שיעור בוקר 14.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 410, מאמר "השלום"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 410, מאמר "השלום", טור א', פסקה שלישית.

"ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: "הכל נתון בערבון".

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', כמבואר במאמר "מתן תורה" אות ו', עש"ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?

ועל זה משיב ואומר: "ומצודה פרוסה על כל החיים".

כלומר, שהחכים השי"ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי"ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה.

ואח"ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: "החנות פתוחה".

כלומר, אע"פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון.

ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: "והחנוני מקיף".

כלומר, אע"פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה.

ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: "הפנקס פתוח והיד כותבת". כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא.

והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב.

באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא.

וכן זמן קיומו של מצב החדש, נמשך גם כן, עד שניצוצי הרשעות שבו, מתבכרות ונגמלות, לשיעור כזה, שאי אפשר לסובלו. אשר אז, מוכרחים להורסו, ולבנות מצב יותר נוח, על מקומו.

וכן הולכים המצבים, ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו טוב, בלי שום ניצוצין רעות. והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם.

דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר.

הרי לעיניך, אשר כל רשעה בפרטיותה, נעשה מותנה לכח הדחיפה, שיתפתח על ידיה מצב הישר.

ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".

כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר."

שאלה: אני רוצה לדייק, מה הבורא נותן לנו שהיד רושמת?

הבורא נותן לנו את הכול, גם טוב וגם רע כדי שאנחנו נתחיל להכיר בין שניהם ונתחיל לבקש ממנו באמת מה שטוב לנו לפי הרוחניות, לא לפי הגשמיות שלנו. הוא מלמד אותנו לאט לאט עד כמה אנחנו נמצאים במצבים הרעים ועד כמה כדאי לנו לרצות מצבים יותר טובים לפי האבחנות שלו, של הבורא. כך הוא מלמד אותנו בדיוק כמו שאנחנו מלמדים את הילדים.

שאלה: מה זה אומר שהוא נותן בהקפה כאילו הוא מחכה לאיזשהו גמול?

ודאי שהוא נותן לך עכשיו את כל הדברים, גם רעים וגם טובים, שנראים לך שהכול טוב ורע או בכלל הכול רע, אבל באמת הדברים האלה הם טובים להתפתחות שלך ואחר כך הוא רוצה שאתה תכיר בזה, שהוא כל הזמן דאג ודאג להתפתחות שלך בצורה טובה ושאתה תיתן על זה תודה. תודה בזה שאתה תתפתח בעצמך למטרה.

שאלה: איך לשלם בטרם הוא נותן כדי שיהיו לנו יחסים יותר שווים, שיווניים?

תבקש ממנו. זה רק על ידי בקשה, שאתה מבקש ממנו כוח התפתחות. לא צריכים שום דבר חוץ מזה.

שאלה: בעל הסולם מתחיל את המאמר בזה שכל אחד יבוא ויקח, ואחר כך הוא עובר לכלל, שהחברה צריכה להרוס את הישן ולתקן. במי זה תלוי? האם ווירוס הקורונה לוחץ על החברה, והיא צריכה להחליף את הישן בחדש, או שזה לוחץ עלי, ואני זה שצריך לתקן?

קודם כל אם אתה מדבר על הווירוס, אז הבעיה שלנו עכשיו יותר ויותר ברורה מיום ליום. אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו תלויים בכל העולם, מה שלא הרגשנו קודם. קודם היינו מתפתחים והיינו קשורים בינינו רק על ידי קשרים של ביזנס, למכור, לקנות, כך וכך לעשות. היום אנחנו רואים שאנחנו קשורים לא רק על ידי ההתפתחויות האלו, אלא דווקא על ידי קשרים לא טובים, שאנחנו יכולים להעביר וירוסים זה לזה, לגרום יותר בעיות זה לזה.

