שיעור בוקר 18.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 133,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 133, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות".

ההקדמה הזאת היא מאוד מיוחדת, מאוד חשובה, מאוד חדה, עמוקה, רחבה. מקצה לקצה, היא כוללת את כל הבריאה, היא מספרת לנו על כל המצבים שהנשמה עוברת, מרגע שנוצרה ועד לרגע שנכנסת כבר ליישום תפקידה. היא ממש בגובה, אפשר להגיד, כמה שאני מסוגל להגיד כך, שהיא נמצאת כמו, בגובה כמו "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אבל אם כמו ל"תלמוד עשר הספירות" אז אתם כבר מבינים עד כמה שהיא עוצמתית וגדולה. אתם תראו עד כמה שההקדמה הזאת היא מיוחדת.

בדרך כלל, אנחנו לא מגיעים ללמוד אותה מיד, כמו את כל ההקדמות, אלא היא קשה. צריכים הכנה, וידיעות מכל המאמרים ומהפתיחה, ועוד ועוד, כדי להתחיל לעכל אותה ולא סתם לעבור עליה בצורה שטחית. לכן אני חושב שאנחנו מוכנים לזה, ובואו אנחנו נשתדל לעבור.

מה שאני מבקש, ממליץ, לרשום, כי יהיו כאלה דברים שכדאי שיהיו רשומים לכל אחד ואחד, כי מה שהוא כותב, מה שהוא מדבר עליו באות א' יצטרך בי"א ובעוד אותיות, לא חשוב איפה. זאת אומרת, מתחילת ההקדמה ועד סוף ההקדמה מדברים על כל תהליך הבריאה. לכן הסיכומים האלה שתעשו על כל אות ואות, הם אחר כך יעזרו לכם.

לחשוב טוב לפני שאתם שואלים. לא סתם לקפוץ עם השאלות, אלא בצורה רצינית. יש כאן גם כן, כרגיל בכל הכתבים האלו, מתחילה לנגמר. זאת אומרת, שצריכים לסיים, לחשוב ואחר כך שוב לעבור, ושוב לעבור כדי להבין את כוונת המחבר, המחשבות שלו ואיכשהו לקרב את עצמנו לחומר, אז בעזרת ה'.

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

אות א'

"בשלהי עוקצין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש להשכיל בו רבות:

א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום.

ב. שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה, שכתוב נתינה בעוז וברכה בשלום ולדבריהם היה לו לומר נתינה בשלום.

ג. למה נתחבר מאמר הזה לסיום הש"ס. גם צריך להבין פי' המלות דשלום ועוז, והורתם.

וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי, מוכרחין אנו לבוא בדרך ארוכה. כי עומק לב בעלי הגדה לאין חקר. ובצדק דיבר הרב בעל אפיקי יהודא ז"ל, בפירוש דברי חז"ל, על הפסוק, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו הגדות, ופירשו ז"ל, כי כל עניני התורה והמצוה, יש בהם נגלה ונסתר, כמוש"כ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אופניו, אמנם ההלכות דומין לאשישי יין, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, הרי תוכו וברו שניהם חשובים, שהרי גם הגביע יש לו ערך בפני עצמו, כמו היין שבתוכו, משא"כ ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. וכן בדברי הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמת, המסור ליחידי סגולה, עכ"ל בשינוי לשון.

ומי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק' פשט ודרוש. אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד. אמנם איתא, בסידור הגר"א ז"ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח"כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים. אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע"כ. והיינו דאמרו ז"ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע"כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא [סם המוות] ח"ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות."

שאלה: אנחנו יודעים שהשם של הבורא זה "טוב ומיטיב", יש לו הרבה כינויים.

"אין עוד מלבדו", "א-ל רחום וחנון".

תלמיד: "השלום" זה קשור לתכונה של הבורא, לשם של הבורא?

כן. זה שם של הבורא.

תלמיד: אז איך זה מתקשר פה לכלי שה' נותן "יברך את עמו בשלום"?

כדי להשיג אותו, אנחנו מדברים רק מתוך השגת התחתונים, אז איך להשיג אותו? אנחנו צריכים להשיג את המושג שנקרא "שלום". שלום, שלם, שלימות.

שאלה: מה בעל הסולם רוצה להגיד באות הזאת? מה בעצם המסר של האות א'?

בעל הסולם רוצה להגיד שיש את השגת התורה, כרגיל בד' בחינות, מהשורש עד הבחינה האחרונה ד', אנחנו בשורש נמצאים מלכתחילה בזה שאנחנו בני אדם, ויש לנו תכונות מיוחדות, וקבלנו הכנות מהבורא דרך שבירות, דרך כל מה שקרה אחר השבירה, נפילה והכול, אחר כך המאור המחזיר למוטב פועל עלינו ומתחיל לברר אותנו, למיין אותנו, וכך מזיז אותנו, לאן? למען מה? כדי שאנחנו נשיג אותו. ובהשגת הבורא יש לנו ד' בחינות, כרגיל. שאנחנו צריכים להתגבר עליהן, לעלות על פניהן, כשהעביות שלנו גדלה. זאת אומרת, על ידי גילוי השבירה שקדמה לנו כהכנה, על ידי זה שאנחנו מגלים את השבירה אנחנו כנגד זה יכולים לדרוש, לבקש, לסייע לתיקון שלנו, במקום הפירוד שמתגלה לבצע חיבור, איחוד, וכך אנחנו מגלים מכל מיני הכוחות שמתגלים לנו בכלי השבור, כל מיני צורות שהוא שבור, כוחות שונים, מצבים שונים מנוגדים וכן הלאה, אנחנו לאט לאט מגלים עוד ועוד את הכוח האחד, את "אין עוד מלבדו". וגם יותר ויותר שזה "טוב ומיטיב", גם בהבנה, גם בהרגשה, זאת אומרת, בכוונה שלו כלפי הבריאה, כלפי הנבראים.

