סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 22.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזהר, עמ' 446
אותיות נ"א – נ"ו
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 446, "הקדמה לספר הזהר". אות נ"א.
אות נ"א
"ודע, שהתשובה והטהרה, אינה מקובלת, זולת שתהיה בקביעות מוחלטת "שלא ישוב לכסלו עוד". וז"ש: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".
ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר, את חלק הדומם, מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה, ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי, שיזכה בטהרת חלק הדומם, בקביעות מוחלטת, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד". ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני. כי יש לו טהרה, והשואת הצורה, בהחלט, לעולם ההוא.
אמנם שאר המדרגות, שאמרנו, שהן, רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, - אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".
והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה.
אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה, בעולמות העליונים ממנה. למשל:
ספירת הת"ת דעשיה - מקבלת מעולם היצירה, שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח.
וספירת בינה דעשיה - מקבלת מעולם הבריאה, שכולו בחינת נשמה.
וספירת חכמה דעשיה - מקבלת מעולם האצילות, שכולו חכמה, ואור החיה.
ולפיכך, אע"פ שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה, מת"ת ובינה וחכמה דעשיה. אלא, רק שלא בקביעות. כי בשעה, שנתעורר שוב, אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם."
שאלה: כתוב "יודע תעלומות מעיד שלא ישוב לכסלו עוד". האם זה מושג בעשירייה? על מה מדובר פה?
"יודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד"1, שהבורא מאיר עליו באור מסוים והאור הזה מחזיק את האדם והוא לא יכול כבר לטעות ולעשות עבירות, זאת אומרת על מנת לקבל. הבורא כל פעם מאיר על האדם באור מסוים ומחזיק אותו כמו מגנט שמחזיק חתיכת ברזל למעלה מהקרקע, וכך יותר ויותר או פחות ופחות, כך הבורא בזה שמאיר עלינו באור העליון מחזיק אותנו בדרגה הרוחנית.
תלמיד: מה קובע האם הזיכוך הוא קבוע או זמני?
דרגת הרצון. למשל כאן מה הוא אומר לנו, הוא אומר לנו שאדם עושה איזה פעולות, הפעולות האלה מזמינות עליו מאור המחזיר למוטב מלמעלה, את האור העליון שמאיר על האדם, ואז יש לו עוצמה מיוחדת והעוצמה שלו היא מסוגלת לטהר, זאת אומרת להפוך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע רק רצון לקבל שבאדם ששייך לדרגה הכי קטנה, ובכל יתר הדרגות האור הזה לא יכול לתקן. כך הוא מאיר בצורה הקטנה, ואז אדם מטהר רק את החלק הדומם שבו, כמו שהוא אומר. את כל יתר החלקים הוא לא ממש מתקן, אבל הם מתנתקים מעל מנת לקבל ורוצים לשייך את עצמם לעל מנת להשפיע, אבל הם לא נמצאים בעל מנת להשפיע בפועל, אלא רק בצורה פאסיבית כזאת הם נמצאים באותה הדרגה.
לכן יש לו בחינה ד' שברצון לקבל שהיא מתוקנת ברצון לקבל ברמה שלו והרצונות האחרים ג', ב', א', שורש, עוד לא יכולים להיתקן. וכך יוצא שהוא תיקן בצורה קבועה רק חלק אחד מהרצון שלו ואת כל יתר החלקים עדיין לא, אבל מאיר עליהם האור, לא שמתקן אותם והופך אותם לעל מנת להשפיע, אלא שמקפיא אותם כביכול, לא נותן להם להשתמש בעל מנת לקבל ולכן האדם יכול להשתמש רק בתיקון החלקי שלו במה שתיקן. זה מה שהוא אומר. אז תיקן לדוגמה רמת מלכות, ורמות אחרות של זעיר אנפין ובינה וחכמה וכתר לא תיקן, זה לא מפריע לו, לפחות מה ששייך לדרגת מלכות תיקן. וכך זה כל פעם ופעם.
שאלה: כתוב כאן שכאשר אחד מג' החלקים של הרצון לקבל מתעורר, הוא מיד מאבד את האורות. למה הוא מאבד את האורות, מה זה אומר שהוא מאבד את האורות? כיוון אנחנו אומרים שברוחניות ששום דבר לא נאבד, אז בטוח שהכוונה למשהו אחר.
