שיעור בוקר 04.10.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 525, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר י"א', "ענין גילה ברעדה, בעבודה",

מאמר י"ב, "עיקר עבודת האדם"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 525, מאמר י"א, "מהו גילה ברעדה, בעבודה".

יא. ענין גילה ברעדה, בעבודה

"שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה למי שבונה לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום אפשרות להכנס להבית, כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית. ולכן צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.

לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן. כי יראה היא החלל. היינו, שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. לכן, בזמן שיש שתיהם, אז יש שלימות. אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני.

לכן צריכים להשתדל, ששניהם יהיה במקום אחד. וזה ענין, שצריכים אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות. מה שאין כן יראה נקראת חסרון וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות. וזה נקרא ב' רגלים. שדוקא שיש לו ב' רגלים, האדם יכול ללכת."

זאת אומרת, פעם אנחנו נמצאים בשלמות, פעם בחסרון, ולהתקדם אנחנו יכולים או באחד או בשני, ורק כשעומדים ביניהם, אז אנחנו יכולים להשיג גם יראה וגם אהבה ביחד, חיסרון ומילוי. אבל בדרך כלל אנחנו נמצאים באחד מהשניים, או באהבה או ביראה, אחרת לא נוכל להתקדם. וכשאנחנו מתקדמים אז זה משלים את זה, פעם האהבה שלי דוחפת אותי להגדיל את היראה, ועל ידי זה שאני מגדיל את היראה, אז אני מגיע לאהבה יותר גדולה, וכך אחד עוזר לשני.

זה כמו שתי רגליים, רגל אחת שעובדת היא בעצם מקדמת קדימה את הרגל השנייה, לא את עצמה, וכך אנחנו הולכים, ולכן משיגים את המטרה. ברוחניות זה בצורה מאוד בולטת, האהבה והיראה משלימות זו את זו.

שאלה: מדוע בעל הסולם מדבר כאן על שמחה, ששמחה נקרא בחינת אהבה, והוא מחבר את זה לאהבה? כי אני יכול להיות בשמחה גם בפני עצמי, למה הוא דווקא קושר את זה לאהבה?

שמחה זה שמחה ממעשים טובים, שמחה מזה שהשגתי יכולת להשפיע נחת רוח דרך הנבראים לבורא, לכן זו שמחה, מזה באה לי שמחה. במידה שאני משפיע דרך הנבראים, אז אני מגיע לבורא, כי הוא בסך הכול נמצא בתוך הנבראים, בעומק שלהם. כפי שהוא בונה מלמעלה את כל הבריאה, את הנבראים, כך אני דרך הנבראים כשאני משפיע, מגיע אליו.

לכן השמחה שלי היא בכמה שאני נמצא בלקדם את הנבראים, בלחשוב עליהם, בלהביא להם את השגת הבורא, ככול שאני נמצא בפעולה הזו אז אני מגיע לשמחה. זה נקרא "מעשה טוב", מעשה שמקדם את הנבראים לתיקון, לדבקות בבורא, ולכן הפעולה הזו גורמת שמחה ותיקון גדול.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגביר את היראה?

את היראה אני יכול להגביר על ידי זה שאני מבין שאני נמצא אחד מהנבראים, ויש עלי עבודה גדולה שאני חייב לבצע ואני צריך לעשות את זה ואף אחד בכל העולם, בכל המציאות, בין כל הנבראים, הנשמות, אף אחד לא יכול לעשות את החלק שלי במקומי ואני כן חייב לעשות.

בזה שאני משפיע על כל הנשמות מצידי, מבחינתי, לקדם אותן לבורא, זו בעצם העבודה שלי לעשות נחת רוח לו, ובהתאם לזה אני מרגיש כמה הוא רוצה לעשות נחת רוח לכל הנבראים, וכשאני נכלל מזה, גורם לזה, אז בזה אני משיג את המצב האמיתי, שמחה אמיתית, וזה בעצם הסימן של התיקון.

שאלה: למה כתוב שאחרת כל אחד מאשים את השני, רוצה לבטל השני? מה זה אומר, "אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני"?

התקדמות יכולה להגיע רק משילוב נכון בין שני כוחות מנוגדים. כמו שאנחנו הולכים על שתי הרגליים, כך אנחנו מתקדמים גם ברוחניות. "שמחה" ו"יראה", כביכול שתיהן מנוגדות זו לזו, מבטלות זו את זו, אבל אנחנו מגיעים למצב שאנחנו משלימים זו את זו.

כמו שבעל הסולם אומר, מצד אחד אני צריך לבנות בית ואני לא צריך בבית שום דבר חוץ מקירות וגג. אומרים לא, זה לא מספיק, אתה צריך דלת כדי להיכנס, אתה צריך חלונות כדי שיהיה לך אור ואוויר. זאת אומרת, אי אפשר לעשות, לבנות שום דבר שלם בלי חיסרון, בלי שתהיה שם כניסה, חור, פתח. ואותו הדבר אצלנו כשאנחנו בונים, אנחנו לא יכולים לבנות משהו שלם. אומנם נמשכים כביכול לזה, אבל מהר מאור מבינים שלא יכול להיות אור בלי חושך ולא יכולה להיות שמחה בלי צער בפנים, לא יכולה להיות אהבה בלי שאנחנו נגלה גם את הצורות ההפוכות.

שום דבר לא שלם במציאות חוץ מהבורא, ואצל הנבראים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו חייבים להשלים את שני הדברים האלה, גם שמחה וגם חיסרון בצורה כזו ששניהם יתמכו ויתנו לנו את השגת הבורא בצורה שלמה, מה שנקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה".

