שיעור בוקר 09.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קנ, עמ' 150,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק י"א

אות ד'

האזנים הן בינה, שהיא בחי"ב שעביותה מועטת, והיא נשמה. החוטם ה"ס ז"א,

שהוא עביות דבחי"ג היותר עבה, והוא רוח. הפה היא מלכות,

והיא עביות דבחי"ד, העבה מכולן, והיא אור הנפש

"כי כפי ערך האבר, כן יהיה דקותו, כי הנה האזנים הם בחי' הבינה, שהיא יותר דקה, ולכן הרוח היוצא מהם דק מאד. וכן אבר החוטם דק מאבר הפה כנ"ז. והנה דרך משל נוכל לומר, כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה. ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש. וכו'."

אות ד' למטה, טור ב' עמוד 150.

"וז"ש הרב "כפי ערך האבר כן יהיה דקותו וכו' ". פירוש, כי הכלי שבו מתלבש האור המיוחד לו, מכונה בשם "אבר", ושיעור דקותו או עביותו של האבר, משוער בעביותו של המסך המשמש שם.

ולפיכך, מקום שימושו של מסך דבחי"ב נקרא "אבר דק", "והרוח היוצא ממנו דק מאד", כלומר, או"ח העולה ומוחזר מכלי ההוא דק מאד, כי אינו מגיע לא אל כתר ולא אל חכמה, כי אם אל בינה, ולפיכך ע"ס ההן, קומתן עד בינה, כמבואר לעיל.

וזה אמרו, "ואחריו במדרגה הוא אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש, ממה שיוצא מן האזן": כי מקום שימושו של מסך דבחי"ג מכונה בשם חוטם, אשר "הרוח היוצא ממנו", כלומר, או"ח המוחזר לאחוריו ויוצא מכלי ההוא, מדתו גדול יותר, ומגיע על כן עד חכמה, ולפיכך ע"ס דחוטם קומתן עד חכמה. וז"ש, "ואחריו במדרגה הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם": כי מקום שימושו דמסך דבחי"ד, מכונה בשם "פה", אשר ההבל היוצא ממנו, שה"ס או"ח המסתלק ממנו ועולה למעלה, הוא חזק יותר מכולם, כי מדתו מלאה אשר מגיע עד כתר, וע"כ ע"ס ההן יש להן קומת כתר."

קריין: אות ג' קטנה מבארת "כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה."

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ג) ואע"פ, שע"ס הבאות מזווג דהכאה שבמסך דפה, יש להן קומת כתר, שהיא אור יחידה, ומחוטם קומת חכמה שהיא אור החיה וכו', עם כל זה, סדר התלבשות האורות בה אינו כן, אלא בסדר הפוך, כי אור החשוב יותר מתלבש בכלי הזך יותר באופן, שאין אור דיחידה מתלבש, אלא בזך מכולם, שנקרא כתר, או גלגלתא. ואין אור חיה מתלבש, אלא בכלי דחכמה, שהוא בחי"א, הנקרא עינים. ואין אור הנשמה מתלבש, אלא בכלי דבינה, שהיא בחי"ב, הנקרא אזן. ואין אור הרוח מתלבש, אלא בכלי דז"א, דהיינו בחי"ג, שנקרא חוטם. ואור הנפש מתלבש, בכלי דמלכות שהיא בחי"ד שנקרא פה.

וזה הכלל, "כל המשפיע הוא צריך לבחינה היותר עב, וכל המקבל מחויב לקבל בדבר היותר זך". פירוש, שהמשכת אור העליון להשפיע בתחתון, צריך שהתחתון יהיה לו בחינת מסך וכלי היותר עב, כנ"ל, שכל שהמסך עב ביותר, נמצא שיעור או"ח המסתלק ממנו גדול ביותר, ונמצא שמגיע לקומה גבוה ביותר, כי ע"כ אם אין לתחתון אלא מסך דבחי"ג, חסרה לו קומת יחידה, ואין לו אלא קומת חיה וכו', אמנם הקבלה של תחתון, הוא תמיד בדבר הזך יותר, כלומר, שהאור המושפע לו מתלבש רק בבחינה הזכה יותר, וכל אור החשוב יותר, צריך לכלי הזך יותר. וכבר ביארתי ענין הזה בהרחבה גדולה, בהסת"פ בחלק ב' (ועש"ה באות פ"ז ד"ה וזהו)."

שאלה: בדברי האר"י באות ד' כותב "כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה. ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש." הוא מדבר על רוח היוצא מן האזן, ורוח היוצא וכולי, למה הוא קורא לזה רוח?

זה לא רוח שמגיע מהחוטם. מהפה מגיע נפש, זה לא שם האור אלא האור חוזר בכללות נקרא "רוח".

תלמיד: אנחנו מדברים על פרצוף אחרי צמצום ב' או לא?

כאן הוא לא מדגיש את זה.

קריין: אנחנו באות ה' למעלה.

אות ה'

ראיה ה"ס אור חיה. בעינים אין הבל ממש כמו באח"פ שה"ס עביות דבחי"א הדקה מאד

"* הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה נעשית הנשמה לנשמה. אבל דע, כי אין בחינת הראיה, בחינת ההבל ממש הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש, המתפשטים מהם למטה."

* שם באותו הדרוש בסופו.

קריין: נקרא שוב.

אות ה'

ראיה ה"ס אור חיה. בעינים אין הבל ממש כמו באח"פ שה"ס עביות דבחי"א הדקה מאד

"* הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה נעשית הנשמה לנשמה." חיה נקראת "נשמה לנשמה", או "אור החיה". "אבל דע, כי אין בחינת הראיה, בחינת ההבל ממש הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש, המתפשטים מהם למטה."

