שיעור בוקר 04.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 794, אותיות קי"ח -קי"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 794, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מאות קי"ח.

אות קי"ח

"עתה תבין את ההוספה, שר"א בר"ש מוסיף, על דברי התנא קמא. גם, למה אינו מביא הלשון של "חציו חייב וחציו זכאי", כמו הת"ק. כי הת"ק מדבר מבחינה ב' ומבחינה ג' של האהבה, על דרך שנתבאר לעיל (אות ע' ד"ה הא', ואות ע"ב ד"ה הב'). ור"א בר"ש מדבר אמנם מבחינה ד' של האהבה, כנ"ל ד"ה "מידה", שהיא האהבה הנצחית, דהיינו גילוי הפנים כמות שהוא באמת, מבחינת "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים"."

קריין: אות קי"ט.

אות קי"ט

"ונתבאר שם, שאי אפשר לזכות לבחינה ד', אלא רק בשעה, שהוא בקי ומכיר ויודע כל עסקיו של הנאהב, איך הוא מתנהג עם כל אחרים, אף אחד מהם לא יחסר לו. ולכן, גם הזכות הגדולה, שהאדם זוכה להכריע את עצמו לכף זכות, עדיין אינה מספיקה לו, לזכות לאהבה השלמה, דהיינו לבחינה ד', כי עתה אינו משיג מעלתו ית' מבחינת הטוב ומיטיב לרעים ולטובים, אלא מתוך השגחתו ית' כלפי עצמו. ע"ד הנ"ל באות ק"ז, ד"ה "ולפיכך".

אבל עוד אינו יודע מהשגחתו יתברך, באופן הנעלה והנפלא הזה, עם יתר בריות העולם. ונתבאר לעיל, שכל כמה שאינו יודע, כל עסקיו של הנאהב עם אחרים, עד אף אחד מהם לא יחסר, עדיין אין האהבה נצחית, כנ"ל באות ע"ג, ד"ה "הב'", עש"ה. ולפיכך הוא מחוייב, להכריע גם כל העולם לכף זכות. ורק אז מתגלה לו האהבה הנצחית."

שאלה: לא ברור באיזה כלי בכלל אפשר להרגיש דבר כזה. להכיר את עסקיו של הנאהב עם כל בריות העולם, אף אחד מהם לא יחסר, אלו מילים כל כך גבוהות.

כן.

תלמיד: איך הבורא מתייחס אל האדם בטוב ומטיב בכל המצבים זה גם לא ברור, ועוד יותר לא ברור היחס שלו כלפי כל בריות העולם, באיזה כלי זה נתפס.

אני לא יכול להגיד לך, לאדם שהולך לפי מה שאנחנו לומדים, איך יכול להיות שיתגלה דבר כזה, אבל מצד שני, כך בעל הסולם כותב.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שגם כשאדם זוכה להכריע את עצמו לכף זכות זה עדיין לא מספיק לו כדי להגיע לאהבה שלמה. מה זו אהבה שלמה?

בעל הסולם כותב שזו אהבה שמגיעה משני הצדדים, מצד הטוב ומצד הרע. זאת אומרת לא חשוב מה הוא מקבל מהבורא, בחזרה מאירה בו האהבה השלמה.

תלמיד: מהו המצב הזה שאני מכריע את החבר לכף זכות וזה עדיין לא מספיק לאהבה שלמה? האם זה מצב שהוא בדרך לאהבה שלמה, זה מצב ביניים?

זה מצב שאין לך עדיין אהבה שלמה וכך אתה מתייחס ליחסים שלך עם הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אני עדיין לא רואה את כל היחס שלו באהבה אלי בזה שאני מכריע לזכות את החבר.

כן.

שאלה: בין שני אנשים, אם אני מרגיש שהאדם השני אוהב אותי לחלוטין, אין דרישה מעבר לזה. אז למה כלפי הבורא על אף שהאדם מרגיש אהבה מלאה, הוא עדיין רוצה לראות שהבורא מתייחס כך לכל שאר האנשים? מאיפה הדרישה הזאת?

כי כאן לא מדובר על היחס של האדם לבורא, אלא על היחס של האדם למושג "הבורא", שהוא מתייחס לכולם, שהוא מנהיג את כולם, שהוא כולל את כולם, ולכן חשובה כאן קביעת הצורה הזאת - יחס הבורא לכולם.

תלמיד: כלומר האדם לא מגלה שהאהבה של הבורא היא לא נצחית אלא הוא מגלה שמצידו הוא עוד לא מתייחס נכון לבורא.

כן.

שאלה: מוזכרת פה המילה "מידה". איך אפשר להסביר אותה ביחס אלינו?

אני לא יודע, אבל לאדם יש ודאי איזה קנה מידה לכל דבר שהוא מרגיש, וכך הוא צריך להתייחס, למדוד ולהחזיק את עצמו.

תלמיד: האם אחת הדרכים היא לחפש את המידות הגבוהות של החברים, לראות מעלות חברו, את המידות הגבוהות שלו?

אם היה כתוב אז כן, בינתיים לא כתוב.

שאלה: מה פירוש שהאדם חייב להכריע את עצמו, גם בבחינת יחיד וגם בבחינת הכלל? בסוף אות קי"ט כתוב שהוא חייב להכריע את כל העולם לכף זכות, אבל איך האדם יכול להכריע, הרי אנחנו יודעים שאת הכול הבורא נותן, אז מה בידי האדם להכריע למעשה?

אבל האדם משפיע על מה שהוא רואה, על מה שמתגלה אליו, ועל זה מדובר.

תלמיד: איך הוא משפיע?

ביחס שלו, במעשים שלו.