בכל העבודה שלנו, מה שאנחנו בעצם עושים, אנחנו בעצם משלימים זה את זה. וכך ההתקדמות, כמו על שתי רגליים. ושוב אני אומר, רגל אחת לא יכולה לקדם את עצמה, רק כשאתה קופץ על רגל אחת, אלא רגל אחת מקדמת את הרגל השנייה. כשאני עומד על רגל שמאל נגיד, מה אני עושה בה, אני בינתיים מקדם את רגל ימין קדימה, וכשאני עומד על רגל ימין קדימה, מה אני מקדם, את רגל שמאל. כך אנחנו גם ברוחניות, לא יכולה להיות אהבה ללא יראה, לא יכולה להיות שלמות ללא חיסרון בתוכה, רק הילדים הקטנים חושבים שזה אפשרי.

אנחנו, שכבר נמצאים בניסיון חיים רואים שזה בלתי אפשרי. מלכתחילה היינו צריכים לקבל את זה כמו שכל חכמת הקבלה אומרת, מלמדת אותנו בעצם, איך להשתמש בשני הקווים כדי להגיע לקו השלישי. זו בעצם כל חכמת הקבלה. הקו השלישי זה נקרא "נשמה" שאנחנו בונים בשילוב הנכון בין שני כוחות, "לתת" ו"לקבל", וכששניהם נפגשים יחד אנחנו בזה בונים אותה הצורה, התוצאה, שנקראת "נשמה".

יש לנו בזה רק נקודה אחת, אבל לבנות אותה אפשר רק על ידי זה שאנחנו לוקחים את הכלים השבורים שלנו ומהם אנחנו בונים את הדבר השלם. השלם תמיד כולל בתוכו גם שלמות וגם חיסרון, והשלמות לא יכולה להיות ללא חסרון, וחיסרון לא יכול להיות ללא שלמות.

שאלה: למה יש אהבה ויראה ולא אהבה ושנאה נגיד, למה הדגש על שני דברים שהם לא ממש הפכים?

אלה שני קווים שכל אחד מהם הוא במשהו שלם. אם אנחנו רוצים לקדם את עצמנו לקראת המטרה הנעלה אז אין לנו ברירה אנחנו צריכים לראות איך אנחנו בונים את האהבה, וכדי לבנות אותה אנחנו מבינים שבפנים צריכה להיות יראה. ויראה כוללת גם שנאה, דחייה, שבעצם זה העיקר שצריך להיות. אם הבורא הוא הכוח הטוב, חייב היה לברוא כנגדו את היצר הרע, הכוח הרע, כי רק משילוב של שני הכוחות האלה, ולא שאחד מבטל את השני, הבורא דווקא ברא את הכוח כנגדו, רק בשילוב של שניהם אנחנו מתקדמים.

אנחנו גם צריכים לראות את זה אצלנו איך זה מתגלה בפועל. הרבה פעמים אנחנו מרגישים דחייה, שנאה, אפילו כמו תלמידי רבי שמעון שרצו אפילו להרוג זה את זה כשהגיעו לדרגות גבוהות. אז איך זה יכול להיות, הרי כשאתה מגיע לדרגות הגבוהות אתה צריך להיות כולך באהבה? לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה בפנים. כך אנחנו צריכים להבין, ללמוד ולקבל את זה בהבנה, ויכול להיות שאז גם המצבים בינינו ישתפרו, שנבין כל אחד ואחד ונקבל כל אחד את השני בצורה כזו שגם בתוך האהבה ישנה שנאה, וגם השנאה צריכה להביא אותנו, אם אנחנו משתמשים בה נכון, לאהבה. ובשילוב הנכון בין חושך לאור אנחנו מגיעים למצב הנכון. לא יכול להיות רק אחד ללא השני, זה לא מתקיים. גם מצד הטוב וגם מצד הרע, זה לא יתקיים, אין דבר כזה, הכוח הכללי של הטבע נבנה על שניים.

לכן אנחנו רואים שישנה מלחמה, שנאה גדולה מאוד, ובסופו של דבר זה נגמר. ישנה אהבה כאילו חלוטה ואחר כך זה גם נשבר. אלא כל החכמה היא בזה שאנחנו נשלב את שניהם יחד ונראה בצורה בוגרת, נכונה, את שני הכוחות המנוגדים האלה עד כמה הם לא מנוגדים אלא דווקא משלימים זה את זה, שאחד לא יכול להיות ללא השני. כמו שבעל הסולם מסביר לנו, מי שבונה בית חייב לחשוב על איזה פתחים, זאת אומרת, חסרונות בקירות הבית, כי בלי זה לא ייכנס אוויר, לא ייכנס אור, לא יוכל לצאת ולהיכנס לתוך הבית. זה בעצם כאילו בונה חסרונות בתוך הקיר השלם, אבל בלי זה בלתי אפשרי. מפני שאנחנו לא הבורא שבו אין שלילי, רק חיובי, ואיך זה קיים אנחנו לא מבינים, אלא הנבראים חייבים כבר להיות בנויים מצד שלילי וכל הזמן להוסיף לעצמם את הצד החיובי ואז להיות כלולים משניהם. ההתכללות הנכונה בין חיסרון ושלמות נקראת "נשמה".

תלמיד: איך אנחנו בונים את החללים האלה בעשירייה? זאת אומרת אנחנו שמים את הדגש על אהבה או שאנחנו צריכים בכל זאת לדאוג גם לחיסרון?

לא, אנחנו לא צריכים לדאוג לחיסרון, וזה נעשה בכוונה. למה אנחנו לא מעוררים את החסרונות? מפני שמלכתחילה אנחנו מגיעים מהשבירה, מהחיסרון הכללי, הטוטלי, ומשם אנחנו מגלים כל פעם את השבירות ואנחנו צריכים לחשוב רק על החיבור. אבל להבין שאנחנו כך צריכים להקים את עצמנו מהשבירה לחיבור, מהשבירה לחיבור. וכשאנחנו בונים את זה נכון אנחנו מגיעים למצבים שנקראים "קו האמצעי", שמשתמשים נכון גם בחוסר וגם בשלמות כך שהשלמות האמיתית כוללת את שניהם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ופשעים חייבים להיות.

