שיעור בוקר 14.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות

זו כל העבודה שלנו, להתגבר על ההפרעות שהרצון לקבל שלנו המקולקל חושב רק כאילו לתועלת עצמו או לתועלת שלנו, של האדם, מה שנראה לאדם. והעיקר כשאנחנו מתחילים להרגיש אותו טוב, אנחנו רואים שאין לנו שום אפשרות להילחם עימו, להתגבר עליו, שאנחנו מאוד חלשים. זו אולי פעם ראשונה בחיים אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא מסוגלים לכלום. אפילו עד כדי כך שאנחנו מפחדים כל פעם שאנחנו מרגישים אותו, מעדיפים לא להרגיש, שלא יתגבר, שלא יתעלה, שלא יראה לנו את עצמו.

ואם כן מראה את עצמו, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נכנעים מהר, לא יכולים. לכן אנחנו קוראים לו "היצר הרע", מפני שהוא מסתיר מאיתנו את הבורא, שאם לא נתגבר עליו אז אנחנו לא נגיע לשום מדרגה רוחנית. וככה זה ממצב למצב, ממדרגה למדרגה כשהרצון לקבל מתגלה אנחנו מרגישים את חולשתנו, אפסיותנו ובאמת אין לנו שום אמצעים בעצם להילחם נגדו.

וזה באמת נכון. כי הבורא ברא אותו, הוא השליח הנאמן של הבורא, הוא בא כדי להראות לנו עד כמה אנחנו לא מסוגלים לנצל אותו, לנצל אותו לא מסוגלים, ואז מאין ברירה אנחנו בסופו של דבר צריכים לפנות לבורא. וכאן ישנה תקופה מאוד לא נעימה, שאנחנו לא פונים לבורא, אנחנו עומדים מול הרצון לקבל שמפריע ושאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתגבר ולעשות כך, וכך, ולסדר את החיים שלנו בצורה חדשה, אבל לא מסוגלים, חלשים.

וכאן בדיוק אנחנו מבינים שרק פנייה לבורא יכולה לעזור לנו, כלום חוץ מזה. ולכן יכול להיות שכל הרצון לקבל נברא כדי שאנחנו נפנה לבורא מאין ברירה, שיציל אותנו. אנחנו מפחדים להיות מול המפלצת של האגו שלנו, כשהוא בא הוא עושה איתנו כל מה שרוצה. עד כדי כך שצוחק עלינו, שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מאוד לא רוצים להיות תחת ההשפעה שלו אבל אחר כך הוא בא וכאילו אומר לנו, לא נורא, הכול בסדר, אתה תעשה עוד פעם מה שאני אגיד לך. וכך אנחנו בעצם נכנעים.

עד שבהחלט, מהקשר עם הקבוצה, מהרבה מאוד תסכולים שאנחנו אוספים בדרך, אנחנו מגיעים להחלטה שאין לנו ברירה. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים בכל זאת לצעוק "הצילו", ואז קורת לנו יציאת מצרים. לא פשוט. המצב הזה הוא מצב מאוד טרגי, מאוד חד, מאוד גבוה,

קריין: אנחנו קוראים במסמך "ללשכת בהתגברות", קטע מס' 5, כותב לנו הרב"ש:

"כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".

וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה"."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

"כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות," לאדם, "אז הוא הזמן לקחת את המחשבות" הזרות "האלו" ודווקא "ולהעלות אותן "למעלה מהדעת"." זאת אומרת לא למחוק אותן ולא לטשטש את הדברים האלה, העבודה הנכונה היא דווקא להעלות אותן.

"וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת," איפה שהוא מרגיש את ההפרעה הזאת, "שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה," שדוחים אותו, לא רוצים, נותנים לו בכוונה דברים קשים, קצת לעצור אותו, לקרר אותו, לא, "אלא שיגיד, שמהשמיים" דווקא, מהבורא זה בא, "נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה." זאת אומרת שאת כל אלו ההפרעות הוא רוצה לצרף אותן להתגברויות שלו, למחשבות שלו על איחוד, על חיבור, יחד עם מה שנראה לו ככוחות הדחייה הוא רוצה לצרף אותם לכוחות החיבור. ואז על ידי זה כוחות החיבור יהיו יותר גדולים, הם יתגברו, הם יהיו יותר בוגרים. כי כוחות הדחייה גם יצטרפו אליהם וכך העביות מצטרפת לזכות בבניית הפרצוף, הקדושה. "נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה," שמקרבים אותו מלמעלה. דווקא שנותנים לו מחשבות זרות, כל מיני דחיות, כל מיני הפרעות, על ידי זה מקרבים אותו. למה מקרבים? כשהוא מצרף את ההפרעות האלה לדרך שלו, אז על פני הפרעות הוא עושה צעד קדימה. "לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה'," זאת אומרת זה לא הולך בזיגזג, בכל מיני צורות, סיבובים, אלא בצורה ישירה נותנים לו מקום להתגבר והוא מצרף את העביות הזאת אליו ועושה צעד קדימה. ועל פני העביות הזאת הוא מתחיל לייצב עוד ועוד יותר ויותר נכון וקרוב את כל העבודה שלו כלפי הבורא. "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה" זאת אומרת יקבלו את כל ההפרעות ועל ידם יתקרבו עוד יותר לבורא, לקדושה, לחיבור, לעשירייה, "ופושעים", מי שלא רוצה לגלות את כוחות החיבור, "ייכשלו בה"."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: איך מצרפים מחשבות זרות לקדושה?

על ידי מה שעכשיו דיברנו. שבאה הפרעה אני צריך לדבר לעצמי שההפרעה הזאת היא ודאי שבאה מהבורא כי אין עוד מלבדו. היא באה רק כדי לקרב אותי למטרה כי כל מה שנעשה זה רק כדי לקרב אותנו למטרת הבריאה, מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. ועכשיו אני רק נמצא במצב של בחירה, איך אני משתמש בהפרעה הזאת, האם אני הופך את זה מההפרעה, מהעצירה, מהבלבול, מהחולשה, מהדחייה, דווקא להיפך, שאני מצרף אותה להתקדמות הרוחנית שלי. יכול להיות שאני בולע את כל ההפרעות האלה שישנן לי עכשיו ועל ידן אני דווקא עוד יותר נותן כוחות ומתגבר והולך קדימה.

