שיעור בוקר 24.04.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 2089, מאמר: "ענין יציאת מצרים"

(עמ' 219 בחוברת פסח)

heb_o_rav_kitvey-rb-dargot-sulam-933-ietziat-mitzraim_2012-04-24_lesson

"הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.

ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה. שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.

אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו.

ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי".

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".

"לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.

והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה.

וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון."

שאלה: מה זה נקרא לעורר את השאלות?

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", "מה העבודה הזאת לכם", למה אוכלים חמץ ומצה, ועוד ועוד, כל השאלות על הגלות, מה ההבדל בין זה לבין הגאולה. כי אם לא יהיה לנו הבדל קיצוני, של גלות וגאולה זה כנגד זה, החרוט ממש בבשר ובעצמות, אז לא יהיה לנו חיסרון לצאת. השאלות הן כדי שנברר את החיסרון האמיתי ואז נדרוש אותו. בכך אנחנו מסיימים את הגלות של 400 שנה, שיהיה מספר שלם. אין זמן ברוחניות, זה נקרא שעד שאתה לא עובר את המצבים, אתה לא מסיים. אתה לא יכול לחכות שישתנה משהו, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", הוא חושב שמשהו ישתנה, הדברים, הזמנים, העיתים יבואו מעצמם, לא. איך יכול להיות שיתגלה משהו מהדרגה הבאה, אם לא סיימת בעצמך את המדרגה הנוכחית.

תלמיד: רב"ש אומר כאן ש"בנים" זה נקרא הבנה, דעת ושכל, והם שואלים אותו, ומי שאין לו בנים, הוא צריך לעורר את השחר, ואין השחר מעורר אותו?

כן, הוא נמצא עדיין בדרגה שאין לו במה להתקדם קדימה, אלא במדרגה שהוא נמצא בה, עדיין חסרות שאלות. לא שהוא יכול להתקדם איתן, אלא לעורר את עצמו כדי שיהיה לו, לא נוח במצב הנוכחי. "בנים" זה נקרא שאתה כבר יוצא מהמקום שלך קדימה, אבל לפני כן אתה צריך להרגיש חיסרון במקום שבו אתה נמצא. "לא טוב לי", "לאן פני", אלה שני דברים. לא טוב לי, זה האני, אז אני שואל את השאלות, ואם הבנים שואלים, זה שייך כבר לדרך.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים לשמור עד כמה שאפשר על קו ימין, על שלמות, לא לעורר את קו שמאל. האם מדובר על מישהו שמגיע לכזה מצב שיש לו את החצי שעה, מצב שהוא כל כולו בימין, ורק אז הוא יכול לעורר את הבנים?

אם אתה מדבר על זה בצורה מכאנית כמו להסביר לעמך בצורה עממית, אז נכון, אנחנו יושבים, ואנחנו עושים את זה לזכר היציאה ממצרים, וגם לעתיד לבוא.

אם אתה אומר את זה בצורה הפנימית, אז כל העבודה הפנימית שלנו בהתקדמות היא רק בשמחה, ורק לקראת הטוב. ומותר לך לעשות חצי שעה ביממה ביקורת, אם ב-23.5 שעות אתה נמצא בטוח בטוב, ואם לא, אז אתה צריך כל הזמן להיות בטוב. בטוח שתמשיך עשרים וארבע שעות רק בטוב. רק שצריך לשייך הכול לבורא, הכול אליו, שוב ושוב, בלי להסתובב ולראות מה קורה עם הכלים השבורים, וכן הלאה. אנחנו צריכים תמיד ללכת לקראת חיבור עימו ולהיות רק בהשפעה.

שאלה: אז מה זה שאני מעורר את השחר, ואין השחר מעורר אותי?

זו כבר דרגת דויד, שהיא מלכות, כשהוא נמצא בלילה, בחושך, במצבים שמתגלים לו כלים מקולקלים שבהם הוא רואה את החושך עדיין, ולא את האור, טרם שתיקן אותם. ההבדל בין הלילה ליום הוא באותם הכלים רק לפני התיקון ולאחר התיקון של החסדים. והוא אומר שהוא בעצמו מעורר את הכלים האלה. לפני שמתגלים אליו כלים מקולקלים, הוא בעצמו עובד כדי לעורר אותם. לכן הוא נקרא "דוד המלך".

