שיעור צהריים 19.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב', אגרות, עמ' 1532, אגרת ס"ה

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', אגרות, עמ' 1532, אגרת ס"ה.

במסגרת הלימוד שלנו עכשיו לכבוד ראש השנה אנחנו לוקחים חומרים מבעל הסולם ורב"ש ולומדים אותם כדי שיהיו לנו ידיעות ובסיס כדי באמת להגיע למצב שנקרא תחילה חדשה, "ראש השנה". כדי שאנחנו נדע איך אנחנו צריכים להתחבר, איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להתחיל לקבל באמת בתוך החיבור שלנו השראה עליונה, אור עליון שיקדם אותנו ויעלה אותנו למעלה. אז בואו נראה מה כותב על זה רב"ש.

אגרת ס"ה

ב"ה ו' אלול תשכ"ב

"לכבוד החבריא שיחיו לנצח

הנה כעת חדש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני תשובה." "תשובה" זה נקרא להתקרב לבורא.

"ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך."

יש לנו שני סוגי אנשים, אנשים שדואגים לרכוש שלהם מה שנקרא, ויש כאלה שמוכנים לוותר על הכול רק כדי להתקרב לבורא, להרגיש אותו, לגלות אותו וכמה שיותר להעלות את עצמם לבורא, שזה נעשה דווקא בכך שהם מבטלים את כל הרצון לקבל שבהם. אז שני סוגי אנשים האלה, יש כאלה שהם בעלי בתים ויש כאלה שהם מבטלים את הבעלות שלהם על הכול רק כדי להיות בצמצום ובהשפעה לבורא. אלה שני סוגי אנשים.

שאלה: שני האנשים האלה גם קיימים בתוך כל אחד מאיתנו, לפעמים אנחנו ככה, לפעמים ככה?

כן, ודאי, הם נמצאים במאבק בלתי פוסק בכל אחד מאיתנו.

"וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות. ובחודש אלול גם הבעלי-בתים מבינים שצריכים לעסוק בענין ביטול המציאות."

יש תקופה כזאת, זמנים כאלו, זה לא דווקא עכשיו בחודש אלול שבו אנחנו נמצאים לפני ראש השנה, אלא בכלל יש כאלה תקופות לאדם שהוא באמת, בהחלט מוכן לוותר על הכול רק כדי להתקרב לבורא, לרוחניות.

"והנה חז"ל אמרו: "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". ויש לפרש זאת על דרך הקבלה."

כי זה דווקא מוזר "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים", כי מה יכול להיות יותר גבוה מצדיק גמור, אז "צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שנמצאים בעלי תשובה". למה?

"הנה ידוע שיש זמן קטנות, הנקרא כלים דכתר וחכמה, שהם כלים דהשפעה. ואז בזמן שאין משיגים רק כלים דהשפעה, שענין השפעה נקרא ביטול המציאות, שהוא רוצה רק להשפיע לה' ולא לקבל כלום. וזהו נקרא צדיק גמור, שאין לו שום רצון לעצמו אלא כל עשיותיו הם רק איך להבטל לה' - זה נקרא זמן של קטנות, היות שבכלים דהשפעה מאיר רק אור דחסדים המכונה נפש רוח."

את זה אנחנו למדנו, אם יש לנו רק עביות שורש וא', אז יכול להאיר שם רק אור הנפש ואור הרוח, המצב הזה נקרא "קטנות".

