שיעור צהרים 05.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

מנצחים את המלחמה - לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם.

אנחנו צריכים את הכלי העולמי שלנו חזק, אנחנו צריכים את שלום העולם, אנחנו צריכים להיות בטוחים שלידנו יש חברים שמחזיקים אותנו יחד, שכל אחד מאיתנו מרגיש שהחבר נמצא פיזית לידו, ושההרגשה הזאת תתפוס את הלב שלנו, את המוח שלנו, ככתוב "כל עצמותי תאמרנה", ואז אנחנו נהיה כוח שהבורא יוכל להתלבש בנו ולשמוח מאיתנו.

אם המלחמה נמשכת סימן שאנחנו עדיין לא מצליחים בתפילה ובאיחוד שלנו. אנחנו רוצים ש"עושה שלום במרומיו" גם "יעשה שלום עלינו" ועל כל כדור הארץ, ושכולנו נהיה מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד" וכל האנושות תרגיש את עצמה נמצאת בקבוצה אחת - "בני ברוך", כך שיהיו כולם, אנחנו מוכנים לקבל את כולם. בואו נחשוב שאנחנו רוצים לחבק את כל העולם, נפתח את ליבנו.

קריין: קטע מס' 23.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה')

נשתדל לראות גם את הטוב וגם את הרע, להבדיל בין הטוב ולבין הרע בצורה ברורה, לחבר את הטוב לחוד ואת הרע לחוד ולהתפלל על הטוב שיצמח ויגדל. והרע, שהוא יהיה רק כתומך על מנת שיהיה אפשר להבדיל את הטוב, עד שגם הרע יהיה מתוקן, יכלל בטוב ויהפוך לטוב.

שאלה: המלחמה בין רוסיה לאוקראינה זה קלקול שמתגלה?

ודאי, לא יכול להיות אחרת, זה יוצא מ"אין עוד מלבדו". כל הרע מתגלה כתוצאה מהרע הכללי וכל הטוב יכול להתגלות רק בתנאי שאנחנו נבקש.

תלמיד: מצד אחד בעל הסולם אומר "שמח אני ברשעים שמתגלים" ומצד האחר זה נורא עצוב, החברים ממש בסכנה.

לא. עלינו להבדיל בין הדברים. זה שמתגלה רע, הוא חייב להתגלות. אבל זה שהוא מתגלה בצורה כזאת כמו שעכשיו הוא מתגלה בסבל גדול בין בני אדם, על כך אנחנו צריכים להצטער ומיד להתחבר בינינו עוד, להתפלל ולבקש מהבורא. כי אם הגיע הזמן שהרע הזה צריך להתגלות בעולם, סימן שבא הזמן לתיקונו ואנחנו צריכים מיד להתפלל על כך שהבורא יטפל בזה וימחק את הרע.

זו העבודה העיקרית שלנו ואין אף לא אחד שיכול לעשות משהו חוץ מאיתנו –הרע מתגלה ואנחנו הופכים אותו לטוב, זה מה שאנחנו לומדים עכשיו בפסוקים האלו, הם מחוברים בצורה כזאת בכוונה, ואנחנו צריכים לבקש.

העבודה שלנו היא לפנות לבורא וקודם כל להודות על כך שהוא מגלה לנו את הרע. הרע הזה היה בטוח גם קודם, כמו שהוא כותב "מעיקרא היה", והוא מתגלה מפני שהגיע הזמן להתערב ולבקש מהבורא שמיד יתקן. בלי שאנחנו נתערב הרע הזה ימשך מי יודע איך ובאיזו צורות וכמה. אבל אם אנחנו משתדלים, על כך כתוב: "כי תשים עיניך בהם" וכל הדברים האלה שמתגלים כרע "ויהיו גל של עצמות", יתוקנו ומהר.

תלמיד: מה זאת אומרת "תשים עיניך", מהו המצב הזה?

לשים לב פירושו, שאני שם לב למה שמתגלה ואני צריך לתקן אותו, היינו, לבקש תיקון. כי לתקן שום דבר אנחנו לא יכולים, אנחנו יכולים רק לבקש תיקון. אבל כשאנחנו מתחברים בינינו ומבקשים תיקון, זו העבודה שלנו. ואז יש עבודה לבורא לסדר את התיקון, לתקן אותו בפועל, על כך נאמר "ה' יגמור בעדי".

קריין: קטע 24.

"בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה.

ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו. כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון.

ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול מהתיקון של העונש. וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון."

(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")

אם כואב, אם משהו לא בסדר מבחינה פנימית, נפשית, גופנית, עלינו לטפל בכך – צריך לפנות לבורא. הפנייה צריכה להיות כזו שהיא פנייה לתרופה - אנחנו רוצים שהבורא הוא ירפא. אומנם אנחנו צריכים להאמין שהמחלה, ולא חשוב איזו מחלה, לא חשוב איזו בעיה, ודאי שהכול בא מהבורא, כי "אין עוד מלבדו" ורק ממנו באות כל מיני חדשות - גם רעות וגם טובות - ואנחנו על ידי שניהם צריכים להיות קשורים לבורא ולברך - לברך על הרע כמו שמברכים על הטוב. אם אנחנו נמצאים באמונה נכונה עלינו לברך על הרע כמו שמברכים על הטוב ואז לא תהיה לנו שום בעיה, אלא רק התקדמות.

שאלה: האם האדם לא מרגיע את עצמו בזה שהוא קובע שהכול מגיע מהבורא וזה מרגיע אותו כי זה לא עונש אלא תיקון והוא לא עושה שום דבר?

זו השטות הגדולה ביותר שיכולה להיות אם אנחנו מקבלים דבר רע ואומרים "כפרה, שיהיה כך, טוב מאוד שהבורא שלח זאת, הוא נתן לי כבר עכשיו את העונש על משהו ואני סובל, והסבל הזה בא כדי לתקן אותי" - סבל בשום פנים ואופן לא תיקון.

לכן אני אומר - תמיד לפנות לבורא ולפנות גם לרופא לקבל תרופה לפי מה שהרופא אומר. כתוב במאמרים שונים על כך שהאדם צריך ללכת לרופא, לשלם כסף ולקבל ממנו מרשם לקנות תרופה ולטפל בעצמו. ולאחר שהוא מבריא להגיד תודה רבה לבורא ולא לרופא, כי הכול מגיע מהבורא בצורה כזאת שיתרחש התיקון.

בקשר לפניות שלנו, אף פעם האדם לא צריך להגיע לסבל. אם אתם רוצים לסבול בגלל שאתם נמצאים באגו שלכם ועושים פעולות נגד האגו שלכם, בבקשה, אבל לא על סבל גופני ולא על סבל נפשי. הבורא לא מעוניין שאנחנו נסבול, אלא שאנחנו נהיה בקשר עימו כל הזמן ונבקש. זה העניין בלבד.

שאלה: איפה הגבול בין זה שהבורא נותן לנו עונש כדי לכפר על משהו לבין זה שאנחנו נחשוב רק על עצמנו?

את זה אדם צריך לראות. מי יגיד לו? אדם צריך לראות על מה הוא בדיוק מבקש, על עצמו או על הקבוצה, על ההשפעה או על הקבלה. זה רק האדם.

שאלה: הכרת העונש זה כבר חלק מהתיקון?

לא. אם אתה רק מרגיש שהבורא מעניש אותך, זה לא בסדר, כי אין כאן עונש אלא רק תיקונים. ותיקון צריך להיגמר בזה שאתה מתקשר לבורא ואתה מגלה את פעולות שבהן אתה מתקרב אליו, ועל זה אתה אומר אחר כך תודה כי הוא קירב אותך בצורה כזאת שאולי יעורר בך איזו בעיה, כאב, אבל בעצם בסופו של דבר זה יביא אותך להתקרבות.