זאת אומרת, ההתפתחות נעשית יותר מגוונת, ואני רואה שזה מאוד מסדר את האנושות. כל הבעיה נכון להיום, היא רק שהאנושות תגלה שהעתיד שלה הוא לא לחזור למה שהיה, אלא לאבחן, לסדר לעצמה את הצורה הבאה, ולגשת אליה. הצורה הבאה זו האנושות שהיא כולה מסתפקת בדברים רגילים, נורמאליים לחיים, ולא יותר, "לא יגונה ולא ישובח", ואת כל היתר היא משקיעה בחיבור בינה, בין כולם. את זה האנושות חייבת עכשיו לעכל, לקבל, ולהתחיל לממש, ואנחנו צריכים גם בעצמנו לעכל, לברר ולממש את זה, וגם להפיץ.

תלמיד: כלומר זאת גם העבודה של האדם שלוקח, להחזיר כביכול בזה שהוא מתקן את הרע לטוב, וגם של כל האנושות באותו זמן, זאת אומרת, אני לא אוכל להיתקן לבד.

כאן צריכה להיות עבודה של כלל ופרט כאחד. זה כל העניין הרוחני, שרק כך יכולים לתקן אותו. כי מלכתחילה אנחנו נמצאים עכשיו, זה הדור האחרון, שמתגלה כל המערכת בכל העולם, שהיא מערכת אחידה. במערכת אחידה אתה לא יכול לטפל רק בחלק אחד, אתה חייב בכל זאת לחשוב על כל החלקים. אתה רואה איך כל העולם מתעורר, באיזה תנועות כל העולם נמצא. אין ברירה, רק כך. לכן יש לנו עבודה.

שאלה: איך אני צריך להבין את הצמצום, כדי שהרצון לקבל לא יגרום לי רע, אם החנות פתחה והכול נוצר עבורי?

אתה חושב לא נכון. אנחנו לא צריכים לחשוב לא על צמצום, ולא על חנות, ולא על כלום. אנחנו צריכים לחשוב על החיבור בינינו. אני לא צריך לחשוב איך לתקן את הרע, אני צריך לחשוב איך להגדיל את הטוב. זה העיקרון החשוב ביותר. אנחנו לא חושבים על הרע, לא חושבים על האזהרה, איך להיזהר מבווירוס, איך להיזהר מזה ומזה. לא. אנחנו כל הזמן חושבים רק על הטוב, איך להגדיל את הטוב. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אני לא מטפל בפשעים, במחלות, בווירוסים, באגו שלי, בשום דבר. אני לא יכול להילחם נגד האגו שלי. אני רק נלחם עבור האהבה, יותר לאהוב, יותר להתחבר.

אני לא עושה ביקורת על אף אחד, רק אהבה. אני לא מתרחק מאף אחד, רק אהבה. אני לא עושה שום דבר שלילי, רק חיובי כל הזמן, ואז אני מצליח. כך עושים ברחניות. אתה צריך כל הזמן לא להתרחק מהבורא, לא להתרחק מהאור, וזה נקרא שאתה פועל רק לחיבור ואהבה. ואם אתה נלחם, רוצה למחוק את הרע, אתה לא תצליח אף פעם, כי רע אסור למחוק, צריכים לכסות אותו באהבה. כי בלי הרע הזה, גם טוב לא יהיה.

שאלה: מה זה אומר להרוס את המצב הקודם, היה כתוב שצריך להרוס או שזה נהרס?

גם כן על ידי זה שאנחנו מכסים אותו, ובאים למצב הבא. זה כמו הזדככות המסך. ככה זה.

שאלה: האהבה הזאת שמגבירים, אני יכול לעשות זאת רק בעשיריה, אני לא יכול לצאת עכשיו לעולם ולהרגיש את האהבה.