"וזמן הגדלות הוא בזמן שהאדם משיג את הכלים דקבלה, שהם כלים דבינה וזו"ן" בעביות ב', ג' וד' "שהיו בזמן הקטנות למטה מהפרסא," זאת אומרת לא בפועל, "היינו שיצאו מהמדרגה מחמת המלכות שהוא הרצון לקבל השורה עליהם." שאין מסך, כוונה על מנת להשפיע בכלים הגדולים האלה ב', ג' וד'. "זאת אומרת שהכלים דבינה וזו"ן היו מונחים תחת שליטת הרצון לקבל, שאי אפשר להשתמש עמהם שיהיה מקבל על מנת להשפיע, לכן יצאו מהמדרגה." שבכלים נפש, רוח, עביות שורש וא' בהם אי אפשר לקבל בעל מנת להשפיע, רק להשפיע על מנת להשפיע, רק דחייה, מהתענוג שמגיע לידיו הוא דוחה וזה מספיק כדי לקבל אורות הקטנים האלה נפש רוח בכלים של עביות שורש ועביות א'. מה שאין כן, בכלים של עביות ב', ג' וד' שם כבר צריכים לקבל בעל מנת להשפיע וזה כבר מסך ועבודה מאוד גדולה שאדם צריך לעשות. לכן יש ענין של קטנות לעבוד בכלים שורש א' דעביות ויש מצב של גדלות לעבוד בכלים של עביות ב', ג' וד'. "ובעת הגדלות הם שבים למדרגה, היינו בעת שמטיבים מעשיהם, שאז יכולים לעסוק במקבל על מנת להשפיע, אז משתמשים בכלים דבינה וזו"ן הנקראים כלים דקבלה היות שעכשיו שבו למדרגה."

אפשר חוץ מכלים שורש א' להשתמש גם בכלים ב', ג', ד', זה נקרא שהם שבים למדרגה, חוזרים לעבודה.

"וזהו נקרא גדלות, היות שעכשיו מאיר אור דנשמה וחיה. וזה נקרא קיום המציאות, היות שהוא עוסק עכשיו בענין קבלה - אלא שהוא בעל מנת להשפיע."

אפשר לעסוק בכלים דקטנות שורש א', אפשר לעסוק גם כלים בגדלות זה ב', ג', ד', וזה כבר נקרא לקבל על מנת להשפיע.

"נמצא לפי הנ"ל, שקטנות נקרא צדיקים גמורים, שהוא בחינת ביטול המציאות," שמבטל את הכל, לא רוצה לקבל כלום, אין לו עסק עם כלים דקבלה בכלל, מבטל את עצמו, לכן נקרא "ביטול המציאות". ובמקרה כזה הוא נקרא "צדיק גמור", שאין לו עסק עם כלים דקבלה, שכלים דקבלה זה עביות ב', ג', ד'. "שהם כלים דכתר וחכמה - " עביות א' שורש "כלים דהשפעה. מה שאם כן הכלים דבינה וזו"ן שהם כלים דקבלה - הם בחינת קיום המציאות, שהוא להשגת רכוש, וכל חשקו הוא שהרכוש יתגדל ויתרבה." כי הוא מפעיל עביות ב', ג' וד' ובהם הוא מקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, זה שמקבל בעל מנת להשפיע יש לו כבר רכוש, הוא כבר מתחיל להיות דומה לבורא בפועל. "אבל הם ב"עובר ושב"," זאת אומרת שיותר או פחות כל הזמן משתנים שם דרגות העביות מפני שעובד עם כלים דקבלה, "שבזמן הקטנות הם לבר מהמדרגה" לא נמצאים בפועל בלקבל על מנת להשפיע "ובזמן הגדלות" שמשתמשים בעביות ב', ג' וד' "הם חוזרים ושבים להמדרגה, אבל האור שהם ממשיכים הוא דגדלות.

לכן במקום שבעלי תשובה עומדים, היינו שיש להם על ידי יגיעתם אור דנשמה וחיה - " זה אור דחכמה שכך נקרא "צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד," כי צדיק גמור עובד רק עם כלים דהשפעה בלבד, להשפיע על מנת להשפיע, "דהיינו מי שהוא צדיק גמור, שעוסק רק בכלים דהשפעה שהם כלים דכתר וחכמה - " עביות שורש וא' "אין לו רק קטנות שהוא נפש רוח" באורות "שהוא רק אור דחסדים ולא אור דחכמה.

ואז הוא בחינת בעל-בית, כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית", כי בית נקרא רכוש, שהוא קיום המציאות. וזהו דוקא על ידי אור החכמה שמקובל דוקא בכלים דקבלה המכונה בינה וזו"ן שהם זקוקים לחכמה, מה שאם כן כלים דכתר וחכמה הנבחנים לכלים דהשפעה הם בחינת ביטול המציאות," זה מטעם "ערך הפוך אורות וכלים", "כי אין רוצה לקבל שום דבר, אבל סוף כל סוף אינו ממשיך אלא אור דקטנות המכונה אור דחסדים.

היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לעשות תשובה לכל הפחות שיעשה צדיק גמור," כלומר יעבוד עם עביות שורש א' עם אורות נפש רוח, "ואחר כך שבא למדרגת צדיק יש לו עוד פעם לעשות תשובה. וה' יעזור לנו לכל הפחות שנהיה לצדיקים גמורים."

זאת אומרת, להשפיע על מנת להשפיע אנחנו יכולים לעשות על כל המדרגה, זה נקרא "צדיק גמור".

"וכל העיקר שבעבודה הוא שלא נותנים משמים חצי דבר. אחרת היה יכול להיות שאם האדם היה עושה תשובה למחצה היה מקבל סיוע מלמעלה על מחצית עבודה, אבל מאחר שמשמים אינם נותנים חצי דבר" כי הבורא נותן שלמות, שלם. "לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים."

זאת אומרת, לאדם חשוב לעשות מכסימום טוב לבורא, מה שטוב בעיני הבורא. זאת אומרת להשפיע כמו הבורא, להיות מעבר מהבורא לכל הנבראים בזה שמקבל מהבורא את האור העליון שהוא הטוב ומטיב ולהעביר לכל האנושות, לכולם.

"וכשהחליט בלבו על ביטול שלם," כי הוא לעצמו לא שייך כביכול, אלא רק מוסר מה שמקבל מהבורא לכולם, "אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון." זאת אומרת, שלא יהיו לו רצונות לעצמו. כל הרצונות, מחשבות, תשוקות, תכניות, הכול יהיה רק כדי להשפיע לבורא, להחזיר לו מה שהבורא רוצה לתת לו והוא רוצה להעביר דרכו את כל הטוב שיש בבורא לכל הנבראים. "וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו".

"שה' יעזור לו" לעמוד בזה נגד האגו שלו, נגד כל ההפרעות שיש לו. הבורא בכוונה מעורר באדם כל מיני הפרעות כדי שאדם יתעלה מעליהן יותר ויותר ויותר קרוב לבורא.

"היינו שצדיק גמור פירושו שגמר בדעת בלי לשנות ורק לתמידיות יהיה חי ברצון של צדיק, וזה פירוש צדיק גמור, היינו שבחינה זו כבר מנויה וגמורה אצלו; ו"שאינו גמור" היינו שיש לו עוד עבודה בזה אם להבטל אליו בכל הרצונות או לא. נמצא, שתחילת העבודה היא להיות צדיק גמור, ואח"כ באים לעבודה השניה הנקראת בחינת "בעלי תשובה", שמשיבין את הכלים דקבלה שישובו לקדושה."

זאת אומרת, קצת הפוך ממה שבדרך כלל אנשים חושבים. אנשים חושבים שקודם צריך להיות בעלי תשובה, לחזור בתשובה ואחר כך להגיע לדרגת צדיק גמור. ובאמת זה לא נכון. אלא להגיע לדרגת צדיק גמור זה להיות בעביות שורש א', בקטנות, ואחר כך כבר לעסוק בכל הכלים דקבלה, לקבל על מנת להשפיע בעביות ב', ג' וד' שבזה הוא כבר מתחיל להיות "בעל תשובה", שהוא מעלה לבורא את כל העביות שמסוגל להעלות, עוסק בזה.

שאלה: מה זאת אומרת לעבוד במצב של גדלות בתוך הקשר בינינו עם החברים?

זאת שאלה רצינית. זאת אומרת, אחרי שאני יכול לבטל את עצמי כלפי החברים ולהתכלל בהם עם כל הרצונות שלי לגמרי לגמרי ולעשות כל מה שהם צריכים בהשפעה רוחנית לבורא. אני עושה את עצמי הקטן ביותר והמבוטל כלפיהם ומוכן לשרת אותם בכל הכלים דהשפעה שהם מפעילים, אחרי זה אני מגיע למצב שאני יכול לצרף לזה גם כלים דקבלה שלי כדי לתמוך ולהצטרף לחברים. וכך אנחנו עושים. זה עניין של אחדות הכלים, חיבור הכלים בתוך עשירייה שלימה, בכל דרגות העביות שאנחנו יכולים להפעיל, וכך הבורא כבר מקבל את התיקון שלנו השלם.