שאלה: מה הטכנולוגיה הזאת של העבודה עם המצרים, או עם עַם ישראל שנמצא במצרים? צריך להראות להם, שכך צריך לעבוד א-ל-ו-ה-י-ם אחרים, ושמזה הם יבינו שהנה זה לא א-ל-ו-ה-י-ם, זה משהו שונה, ואז יתקדמו?

מה זה נקרא להראות להם? זה כשאתה מרגיש את עצמך נבדל מהם. אלא הרצונות שבי, שאני רוצה להרגיש ואני מרגיש אותם כזרים. אז אני מסדר אותם. "אתם המצרים, ואתם העבדים, אתם כאלה ואתם כאלה". ו"אתם" של ישראל, אני רוצה להידבק אליכם. מי זה אני? אני בכלל לא שייך לאף אחד, אני כל הזמן עובד כדי שאוכל לשייך את עצמי יותר לדרגה שנקראת ישר-אל, ישראל.

בעזרת מה אני כל הזמן עושה את זה? על ידי כך שאני משייך את כל הרצונות האחרים לאותה הדרגה.

שאלה: ואיך אני משייך את הרצונות האחרים לאותה הדרגה?

נכלל איתם.

שאלה: במה אני נכלל איתם?

בכך שאני משתדל להיות קשור לחברה, להפצה, בכל המחשבות ובכל הרצונות שעוברים דרכי.

שאלה: ונניח בהפצה, במה אני צריך להתכלל?

בהפצה, חוץ מזה שאתה נכלל עם הקבוצה, אתה נכלל עם העולם הגדול.

שאלה: אני שואל בזמן הפעולה עצמה.

הפעולה עצמה היא בכך שאתה מנסה דרך הפעולה הזאת, להשפיע לבורא. כל הפעולה היא רק להשפיע לבורא.

תלמיד: אבל בכך אני לא נכלל איתם, אני נכלל עם הרצונות של עם ישראל. אז במה אני נכלל?

אתה נכלל איתם כשאתה מטפל בהם, כשאתה נותן להם. אתה נכלל מהם רק מהחיסרון שרע להם, ואתה רוצה להיטיב להם בהפצה שלך.

שאלה: איך אני צריך להתגלות כלפיהם שהם ימשכו למעלה?

אתה צריך להתגלות כלפיהם בצורה שיקבלו אותך יפה.

שאלה: איך נוצר הקשר הזה?

כמו שמלמדים באוניברסיטה, אתה ככתב מאיזה עיתון, מגיע לראיין מישהו, אז אתה צריך "להיכנס אליו" בצורה יפה, כמה שיותר, בצורה ערמומית כדי להוציא ממנו את החסרונות שלו, את הבעיות שלו, את כל הדברים. אתה הולך קודם כל להתקשר לאדם.

שאלה: זה מה שאני שואל, אני רוצה שהוא יעלה מעל זה?

לא, מה פתאום. הוא רוצה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זהו. הוא לא רוצה יותר כלום. וגם לא את כל אלה, הוא רוצה רק אוכל, מין, משפחה. אתה צריך להתכלל מהחיסרון שלו, רק למה שהוא רוצה, אוכל, מין, משפחה.

שאלה: להגיד לו שכך, באותה הצורה אתה תשיג את זה?

ודאי. להגיד לו ש"אתה תשיג בצורה האידיאלית, כל מה שאתה רוצה. לאותו זמן שאתה תגיע לכך, הרצונות שלך יהיו מלאים בזה". כי הוא לא מודע לכך שגם הוא ישתנה. עכשיו הוא רוצה לבלוע את כל העולם, אז בדרך הוא ידע שאת כל העולם לא כדאי לו לבלוע, וזה רק יכול להזיק לו. מספיק לו להיות כך, אם הוא נמצא עם אחרים בקשר יפה ונכון, בכך הוא ממלא את עצמו בצורה האידיאלית ביותר, וכולי. אבל את זה לא מסבירים מראש, כי מזה כולם בורחים. לכן "חנך נער על פי דרכו", מה שהוא צריך, אתה מביא לו. אבל מזה גם אתה בעצמך נכלל.

שאלה: למה שהם יאמינו לי, יש הרבה דעות?

אם יש בידך נחש או מטה, אז שחק עם זה. מה זה שחק? תראה להם שככה זה חיים ואחרת זה מוות. זה כל עניין ההסברה, רק את זה צריך, לכן אני לוחץ. כדאי לקחת קורס בנושא, זה לא פשוט.