בהשגה הזאת יש לנו ד' דרגות כי אנחנו, סך הכול, נמצאים בתוך ד' בחינות, וד' הבחינות האלה להשגת הכוח העליון בצורה השלימה, המלאה, היא הולכת משורש א' ב'. שורש, שכבר נמצאים בו, נגיד, א' ב' ג' ד'. וכתוב על זה שהשלבים האלה הם נקראים "פרדס". פרד"ס, כביכול, זה כמו שאנחנו סופרים את ד' הבחינות. שורש, א', ב', ג', ד'. ששורש זה למעלה מהכול, וכשמתחילים מלמעלה לספור, אז זה פרד"ס, פשט, רמז, דרוש, סוד. אבל אנחנו, הנבראים, משיגים ממטה למעלה, מבחינה ד', באור חוזר, ולכן אנחנו משיגים את זה בסוד, דרוש, רמז, פשט, וזה לא כל כך מובן לאנשים, כי אלו שלא שייכים לעבודת ה' הם חושבים שפרד"ס, אז קודם פשט. אם אתה לומד פשט אתה כבר נמצא בדרך, בעניינים. ומקובלים אומרים "לא. שם זה הדבר האחרון", לכן הוא מביא לנו את מה שכותב הגר"א, ובכלל עוד לפניו כתבו גם כן הרבה מקובלים, שהפשט זה הדבר הקשה ביותר, שזה סוף, פסגת השגת האדם, שבשבילו כבר אור פשוט, "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב", שמשיג את זה בכלים שלו, אבל לפני זה יש לך סוד, דרוש, רמז, שזה ממש עלייה בעולמות ההשגה, בדרגות ההשגה, ורק בשלב האחרון כבר אתה נכנס לפשט, לאור פשוט שהוא כולל את כל האורות, כל ההשגות הקודמות.

זה פחות או יותר. ודאי שיש כאן עוד להתעמק באות א'. ההקדמה היא די מורכבת, עמוקה, אבל טוב לחטט בה גם כן. זה פותח לנו כך סדרות בראש.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבמסכת תענית כתוב, "זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המוות".

כן.

תלמיד: ונראה לי שהיה צריך להגיד יגע, למה זכה? במה זכה?

לא תלוי באדם, כמו בהגרלה, זכה וזהו.

תלמיד: אבל נראה לי כאילו היה צריך להגיד יגע, שהוא התייגע ואז יש לו סם החיים.

על זה הוא יסביר. יש עניין של היגיעה, "יגעתי ומצאתי". אני לא זוכר בדיוק איפה זה, אבל אנחנו נהיה בזה, תרשום לי את זה,. יש יגיעה ומציאה, "יגעתי ומצאתי", שזה באמת מוזר איך יכול להיות? הרי לפי היגיעה האגרה צריך להיות.

שאלה: כתוב שזה המאמר הראשון שבעל הסולם כתב אי פעם.

כן. כי קודם כל הוא כתב את הפירוש שלו על "עץ חיים", "פנים מאירות ומסבירות", וזאת הקדמה לספר הזה. זה החיבור הגדול שלו הראשון.

תלמיד: בעל הסולם אומר כאן שהוא משתמש פה במאמר הזה, בהקדמה הזאת בשפת ההלכה והאגדה.

את זה אנחנו עוד נלמד, אנחנו נרגיש מתוך מה שנלמד את האופי של ההקדמה.

שאלה: קצת מוזר שבעל הסולם מתחיל ממשפט, לכאורה, מאוד פשוט, ש"שלום הוא כלי המחזיק ברכה לישראל". והוא אומר, "לא, החיצוניות פה זה לא כל כך פשוט. צריך להיכנס לעומק וללמוד על מה מדובר פה". מה כל כך לא מובן פה, כי ברור ששלום זה כלי ברכה? מה בעצם צריך להסביר פה?

אני לא יודע. אני רק יודע שמחצי דף הראשון אני לא יכול להיכנס לכל הפלפולים שלכם, ואני מתפלא איך אתם כבר מוכנים לדיונים. על סמך מה? בואו נראה את היחס שלו, הסגנון שלו. בכל זאת, נתתי הקדמה להקדמה הזאת, שהיא מאוד מיוחדת, עמוקה מאוד ורחבה מאוד. אז קצת יותר רצינות למה שאנחנו עושים. זה טוב שאתם כך מוכנים ככה להכניס בזה את הידיים שלכם, אבל קצת יותר כבוד לחיבור הזה.

שאלה: איך זה שדבר כל כך בסיסי כמו בעצם ההבנה הזאת שזה, שמתחילים מסוד ולא מפשט, איך זה כל כך נסתר, כאילו?

כי זה הפוך. התפיסה הפוכה לכל באי העולם והמקובלים. כי כל באי עולם מבינים שמה שיש לפניהם זה מה שהבורא ברא. שכל מה שהוא רוצה הוא שאנחנו נקיים בינינו כאן איזושהי צורת הקשר, אלא בשביל מה ברא את העולם? שאנחנו נתייחס, נגיד יפה זה לזה, ולמציאות, נקיים מצוות בין אדם לחברו, בין אדם למקום, בין האדם לחיים שלנו, לטבע שלנו. בואו נעשה את זה. זה מה שהבורא דורש. שום דבר חוץ מזה, ועל זה באמת כך כתוב.

אנחנו צריכים לקיים מצוות עם הדומם, הצומח, החי ועם בני אדם, כל מה שכתוב. כתוב בעולם הזה, אין לך מה לעשות חוץ מזה ואתה חי כאן. אז מה שאתה עושה, את זה צריכים. לא יותר מזה.

תלמיד: אבל זה היחס הבסיסי בכלל לכל השיטה, לכל התורה.

אז כל התורה היא הפוכה

תלמיד: אז עם מה אתה מתחיל ועם מה אתה מסיים? זה בסיס זה אמור להיות, אפילו שבן אדם ידע שהוא לא מבין כלום, שהוא לא בכיוון, אז הוא ידע עם מה מתחילים ועם מה מסיימים.

אני לא מבין אותך, ודאי שאף אחד לא יודע בחיים האלה מי שחי בעולם הזה, אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא, איך הוא חי, אף אחד.

תלמיד: מילא שלא יודעים, שלא ידעו, שתהיה הסתרה לגמרי אבל למה הפוך לגמרי מהתפיסה, למה לבלבל לגמרי?

דרך זה מגיעים לאמת. זה לא בסדר, זה תוצאה מהשבירה. אנחנו גם לומדים את זה בחכמת הקבלה, אחרי שהכלים נשברים ונופלים למטה, מתערבבים, אז היחסים ביניהם, התפיסה שלהם בדרגה התחתונה, זה אנחנו כאן בעולם הזה, וכך אנחנו תופסים את המציאות ולא מרגישים שיש מציאות למעלה ממנה, כי אין לנו כלים לתפיסה, אם אין כלים אתה לא יכול להגיד כלום, זה נעלם ממך. זה דבר אחד.