אבל זה לא סוף התיקונים. אנחנו צריכים להתחיל להצטרף או לצרף לעצמנו כלים מחוצה לעשירייה, ולקבל בשבילם בעל מנת להשפיע להם וכך אנחנו ממשיכים את העבודה. עד שכל עשירייה הופכת להיות למקור שמקבלת מהבורא אורות של תיקון, אורות של מילוי וממשיכה לכל הכלי הכללי של אדם הראשון.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו מתחילים את העבודה הרוחנית או רק את ההכנה לפני העבודה הרוחנית?

לא, זה יחד. ההכנה לעבודה רוחנית זה להיות צדיק גמור, לעבוד בכלים שורש א', ובזה אני כבר מתנתק מעל מנת לקבל לגמרי ועובר לכוחות השפעה. אחר כך אני מצרף לכוחות ההשפעה שלי את העביות ב', ג' וד' כדי לקבל בהם על מנת להשפיע. אז יש כאן קטנות שעובדים עם עביות שורש וא' ומתקנים את כל הכלים, זה נקרא "טהרת הכלים". ואחר כך אני עובד עם הכלים האלה בלקבל בעל מנת להשפיע בעביות ב', ג' וד' ובהם אני כבר מקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, שאני צריך לצרף את עצמי לכל מיני כלים נוספים, זרים, לא שלי, ולהשתמש בהם כדי למלא אותם.

שאלה: למה הרב"ש מתאמץ ללמדנו ערך הפוך אורות וכלים?

הוא לא מתאמץ ללמד את זה, הוא יודע שאנחנו כבר מבינים. עכשיו כדי להסביר לנו מה זה נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק גמור אין לו ברירה אלא כך להסביר את זה.

שאלה: בפסקה השנייה באגרת הוא מסביר את ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה.

הוא אומר ש"בני תורה", עוסקים רק בענין ביטול המציאות".

כן.

תלמיד: ש"רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך". מה היחס לרכוש של בני תורה? אדם צריך שיהיה לו בית, צריך שתהיה לו פרנסה, זה גם רכוש.

לא על זה מדובר. אלה דברים הכרחיים לאדם "לא יגונה ולא ישובח". זה נובע מתוך זה שאנחנו בני אדם ויש לנו גוף ואנחנו חייבים לטפל בו. יש לנו צורך להתחתן ולהביא צאצאים ולדאוג להם. ולכן אני חושב שלא על זה מדובר בכלל, אלה דברים הכרחיים. כך זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", מה שאדם צריך כדי להתקיים זה לא נחשב, מפני שכך הוא נברא.

אלא כשכבר מדובר על הרצון לקבל שלו למעלה מדרגת דומם, צומח וחי שבו, לדרגת המדבר - שם הוא צריך כבר לעשות עבודה. אם עובד בזה - כבר אצלו צריך להיות חשוב מאוד לכוון את זה לבורא, להחזיר לבורא.

שאלה: הסברת הרגע מה זו העבודה להיות בדרגת צדיק גמור. אבל יש עבודה נוספת שמוזכרת במאמר של בעלי תשובה. מה ההבדל המהותי בין בעלי תשובה או בין תשובה לבין צדיק?

צדיק נקרא מי שמצדיק את הבורא, שעובד עם כלים דהשפעה שורש וא'. ובעלי תשובה עובדים עם כלים דקבלה על מנת להשפיע, בעביות ב', ג', וד'. לכן כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדים", בעביות ב', ג' וד', "צדיקים גמורים" - שעובדים בעביות שורש וא' - "לא יכולים לעמוד", הם לא משיגים, לא מגיעים לזה. פשוט מאוד. רק תעשו את הדירוג הזה נכון.

אני שומע כבר הרבה שנים שאנשים מתבלבלים. הם חושבים שצדיקים גמורים זה משהו גבוה מעל גבוה. אבל צריך להבין שצדיק גמור זה מי שפועל ברצון להשפיע. וצדיק גמור שגמר את כל המדרגות של השפעה, זה שורש וא' ואז הוא מתחיל לעסוק בלקבל על מנת להשפיע, שזה מדרגות ב' ג' וד'.

