שיעור הקבלה היומי17 מרץ 2023(בוקר)
שיעור בוקר 17.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: אנחנו בשיעור בנושא "פסח", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך מקטע מספר 67, בתת נושא "ופרעה הקריב".
זה באמת מעניין, מה פירוש "ופרעה הקריב". איך יכול להיות שעל אותו רצון לקבל שהבורא ברא בנו, שהוא כולו לעצמו, פתאום אומרים שזה הכוח שעל ידו אנחנו מתקרבים לאהבה, להשפעה, לחיבור, לנתינה, לכל הדברים הטובים. איך יכול להיות שכוח הרע פועל ככוח הטוב? אין דבר כזה, אין כמעט דוגמה כזאת בחיים שלנו, אפשר לבדוק ולראות. אבל מי חשב שדווקא על ידי פרעה אנחנו יכולים להתקרב לתיקון שהוא נגד פרעה.
כאן אנחנו באמת רואים עד כמה אותו כוח שהבורא ברא כאגו שלנו, הוא סמל של כל הכוחות, עד כדי כך שרצו להפוך את גופם לנצחי כפי שרואים בשימור הגופות בקברים במצרים, ודווקא אגו כזה גדול, שרצה לשמור את עצמו לנצח, כמו הבורא, בסופו של דבר הוא שמקריב את עצמו ומקרב את עצמו לבורא, ונעשה דבוק בבורא, והולך עימו יחד וכבר לא עוזב אותו. זה תיקון העולם שאנחנו צריכים לנהל, ואנחנו צריכים ללמוד כאן כמה דברים רציניים מאוד בתפקידנו, גם בעולמנו כאן וגם בתפקידנו הנצחי.
קריין: קטע מספר 67, כותב "זוהר לעם",
ופרעה הקריב
"ופרעה הקריב. שהקריב כל חֵילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.
[...] ישראל היו מתקרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה. היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחֵילו, ואבני קֶלַע וחיצים. אז כתוב, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם לזה שהתקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, ופרעה הקריב."
("זוהר לעם". "בשלח", מאמר "ופרעה הקריב", סעיפים 67,65)
על ידי זה שפרעה, האגו התגלה, והם ראו שאין להם שום סיכוי לצאת ממנו, וככל שהם רוצים לברוח הם לא מסוגלים, כי לפרעה יש הרבה כוחות ולמי שרוצה לצאת ממצרים, משליטת פרעה אין כלום, הם הבינו שחוץ מצעקה אין להם מה לעשות. ובזה שפרעה מראה להם עד כמה הוא חזק, ויכול לתפוס אותם ולעשות איתם מה שהוא רוצה, הוא לא משאיר להם שום פתח, אלא רק לצעוק לבורא.
ולכן "פרעה הקריב", פרעה קירב את העם ישראל לבורא, כי אין לאן לברוח. אנחנו צריכים להבין שההתפתחות שלנו צריכה להביא אותנו למצב שאין לנו לאן לברוח, ואז אנחנו פונים לאותו כוח יחידי שאנחנו רואים שרק הוא שולט בכל המציאות, וצועקים אליו "הצילו", והוא עושה את כל הדברים מצידו כדי שנגיע למצב כזה ונצעק "הצילו".
שאלה: בכל אופן הזוהר מדגיש את העניין שנאמר הקריב ולא קרב. למילה "הקריב" יש הקשר מאוד מסוים, לָמה נאמר הקריב ולא קרב?
כי הוא גרם לזה, אבל לא שהוא עשה את זה בצורה ברורה, אלא הכול מאחרי הקלעים.
תלמיד: אני מתכוון לזה שהמילה "הקריב" היא בהקשר של להקריב קורבן, להבדיל מהמילה "קרב" שמשמעותה לקרב.
המילה "קורבן" היא גם מהמילה קרוב, על ידו האדם מתקרב לבורא.
תלמיד: אבל קורבן גם כולל את העניין של מוות, ובמילה לקרב אין את העניין הזה של מוות.
לא, זה לא העיקר בקורבן, וזה גם עניין יחסי, קורבן יכול להיות לא על ידי המוות. על אף שאנחנו מדברים על הרצון לקבל שהוא מת, שאדם רוצה שהוא ימות, ואז בשבילו הוא כקורבן שעל ידו, על ידי הפעולה הזאת הוא מתקרב.
תלמיד: התייחסתי לזה, כי הוא מתייחס לזה שהוא בוחר במילה "הקריב" ולא במילה "קרב".
כן. כתוב פרעה הקריב, ולא כתוב ופרעה קרב.
תלמיד: זה נשמע כפעולה שלילית, כי על פניו המילה להקריב היא לא חיובית.
אני מעדיף שנעבור על הקטעים האלו ואז ניכנס לרוח שלהם ונבין יותר על מה מדובר.
שאלה: האם הפחד שבו ישראל היו זה פחד אגואיסטי? הם פוחדים לברוח מסיבות אישיות, אגואיסטיות, או שזה פחד או יראה מלא לעשות נחת רוח לבורא? על איזה סוג של פחד מדובר בקטע מספר 67?
מדובר על זה שהם מפחדים להישאר ברצון לקבל על מנת לקבל, כי רואים את הרצון לקבל ששולט עליהם כמוות, זה נקרא "שליטת פרעה", והם חייבים לצאת מזה, הם לא יכולים יותר לסבול את שליטת האגו עליהם, ולכן כמו ש"ויאנחו בני ישראל מעבודה"1, כך "ויצעקו". עד מתי יצעקו? עד שהצעקה שלהם מגיעה לפרעה. על ידי מה הם מגיעים לצעקה הנכונה? כי הם רואים שמגיעים אליהם גלים שרוצים להטביע אותם, והם ימותו או מהגלים או מאבני הקלע, וכך הם מגיעים לצעקה הנכונה, ואז פרעה מקריב. זאת אומרת, פרעה בעצם עובד יחד איתם. הוא עבד של ה', של הבורא, והוא עושה הכול כדי לקרב את ישראל לתשובה, לכך שירצו שישלוט עליהם כוח להשפיע.
שאלה: אבל בשלב הזה אנחנו עוד לא נכנסים למלחמה עם פרעה?
לא, אנחנו בכלל לא נכנסים למלחמה. אנחנו צריכים רק לברר מהי המלחמה. למלחמה נכנס הבורא.
תלמיד: למה אנחנו דווקא בורחים ולא נכנסים למלחמה עמו?
