שיעור צהריים 25.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוה"מ פסח תשפ"ד
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם" עמ' 2079,
מאמר "ענין סביבה"
קריין: ספר "כתבי רב"ש" ג', עמוד 2079, מאמר 919 "ענין סביבה".
נשמע קודם כל את כל המאמר, ואחר כך בפעם השנייה נכנס אליו לאט לאט.
ענין סביבה
""ויקח שש מאות רכב בחור". משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים", אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח).
מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.
ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך.
ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.
וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם.
היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות.
נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע.
ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע.
מה שאין כן בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת."
מאמר קצר אבל מאוד מאוד קולע.
אם יש שאלות בבקשה, אם לא אז נקרא אותו שוב ונדבר עליו.
שאלה: כתוב במאמר שהגוף מסכים לתת כוחות לגוף, באיזו נקודה זה משתנה והגוף מתנגד ולא נותן לאדם כוח?
אם הגוף רואה שמה שהוא עושה מביא לו כוחות, כמו שבעולם שלנו אנחנו רואים שאדם יכול לעבוד אם מכבדים אותו, אם מדברים עליו, אם נותנים לו כבוד, כסף, כל דבר שנעים לו, אז הגוף מסוגל לעבוד ולעבוד קשה. זה כל עניין השעבוד במצרים, שהקבוצה, אפילו שהיא קבוצה, אם היא נכנסת תחת הרשות שנקראת פרעה, אז פרעה יכול לשעבד אותם בזה שנותן להם הרגשה שמה שהם עושים מביא להם רווח גדול. זה יכול להיות בכל צורה, בצורת כבוד, כסף, יחס לאדם מהסביבה שמכבדת אותו וכן הלאה, ולכן יש מזה כוחות לבצע את הפעולות.
מה שאין כן, אם הסביבה לא מכבדת את הפעולות החיצוניות שבדרך כלל אנשים עושים, אז אין חומר דלק לעבוד, וגם להראות שהוא עושה מה שהוא לא עושה. לכן לסביבה כזאת שלא מכבדת פעולות חיצוניות של האדם קשה לעבוד, וזה נקרא שיש להם תקלה ולא יכולים לתת כוחות, לתת יגיעה, מאמצים.
שאלה: כולנו מתחילים מלא לשמה, אני זוכר שעשיתי הרבה פעולות בעשירייה, כולם הודו לי, שיבחו אותי. מתי הלא לשמה הזה הופך למכשול כמו שכתוב במאמר?
זה תלוי באדם, עד כמה הוא מבין מה הוא עושה ובאיזו סביבה הוא נמצא. אבל אי אפשר לדבר סתם כלפי כל אדם וכל סביבה, אלא רק אם אדם רוצה ללכת בדרכי עובדי ה', זאת אומרת רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, והוא נמצא בסביבה שלא מכבדת את הכוונה על מנת להשפיע אלא העיקר בשבילם זה המעשה, ולכן כל אחד מסתכל עד כמה כל אחד עושה יותר ויותר מעשים, בסביבה כזאת קשה להתקדם בכוונה, כי הם לא מסתכלים על הכוונה, הכוונה לא נראית לעין. ולכן אדם שרוצה להתקדם בכוונה, להיות עובד ה', שזה רק בכוונה, יש לו בעיה, הוא לא יכול להיות בסביבה כזאת.
תלמיד: במקרה כזה איך לעזור לעצמי ולחברים לעבור את השלב הזה מלא לשמה ללשמה?
זה לא לכולם ולא תמיד זה מורגש, ואדם צריך לבדוק את עצמו אם הוא רוצה לעבוד באמת להגיע לשם שמים מה שנקרא, להיות עובד ה', להיות עבד ה', או שמספיק לו רק לראות אם הוא עשה כל מה שכתוב ב"שולחן ערוך" ובסידור. אני מכיר אנשים שמהבוקר עד הלילה מסתכלים בסידור, האם הם אמרו את כל מה שכתוב בתפילת שחרית, מנחה וערבית, ובין זה לזה הם בודקים אם הם עושים הכול לפי "שולחן ערוך", זה מה שמדאיג אותם ואז הם חושבים שהם בסדר.
יש אנשים שמבינים שזה יכול להיות בסדר רק בתנאי שהם מזדהים עם הבורא, שזה עניין של הכוונה. וכשהם משתדלים לעבוד בצורה כזאת, בכוונה על מנת להשפיע, בהזדהות עם הבורא, יש להם חשבון אחר.
תלמיד: אני מבין שאני לא יכול להיכנס במקרה כזה לעבודה הפנימית של החברים, אבל איך ליצור כזאת אווירה שכולם יוכלו להתקדם?
לא ללחוץ על האנשים ולעשות כך שיהיה קל ונוח לכולם, שאנשים יגדלו בעצמם.
שאלה: יוצא שבעשירייה אנחנו יכולים בלי לשים לב להפוך לעבדי פרעה. האם יכול להיות שהעשירייה שלי במשהו הפכה לכזאת, או שבכל זאת בזה שאנחנו לומדים ב"בני ברוך" יש לנו איזו פרוטקציה שאנחנו לא נסטה?
