שיעור הקבלה היומי31 יולי 2015
בעל הסולם. ירושת הארץ
31 יולי 2015
שיעור בוקר- 31.07.15- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 505, מאמר: "ירושת הארץ"
אם אנחנו מדברים על הארץ, אז אני לא יודע בדיוק על מה הוא כותב, זה גם לא חשוב לי עכשיו. ארץ זה מהמילה רצון. כמו שאנחנו כבר יודעים, כל העולם הזה הוא כהעתקה מהעולם העליון, מהעולם הרוחני, רק שבעולם הרוחני הוא בכוח רוחני, בכוח השפעה, ואצלנו זה בכוח גשמי, בכוח קבלה, לכן הוא נראה לנו מחומר גשמי.
מה זה ירושת הארץ? זה תלוי בתיקון הרצון שלנו. כתוב "ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת." אם אנחנו מדברים על פני חכמת הקבלה, מתוך מה שאנחנו יודעים, רואים, ולא פעם דיברנו וקראנו, אז מה שקורה לנו בעולם הזה הוא תוצאה ישירה מהמצב שלנו בעולם הרוחני.
זאת אומרת או שאנחנו קובעים קודם את המצב הרוחני שלנו, וכתוצאה ממנו המצבים שלנו בעולם הזה משתפרים, וזה נקרא שאנחנו נמצאים בדרך אחישנה, כי אנחנו מלמעלה קובעים את מצבנו למטה. או שעל ידי הייסורים שאנחנו מרגישים בעולם הזה, אנחנו מאין ברירה משתנים בהתאם לשינויים הרוחניים שמגיעים. זאת אומרת שברוחניות אנחנו קובעים את המצב שלנו. או שאנחנו מקדימים את המצב שמגיע אלינו לגשמיות, או שהמצב הזה בא אבל לא מאיתנו. אחד מהשניים. אבל התנאים הם אותם תנאים, השלבים הם ברורים, "ישראל לא ישובו לארצם", לא ייכנסו לרצון הזה, וכתוצאה מזה גם בגשמיות, לארץ ישראל, "עד שיהיו כולם באגודה אחת.".
כדאי לנו להבין את הדברים ולפרסמם, כי המצב הזה מתחיל להיות מיום ליום יותר ויותר אקטואלי. כי התכנית של כל העולם, בלי יוצא מן הכלל, היא שאנחנו נאבד את המקום הזה על פני כדור הארץ ושמדינת ישראל תיעלם בכלל מרשימת המדינות.
לכן התנאי שאנחנו צריכים להיות "כאגודה אחת", הוא התנאי לשיבת הארץ. וזה שאנחנו נמצאים כאן בינתיים, זה רק מפני שנתנו לנו את זה כהזדמנות כדי לממש את עצמנו כאן יחד. כי אם אנחנו נמצאים בחו"ל, כמו כותב לנו בעל הסולם, כשישראל בין אומות העולם הם לא יכולים להתחבר ביניהם, הם לא מסוגלים. השפעת העמים האחרים משפיעה עליהם עד כדי כך שהם נעשים מפוזרים ביניהם, רחוקים זה מזה, שונאים זה את זה, ואפילו שנואים על ידי כולם. זה נקרא שהם מקבלים עליהם את נימוסי האומות, וכן הלאה. אלא רק בזמן שהם נמצאים לבד יש להם הזדמנות, הם יכולים לקבוע, זאת אומרת יש להם הזדמנות לקבוע ביניהם חיבור. וזה בדיוק המצב הקריטי שבו אנחנו נמצאים היום.
ירושת הארץ
"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.
חז"ל אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת.
ב. ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.
ג. ונקדים העניין בַּמָּה אֵדַע וכו', כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וכו', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?"
קודם כל המאמר הזה, כמו שאנחנו רואים, לא כתוב בצורה מסודרת כי הוא לקוח מתוך כתבי היד של בעל הסולם. כך מצאנו את מאמר "ירושת הארץ" בארכיון שאני קיבלתי בירושה.