כי אין לנו כוח להתמודד עם פרעה. פרעה זה האגו שלנו, ואם האגו שלנו מתגלה בנו בכל כוחו, איך שהבורא ברא אותו, אנחנו לא מסוגלים להתמודד עימו. ואז יוצא שאנחנו רק רוצים שהבורא יילחם עימו ויתקן אותו וייקח אותו ולנו אין שום כוח של תיקון.
שאלה: פרעה ביחס אלינו, כלפי הקבוצה הקבלית, העשירייה, לא תמיד היה האויב שלנו. כשירדנו למצרים הוא היה כביכול הצד הטוב, ורק אחר כך אנחנו משנים את היחס שלנו כלפיו. אז איך באמת להגדיר אותו בצורה נכונה בעבודה שלנו?
למצוא את פרעה בעבודה שלנו בצורה נכונה זה אומר לראות אותו ככוח של הבורא שעובד בדיוק כמו שצריך בשביל לכוון אותנו לגמר התיקון. אנחנו לא יכולים לנוע על רגל אחת, רק על שתי רגליים מנוגדות זו לזו, ולכן אנחנו צריכים גם את פרעה.
תלמיד: אנחנו פשוט כל פעם מתקדמים כלפי החיבור שלנו, אפילו עכשיו בשיעור אני משתדל לחשוב על החברים שלי ואיכשהו להתכוונן לכיוון הזה. האם אני צריך בכל רגע ורגע חוץ מהתנועה שלי אל החיבור, גם למצוא את פרעה, איפה מפריע משהו לחיבור הזה או שאני פשוט מכוון את עצמי כלפי החיבור וזהו?
אתה מכוון את עצמך כלפי החיבור אבל עם זאת אתה מרגיש את כוח ההתנגדות נגד החיבור, והכוח הזה נקרא פרעה. אבל בצורה כזאת הכוח הזה עוזר לך, הוא מראה לך איפה עוד אתה יכול להיתקן ולהגביר את כוח החיבור.
שאלה: מה ההבדל בין שני הפחדים, בין הפחד שדוחף אותנו מאחור, החיצים של פרעה והצבא שלו, ובין הפחד והיראה מהגלים שעומדים מלפנינו?
אנחנו עוד נלמד על כל מיני הפרעות, סוגי פחדים. לפי הרפואה, לפי הפסיכולוגיה, יש לנו בסביבות תשע מאות סוגי פחדים. זה לא חשוב, אנחנו נלמד את זה.
שאלה: האם אפשר לומר שכלי הנשק שמדובר עליהם בקטע מספר 67, אבני קלע וחיצים, אלו תענוגים בתוך הרצון לקבל?
לא. אני מבקש, תלמדו מה שאנחנו קוראים. לא צריכים יותר. אתם כבר מתחילים להתפזר לכל מיני כיוונים שרק ייקחו אותנו להבנה לא נכונה, לבלבול.
שאלה: שמעתי שאמרת שעלינו לא לעזוב את הבורא איך אנחנו עושים את זה?
כשאנחנו כל הזמן משאירים בתוכנו כוונה, שיש כוח אחד שהוא שולט על הכול, ש"אין עוד מלבדו".
תלמיד: אבל אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות את זה.
מה זה לא יכולים? משתדלים.
תלמיד: בלי החברה.
משתדלים הכוונה שאנחנו מחזיקים את המחשבה הזאת ומבקשים מהבורא שלא יבלבל אותנו, שייתן לנו הרגשה יותר ברורה שהוא נמצא והוא היחיד ששולט במציאות.
תלמיד: וזו דרך המחשבה על החיבור הבא עם החברים, או מה שלמדנו?
כן.
תלמיד: להיתכלל.
נכון.
קריין: 68. כותב בעל הסולם.
"הנחש כפף לרישא ומחי בזנביה [הנחש כופף ראשו וּמַכֵּה בזנבו]. היינו, שלפעמים הוא נותן לאדם, שיקבל עליו את עול האמונה, שהוא בחינת למעלה מהדעת. שזה הוא ענין "כפיף לרישא", אבל מחי "בזנביה". בזנביה, אפשר לפרש, בסופו. שמה שכף לרישא, היה בכדי שבסופו יקבל בעמ"נ לקבל. זאת אומרת, מה שנתן לו מקודם רשות לקבל עליו את האמונה, היה בכדי שאח"כ יקח הכל לרשותו. כי הקליפה יודעת, שאין מקום לקבל שפע, אלא על ידי הקדושה."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
שאלה: הקטע הזה לא מספיק ברור, איך כל פעם כשאתה מתגבר על עצמך ומשתוקק לחיבור עם החברים, לעשות כך שאחר כך פרעה לא ייקח את זה ממך לעצמו? כי תמיד אחר כך אתה מתחיל לחשוב, "כל הכבוד לי איך אני השגתי את הכול". אז איך לעשות את זה שפרעה לא ייקח את כל התוצאות לעצמו?
צריך להיות בקשר עם החברים, אז הם יעזרו לך. בכל מקרה יבואו לך מחשבות כאלה, רק כשהחברים יוכלו לבוא לעזרה, ואז ברצון המחובר שלהם להתחבר, הם יכולים לבטל את הרצון האגואיסטי שלך שהבורא בכוונה מעורר בך.
תלמיד: מה זה אומר ברצון המשותף שלהם לחיבור, הם מנטרלים את הרצון שלי?
הם יחשבו שאתם כולכם תתחברו, ואתם תעבדו בקבוצה על החיבור הכללי, לכן אתם תעמידו את עצמכם כנגד ההפרעות שהבורא מביא לכם, הפרעות שנקראות פרעה.
תלמיד: אז מה זה החלקים בעבודה שלנו, שהוא מתחיל מהראש ואחר כך מכה בזנבו?
נלמד את זה יותר מאוחר, לא הכול בבת אחת. זו התחלה והסוף של העבודה. בכל פעם מתחיל בראש ונגמר בזנב.
תלמיד: זה צריך להיות בכל מדרגה של עבודה שלנו?
כן, בכל מדרגה ותראה שכל זה יתגלה.
שאלה: איך הוא יכול להגיע לאמונה אם מהתחלה הכוונה שלו אחרת?
בינתיים לא כתוב פה על זה, לכן אל תקפוץ. בגלל שהאדם עושה מאמצים, לאט לאט בעקבות זה מגיע אליו כוח האמונה.
שאלה: מהו הכוח שחסר, כדי שפרעה יביא את העשירייה לצעקה אמיתית לבורא?
