שיעור בוקר 14.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח - קטעים נבחרים מן המקורות, כותבת – קליפת מצרים, קטע מס' 33.

אני חושב שכדאי להגיד כמה מילים על חשיבות החומר שאנחנו לומדים, אבל באמת אנחנו רואים מהחומר עצמו, עד כמה הוא נמצא במרכז הבריאה, וסביבו מסתובב כל מה שאנחנו מרגישים עלינו יום יום. ואם היינו רואים יותר, אז היינו רואים עד כמה בכלל כל המעשים, כל החדשות, כל מה שקורה בעולם, בין העמים ובכל אחד, כל זה קורה מפני שאנחנו מתקרבים לפי מה שלומדים לתיקונים יותר ויותר ממשיים.

אז בואו נמשיך ונתרשם קצת יותר לעומק ממה שאנחנו לומדים ואיך זה עובר עלינו ומשנה את המציאות שלנו וסביבנו, כי עוד מעט אנחנו צריכים ממש להיכנס לכל המערכת הזאת ולהרגיש עד כמה היא חיה ופועלת וסובבת הכול.

קריין: כותרת – קליפת מצרים, קטע 33.

"מטרם שראו את המצב, שבו הם נמצאים ברשות הקליפות, וכואב להם ומפחדים שלא ישארו שם לעולמים, אז אין שום צורך, שה' יעזור להם מכלי קבלה, אם לא מרגישים את ההזק והחסרון, שיש בזה, שזהו כל המפריע מלהתדבק בה'. כי אחרת אדם מחשיב יותר את העבודה בבחינת ידיעה וקבלה. מה שאין כן בחינת אמונה נחשב לבחינת שופלות. ובוחרים יותר בידיעה וקבלה, כי כך מחייב שכל החיצון של האדם."

אנחנו עוברים תקופות שונות בלימוד שלנו, בחיים, בהתפתחות הפנימית, הרוחנית שלנו, ומגיעים למצב שנמשכים לידע, לשכל, לידיעה וחשוב לנו בעיקר לדעת, מה קורה, באיזה עולם, באיזה מקום, באיזו מדרגה, באיזה מקרה. כולנו עוברים כזאת תקופה, מי יותר, מי פחות, גברים, נשים, אנשים שנמשכים לידיעה דרך לימוד מהטבע שלהם ואלו שהפוך, לא סובלים את זה, אבל בכל זאת התקופה הזאת קיימת והיא הראשונה כביכול בהתפתחות שלנו ויכולה להימשך לפעמים זמן רב.

עד שמגיעים למצב שאיכשהו מתמלאים והאור פועל ומשפיע ומשנה את האדם, ואז אנחנו מתחילים יותר ויותר לשמוע מה שכתוב, שאנחנו לומדים לא כדי לדעת אלא כדי להתחבר בינינו ולבורא, שההתקשרות שלנו לבורא היא התוצאה העיקרית הרצויה שצריכה להיות.

ולכן אנחנו לאט לאט יוצאים מהלימוד דה-פקטו, כמו מדע, וכבר לא מסתכלים על זה שנדע בדיוק איך משהו נעשה לפי הכתוב, ע"ב, ס"ג, צמצומים, מדרגות וכן הלאה, אלא מתחילה להיות בנו יותר ויותר רגישות לדעת על ידי מה אנחנו מתקרבים ולא מתרחקים זה מזה, על ידי מה אנחנו מתקרבים ולא מתרחקים מהבורא, וזה שלב שמגיע אחרי הנטייה ללימוד עצמו.

בזה אנחנו מגיעים להכרת המצב הרוחני שלנו, המצב שלנו ולא מה שכתוב בספרים, במדרגות ע"ב ס"ג וכן הלאה, ואנחנו מתקרבים להרגשה, להרגיש איפה אנחנו נמצאים, עם מי יש לנו עסק, איך אנחנו קשורים בינינו ויכולים להעלות את עצמנו למדרגה שבה נרגיש את מהות הקשר בינינו, את הבורא.

וכאן אנחנו כבר נמצאים, אפשר להגיד, בתפר בין גלות לגאולה. "גלות" זה נקרא שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מנותקים זה מזה כחברים, ולכן לפני שהאחים רבים ביניהם הם לא יכולים להיכנס למצרים, ומהכרת הרע, מהכרת האגו שלהם הם מגיעים למדרגה הבאה, שבאמת לא יכולים לסבול זה את זה, וזה מה שגרם להם לירידה למצרים.

"ולכן הוכן להם הגלות, שירגישו שאין להם שום התקדמות בהתקרבות לה', כל עבודתם נשקע בתוך קליפת מצרים. ואז ראו, שאין להם שום ברירה, אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם עבודה של שיפלות, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת," שהם השפלים ביותר, אפשר להגיד כך, מכל הבריות, "ולהשתוקק לבחינת השפעה," הם צריכים, "אחרת הם מרגישים, שהם שנמצאים ברשות הס"א."

(בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

כך כותב בעל הסולם ב"שמעתי" פ"ו.

שאלה: האם כדי להצליח בהתקרבות לבורא צריך לקבל על עצמך אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו נגיע לכל דבר שצריך, כי להגיד עכשיו שצריכים להיות ב"אמונה למעלה מהדעת", לפני זה או בזמן זה או אחרי זה, אנחנו לא יודעים, אנחנו צריכים לעבוד בחיבור בינינו לפי מה שבעל הסולם ממליץ לנו. ולהגיד את המילים האלה, "אמונה למעלה מהדעת" אם אנחנו עדיין לא נמצאים בזה, ואפילו לא מרגישים בזה צורך, מה זה יעזור לנו?

תלמיד: זה בדיוק העניין, שכל פעם אנחנו לומדים על הגלות ואנחנו קוראים על זה הרבה, והשאלה היא מה יכולה לעזור לנו הידיעה על הגלות כי אנחנו בעצמנו לא משתוקקים לזה?

אנחנו לא יכולים להשתוקק לגלות בזמן שאנחנו נמצאים בגלות ולא יודעים אפילו שנמצאים בגלות, אנחנו לא יכולים, כי זה הפוך מהמצב שלנו. אלא ההיפך, אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור, וזה גם נגד הרצון שלנו, אין לנו שום צורך בזה, אלא בינתיים אנחנו נמצאים במצב שאנחנו ממשיכים במה שאפשר. זה נקרא שעדיין לא נכנסים למצרים אלא נמצאים בהכנה לירידה למצרים, כמו האחים של יוסף שנמצאים עדיין מחוץ למצרים ויש ביניהם מחלוקת והם מוכרים את יוסף, וכל הדברים האלה לפי הסיפור שבתורה.

דרך אגב, אני ממליץ לקרוא מה שכתוב בתורה, לא חשוב באיזו שפה, אבל לקרוא את הסיפור עצמו, זה יעזור לנו אחר כך להבין יותר את הזרימה של מה שקורה איתנו.

שאלה: מה אתה ממליץ לנו לקרוא מהתורה באופן קונקרטי?

קודם כל את התורה עצמה, זאת אומרת מה שכתוב בתורה, איך בני יעקב, בני ישראל, יעקב וישראל זה אותו דבר, רק קטנות נקרא "יעקב" וגדלות נקרא "ישראל", איך הם מגיעים ליד מצרים, בערך למקום שבו אנחנו כביכול נמצאים, ואז קורה להם מה שקורה, הם מתחילים להתווכח, לא יכולים להסתדר ביניהם, הם יוצאים מהמקום הזה למצרים כי לא היה מה לאכול, היה רעב בארץ, ואז הם מגיעים למצב שהם מוכרים את יוסף כי הוא מפריע להם.

אנחנו צריכים להבין ש"יוסף" זה מי שאומר להם כל הזמן, "אנחנו צריכים להתאסף, להתחבר בינינו", ואז את אותו קול פנימי שיש בהם, קל, דק, הם לא רוצים לשמוע, להביא בחשבון, אלא הם חיים לפי האגו שלהם ולכן הם כביכול "מוכרים" את יוסף וזה מה שגרם להם ירידה למצרים.

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: האם כל רגע שאדם לא חושב על החברים בדרכם לבורא זה נקרא שהוא ברשות הקליפות?

כן.

שאלה: מהו התהליך שבו האחים "מוכרים את יוסף"?