לא, מדובר כלפי האדם עצמו, כלפי האדם המשיג, אז ודאי יש לו עליות, ירידות, כניסות אורות, הסתלקות האורות. זה הכול תלוי באדם, במה שהוא מרגיש, אנחנו מדברים רק כלפי האדם.
שאלה: מה זה אומר לנקות, לזכות את החלק הדומם של הרצונות?
אנחנו עוד לא יודעים איזה הבדל, נגיד שכמו שבעולם הזה יש הבדל בין החלק הדומם, לצומח, לחי, מדבר. החלק הדומם הוא דומם אין לו שום תנועה מעצמו. בצומח יש לו כבר תהליכים שהוא סופג ופולט למרות שלא זז מהמקום. החלק החי, שהוא כבר גם דומם וגם צומח וגם חי, זאת אומרת שיש לו עוד חופש שיכול גם לזוז ממקום למקום. וחלק האדם, המדבר, זה כבר כשהוא יכול להיות חופשי מכל ההגבלות. זאת אומרת, מדובר על המסך שיש על הרצון לקבל שמאפשר לרצון לקבל להשתמש בגובה רצון מסוים, על זה אנחנו מדברים.
תלמיד: האם אפשרית כאן דוגמה כלשהי להביא?
לא כמו שבעולם שלנו, ברוחניות נותנים לנו לתפקד אך ורק לפי ההכנה שלנו. נגיד תתאר לעצמך, שאתה גמרת בית ספר ונותנים לך דיפלומה ומתכנתים אותך, מכניסים לך איזה צ'יפ שאתה יכול להשפיע, לתפקד רק לפי הצ'יפ הזה, ובכל מקום שאתה הולך אתה יכול לתפקד אך ורק לפי הגודל שהתוכנה הזאת הפנימית ששמו לך מאפשרת לך. אז אתה לא יכול לגנוב, אתה לא יכול לעשות שום דבר רע לעצמך ולאחרים, אתה יכול רק להתקדם בתיקונים ובמסגרת שאתה נמצא לעשות שם את כל הפעולות כי בטוח שעליהם התוכנה הזאת שומרת שאתה לא תטעה. זה מה שיש לנו ברוחניות.
שאלה: אז הדבר היחיד שאנחנו יכולים לתקן זה את הכוונה שלנו?
כן, את הכוונה שלנו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. רצון יש בשפע, אין רצון חדש, בכל הרצונות כבר מיד הבורא ברא את הרצון, אלא לפי הכוונה שאנחנו יכולים להשתמש בצורה הנכונה על מנת להשפיע, אנחנו מקבלים את הרצון שמצרפים אותו לכוונה.
העיקר אצלנו זה להשיג כוונה. זאת אומרת "כוונה" זה כיוון לטובת הזולת, מחוצה לי, אם מדובר על הרצון לקבל.
שאלה: נפש דקדושה משיגים כשהעשירייה כולה מקבלת יחס מהרצון לקבל?
כן ולא. זו לא חובה, בדרך כלל אנחנו כן צריכים להגיע למצב שכולנו נמצאים במצב שראויים לנפש דקדושה, לרוח דקדושה. אבל זו לא חובה, ישנם כאן כל מיני תנאים אחרים גם כן.
לכן אל תסתכלו על החברים שנראה לכם שהם לא מסוגלים, שהם עדיין לא מוכנים, ואז "מה, אני אתן כל כך הרבה מאמץ ולא אצליח מפני שהם כאלו קטנים?" לא, אל תחשבו כך. כי לכל אחד בעשירייה יש תפקיד, ויש טיפול מיוחד מהבורא בכל אחד ואחד, ואנחנו לא יודעים עד כמה ולמה אנחנו משלימים את זה בצורה כזאת, הבורא מסדר את העשירייה בסופו של דבר. ולכן אל תדאגו, כל מה שקורה זה קורה מלמעלה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה יגיעה מלמטה, כשאת כל היגיעה שלנו אנחנו מלכתחילה צריכים להחשיב כשכר. אם אני יכול לעשות יגיעה לכיוון הבורא, בשבילי זו לא יגיעה, בשבילי זה תענוג, שכר, פרס.
תלמיד: אם הבנתי נכון, אני חושב שהחבר שאל, האם מגיעים לנפש דקדושה במידה שכל העשירייה עושה צמצום על הרצון לקבל.