לאף אחד אין שום ביטחון בכלל, שום ערובה לכלום. אני כמובן חושב ש"בני ברוך" זה ארגון מיוחד מאוד, אבל בכל זאת כל אחד שנמצא ב"בני ברוך" צריך כל פעם וכל הזמן לבדוק את עצמו, למה הוא מכוּון, לאן, למה הוא רוצה להגיע.
תלמיד: כלומר, כאן כתוב דווקא על העבודה הפרטית, לא בעשירייה?
רק על עבודה אישית, פרטית של האדם, כל אחד בנפרד.
תלמיד: עשירייה יכולה לסטות מהדרך?
גם עשירייה יכולה לסטות מהדרך.
תלמיד: אז אם אבדוק עצמי בתוכה אני אדע שאני הולך בכיוון הנכון, כך אני אחשוב לפחות, אבל תכלס יכול להיות שסטיתי?
כן.
תלמיד: יכול להיות שיש כאלה עשיריות בבני ברוך שכבר סטו והן לא יודעות על זה?
יש להן הזדמנות לבדוק את עצמן, לתקן את עצמן. אבל בעיקרון הסכנה הזו תמיד קיימת.
שאלה: אנחנו לומדים שהכול מתרחש בגוף אחד, וזה אומר שעובדי פרעה נמצאים בתוכנו. איך אנחנו עובדים עם זה?
זה תלוי איך האדם מעמיד את עצמו, איך הוא מרגיש את עצמו. אם האדם כל הזמן עוקב לאן מכוונות מחשבותיו, אז הוא יכול להגביל את עצמו ולעקוב אחרי זה שהוא ילך ישר.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לחזק את עם ישראל שבנו כנגד עובדי הפרעה שבנו?
על ידי הסביבה, על ידי כך שנדבר על זה ונאתר באיזו צורה אנחנו קיימים, נמצאים, ולאיזו צורה אנחנו רוצים להתקרב.
שאלה: רשום כאן לא להתרשם מאנשים שנראים חיצונית כעובדי ה'. אבל האדם גדל על ידי כך שהוא מסתכל על האחר, כשהוא רואה חבר גדול הוא רוצה להיות כמוהו, ואז הוא מנסה לעשות את אותם מעשים שהוא עושה, אותן תנועות. או שהוא לומד ממנו, או שהוא נמצא בביקורת.
אדם שרוצה לגדול בצורה רוחנית לומד רק את התנאים שמביאים לו רוחניות. הוא לא מסתכל פיסית על האנשים, שכך הם מתלבשים וכך הם מתנהגים, כך מדברים, הוא לא מסתכל על זה. הוא רק יודע באיזו צורה הוא יכול להביא את עצמו למצב שבצורה פנימית הוא נמצא באותן הכוונות, באותן המחשבות כמו אנשי ה', אנשים שרוצים להתקרב לבורא.
תלמיד: רשום להיזהר, איך נדע ממי להיזהר?
לכן צריכה להיות סביבה שבה לומדים מה לעשות ולמי להתקרב וממי לשמור מרחק, וכך מתפתחים. זה לא פשוט, זו עבודה יומיומית.
שאלה: איך נוכל לזהות את יראי ה' שהם עובדי פרעה שבתוך העשירייה, ואיך להתנגד לדברים שבאים מהתקלה הזאת?
בעשירייה זה מתבהר לאט לאט במשך שנים, כי כל פעולה ופעולה ברוחניות דורשת הרבה זמן. עד שאדם שומע, עד שהוא מבצע, עד שהוא רואה מה התועלת, מה התוצאות ממה שהוא מבצע, זה לוקח זמן ולכן זה לא פשוט.
תלמיד: אז מה העבודה שלנו? איך לבנות את היחס הנכון בעשירייה?
לפי מה שכתוב. המאמר הזה הוא מאמר מאוד מאוד חד.
שאלה: כמו שאני מבינה התקלה שמביאים יראי ה' לעובד ה' היא שהאדם מתמקד יותר במצוות עשה ולא שם לב לפנימיות שלו. האם זה נכון?
גם נכון, כן.
תלמידה: איך אנחנו מגיעים לאיזון בין זה שבכלל לא מקיימים מצוות עשה לבין שמתמקדים בפנימיות?
צריכים גם את זה וגם את זה. לאט לאט, במשך הרבה זמן, מתייצבת באדם נקודה נכונה לראות את עצמו המתקדם לבורא בקו ישר.
שאלה: מאתמול אני מנסה לחשוב למה כל כך קשה להחזיק כוונה.
רק מאתמול?
תלמידה: כן, זה חדש מאתמול. הבנתי פתאום שזה כי אף אחד לא רואה את הכוונה, אז אין לי שום אינטרס להוכיח משהו למישהו. בנוסף, יש כוח פנימי מאוד חזק שכל הזמן אומר לי "בואי ליהנות, בואי נעשה דברים שהם כיף, בשביל מה את צריכה עכשיו כוונות". איך אדם יכול להחזיק בכוונה?
הוא יכול כל הזמן לחשוב.
תלמידה: אבל הכוח של התענוג הוא יותר חזק.
אבל על ידי זה שהוא חושב כל הזמן על הכוונה הוא מחזיק את עצמו ליהנות בצורה מסוימת בלבד.
תלמידה: האם אפשר ליהנות מהכוונה?
