שיעור בוקר 20.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 11, דף יא',

פרק ב', "צמצום וקו כולל ב' פרקים", אותיות ב'-ה'

הסתכלות פנימית

קריין: אנחנו אז קוראים ב"תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א'. עמוד 11. דף י"א. פרק ב'. "צמצום וקו כולל ב' פרקים". אנחנו נקרא את "דברי האר"י". אות ב'.

למדנו עד כאן שהבורא ברא רצון לקבל, הרצון לקבל נמצא בתוך האור העליון שזו השפעת הבורא על הנברא, אותה נקודה של רצון לקבל היא נמצאת במרכז האור, זאת אומרת נפעלת על ידו, ואז היא מתחילה להתפתח ומהרצון לקבל מתחיל להתפתח קו וכאן אנחנו נמצאים עכשיו. לפני זה, מנקודת הרצון לקבל שבתוך האור העליון מתחילה להתפתח מערכת שהיא נקראת ד' בחינות דאור ישר, בחינת שורש, א', ב', ג', ד', ואחרי זה ניבנה לנו קו.

הקו מתחיל מאור אין סוף, מהעיגול הכי חיצון, ונמשך דרך כל העיגולים שהם נמצאים עם מרכז משותף ביניהם, למרכז המשותף. לכן הוא אומר "ראש הקו נוגע באין סוף" שנמצא מחוצה לעיגולים וסוף הקו נמצא במרכז של כל העיגולים ולכן נמצא "ראש הקו נוגע באין סוף ולא בסיומו".

אות ב'

ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו

"ה וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה ז למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס."

מה הוא מסביר לנו באות ה'¹? בוא נראה למטה, מה זה נקרא שמראש הקו עד סיומו?

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות כנ"ל בדיבור הסמוך." היא נמצאת למעלה בראש הקו.

אות ו'.

"ו) כי בחינה א', שהיא הראש העליון, היא הקרובה ביותר לא"ס, כלומר למאציל, וע"כ נחשבת כמו שנוגעת בו, כי אין הפרש שבשינוי הצורה דבחינה א' ניכר כל כך", אומנם היא בכל זאת בחינה א' אבל עדיין היא לא כל כך שונה מאין סוף, "עד להפרידו מהמאציל, כנ"ל."

מה זאת אומרת? שהקו מתחיל מבחינה כזאת שהיא מאוד מאוד קרובה לאין סוף ולכן לא מורגש שבראש הקו יש כבר הבדל בין הקו לאין סוף. קשה לנו להגדיר או לשקול את זה, אנחנו עוד נדון על זה. בקיצור מה שחשוב לנו, שהקו, שזה הקשר שלנו לבורא, הוא מתחיל סמוך לבורא לגמרי ונמשך יותר ויותר למטה ממנו עד שמגיע לעולם שלנו.

יש לנו את אות ז' למטה.

"ז) למטה בסופו". מה זה נקרא למטה בקו? "למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם", כי יש לנו מתחילת הקו עד סוף הקו שורש, א', ב', ג', ד', כל הבחינות, אז הוא אומר, בחינה ד' עצמה היא רחוקה מכולם "ותחתונה יותר מכולם, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), שאינה מקבלת עתה את האור העליון, ונמצא שאינה נוגעת בא"ס, אלא נפרדת הימנו.".

זאת אומרת, הקו בנוי בצורה כזאת שהוא נוגע באור העליון בראשו ולא בסופו.

שאלה: אמרת שהקו מעולם אין סוף יורד ישר עד לעולם שלנו. איך אנחנו עולים מעולם שלנו לעולם אין סוף?

זה לא שייך לכאן. אז אנחנו ממשיכים.

אות ג'

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות

"ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה."

שוב אני קורא.

אות ג'

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות

"ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה."

זאת אומרת דרך הקו אור אין סוף מגיע ומתפשט מלמעלה למטה ונכנס לכל העולמות.

אות ד'.

אות ד'

"כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם"

היה קודם אור אין סוף ממלא את כל המציאות, אחר כך אור אין סוף הצטמצם ועזב את כל המציאות, כל המציאות הזאת התרוקנה.