בדרך כלל כן, אבל זו לא חובה. אני לא צריך להסתכל על אחרים כי אני גם לא מבין אותם, כי כל "הפוסל במומו פוסל", ואם אני מסתכל על החברים, אני כבר נמצא בפסילה, לכן אני צריך רק להשפיע. בקיצור, בצורה כזאת שאין לפניי שום דבר חוץ מפעולת ההשפעה האפשרית.
יש פה דברים שאנחנו לא יכולים לאתר אותם בצורה נכונה. אבל לאט לאט עוד קצת ועוד קצת נוכל להסביר אותם. יש כאן דבר והיפוכו, מצד אחד אנחנו אומרים שצריכה להיות עשירייה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, מצד שני, אם כך איך אנחנו יכולים לעקוף כל אחד את השני, איך אנחנו יכולים לחשוב שכל אחד עוצר את השני. יש כאן בעיה. צריכים עוד להסביר, אנחנו עוד לא מבינים את הדברים האלה. ברוחניות גם דברים מנוגדים כביכול שלא משתלבים יחד הם יכולים בכל זאת להיות יחד.
שאלה: הוא כותב שחלקים שונים של עולם העשיה מקבלים מעולמות שונים, זה אומר שכל האורות מתקבלים בו זמנית?
כן. ודאי שכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין של עולם העשיה מקבלים מעולמות יותר עליונים. מה שאין כן רק מלכות דעולם העשייה יש לה אור משלה.
תלמיד: וכשקורה תהליך התיקון מלמטה למעלה מה מיתקן באופן ראשוני? כאן הוא רושם שמלכות, אבל אמרנו שזה דווקא החלק הכבד ביותר והוא ניתקן בסוף.
הוא מדבר לא על הכבדות של המלכות, הוא מדבר על זה שמתחילים לתקן מהכלים הקטנים ומלכות היא כלי קטן. תמיד יש לנו בלבול בין אורות וכלים, בין מה שמתקנים קודם ובין מה שמקבלים קודם, זה תמיד ככה. זה יתיישב, העיקר להמשיך.
שאלה: כאן מדובר על זיכוי שניתן לעשות עבור כל העשירייה. האם כל העשירייה יכולה לקבל את זה או רק ברמות עליונות?
מדובר על עשירייה שלמה, אבל אפילו בעשירייה שלמה כל אחד מקבל לפי היגיעה הפרטית שלו.
שאלה: לבורא אין חיסרון. האם יש איזו נקודה בבורא שהוא פשוט דוחה את הניסיונות להשפיע מצד הנברא?
לא, אין דבר כזה, כי הוא רצון להשפיע בלבד. הבורא הוא כולו אהבה בלבד.
שאלה: גם בעולמות הבאים נוהג אותו סדר?
כן, נלמד אחר כך.
שאלה: כשמתקן את החלק הקטן, הדומם, כבר יש לו קשר לכל העולמות?
זו כמו השאלה הקודמת. כל פעולה שלנו היא פועלת באותו עולם שנמצא האדם וגם באותם החלקים שקשורים לאותה התופעה שבעולמות האחרים. בעצם כשאנחנו פועלים, הפעולה הקטנה ביותר שלנו היא עושה השפעה, תגובה בכל העלומות עד אין סוף, כי כל דבר נכלל בכולם.
תלמיד: זו דוגמה למערכת אינטגרלית?
תגיד כך. אני לא מבין מה אתה מוסיף, אבל נגיד שכך.
שאלה: מה שקראנו עכשיו זה נשמע כמו תהליך של רצון להשפיע לפי שלבים?
כן.
תלמיד: זו עבודה של העשירייה או עבודה של בודד עם מסך ואור חוזר?
זו עבודה של הבודד אבל משפיעה על כל העשירייה.
קריין: אנחנו ממשיכים לאות נ"ב בעמוד 447.
אות נ"ב
"ואחר שמטהר, גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו, בבחינת קביעות, הוא עולה לעולם היצירה, בקביעות. ומשיג שם, עד מדרגת הרוח בקביעות. ויכול להשיג שם, גם האורות נשמה וחיה, מספירות בינה וחכמה, אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח, וחיה דרוח. אפילו מטרם שזכה, לטהרת חלק החי והמדבר, בבחינת קביעות מוחלטת. ע"ד שנתבאר בעולם העשיה.
אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג, טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה, לעולם היצירה כולו, עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה."