חוץ מתכונה אחת שבתוך האדם שנקראת "יוסף", שהיא תוצאה שנאספה מכל התכונות שלו, חוץ מזה אף תכונה לבד לא יכולה להכיר שנמצאים בגלות. ולכן רק יוסף מסביר להם איפה הם נמצאים ומה הם צריכים לעשות ושהם צריכים להתאסף. לכן הוא נקרא "יוסף".

שאלה: עדיף לקרוא את התורה או את הספר "סודות הספר הנצחי"?

את התורה, לפחות לעבור עליה פעם אחת, לא פעם אחת אפילו, עד שתהיה לנו העתקה ממנה, ואחר כך נדבר מה הלאה. יש עוד הרבה ספרים, גם ספרים שאנחנו כתבנו, אבל התורה היא מעל הכול, היא המקור.

שאלה: כשהאחים רבים, מה עוזר לנו לא להתפזר, לא להתפרק, לא להישאר בריב?

גדלות המטרה. אני נמצא בקבוצה, בא לי לעזוב אותם ולברוח. אני נמצא בקשר עם המשפחה, בא לי לעזוב אותה ולהרגיש את עצמי חופשי, ועוד ועוד כל מיני נטיות כאלה שיש לאדם. אז אני צריך להגיד לעצמי רק דבר אחד, בשבילי הכי חשוב להישאר בדרך לתיקון הנשמה. כי ברור לי שיש סוף לחיים האלו ולכן אני רוצה עכשיו לנצל את ההזדמנות הזאת בחיים האלה להגיע למטרה, שזה להשיג את הנשמה, לפתוח אותה, לחיות בה ולעוף איתה לכל המדרגות הגבוהות שהוכנו לי.

זה מה שאני צריך. וכל היתר, כמה אנחנו חיים ומהו הדבר הכל כך גדול בחיים שלנו, שאם לא על ידם אנחנו משיגים נצחיות ושלמות.

שאלה: באיזה מחשבה פנימית וכוונה פנימית צריכים להיות לפני שקוראים את התורה, שהיא כל כך קשה להבנה?

פשוט צריכים לקרוא. פעם אחת, פעמיים, שלוש ואז תהיה לנו איזו העתקה במוח, בזיכרון. אחר כך זה יעזור לנו לקשור את הטקסט של התורה, עם הזרימה שלה לכל המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם. ובכלל בחיים שלנו אנחנו נראה עד כמה שזה עובד, כי בכל זאת, מה שלא יהיה זה המקור שעליו בנוי הכול.

שאלה: ציינת שיש דרגות שונות של הרגשה ובפסקה כתוב שאנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש כמה אנחנו הפוכים מהבורא. מאיפה אנחנו מקבלים את הכלים להרגיש ולראות שאנחנו הפוכים, אלה כלים גשמיים, או שעלינו לרכוש כלים חדשים?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אנחנו צריכים רק לממש ולהיות כמה שיותר קרובים לטקסטים שכתבו המקובלים ולהיות כמה שיותר קרובים אחד לשני כמו שכתבו לנו המקובלים. ואז לאט לאט אחד משפיע על השני, הטקסטים משפיעים על הרגשות שלנו, והרגשות שלנו משפיעים על הבנת הטקסטים, ואנחנו אז מתחילים לגלות את מה שכתוב.

שאלה: מהו הכוח באדם, שמאפשר לו לעמוד בדרך הזאת של התיקון?

באף אדם אין כוח לעבור את הדרך מהאגו ל"לשמה", להשפעה - לאף אחד. כי אלה שני קצוות, שני מצבים הפוכים זה מזה - טבע הנברא שממנו אנחנו מתחילים, וטבע הבורא שאליו אנחנו באים. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות, זה רק לבצע מה שכתוב עד כמה שאפשר, ואיפה שאנחנו מרגישים שיותר מזה איננו יכולים, אז להתפלל שהבורא יעשה זאת וזה מה שיגרום לנו להיכנס לרמה של השפעה, לכוחות ההשפעה.

שאלה: אמרת, שהאדם בפני עצמו לא מסוגל להגיע להבנה או הכרה שהוא נמצא בגלות, ורק בחינת יוסף יכולה לעזור להגיע להכרה הזאת. מה זה בחינת יוסף בעשירייה?

"יוסף" זה מהמילה "לאסוף", "אספה", "יחד". כשמתאספים יחד, מתחברים יחד זה נקרא "יוסף". לכן בסיפור התורה יוסף כל הזמן מדבר אל אחיו שצריכים להתחבר והם לא הסכימו עימו, עד כדי כך שהם מכרו אותו, כי לא רצו לעבוד על החיבור. וזה מה שאנחנו מרגישים על עצמנו, על הטבע שלנו, שאנחנו לא רוצים לעבוד על החיבור.

ואז בכל זאת, כשאין ברירה יורדים למצרים ושם על ידי ייסורים גדולים ובהרבה פעולות נגד הרצון, אנחנו בכל זאת מגיעים למצבים שחייבים להתחבר, חייבים לעזור זה לזה, כי אדם לא יכול לעזור לעצמו בכלום. אבל כשהוא נמצא עם החברים אז "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו יכולים להתקדם. לכן תכונת יוסף זאת תכונה מיוחדת שאנחנו צריכים לרכוש, זה החיבור בינינו.

שאלה: מכירת יוסף מורגשת כחיסרון פרטי לבורא, או שאנחנו מוכרים את ה"יוסף" הכללי ורק האבדה הזאת יוצרת בנו חלל שצריך למלא במשהו?

אנחנו לא רוצים להתחבר וצועקים ומרוגזים על הבורא, על כך שיש לנו עבודה כזאת בחיבור, אבל בחוסר ברירה, במשך הזמן אנחנו בכל זאת עושים יותר ויותר פעולות ובסופו של דבר הבורא עוזר לנו ומקרב אותנו זה אל זה וכך אנחנו מתחברים. הכול נעשה במשך הזמן בפעילות בלתי פוסקת שלנו.

שאלה: אמרת שבקשר בינינו אנחנו נמצאים בתפר. מה זה להיות בתפר?

מצד אחד אנחנו לא רוצים להיות מחוברים, מצד שני אנחנו איכשהו מחזיקים זה בזה כי הבורא מחזיק אותנו בצורה כזאת. אז בינתיים זה בין זה לזה. ונקווה שאנחנו נבין שאנחנו צריכים בעצמנו להחזיק את הקשר בינינו ולאסוף את כל האמצעים לחיבור ולקשור אותם יחד לקשר אחד תמידי, וכך נצליח.

שאלה: אני מרגישה שאנחנו רוצים להתחבר, אנחנו משתוקקים להתחבר, אבל לא בכוונה נכונה, כי אנחנו רוצים להתחבר בשביל עצמנו, בשביל לקבל את המילוי שעליו המקובלים מדברים.

בסדר, נראה בעתיד עד כמה אנחנו יכולים ולא יכולים, רוצים ולא רוצים, אנחנו צריכים לבדוק את הדברים האלה. בקיצור, הכיוון שלנו צריך להיות לחיבור. תבדקו במשך היום עד כמה אתן נמשכות לחיבור ומחר תספרי לנו מה גילית, עד כמה את משתוקקת לחיבור. על זה כתוב, "חולת אהבה אני", כשתרגישי באמת שאת חולה מזה שאין לך אהבת חברות. בואו נראה עד כמה את מגלה את זה.

שאלה: כתוב, "אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם עבודה של שיפלות, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת". אז הם נמצאים בשפלות, וגם העבודה למעלה מהדעת זה בבחינת שפלות בשבילם?

נכון.

תלמיד: למה עבודה למעלה מהדעת זה שפלות במצרים? הרי הם רוצים לצאת על ידי עבודה זו?

לא, הם לא רוצים. על זה אנחנו עוד לא דיברנו. הם לא רוצים לצאת מהמצרים, אין להם שום בעיה להיות במצרים והם לא מרגישים שהעבודה שלהם היא בשפלות. זה עוד לפנינו, עוד נדבר.

שאלה: אני צריך לבדוק את עצמי וכשאני בודק את עצמי לא תמיד אני מוצא את הרצון הגדול הזה לחיבור. אבל דווקא כשאני לא מוצא אותו והולך יחד עם העשירייה לאיזשהו אירוע של חיבור, זה מתהפך בפנים ואני מתכלל בחברים ונכלל בתהליך.

וגם, יש לנו הרבה אירועים של חיבור, על מה להתכוונן כאשר אני עושה את הבחירה ללכת או לא ללכת?