אפשר גם ליהנות מהכוונה, מזה שהוא מתקרב בזה לבורא, שהוא מזדהה עם הבורא. ומכך שהוא הולך כל הזמן בכוונה, אז יש לו תענוג מזה שהוא מרגיש שהוא מחזיק בכוונה.
תלמידה: האם יש מצב שאדם מרגיש שהמחשבות שלו חשופות כמו המעשים שלו, ואז הוא מתבייש לא להיות בכוונה?
זה די חלש.
תלמידה: לא לחכות לזה.
לא.
תלמידה: גם אם אני רוצה עכשיו להיות בכוונה, אני לא יודעת באיזו כוונה להיות, כי יש כל מיני כוונות.
כוונה לטובת העשירייה, לטובת הבורא.
תלמידה: אני מרגישה שהכי כואב לי אלו המצבים שחברות עוברות, שהן לאו דווקא מהעשירייה שלי, ואני רוצה להתפלל עליהן בזמן השיעור שיהיה להן תיקון, שיהיה להן ריפוי. ואז יש כוונה על חיבור, יש כוונה לבקש לשרת את הבורא ולהבין איזה חסרון הוא רוצה לתת, יש כוונות שונות. האם כל פעם צריך להרגיש מהבורא מה הכוונה עכשיו שהוא רוצה שנחזיק?
אני חושב שזה מבלבל אותך. אל תגידי כוונה כי זה אולי מסובב אותך. אנחנו סך הכול צריכים להיות במחשבה עד כמה ואיך אני עכשיו מעביר לבורא נחת רוח.
תלמידה: האם לשאול את עצמי, לחכות לתשובה?
כן, בתוך השאלה הזאת שיהיה לך כיוון נכון לבורא.
תלמידה: האם מקבלים תשובה בתוך זה או נשארים עם שאלה?
כשאת חושבת על זה, אז לאט לאט את מאתרת את התשובה.
שאלה: בעשירייה שלי יש עשרה חברים, חמישה עם משפחה, חמישה רווקים. התנאים של הנשואים והרווקים ברורים, יש הבדל ביניהם. איך לעשות את המעבר מרווק למשפחה בתוך העשירייה?
אני לא מבין למה אתה דואג לזה. בינתיים אל תחשוב אם הוא נשוי או רווק, העיקר לדאוג לייצב כל אחד לעל מנת להשפיע ושבמטרה זו כולם יתחברו.
שאלה: המחשבות לטובת העשירייה, לטובת הבורא, אנחנו מתחילים עם זה, נראה לי שזה שלב ראשון. ואחר כך, אחרי כמה זמן מבינים שצריכים ממש כוונה, שזה יהיה דבר קבוע, ואת זה צריך לקבל מהבורא, לבקש שהכוונה תהיה קבועה על מנת להשפיע, לתת לו נחת רוח. והשלב הבא הוא שמבררים בעשירייה ודורשים יחד.
כן.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות במחשבה עד כמה ואיך להעביר לבורא נחת רוח. מה זה נחת רוח לבורא?
מה שנעים לו.
תלמידה: האם זה במידה שאנחנו מחוברים?
במידה שאנחנו מחוברים, במידה שכל אחד חושב על העשירייה, במידה שאנחנו תומכים ועוזרים לכל אחד. מזה העשירייה מתמלאת באור החסדים ומגלה בתוך אור החסדים את הכוח העליון.
תלמידה: מה זה אומר להעביר? כי הבורא הוא הכול, מרגיש הכול, רואה הכול.
כן, אבל אם אני צריך לגלות אותו, אז אני צריך לבנות מקום ששם הוא יכול להתגלות.
שאלה: אדם שרוצה להיות עובד השם, לרכוש כוונה, מה הוא צריך לספוג מהחברים, במה להידבק?
עד כמה הם מוכנים להיות קרובים זה לזה, עד כמה הם מסוגלים לתת כוחות לחיבור, זה העיקר.
תלמיד: ממה לא להתפעל?
מאלף ואחד דברים, מצבים, אני לא יכול להגיד. אבל ממה שכן להתפעל, זה מהחיבור שביניהם, מעזרה הדדית, מדברים כאלה.
תלמיד: האם זה תלוי באדם עצמו, בדוגמא שהוא נותן לעשירייה?
הוא גם צריך לתת דוגמאות כאלה לעשירייה, ואז הוא יקבל מהעשירייה, מתוך הדוגמאות שגם הוא משתתף בהן, את הכוחות.
תלמיד: כלומר מה שהוא דורש מהחברים הוא קודם כל צריך לתת להם.
אם הוא מסוגל, ככל שמסוגל.
תלמידה: למשה היה כוח מאוד גדול, ואפילו שהוא גדל בבית פרעה והוא היה בן של מלך, הוא התנגד לזה והוא הרגיש שהוא משה. אנחנו בעשירייה כמו כוחות קטנים כאלה של משה עם הרבה דברים אחרים שמפריעים.
כן.
שאלה: איך בעבודה על מרכז העשירייה כל אחת נותנת את משה הקטן שלה, שזה עוזר גם לממש את משה וגם להרים ממצרים? איך אנחנו עושות את זה?
על ידי עבודה בעשירייה, בחיבור ובתפילה לבורא.
תלמידה: נגיד שאין לי כוח ואני בעשירייה, אבל הייתי רוצה לתת לחברות כמו שהן נותנות לי, מה אפשר לעשות?