בעל הסולם אומר לנו שצריכים להבין מה שייך אחדות ישראל לגאולה, כי זה תלוי זה בזה, הגאולה הגשמית והגאולה הרוחנית תלויה רק באחדות ישראל.
מדוע בעל הסולם רוצה להסביר לנו את זה? מפני שאברהם אבינו שאל. כשאברהם חיבור את האנשים שהגיעו אליו, את מעט האנשים שהבורא סידר לו מכל בבל, זאת אומרת לא את כל המלכות אלא סך הכל איזה קומץ קטן של אנשים, אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה". זאת אומרת איך אנחנו יכולים להגיע לגמר התיקון, לרכוש את כל מה שניתן לנו בעל מנת להשפיע עם כל כך מעט אנשים, עם כל כך מעט רצון שמתגלה בנו בהליכה לגמר התיקון, לרוחניות, להשפעה? והבורא אמר לו, לא בבת אחת, אלא הכל יתגלה בהדרגה.
המצב הבא הוא "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה"1, זאת אומרת תהייה מידה שלמה לקבלת החיסרון הגדול, להכבדת הלב. ואז יחד עם הכבדת הלב הגדולה הם בכל זאת ירצו להתחבר כל הזמן, להיות בני ישראל, עם ישראל בתוך העם המצרי, בתוך האגו, בתוך הרצון לקבל. זה לא עניין גיאוגרפי או אם היה בכלל או לא היה, אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על כך שנמצאים בעשירייה נניח, ואנחנו מגיעים להכבדת לב כזאת שאנחנו שונאים זה את זה, לא רוצים, ולמרות זאת אנחנו מתחברים, למרות זאת אנחנו מגיעים כל יום ויום לחיבור ולליכוד שלנו עד ש"יצאו ברכוש גדול".
מה זה רכוש גדול? אומנם אנחנו עוברים מכות, הרבה דברים, אבל בסך הכל האגו שלנו מאוד סובל. פרעה זה האגו שלנו, שבנו. אנחנו עוברים מכות על כל מצרים, על כל האגו שלנו ועל פרעה עצמו, ובכל זאת, למעלה מכל הדברים האגואיסטיים האלה, אנחנו רוצים להתחבר. פרעה מציע לנו חיים טובים, "אתם תהיו כבני מלאכים, תקבלו הכל אם תישארו במצרים", לא, אנחנו רוצים חיבור בינינו, התעלות הרוחנית, אנחנו רוצים להגיע להשפעה ולכן אנחנו בורחים ממצרים.
זאת העבודה שלנו בקבוצה, אנחנו כל הזמן נמשכים לחיבור ולעוד חיבור. ואם אנחנו עולים ומתחברים בכוח שלנו, למעלה מפּרעה, אז הבריחה הזאת מהפּרעה נקראת לידה רוחנית. כמו שבעל הסולם כותב על כך במאמר "סוד העיבור - לידה".
"וקשה" הוא שואל "איזו תשובה היא על שאלת אברהם?". זאת אומרת מה הקשר בין להיות במצרים, בכבדת הלב ובכל מיני בעיות לבין ירושת הארץ. למה אפשר להגיע לארץ ישראל רק דרך מצרים.
"ד. ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?" זאת אומרת יש כאן עניין אחר. כי מלכתחילה הרצון של הכוח העליון הוא להטיב לנבראיו, אבל אנחנו לא רואים זאת. עוד מתחילת הבריאה, מהעולמות העליונים דרך השתלשלות העולמות והאדם הראשון. מהשבירה בעולמות, מחורבן האדם הראשון, חורבן בתי המקדשים שלנו, ועם כל מה שאנחנו עברנו משך ההיסטוריה, וכמה עברנו, לא רק האנושות, גם דומם, צומח וחי, משך כל האבולוציה כולם אוכלים זה את זה, כולם סובלים זה מזה. איזו התפתחות נוראית הייתה עד ימינו, עד היום האחרון, עד הרגע הזה, ומי יודע מה עוד לפנינו. האנושות נמצאת בהרגשה כזאת שאף פעם לא הייתה בה. אולי היינו ברגעים כאלה פה ושם, אבל לא ידענו, לא הייתה לנו הכרה עד כמה אנחנו בחוסר אונים גם במערכת הכלכלית והמדינית. אני לא מדבר כאן על עם ישראל, אלא על כל המציאות, על כל המערכות הכלכליות, המדיניות, האקולוגיות למיניהן, על הכל. הכל הוכן ממש להשמדה של האנושות. האם זה נקרא להטיב? זאת השאלה של בעל הסולם.
"ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך" למה לו לאדם הזה. מה זה נותן לנו. זאת אומרת למה הבורא שמתוך הטבע שלו הוא טוב ומטיב ורוצה להטיב, ורוצה לאהוב ורוצה לראות את הנברא כל הזמן שמח, למה הוא מעביר אותו דרך כל כך הרבה ייסורים. הרי אנחנו אף פעם לא מרגישים טוב, ואם יש קצת פחות ייסורים זו כבר הרגשה טובה.
"וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?", נניח בגן עדן, בשביל מה לרדת מעולם אין סוף, תן לנו מיד וזהו. זאת אומרת מה הסיבה לכל הסיבוב של מצב א', מצב ב' ומצב ג' שבו אנחנו חוזרים לאין סוף. מה אנחנו מרוויחים מכל הסיבוב הזה?
"ה. אמנם אִיתָא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים.
זאת אומרת הבעיה היא חוסר רצון. חוסר הכלי לאותו מצב שהוא המצב השלם. ישנו מצב שלם שבו נמצא הבורא, ואנחנו לא מבינים את המצב הזה. כי אם אנחנו נבראים, אנחנו לא יכולים להיות במצב הזה, אחרת היינו צריכים להיות כלולים בו, נעלמים בו. אלא שלהיות כמוהו, להיות במצב שלו זה נקרא להיות מחוצה לו, כנגדו, בדיוק באותם תנאים כמוהו. זה נקרא להטיב לנברא. לברוא את הנברא ולהביא את הנברא למצב שהוא יהיה כשותף שווה, עצמאי, כמו הבורא. לכן אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך הזה.
"ו. ובזה מובן מאמר בֶּן הֵא הֵא במשנה אבות שאומר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?"
זאת שאלה שבינתיים אנחנו לא יודעים, הוא לא עונה עליה כאן. למה רק לפי הצער שאדם מרגיש, אבל צער מיוחד, למה הוא לא יכול להשפיע? הכל נמדד כלפי הכלים הנכונים, כלפי המטרה שאני לא משיג אותה. למה רק הצער בחוסר השגת המטרה מקדם אותי קדימה? כי הוא הופך להיות הכלי. זאת אומרת אני צריך להצטער. עוד נראה על ידי אילו אמצעים, אבל אני צריך להצטער שאין לי תכונת השפעה, שאני לא יכול להשפיע ובצורה כזאת אני אהיה כמו הבורא, במידה הזאת אני אוכל לעלות ולהיות מולו כשותף.
"ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר."
זאת אומרת ככל שצער יותר גדול, הכלי יותר גדול והשכר יותר גדול. "לפום צערא אגרא". זאת אומרת האם אני צריך להצטער, אני צריך לסבול, האם אני צריך להיות ממש בעינויים גדולים ואז לפי זה אני אקבל מילוי? "לא הם ולא שכרם", משהו כאן לא מסתדר בדיוק. אנחנו נצטרך לענות על השאלה הזאת.
