שיעור בוקר 11.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', דף תרא, עמ' 601, חלק ח'

דברי האר"י, אותיות ה'-י"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות". כרך ג'. בדף תרא, 601, חלק ח'. דברי האר"י, אות ה'.

אות ה'

"והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."

קריין: אות ה' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו' עש"ה.)

ותדע, שמכאן, יוצא הכלל אשר כל עלית מ"ן הם מתחתון לעלי עליון והעלי העליון מתקנם בשביל העליון. כי זו"ן מעלה את המ"ן בשביל העליון שלהם שהם ישסו"ת, אל העלי העליון שהם או"א, ואו"א מתקנים אותם בשביל ישסו"ת. וכן בכל המדרגות. והוא כי כל עלית מ"ן, גורם להוריד הה"ת מנקבי עינים למטה, שעי"ז קונה את הג"ר. ונמצא בשעה שזו"ן מעלים את מ"ן דישסו"ת, גורמים בזה להוריד את הה"ת מעינים דאו"א למטה, שאז נמצאים ישסו"ת מתחברים עם או"א למדרגה אחת, וקונה ישסו"ת את ג"ר שלו, דהיינו בחינת או"א. והנך רואה, שהמ"ן שזו"ן העלו לצורך ישסו"ת, עלו לבחינות או"א, דהיינו לה"ת שבעינים דאו"א, שהורידו אותה למטה, ותיקנו בזה המוחין דישסו"ת. הרי שהתחתון העלה את המ"ן בשביל העליון שלו שהם ישסו"ת, לעלי עליון שלו שהם או"א, ואו"א נזדווגו יחד על המ"ן והורידו את הה"ת מעינים שלהם למטה, וחיברו בזה את ישסו"ת למדרגת עצמם, וקנה ישסו"ת הג"ר שלו, ובזה תבין מה שהרב מדמה שם (דף שצ"ו אות ו') את ע"ב ס"ג לאו"א וישסו"ת. ע"ש.

וענין זה התחיל בעלית המ"ן הראשונה שהיתה בעולמות, שהיא עלית מ"ן של נה"י הפנימים דא"ק, אל הטעמים דראש הס"ג, שבדברי הרב הנ"ל בדף שצ"ו. ששם הוריד הה"ת מעינים לפה דס"ג. כנ"ל בתחלת הדבור. אמנם כאן כיון שה"ת עלתה לכתר, שה"ס המצח, ע"כ ירדה הה"ת ממצח לפה, כמ"ש לפנינו.

וזה אמרו, "שע"י עלית המ"ן דז' אורות נזדווגו בחינת הויה דע"ב דיודין, שהם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ". כי ראש הס"ג מכונה בשם אזן חוטם פה, משום שהבחינה העליונה שבו הוא אור האזן, דהיינו בינה. והוא מלביש לפרצוף ע"ב דא"ק מחזה ולמעלה עד הפה דע"ב. וע"כ נבחנים חג"ת דע"ב דא"ק לבחינות מוחין אל הס"ג, וגם לכללות המוחין הנמשכים מא"ק, כי הפרצוף הא' דא"ק נשגב מן העולמות ואינם מאירים זולת דרך חג"ת דע"ב שהם המוחין דס"ג דא"ק. ואחר שהארת המוחין מע"ב אלו, נמשכת לראש הס"ג, דהיינו אל הטעמים, הנה אז יורדת הה"ת ממצח לפה, כמ"ש.

הטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה: וצריך שתדע כאן, כי סוד השבירה מתחלת עוד לפני עולם הנקודים, דהיינו בט"ת דפרצוף ס"ג דא"ק, הנקראות נקודות דס"ג, שהמה נתפשטו מטבור ולמטה דס"ג עד סיום רגליו כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ג אות ג') כי מתוך שנתפשטו מטבור ולמטה במקום הנה"י דא"ק הפנימים, ע"כ נתערבו בבחי"ד, שזה גרם לצמצום שני בהעולמות, המכונה צמצום נה"י דא"ק. כי מחמת התערבות בחי"ב, שהיא בינה, בבחי"ד שהיא מלכות. קבלה הבינה בחינת הצמצום שבמלכות. וע"כ יצאו בינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ, שאח"פ דראש יצאו לבחינת גוף, ובינה וזו"ן דגוף יצאו לבחינת נה"י למטה מטבור, ובינה וזו"ן של ע"ס דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מן אצילות ונעשו לבי"ע דפרודא.

הרי שגם בס"ג יצאו בינה וזו"ן דנה"י ונפלו לבי"ע, דוגמת שבירת הכלים. אמנם זה נעשה רק בנקודות דס"ג, שנתפשטו מטבור ולמטה ונתערבו בה"ת כנ"ל, אבל אין זה נוגע כלום לחצי העליון דס"ג שנקרא טעמים, המסתיימים למעלה מטבור דא"ק. וזה אמרו, "שעליות מ"ן היה אל הטעמים דס"ג שלא היה בהם שום שבירה". כמבואר.