* שם באותו הדרוש בסופו.

קריין: אות ד' למטה מבארת "שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש,".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ד) יורינו בזה, שכח עביותו של מסך, לא נבחן לנו אלא בהתפשטותו ממעלה למטה (כמ"ש לעיל באו"פ ח"ג פ"ד אות נ') כי אחר כל זווג דהכאה, אשר או"ח עולה ומלביש את ע"ס דאור ישר מן מלכות ולמעלה, לבחי' ע"ס דראש ושרשי ד' הבחינות, הנה אחר זה, חוזר ויורד ומתפשט ממלכות ולמטה באותו שיעור קומה, שיש לו בע"ס דראש ממטה למעלה, עש"ה. והנה האו"ח העולה ממטה למעלה, אינו מוליך עמו שום עביות שמה, כמ"ש שם, אלא אותן ע"ס המתפשטות ממעלה למטה, הנה מוגבלות לגמרי בשיעור וגבול הקומה של המסך, להיות שהמסך הוא כל שורשם."

תלמיד: כשאני קורא את הטקסט אני מרגיש כאילו המחשב שלי מתוכנן לגמרי אחרת ואני לא מסוגל להבין שום דבר.

אין כאן שום בעיה, מה שכתוב כאן יכול להבין כל סטודנט. תביא לי סטודנטים מהאוניברסיטה אני אסביר להם את העקרונות האלו. זו השפעה מלמעלה למטה, ותגובה ממטה למעלה ואיזה יחס יש ביניהם בהתאם לדרגות העביות שבחומר, דרגות הקשיות שבחומר.

תלמיד: אני לא מרגיש את זה. אני מרגיש שזו שפה שאם הייתי יכול לעשות העתק-הדבק להעביר לתרגום אז הייתי אולי מתחבר ומרגיש.

יש לך חתיכת ברזל, כמה שאני לוחץ עליו, עד כמה שאני מקבל בחזרה את התגובה, מידת העביות שלו, היינו הקשיות שבו. יש כאן ממש נתונים מהעולם הזה, אין כאן שום דבר רוחני. רוחניות זה במהות הפעולה, אבל הפעולה עצמה כאן היא מאוד ברורה ויכולה להיות מובנת למוח הגשמי.

תלמיד:. אני מנסה לתאר ואני לא יודע מה לתאר.

רצון. עד כמה שיהיה רצון יותר גדול, להשפיע עליו אולי יותר קשה, אבל התגובה שלו גם יותר קשה, יותר עצמתית, ולא רוצה לקבל שום דבר לתוך עצמו, כאילו לקבל איזו השפעה, אבל נותן תגובה בהתאם לזה לעביות שלו. דברים כאלה, זכור לי שלמדתי בתורת המתכות.

תלמיד: אפשר לתאר משהו מהחיים?

מהחיים, בטח מהחיים. יש לך אנשים רכים, אנשים גסים, או בכל אחד ואחד יש שכבות של הרצונות לקבל ובהתאם לזה כמה שאתה יכול לפגוע בו, כמה שהוא בחזרה מגיב אליך. הוא נותן לך את זה בדרגות כמו שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. או שורש, א', ב', ג', ד'. הבל יוצא מהמוח, מהמצח, מהעיניים, מהחוטם, מהאזניים, יש לך חמש צורות ההבל. מה זה הבל? אור חוזר, עד כמה שזה מגיב.

תלמיד: כדי למשוך אור מחזיר למוטב מהטקסט הזה, במה תלוי?

זה לא תלוי בכמה שאתה מבין או לא מבין. אלא בכמה שאתה רוצה להשתנות.

שאלה: מה נותן לנו להרגיש שמלמעלה למטה הרצון מתעבה, ומלמטה למעלה המסך מזדכך?

מסך ורצון קשורים זה לזה. רק לפי עד כמה שהכלי יכול לפעול בעביות שלו על ידי השפעת המאור מלמעלה למטה, כך הוא יכול בהתאם לזה להגיב בהשפעה שלו לבורא, למקור ממטה למעלה.

תלמיד: האם העיקרון הזה הוא יסוד ללמוד בו את התע"ס?

כן.

שאלה: מהיכן מגיע המסך?

מסך נמצא בכלי מלכות איפה שכל הרצונות. אלא מדובר כאן על העביות, שבכלי מלכות חייבת להיות עביות בחמש דרגות העביות ועד כמה שחמש דרגות העביות האלו מתפעלים מהשפעה, בהתאם לזה יש להם תגובה.

שאלה: אתה יכול לתת דוגמה של רצון עבה?

רצון עבה שלא מתפעל כל כך משום השפעה רוחנית. לא מתפעל. אדם נמצא, יושב כאן, יכול להיות שנים ולא מתפעל. הוא שומע מה יש, הוא אפילו רושם לעצמו כל מיני דברים, ולא מתפעל מזה, ההתפעלות הפנימית הרגשית חסרה לו, לא אשם, כך הוא בנוי. זה אומר שיש לו נשמה מאוד עבה, בסיסית, שאם הוא לא יעזוב את הדרך הוא יתחיל להגיב הרבה אחרי כל החברים שלו על כל מה שלומדים, וכשהוא יכנס לזה הוא יכנס לדרגות הרבה יותר גבוהות מהחברים שלו בחזרה, בהשפעה של האור חוזר שלו. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", למה הוא גדול והגיע לגובה? מפני שהיצר שלו גדול.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא רצונות עבים, אין דבר כזה רצון עבה?