אין שאלות כי זה כנראה כבר מובן. הסיסטם הזה, הכללים האלה הם כבר מובנים.
אות נ"ג
"ואחר שמטהר, גם חלק החי מהרצון לקבל, והופכו לרצון להשפיע "עד שיודע תעלומות, יעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד", כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה. ועולה ומקבל שם, עד אור הנשמה בקביעות.
וגם ע"י טהרת חלק "המדבר שבגופו", יכול לעלות עד ספירת החכמה. ומקבל גם אור החיה, אשר שם, אע"פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות, כנ"ל ביצירה ועשיה. אבל, גם האור מאיר לו, שלא בקביעות, כנ"ל."
שאלה: אמרת שמגיע אור ומחזיק את האדם כמו מגנט. אז מה זה "בקביעות"?
"בקביעות" זאת אומרת שהחלק הזה הוא לא ייפול ממנו. המצב הזה הוא כבר נמצא כולו בשליטה של האור והרצון של האדם, שניהם משתווים, וכבר לא יכולה להיות בזה שום טעות או עבירה.
תלמיד: אבל יש מצב שהאור לא מאיר, ואז מה?
אנחנו מדברים שכבר אדם נמצא ברוחניות. זאת אומרת מה שיש לו עכשיו זה ישנו, אבל לדרגה יותר עליונה הוא כבר נכנס במצבים לא מבוררים, בחושך. אבל החושך שהוא מרגיש בדרגה יותר עליונה, דווקא בא לו מבירור של המדרגה התחתונה. בוא נגיד ככה, יש לך איזשהו מדען גדול והוא נמצא בבעיה גדולה מאוד שיש לפניו, נגיד במתמטיקה או בטכניקה, והוא לא יודע לפתור והוא נמצא בחושך. אבל החושך הזה נובע מזה שיש לו הרבה ידע מכל המצבים הקודמים, ולכן אתה לא יכול להשוות את החושך שלו עם חושך של איזשהו ילד שלא יודע א'-ב'.
תלמיד: האם הקביעות היא דרכי הפעולה, היחס לפתור את הפעולה?
זה הכול שייך לגודל המדרגה של האדם. לכן זה שאנחנו מדברים שמסתלק האור ממדרגות עליונות ואז הוא נמצא בחושך טוטאלי כמו שמעון מן השוק, אז הוא יודע שהוא נמצא כשמעון מן השוק ולכן הבין מתוך זה שיש לפניו עליה גדולה. כלפי המדרגה שלו זה החושך, אבל לא שכל יתר בעלי הדוכנים שנמצאים בשוק יש להם אותו חושך שיש לו. הוא לא יורד לדרגה שלהם, הוא נמצא בחושך בדרגה שלו, זה בשמאל של המדרגה.
שאלה: בעל הסולם כותב שכשיש רמת דומם קבועה היא מתלבשת ועולה לספירת מלכות. האם כאשר זה מתעלה, זה מתעלה לתפארת?
כל אחד עולה לדרגה שיותר למעלה לפניו, ממלכות לתפארת, מתפארת לבינה. אבל אם קשורים יחד, אז קשורים יחד מלכות לתפארת, תפארת לבינה, אבל מה שמקבלים, מקבלים לפי הטבע שלהם. אני לא יכול לקבל מה שלא מגיע לי לפי הטבע שלי, אבל מאיפה אני מקבל? מהעליון, כי העליון כולל הכול.
תלמיד: לא ברור. עולה רמת צומח הקבועה, היא כבר תיקנה את תפארת או שזאת מלכות שעולה?
אם הוא עולה ממלכות לתפארת, אז הוא תיקן מה ששייך למלכות ועכשיו עולה לתקן מה ששייך לתפארת. יש לו רצון לקבל יותר גדול והוא צריך לטפל בו בדרגת התפארת.
אל תחשוב שזה רצון לקבל בטבע שונה, זה אותו רצון לקבל רק האופן שלו, העוצמה שלו אחרת.
שאלה: למה אי אפשר לתקן נרנח"י דעשיה בקביעות ואז לעבור לנרנח"י דיצירה? למה הוא יכול לתקן רק נפש דעשיה בקביעות ואת אור הרוח צריך להעלות ליצירה ולתקן שמה? למה לא יכול לתקן אור הרוח בעשיה בקביעות?