ודאי שאם זה המצב אמיתי אין לי כוח, אין לי רצון, אני מפחד לעמוד מול ההפרעה הזאת, ההפרעה הזאת היא הפרעה. ואני לא יכול, אני מרגיש את עצמי מאוד חלש, מפוחד, אני כבר נמצא בייאוש גדול מכל מה שעברתי עם כל ההפרעות האלה שלא יכולתי להתגבר עליהן, אבל עכשיו אני יכול להגיד לעצמי זהו גמרנו, הגיעו מים עד נפש, שאני לא יכול יותר להסכים, שאני נכנע כי אין לי ברירה, אני לא אעשה כך אף צעד קדימה. לא שאני גיבור, אני גיבור בזה שאני יכול להתקשר לבורא וה' הוא גיבור מלחמה, הבורא הוא הגיבור מלחמה.

ולכן כך אני עושה, אני משתדל לא לזרוק, לקרוע, להרחיק, לדחות ממני את ההפרעות אלא יחד עם ההפרעות אני רוצה לפנות לבורא ולדרוש עזרה. כמו שנתת לי את ההפרעה עכשיו תיתן לי עזרה. ולזה הבורא מצפה באמת ממני שאני אעשה ורק לזה אני צריך להגיע שאני מבקש מהבורא, אבל בצורה עד שאני לא מצליח, עד שאני מחייב אותו לעזור לי והוא עושה.

זה נקרא בעצם להתגבר על ההפרעה, שאני פונה לבורא, זה נקרא להצליח במלחמה, שאני מחייב את הבורא להביא על פני הכוחות הרעים שהוא בכוונה גילה לי חלק מהשבירה הכללית של אדם הראשון, שאני מחייב אותו עכשיו להביא לי כוחות הטובים, התגברויות, וכך אני מתקדם.

זאת אומרת מה שהבורא שלח לי זו תהיה עביות של המדרגה ומה שאני דורש ממנו זה יהיה כבר כוח התגברות, וכך אני עולה למדרגה הרוחנית שלי הראשונה, השנייה, השלישית. כך זה קורה כל פעם, אין שום מציאות אחרת, אנחנו נראה את זה גם מהפסוקים איך שהוא מתאר.

תלמיד: אני מרגיש לפעמים שהיצר הרע הולך איתי כל הזמן הפוך על הפוך. זאת אומרת נכון שאני מרגיש לא טוב אז אני מבקש מהבורא שיעזור לי, אבל כשאני נמצא פתאום בהרגשה טובה איפה התפילה, פתאום אני מאבד את הבקשה, אני מרגיש שכאילו הכול בסדר איפה פה אני מחזק את עצמי כל הזמן?

אתה תתחיל, אין חכם כבעל ניסיון, אתה תעבוד ואנחנו עוד נדבר על ההבחנות הללו.

שאלה: בכל פעם שיש כזאת הפרעה איך בכל זאת להפוך אותה למדרגה רוחנית ולא סתם שהתאפקתי, אלא באמת להגיע לשורש הבעיה הזאת?

זה מגיע בדרך, אולי לא מיד, שאתה עדיין לא קושר את הבעיה הזאת עם הבורא עצמו שהוא מעורר. שפרעה ובורא הם בעצם שני צדדים של אותו כוח העליון ולכן כך אנחנו שמאתרים לאט לאט זה מגיע, על ידי כל מיני כישלונות בעיות, זה כמו עם הילדים הקטנים, אבל לאט לאט שמשתדלים ומשתדלים מתחילים להבין מאיפה זה בא? למה זה בא? איך להתייחס לזה נכון? ובסופו של דבר מסדרים את היחסים בינינו לבורא, להפרעה, לעזרה שלו, וכך יוצא שאנחנו נמצאים במלחמה הזאת מול הפרעה ואחר כך בורחים מהפרעה ונעשים לאט לאט מגיעים להיות מול הבורא, זה לפי מה שכתוב לנו בתורה כל הסיפור הזה.

שאלה: איך לסדר את המחשבה הראשונה שלי כשאני מרגיש הפרעה, האם זה אני לא רוצה שום דבר עבור עצמי ואני רק מבקש את כוחות ההתגברות?

כן. וגם את כוחות ההתגברות למה אתה צריך? בשביל מה? מה זה נותן לך? למה אתה רוצה להגיע? כאן יש גם בירורים אבל בסופו של דבר מה אתה עושה עם זה, איזה כוחות התגברות? אם לפניך הפרעות, הפרעות נגד מה, נגד מה הן ההפרעות? נגד החיבור שלך עם החברים ודרכם חיבור שלך עם הבורא?

תלמיד: ההפרעות שמרחיקות אותי מהבורא.

אם זה רק מהבורא ללא עשירייה, זה לא בדיוק נכון. זה עדיין נמצא בצורה לא מבוררת ומוטעה. הבורא הוא סך הכול מה שאנחנו משיגים כתוצאה מחיבור בין התכונות שלנו בחיבור. הבורא זה בוא וראה מילה בורא, בוא-ראה. בוא זה תבוא וראה זה תגלה, שעל ידי זה שאתה בא לחיבור ומשתדל להקים את החיבור. אז אתה רואה כוח הפנימי שבחיבור שהוא כוח העליון, שהוא ייצב לך את העשירייה, הוא שבר את היחסים שבעשירייה, מביא אתכם לזה ושאתם תגלו. ועכשיו אתם צריכים לחבר אותם יחד, את כל הכוחות שלכם עד שאתם מרכיבים אותו ככוח אחד. ממש חברים מרכיבים, אתם בונים את הבורא. אחרת, אתם לא תגלו אותו, במיוחד שאנחנו נמצאים בתהליך של דור האחרון.

שאלה: באופן חלקי כבר ענית אבל בכל זאת, מה זה הכוח העליון הזה ואיך זה משפיע בתוך עשירייה?

אני כל הזמן מדבר על זה, אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: אני שואל כי למשל למדנו לגבי הרגל, איך כל פעם לחפש דמות חדשה בעשירייה, האם לחבר לכאן את היצר הרע כדי שהוא ישרת למטרה? איך לחמם את העשירייה?

אני מצטער, אתה מדבר לא במילים שלנו. אתה מדבר במילים שלך וקשה לי להבין מה אתה רוצה. אתה תקרא יותר הרבה תקרא, תקרא את כל החומרים שלנו, יהיו לך יותר מילים משלנו, ואז נוכל להבין מה אתה רוצה.

שאלה: פשוט אני רציתי לאחל את כל הטוב, וההודיה לכל החברים.

תנסה בכל זאת פעם הבאה.

שאלה: אם באה לאדם הכבדה כלשהי מכל מיני צדדים שיכולים להיות, גשמי, רוחני, לא חשוב מה. ופתאום הוא חושב לעצמו בראש אולי אני אוריד מהגז? אולי אני אפסיק? אולי אני פחות אבוא לעשירייה? אולי אני פחות אבוא לשיעור בוקר? אולי אני גם אפסיק בהפצה? אולי אני אתעסק בגשמיות יותר כדי לאזן את החיים שלי?

