שיעור בוקר 26.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

עמ' 783, אותיות מ"ט – נ"ה

אנחנו לומדים כאן על דרגות הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי וגילוי נצחי, השגחה נצחית, ארבע הדרגות האלה, ואנחנו נמצאים בבירור ביניהן. זה התחיל מאות מ"ה ועכשיו נלמד אות מ"ט בהקדמה לתע"ס.

אות מ"ט

"אמנם, ברבות ח"ו הצרות והמכאובים, במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים "הסתר תוך הסתר". שפירושו, שאפילו אחוריו יתברך, אינם נראים ח"ו. כלומר, שאינם מאמינים, שהשי"ת כועס עליהם ומענישם. אלא תולים חס ושלום זאת, במקרה ובטבע."

העניין של אמונה, זאת אומרת הרגשת הבורא, "אמונה" זה הרגשת הבורא, יכול להיות בצורה ישירה דרך הפנים ובצורה הפוכה, דרך אחוריים. אבל בכל זאת, אפילו באחוריים, הוא רואה, מרגיש, מבין, שהוא מקבל את זה מאותו מקור, מהכוח העליון. רק היחס עכשיו של הכוח העליון אליו, הוא כביכול שלילי, כי זה תלוי בכלים של המקבל.

אבל אפילו אם נפסק העניין של הארת האחוריים אפילו, אז אדם נמצא במצב שאין בורא בעולמו ואז חופשי.

אות מ"ט

"אמנם, ברבות ח"ו הצרות והמכאובים, במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים "הסתר תוך הסתר". שפירושו, שאפילו אחוריו יתברך, אינם נראים ח"ו. כלומר, שאינם מאמינים, שהשי"ת כועס עליהם ומענישם. אלא תולים חס ושלום זאת, במקרה ובטבע. ובאים, לידי כפירה, בהשגחתו יתברך בשכר ועונש. וזש"ה: "ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', כי פנה אל אלהים אחרים". דהיינו, שבאים לידי כפירה ופונים לע"ז, ח"ו."

שאלה: למה בעל הסולם משתמש בשפה כזאת, שה' יתברך כועס עליהם ומענישם?

כך לפי הרגשתם. זאת אומרת הבורא קיים, וכנראה מגיע להם שהוא יכעס עליהם וכנראה מגיע להם שיענישם, מגיע להם יחס כזה. הם מכירים, הם מרגישים את זה. זאת אומרת היחס שלהם כלפי הבורא קיים, אבל הוא לא טוב. גם הבורא לא מרוצה וגם הם לא מרוצים, אבל זה מה שקרה. לא יכולתי לעמוד על התנאים שהוא הציב לי, לכן אני רשע והוא מתייחס אליי כמו לרשע.

מה לעשות? גם זה קורה. אני לא יכול להצדיק אותו, אמנם אני מבין למה מגיע לי כזה דבר, אבל לא יכול להצדיק אותו. במידה הזאת שאני לא מצדיק אותו, אני רואה רק אחוריים, אבל בכל זאת אחוריים, קשר עימו, יש לי.

תלמיד: זה בא מתוך הרגשת האדם שכאילו המערכת, החוק הזה, כועס עליו?

למה חוק?

תלמיד: זה חוק. מה זה בורא? חוקיות.

חוקיות זה יחס הבורא אלינו, זה כוח עליון, זו השגחה עליונה. ההשגחה העליונה כלפיי כך היא עכשיו מתגלה, שהיא לא מרוצה ממני, כי אני מרגיש אותה לפי התכונות שלי, לפי הרגשות שלי. "דברה תורה בלשון בני אדם".

שאלה: "הסתר תוך הסתר" זה אחוריים?

גם הסתר רגיל זה אחוריים.

תלמיד: הסתר רגיל זה יחסית ברור, אני מבין שזה מהבורא, אבל אני מרשיע אותו. אבל הסתר תוך הסתר אני אפילו לא רואה שזה ממנו.

זה שהאחוריים גם נסתרים.

תלמיד: זה עדיין אחוריים?

כן, זה עדיין אחוריים, אבל אחוריים כאלה ש"אין אלוקים בקרבי", אפילו יחס רע ממנו. זה כמו שיש לך לפעמים עם איזה חבר, שהיה חבר ואחר כך לא עד כדי כך ואחר כך הקשר כאילו נפסק. אין קשר. כדי לחדש, לבנות שוב את הקשר, אתה צריך להתחיל, ממש כך.

