תקציר שיעור צהריים – 25.4.24
על בסיס המאמר "ענין סביבה"
המאמר הזה הוא ממש כניסה לכל העבודה הפנימית.
אם הגוף רואה שמה שהוא עושה נותן לו כוחות, כמו שבעולם שלנו – מכבדים אותו, מדברים עליו, נותנים לו כבוד, כסף, כל מה שנעים לאדם – אז הוא מסוגל לעבוד ולעבוד קשה. זה כל העניין של השעבוד במצרים. אפילו אם הקבוצה נכנסת תחת רשות פרעה, פרעה יכול לשעבד אותם כשנותן להם הרגשה שיש להם רווח גדול – יכול להיות כבוד, כסף, יחס לאדם מהסביבה וכן הלאה, ולכן יש כוחות לבצע פעולות. מה שאין כן, אם הסביבה לא מכבדת את הפעולות החיצוניות, אז אין חומר דלק לעבודה וקשה לעבוד, ואז יש תקלה ולא יכולים להשקיע כוחות, מאמצים ויגיעה.
מתי לא לשמה הופך לתקלה? זה תלוי באדם, עד כמה הוא מבין מה הוא עושה ובאיזו סביבה הוא נמצא. זה קורה רק לאדם שרוצה ללכת בדרך של עובדי ה', להגיע לעל מנת להשפיע, והוא נמצא בסביבה שלא מכבדת את הכוונה על מנת להשפיע אלא העיקר עבורה הוא המעשה. בסביבה כזו קשה להתקדם בכוונה כי הם לא מסתכלים עליה, הכוונה לא נראית לעין. לכן לאדם שרוצה להתקדם להיות עובד ה', שזה רק בכוונה, יש בעיה. הוא לא יכול להיות בסביבה כזו.
אדם צריך לבדוק את עצמו, אם הוא רוצה לעבוד באמת ולהגיע לשם שמיים, להיות עובד ה', עבד ה', או שמספיק לו רק לראות שהוא עשה כל מה שכתוב בשולחן ערוך ובסידור.
האם בעשירייה אנחנו יכולים להפוך לעבדי פרעה? לאף אחד אין ביטחון בכלל, אין ערובה בכלום. "בני ברוך" זה ארגון מיוחד, אבל כל אחד שנמצא בארגון צריך כל הזמן לבדוק לאן הוא מכוון ולמה הוא רוצה להגיע.
איך לעבוד עם עובדי פרעה שנמצאים בתוכנו? תלוי איך האדם מעמיד את עצמו, איך הוא מרגיש את עצמו. אם האדם עוקב כל הזמן לאן מכוונות מחשבותיו, אז הוא יכול להגביל את עצמו ולעקוב שהוא הולך ישר.
אדם שרוצה לגדול בצורה רוחנית לומד רק תנאים שמביאים לו רוחניות. הוא לא מסתכל פיזית איך אנשים מתלבשים, מתנהגים, מדברים, אלא רק באיזו צורה הוא יכול להביא את עצמו למצב פנימי שהוא נמצא בכוונות ובמחשבות כמו אנשי ה', אנשים שרוצים להתקרב לבורא.
איך נוכל לזהות "יראי ה' עובדי פרעה" בעשירייה? בעשירייה זה מתבהר במשך שנים, כי כל פעולה ופעולה ברוחניות דורשת זמן רב עד שהאדם שומע, מבצע, רואה מה התועלת, מה התוצאות מהפעולות שהוא מבצע, זה לוקח זמן, לכן זה לא פשוט.
במידה שאנחנו מחוברים, חושבים כל אחד על העשירייה, תומכים ועוזרים לכל אחד, העשירייה מתמלאת באור חסדים ובתוכו האדם מגלה את הכוח העליון.
אתה צריך למצוא לעצמך סביבה שתוכל להתבטל כלפיה, להרכין ראש, ואז יתעורר בך בהדרגה קשר לעשירייה ולבורא ותוכל לעלות בהדרגה מעל האגו העצום שלך.
להרכין את הראש נקרא שאתה לא מתחשב בראש שלך אלא בדעות של החבר.
עבודה רוחנית היא הרוח שבדברים שמחייבת אותי.
איך כל הזמן לעמוד על המשמר מפני פרעה? תלוי בבניית הסביבה, לכן עלינו לברר מה הסביבה שיש לנו, לאיזו צורת סביבה אנחנו משתוקקים ומה קורה לנו מפעם לפעם. פעם בשבוע לעשות ביקורת, וכך להתקדם.
דווקא בירידה אנחנו יכולים למדוד כמה אנחנו מבינים את המצב האמיתי שלנו ויכולים לעלות ממנו.
אני לא עושה חשבון עם יצר הרע שלי אלא רק עם התכונות, המחשבות והרצונות שאני יכול לתקן על ידי ההשתוקקות שלי לטוב.
צריך כל רגע להשתדל לכוון לעלייה רוחנית על ידי מאמץ בכוונה.
בסוף היום לא כדאי לדבר על כך שלא הצלחנו, עפנו וכו', אלא ההפך, עלינו להיכנס ללילה כשאנחנו רגועים.
אם אדם רואה שכל הסביבה שלו הם עבדי פרעה, אז הוא חייב לצאת ממנה ולהתחבר לסביבה אחרת.
אמרנו שעלינו לכבד את הפנימיות ולא את החיצוניות, אז למה למשל אנחנו מכבדים חבר שנוסע שעות כדי להגיע לשיעור? כדי לתת כוחות לחבר שמבזבז שעות ארוכות בדרך, אז כדי להחזיק אותו אנחנו מציינים אותו, כמו בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא ("תלמיד של יום אחד").
גם עשירייה יכולה לסטות מהדרך אם מגיעה לה איזו מכה מלמעלה, מהשמיים, ואז הם יוצאים מהשביל, מכל העשיריות וכבר לא מסוגלים, לא רוצים, לא מבינים, לא מאתרים לאן הם נופלים. לכן אדם צריך כל הזמן להחזיק את עצמו.
יחסים טובים בעשירייה הם כשאנחנו תומכים בכל חבר וחבר, רוצים לעזור לכל חבר וחבר להתקדם לקראת הבורא.
האם למורה יש מועדפים? לבורא יש כאלה שמועדפים עליו, יש כאלה שהולכים באדיקות אחרי הבורא ויש כאלה שלא משקיעים מאמץ בכיוון.
אם התלמיד לא מנחש בעצמו מה הטעויות שלו, המורה לא יכול לעשות כלום.
לא הייתי מייעץ להיות חביב הבורא, זה מאוד לא פשוט, זה אפילו מתוח. לכן כדאי שנמשיך כמה שנוכל והבורא כבר יעזור לנו.
בסופו של דבר כולם יגיעו לגמר התיקון ולסוף כל הבריאה, ואם אנחנו רוצים יחס מיוחד מהבורא כלפינו, חשוב לנו לעשות מה שהוא רוצה ולהיות ראויים להצליח בכך.