זאת אומרת, נשארו כלים ריקים, רצונות ריקים ללא אור שמילא אותם קודם, אז עכשיו האור העליון שהסתלק מכל העיגולים, מכל הכלים, הוא נכנס דרך הקו וממלא דרך הקו את כל הכלים שהתרוקנו מהאור. אבל הוא כבר ממלא אותם לפי חוק חדש, לפי חוק השתוות הצורה. זאת אומרת, כמה אור נכנס לכל עיגול ועיגול? כמה שכל עיגול ועיגול שייך לאותו האור. לא שעכשיו האור ממלא אותם כמו שקודם, בלי שום גבול ולכן נקרא אין סוף, אין גבול, אלא עכשיו האור ממלא את כל הכלים לפי כמה שהם מתאימים לו, שיש ביניהם איזו השתוות.

זאת אומרת, עכשיו מגיע לנו תנאי חדש, שהאור ממלא את הכלי דרך הקו במידה ובמשקל. מוזג לכל אחד ואחד, לכל כלי וכלי לפי כמה שהכלי נמצא בהשתוות עם האור.

כמו שקראנו באות ג',

אות ג'

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות

"ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה."

אות ד'

"כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם"

"ובמקום החלל ההוא," זאת אומרת שהכלים התרוקנו, הרצונות התרוקנו, "ח האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם."

שוב אות ד'.

אות ד'

כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם

"ובמקום החלל ההוא, האציל וברא, ויצר ועשה" ארבע, ארבעה עולמות, ארבע בחינות, "ה האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם."

לכן העולמות האלה הם נקראים אחר כך בשמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. האציל, ברא, יצר, עשה כל העולמות כולם.

ח' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ח) רומז בזה, לד' העולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. שהם כוללים כל העולמות, שהם בפרטיות בלי מספר." יש בהם כל כך הרבה פרטים בכל העולמות. "וד' העולמות הללו, נמשכים מד' הבחינות הנ"ל: מבחינה א' אצילות," נמשך "מבחינה ב' בריאה, מבחינה ג' יצירה, מבחינה ד' עשיה."

אות ה' למעלה.

אות ה'

"קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו"

זאת אומרת, לפני הצמצום האור היה ממלא את כל הרצון לא לפי השתוות הצורה, ללא שום התחשבות בכלל בתחתונים, בתחתון הזה, ברצון הזה במשהו, איך הוא עושה וכן הלאה, אלא פשוט האור היה ממלא את הרצון וזהו, הכול היה תלוי רק באור.

בצורה כזאת האור היה ממלא את הרצון ולא היה הבדל בין האור לרצון כי הכול היה ממולא באור אין סוף. אבל בצורה כזאת הרצון לא יכול היה להשיג את האור, כי האור פשוט היה ממלא אותו לגמרי לגמרי, כביכול סותם אותו.

אות ה' למעלה.

אות ה'

קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו

"* ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, י הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם.".

* שער מאמרי רז"ל שבת ד"ה ולהבין.

שוב.

אות ה'

קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו

"* ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, י הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם.".

שוב, העיקרון הוא פשוט. "אין סוף" זה נקרא אין גבול. שאין גבול ואין הבדל בין האור לכלי, ואין בכלל הבדל בשום דבר, רק האור שמגלים בכל מקום, זאת אומרת, בכל רצון ורצון. לכן הנברא פשוט לא יכול להתמצא, לגלות שום דבר, אין גבולות. הנברא תופס הכול רק בגבול, במידה ומשקל. ולכן באין סוף הוא לא מגלה בצורה כזאת שום דבר.

אז איך אנחנו מגלים אחר כך את הבורא בצורה השלימה האין סופית? בגלל שאנחנו מגיעים למצב שכל הכלי שלנו מגיע למצב שיוכל לקבל גם השתוות הצורה אין סופית עם האור.

אז יש לנו אין סוף גבולות, כל מיני הגבלות שאנחנו שמים על הרצון לקבל שלנו, עד כדי כך שאנחנו יכולים להשיג אור אין סוף ודווקא ההגבלות שאנחנו מקבלים על עצמנו הן הן שעוזרות לנו להרגיש אין סוף.