תלמיד: כתוב שהאדם מכריע לכף זכות, אבל אנחנו רואים שאנחנו אף פעם לא מצליחים באמת להצדיק בכלי קבלה, אלא זה משהו שניתן לך מלמעלה, לך בעצמך אין יכולת לראות את הדברים. אז למעשה אתה לא מכריע, הבורא מכריע, באיזה רגע הוא כאילו פותח לך את הדלת, אבל זה לא שאתה בא ופותח את הדלת.

אבל זה לפי המצב שלך. הבורא לא עושה את זה בלי להתייחס לאדם.

תלמיד: זה אולי לפי היגיעה שלך אבל לא אתה זה שמכריע. מה הנקודה שבה האדם "מכריע"?

הוא מכריע בזה שהוא מושך במעשים שלו את עצמו ואת העשירייה שלו ואת העולם כולו במשהו לכף זכות.

תלמיד: מה זה ה"מושך" הזה? מה זאת אומרת שהוא מושך את עצמו או מושך את העולם?

הוא חושב על הבורא כטוב ומיטיב ושהכול מנוהל על ידו לטובה.

תלמיד: כלומר, אם האדם חושב מספיק על הבורא כטוב ומטיב ושהכול מנוהל לטובה על אף שהוא לא רואה את זה בכלים שלו, אם הוא מספיק חושב על זה, אז הבורא באמת פותח את הדלת וכך הוא רואה, זה נקרא למשוך.

כן.

שאלה: מה זה אומר "להכריע לכף זכות את בריות העולם"?

כתוב מה זו הכרעה לכף זכות, שהוא רואה את כל בריות העולם שהן נמצאות בזכות.

תלמיד: אבל בצורה טבעית הוא לא רואה כך, האם מספיק שהוא אומר את זה לעצמו?

הוא צריך להביא את עצמו, רוצה להביא את עצמו, מסוגל להביא את עצמו, למצב שכולם יהיו אצלו כצדיקים.

תלמיד: אם הוא עובר למחשבה יותר כללית, שהבורא מנהל את העולם, ולפי זה הוא מסתכל מערכתית אז הוא יכול להצדיק פעולות מסוימות של אנשים, בראייה כללית כזאת. אבל כלפי הפעולה, הוא כבר עובר להשגחת הבורא, זאת אומרת זה כבר לא הוא שמצדיק. יש פה משהו לא ברור, כשאדם רואה פעולות לא טובות של אנשים, מה זה אומר שהוא מצדיק אותם, על מה יש לו להצדיק אותם? אלא אם כן הוא מסתכל איך הבורא מנהל את העולם, ואז הוא יכול להגיד כלפי מטרת הבריאה שזה טוב.

או?

תלמיד: או שהאדם שעושה פעולה הוא צדיק, הוא טוב. לא ברור איך לברר את הפעולה של הזולת.

כן, אני מבין אותך.

תלמיד: יש פה גם שאלה, מה הקשר בין זה שהאדם מכריע את כל העולם לכף זכות, לבין זה שעסקיו של הבורא עם הבריות הם בטוב ומיטיב. איך האדם מגיע מזה לזה?

על ידי קביעת יחס הבורא לנבראים.

תלמיד: אבל מה משתנה בי כאדם כלפי היחס לזולת? למה זה מביא אותי לאהבה? למה להצדיק את הזולת מתקן אותי?

אני עובד על עצמי כדי לשכנע את עצמי להשתנות ולראות את כל המציאות כטוב ומיטיב מצד הבורא. זה בעצם כל היחס שלי למציאות שהוא ברא.

תלמיד: למה אם האדם משיג שהבורא מנהל את המציאות בטוב ומיטיב זה מושך עליו אהבה? למה הוא צריך את ההוכחה הזאת שהבורא מנהל את העולם בטוב ומיטיב? כלפי עצמו הוא השיג את זה, הבורא מנהל אותי בטוב ומיטיב, זו דרגה מסוימת, אבל כתוב שהוא חייב להשיג את זה כלפי כל העולם. למה האדם צריך את ההוכחה הזאת שהבורא מנהל את כל העולם בטוב ומיטיב, למה זה מושך עליו אהבה?

קודם כל ברור שזה מושך על האדם אהבה מצד הבורא כשהוא מגיע להצדקה שלמה של הבורא שהוא טוב ומיטיב, ומזדהה עימו.

שאלה: "מיטיב לרעים", הרעים, האם הכוונה למי שעדיין חייבים תשובה, או שנמצאים בזמן של הסתר, זאת אומרת תחת המחסום, או כבר בתשובה מיראה אבל עדיין חייבים תשובה מאהבה?

אני חושב שה"רעים" הם אלה שעדיין לא יכולים להזדהות עם הבורא ככוח הטוב בלבד.

תלמיד: באות קט"ז היום היה לנו קצת קושי בעבודה עם עניין הזדונות והשגגות. נאמר שהוא מיטיב לרעים, אז הפעולות בזדון, ההטבה כלפיהם, זה מעין עונש בעל מנת לעורר תיקון, לכוון את האדם לתיקון? זאת אומרת שבכוונת תחילה הוא עובד עם כוח הדחייה ולא עוצר את עצמו, לא עושה צמצום.

אז האם זה שהוא טוב ומיטיב כלפי אותה פעולה שהיא בזדון, זה בא בצורה של עונש, כמו שמחמרים מישהו, וכדי לכוון אותו נותנים לו מכות משמאל וימין?

לא, אני לא רואה קשר לדוגמה.

תלמיד: נגיד כשתלמיד או עשירייה ביחד מקבלת עליה את עול העבודה, וכבר מגלה במשהו את הרע, וכנגד שאלת הרשע "מה העבודה הזו", היא לוקחת על עצמה שינוי יחס, ומאמצים משותפים. אפשר לומר שזה כמו מעבר מזדון לשגגה?