תלמיד: כאילו נשאר רק זיכרון של הסתר אבל אין משהו בפועל.

אין בפועל קשר.

תלמיד: זה נראה מהסדר שבעל הסולם מציג את הדברים ומאיך שהוא כותב באות מ"ט, שנניח אני בהסתר אחד ואז מגיעים עוד צרות ומכאובים.

עוד מוסיפים.

תלמיד: ואז אני נופל להסתר תוך הסתר.

כן, ודאי.

תלמיד: אבל אתמול כששאלתי לגבי סדר הפעולות, ציינת שהסתר תוך הסתר זה השלב הראשון ואחרי זה הסתר.

כשמתחילים את העבודה אנחנו נמצאים בחוסר ודאות, אי אפשר להגיד שזה הסתר. אחר כך אני מתחיל לגלות שאולי יש כאן משהו, עם מישהו, איזה עסק. ובמידה שאני מתקשר לחברים, במידה הזאת יש לי אפשרות להתקשר לכוח העליון הזה, שדרך חיבור בין החברים זו הדרך אליו, שאז אני מברר אותו. איפה אני מברר אותו? כשאני מתחיל להתקשר עם העשירייה, עד כמה שאני מוצא קשר עם העשירייה, ממש ככה, שאני מסדר אותם, דרך זה אני פתאום מתחיל להרגיש שמשהו מסתדר ונותן לי איזו גישה אליו. מיהו ה"אליו" הזה? מי הוא? הוא זה שנפתח לי אחרי קשר בעשירייה. שהעשירייה הופכת להיות למבוי.

שאלה: בעל הסולם אומר שבעצם הסיבה למצב הזה היא יותר מכאובים.

ודאי.

תלמיד: למה זו הסיבה בעצם?

לא יודע. אתה זז בלי מכות?

תלמיד: קורב לוודאי שלא.

כנראה שלא. אז מה אתה שואל? אם אתה מסדר את המכות האלה לעצמך, שלא נעים, אבל אני עושה בכל זאת, ולפעמים אתה מזמין הרגשות בלתי נעימות שהן יביאו אותך להתקדמות, נגיד לא נעים לך לשבת עם החברים, אבל אתה עושה את זה בכוח, לא נעים לך לשמוע עד כמה הם מבינים יותר ממך, אבל אתה מושיב את עצמך ביניהם ושומע, אז על ידי זה אתה מתקדם.

תלמיד: אבל בעל הסולם אומר שזה גורם להסתר כפול. למה זה הגורם?

לא הבנתי.

תלמיד: הוא אומר "ברבות ח"ו הצרות והמכאובים, במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול,".

למה יותר כאבים, יותר מכאובים, יותר דברים רעים, גורמים להסתר כפול?

תלמיד: למה זה גורם לי להגיד שאין בורא, יש טבע.

כן, אפילו להגיד שאין בורא.

תלמיד: לא ברור למה זה מביא למסקנה שאין בורא.

כי אתה לא מרגיש, אתה מפסיק להרגיש את הבורא. קודם הוא טוב, אחר כך לפי המצבים שלך הוא מתרחק, כי אתם לא נמצאים בהשתוות התכונות ואחר כך עד כדי כך התרחקת, שהוא נעלם. כשהוא נעלם אז אתה אומר, אין אלוקים.

כל אלו שאומרים שהם לא מאמינים, הם אומרים בצדק שהם לא מאמינים. מה אתה יכול לעשות איתם? שום דבר. מתוך זה שמאורעות החיים כך שיחקו איתם הם לא מבינים, לא מאמינים, לא מרגישים. מה לעשות? להביא להם את שיטת הגילוי.

שאלה: הנפילה הזאת מהסתר אחד להסתר כפול קורית מתוך התרשלות של התלמיד?

אך ורק. או לפי התרשלות של התלמיד, או לפי עבודת הבורא שמוסיף לו רצון לקבל כדי לתת לו עבודה. הכול תלוי במערכת.

תלמיד: זה יכול להיות ככה ויכול להיות ככה.