ולכן אנחנו רואים עד כמה החינוך שלנו הרגיל בעולם הוא לא טוב. ולכן אתה רואה כמה אנשים מתגרשים, מתרחקים, אוהבים אחר כך שונאים, למה? מפני שאף אחד לא מלמד אותם איך לבנות יחסים נכונים, שגם שנאה וגם אהבה צריכים להשלים זה את זה, וזה שאני מגלה דברים שליליים במי שאני אוהב זה כדי שאני יכול להשלים אותם באהבה. וכך אנחנו אף פעם לא נגיע למצב שאנחנו ממש נשנא זה את זה, שנרצה להיפרד. אנחנו נרצה להשלים כך שבאמת "על כל פשעים תכסה אהבה", זה נאמר בצורה שלמה.

שאלה: האם יש שלב כלשהו בעבודה הרוחנית שבו כבר לא זקוקים ליראה ומתי הפחד האגואיסטי נעלם?

הפחד האגואיסטי וודאי שהוא לאט לאט עובר ומקבל צורת פחד אחרת. פחד האם אני אוכל באמת להשפיע, האם אני דואג לכלי הכללי? אם אני מדבר על להשפיע נחת רוח לבורא אז אני לא יכול להשפיע לבד. רק בהתחלה האדם חושב כך, בתחילת דרכו, איפה אני ומה איתי, עד שהוא מזמין דרך חיבור עם הקבוצה ואז משפיע עליו המאור המחזיר למוטב ומחזיר אותו באמת למוטב. אז הוא מתחיל לדאוג לכלל הכלי. כי בחיבור של העשירייה לפחות, או יותר מעשירייה, אפילו את כל העולם, הוא בזה עושה נחת רוח לבורא ואחרת לא. ואם הוא חושב רק על עצמו בינתיים, אז הוא נמצא עדיין בתחילת הדרך, בקליפה. וזה בסדר, ככה מתקדמים.

כמו ילדים קטנים שככה מתקדמים. אבל אחר כך כשנעשים גדולים אז אנחנו כבר יכולים לטפל בעצמנו ולדאוג לעצמנו. וכך גם כשאנחנו ברוחניות גדלים, אנחנו מתחילים להרגיש שבאמת השפעה זה דבר חשוב ואין לנו שום סיכוי להגיע להשפעה לבד, אלא רק במידה שאני דוחף את האחרים לקשר עם הבורא, אבל אני בעצמי לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא כי זה תמיד יהיה אגואיסטי, זאת אומרת הפוך מהשפעה. אלא לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו מקבלים שכל אחר, רגש אחר, בסך הכול אנחנו מתחילים להבין שכל העבודה שלי צריכה להיות רק בזה שאני מקדם את העשירייה, לפחות עשירייה, לבורא, ובזה אני עושה לו נחת רוח. בזה נחשב שאני עושה מצווה, שאני עושה פעולה רוחנית נכונה.

שאלה: איך אנחנו נוכל לכוון את עבודת העשירייה שנרגיש ביחד כולנו יראה מזה שאנחנו לא מצליחות להשפיע, להיות באהבה?

אנחנו מדברים לא על כל העשירייה, אנחנו מדברים על אדם, בינתיים. שהאדם ישתדל לבדוק את עצמו האם היחס שלו לבורא עובר דרך קבוצה, עשירייה. כשהוא רוצה להשפיע לבורא שהוא יבין שזה יכול להיות רק בתנאי שהוא דואג לקדם את כל הקבוצה לבורא. כאילו מגיש לבורא את העשירייה כמו על מגש, מגיש לו את הקבוצה, את העולם, מצידו, כמה שיכול לקדם אותם לבורא. זו בעצם העבודה הרוחנית שלו ובזה הוא גורם נחת רוח.

שאלה: הוא כותב פה במאמר "לכן במקום שיש אהבה צריכים לעסוק ביראה גם כן", איך לעבוד עם היראה, למה הוא מתכוון?

יש כאן הרבה אופנים. כשאני נמצא בנטייה לאהבה אני צריך כל הזמן לבדוק את עצמי האם אני נמצא בזה. אי אפשר לבדוק משהו אלא מדבר שמחוצה לו. כי מדידה יכולה להיות רק מההיפך מהתופעה, ולבנות כל תופעה ותופעה אנחנו יכולים על התופעה שכנגדה. נגיד, איך אני יכול להגדיל את האהבה? בזה שאני מגלה את הדחייה, ריחוק, שנאה, בכל מיני אופנים כך, ועל זה אני מוסיף את תכונת האהבה וככה אני מתקדם. אי אפשר אחרת. לכן העבודה שלנו היא תמיד בשתי רגליים. לכן המאמר נקרא "גילה ברעדה", זאת אומרת מתקדמים באהבה עם היראה. ומי שיודע לשלב את שני הכוחות האלו, שתי התכונות הללו יחד, אז הוא באמת מתקדם. וזה חייב להיות אצלנו כחוק ואם לא שוכחים על זה, אנחנו אף פעם לא נגיע למצבים קיצוניים, או לחיובי או לשלילי כביכול, אלא נשתמש בשניהם בצורה שמתקדמים קדימה.

תלמיד: בעשירייה אנחנו דואגים לאהבה, כל הזמן מגדילים אותה. מה זה אומר לדאוג ליראה?

אני לא יכול להתקדם אם אני לא אעשה ביקורת על האהבה, על הקשר בינינו. במידה שאני יכול להגדיל את הקשר הזה, במידה הזו הוא עובד בי בצורה פחות אגואיסטית וכן הלאה. הביקורת על החיבור חייבת להיות.

אז חיבור זה כאילו חיובי, אבל צריכים גם שלילי. אנחנו רואים את זה בכל מקום היום בעולם. נגיד, בתעשייה, בכל מיני מקומות איפה שרוצים להתקדם. מתקדמים על ידי זה שבונים שתי קבוצות, או אפילו שני מפעלים, והם נמצאים במאבק ביניהם, במאבק. מי יותר טוב, ומי יותר מצליח, וכן הלאה. כי על ידי זה יכולים להגיע לתוצאה יפה, נכונה, שלימה. אותו דבר כאן.