ככל שהאגואיזם שלך דוחה אותך החוצה, בכל זאת על ידי השפעת הסביבה אתה מחליט שאתה הולך לחיבור, לישיבה, לאספה, לפגישה ומתקדם כך אליהם.

שאלה: האם יוסף הוא מי שמחפש את החיבור וההשפעה? ומה המשמעות של יוסף שהגיע למצרים, מה המטרה שלו?

המטרה של יוסף במצרים, זה לאסוף את השברים, זאת אומרת את כל האחים הרחוקים ומה שנולד במשפחה הזאת. סך הכל שבעים איש נכנסו למצרים ויצאו ממצרים כאילו מיליונים. אז על מה מדובר? שהכוח יוסף החזיק אותם יחד.

שאלה: האם בסוף התיקון רק קבוצה קטנה תראה את כל העולם יוצא ממצרים, או שמדובר במצב אותו כל אחד מאיתנו עובר באופן אישי?

אם אני פועל בעשירייה, אפילו שאני חלש בשכל ואין לי רגישות מיוחדת בלב, העשירייה תשלים את התכונות החסרות לי וגם אני אצא ממצרים. אבל לצורך זה אני צריך להיות איכשהו מחובר איתם.

שאלה: תכונת יוסף יכלה למעשה לתת לאחים יכולת להתחבר, להבדיל מהמצב שלנו בו עלינו לחבר את העשירייה.

למה להבדיל? יוסף גם רצה לאסוף אותם יחד, שיהיו כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: "להבדיל", מפני שאני צריך להכיל בתוכי את העשירייה ואת כל העולם.

על העולם אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים בינתיים רק על העשירייה.

תלמיד: במה זה שונה ממה שאנחנו עושים היום?

תבדקו ותראו.

קריין: כותרת "עברי ומצרי" קטע מספר 34.

עברי ומצרי

"ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש"." כך כתוב בתורה.

"ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

זה מה שאנחנו צריכים, להגיע למצב בו אנחנו רוצים להיות איש, זאת אומרת דומים לבורא, ואז רואים שאין לנו שום תכונה הדומה לבורא, אין את תכונת ההשפעה, האהבה, היציאה לקראת הזולת וכן הלאה. ואנחנו מבקשים, כי חייבים להגיע לכך, כי אנחנו מרגישים את הרצון לקבל כמצרים, כגלות, כמקום סגור, כאילו סוגרים אותנו ולא נותנים לנו לברוח מהגלות לחירות, מעין בית סוהר. זה המצב בו עלינו לראות את עצמנו ומתוכו אנחנו צועקים, לא מסכימים, רוצים לברוח מהאגו שלנו הסוגר אותנו, ועל ידי הצעקות האלה אנחנו מחייבים את הבורא להוציא אותנו מהגלות לחירות, מרצון לקבל לרצון להשפיע. ואז במקום לראות ברצון לקבל את העולם הזה, אנחנו מתחילים לגלות ברצון להשפיע את העולם העליון.

שאלה: איך נולדת תכונת משה בעשירייה כשאנחנו בגלות ואפילו לא יודעים על כך?

כך אנחנו מתחילים את העבודה בינינו, כשאנחנו לא יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים. הבורא אסף אותנו מכל המדינות, מכל השפות, מכל קצוות תבל והביא אותנו בערבוביה לקשר כלשהו ואמר, עליכם להתחבר. הוא החדיר לנו את הידיעה הזאת שעלינו להתחבר, להתקרב, לעזור ולתת דוגמה זה לזה איך נוכל להיות מחוברים. ואז עלינו לממש, לבצע זאת, זו העבודה שלנו.

תלמיד: האם קריאת המקורות ושמיעת ההסברים שלך עוזרות לעורר את תכונת האדם?

רצוי.

שאלה: למה הכוונה "וירא כי אין איש"? האם מדובר בהכנה של האדם?

"וירא כי אין איש", הכוונה שהוא מחפש תכונת איש בתוך עצמו, את תכונת ההשפעה, החיבור, ולא רואה שהיא נמצאת בו, זה נקרא, רואה שאין איש.

שאלה: יש הרבה דימויים בטקסט, איך לדעת, איך להגדיר נכון מצבים כמו "איש מצרי מכה איש עברי"?

כתוב שהאדם הוא עולם קטן ולכן יש בו שבעים אומות עולם ועוד תכונה שנקראת "עם ישראל", ועליו לבחון את התכונות האלה בו ולדעת מה לעשות איתן. כשכתוב שהוא מגלה שמצרי נותן מכות לעברי הכוונה היא שהרצון לקבל שבו, שנקרא מצרי, כי מצרים זו קליפה קשה, נותן מכות לעברי למי שרוצה לצאת ממצרים, מהפועל לעבור "לעבר" לצאת ממצרים, לכן הוא נקרא "עברי". מי שרוצה להישאר במצרים נקרא מצרי, והמצרי נותן מכות לעברי מפני שהוא רוצה לברוח ממצרים.

עוד נבין את כל הדברים האלה, זו לא בעיה, אין כאן הרבה פרטים הכול חלק דווקא.

שאלה: בקטע כתוב שהוא לא משתמש ברצון שהוא כמו של בהמה. איך האדם בוחר באיזה רצון להשתמש? זה נראה כאילו הרצונות מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם.

אבל בכל רגע שאני מתעורר אני יכול לבדוק איזה רצון נפעל בי, וכך אני מתקדם. אני בודק אם יש לי רצון שמקרב אותי לחברים או מרחיק אותי מחברים, והאם אני נמשך דרך החיבור עם החברים לחיבור עם הבורא, או לא. כך טיפה וטיפה מצטרפת לחשבון גדול, ואם כל יום אני עובד בצורה כזאת, אז אני מגלה בהדרגה, לא ביום הראשון שהתחלתי את הבדיקות, אלא אחר כך אני מגלה עד כמה בכל זאת יש לי הבחנות גם בהתקרבות לחברים וגם בהתרחקות מהחברים ודרכם לבורא. ואז לאט לאט אני מגיע מאהבת הבריות לאהבת ה'.

תלמידה: נראה שהרצונות להתקרב לחברים הם לא מתעוררים מעצמם, רק רצונות אגואיסטיים מתעוררים מעצמם.

אומנם זה לוקח כמה שנים, אבל יש לנו מספיק שנים כדי לעשות את כל התיקונים, את זה אני אומר לך על עצמי. אומנם עוד לא הגעתי לסוף התיקונים, אבל בכל זאת מגיעים, משתנים, משתפרים ורואים את הדרך כדרך צלחה.

תלמידה: מה זה אומר לא להשתמש ברצון? איך שולטים בשימוש ברצון?

להשתמש או לא להשתמש ברצון זה תלוי עד כמה אני שוקל אם הרצון הזה חשוב לי או לא חשוב. אנחנו עושים כך תמיד בחיים. אני רציתי לשכב היום במיטה ולא לקום, חצי מהלילה לא ישנתי, נרדמתי אולי באחת עשרה, וכרגיל הייתי צריך לקום עוד לפני שתיים ולא ישנתי מספיק שעות. אבל אני מתגבר, וכמו שאת רואה אותי לפנייך באתי לשיעור ואני מעביר את השיעור. אין ברירה, הכול תלוי בחשיבות, לכן אנחנו צריכים לעבוד על החשיבות.

שאלה: בסיפור של יוסף, בתחילת השיעור אמרת שהוא רצה לחבר את האחים והאחים לא רצו ולכן הם מכרו אותו, הם לא רצו לשמוע את הקול שלו. אבל יש את הנקודה הזאת שהם כועסים עליו כי הוא כביכול רוצה לשלוט בהם, שהחלומות שלו מבטאים רצון לשלוט בהם. מה זה הכעס הזה שיש להם? מה זו השליטה הזו? כי הוא לא בא אליהם כשווה ואומר "בואו נתחבר", הוא כביכול מעליהם.

כי הוא אומר להם "אתם צריכים לשמוע בקולי, אתם צריכים להשתחוות בפני דעתי", וודאי שהם לא מסכימים כי לכל אחד מהם יש נקודת מוצא אחרת, אז למה הם צריכים לשמוע ליוסף? לכן הם לא מסכימים עימו וזה מה שגרם להם להיפרדות וירידה למצרים.

תלמידה: למה הוא אומר להם שהם צריכים להשתחוות?