דבר שני, שאתה בכל זאת מקבל איזו תורה, אמנם היא מעוותת, אמנם היא כולה כזאת, אבל לעת עתה, כמו שתינוקות שמשחקים במשהו חושבים שהם עושים דברים גדולים, ומה שהגדולים עושים, בא להם ככה לעשות, התינוק לא מבין יותר, לכן "כל הפוסל במומו פוסל". אל תגיד שזה מיותר, אנחנו צריכים כתוצאה משבירת הכלים, לישרות במצבים כאלה של שבירה, ולהשתדל מתוכם להתחיל לבצע משהו. ובלי שאתה נמצא במצב השבירה, אתה לא תוכל להקים את המצבים האלה למצב המתוקן. לכן סתם לפסול את זה, זה לא נכון.

לכל דבר, לכל צורת המציאות, לכל מה שמתגלה, ואפילו בכלים השבורים, יש מקום, יש לזה חשיבות, יש לזה חוקים שאתה צריך להתייחס אפילו במצב שאתה נמצא בקליפות העמוקות ביותר, גם המצבים האלו הם הכרחיים, וסתם לפסול זה לא בחכמה. נלמד על ההתפרצות הזאת. קודם צריכים איכשהו להתאזן, למה הבורא ברא, קודם כל "אין עוד מלבדו", למה ברא כאלה מצבים? למה אנחנו צריכים להיות בזה? חכה, מאיפה אתה יודע? זה נקרא התורה בתחתונים, זה דבר גבוה, שדווקא בגלל שנכללים בכאלו מצבים נבזים, אחר כך יש לנו אפשרות לעלות ולהכיר את הגובה, את ההשגות בעלייה. זה רק מתוך זה.

שאלה: הוא כותב פה, מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום? מאין?

זאת השאלה, אני לא יודע, אני אלמד. הוא שואל, מה אתה רוצה ממני? המחבר שואל אותך, מה הוא שואל אותך? "א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום" מאין יש הוכחה כזאת או בכלל ידיעה שהשלום לישראל זה הדבר הכי טוב, שהבורא רוצה לברך אותנו בזה? הוא שואל את זה בהתחלת ההקדמה, אז כנראה שבסוף ההקדמה אנחנו נבין.

אות ב'

"אמנם לפי"ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש"א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה' קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה. אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע"כ אמרו ז"ל במדרש רבה בראשית על אחז שע"כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', דע"כ גדלה אשמתו וכו'. וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ"ש בתורת ה' וחפצו ית'.

אמנם כן אנו מוצאים תעלומות בחכמה, אפילו בחכמים החיצונים, בדורות שעברו. ואיתא בהקדמתו של הר"מ בוטריל ז"ל לפירושו על ספר יצירה, מאמר בשם אפלטון שהזהיר לתלמידיו כלשון הזה "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה", וכן הזהיר אריסטו "אל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן תחמסוה" והוא ז"ל פירשו, אשר אם החכם מלמד חכמה למי שאינו הגון לה, הוא חומס את החכמה ומשחיתה, עכ"ל. ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינו, אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי חכמתם לכל מרחבי ההמון, בלי שום גדרים ותנאים. ולכאורה יש טענה גדולה על חכמיהם הראשונים, שסגרו דלתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולה, שמצאו מוכשרים אלי' ומרבית העם עזבו לגשש קיר."

יש לנו כאן עוד שאלה, חוץ מזה, למה אנחנו נולדים כאלו מטומטמים ומוגבלים, ומתפתחים לאט לאט, בקושי בקושי מבינים איפה אנחנו נמצאים, חוץ מזה נסגרה מאיתנו כל המציאות הזו שבה אנחנו נמצאים, אפילו העולם שלנו סגור, מה אנחנו מבינים מהטבע שנמצאים בו? כלום. ואם אנחנו יכולים להשיג משהו מהטבע הזה, מסביב, מתוך החושים שלנו, שנולדתי איתם, למה לא ברור לי אפילו העולם הזה? מה שאנחנו גילינו במשך כמה אלפי שנים שקיימים על פני כדור הארץ, למה הדברים האלה אפילו, גם המקובלים, וגם החכמים, אפילו חכמי אומות העולם, אלו שהשיגו את הדברים האלה, לעומת אחרים, אמרו אל תפתח, אל תגלה, שלא ידעו כלום, שיישארו חיות, למה?

ומקובלים, וודאי שתמיד היו מסתירים את החכמה הזאת מכולם. מאיפה באו להם רשות ורצון, וחובה, כמו שאתם רואים, גם זה, וגם זה, וגם זה, להסתיר את החכמה, למה? וכל יתר האנשים מה, יחיו כמו בהמות? נולד, חי, גדל, מת, נולד, חי, גדל, מת, זה הכול? למה בצורה כזאת, מחכמת הקבלה, מהא-לוהות שהם מבינים, או אם זה חכמי אומות העולם, אז הכוונה היא לא מקובלים שמגלים את הטבע, אומרים שלא כדאי שיהיו חכמים, שידעו כולם, וגם מקובלים אומרים שלא כדאי. מאיפה הם [יודעים]?

דווקא מזה שהם משיגים את החכמה, יש להם כזאת ידיעה, וכולם אומרים, לא נפתח את החכמה, והוא אומר, הפוך, כן, זאת אומרת ממה שקרה בזמן האחרון, בכמה מאות השנים האחרונות, אנחנו רואים שהכול נפתח, מזמן האר"י בעצם, גם בענייני החכמה דעולם הזה וגם בחכמת הקבלה. התחילו להיפתח מעיינות החכמה של העולם הזה ושל העולם הרוחני, לכל אחד שרוצה להשיג.

מה פתאום, מה קרה בטבע שנעשה היפוך כזה? ופתאום האנושות שבעולם הזה נמצאת, יכולה להבין, להשיג בשביל מה היא קיימת?

שאלה: אתה יכול להסביר על מה הוא מדבר לגבי להסתיר את החכמה? אדם יכול לקרוא, גם עשרים שנה את הזוהר ולא להבין אף מילה. מה זה נקרא להסתיר?

זה תלוי באדם, בעל הסולם התחיל ללמוד בצורה שאף אחד לא הסביר לו אלא התחיל לקרוא. ספרי קבלה נמצאים היום, אבל אני זוכר את הזמנים שאף ספר מחכמת הקבלה אתה לא יכולת לקנות, כלום, אתה נכנס לחנות, לכל חנות שאתה רוצה, זוהר? לא, בעל הסולם, בכלל לא. כל מיני דברים אחרים שם, הגר"א, רמח"ל, כל מיני, כן, אבל תלוי, היו כאלה שכן, היו כאלה שלא, לא נמצאים למכירה. ככה זה.