הפיתרון הוא פשוט. אני אגיד את התשובה, הצער הזה, שהוא כותב עליו באות ו' וז', נקרא "ייסורי אהבה", שהם מתוקים, שהם צער, אבל צער מתוק, אני אוהב אותו, אני רוצה אותו, הוא מקרב אותי לאוהב, לאהוב. ולכן זה, "לפום צערא אגרא", ואני צריך לפתח דווקא את הצער הזה. כי בלעדיו אין לי טעם בחיבור, כמו שבלי תיאבון אני לא מרגיש טעמים באכילה הכי טובה שתהיה. בינתיים, זו התשובה, אבל צריך לפתח אותה עוד קצת. נעשה את זה, אם יהיה לנו זמן.
"ח. ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כו' כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ וע"כ תָּמַהּ אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה כלומר במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לְשָׂכָר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מֵאַיִן יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו, וע"ז תירץ לו השי"ת גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אׂתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מְסַפֶּקֶת לגמרי."
הסיבוב הזה ברור לנו בעצם, אנחנו למדנו את זה בהרבה מקומות. כאן בעל הסולם כותב את זה בקיצור לעצמו, כדי לעשות אחר כך מאמר, רק לא עשה את זה.
"ט. היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר."
יקבלו כלים דקבלה נוספים במה שנקרא "גלות מצרים", וכשיתקנו אותם, אז באותם הכלים ירגישו, ירשו את הארץ.
"י. וקשה על זה הָתֵינָח העוסקים בתורה אבל העוסקים בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בהבלי העולם] שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה לכלים הללו?"
כי ישנם הרבה אנשים שנמצאים בעולם, ואפילו יהודים שנמצאים בארץ ישראל היום, שאין להם שום שייכות לכל התיקונים האלו. על מה לדבר בכלל? אל כמה אלפים שכן מבינים צורך לחיבור, לאיחוד, להשגת האיחוד ובתוך האיחוד השגת הבורא, גילוי הבורא? כמה אלפים בקושי, ואם יש בארץ ישראל, לעומת אותם שמונה מליון שנמצאים, אז מה לעשות עם האחרים, שמוכנים לעסוק רק בדברי עלמא?
"יא. אמנם התירוץ הוא כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת. כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש. שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל הראש מחשב שכל ודעת. והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש. והראש פטור מלעבוד בעצמו, ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך לחשוב שֵׂכֶל איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי."
לא לחשוב על המסות הגדולות של עם ישראל בארץ ישראל, או של יהודים שמפוזרים בכל העולם, או של כל העולם, כל האנושות הזאת, שמונה מיליארד ומסתובבת ולא יודעת מה לעשות. כי הכל תלוי רק באיזו גולה קטנה שיש לנו במוח, שמשם באה כל ההפעלה של כל הגוף הגדול. כך כל אחד בגופו, וכך גם בקומץ קטן של אנשים, בגלל הייחוד שלהם. דווקא יכול להיות שזה נמסר רק להם, בגלל שהם מיוחדים ומיועדים לזה, והם כן מסוגלים להפעיל את כל העולם. דרכם האור העליון יכול להפעיל יותר נכון את כל העולם, בצורה שכולם יתחברו בצורה נכונה כגוף אחד, ברצון אחד, זאת אומרת, ביניהם. כך שזה יהיה כנשמה הכללית, שעליה דיבר אברהם.
"ב. אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים... ומובן היטב המדרש [אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם] באגודה אחת וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל."
אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו, במיוחד במצב הנוכחי, כי כל העולם רוצה לבטל את ישראל, מדינת ישראל. ובכלל, העניין הוא כאן, שישראל פשוט ייעלם, מספיק. ואנחנו נראה את זה בכל היחס אלינו מכל הצדדים, מכל המדינות, מכולם. זה כתוב שצריך לקרות באחרית הימים, ואתם תראו שזה ממש כך, פתאום אנחנו נכנסים לעידן הזה של הדור האחרון. והעבודה שלנו היא העבודה הכי חשובה, הכי קדושה, ובכוחנו כן לבצע את התיקון הזה. אז ירושת הארץ היא שאנחנו נגיע לזה והיא תלויה באיחוד בינינו. כמו שכתוב, ישראל לא ישובו לארצם, עד שיהיו כולם כאגודה אחת.