שאלה: מה ההבדל בין עונש לייסורים?

אלה דברים מאוד רחבים. את הצער אני יכול להרגיש בכל מיני דברים, טובים ורעים, מטרתיים או לא, והשאלה למי אני מייחס את הצער הזה? אם אני רואה בו יחס מהבורא, אז יכול להיות שאני מרגיש בו שמחה, תפילה.

שאלה: איך לבצע את הבקשה הזאת של התקרבות אל הבורא ולא סתם בקשה למשהו שמדאיג אותך מאוד?

צריך קודם כל לדעת שזה מגיע מהבורא ואני רוצה להרגיש שאני מקבל את זה מהבורא. אני מבין שאני לא יכול להרגיש את זה, כי זה אומר שכביכול הבורא מעורר בי את הדברים הרעים, לכן אני לא יכול לזהות את זה, להרגיש את זה. אבל במידה שאני מתחיל לראות בדברים האלה שהבורא מעורר בי מטרה נכונה וטובה עם אהבה, במידה ש"על כל פשעים תכסה אהבה" אני מתחיל לראות אותו דווקא בבעיות שהוא מעורר, את התחילה שלו, וכך אני מגיע לבורא.

לבורא מגיעים כשרוצים לפתור את הבעיות והכאבים בצורה נכונה כי אז דרכם מגלים את הבורא כטוב, אבל בשביל זה אתה צריך לעשות צמצום על הרצון שלך ומסך ואור חוזר ולרצות להתקשר עם הבורא למעלה מכל הדברים הרעים שמתגלים.

תלמיד: איך אני עושה צמצום, מסך ואור חוזר?

תנסה עם מה שיש לך. נניח שיש לך סכסוך עם איזה אדם, איך אתה מגיע אליו ועכשיו אתם עושים חיבור? אתם רוצים לשכוח על מה שהיה, לצמצם מה שהיה קודם ולבנות קשרים לעתיד. בדיוק לפי דברים כאלו אתה תנסה להתקדם. אתה תראה איך עושים את זה ברוחניות, זו אותה השיטה, העיקר שאתה צריך להתגבר על הרצון לקבל שלך, על האגו.

תלמיד: ברגע הקשה הזה שאנחנו עוברים, האגו, הרצון לקבל צועק, צורח כי כואב לו. איך לעשות עליו צמצום? פשוט לא לחשוב על זה ולהתכלל בחברים או מה?

צריכים לעבוד עם האגו שלנו. תתחבר אליו ותנסה לעבוד עימו.

שאלה: שמענו שלא צריך ייסורים גופניים אלא רוחניים. איך להפריד בין ייסורים נפשיים לבין ייסורים רוחניים, נגיד פחדים, ספקות, חוסר אמונה, שנאה, איך לסדר אותם, איך להבדיל אחד מהשני?

יש כל מיני צורות של צער ואנחנו לא נתחיל לחלק ולמיין אותן, אלו כאלו ואילו כאלו. צריכים להבדיל בין הצרות שאני מרגיש שהן בגלל שאני מרגיש אותן לבין צרות בגלל שהבורא מרגיש שאני מייחס את הצרות האלה אליו. אילו צרות אני יכול לשייך לבורא, לשייך לעצמי או לחברה, לכל דבר אחר, או שאני משייך אותן רק לאגו שלי?

בסופו של דבר אם הייתי בודק את עצמי עוד ועוד לעומק, הייתי רואה שאני נמצא מול הבורא ואין עולם ואין כלום, ויש רק את היחס שלי אל הבורא. וכך אני קובע מהו התיקון. כי התיקון צריך להיות בזה שאני מתעלה מעל האגו שלי ובמידה הזאת, איך בזה אני מעלה את עצמי למצב שאני תומך בבורא, עד מתי אני צריך לעשות את זה? עד שאני מרגיש במקום שנאה, אהבה, במקום צער וכאב, תענוג. וזה צריך להיות, זה צריך לקרות. אין לי כרגע מילים, אבל אני אמצא.

שאלה: מה לא השלמנו מהעבודה שלנו שהרע הזה התגלה, המלחמה הזאת התגלתה? איך ניתן לברך את הבורא על המלחמה הזאת שמיליונים סובלים ממנה?

מה אנחנו לא עשינו? אנחנו לא עשינו כלום אלא מתגלים לאט לאט, בשכבה אחרי שכבה, כל צורות האגו שלנו ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו שנמצאים בכל מיני טענות זה אל זה, קבוצות, מפלגות זו אל זו, העמים בצורה יותר ויותר גלובלית אחד כנגד האחר. זה גילוי האגו שנעשה בחטא עץ הדעת וממנו אנחנו ניזונים, בו אנחנו חיים. אנחנו רוצים לבנות בו כל פעם מערכות קשר בינינו והבורא כל פעם מעורר אותנו להראות לנו שאנחנו לא יכולים להישאר במצבים כאלו, ביחסים כאלו בינינו ואנחנו כן רוצים להישאר. כדי לחייב אותנו לצאת מהמצב האגואיסטי שאנחנו נמצאים בו, הוא מעורר בנו כל מיני ייסורים ואנחנו שוב לא רוצים וזו בעיה.

עכשיו יש לנו מלחמה יותר גדולה והיא כוללת, ובאמת היא צריכה לכלול בתוכה את כל האנושות כי הסיבה לשנאה היא מאוד עמוקה, היא עתיקה, הרבה מאוד שנים נמשך היחס הזה בין שני העמים, וכך זה נמצא בין כל העמים, מאז חטא עץ הדעת, מלפני 5500 שנה. ודאי שגם אנחנו מרגישים כך ואני חושב שדווקא המלחמות הגלובליות האלה שמתגלות בזמנינו, מראות לנו עד כמה אנחנו מתקרבים לתיקון השלם. ואנחנו נצטרך לתקן. עברנו שתי מלחמות עולם בצורה רגילה, מלחמה שלישית נקווה שאנחנו נגיע אליה, אבל בצורה רוחנית, לא בצורה הגשמית. ועכשיו אני מקווה שנעביר את זה מלפתור את הבעיות בצורה הגשמית, בפצצות אטום לצורה הרוחנית, שנפוצץ את האגו שלנו לפחות בדרגת העביות שמתגלה.

תלמיד: איך ניתן לברך את הבורא על המלחמה הזאת?

צריכים לברך אותו מפני שבכל מקרה הוא מביא אותנו לגורל הטוב ורוצה שאנחנו נצביע בצורה טובה ונכונה. וככל שנתחבר יחד אנחנו נראה נכון איך ללכת, איך להתקדם, איך לבקש ממנו תיקון וזו הבחירה שלנו. הבחירה שלנו רק בהתקשרות בינינו ובפניה לבורא.

תלמיד: יוצא שאולי בשכל אני מצדיק אותו, אבל בלב לא. איך להצדיק אותו גם בלב?

בטח, זה אחרי שאתה תבקש ממנו והוא ייתן לך תיקון, אז אתה תרגיש תוצאות מהתיקון בלב. אבל לפחות השכל נותן לנו כבר אפשרות לראות את הדברים ולהבין מאיפה הם באים ולשם מה הם באים.

שאלה: איך הרע צריך להתגלות בצורה אידיאלית ללא מלחמות בגשמיות?

