שיעור בוקר 06.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 170,

אותיות ל"ג-ל"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמ' 170, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל"ה.

למדנו עד כה על אור ישר, אור חוזר, אור מקיף, עביות שבמסך, נמשיך. האמת שההתחלה היא באות ל"ג, בוא נקרא.

קריין: עמוד 170. טור א'. אות ל"ג.

אות ל"ג

"ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

אני מצייר את זה כך (ראו שרטוט מס' 1), חץ אדום, 1, זה אור ישר. 2 זה אור חוזר שבראש. אחר כך 3 שנכנס פנימה, זה האור פנימי. והעודף שלא יכולים לקבל בתוך הפרצוף זה 4, אור מקיף. חלק A זה ראש, B זה תוך, ו-C זה סוף של הפרצוף. זה מה שיש לנו.

שרטוט מס' 1

שאלה: אור חוזר נשאר בראש?

רק בראש. האור חוזר מאיר רק בראש.

שאלה: המטרה של האור המקיף היא להיכנס לתוך, למה המטרה של האור הפנימי היא הפוכה?

כי אור פנימי בא מהמסך ורוצה למלא את עצמו כדי לעשות נחת רוח לבורא, ואור מקיף זה כשהוא לא יכול לעשות נחת רוח ולכן אותו אור נשאר מבחוץ. זאת אומרת, המסך דפה דראש (ראו "Pe" בשרטוט מס' 2) הוא סיבה גם לאור חוזר, גם לאור פנימי וגם לאור מקיף.

תלמיד: האור הפנימי כאילו לא מעוניין בזה שאור מקיף יכנס פנימה? למה הוא אומר שהם הפוכים?

המסך לא נותן. מה זה שייך לאור? זה המסך, כל הדברים האלה קורים אך ורק על ידי המסך. המסך, הכוח שמחליט כמה אני יכול לקבל על מנת להשפיע. לכן מספר 2 זה העיקר, כמה שיש לי כוח הדחייה, לפי זה, מתוך זה יהיה כוח 3, אור פנימי, ועוד כוח נוסף של 4, אור מקיף (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

תלמיד: פשוט כתוב פה, כי היות ב' האורות הללו הפוכים זה לזה. במה הם הפוכים?

ודאי שהפוכים. אור פנימי ואור מקיף הם הפוכים, כי המסך כך עושה, את האחד הוא מקבל ואת השני מגרש.

תלמיד: ההבדל בין אור חוזר ואור מקיף הוא שהאור חוזר בקשר עם האור פנימי ובגלל זה הם נפרדים? בגלל זה יש הבדל ביניהם?

האורות לא פועלים בכלום, המסך עושה הכול. כל ההחלטות הן במסך. מסך הוא הסיבה לאור פנימי, לאור מקיף, לאור ישר, לאור חוזר, לכל הדברים האלה, רק מסך. המסך מרגיש. ברגע שיהיה לנו כוח התנגדות לקבלה ללא שום חשבון, אנחנו נתחיל להרגיש את האורות שפועלים עלינו ושאנחנו יכולים להפעיל אותם.

שאלה: לאור יש כמות? מה זה אומר שהמסך מסוגל לקבל חלק וחלק לא?

המסך שעומד על הרצון לקבל, עושה חשבון עם הרצון לקבל בכמה הוא יכול להיות בהשתוות הצורה עם האור העליון, עם מה שבעל הבית נותן לאורח, ולפי זה הוא חושב ומחליט, חלק אני אקח ואת החלק הזה אני לא יכול לקחת. אנחנו רואים את זה בשרטוט (ראו שרטוט מס' 2), מספר 1 זה שבעל הבית נותן לאורח. מספר 2 זה שהאורח דוחה, הוא לא רוצה, הוא מתבייש, ואחר כך הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, ואת החלק הזה הוא מקבל, זה 3, וכמה לא מסוגל כי שם התענוגים יותר מדי גדולים, זה 4.

שאלה: איך אפשר להגדיר מה לוחץ על המסך?