אנחנו צריכים לגדול בכל החלקים שלנו, בתיקונים שלנו בצורה שווה, פרופורציונלית, ולא יכול להיות שאני מתקן משהו ששייך לאור הנפש ואור הרוח לא חשוב לי. אלא גם רוח, נשמה, חיה, יחידה, אני צריך לתקן במה ששייך לאור הנפש.
תלמיד: אבל הוא לא יכול לתקן את זה בקביעות בעולם העשיה.
לא בקביעות, אז מה?
תלמיד: כאילו הוא מתקן רק מדרגה אחת מעולם העשיה בקביעות, ואז עולה לעולם הבא, לתקן את המדרגה השנייה בקביעות. זאת אומרת כאילו ארבע מדרגות בעולם העשיה נשארות לא מתוקנות בקביעות, וזה נחשב שזה בסדר.
ודאי שכך זה. הוא גם מסביר לנו את זה במאמר מהזוהר, בהעלאת מ"ן, הורדת מ"ן.
שאלה: מה זאת אומרת שתיקן לא בשלמות ונשאר פסיבי? מה זה תיקון שהוא נשאר פסיבי?
אין לו כוחות יותר להשפיע, רק לפי מידתו, ולכן תיקן מה שלפי מידתו וזהו. אבל גם לא מרגיש חיסרון יותר מזה.
תלמיד: לדוגמה, בנאדם יושב בשיעור ושומע משהו חדש פתאום, משהו שהוא לא שמע קודם, אבל הוא רק שומע, הוא לא יכול לממש אותו, זה משהו דומה לזה?
נגיד. כן. שיכול לתקן בינתיים רק בצורה חלקית.
שאלה: שאלה של תלמידי קמפוס. האם אתה יכול למנות איזה פעולות אנחנו נוהגים לעשות בארגון בני ברוך שלנו, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב שיוכל לטהר את החלק הדומם שבנו?
זו באמת שאלה של קמפוס. שיתחילו לתקן את עצמם בחיבור בעשיריות ושם יתברר להם הכול. הם רוצים ללכת בחכמה ולא ביגיעה, זה לא ילך. כל התיקונים הם רק בחיבור בינינו למעלה מכול השאלות, רק חיבור אנחנו צריכים, זה הכול. ולכן גם כאן כל השאלות שתשאלו אין לי מה לענות, כי הכול מתברר רק לפי עוצמת החיבור.
אות נ"ד
"וכשזוכה לטהר בקביעות, גם חלק המדבר, מהרצון לקבל שבו, אז זוכה להשואת הצורה לעולם האצילות, ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות.
וכשזוכה יותר, זוכה לאור א"ס, ואור היחידה, המתלבש באור החיה. ואכמ"ל."
קריין: נ"ה.
אות נ"ה
"והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מא, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים, שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם, בהם?
כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו, זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה, של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות, של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות לג.
וזה שאמרו בזוהר, נח, אות ס"ג, על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו? ואומר, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". כי אי אפשר לבא, לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר".
אות נ"ו
"ויש לדעת, שכל אלו נרנח"י, שדברנו עד הנה, הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם. אכן כל שיש בכלל כולו, נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות, כנ"ל.
ולמשל, אפילו בבחינת דומם דעשיה הרוחני בלבדו, יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י, שיש להם יחס, לה' בחינות נרנח"י הכוללים. באופן, שאי אפשר להשיג, אפילו אור הדומם דעשיה, זולת ע"י ד' חלקי העבודה, הנ"ל.
באופן, שאין לך אדם מישראל, שיפטור עצמו, מלעסוק בכולן, לפי ערכו:
א. והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה - בכדי לקבל בחינת רוח בערכו.
ב. והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו - כדי שיקבל בחינת נשמה, לפי ערכו.
ג. וכן בטעמי מצות. כי אי אפשר, לאור היותר קטן שבמציאות הקדושה, שיהיה נשלם זולתם."
שאלה: הוא מדבר שהוא מקבל עזרה מהעולמות, ואחר כך הוא מדבר ששולחים לו נשמה קדושה כדי לטהר אותו, האם זה אותו דבר עולמות והנשמות במובן הזה?
עולמות זה מה שקיים סביב הנשמות, בוא נגיד שהם כמו פילטרים כאלו, מסננים את האור העליון כדי להשפיע על הנשמות בדיוק מה שמתאים להם.
שאלה: איך האדם מבחין בין דרגות הזיכוך?