ללמוד מהן ובכל זאת להידמות להן.
שאלה: התשובה לשאלה עד כמה אני משפיעה עכשיו לבורא ואיך, היא "תאהב את הזולת ותתפלל על החיסרון שלו". זו הסכנה לרדת ללא לשמה ושם לאבד את עצמי מההתפעלויות, אבל אני רוצה להשפיע לבורא והוא אומר לי להשפיע להן. אני לא מרגישה איך להיכנס כאן ליותר עביות, הכול כאילו ממש קורה על הקרקע, על פני השטח.
משמע שאת צריכה למצוא לעצמך כזאת סביבה שתוכלי להתבטל כלפיה, להרכין ראש. ואז בהדרגה יתעורר בך הקשר עם העשירייה והבורא, ותוכלי בהדרגה לעלות מעל לאגו העצום שלך.
תלמידה: כלומר באותה עבודה בעשירייה, איך למצוא בהן את הסביבה החדשה.
כן, בדיוק. אין מה לעשות, ככה זה.
שאלה: באיזו צורה אנחנו יכולים להבדיל ולברוח מהסכנה להתבלבל בין ישראל לעובדי פרעה, שהם באמת נראים יפה וכביכול משתוקקים להשפעה, אבל זה לא כך?
תבררו ביניכם.
תלמידה: האם זה צריך להיות מורגש או שאפשר להבדיל במחשבה?
גם וגם. תנסו.
שאלה: העבודה בקו שמאל היא אישית, נכון?
כן.
תלמידה: ומהעבודה האישית בקו שמאל לעבור לקבוצה אפשר רק בקו ימין, נכון?
גם נכון.
תלמידה: האם במחשבה אנחנו יכולות להיות באמונה למעלה מהדעת?
יכולות, אם תוכלו.
תלמידה: אנחנו יכולות לבקש על זה מהבורא.
כן.
שאלה: מהמאמר אני מבין שאמונה למטה מהדעת, כאשר אדם עובד בזה, אז הגוף לא מפריע לו. וברגע שהוא עולה לאמונה למעלה מהדעת, אז הגוף מתחיל להפריע לו. על זה יש הודיה מאוד גדולה לבורא, שהוא מעלה אותנו בהודיה אליך, שיצאנו מתוך כזה חושך, מתוך אמונה למעלה מהדעת והולכים למטה מהדעת.
את זה עוד צריך לברר.
תלמיד: האם אפשר לנסח את הכוונה בצורה כזאת שזו אחריות בפני הבורא להשפיע לנבראים?
כן. אפשר.
שאלה: האם אפשר שיהיו איזשהן כוונות, קריטריונים בפעולה? ביררנו בעשירייה, ואמרנו שאפשר לזלזל בחבר שלא עשה משהו שהוא הבטיח או התחייב לעשות, לעומת זאת יש הצדקה, ואמרת לא ללחוץ על חבר. יש פה ניגוד שאנחנו לא יודעים איך לגעת בזה בכלל. אנחנו שוכחים את השאלה הזאת ביום יום, אבל זה לא נעלם. איך לברר את זה?
תקשיבו לבירורים שלנו ותנסו איכשהו לבלוע אותם, לעכל אותם בתוככם.
שאלה: איזו תקלה יכולה להיות בסביבה של מקובלים?
בסביבה של מקובלים, כלומר בין אנשים שהולכים קדימה.
תלמיד: אלו שהחליטו שהם רוצים להיות עובדי ה', איזו תקלה יכולה להיות ביניהם?
יש ביניהם הרבה תקלות קטנות שהם צריכים לייצב אותן.
תלמיד: האם במאמר הוא מדבר על חברות שונות?
כן.
תלמיד: אם אני לא מסתכל איך החברים בעשירייה שלי מתלבשים, מדברים, מתנהגים, אז איזו תקלה יכולה להיות בינינו? ממה אני צריך להיזהר? או שמרגע שאני כאן, הבורא שם אותי בחברה הזאת, אין לי מה לדאוג, כי חיצונית זה לא מטריד אותי, אכפת לי רק מהפנימיות.
יכול להיות שגם בצורה חיצונית אתה לא עושה מה שצריך. גם זו יכולה להיות דרישה אליך.
תלמיד: איזו דרישה?
אנחנו בכל זאת צריכים להיות בחברה שהיא מתנהגת לפי כללים מסוימים.
תלמיד: איזו עבודה בעשירייה היא לא מסוג של עבדי פרעה?
כל מה שאנחנו רוצים, הלימוד וכל מה שאנחנו עושים, זה מסוג שהוא לא עובדי פרעה.
תלמיד: כל מה שבעל הסולם מכוון פה זה בעצם מאבק בין פנימיות לחיצוניות.
כן.
תלמיד: האם בחברה שלנו יש את זה?
יש.
תלמיד: ממה אני צריך להיזהר? מאיזו חיצוניות אני יכול ליפול פה?
מנקודה שאתה מתחיל לכבד חיצוניות על פנימיות.
תלמיד: מה זה בחברה שלנו, האם שאני בא לסעודות, לשיעורים?
אני לא יכול להגיד. תבדוק.