כן. הוא גם אדם כזה שלא מרגיש. הוא לא מרגיש שהוא צריך להתחבר עם אחרים, שיש לו נטייה לזה, שיש לו הרגשת החבר, הרגשת הקבוצה, הרגשת עשירייה, אטום לזה, לא יכול לפתוח את הלב כל כך, לא נפתח. הוא לא מרגיש את זה, מה לעשות? הוא מבין שזה דבר חשוב, שזו חכמה שבאמת מסבירה כל דבר בחיים, בעולם, בין העולמות, אבל לא להיות בזה.

שאלה: הוא מסביר ברור שהעין גבוהה יותר מהאוזן, חוטם, פה, וגם ממנה יוצא הבל דק מאוד. עד לאיפה מגיע האור חוזר, ההבל שיוצא מהעין?

כשאדם מסתכל על איזה אדם אפילו מאחור, אתה מרגיש מאחור שמישהו מסתכל עליך, נכון שזה קורה?

תלמיד: לפעמים כן.

זה נקרא שפוגע בך ההבל שיוצא מהעין שלו.

תלמיד: אבל הוא חוזר כאילו עד הכתר? כי הוא אומר, נניח הבל הפה הוא ההבל הכי חזק?

זאת אומרת עד כמה שההבל מגיע, אם הוא יוצא מהמלכות עצמה אז הוא מגיע עד הכתר. אם מדרגת או מעוצמת הזעיר אנפין, זה גם מהמלכות, אבל מעוצמת ג' ולא ד' אז הוא מגיע לא לכתר אלא כביכול לחכמה וכן הלאה.

תלמיד: אורות והכלים, אנחנו רואים את ההפכיות הזאת?

אבל צריכים להבין שזה תמיד ממלכות ולמעלה. אלא מדברים על עוצמה.

קריין: אנחנו בעמוד 152 עמוד קנב אות ו' למעלה.

אות ו'

הבל שבעינים הוא כלי לאור מקיף דחיה, אלא או"י שבו נמשך למטה

בסוד הסתכלות, שה"ס זווג דהכאה

"אבל ה העינים אינם כן, כי ההבל עצמו שלהם נשארת במקומה, בבחינת ו אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה, אמנם יש בה מציאות אחד נמשך ממנו, והוא סוד הראיה וההסתכלות בלבד, ואינו הבל ממש נמשך למטה. ולכן מבחינת הראיה הזאת, נעשו הכלים הנקראים גוף, אבל בחינת ההבל עצמו של העין, הוא פנימי מאד, ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה."

העביות לא מספקת כדי לייצר את הכלים. זאת אומרת, במלכות, בזעיר אנפין ובבינה יכולים לייצב את הכלים מהעביות שנמצאת שם. ברמת א' ושורש אי אפשר לייצר את הכלים, זה מה שהוא רוצה להגיד. עיניים זה עביות דבחינה א' ומצח זה עביות דשורש.

קריין: כן, אות ה' למטה מבארת "אבל ה העינים אינם כן,".

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ה) פירוש, כי עביותה דבחי"א המכונה עינים, היא קלושה מאד, והוא מטעם המבואר באו"פ (דף ה' ד"ה וטעם), כי ענין עביות האמורה, פירושה, דבר הרצון לקבל שבכל נאצל, שבזה הוא משונה מאור העליון שאין בו רצון לקבל עש"ה. ולפיכך, נמצא בחי"א שעביות שבה קלושה, להיותה נמשכת לה מכח העליון, כי רצון להשפיע שבעליון הוא חוק מחויב בתחתון, שיהיה לו רצון לקבל את השפעתו, וע"כ אין זה נחשב בתחתון לשינוי צורה ולעביות, עד שיתעורר בו בחינת רצון מכח התעוררותו עצמו, דהיינו היא הבחי"ב (עש"ה בד"ה עתה).

ולפיכך, אין זווג דהכאה נוהג באור עינים שהוא בחי"א, משום שאו"ח שהוא ההבל היוצא מבחי"א, נשאר במקומו, כלומר שאינו מסתלק ממנו בסוד אור חוזר. וז"ש הרב אבל העינים אינן כן כי ההבל עצמו שלהן, נשאר במקומו, כמבואר."

עיניים זה עביות א. עביות א' לא עושה זווג דהכאה, זה נקרא עביות קלושה, זווג דהכאה דק. ולכן אין לאור חוזר שאתה דוחה מספיק כדי לקבל בו אור ישר ולהיות בקשר עם הבורא בצורה אקטיבית, אלא רק להיות נוכח. זו עביות א', ועביות דשורש עוד פחות.

שאלה: הערך ההפוך מבלבל.

זה תמיד ככה.

תלמיד: לכן לא מובן מתי הוא מדבר מצד העיניים שזה הכי גבוה, ההשפעה הכי חזקה, ועכשיו מדבר על זה כאילו זה הדבר הקלוש ביותר.

כן, זו שפה קצרה ואנחנו מדברים על דרגות העביות שיש: שורש, א', ב', ג', ד', אז בעביות שורש וא' אין עביותם חזקה כדי לייצר אור חוזר כדי לקבל בו אור ישר. זאת אומרת, אין התקשרות, אין מצמד, איך זה תופס את זה.

תלמיד אז מתי אנחנו אומרים שאור עיניים הוא לא החזק ביותר, האם זו לא ההשפעה גדולה ביותר, ראיה יותר חזקה משמיעה?