תחשבו על זה, נדבר על זה. יש לנו אות ט' למטה.

"ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס," אות ט'.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ט) שנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנ"ל (בדיבור הסמוך)," ד' העולמות האלו "אשר המה כוללים כל העולמות כולם, הנה קודם כל אלה, דהיינו מטרם הצמצום, לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה מזו, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי שום הבדל בין המדרגות ובין אור לכלי, אלא בסוד הוא ושמו אחד, כנ"ל עש"ה."

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיד שהמצב שהיה לפני הצמצום היה מצב שלא היו שום הבדלים בין האור וכלי. שהאור היה ממלא את כל הבחינות, שורש, א', ב', ג', ד', והכול היה כביכול אור אחד, כי הכלי לא היה עושה שום גבולות. ולכן, אמנם היו עולמות, והיו אורות, אבל כל זה עדיין היה ללא הבדלים בין כל הבחינות.

זה מה שהוא אומר. עכשיו הוא רוצה להגיד אות י' קטנה.

"י) "הוא" המושג "הוא" "מורה על אור העליון," שאנחנו אומרים "הוא ושמו אחד". מה זה "הוא" ומה זה "שמו" ולמה הם "אחד"? אז "הוא מורה על אור העליון ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם, כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה)." באור העליון. זאת אומרת, אור וכלי, אין לנו יותר בבריאה. אור וכלי. אז כשהם מתחברים ומחוברים יחד, וכל אחד מחזיק את השני, אז נעשה המושג "הוא ושמו אחד". שדווקא על ידי הרצון מתגלה האור, על ידי האור נבנה ומשתנה ומשתפר הרצון.

ואז שניהם נמצאים באחדות כזאת ביניהם שתומכים זה בזה. "הוא" זה הבורא, ו"שמו" זה נקרא רצון אז "הוא ושמו אחד זה חיבור בורא ונברא, אור וכלי, או רצון להשפיע ורצון לקבל שהם עדיין נמצאים בחיבור ביניהם כך שאי אפשר להבדיל ביניהם. לכן נקרא "אחד". "שמו" הוא בגי' "רצון", רומז על ה"רצון לקבל".

ואות כ' קטנה שיש לנו שם.

"כ) "כלומר, עתה לאחר שנבראו העולמות, אפילו המלאכים שהם הנבראים היותר קרובים ברוחניותם אין להם השגה בא"ס." את זה אנחנו עוד נלמד הרבה. בינתיים הוא מזכיר את זה בדרך אגב.

ל' למטה.

"ל) כי בהיות שם בא"ס ב"ה סוד הוא ושמו אחד, ואין מקום וכלי ניכרים שם כל עיקר כמ"ש לעיל, לפיכך אין שכל נברא יכול להשיגו, כי אין השגה באור בלי כלי."

אם אנחנו מדברים על אין סוף, אם אין גבולות, אין סוף, אין קירות, אין הגבלות, אז אין השגה כלפי הנברא. כי הנברא משיג רק לפי ההבדלים, רק לפי החתכים, רק לפי הגבולות. ולכן מצב אין סוף זה נקרא "אין גבול".

אם אין גבול אני לא יכול לראות, אני לא יכול להשיג, אני לא יכול להכניס לתוך הכלים שלי. ולכן אין לי בזה השגה. לא שזה לא קיים, זה קיים, אבל לי אין השגה. איך אנחנו מגיעים לגמר התיקון להשגת אין סוף? על זה אנחנו עוד נדבר.

שאלה: הוא כותב ש"למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם ותחתונה יותר מכולם". למה יש את ההפרדה בספירה ד' והיא בכלל לא נוגעת באור אין סוף? מה קרה שם?

לא יודע. נלמד הלאה. תשאלו על מה שאנחנו קראנו. אני מרגיש שבכולם יש שאלות כאלה שאנחנו בהן עדיין לא הגענו לבירור, ולכן אנחנו עוברים הלאה. מה שהוא דיבר כאן ,אנחנו נדבר עוד בעשרות דפים שב"תלמוד עשר הספירות". אל תדאגו. רק תבינו שעכשיו בינתיים אנחנו ללא כלים, ללא הבחנות, אין לנו גישה עדיין לדבר על דברים האלה. הוא דיבר בצורה מאוד קצרה.