יכול להיות, אבל בעצם לא על זה מדובר.

תלמיד: היה לנו קשה עם זה, לכן ניסיתי במשהו לפתוח שיהיה לנו עם מה לעבוד. באות קי"ח כתוב "מחצית שנותיו", הכוונה לשינויים מרע לטוב, זאת אומרת שתשובה מיראה היא מעין כפות מאזניים בין חייב בתשובה מאהבה, לזכאי מיראה? יש איזון כזה?

כן

שאלה: שמעתי פעם שאמרת שהקדמונים היו סופרים 1, 2, 3, הרבה. וגם שאמרת שאדם לא מסוגל לספור יותר מעשר. כאן הוא אומר, כל באי העולם. אדם שעומד בנקודה הזאת, כמה נבראים הוא רואה מולו בדרגת אדם?

אני לא יודע, כמה שמסוגל.

תלמיד: אבל אמרת שאי אפשר, שאדם לא יכול לספור יותר מעשר.

מי אמר?

תלמיד: אמרת שאדם לא יכול לחשב יותר מעשר. מה זה נקרא לחשב את כל באי העולם?

אני לא יודע.

שאלה: יש פה המון דברים לא ברורים. זה מצוין, זה דוחף אותנו, אבל יש דבר אחד שמאוד ממוקד פה. הוא כביכול מסביר לנו שהוא רואה את העולם מהזווית של הבורא. הוא רואה איך הבורא מיטיב לו, אחר כך איך הבורא היטיב לו כל הזמן, אחר כך שהבורא מיטיב לכל הנבראים, ואחר כך ממש לכל נברא ונברא

כן.

תלמיד: איך מעתיקים את נקודת המבט שלנו כדי לראות את העולם אפילו מהצד של החבר, לא של הבורא? איך אנחנו יוצאים מעצמנו לראות את העולם מצד שונה?

על ידי חיבור, ויגיעה גדולה, יותר נכון ארוכה בדרך, אם האדם כל הזמן רוצה להיות יותר ויותר דבוק לחבר, ולראות את העולם דרכו.

תלמיד: ועדיין הוא רואה את זה, ותמיד יש משהו שהוא רוצה מזה.

זה בטוח. ברור שזו לא צורה נקייה, אבל זה המקסימום שהוא מסוגל, לבטל את עצמו, ולחבר את החבר אליו.

תלמיד: ויש משהו בהדדיות, שעושים את זה ביחד, שעוזר לזה לקרות?

ודאי שכן, אבל איך זה קורה בפועל, אני לא יודע.

שאלה: מה זה לראות את החבר בצורה נקייה?

כנראה שללא הרצון לקבל שלו שמופיע בפועל לפניי.

תלמיד: איך זה ייתכן?

ככה זה. יכול להיות, לא?

תלמיד: לא.

אתה צודק. אבל בעצם תיאורטית אפשר להגיד כך.

תלמיד: אז מה בעצם אני עושה, אני מדמיין את החבר בתוכי, מגדיל אותו עוד בתוכי, מבטל את עצמי כלפיו, וכל זה בתוכי.

כן.

תלמיד: ולמה גורמת פעולת הדמיון הזו בעולם הפנימי שלי, כשאני מגדיל את החברים? הרי זה לא באמת החבר, זה אני.

בזה אתה רוצה לראות אותו כגדול מכולם.

תלמיד: לאיזה שינויים זה גורם בי?

אתה מתרָגל לקבל את החברים כגדולים ממך.

תלמיד: כשאני מגדיל בתוך הדמיון שלי את דמות החבר, כי זה לא החבר, אלא דמותו. כתוצאה מכך מה קורה בי?

כשהאדם מתרָגל לראות את האחרים יותר מעצמו, הוא מכניע את עצמו כלפיהם.

תלמיד: כשהוא משנה את סדר היחסים, ודמות החבר גבוהה יותר מדמות "האני" שלי. מה קורה כתוצאה מזה, מה משתנה בתפיסת המציאות שלי?

כתוצאה מזה האדם מתרגל לראות את העולם בעיניים אחרות.

תלמיד: למה החבר חייב להיות גדול יותר ממני, למה לא רק שווה לי?

לקביעת המצב הרוחני, אני חייב להיות הפחות מכולם.

תלמיד: כי ככה זה במציאות הרוחנית?

כן.

תלמיד: עוד נקודה בבקשה. אני מבין שהכול זו עבודה פנימית של האדם, מאמצים שהוא עושה.

כן.

תלמיד: אמרת קודם שאני צריך לעבוד עת עצמי כדי לשכנע את עצמי להשתנות, ולראות את כל המציאות כטוב ומיטיב מצד הבורא. מה הפעולה הזאת של לשכנע את עצמי? אני רואה שזה שחור, ואתה אומר לי, תשכנע את עצמך שזה לבן.

כן.

תלמיד: מה פעולת השכנוע הזאת שהאדם עושה?

אני מחליף בה את ההסתכלות שלי, את המדידה שלי, ממה שאופייני לי, למה שאופייני לחבר.

תלמיד: אבל אני רואה את הכול שחור. אז מה יוצא מזה? אני כאילו מספר לעצמי משהו אחר שאני לא רואה ולא מרגיש?

כן.

תלמיד: איך אדם משכנע את עצמו שזה כך, כשבתוך תוכו הוא לא באמת משוכנע?

הוא צריך לשכנע את עצמו שהוא נמצא בקבוצה של הצדיקים והוא רוצה להתקרב, להידבק לחברו הצדיק כך שזה יהיה אמת.

תלמיד: השכנוע זו פעולה ברגש, בשכל, למעלה מהם?

הוא יותר ברגש.