ההשפעה הגדולה ביותר זה מבחינה ד', מהרצונות הגסים ביותר, העבים ביותר, הזוועתיים ביותר, אתה עוד לא מרגיש, כי אתה ילד טוב. אתה תתקדם בלימוד חכמת הקבלה, ואתה תרגיש עד כמה שאתה נכנס לכל מיני רצונות ומחשבות זוועתיות יותר ויותר, עד שבא לך להרוג את כולם ולאנוס את כולם ולגנוב מכולם ולשרוף את כולם ועוד ועוד ועוד. עביות גדולה שרוצה לשלוט בכול. ואם אני לא שולט, אז הם לא צריכים להיות בעולם, בשביל מה הם קיימים. "מיום שנחרב בית המקדש ניתן טעם ביאה לעובדי ה'"¹, אמנם כתוב, "עוברי עבירה", אבל זה עובדי ה', כי מי עוד עובר עבירה? זאת אומרת, כאלו דברים בכל מיני צורות מגיעה הכבדת הלב. למה? כדי שיהיה לך על מה להתגבר ביני לביני ולהתעלות, גם בגשמיות גם ברוחניות.

תלמיד: מה הצורה ההפוכה שבה אור עיניים מתלבש באור הגדול ביותר? מתי זה קורה?

לא, אז אנחנו מדברים על אור החכמה כאור העיניים, זה משהו אחר, זה לא הבל שיוצא מהעין, שזה אור חוזר קטן מעביות א'. אנחנו מדברים על אור עיניים שזה אור חכמה, לא להתבלבל בין זה לזה.

תלמיד: זה מה שבלבל אותי.

לא, כאן מדובר על הַבָלִים.

שאלה: תוכל להסביר את המשפט מהסנהדרין, "מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה".

נחרב בית המקדש, אז כולם נמצאים בשבירה, כולם עוברי עבירה. אז אלו שבאמת נמצאים בעבירה, שהדרגה שלהם כנגד הקדושה, הם נמצאים בכאלו רצונות גם רוחניות גם גשמיות.

שאלה: מה ההבדל בין בחינת עיניים לשורש? כלומר אם פה אין עביות ואין אור חוזר, ובבחינה הזכה יותר גם אין אור חוזר, אז מה ההבדל ביניהם?

לא, תלוי על פני איזו עביות, או עביות א' או עביות שורש.עביות א' הוא קטן ועביות שורש הוא עוּבר. אתה מבין איזה שוני בכל זאת יש?

תלמיד: אני מבין, אבל במה הוא מתבטא?

בזה שבעביות שורש הוא מתבטא על חשבון העליון, העליון עושה ממנו עובר, אז בעביות א' הוא כבר עושה את זה מתוך הקטנות שלו, מאין ברירה.

תלמיד: לגבי בחינה א', אם יש מסך, אז מה בעצם הפעולה של המסך, אם אין אור חוזר שכמו שהוא כותב שזה נשאר במקומו?

לפחות במקומו.

תלמיד: מה זה אומר במקומו, איפה? איך יכול להיות שזה לא מתבטא החוצה?

אני רוצה להיות תינוק יפה בידיים של אמא, היא תטפל בי ואני שומר על עצמי להיות ילד טוב. זה מעט?

תלמיד: זה לא נחשב אור חוזר?

זה לא מספיק, זה לא אור חוזר. אני לא משפיע לאמא בצורה אקטיבית ממני, אני עושה בהכרה ביטול שלי כלפיה. תנסו להמחיש זאת.

קריין: אנחנו נקרא אות ו' למטה, מבארת "בבחינת ו אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה," אות ו' למטה.

"ו) כלומר, אור חכמה אין לו כלי להתלבש בו, משום שאין או"ח שה"ס כלי בעינים, כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ נשאר אור חכמה מבחוץ, ומאיר מרחוק בלי התלבשות. ואור זה נק' אור חיה, או נשמה לנשמה."

קריין: אנחנו באות ז' למעלה.

אות ז'

התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים,

שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ

"ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו."

קריין: נקרא שוב.

אות ז'

התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים,

שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ

"ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו."

קריין: אות ז' למטה מבארת "ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים,"

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ז) צריך שתדע, שדבר הצמצום והמסך הנעשה, אינו, רק כלפי אור חכמה לבדה, ולא כלפי אור דחסדים (עי' לה"ת חלק א' אות ו'). ולפיכך דבר התפשטות א"ס לעשות כלים, (האמור לעיל בדברי הרב ח"ג פ"א אות ג') ע"י זווג דהכאה בהמסך הנה זווג דהכאה זה, הוא רק מבחינת אור חכמה שנקרא ראיה והסתכלות, כי רק אותו אור איננו מקובל בבחי"ד מחמת המסך והצמצום, משא"כ בחי"ב ובינה שה"ס אור דחסדים, אין בחינת מסך מעכב עליה.

וז"ש הרב "לכן בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים ולא מההבל עצמו שלו, משא"כ באח"פ". דהיינו כמבואר, שרק אור עינים שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, שהם סוד הכלים, משא"כ באח"פ, שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים, כנ"ל, שאין מצדם שום הכאה, וכל מה שנוהג זווג דהכאה גם באח"פ, הוא רק מכח אור החכמה המאיר בהם, שזהו מכונה הסתכלות עינים באח"פ, כי מחמת הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ, וזכור זה."

תקרא שוב אות ז' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ז) צריך שתדע, שדבר הצמצום והמסך הנעשה, אינו, רק כלפי אור חכמה לבדה, ולא כלפי אור דחסדים (עי' לה"ת חלק א' אות ו'). ולפיכך דבר התפשטות א"ס לעשות כלים, (האמור לעיל בדברי הרב ח"ג פ"א אות ג') ע"י זווג דהכאה בהמסך הנה זווג דהכאה זה, הוא רק מבחינת אור חכמה שנקרא ראיה והסתכלות, כי רק אותו אור איננו מקובל בבחי"ד מחמת המסך והצמצום, משא"כ בחי"ב ובינה שה"ס אור דחסדים, אין בחינת מסך מעכב עליה.