זה כשהעשירייה בעצם מלכתחילה רוצה להגיע לזה ומתחילה לעבוד. משתתפת בשיעורים, באסיפות כמו שהרב"ש כותב, בכל הדברים. ואז כתוצאה מזה הם מגיעים למצב שכבר מתחילים לראות את הקלקולים בדרך ועל ידי התיקונים של הקלקולים האלה הם מתקדמים. אפשר להתקדם בדרך רק על ידי שמתגלים הקלקולים ואנחנו מתקנים אותם.
שאלה: העבודה של הנחש היא עבודה שהראש והזנב נמצאים באותו גובה, זאת אומרת אין פנייה כלפי העליון וזה רק במישור של עצמו. לכן כל פעם שהוא מכוון כאילו בעל מנת להשפיע, זה יוצא על מנת לקבל?
כן.
שאלה: כתוב "כי הקליפה יודעת, שאין מקום לקבל שפע, אלא על ידי הקדושה." איך אנחנו מקדשים כל פעולה?
אנחנו מתגברים על ידי החיבור בינינו. קודם כל בשביל מה הכול נעשה? נעשה כדי לדחוף אותנו לחיבור. אז אנחנו צריכים להשתדל להתחבר ולמצוא בחיבור שלנו כוחות שאיתם אנחנו יכולים לעשות כל פעם צעד אחד קדימה. זו העבודה שלנו.
תלמיד: אז כל פעם שאנחנו מגיעים כאילו לעשירייה, זה צעד שאנחנו מתחילים איזה קדושה?
כן, ודאי.
שאלה: מה עוזר לאדם להצדיק את הבורא ולהרגיש שהוא הרשע?
אדם מלכתחילה שומע וקורא ולומד שחיבור זה דבר הכרחי, שמי שנמשך לחיבור נקרא צדיק, ומי שמפריע לחיבור נקרא רשע. אז כל הבעיה של האדם זה מתוך ההגדרות האלה, לקבוע אותן בפועל, בחיים שלו ביום יום, וזה מה שהוא עושה על ידי חברה והלימוד.
תלמיד: אנחנו עוזרים אחד לשני על ידי דוגמה וזה כוח מאוד חשוב. כי אם אני בא בצורה ישירה לחבר ומראה לו איזו בעיה שאני רואה אצלו, אז לרוב זה מרחיק אותו כי אין לו הכנה לזה. מצד שני שנותנים דוגמא היא לא גם לא בהשתוות הצורה עם העשירייה לפעמים, זאת אומרת אם אדם הוא נותן דוגמה מסוימת הוא יכול לקבל גאווה ואפילו להתרחק מהעשירייה. איך לתת דוגמה ובכל זאת להישאר בחיבור עם העשירייה ולקדם אותה ולא להתרחק בעצמך?
זו כל העבודה שלנו, אנחנו רוצים לחבר את כולם לעשירייה ולהתקרב זה אל זה מפני שאף אחד לא יכול לעשות צעד אחד קדימה בלי עזרה, בלי תמיכה, בלי האחרים, זה התיקון שלנו, זו הדרך שלנו. אני אולי לא מבין את השאלה.
תלמיד: אני אשאל אחרת. בהתבסס על השאלה הראשונה, איך אדם יכול לקבל על עצמו את הדוגמה הטובה כשהוא מרגיש בעצמו, שהוא מתקשה, שהוא מזדהה עם הפרעה שלו, שהוא מזדהה עם הרצון לקבל שלו, איך הוא יכול לקבל דוגמה בצורה נכונה, הוא הרי דוחה את כל הדוגמאות הטובות?
אני בכל זאת לא כל כך מבין. אדם שומע שהוא צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, יש לו רשימות חזקות מזה מפני שיש לו נקודה שבלב. הוא מגיע לחכמת הקבלה, הוא נכלל בקבוצה שכולה מסכימה לזה שצריך להגיע להשפעה הדדית, לחיבור הדדי ועל ידי זה אנחנו משתווים ומתקרבים לבורא.
תלמיד: וכשאנחנו מתחילים להידחס אחד לשני, כמו שקורה לנו בעשיריות, אנחנו מתחילים להיות מושפעים ולהרגיש לחץ אחד מהשני. והלחץ הזה, אם אין בתוכנו הכנה מרחיק אותנו אחד מהשני ולא עוזר לנו להתחבר, אנחנו לא מצליחים להתעלות מהלחץ הזה למשהו טוב אלא הוא כאילו עדיין דוחף אותנו החוצה, מרחיק אותנו?
יכול להיות, אבל זה נגמר אחר כך. זה מהר מאוד נגמר, אדם מבין שבכל זאת בלי ההשפעה של החברה הוא לא יתקדם, אז אין לו לאן לברוח.
שאלה: הקליפה מאוד אינטליגנטית, אז אני אומר לעצמי, "אני לא אכנס איתה לוויכוחים", ואני ממשיך. ואם זה ממשיך אז אני אומר לה "כן את צודקת אבל אני רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת". זה הבירור ראשון?
כן.
תלמיד: עוד דבר, יש לי תפיסה שבעצם כל המצבים בקבוצה הם סוג הכנה של בטון, זאת אומרת מצבים ובעצם כשאנחנו בונים משהו עם הבטון אנחנו רוצים שהמים יתנדפו ממנו, אבל בלי המים אנחנו לא יכולים ליצור את הבטון. האם אני יכול להחזיק את התפיסה הזאת שהבורא הוא זה שיוציא המים, אבל כל המצבים הטובים, הרעים, כולם בשביל להכין, את הבטון?
שיהיה כך בינתיים.
שאלה: איזו מין השפעה יש לאדם במצרים אם הקליפה גונבת ממנו הכול?
אתם חושבים שהקליפה נגדנו, שפרעה נגדנו, שכל הכוחות, יש עשרות ומאות ואלפים, שהם כולם נגדנו. זה לא כנגדנו, זה כדי שאנחנו נמצא את המציאות הנכונה שלנו בדיוק במרכז הבריאה, שאנחנו נוכל לספוג כל הכוחות שיש בבריאה בצורה נכונה בנו, והכול כמו שכתוב "הכול ברא ה' למענהו", זאת אומרת לטובה ולחיבור ולתיקון הסופי. לכן זה שאנחנו אומרים עם זה לא וזה אני שונא וזה לא רוצה, זה בינתיים, יבוא הזמן שיתעוררו הכוחות הרעים ביותר ואנחנו נהפוך את כל החושך לאור.