שאלה: כשאני קורא את המילים האלה של בעל הסולם, הן כל כך נפלאות, אני רק רוצה להרכין את ראשי ופשוט לקבל אותן בתוכי איכשהו. מהי הגישה הנכונה כשאנחנו קוראים על דברים או על מצבים כל כך גבוהים? איך לגשת נכון ללימוד הזה?

אנחנו לומדים. אנחנו אולי לא מיד ניגשים, כל אחד בתוכו, למימוש, אבל לתאר את הדברים האלה ככל האפשר קרוב, נכון, ולהשתדל להרגיש אותם כאילו שהם עכשיו עוברים דרכי, זו בעצם העבודה שלי.

תלמיד: אנחנו לומדים ממך שבלימוד שלנו אנחנו רוצים להידבק בבעל הסולם, להידמות לבעל הסולם. איך לעשות את זה עכשיו? מה הפעולה הנכונה שאנחנו יכולים לעשות ואיך לתמוך נכון בחברים כדי באמת להידבק או להידמות לבעל הסולם?

אנחנו צריכים ללמוד את המאמרים העיקריים של בעל הסולם בקבוצה ולהשתדל, במידה שמותר, במידה שאפשר להתכלל בהם. ממש להתכלל בהם יותר ויותר. לשים לב לעצמנו, עד כמה אני בכל יום מבטל משהו מהאני שלי ולוקח את התכונות האלה מבעל הסולם.

תלמיד: האם יש איזו דרך שבה אנחנו יכולים לייחס או להתייחס לדברים של בעל הסולם דרך תפילה או דרך פעולות אחרות? איכשהו לנסות לגעת בדברים האלה?

זה שאנחנו לומדים יחד ושומעים מה שהוא אומר לנו, לקבוצה שלומדת יחד, איך כל אחד צריך להתייחס לאחר, איך אנחנו צריכים לעשות תרגילים, זו בעצם העבודה שלנו. לממש את התרגילים של בעל הסולם, רב"ש ועוד מקובלים, שעל ידם אנחנו בונים את עצמנו, את היחסים בינינו, הקשרים בינינו ולפי זה מתקדמים יותר ויותר.

תלמיד: האם יש איזו תפילה שאנחנו יכולים להעלות כלפי בעל הסולם או בכלל?

כולנו צריכים לעשות תפילה כללית שמה שאנחנו משתדלים לבצע במאמצים שלנו, יצליח.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לשכנע את עצמנו שהחבר גדול. כשאני רוצה לשכנע מישהו במשהו שאני לא מאמין בו ואני לא מרגיש אותו, זו משימה לא פשוטה, זה מצריך הרבה מיומנות, הרבה יכולת. על אחת כמה וכמה, איך אדם מצליח לשכנע את עצמו במשהו שהוא לא מאמין בו, הוא לא מרגיש אותו והוא גם לא חושב שזה כך?

זה עניין של עבודה. עניין של העבודה הפנימית. האדם צריך להיות יותר קרוב לחבר, ולהשתדל כל הזמן להיות עימו, וכך כל הזמן להיות קשור ולבקש קשר ולבקש איחוד.

תלמיד: השלב הראשוני בתהליך הזה אמור להגיע בכפיה, לפי מה שאני מבין ממך, מעל הדעת, לא שאתה נמשך לזה.

כן.

תלמיד: בשלב הזה, כשיש לי נניח 100% ביקורת או שאני רואה את החבר באור לא טוב, האם לחפש את הנקודה הכי קטנה בחבר שיש בה משהו חיובי, ואליה לנסות להיצמד?

יכול להיות שמזה מתחילים.

שאלה: בקשר לעבודה הזאת של הביטול, כמה פעמים אני צריך להפוך את עצמי בעבודה הזאת של להגדיל את החבר? אני אתן דוגמה, נניח חבר ישן כל יום בשיעור. האם אני צריך להיות תמים ולהגיד לעצמי, "הוא נותן לי מקום לעבוד"?

או שאם החבר בא ואומר לי משהו, נניח עוקץ אותי, אומר משהו שיכול לפגוע בי, האם לשחק אותה תמים ולהגיד שהוא בעצם רק נותן לי מקום עבודה? איך זה עובד?

תנסה.

תלמיד: השאלה אם זה נכון, אני שואל כדי להיות יותר ממוקד בעבודה הזאת של להגדיל את החבר. האם להיתפס על דברים חיוביים שראיתי אצלו, או להמציא לעצמי משהו שאני לא באמת רואה עליו כרגע?

כן. אני רוצה לראות את החבר נמצא במצב האידיאלי הרוחני.

תלמיד: כלומר, במשחק הזה אני יכול לעשות מה שאני רוצה מבחינה פנימית כדי להגיע ליחס הזה לחבר?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב באות קי"ח "ור"א בר"ש מדבר אמנם מבחינה ד' של האהבה, כנ"ל ד"ה "מידה", שהיא האהבה הנצחית, דהיינו גילוי הפנים כמות שהוא באמת,". מהי "בחינת ד' של אהבה"?

כנראה שזה קשר שלם בין הבורא לנברא.

שאלה: מהו הפירוש של "אהבה נצחית"?

"אהבה נצחית" היא אהבה שלמה.

שאלה: באות קי"ח נאמר, "מבחינת "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים". מהי בחינה של טוב שהבורא עושה דווקא לרעים?

שהבורא בכל המקרים שיש לו ביחסים עם הנבראים, מושך אותם לגמר התיקון.

שאלה: מי הם אותם הרעים שיכולים לראות שהבורא הוא "טוב ומיטיב"?

כל אחד שלומד לפי בעל הסולם.

שאלה: מתי רואים את הבורא כטוב שעושה רק טוב?

לפי זה שהאדם משתנה ומתקן את עצמו לרמת הטוב ומיטיב.