בצורה יפה. אם אנחנו מתחברים ואנחנו מראש מתכננים את עצמנו כדי להתחבר עוד ועוד אז אנחנו מזרזים את התיקונים ו"מעוררים את השחר", ואז כל התיקונים שלנו הם בהליכה יפה. מה ההבדל בין לטפס על הר או ללכת בצורה יפה באמצע פארק? ההבדל הוא סך הכול ביחס למצב. אם אנחנו מבינים שהמצבים שבהם אנחנו נמצאים הם מצבים רצויים בעיני הבורא ואנחנו גם רוצים לקבל את זה בצורה כזאת, אז אנחנו נגלה שאנחנו נמצאים ממש במצב יפה וטוב, ממש בגן עדן. מה זה נקרא "גן עדן"? שטח הרצון שמתגלה לפי היכולת שלך לעשות עליו תיקונים באותו רגע שמתגלה, ויהיה לך ברור מה לעשות וגם לבורא מה לעשות, ואז אתה והוא נמצאים על פני כל רצון ורצון בהרמוניה. זה גן העדן.

שאלה: איך העולם הגשמי יכול להגיע למלחמה רוחנית ולא גשמית, הרי אנשים רגילים לפתור דברים בחומר, איך לעזור להם לצאת מזה?

אנשים לא יוכלו להתעלות לדרגה רוחנית כל עוד הם לא יקבלו מספיק ייסורים, בעיות, או שילמדו מאתנו, ואז כולנו נגיע לכך. בעולם הגשמי אי אפשר שיתגלה משהו רוחני.

שאלה: הבורא נותן לנו כל יום סיבה לפנות אליו, למה צריך מנה כזאת גדולה של ייסורים יש בזה דרגת התפתחות חדשה, איכותית יותר?

מה שקורה עכשיו הוא תיקון מאוד גדול שמגיע מהבורא, על זה אין שאלה. הבורא רוצה התקדמות ממשית, שאנחנו נתקדם בקפיצה ולכן תלוי עד כמה אנחנו נתחבר בינינו. אין כאן סודות, אין כאן שום דבר חדש - עלינו להבין שרק חיבור בינינו אנחנו יכולים להצליח.

אי אפשר לגלות כאן שום דבר חדש ממה שהיה לפני חמשת אלפים, ארבעת אלפים, שלושת אלפים, אלפיים, או אלף שנה, זה לא חשוב, התיקון הוא אותו תיקון. הייתה שבירה בכלי, כמו שאנחנו לומדים, ואנחנו צריכים לאחד את כל חלקי הכלי לאותה צורה אחת, לנשמה אחת ואז אנחנו נקבל אותו בעוצמה פי תר"ך פעמים, זאת אומרת פי שש מאות עשרים פעם ממה שהיה קודם.

זו מטרת הבריאה, שאנחנו נעשה את אותו איחוד של אותו הכלי שהבורא ברא, אבל נעשה אותו אחרי השבירה ועל ידי המאמצים שלנו. ואז נקבל אותו פי שש מאות עשרים פעם יותר גדול ממה שהיה קודם. מה זה אומר שש מאות עשרים פעם, אנחנו עוד נלמד, זו רמת אורות נרנח"י.

שאלה: יש רגע שבו המקובלים שמחים - כמו רבי עקיבא שהיה שמח בחורבן הבית, האם זה נקרא לא להצטער?

אני מעדיף לא לדבר עכשיו על המקובלים ועל מה שהם עשו ובכלל על הפעולות שהם יכולים לעשות. אנחנו עוד לא מבינים את זה, אין לנו קשר לזה ולכן על שאלות כאלה תיאורטיות אני לא עונה, אני לא שומע אותן. בוא אנחנו נעשה את מה שאנחנו חייבים לבצע.

שאלה: מה זה אומר לברך על הטוב ולברך על הרע בחיבור בעשירייה?

אני לא יכול לענות לך על כך במשפט אחד. אתם צריכים לעבוד בעשירייה בין החברים וכשמתגלים בהדרגה היחסים בינינו כיחסים לא שלמים או אפילו רעים אנחנו מתקנים אותם עד שאנחנו מגיעים ליחסים טובים. קחו את כל מאמרי החברה ותראו מה כתוב שם.

שאלה: אמרת שכדי לפנות לבורא לבקש תיקון צריך קודם להתחבר עם העשירייה ולהרגיש צער. האם הצער שלי צריך להיות אותו צער שיש לאותם חברים מאוקראינה?

לא, אתה לא יכול לעשות זאת. אתה צריך להתחבר עם החברים וכשאתה נמצא איתם בחיבור בעשירייה ועל כל מה שעכשיו מתגלה לעשות תיקון – חיבור ומתוך כך לפנות לבורא ולבקש ממנו שיתגלה ביניכם ככוח אהבה

שאלה: בשבוע האחרון בעשירייה שלנו יש מצב מאוד קשה, חסרים לנו כוחות, אנחנו לא יודעות מה לעשות ואיך לעזור. אנחנו כל הזמן מעלות תפילה משותפת בעשירייה, אבל איזו תפילה כדאי לנו לעלות כדי לצאת מהמצב הזה ולעבור למצב של תקווה, שמחה, לראות את האמת? איך לעשות את זה?

אני ממליץ שנקרא את הנבואה של בעל הסולם "והיה בימי מלחמה". תמצאו את הקטע ונקרא אותו.

שאלה: איך להשתמש נכון בסבל ובייסורים כדי להתעלות מעל האגו?

לקחת את הייסורים ואת כל הבעיות ביד ולהחזיק אותם טוב, ובכל זאת להשתדל לבצע את מה שצריך. היינו, לא חשוב איזה צרות ואיזה בעיות, התרופה היא אחת - רק חיבור - זה מה שאנחנו צריכים לעשות, "על כל פשעים תכסה אהבה". כי לא משנה איזה צרות באות הן תמיד באות כדי להפריד בינינו. זה יכול להיות כאב ברגל, אבל הוא מפריד בינינו, אני לא יכול להתרכז כמו קודם בחיבור בינינו. אבל אני צריך להתרכז שוב בחיבור בינינו עד שהכאב יעזוב אותי, רק בצורה כזאת צריכים לעבור על כל הדברים.

שאלה: יש חברים שהם בקשר ישיר עם חברים בכלי העולמי והם עוברים פחדים ומצבים לא נעימים ויש חברים שמנסים כמה שפחות לדעת. מה מומלץ לחבר שמתאמץ לא להתכלל במצב לא נעים שחבר אחר עובר?

אין לו חומר לתיקון, על זה נאמר - אל תתרחק מהציבור. ציבור זה העשירייה, אני חייב לחיות באותן צורות החיים, באותם הדברים כמו החברים שלי ואז אני אוכל להבין אותם יותר, להתקרב אליהם יותר.

שאלה: איך לעזור לחבר שקשה לו לתמוך בחבר שצריך עכשיו תמיכה?

תעזור לו, תעשה איתו את אותה פעולה.

שאלה: האם אפשר להזמין את הבורא לרוע שהתגלה כדי שהוא יענה?

הוא יענה לך אם אתה תפנה אליו בצורה נכונה - דרך העשירייה ועם דבר חשוב שצריך להיות לתיקון, ואז ודאי שתזכה לגילוי הבורא, לקראת זה אנחנו באים.

תלמיד: שאלתי אם אפשר להזמין את הבורא לרוע שהתגלה כדי שהוא ייהנה?

לא, אתה עושה אותו כבעל חיסרון, שהוא ייהנה, שחסר לו? אתה רוצה להנות לו, בבקשה, תעשה משהו שאתה נהנה מהעולם שהוא ברא, מהתנאים שהוא עשה, בזה אתה תיתן לו הנאה.

שאלה: בקטע מספר 4 כתוב שצריך להתפלל כדי שהבורא ייקח את הסבל. זה אומר שאנחנו צריכים לבקש שהוא יסיר את הכאב או לבקש לעלות מעליו?

