ב' דראש השנה תשפ"ה

שיעור בוקר 04.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 525, מאמר י"ג. "ענין רמון"

עמ' 525, מאמר י"ד. "מהו רוממות ה'"

קריין: בעל הסולם, עמ' 525, "שמעתי", מאמר י"ג, "ענין רמון".

יג. ענין רמון

שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

שאלה: כתוב "המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." המוח כל הזמן עסוק במחשבות, האדם כל הזמן חושב. מה זה אומר ריקות? איך אפשר להגיע לריקנות, לא לחשוב על כלום?

זה תלוי לאן מכוונות המחשבות שלך.

תלמיד: זאת הבעיה, יש כל הזמן מחשבות, מה יהיה מחר, מחרתיים, מה עם הילדים, עם האישה. למה כל כך חשוב שהמחשבות יהיו סוג של ריקנות, כדי שיהיה מקום לאור?

אדם צריך להחזיק את המחשבות שלו ולהבין לאן הן מושכות אותו, וככל שמבין את זה, כך הוא יכול לעשות על פניהן כוונה מה היה רוצה שיקרה.

תלמיד: בעל הסולם אומר "וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין" בדיוק "את ההיפך." ההפרעות הן נוראיות, האדם כל הזמן מודאג. איך אביא את עצמי למצב שלא אחשוב כאלה מחשבות מפחידות, ואז יהיה מקום לאור להיכנס?

זה גם תלוי בהארה מלמעלה. הבורא מסדר את האדם שיהיה בהרגשת נוכחות הבורא. אין כאן שום אפשרות להיות בהתקדמות נכונה במחשבות הזורמות בתוך האדם, אלא האדם צריך לשמור על עצמו.

תלמיד: אם אני רוצה להיעזר בעשירייה כדי לנקות את המחשבות שלי, מה תפקיד העשירייה?

האדם רואה שבלי תמיכה מהחברה הקטנה שלו הוא לא יכול להיות אפילו רגע אחד במחשבות הנכונות. אם כל חברי העשירייה תומכים זה בזה ויחד כולם מכוונים לקשר עם הבורא, מצמצמים את עצמם לרצון אחד, לכוונה אחת, אז הם מתחילים להבין באיזו הזדמנות הם נמצאים, ואז הם מתחילים לראות שכל התהליך שהם עוברים מכוון מראש על ידי הכוח העליון, אותו הם מתחילים לברך ואליו הם מתארגנים לכוון את עצמם, שרק הוא יופיע כלפיהם כמטרה.

תלמיד: מחשבות יכולות לשנות מציאות? לשנות את המציאות שלי?

ודאי.

תלמיד: באמת?

כן. מחשבה, במיוחד כשהיא תואמת למחשבת הבריאה שמתגלה כמחברת את בני האדם עם הבורא, יכולה לעשות הכול. "הכול במחשבה יתבררו", ורק מחשבה מביאה את האנשים שמפעילים את החיבור שלהם, למצב הנכון, הרצוי, האמתי.

שאלה: מה זה "מקום ריקן", מחשבות של ריקות?

מקום זה רצון ואם הרצונות לא מכוונים לגילוי הבורא, להזדהות עם הבורא, אז הם נקראים ריקים, כי מחוסר השתוות הצורה אין בהם שום כוח עליון. על ידי הבירורים כל אדם ואדם צריך להיות בהשתוקקות לגילוי הבורא, שהבורא ישלוט בו.

תלמיד: ברגע שהאדם מזהה שהכוח העליון מעורר בו את המחשבות האלה של ריקות, זו כבר התחלה של מילוי?

כן, האדם מתחיל לגלות שלפני שהוא התעורר לבורא, הבורא התעורר אליו ומשך אותו, חימם אותו וכיוון אותו להתקרב אליו.

תלמיד: לפני שהאדם התעורר הבורא התעורר אליו?

כן.

תלמיד: אז מהי עבודת האדם? לחכות שהבורא יתעורר בו?

לגלות את זה, לזרז את זה, להשתתף בזה.

תלמיד: ובמה זה תלוי אם הבורא יתעורר בי ברגע הבא או לא? זה תלוי בי במשהו?

זה תלוי בי ובסביבה.

תלמיד: מה תלוי בי להיות רגיש יותר לאופן שבו הבורא מתעורר בי?