וז"ש הרב "לכן בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים ולא מההבל עצמו שלו, משא"כ באח"פ". דהיינו כמבואר, שרק אור עינים שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, שהם סוד הכלים, משא"כ באח"פ, שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים, כנ"ל, שאין מצדם שום הכאה, וכל מה שנוהג זווג דהכאה גם באח"פ, הוא רק מכח אור החכמה המאיר בהם, שזהו מכונה הסתכלות עינים באח"פ, כי מחמת הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ, וזכור זה."

שאלה: הוא כאילו אומר פה משהו הפוך ממה שהוא כתב לפני, כי אם אין כלים בבחינות א' ושורש, איך יכול להיות שעכשיו אומר שיש כלים, ש"בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים". האם יש כלים או אין כלים מתוך ההסתכלות הזאת?

ראיה זה אור החכמה, ואור החכמה יכול להתפשט רק בכלים דקבלה. בכלים דהשפעה אנחנו לא מרגישים את אור החכמה, אין להם עביות מספקת כדי להרגיש שהאור זה אור החכמה, אלא רק אור החסדים. זאת אומרת, לאור אין חכמה או חסדים אלא זה לפי כמה שהכלי מגלה אותו. כלי יותר עבה מגלה אותו כאור החכמה, כלי פחות עבה מגלה אותו כאור החסדים. הכול תלוי בעביות הכלי, צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה. אז אם העביות מספקת, מגלים את האור כחכמה.

תלמיד: זה מה שהוא כותב שבאח"פ היה צמצום על אור החכמה.

למה? כי אין מסך, משום מה לא מגיע לכלים מספיק כוח לעשות מסך בכלים דקבלה, אלא הם יכולים להשתמש רק בכלים דהשפעה בלבד. זאת אומרת, הם יכולים לגלות רק את האור דחסדים, שהאור העליון שמגיע מתגלה להם רק כאור החסדים בלבד.

תלמיד: ומה קורה בגלגלתא ועיניים? כי פה הוא מסביר על אח"פ, ומה קורה בגלגלתא עיניים?

לא, זה תלוי על מה אתה קורא. אם אתה קורא בכלים שנמצאים תחת צמצום ומסך, זו עביות א' ושורש, בזה הם יכולים להשתמש. כלים ב', ג', ד' נמצאים בצמצום, ובהתאם לזה מתגלים בהם אורות נפש רוח.

תלמיד: אני לא מצליח להבין, כי יש דילוג כזה. על אח"פ יש צמצום ומסך, ומה יש על שורש וא'?

שורש וא' של מה? למה אתה קורא שורש וא'? עביות שורש וא'?

תלמיד: כן.

יש עליהם מסך גם אבל אין עליהם צמצום, הם יכולים לפי המסך שלהם להרגיש את הופעת האור שבהם כאור החסדים, נפש ורוח.

תלמיד: זה מה שהוא כותב שיש הכאה ולא זווג דהכאה?

כן. זיווג זה כבר על עביות. להיכנס להדדיות זה נקרא זווג. ככה זה רק הכאה. הכאה זה שפוגע וחוזר, לא נכנס פנימה.

תלמיד: וזה נחשב כלי?

זה גלגלתא ועיניים, קטן כך הוא מתנהג.

קריין: נקרא אות ח' למטה מבארת "מה שאין כן באזן וחוטם ופה,".

"ח) היינו מהבלים אשר מתפשטים מהם ולמטה, כנ"ל בסמוך באו"פ פרק זה אות ד' עש"ה, שהוא או"ח היורד ממעלה למטה. בדומה כמ"ש בספירת המלכות בהסתכלות פנימית (ח"ב אות ק"ט ד"ה והנצח)דבחי"ד המכונה כאן פה, איננה מקבלת מאור ישר כלום, מחמת המסך שבה, אלא אחר שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, חזר האו"ח הזה ויורד מהמסך ולמטה ומרחיב את מלכות לע"ס מינה ובה (כנ"ל ח"ג פ"ב אות ג') ומקבלת בתוכם. את כל שיעור קומת ע"ס, שאו"ח הלביש ממלכות ולמעלה, עש"ה."

זיווג דהכאה במלכות, כמה שיכולה לדחות את האור מהרצון לקבל שבה, עד כמה שהיא מעלה אותו מעצמה, בהתאם לזה היא יכולה להלביש אותו ולקבל אחר כך לתוכה. הכול לפי ההכאה ואור חוזר.

ענן ירד עליכם, אז יש לנו על מה לעשות צמצום ולהיות בשמחה למעלה מזה.

קריין: כן אנחנו עדיין באוח ח' למטה. אנחנו בעמוד 153 בטור א' עכשיו בפסקה השנייה.

"וממש על דרך זה, אין הכלים של אזן וחוטם מקבלים כלום מההבל דהיינו או"ח העולה ממנם ולמעלה, כי מתוך שהמסך נזדכך מבחי"ד לבחי"ג, נבחן שמלכות עלתה למקום ז"א, דהיינו לחוטם, שמתוך כך המסך מעכב על כלי חוטם, שלא מקבל מאור ישר כלום, ומחזיר ע"כ אותו האור למעלה, שזה נקרא זווג דהכאה בבחי"ג כנ"ל. א"כ, אין הכלי דחוטם מקבל כלום מהאור ישר, להיותו מסתלק ממנו, אלא אח"כ, אחר שאו"ח מתפשט ויורד מהחוטם ולמטה, כנ"ל במלכות שבמקום בחי"ד דהיינו הפה. ועד"ז הכלי שנק' אזן, אינה מקבלת כלום מאור ישר מטעם הנ"ל, אלא ע"י האו"ח היורד מהאזן ולמטה ע"ד הנ"ל.