כי הוא הבין לפי תכונתו שנקראת "יוסף" שהוא צריך לאסוף אותם, כי רק בלאסוף אותם יחד יהיה להם כוח ללכת הלאה לתיקונים.

תלמידה: איפה בעבודה שלנו הדבר הזה שאנחנו צריכים להשתחוות ולא מוכנים?

אנחנו צריכים להשתחוות כלפי תכונת יוסף, כלפי האספה, החיבור. כל אחד חייב להכניע את הראש כלפי החיבור - חיבור מעל הכול.

תלמידה: מה זה אומר בפועל להתבטל?

בפועל, קבוצה שהיא מחוברת זו קבוצה חזקה ויש לה כוח להתגבר על כל ההפרעות ולהגיע לגמר התיקון.

תלמידה: כשאדם אומר "הקבוצה תעשה בי כרצונה" מה הוא מבטל? עכשיו אני רוצה להתבטל בפני החברות שלי בעשירייה, מה אני עושה?

את פשוט צריכה לשחוט את עצמך, אם את שואלת על עצמך. עם אגו כל כך גדול כמו שיש לך את צריכה לבטל את כולו כלפי החברות, להתחבר איתן ולהיות איתן ממש "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: איך אדם שוחט את עצמו? מה הוא עושה?

הוא שוחט את הרצון לקבל, את הבהמה שלו.

שאלה: מהי תכונת בנימין אחיו של יוסף?

עכשיו אנחנו לא נכנס ללמוד על כל האחים ועל כל צורות האופי שבכל אחד מהם, זה רק יבלבל אותנו. מספיק לנו לדעת רק על יוסף.

שאלה: אנחנו יודעים שיעקב אבינו לא ראה את יוסף במשך שנים והוא בכה עליו. אנחנו גם יודעים שאותו דבר קרה עם יצחק אבינו ויעקב אבינו, יצחק גם לא ראה את יעקב במשך שנים והתגעגע אליו. האם יש קשר בין שני אלה?

כן, וודאי שיש קשר, גם את זה נלמד אחר כך.

שאלה: לפי הטקסט כתוב שהתורה היא תכונת משה, מה הכוונה לגבי תכונת משה זה שהמצרי מכה את האדם היהודי?

יהודי הוא לא מה שנקרא היום יהודי, אלא יהודי נקרא מי שמשתוקק לאיחוד, לחיבור. התכונה הזאת נמצאת בכל אחד ואחד, והיא צריכה להיות ברורה, בלי קשר ללאומיות או לעם. אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור בינינו, זו התכונה המיוחדת שלנו, של אלו שרוצים להתקרב לבורא.

האנשים האלה נקראים "עם ה'" מפני שהם משתוקקים להידבק לבורא. לפעמים הם נקראים יהודים מהמילה איחוד, או נקראים ישראלים מתוך זה שיש להם ישר-אל, כיוון ישר לבורא, אבל זה בלי שום קשר לעמים או לאומים בעולם שלנו.

כמו שכותב בעל הסולם, כל אדם לבן, אדום, צהוב, שחור, יכול להיכנס לאותה מסגרת שמחברת את כולם, וכולם יגיעו למצב שנקרא "עם ה'", עם הבורא, ולגמר התיקון.

שאלה: היציאה ממצרים מגיעה רק מתוך העובדה שאין לנו שום ברירה, או מתוך זה שאנו מרגישים בצורה הדרגתית שאנחנו נהיים יותר רגישים מתוך התענוג שבהשפעה?

לא, את היציאה מהמצרים אנחנו מרגישים כהכרחיות לצאת מתחת לשליטת הרצון לקבל.

שאלה: אני נמצא במצב שכואב לי כשאני לא רואה או לא מסתכל על החברים בשיעור הבוקר או בפגישות שלנו. איך אני אוסף את כל החברים באותה דרך, באותו כיוון, באותו רצון לגלות את הבורא בינינו?

אתה תצטרך בכל זאת להתקרב אליהם, להתחבר אליהם, לחבק אותם, ושהם יחבקו אותך, כי בלי זה לא תזוז מהמקום הגשמי שלך למקום הרוחני. אתה חייב להרגיש ממש את החיבוק שלהם, ואיך שכולכם עולים כלפי הבורא, זאת אומרת, נעשים מעודדים, מחוברים יותר ויותר. בלי זה לא תוכל לזוז מהמקום הגשמי שלך למקום הרוחני.

שאלה: כשאני חושב על הקליפות, על הגלות, אני רואה שם ביצה, לכלוך ומה לא. אבל זאת הביצה, הלכלוך והסירחון שלי, ואני מתחיל איכשהו להתרגל לזה, במקום לבקש מהבורא. אבל בכלל מאיזה בורא לבקש? מבורא שלא קיים, שעשה איתי דבר כזה, שזרק אותי למקום הזה על לא עוול בכפי. יש מלא בירורים, מה לעשות?

אתה עדיין לא מתאר לעצמך באיזו זוהמה אתה נמצא, כמה עמוק אתה נמצא בתוך החרא הזה, ועד כמה זה קרוב אליך, ואהוב עליך. אבל לאט לאט, הבורא הכין לנו את הכול, הוא יודע איך להוציא אותנו משם, ולהעלות אותנו לפסגה, למעלה מכולם, ולמעלה מהכול.

תלמיד: פעם שמעתי אותך אומר שהקליפה עובדת בצורה כזאת שבהתחלה היא אומרת לאדם, "בוא תעשה אתה יכול", ואחר כך היא אומרת לו, "אתה לא מסוגל לכלום שב בשקט". מה המטרה, למה אנחנו נמצאים בזה?

הקליפה משנה אותנו מקצה לקצה, היא נותנת מכות מימין ומשמאל, ומבלבלת אותנו כדי שנצא מהרצון לקבל שיש לנו, ונהיה קצת יותר מעורבים בכל מיני הבחנות אחרות. לכן צריכים רק להמשיך, לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, בכל זאת במצב הכי קשה אני מקווה שעוד מעט הכול יתחלף ויצא.

קריין: קטע 35.

"המצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

שאלה: הסיפור הזה של גלות מצרים מתואר כמו מסע ארוך שהבורא הכין עבורנו בשביל להביא אותנו להשפעה. האם לא קיימת צורה יותר מהירה לעשות את הקפיצה הזאת, למשל בעזרת רצון חזק?

בבקשה, אני מוכן לקבל ממך תוכנית עבודה אחרת מזו שכתובה בתורה. בוא נראה.

תלמיד: אולי פגישה של לב אל לב? שאנחנו מתאחדים עם העשירייה לב אל לב בשביל לחפש את הבורא? נראה לי, לא פה אל פה, אלא מלב אל לב?

זה לא חשוב, זה אותו דבר. בקיצור בוא נלמד, ואחר כך תוכל לשאול באמת בצורה רצינית המתבססת על משהו.

שאלה: האם אפשר להבחין שאנחנו נמצאים במצרים בתחתית הבור בלי מריבות, התנגדויות, והתנגשויות בעשירייה, או שחייבים אותן כדי להבין שאנחנו נמצאים ממש בתחתית?

אנחנו צריכים להכיר ברצון הדדי שאתם נמצאים בתוך אגואיזם מוחלט, ושאתן חייבות להתעלות מעליו ולהתחבר. זו העבודה שלנו. כך, בלי שום מצרים, בלי כל השמות האלה. אנחנו חייבים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו, ולהתחבר יחד בעשירייה.

זו המטרה שלנו. תנסו לעשות פעולה כזו, והיא תיקרא יציאה ממצרים, יציאה מהאגואיזם, התגברות על עצמכן וכן הלאה. ואז תראו מה יתגלה לכם יחד עם זה, ותוך כדי זה יתגלה לכם טבע חדש ושונה לחלוטין, יחסים שונים, והעיקר הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה השולטת בעולם, ולא תכונת הבליעה והתחרות.

שאלה: בקטע כתוב שהמצרים מתעבים את הלחם של העברים "כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין",". אם אנחנו מדברים על העבודה בעשירייה, אנחנו לומדים שהחברים צריכים להיות גדולים בעינינו, הם צריכים להראות דוגמא, וצריכים לדון וכל פעם לבדוק את עצמנו ולגלות שאנחנו נמצאים בתכונת הקבלה. האם זאת העבודה הנכונה?

כן.