כן, יש סיבות שונות. אבל מה זה חשוב? אנחנו לא אומרים שאם אני נמצא בהסתר כפול, זה מצב לא טוב. זה מצב שממנו אני צריך להתחיל לעבוד. למה? המערכת כך דורשת. עליי רק להשתדל בכל מצב שאני מקבל להגיד, זה מה שקיבלתי מלמעלה וממנו להתחיל.

ניתוק זה כבר באמת בעיה גדולה מאוד שהבורא כאילו, משום מה, עושה לך את זה. כמעט ולא נמצא דבר כזה, כמעט ולא נמצא. זה בתנאי שיש כבר את המערכת כולה שצריכה להיכנס לאיזה מצב מיוחד. אבל כלפי האדם הפרטי שנמצא בדרך, אין ניתוק. זאת אומרת יש הרגשת הנתק, אבל זו כבר הרגשת הנתק, זה לא ניתוק.

תלמיד: יכול להיות ניתוק של עשירייה. אפילו פה בתוך החברה רואים פתאום עשירייה שנופל עליה ניתוק כזה.

זו הכבדת הלב, בכל זאת יודעים שהם נמצאים בדרך.

שאלה: איך מהסתר כפול אדם מתעורר לעבודה אם הוא מנותק לחלוטין?

יש הרבה הבחנות בכל מצב, האם זה הסתר כפול ממש. כשהוא אומר "אין אלוקים בקרבי", זה הסתר כפול? לא.

נגיד שהסתר כפול זה שאין לו ממש שום קשר, אז זה נקרא "למתים חופשי".

תלמיד: אז יש לו דרך להתעורר?

לא, רק מלמעלה. או שיש לו חברים, שהם חבר'ה קדישא שקוברים אותו ואז הוא קם לתחייה. הם צריכים להרגיש שהוא מת והם ממש קוברים את המצב. אותו, הכוונה את המצב הזה, שלא רוצים להכיר בזה יותר, מה זה נקרא ניתוק טוטלי, ואז "למתים חופשי", הוא לא יכול לעשות שום דבר מעצמו, אבל החברים שלו הם שעושים את העבודה, מה שנקרא עושים עליו קדיש, מחברים אותו לכוח העליון, ועל ידי זה הוא קם לתחייה.

קריין: אות נ'.

אות נ'

"משא"כ לפני זה, שהכתוב מדבר רק מבחינת הסתר אחד, מסיים הכתוב: "ואמר ביום ההוא, הלא על, כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה". כלומר, שמאמינים עוד בהשגחת שכר ועונש, ואומרים, שהצרות והיסורים, מגיעים להם מחמת, שאינם דבוקים בהשי"ת. ככתוב: "על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה". שזה נבחן, שרואים עוד את השי"ת, אבל רק דרך אחוריו. ועל כן נקרא "הסתר אחד", דהיינו "הסתר הפנים בלבד"."

אות נ"א

"והנה, נתבארו ב' הבחינות, של תפיסת, ההשגחה הנסתרת, המורגשות לבריות, דהיינו: הסתר א', והסתר תוך הסתר.

ההסתר הא' - פירושו, הסתר פנים בלבד, והאחוריים מגולים להם. כלומר, שמאמינים, שהשי"ת סיבב להם היסורים, מחמת עונש. ואע"פ, שקשה להם, להכיר את השי"ת תמיד, דרך אחוריו, כמבואר לעיל, שבאים מחמת זה, לידי עבירה, עכ"ז, אפילו אז, נקראים בבחינת "רשע שאינו גמור". כלומר, שהעבירות הללו דומות לשגגות, כי הגיעו להם מחמת ריבוי היסורים, שהרי בכללות, המה מאמינים בשכר ועונש, כאמור."

אות נ"ב

"והסתר תוך הסתר - שפירושו, שאפילו אחוריו של הקב"ה נסתרו מהם. כי אינם מאמינים בשכר ועונש, כנזכר לעיל. הנה העבירות שבידיהם, נבחנות לזדונות. ונקראים "רשעים גמורים", משום שהם פוקרים ואומרים, שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, ופונים לע"ז, כמ"ש: "כי פנה אל אלהים אחרים", ח"ו."

שאלה: לרוב אדם מאמין, מרגיש שכל מה שקורה איתו בא במקריות ולא מטעם הבורא או כוח עליון ולא רואה הסתר כפול או הסתר רגיל.