לא. אפשר לבקש שהבורא ייקח את הכאב, כי הבקשה שלנו כבר מביאה לנו תרופה. ולא כמו אנשים שאומרים "אני מקבל את הכאב הזה מהבורא, אז אני לא מתפלל שהוא ייקח את זה". אלא דווקא ההיפך, הבורא שולח את הכול ואנחנו צריכים להגיב על זה בצורה נכונה.

קריין: "נבואתו של בעל הסולם" בעמוד 509 ב"כתבי בעל הסולם".

נבואתו של בעל הסולם

[מתוך כתב יד]

""ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום. ואני תפילה, ואבך בכי רב כל הלילה. ויהי כעלות הבוקר. והנה אנשי העולם כולו כמו מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני. ואיש אחד מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם, מצליף כלפי ראשיהם, והראשים פורחים למרום וגוויותיהם נופלים לבקעה גדולה מאוד, ויהיו לים של עצמות.

והנה קול אלי: "אני אל שדי, המנהיג לכל העולם כולו ברחמים מרובים. שלח ידך ואחוז בהחרב, כי עתה נתתי לך עצמה וגבורה". ותלבישיני רוח ה', ואחזתי בהחרב. ותכף נעלם אותו האיש, והבטתי היטב על מקומו ואיננו. והחרב ברשותי לקנייני הפרטי.

ויאמר ה' אלי: "שא רגלך ולך לך ממולדתך אל ארץ החמדה ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את שבר האנושי בישועה של קיימא. ואת החרב הזה תיקח בידך, ותשמור עליה בכל נפשך ומאודך, כי היא האות ביני ובינך, אשר כל הדברים הטובים האלו יתקימו על ידיך, כי עד עתה עוד לא היה לי איש נאמן כמותך, למסור לו החרב הזאת." אני מבקש מכולם להשתדל להתחבר בלבבות, ללב אחד, ולאותן המילים, לאותו בעל הסולם ולאותו בורא שהוא פונה. "וע"כ עשו החובלים מה שעשו, ומעתה כל מחבל אשר יראה את החרבי בידיך, תכף יתעלם ויתבער מהארץ".

ואסתיר פני, כי יראתי מלהביט לעומת הדובר בי. והחרב שהיתה למראה עיני דמיוני, כמו חרב פשוטה של ברזל בדמות משחית נורא, הנה נתהפכה ברשותי לאותיות נוצצות השם הקדוש אל שדי, אשר ברק זיוום מלאה אור ונחת והשקט ובטח את כל העולם כולו. ואומר אל לבי: "מי יתן ואקנה לכל דורי העולם מטיפה טהרה של החרב הזאת, כי אז ידעו שיש נועם ה' בארץ".

ואשא עיני. והנה ה' ניצב עלי ויאמר אלי: "אני אל אלוקי אבותיך, שא נא עיניך מהמקום אשר אתה עומד לפני, ותראה כל המציאות אשר המצאתי יש מאין, עליונים ותחתונים יחד, מראש מתחילת יציאתם לגילוי המציאות ועד כל המשך זמן בסדרי התפתחותם, עד יבואו על גמר מלאכתם, כראוי למעשה ידי להתפאר".

ואראה ואשמח מאוד על הבריאה הנהדרה וכל מלואה. והעונג והטוב אשר כל באי הארץ מתענגים עליה. ואודה לה'.

אז אמרתי לה': "לפניך נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמך תמיד, כי מאתך לא תצא הרעות והטוב, אכן שלשלת של נועם ערוכה לפנינו מראש עד סוף, ואשרי הדורכים על עולמך אשר הכינות להם לנועם ועדן וכל טוב, אין שום נפתל ועקש בכל מעשי ידיך העליונים ותחתונים יחד". ונמלאתי חכמה נהדרה. ועל כולם חכמת השגחתו הפרטית בתכלית. כן הלכתי והוספתי חכמה יום יום ימים רבים שמונים ומאות יום.

בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה' לאמור: "הן נמלאתי חכמה יותר מכל הקדמונים, ואין דבר בעולם אשר יפלא ממני. אולם את דברי הנביאים וחכמי ה' איני מבין כלום. גם השמות הקדושים ברובם לא הבנתי. והרהרתי, הנה ה' הבטיח לי חכמה ודעת עד להיות למופת בין חכמים והנבראים, ואני עדיין את שיחתם איני מבין".

ובטרם אקרא, והנה ה' שורה עלי ויאמר: "הן תראה חכמתך והשגתך למעלה למעלה על כל החכמים אשר היו בארץ עד הנה. ומה שאלת ממני ולא נתתי לך, ולמה תדאיב את רוחך בהבנת דברי הנבואה, שאינך מסופק שדבריהם נאמרים מתוך קטנות מהשגתך, האם תרצה שאורידך ממדרגתך, ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם?"

והחרשתי ושמחתי בהתפארות רחבה ולא עניתי דבר. אחרי זה שאלתי את ה': "הלא עד הנה לא שמעתי דבר על קיום גוויתי וכל הטובות והיעודים הגיעו לי מתוך רוחניות בלבד ואליה הכל מיועד. ואם כן, מה יהיה שבגלל איזה מחלה או פגעי הגוף יתבלבל שכלי ואחטא לפניך? האם תשליכני מלפניך ותאבד את כל הטובה הזאת או תענישני?"

וישבע לי ה' בשמו הגדול והנורא ובכסאו הנצחי, כי לא ירפה חסדו ממני בנצחיות. ואם אחטא ואם לא אחטא, חסדו וקדושתו לא יסור הימני לנצח. ושמעתי ושמחתי מאוד. (הן כבר באת על תכליתך ולכל פשעיך סלחתי והחסד הזה).

ובמלאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל היעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שבע והלל הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו אלי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי. והגם שידעתי מאז שאסור לי להדאיב רוחי, עכ"ז לא התאפקתי ושפכתי שיח ותפילה חמה מאוד.

ויהי בבוקר ואשא עיני וראיתי יושב בשמים ישחק עלי ועל דברי ויאמר לי: "מה אתה רואה?"

ואומר אני: "רואה שני אנשים מתאבקים יחד. אחד חכם ושלם בכל עוז, והשני קטן וטיפש, כמו קטן שנולד. והשני החסר טעם הקטן והחלש מפיל את הגיבור והשלם".

ויאמר לי ה': "זה הקטן גדול יהיה".

ויפתח הקטן את פיו, ואמר לי איזה פסוקים בלתי מובנים לי כל צרכם. אומנם הרגשתי בהם כל אוצרות החכמה והנבואה הנהוגה בין כל נביאי אמת, עד שידעתי כי ענה לי ה' ונתן לי מהלכים בין כל הנביאים וחכמי ה'.

ויאמר לי ה': "קום על רגלך והבט לרוח מזרחית קדמה". ונשאתי עיני, וראיתי אשר הקטן הלז ברגע אחת נתרומם והשוה את עצמו וקומתו לקומת הגדול, ועדיין היה חסר טעם ושכל כמקדם ונפלאתי מאוד.

אח"ז היה דבר ה' אלי במחזה לאמור: "שכב על צדך הימנית". ואשכב על הארץ. ויאמר לי: "מה אתה רואה?"

ואומר: "אני רואה גויים ולאומים רבים מאד, מתנשאים ונאבדים ומראיהם משחת מאדם".

ויאמר לי ה': "אם תוכל ליתן צורה לכל הגויים האלה ולהפיח בהם רוח חיים, אז אביאך אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיך, לתת לך וכל יעודי יתקיימו על ידך"."