תלמיד: זו הסתרה לגבי הספרים, בצורה פשוטה?

כן, אפילו ספרים לא היו בחנויות. ספרים דקים מאוד הייתי קונה במאתיים, שלוש מאות דולר בכיכר השבת בירושלים. שם הייתה חנות, במרתף כזה. אין ויכוח, הייתה תקופת הסתרה, ואחר כך תקופת הגילוי.

תלמיד: זאת הסתרה רק לספרים בשפת הקבלה?

הייתה הסתרה, הוא מסביר לך, מכל החכמות, אפילו חכמות חיצוניות. עד ימי הביניים, עד זמן האר"י בכלל הייתה הסתרה. אנשים חיו, הם לא ידעו כלום חוץ מאיך לחיות כחיות, ומימי האר"י התחילו להיפתח, גם חכמה חיצונית וגם חכמת הקבלה.

תלמיד: צריכים להיות תנאים או לא צריכים, לתלמידים, לפני שמגלים את החכמה?

לא, זה לא תלוי באדם, התנאים אלה, זה תלוי בזמן. כשביטלו את התנאים לגלות או לא לגלות אז בזה הפסיקו כבר, אף אחד לא מודד את התלמידים. אלא לפני זה היו מקבלים תלמידים מיוחדים, גם בחכמות חיצוניות, כמו שהוא כותב "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה" וכן הלאה, וגם לחכמת הקבלה היו כנראה הרבה בדיקות, אבל היום כבר לא. בדיקות היו פשוט, לימוד קשה, התנאים קשים, לא כמו היום.

שאלה: מה הקשר בין הפתיחה של החכמה של העולם הזה לעולם הרוחני ואם זה צריך תמיד לבוא ביחד, אם פותחים את העולם הזה צריך גם לפתוח את העולם הרוחני?

כן, יש דבר מקביל כי גם החכמות של העולם הזה בשביל מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים אותם רק כדי לגלות את כל הפרדס בצורה שמהתחתון נלמד את העליון. ולכן צריכים התפתחות בחכמות העולם הזה, חכמת הטבע.

אות ג'

"ואסביר הענין, כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד' מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג' הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג' ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו," "וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע"כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג"כ בד' המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא', ע"ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג' הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע"כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי"ת," למרות שאין להם שום יחס לבני אדם, זה כבהמות, אבל הצורה כבני אדם. "ולמען זה, הטביע השי"ת, בכללות ההמון, ג' הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.

והנה ע"י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.

וע"י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב' להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו"ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).

וע"י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש"א ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.

אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע"כ כל ג' הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ"ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע"כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו.

ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, לאמור לחיים טובים גם לחומריותם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון, ויסחרו עמהם, ומכרו החכמה באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים, ויחמסוה להם ההמונים, והפראים, מלאו ידיהם בכח אנשים, והחזיקו בחכמה ויקרעו אותה, חציה ירשו המנאפים, וחציה למרצחים, וישימוה לחרפה לדראון עולם, כיום הזה."

שאלה: יכול להיות שמקובל מאבד את השגתו בצורה כזאת בוטה, יורד ממדרגתו עד כדי שמוכר את החכמה לחיצוניים?

לא. הוא אומר על החיצוניים. את חכמת הקבלה אתה לא יכול למכור, כי מה תעשה? אתה תעשה מזה איזה סגולות? אין מה לעשות, כי סגולה היא כולה בכוח השפעה. הוא מדבר פה על חכמים, חכמים חיצוניים. חכמת הקבלה אין לה אפשרות להיפתח, אתה יכול למכור רק את החכמה החיצונה.

תלמיד: הוא כותב בפסקה האחרונה "ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות", אז חכמיהם הוא לא מדבר פה על החכמה?

לא. תנסה למכור מה שאתה יודע בחכמת הקבלה, יש קונים? מכל שכן אם היית בעל השגה, מה היית עושה? תראה מה הוא כותב, ומי קופץ? אפילו אתה לא כל כך. אז מה יש לדבר. אנחנו עוד לא מכירים על עצמנו עד כמה אנחנו לא רוצים. אבל השימוש בחכמה חיצונה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, כל הדברים האלה וודאי שכן, כי אתה יכול למכור אותם. אתה רואה מה קורה עם החכמה, כמה אנחנו יכולים להוציא מהטבע על ידי חכמות חיצוניות, אז יש מה לעשות. שם תמיד יש קונים, כי מיד מרגישים עד כמה שיכולים להועיל לגוף.

שאלה: הוא כותב "ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד", על מה מדובר?

בכלל, בכל דבר מהאפס והלאה, שני הכוחות האלה, מועיל ומזיק הם מגבילים זה לזה.

תלמיד: ובהכרח אם מישהו עולה בתיקונים כאילו עולה לו כוח המזיק.

לא יכול להיות שאתה עולה בתיקונים אם אתה לא משתמש בכוח המזיק והופך אותו למתוקן.

שאלה: הוא אומר שבשביל להשיג את החכמה אדם צריך שיהיה לו רצון חזק. "אור הבהיר" ב"בן ועבד", הוא מסביר שבגלל שחכמת הקבלה היא חכמה א-לוהית אז לא יעזור לאדם שיהיה לו רצון חזק אלא הוא צריך להתעוררות מלמעלה בשביל להשיג אותה.

זה חוץ מרצון חזק, הוא צריך להשיג.

תלמיד: אז למה הוא אומר שצריך רצון חזק בשביל להשיג את החכמה? למה הוא מסביר את הרצון כרצון חזק שזה המפתח להשגת החכמה?

זה מפתח מצד האדם ויש עוד תנאים שלא תלויים באדם כולם, אלא הוא צריך להיות מוצא חן בעיניי הכוח עליון. זה לא מספיק. יש תנאים כמו במתמטיקה, תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

שאלה: איך קורה שבן אדם מגיע להתפתחות, לדרגה גבוהה בחכמה החיצונית ובחכמת הקבלה, ואחר כך מתחיל למכור אותה וליהנות מדרגות יותר נמוכות?

הוא מגיע להיות פרופסור במשהו ומוכר את הדברים שלו כשירות בפיזיקה, כימיה, במה שיש לו, לעמך.

תלמיד: לא מורידים אדם בהתפתחות, אם הוא הגיע לאיזו דרגה.

לא מדברים על רוחניות.