זה מפני שהוא לא מחובר לבורא בצורה קבועה. אם היה מגיע לחיבור עם הבורא, והיה מחזיק בשיניים בחיבור עם הבורא, היה כל הזמן נמצא כמו על רפסודה, עולה יורד, עולה יורד כלפי הרגשת הבורא, כלפי החיבור עם הבורא, כל הזמן היה שומר את זה. כמו במכשיר ניווט, כמו במצפן, אז כל הזמן היה רגיש לזה.

אלא מפני שהוא לא שומר על הקשר עם הבורא, לא אכפת לו מזה, זה לא נמצא אצלו כדבר העיקרי בחיים, איפה אני כלפיו? קצת יותר רחוק, קצת יותר קרוב, באיזו מידה, באיזה אופן וכן הלאה. אם אין לו את זה, אז מה אתה רוצה ממנו? מנותק.

תלמיד: האם למעשה רק לאנשים כאלה אנחנו יכולים לפנות? לאנשים שאין בקרבם האלוקים, אין בקרבם את ההרגשה שמישהו מנהל אותם.

אנחנו פונים לכל אחד. מי שרוצה להתחבר למה שבעל הסולם כותב, שיתחבר. אם לא, לא. אבל להסביר את זה אני צריך.

תלמיד: זאת אומרת בכל מקרה פונים להגיד את מה שצריך גם אם לא מקשיב.

ודאי, מה אכפת לי במה שהוא נמצא. אני צריך להראות לו שיש עניין של קשר עם הכוח העליון. זה הגורל שלו, זה מנהל לו את החיים, אפילו שהוא לא מרגיש כל הזמן הכוח העליון פועל עליו, כל הזמן מכוון אותו, כל הזמן דוחף אותו קדימה. רק בינתיים זה לא בצורה יפה גם מצד הכוח העליון גם מצד הנברא, אבל ככה זה אחור באחור, כך הם עובדים בינתיים.

ואין ברירה, אתה לא יכול לצאת מהמגע עמו, רק מגע לא טוב, לא רצוי, לא מורגש יפה.

ולכן אני בא ואומר לך, תראה, אפשר לשנות את החיים שלך, שיהיה מגע טוב, תתהפך מאחוריים לפנים, אתה תראה שיש לפניך חיים נצחיים, שלמים. זו העבודה שלנו, זה כל הכיוון של הפצה שלנו. אנחנו רוצים לפתוח לכולם את המצב הטוב, כי בכל זאת אתה נמצא בקשר עם הכוח העליון, אז תהיה בקשר הטוב.

שאלה: למרות שהדברים האלה יכולים לעורר בקרב חוגים מסוימים, התנגדות גדולה?

מה אכפת לי חוגים מסוימים אלו, או אלו, כל זה משתנה מיום ליום, אני לא שם לב אליהם. אנחנו נמצאים כבר בזמן שאין לנו מה להסתיר, וכל האנושות כבר נמצאת בכאלו מצבים, שאף אחד לא עושה חשבון עם השני, אף אחד לא יודע מה קורה, ואף אחד לא יכול להוכיח ולהגיד שיש לו משהו. לאף אחד אין כוח כאילו לשלוט על השני, כמו שזה היה פעם. מי היום, מה היום, אתה רואה בלגן, הכול הולך לכל כיוון.

תלמיד: איך אנחנו מעוררים את הדבר הזה? האדם לא מאמין, לא בכוח עליון, בכלום.

זה לא חשוב שלא מאמין, אתה צריך להסביר להם בצורה כמה שיותר הגיונית. אנחנו נמצאים תחת שליטת הטבע, אנחנו חלקים מן הטבע, ולכן כדאי לנו לדעת איך הטבע מתנהג כדי להסתדר, שיהיה לנו יותר טוב.

אתה לא מוכר להם את הבורא, ואת המצוות, כלום. אתה מסביר להם איך להיטיב לחיים שלהם.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא."