היוצאים מן הבל אח"פ רק על בחינת עצמם ופנימיותם: כי יש ב' מיני אח"פ: א', ראש דס"ג שנקרא טעמים דס"ג, שלהיות קומתו עד בינה הוא נקרא בשם אח"פ. וב', הוא הבלי אח"פ שיצאו לחוץ מהמדרגה, כנ"ל, ונבחנים לענפים היוצאים לחוץ מס"ג שהם השערות דיקנא דס"ג, הנעשים שורשים אל הג"ר דנקודים. כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ד אות ד') וזה אמרו, שהזווג דע"ב היה עם האח"פ שהם הטעמים דס"ג, ולא עם פרצוף השערות שיצאו לחוץ, שהן בחינות הנקודות דראש הס"ג שהיה בהן שבירה, כנ"ל.

והגם שהעליון המיוחס לע"ס דנקודים, הוא רק הנקודות דס"ג, דהיינו השערות דיקנא, כנ"ל. אמנם הן בטלות בטעמים דס"ג ואינן עולות בשם כלל, כי הזווג דע"ב מחבר אותן למדרגת ראש דס"ג בשעת הזווג, כנ"ל (דף תר"א ד"ה המוחין דא"ק, ע"ש. )"

שאלה: בעל הסולם אומר כאן שהתחתון זוכה למ"ן דעליון ומעלה אותו לעלי עליון. איך הוא עושה את זה? איך הוא זוכה במ"ן של העליון שלו?

בזה שמצטרף לעליון.

תלמיד: מה זו הפעולה הזאת?

מתבטל כלפי העליון. כשמתבטל כלפי העליון הוא נכנע ונכלל בחיסרון של העליון.

שאלה: אם הבנתי נכון זו"ן רוצה בשביל הישסו"ת, הוא רוצה בשביל העליון, בשביל ישסו"ת, והוא פונה לאבא ואימא. אבל אין לו בכלל נגיעה באבא ואימא, אז איך הוא מעלה מ"ן למשהו שאין לו בכלל נגיעה בו?

חכה. זו כאילו שאלה, אבל תראה שאין שאלה. לאט לאט, צריכים להיכנס להילוך הזה איך שהוא חושב.

קריין: אות ו' למעלה.

אות ו'

"וכאשר נזדווגו יחד," ע"ב ס"ג "נולד מהם אור חדש על ידי הזווג הזה. וזה אור חדש, הוא בחינת שם מ"ה דאלפין. וגם הוא נחלק לד' בחינות טנת"א הכוללים כל האצילות, והוא כזה: כי הטעמים דמ"ה הוא בחינת עתיק יומין, והנקודות דמ"ה הם א"א, והתגין דמ"ה הם או"א, ואותיות דמ"ה הם זו"ן. ומציאות שם מ"ה דאלפין הזה, יוצא מן המצח דא"ק."

קריין: אות ו' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"מ"ה דאלפין: היינו הוי"ה במילוי אלפין, כזה: יוד הא ואו הא. וסוד המילוי עם אלפין מורה, על תיקון השבירה, כי אור החדש הזה היוצא מזווג דע"ב וס"ג, מחזיר את אח"פ שנשברו מן המדרגה, אל מדרגתם כבתחילה." מתקן צמצום ב'. "וענין זה מרומז בצורת א' כי בה ב' יודין ופרסא ביניהם:" גלגלתא עיניים ואח"פ זה שני יודין והאלכסון זה פרסא "אשר יוד עליונה, היא כתר וחכמה שנשארו בהמדרגה, וה"ס מים עליונים. והיוד התחתונה, היא אח"פ, דהיינו בינה וזו"ן שנשברו מהמדרגה ויצאו לחוץ, וה"ס מים תחתונים. והקו המבדיל ביניהן הוא הפרסא, וסוד הרקיע המבדיל בין מים עליונים למים התחתונים. וע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, יוצא אור חדש ובוקע להאי פרסא, ומחבר האח"פ בחזרה אל המדרגה."

"ואע"פ שענין שבירת אח"פ קרה עוד בפרצוף נקודות דס"ג, כנ"ל, ומ"מ הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין ולא במילוי אלפין. אמנם כיון שהשבירה היתה בחצי התחתון דס"ג שהם הנקודות, כי בחצי העליון לא היה שום שבירה, כנ"ל בדברי הרב, אשר בטעמים דס"ג לא היה בהם שום שבירה ולפיכך חציו העליון שהם יוד הי, הם במילוי יודין, אבל חציו התחתון כבר יש מילוי, א' בואו שלו, שהא' הזו רומזת על שבירת אח"פ שהיתה שם. ותדע שהא' הזו שבמילוי ואו דס"ג, נחשבת לשורש של שם מ"ה דאלפין. ועי' לעיל בלוח התשובות לפירוש המלות חלק ו' תשובה א'."