איך העשירייה צריכה להגיב במצב הזה כלפי כל חבר בשביל להציל אותו מהמלכודת הזאת, שלא ייפול? זו בעיה רצינית, זה קורה הרבה פעמים בראש, הרבה מחשבות בראש של האדם במצב כזה, הוא מאשים את עצמו רוב הזמן.

זה בסדר, זה קורה בדרך, ודאי. ודאי שהאדם מאשים את עצמו, אדם חושב שזה, שיש לו בעיה, שהבעיה הזאת היא תלויה בו, שזה לא בא מלמעלה מהבורא, אלה דברים שככה קורים, לאט, לאט עד שהוא מתחיל לזהות שכל מה שקורה לו יותר ויותר כמה שהוא באמת, בכל זאת מתקרב לאמת, הוא מתחיל להרגיש שכל מה שקורה לו זה בא מהבורא, שהבורא נמצא לפניו, שיש לו עבודה רק עם הבורא, בעיות רק עם הבורא, שהוא קשור אליו ולא עם שום דבר אחר, שהבורא נמצא בין כל בני האדם, בינו לבין כל החברים, וכך הוא מאתר אותו.

תלמיד: איך העשירייה צריכה להגיב במצב כזה? אדם מוצא לה תירוצים מוצדקים, להוריד מהגז, פחות לעשות, לעזוב תורנויות, כל מיני דברים. אתה יודע, הוא יכול חודשיים לצאת וזהו.

בהתאם לזה כל אחד ואחד צריך לעשות חשבון, להשתדל להשתתף בעשירייה לפי החוקים, לפי כמה שהוא צריך. קודם כל, כמה שהוא צריך, זו חובה. זה, על זה אין ויכוח כי יש דברים שלא יגונה ולא ישובח, שאנחנו חייבים את זה לבצע. ואחר כך, הדברים שהם כבר קשורים ללב, אבל יש חובה שאחרת אתה לא נכנס בכלל למערכת, זו חובתך לעשירייה. ואחר כך כבר שייך לעבודת הלב, עד כמה שבלב אתה מתקרב אליהם, מתחבר ורוצה שחוקי הטבע העליון, חוקי הבורא הם יתחילו להתגלות ביניכם. זה נקרא לבנות את הבורא, אתם עשיתם אותי.

תלמיד: את החובה הזו קובעת העשירייה כלפי כל חבר בעשירייה? מה חובתו של כל אדם בעשירייה?

גם כן, ודאי. זה השלד של המבנה.

שאלה: כאשר נגלת לנו ההפרעה, ניגלה לנו החיסרון שעל פניו אנחנו בונים את הכוונה ומבקשים מהבורא לתקן את זאת?

זה נכון, בהתחלה ככה חושבים. אבל אחר כך מבינים שההפרעות האלה, מה שמתגלות, זה לא ההפרעות שלנו, אלא זה שהבורא בכוונה מעמיד לפנינו כדי שאנחנו נאתר יותר ויותר שאין עוד מלבדו ושאנחנו צריכים על פני כל ההפרעות האלה לרכוש כוח חיבור עד האהבה.

שאלה: יש הפרעות, יש מכות שאני חוטף, נגיד ביום יום כל מיני דברים, מספיק פעם אחת שחוטפים ואז לומדים את הלקח ולא חוזרים על אותו דבר, ויש מכות שאתה חוטף אותן, כמו שמתואר כאן, ולמרות שזה לא נעים, כואב, אתה מוצא את עצמך עוד פעם נופל לאותו מקום. מה ההבדל בין שתי המכות האלה? מדוע פה אתה לא מצליח אף פעם לנצח ויש מקומות שמספיק פעם אחת שחטפת, אתה כבר לומד?

ודאי שישנן מכות שונות בדרגות "דומם", "צומח", "חי", "מדבר" שהן מתגלות בנו וכך אנחנו צריכים לעבוד. זה לא חשוב לנו כל כך, אנחנו צריכים בכל זאת, להגיע למצב שהתמונה שיש לפניי כיחס שלי לקבוצה ודרכה לבורא, היא צריכה להתבהר יותר ויותר.

שאלה: בהפרעות שאדם מרגיש שהוא מתחיל להיחלש והוא לא מצליח ליצר בעצמו חשיבות להגיע ולהשתתף, הוא גם נבהל מאוד, כי הוא מרגיש שהוא אוטוטו נזרק. אז מהר מאוד קופצת בו דרישה, כי זה כמו להילחם על החיים שלו. האם כשאנחנו מדברים על הפרעות מדרגה יותר איכותית, נגיד בקשר עם חברים, באכפתיות שלי כלפי חברים, בזה שאני מברר אם אני בכלל אוהב אותם, אם הם בכלל נמצאים בי, האם גם בזה אדם בסוף מגיע למצב של עניין חיים ומוות, שאם אין לי את זה, אני אבוד? יכול להיות כזה מצב?

אני מקווה מאוד שלא רק שיכול להיות שיקרה, ואז אנחנו נרגיש שכל החיים שלי זה חיים רוחניים ולא גשמיים, כי גשמיים נגמרים מהיום למחר, והחיים הרוחניים שלי הם תלויים אך ורק בעוצמת הקשר שלי עם החברים. חיים רוחניים הם רק בקשר ביני לחברים.

שאלה: בנושא ההתגברות, אנחנו מערכת מאוד מובנית, האם הקפיצה ממדרגה למדרגה זה הסנסור שלמעשה דורש מאיתנו התגברות יתר, וזה למעשה סולם הערכים שאנחנו עולים בו?

נכון. אמרת יפה ונכון.

שאלה: ההפרעה הזאת שלפניי והמדרגה הבאה, מי שמרגיש את זה, זה אני עם האגו שלי?

כן.

תלמיד: אז איפה הבורא, מסביב, במדרגה הבאה, איפה?

הבורא הוא זה שנותן לי הפרעה, ואם אני מתגבר על ההפרעה אני מתקרב אליו.

תלמיד: ואני צריך להזדהות עם מי שמרגיש את זה?

אני זה מי שמרגיש לפניי הפרעה בדרך לבורא, בדרך לחיבור בין חברים.

שאלה: מצד אחד אנחנו מדברים על חולשה מאוד גדולה, על אפסיות, מצד שני על דרישה והתגברות כמו במלחמה. איך ליישב את זה? כי אתה בחולשה.