האור העליון. התענוגים לוחצים על המסך. אתם צריכים יותר לחשוב על זה. תתאר לעצמך שאתה נמצא אצל מישהו ולפניך בעל הבית, תנסה לתאר לעצמך יחסים כאלו.

שאלה: האור הפנימי מקטין את הרצון לקבל שלנו והאור המקיף מעורר כוחות חדשים?

כן, נכון.

שאלה: בתחילת חכמת הקבלה מדברים על בחינה ד' שהפכה בלתי מוכשרת לקבלת האור ובפרצופי הקדושה נהפכים הכלים. אלה הפרצופים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו?

כן. רק על זה מדברים. אין בחכמת הקבלה מה לדבר חוץ מרצון לקבל שרוצה לקבל וצמצום ומסך, איך על ידי המסך אותו רצון לקבל מלקבל הופך להיות למשפיע. זה הכול.

תלמיד: בעל הסולם מדבר עליהם בהתחלה ומפרט אותם עכשיו.

כן. יש לנו כל הזמן רק בורא, נברא, ושהנברא על ידי הבורא רוצה להעמיד מסך ביניהם ואז להיות עם הבורא בהשתוות בצורה. זה הכול, כל החכמה.

שאלה: אור חוזר זה כוונה בעל מנת להשפיע שהאור הישר מלביש במסך?

נכון. כן.

שאלה: את האור הפנימי מרגישים כנראה בתוך הכלי, איפה מרגישים את האור המקיף?

את כל האורות מרגישים בתוך הכלי. אין מחוצה לכלי משהו שאפשר להרגיש. אפילו שאנחנו אומרים אור מקיף שקיים מחוצה לכלי, זה מורגש בתוך הכלי, כאילו שקיים מחוצה לכלי. קיים מחוץ לרצון לקבל שיכול לקבל אותו, הרגשה כזאת. כשאתה יושב ליד איזו מנה יפה וקיבלת ממנה רק חלק, כי אתה מתבייש לקחת יותר, אז מה שמשפיע עלייך מהמנה על הרצון לקבל שלך זה נקרא אור מקיף שרוצה שתקבל יותר, זה מה שאתה מרגיש. אז זה נמצא בפנים או בחוץ? אתה מרגיש אותו בפנים למרות שאתה קורא לו אור מקיף.

שאלה: לא ברור לפי השרטוט איפה האור המקיף, מה הקשר בין אור מקיף לסוף נגיד? זה לא ברור.

לא דיברנו על זה. זה לא ברור כי לא דיברנו וכדאי להתאפק ולראות, יש עוד הרבה פרטים בפרצוף.

שאלה: איפה בדיוק בציור נמצא הביטוש, ההכאה בין האור המקיף והאור הפנימי?

בטבור (ראו "Bitush" בשרטוט מס' 3). כי טבור זה הסוף, שברור שיותר מזה הוא לא מקבל, ואז יש הבדל, גבול בין אור פנימי ואור מקיף ושם נעשית המכה. כי אור מקיף לא מסכים עם זה שלא יקבלו אותו יותר. אבל מתי הוא מגלה את זה? בטבור.

שרטוט מס' 3

שאלה: יש אור ישר שמגיע כמו מנה שמגיעה אליי, האם אפשר להגיד שזה כל מה שהנברא מרגיש?

וודאי שכן. אין יותר. מצד הנברא הוא לא יודע מה קורה מחוצה לו, זה הרצון לקבל שלו ובכל מה שיש ברצון לקבל הוא נמצא. ולכן מה הוא יודע? הוא יודע שמישהו נותן לו ואיכשהו מגיב וכל מה שמתרחש מתרחש בתוכו. הוא לא יכול לראות איפה הוא נמצא מבחוץ. אפילו שהוא אומר שיש אור מקיף והרבה אורות מקיפים וכל מיני דברים מבחוץ, זו הרגשה פנימית, רק בפנים הוא מרגיש. כמו שאנחנו מרגישים כוכבים, יקום, פלנטות, כל מיני דברים. זה שקר, הכול מורגש בפנים. הכול בפנים. הכול אצלנו, בעל הסולם כותב את זה.

