שיעור בוקר 04.05.2003 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א',

מאמר "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל"

מאמר שלום אחר מחלוקת שהוא יותר חשוב משלום לפני מחלוקת¹. התחלנו אותו באמצע ומסיימים אותו לפני הסוף.

יש כוח עליון, אחד יחיד מיוחד, נצחי, שרק הוא קיים. הוא יצר, ברא, עשה משהו שמרגיש אותו. המשהו שמרגיש אותו נקרא כלי, נשמה, נברא. ומה שהכלי מרגיש, הוא מרגיש רק את מה שסובב אותו ומה שממלא אותו, את הכוח העליון היחיד הזה. זו כל הרגשת הכלי. ההרגשה הזאת מתחילה בכלי מהרגשה פשוטה, הקטנה ביותר, מההתפעלות הקטנה ביותר מהכוח העליון, התפעלות טבעית, היינו ללא שום מאמץ מצד הכלי. ההתפעלות הקטנה הטבעית הזאת נקראת העולם הזה.

יש תכנית בכוח העליון כלפי הכלי שברא, שהכלי הזה ירגיש אותו עד מידה מסוימת שנקראת אין סוף. את המידה הזאת הוא ברא בכלי כהכנה, והוא מפתח את הכלי שירגיש אותו עד המידה הזאת שנקראת אין סוף. כלומר הכלי מפתח רגישות לכוח העליון, ההתפתחות הזאת בכלי היא התפתחות הדרגתית שנקראת עולמות, אלו סך הכול חמש מדרגות של התפתחות.

מלכתחילה הכלי מרגיש את עצמו בצורה בלתי הכרתית בכוח העליון, כמו עובר בבטן אימו, להרגשה הזאת אנחנו קוראים העולם הזה שהוא הדרגה התחתונה של עולם העשיה. ואחר כך הכלי יכול לפתח רגישות נוספת, אז הוא מרגיש את הכוח העליון כעולם עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, א"ק ואין סוף. להתפעלות, להתרגשות שבכלי אנחנו קוראים בשמות של נרנח"י, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.

סך הכול מה שהכלי יכול להרגיש זה את התכונה שלו, ואיך על ידי התכונה הזאת הוא משיג, מרגיש את הכוח העליון. ויש חכמה, מדע, איך הכלי מרגיש את הכוח העליון שפועל עליו. אם זה בדרגה התחתונה ביותר, זה נקרא חוכמות העולם, המדע שלנו שבעולם הזה. בסך הכול אנחנו לומדים איך הכוח העליון פועל על הכלי ללא שינוי תכונות הכלי מצד הכלי. ויש שיטה איך לשנות את תכונות הכלי בהתאם לכוח העליון, שאז הכלי מתחיל לגלות ולהרגיש את הכוח העליון ביתר עוז. השיטה הזאת נקראת חכמת הקבלה. ואז הכלי, יחד עם זה שמשנה את עצמו, גם לומד מה הוא מרגיש.

ההבדל בין חוכמת העולם הזה לחכמת הקבלה, הוא שחוכמת העולם הזה היא גם לימוד על הרגשת הכוח העליון, רק ללא שינוי תכונות מצד הכלי בהתאם לכוח העליון, ללא השתוות הצורה מה שאנחנו קוראים. ואם הכלי כבר מתחיל לעסוק בהשתוות הצורה לכוח העליון, אז כל התהליך של שינוי פנימי, וגם בהתאם לזה מה שהוא מרגיש ומקבל מהכוח העליון, זה נקרא חכמת הקבלה. זה ההבדל.

מתי אפשר להגיד שאדם מתחיל ללמוד חכמת הקבלה? כשמתחיל ללמוד איך לשנות את עצמו בהתאם לכוח העליון, ובהתאם לזה להרגיש תגובות לשינויים שלו, איזה תגובות צריכות להיות. והתגובות האלו הן כל כך מוזרות, ששום מדע של העולם הזה שאדם לומד, מפני שהמדע של העולם הזה הוא הרגשת הכוח העליון ללא שינוי תכונות הכלי, הוא לא יכול לעזור לנו בחכמת הקבלה, להרגשת הכוח העליון על ידי שינוי תכונות הכלי.