תלמיד: אנחנו צועדים בין שחור לבין לבן כל פעם, ומגיעים בסוף לאפור שזה מכיל את הכול וזו נקודת המגע שלנו עם הבורא.

זה שקר, מה שאתה אומר. אתה כאילו לא שמעת מה שאני אומר. לא לאפור אנחנו מגיעים ולא כלום. אלא אני אפילו בשמאל, בביקורת שאני נמצא, אני נמצא בביקורת מכוונת שאני עושה את זה כדי להגדיל את הימין. ולא שמשחור ולבן יוצא אפור. אין דבר כזה. אני מצטער שאתה כך אומר.

תלמיד: אני רק מנסה להבין.

תחשוב, תקרא, תשמע שוב מה שאנחנו דברנו, ואם יהיו שאלות אז תפנה אלי.

שאלה: אתמול במאמר "שמעתי" אמרנו שאי אפשר להיות שמח וגם להרגיש רע באותו זמן. זה האחד או השני. והיום רואים שיש שני מצבים ביחד. אפשר גם יראה ושמחה וגם אהבה ושנאה. אז אני רואה פה איזו סתירה.

נגיד שאתה נפגש עם בחורה. נגיד שאתה עוד צעיר. אם אתה רוצה להגיע למצב נכון וטוב אז אתה צריך לדעת גם דברים שליליים. אותם אתה צריך לגלות דווקא ברצון שלך כדי לחזק את האהבה.

לא כדי להתרחק ממנה, אלא כדי לדעת את כל הדברים האלה בצורה הנכונה, כי כך בני האדם נבראים, שבכל אחד מהם יש הרבה דברים שליליים. באופי, בהרגלים, בהתנהגויות, בכל דבר ודבר. מה ששליליים, זאת אומרת שבעיניך הם שליליים.

אבל אם אתה רואה שאתה צריך להתקשר עם האדם הזה באמת, אז אתה צריך בהדרגה לגלות בו כל מיני דברים שלא לפי רוחך, אבל על ידי זה דווקא היחס שלך אליה מתחזק. שאתה מקבל את הדברים האלה בצורה נכונה.

וכך אתה יכול להמשיך להכיר את האדם, לא רק אישה, בכלל להמשיך עימו. זה מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. אנחנו לא יכולים להשיג את השלימות אלא אם אנחנו נצרף לכוח הטוב של הבורא כוח הרע, ההפך ממנו שהוא ברא את היצר הרע.

כי יש כאן שני דברים מנוגדים ואנחנו צריכים בסוף ההתפתחות שלנו בהדרגה לשלב את שניהם יחד. אחד ישמש לנו כעביות שבפרצוף הנשמה, והשני הוא ימלא את הנשמה. וכך אנחנו צריכים לעבוד ועל זה הוא בעצם מדבר.

אם אנחנו רוצים לבנות את הבית, הנשמה, אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שאנחנו נגלה הרבה חסרונות, שנאות, דחיות עד שנרצה להרוג זה את זה, עד כדי כך אפילו מידי פעם. אבל זה לא שזה פועל עלינו כך שאנחנו בורחים מהעבודה.

אנחנו מבינים שבצורה כזאת האדם הבריא, הגדול הוא נבנה. אין מה לעשות. ו"על כל פשעים תכסה אהבה". אז יש פשעים והאהבה מכסה עליהם. אבל אנחנו מרגישים את הפשעים האלה, זאת אומרת, מה שאני לא אוהב בשני, ואני גם מקבל את זה.

תלמיד: כשנמצאים בקו ימין מרגישים טוב ובקו שמאל מרגישים רע. אז למה אי אפשר להרגיש שניהם ביחד?

אנחנו בסופו של דבר צריכים באמת להרגיש את שניהם יחד, אבל לא יכולים לגלות אחד בלבד, אלא רק אחד כנגד השני ואחר כך הם משתלבים יחד בקו האמצעי. את זה בעצם מלמדת אותנו חכמת הקבלה. איך אנחנו משלבים את שניהם, שנאה ואהבה יחד, ואז זה נקרא "אהבה השלימה". עוד נדבר על זה. זו בעצם כל השיטה, אבל צריכים ללמוד איך לעשות את זה.

שאלה: בהתחלת המאמר הוא כותב שהוא עושה בקירות הבית חיסרון, ואחרי זה הוא כותב שהוא צריך לעורר את היראה. אז מה ההבדל בין לעשות חיסרון שהוא בעצמו עושה ולעורר את היראה, שזה נשמע כאילו הוא מעורר איזה משהו שהוא לא שולט בו?

קח את זה מהעבודה שלנו. אנחנו צריכים לא לבנות בית. אנחנו צריכים לבנות את הקשר בינינו לבורא. אז כדי לבנות את הקשר אנחנו צריכים גם עביות, וגם זכות, ודווקא בצורה כזאת אנחנו בונים.

מלכתחילה, כאילו, הוא אומר ככה. "למי שבונה לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון." אז לא יוצא לו בית. יוצאת לו איזו קובייה סגורה. אנחנו שצריכים לבנות, אנחנו צריכים לדאוג גם על גילוי החסרונות.

ולכן כשאנחנו מתחברים לקבוצה והולכים בדרך, לומדים יחד, אנחנו מגלים חסרונות. אחד בשני, באגו שלנו כל הזמן מתעוררת ביקורת על החברים. זה דוחה אותנו. אנחנו לא רוצים וכן הלאה.

אנחנו צריכים להבין שהם בדיוק אותן החסרונות שאנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון, כמו שהוא כותב במאמר אחר, לא שהחיסרון אני רואה שם בחבר. אלא אני רואה החסרונות האלה בי. ואז אני צריך בעצם להיות שמח שיש לי כאלה חברים ויחסים איתם, שאני מגלה את החסרונות שבי, ועל החסרונות האלה אני יכול להגיע למצב שאני משלים אותם. וכך מתקדם.