תלמיד: זאת אומרת, הצדיק הגמור עובד עם מודעות יותר גבוהה או עם רצונות יותר גבוהים, הוא מקבל על מנת להשפיע, זה שונה מבעלי התשובה שהם עוד לא שם?

לא, אתה טועה.

צדיק גמור הוא זה שגמר את העבודה שלו בכלים דהשפעה, עביות שורש וא'. לא נדבר על השמות. יש סה"כ דרגות העביות שורש, א', ב', ג', ד'. אם אני עובד עם רצון שורש וא', זה סימן שאני עובד בלהשפיע על מנת להשפיע. אני עושה צמצום ואני לא מקבל שום דבר, אני רוצה רק להידבק בכמה שאני יכול לבורא. אין לי מה לתת כי אני לא עובד עם כלים דקבלה.

למעלה מזה ישנן דרגות ב', ג' וד', שבהן אני כבר נמצא בעביות ב', ג' וד', אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. סדר העבודה הוא שאנחנו עוברים במדרגות שורש, א', ב', ג', ד', צדיק אינו גמור. צדיק גמור זה שורש וא' ואחר כך ב' ג' וד', אלה דרגות של בעלי תשובה. למה בעלי תשובה? כי הם לוקחים את הרצון לקבל שלהם ועובדים עימו על מנת להשפיע, כך הם משיבים את הרצון לקבל שמתקנים אותו, והוא יהיה בעל מנת להשפיע. לכן "במקום שבעלי תשובה עומדים" בעביות ב' ג' וד' לקבל על מנת להשפיע, "צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד" כי הם רק משפיעים על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו במשך הלימוד שלנו מצווים על ידי התורה, כשאנחנו עושים את המצוות, לא לעשות פחות ברור לנו, אהל מה זה נקרא לא לעשות יותר?

לא להגזים. יש אנשים שמגזימים בכל מיני פעולות חיצוניות, וזה על חשבון שלא עוסקים בתיקון הרצון שלהם, מלקבל ללקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: האם יכול להיות שמה שהוא עושה זה עם הרצון לקבל שלו ולא מטעם מה שהוא מצווה?

ודאי, ודאי שזה נכון.

שאלה: האם מצב קטנות, הוא מצב של צדיק גמור, לעשות צמצום ולחתוך את כל מצבי הקבלה. איך זה מתגלה בעשירייה, בעבודה שלנו בחיבור, מה זה אומר. איך זה מרגיש?

מתברר בעשירייה שאני רק רוצה להשפיע לחברים. כמה שאני מסוגל להשפיע להם, לתמוך בהם.

תלמיד: איך אנחנו עוברות לעבודה בעביות ב' אחרי הצמצום?

אנחנו מתחילים להרגיש בנו כאלה רצונות, שאנחנו יכולים כבר להתחיל ללמוד להשתמש במשהו בלקבל על מנת להשפיע. כשנגיע לזה יהיו לנו כלים דהשפעה, כלים דקטנות ואז נתחיל לראות איך אפשר לעבוד איתם גם בגדלות לאט, לאט. אל תדאגו. אתם תקבלו הדרכה.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בתהליך התשובה, בקטנות, אנחנו מתחילים להיטהר. האם אנחנו נעשים צדיקים ומשם מגיע גם אור חסדים, ואנחנו יכולים להשתמש בו כהתחלה חדשה?

בדיוק. את אומרת נכון.

שאלה: אין אפשר לדרג את הרצונות בעביות. האם עביות שונה אלה רצונות שונים, או שמדרגים את זה אחרת?

כל פעם יש לנו רצונות שונים, עביות שונה. ואנחנו כל פעם נמצאים ברצון חדש ובעבודה חדשה.

תלמידה: וכרגע במצב שלנו, מה הכי חשוב לקחת מהמאמר הזה, בשביל העבודה שלנו?

להגיע לדרגת "צדיק גמור". זה נקרא שאדם לא רוצה שום דבר לעצמו, חוץ מהכרחיות. כי לא יכול להשפיע לקבל על מנת להשפיע, אלא להיות ממש ניטראלי כמה שיותר בעולמנו זאת אומרת, שהוא חי ויש לו ילדים ומשפחה, והכול, אבל יחד עם זה אנחנו לא מקבלים יותר ממה שאנחנו צריכים לחיים הרגילים שלנו. ואת כל התשוקות מעבר לזה, אנחנו מכוונים לעליה הרוחנית.