תלמיד: למעשה אתה אומר, שגם בקליפה אנחנו נלמד להשתמש?
ודאי. מה זה נקרא לקבל על מנת להשפיע? שאני משתמש בכוח הקבלה, שהוא מלכתחילה קליפה ואסור לי להשתמש בו. ועכשיו מפני שרכשתי את קומת החסדים, אז אני יכול להשתמש גם עם הרצון לקבל שהיה על מנת לקבל ועכשיו הוא יתוקן על מנת להשפיע.
שאלה: איך אנחנו יכולים למנוע מהנחש לנצל גם את הדרך הרוחנית שלנו, אולי אנחנו צריכים לדמיין שאנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא מעבר לכל מה שהנחש עושה?
תנסה לעשות כל מיני סיבובים כמו הנחש, ותראה על ידי מה אתה מתקדם, איזה שאלות וקושיות אתה פותר על ידי יחס כזה או יחס אחר. תלמד, העיקר לא לשבת בטל.
שאלה: פרעה נתן מראש רשות לקבל את האמונה ואחר כך הוא לוקח את הכול לרשותו, האם אז יש בחירה לאדם? זאת אומרת אם האדם מזהה שהאגו משתלט עליו והוא לא רוצה להסכים עם זה, האם הבחירה היחידה שהיא הסביבה ולהתפלל לבורא זאת הדרך שלנו, אבל איפה המקום שהאדם אומר אני לא מסכים שהאגו ישתלט עלי או אני נלחם בזה שהאגו לא ישתלט עלי?
זה בתוך האדם.
תלמיד: האדם מזהה שהוא נופל לאגו?
כן.
שאלה: כשאנחנו מגיעים לרמת הקבלה לעצמנו זה מרגיש שאני רוצה להישאר בקבלה ולהחזיק בה, מה עלי לעשות כדי לצאת ממנה?
להידבק בחברות ושָם לחפש את הפתרון בחיבור איתן, זה מה שאני ממליץ לעשות. אם לא יודעים מה לעשות, אם לא יודעים מהי התשובה, תדבקו במרכז העשירייה ושם תמצאו את התשובה, או בטוח לפחות תעשו צעד אחד נכון קדימה.
שאלה: עדיין לא ברור איך האדם יכול להשתמש בקליפה. נניח ויש לו דחייה לחיבור, איך הוא משתמש בזה כדי להתחבר?
נכון, יש דחייה מהחיבור, והאדם לא יודע מה לעשות - תפילה, תפילה עם החברים.
תלמיד: זה אומר שהוא משתמש בקליפה שלו כדי לפנות לבורא שיעזור לו?
מה זה בקליפה שלו? הוא משתמש בזה שהוא נדחה מהחיבור אבל הולך לחברים, לכן אנחנו מורכבים מגוף ונשמה. ולכן הוא צריך לעזור לחברים, להידבק בהם ככל שאפשר ולהתפלל יחד איתם שהבורא יעלה אותם למעלה מההפרעה שהם מרגישים עכשיו.
תלמיד: ואז זה אומר שהוא השתמש בקליפה?
אני לא חושב שכך כדאי לומר. אבל אפילו אם הוא היה משתמש בקליפה וזה היה עוזר לו, אז למה לא, לפני שאנחנו מגיעים לפרי אנחנו צריכים לקלף את הקליפה, אנחנו משתמשים בקליפה.
תלמיד: אז מה זאת אומרת שהאדם בא לחיבור עם החברים והוא מקלף את עצמו?
שאני מגיע עם החברים ואני מוכן להוריד מעצמי את כל הרצונות האגואיסטים כלפיהם, זה נקרא שאני מקלף את עצמי כלפיהם.
קריין: 69, כותב בעל הסולם.
"וזה פירוש, שפרעה הקריב. שדרשו, שהקריב את ישראל לתשובה." איך זה יכול להיות שפרעה יעשה את זה? כבר הייתה לנו שאלה כזאת "וזה היה בכוונה תחילה, כדי שאח"כ יקח מהם הכל לרשותו. וזהו שכתב האר"י ז"ל, שפרעה היה יונק כל השפע, שהיה יורד לתחתונים, היה יונק מבחינת עורף ומצד הגרון, שהוא בחינת רישא דגופא [תחילת הגוף], שהיה לוקח הכל בכלי קבלה שלו."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
פרעה עובד בצורה כזאת שהוא כאילו הכי גרוע במה שיש במציאות, אבל בזה שהוא משחק בתפקיד הזה, הוא מקריב את האדם לבורא. לכן יש לנו עזר כנגדו שנקרא יצר הרע או פרעה, כמו שכתוב "פרעה הקריב".
שאלה: האם מדובר בקטע על פרעה שהוא הרצון לרוחניות בעל מנת לקבל?
כן, ודאי. פרעה רוצה לקבל על מנת לקבל את הגילוי הבורא אליו.
תלמיד: והוא גם זה שדוחף אותנו אליו.
בצורה אחרת כן, הוא גם עוזר לנו להגיע לבורא.
שאלה: הרצון לבלוע את הכול, לדעת את הכול?
נכון, בסוף אנחנו מגיעים לגילוי הבורא.
קריין: קטע מספר 70, כותב בעל הסולם.
"אם האדם המשיך איזה הארה, ואין בידו להחזיקה בקביעות, מטעם שהכלים שלו עדיין לא נקיים, שיהיו מתאימים להאור, היינו שהאדם יקבל זה בכלים דהשפעה, כדוגמת האור הבא מצד המשפיע, לכן ההארה מוכרח להסתלק ממנו.
ואז ההארה הזו נופלת לידי הס"א. וכך הוא כמה פעמים. היינו שהאדם ממשיך ואח"כ מסתלק ממנו. לכן מתרבה ההארות בים דס"א. וזהו עד שנתמלאה סאתה. זאת אומרת, לאחר שהאדם מגלה את כל מדת היגיעה, שיש בידו לגלות, אז הס"א נותנת לו בחזרה את כל מה שלקחה לרשותה, בסוד "חיל בלע ויקיאנו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ה. "בענין החיות דקדושה")
אנחנו רואים בהתחלה שהסטרא אחרא לא נותנת לאדם להיכנס, להתקרב לקדושה בכלל. אחר כך, כשהוא בכל זאת מתקרב לקדושה הסטרא אחרא בולעת את כל ההישגים שלו ואת כל היגיעות שלו כל עוד הוא לא מגיע למידה השלמה. וכשהוא מגיע למידה שלמה, אז הסטרא אחרא מחזירה לו את כול מה שהיא שמרה אצלה, את כל ההישגים של האדם.