תלמיד: עד כמה שזה ברור, תמיד יש שאלות.

לא, אני אומר לך שזה לא כך, חייב להיות ברור לך, איך לגשת לאדם איך להפיץ ואיך להסביר. ויחד עם זה, בפנים אתה כל הזמן מתקדם, זאת חובה.

שאלה: אם לדוגמא, אנחנו עושים סרט אנימציה באורך של דקה וחצי. איזה מסר מדויק וכזה שייקלט, צריך להעביר בדקה וחצי לעם שלנו במצבו.

המסר הכללי הוא, שחיבור והשפעה הדדית הם הצלה. שאיזון הטבע הוא הצלה.

שאלה: אנשים מסוגלים להבין את זה?

אני לא יודע, אבל באופן כללי אני אומר לקחת מזה משהו, אני לא יודע איזה היבט אתה לוקח ומעביר, אבל בדקה וחצי אנימציה אפשר להעביר המון דברים, דקה וחצי באנימציה זה הרבה מאוד זמן, רעיון גדול מאוד יכול לצאת.

שאלה: מה בהפצה שלי משמח את הבורא, זה שאני מקרב את הציבור יותר קרוב אליו, או זה שאני מתקן את עצמי בתהליך?

זה שאתה מקרב את הציבור, זאת העבודה שלך. אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל אדם לא מתקן את עצמו, אף אחד לא מתקן את עצמו, אלא הוא מתקן את הקשר שלו עם האחרים. לכן אנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו עם הבורא, אנחנו יכולים לתקן את עצמנו עם הזולת, על ידי הכוח שלו.

לכן עד שלא התגלתה המערכת הזאת, חכמת הקבלה הייתה נסתרת. לכן נאמר, מאהבת הבריות לאהבת ה', מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין האדם למקום ועוד, יש הרבה פסוקים. אני מבין שלא כולם מבינים את הפסוקים האלה ולא ידעו על זה קודם, אבל פשוט חייבים לקחת את זה כחוק. אי אפשר לעבוד כלפי הבורא, אם זה לא דרך הקהל שהוא מביא לך, כדי שדרכו אתה תתקשר אליו.

שאלה: מוזכרת פה השאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? אז מה נשתנה הכנס הקרוב משאר הכנסים שהיו עד עכשיו?

כל כנס זה משהו חדש ואחר. אני חושב שאנחנו מתחילים עכשיו לגשש, איזה סוגי כנסים אולי נעשה בעתיד. כנראה שהם ישתנו. אין טעם סתם לבוא לכנס כדי לשמוע הרצאות שכבר כולם שבעים מהן, ולעשות ערבי תרבות שאנחנו עושים גם כך כל שני וחמישי, ועוד כל מיני דברים. זה כאילו די שגרתי, אלא אם באמת אנחנו יכולים לגלות בסוג החיבור שלנו, חיבור נוסף מהותי, שאי אפשר לבצע אותו בשום צורה וירטואלית או אחרת, אז אנחנו נעשה חיבורים כאלה בעתיד.

צריך לבדוק איזו צורה יכולה להוסיף לנו. כולנו, אני והצוות ואלה שבאים, כולנו נמצאים יחד בחיפוש מה יכול להועיל לנו לחיבור. נבדוק שוב כל פעם ונראה. אני סומך רק על ניסיון וטעייה, כמו שכתוב "אין חכם כבעל ניסיון". רק אחרי זה אתה חכם יותר, אחרת זה לא הולך.

שאלה: היום לפני השיעור זכיתי להיות בהכנה שהברזילאים עושים, לפני כל שיעור הם נפגשים שעה. אני דווקא עושה הכנה לכנס, אבל היום הרגשתי כמה הם בוערים וכמה אנשים חדשים באים לשם וזה שידרג לי את ההכנה. אני מתאר לעצמי שלא כל אחד בכלי העולמי, יוכל להשתתף באיזו שיחה עם הברזילאים, אבל בכל זאת, איך אנשים יכולים להרגיש מה קורה שם? היום נכנסתי להילוך חדש כלפי הכנס.

נכון, כי הרגשתם אנשים שבפועל מכינים את עצמם לזה. וכאן המצב רדום, מעין גישה של "יבוא יבוא, נשב מול המסכים ונחכה", זה לא באמת כמו שהם מכינים. איך להתכלל? הבעיה היא, שאנחנו עדיין לא יכולים להרגיש אותם, כאילו שאנחנו נמצאים יחד איתם בכל ההפעלות.