תלמיד: זה נשמע שזה כאילו שתי דרגות שונות, כי בדרך כלל שאנחנו עושים ביקורת אז אנחנו עושים ביקורת על מה לא טוב. אנחנו לא מסתכלים על ביקורת על מה אנחנו.

אני צריך לעשות ביקורת על מה שלא טוב בעיניים שלי. תוסיף, בבקשה, בעיניים שלי. ואז מעל זה אני צריך לעשות ביקורת אחרת. עד כמה אני משלים את הביקורת שעשיתי בעיניים שלי על ידי האגו שלי, עד כמה אני משלים את זה בכוח השפעה, בכוח הבינה.

אז אני מעלה את עצמי ממלכות לבינה ומשלים את זה. וכשאני מבין שמה שאני רואה באחר זה סך הכול דמיון, שאני רואה בזה רואה את הפגמים שלי ולא של החבר. ואז כך אני מתקדם. שאני מבקש תיקון לראות את החבר בצורה נכונה.

והתיקון הוא בזה שגם כל הפשעים, זאת אומרת, גילוי העביות נשארת, וגם ההשלמה היא נשארת, ואז יש לי כבר צורת הפרצוף. עביות וזכות. ואז על ידו אני יכול לגשת הלאה למדרגה הבאה, עוד ועוד. נלמד את הדברים האלה. לאט לאט אנחנו בהדרגה נפתח את זה.

תלמיד: יראה זה כוח שמגיע מלמעלה? זה לא משהו שאדם יכול לעורר?

לעורר אנחנו יכולים כל דבר, אבל השאלה מאיפה זה מגיע? תמיד מלמעלה.

שאלה: האם היראה שמדובר עליה כאן זה בעצם הפחד ממה שיתגלה בקו שמאל?

היראה שמתגלה, אני לא יכול להגיד שהיא בקו שמאל בכל אחד, אלא תלוי עד כמה האדם, באיזו דרגה הוא נמצא. יכול להיות יראה שמתגלה זה פשוט מאדם שהוא מפחד להתקדם. הוא לא יודע מה יהיה לו. יש לו כל מיני פחדים. זה יכול להיות מצבים פסיכולוגים מצד אחד, ומצד שני שוב אני אומר, אם אנחנו עובדים דרך החברה לקדם את החברה לבורא, אני כאן ממש איך להגיד, מגן על כל הכול הטעויות שלי, אני לא חושב שאני יכול לטעות, כי אם אני דואג שהחברה תתקדם לבורא כדי שאני אהנה ממנה שהיא תהיה מקושרת, מגובשת יותר ויותר, אז זו כל העבודה שלי ואז אני אלמד מזה כל הימין ושמאל איך אנחנו מתקדמים.

העיקר שאני שמגלה משהו שלילי, אז קודם כל ראשון דבר אחד, אני מבין שאני מגלה את הרע בי ולא באף אחד אחר, והאחר כאן כלפי הוא ממש שלם כמו הבורא. אני מדבר על העבודה הרוחנית, הפנימית של האדם ובצורה כזאת אני כבר מתחיל לתקן את עצמי.

שאלה: איך זה החלק בטקסט אומר שיש לו לעורר את היראה אולי לא יוכל לכוון בעל מנת להשפיע, איך זה יכול להיות שהחלק הזה הפוך לאהבה? עושה רושם שזה מצב שרצוי בדרך שלנו להשיג אותו, לא ברור לי, אתה יכול לעזור לי?

אם אתה לא מגלה משהו שלילי, אז אין לך הזדמנות להתגבר על השלילי ולהגיע לחיובי, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, אני אם אני רוצה להגיע לשלמות אני צריך לגלות דברים רעים ולשמוח מהם, כמו שאני מגלה דברים טובים, כי משניהם המציאות נכללת, ככה זה. ואין שום עדיפות משלילי, לחיובי כי אי אפשר אחד ללא השני. הוא מסביר לנו את זה, אתה לא יכול לאכול משהו אם אתה לא מוסיף פלפל, מלח ועוד כל מיני כאלה דברים, שבלי התבלינים האלו האוכל הוא ממש לא ראוי למאכל. החיות אוכלות את זה ככה אבל אנחנו לא וזה נובע מהשורש הרוחני היותר גבוה שלנו בני האדם.

קריין: לא אני רק אומר, זה נמצא בשמעתי ל"ד הוא כותב את הדברים האלה.

שאלה: האם היראה היא מאהבה או מזה שאני לא מצליח להיות בדבקות עם הבורא?

נכון אתה צודק.

שאלה: האם בחיבור עם החברים אני משלים את החיסרון שלהם או שאנחנו בונים חיסרון ביחד?

לא, כול זה תלוי בך.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בלימוד אני מבין שאנחנו יותר משיגים ולאדם יש ציפיות, תקוות ויש רגע שהאדם מרגיש, "הנה השגתי משהו" אבל כעבור זמן קצר הוא מרגיש אכזבה. אני מבין שהאכזבה היא אמצעי להתפתחות דרך המדרגות ויש לה אפקט חזק, איך להשתמש בה בצורה נכונה ולשלב אותה עם שמחה? איך להפיק מזה תועלת?

עליות וירידות הן תמיד הדרך שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל להרגיל את עצמנו להיות גם בעליות וגם בירידות בצורה כזו שאנחנו בטוחים שזה מקדם אותנו, ומצב הרוח עצמו לא משפיע עלינו. רב"ש היה מצביע על עצמו ואומר "שיסבול". זאת אומרת הוא הבדיל את עצמו מהגוף שלו, הגוף הרגיש מצב רוח לא טוב, כל מיני אכזבות, דברים, אבל הוא בעצמו, החלק שלו שהשתוקק לבורא, נמצא למעלה ממנו ואז הוא חילק את עצמו לשניים ואמר על החלק הזה המאוכזב כרגע, שיסבול. תשתדל להרגיל את עצמך לזה.

שאלה: מהי יראה רוחנית?