זו "נבואתו של בעל הסולם" שכתב את זה גם כמו שכתוב "בימי מלחמה" ולכן חשבתי שטוב אם אנחנו נקרא את זה גם בימי המלחמה היום, וזה יעזור לנו מהר יותר להגיע לשלום, השלמה, לחיבור, לאהבה בין כולנו ולבורא.

קריין: אנחנו בקטע מס' 25.

"כשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו את העונש, נמצא כאילו האדם מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. ושאל, איך האדם יכול לבקש מה', שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם.

ותירץ, שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש."

(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")

(הרב"ש. 60. "בקשה לעזרה")

שאלה: אני מרגיש שלמרות שחברים בשכל מבינים שצריכים להתעלות מעל המצב ושהתיקון הוא בתפילה, יש עדיין כעס וחברים מצטערים צער גשמי. איך לעזור לחברים באוקראינה?

בכל זאת להתפלל ולהשתדל לבטא בתפילה את כל אותם הרגשות שיש להם, שהם לא יכולים לחשוב טוב אחד על האחר, שהם לא יכולים להתקרב, שהם לא יכולים להצדיק את הבורא, על כל דבר שהוא לא, שגם יעלו אותו בתפילה ויבקשו על כך תיקונים. זה יהיה יפה מאוד, יהיה תיקון כזה גדול כללי על הכול.

שאלה: הנבואה הזאת מדהימה והיא מאוד גבוהה, לגבי מה ביקשת ולא נתתי לך. האם אנחנו אמורים לשאול שאלה כזאת את הבורא, בדיוק את זה מה ביקשת שלא נתתי, מה לא נתנו?

אנחנו צריכים לבקש רק מה שחסר לנו, מה שאנחנו מרגישים שחסר לנו, את זה צריכים לבקש. לא לדבר שטויות ולא לדבר שקר. אם אני לא מרגיש חוסר אהבה לחבר, אז אני לא מבקש על אהבה, אלא אני מבקש על כך שחסר לי להרגיש שחסרה לי אהבה. חיסרון על החיסרון.

תלמידה: אני מרגישה שחסר לי האהבה הזאת, נכנסתי לקבלה בדיוק בגלל זה, כי אני חשה שחסר לי לדעת איך לאהוב.

מצוין. אז תבקשי.

אנחנו נמצאים במצב כמו שאנחנו למדנו כבר שרק התפילה יכולה לעזור. ואיך לעשות את התפילה, אנחנו הכול בצורה פרקטית לומדים מיחסים בינינו.

שאלה: עכשיו שאנחנו פונים בתפילה לבורא אנחנו מרגישים קשר בצורה מאוד מגוונת. גם ההתפעלות שלנו היא שונה והרגשות שלנו שונים. מישהו מרגיש פחד, רגשות אחרים. התגובות האלה הרגשיות באגו שלנו, הן חשובות? זה גם איזה סימן מהבורא, או שזה לא משנה והכי חשוב בכל הכוחות להשתוקק לאהבה ולתפילה לשלום ועל העולם? או שכן צריך איכשהו לחנך את התגובות.

אנחנו צריכים עוד ועוד פעם לקרוא מה שמקובלים כותבים על התפילה ואיך הפנייה שלי לבורא צריכה להיות מסודרת. ומה שאת אומרת יש בזה חלק נכון וחלק שקר, לא נכון. אנחנו לא יכולים לדחוף מה שנראה לנו אלא אנחנו צריכים קודם כל לבדוק כמה הבקשות שלנו מכוונות למטרת הבריאה ורק אותן להעלות לבורא. כי אז אנחנו לא נפריע ובדיוק נגרום לתיקונים בשלב אחר שלב בנשמה שלנו.

שאלה: כמו שאנחנו לומדים קודם צריך להכיר את הרע, להרגיש שאנחנו הפוכים מהבורא ולבקש ממנו לתת לנו טבע אחר. האם אנחנו צריכים בתוך העשירייה בצורה ישירה להרגיש שנאה בינינו, או שמספיק שאנחנו מתפעלות מהיחסים בין החברים מאוקראינה ומרוסיה, שאנחנו מרגישים את השנאה הזאת בין העמים, האם זה מספיק או שאנחנו צריכים להרגיש את זה ממש בתוך העשירייה?

אם אנחנו מרגישים שנאה שהיא מתפרצת בין שני העמים ויכולים לקבל את זה כל כך קרוב לליבנו שאנחנו נבקש תיקון על זה, זה יהיה מספיק. אם הבורא מעורר בנו את הרגשת השנאה הזאת, סימן שאנחנו צריכים לקחת אותה ולעלות לתפילה ולקבל על זה תיקון.

שאלה: לגבי הנבואה של בעל הסולם. זה ממש תואם למה שקורה עכשיו. איך להיכנס פנימית לתוך זה? יש שם כל כך הרבה בירורים, כל כך הרבה שינויים, איך להתכלל בתוך ה"קטן הזה שגדול יהיה"? איך ממש להתלבש בתוך הנבואה הזאת?

אני מרגיש מה שאת מרגישה באמת זה מאוד מיוחד.

מה לעשות? תנסי לגרום לחיבור בקבוצה. בכל זאת אני לא רואה שום דבר יותר נכון. שבתוך הקבוצה שאתם תתחברו אתם תגיעו לכוח כזה של חיבור, שהוא ישפיע על כל נקודות המלחמה ויחבר אותם לקו האמצעי, לתכונה טובה.

שאלה: האם יש לנו בכלל הזדמנות לתקן הכול בלי בעיות או שזו רק תיאוריה? האם עדיין יהיו בעיות כל הזמן?

על ידי התפילה אפשר לתקן את הכול.

שאלה: למה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו דווקא בעולם הזה?

בעולם הזה זה נקרא במצב של הסתרה כדי שאנחנו נקבל כלים דהשפעה ועל ידם אנחנו נרגיש את העולם הרוחני. אין לך ברירה, אתה צריך להכין את עצמך לרוחניות, לכן נותנים לך כאלו מצבים, רגשות, גילויים, שאתה בהם יכול לעבוד וכך כבר להיכנס לעולם התיקון, לעולם הנאור.

שאלה: האם נכון לומר שכאשר אנחנו מבקשים תיקון על הרצון לקבל, תשובת הבורא לבקשתנו מורגשת כעונש בתוך כלים של קבלה?

תשובה אף פעם לא צריכה להיות מורגשת בנו כעונש, זה לא נכון וזה לא יכול להיות.

שאלה: האם צריך לדעת מהו התיקון?

התיקון הוא החיבור בינינו שבו אנחנו מגלים כוח השפעה שמתגלה בינינו שהוא הבורא.

שאלה: אם אני רואה קלקול מסוים, האם ככל שאני מתקדם ברוחניות אני לא אראה את הקלקול, או שאני משנה את התפיסה שלי ורואה שהכול לטובה?

לראות את הקלקול זה גם לטובה. אם אתה מוכן לגילוי הקלקול, כמו שכותב בעל הסולם באגרת ה, אז "שמח אני בקלקולים שמתגלים". העיקר הוא גילוי הקלקולים וצריכים לשמוח בגילוי שלהם.

שאלה: האם עכשיו הכול קורה לפי תוכנית הבורא או נגד תוכניתו?

לא יכול להיות שיקרה משהו נגד תוכניתו, אלא אנחנו יכולים להיטיב ולזרז את התוכנית שכך היא מתגלה כלפינו בצורה מהירה יותר, טובה, וכך מתקרבים מהר לתיקון. אבל זה רק כלפינו, כי כלפי הבורא אין מצבים שמשתנים או לא מתוקנים.

שאלה: מה ההבדל בין עונש למכה?