שאלה: באות קי"ט כתוב, "כי עתה אינו משיג מעלתו ית' מבחינת הטוב ומיטיב לרעים ולטובים, אלא מתוך השגחתו ית' כלפי עצמו. ע"ד הנ"ל באות ק"ז, ד"ה "ולפיכך".

אבל עוד אינו יודע מהשגחתו יתברך, באופן הנעלה והנפלא הזה, עם יתר בריות העולם.". מה זה אומר לקבל את השגחת הבורא?

יחס הבורא לכל הנבראים בכל הזמנים, לכולם ולכל אחד.

שאלה: איך אדם אחד יכול להביא את כל העולם למצב של אהבה?

אני לא יודע, אבל צריכים להשתדל שכל אחד ואחד מאיתנו ירצה לעשות כך.

שאלה: כשאני מגיע למצב שאני מצדיק את כולם, האם אפשר להגיד שזו דבקות בבורא?

אם אני מצדיק את כולם, אז אפשר להגיד שבמשהו, כרגע, אני נמצא בדבקות בבורא.

שאלה: האם כדי להגיע לתשובה מאהבה חייבים לעבור דרך תשובה מיראה?

כן.

שאלה: בעבודה המעשית שלנו, מה זה אומר להצדיק חבר?

להצדיק חבר זה להיות עימו בכל המצבים שהוא עובר מהסתרה לגילוי, ולהיות עימו בהצדקה, מחובר אליו.

שאלה: איזה מצב מאפשר אפילו ל"רשע גמור" להפוך ל"צדיק גמור"?

"רשע גמור" ו"צדיק גמור" זה אותו אדם, שמהפכיות וריחוק מהבורא מגיע להתקרבות ודבקות בבורא.

שאלה: אם אנחנו קוראים חומר על מצבים מתקדמים ונמצאים במצבים קודמים לזה, האם זה משפיע עלינו כך שנתקדם למצבים האלה?

כן. נלמד מהמעשה עצמו, איך מזה אנחנו מתקדמים.

שאלה: כשאני רואה בעולם פעולות, אני לא יכול להגיד שאני רואה את הטוב ומיטיב באותן פעולות של הבורא כלפי הנבראים. רציתי להבין את יחס המקובל לאותן פעולות. לדוגמה, בעל הסולם ראה שמתקרבת מלחמת העולם השנייה ועומד להתרחש אסון גדול לעם היהודי ולעולם בכלל. האם הוא אומר "הפעולה עצמה קשה, נוראית, כואבת, אבל אני רואה גם לאן זה מכוון", כלומר הוא משיג גם את השכל הפועל מאחורי הפעולה?

כן.

תלמיד: כלומר המקובל רואה לא שהפעולה בסדר, אלא הוא כבר רואה מה הולך להיוולד מהפעולה, לכן הוא מבין שהוא טוב ומיטיב. אבל הוא לא מתעלם מהסבל של הבריות, זה כואב לו באותה מידה.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שלהצדיק חבר זה להיות עימו בכל המצבים שהוא עובר מהסתרה לגילוי, ולהיות עימו בהצדקה, מחובר אליו. האם זה אומר שהמצב שאני כרגע רואה על החבר, אני צריך להבין, להרגיש שהמצב הזה הוא מצב בדרכו הרוחנית שהוא עובר כרגע, ואני מצטרף ותומך בו, ומקבל את המצב הזה כמו שהוא?

כן.

תלמיד: אבל זה לא אומר שאני רואה אותו כבר מתוקן, אלא אני רואה אותו בתהליך.

כן.

שאלה: כשאני פועל כלפי חבר בצורה לא תקינה, זיהיתי את זה וראיתי שלא הייתי בסדר, מרגיש עם זה לא נוח, אבל מאוד קל לי להמשיך הלאה, לסלוח לעצמי וללמוד מזה. לעומת זאת כשחבר פועל נגדי בצורה לא נעימה, הרבה יותר קשה לסלוח ולשכוח, זה נצרב בי וכל הזמן חוזר. למה יש הבדל כזה, שכשאני מגלה רע על עצמי, אני יותר גמיש, וכשאני מגלה שמישהו עשה כלפיי, הרבה יותר קשה לי?

זה מאותו האגו, מהרצון לקבל.

תלמיד: איך להתייחס לפעולה כזאת שחבר עשה כלפי חבר, שקשה לו מאוד לשכוח ולסלוח, ולהפוך את זה למצב שזה משהו רע שהתגלה בו?

האם אתם נמצאים בקבוצה אחת, בפעולה אחת, בקשר אחד? תגיד לי מה קורה כאן.

תלמיד: בתוך עשירייה כשמישהו עושה משהו, אנשים זוכרים, שומרים דברים בבטן שנעשו להם, קשה להם מאוד להתנתק מזה, להעביר את זה הלאה. חבר שחש פגיעה מחבר אחר, איך הוא יכול להתייחס לזה כאילו התגלה אצלו הרע הזה? כלפי עצמו הוא סלחן, הוא מוותר לעצמו, הוא שוכח שהוא לא היה בסדר. איך אפשר להתייחס לזה באותה צורה, להעביר את זה, לצאת מזה?

להתפלל.

תלמיד: האם רק תפילה יכולה פה לעזור, אין פעולה אחרת?

מאיפה תיקח כוחות כאלה?

תלמיד: האם רק החבר צריך להתפלל, או העשירייה צריכה להיות אחראית למקרה של אותו חבר?

תלוי איזה מקרה. אם כמו שאתה אומר שזה בין שני חברים, אז צריכים להתפלל ולבקש כוחות.

תלמיד: האם העשירייה צריכה לראות עצמה אחראית למקרה הזה?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, זה תלוי במקרה.