זה פשוט. כי חולשה אני מרגיש בזה שאין לי כוח להתגבר על הפרעה, ויחד עם זה מתגלה לי שאני יכול לפנות לבורא ולבכות ולבקש כמו תינוק. אין לו כוח להתגבר על משהו שלפניו, לפתור איזו בעיה, אבל הוא בוכה, פונה לאמא ואבא ועוזרים לו.

תלמיד: אז מקום של בכי ובקשה, תמיד יש מקום לזה?

כן. זה נקרא "תפילה".

תלמיד: לזה אין חולשה?

לזה יש חולשה, בעיות והכול אבל זה נמצא תמיד לפניו. אנחנו עברנו שיעור על זה שנקרא "הכול מושג בכוח התפילה"?

תלמיד: היה, כן.

זה לא ש"היה", אנחנו צריכים להשתמש בזה.

תלמיד: אנחנו מדברים על עבודה בזמן הפרעות, מעל ההפרעות, אבל איך להתכונן לקראת הפרעה?

אנחנו צריכים רק לדעת שזה הסדר. מגיעה הפרעה, וכל ההפרעות הן צריכות להתגלות ולא יכול להיות שאנחנו נגיע לתיקונים ללא הפרעות, כי הפרעות באות דווקא מהכלי המקולקל שאנחנו צריכים לתקן אותו בזה שאנחנו פונים לבורא. והבורא תמיד עושה את זה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי", וכך זאת עבודה שלנו עד גמר התיקון.

תלמיד: אתה פשוט תיארת בהקדמה שיצר הרע הוא ממש כמו איזה מפלצת כזאת וצריך לפחד ממנו.

יצר הרע, הבורא מציג לפנינו שזה הפער בינינו, ובינינו לבינו, שנקרא יצר הרע, הפרעה כזאת, שעל ידי ההפרעה הזאת אנחנו דווקא לומדים איך להיות מחוברים נכון, אנחנו והבורא. אם לא יצר הרע, לא היינו צריכים את הבורא, אם לא יצר הרע לא היינו צריכים להתקרב אחד לשני, לגלות שאנחנו לא רוצים את זה, אז לא היינו מכירים את הטבע האגואיסטי האמיתי שלנו.

יצר רע הוא עבד נאמן של הבורא, וזה כוח שבלעדיו אנחנו לא היינו יכולים לייצב את עצמנו, לחבר את עצמנו נכון ולהתקרב לבורא נכון ולהידבק בו נכון. בכל דבר ודבר יצר הרע הוא מקל, אבל שאנחנו צריכים לנשק אותו.

תלמיד: למרות שיצר הרע הוא עבד נאמן של הבורא, עדיין יש לי איזה פחד, כאילו טוב לי שהמפלצת, הכלב הזה יישאר בשקט שם, אני לא רוצה שהוא יתעורר.

זה בינתיים, אבל אחר כך כבר לא. יבוא זמן שאתה בעצמך תעורר אותו ככוח העביות שבמדרגה, בפרצוף, כי על ידו אתה רוצה לגדול. אבל אתה תיתן לו קצת, תפתח לו את הדלת קצת כדי שיכנס ויתגלה, זה נקרא שאתה שומר אותו תחת צמצום. ואז הוא מתגלה קצת, עכשיו אני עובד עליו, ואחר כך עוד קצת, ועוד קצת. אבל כדי שהוא יתגלה בצורות כאלה אתה צריך להיות בצמצום, בעל מנת להשפיע, ובכוח אמונה למעלה מהדעת.

ואז אתה עובד יחד עם הבורא על זה שאתם מוציאים את הכוח, את היצר הזה מהמסתור, מהשבי, מהמקום שבו הוא נמצא ומגלים אותו לאט לאט. כך אנו עושים גם בטכנולוגיה, במדע, בכל דבר. אנחנו משתמשים בכוחות מאוד גדולים, בעצם רעים, מהטבע, אבל יחד עם זה אנחנו מגלים איך אפשר להשתמש בהם בצורה נכונה.

תלמיד: מה זה השלב הזה של הכרת הרע? כי מצד אחד אנחנו צריכים להכיר ברע עוד קודם, ומצד שני אתה אומר עכשיו לדעת לעבוד עם הרע. מה ההבדל בין להכיר את הרע, ולעבוד עם הרע?

לוקח לנו הרבה זמן, אפילו שנים, עד שאנחנו פחות או יותר מייצבים את עצמנו נכון לגבי הטבע שלנו, האגו שלנו, הרע שלנו, ואחר כך אנחנו מתחילים לעבוד עימו. זאת אומרת להשתמש בו. היו שנים בתחילת ההתפתחות האנושית שאנשים ברחו מהאש, האש הייתה משהו ששורף, שגומר להם את החיים, ושורף את הכול, אחר כך הם ראו שאפשר להשתמש בה, בואו ניקח איתנו גחלים, נעביר אותם ממקום למקום וכן הלאה.

וכך עם כל דבר, אותו עם המים, מגיעה איזו הצפה או משהו, אפשר לטבוע, אבל הכול תלוי בצמצום. האם אנחנו יכולים לצמצם את התופעה, כל דבר טוב או רע, לא חשוב. אם אפשר לצמצם אותו, זאת אומרת לקחת אותו תחת שליטה, אז אנחנו יכולים לעבוד עימו.

כך אנו עושים, באמונה למעלה מהדעת. כל הכוחות האלה כמו כוחות הגרעין, מה אנחנו עושים? אנחנו לוקחים את הכוח הכי חזק שבינתיים גילינו בטבע, יש יותר חזקים, אבל עוד לא גילינו אותם, ותראה מה אנחנו עושים.

שאלה: האם המכשולים האלה באים לקרב אותנו לחברים ולהתפלל עבורם?

מכשולים הם כוחות העזר הכי חזקים, הכי טובים, לכן אנחנו צריכים את יצר הרע, את הכוחות האגואיסטיים. וכל העבודה שלנו היא להשתמש בכוחות האגואיסטים כדי לתקן אותם. לתקן, להביא כנגדם כוח הפוך, כוח השפעה ואהבה, ואז שני הכוחות האלה יעבדו יחד. לא יכול להיות שתהיה לנו תועלת מכוח אחד ללא השני, פלוס בלי מינוס לא עובד, לא עובד באף מקום. לכן אנחנו רק צריכים ללמוד איך לעבוד עם הכוחות האלו בצורה שלמה.

שאלה: איך זה שאנחנו בונים או עם מה אנחנו בונים את הבורא?