האמת היא שאין עונשים, אלא כך אנחנו קוראים לזה. גם בתורה ובכל מקום קוראים לזה "עונש", אבל באמת אין עונשים. אלו רק חסדים גלויים יותר או גלויים פחות כלפי האדם, אבל חסדים בלבד.

קריין: בעל הסולם, אגרת ה'.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה')

כי כל הקלקולים מגיעים אלינו משבירת הכלי בחטא עץ הדעת, מאדם הראשון, ולכן חייבים להתגלות כל הקלקולים בהדרגה לפי המאמצים שלנו, לפי המוכנות שלנו לתיקון.

שאלה: וירוס הקורונה בודד אותנו, סגר אותנו, ועכשיו הבורא מניח אותנו להיות אחד נגד האחר באופן חופשי. האם זה אומר שלא השתמשנו בצורה נכונה בסיטואציה של ווירוס הקורונה?

הבורא בודק אותנו עכשיו האם מה שהשגנו על ידי המלחמה שלנו בווירוס הוא שהתקרבנו אחד לאחר, התחלנו להרגיש יותר זה את זה, יכולים להתייחס אחרת לדרך שלנו, ועכשיו אנחנו צריכים להראות את זה. או בזה שרואים את המלחמה הזאת, וצריכים לקבל את זה כחלק מהכלי הכללי של אדם הראשון, ויש הרבה מאוד חלקים מאותו הכלי השבור שנמצאים במלחמה זה עם זה, בחוסר חיבור, בשנאה הדדית. לכן ככול שאנחנו קודם כל בתפילה שלנו מוכנים להעלות את הבקשות שלנו לבורא שיחבר ביניהם, בכך אנחנו מתקנים את הכלי הכללי והמלחמה יכולה להסתיים מהר מאוד.

שאלה: במה מסתכמת העבודה שלנו, האם בלהגיע לחיסרון ולהעלות אותו לכוח העליון?

נכון. כל העבודה שלנו מסתיימת בתפילה בלבד. תחבר לתפילה את כל החברים ובכלל את כל העולם, תברר את כל אותם הדברים הרעים שאתה מגלה, תחבר אותם יחד, ותעלה ותמסור אותם לבורא. זאת העבודה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מתפללים אבל בכל זאת המכות רק מתגברות?

כשמגלים לנו בעיות גדולות יותר זה סימן שאנחנו מתפללים טוב, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כמו בחיים שלנו, לאדם קטן יש בעיות קטנות, לאדם גדול יותר יש בעיות גדולות יותר, אבל בלי זה אי אפשר להגיע לתיקונים.

שאלה: מה ההבדל בין קלקולים למכות?

הקלקול התגלה עוד מחטא אדם הראשון. מכות הן כשמתגלה הקלקול ואני מקבל אותו כשייך לי, אני נכלל עימו ואני מבין שהוא מטרתי. אני לא זורק את הקלקול ורוצה להפטר ממנו, אני מקבל אותו כמצב שעליו אני צריך להתגבר בחיבור, בפנייה לבורא, ואז אני באמת מתקן אותו ונפטר מהבעיה.

תלמיד: אם אני לא שמח מזה שהתפללתי וקיבלתי מכה חזקה יותר, אז אני בעצם עושה חטא?

אם אתה לא שמח מזה שקיבלת מכה והתפללת, אז סימן שלא עשית כלום. צריך "לעשות תשובה" מה שנקרא.

שאלה: אני רוצה לברר משהו מתוך הנבואה של בעל הסולם.

אני לא מברר את כתבי בעל הסולם ורב"ש בצורה כזאת. אם תתקדמו נכון תבינו, אם לא תתקדמו לא תבינו. אני קיים כאן מולכם כדי לכוון אתכם נכון בדרך, ואם תלכו נכון, אז תגלו את הכול כי את הדברים האלה צריכים לגלות בדרך, ולא שאני כמו מלצר מביא לכם על מגש את כל מה שכתוב, לשם כך צריכים לתקן את הלב ולסדר את המוח, ואז תרגישו מה כתוב. זה לא תלוי בי אלא ביגיעה שלכם, ולכן לא לשאול אותי על זה.

"נבואתו של בעל הסולם" זה כְּתב שהוא כתב לעצמו, זה לא מאמר שהוא כתב לתלמידים כך שאני יכול לעזור לתלמידים להבין את מה שכתוב.

שאלה: בשיעור הבוקר אמרת שאנחנו צריכים לדאוג ממש בשווה לפי מה שחסר לחברים ועוד יחסר. בזמן מלחמה פותחים חמ"ל, חדר מלחמה, ומורגש שגם אנחנו כולנו בני ברוך בתוך חמ"ל. האם צריך לפתוח ערוץ בו כל חבר יתרום את חלקו כדי לדאוג לחברים שלנו בצורה חומרית? כי זה ממש מרגיש שזאת אחריות של כולנו. איך מתחברים לערוץ שבו כולנו תורמים חלק בכל התהליך הזה?

לפתוח את הלבבות ולהתחבר. להשתדל לקבוע זמנים, תפילות, בקשות ודיבורים סביב החיבור בלבבות.

תלמידה: איך אנחנו משתתפים בזה גם בצורה חומרית?

יש מכשיר שנקרא טלפון, מכשיר שנקרא מחשב, אז מתקשרים ומתחילים לדבר ביניכם יותר. רק לא להיכנס סתם לדיבורים אלא על מנת לקרב את הלב, וזה הכי טוב אם לומדים יחד. לא מדברים על מה שיש לכל אחד, אלא לומדים, קוראים מאמר יחד ושואלים זה את זה על המאמר ועונים אבל בצורה קצרה ועניינית. זה מה שצריכים לעשות. ואז האור שנמצא בתוך הכתבים האלה ישפיע עליכם ויקרב ביניכם, ותתחילו להבין יותר.

אנחנו ניתן גם עזרה חומרית, גם עזרה רוחנית וגם עזרה אידיאולוגית. תכתבו את כל מה שאתן צריכות אל boardworldkli@gmail.com ותקבלו תשובה. אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה כי הם יכולים להיות מאוד עדינים ואישיים, אבל אנחנו מוכנים לתת עזרה, לתת הסבר, להתקשר לאנשים, לספק להם משהו. תפנו ותשאלו.

שאלה: כבר שבוע שאנחנו עושות את מה שאתה אומר ומתפללות יחד, במשך כמה ימים היו מעל ל-1000 נשים מחוברות בתפילה וקוראות קטעי מקור. התפילה הזאת היא ממש מרגשת ועוצמתית אבל עדיין יש מלחמה. מה עוד אנחנו צריכות לעשות, האם להמשיך בסובלנות לעשות את מה שאנחנו עושות, או שאנחנו לא מבינות נכון מה זה חיבור ותפילה?

אנחנו כבר מכירים כבר שנים רבות ואני מאוד שמח שיש לי תלמידה ותיקה ואחראית כמוך. אני אומר לך שוב, יש לאן לכתוב, תכתבו לשם ותבררו. יש בעצם שתי כתובות לאן שאתן צריכות לפנות, לבורד וורלד כלי ולבורא, אז אפשר להוסיף עוד כתובת אחת - הבורא. אנחנו מאוד רוצים לעזור לכל החברים שנמצאים באיזושהי מצוקה באזור שנפגע מהמלחמה.

הרבה חברים שואלים למי אפשר לעזור. תפנו דרך הכתובת הזאת, שם נמצאים גברים ונשים שיודעים איך לסדר ולפתור את הדברים. המלחמה לא מסתיימת היום, ואת התוצאות ממנה נרגיש עוד הרבה מאוד זמן ובכל החלקים של העולם יהיו השפעות ממנה.

תלמידה: האם אנחנו מתפללות בצורה נכונה, או שאנחנו צריכות איכשהו לשנות אותה בשביל להתחבר בצורה יותר נכונה? האם אנחנו עושות עבודה פנימית נכונה?