תלמיד: נניח שבתוך העשירייה יש חבר שמחזיק בבטן משהו כלפי חבר אחר, והעשירייה יודעת מזה, רואה את זה, האם יש לה אחריות לפעול פה?

חייבת לפעול.

שאלה: כל עניין ההצדקה שאנחנו מדברים הוא בדיעבד, על משהו שקרה בעבר או קורה בהווה, ואנחנו מצדיקים. אבל יש זמנים בעולם שיש הכרעות שיכולות ממש להשפיע על עתיד העולם, אפילו על עתיד עם ישראל. עכשיו ממש מתקרבים לזמן כזה.

לאיזה זמן?

תלמיד: כל עניין הבחירות בארצות הברית, אנחנו רואים איך זה משפיע על האנושות, על עתיד עם ישראל. איך אתה רואה את זה? איך נכון להתייחס למצבים כאלה, לנקודות קצה שיש באנושות שיכולות להכריע לכאן או לשם?

אני לא כל כך מתייחס לזה כי זה משחק. לא נראה לי שזה ישפיע עלינו בצורה דרסטית, גדולה, מכרעת.

תלמיד: המשחק הזה, כמו שאתה אומר, זה משחק שלא מאוד יכריע. בין אם ייבחר מועמד כזה או מועמדת אחרת, האם זה יכול להשפיע על עתיד עם ישראל, על עתיד האנושות?

ודאי שזה צריך להשפיע, אבל עם זאת לא צריכים לשייך לזה חשיבות רבה.

תלמיד: אם מקובל יודע שזה יכול להכריע לטוב או לרע, האם זה מדאיג אותו, מעסיק אותו, חשוב לו מה יקרה עם זה, או מה שיהיה יהיה, ונזרום?

זה באמת יכול להשפיע על מצבנו. יש הבדל גדול בין שני המועמדים, ולכן כל אחד צריך לחשוב באיזה צד הוא נמצא. זו בעצם הבחירה, איפה כל יהודי ויהודי ששומע מה קורה כלפי עם ישראל משני המועמדים, עד כמה הוא מקבל את זה מקרוב ורוצה להכריע.

תלמיד: לאן היהודים צריכים לכוון את התפילות שלהם?

לזה שהנשיא הנבחר יהיה כמה שיותר קרוב לליבם של הישראלים.

שאלה: לברר את עניין הזדונות. יש כל כך הרבה כתבים של מקובלים שאומרים שאדם הולך בעולם שכולו טוב, או שנמצא במדרגה מסוימת ואז הוא צריך לרדת ממנה. כדי להבין את עניין הזדונות שנהפכים לו לזכויות, האם אז הוא לא מרגיש יותר את מה שקרה לו, את הסבל שהיה, הוא עולה לעולם שבו הוא לא זוכר, או שהוא תמיד מרגיש את זה?

תמיד.

תלמיד: אותו סבל שהוא הרגיש כתוצאה מזה שהוא היה בזדונות, מה זה אומר שזה בא לידי תיקון, כשזה מגיע לבחינה ד' של אהבה?

על כל פשעים תכסה אהבה. על מה יש כאן לדבר?

תלמיד: לפי מה שאני מבין מהכתוב, זה היה מאמץ האדם כשהוא היה בבחינה ג' של אהבה מיראה. אבל כשהוא מגיע למצב שרואה שהזדונות הופכים לו לזכויות, אז כבר אין פשעים. האם זה שאין פשעים זה כי הם נעלמים מתפיסתו? ועוד דבר ששמתי לב, בעל הסולם עונה לתלמיד שלו, שכשהתלמיד צודק הוא כבר לא מזדהה עם הכאב ועם הסבל שהוא מרגיש. האם כשהאדם מגיע לתיקון הזה, הוא עולה למדרגה שנשכח ממנו הכול, רק טוב מאיר והרע נעלם כאילו מעולם לא היה קיים?

לא, הרע לא נעלם, אלא הוא מגדיל את הטוב על פני הרע.

תלמיד: אז מה זה אומר שהאדם מגיע לתשובה מאהבה?

ככל שהוא סבל, שנא ורצה לגדול, אז עכשיו הוא זוכה לזה.

שאלה: מה זה אומר שהאדם רואה שהבורא מיטיב לכולם, אחד לא יחסר? הרי הוא לא מכיר את כל בני האדם, אז מה זאת ההרגשה הזאת מבחינה איכותית?

הוא חושב שהוא יקבל ככה מלמעלה, מהבורא. ודאי שלפי החשבון שיש לנו כאן בעולמנו אי אפשר לבצע זאת, אבל הוא חושב שתהיה לו כזאת יכולת.

תלמיד: כנראה האדם במצב הזה צריך להרגיש את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה, כדי באמת לומר על הבורא שהוא מיטיב לכל הבריות, אחד לא יחסר.

כן, כנראה.

שאלה: קודם החבר דיבר על שבח המאמר ועל הגדלות של בעל הסולם, ואתה ייעצת לו להישטף בדברים שכותב בעל הסולם. לי התעוררה שאלה תוך כדי הבירור הפנימי, כי הוא גם מביא לבירור פנימי מאוד עמוק עם הסתכלויות בהרבה מאוד כיוונים, עם התעוררויות של הרבה מאוד שאלות שלא תמיד זה פשוט, ולעומת זאת אני כן רוצה להישטף במה שבעל הסולם כותב. איך משלבים את שני הדברים האלה נכון בתוך העבודה הפנימית?

אני חושב שאנחנו צריכים להרכין את הראש, לקבל את מה שבא אלינו, ולהשתדל לסדר את כל המקרים, את כל הכוחות, כך שכולם יהיו יחד בהשתוות אחת.