עכשיו נקרא הסתכלות פנימית. כל חלק וחלק ב"תלמוד עשר הספירות" מחולק לחלק עצמו שזה דברי האר"י ולמטה דברי בעל הסולם, ההסבר. אחר כך יש עוד חלקים נוספים לכל חלק וחלק. סך הכול ישנם שישה עשר חלקים ב"תלמוד עשר הספירות" ולכול חלק יש עוד נספח כזה שזה נקרא "הסתכלות פנימית", שאותו כתב בעל הסולם בלי אר"י.

בואו נראה מה הוא הוסיף.

הסתכלות פנימית

"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, המופשטים מזמן, מקום ותנועה, ואצ"ל עם אלקיית, הרי אין לנו את המלות להגות ולהתבטא על ידיהן, שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים, ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות, אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת. ואין צריך לומר במקום שצריכים לגלות על ידי המלות ההן, בכתב על ספר, בעניני משא ומתן בחכמה, כנהוג במחקרי כל חכמה, אשר אז אם נכשלים, אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, תיכף יתבלבל המעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולו. ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים","

יש לנו בעיה בחכמת הקבלה, אנחנו לא מרגישים את העולם העליון, לא מרגישים נשמה, חלקים של הנשמה, שינויים שבנשמה, אורות שממלאים את הנשמה, בורא בסך הכול. אנחנו לא מרגישים שום דבר ממה שאנחנו לומדים, אז איך אנחנו לומדים אם אנחנו לא יכולים להחזיק בידיים, במיקרוסקופ, בטלסקופ, במשהו? כלום. איך אנחנו יכולים לדבר על משהו שאנחנו לא מרגישים? ועוד יותר מזה, איך אנחנו יכולים למסור אחד לשני אם אנחנו, נגיד אחד משיג, איך הוא מוסר לשני? הרי השני לא מבין את מה שהוא אומר.

ונגיד שהם נמצאים כל אחד בהרגשה שלו, בהשגת הבורא, בהשגת העולם העליון, איך אני את מה שאני משיג מוסר למישהו שהשני משיג? מאיפה אנחנו יודעים שאנחנו מדברים על אותו דבר? איך אנחנו מוצאים מילים לזה, מושגים? איך אנחנו מוסרים אחד לשני את הדברים האלה?

זאת אומרת, בעולם שלנו ברור, כי יש לנו חוש משותף. אם אני אומר, זה כוס, ובכוס יש קפה, כולם יכולים להבין מה זה, אני יכול להסביר על כל דבר שבעולם הזה. אבל מה לעשות עם העולם הרוחני שאין לי כדוגמתו, שאני לא יכול לקחת ביד ולהראות לשני כל מיני הבחנות מהעולם הרוחני? איך עושים? מקובלים אולי איכשהו מסתדרים ביניהם, אבל איך אנחנו יכולים ללמוד? איך לקבל מהמקובל משהו שהוא מבין ומרגיש ואנחנו לא? בעיה. אז מה הוא אומר?

"ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים."

מה הם עשו? מפני שמעולם אין סוף דרך כל העולמות משתלשל האור העליון. וכשהוא מגיע לעולם הזה, בעולם הזה הוא בורא ובונה כל מיני תוצאות וקשרים ביניהם, מנהגים שלהם, וכן הלאה איך שהכול מתנהג.

אז אנחנו יכולים מהעולם הזה שיש לפנינו, שיש לנו שפה, שאנחנו יכולים לשמוע, שאנחנו יכולים לכתוב, שאנחנו יכולים למסור אחד לשני, מהעולם הזה, מהקשר בין הדברים אנחנו יכולים לדבר על שורשים שלהם בעולמות עליונים. ואנחנו לא משיגים את השורשים שלהם עדיין, אבל מקובלים שמשיגים אומרים לנו על הקשר בין השורשים העליונים. איך? הם אומרים לנו את זה במילים של ענפים שלהם בעולם שלנו.