תלמיד: אני שואל בגלל שאנחנו והמקובלים צריכים לנסות להרגיש את זה בכל מצב בכל הסכמה, בכל הרגשה.

אנחנו לא מבצעים את הדברים האלה. אין לנו צמצום, מסך, אור חוזר, הרגשת הנותן, בעל הבית, הרגשת עצמי כאורח, אין לנו עדיין דברים כאלה. אנחנו צריכים להשתדל להקים את הדברים האלה וכך להתייחס לבריאה ואז מה שאנחנו מציירים וקוראים זה יתבצע בנו בפנים.

שאלה: למה הביטוש הוא אור פנימי באור מקיף, ולא ביטוש של אור פנימי ואור מקיף ביחד במסך?

אתה צודק, אבל ככה מדברים. את השאלה הזאת תמיד שואלים.

שאלה: כוח המסך תלוי מאיכות החיבור בקבוצה?

כן. מסך זו תוצאה. ככל שאנחנו מתחברים בינינו, ככל שאנחנו רואים שלא יכולים להתחבר, כי כמה שלא יכולים להתחבר זה נקרא עביות במסך. כמה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר, ואז הוא נותן לנו את המסך עצמו. זאת אומרת, התוצאה מכל העבודה בחיבור בינינו היא המסך. ואז אנחנו כעשירייה, כי כאן זה עשר הספירות (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

במידה שאנחנו מתחברים אנחנו בונים מעצמנו את הראש. כי אנחנו זה רצונות. אבל כשאנחנו מתחברים בינינו אנחנו בונים ראש. זה נקרא גוף.

תלמיד: אז אנחנו בונים או שאנחנו באמונה למעלה מהדעת דורשים והראש ניתן לנו מלמעלה?

כן.

אות ל"ד

"ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך, אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף. ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן שהוא מכה במסך המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי. משא"כ בע"ס דראש, שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה, ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל".

שאלה: האם המסך זה תנאי שלפיו אני מעדיף את הקשר עם הבורא על פני הקבלה?

מסך זה מה שמשווה בין המקבל למשפיע.

תלמיד: איך?

מאיפה בא המסך? מזה שהרצון לקבל מרגיש בושה, עושה על עצמו צמצום, לא מסכים להיות מקבל. ואחר כך חוץ מזה שהוא לא מסכים להיות מקבל, אבל הבורא רוצה להשפיע, אז מה לעשות? אז אני חייב להיות כמוהו, אחרת הבושה לא נעלמת. ואז הוא עושה פעולה, איך אני יכול להשפיע לו. ואז הוא מבין שמפני שהבורא רוצה לתת אז אני יכול לשחק עם הרצון שלו. שאני, אם אני אקבל ממנו, לא בגלל שאני רוצה אלא הפוך מהרצון שלי, בגלל שהוא רוצה, אז אני בזה משפיע לו ולא לעצמי, אלא לו. ולכן יוצא לנו כל הפטנט של חכמת הקבלה, איך מקבלים ונשארים דומים לבורא, למשפיע.

תלמיד: זאת אומרת אני נכלל עם הרצון של הבורא לפני שאני מקבל.

וודאי.

תלמיד: איך אני אחרי זה עובד עם חלק מהרצון?

אם אני עושה צמצום אז אין לי בעיה. אחרי הצמצום אני עושה מקסימום כמה שאני מסוגל לתת לבעל הבית. כמה שאני מסוגל. איך אני בודק את זה? לפי הרגשת גדלות בעל הבית בעיניי יותר ממני. עד כמה החשיבות שלו יותר גדולה בי מהחשיבות של האגו שלי.

תלמיד: בדוגמה עם האוכל. כשאתה לא מרגיש את הטעם של האוכל, כשאתה מרגיש את גדלות הבורא, בקשר איתו. אז באיזו מידה אתה מתחיל בכל זאת לשלב את הטעם?