תלמידה: אם אני רואה את החברים כגדולים שמעוררים את העשירייה לחיבור, וכל הזמן נמצאים בתכונה הזאת של העברים, איך לא לדאוג שגם אני נמצאת בתכונת העברי, אלא לחפש בתוכי את ה"רע עין" הזה?

כל אדם צריך לברר את זה בתוכו. אני אפילו לא יודע איך להגיד את זה. שאני משתוקק לצאת מהאגואיזם שלי, זה אומר שהכיוון שלי כבר נקרא יהודי. יהודי מלשון עברי, עבר, לעבור. כלומר אני משתדל לעבור מתכונת האגואיזם, לתכונת האלטרואיזם, אחרת אני לא יהודי, לא עברי.

תלמידה: איך אני יכולה לבדוק שאני נמצאת בעבודת העשירייה בתכונת העברי ולא בתכונת המצרי, גם אם אני חושבת שאני כרגע מעוררת את העשירייה ומעלה אותה?

רק את יכולה לבדוק את עצמך יחד עם הבורא.

שאלה: למה ההנאה שאדם מקבל לעצמו נראית לו כל כך גדולה כאשר למעשה הוא מלא בסבל, נראה שאנחנו כל כך עקשנים ומתריסים, למה זה כך?

אנחנו עוד מעט נגלה את זה. בינתיים זה באמת סגור עבורנו.

שאלה: איך המצרים יכולים להרגיש את טעם המאכלים של העבריים, טעם של השפעה?

המצרים לא יכולים להרגיש את הטעם הזה. הם פשוט מרגישים שזה משהו דוחה, מגעיל, שזה דוחה אותם.

תלמיד: אז איך יכול להיות תיקון?

תיקון זה אומר שצריך להחליף את תכונת המצרים לתכונת ישראל, לשאוף לבורא.

תלמיד: זה רק באמצעות העשירייה, התפילה?

כן. זה רק דרך העשירייה, רק דרך הקשר בעשירייה. לפעמים זה לוקח הרבה זמן, חודשים ואפילו שנים עד שהאדם מבין שאין דרך אחרת. אם יש לו סביבה נכונה, ואם יש לו נשמה שהיא נפתחת, אז הוא יבין איפה הוא נמצא ומה הוא צריך לעשות.

אם אדם מרגיש שהוא נמצא בעל מנת לקבל וחייב להגיע לעל מנת להשפיע, שהוא נמצא במצרים - על מנת לקבל, וחייב לצאת מהתכונה הזאת, ממצרים, לעל מנת להשפיע שזה נקרא ישר-אל, ארץ ישראל, אז הוא מתחיל כבר להתקדם לזה. אבל זה לוקח הרבה זמן.

שאלה: בעל הסולם אומר ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", אז האם עלינו לדמיין איך זה להיות מחוץ למצרים? ואיך יכולים לדמיין דבר כזה אם לא טעמנו אותו, לא התנסינו בו?

מתוך זה שאנחנו נמצאים ברצון לקבל וכנגדו יכולים לתאר לעצמנו רצון להשפיע, אנחנו יכולים בכל זאת לתאר חיבור וניתוק, אהבה ושנאה. הבורא משחק איתנו ומעביר אותנו דרך כל מיני מצבים מנוגדים, וכך לאט לאט אנחנו מתחילים להתכלל משניהם.

שאלה: בדעת הכול יחסית ברור, אבל אנחנו צריכים להעביר הכול לרגש. המעבר הזה לרגש צריך להיות כתוצאה מהעבודה שלנו, איך זה קורה?

זה לא צריך להיות באיזה סדר של סיבה ותוצאה. כתוב שזה צריך להיות ברגש, אתם צריכים כל הזמן ללעוס, לעבד את זה.

תלמיד: זה אמצעי להעביר את זה לרגש?

כן. אתם צריכים ללעוס את זה, ללעוס, ללעוס ולהרגיש בכל מיני אופנים, עד שזה ייכנס להרגשה הפנימית.

שאלה: איפה עובר הקו האמצעי בין המצרי לעברי?

במקום הזה שבו מחליט המצרי, כלומר מישהו שעובד ברצון לקבל, שהוא צריך לצאת מהרצון הזה לרצון להשפיע.

שאלה: האם "ערבות" זה האמצעי להגיע לישראל, וישראל זה הקשר המושלם?

נכון.

שאלה: מהו ההבדל בין עברים ליהודים?

יש הרבה שמות שאני לא יכול לפרש אותם אפילו עכשיו. זה תלוי בגובה, בתכונות, בעוצמת הקשר ביניהם. זה לא לעכשיו, אנחנו בדרך נלמד את כל ההבחנות.

שאלה: האם יכול להתקיים לחם רע עין בעשירייה?

תנסו, כנראה שכן.

קריין: קטע 36, כותרת "פרעה".

פרעה

"פרעה הוא היצר הרע, הנמצא בגופו של אדם." (הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

שאלה: אנחנו רואים שאנחנו עושים עבודה בהתגברות, עושים איזה צעד למעלה מהדעת, ואז פתאום יש נפילה כזאת שהגוף מתנגד להכול, שפרעה, היצר הרע, נותן לך את כל התירוצים האפשריים למה לא לעשות את פעולת החיבור הזאת. האם אפשר להשתיק את הקול הזה, או שתמיד זה יהיה בכוח?

לומדים את זה מהמעשה "אין חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: אז מה אני עושה רגע אחרי ההתגברות, בשנייה שאחרי?

אתה מתחיל לעבוד עם התכונה שהתגברת ורכשת.

תלמיד: ואז תמיד יש הודיה?

זה לא חשוב, יכולה להיות הודיה, יכול להיות שאתה הולך ישר למעשה.

קריין: קטע 37.

"כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים."

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

שאלה: אני בקבוצה הצעירה, הנקודה שבלב, ואני אומר לעצמי שאני צריך להיות ספוג בתוך מים כדי להתכלל, אז יש כבר התחלה של ללכת בדרך, איך אני עושה איזה ברור?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, בירורים נעשים על ידי השכל והרגש.

תלמיד: איך אני יודע מאיפה אני עושה את הברור?

מה זאת אומרת מאיפה?

תלמיד: יש את פרעה שכל הזמן יכול לזרוק עלי כל מיני דברים, ואני צריך לבדוק רק את החיבור, ההתכללות בכלי העולמי, והרצון שלי להישאב לשם. כמו שבכל יום יש בשלוש תפילה, אז אני מרגיש איך הגוף שלי כבר באחת וחצי מתחיל לחיות. אבל חוץ מזה אני לא יודע איך באמת לעשות בירור. כלומר, מה אני יכול לתרום לעשירייה? מה אני יכול לתרום לכלי?

תברר את השאלות האלה, מה אני יכול לתרום? איך אני יכול להשקיע את כל הכוחות שלי בזה שאני מקדם את העשירייה שלי? כלומר שאני מוביל אותם, דוחף אותם קדימה. איך אני יכול לברר את זה? מה אני צריך להוסיף להם מהתכונות שלי? על ידי איזה פעולות שלי אני מעורר אותם, מחייה אותם? תברר.

שאלה: למה פרעה מעכב את הגופים שלא יוכלו להשפיע?

כי זה הטבע שלו. הוא רוצה שיעבדו בשבילו. בשביל הגופים ולא בשביל הנשמה.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה שאנחנו עושים הכול נכון ועדיין פה הוא מעכב. למה?

כנראה שבכל זאת, לא עושים הכול נכון.

תלמיד: מה לא עושים נכון?

לדרוש מהבורא עזרה. להיות יחד בתפילה לבורא שיעזור לנו שיוציא אותנו ממצרים.

שאלה: האם אפשר להגיד שכשאני מתנגד לפעולה של העשירייה שהיא מחייבת אותי במשהו, דורשת ממני משהו, ואני אומר ש"אין כפיה ברוחניות", האם אפשר להגיד שזה פרעה מדבר בתוכי?

העשירייה לא יכולה לכפות עליך את הרוחניות בגלל שהעשירייה בפני עצמה היא אובייקט רוחני.

תלמיד: אצלנו קורה הרבה הניגוד הזה שאנחנו קשורים בעשירייה והעשירייה באופן כלשהו מחייבת, אבל כשזה קורה אז אנחנו אומרים ש"אין כפיה ברוחניות". אם אני רוצה אני בא, אם אני לא רוצה אני לא בא, ואני לא חייב לאף אחד שום דבר.