שאלה: המילוי דאלפין, האם הוא תמיד יוצא מראש דמצח?

מצח זה מקום הזיווג דעביות דשורש שזה עולם האצילות. כך הוא יצא. א'/שורש זה הרשימו הכללי שעל זה יוצא עולם האצילות. מילוי האלפין אומר על צמצום ב'. צמצום ב' יכול להיות גם בעביות ב' ג' וד'. צמצום ב' רק אומר שאנחנו לא משתמשים כרגע בכלים דקבלה.

שאלה: בעל הסולם והאר"י מחלקים גלגלתא עיניים לכתר וחכמה וג"ר דבינה, ואת האח"פ לז"ת דבינה וזעיר אנפין ונוקבא, כך זה במקומות מסוימים. וכאן הוא כותב למים עליונים רק את כתר חכמה ואת כל בינה הוא מייחס לאח"פ.

זה לא קריטי. זה לא חשוב. כל הכלים דהשפעה שייכים לגלגלתא ועיניים, ודאי ששייכים להם ג"ר דבינה, וכל הכלים דקבלה שזה מז"ת דבינה ומטה, מפרסא ולמטה שייכים לאח"פ.

שאלה: בעל הסולם מדבר על שבירה בס"ג, איזו שבירה מתרחשת בס"ג? אנחנו יודעים שיש שם צמצום ב'.

צמצום ב', עולם הנקודים, שבירת העולם הנקודים, כל זה שייך לס"ג. אחרי השבירה הזאת שבס"ג יוצא לנו רשימו א'/שורש מצומצם ומזה מתחיל עולם האצילות. שבירה זה נקרא ההזדככות הסופית של פרצוף ס"ג. לכן איפה נעשתה השבירה? בס"ג. יותר נכון בנקודות דס"ג, יותר נכון בעולם הנקודים, יותר נכון בגדלות דעולם הנקודים. אבל הכול שייך בכל זאת לס"ג.

שאלה: לא מזמן היו בירורים ביחס לגלגלתא עיניים ואח"פ והשאלה היא, האם אחרי צמצום ב' החלוקה לגלגלתא עיניים ואח"פ היא אולי לא רק בראש?

בכל מקום שיש לנו כלים דקבלה וכלים דהשפעה ואין לנו מספיק כוח לעבוד עם כלים דקבלה, אז יש הבדל בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה שעם כלים דהשפעה מותר לעבוד ועם כלים דקבלה אסור לעבוד, לכן כל עשר הספירות מתחלקות לגלגלתא עיניים ואח"פ. אז כתר, חכמה וג"ר דבינה זה כלים דהשפעה, אין בהם צמצום ב'. וז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות הם כלים דקבלה, יש בהם צמצום ב'. כי צמצום ב' אומר שעם כלים דקבלה אי אפשר לעבוד. אין כוח לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: גלגלתא עיניים ואח"פ בגוף?

אין הבדל בין ראש וגוף, רק ראש זה בכוח וגוף זה בפועל. ואם אין לי כוח לעבוד עם כלים דקבלה אז גם בראש אסור לי לעשות בהם חשבון וגם בגוף אסור לי להשתמש בהם בפועל. אין כוח.

שאלה: מה הוא בעצם הזיווג שהוא עושה פה? זאת אומרת, על אח"פ של כל האצילות? האם כל זו"ן דאצילות מעלה מ"ן?

לא יודע, הוא לא מסביר את זה. אני מבקש ממך, רק תשאל קודם כל את עצמך מה אתה הולך לשאול.

שאלה: מה זאת אומרת מילוי אלפין?

יש מילוי אלפין ומילוי יודין. אלפין זה סימן לצמצום ב', יודין סימן למצמום א'. י' מסמל לנו את אור החכמה וא' מסמל לנו את אור החסדים, שאי אפשר להשתמש באור החכמה.

קריין: אז אנחנו בעמוד תרג. בטור ב' למטה. באור פנימי של אות ו'.

"טנת"א הכוללים כל האצילות: הטעמים הם כתר, והנקודות חכמה, והתגין בינה, והאותיות זו"ן. אשר הטעמים דמ"ה שהם כתר, הוא עתיק יומין דאצילות. וא"א, הוא חכמה דמ"ה, ואו"א הם בינה דמ"ה. וזו"ן הם ז"ת דמ"ה שנקראות אותיות.

יוצא מן המצח דא"ק: כלומר, שעלית מ"ן היה אל המצח, דהיינו לספירת הכתר דראש, שנקרא גלגלתא, ששם הוא המצח. וטעם הדבר הוא, כי הבחינה האחרונה של הנקודים, הוא בחי"א, וע"כ לא נשאר בהמסך זולת בחינת העביות של הכתר, (כנ"ל דף תקצ"ט ד"ה גזר עש"ה.)