שאלה: בעלי הבתים הם כלים דקבלה?

בעלי הבתים הם כלים דקבלה.

תלמיד: אז למה כמו כותב בהתחלה, שגם אנשים פשוטים הם בעלי הבתים.

לא, הוא כבר בעל בית אחר. לכן הוא כותב את זה בגרשיים. שהם אנשים רגילים שדואגים לרכוש שלהם. זה לא בעל הבית הרוחני שיש לו כלים לקבל, והוא מסוגל לעבוד בהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה דווקא במצב של חודש אלול, אפשר לעבוד עם כלים דקבלה?

לא, אתה יכול לעבוד איתם בכל חודש שאתה רוצה, גם ביום וגם בלילה אין דבר כזה ברוחניות. אלא כך בהעתקה מרוחניות לגשמיות, שאנחנו מסדרים את החיים שלנו בעולם שלנו, תחת בירח והשמש וכל הסיבובים שיש לנו כאן, שיהיה לנו מעגל השנה. אבל אף אחד לא יגיד שאסור לך לעשות תשובה ולקיים את כל המצוות, שהן כל הפעולות בעל מנת להשפיע, ביתר הזמנים. בכל מעגל השנה.

תלמיד: האם יש מצבים מיוחדים, שבהם דווקא יש הזדמנות לעבוד עם כלים דקבלה?

כן, יש הזדמנות. יש זמנים לטובה וזמנים לרעה, יש דבר כזה. מפני שיש הרבה מאורות, אורות מקיפים, אורות פנימיים, אורות פרטיים וכן הלאה. אז יש כאלו שהם פועלים יותר בזמן מיוחד. לא סתם קורה בעולם שלנו דווקא זמנים לטובה, זמנים לרעה כמו בחודש אב שהוא זמן לרעה. אבל דווקא אומרים שבו נולד המשיח, ועוד יבוא המשיח וכן הלאה. זאת אומרת, ישנם זמנים לטובה ולרעה. אבל זה לא אומר לנו, כי יחד עם זה כתוב ש"ישראל למעלה מכוכבים ומזלות" זאת אומרת, שאנחנו יכולים להפוך את כל הזמנים האלו להפך, תמיד לטובה.

תלמיד: אנחנו יכולים להרגיש את הזמנים האלה ולנצל אותם?

לא, עוד לא. עוד אין לנו הרגשות האלו.

שאלה: כתוב "וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח." איך נראית התפילה הזאת בפרקטיקה, האם אני יכול באופן פרטי להעלות תפילה בעשירייה?

תעלה את הבקשה שלך כמו שאתה חושב, זה יהיה הכי בטוח וטוב. אל תעשה כאן כל מיני פילוסופיות, אלא העיקר תגיד מהלב מה שאתה רוצה. ואתה צריך אפילו לא להגיד אלא לחשוב על זה, זה מספיק. הבורא הוא מבין את הכול.

שאלה: אמרת שעיקר המאמץ שלנו צריך להיות להגיע לדרגת "צדיק גמור" בעבודה עם עביות א' ושורש. אבל אני מרגיש שבמצב של צדיק גמור, הבורא שולח תוספת של לחץ, תוספת של עביות. ואני מרגיש שאני לא מסוגל לענג אותו, אני לא מסוגל לעשות לו נחת רוח, לייחס את זה אליו. האם האדם יחכה עד שיגיעו רצונות חדשים, עביות חדשה, איך אני יכול להתקדם במצב הזה?

רק בתוך העשירייה, אין לי יותר מה להגיד. רק בתוך העשירייה אתה יכול להתקדם, רק לחבר אותם יותר ולהתכלל בהם יותר, ממש להיטמע בהם. זאת ההתקדמות.

שאלה: המצב הזה של "צדיק גמור" הוא ממש חלום להיות בכזה מצב. האם אדם יכול להגיע למצב הזה לבד על ידי מאמצים שלו, או שהוא חייב סביבה בוערת שתגרום לו לקנאה שהיא תסחב אותו בעצם?