שאלה: אני צריך לעבוד בזהירות עם החברים שאין להם כוונה, אבל אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להצדיק כל חבר. מה אני כן מצדיק ומה הם הדברים שאני לא צריך להצדיק?
כל אחד צריך לדעת את היחס שלו לפנימיות וחיצוניות, ואתה, את היחס שלך לפנימיות וחיצוניות של החבר, ואז תוכל להשוות ולראות.
תלמיד: מה זה נקרא להרכין את הראש לפני העשירייה?
להרכין את הראש זה נקרא שאתה לא מתחשב בראש שלך, אלא בדעות של החבר.
שאלה: כשאנחנו עושים עבודה בעשירייה, אנחנו עושים אותה בפעולות חיצוניות בעיקר כי אנחנו עדיין לא יודעים לעשות פעולות פנימיות, אנחנו עוד לא נמצאים ברוחניות. אז אם כל העבודה היא חיצונית, איך אפשר להיות בטוחים שאנחנו לא ניפול רק לזה?
אני לא יודע, אבל למה אתה מלכתחילה אומר שאין לנו עבודה רוחנית, רק גשמית?
תלמיד: אז מה ניתן להגדיר כעבודה רוחנית? איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו עוסקים בזה, לפי איזה סימן?
עבודה רוחנית לפי דעתי זה מה שהרוח שבדברים מחייבת אותי.
תלמיד: שהרוח שבדברים היא מה שמחייב אותי?
כן.
תלמיד: ואיך אנחנו הופכים את זה, אם צריך להפוך את זה למשהו מוחשי? למשהו שאנחנו יכולים להגדיר אותו כרוח של הדברים, ואנחנו הולכים לפי הרוח ולא לפי הפעולה. נניח כשעושים סעודה, אז אנחנו עושים את הסעודה בגלל הרוח שיש בסעודה?
ודאי שכך אנחנו עושים.
תלמיד: איך להיות בטוח, איך אדם יכול למדוד את עצמו?
אלה כבר שאלות שאין עליהם תשובות.
תלמיד: בגלל שההרגשה היא שאין תשובה, שאין איך למדוד, מה האדם צריך להגיד לעצמו, אני ממשיך עד שאגיע למצב אחר, בתמיכה של העשירייה?
האדם ממשיך לחפש, לעשות, ולא להיות בשקט.
תלמיד: ואיך לוודא שעד שמגיעים לנקודה שאפשר לאחוז במשהו, איך לא להפוך את זה לדת, ולהירגע ולהגיד נו אני פה בבני ברוך?
אז לא להירגע.
תלמיד: מה האמצעים לא להירגע?
כשאתה כל הזמן שואל את עצמך.
תלמיד: מתי שהוא גם השאלה הזו מתעייפת.
אין לי מה לענות על זה.
תלמיד: בזה החברה יכולה כל הזמן לתת עוד פעם תזכורות, וחידושים?
כן. החברה חייבת לעשות את זה.
שאלה: אמרת שלהרכין את הראש כלפי העשירייה זה לא להתחשב בדעה שלי. יש הרגשה שאם אני בכלל לא אתחשב בדעתי, איפה הגבול הזה? איפה אני יכולה להוסיף, להסתכל מה אפשר להוסיף, מה אפשר לשפר בעשירייה אם אני בכלל לא מסתכלת על דעתי? אני צריכה פשוט להקשיב לחברות, ורק לבצע כמו איזה חייל?
לא, זה לא נעשה בצורה כזאת פשוטה. זאת עבודה לטווח ארוך. כך שתנשמי, ותתחילי לעבוד.
שאלה: אם אני עומדת לעשות פעולה בעשירייה, אפילו הכי קטנה, אפילו לדבר בסדנה, ולפני שאני עושה אותה אני מזהה את הכוונה לעצמי. נגיד רצון לכבוד, מה אני עושה עם הכוונה שזיהיתי בעצמי, אני נלחמת בה עכשיו? אני לא עושה את הפעולה כי זיהיתי כוונה למען עצמי, או שאני עושה אותה עם הכוונה הלא נכונה?
אין לי תשובה.
תלמידה: זה פשוט גורם לי לא לעשות. ואז אני מרגישה שגם זו טעות.
זו גם טעות, ויכול להיות שבכל זאת כך עדיף.
תלמידה: עד שהכוונה תשתנה?
כן. תבדקי כל פעם.
שאלה: בן אדם מתעורר לשיעור בוקר, הוא בודק את ליבו, ורואה שכל כולו באגו. ואז אומר "טוב אני אגואיסט עדיף לי להישאר בבית לא לבוא לשיעור", האם זו בחירה נכונה?
איך יכול להיות?
תלמיד: חייב לבוא?
בטח.
תלמיד: יופי. עוד דבר, יש לי עשירייה, יש אני, והחברים מסביבי. את הבירורים האלה של עבד פרעה אני מבין שאני צריך לעשות כלפי עצמי, לראות איך אני יותר ויותר פרעה בדרגות יותר ויותר עמוקות, ולהתפלל שיתקן כלפי עצמי. כלפי החברים שלי בעשירייה, כתוב שאני צריך להסתכל עליהם תמיד בעין טובה, נכון? לראות מעלת חברו ולא חסרונו.
כן.
תלמיד: הבנתי נכון איפה פרעה, ואיפה החברים?
כן.