לכן המקובלים צריכים ללמד אותנו דברים, שמוזר היה אם בעולם שלנו היה לימוד כזה - "תפתח את הפה, תיקח את הדבר הזה, ואתה צריך להרגיש בו. אם אתה רוצה להרגיש, תרגיש בו מתוק. אם אתה רוצה להרגיש אחרת, אתה תרגיש בו מר". בעולם הזה לא קיים דבר כזה. אנחנו נמצאים בתכונות שלא משתנות, לכן הדרגה נקראת דרגת הדומם, ולכן לא צריכים ללמד את האדם מה להרגיש. כל תכונה ותכונה שבו מרגישה בהתאם למידת ההתפעלות וההתפעלות עצמה. מה שאין כן ברוחניות, היינו כשהוא מתחיל לשנות את התכונות שלו, אז הוא צריך לדעת איך לשנות, ואיך בהתאם לשינויים הוא הולך להרגיש מה בדיוק הוא מרגיש.

בהכרה הזאת של רוחניות, ודאי שיש גם עניין טבעי. כי אם הוא שינה תכונות, אז הוא מרגיש שינוי, מרגיש מצב אחר שנקרא עולם אחר, מרגיש שנמצא במצב שונה מקודם. העולם שלו, זאת אומרת ההתפעלות, ההתרגשות שלו הפנימית, המודעות, הכול משתנה, הוא מרגיש כאילו נמצא במשהו לגמרי לגמרי שונה.

אבל צריכים ללמד אותו איפה הוא נמצא, כמו תינוק שמלמדים אותו מה העולם שסובב אותו. כך אדם, הוא כאילו בעצמו שינה את החושים, על ידי כוח עליון ודאי, אבל בכל זאת ביגיעה שלו, והתמונה שהוא מתחיל להרגיש בחושים שהשתנו היא חדשה, מוזרה, וצריכים להסביר לו מה היא. הוא מגלה בספרים לא רק את השיטה איך לשנות את עצמו, אלא הסבר מה עכשיו הוא מרגיש, לאיזה מקום הוא נכנס. כמו אדם שנופל לאיזה אי בודד ופתאום מתעורר ולא יודע איפה הוא נמצא, מה קורה, איפה הוא היה, בקושי זוכר, לא יכול לתאר איפה הוא עכשיו, לגמרי לא מבין.

חכמת הקבלה לא רק שמלמדת אותנו שינוי התכונות, איך לשנות אותן, אלא היא גם מלמדת אותנו להכיר את ההתפעלות שלנו כל פעם, את העולם שבו אנחנו נמצאים בהתאם לזה, כלומר מה הם האורות שממלאים את הכלי. נותנים לאדם כל פעם בסיס יציב מה הוא העולם שבו נמצא האדם, מהי המדרגה שהוא נמצא בה, מה הסיבות אליה, מה התוצאות שלה, ואיך הוא יכול להתקדם הלאה.

ואם בעולם הזה אדם יכול להתקיים בצורה טבעית, בעולם הרוחני זה בלתי אפשרי. מפני שהטבע של האדם הפוך מהטבע של העולם הרוחני, וכל פעם הוא לא יודע בדיוק איך להתנהג. כל פעם ההתנהגות שצריכה להיות היא מוזרה, הפוכה, לא מובנת לו בצורה טבעית, אלא הוא צריך ממש ללמוד מהספרים, ללמוד מלמעלה, לקבל הדרכה איך להתנהג בעולם החדש מאבא ואימא עליונים רוחניים, בדומה לאבא ואימא הגשמיים שמלמדים אותו איך להתנהג בעולם הזה. אבל בעולם הזה מילא, מלמדים אותו לפי הבנתו, מה שאין כן אבא ואימא רוחניים תמיד צריכים להסביר לו להיפך ממה שהוא מבין, ודברים הפוכים, מוזרים.