אתה לא יכול לצאת לעולם, אלא דרך עשירייה. אז אל תגיד, אני לא יכול. אסור לך, אסור לך אפילו לנסות להתייחס לעולם, אלא דרך העשירייה. הפצה זה משהו אחר, הפצה זה מקצוע, זה משהו אחר. אבל לדבר על החיבור אתה יכול רק מתוך עשירייה, שהעשירייה כולה מצטרפת לחיבור.

שאלה: זה שהיד רושמת וזה בהקפה, זה מגיע מתוך המצבים הקודמים?

רק כך.

שאלה: האם כשנתחיל להרגיש את החנווני נוכל להשתתף בתהליך כתיבת הפנקס, האם בכנס הזה נוכל לשנות את מה שנכתב בפנקס?

אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר, אלא במעשים הבאים אנחנו יכולים עוד יותר ויותר לתקן כל הזמן, על ידי הגברת החיבור והאהבה.

שאלה: אמרת רק להוסיף באהבה בעשיריה. מה עושים אם יש נושאים שאנחנו מרגישים שיכול להיות שהטיפול בהם דווקא לא יביא אהבה, אלא יפרק אותנו או יפזר אותנו?

אז אנחנו לא מטפלים בהם ולא מזכירים אותם.

תלמיד: אבל אלה נושאים שקיימים שם, והם משפיעים על העשיריה ונמצאים בינינו?

אז אנחנו לא מזכירים אותם ולא מטפלים בהם.

שאלה: מה מייצגים "הספר" ו"היד", מה הם הסמלים האלה?

לא כדאי להיכנס לזה, אתם רק תתבלבלו. "פנקס", "יד רושמת", כך דיברו פעם בצורה כזאת. אבל לא כדאי לנו להיכנס לזה. אנחנו מדברים בשפת הקבלה בצורה יותר ישירה, נחרצת. מה יהיה לך שם, כאילו מישהו רושם את מה שאתה עושה, מה שלא, כמה לקחת מהעולם הזה, כמה לא לקחת, במה אתה יכול להחזיר, באור חוזר, כמה אור חוזר כנגד אור ישר, אנחנו לומדים את זה גם כך. זה לא כל כך חשוב.

קריין: ע"מ 414, טוב א'.

"הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.

ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה".

כלומר, מי שמאמין, שאין עולם הזה, בבחינת חנות פתוחה, על הפקר בלי בעל בית. אלא, שיש כאן בעל הבית חנוני, עומד בחנותו, ותובע מכל לוקח, שיתן לו את מחיר הרצוי, בשביל הסחורה, שלוקח מהחנות. דהיינו, שישתדל בעבודתו ית', במשך זמן כלכלתו מאותה החנות, באופן הרצוי ובטוח, להגיע למטרת הבריאה, כחפצו ית'.

והנה, אדם כזה, נבחן, אשר הוא "רוצה ללות". כלומר, עוד בטרם שהוא פושט את ידו, ליקח מה מעולם הזה, שהוא החנות, הרי הוא נוטל זה מבחינת הלואה, על מנת לשלם מחירו הקצוב. דהיינו, שמקבל על עצמו, לעבוד ולהגיע למטרתו ית', במשך ימי כלכלתו מהחנות. באופן, שמבטיח נאמנה, ליפרע את חובו. דהיינו, על ידי ביאתו אל המטרה הרצויה. ועל כן, הוא מכונה בשם "הרוצה ללות". דהיינו, שמשתעבד לפרוע ולשלם.

ומצייר לנו רבי עקיבא, ב' סוגי אנשים:

"סוג האחד, הם מבחינת "חנות פתוחה", שחושבים את עולם הזה, כמו חנות פתוחה, בלי שום בעל הבית חנוני. ועליהם אומר: "הפנקס פתוח, והיד כותבת". דהיינו, אע"פ שהמה אינם רואים שום חשבון, מכל מקום כל מעשיהם בספר נכתבים, כמבואר לעיל. שזהו ע"י חוק ההתפתחות, המוטבע בהבריאה בעל כרחה של האנושיות. אשר מעשי הרשעים, בעצמם מולידים, בעל כרחם, מעשים הטובים, כמו שמבואר לעיל.