זה פשוט מאד, יראה רוחנית היא שאני נמצא בפחד שלא אוכל להשפיע נחת רוח לבורא. איך אני משפיע נחת רוח לבורא? על ידי כך שאני מקדם את העשירייה שלי אליו, לבורא. אם אני משתדל כך לעשות וזה ברגש, בשכל, [זה] דבר פנימי, אם אני חושב על זה, דואג לזה, מקדם את זה לבורא, זו בעצם העבודה הרוחנית שלי, בזה אני בטוח עושה לו נחת רוח.

שאלה: לפי מה שנאמר עד עכשיו נראה שהגישה מאוד שגויה, ולמה זה כך שאדם מפחד לאבד את השמחה שהוא השיג?

זה האגו, חוסר דבקות בהשפעה, אם אני יכול להשפיע אז אני נמצא למעלה מההרגשה הגופנית שלי ומשתוקק רק להיות בנטייה הרוחנית שלי.

תלמיד: אז לא לפחד לאבד את מה שיש לך?

אתה לא יכול לא לפחד. אתה צריך לתקן את הדברים האלה ואז לא תפחד, אתה לא יכול להחליט סתם, אתה צריך להביא את כוח התיקון.

שאלה: אם אדם שהוא רצון לקבל, אגואיסט, מתחיל להרגיש יראה, רצון להשפיע, חיסרון להשפיע, למה זה מנוגד לאהבה, זה משהו חדש שהוא באותו כיוון, לא?

יכול להיות שכן, אבל אנחנו מדברים על אופן אחר, שבו הוא מגלה דברים שליליים במי שהוא אוהב. נתתי דוגמה מהחיים שלנו, אנחנו מכירים ורוצים להכיר זה את זה יותר ויותר, ואז אנחנו צריכים להיות מוכנים לגלות כל מיני דברים שליליים ולדעת שעל כל פשעים תכסה אהבה. כי אם המטרה היא החשובה, אז אני צריך לעלות מעל כל הדברים האלה המתגלים בדרך, כדי להגיע לאותה המטרה המשותפת בינינו.

תלמיד: יש לנו כל הזמן שאלה בעשירייה על מה עושים ביקורת שתעזור לנו בהתקדמות? מה כן מבקרים ומה לא מבקרים?

אנחנו מבקרים קודם כל את הדבר החשוב ביותר, "האם אני" כך כל אחד שואל את עצמו, "דואג לקדם את העשירייה לבורא", אני דוחף אותם כולם יחד, ולבורא". זו בעצם העבודה שלנו בעשירייה, זו העבודה הרוחנית, אחר כך יהיו לנו על פני זה עוד תוספות.

תלמיד: האם העשירייה יכולה לבחון כמה היא מתקדמת?

לא, אתם עדיין לא יכולים למדוד את זה, אבל יהיו זמנים שכן תתחילו למדוד, לפי דרגות עביות, זכות, מסך, כל מיני דברים. זה יהיה.

שאלה: לא פעם אתה אומר לנו, "תבררו מה חסר לכם כעשירייה, ותעלו, תפנו, את זה לבורא". איך מבררים בעשירייה מה חסר בצורה נכונה?

עכשיו אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים רק על כך שכל אחד דואג איך לדחוף את העשירייה לבורא. ולא לערבב את זה עם זה.

שאלה: אומרים שהעבודה הרוחנית שלנו תמיד בהתקדמות אבל יש לנו מצבים שאנחנו עלולים להרגיש ולחשוב שאנחנו עושים התקדמות אבל זה לא נכון. מה אתה ממליץ לנו כדי שנוכל באמת לעשות מצווה ונעזור לעשירייה שלנו להתקדם בצורה רוחנית?

על זה אנחנו עכשיו מדברים כבר שעה. שאני צריך לדאוג איך אני בסך הכול מקדם את העשירייה לבורא שהבורא יקבל אותם ויטפל, זה דבר אחד. ודבר שני, שבעבודה הזאת אני רואה את עצמי רק כפועל, כמקדם אותם ואני בעצמי לא נחשב. ככול שאני עסוק בזה אני באמת נכנס לפעולת השפעה.

אין לך ביטוי אחר לפעולת ההשפעה מצד האדם כלפי הבורא, אלא רק בזה שהוא מגיש לבורא את העשירייה כדי שהבורא יוכל להשפיע להם. אז יש לבורא תענוג מזה שהוא משפיע לעשירייה, יש לעשירייה תענוג מזה שהיא מתקדמת לבורא, ויש לאדם תענוג מזה שהוא קידם, קירב אותם זה אל זה והוא לא מחשיב את עצמו אלא רק כמבצע.

שאלה: מה אדם מפסיד אם הוא לא מכוון בעל מנת להשפיע? ממה הוא צריך לפחד?

אדם שלא מפחד [מהמצב] האם הוא נמצא בעל מנת להשפיע או לא, זאת אומרת הוא לא מקדם את הקבוצה לבורא, את האנושות לבורא, כי זה מה שהבורא רוצה וזה נקרא להשפיע לו, אם הוא לא עושה את זה אז הוא לא עושה, הוא חי מחוצה לרוחניות. רוחניות זה נקרא שאנחנו מחברים, מחזירים את עצמנו למערכת אדם הראשון. כל נשמה ונשמה צריכה לדאוג איך להחזיר את המערכת לדבקות עם הבורא. זאת אומרת, כשאנחנו עכשיו מדברים על האדם בעשירייה, בכך אנחנו צריכים להשתדל לבצע את הפעולות שלנו כלפי הבורא, כל אחד ואחד. זו בעצם עבודת האדם.

תלמיד: אם לא מבצעים פעולות כלפי הבורא, ההפסד מגיע גם לרמה הגשמית?

כן, זה ברור אבל זו כבר תוצאה שלא באה מיד ולא קורית במקביל, וזה לא אכפת לנו כל כך.

שאלה: מהן הפעולות שבעזרתן האדם דוחף את החברים לבורא, אלה פעולות פיזיות?