שאלה: אברהם שאל, "במה אדע כי אירשנה"2, והבורא אמר לו, שאתה תדע כשיהיה לך, תעבוד 400 שנה בגלות, וכך תירש את הארץ. ואנחנו פה בני ברוך, הדור האחרון, יודעים שלמעשה בנו תלוי העניין. איך אנחנו נדע שזה נכון, שאנחנו נתקן, שאנחנו נעשה את זה ברצונות הגדולים שלנו?
כותב לך בעל הסולם, ואתה קיבלת זכות לבוא לשיעור, ולקבל הסבר נוסף, להתקשר לספרים האלו. מה עוד אתה רוצה שיהיה?
תלמיד: אני לא יודע, אני באתי לפה עובדתית ללמוד. אבל אני רוצה בכל אופן לשאול, "במה אדע כי אירשנה"?
אתה תדע "במה אדע כי אירשנה", אתה יודע את זה, וצריך לדעת את זה מתוך האגו שלך, שגדל בך יום יום. זה מה שהבורא אמר לאברהם. מה אברהם שאל? איפה האגו המספיק כדי לקבל את עולם האין סוף? מה אתה גילית לי? כזה משהו קטן, מה אני אעשה בזה? זה מה שאברהם שאל. הבורא אמר, אל תדאג, אני הכנתי לך כאלו מצבים, כזאת גלות. אתה תקבל את כל מלכות דאין סוף, בצורה הכי אכזרית שצריכה להיות, כדי לגלות עולם אין סוף.
תלמיד: אבל לנו כבר אין זמן, אנחנו הדור האחרון?
אני לא יודע, כאן אתה כבר קובע, אני לא קובע לבורא מה לעשות. אין זמן, יש זמן, אלה חשבונות שלך. אני יודע מה אני צריך לעשות היום, זה הכל. ואתה "תתכנן" במקום הבורא, בסדר.
תלמיד: משום שהזמן קצר, מה לעשות עם כל הרוע שקיים בעולם?
צריכים לעשות הכל, בזה אתה צודק. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר. כדי מה? כדי לגרום לזה שישראל יהיו כאגודה אחת. כמה? כמה שיותר. לפחות? לפחות אנחנו. סביבנו? כמה שיותר. אבל כמו שבעל הסולם אומר, אם יש לך משהו מסודר בראש, כל הגוף הולך ומסתדר לפי זה. אז קודם כל, כל תשומת הלב היא אלינו. אני מקווה שאנחנו עכשיו בכנס רומניה, ובמיוחד אחר כך בחגים שבאים עלינו, נבצע את העבודה הזאת ביתר קפדנות. ובכלל, גם מיום ליום. אתם חייבים לקחת את זה בצורה מאוד רצינית ונוקשה. כי תראו מה שקורה מסביב, זה הכל כדי לעורר אותנו לחיבור.
העולם לא יכול להגיע לכלום. הוא יתגלגל לצורות נוראות. אלא רק החיבור של ישראל יכול דרכו להביא את האור לכל העולם, להיות אור לגויים. וכולם מרגישים את זה, אומות העולם מרגישים, וירגישו יותר שהכל תלוי בנו, ואת כל הרוע הם יפנו אלינו. הם רוצים לבטל בכל הכוח, בכל הרצון שלהם את מדינת ישראל, יותר מהערבים. וזה לא פיתרון לברוח, ואין לאן לברוח. וזה נגד פעולות ההתפתחות, מטרת התיקון. אלא אנחנו חייבים לבצע מאין ברירה, מה שצריכים כאן. וחוץ מזה, מעל, מאין ברירה, בתוך ההכרה וברצון זה "עת צרה ליעקוב וממנו יוושע"3.
שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו מתקיימים בתוך האור העליון, והוא מנהל הכל בשלמות. אז לא ברור על מה הצער?
צער על זה שאנחנו לא מותאמים לו.