תלמיד: זה מאוד ברור מה שאתה אומר. אבל גם אמרת לא לנסות להגיע מיד לתוצאה סופית, אלא להישאר עם הדבר, וכמו שגם שמעתי עכשיו לאסוף את כל הכוחות ולהיות יחד עם כולם ולעשות את העבודה הזאת, למרות הבירור שהוא גם בירור אישי, פרטי של האדם. איך להחזיק בזה, לא לקפוץ מהר לתוצאה ולא לרצות מיד להגיע לשלב האחרון?

אנחנו צריכים להשתדל לעבור את כל המצבים שעליהם קראנו, מה שיכול להיות, וזה דורש זמן ולא פזיזות. אז אנחנו מגיעים להבנה, לסיכום של כל המצבים שעוברים, בצורה השלמה.

שאלה: רבי אלעזר בן רבי שמעון, שמענו עליו גם במאמר הערבות. האם יש קשר בין הפעולה של ההצדקה של החבר ושל הבורא לבין הערבות ההדדית בינינו שמביאה לאהבה? והוא גם כותב שהערבות צריכה להיות בכל העולם. מה הקשר בין ערבות הדדית, להצדקת הזולת, המציאות והבורא, לקשר של אהבה?

ככל שאנחנו מגלים את כל מקרי הקשר בין כל מקרי המציאות, כך אנחנו צריכים להשתדל לקשור אותם יחד, ואז לראות עד כמה הנטייה שלנו היא מזדהה עם האמת.

תלמיד: פעולת הערבות שאנחנו משתדלים להיות בה, מהי פעולת ההצדקה שאנחנו נמצאים בה כלפי החברים ואחר כך גם כלפי כל העולם?

בפעולת הערבות אנחנו צריכים להיות מקושרים יחד, בחיבור בינינו מכל התכונות, ובצורה כזאת להשתדל להגיע למצב שכל העבודה שלנו תהיה רק למרכז אחד, שהבורא יעלה באותו מרכז מעלה מעלה.

שאלה: איך להכריע את כל העולם לכף זכות?

זה בהתאם לכמה האדם רואה שהוא נמצא בצד השני.

תלמיד: מה זה הצד השני?

ככל שהוא לא יכול להיות בכף זכות, אז בהתאם לזה הוא כך מסדר את העולם לפניו.

שאלה: רציתי להביא דוגמה לארבעת המצבים של אהבה שקראנו עליהם. ניקח למשל מקום עבודה גדול עם בוס ממש גדול, ואני רואה שהוא מאוד אוהב אותי, נותן לי, וגם אני מתחיל לאהוב אותו והאהבה ומערכת היחסים מתפתחת. בשלב מסוים אני רואה שהוא אוהב גם את שאר העובדים ואפילו לאחרים נותן יותר מאשר לי, אבל אני מבין שלאחד יש ילד שמאוד שקשה לו, לשני יש עשרה ילדים, ואני מתחיל להבין למה הוא פועל כך, ומבין את כל המערכת ואת העולם. נראה לי שזו דוגמה לתיאור המצב. מה דעתך?

כן. כדאי כך להסתכל על העולם.

שאלה: איך אדם יכול להגיע למצב של זיכוך ולאהבה שלמה? ממש להגיע לאהבה שלמה לבורא ומה חסר לנו כדי להגיע לאהבה שלמה?

רק להתחבר בינינו ולהשתדל להיות בנטייה לבורא עד כדי כך שאנחנו נרגיש בנטייה הזאת שאנחנו כבר נכנסים בכוח שלו, בקשר שלו, בכוח המשיכה שלו.

שאלה: אם אני נמצא במצב מסוים שבו אני לא מצליח להצדיק את הבורא, אני לא רואה שהוא טוב ומטיב, איך עלי לפעול, מה עלי לבקש, איך להתפלל, איך להתחבר, מה העבודה שאני צריך לבצע?

להתפלל כדי שהבורא יפתח לך את עיניך וליבך.

תלמיד: ומה התוצאה של התפילה שאני צריך לקבל?

אני לא יודע מה אתה תראה כתוצאה מהתפילה שלך, אבל זה אתה תראה.

תלמיד: בדרך כלל ככל שאתה מבקש לא קורה כלום.

לא נכון. אתה צריך בדיוק לדעת מה אתה מבקש ומה אתה רוצה לשמוע, ואז יכול להיות שאתה לא תקבל מה שאתה רצית לשמוע, אלא משהו אחר.

תלמיד: איפה כאן העשירייה, החברים?

זה מתגלה בין החברים, ואתם יחד צריכים לדון עד כמה אתם קרובים לזה.

שאלה: אמרת שצריך להשתדל לבנות הכול כלפי מרכז אחד, שהבורא מתוך המרכז הזה יתעלה יותר ויותר. מה העבודה הזאת? איך עושים אותה נכון?

זה כל הזמן להיות בהשתוקקות להרגשת הבורא במרכז של כל הבריאה ובצורה כזאת להשתדל למצוא אותו שם.

תלמיד: איך אנחנו מחפשים אותו בעבודה המשותפת שלנו בעשירייה? איך אנחנו מחפשים ככה את הבורא במרכז?

בעיקרון מה אנחנו מחפשים? אנחנו מחפשים את האוהב, הדואג, חושב, גם מחולל את כל מה שקורה איתנו, זה הבורא. אנחנו מחפשים את הכוח הזה, איפה הוא נסתר, איפה הוא מסתתר. אם אנחנו נתחיל לחפש אותנו בינינו, אנחנו נמצא אותו בצורה מאוד מהירה.