זאת אומרת, סטרא אחרא היא עזר כנגדו, תראו מה היא עושה, כמה היא יכולה לעשות. עלינו להבין שאם לא הסטרא אחרא מי היה שומר לנו את מה שאנחנו פה ושם היינו מרוויחים על מנת להשפיע? הכול סטרא אחרא עוזרת לנו. אסור לנו להגיד על הבריאה שיש בה משהו מיותר, שיש בה איזו הפרעה, אלא רק ללמוד איך להשתמש בכל כוח בצורה הנכונה.
שאלה: אתמול קראנו את הקטע הזה בעשירייה והתחלנו לדון במה שונה הסטרא אחרא מפרעה ולא הגענו למסקנה משותפת. האם זה שני חלקים של אותו אחד או שני חלקים שונים לגמרי?
יש לנו את האגו, הוא מתפרק להרבה מאוד חלקים, אנחנו מתקנים אותו בהדרגה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בכוונה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה מה שאנחנו עושים.
תלמיד: אז במה שונה פרעה מסטרא אחרא?
הוא לא שונה, פרעה זו הגדרה כללית, כוח כללי, מרכז. וסטרא אחרא בכללי יש לה הרבה כוחות פרטיים שמתגלים, שמתבטאים בצורה כזאת ופועלים על מנת לקבל, כלומר כנגד הבורא.
שאלה: המצב שפרעה מאחורינו ולפנינו הים הסוער הוא אותו מצב שמלאה הסאה והסטרא אחרא מוכנה להחזיר את כל מה שהיא לקחה קודם?
כן, בעיקרון זו הנקודה הקריטית ביותר שנקראת "שירה לים" כשהם התחילו להתפלל לה' ולצעוק או שיש "שירת הים" שהם מהללים את הבורא, תודה שהצלת אותנו וכן הלאה.
שאלה: מה זאת אומרת המידה המלאה של המאמצים בעשירייה, אנחנו צריכות להרגיש את זה יחד או כל אחת לבד?
מידה שלמה של יגיעה בעשירייה זו הפעולה אחרונה לפני גמר תיקון.
תלמידה: וכדי להגיע לכך עלינו להתייאש יחד בעשירייה או כל אחת מגיעה לייאוש שלה?
רק ביחד. כל פעולה בעשירייה אם היא לא ביחד זו לא פעולה, זה אפס. כלומר, זה לא אפס, כי גם זה מביא אתכן לאכזבה, להכרה איך צריך לפעול.
שאלה: אתה מדבר על הקליפה ועל הפרעה בכזאת התפעלות, ועם זאת כשפרעה שולט על האדם הוא חווה רגשות של בושה, פחד על השליטה הזאת. אמרת עכשיו שצריך כל פעם להשתמש נכון בכוח הקליפה, איך לעשות את זה נכון?
זה מקביל, כשאנחנו משתמשים בתכונות הטובות והרעות שלנו, כך אנחנו צריכים גם להעריך את החלק הרע ואת החלק הטוב, עוזרים לנו.
תלמיד: זה שפרעה כל הזמן משתלט על האדם, איך זה עוזר לאדם?
בזה שהאגו שלנו חזר ותמיד מתגבר עלינו. זה מגדל בנו דחייה, שנאה, עד שאנחנו מתחילים לצעוק ולדרוש שיחליפו את פרעה או שאנחנו פשוט בורחים ממנו.
תלמיד: וכשהנחש מכופף את ראשו, איך אפשר להחזיק את הידיים של החברות ולא להיכנע לשליטה של הפרעה?
איך לעשות זאת? מתוך הרגשות שלך, אחרת לא תוכלי להינצל.
שאלה: מה זה אומר לדעת לשלוט נכון בכוחות הסטרא אחרא?
לשלוט בכוחות של הפחד, זה כשהאדם מפחד. אבל תלוי אבל ממה הוא מפחד, האגו שלנו תמיד מפחד ממשהו, אבל החשוב הוא ממה הוא מפחד, מה הדבר העליון יותר. אז הדבר שצריך להיות עליון ביותר צריכה להיות השאלה, האם אני באמת מביא הנאה לבורא או לא בקיום שלי? האדם צריך לשאוף כל הזמן לענות על השאלה הזאת.
שאלה: במי תלויה מהירות התמלאות הסאה, המאמצים, בבורא או באדם?
זה תלוי באדם.
שאלה: מה ההבדל בין לתפוס את הנחש בזנבו או בראשו?
עוד נלמד את זה, לא צריך לקפוץ.
שאלה: מאיפה מגיעה התכונה שמושכת את האור?
האגו שלנו מושך את האור, כי הם מנוגדים, הפוכים.
תלמיד: במה ההבדל אם האגו מושך את האור, הרי גם בסטרא אחרא יש אגואיזם שלוקח את הכול?
זה לא חשוב, קודם הוא מושך אותו אחרי זה נכנס בתוכו.
תלמיד: את כל זה עושה האגו, האגואיזם?
כן.
תלמיד: ומהו האור האמיתי שעלינו למשוך?
זה אור שאנחנו מקבלים בתוך הרצונות להשפיע שלנו, בכוונה שלנו להשפיע, באור חוזר.
תלמיד: האם זה משהו שונה, אחר, שאני עדיין לא מרגיש אותו?
כן, זה בתכונת ההשפעה שתצא מאיתנו.
תלמיד: ומה המשמעות בכך שאני מושך את האור עם האגואיזם שלי?
כדי שתקבל על מנת להשפיע ובזה תהיה דומה לבורא.
תלמיד: איך זה קורה? האם זה תלוי בתדירות או באיכות הפעולה?
זה תלוי בתדירות הכוונה.
שאלה: איזה סוג של שליטה אנחנו צריכים שיהיה בידינו, אם אנחנו מאמינים שהבורא שולט בכל? במה אנחנו בכלל יכולים לשלוט?
אנחנו יכולים לשלוט בפנייה שלנו לבורא וביחס שלנו לחברים. לפי המשפט "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זאת אומרת, מה שאנחנו יכולים לעשות זה להשפיע על החברים בעשירייה ויחד איתם לבורא. זה סך כל הדרך בה אנחנו יכולים להשפיע. להראות את עצמנו, להפעיל, לאחוז בזה. רק בצורה כזאת, ממני לחברים ועם החברים יחד לבורא.
שאלה: אמרת שהבורא הוא זה שנלחם עם "פרעה", האם המלחמה הזאת מסתכמת בכך שהבורא עונה לשאלות פרעה?