הוא צריך סביבה. למי הוא ישפיע? "צדיק גמור" הוא אדם שעובד בכל הכלים שלו כדי להשפיע. לא לקבל על מנת להשפיע אלא להשפיע. איך הוא יעשה את זה אם אין לו סביבה שתומכת בו, שנותנת לו דוגמה, שמחייבת אותו שיעשה כך? זה יכול להיות רק בסביבה, רק בקבוצה.

תלמידה: שזה יכול להיות בסביבה זה ברור, כי אחרת אין לו למי להשפיע, אבל מה מביא אותו למצב של הבעירה הזאת הפנימית שהוא רוצה רק להשפיע?

גם סביבה שתעורר אותו. "איש את רעהו יעזורו". רק בצורה כזאת.

שאלה: למה אנחנו צריכים להשתוקק להיות צדיקים גמורים להשפיע בעל מנת להשפיע אם מטרת הבריאה היא להגיע לרצון לקבל בעל מנת להשפיע?

אבל זו דרגה הראשונה. אנחנו מתחילים מאפס. אחר כך עביות דשורש, עביות א'. הדרגות האלו הן דרגות "קטנות". ואנחנו נמצאים בזה בלהשפיע על מנת להשפיע. אין לנו כוח לקבל בעל מנת להשפיע, אלא להשפיע על מנת להשפיע.

אחר כך מגיעים לדרגת עביות ב', ג' וד'. שם אנחנו עובדים כבר עם הרצונות לקבל בעל מנת להשפיע. ושם אנחנו נקראים "בעלי תשובה". שאנחנו משיבים לבורא מה שמקבלים ממנו.

שאלה: מה זה אומר מבחינה פרקטית לעבוד בעביות שורש וא', ומה זה מבחינה פרקטית לעבוד בעביות ב', ג' וד'?

אני צריך להיות נכלל בתוך החברים וכך לעבוד איתם בעביות שורש וא'. מה שאין כן, אחר כך בעביות ב', ג' וד', אני יכול לעבוד כבר עם הרצון לקבל שלי כדי לתמוך בהם, לעזור להם להעלות אותם.

שאלה: האם העבודה של דרגות עביות היא מחזורית? כלומר, שאחרי עביות ד' שוב עביות ג' וכן הלאה, או שזו תקופה של עביות ואחר כך תקופה של עביות אחרת?

לא. בוא נאמר שאין יותר.

שאלה: מהם המילואים שעליהם מדובר כאן במאמר? אמרת שמדובר במילואים בדרגת האדם ולא מילואים של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

כן. הרוחניות נמצאת למעלה מזה. שאנחנו משתמשים באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות כדי לחיות, כמו שבדרגת חי. בדרגת המדבר, שאנחנו צריכים לעלות בלהידמות לבורא, אז אנחנו כבר משתמשים בעביות יותר גדולה.

שאלה: מה הכוונה שאת כל התשוקות מכוונים לעליה רוחנית? האם מצמצמים אותם לגמרי או שמשתמשים בחלק שאפשר?

לא. אנחנו בדרך, מה שמתעורר בנו צריכים למיין ולסדר ל"תשובה".

שאלה: איך לא להסתפק בנוחות שיש במצב של צדיק גמור אלא להמשיך ולהתקדם?

אנחנו לא יכולים לעצור, כי הרצון לקבל שלנו כל הזמן גדל עוד ועוד על ידי האור העליון שהבורא מעורר אותנו, ואנחנו יותר ויותר חייבים לתקן את עצמנו ולעלות.

שאלה: מה מוביל את האדם להחלטה לקבל על מנת להשפיע? למה הוא מתחיל לרצות את זה?

כי באמת הוא רוצה להשפיע. זה סדר המדרגות, שכך הוא כבר מסודר. הוא נמצא באורות האלה שמנענעים אותו.

שאלה: האם המצב של להיות צינור זה כבר לקבל על מנת להשפיע?

כן. זה לקבל מלמעלה כדי להשפיע למטה.

שאלה: איך להגיע למצב שכל רגע אנחנו רוצים להשפיע לבורא?

זה תלוי בסביבה. הסביבה היא צריכה לעורר את האדם לזה.

שאלה: איך עושים את הסינון הזה של הרצונות בשביל לכוון אותם בצורה מלאה?