יוצא שכל החוכמות שלנו הן טובות לעולם הזה, לדרגה שבתוך עולם העשייה. וכל החוכמות שלמעלה מזה, נקראות חכמת הקבלה. ואנחנו שנמצאים בעולם הזה ולומדים על התנהגות הכלי בעולם יותר גבוה, לומדים את חכמת הקבלה במידה שיכולים ללמוד אותה במדרגה שלנו, לכן וודאי שיוצא לנו לימוד מוזר. אנחנו קוראים מאמרים ועצות של מקובלים לשינוי תכונות הכלים, שנראים לנו לגמרי לא מציאותיים ואפשריים למימוש. הדברים האלה נראים לנו דמיוניים לגמרי, נאיביים. אנחנו מקבלים את זה, לומדים את זה, איכשהו שומעים את זה, אבל עם זאת חסרה בזה מין הרגשת ממשיות, שזה יכול להתקיים, להתיישב בשכל בריא, בחושים ותכונות של אדם שעומד על הקרקע.

לכן יש לנו קושי ליישם אותם. לא רק קושי טבעי, רגשי, אלא גם קושי שכלי. לא נראה לנו שהדברים האלה הם ברי ביצוע. זה מה שרב"ש כל הזמן מסביר, שהמחלוקת הזאת שמתוכה אנחנו צריכים לפעול, שמתוכה אנחנו צריכים לשנות את התכונות שלנו, שכל פעם שינוי התכונות הוא נגד הטבע ונגד השכל, השינויים הללו הם חכמת הקבלה.

תלמיד: אמרת שצריך לשנות את התכונות. מה ההבדל בין תכונות לאופי?

מהן התכונות שאותן אנחנו יכולים לשנות ובהתאם לזה להרגיש את הכוח העליון שאנחנו נמצאים בו כמשתנה אלינו, כשונה בהתאם לתכונות שלנו? האם יש בנו משהו שיכול להשתנות, ומה זה? איך אני מבדיל בי משהו, שאם אני משנה את זה, אז אני משנה את ההרגשה שלי, שאני נמצא בכוח חיצון ממני, שהוא הכוח העליון, שמקיף אותי, שממלא אותי, שהוא נצחי, מושלם, וכשאני ארגיש שאני נמצא בו, שאני נמצא איתו, אז אני כאילו מרגיש עולם אחר. התמונה שלי, ההרגשה שלי במציאותי נקראת העולם שלי.

אומרים שהשינוי שצריך להיות בי, זו היווצרות תכונה חדשה בהתאם לכוח העליון הזה. אם אני אהיה במידה כלשהי כמוהו, במידה הזו אני ארגיש כמוהו. אם אהיה כמוהו במידה יותר גדולה, אז ארגיש עוד יותר שאני כמוהו, וכן הלאה. אין חכמות, הכול פשוט. הבעיה היא רק איך לקנות את המידה הזו, כמוהו.

את זה מלמדת אותנו חכמת הקבלה. כי חכמת הקבלה היא מדע, שאנשים שהכירו את הכוח העליון מספרים לנו מהו, מיהו. מתוך זה נדע, אולי אנחנו יכולים להידמות לו ואז נרגיש כמוהו, נרגיש אותו. או נרגיש את עצמנו כמוהו, זה אותו דבר.