אנחנו בונים את הבורא מכוח ההפרעות. אנחנו פונים אליו, מבקשים להילחם נגד ההפרעה, ולסדר אותה כך שנוכל לעלות עליה, להתגבר עליה, לסדר אותה נכון, ולצרף אותה אלינו בצורה המועילה לרוחניות, להתקדמות הרוחנית, להשפעה.

הפרעה היא בדרך כלל כוח נגד להשפעה, כוח אגואיסטי, ואנחנו מבקשים מהבורא שילמד אותנו איך להשתמש בה נכון כדי דווקא להתקרב על ידה לאהבה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: כשמגיעה הפרעה במה תלוי האם האדם יצליח להתפרץ בתפילה?

הכול תלוי בהכנה. אדם צריך לחשוב גם בזמן שהוא לא מרגיש שדווקא משהו פועל עליו, מה אני אעשה אם יבוא דבר כזה? איך אני אתקרב לחברים כבר עכשיו כדי להיות מצויד, ממש מוגן. איך אני עוטף את עצמי בשריון של אהבת חברים, איך אני מתחבר אליהם, לעבודה שלהם, וכך לסדר את עצמו כל הזמן בעבודה נגד היצר הרע.

כי תמיד יש מקום להתגברות, רק אולי לא שמנו לב, אבל תמיד תמיד יש לפנינו מקום עבודה. החברים תמיד נמצאים לפנייך, בבקשה, תעורר את הכוחות שיש ביניכם, ותראה מה עוד אפשר לעשות שם. כל המצב, מכאן ועד גמר התיקון נמצא בינינו, ביחסים בינינו, בחברים, ותעבוד. תנסה לקרב כל פעם את החברים זה אל זה, ולעלות את חשיבות החיבור.

תלמיד: ברור. אבל אני שם לב שיש שני מצבים, יש הפרעה, ואז או שאתה מוצא את עצמך תחת היצר הרע, שקוע בה בלי סוף, או שאם אתה מצליח להשקיע בעשירייה, באמת להשקיע, אז מתפרצת תפילה. אבל לא ברור איך אתה כל הזמן נמצא בנתיב ההשקעה בעשירייה.

אני לא יודע מה להגיד לך, זה תלוי במה אתה חושב שזאת השפעה, השקעה בעשירייה. יש המון אופנים בהם אתה יכול כל הזמן להשקיע. נניח אתה עובד על השיעור הבא שנלמד מחר, גם זאת השקעה בחיבור בין החברים, רק לא בצורה מעשית ברורה. אבל בדרך כלל כך אנחנו עושים. יש כאלו שעובדים על זה בצורה יותר מעשית, ויש כאלה שקצת יותר מרחוק. אבל הדאגה, העיקר זו הדאגה, לא הביטוי הגשמי של מה אתה עושה בתוך עשירייה, אלא הדאגה שלך, שאתה רוצה לגרום להתחברות יתר בעשירייה.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח למנף את המצבים לתפילה, לא מצליח להגיע למצב שיש התגברות בתפילה.

זה תלוי בכמה שהאדם נמצא בחוסר אונים, וקושר את חוסר האונים שלו לעזרה מהבורא. כי הבורא מביא את האדם לחוסר אונים, למצב הזה של חוסר האונים, זה הבורא שמסדר לו מקום לתפילה. זאת אומרת הבורא בעצם עוזר לו, מקרב אותו בזה, הוא צריך לראות בזה ממש אהבה של הבורא. שזו לא מכה, או שהוא מרחיק אותו, אלא דווקא עוזר לו, מעמיד אותו כמו אימא ששמה את התינוק לפניה כדי שהוא יעשה כמה צעדים לקראתה. ככה אנחנו צריכים להסתכל על זה, ומזה מגיעה לנו אהבה, קשר, ותנועה הדדית עם הבורא

שאלה: יש חברים שעוברים מצבים וכשאתה בתור עשירייה שעובדת ,אתה מזהה את זה. אבל החברים לא מבקשים עזרה, הם חושבים שהם יכולים להתגבר לבד על המצב. איך העשירייה יכולה לעזור לחבר שלא מבקש עזרה?

זה נכון שאנחנו לא מבקשים עזרה אחד מהשני בצורה גלויה. זה גם לא טוב, כי אנחנו עדיין לא מתוקנים, ולכן אסור לאדם לגלות מצפוני ליבו לזולת, כי כך יכולים להזיק זה לזה. אלא כל אחד צריך לדאוג שתהיה רוח כללית נכונה בעשירייה, שכולנו נוכל להשתמש, להתחזק, וליהנות מאורו מה שנקרא.

שאלה: לגבי המצב במדינה, יש עכשיו ממשלה חדשה, ויש אווירה כמו לפני ההתנתקות, שמכות רצינות הולכות להגיע. האם אתה מאמין שהלחצים האלו יעזרו לנו בלהגיע לעם, להפיץ, להתחיל להתקשר איתו או שזה עדיין לא מעניין אף אחד, והם לא ישמעו, וייקח עוד זמן?

אותי זה לא מעניין, אותי לא מעניין שום דבר ממה שקורה שם. מצד אחד אני לא מבין במשחקים שלהם, ולכן אני אפילו לא מקשיב למה שכל אחד אומר על השני, ככה וככה. כי אף פעם אין שם אמת, אף פעם אין צדק, ואף פעם אין יושר, לכן שיעשו מה שיעשו, אלה משחקים פוליטיים.

תלמיד: אני לא מדבר על הממשלה, אני מדבר עלינו, האם סוף סוף יהיה לנו איך להפיץ?

אני לא קושר את העתיד שלי עם מה שנעשה בגבעת הכנסת בירושלים. לגמרי לא, אני לא מרגיש את עצמי קשור בממשלה. זה מתבשל שם כמו בשוק, כמו בכל פרלמנט דרך אגב, לא יותר ולא פחות מכל מיני מדינות אחרות ועמים אחרים. רק אצלנו זה בצורה יותר בוערת, יותר מגולה, יותר חדה. אבל בעצם זה כמו בכל מקום בעולם, כמו כל ממשלה בעולם. ולכן אני לא חושב שכדאי לנו לדבר על זה.

תלמיד: לא דיברתי עליהם, אני מדבר עלינו, על הלחצים האלה, שיהיה לנו סוף סוף איך להפיץ יותר.

אתה אף פעם לא תקבל משם עזרה ולא כדאי לך להסתכל לכיוון ההוא ובכלל לקשור את העתיד שלך איתם. אנחנו פועלים במישור אחר לגמרי, במישור של החיבור בין האנשים, במישור הרוחני, והם פועלים במישור הגשמי. לכן תעזוב אותם, תעזוב, תן להם לעשות, זה סוג אנשים מיוחד שהם בנויים לזה, הם רוצים את זה, זה תמיד היה כך, ואנחנו לא צריכים לנגוע בזה ולא לחשוב על זה בכלל. אמרת פעם, ובוא נשכח מזה לשנה.