אני צריך לדעת שהכול תלוי במיון הרצונות והמחשבות שזורמות דרכי ושאני חייב לסדר אותם כך שהם יביאו אותי לעמוד מול הבורא.

תלמיד: במצב של מחשבות של ריקות, מה זה לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת?

בכל מצב ומצב אדם צריך להחזיק את עצמו יחד עם החברים שלו בדרך, ולהשתדל לחבר אותם יחד למטרה אחת לכולם, שהיא גילוי הבורא לנברא, אין לנו יותר מזה. אנחנו צריכים להבין שזו כל מטרת הלימוד, מטרת הקיום שלנו, לגלות את הבורא כטוב ומיטיב לכולם, ושכולם צריכים להיות כאגודה אחת.

תלמיד: מה זה להיות בהשתוקקות שהבורא ישלוט בי?

להיות בהשתוקקות שהבורא יבצע עלינו פעולות ונשתנה לקראת השתוות עמו, ואז יוצא שצורת החיבור שלנו בדיוק תואמת ליחס הבורא אלינו.

תלמיד: אז הצורה הנכונה היא שהוא שולט ואנחנו נשלטים?

אנחנו נשלטים, בוודאי. אנחנו מבקשים להיות נשלטים, כי אז אנחנו מתקרבים למצב ש"חד מקבל חד".

תלמיד: השותפות שלנו עם העליון היא להיות נשלטים על ידו?

כן, אנחנו רוצים שהוא יהיה השולט, שהוא יהיה הבורא.

שאלה: אמרת שאני צריך לדעת שהכול תלוי במחשבות שעוברות דרכי ואני חייב לסדר אותן כך שיביאו אותי לעמוד מול הבורא. מה זה לעמוד מול הבורא?

קשה לתאר את זה במילים, אבל בסופו של דבר אני צריך לקבץ את כל המחשבות, הרצונות, הפעולות, התוכניות שלי בצורה כזאת שעל ידי הקשר עם הקבוצה, העשירייה, אני עומד מול הבורא.

תלמיד: האם הבורא בוחן אותי איפה אני מחליט להיות כל יום, האם אני רוצה להיות בשביל החברים או עדיין ברצון לקבל עבור עצמי?

כן. אנחנו גם רואים את זה מהסידור שלנו, איך המקובלים הגדולים שחיברו לנו את הסידור כיוונו להביא אותנו על ידי התפילות שלנו, למצב שאנחנו נמצאים מול הבורא.

תלמיד: איך אנחנו מגלים אחד בפני האחר את החסרונות?

אם אנחנו מתפללים ב"מנין", זאת אומרת שכולם מחוברים וכולם מכוונים לגילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה, אז אנחנו מגיעים לזה.

תלמיד: אם אנחנו מכינים כל יום תפילה משותפת, בכך אנחנו מחברים חיסרון משותף מכוון לבורא?

כן.

שאלה: אפשר להגיע למקום ריקן לפני שעובדים בקו ימין?

כן, הכול אפשרי.

שאלה: ממה להתחיל כאשר כל העבר נשרף, כל הרצונות, כל הגדלות של הבורא, הכול נעלם, הכול כביכול נמחק, איבדתי את זה, זה לא קיים יותר, נשאר חוט דק מאוד. איך נכון להתחיל משהו חדש לגמרי?

אנחנו מתחילים מהעולם הזה, נמצאים יחד ולומדים יחד ואוספים את כל הכוונות שלנו לכוונה אחת, אוספים את כל התמונות שאנחנו יכולים לתאר לתמונה אחת, וכך מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: כשאין כלום ממה מתחילים? את כל התפילות שהיו כביכול כבר איבדתי, אני יודע שזה כבר לא זה, אותה השתוקקות שהייתה לבורא, אותו יחס שהיה לבורא וגם היחס לחברים, הכול הפך לאפס. יש ציפייה למשהו חדש אבל איך עושים את זה, איך לא לטעות וללכת נכון, איך לתפוס, איך להיוולד מחדש?

במקרה כזה האדם צריך להבין שהבורא נותן לו הזדמנות להתחדשות, ושהעבודה שלו היא לגמרי להתבטל כלפי הסביבה וכך להעלות את עצמו מול הבורא.

שאלה: במצבים כאלה נראה לפעמים שהעבודה החדשה היא יותר פנימית, ובחיצוניות זה לא מה שהייתי רגיל לעשות. אני מרגיש שאני מרשיע את הבורא לא כמו שהיה פעם, אבל אני כן מרגיש שבפנים יש צעד חדש דווקא לעבר העבודה.