וצריכים לזכור שאין עלית מ"ן אלא לבינה, כנ"ל, ולפיכך אין הכוונה שהמ"ן עלו לכתר דכתר, אלא לבינה דכתר. ובאמת הגלגלתא נחשבת רק לבינה דכתר, כמ"ש הרב (בעץ חיים שער י"ט פרק ח') ע"ש. ותשכיל עם זה, כי הגלגלתא נחלקת דוגמת הבינה ודוגמת הת"ת, ששליש העליון שלה היא תמיד מכוסה ונעלם באחורים דבינה, אלא רק בב"ש תחתונים, שהם בחינת ז"ת דבינה, ובחינת מחזה ולמטה דת"ת, שם מתגלה ההארת חכמה, כמ"ש לעיל (דף תקכ"ד ד"ה עתה) ותדע שז"ס פנים ואחורים דגלגלתא. כי מהמצח ולמעלה הוא בחינת ש"ע דת"ת הנעלם ומכוסה באחורים דאמא, וע"כ מכסים שם השערות רישא. ומקום הפסק השערות רישא ולמטה עד העינים, זה המקום נקרא בשם מצח. והוא בחינת ב"ש ת"ת המגולים שמחזה ולמטה ששם כבר נפסק יסוד דאמא. וזה אמרו "ומציאת שם מ"ה דאלפין הזה יוצא מהמצח דא"ק" כי שם מתחיל מציאות הגילוי דהארת חכמה, כנ"ל. אבל למעלה משם, הוא מכוסה בשערות רישא כי הוא בחינת ג"ר דבינה, ושליש עליון דת"ת, שהארת חכמה לא יכולה להתגלות שם. והבן היטב."

אנחנו למדנו את זה כבר לא פעם, שיש לנו כתר, חכמה, ג"ר דבינה שהם כלים דהשפעה, ומז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, כלים דקבלה שנקראים אח"פ. אז בגלגלתא עיניים, כתר, חכמה וג"ר דבינה אין הבל, אין אור חוזר, הסתכלות דא"ק, אלא למה שיכול לצאת פרצוף זה רק על הכלים של הז"ת דבינה, אלו כבר כלים דקבלה, אמנם שמדברים כאן על הכתר, על עביות מאוד דקה, אבל בכל זאת אלו כבר כלים דקבלה ולכן משם נולד העולם החדש, עולם האצילות. הבל זה נקרא עביות בכל זאת, הבל האוזן, הבל החוטם, הבל הפה.

קריין: אות ז' למעלה.

אות ז'

"וכבר ביארנו לעיל כי הדברים הולכים במדרגה: כי הבל האזן אינו נרגש ומועט מן הבל היוצא מן החוטם, והבל החוטם מועט מהבל הפה, אמנם בזה נשתוו שלשתן שמעלים הבל." שכל אחד מהם יש לו אור חוזר. "אך העין אין לו הבל אלא הסתכלות בלבד, וטעם השינוי הזה, לפי שהג' הם בחינת טעמים, אך העין, הוא בחינות נקודות ס"ג, שהוא למטה ממדרגת הטעמים."

קריין: שוב אות ז'.

אות ז'

"וכבר ביארנו לעיל כי הדברים הולכים במדרגה: כי הבל האזן אינו נרגש ומועט מן הבל היוצא מן החוטם, והבל החוטם מועט מהבל הפה, אמנם בזה נשתוו שלשתן שמעלים הבל." אוזן, חוטם, פה, יש להם הבל, יש להם אור חוזר. יש להם מספיק עביות כדי לייצר את האור החוזר, זאת אומרת יש להם כבר כלים. מה שאין כן, "אך העין אין לו הבל אלא הסתכלות בלבד, וטעם השינוי הזה, לפי שהג' הם בחינת טעמים, אך העין, הוא בחינות נקודות ס"ג, שהוא למטה ממדרגת הטעמים."

ובכל זאת אנחנו מרגישים, אם מישהו מסתכל עלי מהצד, אני מרגיש שמסתכלים, זה גם כן מגיע כהבל. מה שאין כן אם מישהו חושב, זו כבר בעיה לתפוס שמישהו חושב. זה עניין של הבל, כי זו צורת ההתקשרות.