אם אני נמצא בסביבה ולומד אז הרצונות שלי לאט לאט, בהדרגה, הם עוברים תיקונים וכך בונים בי מחשבות, רצונות, תשוקות, הבנות. וכך אני מתקדם. כמו ילד קטן איך הוא גדל. הוא יודע איך הוא גדל? ההורים שלו יודעים איך הוא גדל? לא. אלא מקבל מזון וגדל. כך גם אנחנו. אם אנחנו נמצאים בעשירייה ומשתמשים בכל ההזדמנויות שלנו להתחבר עוד ועוד, אז אנחנו מקבלים מזון מלמעלה וכך גדלים.

שאלה: צדיק גמור זה שאין הבדל בין אורות וכלים ואנחנו גם יודעים שאין מין ברוחניות. אז מה זה אומר לגבי נשים?

"צדיק גמור" נקרא שיש לו כלים דהשפעה מתוקנים.

תלמידה: וזה אומר שאין הבדל בין אורות וכלים?

למה אין הבדל בין אורות לכלים?

תלמידה: למדנו כשמגיעים לעולם האצילות, אצלו הכוונה, אז אין הבדל בין אורות וכלים.

לא. אני צריך לדעת על מה את מדברת. מה, אז אין הבדל בין אורות לכלים.

תלמידה: אמרת שצדיק גמור גמר את העבודה לכלים דלהשפיע. זה המצב של צדיק גמור.

אז זה מתקשר שאין הבדל כאילו בין אורות וכלים?

אני לא מבין למה את מתכוונת "אין הבדל". אולי את רוצה להגיד כך, שאין הבדל בין אורות וכלים שה"חשיכה כאורה יאיר"? שהכלי יהיה בהשפעה כמו האור שממלא אותו? שיש השתוות הצורה בין האור והכלי?

תלמיד: כן.

זה בסדר. נכון.

תלמידה: לזה התכוונתי. מה זה אומר לגבי נשים?

מה ההבדל בין נשים לגברים?

תלמידה: אז אין הבדל. תודה רבה.

כן.

שאלה: בכל התהליך הזה שאנחנו עוברים, מתי יש לי החלטה עצמאית? האם זה רק לבחור סביבה או שיש לזה גם מחשבות שבאות אלי, שאני יכולה לעשות פעולה עצמאית?

לא. אין פעולה עצמאית לאף אחד. את צריכה לעבור שוב על מאמרי בעל הסולם, רב"ש, מה שהם כותבים, עניין בחירת סביבה.

שאלה: איך אני עוד מעוררת את העשירייה עד למצב שנעבוד בכל הכלים שלנו כדי להשפיע?

תנסי. אני לא יכול להגיד לך. לא יכול. זה תלוי בקשר ביניכם, כמה שתתקשרי אליהן, ותראי להן דוגמה, ותנסי לחמם אותן. זו עבודה. זו העבודה שלנו בסבלנות במשך הרבה זמן. כל הזמן אנחנו צריכים לדאוג לחמם את החברים לקשר בינינו ולהשפעה מאתנו לבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע למצב הגדלות כשאנחנו עדיין נמצאים בגוף או שזה רצון שאנחנו משיגים רק מהכוונה וזה הכול?

אני לא מבין למה אתה מתכוון ל"גוף"? גוף הפרצוף זה הרצונות שלנו. שורש, א', ב', ג', ד'. וודאי שבכל הרצונות האלה אנחנו צריכים לדבר איך לקבל בהם בעל מנת להשפיע. זה הכול.

שאלה: אבל הגוף לא עוצר אותנו?

למה אתה מתכוון ל"גוף"? רצון לקבל שלנו נקרא "גוף". או מקולקל שהוא על מנת לקבל, או מתוקן אם הוא על מנת להשפיע. זה רצון לקבל. הגוף שלנו הבשרי בכלל לא קיים. ברוחניות אנחנו עליו לא מדברים.

מדברים עליו ברפואה, בביולוגיה, זואולוגיה. אבל לא שמדברים עליו בחכמת הקבלה. בחכמת הקבלה לא חשוב מה אתה עושה עם הגוף. העיקר, מה אתה עושה עם הרצון. כל החכמת הקבלה מדברת רק על הרצון של האדם.

(סוף השיעור)