שאלה: נראה שהכוח הזה, שרב"ש מזהיר אותנו ממנו הוא מאוד מאוד חזק. כי הוא האחרון ממש לפני יציאת מצרים. זה כלי הנשק האחרון של פרעה, וגם אחר כך במדבר אנחנו יודעים שהכוח הזה הוא שעשה את כל התקלות. איך צריך להיות כל הזמן במשמר ממנו?
כן, זה העיקר.
תלמיד: איך להיות במשמר ממנו כל הזמן?
זה תלוי בבניית הסביבה. כמו שהכול תלוי בסביבה לכיוון הטוב, כך גם לכיוון הרע. ואנחנו כל הזמן צריכים לברר, מה הסביבה שלנו? לאיזו צורת סביבה אנו משתוקקים? ומה קורה לנו מפעם לפעם. פעם בשבוע לעשות ביקורת, וכך להתנהל עוד ועוד בהתקדמות.
תלמיד: לעשות ביקורת בעשירייה, או שהאדם עושה בקורת עם עצמו?
כן, בעשירייה.
תלמיד: זאת אומרת לדון בכמה הלכנו לפי שגרה, רגילות, הרגל, וכמה עשינו יותר מאמץ?
כן. המאמר הזה הוא ממש כניסה לכל העבודה הפנימית.
שאלה: לפעמים אדם עושה הרבה מאמצים לחפש, לעקוב אחרי הכוונה שלו, והרבה פעמים כשהוא עושה חשבון בסוף היום או מתישהו רואה כמה הוא חלש בזה, בשנייה הוא "עף". למרות שמדברים בעשירייה על "נהיה בכוונה, נחשוב" וכן הלאה, אחר כך בסיכום יום כולם אומרים "איפה היינו? מה ברחנו? אני לא יודעת איפה בכלל היינו כולנו". איך אפשר לחזק את המעקב הזה אחרי הכוונה, שלא נראה בסוף כל יום כמה אנחנו כל כך חלשים בזה?
אולי דווקא בירידה הזאת אנחנו יכולים למדוד עד כמה אנחנו מבינים את המצב האמיתי שלנו וממנו יכולים לעלות.
תלמידה: כן, זה משובח לראות שזה המצב האמיתי שלנו שממנו אנחנו יכולים לעלות. זה מאוד טוב, זה מורגש. אז עכשיו כשרוצים לעלות מה צריך לעשות?
לעלות.
תלמידה: איך?
אני לא עושה חשבון עם היצר הרע שלי, אלא רק לאותן התכונות, המחשבות, הרצונות שאני יכול לתקן אותם על ידי ההשתוקקות שלי לטוב ולהשתדל להתרומם.
תלמידה כאן זו עבודה של האדם מול הבורא? כאן הוא עומד מול הבורא לבד?
כן.
תלמידה: אז נניח שהאדם עכשיו לבד עם הבורא והוא רוצה לחדד ולהעמיק את הכוונה, מה האמצעים שלו כל רגע לעשות את זה?
הוא צריך כל רגע להשתדל לכוון את עצמו לעלייה הרוחנית.
תלמידה: איך עושים את זה?
על ידי מאמץ בכוונה. זאת אומרת להשתדל למצוא כאלו כוחות, כוונות, מחשבות, רצונות שעל ידם אני יכול להתאפס ולהיות עוד ועוד קרוב לבורא.
תלמידה: ונניח שהאדם מאוד מנסה ולא מצליח, אז אם עכשיו הוא לוקח ספר מקור וממש קורא בתחנונים, זו עצה טובה לעשות?
אני לא חושב שזה כל כך מועיל.
תלמידה: איך העשירייה נכנסת כאן לתמונה, שהוא רוצה עכשיו להעמיק את הכוונות והוא רואה כמה הוא לא מסוגל?
אז הוא יכול לעשות את זה עם העשירייה. את שאלת עבור אדם בודד.
תלמידה: כן, אני מנסה להבין את המצב הזה שהוא עומד מול הבורא, הוא צריך להתחזק בכוונה, אבל כשהעשירייה בסוף היום מדברת על כמה היינו בכוונה, הרבה פעמים שומעים, "כמה עפנו מהכוונה, כמה לא הצלחנו להחזיק את הכוונה".
אני חושב שבסוף היום לא כדאי לדבר על דברים כאלה, ש"לא הצלחנו", "עפנו". לא. ההפך, אנחנו צריכים להיכנס ללילה בצורה כזאת שכולנו רגועים.
תלמידה: אז מעבר לעבודה של האדם מול הבורא, יש איזו כוונה משותפת לעשירייה שהיא צריכה להעמיק אותה?
אם העשירייה תדבר על אותו הדבר זה יהיה מספיק. וחוץ מזה תגידי "בידו אפקיד רוחי", כמו שאנחנו אומרים בקריאת שמע.
שאלה: אני לא נמצא בלשמה, אבל רוצה להגיע ונתקל בדיוק בסביבה של החברים שלי בעשירייה שהם בדיוק כמוני, עושים פעולות בעל מנת לקבל. כאילו "יראי ה' עובדי פרעה", כמו שקראנו עכשיו. אז איך אפשר להתרומם מעל סביבה כזו?
אם אתה רואה שהסביבה כולה עובדי פרעה, אתה חייב לצאת ממנה ולהתחבר לאט לאט לסביבה אחרת.