אם הם אומרים ששני דברים בעולם שלנו שייכים זה לזה, נניח עכבר למחשב והמשטח תחתיו, אז אני מבין מה זה בעולם הזה החפץ הזה ומה זה החפץ הזה ואיך שהם רחוקים או קרובים, וכך אני יכול לדמיין לעצמי מה זה שורש עליון של האחד והשני ואיך שהם גם קרובים, מתחברים ביניהם.

זאת אומרת, כבר יש לנו איזה שפה שנקראת "שפת הענפים". שענפים בעולם שלנו נותנים לנו מילים, אוצר מילים ואיזה קשר יחסי ביניהם, שאנחנו נדבר על השורשים העליונים שלהם. שאם שייכים שניים יחד באיזו צורה או קרבה או יחסים כך או כך, אז אנחנו יכולים לדבר על השורשים שלהם שבצורה כזאת הם נמצאים.

קריין: טור א', פסקה התחתונה, "ובזה תנוח דעתך".

"ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים."

"אמנם כן, אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר, כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מלה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר הענין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא."

דווקא "איך שהוא". זה ודאי שלא יוכל להסביר למישהו שלא מרגיש, למי שלא משיג את המושגים האלה, לא מרגיש אותם בתוך הרצון שלו ו"לא נתפס אצלו", מה שנקרא, אז ודאי שקשה לו להסביר. אבל בכל זאת כמעין ענף ושורש, כמשהו זה דומה לזה, המקובל יכול להסביר לתלמיד לאט לאט, בהדרגה, והתלמיד במאמצים שלו, בעיקר, זה מה שאנחנו לומדים זה בחיבור עם תלמידים אחרים, בעשירייה וכן הלאה, יכול להתחיל לקבל התרשמות על מה מדובר, מהו הפירוד בין הרצונות ומה החיבור עם הרצונות האלו שאנחנו על ידי החיבור הזה משיגים את הבורא.

וכך אנחנו רוכשים את חכמת הקבלה.

שאלה: כתוב שכל שערה יונקת מנקב אחד, משורש אחד. האם בסוף לא הכול מגיע מאותו שורש?

כן, זה ודאי שיוצא מאותו שורש, מהבורא, כי "בו ישמח ליבנו" מה שנקרא. אנחנו כבר מקבלים אומנם מאותו שורש, אבל זה נפרד בנו בכל רצון ורצון. בכל אופי ואופן של הרצון זה נפרד ונותן תוצאות משלו.

לכן אנחנו לומדים ויכולים להשיג רק על ידי השורשים שנפרדים זה מזה, אבל כשאנחנו עובדים על האיחוד ביניהם אנחנו לא מאחדים אותם שיהפכו להיות אחד, אבל "כאחד". ואז אנחנו על ידי זה לומדים את מושג ה"אחד יחיד ומיוחד", מה זה העליון. בשורש שם אנחנו מתחברים בלי לאבד את הייחודיות של כל אחד.

שאלה: האם חוסר הבנת השפה והתרגום מעברית לשפות אחרות מפריע בלימוד?

כעיקרון לא. אבל ישנם כאלו כינויים שאנחנו משאירים אותם בעברית. כמו שלמדת קצת במתמטיקה, סינוס, קוסינוס, אינטגרל, דיפרנציאל וכן הלאה, אלה לא מילים ברוסית. או במוזיקה סולפג'יו, פיאנו, פורטה וכן הלאה, למדת את זה במילים איטלקיות, לא חשוב באיזו שפה אתה שולט. גם בפיזיקה יש הרבה דברים, בכל מקצוע יש לך שפה מיוחדת מאותו המקצוע.

לכן בשפת הקבלה, שזה מדע, אנחנו רוכשים מילון מאותו המדע, בעברית, אז יש הרבה כינויים בעברית שאנחנו משתמשים בהם. אז אתה מדבר בשפה שלך אבל ההגדרות של כוחות, שמות, מדרגות, אתה אומר בעברית. העברית עצמה נובעת מחכמת הקבלה, היא לא הייתה אף פעם שפה מדוברת כמו היום, אף פעם לא דיברו בעברית, אלא רק בזמנים שהיו בהשגה.