קריין: אות ז' למטה, באור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ז'

הדברים הולכים במדרגה: כלומר כי ההשתלשלות הולכת על פי סדר המדרגה, של העביות שבמסך. כי יש בו ה' בחינות של עביות, הנבחנות לפי הספירות דאו"י. וג' בחינות הראשונות, שהן בחי"ד, בחי"ג, ובחי"ב, הנקראות פה, חוטם, אזן, הם הבלים ממש, כי הם מעלים או"ח המכונה הבל, באופן שמספיק ליציאת פרצוף ברת"ס, והם ג' הפרצופים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק. כנודע. אמנם בחי"א דעביות אינה מעלה הבל שיספיק להתפשטות אל הגוף, וע"כ היא מכונה בשם הסתכלות דק. ומכ"ש בחינת העביות דשורש הנקראת כתר, שאין לה הבל להתפשטות גוף. אלא ע"י עלית ה"ת לעינים נעשה גם בחי"א מוכשרת ליציאת פרצוף, שהוא הפרצוף הנקרא נקודים או ב"ן. וכן ע"י עלית ה"ת לכתר, דהיינו אל המצח, נעשה גם בחינת השורש דמסך ראוי ליציאת פרצוף, והיינו פרצוף שנקרא מ"ה החדש, שהוא ע"ס דאצילות. ולפיכך מכונה האו"ח הזה היוצא על ה"ת שעלתה למצח, רק בשם גילוי הארה, או רצון, ולא בבחינת הבל או הסתכלות, להורות שאין בו בחינת עביות ממש, אלא בחינת שורש של העביות, וע"כ מכונה רצון. כי ד' בחינות העביות הן הגדלות שברצון לקבל בסדר המדרגה, כנודע. אמנם בחינת השורש שלהן היא בחינת רצון להשפיע לבד, כנודע, ואין בו מרצון לקבל כלום, רק מה שהוא שורש להם. ולכן נקרא רצון סתם. או רעוא דמצחא. והבן זה מאד." מצח הרצון, רעוא דמצחא, זאת אומרת, אין כאן שום דבר חדש. בעל הסולם מסביר רק על ההבדלים בעביות, במסך ונותן להם שמות, שאנחנו נתרגל אליהם. זה קצת מבלבל אולי, בקיצור הכול תלוי במסך ועביות,.

קריין: אות ח' למעלה.

אות ח'

"והנה אור שם מ"ה החדש הזה, היוצא מן המצח דא"ק," א"ק, הכוונה ס"ג, זה בכל מקום ככה כי אין לנו קשר עם הא"ק כולו, רק מס"ג יוצא לנו עולם האצילות וכל מה ששייך לנו. העליון שלנו הגדול,השורש שלנו, זה ס"ג.

"והנה אור שם מ"ה החדש הזה, היוצא מן המצח דא"ק, הוא אחרון מכולם, לכן אין בו, לא בחינת הבל, כמו הג', ולא בחינות הסתכלות כמו נקודות העין, ואין בו רק בחינת הארה לבד, וזה שנזכר בזוהר, באדרא זוטא, במצחא אתגלי וכו'. כי אין בה רק גילוי הארה לחוד. גם זה מ"ש בזוהר במקומות רבים, כד סליק ברעותא למברי עלמא דאצילות. פירוש כי מצח הרצון דא"ק סליק ברעותיה למברי עולם האצילות על ידי אור מ"ה חדש היוצא ממנו, אשר על ידו נתקן כל האצילות. נמצא כי פירוש רעותא, הוא סוד מצח הרצון הנזכר, כי תרגום רצון רעותא."

זאת אומרת ממצח זה ראש דס"ג ועל צמצום ב' שם, יוצא לנו עולם האצילות וכל מה שיש לנו למטה. ומהמצח דראש דס"ג ומעלה זה בכלל לא שייך לנו. לכן זה נקרא "מצח הרצון".

אות ט'

"ולפי שבחינת ע"ב הוא בראש הא"ק, שהם בחינת המוחין, ומקומם הוא מבפנים כנגד מקום המצח, ושם נזדווגו המוחין שהם בחינת ע"ב, עם בחינת ס"ג שהם אח"פ הטעמים דס"ג, שהם למטה מהמוחין בסוף הראש, ולכן מרוב האור שיש שם בזה המצח על ידי הזווג הנ"ל, יצא אור חדש ממנו ולמטה, שהוא שם מ"ה החדש."

קריין: שוב אות ט'.

אות ט'

"ולפי שבחינת ע"ב הוא בראש הא"ק, שהם בחינת המוחין, ומקומם הוא מבפנים כנגד מקום המצח," זאת אומרת שע"ב נמצא בתוך הס"ג, כמו שלמדנו שבטעמים דס"ג יש לנו ג' דהתלבשות וזה ע"ב עובד שם, אור החכמה נמצא בתוך הבינה, אחרת בינה לא יכולה להתגבר בחסדים. כי אור חסדים לא מגיע לנו מלמעלה, מלמעלה מגיע רק אור החכמה, כהתגברות על אור החכמה שלא רוצים לקבל, אז מזה יוצא אור החסדים. "ושם נזדווגו המוחין שהם בחינת ע"ב, עם בחינת ס"ג שהם אח"פ הטעמים דס"ג, שהם למטה מהמוחין בסוף הראש, ולכן מרוב האור שיש שם בזה המצח על ידי הזווג הנ"ל, יצא אור חדש ממנו ולמטה, שהוא שם מ"ה החדש." זאת אומרת, כך נולד עולם האצילות, מהמצח דראש דס"ג.