תלמיד: זאת העשירייה שלי.
מה אתה מבין בעשירייה שלך שהם כולם מה?
תלמיד: עושים אותן פעולות בעל מנת לקבל.
מה הן אותן הפעולות?
תלמיד: אותן פעולות חיצוניות, שבהן אי מרגיש שהכול על מנת לקבל.
לא, אתה לא יכול להגיד על מנת לקבל או לא, כי הכוונה היא בתוך הלב של האדם. אלא לפי הפעולות עצמן כולם עושים אותן פעולות. לפי החיצוניות אתה לא יכול להגיד אם אדם עושה פעולות בעל מנת להשפיע או על מנת לקבל, או דומם דה קדושה, או קדוש ממש כמלאך.
שאלה: אמרת שצריכים לכבד פנימיות ולא חיצוניות, אבל בדרך כלל אצלנו מכבדים חיצוניות. מכבדים חבר שנוסע שעות רבות כדי להגיע לשיעור?
זה פשוט כדי לתת כוחות לאותו חבר שמבזבז שעות ארוכות בדרך, אז כדי להחזיק אותו אנחנו מציינים כמה הוא דומה לבר ביומא, אדם שהיה מגיע מהנגב ליום אחד בשנה כדי ללמוד.
תלמיד: אז בעצם זאת לא טעות, אלא להתייחס נכון.
כן.
שאלה: האם יכולה להיות עשירייה שממלאה את התנאים של בני ברוך, שהאהבה ביניהם יכולה להיות לא לשמה, אפשרי?
כן. כי לא לשמה או לשמה זה בכוונה שלהם, וזה לא נראה מבחוץ. הם יכולים לדקדק בכל מה שצריכים, כולם ובכוונה שלהם להיות לגמרי במקום אחר. לא מכוונים לחיבור הלבבות, לא נמשכים לעזרה הדדית. זה העיקר.
תלמיד: נניח שרואים שהעשירייה מחוברת, אבל יחד עם זה יכול להיות שיש יחס לא מספיק חיובי כלפי עשירייה אחרת, זה סימן למשהו לא בסדר?
כן, זה סימן. צריכים לבדוק.
שאלה: עובד ה' צריך להיות על המשמר, להיות מודע לזה, לשמור על עצמו שלא יהיו עליו השפעות שליליות מהסביבה. השאלה היא, איך אני מוודא שאני עצמי לא הופך להיות לאיזה גורם שמשפיע בצורה שלילית על הסביבה שלי? איך כביכול אני שומר עליהם מעצמי?
לך קדימה, כמו שאתה לומד וזהו. מי שלא דואג בכל הרגעים שלו להתקדם אז ודאי שהוא נופל.
שאלה: אמרת קודם שגם עשירייה יכולה לסטות מהדרך, מה זאת אומרת שעשירייה שלמה תסטה מהדרך?
כן, זה יכול להיות, אם באה איזו מכה מלמעלה, מהשמים אז ממש יוצאים מהשביל בכל העשיריות וכבר לא מסוגלים, לא רוצים, לא מבינים, לא מאתרים לאן נופלים.
תלמיד: אז בעצם איפה הביטחון של הכלי, של הקבוצה העולמית כולה?
כל הזמן להחזיק את עצמו.
שאלה: אני מבינה שדוגמה ליחס טוב בעולם הגשמי זה שאני טובה כי זה משרת אותי למשהו, מה הביטוי ליחסים טובים בעשירייה?
שאנחנו תומכים בכל חבר מתוך כך שאנחנו נמצאים בעשירייה ורוצים לעזור לכל חבר להתקדם יותר לקראת הבורא, וכך העשירייה שלנו כולה תעלה עוד ועוד קרוב לבורא.
תלמידה: נניח שמצאתי סביבה שאני יכולה להכניע את עצמי כלפיה, ועכשיו הסביבה מחייבת אותי להשפיע להם כי אני אוהבת אותם.
כן, נניח.
שאלה: במקרה אחד אני מאוד נהנית מההכנעה הזאת ובמקרה אחר אני סובלת?
ממה את סובלת?
תלמידה: מזה שאני לא יכולה להסכים עם זה שמכניעים אותי.
תצטרכי לכופף את הראש.
תלמידה: נדמה לי שהמקום הזה שבו אני צריכה להכניע את עצמי זו לא העבודה הנכונה בגלל שהיא לא מאהבה אלא מפני שהסביבה מכניעה אותי, ואז אני מרגישה שזו אהבה.
נדבר על זה בפעם הבאה. אם לא תברחי, תבואי שוב עוד חצי שנה, שנה, ותסתכלי על הדברים בצורה אחרת.
שאלה: אתה המורה שלנו, אתה מוביל אותנו ורואה את הדרך, ואנחנו עיוורים ומשתדלים ללכת בעקבותיך. כל חבר בטוח שהוא הולך בכיוון הנכון, כמו גם כל עשירייה, כי אם היא לא הייתה בטוחה היא הייתה משנה כיוון. אבל בכל זאת יש אלמנט של מתנה מהבורא בכך שיש כאלה שהם חביבים עליו יותר. כולם משקיעים מאמץ אבל יש עשירייה אחת שהולכת בכיוון, ואחרת שכבר מזמן סטתה למרות שכולנו הלכנו בעקבותיך, אז האם לבורא יש כביכול מועדפים?