לא בהכרח, אבל הוא יודע מה לעשות עם "פרעה", לכן כתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו".
קריין: קטע מס' 71.
"את כל מה שהס"א קבלה הכל לרשותה, היה רק בתור פקדון. היינו שכל זמן שיש לה שליטה על האדם, וענין השליטה שיש לה, הוא הכל בכדי שיהיה מקום להאדם, לברר את הכלי קבלה שלו, ולהכניסם להקדושה. זאת אומרת, אם היא לא היתה שולטת על האדם, אז היה האדם מסתפק במועט. ואז כל הכלי קבלה של האדם היו נשארים בפרודא.
והאדם, אף פעם לא היה ביכולתו לקבץ את הכלים השייכים לשורש נשמתו, ולהכניסם לקדושה, ולהמשיך את האור השייך אליו. לכן זהו תיקון, שכל פעם שהוא ממשיך, ממשיך משהו, ויש לו ירידה, הוא מוכרח עוד הפעם להתחיל מחדש, היינו בירורים חדשים. ומהעבר, מה שהיה לו, נפלו לס"א, והיא מחזיקה זה ברשותה בתור פקדון. כלומר ואח"כ האדם מקבל ממנה את כל, מה שהיא קבלה ממנו כל הזמן."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ה. "בענין החיות דקדושה")
זאת אומרת שהסטרא אחרא עובדת כאן כאיזה סוג של מחסן, שכל הזמן מקבלת מאיתנו עוד ועוד הישגים רוחניים קטנים שלנו ומחזיקה אותם אצלה, זה נקרא "בים של סטרא אחרא", ובסופו של דבר כשאנחנו מסיימים את התיקונים היא מחזירה לנו את הכל ואומרת, "קחו את זה". ואז אנחנו מקבלים את כל הכלים עם כל האורות ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לגמר התיקון.
זאת אומרת, אפשר לראות עד כמה הסטרא אחרא בעצם בנויה כך, שבלעדיה לא יכולים להגיע לגמר התיקון. ועד גמר התיקון סטרא אחרא כל הזמן גדלה עוד ועוד. אנחנו מנפחים אותה בזה שכל הזמן אנחנו מקבלים על מנת להשפיע וזה נשאר בכל זאת בכלים דקבלה, בסטרא אחרא.
אנחנו עוד נלמד את הדבר הזה. מאוד מעניין שזה גם מאוד מבלבל אנשים אבל זה הכרחי שיהיה כך כדי שבסופו של דבר נוכל להוציא ממנה את כל החלקים שקיבלה מאיתנו לרשותה, ואחר כך אפשר יהיה לקבל את הכל ביחד, בבת אחת.
שאלה: כשהאור ממלא את הכלי הוא משאיר רושם, ואחר כך האור מסתלק ומשאיר חלל ריק. האם דרך התנועה הזו של מילוי והתרוקנות של הכלי אנחנו מגיעים לבנות חיסרון?
נכון, הכול קורה בתוך הכלי. כלי מתרוקן, כלי מתמלא, אנחנו מרגישים את החלק הריק, מרגישים את החלק שמתמלא וכך לאט לאט אנחנו הולכים ומתקדמים לתיקונים, למילויים.
שאלה: על כל החושים שלנו יש כבכול פילטר של אגו, זאת אומרת שגם את האגו אני רואה מתוך האגו. האם יש בכלל אפשרות שבאמת נוכל להסתכל על זה מחוץ לאגו?
אי אפשר להסתכל מחוץ לאגו, בינתיים אין לך כלים דהשפעה.
שאלה: אז איך אנחנו מגדלים איזשהו מקום שהוא מחוץ לאגו, שבאמת יכול לשפוט את האגו, לשנוא את האגו?
בזה שמשתוקקים לעבוד עם החברות. שעם החברות את נמשכת ללמוד, לעבוד, לעשות פעולות, אז בכל הדברים האלה כבר יש בהם משהו מהשפעה, מחיבור למעלה מהאגו, ובזה את כבר מתחילה למלא את הכלים דקדושה. במשהו, באורות קטנים מאוד, אבל בכל זאת ככה זה קורה.
שאלה: אנחנו עובדות עם החברות, ובאמת עושות כל מה שאפשר במסגרת הזמן והיכולות. וודאי שאפשר לעשות יותר אבל האם קיימת עוד דרך להגביר את זה?
תנסי לאהוב יותר את החברות.
שאלה: מה אני צריכה לאהוב בהם בדיוק?
יש לך ילדים, את אוהבת אותם?
תלמידה: ברור.
אז שכך גם יהיה לך ברור כלפי החברות. מה הבעיה?
תלמידה: זו בעיה, הלוואי שזו לא הייתה בעיה. הלוואי והייתי מרגישה אליהם שייכות ואחריות.
אז את צריכה להגיע לזה עם החברות, לדבר על זה, להתפלל לבורא, וכך אתן תשקיעו בזה כוחות ותקבלו את כוח האהבה, חיבור. ואז בכוח החיבור הזה תתחילו להרגיש את הבורא בצורה מוגברת, גדולה, אמיתית יותר. במידה ויהיה לך רצון לקרבת החברות, בזה יהיה לך כבר רצון אלטרואיסטי לקרבת הבורא. אלטרואיסטי, לא אגואיסטי.
תנסי.
תלמיד: כל התפיסה של הסאה של יגיעה שצריכה להתמלא, לא ממש ברור.
זה יתברר אחר כך.
תלמיד: אני רוצה להבין מה זה אומר שמידה של סאה צריכה להתייגע. אנחנו לומדים שיגיעה היא השכר, שאנחנו כל הזמן צריכים להתייגע, כל הזמן רק בגירומין, בתוספת, לחפש עוד ועוד מקומות להתייגע. מה צריך להתמלא בדיוק?
צריך להתמלא הרצון לקבל להשפיע לבורא.
תלמיד: לא הבנתי את זה.
שיש לך רצון לקבל, ואתה רוצה להפוך אותו לרצון להשפיע לבורא, שהוא מתמלא במידה ואתה כן יכול לגלות את הבורא.
תלמיד: אז מתייגעים בשביל הדבר הזה, וזה מפתח כלים וצורך לעזרת הבורא וכן הלאה?
כן.
שאלה: אז מה בדיוק פתאום צריך להתמלא ולהיעצר? מה הכוונה שפתאום מקבלים את כל הפיקדון הזה מהסטרא אחרא. מה זה אומר?