וסוג השני של האנושיות, הוא מכונה בשם "הרוצים ללות". אשר המה מתחשבים עם בעל הבית. ובעת שלוקחים מה מהחנות, אינם לוקחים רק מבחינת הלואה, שמבטיחים להחנוני לשלם לו, את מחירו הקצוב, דהיינו לזכות על ידה להמטרה התכליתית. ועליהם אומר: "כל הרוצה ללות, יבא וילוה".

ואם תאמר, מהו החילוק:

בין סוג האחד, אשר מטרה התכליתית, מתחייבת, ובא להם, מתוך חוק ההתפתחות.

ובין סוג השני, אשר מטרה התכליתית, מגעת להם, על ידי השתעבדות עצמית לעבודתו ית'.

הלא, סוף סוף, שתיהם שוים בהשגת המטרה?

ועל זה ממשיך ואומר: "והגבאים מחזירין תמיד, בכל יום, ונפרעים מן האדם, מדעתו, ושלא מדעתו".

כלומר, אמת היא, אשר אלו ואלו, משלמים חובם בשוה, לשיעורין, בכל יום ויום, וכשם, שהכחות הסגוליים, שמופיעים על ידי העסק בעבודתו ית', נבחנים לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו, כן ממש כחות האיתנים, המוטבעים בחוק ההתפתחות, נבחנים גם כן לגבאים נאמנים, הגובים החוב לשיעורין, תדיר, דבר יום ביומו, עד שנפרע על מלואו. שזה אמרו: "והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעים מן האדם".

אמנם, יש ביניהם חילוק, ומרחק רב. דהיינו: "מדעתו ושלא מדעתו". אשר סוג האחד, אשר חובם נגבה, ע"י הגבאים של ההתפתחות, נמצאים פורעים חובם "שלא מדעתם". אלא הגלים סוערים, ובאים עליהם, על ידי רוח החזק של התפתחות, הדוחפים אותם מאחוריהם, ומכריחים הבריות לפסוע קדימה. הרי שהחוב נפרע בעל כרחם, ביסורין גדולים, על ידי הגילויים של כחות הרע, הדוחפים אותם ויז-א-טערגא [ויז-א-טערגא: כח הדוחה לאיזה דבר מאחוריו], בדחיפה מאחוריהם.

אולם הסוג השני, פורעים חובם, שהוא השגת המטרה "מדעתם", מרצונם עצמם, בהיותם חוזרים אחרי העבודות הסגוליות, הממהרות את התפתחות חוש הכרת הרע, על דרך שנתבאר במאמר "מהות הדת ומטרתה", שעל ידי העבודה הזו, נמצאים מרויחים שנים:

ריוח אחד, שהכחות הללו, המתגלות מתוך עבודתו ית', נמצאים ערוכים לפניהם, בבחינת כח המושך, בדמות חשק מאגנטי, (מבחינת ויז-א-פראנטא [ויז-א-פראנטא: כח המושך לאיזה דבר מלפניו], שהמה אצים ונמשכים אחריו מרצונם, מחשקם, על פי רוח האהבה. ואין צריך לומר, שנשללים מכל צער ויסורין, כמו הסוג הראשון.

וריוח השני, שהמה ממהרים להם התכלית הרצוי. כי המה הם הצדיקים והנביאים, הזוכים ומשיגים את המטרה, בכל דור ודור,"

הוא רק אומר לנו בינתיים את המפה, אז בואו נראה הלאה.

שאלה: במה תלויה ההתרשמות הנכונה בעשירייה?

זה כמו בכל אדם ואדם, באגו שלך, במצב של האגו שלך, עד כמה הוא מאוזן או לא, בזה תלוי איך אתה מקבל את העשירייה. או שבכלל אתה לא צריך אותה, רק כתוב בספרים שאתה מחויב, או שאתה רוצה מעצמך, מהלב. זה מהמצב שלך.