תלמיד: דיברתי על ההפצה לא עליהם. עכשיו זה זמן טוב יותר לגשת, יותר לעסוק בהפצה.

בהפצה אנחנו צריכים להשתדל לעשות הכול בכוחות עצמנו, לא להיות קשורים לאף אחד. אם אתה מתחיל להתקשר לאיזה ארגון, לכוחות זרים, אתה כבר צריך למכור את עצמך להם באיזו מידה, ואנחנו לא מסוגלים לזה.

שאלה: הרגע אמרת לגבי האווירה הנכונה בעשירייה, מהי?

אווירה נכונה בעשירייה היא שאנחנו מרגישים את עצמנו קשורים זה לזה, ורק אחרי זה לבורא. ובמידת הקשר, בעוצמת הקשר בינינו, אנחנו יכולים להיות קשורים לבורא. גם כאן, אבל כדי להתקשר בינינו, אנחנו יכולים כל אחד לבקש מהבורא, וכולנו יחד לבקש מהבורא שייתן לנו קשר. אז יש כאן עבודה ישר והפוך.

שאלה: זה חיוני שתמיד נרגיש את זה כמכה, או אם יש צורה לצפות מקודם בצורה פנימית בעשירייה את העתיד לבוא?

אנחנו צריכים לעבוד בינינו בצורה כזאת, שאת כל המצבים השבורים אנחנו מגלים על ידי העבודה שלנו, ולא שזה נופל עלינו. אני לא צריך פתאום לגלות משהו, אלא זה כמו שכתוב בתהילים, "אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי". זאת אומרת, אנחנו תמיד הולכים בצורה כזאת שמהעבודה שלנו אנחנו בעצמנו מעוררים את החושך ואחר כך גם את האור, והכול אנחנו מעוררים על ידי מאמץ, על ידי המשיכה שלנו קדימה לחיבור בינינו והבורא באמצע.

שאלה: אנחנו עוברים הפרעות בגשמיות ובעשירייה שלנו. תוך כדי הרגשה של ההפרעות האלה אני צריך לפנות ישר לבורא ולדבר איתו על זה, להגיד לו, "בורא, בורא, תן לי תיקון, תן לי לעשות משהו באמת שלא יהיה המצב הזה, תן לנו חיבור, תן לנו לעשות משהו"? איך אני באמת פונה אליו בדברים האלה לעשות את זה?

אתה צריך לפנות אליו ולבקש ממנו כל מה שאתה רוצה. העיקר כל הזמן להיות בפנייה אליו ובדרישה אליו ואז זה יצליח, כל הזמן בלי הפסקה, כמו תינוק.

תלמיד: לא להתבייש.

לא להתבייש, איזו בושה יש? הוא ברא אותך, איזו בושה יש לך?

תלמיד: פשוט יש לי את הבושה הזאת, אני פוחד לבקש ממנו, אני לא יודע איך לבקש ממנו, לא יוצאות לי מילים מהפה לבקש את זה, כאילו הפה שלי נסגר.

אתה לא צריך לבקש דרך המילים, בלי מילים, כמו תינוק, אפילו כמו עובר. אתה נמצא בו, תנסה רק לרכז מחשבות, רצונות שיש לך ולשלוח לו, בלי מילים, בלי צעקות אפילו, בלי שום דבר, זה מספיק. אתה נמצא בו, אין לך מישהו יותר קרוב אליך מהבורא, אין.

קריין: קטע מספר 6 כותב הרב"ש.

"ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

כאילו המצב מצוין, כתוב, "שרק ה' הוא יכול לעזור," לזה הוא מגיע, לידיעה הזאת "ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב".

קריין: שוב קטע 6.

"ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

יפה. שרק הבורא יכול לעזור לו, ואז מפעיל את התפילה מעומק הלב לפי כמה שברור לו שרק הבורא יכול לעזור, בידיעה ברורה שרק בבורא זה תלוי.

שאלה: האם זה שהולכים מעל ההפרעות, זה מוסיף משהו לבריאה, זו יכולה להיות הדרך שלי להיות שותף עם הבורא?

ודאי, כן.

שאלה: מה זה להתפלל מעומק הלב?

מעומק הלב זאת אומרת עם כל הרצונות, עם כל העצמות שלי אני נכנס לבקשה כלפי הבורא.

שאלה: מה זאת הנקודה הזאת שזה מתחלף באדם, שזה כבר לא תלוי בידיים שלי זה תלוי בידיים של הבורא?

זאת האמת, שגם יצר טוב וגם יצר הרע, שני כוחות הטבע האלו פלוס ומינוס, הם נמצאים בידי כוח עליון שהוא נמצא מעליהם. ועל ידי שני הכוחות האלה הוא מנהל אותנו, וכך אנחנו צריכים לקבל את זה ממנו. ובמידה שאנחנו יכולים לשלב נכון את כוח ההשפעה וכוח הקבלה אז אנחנו יכולים בזה לאתר את הבורא, לבנות אותו, לעשות אותו מה שנקרא, "אתם עשיתם אותי", וכך להתקדם.

תלמיד: במה תלוי המעבר שזה לא תלוי בכוח שלי זה תלוי בכוח שלו, הרגע הזה שכבר זה לא בי זה בו, זה רק הוא?

זה רק הוא בתנאי שאתה קובע ככה.

תלמיד: במה תלויה הקביעה הזאת, מאיפה היא מגיעה פתאום, מה עשיתי קודם שהיא הגיעה?

מתוך הניסיון שלך שאתה רואה שאתה לא יכול לעשות שום דבר. לא המצבים שלך הבאים, שום דבר, אלא ככה זה מתגלגל, שאתה רואה שאתה לא יכול לקבוע שום צורה שלך.

קריין: ציטוט מספר 7.

"אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

שאלה: ברגע שבפנים ישנה תפילה, התפילה הזאת צריכה לעבור דרך כל החברים. מאיפה לקחת את הכוח הזה שחודר דרך כל החברים, שזה הופך לתפילה אחת משותפת של העשירייה?

כן, אתה צודק. אנחנו צריכים להשתדל להעביר את הבקשה שלנו לבורא דרך הלבבות של כל החברים, ואין לנו ברירה זה חייב כך לעבור דרכם. מאיפה זה יהיה? גם כן מהתפילה שלי, זה נקרא "תפילה לפני התפילה".