היה לך רצון לקבל, ובתוך הרצון לקבל קיבלת איזה מילוי, שגדל בך. אחר כך, לפי תוכנית הבריאה, הרצון הזה התחיל להשתנות, הוא רוצה לקבל יותר. לא נותנים לו, ומסבירים לו ש"יותר מזה אתה יכול לקבל רק בכלים אחרים, בעל מנת להשפיע". אז אנחנו צריכים להפוך את הרצון לקבל הזה לקבלה על מנת להשפיע, ובזה אנחנו עוסקים. לכן החכמה שלנו נקראת "חכמת הקבלה".
תלמיד: כן, זאת אומרת היגיעה היא מחויבת שתגדל יותר ויותר.
הרצון לקבל גדל.
תלמיד: אז אצל כל אחד היגיעה גדלה ומתגברת, נכון?
כן.
תלמיד: אז מה בדיוק צריך להתמלא?
הכלי הזה, הרצון לקבל. שאתה רוצה למלאות במקום עצמך עכשיו את הבורא או את החברים, הוא צריך להתמלאות. יש עליך גבול, עד כמה שיכולת לקבל לבד קיבלת, נניח בקבוק עם מוצץ, עכשיו אומרים לך, אם אתה רוצה לקבל יותר, תקבל את זה בתנאי שאתה מוסר את זה לחברים ואתם מקבלים משם יחד. ואתה רוצה למלא אותם, לא סתם שהם לוקחים ממך בכוח, אז אתה צריך לתקן את עצמך ולהגיע למצב שאתה נותן להם, מוסר להם, מקבל יחד איתם בכלי אחד. בצורה כזאת, בתנאי הזה נותנים לך למלא את הכלי שלך החדש, את הכלי המשותף.
תלמיד: אז נקודת ההיפוך היא שהמידה של היגיעה הפרטית מסתיימת, מתמלאת וזה הופך רק ליגיעה משותפת?
כן.
שאלה: ענית פה למישהו שאנחנו שולטים בפנייה לבורא. מה הכוונה שאנחנו שולטים בפנייה לבורא?
אנחנו שולטים בפנייה לבורא, שזה תלוי בנו לפנות לבורא או לא. אולי זה התכוונתי.
שאלה: זה תלוי בנו לפנות לבורא או לא?
כן, זה תלוי בנו.
שאלה: פה דיברנו איך מתוך האגו אנחנו שונאים את האגו? איך זה אפשרי בכלל?
אני לא יכול להגיד, איפה היתה שם הדוגמה הזאת, אבל יש התנגשות בין הרצונות וצריכים לבחור מה יותר חשוב.
שאלה: כל המצבים שאנחנו עוברים בכנסים, חגים, תמיד יש את המצבים שאנחנו נעזרים בכוח האמונה של רב כדי לצאת, ולהתקדם, להמשיך הלאה. כוח האמונה של העשירייה, איך אנחנו אמורים להפוך להיות עצמאים אבל להשתמש בכוח הזה נכון. גם כשאנחנו עושים בירור בינינו בעשירייה בשביל להשתכנע שהמצב באמת עבר תיקון אנחנו פתאום שומעים את הבירור הזה, המצבים האלה עוברים את הבירור בשיעורים הבאים. בבוקר אנחנו יושבים ופתאום קולטים שעברנו את המצב והיה בירור מול הרב בשיעור ואז באמת מבינים שעברנו את התיקון. אבל עדיין אנחנו נעזרים בכוח האמונה שלך. מהו כוח אמונה של עשירייה, שאמת אנחנו יודעים שעברנו את השלב של התיקון וממשיכים הלאה?
האמת זה לא פשוט להסביר, אבל אמונת רבו אנחנו צריכים ללמוד אולי, כמו שכבר קראנו לא פעם, אמונת רבו, מהו השיעור באמונת רבו2. זה כוח מיוחד, שהבורא נותן אם אנחנו משתדלים להיות דבוקים דרך החברים בכל זאת במורה, בבורא. הכול בכל זאת זה קורה אך ורק מאהבת הבריות לאהבת הבורא, זאת אומרת מפרט לכלל. לכן אנחנו לא יכולים עדיין לדבר על הקבוצה, על הכלל שלנו, זה עוד דרגה.
שאלה: אמרת שלך היה כלי קטן שאותו היית רגיל למלאות ויש את הכלי של החברים. היום יהיו לנו שתי סעודות, בכנס יהיו לנו 24 סעודות, ויש חיסרון אצל חבר אצלנו בעשירייה שאומר שהוא לא מרגיש שבסעודה יש את החיבור הזה הפנימי. אתה יכול לעזור לנו בזה, איך סעודה הופכת להיות לכזה מצב?
לא, אני לא יכול. תסבירו לו איפה שכתוב על הסעודה, עד כמה שהיא חשובה, עד כמה כדאי שאדם יהיה יחד עם החברים. לי אין מה להגיד, אני מוגבל בזה, זה החברים צריכים להסביר ביניהם.
תלמיד: אנחנו הכלי העולמי, יכולים לקחת סעודה ולהפוך אותה לכזה מצב כמו שדיברת עם החבר?
איך שהבנתם, אבל תנסו.
שאלה: אם אדם לא יכול להחזיק הארה בכלים שלו אז מה הם הסימנים שהם יכולים להצביע על זה שכן קיבל הארה?
אדם מקבל הארה, הארה הזאת היא כאור מקיף. אם הוא מכין את הכלי לאור פנימי אז מקבל חלק מאור מקיף כאור הפנימי וזה כבר נשאר לו והוא יכול לעבוד עם זה, גם עם הכלי וגם עם האור. כך זה קורה.
שאלה: ההשגה או ההבנה שאנחנו עובדים בתור או למען מערכת אינטגרלית, האם אנחנו מגיעים להשגה הזאת של המערכת האינטגרלית דרך התפילה על החברים?
כן, ודאי. אחרת איזו מערכת אינטגרלית יכולה להתגלות.
שאלה: כשאנחנו בעשירייה משתוקקים להתחבר ומרגישים את החיסרון של תכונת ההשפעה, אנחנו מגלים עוד שיעור של הכלי. אז אנחנו פונים לבורא שימלא אותנו באור, את הכלי הזה. ואז אנחנו מתחילים להרגיש שהתחברנו, שאנחנו יחד ושאנחנו כאחד שלם, ובשביל שלא נקבל מזה תענוג הבורא מיד מגדיל את הכלי ושוב אנחנו מרגישים שאין לנו את כוח ההשפעה, שאנחנו מפורדים וזה נקרא שפרעה לקח את מה שעבדנו עליו?