ואם אקנה כל מה שרק אפשר, את כל המידה הזו שלו, לפי היכולת שלי, זה נקרא שאני אתקן את כל הכלי שלי בהתאם אליו. נניח שיש לי יכולת, יש לי מעין ארנק שאם אני מחליט, אני יכול לקנות בכל הכסף שיש בו, את התכונה שלו. אם אני מגיע להחלטה שאני לא רוצה לקנות קצת, אלא כדאי לי לקנות את כל התכונה שלו בכל הסכום שיש לי בארנק, אם אני עושה את זה, אז לפי כל היכולת שלי אני ממש נעשה כמוהו, ואז אני לא מרגיש שנשאר בי משהו מהאני שקדם לכך.

מקובלים אומרים שהדבר הזה הוא דבר טוב. אומנם אנחנו לא מבינים את זה, אבל טוב. למה טוב? אי אפשר להסביר לפני שמרגישים. יש הרגשה שהם קוראים לה שלמות, נצחיות. אנחנו לא מרגישים לא את זה ולא את זה בעולם שלנו, בהרגשה הנוכחית. לכן הם ממליצים לתאר לעצמך מה שאתה חושב. אבל אלו יישארו מילים בעלמא, ללא הרגשה.

תלמיד: למה זה נקרא לשנות? שינוי זה על משהו שקיים, ולא משהו חדש.

למה זה נקרא לשנות ולא לקנות משהו חדש? האמת היא שזו קנייה חדשה. אנחנו צריכים לקנות את הרצון שיש לכוח העליון לפי הגודל ולפי הצורה שלו. אבל זה נקרא לשנות מפני שהתכונות החדשות באות כביכול במקום התכונות שלנו. הן מדכאות את התכונות שלנו כי הן יותר חזקות, יותר עשירות. ואז האדם מזדהה איתן ולא עם התכונות הטבעיות, הגופניות, הבהמיות שלו. לכן קוראים לזה לשנות. אבל האמת היא שזה לא שינוי, זו קנייה חדשה.

תלמיד: זה מתבטא בחיצוניות?

קניית הרצון החדש זה נקרא רצון לכוח העליון הזה. והשינוי ברצון הזה, התכונה שלו צריכה להיות שמשתמשים בו לצורך חוץ, רצון שמכוון לכוח העליון ולא אלי. הרצון חדש והכיוון של הרצון חדש, זה לא רצונות שיש לי.

הרצונות שיש לי, הם כלפי המילויים שאני מרגיש עכשיו בחיים שלי, ללא הכרת הכוח העליון. הרצון שאני מתחיל לקנות, הוא כבר רצון כלפי הכוח העליון הזה. הוא מעל לרצונות שלי והכיוון שלו הוא גם הפוך מהרצונות שלי.

כל הרצונות שיש בי עכשיו מכוונים אלי, לטובתי, על מנת לקבל. הרצון החדש שאני מקבל הוא יותר גבוה, יותר גדול מכל הרצונות שלי, וצריך להיות מכוון ההיפך, לכוח העליון. אני מקבל את הרצון החדש הזה בצורה גולמית לגמרי. מה זאת אומרת? אני מקבל אותו בצורה קטנה מאוד, אני מקבל את הרצון הזה שבכל זאת יותר גדול מהרצונות של העולם הזה, אבל הוא לא מספיק כדי להתחיל להתקשר איתו עם הכוח העליון, ולהרגיש בו את הכוח העליון, גם בגודל שלו, וגם בתוכן, באיכות שלו. אני צריך להגדיל את הרצון הזה בגודל, ולשנות את הכיוון שלו, כך שהוא לא יהיה מכוון אלי שנקרא לא לשמה, אלא מכוון לכוח העליון שנקרא לשמה.

ברגע שאני עושה את זה, זאת אומרת, בגובה של הכוח הזה, ובכיוון שלו להתאמה המינימאלית לכוח העליון, אני מתחיל להרגיש את הכוח העליון, לא בצורה בלתי הכרתית שנקראת "העולם הזה", אלא בצורה הכרתית שכבר נקראת "עולם העשייה הרוחני".