שאלה: כשאנחנו לומדים את החכמה, אנחנו מצטערים עבור אחרים, עבור מה שאנחנו רואים מחוצה לנו. על מה אתה מצטער? על כל מה שאתה חווה סביבך. שם אתה סופג צער, מאיפה תספוג צער?
מזה שאני מגיע למצב שאני לא יכול להשפיע לעולם את החיבור דרכי, מזה שאני לא מחובר עם הבורא, ולא יכול להעביר דרכי את האור יחד עם העשירייה לעולם, וכל העולם בחזרה דרכנו יהיה מחובר לבורא, וכולם יהיו כאגודה אחת, "וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"4 שכל הכלי הכללי הזה, של כל הרצון הגדול הזה, יהיה הכלי לגילוי הבורא, לגילוי הנרנח"י.
שאלה: אבל לא ברור איך מצטערים, ולא מרשיעים את הבורא?
אתה תצטער על מה שאתה. אתה לא צריך להצטער על כלום חוץ מזה.
שאלה: השבוע התפרסמה כתבה בווינט, שבה סיפרת על האיחוד, על כמה אנחנו תלויים באיחוד, וראיתי שם מלא תגובות. גם אני קיבלתי תגובות והיו לזה אלפי שיתופים שאמרו, שהם מסכימים עם זה שעם ישראל צריך להתאחד, וזה יהיה הפתרון. אבל הם לא יודעים איך עושים את זה.
השאלה היא, מה זה נקרא מסכימים. אנחנו צריכים לעורר אותם להכרחיות לחיבור, לפני שמגיעים הייסורים, כי הייסורים מחייבים אותם לזה, ולכן זאת העבודה שלנו. זה שיש הסכמה בעלמא, זה טוב, וגם שמבינים היום, וזה קרה רק בזמן האחרון, שאין איחוד בעם ישראל בכלום. קודם היו צועקים, "אנחנו כולנו עם אחד, מחוברים יפה וטוב". ברוך ה' שהתגלה הרע, האמת התגלתה.
עכשיו אנחנו לא צריכים לדרוך על היבלות האלה, זה ברור לנו. אנחנו צריכים להראות דרך איך להיות מחוברים. להשתדל לא להכניס אותם להרגשה רעה, אלא כמה שיותר לקרב אותם למאור המחזיר למוטב שיבוא דרכנו, כי הם בעצמם לא מסוגלים.
דרכנו, זה נקרא, להסביר להם מה זה נקרא להיות מחוברים, זאת אומרת, חוקי העשירייה, רק שבצורה פושרת, כללית, כמו שאתם עושים את זה בכל מיני מקומות, למשל בנמל תל אביב. להשתדל להסביר להם את זה, ולקשור את זה לכל המצב שלנו היום, של העולם, של עם ישראל בתוך ארץ ישראל ועוד ועוד. כמה שיותר דרך כל צורות המדיה, זה הכי חשוב.
יכול להיות, שאחרי כמה חודשים כאלה, אם נניח נצליח בצורה כזאת לפרסם את הדברים, אנחנו נוכל גם לחלק חומר מודפס. ואם זה כבר מגיע מאיתנו, ממני נגיד, אז יהיה להם רצון קצת לקרוא יחד עם הלחצים החיצוניים. והלחצים החיצוניים יהיו נוראיים, נוראיים. כל אירופה תעשה לנו צרות, ואמריקה תעשה את זה עוד לפני אירופה, בצורה שלא נוכל לקנות ולא למכור. בקיצור, זה משהו שיהיה לנו קשה מאוד.
אבל כל זה בתנאי שאנחנו לא עושים את התיקונים האלה בזמן, ואת זה אנחנו צריכים להסביר. להסביר קצת, בצורה רכה, אבל להסביר, כדי לעורר אותם בכל זאת להיות קצת שייכים לחיבור.