תלמיד: אפילו לא ברוחניות. אני כאילו נהנה מרצון גבוה.

לא מורידים, הוא נשאר גבוה כי הוא רכש את זה בשכל שלו, ביגיעה שלו, בעולם הזה וזה שלו, קנה חכמה.

תלמיד: אז איך קורה שהוא מתחיל ליהנות מדרגות יותר נמוכות?

אבל אתה רואה שבמשך כל ההיסטוריה זה כך. מימי הביניים והלאה. עד ימי הביניים כל החכמות היו נסתרות על ידי החכמים. אפילו באירופה, בכל מקום, במנזרים, בכל מיני מקומות, לא נתנו לצאת. להיכנס לאוניברסיטה זה היה בתוך המנזרים. להיכנס לכל מיני מקומות אתה צריך שם באמת להראות את עצמך, קודם כל שאתה מאוד מאוד אדוק, דתי בצורה שיש לך יראת ה', יראת ה' חיצונה, אבל שאתה נמצא בזה ורק אז גם נותנים לך תוספת ללמוד וכל הדברים האלה לרכוש גם בחכמה, אחרת לא.

תלמיד: צריכים להיות תנאים או לא צריכים, לתלמידים, לפני שמגלים את החכמה?

לא, זה לא תלוי באדם, התנאים אלה, זה תלוי בזמן. כשביטלו את התנאים לגלות או לא לגלות אז בזה הפסיקו כבר, אף אחד לא מודד את התלמידים. אלא לפני זה היו מקבלים תלמידים מיוחדים, גם בחכמות חיצוניות, כמו שהוא כותב "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה" וכן הלאה, וגם לחכמת הקבלה היו כנראה הרבה בדיקות, אבל היום כבר לא. בדיקות היו פשוט, לימוד קשה, התנאים קשים, לא כמו היום.

שאלה: מה הקשר בין הפתיחה של החכמה של העולם הזה לעולם הרוחני ואם זה צריך תמיד לבוא ביחד, אם פותחים את העולם הזה צריך גם לפתוח את העולם הרוחני?

כן, יש דבר מקביל כי גם החכמות של העולם הזה בשביל מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים אותם רק כדי לגלות את כל הפרדס בצורה שמהתחתון נלמד את העליון. ולכן צריכים התפתחות בחכמות העולם הזה, חכמת הטבע.

אות ג'

"ואסביר הענין, כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד' מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג' הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג' ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו," "וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע"כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג"כ בד' המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא', ע"ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג' הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע"כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי"ת," למרות שאין להם שום יחס לבני אדם, זה כבהמות, אבל הצורה כבני אדם. "ולמען זה, הטביע השי"ת, בכללות ההמון, ג' הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.

והנה ע"י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.

וע"י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב' להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו"ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).

וע"י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש"א ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.

אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע"כ כל ג' הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ"ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע"כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו.

ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, לאמור לחיים טובים גם לחומריותם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון, ויסחרו עמהם, ומכרו החכמה באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים, ויחמסוה להם ההמונים, והפראים, מלאו ידיהם בכח אנשים, והחזיקו בחכמה ויקרעו אותה, חציה ירשו המנאפים, וחציה למרצחים, וישימוה לחרפה לדראון עולם, כיום הזה."

שאלה: יכול להיות שמקובל מאבד את השגתו בצורה כזאת בוטה, יורד ממדרגתו עד כדי שמוכר את החכמה לחיצוניים?

לא. הוא אומר על החיצוניים. את חכמת הקבלה אתה לא יכול למכור, כי מה תעשה? אתה תעשה מזה איזה סגולות? אין מה לעשות, כי סגולה היא כולה בכוח השפעה. הוא מדבר פה על חכמים, חכמים חיצוניים. חכמת הקבלה אין לה אפשרות להיפתח, אתה יכול למכור רק את החכמה החיצונה.

תלמיד: הוא כותב בפסקה האחרונה "ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות", אז חכמיהם הוא לא מדבר פה על החכמה?

לא. תנסה למכור מה שאתה יודע בחכמת הקבלה, יש קונים? מכל שכן אם היית בעל השגה, מה היית עושה? תראה מה הוא כותב, ומי קופץ? אפילו אתה לא כל כך. אז מה יש לדבר. אנחנו עוד לא מכירים על עצמנו עד כמה אנחנו לא רוצים. אבל השימוש בחכמה חיצונה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, כל הדברים האלה וודאי שכן, כי אתה יכול למכור אותם. אתה רואה מה קורה עם החכמה, כמה אנחנו יכולים להוציא מהטבע על ידי חכמות חיצוניות, אז יש מה לעשות. שם תמיד יש קונים, כי מיד מרגישים עד כמה שיכולים להועיל לגוף.

שאלה: הוא כותב "ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד", על מה מדובר?

בכלל, בכל דבר מהאפס והלאה, שני הכוחות האלה, מועיל ומזיק הם מגבילים זה לזה.

תלמיד: ובהכרח אם מישהו עולה בתיקונים כאילו עולה לו כוח המזיק.

לא יכול להיות שאתה עולה בתיקונים אם אתה לא משתמש בכוח המזיק והופך אותו למתוקן.

שאלה: הוא אומר שבשביל להשיג את החכמה אדם צריך שיהיה לו רצון חזק. "אור הבהיר" ב"בן ועבד", הוא מסביר שבגלל שחכמת הקבלה היא חכמה א-לוהית אז לא יעזור לאדם שיהיה לו רצון חזק אלא הוא צריך להתעוררות מלמעלה בשביל להשיג אותה.

זה חוץ מרצון חזק, הוא צריך להשיג.

תלמיד: אז למה הוא אומר שצריך רצון חזק בשביל להשיג את החכמה? למה הוא מסביר את הרצון כרצון חזק שזה המפתח להשגת החכמה?

זה מפתח מצד האדם ויש עוד תנאים שלא תלויים באדם כולם, אלא הוא צריך להיות מוצא חן בעיניי הכוח עליון. זה לא מספיק. יש תנאים כמו במתמטיקה, תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

שאלה: איך קורה שבן אדם מגיע להתפתחות, לדרגה גבוהה בחכמה החיצונית ובחכמת הקבלה, ואחר כך מתחיל למכור אותה וליהנות מדרגות יותר נמוכות?

הוא מגיע להיות פרופסור במשהו ומוכר את הדברים שלו כשירות בפיזיקה, כימיה, במה שיש לו, לעמך.