זה לא שייך לרוחניות. לבוא או לא לבוא להתאספות של עשירייה, זה לא שייך לבחירה רוחנית. זה נמצא עוד לפני הבחירה.

תלמיד: האם תוכל לברר את זה?

אין מה להסביר. אתם לא רוצים להתאסף, להתחבר, אז אין מה להסביר. אתם נמצאים עוד לפני תחילת הפעולה.

תלמיד: אילו פעולות אנחנו יכולים לעשות לפני שנמצאים ברוחניות?

לתת דוגמה לאחרים.

שאלה: האם פרעה פועל עלינו גם אחרי שאנחנו נכנסים לרוחניות? בגלל שאם אדם כבר הצליח להתגבר על האגו שלו ונכנס לרוחניות, האם המצרים עדיין נלחמים איתנו או שהם כבר משתתקים אחרי שהצלחנו לעשות את זה?

פרעה עוזר לבורא להביא את האדם למטרה. גם בעד וגם נגד. לשני הכיוונים. "עזר כנגדו" וההפך.

שאלה: האם הפרעה מפסיק להיות עזר כנגדו בשלב כלשהו?

לא. אבל בזה שהוא מתנגד הוא עוזר לעם ישראל לברוח ממצרים. לכן זה "עזר כנגדו". עוזר, אבל כאילו נגד. אם היה מתייחס יפה ליהודים, לישראל הם לא היו בורחים ממצרים. לכן בזה שהוא מתנגד הוא עושה להם טובה.

תלמיד: האם הבורא יכול להוציא אדם מהדרך?

לא. פרעה סך הכול זה הכוח של הבורא.

שאלה: איך להשתמש בעזרה של פרעה לטובת העשירייה?

כשאנחנו כולנו מדברים על מה שאנחנו עוברים, אנחנו מגיעים להבנת פעולת הבורא דרך פעולת פרעה עלינו, ואז אנחנו יודעים איך לעשות פעולה מצדנו כלפיו, וכך אנחנו הולכים. פשוט לפתוח את המצב. לדבר עליו, ותראו עד כמה המצב עצמו אומר לכם איך אתם צריכים לעשות, איזו פעולה.

שאלה: לדבר על פרעה זה נשמע כמו איזה כוח עצום, אבל זה בא מהבורא. ואנחנו לא נרגיש כמה הוא יותר גדול. אז איך אנחנו יכולים להרגיש שהוא כולא אותנו, אבל להשתחרר ממנו?

מצד אחד, הוא דוחף אותנו למטרת הבריאה, אבל מצד אחר הוא עושה את זה בדרך שלילית. ואנחנו צריכים גם את זה וגם את זה. פרעה הוא סך הכול כוח של הבורא שפועל כביכול כנגדו. שאנחנו נרגיש דבר מהיפוכו, מההפך ממנו.

שאלה: כשאני מגיעה לסיכום, הסכמה עם פרעה ותכונת ההשפעה שבי, אז האם צורת ההשפעה שלי הופכת מהשפעה פשוטה להשפעה שהיא לטובת הבורא?

כן.

שאלה: יש כזאת תמונה, איזשהו מושג כזה של אור מקיף, משהו שכל אדם מתאר לעצמו, ולפעמים זה לא קיים בתפיסה. האם זה סימן שעכשיו פרעה שולט?

כן. עכשיו אנחנו נמצאים יותר בשליטת הפרעה.

שאלה: אם אני רוצה לצאת מהרצון של עצמי ולהיות יהודי, והחברים שלי כל אחד יש לו רצון, וכל אחד אמור לבטל את הרצון שלו לטובת הזולת. אז כל הרצונות מתבטלים וכביכול לא נשאר אף רצון. איך לבנות רצון משותף שהרצון של כל חבר יהיה מחובר לאותו רצון משותף ולהתאחד תחת אותו רצון? לא לבטל את כל הרצונות, אלא להידבק באותו רצון משותף?

אתם צריכים לעבוד על זה, לברר את זה, ואז לממש. אנחנו לא נוכל לברר את זה בצורה מילולית כל כך מהר כי נתבלבל.

שאלה: כשאני עושה בירור בתוכי בין המצרי לעברי, איך אני יודעת מי המצרי ומי העברי? מה נותן לי את ההבחנה הזאת?

מי שנוטה לחיבור הוא עברי, מי שנוטה לפירוד הוא מצרי.

תלמידה: אבל כל אחד מהצדדים תמיד נותן לי צידוקים.

אני לא יודע, צידוקים או לא צידוקים. פשוט מאוד, ככה זה. אני לא הולך עכשיו לוויכוח.

שאלה: מהן הקליפות ששולטות עלינו, על הגוף מתחת לדעת שגורמות להתנגדות? האם אפשר לציין מהן אותן קליפות?

כן, ודאי שיש לנו שמות והערכים של כל קליפה וקליפה לעומת חברתה, ודאי. אבל זה לא לעכשיו. אנחנו עוד נלמד.

שאלה: כאשר אנו יוצאים ממצרים האם פרעה נשאר מאחור או שתמיד מלווה אותנו לאורך הדרך אותו כוח הפרעה?

לא. כשאנחנו יוצאים ממצרים פרעה מוביל אותנו עד הגבול וסוגר אחרינו את הדלת.

שאלה: איך בצורה הנכונה להשתמש בכוח פרעה כשהוא מתנגד תמיד? צריך להתנגד תמיד? לעשות הפוך למה שהוא אומר?

כן.

שאלה: לחברים בעשירייה יש תכונות שונות ואני לא יכול להתחבר עם כולם, יש לי התנגדות לחיבור שהוא בצורה שלמה. מה אני יכול לעשות כדי להתקדם מהנקודה הזאת?

למצוא תכונה שסביבה אתם יכולים להתחבר ולהתחיל את החיבור.

שאלה: למה הדמות היחידה שמצוין יום ההולדת שלה בתורה היא פרעה?

כי הוא מחשיב את יום ההולדת שלו, את זה שהוא נולד, שהוא קיים - הרצון לקבל הגדול כנגד הבורא. לכן כך כתוב בתורה שיש יום הולדת לפרעה. בכלל יום הולדת לא חוגגים, חוגגים לילדים עד גיל חמש, שש, אבל לא לאנשים מעבר לגילאים אלה.

תלמיד: האם המשמעות של זה היא ההבדל בין צדיקים לרשעים, שהצדיקים לא דבוקים לעצמם, לקיום שלהם, ואומרים "אין עוד מלבדו", ופרעה אומר "אני קיים", "אני חי", זאת אומרת הוא כאילו מציג שהוא קיים בפני הבורא. האם זה ההבדל בין פרעה למשה?

נגיד. יש עוד הרבה הבחנות.

שאלה: שמעתי שכשאנחנו יוצאים ממצרים, אז פרעה סוגר אחרינו את הדלת. אבל עד גמר תיקון יש לנו מדרגות שאנחנו צריכים לעלות בהן. מה גורם לנו אחר כך לעלות מדרגה לדרגה?

אותו רצון לקבל שגילינו אותו במצרים אנחנו מגלים עליו תיקונים ועולים. הכול בנוי, כמו שאנחנו אומרים, "כזכר ליציאת מצרים".

תלמידה: איך מגלים עליו אם הוא כבר לא נמצא? 

מה זאת אומרת הוא לא נמצא? הוא נמצא, רק לא רואים בצורה גלויה ששולט עלינו. אבל פרעה נמצא בכל מקרה, בכל רצון, בכל פעולה.

שאלה: מה זה "פרעה" ומה זה "גוף" בתוך האדם?

פרעה זה רצון לקבל על מנת לקבל, והגוף הוא סתם רצון ליהנות.

שאלה: האם גלות היא הרגשה שאי אפשר להתחבר עם החברים, או שזה חוסר חיבור עם הבורא?

חוסר חיבור עם הבורא.

קריין: קטע 38.

"והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה."

(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")

ואז האדם עושה את המעשים על מנת לקבל. אלו הפעולות של פרעה.

שאלה: האם פרעה מגיע בשלב יותר מאוחר של הגלות?

הוא מתגלה מתוך האדם כדרישה על מנת לקבל.

תלמיד: כי מרגיש שההרגשה הזאת של מצרים זו הרגשה כללית ומעומעמת.

כן. לפני זה האדם לא מרגיש כל כך שהוא נמצא באגו. גילוי פרעה, התגלות אגו האדם, זה כבר צעד קדימה.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה מגיעים ממש להכרחיות הזאת שפרעה מתגלה ואנחנו אומרים "הנה פה זה פרעה"?