כשאתה באמת תרצה להשפיע לבורא, אז אתה תתחיל להרגיש באיזה טעמים אתה יכול ליהנות כדי להשפיע לו. כל מה שאנחנו ציירנו כאן בשרטוט, תצטרך לבצע. כמה בא לי מהבורא, כמה אני צריך לדחות לגמרי. אחר כך לעשות חשבון כמה אני יכול לקבל כדי להשפיע לו וכמה נשאר מבחוץ. על כל הדברים האלה אני חייב לעשות חשבון והחשבון הזה נקרא "פרצוף".

זאת אומרת מנה שאני מקבל כדי להשפיע לבעל הבית בחזרה, זה נקרא "פרצוף". וכך מתקיימים כל הכישורים, כל היחסים ברוחניות, אין אחרת. כי קיים רק רצון לקבל ורצון להשפיע, בורא ונברא.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שהמסך זה כמה שאנחנו מתחברים בינינו ולא מסוגלים ומבקשים מהבורא שיעזור וזו התוצאה של העבודה בינינו. ועכשיו אמרת שזה משהו פרטי עם הבורא, אז מה זה?

כמה שתסובב את זה, זה יהיה אותו דבר. המסך זה מה שפועל נגד האגו שלי שאני רוצה להנות בעצמי, אלא עד כמה אני רוצה להנות לבורא.

תלמיד: חוץ מאותו המישור של היחסים בינינו, מהחיבור בין החברים, הרי זה לא קיים בשום מקום במסך, כן?

כדי להשפיע לבורא, אתה צריך קודם להשפיע לחברים, אחרת זה לא ילך. לפי זה תבינו איפה אתם נמצאים ברוחניות, קרוב או רחוק, ותעשו פעולות רק לכיוון זה.

שאלה: השאלה האם השרטוט הוא פרצוף? שרטוט של עשר ספירות. וגם השרטוט הוא הרצון לקבל, זה הכל אותו שרטוט?

הגוף של הפרצוף (ראו שרטוט מס' 4) זה הרצון לקבל. והראש זה מחשבה, חשבון.

תלמיד: המחשבה מגיעה מהרצון, אז איך המחשבה הזאת נפרדת מהרצון?

לא. כל המחשבות הם בראש, הרצונות הם בגוף. (ראו שרטוט מס' 4)

שאלה: מה התפקיד של האור המקיף בקבלת כל האור בתוך הכלי? מה בדיוק עושה האור המקיף, הרי הוא נשאר בחוץ, אז איך קורה התהליך הזה של קבלת האור כולו?

זה אחר כך, על ידי הרבה פעולות עד גמר התיקון. אנחנו מקבלים את האור המקיף הזה במנות קטנות יותר ויותר ויותר. זה אחר כך, זה התהליך שאנחנו עוברים.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת שהארה של האור החוזר מורגשת רק בראש. המשפט האחרון שקראנו אומר "רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה", האם האור החוזר מתלבש מתחת לפה?

אור חוזר לא. אור חוזר קיים רק בראש. גם בגוף, אבל זה משהו אחר. עוד נלמד את כל הפרטים האלה.

שאלה: אדם מתחיל, האם אפשר לצייר משהו בשבילו אם אין לו מסך?

לא. אם אין מסך, יש לך רצון לקבל וכנגדו תענוג, והרצון לקבל רוצה לבלוע את כל התענוג, ואין לו שום חשבון עם התענוג או עם מקור תענוג אחר חוץ מאיך למלא את עצמו עם התענוג. זו כבר לא חכמת הקבלה, זו חכמה של העולם הזה, עד כמה אנחנו יכולים למלא את עצמנו בלי לעשות חשבון עם מקור התענוג. זו לא חכמת הקבלה, זו לא חכמה.