עוזר להם בכל מה שאפשר, להתחבר ביניהם ולהיות מכוונים לבורא.

שאלה: אנחנו מתקדמים בהליכה באהבה וביראה, מה זה נקרא מקפצה ברוחניות?

אני לא יודע, יש בדרך כאלה דברים, זה לא בידיים שלנו.

שאלה: יש דרך להפוך פחד גופני ליראה הנכונה שאנחנו מדברים עליה?

כן, צריכים להתעמק בזה ולהשתדל להבין מאיפה זה בא ולמה זה בא, ואז היראה מקבלת את צביונה הנכון, הרוחני.

שאלה: מה זאת הדרגה הזאת שנקראת אהבה בעבודה בינינו?

אהבה זה בכמה סיטרין, בכמה צדדים ישנה אהבה, אנחנו גם כן לומדים את זה ממאמרי שמעתי ועוד דברים, וצריכים להשיג אותה. אהבה גם מצד הטוב, גם מצד הרע, אהבה חלוטה, אהבה שלמה, אהבת עולם, יש כל מיני דרגות באהבה ונקווה שנגיע לזה. הצעדים, כללים לאהבה, זה מה שאנחנו עכשיו לומדים, זה שאני דואג לחברה שלי הקטנה שתתקדם לבורא והבורא יקבל אותה, ירצה לקבל אותה.

שאלה: רב"ש אמר "שהגוף יסבול", שם קל לבדוק שזה האגו שסובל, כשאני שמח איך לקבוע אם זאת שמחה מתוך האגו או מהשפעה?

גם כן קשה, גם בזה וגם בזה קשה לנו להבין את זה, האם זה אגואיסטי או לא. באהבה, את מי אני אוהב את עצמי או את הזולת? אז אהבה לזולת היא חייבת לעבור דרך שנאה לזולת, שאני מתעלה מעל השנאה לזולת, אז אני מגיע לאהבה אמיתית שעליה מדברים בחכמת הקבלה. כי את הבורא אנחנו לא יכולים לאהוב, זה כוח השפעה. אם הוא משפיע לי זה משהו אחר, אבל אם אני צריך לאהוב את כוח ההשפעה אז זה לא יכול להיות, זה חושך בשבילי ולא אור.

כמו שכתוב בזוהר, בשביל מה אתם צריכים את האור הרוחני, זה חושך ולא אור. אלא אנחנו צריכים לכן להכין את עצמנו בתכונות ההשפעה מראש, ואז אנחנו נוכל להתקרב לגילוי הבורא, אחרת זה יראה לנו משהו נורא, כי זה ההיפך מהתכונות שלנו. נתקדם לזה קצת.

שאלה: האם האדם צריך לפתח יראה רק כלפי הבורא או שגם כלפי הנבראים?

לא, רק כלפי הבורא, ומתוך זה כבר הוא מתייחס לנבראים.

שאלה: בחזרה לדוגמה של רב"ש, אמרת שהוא הבדיל את האני הפרטי שלו מהתחושות שלו, איך עושים את זה?

את זה אני לא יכול להגיד לך, תנסה להגיע לדברים כאלה. הוא היה בכוח השפעה, ולכוח הקבלה שהיה מתגלה בו הוא היה אומר שיסבול, וגם הגוף הגשמי שלו שיסבול, ככה זה.

שאלה: כלפי מחויבויות חיצוניות שיש לאדם כלפי העשירייה, להגיע, להשתתף וכולי, על מה צריך לכסות באהבה ומה צריך לדרוש מהחבר?

לא לדרוש מאחרים לבד, אלא שהקבוצה תסכים לקיים את אותם התנאים ההכרחיים שבלעדיהם אנחנו לא מתקדמים, בלעדיהם אנחנו לא מתקרבים לרוחניות.

תלמיד: איך לא להתבלבל עם העיקרון של על כל פשעים תכסה אהבה, כלפי פעולות חיצוניות ומחויבויות של מסגרת, של השתתפות, שכל אחד צריך להביע את עצמו כלפי העשירייה, ולא להגיד על כל פשעים תכסה אהבה ובעצם גם על זה כביכול אני מכסה?

לא, צריך באמת לכסות באהבה.

תלמיד: הרבה פעמים לא ברור איפה העשירייה צריכה לדרוש מהחבר ולהגיד לו, לא השתתפת בסיכום שיעור, לא הגעת לשיעור, לא היית פה ושם, ואיפה אנחנו צריכים לכסות באהבה, מה זה ומה זה?

אני צריך בעצם לקבל כל דבר שהחבר עושה במסגרת הנכונה בקבוצה, כדבר הנכון הטוב. למה אתה מתכוון ב"על כל פשעים תכסה אהבה"?

תלמיד: ואם הוא לא משתתף בצורה נכונה וטובה, הוא לא פעיל, הוא לא מגיע?

אז יש לנו כללים בעשירייה מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אז מה זה נקרא על כל פשעים תכסה אהבה במצבים כאלה כשחבר לא משתתף?

כשחבר לא משתתף הוא לא חבר. חבר זה נקרא מי שנמשך איתנו לתיקונים, ואנחנו מרגישים שלכל אחד יש איזו ביקורת על השני, אז על כל הביקורת הזאת מכסה אהבה. אבל אם הוא לא משתתף זה לא חבר. חבר זה נקרא חיבור, מי שלא מגיע לחיבור עם האחרים הוא כאילו לא נמצא בעשירייה נגיד.

תלמיד: בכל עשירייה יש כאלה, איך עובדים עם זה?

לכן העשיריות שלנו הן כאלה, כל עשירייה צולעת.

תלמיד: אז מה זה אומר על כל פשעים תכסה אהבה במצבים כאלה?

במצבים כאלה אין לכסות באהבה, אם אדם לא משתתף איך אני יכול לאהוב אותו, הוא לא חבר שלי, אני לא יכול להיות איתו מחובר. אנחנו מדברים רק על האופנים השונים כשאנחנו מרגישים כל מיני צורות התנהגות של החברים, כי הם שונים מאיתנו.