אז מה השאלה?

תלמיד: האם זה מצב טוב להיות בו, או שכן לנסות להיות כמו פעם? לאן להתקדם?

על זה בעל הסולם כותב לנו בכותרת המאמר, "ענין רמון", שאנחנו מתחילים ברוממות ה', להעלות אותו גבוה ככל האפשר מעל כל המחשבות, הרצונות, הספקות וכן הלאה שיש לנו, ודווקא בזה שאנחנו ממיינים את הבורא מכל המקרים, אנחנו מגיעים לרוממות ה'.

תלמיד: העניין של הרוממות הוא רק בלמעלה מהדעת?

יש גם בתוך הדעת, במידה שהאדם מבין, מסוגל לתאר לעצמו, אבל בעצם זה למעלה מהדעת.

תלמיד: העניין הוא שבתוך הדעת דווקא אין רוממות, דווקא יש מקום להרשיע, אבל למעלה מהדעת יש הזדמנות דרך העשירייה, דרך העבודה עם החברים כן להיות בהצדקה של הבורא ודווקא לראות איך הוא באמת עוזר.

כן. יש לנו כאן מאמר נוסף "מהו רוממות ה'". בואו נקרא.

קריין: אנחנו עוברים למאמר הבא ב"כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", מאמר י"ד, "מהו רוממות ה'".

יד. מהו רוממות ה'

שמעתי תש"ח

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

שאלה: השאלה מתייחסת לשני המאמרים. איפה נקודת ההכרעה? כי רואים שהריקנות זו נקודת ההכרעה, האם היא בהכנה למצב או במצב עצמו?

מה אני צריך להכריע?

תלמיד: ללכת למעלה מהדעת ברגע שכבר שיש את הריקנות הזאת ולא עם כל מה שידוע ומוכר ובטוח.

כן. זאת אומרת, האדם מכניע את עצמו כלפי הבורא ומבקש ממנו ללכת למעלה מהדעת, כי בלמעלה מהדעת הוא יכול להיות דבוק בבורא על פני כל התנאים.

תלמיד: אם אנחנו עושים את כל ההכנה הנכונה עם הקבוצה, על ידי השיעורים והכול, אז מגיע מצב כזה, והשאלה האם ההכנה כבר גרמה לכך שתהיה הכרעה נכונה או שבאמת האדם בוחר בנקודה הזאת משהו ויש לו איזו בחירה משלו?

בעל הסולם כותב לנו בסוף המאמר הקטן הזה,

"ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו."

"לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'." זה מה שאנחנו כבר טועמים במצב הזה.

"ב." מה זה נקרא רוממות ה'? "שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת." זאת אומרת, אנחנו בכל זאת מרגישים ריקניים ובחוסר כל עד שמקבלים מהבורא יכולת להעמיד את עצמנו למעלה מהדעת. "היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

תלמיד: איפה האדם שותף בהכרעה הזאת? אם הבורא פועל עליו, הוא נותן לו, הוא עושה את הכול, זה דבר אחד, ואם האדם בעצמו צריך להכריע באיזושהי נקודה ולהגיד, "אני רוצה את רוממות ה'", זה דבר אחר.

ומה מזה שאדם יגיד כך?

תלמיד: זו שאלה, אם הוא עשה קודם הכנה עם העשירייה, עם הכול, זה דבר אחד, אם הוא לא עשה הכנה זה דבר אחר. יש הרבה אפשרויות בתוך המצב הזה. אני שואל, איפה נקודת ההכרעה, איפה הנקודה שממנה זה רוממות ה' ולא משהו אחר?

לא חסר לאדם שום דבר חוץ מרוממות ה' בעיניו, בהרגשתו, ואז כל המכשולים נופלים. לכן בסך הכול העבודה שלנו היא פשוטה, על ידי החברה, ודווקא בזכות זה שאנחנו באים מהשבירה, אנחנו יכולים לגלות עד כמה אנחנו זקוקים לעזרת ה', ואת זה אנחנו צריכים, חוץ מזה כלום, רק להיות זקוקים לעזרת ה'.

תלמיד: אבל גם זה כבר בא מהבורא, אם אדם כבר נזקק לגדלות ה' אז ברור שזה בא מהבורא, ההזדקקות הזאת היא לא ממנו.