תלמיד: האדם המתחיל מבקש ואנחנו מתחילים לצייר לו את כל זה. הם באים לMAK ומבקשים "תציירו באיזה מצב אנחנו נמצאים, איפה כל אותם האורות, איפה אור מקיף" או שבכלל אין מה לצייר.

אין מה לצייר כלום. על המצב שלנו כתוב כולם "כבהמות נדמו", שאנחנו רוצים לבלוע כל מה שיש לפנינו בלבד. את זה אתם צריכים להסביר להם. לכן אנחנו לא יכולים לקבל יותר מקצת הארה קטנה שמחזיקה אותנו בחיים, וכל היתר אם אנחנו רוצים לקבל, לגלות, זה רק על ידי המערכת הזאת שאנחנו כאן מציירים. אם אנחנו נגיע למצב שאנחנו נוכל לקבל את מה שנמצא לפנינו, אנחנו נרגיש בזה את כל המציאות כולל מקור המציאות.

תלמיד: בכלל כלום, להראות לו דף ריק ולהגיד לו "הנה לצערי זה ככה"?

כן, כי כלפי חכמת הקבלה, כלפי העולם הרוחני אנחנו לא קיימים, כי אנחנו כולנו רצון לקבל ולא רצון להשפיע. כן, להסביר את זה נכון. לכן כל חיי האדם שהוא חי ורוצה ליהנות בעולם הזה ומת, הם לא נחשבים לשום דבר, לא לרע ולא לטוב, כאילו לא היה קיים. זאת אומרת, היה קיים כדי לאסוף כל מיני הבחנות שליליות מהקיום שלו. ואז על ידי הרבה גלגולים מגיעים בסופו של דבר למצב שהרצון לקבל מתעורר לחפש באמת באיזו צורת קבלת האור העליון הוא יכול להיות, ואז מגיע לחכמת הקבלה וכן הלאה.

מה שאנחנו כאן מציירים זו הסכימה היחידה, האפשרות היחידה להיכנס במגע עם האור העליון, עם הבורא, להרגיש אותם ולהתקדם עד שמגיעים לקשר הדדי השלם (ראו שרטוט מס' 4).

שאלה: האור הפנימי בגוף הפרצוף זה תענוג שמורגש לנברא שהוא עושה נחת רוח לבורא, ממש נהנה מזה שהבורא נהנה, ובא האור המקיף ומסלק לו את זה.

נכון.

תלמיד: מה כל כך טוב בזה?

תתאר את בעל הבית שזה האור, האור המקיף, ומה הוא אומר לאורח, "מה שעשית, מה שלקחת, זה כלום לעומת מה שאני רוצה לתת לך, ואתה חייב לקבל ממני את כול מה שאני הכנתי. זה נקרא שאתה מקבל? אתה קיבלת פרומיל, אלפית ממה שאני רוצה לתת לך, בשבילי זה לא נקרא שאתה קיבלת, וממש בעיניי זה לא נקרא שאני נהנה ממך. תנסה עוד יותר, תנסה עוד יותר". בעל הבית לוחץ, ולאורח אין ברירה. אם הוא ימשיך לקבל מתוך הפרצוף לסוף הפרצוף, זה יהיה כבר על מנת לקבל כי אין לו יותר מסך, כוונה על מנת להשפיע. ואז נשאר ממנו רק דבר אחד, כי במצב שהוא נמצא הוא לא יכול להישאר, זה לא נקרא שהוא קיבל, קיבל קצת אבל אין בזה שום דינאמיקה קדימה, ולכן נשאר לו רק דבר אחד, להסתלק. ואז אחרי שהוא קיבל את האור בתוך הפרצוף, הוא מחליט שהוא חייב לצאת מזה. כתוצאה מביטוש אור פנימי ואור מקיף ישנה החלטה, החלטה בפה דראש, כרגיל כל ההחלטות שם, וככה הוא מסתלק מקבלה למרות כמה שקיבל. מצד אחד. מצד שני, כשהוא מגיע לפה דראש הוא מתחיל להרגיש מה הבורא, בעל הבית רוצה לתת לו, רואה שזה ממש אין סוף, אז הוא שוב מחליט, "אולי אני בכל זאת אקבל משהו", ואז יש לו חשבון חדש. זה כמו שבעל הבית כל הזמן מפתה אותו, את זה קצת ואת זה קצת, והוא מקבל, וככה עד שמקבל כביכול לטובת בעל הבית עד גמר התיקון.