שאלה: אני רואה שהעולם מתקדם הרבה יותר מהר ממה שקורה בעשירייה, כל יום נראה שהעולם מתרחק דווקא יותר ממטרת הבריאה. האם אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי לעורר בינינו את היראה?

אני מדבר על זה הרבה דווקא נראה לי, אנחנו צריכים לראות עד כמה בני האדם והעולם נופלים מיום ליום, ועד כמה הם צריכים תיקון, כמה שהם בעצמם מדברים על השינויים שצריכים לעשות אבל הם לא יודעים איך ומה. ואנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו בכל זאת מעבירים להם עוד ועוד ועוד ידיעה על מה שקורה בעולם, למה זה קורה בעולם.

הסיבה היא רק אחת, כל מה שאנחנו רואים במציאות, בכל האנושות כולה, אנחנו רואים את ההעתקה מעצמנו, מתוכנו, כך אנחנו לומדים את תפיסת המציאות. ולכן העולם לא ישתנה לטובה עד שאנחנו נתחיל לתקן את עצמנו לטובה. והתדרדרות עוד תגדל ותגדל, עד שלא יהיה מנוס ולא יהיה שום סיכוי להצליח אם לא להתחיל לשנות את האדם. אז אנחנו צריכים רק לעזור לבני אדם להבין שתיקון העולם הוא תלוי בתיקון האדם, וזאת בעיה גדולה.

שאלה: כיצד היראה קובעת את איכות התפילה?

היראה קובעת את איכות התפילה, כי התפילה כוללת את שני החלקים האלה גם החיובי וגם השלילי כאילו, גם חסרון וגם מילוי. לכן כמה שאנחנו מבררים את שני המצבים האלה, שמאל וימין, לפי זה אנחנו יכולים להפעיל אותם בתפילה, ובהתאם לזה לקבל מענה. התפילה שלנו צריכה להיות בדיוק כוללת חסרון והודיה, ואז בזה אנחנו משלימים את עצמנו.

קריין: אנחנו קוראים את שמעתי י"ב "עיקר עבודת האדם".

יב. עיקר עבודת האדם

שמעתי בסעודה יום ב' דר"ה תש"ח

"עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחקת אותו מה', מטעם שינוי צורה. מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה".

לכן, עיקר השתדלות האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם בלהשפיע. וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. ואז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע".

שאלה: כבר הרבה זמן שאני מנסה לעבוד עם הכוח הזה שדוחף אותי לקבל עבור עצמי, ואני באמת רוצה להשתמש בכוח הזה כדי לתת לאחרים. מה אני יכול לעשות כדי למעט בכוח שאני מרגיש בו טעם לקבלה עצמית ולהחליף אותו לטעם השפעה?

בשביל מה אתה עושה את זה?

תלמיד: אני רואה שהכוח הזה הוא חזק בתוכי ולכן אני רוצה להשתמש בו לטובת האחרים ולא בשביל עצמי.

אם אתה רוצה להשיג על ידי פעולה איזו תוצאה, אתה צריך לברר האם הפעולה הזאת מתקיימת נכון.

בוא נראה שוב "עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח ליוצרו." למה? "היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחקת אותו מה', מטעם שינוי צורה. מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה". כל דבר שמקרב אותנו לבורא נקרא מצווה, וכל דבר שמרחיק אותנו מהבורא נקרא עבירה. כי בסך הכול המטרה שלנו להגיע לדבקות. "לכן, עיקר השתדלות האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם בלהשפיע. וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. ואז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע". זאת אומרת, האדם צריך להשתדל להקטין את התענוג מקבלה. איך הוא יכול? הוא לא מסוגל. ואפילו כמה שהוא מתקדם, הוא יותר ויותר נמשך לכוח הקבלה, הוא נמשך לתענוגים, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אבל יחד עם זה שהוא נמשך הוא צריך להשתדל גם להיות למעלה מזה. לא שהטעמים האלה יעברו ממנו ולא שהוא לא ירצה תענוגים, בטח שירצה יותר ויותר, אלא הוא יידע מאיפה זה נובע ואז הוא יוכל להתמודד עם זה. כל הבירורים הם בראש ואחר כך בלב. ואז מתקדם לזה שיכול להקטין ברצון לקבל, ויותר ויותר משיג טעם ברצון להשפיע.

שוב, זה לא בגלל שהוא מדבר כך עם עצמו. תנסו להשפיע דרך הקבוצה לבורא, תתחילו לקבל מזה בחזרה את המאור המחזיר למוטב, וזה מה שישנה אתכם, זה הכול. אין לנו שום עבודה אחרת חוץ מזה, בואו נעשה אותה קודם בעשירייה.

​​

שאלה: איך אני בודק את עצמי שאני באמת מבצע את פעולות ההשפעה ולא נופל שוב לקבלה?

אם אתה עושה את זה לטובת העשירייה, הקבוצה, אתה יכול לראות את זה בפועל. אין כאן איזה מחשבות, אלו מעשים. תשתדל לחבר אותם יותר, לעזור להם בצורה יותר אפקטיבית ללמוד, להשתתף. תשתדל לבצע את זה ואז תראה עד כמה העבודה שלך נכונה, אתה תתחיל לקבל מזה ממש תגובה נכונה מלמעלה. ברגשות, במחשבות ואפילו בכוחות, אתה תתחיל לקבל את התגובה.

תלמיד: צריכה להיות כאן הסכמה של כל העשירייה, זה הקריטריון?

לא. אם אתה רוצה להשפיע לחברה ודאי שזה לא נגד רצונם, אלא באותו כיוון כמו שאנחנו לומדים על חיבור העשירייה.

שאלה: האדם היה רוצה לקבל לעצמו, אבל אם האדם בוחר לעבוד עם הרצונות האלה עם הכוונה הנכונה, זה אותו הדבר כמו לתקן או לטהר את הרצונות עצמם?

כן.

(סוף השיעור)