קריין: אות י'.

אות י'

"והנה כאשר יצא זה האור החדש, שם מ"ה דאלפין, בירר מהנקודות דס"ג שבהם היתה השבירה, מה שיוכל לברר מהם, ונשתתפו ונתחברו עמו," אחר כך בא עולם האצילות והוא מתקן את השבירה, "ואז נעשה המ"ה בחינת דכורא, וס"ג נעשה בחינת נוקבא." כי מ"ה, שזה עולם האצילות, מתקן את ס"ג, את נקודות דס"ג שנשברו ולכן התחתון כאן יוצא כעליון, כי הוא המתקן את מה שנשבר. "אלא להיות שהס"ג זה נעשה נוקבא אל המ"ה, לכן קנה לו עתה שם אחר, והוא שם ב"ן דההין, כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. ואינו נקרא עתה בשם ס"ג, אלא בשם ב"ן."

לכן עולם האצילות נקרא מ"ה החדש, והוא בכלל לא מ"ה, אלא כך לפי תפקידו, כי הוא צריך לתקן את עולם הנקודים, ועולם הנקודים נקרא ב"ן, וצריכים לתקן אותו. לכן עולם האצילות נקרא מ"ה החדש. זאת אומרת, יש כאן בעיה, בלבול בשמות, כי לפי הסדר תמיד זה היה שהעליון יותר גדול מתחתון וכאן העליון נשבר, והתחתון בא ומתקן אותו.

קריין: אות י' למטה.

פירוש אור פנימי לאות י'

"בירר מהנקודות דס"ג שבהם היתה השבירה, מה שיוכל לברר מהם: אשר בירור זה מתחיל מראש הב' דנקודים, שהוא כתר דנקודים, אבל הראש הא' דנקודים, העומד למעלה מטבור, לא נתחבר עם המ"ה החדש הזה, משום שבו לא היה שום שבירה, משום שהמסך עומד למטה הימנו, ואין העביות שבמסך יכולה לפגום למעלה ממקום הויתה. כנ"ל בחלקים ו' ז'. ויתבאר עוד לפנינו."

שאלה: מה זה ראש מעל הטבור? על איזה ראש הוא מדבר?

הוא מדבר על ראש דס"ג, ואחר כך למטה מראש דס"ג יש לנו ראש דנקודים, זה ישסו"ת, שעומד בין הראש דס"ג לטבור הכללי ורק אחר כך יוצא ראש שהוא הנקודים, שזה כתר, ראש דהתלבשות, ואבא ואמא, ראש דעביות, וזה כבר שייך לנקודים גופא.

"וס"ג נעשה בחינת נוקבא: אין הכונה על ס"ג דא"ק, רק על ע"ס של הנקודים, שהרב מכנה אותן בשם ס"ג, משום שהכלים שלהם הם מבחינת ט"ת דס"ג, הנקראות נקודות דס"ג. כנ"ל דף תס"ג ד"ה המלכים. עש"ה." זאת אומרת, כלים דנקודים, הם נקודות דס"ג. זאת אומרת, זו בכל זאת עדיין דרגת בינה.

קריין: אות י"א למעלה.

אות י"א

"והענין הוא כי שם ס"ג הוא כללות טנת"א, אמנם אלו שהם נקודות דס"ג בלבד, אינו נקרא ס"ג כמו הכלל, כי אינם אלא פרט אחד שבשם ס"ג, ולכן כאשר זה הפרט שהם הנקודות, נתחבר עם שם מ"ה, ונעשה אליו בחינת נוקבא, לכן נקרא עתה בשם ב"ן." זאת אומרת, כשנקודות דס"ג, מתחברות לעולם האצילות גם הן נקראות ב"ן.

שוב אות י"א.

אות י"א

"והענין הוא כי שם ס"ג הוא כללות טנת"א, אמנם אלו שהם נקודות דס"ג בלבד, אינו נקרא ס"ג כמו הכלל, כי אינם אלא פרט אחד שבשם ס"ג," רק נקודות, "ולכן כאשר זה הפרט שהם הנקודות," דס"ג, או יותר נכון עולם הנקודים. כי בנקודות דס"ג אנחנו מדברים על צמצום א', וכאן אנחנו מדברים כבר על צמצום ב', בשבירה וכול מה שיהיה. כי "כאשר זה הפרט שהם" עולם הנקודים, "שהם הנקודות," עולם הנקודים, "נתחבר עם שם מ"ה," זה עולם האצילות, "ונעשה אליו בחינת נוקבא," עולם הנקודים כלפי עולם האצילות נעשה כנוקבא. כי עולם האצילות צריך לתקן אותו ולמלא אותו, "לכן נקרא עתה" נקודות דס"ג "בשם ב"ן." למה ב"ן? מפני שיש מישהו עליון, שזה עולם האצילות, שמתקן אותו.