זאת אומרת אתה מגיע לאדם, אתה מציע לו חיים טובים, ולא שאולי רוצה משהו בדרך, הוא לא יכול לשלם לך עשרים שקל ולקבל חיים טובים עד מאה ועשרים, או בכלל לנצחיות. יש תנאים, לפי חוקי הטבע. אבל אתה פותח לו את חוקי הטבע ואתה מסביר לו שמתוך מה שאנחנו נמצאים במערכת הטבע יש לך אפשרות להיטיב לחייך ולא לסבול. ואז תשתמש בזה.

תלמיד: אם יבקש ממני להוכיח לו את מה שאני אומר?

בקשה, אני מוכן. אם תקיים זה וזה, תקבל זה וזה.

תלמיד: הוא רוצה שאני אראה לו את זה. זאת אומרת אני אגיד לו, " קרה א', ב', ג', הנה לך תוצאה טובה". אני יכול להראות לו את זה, שבגלל כוחות הטבע זה קורה?

לא.

תלמיד: אז למה שיאמין לי?

שלא יאמין, שימשיך לסבול.

תלמיד:, לא העניין שימשיך לסבול.

אתה רוצה לקבל שכר לפני היגיעה? במה הוא יקבל שכר אם הוא לא ייתן את היגיעה? אין לו כלי לגלות את השכר.

תלמיד: נכון. הבעיה שהוא לא יודע את זה שאין לו כלי. אני צריך להוכיח לו שהוא צריך כלי כדי לקבל את הברכה הזו.

אז יש לך בורא שמוסיף צרות ולכן האנושות מגיעה למצב שאין לה ברירה, והיא מקבלת בהכרח מה שמקובלים אומרים, אתם רוצים להמשיך לסבול, או לא? אם כן, אז אנחנו עוזבים אתכם. לא? אז אנחנו יכולים לעזור לכם. זה הכול. זה חוק הטבע, אתה לא מבין שזה חוק טבע? או ככה, או ככה.

לא יכולים לעשות לפי הרצון שלך, אלא לפי החוקים שהאור והרצון שברא, כך הם עומדים זה מול זה. אי אפשר אחרת. זאת אומרת כביכול מקובל יכול לעשות לך את זה. הוא יכול כביכול לקחת אותך, לכלול אותך בכלים שלו ולעלות ולהראות, שאתה תראה את זה. אבל בזה הוא גונב ממך את היגיעה, ואתה תצטרך על זה לשלם אחר כך כפול. לכן לא עושים.

תלמיד: אישית אני מאמין בזה. זאת אומרת בשבילי זו עובדה. אבל כשאני מנסה להגיד את זה לקרובי משפחה, או אחר, לא כל כך רוצים לשמוע. אולי אני לא יודע להסביר את זה טוב, אבל לא מאמינים במה שאני אומר להם.

לא צריכים להצטער. תשאיר אותם כך.

שאלה: למה מדובר רק על ייסורים, איפה ייסורי אהבה?

איזה ייסורי אהבה, איזה ייסורי אהבה יכולים להיות? ייסורי אהבה זה שאני אוהב מישהו ואני מצטער שאני לא אוהב אותו יותר. זה נקרא ייסורי אהבה. אני לא יכול להוסיף באהבה, לא יכול לתת לו יותר. משהו מפריע לי מהתכונות שלי, או מתנאים חיצוניים, זה נקרא ייסורי אהבה. ייסורים שאני לא יכול לממש את האהבה שלי. אבל כאן לא מדובר על ייסורי אהבה. כאן מדובר על אדם שעדיין מקולקל, שנמצא בהסתר כפול. אין כאן אהבה.

תלמיד: למה מדובר רק על כאב וייסורים?

כי זה המצב שלנו. איך אתה יכול לדבר על אהבה, מה לאהוב, את האגו שלך שאתה אוהב? בינתיים יש לך רק בעיות. אתה רוצה לקבל כל פעם משהו ולא מקבל, זה ייסורים, לא ייסורי אהבה.

שאלה: כתוב כאן כאילו מצב אחד נובע מתוך השני. יכול להיות כזה מצב שהאדם נמצא גם בהסתר רגיל, גם בהסתר כפול, גם בגילוי רגיל, גם בגילוי כפול?

בבת אחת? כל מצב זה מצב בפני עצמו.

תלמיד: כן, בבת אחת.

לא, איך יכול להיות?

תלמיד: אבל אני רואה לדוגמה בחלקים שונים של העולם, נאמר אני רואה חברים שהם בגילוי, אני רואה את אלה שלומדים, הם שם בהסתרה.