וז"ש הרב "משא"כ באח"פ, שהם יותר תחתונים, הוצרך, שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט". כלומר, אחר שההבל עצמו, דהיינו או"ח, יורד ומתפשט ממעלה למטה, שאז מתפשטים לע"ס ונעשים כלים לקבל את האור. וזה אמרו, "ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו". כלומר, בכח או"ח שלהם המכונה הבל, המתהפך ויורד ממעלה למטה, ע"ד המבואר."

כבר כאור המלביש על אור ישר שיורד ממעלה למטה לתוך הכלים כאור פנימי.

שאלה: אם עכשיו יורד אלינו תענוג, כנס זה נקרא ממש תענוג, אז אני יכול להיות בבחינה א', להיות פשוט נוכח כמו תינוק, ובבחינה ב' אני צריך לדחות אותו.

בבחינה ב' אתה כבר צריך כן להשתמש בו.

תלמיד: איך אני עושה את זה? איך אני עושה את הזיווג דהכאה?

אתה נכלל מכולם כמה שאתה יכול בצורה אקטיבית. מתקשר אליהם במה שהם צריכים אותך.

תלמיד: זה נקרא בחינה ב'?

כן.

תלמיד: אז אני דוחה את התענוג, לא מרגיש, לא רוצה להרגיש תענוג שזה כנס, שזה גדול. אני אומר לא, לא כך רוצה.

אתה נמצא בתענוג, אתה לא עובד עימו. אתה נמצא במה שכולם צריכים.

תלמיד: ובחינה ג'?

כשאתה כבר רוצה להכניס בהם בצורה אקטיבית את הרצונות והמחשבות הנכונים שלך, המעובדים נכון. אתה כביכול לוקח אותם למטרת החיים, למטרת הבריאה.

תלמיד: וד'.

עוד יותר.

תלמיד: אז אני צריך להיות בכל הבחינות בבת אחת?

ודאי. אבל הכול נספר לפי הבחינה העבה ביותר.

תלמיד: אבל אדם נמצא בכל הבחינות בבת אחת. גם בבחינת תינוק וגם בבחינות א' ב' ג'.

כן.

תלמיד: באותו זמן או שהוא מטייל שם?

כן.

תלמיד: מה זה אור חוזר? מה זה המושג הזה?

שאני מחזיר את כל הכוונות, התשוקות והרצונות שלי לבורא, דרך החברה.

תלמיד: אז עד כמה שאני אשקיע יותר בחברים בזמן הכנס, אני אהיה יותר דומה לבורא.

כן.

תלמיד: וזה גם מבחינת החיבור. זה נקרא חיבור?

זה כולל בתוכו גם את החיבור.

קריין: אות ח' למעלה.

אות ח'

ג' הבלי אח"פ נעשו בחינת כלים לנפש רוח נשמה

"אמנם לפי ט שבחינת העין לא היתה הבל ממש, רק ראיה בלבד, לכן י לא נעשו ממנה רק בחינת הכלים בלבד, מה שאין כן באזן חוטם ופה, שאפילו בחינת כלים לא היו יכולים לעשות, מבלי הבל עצמו ממשי, אלא כ להיותו הבל ממש, לכן היו נפש רוח נשמה."

פירוש אור פנימי לאות ח'

"ט) כמ"ש לעיל, שבחי"א אינה מעלה הבל שהוא או"ח, משום שעביותה קלושה מאד. ואינה עושה זווג דהכאה. וז"ש הרב, "לא היתה הבל ממש רק ראיה בלבד". כלומר, שאין שם או"ח, אלא אור ישר בלבד, שהוא אור חכמה, שנקרא "ראיה", כמבואר.

י) כלומר, שמבחינת העין עצמה לא נעשה שום כלי, משום שאין שם הבל, אמנם בחינת ההכאה שלה, היא עושית את הכלים, באזן חוטם פה: כי לולא אור חכמה שנקרא ראיה, לא היה שם זווג דהכאה כנ"ל, ולא היה שום כלי גם באח"פ, כמבואר.

כ) כי הבל דבחי"ד המתפשט מפה ולמטה, נעשה כלי לנפש, והבל דבחי"ג לרוח, והבל דבחי"ב לנשמה, כנ"ל. ותזכור כאן את הערך ההפכי שבין השפעת האור לקבלת האור, כמ"ש באו"פ (לעיל פרק זה אות ג')."

שאלה: אפשר לשאול על הפצה ותוצאות מההפצה, על יחס נכון לתוצאות מהפצה?

זה בקשר למה שעשיתם עכשיו עם חלוקת העיתון?

תלמיד: כן, אבל זו שאלה יותר כללית לגבי מה צריך להיות היחס הנכון שלנו, אם אנחנו עושים איזו פעולת הפצה לדוגמה חלוקת עיתון, ואנחנו מחלקים עשרות ומאות אלפי עיתונים ואנחנו מגלים בסופו של דבר שאין שום תגובה או אפילו כישלון למראית עין. אם אתה בודק את התוצאות בעיניים של מומחים, מה השקעת לעומת מה קבלת, אתה מגלה אפס תגובה, כישלון, הפסד.

