע שום דבר. אתה בא, יושב, לומד, סופג את הדברים, עושה פעולות למיניהן, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד ש"כל טיפה מצטרפת לחשבון גדול"¹, כך עוברות השנים, ולאט לאט הפוטונים, מנות של האור האלה פועלות על האדם והוא מתחיל לזהות איפה הוא נמצא.

שאלה: בלא לשמה אני מרגיש שאני רע?

"לא לשמה" זה שאתה מכיר שאתה נמצא בלא לשמה, שאתה מחוץ לתכונת ההשפעה. זאת אומרת, שאתה נמצא באחוריים ולא בפנים. יש כוח אחד שברא את הרצון לקבל ומנהל אותו או דרך האחוריים שלו שזה נקרא דרך האגו, או דרך הפנים שלו שזה דרך האור. אז כשאתה מבין שאתה נמצא בלא לשמה, זאת אומרת, שאתה נמצא באחוריים ועוד לא בפנים, שאתה מזהה כבר איזה הבדל בין אחוריים לפנים, זו כבר התקדמות. וכשאתה מגיע אחר כך לפנים, גם בפנים יש לך נפילה לאחוריים ושוב עלייה לפנים, נפילה לאחוריים ושוב עליה לפנים. כך אתה מתקדם.

שאלה: דיברת על ארבע גלויות וארבע גאולות. אתה יכול לפרט אותן? כי אנחנו תמיד מדברים על בית ראשון, שני, ולכך שאנחנו הולכים לקראת בית שלישי. אנחנו מלמדים את זה בקמפוס.

תגיד גלות מצרים ואחר כך גלות בבל. זה לא חשוב. עברנו כבר את הגאולות האלה, אנחנו צריכים רק להדגיש שעברנו אותן מפני שהיינו חייבים, מוכרחים לעבור, כי אלה דרגות של דומם, צומח, חי, בהתפתחות האנושית שלנו, ועכשיו אנחנו נמצאים בדרגה הרביעית. לכן היא נקראת הגאולה האחרונה או השלמה.

איך הבורא מנהל את כל המציאות על ידי אחוריים ולמה? והאם בזה שהוא מנהל אותנו דרך אחוריים, אין שם בכלל פנים, הרי אי אפשר כך, בכל זאת צריכים להיות כל פעם שינויים? זאת אומרת, גם באחוריים יש תקופות כאלה וכאלה. אז מה זה נקרא שהוא מנהל אותנו דרך אחוריים?

אחוריים חייבים להתגלות בנו בצורה השלמה, כדי שאנחנו נגיע לגילוי הפנים בצורה השלמה וכך לגאולה השלמה. אז איך אנחנו יכולים להגיע למצב של זירוז הגילוי? ושהזירוז יהיה לא בכך שאנחנו מקרבים את הייסורים הגדולים האלה שמביאים לנו את הכרת האחוריים, אלא על ידי מה אנחנו יכולים להכיר את האחוריים בכללות ובעמקותם השלמה, ויחד עם זה לעשות זאת בצורה שנרצה לגלות אותם, שנרצה להכיר אותם, שנוכל להתקרב אליהם ולא לברוח מהם, איך אפשר לעשות זאת?

על ידי מה אנחנו מגיעים להמתקת הדינים? על ידי מה אנחנו יכולים ללכת לגילוי החושך בשמחה וברצון, שכל הצרות הגדולות ביותר, האיומות, אנחנו בכל זאת נוכל במשהו לעבור בלי להרגיש בהן איזו אי נעימות, אלא ההיפך, כמו שאומר בעל הסולם, שכל באי עולם היו מקצצים ידיים ורגליים שבע פעמים ביום, כדי פעם בחיים שלהם לטעום את טעם האיחוד, טעם הדבקות?

איך אנחנו יכולים לתאר את המצב הזה שאנחנו בעצמנו מזמינים על עצמנו את הרע הגדול הזה, את החושך הגדול, פחד, איומים נוראים וכד', ורואים את הדברים האלה כרצויים, כטובים ונעימים, שזה נקרא המתקת הדינים? שגם הרע קיים וגם ההמתקה שלו נמצאת כאן, איך נוכל לתאר את זה? תנסו.

כתוב שאין באמצע משהו, אלא או קדושה או קליפה. זאת אומרת, או אחוריים או פנים. ובאמת אין יותר מהאור, ותלוי בנו איך אנחנו קוראים אותו, מזהים אותו, או זה חושך או זה אור. איך אנחנו עושים מאחוריים פנים? לא שבא אלינו החושך ובא אלינו האור, אלא אנחנו נמצאים באור אין סוף, ותלוי בנו, ברשימות שלנו, בעבודה שלנו על הרשימות, האם אנחנו נגלה עכשיו את האור כאור או את האור כחושך.

איך אנחנו על ידי העבודה הפנימית שלנו מגלים או את האור או את החושך? זה תלוי אך ורק במצב שלנו ולא שמשהו קיים מחוצה לנו כנתון שהוא חושך או כנתון שהוא אור.

מה הקשר בין הבחירה החופשית שלנו ובמה היא, לבין המימוש שלנו לקבל את כל החושך כאור ובמידה הזאת להתקדם? מה הקשר בין בחירה חופשית, במה שהיא, לבין היכולת לזרז את ההתפתחות ולגלות את כל החושך, מה שלא יהיה, כאור?

למה כדי להגיע לגאולה השלמה, עם ישראל חייב להרגיש התנגדות אכזרית, סופית, מכל העולם?

באיזו צורה נוכל להשתמש נכון בכל ההתנגדות של העולם אלינו?

איך נוכל לראות בכל הלחצים החיצוניים את יד ה' שבאה בדיוק באותה היכולת שלנו להתחבר ולהתקדם על ידי זה? איך נוכל לראות בכל הלחץ החיצון דווקא את יד ה' שמכוונת אותנו לחיבור ולהתקדמות?

(סוף השיעור)