אתה כל פעם רואה משהו אחד. אתה לא יכול בכלי אחד לקבל שתי התרשמויות, לא יכול. אלא בכל זאת אתה מעביר את תשומת הלב שלך, את המבט שלך, ממצב למצב. לא יכול להיות בכלי אחד, ברצון אחד, שתי הרגשות. יכול להיות הרגשה וכוונה, אבל לא יותר מזה. יש לך רצון ויש לך כוונה שמעל הרצון, זהו. זה יכול להתחלף מאוד מהר ממצב למצב, אבל אין יותר. הכול בצורה בדידה.

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

אחרי שאדם גומר את סאת היגיעה, מגיע לו גילוי פנים. כי על ידי היגיעה שלו הוא בעצם כבר נמצא למעלה מכל השאלות האלה, האם הבורא משגיח, לא משגיח, מחייב, לא מחייב. הוא בעצם בנה את גילוי הפנים בעצמו, מתוך כל ההסתרות שעבר. ההסתרות האלה כבר לא פועלות עליו, לא מבלבלות אותו, אלא אם יש הסתר או אין הסתר בשבילו זה אותו דבר.

שאלה: אם הוא בנה בעצמו, מה זה ש"אז עוזר לו ה' יתברך"?

כי האדם נותן יגיעה, אבל אחרי היגיעה צריכה להיות בכל זאת השפעת המאור. זה לא שאני עושה עבודה ולפי העבודה שלי אני מושך מאור, יש כאן רצון מלמטה ויש כאן חתימה מלמעלה, יש שני רצונות. הבורא זה לא סתם כוח עליון שפתוח לכולם, וזהו הכול. אלא יש החלטה מצד התחתון ויש כביכול החלטה מצד העליון, אמנם וודאי שרוצה את הכול, שיהיה הכול לטובה. ככה זה נקרא בשפה שלנו, אחרי שאדם גמר את היגיעה שלו, הבורא מסכים עימו ונותן לו את כל התשלום. המאור נמצא בכוח עליון, זה שאדם מוכן לזה זה לא עניין שהכול פתוח, לא, זה חייב להיות גם ברצון התחתון וגם ברצון העליון, חייב לקבל אישור מלמעלה.

תלמיד: אחרי שנקבל את האישור הזה?

זה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, הכול צריך להיות בהתחברות בין תחתון לעליון, שזה נקרא זיווג. ודווקא על ידי זה, זה קורה.

זה לא שאין כוח עליון ויש רק אור אין סוף וזהו. יש רצון העליון, יש תנאים שהעליון יכול לשחק איתם, כי אתה לא יודע את כל המערכת, ויכול להיות שלפי המערכת אתה עשית את הכול אבל לא מגיע לך בכל זאת. למה? כי המערכת לא מוכנה לזה, ויש עוד משהו לתקן שלא תלוי בך. בהיסטוריה קרו לנו כאלה מקרים. על שמואל כתוב שהיה ראוי אבל לא קיבל וכן הלאה. יש כאלה מקרים.

שאלה: מה זה יגיעה?

זה שאני כל הזמן נזכר שאני תלוי בעשירייה.

תלמיד: בשבוע האחרון היה לנו את התרגיל של לעשות לבורא שיהיה לו נעים, לחשוב עליו. והתוצאה מהדבר הזה הייתה רק גילוי כמה אתה יותר מלוכלך בכל דבר שאתה עושה.

זה לא גילוי? כמה האור העליון צריך להשפיע עליך כדי שאתה תרגיש שאתה מלוכלך, כי קודם הרגשת צדיק.

תלמיד: זה נקרא גילוי או הסתר? מה זה הדבר הזה, שאתה עובד ועובד?

ודאי שזה גילוי. זה שאתה מגלה שאתה יותר מכוער, מלוכלך, זה לא גילוי? אם אני נכנס לחדר חשוך אני רואה מה שיש שם? לא. אני מדליק אור, אוי ואבוי, צריכים לשטוף את הרצפה, לסדר את הדברים והקירות והכול.

תלמיד: יותר מזה, הייתה איזו הרגשה, גם בפגישה שעשינו ביום שישי ביחד עם עוד עשירייה, שלנו אין את התשובה, אנחנו לא יודעים לפתור את הבעיה.