לפי דרגות, אני לא מבין את השאלה. מי מבדיל? את מי מבדילים? האור העליון שמאיר על הרצון, והרצון שמושפע מהאור העליון ככל שהוא יכול להיות מותאם לאור העליון, לפי זה הוא קובע את הדרגה שלו.
תלמיד: אדם בעצמו יכול איכשהו לאבחן?
לא, אף פעם. איך אדם שנמצא באיזשהו מצב, נגיד תלמיד שנמצא באיזו כיתה בבית ספר, איך הוא יודע איפה הוא נמצא. הוא צריך לדעת את כל הסולם ואת עצמו בתוך הסולם. ככה זה. איפה ראית דבר אחר? לכן אף אחד לא מכיר את מקומו, למה? הוא לא צריך את זה, גם לא יכול להיות אחרת. כל העבודה שלו היא כדי לבטל את עצמו ולהתבטל כלפי האור העליון, ולזה הוא לא צריך לדעת את הדרגה שלו. כתוצאה מהביטול הוא כן ידע איפה הוא נמצא ומי הוא.
שאלה: אני מרגיש שאני מפספס פה את כול העניין הזה, אני מנסה להבין משהו ואני מתבלבל.
אתם תצטרכו לעבור על זה בקריאה ביניכם ולדבר ולקשקש, איכשהו לסדר את זה, כמה שאתם מבינים, לא מבינים, תדברו על זה. אלה לא מצבים פרטיים פנימיים, זה לימוד. לכן כמה שתדברו ביניכם, כמה שתעזרו זה לזה, אפילו שתקלקלו איזו הבנה זה לזה, גם טוב, וכך תתקדמו, ואז יהיה לנו יותר מה לברר. תקראו את זה במשך היום וכך נתקדם.
תלמיד: מה צריכה להיות הכוונה במהלך הקריאה של ההקדמה?
כאן הכוונה שאנחנו יחד רוצים לקרוא, לשמוע ולברר מה כתוב בטקסט בצורה פשוטה, כמו שאנחנו קוראים ספר שלא בחכמת הקבלה. זה מה שאנחנו צריכים, קודם כל את זה. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
שאלה: מה ההבדל בין סודות התורה וטעמי המצווה? כי זה נראה כאילו דומה.
אם יש לך על זה הסתכלות ראשונה, הסתכלות שנייה, זה יפה.
סודות התורה אלה דברים שהם יותר גבוהים מטעמי התורה. טעמי התורה זה נקרא שאנחנו מקבלים את האור העליון בכלים שלנו בעל מנת להשפיע, ואנחנו מגלים עד כמה האור העליון ממלא את הכלים שלנו ומסדר אותם, כדי שאנחנו נגיע לקבלת כול אור אין סוף בעל מנת להשפיע, זה העניין של טעמי תורה. וסודות התורה זה כבר מה שאנחנו משיגים, בדרך כלל בג' ספירות עליונות למעלה מטעמים, וזה כבר למעלה מההשגה הרגילה.
אנחנו עוד נדבר על זה מתי שנהיה מוכנים לברר זאת נכון.
שאלה: האם ניתן להבין כך, שגלגלתא ועיניים הם מטוהרים בקביעות, בעוד האח"פ הם אינם מטוהרים באופן קבוע?
יש בזה משהו. אומנם גם גלגלתא עיניים לא יכולים להתברר סופית בלי אח"פ כי הם בכל זאת עשר ספירות יחד, ולכן אנחנו יכולים לדבר רק על ההשגה החלקית בגלגלתא עיניים, שאור חסדים מחזיק אותם. והאח"פ שמתחבר לגלגתא עיניים הוא מוסיף לגלגתא עיניים עומק השגה חדש, שגלגלתא עיניים שהם כלים דהשפעה יכולים להפעיל את עצמם באמת בהשפעה, אחרת זה רק ו"ק.
אנחנו נלמד את זה. פה ושם אנחנו מדברים, נוגעים בזה, אבל הלימוד יבוא עוד מעט.
אני חושב שבזה אנחנו נסיים את השיעור. תקראו מה שכתוב כאן, תכינו את עצמכם למחר, מחר השיעור כבר לפי נושא חדש, "כניסה למדרגה הרוחנית" זה הנושא של מחר. ובינתיים נפרד ונמשיך בחיבור שלנו דרך הפגישות ודרך החומר. בהצלחה עד מחר.
(סוף השיעור)
-
"עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".↩