שאלה: אלה שמשיגים את המטרה הסופית, מה זה אומר שהם עבדו את הבורא?

הוא עושה מעצמו עבד ואומר, "אני רוצה להיות עבד ואני מוכן לעשות את כל מה שדורשים ממני", זה מצד אחד. ומצד שני, מי שלא רוצה את זה, עושים ממנו את זה אפילו שהוא לא רוצה. זאת אומרת העניין שלנו, כמו שכתוב, שגם כך וגם כך אתה תעבוד, רק השאלה היא האם זה ברצון או ללא רצון, ואז מביאים את כל האנושות למטרה סופית. ההבדל הוא בסך הכול עד כמה אתה מגיע ברצונך לאותה המטרה בהזדהות שלך עם הבורא. אבל כולם מגיעים, אתה לא יכול להגיד שאתה מגיע ואחרים לא מגיעים, גם הם, כולם. תכלית הבריאה היא פתוחה לכולם וכולם חייבים להגיע, אלא הכול תלוי רק בהסכמה שלך עד כמה שאתה מתקדם.

אתה ראית על עצמך שהיו לך שנים כאלו שאתה בכלל לא חשבת על זה, אחר כך קיבלת רצון, אחר כך קיבלת הזדמנות לממש את הרצון וכן הלאה. אותו דבר גם עכשיו, יש כאלו וכאלו אנשים. אבל לנו לא חשוב, כמו שהוא אומר לנו כאן בחנות הזאת, אנחנו רוצים ללא תשלום להיות קשורים לתהליך הזה ולהגיע לעשות נחת רוח לבורא ללא שום חשבון לעצמנו. כביכול אין לי שום חשבון עם עצמי, אני לא קיים, רק לעשות לו נחת רוח. לכן אני לא שואל את עצמי מתי אני אגיע, מתי אני לא אגיע. מתי אני אגיע לעשות נחת רוח זו כבר שאלה אחרת, אבל זה כבר לא אותו אני האגואיסטי ששואל.

שאלה: איך הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה יכול לשים את הנברא האהוב עליו בעולם המקולקל והשחור ביותר מכולם?

אתה לא יודע את ההתחלה של חכמת הקבלה, איך היא מסבירה את הדברים. למה אתה לא קורא ספרים שמסבירים את זה? איך אנחנו מתחילים מהעולם הנמוך, בשביל מה, איך, זה הכול כתוב, ואתה שואל אותי עכשיו על הדברים האלה כאילו נפלת עלינו מהשמיים. תקרא את מה שכתוב בכל ספרי בעל הסולם, בסך הכול זה לא הרבה, יש לך רק ספר אחד לקרוא. אחר כך נדבר.

אתה מדבר כאילו שאתה לא קראת, לא יודע מה שכתוב. למה יש השתלשלות מעולם אין סוף עד העולם הזה, למה מהעולם הזה אנחנו צריכים לעלות, למה זה קורה כך בחוקי הטבע, שום דבר, אתה שואל כמו ילד קטן שנכנס פתאום. אני לא מקבל כאלה דברים.

אני מצטער. אני אלמד אתכם איך להתייחס נכון לשיעורים. אתה לא יכול לבוא עכשיו ולשאול משהו שמלמדים בשיעור הראשון בחכמת הקבלה. אם אתה לא למדת בקמפוסים, אז אתה צריך ללמוד שם, אבל לא להביא לנו כאלה שאלות, למה אנחנו מתחילים מהעולם הכי נמוך. באמת, זה זלזול בחברים.

שאלה: להשפיע לחנווני זה המצב שאתה עושה נחת רוח?

כן. נכון. כל רגע ורגע אתה מחזיר.

שאלה: איזו הלוואה העשירייה לוקחת מהבורא?