צריכים להשתתף ביצירת העיתון, להציע כל מיני קטעים יפים וטובים, שיכולים להיות מתאימים לקהל. שמסבירים לקהל מה קורה בעולם, מה קורה בישראל, מה קורה עם הקהל עצמו. מה אנחנו ממליצים על פי חכמת הקבלה כדי להקל על החיים שלנו ולהיטיב לחברה בארץ.

איך אנחנו צריכים להתייחס לבחירות, ובמה לבחור בדיוק. הכוונה לא במפלגה, אלא באיזה חיים חברתיים יפים וטובים, שזה נמצא ביסודו של עם ישראל. והחובה הזאת איננה קימת באף אומה אחרת בעולם, רק בישראל ורק אם הם מחוברים. צריך להסביר את הדברים האלה היטב, יותר ויותר, כי אנחנו נתקיים לפי בחינת הזמן שניתנה לנו רק כדי שנגיע לחיבור. ואם לא, אז לא תהיה לנו זכות קיום כאן.

אנחנו צריכים בכל זאת להביא לכך שהידיעות הללו יגיעו באיזו צורה ללב, או לפחות לאוזן של האנשים. העיתון יכול להיות אפילו לא 4 דפים, אלא 2 דפים, אבל לפחות שהם יקראו ויבינו את הדברים במשהו, ואז אולי להדפיס כמות כפולה. אני לא יודע, צריך לשקול את זה. זה בקשר לעיתון.

בזה שאנחנו עושים מאמץ ומפזרים את החומר, זה בכל זאת מגיע. אנחנו נמצאים בשטח, מבינים שזה "בני ברוך", מבינים על מה אנחנו ממליצים לעם ישראל ובכלל לעולם. מה תפקידנו בתוך המדינה ומה תפקידנו כלפי אומות העולם. אני חושב שבצורה קצרה, לא להתפזר לכל מיני דברים, אבל בצורה קצרה זה צריך להיות מובן. ומשעשינו את העבודה הזאת, את כל היתר אנחנו משייכים לבורא ולא לאנשים. מי הם האנשים האלה שיגיבו כך או יגיבו כך, הבורא מסדר את הכול. רוצה שיגיבו אז יגיבו, רוצה שלא יגיבו אז לא יגיבו.

תלמיד: אז עם מה צריך להיות החשבון שלנו, נניח שאין תגובה?

אם הייתי מתייחס אליכם לפי דרישה כזאת, מה הייתי עושה? כשאני מסתכל עליכם שאני משקיע כבר לא יודע כמה? כמה אתה נמצא אצלי כבר 12 שנה?

תלמיד: עוד מעט 16.

16, אז בכלל. אני מסתכל עליך 16 שנה וזה מה שיש לי? אלא מה. אז למה אתה כלפי הקהל שלא מוכן ולא רוצה ולא אכפת לו וממולא עם כל מיני שטויות, מה אתה רוצה ממנו? וחוץ מזה מה שעשית עשית, אתה צריך לדעת "שאני את שלי עשיתי, כל היתר זה הבורא".

תלמיד: לא צריכה להיות בכלל דרישה לתוצאות מוחשיות, מדדים, הצלחות, ניצחונות, מספרים?

האמת שאני לא רואה בזה כל כך צורך. אנחנו צריכים את זה כדי לשפר את היחס שלנו, כדי שכל פעם היציאה שלנו תהיה יותר טובה, יותר מתאימה, יותר קרובה לקהל, זה כן. אבל שאני אצפה ממנו לתגובה, אני לא רוצה שכר כזה לקבל.

תלמיד: יש כאן סכנה, כי יכול להיות שאני משקיע בכלל באיזשהו תחום הפצה שהוא לגמרי לא הכיוון הנכון.

תשתדל כמה שאתה יכול, לפי היכולת שלך, לפי הבדיקה שלך, תשתדל.

תלמיד: אני לא כל כך הבנתי. אם אני לא רואה תוצאות יפות באיזשהו תחום בהפצה?

תשתדל לעשות הפצה יותר יפה. תלך לקהל ותראה כמה מגיעה וכמה לא מגיעה ממנו תגובה, כדי לשפר, את זה כבר אמרתי. אבל לא לקבל את זה כשכר.

תלמיד: אבל איך אני אדע לשנות כיוון או לא לשנות כיוון?

תבדוק. אבל שוב אני אומר לך, שאני בודק את זה לא על מנת לקבל מהם תגובה יפה, "כמה שעכשיו מעריכים אותנו, מבינים אותנו", לא. זה נכנס קצת? קיבלו את זה בצורה רעה? גם טוב. כי מה אנחנו כותבים? אנחנו כותבים שהם לא בסדר, אנחנו כותבים שהם צריכים להתחיל להגיב נכון ולקבל את החיים בצורה אחרת ממה שהם, אחרת יהיו להם מכות וקשות ומי יודע מה, מה אנחנו כותבים? בשום צורה שהיא יותר טובה לאגו אנחנו לא כותבים. אז איך אתה רוצה שיהיה?

תלמיד: ואיך תכלס להתמודד עם התחושה של הכישלון, של ההשפלה?

זה לא כישלון. אם חילקתי 100,000 עיתונים, כבר יש משהו. נכנסתי למגע עם הקהל, מסרתי להם עיתון, עשינו פעולה קבוצתית, זה הכול יפה מאוד. אני רואה בזה דווקא מאמץ טוב. אמנם זה עולה לנו כסף, זה עולה לנו הרבה ריצות. אני חושב שיהיה זעזוע מזה בעם, אם רק נפזר את הדברים האלה בפריסה ולא נלך לפתח תקווה כל הזמן להכניס להם את זה, אם נכסה את הארץ, אני חושב שב-100,000 עיתונים אנחנו יכולים לעשות פעולת הפצה, פעולת התקשרות שלנו לקהל הרבה יותר טובה מאשר באינטרנט. כך אני מרגיש. ובסופו של דבר לא נורא אם נבזבז 20,000 שקל פעם בכמה חודשים, אין ברירה.