שאני מבקש מהבורא שיחבר אותנו, את הלבבות שלנו יחד, וכשהלבבות שלנו יהיו מחוברים, אז דרך הלבבות האלה אנחנו נוכל יחד כולנו, שכל אחד מעורר בעצם את הלבבות האחרים, אז אנחנו כך יכולים לעורר את הבורא. הבורא מרגיש, ככול שאני מסוגל לעורר את הלב של החברים אני מסוגל לעורר את הבורא ולא אחרת, רק בצורה כזאת.

זאת בעיה, זאת בעיה גדולה מאוד, השבירה נמצאת בינינו. אנחנו עוד לא כל כך מכירים אפילו עד כמה זה כוח ששובר את כל הקשרים בינינו. אבל כשאנחנו בעזרת ה' מתגברים על השבירה ומחברים את הלבבות שלנו, אז אנחנו רואים מה התועלת מזה שהוא שבר אותנו.

כי על ידה, על ידי השבירה אנחנו יכולים להשיג דרגה לא כמו שאנחנו היינו כמו אדם הראשון לפני החטא, שהוא היה כמו עובר בתוך הרחם, אלא אנחנו מגלים את עצמנו שאנחנו עומדים באותה קומה זקופה כמו הבורא, לכן אנחנו אז נקראים "אדם". ואדם הראשון אנחנו קוראים לו "אדם הראשון", שאין לו שום דבר מעצמו כמו עובר בתוך הרחם.

שאלה: כל העבודה וההשגה היא מחוץ לשכל, מחוץ למוח, מחוץ לדעת?

כשאני משתדל לעשות כל מיני תרגילים שהמקובלים אומרים לי לעשות. אני לא כל כך מבין מה שאני עושה, אבל אני שומע מה שהם אומרים לעשות ואני מבצע. זאת אומרת אומרים לי תסובב את זה, תעשה את זה, תלחץ על זה, תחשוב על זה, אני עושה ואני משתדל לעשות את זה מכל הכוחות שלי במוח ולב. מה אני עושה בזה? אני לא יודע הם יודעים, אבל אני מבצע. לעבוד לפי גישה כזאת זה נקרא "לקיים מצוות", זה מה שאומרים לנו המקובלים, תעשו כך וכך וכך וכך.

שאלה: הרב"ש מתאר לנו את זה כל כך מדויק, אתה מתפלל ארוכות ואתה חושב יחד עם חבריך ובעד החברים אבל המענה לא מגיע, משהו פה לא בסדר?

עדיין הבקשה שלכם היא לא בשלמות, ולכן אתם לא מרגישים את עניית התפילה מהבורא. עניית התפילה היא נמצאת עוד לפני שמגיע אליכם משהו מהבורא, אבל אתם יכולים להרגיש אותה בתנאי שאתם פונים אליו בצורה נכונה. לכן עד שתפנו אליו בצורה נכונה לא תוכלו לגלות את התשובה שלו, אבל התשובה נמצאת. צריכים עוד ועוד לחפש איך אנחנו תופסים ברדאר שלנו מה שהוא מוסר לנו, ככה זה עובד.

שאלה: שמעתי ממך שישנן רמות שונות של הפרעות מדומם ועד לרמת אדם. יש הבדל בין סוגי ההתגברות?

ודאי שיש הבדל עד כמה אנחנו נמצאים בהפרעות ואיך אנחנו צריכים להתגבר עליהן, זה הבדלים הגדולים. תראה בחיים שלנו את העבודה של תינוקות שמשחקים בצעצועים וגדלים על ידם, ומה העבודה של הנוער, של אנשים כבר בגיל העמידה או בגיל הזקנה. כל אחד ואחד עושה את העבודה שלו עם החיים, עם הבורא, יש הבדל.

תלמיד: הנשק העיקרי הוא התפילה?

כן.

תלמיד: אז התגברות למעלה מהדעת, רק על ידי מדרגת האדם אנחנו יכולים להשתמש בזה?

כן, אבל מאיפה אנחנו יודעים אם אנחנו בדרגת אדם כבר או לא? זה סתם מילים. יותר טוב אם אנחנו פשוט נעשה הכול בצורה כזאת שמבקשים מה שהמקובלים ממליצים לנו לבקש, משתדלים להביא את הרצון שלנו לרצון כזה, וכך נתקדם.

תלמיד: אנחנו אומרים שמתגברים למעלה מהדעת, איך מגיעים לזה בכלל?

כן, נכון. שאנחנו מבקשים שכוח ההשפעה יתלבש בנו ויביא אותנו לכל דבר, ממדרגה למדרגה. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, בינה למעלה מהמלכות, כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה, זהו, אין יותר משני הכוחות האלה. ואנחנו רוצים בכל מקום שנהיה שהאמונה תהיה למעלה מהדעת.

כל העולם הרוחני הוא פועל לפי כוח האמונה, כוח השפעה. שכוח ההשפעה הזה הוא יותר מכוח הקבלה, כך שגם כוחות הקבלה הם פועלים בהתאם לכוח השפעה, שכוח ההשפעה הוא קובע, הוא הגבוה, הוא הגדול, וכוח הקבלה הוא נמצא תחתיו ומבצע מה שכוח ההשפעה דורש ממנו, וכך אנחנו מתקדמים.

מה שאין כן אצלנו בעולם שלנו, זה ההבדל בין שני העולמות. בעולם שלנו כוח הקבלה קובע ואפילו אם אנחנו נותנים, משפיעים, אומרים תודה זה לזה וכן הלאה, אנחנו עושים את זה רק כדי להרוויח, רק כדי לקבל. וברוחניות זה הפוך, שאפילו שאנחנו מקבלים זה כדי להשפיע, כמו האורח ובעל הבית. שהאורח צריך אז לעשות חשבון כמה הוא מקבל מבעל הבית כדי להשפיע לו.

שאלה: למה הגופים מתנגדים לעבודה באמונה, הרי אמונה זו תכונת המלכות. גם הגוף שייך למלכות, יוצא שיש השתוות התכונות, אז מאיפה ההתנגדות הזו?

אני לגמרי לא מבין מה אתה אומר. מלכות, גופים, מה אתם רוצים אני לא יודע? אם תתחילו בצורה כזו לקשור את כל הדברים, [יהיה בלבול גדול] אני מבין שאתם רוצים לדעת יותר ואיכשהו לעבוד עם זה, אבל זה לא נכון כך, אני חושב שצריך פשוט יותר לקרוא את המקורות ואז תצאו מהבלבול הזה. אמונה למעלה מהדעת זה כשאנחנו משתדלים בכל הכוחות שלנו, וכל הכוחות שלנו הם אגואיסטיים, לעבוד בעל מנת להשפיע, זה הכול. תעשו את זה במישור אחד, במילים מסוג אחד. או מלכות, בינה והדברים האלה ששייכים לבניית הפרצוף, או שמדובר על כוחות השפעה וקבלה, או בעביות, מסך, תלוי באיזה מילים אתם רוצים להסביר לנו את העניין. אני לא הייתי מתבלבל בין כל הרמות האלה וכל הביטויים.