עשירייה מקבלת מהבורא כוח השפעה, זו מתנה שלא מגיעה לה, אבל אחר כך היא עובדת עם כוח ההשפעה הזה.

תלמיד: מה אחר כך?

עובדת עם הכוח ההשפעה שהיא קיבלה ואחר כך היא נותנת. אתה מקבל כוחות מהמערכת העליונה ואחר כך אתה בעצמך מתחיל לתקן את עצמך ולהשפיע ולצרף את עצמך לאותה המערכת העליונה שממנה קיבלת כוחות.

תלמיד: מה גובה המס שעשירייה צריכה להחזיר?

זה משהו אחר. זה שאם מקבלים אבל לא נותנים בחזרה, אז יש כבר אנשים, כביכול כאנשים, כוחות שלוקחים ממך בחזרה את כל הדברים האלה שקיבלת.

שאלה: הוא כותב פה שיש סוג אחד של אנשים שחושבים שהעולם הזה כמו חנות פתוחה בלי שום בעל הבית חנווני.

הוא מתכוון לחילונים.

תלמיד: אבל באמת יש אנשים שחושבים שאין פה בעל בית? באמת יש כזה מצב שבן אדם לא חושב שיש מישהו שמנהל את העולם הזה?

בטח. מה אתה שואל? אתה לא מאלו?

תלמיד: לא.

אתה היית כל החיים דתי?

תלמיד: לא.

לא. אז במה האמנת?

תלמיד: היו מחשבות על כוח עליון כמו שאנחנו אומרים.

מחשבות. פילוסוף היית.

תלמיד: נכון. כן. גם בעל הסולם כותב איפשהו שבכל אחד קיימת הנקודה הזאת.

זה משהו אחר. זו הנקודה הנסתרת שהוא רוצה לדעת בשביל מה אני? למה אני? מאיפה אני? זה משהו אחר. זה לא שהוא נמצא תחת שליטה עליונה.

תלמיד: אז מה היחס של האדם, שכאילו הבורא והוא שווים כי זה מה שהוא אומר בעצם, שהאדם מתייחס שהוא יכול לבוא ולקחת מה שהוא רוצה בלי להיות חייב.

אני מסתכל על האנשים בחוץ שיוצאים לצעוק על הממשלה באמריקה, בישראל, בכל מקום וכן הלאה, אף אחד לא אומר שיש להם קשר עם הבורא. דורשים מראש ממשלה, דורשים מהחיים. רואים באנשים שסובבים אותם שהם גורמים לרע או לטוב. אף אחד לא מתייחס לכוח עליון.

תלמיד: והכוח העליון שעושה להם רע גם לא מזיז אותם להכיר בזה שהוא נמצא.

לא, אין להם קשר לזה. זה הכול תלוי בנקודה שמתעוררת באדם. האם יש לו נקודה שאיתה הוא קשור לבורא והיא כבר בוערת במשהו, אז הוא מתחיל לחפש את הקשר. אם אין לו נקודה כזאת בוערת, אז הוא לא מחפש את הקשר ותולה הכול במקרה, בכוחות הטבע הדוממים.

תלמיד: וההתעוררות הזאת של הנקודה לא תלויה באדם, זה הבורא שכרגע מסתיר לו.

ודאי. על זה לא מדברים. ודאי שזה תלוי בבורא. או שמדליק לו את הנשמה או לא.

תלמיד: אז למה האנשים האלה צריכים לעבור ייסורים כדי להגיע להתפתחות הנכונה?

כדי לקבל התעוררות מהבורא הם צריכים קודם לסבול אחרת הם לא יעריכו ההתעוררות הזאת.

תלמיד: הם יצטרכו להשוות בין סבל של גשמיות לבין סבל שאין קשר עם הבורא?

כן. גם כן. קורה כאן משהו שאולי אני לא מבין. אני לא יודע. אבל אתם שואלים שאלות שאני קצת נדהם מהן, שעוד אפשר לשאול אותן.