זה לגמרי לא חשוב, ודאי שאני נברא, שנברא על ידו, ואני רק רוצה להגיע לנקודת ההכרעה - מה אני חייב לעשות.

שאלה: אני מרגיש שיש חיסרון מאוד חזק לבקש שכל החברים יקבלו התעוררות מהבורא, ועכשיו אני מרגיש את הכוח הזה לפנות לבורא מתוך זה שהחברים חושבים כך. האם כשהבורא נותן התעוררות, הוא נותן את ההתעוררות דרך החברים, או שהאדם צריך לבקש ישירות?

איך שהוא רוצה, אנחנו יכולים לקבל התעוררות בכל מיני אופנים, סיבות ומצבים.

תלמיד: איך מחזיקים את התפילה הזאת, שנהיה כל הזמן בחיסרון המשותף הזה?

על ידי זה שיש לך קבוצה, שאתה מרגיש את עצמך נמצא במניין ואתה יכול לפנות לבורא ולבקש.

שאלה: עליי להגיע לאמונה מעל הדעת, אבל כשאני מגלה אותה, אני מגלה אותה עם הדעת. אני קופץ למים כמו נחשון, אבל אם אני לא אדע אותה, אז לא גיליתי אותה, אני חייב לגלות אותה עם הדעת, זה מה שיש לי, אלו הכלים שיש לי. אני מרים את הידיים בלי דעת, מחפש, אבל בסוף אני מוצא, ויכול להיות שאני מגיע למצב שאני מרגיש.

נכון.

תלמיד: אז הדעת נתנה לי את הגושפנקא.

נכון. הדעת נותנת לי תמיכה, ואז על ידה אני מתקדם.

שאלה: אנחנו רוצים להיות מעל הדעת והחשבונות, והבורא נתן לי אופי כזה, שאני שמה לב לכל רצון קטן ולכל תנועה של חברה, וזה גורם לי לייצר המון חשבונות. אני מחזיקה בתוכי גם את הטובה של כל החברות, גם את טובת הארגון, גם את טובת בעלי תפקידים, ואת דברי הרב ששמעתי לאורך השנים, אלו המון חשבונות שהדעת מייצרת לי. לפעמים הרצונות מתנגשים, וזה לא תמיד מסתדר, ולא תמיד ברור לי מה עכשיו לטובת החברות, מה לטובת הבורא. מתי אני הולכת לפי הדעת שלי שהיא טובת החברות, ומתי אני משחררת ואומרת שאני צריכה את עזרת ה' פה, ואני לא מתעסקת עם הדעת שלי?

זה לפי ההרגשה שלך.

תלמידה: אבל לפעמים זה מבלבל, כי יש המון רצונות שמתנגשים, יש טובה של הרבה חברות או טובת החברה, או מה הרב אמר, וכל זה לפי הדעת. אז אם אני אומרת שעכשיו אני יודעת שזה לטובת החברות, אז האם אני צריכה ללכת על זה כי זה לטובתן, אומנם זה לפי החשבונות שלי, בדעת שלי?

תמיד יהיו לך החשבונות האלה, כן.

תלמידה: ואם זה מתנגש, אני חושבת שאני חושבת לטובת החברות, אבל יש רצונות של חברות שהם מתנגשים, אז איך אני יודעת מה לטובת הבורא? האם פה זו כבר עזרת ה'?

כן.

תלמידה: אז כשאני לא יודעת וזה לא ברור לי שזה לטובת החברות, שם אני כבר עוזבת את החשבונות ופונה לבורא.

האם דווקא בגלל שאת לא יודעת, ובמקרים אחרים את לא צריכה לפנות אליו?

תלמידה: אם לפי מה שבדעת שלי לאורך השנים, זה נראה לי עכשיו לטובת החברות, אז למה אני צריכה לפנות לבורא? אני יודעת שעכשיו אני צריכה לפעול בצורה מסוימת לטובת החברות. האם אני צריכה פה את עזרת ה'? אני עובדת אותו כרגע, לפי מה שנראה לי.

אם את מבררת את מצבך, אז את רואה בסופו של דבר שבלי עזרת ה' את לא יכולה לעשות שום פעולה.

תלמידה: גם כשנראה לי שזה ברור.

כן, את לא יכולה לקבוע שום מצב.