שאלה: האם יש הבדל בין לדחות את בעל הבית בגלל פחד מלקבל עונש או פחד מבושה?

אין כאן חשבון בגלל בושה או עונש, כי אין כאן עונש. ברוחניות אין עונש כי אתה נמצא מול הבורא הטוב ומטיב, וכל החשבונות שלך הם רק להיטיב לו כמו שהוא רוצה להטיב לך, כמה אנחנו יכולים להיות מחוברים, מחובקים, אהובים. לכן אין פחד ברוחניות מכלום. רק פחד אחד יש, האם אני מקסימום משפיע כמה שאני מסוגל, רק זה.

שאלה: בשרטוט את החלק העליון, את הראש אנחנו בונים על ידי המעשים שלנו בערבות. החלק התחתון איפה שקורה הביטוש, על ידי מה בונים אותו?

שם אנחנו מרגישים סוף, שאנחנו לא יכולים יותר לעשות פעולות השפעה כי זה כל כוח ההשפעה שיש בנו, ואז אנחנו מסתלקים מהמצב הזה, יוצאים ממגע עם הבורא, ממגע עם האור, ממגע עם התענוגים, עם הכול. אנחנו חייבים להסתלק, כי אנחנו רואים שגם מה שעשינו, אנחנו לא עשינו בזה ממש משהו. עשינו משהו לטובת הבורא, אבל לעומת מה שהוא נותן אין לנו שום אפשרות יותר לעשות כלום. ולכן אנחנו חייבים לצאת מהמגע הזה ולהתחיל לחפש באיזו צורה חדשה אנחנו יכולים להיכנס שוב במגע עם הבורא, במה בכל זאת אנחנו יכולים להוסיף להשפיע לו נחת רוח.

שאלה: יש פה משהו קצת מבלבל, ככל שהוא עושה חשבון מבין שיכול לקבל יותר בעל מנת להשפיע או פחות?

כמה שנעשה חשבון אנחנו נראה שאנחנו יכולים לקבל פחות. אחרי הפרצוף הראשון מגיע השני, השלישי, וככה זה 125 פרצופים מאין סוף עד העולם הזה, וכל פרצוף הבא הוא יותר קטן מהפרצוף הקודם.

שאלה: האור המקיף, האם הוא כנגד ד' הבחינות שבפרצוף, או כנגד הבחינות הקודמות שבעיגולים עוד לפני הצמצום?

לא, אין דבר כזה, אנחנו לא מדברים על העיגולים, אנחנו כאן יכולים לדבר רק מה שקורה על ידי המסך שעומד בפה דראש. המסך הזה הוא קובע את כל הסדר.

שאלה: בפרצוף, האגו או היצר הרע הוא חלק מהגוף או שזה קלקול בראש?

קלקול בראש לא יכול להיות. על מה אתה שואל?

תלמיד: מה שאנחנו קוראים לו יצר הרע או האגו, האם הוא חלק מהגוף או איפה הוא נמצא בשרטוט?

בשרטוט הוא לא נמצא, כי כל מה שיש בשרטוט זה רצון לקבל שיש עליו צמצום, זאת אומרת שהאדם מוכן לעבוד עימו רק בעל מנת להשפיע. ובתוך כל השרטוט הזה אנחנו מציירים סגנון השפעה של אותו הפרצוף. ואין כאן רצון לקבל לעצמו ואין קליפות, אין שום דבר, רק רצון להשפיע. כי אנחנו מציירים כאן יחסים בין בורא ונברא, הם לא יכולים להיות אלא רק בכוח השפעה הדדי שביניהם.

(סוף השיעור)