שאלה: גם אם אף אחד לא יקרא או לא יבוא לכנס כתוצאה, עדיין יש לזה תוצאה חיובית בעיניך?

אני לא חושב שאף אחד לא יקרא, אני חושב שבכל זאת יקראו משהו. אבל אפילו שלא יקראו, איזו מין התחלת קשר כן נמצאת בזה. כך אני מרגיש.

תלמיד: איך אתה מודד התפתחות של עם, לא של תלמיד או קבוצה?

שהוא יודע מי הם "בני ברוך" ומה אנחנו רוצים, בשתי מילים ולא יותר. "אלו אנשים שהם מדברים על איחוד העם". "אלו אנשים שאומרים שאנחנו בעצמנו אשמים באנטישמיות". "אלו אנשים שאומרים שאם לא נתחבר, יהיה לנו רע". בסדר. שלוש, ארבע ידיעות כאלו עלינו, זה מספיק.

תלמיד: מה מזה שהוא יודע שאלה עוסקים באיחוד, בחיבור?

כבר יש להם דעה עלינו, שאנחנו קוראים לכל העם להתחבר. כי בזה יהיה לנו כוח, בזה תהיה לנו הצלה מכל מה שקורה לנו. שפירוק, פירוד, ריחוק, מה שיש בעם זאת הסיבה לכל הרע. כאלו בולטים הם צריכים לקלוט.

תלמיד: קבלתי גם היום הערות על העיתון. אני רואה שזו אותה הערה שחוזרת, מהעיתון הראשון עד היום כל הזמן. בשביל מה להכניס את הסיפור של אברהם כל הזמן, בשביל מה אתם כל הזמן עם האנטישמיות, הקהל לא מעוניין בזה.

אלא מה להכניס, אופנה?

תלמיד: חינוך, זוגיות, דברים כאלה רק מהכיוון הזה. לא צריך בכלל לדבר על אנטישמיות לא אכפת לישראלים מזה. בשביל מה אתה מבזבז מקום על זה?

אתה מכין אותם למכות שעוד מעט יבואו. אתה תראה שיבואו, הם כבר בדרך כל הנציגים היפים האלה של טראמפ לעשות כאן שלום.

תלמיד: כן, בשבוע הבא הם מגיעים לפה. על אברהם אפשר לוותר?

אתה יכול לוותר על הכול גם על הקדוש ברוך הוא, אין לי שום בעיה עם איך שאתה מוותר. רק איך תסביר מאיפה האומה, מה יסודה וכולי, מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה? אתה צריך להגיד את זה במשהו.

זה שאנשים חכמים אומרים שמספיק כבר לקרוא על זה, שיסבירו את זה בצורה אחרת. שיסבירו את כמה הבולטים שאמרתי עכשיו, את הנקודות האלה, איך הם מגיעים להסביר להם. דרך אופנה? בבקשה, אני אשמח אם זה אפשרי. או דרך מה עוד חוץ מאופנה הם אמרו?

תלמיד: חינוך, זוגיות.

זוגיות בבקשה, תסבירו לנו דרך זוגיות שאנחנו צריכים להיות מחוברים, אין שום בעיה. תדבר על כל דבר. כמה שתדבר על לכלוך יותר, תהיה יותר קרוב לקהל, ודאי. דברים פיקנטיים למיניהם, ודאי. אבל חייבים להשתדל בכל זאת לשמור על האיכות שלנו, על היעוד שלנו, על המסר שלנו. אז כשאומרים לך שאתה כבר דוקר להם באברהם, בסדר שידעו את זה.

שוב, תמצאו סיפורים יותר קרובים לעם, סקסיים כאלה שיתפסו אותם ויסבירו להם מאיפה אנחנו וכולי. אל תיכנס דרך אברהם, תיכנס דרך גנטיקה. שעם ישראל לפי המחקרים הגנטיים החדשניים הוא מגיע משם ומשם וכולי. תתפוס אותם בצורה כזאת, בבקשה.

תלמיד: אני חושב שצריך להבין שיש פה שתי פעולות שאנחנו צריכים לראות. החלוקה עצמה, ההשתתפות שלנו כקבוצה בפעולה הזאת, היא ממש חיונית, אי אפשר בכלל להעלות פה שאלה האם תצא מזה תועלת או לא, זו חובה. והעיתון עצמו, לפי מה שאתה אומר, אפשר לעשות אופטימיזציה ולראות איך זה מתאים לקהל ואז באמת יצא מזה משהו טוב בטוח.

בסדר גמור, יש לכם עכשיו אפשרות להשתתף. תתחילו לכתוב לעיתון הבא כל מיני דברים שאתם חושבים שזה טוב שהם יגיעו לקהל.

תלמיד: עוד הצעה קצרה. אולי האנשים שאחראים לכתוב את הטקסט, יצאו איתנו ביחד פעם אחת לקהל. וזה שהוא אפילו עומד ומסתכל על האדם שהוא רוצה לתת לו עיתון, הוא יבין מה האדם הזה. כי אנחנו לא מבינים את הקהל הזה. אדם שעובר מסתכל על הטלפון, רץ לרכבת, אתה רוצה לגשת אליו, אתה מזה תבין כבר מה תכתוב בעיתון, באיזו צורה אתה תכתוב את זה, בקצרה וכן הלאה.

יכול להיות שאתה צודק.

(סוף השיעור)

---

1. "מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, דף ע"ה, א' גמרא)↩