לבורא יש כאלה שהם מועדפים עליו, כן זה נכון. יש כאלה שהולכים באדיקות אחרי הבורא ויש כאלה שלא כל כך משקיעים מאמץ בכיוון. יש כאלה וכאלה.
שאלה: אתה הרי רואה שיש חבר או איזו עשירייה שסטו מהכיוון.
מה אני יכול לעשות?
שאלה: לכוון אותם, לכייל אותם נכון, לגעור בהם, אולי לנער אותם. רב"ש למשל היה אומר לך "הנה פה סטית", או שזו עבודה פרטית של האדם ואסור להתערב בזה?
זאת העבודה הפרטית של האדם והמורה לא נמצא ליד התלמיד כדי להורות לו. אם התלמיד עצמו לא מנחש את הטעויות שלו, אז המורה לא יכול לעשות כלום.
שאלה: איך למצוא את הטעויות האלה, לנבא אותם, לראותם מראש, להפוך חביב בעיני הבורא?
לא הייתי מייעץ להיות חביב הבורא. אני אתחיל מהסוף, זה מאוד לא פשוט, לא יודע אפילו איך להגיד, זה מאוד מתוח. נמשיך כך עד כמה שנוכל, ושם כבר הבורא יעזור.
שאלה: אז לא לדאוג, אפילו אם מישהו עכשיו סטה או איזו עשירייה, האם בכל זאת אחרי זה הם יחזרו לכיוון הנכון?
בסופו של דבר כמובן שכולם יגיעו לגמר התיקון ולסוף כל הבריאה. אבל אנחנו רוצים למצוא את היחס המיוחד של הבורא כלפינו, לכן חשוב לנו לעשות מה שהבורא רוצה ולהיות ראויים לזה, להצליח בזה. להצליח.
שאלה: נאמר שיש חבר בעשירייה שמגיע כל יום במשך שבוע אבל הוא ישן כמעט כל השיעור. בסוף, בסיכום השיעור הוא אומר, "ברוך ה'". ויש חבר שמגיע פעמיים או שלוש פעמים, אבל מורגש שהוא כל כולו בשיעור, בכוונה, הוא ממש בתוך השיעור. אחרי מי היית הולך?
אחרי זה שמגיע כל יום.
שאלה: אמרת מקודם שיש להקדיש כל רגע כדי לראות שאנחנו עושים נחת רוח לבורא, ואני רואה שאני עושה רק טעויות, עושה רק לעצמי ולא מצליח להקדיש שום דבר לבורא, זה נשמע לי בלתי אפשרי בכלל. מה אני יכול לעשות בזמן שאני כבר רואה שאני מודד ומוצא שאני עושה רק שטויות, רק הפוך ממה שאנחנו צריכים לעשות, בלי שום כוונה לבורא. איזה כוחות למשוך מכאן?
תבקש. תבקש תשובה, תבקש הסבר למה זה ככה, מה הבורא רוצה ממך. תבקש. סוף סוף אתם רוצים להגיע לעבודה רצינית מול הבורא. תתחיל.
שאלה: אני יכול לבקש אבל אני מרגיש שעם הבקשה הזאת אני מתרחק מהעשירייה. מה אני צריך לעשות עם העשירייה?
לא, למה?
שאלה: כי מה שהביא אותי בכלל להרגיש שאני נוהג בטעות ולא נמצא בחיבור ולא מבקש מהבורא את הדברים הנכונים, זו היתה העבודה בעשירייה. ועכשיו כל מה שאני רואה זה שלא חשבתי על הבורא ולא הייתי באמת מכוון למטרה. אז מה אני צריך לבקש ממנו עכשיו? להבין מה הוא רוצה ממני?
תתחיל ממה שאתה, לא חשוב, העיקר שכל הזמן תהיה בכוונה שאתה רוצה להתקרב לבורא.
שאלה: מה עושים כשנתונים כל הזמן תחת ביקורת של חברים מסוימים? שלא באים לדבר איתך?
זה נדמה לך. אני אומר לך ברצינות. זה נדמה לך, כך את בונה את היחס שלהם אליך, שכביכול כך זה צריך להיות ואת צודקת ומצדיקה את עצמך, אבל זה לא נכון. זה יותר נדמה לך.
שאלה: יראי ה' עובדי פרעה גם יצאו ממצרים. אז איך יכול להיות שיש עבדים לפרעה ובכל זאת יצאו ממצרים? מה התכונה הזאת שיכולה להוציא ממצרים, למרות שהם עובדי פרעה?
הם יצאו ממצרים מפני שהם קיימו חצי ממה שהבורא דורש.
שאלה: ומה החצי השני?
את השני אנחנו נגמור איתם יחד.
שאלה: מה זאת אומרת ביחד?
אנחנו לא מבינים את כל הדברים האלה, החשבון הכללי הוא מאוד מורכב.
שאלה: ובכל זאת לנסות עוד ועוד, והבורא ימשוך אותי גם אם אני לא מבינה?
אל תעני על זה כי אני לא חושב שאת לא מסוגלת להגיע לסוף המחשבה של הבורא.
שאלה: פשוט לסמוך עליו וזהו?
זה בטוח. כן.
(סוף השיעור)