ככל שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, כך פרעה מתגלה בינינו כמתנגד לחיבור, ואז אנחנו מתחילים להיות בפעולות נגדו, זה נקרא עזר כנגדו, ומתחיל המאבק בין משה לפרעה. אנחנו עוברים את כל אותם סיפורים שיש בתורה על ההתמודדות של משה עם פרעה, שמשה דורש "שלח את עמי" ופרעה לא רוצה לתת להם לצאת מתחת לשליטה שלו. עד שהם מגיעים בסופו של דבר למצב שאין ברירה ועם ישראל עד כדי כך רוצה לברוח ממצרים, כך שהוא מחייב את הבורא להוציא אותו.

שאלה: האם פרעה בעצמו מיתקן? ואם לא, אז מה זה שהוא עזר כנגדו, מה כן מיתקן?

אנחנו נלמד, אני עכשיו לא רוצה לדבר על תפקיד פרעה במדרגות קרובות לגמר התיקון, עד כמה הוא הכרחי ועד כמה אנחנו צריכים לעשות באמת הכול לזכר יציאת מצרים. אנחנו עוד נלמד את כול הדברים האלה כשתהיה לנו כל הפנורמה הזאת.

תלמיד: אם לא מתקנים את פרעה, אז מה מיתקן?

פרעה מתקן את האנשים, את בני האדם, את חלק הבריאה שנמצא בכל אחד מהם, ונותן להם אפשרות להתנגד לפעולות חיבור, השפעה, אהבה. זה התפקיד שלו.

קריין: קטע 39.

"באופן כללי ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש ליצר הרע הרבה שמות. וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו, "שבעה שמות יש לו ליצר הרע, רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה מלך מצרים, עמלק"."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)

זה לידיעתנו.

קריין: קטע 40.

"אאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

כל האיברים, כל הרצונות שאנחנו משתמשים בהם בעל מנת לקבל נקראים "עבדי פרעה".

קריין: קטע 41.

"ענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'. ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים. וזהו כמו שאומרים "צר עין"."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

קריין: קטע 42.

""ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

אם מתעוררת באדם שאלה "מי זה הבורא שאני צריך לשמוע לקולו?", אז האדם נמצא ברשות הקליפות.

שאלה: מה זה אומר שיורד השפע ופרעה מוצץ אותו?

השפע יורד מלמעלה לאדם, אבל בדרך יש אפשרות לפרעה לתפוס ולגנוב את השפע לעצמו.

תלמיד: האם יכול להיות שכשפרעה שולט על הרצון לקבל מגיע שפע?

כן, ודאי. הרצון לקבל מיועד כדי למשוך את השפע, ולכן פרעה יכול לעשות זאת.

תלמיד: האם בזמן העבודה תמיד אפשר למשוך את השפע אפילו אם עדיין לא עובדים לשם הבורא?

על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שמרגישים אחר כך חושך, שלא יכולים לקבל, זה נקרא "עזר כנגדו".

שאלה: כתוב בקטע 40 על רמ"ח איברים שבזמן שמשמשים את הרצון לקבל הם נקראים עבדי פרעה, משמשים את פרעה. מהם אותם האיברים שמשמשים את הבורא, האם העשיריות המחוברות שלנו הן האיברים שמשמשים את הבורא?

האיברים שמקולקלים, זאת אומרת על מנת לקבל, הם משמשים לפרעה, והאיברים המתוקנים שמשתמשים איתם בעל מנת להשפיע הם נקראים עובדי ה'.

תלמידה: האם האיברים המתוקנים זה החיבור בינינו, בין העשיריות שלנו?

אם אנחנו יכולים להגיע לעל מנת להשפיע ובזה נשפיע לבורא אז ודאי שכן.

קריין: 43.

""פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים."

(בעל הסולם. אגרת י')

אם אנחנו לא מתעלים למעלה מהרצון לקבל אנחנו לא יכולים לברוח ממצרים, זו בעיה גדולה מאוד.

קריין: קטע 44

"מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) בשלח וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

זאת אומרת, בכוח אמונה למעלה מהדעת אפשר לצאת משליטת הפרעה, אבל לא בשום צורה אחרת.

שאלה: האם כל העבודה שלנו היא רק לקרב ולהדביק את פרעה לבורא?

לא, אנחנו צריכים להפריד ביניהם, בין תכונת הרצון לקבל על מנת לקבל שהיא פרעה, ובין ההשפעה הסופית שהיא הבורא. ההפך, אנחנו צריכים להבדיל, להרחיק ביניהם, שיהיו בהיפוך זה לזה.

שאלה: מה פירוש שפרעה כבר לא שולט על האדם?

פרעה כבר לא שולט על האדם מפני שהבורא נותן כוח משלו ואז יצר הרע כבר לא שולט על האדם.

תלמיד: ומה הוא מסוגל לעשות שהוא לא היה יכול לפני זה?

קודם כל הוא נמצא בין שניים, עדיין יש כאן עוד סולם, עד כמה האדם נמצא תחת שליטת הפרעה או מחוץ לשליטת הפרעה או באמצע.

תלמיד: אבל במה זה בא לידי ביטוי, מה האדם יכול לעשות שלפני זה הוא לא יכל?

הוא יכול "להיות עם חופשי בארצנו". הוא נמצא ברצון שלו חופשי מהרצון לקבל על מנת לקבל ויכול לבחור לעצמו כיוון התפתחות לפי מה שהוא מחליט.

תלמיד: מה הוא יכול להחליט?

הוא מחליט לברוח ממצרים אפילו בחושך.

תלמיד: לאן האדם בורח?

לא חשוב לאן, העיקר מתוך הרצון לקבל על מנת לקבל. הוא לא רוצה שהכוח הזה ישלוט בו.

שאלה: מה עושה היצר הרע על ידי זה שהוא יונק את השפע, איפה הוא מסתיר אותו, האם הוא אוסף אותו באיזה מקום, צובר אותו?

בטח, הוא ממלא את עצמו, נעשה גדול וחזק, ויכול על ידי זה שיש לו שפע לפתות את הרצונות האחרים שגם הם יצטרפו אליו ויקבלו ממנו מילוי. זה כל הכוח של הסטרא אחרא, שהיא מושכת לכיוון שלה כל אחד שיכול ליפול תחת הרצון לקבל.

שאלה: איך אנחנו מגלים שאי אפשר להביס את פרעה בתוך הדעת?

אנחנו מגלים את פרעה מהצורה ההפוכה. אנחנו רוצים לגלות אותו דרך כוח ההשפעה ולא דרך כוח הקבלה, לכן אנחנו עוברים צמצום, מסך, אור חוזר, מעלים את עצמנו למעלה, ואז מתחילים לעבוד עם עזר כנגדו, וכך מתחילים להכיר את פרעה. וכשמתחילים להכיר אותו אז רואים שזו מתנה גדולה מהבורא, שהוא הכין לנו את פרעה, ועל ידי שניהם, פרעה ובורא, אנחנו יכולים להגיע לידיעה ולחיבור עם כל הבריאה, "לקבל על מנת להשפיע" זה נקרא.

שאלה: איך בתוך מצרים אני מוציא אפילו פעולה אחת משליטת פרעה?

על ידי זה שאתה מתחבר עם החברים.

תלמיד: עכשיו יש הרבה פעולות קונקרטיות שאני יכול לעשות לטובת הקבוצה, איך אני לא נותן לפרעה לגנוב לי את הפעולה הזאת?

על ידי זה שאתה מתחבר לחברים.

שאלה: יוצא שפרעה יותר קרוב לבורא ממני מצד זה שהוא מקיים את התפקיד שלו, האם זו הרגשה נכונה?

ודאי, פרעה הוא עבד של הבורא, הוא ממש מבצע כל מה שהבורא דורש ממנו. יש לנו הרבה מה ללמוד מפרעה, עד כמה הוא עושה כל מה שהבורא דורש ממנו.

שאלה: יש רצון לממש את כל מה שאנחנו לומדים עכשיו במהלך היום ואני מבין שהכול מתחיל מהניתוק של האדם, וברגע שיש ניתוק האדם צריך לעשות בירור האם הוא נמצא בגלות.

כן.

תלמיד: אני מבין שכל התהליך הזה מתחיל מניתוק ואז צריך לעבור את כל התהליך שאנחנו לומדים, גם את יוסף וגם את פרעה בשלבים?