קבוצת אנשים, גברים או נשים, פונה לבורא ומבקשת ממנו חיבור שעל ידו היא רוצה להגיע למצב שנקרא "לב אחד", ומתוכו היא רוצה לפנות שוב לבורא ולבקש ממנו משהו שמאוד חשוב לכולם, כך צריך לעשות. קודם כל להכין את עצמם לבקשה, ללב אחד, לקבוצה אחת, להבנה אחת, ואחר כך להתפלל.

הבורא מבין את הדברים האלה, כי הדרגה היותר עליונה כוללת את הדרגה התחתונה שלנו. כמו תינוק שבוכה ואימא יודעת לָמה הוא בוכה, אומנם הוא לא יודע לדבר אבל כבר מובן לה למה הוא בוכה, מה הוא רוצה, אפילו שהיא שומעת קול קטן ממנו היא כבר מרגישה מה קורה שם. הקשר שלנו עם הבורא הוא הרבה יותר חזק, אנחנו רק צריכים להשתדל להתחבר בינינו, זה מה שחסר. אם החיבור בינינו יהיה איכשהו מוצלח, אז הבורא בטוח ישמע, כל התקלה היא בחוסר החיבור בינינו.

תלמידה: מה הופך את החיבור בינינו לחיבור מוצלח? איך צריך להיות החיבור בינינו בשביל שיהיה חיבור נכון?

לרצות להתחבר בלבבות, להבין שאנחנו לא נמצאים עדיין כאיש אחד בלב אחד, וגם על זה לבקש מהבורא, שיעזור לנו להתחבר כך.

שאלה: אנחנו עובדים עכשיו ממש חזק על האיחוד בכלי העולמי. מה לעשות עם הרצון שלנו לעלות למעלה מהדעת, ואיך להאמין שאנחנו באמת יכולים כבר היום להגיע לגמר תיקון?

תתפללו לבורא, תבקשו ממנו שיעשה לכם חיבור כזה.

שאלה: כל סבל שבעקבותיו מגיע תיקון, האם זה מוביל אותנו לגישה חדשה, ליחס חדש לעבר ההשפעה, לבורא?

כן. מטרתו של כל סבל היא להביא אותנו לתיקון שמתבטא בחיבור נכון, הדוק וסגור יותר בינינו. עד כדי כך שבחיבור הנכון בינינו, לפי ההתאמה והלחץ שיהיו, אנחנו מתחילים לגלות את הכוח המשותף שבינינו, הבורא מתחיל להתבהר שם עוד ועוד, וכמו מתוך ערפל אנחנו מתחילים לזהות אותו.

שאלה: בקטע 25 כתוב, שבעזרת התפילה יש לו קשר עם הבורא שייקח ממנו התיקון, וכתוב "שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש." האם זה עובד בכל מצב? האם זה משנה אם האדם מצדיק את הבורא או לא?

אם אדם מקלל את הבורא ולא מרוצה ממנו, אז החיבור ביניהם הוא לא בצורת פנים אלא בצורת אחוריים, לא בצורה ישירה. גם בצורה כזאת יש קשר. העיקר לפנות לבורא בכל מיני צורות ומילים, לא חשוב במה, העיקר שיהיה קשר, כי חוסר קשר זה הדבר הכי גרוע. לכן, אפילו אם אדם מקלל את הבורא, אז ודאי שהוא נקרא "רשע", אבל הוא נקרא רשע לעומת הקשר עם הבורא. כמו במשפחה, יש ילדים טובים ויש ילד רע אחד, אבל הוא נמצא במשפחה וההורים בכל זאת מתחשבים עימו. הכי חשוב לנו כל הזמן לעורר קשר עם הבורא אפילו קשר לא תקין, כי בכל זאת יש קשר, אחור באחור, פנים באחור, אחור בפנים, פנים בפנים, כך אנחנו מתחברים, אבל מתחילים מאחור.

שאלה: המצב שמתגלה אחרי שחווינו אותו, האם החיבור בינינו בעשיריות עוזר לנו לזרז את ההבנה הזאת?

הכול תלוי רק במידת החיבור, החיבור קובע הכול.

שאלה: אנחנו מבינות שחסר לנו חיבור. האם יש עשיריות של נשים או של גברים, שבהן החיבור כבר נמצא בדרגה גבוהה והם מתחברים בצורה נכונה? האם יש לנו תקווה להגיע כולנו לחיבור כזה? כמה עשיריות צריכות להגיע לחיבור הנכון כדי שזה ישפיע על תיקון המערכת?

המערכת כל הזמן מתקנת את עצמה, התיקון נעשה עוד ועוד כל הזמן. אנחנו לא או מתחברים או מתנתקים, אלא הגישה היא כמו במצמד, יש תיבות הילוכים שנכנסים זה בזה בקונוס הפוך, וכך נעים קדימה בלי להעביר כל הזמן מדרגה לדרגה את החיבור, כך אנחנו מתקדמים. אני יכול להגיד שכולנו נמצאים כבר באיזושהי התקשרות בינינו והבורא מבין, שומר, מחזיק ועוזר לנו כל הזמן, רק צריכים לתת עוד תשומת לב בפרט שהמצבים שעכשיו עוברים עלינו הם מאוד מיוחדים, ואנחנו צריכים בעיקר לשמור על ההתקשרות והבורא ידאג לכל היתר.

שאלה: אני מרגישה שכל פעם שאנחנו שואלים אותך שאלה, כמו ילדים קטנים כאילו עומדים מול קוסם ומחכים שישלוף לנו איזה שפן חדש מהכובע, ואז מגלים שאין קוסם ואין קסמים ואין שפנים, ובעצם "אין חדש תחת השמש". אם אפשר לרכז את כל העבודה הרוחנית בשתי מילים אז הן "תתחברו ותבקשו". במשך כל השנים כששואלים אותן השאלות, אותן התשובות, מה מתחדש בנו, מה מתחדש במערכת, איך אנחנו בכל זאת מצליחים להזיז אותה קדימה?

מתחדשת הנחיצות בחיבור בינינו ובאותה מידה עם הבורא, זה הכול.

שאלה: בעקבות החיבורים של העשירייה עם הכלי העולמי גילינו שהשנאה מתגלה שוב. איך אנחנו עובדות עם השנאה ברגע שאנחנו באמת זקוקים לחיבור, והאם אנחנו צריכים להגיע למצבי יאוש כדי שהבורא יקשיב לנו?

הבורא מקשיב בהתאם לרצון שלנו. אין לנו רצון - הוא נסתר ולא מקשיב. יש לנו רצון - במידה הזאת מרגישים אותו יותר או פחות עד כדי כך שהרצון יכול לגלות אותו. יותר מזה, כשאנחנו נראה כל פעם באיזו מידה אנחנו יותר ויותר ויותר, בלי לאבד קשר עימו, נמצאים בהתקשרות המתגברת. הכול תלוי רק בנו בלבד.

קריין: "שמעתי" נ"ז "יקריב אותו לרצונו".

"יש כלל, כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא. אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים"."

(בעל הסולם, שמעתי נז. יקריב אותו לרצונו)

קריין: קטע 26 של הרב"ש.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם.

ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

יש חסדים מגולים וחסדים נסתרים, יש כל מיני צורות של חסדים, אבל הכול חסדים.

שאלה: האם היכולת לעשות צמצום תמנע את המלחמה?