תלמיד: לא מורידים אדם בהתפתחות, אם הוא הגיע לאיזו דרגה.

לא מדברים על רוחניות.

תלמיד: אפילו לא ברוחניות. אני כאילו נהנה מרצון גבוה.

לא מורידים, הוא נשאר גבוה כי הוא רכש את זה בשכל שלו, ביגיעה שלו, בעולם הזה וזה שלו, קנה חכמה.

תלמיד: אז איך קורה שהוא מתחיל ליהנות מדרגות יותר נמוכות?

אבל אתה רואה שבמשך כל ההיסטוריה זה כך. מימי הביניים והלאה. עד ימי הביניים כל החכמות היו נסתרות על ידי החכמים. אפילו באירופה, בכל מקום, במנזרים, בכל מיני מקומות, לא נתנו לצאת. להיכנס לאוניברסיטה זה היה בתוך המנזרים. להיכנס לכל מיני מקומות אתה צריך שם באמת להראות את עצמך, קודם כל שאתה מאוד מאוד אדוק, דתי בצורה שיש לך יראת ה', יראת ה' חיצונה, אבל שאתה נמצא בזה ורק אז גם נותנים לך תוספת ללמוד וכל הדברים האלה לרכוש גם בחכמה, אחרת לא.

תלמיד: יכול להיות שזה קורה גם בשביל התכללות, שהוא צריך להתכלל עם שכבות נמוכות יותר ולכן מורידים אותו מהגובה שהשיג?

לא מורידים אותם. אותו ניוטון, כל החכמים האלה, אפילו שהם קרובים אלינו, הם היו אנשים מאוד דתיים ומה שהם עשו, עשו את זה למען לגלות את פעולות הבורא. כך לימדו אותם, כך הייתה המציאות הפנימית שלהם, הקונסטיטוציה, ההתארגנות הפנימית כביכול של האדם, שהוא עושה את זה רק כדי להרחיב את היראה, האמונה, היחס לבורא, וודאי ששמר את לעצמו. כך זה היה.

אנחנו לא יכולים כל כך להבין את הגישה הזאת, אבל זה היה ממש כך. אחר כך זה השתנה, כי ההתפתחות כבר התחילה לצאת, לפרוץ למעלה מגבולות הדת הרגילה ורק חכמת הקבלה נשארה כך כי אתה לא יכול לספר עליה שום דבר, אתה לא יכול למכור אותה, אין קונים, אפילו בזמננו, אין קונים. כמה שאתה אומר "אבל אני מסוגל לשנות את כל המציאות, האקולוגיה, הכלכלה, התרבות, החינוך, אני יכול למנוע מלחמה, אני יכול להביא אתכם להרגשת הנצחיות, הרוחניות", התגובה היא, אנחנו לא צריכים שום דבר, תראה לנו כאן ועכשיו, אולי נסכים, זה הכול. לכן אפילו אם היית רוצה אתה לא יכול למכור שום דבר מה שיש לך, אלא אתה עוד משלם כדי שישמעו. ככה זה.

כמה שמובן מובן, וודאי שאנחנו לא יכולים עדיין לסדר את הדברים האלה בראש, עוד לא מבינים את הנטיות הללו איך זה קשור, המון העם, עשירים, גיבורים וחכמים, עם דומם, צומח, חי, מדבר, עם הקנאה, תאווה וכבוד שהם האמצעים, הגורמים להעלות את האדם מהמון העם לגיבורים, לעשירים ולחכמים. זה יתייצב, אין בעיה.

שאלה: זה נשמע כביכול שבעל הסולם בא פה בטענה באות הזאת, לא ברור לי אם הוא בא בטענה ולמי?

כנראה שנראה את זה אחר כך. היחס של המחבר?

תלמיד: הוא מדבר פה על החכמים החיצוניים. לא מפתיע שהאנשים אגואיסטיים אם הם לא מקובלים, הם מנסים להרוויח.

לא, הוא מתייחס לטבע. מה זה אדם, מה זה חכמים או אפילו מקובלים? לא. גם אלו וגם אלו נפעלים מלמעלה, רק ישנם אלו שנפעלים מלמעלה והם לא יודעים על זה שנפעלים מלמעלה, החכמים החיצוניים. והחכמים הפנימיים, היינו, המקובלים יודעים שהם נפעלים מלמעלה, אבל גם בהם אין כל כך, אלא יש להם אפשרות לסייע להתעוררות מלמעלה בעצמם, אז נותנים להם כל פעם יותר ויותר איזה מרווח, איזה שטח ששם הם יכולים לגלות את ההשתתפות שלהם, אבל לא יותר.

תלמיד: אז איך להבין את המילים האלה ביחוד בפסקה האחרונה שהם מוכרים את החכמה במחיר של זונה, של כלב וכולי.

אלה לא מקובלים. אלה חכמים חיצוניים.

תלמיד: כן, אז מה הטענה כלפי החכמים החיצוניים?

לא, אין טענה, אף אחד לא אשם, הבורא מסדר את כל המציאות כך. מה הוא לא יודע מראש? איזו טענה, כלפי מה אתה יכול לטעון? רק כלפי זה שאתה לא מבין את כללות המציאות. אם הוא ברא אותם בצורה כזאת ואם פותח להם אפשרות כזאת אז מה הפלא שהם הולכים ומוכרים. תן לי מה למכור אני גם אמכור, אם זה יוצא למעלה מהכלים שלי, גמרנו, אני פורץ.

תלמיד: למה הוא כותב בצורה כמו שהוא כותב?

הוא כותב על עובדה, שזה מה שקרה. וזה לא יכול לקרות בחכמת הקבלה, כי מצד אחד, אף אחד לא צריך אותה ואפילו אלו שמקבלים השתוקקות לזה, הם מקבלים אך ורק במידה ויש להם מחסום, מסך, צמצום, אור חוזר, במידה ואתה נמצא בעל מנת להשפיע אתה עושה את זה. אפילו אם היית רוצה, נניח, כשאתה נופל מהמדרגה הזאת, מיד ברגע שאתה נופל מסתלקת החכמה ממך, ואין לך מה להגיד. שם, אלה כבר חוקים אחרים. מה שאין כן בעולם שלנו, לא. למה לא? כי כנראה שעל ידי הטכניקה וכל הטכנולוגיה והפילוסופיה וכל מה שמתפתח, אנחנו צריכים להגיע לבלבול ולעובדה שכל החכמות החיצוניות הללו הן לא לטובתנו.