כן.

תלמיד: אבל הבירור הזה כאילו מתחיל ואז הכול נעלם, מגיעה מחשבה ואז היא בורחת, איך לחבר את החלקים האלו כל הזמן?

אנחנו נקבל את זה לאט לאט, נקבל את זה מלמעלה.

תלמיד: זה בא עם הניסיון, מזה שאני כל הזמן חוזר על זה?

כן.

שאלה: האם חברים שנמצאים איתנו בשיעור בוקר וסוגרים מצלמות במהלך השיעור לאורך זמן זה חלק מהכרת הפרעה?

אני לא רוצה להגיד כך, אבל זה ודאי לא בסדר.

תלמיד: הרי אנחנו בעצם מכירים את הרע דרך הקשר בינינו, דרך כל התגברות והתגברות.

אני מבין אותך אבל אין לי מה לעשות, תשפיעו אתם עליהם.

שאלה: אני זוכר שלפני כמה שנים במהלך פסח היה איזה רגע שהיית לא מרוצה מהעבודה שלנו, ואמרת שאנחנו רבים אבל עדיף להיות במספר קטן בצורה איכותית. נראה שעכשיו אנחנו מצב שיש לנו גם כמות וגם איכות מאוד גבוהה של חיבור בין החברים.

אז כשאנחנו מדברים על התקפה איך זה יכול לבוא לידי ביטוי, האם זו התקפה שבאה מעבודה יותר פנימית, או שאולי צריך להתמקד בהפצה? איך ההתקפה יכולה לבוא לידי ביטוי במהלך הפסח?

אנחנו צריכים לבקש מהאנשים שמכינים לנו את חומר הלימוד שיביאו לנו משהו יותר קרוב לפסח. שנלמד, מה זה פסח, במה החג הזה מיוחד, שאנחנו עולים למעלה מהחמץ, מה זה חמץ? רצון לקבל על מנת לקבל, ושכל התיקונים שלנו מתחילים מפסח, מיציאת מצרים. כשאנחנו מתעלים מלקבל על מנת לקבל, ללהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, וכך יוצאים ממצרים לתיקון הכללי. אז צריכים לבקש שהם הכינו לנו חומר בהתאם, ובזרימה נכונה.

שאלה: אמרת שפרעה מבצע את כל פקודות הבורא ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנו. בו זמנית שמעתי ממך שאותו דבר עושים המלאכים, גם הם עושים את כל פקודות הבורא. האם תוכל לברר את ההבדל בין פרעה למלאכים?

גם פרעה הוא מלאך, הוא לא עושה שום דבר מעצמו, אלא מבצע הכול לפי פקודות הבורא.

שאלה: בקטע 41 כתוב על מצר-ים, שהוא "צר מחסדים", האם אתה יכול להרחיב מה זה מצר-ים?

"צר מחסדים", שלא נותן אפשרות להשפיע. פשוט.

שאלה: האם אפשר להגיד שאותם הכשפים שפרעה הטיל על הפתחים, על הכניסות למצרים אלו רצונות חזקים עם כוונה על מנת לקבל?

כן, זה נכון.

קריין: "ויקם מלך חדש על מצרים", קטע מס' 45.

"תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד."

(בעל הסולם. אגרת י')

שאלה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", אפשר להשליך את זה על מה שקורה היום בעולם?

בבקשה אל תכניס אותי לפוליטיקה. אני לא יודע, ולא שייך לעולם הזה.

תלמיד: מה זה אומר, "לא שייך לעולם הזה"?

לא שייך, זה שאני לא יודע לפרש את הדברים האלה, לא יודע לקשור את הדברים.

תלמיד: מה זה מלך חדש?

מי המלך החדש היום בעולם?

תלמיד: כסף, כלכלה, בנקים פושטים רגל.

לא, זה לא חדש, היו דברים מעולם.

תלמיד: שבדבר כזה שכל העולם מזדעזע.

היו זעזועים יותר קשים.

תלמיד: אני זוכר שאחרי הכנס אמרת שיש סיכוי שנתגבר על כל הקשיים שעברנו, ואני רואה שכל הזמן נעשה יותר ויותר גרוע.

התגברנו יפה מאוד על אותו מצב, ונראה לי שגם על המצב של היום אנחנו נמצאים בהתגברות, אני מסתכל בצורה אופטימית על עתיד העולם.

תלמיד: אתה אומר "אופטימית", והעולם פושט רגל. תסתכל מה קורה, בנקים גדולים בארצות הברית פושטים רגל, זה מגיע עד ישראל.

זו הבעיה של הבנקים, לא הבעיה שלי

תלמיד: גם אליך הביתה זה יגיע, גם לנו לא יהיה מה לאכול, זו הבעיה.

בינתיים שלבנקים לא יהיה מה לאכול.

תלמיד: ומה יקרה איתנו?

אנחנו נאכל.

תלמיד: את עצמנו. מה נאכל? אני זוכר שאמרת פעם שנגדל ירקות בגינה, זה המצב?

נחיה ונראה, תהיה רגוע, ותעשה את מה שמוטל עליך.

תלמיד: אני עושה, אבל אני רואה מסביבי, מה קורה בעבודה שלי, את השנאה, העולם מזדעזע, מלחמות, אתה כבר לא יודע לאן ללכת ימינה, שמאלה, הכול בלגן. האם התפילות שלנו באמת עוזרות? איך משפרים את המצב של העולם?

אני לא יודע, כנראה שאתה מתפלל יותר טוב מהאחרים, ולכן יש כזה בלגן.

תלמיד: ככל שלומדים קבלה מגלים יותר את הרע בעולם?

אם לא יכולים לתקן בטוב, אז מתקנים ברע.

תלמיד: ואיך בסוף העולם יסתדר?

בסוף זה יסתדר. על ידי זה שאנחנו או מטוב או מרע אבל נרצה את תיקון העולם. כשאני שומע אותך עכשיו, אני רואה שהדאגה שלך לתיקון העולם יותר גדולה מקודם.

תלמיד: אפילו אני באופן אישי נפגע, אני רואה שהחברים שלי כבר נפגעים, אני רואה את כל העולם נפגע, ואני לא יודע איך לתקן את זה, איך כל העסק ישתפר? איך פתאום יהיה טוב, לא פושטים רגל, הכול נעים וזך ובאמת יש חיבור בין החברים? אתה רק אומר כל הזמן לתקן, ואף אחד לא יודע מה לתקן, אני באמת לא יודע מה לתקן.

לתקן את היחסים בין בני האדם, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: ואז הכול יתיישר, הכול יסתדר?

ואז הכול יסתדר כי הכול תלוי רק ביחסים בין בני אדם.

תלמיד: בעזרת ה'. תודה רבה.

את זה אמרת נכון, בעזרת ה'.

שאלה: לפי הקטע, פרעה לא מנוגד לשליטת יוסף, לחיבור, אז למה הם נופלים?

יוסף רוצה לאסוף את כולם ולהביא אותם לתיקון. פרעה הוא ההיפך, הוא לא רוצה שכולם יתחברו ויגיעו לגמר התיקון. וכך אנו כל הזמן נמצאים בין שני הכוחות האלו, שיכול להיות נקראים אחרת.

שאלה: האם אנחנו צריכים בכל מצב שהוא סבלנות ואמונה, האם אפשר להתפלל שלחברים תהיה סבלנות?

כן זה הדבר החשוב ביותר.

שאלה: מה סדר התכונות שמתגלות בנו, קודם משה, פרעה ואז יוסף?

כן, יש ביניהן קשר וסדר מסוים.

שאלה: איזו עצה אתה יכול לתת לעשירייה שנוכל להציב את המטרה שלנו כדבר הכי גדול בחיים שלנו?

חיבור. חיבור הוא הכנה לכל מצב ומצב חדש עד גמר התיקון שבו מתחברים שוב לכלי של אדם הראשון.

שאלה: במהלך השיעור, מהו הרצון החשוב ביותר שמאפשר לגלות את ההתנגדות של פרעה?

שאיפה לחיבור.

תלמיד: אבל יש רצונות שונים, ללמוד, לשאול, להחזיק את העשירייה, לכתוב משהו?

בהדרגה, לאט לאט, לכן יש עשרה אנשים שעובדים ולא אדם אחד. אם הם רוצים בסופו של דבר להתחבר הם מצליחים בהכול.

(סוף השיעור)