יכולת לעשות צמצום תמנע את המלחמה? ודאי, אפילו לפני זה. אם אנחנו נמצאים בדרך שרוצים לגייס את כל הכוחות שלנו כדי לעשות צמצום על הרצון לקבל שלנו ולהשתמש רק ברצון להשפיע, אפילו שעוד לא הגענו לזה, כבר אנחנו נמצאים במלחמה עם האגו שלנו ולכן אנחנו לא ניכנס לשום מלחמות אחרות. הבורא לא ייתן לנו להתבלבל. הוא מעוניין שאנחנו נתעסק במלחמת היצר הטוב נגד היצר הרע. אם אנחנו עושים את זה, בטוח שאנחנו נמצאים במלחמה הנכונה ולא יהיו שום בעיות ומלחמות בחיי אדם, אם הוא כל הזמן נמצא במלחמה הזאת.

כתוב "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע". איך אתה צריך להרגיז את היצר הטוב על היצר רע, תעבוד עם היצר הטוב? לא. עבודה עם היצר הטוב זה נגד היצר הרע. ואם אנחנו עושים את זה - הבורא לא מבלבל אותנו, לא נותן לנו שום עבודה אחרת. החיים שלנו יהיו רגועים ויזרמו לכיוון הנכון, לגמר תיקון.

שאלה: ביום חמישי לפני התפילה העולמית של הנשים, נפגשנו עם עשיריית אוקראינה אחת. הרגשנו את הכאב אחת של שנייה, ראינו את הדמעות. באותו רגע היינו צריכים לבקש מהבורא לקחת את הכאב מאיתנו? לפי הקטע שקראנו, מתי בעצם קורה הרגע של התיקון?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא לא שייקח את הכאב, אלא שיתקן את החסרונות בהם אנחנו נמצאים. זה מה שחשוב להגיד. אנחנו מבקשים מהבורא לתקן את החסרונות בהם אנחנו נמצאים, ואז בתיקון החסרונות נראה שאנחנו כבר לא מצטערים, לא סובלים וכן הלאה. העיקר זה תיקון החיסרון, וחיסרון זה כל דבר שמפריע לנו להיות בחיבור בינינו ועם הבורא. את זה אנחנו צריכים לבקש.

כשנזכה לסוג חיבור בינינו נראה שכבר אין מלחמה, כשנזכה לעוד סוג של חיבור בינינו, נראה שאין צרות כאלו וכאלו, שפתאום נפטרנו מהקוביד ומעוד כל מיני בעיות כלליות של העולם שלנו, וכך נתקדם יותר ויותר לכיוון הרוחני. כך צריך להיות.

תלמידה: איך אנחנו יכולות פנימית, רגשית לעזור אחת לשנייה לעבור את הכאב הזה? רק לבקש אחת על השנייה, לתקן את החסרונות?

כולנו קשורים יחד. כלפי הבורא אנחנו נמצאים בגמר התיקון, בחיבור. אבל כלפי עצמנו, זה מה שאנחנו מרגישים. אנחנו צריכים להעלות את העולם הזה, איך שאנחנו מרגישים את עצמנו, לדרגת העולם הבא, למקום שבו אנחנו קשורים יחד. אז תנסו להרגיש את הפער הזה, ולהתפלל שהפער הזה ימחק.

שאלה: כתוב שצריך לבקש מהבורא את מה שהוא רוצה לתת, אבל מצד שני כתוב שמטרת הבריאה היא להנות לנבראים כי הבורא עצמו רוצה לתת לנו. מה המשמעות של תפילה? מה זאת העבודה הזאת לבקש?

תפילה זה כשאנחנו מגלים את החיסרון שלנו, ואז לבורא יש תענוג מזה שאנו מבקשים ממנו, והוא נותן. נניח לאמא יש רצון לתת משהו לתינוק, אבל כשהוא מבקש בעצמו יש לה תענוג הרבה יותר גדול לתת לו. כי עכשיו הרצון שלה והרצון שלו מזדהים, נמצאים מחוברים בקו אחד.

לכן כתוב "תעשה רצונך כרצונו", כך אנחנו צריכים לעשות כלפי הבורא. הבורא רוצה להשפיע לכל הנבראים, ואנחנו צריכים לחבר את עצמנו עם כל הנבראים כדי שהוא ישפיע דרכנו.

שאלה: שאלה על קטע 26. "האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו".

מרגישים בקטע הזה שהרב"ש מדבר באהבה גדולה על היחסים בין האדם לבורא. איך האדם יכול להשתוקק כל כך לבורא כדי לפתוח את הלב ולקבל את גילוי החיסרון כאהבה של הבורא כדי שאור החסדים ינקה אותו?

רק על ידי החיבור בינינו בקבוצה, אנחנו מתחילים להרגיש את הלב שלנו, ואיך אפשר לפתוח אותו לבורא. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אי אפשר להגיע לאהבת הבורא, להתקשרות עם הבורא אלא אך ורק אם באותה המידה אנחנו משיגים קודם קשר לחברים. רק במידה כזאת. כי בשביל מה אנחנו צריכים קשר עם החברים,? למה הוא שבר את הכלי? כדי שאנחנו בעצמנו נלמד איך מתקשרים אליו.

אם הוא נמצא מאחרי כל החברים, כמו שאנחנו אומרים, שאחרי כל החברים נמצא הבורא, אז רק על ידי כך שנלמד איך להתקשר לחברים, רק אחר כך אנחנו יכולים להבין איך להתקשר לבורא. שום דבר בעולם לא יעזור, אם אנחנו לא בונים את הקשר בינינו. זה פשוט נגד המבנה של מערכת החיבור. כי החיבור קודם כל הוא חיבור בקבוצה, והבורא באמצע. זה נקרא "ה' יגמור בעדי". כל פעם בצורה כזאת אני לומד איך להתקשר לבורא, אבל אני לומד את זה על פני ההתקשרות שלי לחברים.

אני אומר זאת במיוחד לנשים. אל תחשבו שתוכלו להגיע לקשר עם הבורא, אם אתן לא נכנסות לקשר עם החברות. לא ייתכן שזה יקרה אי פעם. לכן אני ממליץ לכן, לא לחשוב על שום צורה אחרת אלא רק על איך דרך החיבור בעשירייה אני מגיעה לקשר עם הבורא, בצורה פשוטה. רק כך זה קורה. רוצים? בבקשה, לא רוצים? תדעו שאין דבר אחר.

שאלה: בזמן המיוחד הזה שבו מצאנו את עצמנו, יש כזאת יראה כלפי כל האירועים שעוברים. האם יכול להיות מצב שנפתחה בפנינו הזדמנות ייחודית להביא את כל העולם לשלום?

ודאי שכן. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ונקווה שנצליח בקרוב ובגדול.

תלמיד: בשתי פעולות האלה, האם ישנו איזשהו סדר? האם קודם צריך לגלות את הבורא כדי להביא את העולם לתיקון?

אם יהיה לכם רצון להביא את כל העולם לבורא, ודאי שהבורא יתגלה בזה ויעזור לכם.

תלמיד: כשלמדנו את נושא העיבור למדנו שהכניסה לרוחניות היא הכי קשה, והעבודה שלנו שם היא רק בביטול. האם על כולנו לבקש על נקודת הביטול?

אבל הפעולה הראשונה היא לבטל את עצמו כלפי החברים, זאת הפעולה הראשונה שקודמת לכל צורת החיבור. בלי ביטול עצמו, האדם לא יכול להתחבר לחברים, לפחות במידה מסוימת, וודאי שזה מגיע במדרגות.

תלמיד: אולי זאת רק ההתרשמות שלי, אבל נראה לי כאילו נתקענו בנקודה הזאת ומאוד קשה לבטל את עצמי, ולכן אני לא רואה התקדמות.

תבקש מהחברים, תבקש מהבורא, ובצורה כזאת תצליחו.

(סוף השיעור)