תלמיד: אתה מגלה את עצמך בעולם תחת השפעה של המון כוחות שונים, איך עלינו להגיב למה שקורה בעולם? האם צריך להגיב או לא? ואם אני הבנתי אותך, אתה אומר שיש לנו את הדרך שלנו ועלינו לחפש קשר עם הבורא, אז איך מאחורי כל הכוחות האלה, ההשפעות החשובות כל הזמן למצוא את הקשר עם הכוח האחד ולא לסטות ימינה ושמאלה?

לשם כך אנחנו צריכים להתכוון למרכז החברה שלנו, הארגון שלנו ואז במרכז שלנו אנחנו נגלה את הבורא.

תלמיד: יש כזאת הרגשה שהארגון מתפתח והולך קדימה עם הזמן. איך לכוון את עצמי למרכז של הארגון שלנו?

הוא מתפתח ואנחנו צריכים כל הזמן להיות מקושרים, מחוברים למרכז שלו. והמרכז, כמו שכותבים בעל הסולם, רב"ש, מקובלים אחרים, זה הלב המשותף של כולנו.

שאלה: יש לי שאלה על שאילת שאלות. יש היום מצב שרוב הימים אתה מלמד ולפעמים יש ימים ש זוג חברים יושבים מלמדים במקומך. אני מקשיב לשאלות של החברים, כל אחד שואל מהעולם שלו, בצורה שלו, לפעמים זה לא בדיוק שאלה אלא יותר איזו מחשבה והוא שואל אותך אם זה נכון או לא נכון, ואני מלב מנסה לראות מה אני הייתי עונה אם הייתי יושב במקום שלך, אני לא מצליח להבין איך הייתי מתמודד עם השאלות האלה.

כאשר זוג חברים יושב שם והם מעבירים את השיעור, איך אנחנו התלמידים צריכים להעלות שאלות כלפי אותו זוג חברים? מה הצורה הנכונה לעשות את זה?

אתם רוצים לשאול מה עלינו לעשות כדי לגלות את הבורא. בעצם זה העניין. סך הכול גילוי הבורא לנברא. אז זה מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו, שאת השאלה הזאת אנחנו רוצים לפתור.

תלמיד: אז לפני שאני קם לשאול, כאשר יושבים שם זוג חברים, איזו הכנה אני צריך לעשות עם עצמי, גם פנימית גם מבחינת ההתנסחות של השאלה, איך אני צריך להכין את עצמי?

אתה צריך להשתדל להכין את עצמך לקשר עם הכוח העליון כך שהוא יפנה אליך, ואתה תפתח אותו, והוא יפתח אותך, וכך אתם תתחילו להרגיש מה קורה בקשר הפתוח ביניכם. זאת התשובה לשאלתך.

תלמיד: ומבחינת הניסוחים של השאלות?

זה לא תמיד הדבר הגדול והקובע.

תלמיד: כן, זה ברור לי, פשוט אני לא רוצה שהחברים שיושבים שם יתקעו מול שאלה שהם לא יודעים איך לענות עליה, איך להתמודד איתה.

אבל אתה שואל מהלב שלך, מהמוח שלך, מהבעיות שלך, ולכן במידת ההתכללות ודאי שהם ירגישו שיש כאן מקום לזה.

תלמיד: אז איך הם צריכים להתמודד עם שאלות כאלה?

להשתדל להתכלל.

שאלה: כשאדם רוצה לזהות את היחס שלו, הוא יכול לזהות את זה כלפי היחסים בקבוצה והוא יכול לזהות את זה כלפי הבנת הטקסט, עד כמה הטקסט בהיר לו, ברור לו. מה ההבדל בין שתי הגישות האלה?

ההבדל יכול להיות גדול מאוד ויכול להיות שלא, אם האדם מתאר את עצמו שהוא נמצא במקום גיבורי הסיפור מה שנקרא, זאת אומרת שהוא נמצא בין אלו שעליהם מדובר בטקסט, זה משהו אחד, או אחרת.

תלמיד: לפעמים אתה קורא נגיד בתחילת השיעור קראתי ארבע פעמים את מה שקראנו, שום דבר לא ברור, פתאום אתה קורא ואותו דבר בין החברים, חשוך לך, אתה לא רואה שם כלום, פתאום הלב נפתח. זה כאילו שני ערוצים מקבילים.

כן.

תלמיד: מה הקשר, איך לחבר את הקשר בין החברים לבין הפתיחה של המקורות?

זה באמת כמעט ולא תמיד ברור. כתוב שגם דוד המלך רצה לענות על זה. איך זה מגיע למלא את הלב של האדם, אני לא יכול להגיד, אבל אנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה דווקא, אנחנו צריכים לנקות את הראש ולנקות את הלב ולעשות אותם מוכנים, ריקים לקבלת הקשר עם הדרגה היותר עליונה ולתת לה מקום בנו כדי שהיא תמלא אותנו.

תלמיד: כשהלב נקי, כשהלב פתוח לחברים או כשהטקסט בהיר, אני מנסה להבין אם האחד זה הכנה לאחר? מה בעצם צריך להיות השפיץ שאיתו אנחנו נדבקים בבורא, הבהירות שבמקורות או ההכנה שלנו לפתיחת הלב כלפי החברים?

חיסרון.

תלמיד: שניהם זה חיסרון, גם במקורות שלא ברור זה חיסרון, גם כשהלב סגור כלפי החברים זה חיסרון, השאלה מה לחפש קודם, עם מה אנחנו נדבקים דווקא?

נדבקים עם הקשר עם החברים. קשר עם החברים הוא החשוב לנו.

תלמיד: הוא חשוב לנו כאמצעי להיכנס למקור או ההיפך, המקור הוא האמצעי או שזה משתנה?

זה לא משתנה, אנחנו יכולים להיכנס לקשר עם החברים ויחד איתם להיכנס לקשר אחד לכולם, ובזה אנחנו נתחיל לבנות את מקום המפגש שלנו.

(סוף השיעור)