וזה הכל מדובר על ההפצה החיצונית. ומה עם ההפצה הפנימית, מה אני מפרסם ללב שלי? אני לא יודע ממה ליבי יתפעל. במה אני אשכנע את החברים לבוא לשיעור בזמן ולהכין את עצמם בצורה שהם כאילו נמצאים בחרדה, כאילו נמצאים במצב שעוד מעט הכל נחרב. ואני מדבר אפילו מצד הרע, לא מהצד שהם נמצאים בחרדה, "מתי אני אשפיע לבורא", שמזה יש לי חרדה.
יש לנו עוד מה לעשות בתיקונים של הכוונה שלנו, כך זה.
שאלה: בעניין של ההפצה הפנימית. איך כשאנחנו קוראים את ירושת הארץ", אנחנו חיים את מאמרי הרב"ש, כי זאת העבודה האמתית שלנו, לחיות את זה בכל דבר שהוא אומר. כי כאן זה נראה מאוד גבוה לקיים תורה ומצוות, והרב"ש פרט לנו את זה בצורה פשוטה. אז איך בינינו אנחנו עושים את זה, אנחנו מתרגלים את זה, חושבים על זה?
אתה רוצה שאני אתחיל שוב להסביר מחדש כמו לפני כמה שנים? אתה שואל אותו הדבר כל הזמן. תחפש איך אתה יכול להסביר את זה לעצמך. תחפש. אתה יושב ומחכה ממני, גם שאקרא וגם אסביר, וגם אתן דוגמאות וגם אשרטט את זה בשרטוט. שיכניס לי את זה בראש ויעשה את זה במקומי, ואני אשאל אותו אחר כך, "מה לעשות?".
מה העניין? אין לי יותר מה לעשות. אני לא יודע מה עוד להוסיף. אני פונה כך לכל הצופים שלנו, לכולם. חברים, אתם קבלתם הכל, אתם קיבלתם הכל. אני לא מבין מה עוד הצורך בשאלות, הכל מתבצע בעשירייה. תשבו בעשירייה, לא יודע מה תעשו, עד שיהיה חיבור כאגודה אחת. זהו.
שוב תשאל אותי, "מה לעשות?" "לך לרב"ש". ואחרי זה תשאל "מה לעשות?", "לך לבעל הסולם", ואחרי זה אם אתה שואל, "לך לעשירייה", אחרי זה תשאל, "אז לך לבורא". מצדי אין לי יותר מה לעשות. נתתי לך את כל הקצוות, זהו. מה עוד אתם רוצים ממני? אני מצדי מוכן למות, אין לי יותר מה לעשות, אני נתתי לכם הכל. אתם לא תקבלו ממני יותר כלום. יעבור עוד כנס ועוד כנס, ועוד משהו. נכון, נתקדם עוד קצת, אבל זאת לא תהיה צורת ההתקדמות הנכונה, כי זה בא ממני, לא מהתארגנות העשיריות, לא מהתארגנות הרצון המשותף. מהשאלות שלכם אני רואה, שהשאלות לא באות מתוך הרצון המשותף ביניכם, לכן אלה שאלות כמו, "מה לעשות?", "מה עוד לעשות?". מה עשית, שאתה שואל מה עוד לעשות?
תלמיד: אתמול נסעתי עם כמה רופאים, קולגות שלי מהעבודה לאיזו חתונה ואמרתי להם שהעיקר שיהיה חיבור. ואז הם שאלו, לאיזה חיבור אתה מתכוון?
אני לא מבין מי אמר לך לדבר כך עם הרופאים? אלה קולגות שלך מהעבודה, על מה אתה יכול לדבר איתם? אני מבין אותך, אבל אולי לא כדאי לעשות בצורה כזאת, כי אתה תגלה בהם חוסר הבנה בכלל. אתה פעלת נכון מצד אחד, אני מבין אותך, אבל מצד שני צריכה להיות איזו הכנה, אחרת זה דוחה אותם.