הכי טוב אם היינו חוזרים לחיות במערות וממש לאכול את מה שמוצאים על פני האדמה ומתעסקים בחכמת הקבלה ורק בזה מתפתחים, רק ברוחניות. אבל יש עניין של זירוז ההתפתחות, הכרת הרע וכן הלאה, לכן אנחנו גם מתפתחים בצורה טכנולוגית ובזה מהר יותר יכולים להכיר את הטבע האגואיסטי שלנו ולהשתוקק לתיקון. ההתפתחות החומרית היא רק כדי להשתוקק לתיקון הרוחני. כך הם נמצאים ביחס זה לזה.

שאלה: בהמשך לנושא של למכור את חכמת הקבלה, זה דבר שאנחנו לא יכולים לעשות או אסור לעשות? כי לא פעם, אחרי הפצה, היו בקשות לרכישה.

האתר שלנו פתוח, הארכיון שלנו פתוח, מה הבעיה? אפילו לא למכור, לתת חינם, אין בעיה. לאן הולך כל המעשר? רק כדי לעבד את חכמת הקבלה בצורה נוחה ולהגיש אותה לכולם. אז מה השאלה?

תלמיד: שמעתי לא פעם מקרים שבהם אדם ידוע מאוד אמר "אני לא יכול ללמוד בקמפוסים, תלמדו אותי אישית, אני מוכן לשלם ממון רב על זה." האם אפשר להגיב לכאלה בקשות, או פניות?

רב"ש עשה את זה. היו לו כמה תלמידים ידועים בעולם הדתי, חרדי, שרצו מאוד ללמוד את חכמת הקבלה, ואסור היה להם להופיע כלומדים, או להזדהות שהם לומדים את חכמת הקבלה, ורב"ש לימד אותם בצניעות. אני הייתי מלווה אותם אליו. היו מקרים כאלה, כן, זה אפשרי.

אבל שוב, זה עד גבול מסוים, כי אחר כך הם יצטרכו חברה, כדי להתחיל להשיג הם יצטרכו חברה. לכן גם הוא לימד אותם עד איזו תקופה, עד איזו רמה, ואחר כך עזב. הם הבינו, גם הרב"ש וגם האדם שלמד, שכדי להיכנס יותר, צריכים כבר להיכנס לחכמת הקבלה ממש עם כל הגוף, היינו עם הרצון, לא עם השכל בלבד.

שאלה: הדרגות האלה, דומם, צומח, חי ומדבר, הן מתבטאות בעולם שלנו בהתאם לדרגות של דומם, צומח, חי, אבל איזו דרגה זו המדבר?

מדבר זה אדם. א', ב', ג', ד'. דומם, צומח, חי ומדבר. או, אם זה לא באדם אלא בעם, אז זה נקרא המון העם, גיבורים, עשירים וחכמים. הוא מסביר על ידי מה הם יכולים להשתנות, שאלו לא מדרגות קבועות. המדרגות הן קבועות, אבל אדם בתוכן יכול לנוע. לכן על ידי קנאה, תאווה וכבוד, הוא עולה מהמון העם לגיבורים, מגיבורים לעשירים ומעשירים לחכמים, על ידי קנאה, תאווה וכבוד. ישנן ארבע דרגות ושלושה אמצעים בין הדרגות. מאחד לשניים, משניים לשלוש, ומשלוש לארבע. זה מה שהוא מסביר.

תלמיד: השאלה היא כי תמיד כתוב, "כולם כבהמות נדמו". גם את בני האדם אנחנו משווים בדרך כלל לדרגת החי בעולם הזה.

הכוונה היא לא לדרגת החי. הכוונה היא לרצון לקבל שבאדם, שהוא על מנת לקבל ורק חושב על עצמו. כי דרגת אדם בעולם שלנו, כשאנחנו אומרים "אדם", היא לא קיימת. דרגת אדם זה כבר הדומה לבורא, לכן נקרא אדם, הדומה. צריכים כאן להבין את ארבעת השלבים האלו. כשאנחנו אומרים המון העם, גיבורים, עשירים וחכמים, זה יכול להיות בבני אדם, ויכול להיות ששורש, א', ב', ג', ד' זה בפנימיות, ברצון לקבל כבר בעל מנת להשפיע. איפה שאתה מדרג את זה, במה אתה מדרג, או בחיצוניות האדם, או בפנימיותו. אבל תמיד זה לפי הרצון, רצון גשמי או רצון רוחני.

שאלה: אנחנו מדברים שהמקובלים הסתירו את הידע על הבורא. איפה במערכת הזאת הבורא?

הוא נסתר. במערכת הזאת אין בורא, הבורא לא נמצא, הבורא הוא כמאור המחזיר למוטב, כך הוא מופיע, זה הכוח שלו. אתה רוצה שהבורא יופיע כדרגה נוספת, המון העם, גיבורים, עשירים, חכמים ובורא. זה לא. הבורא מופיע רק ככוח שמקדם את האנושות. בדבקות, כשאתה מגיע לבורא, אתה גם לא מתאר לעצמך את הבורא כאיזו אישיות, אלא אתה מתאר את הפנימיות המתוקנת שלך, כ"בוא וראה", כבורא. אבל זה לא משהו חיצון שאתה מגלה אותו ונדבק אליו. אין דבר כזה.

שאלה: כשאתה משתמש במושג פרד"ס, למה בדיוק אתה מתכוון? על מה אנחנו מדברים כשמשתמשים במושג הזה?

אני מתכוון לזה שיש לנו דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', שאנחנו צריכים לעלות בדרגות האלה להשגת הא-לוהות שזה הולך מהדומם לצומח לחי ולמדבר. בהתאם לזה, אתה יכול לקרוא למצבים האלה המון העם, גיבורים, עשירים, חכמים. ואלה מאה עשרים וחמש מדרגות, או חמישה עולמות, ובכל עולם יש גם עשרים וחמש מדרגות, וכל זה נקרא פרד"ס.

זאת אומרת כל המדרגות מהעולם הזה עד עולם אין סוף נקראות פרד"ס. כי אתה מגיע לזה שאתה מגלה שם את הבורא החי באותו פרד"ס, הממלא, המחייה את אותו פרד"ס. הדרגה העליונה שלו נקראת "גן עדן", שזה אור החכמה שנקרא "עדן" שמלובש באור החסדים, וכך זה מתגלה. הוא נקרא "גן עדן". זה מוסבר, אין בזה משהו מיוחד.