שאלה: ברור למה הוא ב"ן בגלל היחס שלו למ"ה, האם יש לו קשר לב"ן בא"ק?

לא, זה לא שייך, השמות הם רק לפי עניין.

שאלה: תחתון שעובד בהדדיות על המ"ן של העליון נקרא נקבה, נקבה שלו?

לא, אתה שואל שאלה ערמומית. לא, זה יכול להיות אפילו, זה שמעלה את המ"ן לאו דווקא נקרא נקבה. יש בזה הרבה דברים. מצד אחד זה נקרא התגברות ויכול להיות שבזה הוא גבר, וכלפי מישהו אחר הוא יהיה נקבה, או כלפי מישהו אחר הוא יהיה כתינוק, כעובר וכן הלאה. זאת אומרת, כל אחד כלפי התפקיד שלו, לעומת כלפי איזה מדרגה שהיא.

קריין: אות י"א למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"א

"נקודות דס"ג בלבד, אינו נקרא ס"ג כמו הכלל: כנ"ל בדיבור הסמוך שע"ס דנקודים מכונות לפעמים בשם ס"ג, משום שכלים שלהן הם מנקודות דס"ג, דהיינו מחצי התחתון שלו, וזה אמרו ''שהם נקודות דס"ג בלבד אינו נקרא ס"ג כמו הכלל, כי אינם אלא פרט אחד" כי העיקר של הס"ג הם הטעמים שבו, שפירושם בטרם שהמסך שבו התחיל להזדכך, שיש שם קומת חכמה כנודע," בינה היא בעצם חכמה, כי לא יכול בינה אלא בפנים שאין חכמה. על מה היא מתגברת, על מה היא אומרת אני לא רוצה לקבל? זה אופי של בינה, לכן לא יכול להיות בינה אם אין בה חכמה. "אבל אחר שהתחיל להזדכך מקומה זו כבר אין בו קומת ס"ג. ועי' לעיל באו"פ (דף ש"צ ד"ה וס"ג) עש"ה שנתבאר זה בהרחבה."

שאלה: אז למה הוא נקרא ב"ן?

לפי התפקיד שלו כלפי עולם האצילות, הוא, שצריכים לתקן אותו, נקרא ב"ן. ועולם האצילות לעומתו נקרא מ"ה, אבל מ"ה החדש. יש לנו מ"ה העליון, זה הפרצוף למעלה מטבור, שנולד מראש דס"ג צמצום א'. ואצילות, שנולד גם ממצח דראש דס"ג צמצום ב', הוא נקרא ב"ן. הוא הכי קטן ואין בו שום דבר בכלל, איך שהוא יצא, אבל בגלל שהוא בכל זאת שלם בזה שאין לו פגמים, וכנגדו יש פגמים שבורים, פרצופי עולם הנקודים, לכן למרות שעולם הנקודים כלפיו הוא גדול, נקרא ב"ן, ועולם האצילות נקרא לעומתו מ"ה החדש. הכול לפי התפקיד.

אתה יכול לשאול איך יכול להיות שגלגלתא ועיניים מעביות דשורש דצמצום ב', שזה יוצא עולם האצילות, איך יכול להיות שזה משהו שמתקן את עולם הנקודים שהיה בד' דעביות ונשבר מאור החכמה הגדול, איך יכול להיות שזה בכלל נוגע לזה? איך יכול להיות שיבוא תינוק, הוא אפילו לא יבוא, הוא לא יכול להגיע, כי אין לו שום פעולה מעצמו, ויתקן את העולם השבור של גמר התיקון, של עולם הנקודים? אז זה מפני שיש לו כלים לא שבורים ובכל היתר הוא יכול להתחבר לעליונים ואז להעביר דרכם את כל האורות של התיקון והמילוי.

זה מה שעושה בעצם עולם האצילות, לכן הוא נקרא אצילות, אצלו, מה יש לו? כלום מעצמו, אלא לאט לאט הוא מקבל מלמעלה אורות לתיקון הכלים של עולם הנקודים ומילוי של עולם הנקודים. וככה אנחנו מגיעים, זו כל העבודה שלנו, להשתתף בזה.

שאלה: למי אצילות מעלה את המ"ן שלו כדי להיתקן?

אני לא יודע. לא כתוב באף מקום.

תלמיד: כי נראה שיש פה איזשהו הפסק, אם הוא מתקן את העליון שלו אז אין לו למי להעלות את המ"ן שלו.

כן, מאיפה הוא נולד?

תלמיד: מא' שורש צמצום ב' שעלה לראש דס"ג.

מראש דס"ג, זאת אומרת האצילות שייך לראש דס"ג. מאיפה שאתה יצאת לשם אתה פונה. אתה יכול להגיד שאצילות יצא אחרי שנשבר עולם הנקודים, אבל לא על השבירה. מה נשאר לנו אחרי השבירה של עולם הנקודים, איזה רשימו נשאר שלא נשבר?