תלמיד: האם יכול להיות שבן אדם עוסק בקבלה ולא סומך ולא מצפה להחזיר חוב?

ודאי שכן. כשמתחילים אז ככה חושבים שאני עכשיו אדע איך לנהל את העולם, איך לנהל את החיים שלי לפחות.

תלמיד: למטרת החיים אצלנו מחפשים רק אנשים מהסוג השני.

נכון. כולם ודאי. "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"¹. זה נכון. אין שאלה.

שאלה: להגיע לשעבוד או לשותפות זה תלוי בצורה שהאדם תופס?

אנחנו נמצאים בעבדות, רק שאת העבדות הזאת אנחנו לא מרגישים. ואנחנו כולנו עושים, רוצים או לא רוצים, את פקודות הבורא כי "לא ידח ממנו נידח"² וכולנו חוזרים להיות עבדים שלו בהכרה, בהבנה וברצון, בבקשה מצידנו. זה העניין. שאתה עובד, גם כך תעבוד וגם כך תעבוד, אבל או ברע או בטוב. תרצה להיות עבד ה' או תעשה את זה בעל כורחך. זה כל ההבדל.

"והרי לעיניך, מרחק רב, מבין הנפרעים מדעתם, להנפרעים שלא מדעתם, כיתרון האור של נועם ותענוג, על החשכות של יסורין ומכאובים רעים.

ואומר עוד: "ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת".

כלומר, על אותם, הנפרעים מדעתם ורצונם, הוא מבטיח, "שיש להם על מה שיסמוכו". שיש רב כח בתכונת עבודתו ית', להביא אותם אל המטרה הנשגבה. וכדאי להם להשתעבד תחת עולו ית'."

בעצם ודאי שאין שום בעיה לבורא להביא אותנו לעבדות שלמה, שאנחנו נהיה כמו חיות, כמו דומם, צומח, חי, נקיים כל חוקי הטבע בלי שום שאלה. אלא הוא רוצה שאנחנו נהיה עצמאיים, ואנחנו צריכים להיות הפוכים ממנו. כי אין יותר, יש רק טבע אחד, הבורא. אם אני רוצה להיות עצמאי, אני צריך לקבל משהו הפוך מהבורא, ושהטבע ההפוך הזה יתלבש בי, וכשיתלבש בי הטבע הזה אני אהיה הפוך מהבורא, אוז לאט לאט אתקן את עצמי לפי רצוני. ואף אחד לא לוחץ עלי, אני רק רוצה להכיר מה אני לעומת הבורא, עד כמה שהוא טוב. לא בגלל שיהיה לי טוב אגואיסטי, שאני אקבל משהו ואז אני אבקש ממנו, ממש אעבוד קשה כדי לקבל ממנו את התכונות שלו כדי להלביש את התכונות שלו, של השפעה, של אהבה לזולת, ממש של אהבת עולם, שאני אלביש את כל התכונות האלה על האגו שלי. זה נקרא שאז אני בפנים הפוך מהבורא ומבחוץ עשיתי את עצמי, חינכתי את עצמי להיות כמוהו, ממש כמוהו. זה בעצם התהליך.

אז אנחנו מתקנים את הטבע שלנו שהוא הפוך מהבורא, וכמה שיכולים מלבישים על עצמינו את צורה שלו. ואנחנו עושים את זה בשווה, יותר הפוך, דומה. יותר הפוך, דומה. יותר הפוך, דומה. וככה על שני קווים אנחנו עולים, שמאל ימין, שמאל ימין. ובאמצע, כששמאל וימין מתחברים בנו ומכסה ימין על השמאל, שם אנחנו מגלים את הבורא לפי השתוות הצורה עימו.

