תקציר שיעור בוקר – 4.3.24
חרישה בפנימיות הכוונה להפוך מה שלמטה למעלה ומה שלמעלה למטה, מה שחשוב ללא חשוב וליהפך. כשאדם עושה הכנות לכך, הוא מקרב את עצמו להבנת עבודת ה' עליו, ואז הוא מקבל מהשדה פירות נכונים.
ביניכם נמצא שדה, ועל כל אחד לחרוש את השדה כדי להפוך אותו למקום שתצמח ממנו תועלת גדולה לרצון להשפיע ביניכם, כך בכל פעם תתקרבו לבורא יותר ויותר.
פעולת יעקב זוכה לקו אמצעי כי היא מסיימת את העבודה, אפילו שהיום נגמר יעקב בכל זאת מתפלל לבורא כדי לאסוף את כל האפשרויות שעוד לא תיקן במהלך היום, מתקן ומעלה אותן למעלה, יעקב חותם את כל עבודת האדם.
עֵשָׂו מכוון לעבודה לא נכונה בשדה, הוא כאילו אומר דברים נכונים שצריכים לעשות אבל יוצאת מדבריו עבודה שקרית ולא נכונה. עשו גם עוזר לאדם להבין שהוא חייב תמיכה מלמעלה, והאפשרות לקבלת עזרה היא רק לפנות לבורא ולהיות דבוק בו כל הזמן. אומנם עשו נראה לנו רע ומפריע, אבל הוא מכוון אותנו ישירות לבורא.
בלי עשו אי אפשר, איך האדם יתקדם? כל הספקות והשאלות מגיעים מעשו. בכך שעשו מרמה הוא מכוון את האדם לתיקון עד שאין לו ברירה, ובמקום סתם להסתובב ולעבוד הוא פונה לבורא, דורש וצועק.
יצחק ועשו קרובים זה לזה באופן יחסי, לכן כתוב "ויאהב יצחק את עשו".
אחרי שהאדם מבין שכל עבודתו היא להשפיע על מנת להשפיע או לקבל בעל מנת להשפיע, אז הוא מקבץ את כל הכוחות כדי להיות במצב הזה.
ההבדל בין יצחק ליעקב הוא הבדל בעבודה, בגודל הכוונה, בקווים, בין קו שמאל לקו אמצעי.
כתוב "ויראה הנה באר בשדה", באר היא מקור מים שממנו יוצאים לנו חיים, כוח לחיות ולהתפתח.
"לשׂוח בשדה" הוא מעין בירור, שהאדם רואה כמה הוא יכול להתקדם בשדה.
אם אתה עושה פעולה שמשייכים אותה אליך, בעזרתה אתה מתחיל להבין מי נתן לך את הפעולה, מי מסר לך אותה, מה הוא מצפה ממך, מה אתה יכול לענות לו. זאת אומרת, על ידי העבודה שלך אתה מתחיל להרגיש את המצוּוה ולהתקרב אליו – לא חשוב מה העבודה, אתה רק מחפש את העליון.
"שור" הופך את השדה למקום שמוכן לקבלת גרעינים, וה"חמור" סוחב את הדברים הקטנים, עבודת החמור היא על פני עבודת השור.
הכוונה נמצאת באדם שעובד עם השור ועם החמור, אבל האדם לא יכול לעבוד עם החמור כל עוד אין לו קרקע מוכנה לכך, לכן העבודה היא קודם עם השור.
נראה לנו שאנחנו מפעילים כוחות חיצוניים, אבל אנחנו צריכים לדאוג להפעיל את הכוחות הפנימיים שלנו – רצון, חיסרון, השתוקקות – כך שיקבלו הכוונה מלמעלה.
לפני השיעור עליך להגיע בתפילה מוכנה מהבית, תפילה שקושרת אותך לשיעור הקודם, שבנית מהשיעור הקודם, ועל ידי העבודה שלך בנית רצון חדש. כך אתה מתקדם מיום ליום.
מה צריכה להיות התפילה שאיתה אני מגיע לשיעור? להתחבר עם החברים ולהשתוקק לבורא. לבוא לשיעור עם כוונה שאני רוצה להתחבר עם החברים כדי לעשות עוד צעד לקראת הבורא.
עם איזה חיסרון עליי ללכת לישון? עם רצון להתכלל בבורא בדרגה הבאה.
יעקב הוא קו אמצעי שעושה חשבון על כל מה שהיה במהלך היום ויודע להביא זאת לסיכום. זה כוחו, כי כנגד הקו האמצעי נמצא הכתר.
איך לשים עול על השור ולא להתחשב ברצונו? בעזרת הקבוצה שעוטפת אותך מכל הצדדים אתה מסוגל לשנות את הכיוון, כך שתכונה אחת תהיה יותר מתכונה אחרת וכך הכיוון שלך משתנה.
מה ההבדל בכלי קבלה של מעלה בחשיבות לבין כלי קבלה של מטה בחשיבות? אנחנו לא יכולים להתקדם בלי הבדל בין שני הכלים האלו כלפי הנברא, לכן על האדם לבחור נכון בין שניהם.
אם העבודה נכונה אנחנו תמיד מרגישים התנגדות, עול, ועם זה אנחנו מרגישים כוחות שאנחנו מפעילים נגד העול, נגד ההתנגדות – התוצאה משניהם היא פריון בעבודה, תוצאה נכונה.
עבודת החרישה מתחילה כשאנחנו מתחברים בינינו ומתחילים להשתפשף, והיא מסתיימת כשאנחנו מקבלים סימן מלמעלה שאנחנו מוכנים לשלב הבא.
באברהם, יצחק ויעקב החרישה מכוּונת למטרה, ובעשו היא מכוונת להפוך את מטרת העבודה לצורה הפוכה.
הבורא מעורר אותנו כדי שנתחיל להבחין בין כוונות נכונות לכוונות לא נכונות, שנתרחק ככל האפשר מהכוונות הלא נכונות, אחרת לא יהיו לנו הבחנות, שאיתן נבנה אחר כך פרצופים, יחסים מורכבים לפעולות דקדושה.
הכוח שמביא את האדם להשפעה הוא סיכום כל הכוחות.
מי חורש, האדם או העשירייה? העשירייה.
מהם הכלים שאנו משתמשים בהם בעשירייה בשביל חרישת השדה? כל מה שיש בידינו, לכל אחד יש תחושה והבנה משלו.
מראש יש דמות שאם האדם מצליח, הוא נעשה דומה לה.