תלמידה: תמיד לפעול איתו, גם כשנראה שזה ברור או לא ברור.

כן.

שאלה: חבר שאל קודם, כשהוא מגיע למעלה מהדעת, לרוממות ה', אז הוא מגלה שזה בדעת. האם אתה יכול להסביר את הנקודה שהיא למעלה מהרוממות הזאת, שהיא באמת רוממות עוד יותר גדולה למעלה מהדעת?

זה שאני רוצה לרומם את ה' ולא לרומם את האמצעים שבהם אני משתמש, קבוצה, עשירייה וכן הלאה, אלא רק לרומם את ה'.

תלמידה: איזו פעולה נדרשת מאיתנו בנקודה הזאת?

לרומם את עצמנו למעלה מהמצב שמגיע לנו מלמעלה, מהבורא.

תלמידה: מה עוזר לנו יותר לרומם, יותר לדאוג שכולם ירגישו את זה?

אנחנו צריכים לרומם את עצמנו בזה שרק הבורא יכול לתת לנו מה שאנחנו צריכים. זה מה שהוא כותב, "ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

תלמידה: אבל בנקודה שהוא כבר נתן את הרוממות, הוא התפלל וקיבל מה' את הרוממות, אז איך הוא מוסיף את הלמעלה מהדעת שבאמת לרומם את ה' ולא את המצב הזה? מה הוא מוסיף?

הוא מוסיף את היחס שלו לבורא. שהבורא הוא הכוח המרכזי של הבריאה ולא האדם.

תלמיד: בסוף אות א' ראשונה הוא נותן דוגמה, שרצון לקבל מבין שכדאי לקיים תורה ומצוות.

כן.

תלמיד: בן האדם צריך ללכת למעלה מהדעת והוא מבין שצריך ללכת נגד הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שפה נראית סתירה, אבל כנראה שהוא צריך להבין שהוא צריך ללכת נגד הרצון, כי הוא לא צריך לעשות את זה בשבילו, בשביל כוח העליון. זו סתירה.

כן.

שאלה: בימים האלה של ראש השנה צריכה להיות לנו איזו בקשה אחרת, או צריכה להיות לנו חשיבה אחרת, או דרישה אחרת מהבורא? אנחנו צריכים להיות במצב רוממות אחר?

כן.

תלמיד: איפה אנחנו צריכים להיות במקום הזה?

אנחנו צריכים להיות ברצון לקבוע שכל המגמה שלנו תמשוך אליה את כל המצבים, את כל הפעולות שלנו כך שסך הכול, אנחנו מגלים את רוממות ה'.

תלמיד: יש הרגשה שראש השנה היא איזו נקודת התחדשות כזאת שאני יכול להיות במקום חדש, עם רגש אחר.

כן.

תלמיד: זה כאילו, גם לחדש את הבקשה באיזו צורה. אבל אני לא יודע איך להפוך את זה לחדש? איך להכניס את ההרגשה המרעננת לתוך המילים, או לתפיסה של הבורא? מצד אחד זה מורגש אצלי באוויר, ומצד שני, זה נראה כאילו דומה. אולי בעבודה שלנו, אני לא יודע, משהו שמקבל גדלות אחרת, רוממות אחרת? אולי זה פשוט לבקש?

אז למה לא? בטוח שבסופו של דבר, אתה תצטרך לבקש, ואם אין לך עכשיו הרגשת החידוש, אז תבקש להרגיש את החידוש שבבריאה.

שאלה: האם פעולת השפעה מחויבת לעבודה נגד הרצון לקבל?

בדרך כלל, כן.

תלמיד: בדרך כלל? יש פעולות השפעה שהן יחד עם הרצון לקבל?

ישנן.

תלמיד: האם הריקנות באה לפני הרוממות למעלה מהדעת?

ריקנות באה, מתגלה לפני הכול.

תלמיד: והיא פעולה של הבורא שאחריה האדם צריך לפעול או שהיא פעולה של הנברא שהוא צריך להגיע לריקנות?

האדם צריך להגיע לריקנות של עצמו.

תלמיד: איך?

איך להגיע לזה? קודם כל, על ידי עבודה שלו בעשירייה ותפילה.

מה יש לו עוד לעשות, חוץ מלברר את המצב האמיתי שיש בו, שהוא נמצא בזה וכדי לייצב את עצמו נכון הוא צריך תפילה.

(סוף השיעור)