שאלה: לגבי החכמה ברור שאין קונים, אבל מה לגבי הפשטות? נניח כשלאדם אין דאגות, שלא יעליבו את הילד בבית הספר, שלא יהיו אסונות בעולם, האם מוכרים את זה? נותנים כמתנה? מה עושים עם זה?

אם לאדם אין שום דאגות בחיים שלו, זו קללה שהבורא דוחה אותו ולא רוצה אותו. אז הוא סותם אותו בחיים שלו וגמרנו, האדם נרדם. לא רוצה כלום. כמו שאנחנו בזמני ירידה, נפילה, שאני שוכב, יושב, לא רוצה שום דבר. הגוף חי? חי. מה אתה רוצה? לא רוצה שום דבר. אולי להביא לך משהו? לא, שום דבר. זה ממש חוסר רוח חיים, מת ברוחניות וכמעט מת בגשמיות. צריכים להילחם רק על ידי הסביבה. תיכנסו לחברה, תתחילו לעשות איתם כל מיני פעולות, לא חשוב מה שהם עושים העיקר שאתם איתם, ואז תקבלו מהם את הרצון שלהם ותתחילו הלאה. ולא חשוב איזה רצון תקבלו, אם הסביבה לומדת את חכמת הקבלה, כל דבר שהם עושים תעשו.

שאלה: ממה אנחנו צריכים להיזהר כדי לא להזיק למערכת?

בינתיים אין לנו שום בעיה להזיק או לא להזיק, אנחנו לא נמצאים במערכת.

שאלה: מה זה שבאים מעפר, שעולים מדומם לצומח וחי, והכול בא מהעפר ומתפתח לשם? מה זה "לחזור לעפר"?

אני לא יכול עכשיו להסביר את זה, נגיע לזה בהמשך והוא מסביר את זה. אבל הכול בא מהעפר זה ברור, כל מדרגה ומדרגה בצורה פרטית גם מתחילה מהעפר.

תלמיד: תאווה, קנאה וכבוד יחסית לדומם, צומח וחי זה כביכול מאוד מלאכותי, אבל לאדם, למדבר, קנאה תאווה וכבוד זאת התפתחות טבעית ברמת המדבר?

אתה לא מבין איפה למשל בצמחים ישנה קנאה, תאווה וכבוד? בכל צורה של הנברא זה ישנו, בכל צורה של הנברא יש לנו את ג' הנטיות הללו ועל ידן זה גדל.

תלמיד: זה נראה ששם האינסטינקט יותר עובד, והקנאה זה משהו שאנחנו מעוררים.

זה לא חשוב, גם אצלנו קנאה תאווה וכבוד עובדים בצורה אינסטינקטיבית. אפילו שאני לא רוצה זה יחייב אותי ויעבוד.

שאלה: כשמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה האם זה מצב כללי של רוחניות או יש מצבים שונים לכל אדם?

לא, אין מצבים שונים. כולם מתחילים מהעפר, שלא יודעים כלום.

שאלה: קראנו שהכול זה רצון ואנו יודעים את זה, אבל האם יש עבורנו דרך להחזיק בזה ותמיד לעלות ברמת הרצון שמפנה להשפעה במקום רצון לצריכה עצמית או קבלה עצמית?

את זה צריכים ללמוד, גם אנחנו צריכים עוד להבין מה זה "רצון להשפיע". בינתיים אין בנו רצון להשפיע. אנחנו צריכים לרצות שיהיה בנו רצון להשפיע ואחר כך לבקש שהבורא יחליף את הרצון שלנו לרצון להשפיע, ואז להשתמש במידה שנקבל.

שאלה: בין עשירים לחכמים, המשמעות של רמת החכמים מובנת, אבל מה המשמעות של רמת העשירים?

אנחנו נלמד את זה, בעל הסולם רק נותן לנו כאן הגדרות שיש ארבע דרגות, חוץ מעביות דשורש יש ארבע דרגות בהתפתחות, א', ב', ג', ד', ואיך הן נקראות במין האנושי ומה הטריגר, המניע, האמצעי שעל ידו אנחנו יכולים לעלות מדרגה לדרגה. אז הוא אומר קנאה, תאווה, כבוד. הוא לא מסביר כל כך איך זה עובד אצלנו, אלא הוא אומר בכללות שעל ידי קנאה מוציאים מתוכם חכמים ועל ידי איזה כבוד מוציאים מהם עשירים וכן הלאה. ועל ידי תאווה מוציאים מהמון העם את העשירים. הוא קצת בלבל כאן ואנחנו אחר כך נראה שהוא כותב פעם כך ופעם כך. אנחנו נראה למה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק,". אפשר לתת דוגמה מה זאת קנאה מזיקה בעשירייה או בחברה שלנו? יש דבר כזה?

תלוי איך אתה משתמש בה. או שאתה רוצה על ידי הקנאה להוריד את החבר, או על ידי הקנאה שאתה מקנא בו אתה מעלה את עצמך. אז עבור זה שהוא מעורר בך קנאה, או שאתה רוצה להרעיל אותו ולהמית או שאתה דווקא מביא לו מתנה, תלוי איזו תוצאה הוא מעורר בך, אבל זה כבר תלוי בך בלבד.

שאלה: מה הפירוש "פנים מאירות ומסבירות"?

זה מה שבעל הסולם מדבר על גילוי חכמת הקבלה שהוא משתדל להביא בספר הזה, שהן [הפנים] גם מאירות לאדם וגם מסבירות. יש בגילוי החכמה חסדים וחכמה שהם גם מאירים לאדם וגם מסבירים. זאת אומרת האדם לומד מזה גם להיכנס לעולם החדש וגם להבין את העולם החדש.

שאלה: כשמגיעים להכרת הרע האם היא מסייעת לרכישה של מסך?

הכרת הרע לא נותנת לאדם להישאר במקום שהוא נמצא, כי הוא מכיר במצבו כרע ומתוך זה בהתאם לאיפה שהוא נמצא הוא הולך ומתקדם. הכרת הרע זה סימן כללי, רע לי במצב שאני נמצא. יכול להיות שרע לי כי אני לא יכול לגנוב ויכול להיות שרע לי כי אני לא יכול לאהוב. יש ויש, אבל רע. זאת אומרת הכרת הרע הכוונה היא שאני לא רוצה להישאר במצב הנוכחי.

סיימנו את זה בינתיים, זה גם טוב ונמשיך עוד קצת מחר. יכול להיות שתרגישו אחרי כמה שיעורים שאתם שבעים ולא רוצים יותר, אז נעזוב ונחזור אחר כך כי ההקדמה מתחילה להיות די קשה.

(סוף השיעור)