אבל אלפיים שנה האחרונות לא דיברו בה, אלא בכל מיני שפות. איפה שהיו חיים יהודים שם הם דיברו לדינו, אידיש, רוסית, לא חשוב מה, אבל לא בעברית. כי עברית נובעת רק מתוך הקשר ענף ושורש ולכן רק בזה היה אפשר להשתמש בה.

שאלה: בעל הסולם פתח את המאמר "הסתכלות פנימית" בעניין של הענפים. זאת אומרת הוא נתן לזה חשיבות עליונה.

כי הוא רוצה להסביר לנו את שפת הקבלה. הוא רוצה להסביר לנו את חכמת הקבלה. הוא רוצה להסביר לנו את כל הבריאה, אז צריכה להיות שפה משותפת בינינו ובין בעל הסולם, ולכן הוא בזה פתח.

תלמיד: כמה חשוב לצרף את מה שהוא מדבר בלימוד שלנו, האם זה צריך להיות חלק מהכוונה שבלימוד של שפת הענפים?

לא, אל תפרוץ לדברים שבכלל לא שייכים. כוונות זה כוונות וזה מאמצים הפנימיים שלנו, זה לא חשוב באיזו שפה. אתה לא מדבר עם עצמך בשפה, זה שפה אחרת, זה שפת הרגש, ולכן זה לא שייך לזה. אל תתבלבל.

שאלה: אז איך משאירים את החשיבות של הדברים האלו?

אנחנו לומדים מה היא שפת הקבלה ואיך אנחנו משתמשים בה. רק אתה מבלבל בין שפת הקבלה ומה שאתה פועל בתוך עצמך, זה לא שייך אחד לשני. עם עצמך אתה לא מדבר במילים, אתה מדבר בשפת הרגש בלבד.

שאלה: שפת הענפים מובנת מאוד על ידי המקובלים. אבל במקרה שלנו באיזו צורה אנחנו יכולים להבטיח שלא נשתמש בענף אחד במקום השני? איך לדעת מהו הענף המדויק בכל מקרה בחיים?

השאלה היא נכונה, נמשיך ללמוד ואתה תבין. עכשיו בינתיים אני לא יכול להסביר יותר.

שאלה: האם השורש קשור לעשירייה או לאדם?

על איזה שורש אתה מדבר, על ענף ושורש?

תלמיד: כן.

השורש שייך לבורא, הוא השורש.

שאלה: מה אני צריך להרגיש כלפי השפה הרגשית של האופן שבו אנחנו מבררים את החיבור שלנו?

אנחנו צריכים פשוט להמשיך ואתם תראו איך תוך כמה דפים הכול מתברר יותר ויותר. אני לא יכול לעמוד כאן, עכשיו ולהסביר לכם דברים שעוד מעט הוא מגיע לכל זה. צריך פשוט לקרוא, לקרוא ולקרוא, ואתם תשתדלו לחזור על מה שאנחנו קראנו בבית.

קריין: פסקה אחרונה בסוף טור ב'.

"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי האריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת."

זה מה שאנחנו צריכים. זה מה שבעל הסולם רצה מאוד להסביר לנו, איך אנחנו מגיעים דרך שפת הענפים לראות את השורש.

אז נמשיך מחר את פרק א' "הסתכלות פנימית". אני מבין שיש עוד הרבה שאלות וטוב שתרשמו אותם, תראו מחר האם רציתם לשאול נכון, אולי עד מחר אתם כבר תדעו את התשובה. או יכול להיות שאתם יודעים את התשובה, אבל טוב שכולם ידעו גם את השאלה וגם את התשובה, ואז נמשיך.

תלמיד: שלום חברים, אני רוצה להציג את תוצאות הסקר. יותר מ-50% מהכלי העולמי ענו על הסקר לגבי שם הכנס. 134 חברים, עשיריות ענו "מעשרה לאחד". ואנחנו רוצים להודות לכל העשיריות בכלי העולמי על ההשתתפות, זה ממש נהדר. יותר מ-50% מהעשיריות הגיבו וענו, זה ממש ענק.

(סוף השיעור)

---

1. רב מתחיל להקריא ולהסביר פירוש אור פנימי לאות ב', אות ה' קטנה↩