קריין: "ועל הנפרעים שלא מדעתם, אומר: "והדין דין אמת". שלכאורה, יש לתמוה, על השגחתו ית', אשר מניח ונותן רשות, לכל אותם הקלקולים והיסורין, שיתגלו בעולם, והאנושיות מתטגנת בהם בלי חמלה?

ועל כן אומר, שהדין הזה הוא "דין אמת". מפני: "והכל מתוקן לסעודה". כלומר, להמטרה התכליתית האמיתית. והנועם העליון, העתיד להתגלות, עם גילוי תכליתו ית', שבהבריאה, אשר כל הטרחא והיגיעה והיסורין, המתגלגלים ובאים בדורות וזמנים, מדמה לנו, כדמיון בעל הבית, המטריח ומתייגע ביגיעות גדולות, כדי להכין סעודה גדולה, לאורחין המוזמנים. והמטרה הצפויה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות, הוא מדמה, כדמיון הסעודה, אשר האורחים מסובין בה, ברב נועם ועונג. ועל כן אומר: "והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה", כמבואר.

ודומה לזה, תמצא גם כן, בבראשית רבה, פ"ח, בדבר בריאת האדם. וזה לשונם: "ששאלו המלאכים להשי"ת: "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך?" - אמר להם הקב"ה: "אם כן, צונה ואלפים למה וכו'? למה הדבר דומה? - למלך, שהיה לו מגדל, מלא מכל טוב, ואין לו אורחים. מה הנאה למלך, שמלאו? - מיד אמרו לפניו: "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ! עביד מאי דהניי לך".

פירוש, כי המלאכים, שראו כל המכאובים והיסורין, העתידים להתגלגל על האנושיות, תמהו ושאלו: "הצרה הזאת למה לך?"

והשיב להם הקב"ה, שיש לו אמנם מגדול המלא מכל טוב, ואין לו אורחים אחרים, מוזמנים אליה, רק האנושיות הזאת. וכמובן, אשר המלאכים, שקלו בדעתם את התענוגים, הנמצאים בהמגדול הזה, העומד ומצפה על מוזמניו, לעומת היסורין והצרות, העתיד להגיע להאנושיות, ואחר שראו שכדאי להאנושיות, לסבול בשביל הטוב הצפוי והמחכה לנו, אז הסכימו על בריאת האדם."

עד כאן. יש עוד בעיות שאחר כך אנחנו נצטרך לקרוא עליהן ולפתור, אבל עד כאן זה גם הרבה.

חברים, אני מבקש מי שלא מכיר את המאמרים של בעל הסולם ששואל כאלה שאלות כמו למה אנחנו צריכים להתחיל מהנקודה הכי נמוכה, הכי רחוקה? למה ברא את יצר הרע? למה אנחנו צריכים לסבול בדרך שלנו? למה אנחנו צריכים להתקדם למשהו הפוך מאיתנו, למעלה מהטבע שלנו, למרות הטבע שלנו? את הדברים האלה בעל הסולם מסביר במאמרים שלו.

קודם כל עם כאלו שאלות ללכת לבעל הסולם. לקרוא אותם המאמרים. זה לא הרבה. לצערנו לא הרבה כתב, אבל כתוב על זה. ואם לא, אז תפנו לשיעורים שלנו שאנחנו מעבירים אותם למתחילים. אנחנו חייבים לסגור כל הפערים האלה. אדם שלא יודע לשם מה אנחנו דווקא מתוך החושך מהעולם שלנו עולים למעלה, זה לא טוב.

אנחנו היום הולכים לנוח ובאים מחר לכנס. אני מקווה שיבואו כולם ברצון חזק, בטוב. אנחנו קיבלנו הכנה טובה להתעלות למעלה מכל הבעיות, מכל המחשבות העיקר לחיבור בינינו. לפי ההכנה אני חושב שיהיה משהו טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג(.↩

2. "לבלתי ידח ממנו נידח" (שמואל ב', י"ד, י"ד(.↩