שאלה: אנחנו לעיתים קרובות מגיעים לייאוש מכוחותינו אבל זה לא מספיק צריך להיות גם ביטחון בבורא שהוא רוצה ויכול לעזור. איך להגיע לאמונה כזו בביטחון מלא? קיימת הרגשה שרק זה חסר לנו.

אתם צריכים לדבר ביניכם יותר ולקרוא את הפסוקים האלו, "ללכת בהתגברות". תקראו אותם הרבה פעמים יחד, אתם קוראים, כל אחד קורא, האחרים שומעים ואז אתם מבררים מה כתוב, אבל בלי פלפולים ובלי חכמות, פשוט להבין את הטקסט. כשאני מקבל את הטקסטים האלה לשיעור, אני עובר עליהם כמה פעמים, שם פסיקים, נקודות, כל מיני סימנים, הטקסט אחרי שאני עובר עליו נראה מאוד שונה כי אני מתאים אותו אליי או מתאים את עצמי אליו, כך אני מתקרב אליו, להבנתו.

שאלה: בציטוטים של רב"ש קראנו על פעולות של התגברות. עבור חבר שמתרחק, האם הכול תלוי בדוגמה ותפילות העשירייה או שהבורא דורש גם מהחבר לעשות משהו כדי לעזור לעצמו?

הבורא דורש מכל אחד מאיתנו בהתאם לתפקיד שלו, בהתאם לעוצמת החיבור שלו עם האחרים, לפי שורש הנשמה, זה נובע מתוך מצב. אנחנו לא יכולים להגדיר מצב פחות מתרי"ג רצונות המחוברים יחד, וכל פעם, כל אחד ואחד משנה את תרי"ג הרצונות שלו כלפי האחרים, ואז כולם כך מתחברים, זו מערכת מאוד מאוד מורכבת. רצוי לנו פשוט לחשוב שכל מצב מרגע זה לרגע הבא יהיה בהתקרבות הלבבות וזה מספיק.

שאלה: התפללתי כל כך הרבה פעמים ולא הצלחתי, והנה שוב עכשיו צריך להתפלל. מאיפה באמת אפשר לקחת כוחות עוד פעם להתפלל?

מתוך הקבוצה. אין כאן שאלות, מתוך הקבוצה אתה צריך לקחת כוחות, דרך הקבוצה בלבד. מאיפה לקחת? אין שאלה אם אתה נמצא בקבוצה, אם אתה רק פורמאלית נמצא בקבוצה אז אין באמת מאיפה לקחת ואתה נשאר כמו שאתה.

שאלה: כשהאדם נמצא בחוסר אונים ומקבל כוחות מהעשירייה האם זה מרחיק אותו מלפנות לבורא או שזו כבר עזרה מהבורא המגיעה דרך העשירייה?

זו ודאי עזרה מהבורא, בטוח. אבל האם זה מרחיק אותו מלפנות לבורא או לא? יכול להיות שכן מרחיק, כי הוא עכשיו מרגיש שקיבל מהעשירייה וזה מספיק לו, או ממלא אותו במשהו. זו עזרה הפוכה מהבורא, שוב דחייה כביכול והוא צריך להתגבר על זה. יש כאן גם יכולת אחרי העזרה מהקבוצה להתקרב לבורא, ויכולת אחרי העזרה מהקבוצה להתרחק מהבורא, אם אפשר להגיד שזו עזרה, ואחרי כל הדברים האלה בכל זאת הוא ימצא כוח להתקרב לבורא. יש כאן שני דברים, מצד אחד, הוא מקבל תמיכה מהקבוצה, מצד שני, יכול להיות שהתמיכה הזו מרגיעה אותו ולא דוחפת אותו לבורא, הם לא מייצבים אותו בפנייה לבורא בצורה נכונה. יש כאן עוד, הייתי שואל כאן עוד הרבה שאלות, אבל שימשיכו לברר לכיוון זה, זה טוב.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שיש תקופה לא נעימה שבה אנחנו לא מסוגלים לפנות לבורא לעזרה, האם יש דרך לפתח הרגל לפנות תמיד לבורא או לזרז את הפנייה אליו?

הקבוצה צריכה לדבר על זה, בזה הם יכולים לחסוך הרבה זמן. אם אני שומע משהו מהחברים יכול להיות שאני כבר לא צריך לעבור את זה בצורה אישית, זה במיוחד נקרא "איש את רעהו יעזורו". במה הם עוזרים לי? בזה שהם מספרים לי עשיתי כך וכך, ואז אני כבר לא צריך לעבור את המצבים האלו, אני לומד את זה מהם, או שאני לומד את זה מהם אבל כבר יודע מה לעשות ואיך לעבור, וכשאני עושה את זה יחד לפי ההמלצות שלהם אני כבר נכלל בהם, זה כבר חיבור. העבודה בקבוצה צריכה להיות בכל מיני מצבים ואופנים כי תמיד יוצאת לנו התקדמות רבגונית.

שאלה: מה זאת אומרת שאתה לא מקבל החלטה אבל העשירייה מקבלת החלטה עבורך?

כשאדם לא יודע מה להחליט, אז הוא פונה לעשירייה ומבקש "תנו לי עצה, תחליטו במקומי", ואם הוא יודע מראש מה הם יעשו הוא מוכן לקבל ולבצע, זה כאילו הוא עושה. זה גם טוב, כי כל אחד מאיתנו פעם נמצא בדרגת מלכות, שיש לפניו ט' ספירות ראשונות ואז מה שהם מחליטים בשבילו זה חוק.

שאלה: מהי צורת הפנייה הנכונה אל הבורא?

צורת הפנייה, שאנחנו יחד מתחברים בינינו ופונים לבורא בבקשה פנימית מתוך פנימיות ליבנו שיעזור לנו, אפילו אם אנחנו לא יודעים במה בדיוק הוא צריך לעזור, באיזה אופן צריך לעזור, ודאי שאנחנו לא יודעים את זה, אנחנו מבקשים ממנו, אבל יחד, זה שובר את הכול והבורא לא יוכל לעמוד נגד התפילה הזו.

(סוף השיעור)