שאלה: אפילו כשהם דיברו ביום ראשון בישיבת חברים, זה לא היה כמו שהרגשתי בבוקר. אז איך עכשיו חבר בסיביר או בצרפת יוכל לקבל את תוספת העוצמה הזאת שקיבלתי הבוקר?

כולם צריכים לראות את זה. אני לא מבין למה לא כולם רואים את זה.

תלמיד: כי זה היה פשוט דבר מאוד אינטימי וכל אחד קיבל אפשרות לדבר. אני לא יודע אם עכשיו, עשרת אלפים איש יכולים להשתתף בשיחה כזאת וממש להתכלל בזה.

כמה זמן זה נמשך?

תלמיד: זה נמשך ארבעים וחמש דקות.

אז אולי כדאי להעביר את זה באמצע השיעור. אם זה נותן התפעלות והתרגשות, כמו שאתה נמצא בהן היום, אז זה שווה. בשביל מה עוד חיים?

שאלה: כולנו יודעים את חשיבות ההכנה לקראת השיעור וגם למדנו שמקובלים לפעמים ישבו שעתיים לפני השיעור רק כדי להכין את עצמם. וההתפעלות ששמענו עליה עכשיו, זה בדיוק מה שקורה בצפון אמריקה, כבר הרבה מאוד זמן הם עושים את זה, ארבעים וחמש דקות לפני השיעור כולם נכנסים. הם הזמינו את כל הכלי העולמי וכבר נתנו לנו את מספרי הטלפון, מי שרוצה להתקשר ולעלות לשיחה הזו מוזמן מכל העולם. הם שלחו את זה ויש להם המון חיבורים, מי שנמצא שם עושה את זה בדרך כלל, אחרי יום עבודה. ארבעים וחמש הדקות האלה ממש מנקות אותך לפני השיעור ומי שהתנסה בזה ממש מרגיש את זה. אז באמת כולם מוזמנים, גם בדרום אמריקה, כל העולם יכול להצטרף לזה.

זה מצוין.

שאלה: ביום העצמאות אנחנו הולכים לחלק הרבה עיתונים ומשחקים וכל מיני כאלה. אני קיבלתי חיסרון מחבר שלי מהעבר, שקיבל עיתון ואמר שעד עכשיו הוא בכלל לא היה קשור לעניינים ולא התלהב מכל הנושא הזה, ופתאום הוא אומר "זה מעניין אותי" ולא היה לי מה להגיד לו. השאלה היא, איך לפתח את הנושא עם מי שזה כבר מעניין אותו, מה הצעד הבא שלו?

אני חושב שזה תלוי מי החבר שלך, הוא יכול להיות דתי או חילוני, מלומד או שמעון מן השוק וכן הלאה. בהתאם לזה אתה צריך למצוא בין היצירות שלנו ספרים, או תקליטור, או משהו שמתאים לו ולתת לו במתנה. בינתיים זה יכול להיות גם ספר שלא כל כך מדבר על קבלה, אלא פונה יותר לכיוון הערבות והחיבור. אחר כך ייצאו שני ספרים על שיחות. אני חושב שהם יהיו טובים במיוחד לקהל הרחב.

תלוי למה החבר נמשך, אם הוא התפעל מהערבות עצמה ולא מהקבלה, אז תמשיך לאותו כיוון ותבדוק האם יש עוד משהו.

תלמיד: אני שואל עקרונית ולאו דווקא על האדם הספציפי הזה. אני חושב שהדבר הזה קיים אצל הרבה אנשים.

כן אבל כתוב "חנוך לנער על פי דרכו", כלומר, לעבוד לפי החיסרון והכיוון של כל אחד.

שאלה: איך לחבר אותו יותר לרעיון שיהיה פעיל במשהו? ספר יכול להשפיע בכיוון הזה?

את זה אסור לך לעשות, עזוב אותו. אתה כבר רוצה להוציא אותו מהפינה שלו, אולי הוא לא רוצה. הוא צריך בעצמו להשתכנע. וזה גם יכול להפחיד אותו, אתה מוציא אותו לפעולה ואולי השכנים והחברים יראו אותו ואז יהיו לו אחר כך בעיות. אתה צריך להתחשב בכל דבר, זה לא פשוט.

(סוף השיעור)