תלמיד: אומרים שמקובל כבר לא עובד לפי מר ומתוק אלא לפי אמת ושקר. מה המעבר הזה לעבודה לפי אמת ושקר?

קבלת התכונה החדשה, כמו שאמרתי צריכה להיות בכמות הרצון, אני צריך להגדיל את הרצון לכוח העליון, וגם בשינוי השימוש בו מאלי אליו, כלומר השימוש ברצון עצמו. הגדלת הרצון, להגדיל את הרצון אני איכשהו יכול על ידי פרסום פנימי, בואו נגיד כך, שאני כל הזמן משכנע את עצמי על ידי שכנוע פנימי. אבל לשנות את הכיוון מאליי, וכלפי המצב שאני נמצא בו מלכתחילה, זה שינוי בלתי טבעי, והפוך מהטבע שלי.

כל הרצונות שאני נמצא בהם מכוונים אלי, לטובתי. ואותו רצון שעכשיו אני קונה ומגדיל, בנוסף אני צריך לשנות אותו גם להיות ההפך ממני. והדבר הזה לא מובן לי, מפני שכל הרצונות שלי מכוונים כלפיי, ואם כך זה לא בכוחי, עם הרצון הגדול שיש בי, לשנות אותו להפוך ממני. את הכוח הזה לשנות את כיוון הרצון שלי אני מקבל מלמעלה, והוא נקרא אור ע"ב ס"ג, איזה מאור שמתקן אותי, איזה כוח שמתקן אותי.

בי השינוי הזה מתגלה בצורה כזאת שאני עובר מבירור של מר ומתוק, כי כל מה שמכוון אלי מורגש אצלי כמתוק, בינתיים כך כל החושים שלי עובדים בקליטת הכוח העליון, במסגרת העולם הזה. ומה שהוא ההיפך ממני מורגש אצלי כמר. האם אני יכול לשנות את המר למתוק, ואת המתוק למר? אני לא מסוגל.

איך אני עושה את זה? אני עושה את זה על ידי מערכת נוספת, שאני מפתח אותה ליד המערכת הרגשית, והיא נקראת "ראש הפרצוף" עם מסך, והמערכת הזאת עוזרת לי לשנות מר למתוק, ומתוק למר על ידי בירור אחר לגמרי שנקרא אמת ושקר. ואם אני נדבק לבירור של אמת ושקר, אני יכול לשכנע את עצמי במידה מסוימת שמה שנראה לי מתוק, הוא באמת מר, ומה שנראה לי מר הוא באמת מתוק.

על ידי זה שאני מכניס את האמת למר, ואת השקר למתוק. על ידי זה, אם אני מגדיל את האמת על פני המר, אז המר כבר לא נראה לי מר, אלא האמת שולטת בו. ואם אני מכניס את השקר למתוק, אז המתוק כבר לא מורגש אצלי כמתוק, אלא השקר דוחה ומדכא את המתוק, ומורגש כרע.

כשאני משנה את הטוב והרע אצלי, ממר ומתוק, לאמת ושקר, ועל ידי זה אני כבר דבוק לבירור אחר, וזה נקרא שאני הולך למעלה מהדעת, למעלה מהרגשת המר ומתוק, כלומר למעלה, לאבחון של אמת ושקר. ואם אני דבוק בזה, אני יכול כביכול, כי יש פה עוד הרבה דברים שצריך את הכוח העליון כדי לעשות אותם, זה לא שאני עושה אותם בעצמי, כמו שאני עכשיו כאילו מעביר. אז אם אני עובד בצורה כזאת, יש לי בהחלט יכולת לעבור למצב הופכי מזה שהייתי, וזה נקרא שאני עובר למדרגה הבאה.

זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", והוא ההיפך מהמצב הקודם. הכיוון של הרצון משתנה, הרצון מתחיל להיות מכוון לכוח העליון. ועכשיו, כשהוא מכוון לכוח העליון וזה בסדר, אז במידת הגודל של הרצון עצמו, במידת עוצמת הווקטור הזה, אני כבר מתחיל להרגיש כמוהו, כמו הכוח העליון הזה. ובהתאם לזה אני יכול למדוד את ההרגשה שלי, ולהגיד שהיא רוח, או נשמה, או חיה, וכן הלאה.

תלמיד: מה זה האמת והשקר?

זאת אומרת איך אני קובע מה זה אמת ושקר ובכלל מה זה נקרא אמת ומה זה נקרא שקר. אולי אמת זה נקרא רך ושקר נקרא קשה, או כבד וקל, מהם התכונות האלו? אמת ושקר, אני לא יודע מה זה, זה דבר יחסי לגמרי. תקרא לזה א' ולזה ב'. אלא אני קורא לאמת ושקר שני כיוונים, כיוון כמו של הכוח העליון לנתינה, אני קורא אמת. כיוון שהיה אצלי הטבעי, מכוון לתוך הרצון שלי, נקרא שקר. סתם שני שמות, עזוב את האמת ושקר, אחד ושניים תקרא לזה.

תלמיד: האם מקובל כל הזמן עושה חשבונות?

ודאי שמקובל צריך לעשות חשבונות כל פעם. החשבונות האלו הם למעלה מההרגשה שלו. זה נקרא שראש הפרצוף נמצא למעלה מגוף הפרצוף ועושה כל יום חשבון עם המסך בדחייה מהרגש שלו, רק למען ההזדהות, למען ההתאמה לכוח העליון, במידה שיכול, אז מתחיל לבצע את הפעולה.

תלמיד: אם זה לא קבלה לעצמו, אז מה זה נתינה?

מה זה נקרא נתינה? נתינה זה נקרא התאמה לכוח העליון, הוא לי ואני לו. אני תמיד לומד מה שהוא עושה לי, מתוך זה אני לומד מה אני צריך לעשות לו. אני לא יודע מה זה, אני נמצא בחלל, אני לא מבין כלום, לא מרגיש כלום, צריך לקבל דוגמה, כי באמת אני לא יודע, מר, מתוק, אמת, שקר. זה דבר חדש לגמרי, שום דבר מקודם אין לי, אני עליתי מהעולם הזה, זאת אומרת כל החושים הבהמיים שלי עכשיו בגובה הזה כבר לא פועלים. אני יצאתי לחלל ואין לי שם כלום, אני צריך לקבל את כל ההבחנות החדשות, כמו מכשיר שלא מאופס. צריכים לתת לו עכשיו את כל ההבחנות כבסיס.

אז אותם אני לוקח מהכוח העליון, הוא מלמד אותי, זה ימינה, שמאלה, זה קדימה, אחורה, מר, מתוק, גבוה, נמוך, וכן הלאה. אני מתחיל לקבל את התכונות שלו, ההבנות שלו, השכל שלו, הכול אני קונה ממנו, ולפי זה אני כבר שולט ברצון שנמצא אצלי. הרצון עצמו הוא דבר גולמי.

מהן התכונות שנשארות? התכונות שנשארות שייכות לבהמיות, רק לגוף שלי. אני חייב עם הגוף שלי בכל זאת להתנהג לפי תכונות גופניות. התכונות האנושיות שלי לגמרי לגמרי נעלמות כאילו, אני כבר מתחיל להתייחס כמו אנוש מדרגת הבהמה ומעלה. בדרגת בהמה אני נשאר בהמה כמו כולם, צריך ללכת לרופא, לשמור על כל הדברים. אבל מדרגת הבהמה ומעלה, איפה שמתחיל להיות אנוש, אדם, שם ודאי שהחשבונות שלי משתנים בהתאם להתאמה שלי לכוח העליון. הם יכולים להיראות מאוד מוזרות גם כלפי הסובבים. לכן המקובלים יודעים איך להסתיר את זה או מסתגרים.

(סוף השיעור)