תגיד לאדם ברחוב חיבור, מה הוא צריך חיבור, איזה חיבור, על מה אתה מדבר, איפה זה קורה? בכל עבודה, בכל סופר, בכל מקום, איפה יש חיבור? בממשלה, בכנסת, בין השופטים, במשטרה, מי נותן לי דוגמה לחיבור? לכן כשאתה מדבר על חיבור אתה כאילו צועק בתוך המדבר. כך לא עושים, צריכים להביא אותם לאיזו עטיפה שהיא תשפיע עליהם כמקיף, ואז יכול להיות שהם ירגישו שבאמת יש בחיבור איזו עוצמה שיכולה לעזור לנו לגלות כוח אחר. אבל במקרה כזה, אני לא הייתי מדבר איתם. אני זוכר את עצמי, שגם רציתי כך להתפרץ כלפי אחרים, אבל רב"ש מהר מאוד לימד אותי, הוא היה אומר לי, אם אתה יודע לספר אז תספר בדיחות.
שאלה: אנחנו מדברים היום על אגודה, על חיבור. אם כנסת ישראל הייתה מאוחדת כאגודה אחת, האם אומות העולם היו מסתכלים עלינו אחרת?
לא. כנסת ישראל לא יכולה להיות מחוברת, לא יכולה להיות מאוחדת. מהכנסת הכל מתחיל, סנהדריה נחרבה, כך זה היה פעם וזו הדוגמה של הכנסת של היום. אתה לא תוכל לקבל מהממשלה שום דוגמה לחיבור, ליחס נכון בין האזרחים. זו הדוגמה של החורבן, ככל שאנשים נמצאים יותר למעלה בשכבות האלו של החברה, הם יותר אגואיסטים. אלא "בתוך עמי אנוכי יושבת", אנחנו צריכים להגיע לעם כמה שאפשר בצורה הרחבה ביותר, ושם אנחנו נמצא מוכנות, דווקא שם, ולא בין הפוליטיקאים ולא בין המשטרה, ולא בין השופטים ולא בין הפרופסורים, והאקדמיה והאוניברסיטאות. אני לא מזלזל באף אחד, אני רק אומר שכלפי רעיון ההשפעה, האהבה, בזה הם סתומים, ורק העמךָ יותר מוכן ופתוח וקרוב.
תלמיד: זה נכון שאנחנו לומדים שהשינוי יצטרך לבוא מהעם ולא מהראשים שיושבים למעלה, אבל אולי אנחנו צריכים פשוט לשנות את כנסת ישראל?
אני שוב אומר לך, כך כתוב בתורה, הפוך ממה שאתה אומר.
שאלה: לגבי ט"ו באב, מה זאת האהבה הזאת שמדובר עליה?
על ט"ו באב דיברנו אתמול במשך שתי שיחות של "חיים חדשים". זה כבר מופיע באתר "קבלה לעם", אתם יכולים להיכנס ולשמוע, לראות וליהנות, אני חושב שכדאי לכולם. מדובר על אהבה, אבל אהבה לא בהמית, על ידי הורמונים שדוחפים לזה, אלא על יחסים נכונים, יפים, לפחות אנושיים. אז נקווה שאנחנו נגיע לזה, שבאמת ט"ו בשבט, פורים, הם יהפכו להיות לחגים האמיתיים. בינתיים החגים עוברים בצורה כזאת שאף אחד לא יודע מה לעשות עם עימם. בפורים מלבישים בתחפושות את הילדים, בט"ו באב הבנות יוצאות לכרמים. הכל עוד לפנינו לגלות, ונקווה שירושת הארץ תהיה מובנת לכל עם ישראל ואנחנו נעשה מתוך זה ודרך זה תיקון העולם.
אני מזכיר לכם, לפני שאתם באים לכאן אתם מצטיידים בכוונה הנכונה ללימוד, אחרת הלימוד הוא חוכמה, ש"חוכמה בגויים תאמין", ולא תורה, המאור המחזיר למוטב. הכל תלוי בהכנה שלכם, אז בבקשה בואו נהיה יותר רציניים כלפי זה.
(סוף השיעור)