כן. אתה צודק.
שאלה: נניח ואני לא רואה שום דבר טוב מסביבי. בהתחלה זה היה בא לידי ביטוי כטענות לחברים, כלפי עצמי, לבורא, אל עולם. והיה נראה שכאילו הכול מלא בנחשים ואי אפשר לברוח, אי אפשר להתחבא. גם אם אתה סוגר את העיניים, בכל מקום יש לך נחשים. והיה נראה בהתחלה שאתה לא יכול להגיע עם כזה לכלוך לבורא. ועכשיו נראה שדווקא עם כזה לכלוך אתה יכול להגיע אליו, זו נקודה מעניינת כזאת. האם חובה לעבור את כל המצבים הנוראיים האלה בשביל להבין שצריך להתפלל לבורא על התיקונים הללו, למה אי אפשר יש לעשות את זה?
בגלל שאז אתה לא תראה את זה כמשהו שהוא שלך.
תלמיד: ומה אם אני מסתכל על החברים שלי, ואני לא רוצה שהם יעברו את המצבים הקשים האלו אבל אני רוצה שהם יהיו כל הזמן במגע עם הבורא.
קח את זה על עצמך, תתפלל במקומם, תעבוד עבורם, תעשה הכול במקומם ומה שיישאר להם זה לעשות זה להתכלל בך המתוקן כבר. זה הכול.
תלמיד: איך זה עובד?
את זה צריך ללמוד. אני מצטער.
שאלה: לגבי פרעה, שמעתי ממך שזה בעצם עזר כנגדנו, ואנחנו משתמשים בו לטובת השפעה. אנחנו רואים את זה לרוב בהפצה. אבל איך אני יכולה לנצל את האגו שלי לטובת השפעה?
אני לא רואה מכשיר כזה שיכול לתפוס את פרעה ואז אנחנו יכולים להשתמש בו איך שאנחנו רוצים. זה קודם כל צריך להיות בעשירייה. תתאספו בעשירייה ואז נדבר על זה.
שאלה: איך נהיה בטוחים שכל החברים רואים את נקודת החיבור האמיתית?
צריכים לעשות מאמצים.
שאלה: בכל התהליך של הפיקדון והתיקונים איפה ואיך מגיעים לצעקה? איך להתכוון כדי להתקרב לצעקה בצורה מדויקת?
הצעקה המדויקת היא בזה שרוצים להגיע לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא. שם אנחנו מרגישים צעקה. ואז "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".
קריין: כותב בעל הסולם,
" שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין מהמדרגה. אזי היא לוקחת את כל השפע, מה שהיו ממשיכים. ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם, שהאדם יהיה נגרר אליהם למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את עצמו מדריגה יותר גבוה. ואזי הסדר עוד הפעם, כמו מקודם עם מ"ט שערי טומאה.
זאת אומרת, שהאדם הולך במדרגת הקדושה עד מ"ט שערים. אבל שם יש לה שליטה, ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה, כי "זה לעומת זה עשה אלוקים". וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין האדם יכול להגביה את עצמו, עד שהקב"ה בא וגאלו. ואז "חיל בלע ויקאנו ומבטנו יורישנו אל". "
(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ד. "מטרת העבודה - ב'")
קריין: 73. כותב בעל הסולם,
"משל, שאמר: לב' חברים, שאחד נהיה מלך והשני היה עני ואביון. ושמע, שחבירו נעשה מלך. אז העני הלך לחבירו המלך, וסיפר לו על מצבו הרע. אז המלך נתן לו מכתב לשר האוצר, שבמשך שעתיים הוא יקבל כסף כמה שרוצה. והעני בא לבית האוצר עם הקופסא הקטנה. ונכנס, ומילא את הקופסא הקטנה עם כסף.
כשיצא, אז הפקיד נתן לו בעיטה בהקופסא. אז כל הכסף נפל לארץ. וכך היה חוזר חלילה. והעני היה בוכה: למה הוא עושה לו כך? ולבסוף אמר, כל הכסף שלקחת כל הזמן, שלך הוא. ואתה תיקח הכל. כי לא היו לך כלים, לקחת את הכסף, שיספיק לך מהאוצר. לכן עשה תחבולה כזאת."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ב. "אין עבירה מכבה מצווה")
שאלה: מה זה אומר שאחרי השער הארבעים ותשע הבורא יחזיר לנו או יקיא חזרה את מה שצברנו?
כי אין יותר משער החמישים. אז אם אנחנו עברנו ארבעים ותשע שערים, זהו, הגענו לתיקון השלם.
תלמיד: למה הוא משתמש בשפה כזאת קשוחה, קשה, שכביכול אנחנו צריכים לאבד משהו ואז להתגבר על הגבול שלנו?
כל הדרך שלנו היא קצת לקבל ולאבד, לקבל ולאבד, ולא שחשוב לנו לקבל ולא שחשוב לנו לאבד, אלא על ידי זה אנחנו מקבלים יחס נכון - לקבל ולהשפיע. ולכן, גם אם אני מקבל עולם ומלואו, זה צריך להיות בשבילי לא יותר חשוב מלקבל פרוטה אחת, כי אני מקבל אותה מהבורא.
וכל העולם ומלואו, אם אני אקבל אותו, אבל לא מהבורא, זה לא מעורר בי הרגשת קבלה. יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים ללמוד על טבע האדם שלנו. זה מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, עד כמה אנחנו יכולים להיות בכל זאת מקבלים, משפיעים בצורה נכונה, לא בהתאם לטבע שהבורא ברא בנו, אלא לערכים יותר עליונים.
שאלה: איך אנחנו יכולים לקבוע בעשירייה בין כל החברים שהאינטנסיביות של המאמץ שאנחנו משקיעים, זה מה שיביא אותנו לבורא?
את זה אנחנו נלמד בדיוק בנושא הבא, "מי שהחיזק לבו של פרעה". שהבורא בכוונה מחזיק את האגו שלנו שלא יהיה חלש, אלא שיהיה חזק, וככל היותר חזק, כדי שאנחנו נוכל להגיע למצב שבאמת נמצאים מול הקיר. אין אל מי לדבר, אין למי לפנות. מה לעשות? וכאן אנחנו נשברים. לכן אנחנו נעבור לזה כבר בשיעור הבא, "מי שחיזק ליבו של פרעה".
(סוף השיעור)