איזו בעיה?

תלמיד: את מה שמתגלה בינינו, את כל הלכלוך הזה שמתגלה.

לפתור אתם לא יכולים, אבל לגלות את זה כן. אתם רוצים לגלות מה עוד מפריע לכם כדי להתחבר, זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: עבודה שמגלה את הלכלוך הזה נקראת יגיעה?

כן, גם זה.

תלמיד: יש משהו אחר לעשות חוץ מלהמשיך להתייגע במשימה הזאת שנתת לנו בשבוע שעבר?

לא להתייגע בלכלוך, להתייגע בחיבור.

תלמיד: בחיבור, ולנסות לעשות לו נעים.

ואז במידה שמתייגעים בחיבור מגלים מה מפריע.

תלמיד: זאת אומרת, העבודה הזאת היא לא נגמרת, אלא להמשיך את אותו תרגיל הזה שנתת לנו.

אומרים שיש גמר תיקון, אני לא יודע.

שאלה: הוא כותב שעבודת הבחירה היא בשני המצבים של ההסתר, עד שהוא משלים ואז הוא עונה לו. אבל אתה הסברת לנו מקודם שבהסתר כפול אין לו עבודה, זה החברים שלו יכולים לקבור אותו ולהחיות את הרצון הזה. הוא לא עובד פה, אלא כביכול רצונות אחרים עובדים למענו. מה התיקון שהוא עושה פה?

להתבטל.

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו".

זה יפה מאוד. למה אנחנו לא נמצאים בכאלה מצבים שאני רואה מה זה רע ומה זה טוב, איזה הפסד יש לי ואיזה גילוי יהיה לי? ואז אני בטוח שאני אהיה צדיק. למה זה מגיע אז? ולפני זה אני תוהה ולא יודע ומה קורה, ואני חייב לקיים מתוך האמונה. כאן אני יודע. את זה היה צריך מראש לתת, מה קרה? למה אין דבר כזה מלכתחילה? היינו כולנו צדיקים גמורים. השאלה ברורה לפחות.

תקרא שוב, נ"ה.

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו."

בוא נגיד, "החכם עיניו בראשו", "מיהו החכם הרואה את הנולד", "אין חכם כבעל ניסיון", וכו'. זאת אומרת, האדם מקבל כבר ידיעה ברורה מה יקרה לו או מפעולה טובה או מפעולה רעה.

שאלה: נשמע כאילו הוא נהיה מלאך.

למלאך אין ידיעה כזאת, למלאך אין ספק למעלה מהספק, מלאך הוא כוח ללא שום החלטות. כאן אתה אומר כך, מה זה נקרא שהוא בטוח שלא יטעה עוד? זה בטוח, וודאי, הבורא עושה אותו. זאת אומרת, הבורא כאילו ממית את הרצון לקבל שלו? או שעכשיו הוא יכול על פי הניסיון שלו, לפי מה שעשה קודם, לעשות פעולות שהן לא טעויות, לעשות פעולות שהן נכונות. אבל הוא עשה קודם את העבודה, הוא נתן את היגיעה, הוא היה בספיקות, הוא דרש כוח האמונה. ולכן עכשיו כשהוא מגיע לזה, הוא מגיע על פני כוח האמונה שרכש.

אני מבין שהדברים האלה עדיין מעורפלים, כי לא הגענו לזה בהרגשה שלנו, ומה שלא מרגישים כאילו לא קיים. נכון. מה עושים.

שאלה: לאדם שהולך בדרך, הצרות והייסורים הם שכר או עונש?

אדם שהולך בדרך, הייסורים, אם הוא מרגיש אותם כייסורים, זה ייסורים. אם הוא מרגיש אותם כלא ייסורים אלא שמביאים אותו לתיקונים, זה שכר. אז לאחד זה שכר ולשני זה עונש, הכול תלוי באדם. כל העבודה שלנו היא בין שכר ועונש, וכל היגיעה שלנו היא כדי להפוך את העונש לשכר. זה נקרא להפוך את החושך לאור, שאין הבדל ביניהם, זה אור וזה אורתא, לילה, אלא הכול תלוי אם זה דרך פנים או אחוריים. הכול תלוי באדם.

(סוף השיעור)