תלמיד: נשאר לנו רק א' שורש צמצום ב'.

זה רשימו, זה חלק מהא-לוהות שאותו אתה יכול לגדל, לטפח, אתה יכול לעשות עימו מה שאתה רוצה. אם תיקח את הרשימו הזה הכי קטן דווקא שלא הייתה בו שבירה, ותתחיל על ידו לתקן את הכלים השבורים, אתה לא צריך יותר כלום.

יש לך ערימה של זבל, הכול שבור, ויש לך חוט אחד קטן ששייך למקור. על ידו אתה מגיע ואת כל הזבל הזה אתה מתחיל לברר ולחבר ולתקן ולמלאות עד שמתקן את כולך, אין שום בעיה. אבל בזמן שאתה מתקן אתה בודק, למה זה שייך, איך זה צריך לעבוד לעומת זה ואיך זה קשור לזה. על ידי הזבל הזה שאתה מתקן, אתה משיג את כול מהות הבריאה.

תלמיד: אז עולם האצילות יש לו בעצם שני קשרים, יש לו את העליון שלו שזה הראש דס"ג שממנו מקבל את הכוח לעשות בכלל משהו, והוא מתעסק ומתקן את השבירה בעולם הנקודים, זאת אומרת הוא מן מקשר כזה.

עולם האצילות הוא נכלל מהכלים של השבירה לאט לאט כשמעלה אותם למטה מפרסא, ומאורות ממש מאין סוף דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן שמושך אליהם, ואז הוא אצלו. זה ממש מפעל לתיקון. לכן כל העבודה היא, כל הלימוד הוא עולם האצילות.

5. אות י"ב

"אמנם אעפ"כ בהכרח הוא, שאפילו שהם בחינות הנקודות לבד, יש בהם בחינה המתחברת עם הטעמים דמ"ה," טעמים זה נקרא כתר "ובחינה המתחברת עם הנקודות דמ"ה," חכמה "וכן בשאר חלוקות, עם היותם כולם יחד בחינות נקודות דס"ג לבד. וע"י חיבור שם מ"ה עמו, נתתקנו עתה אלו הנקודות ונעשו נוקבין אליהם, ולכן נקראים בשם מלכים, מלשון מלכות, להורות כי נעשו נוקבא לשם מ"ה דאלפין."

מתוך זה שאחר כך החלקים השבורים האלה משמשים באצילות כדי להביא לאצילות חסרונות, והאצילות על ידם מתקן אותם, לכן הם נקראים מלכים על שם מלכות. כך זה מיתקן, וגם אצילות מקבל מתוך זה מילוי דאלפין, זה הסימן השלם של צמצום ב'.

קריין: אות י"ב למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"בחינה המתחברת עם הטעמים דמ"ה. וכו': כי ע"ס דנקודים יצאו בה"פ געסמ"ב, כנ"ל בחלק ז'. " זה בזמן הגדלות שלהם "וע"כ יש בהן עצמן ג"כ טנת"א, שכל בחינה מהן מתחברת בבחינה שכנגדה בטנת"א דמ"ה החדש, אלא שיש בהן איזה שינויים, שיתבארו לפנינו."

שאלה: כשמקובל כותב איזה ספר או משהו, הוא רק מרגיש את התהליך וכותב על זה או שהוא גם מתערב במה שקורה?

לא יכול להיות שהוא לא מתערב, איך יכול להיות שבלי התערבות שלו הוא מבין, הוא מרגיש. הוא צריך לבדוק את זה, הוא צריך לעבוד בזה, הוא צריך לחקור את זה.

תלמיד: אם הוא נמצא בצמצום, איך הוא מתערב בזה?

באיזה צמצום נמצא?

תלמיד: הוא מרגיש רק את התהליך הזה.

לא, כל הדברים האלה צריכים לעבור עליו, הוא נמצא בצמצומים, בשבירות, בכל דבר.

תלמיד: הוא מרגיש שבירה?

איך יכול להיות שהוא כותב על זה אם הוא לא עבר את זה, אם זה לא מורגש בכל העצמות?

תלמיד: אמרת שהוא נכלל, לא שהוא מתערב, לא שהוא מבצע.

לא, עד הסוף. משהו משהו.

תלמיד: אז יש משהו פה שהוא מבצע, ממש עושה משהו?

כול מה שהוא כותב הוא משיג בפועל, ורק מתוך זה שהוא משיג וזה עובר עליו, מתוך זה הוא כותב.

תלמיד: זה מה שאני שואל, זה עובר עליו או שהוא עושה את זה?

עובר עליו זה כמו שעושה את זה, זה אותו דבר. הוא מבצע וזה עובר עליו ולכן הוא כותב, כמו מדען שבודק על עצמו.

(סוף השיעור)