שיעור בוקר 04.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 605,

מאמר "מהו הבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה"

קריין: רב"ש א', עמוד 605, מאמר "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה".

מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה

תשמ"ח - מאמר ו'

1987/88 - מאמר 6

"בזה"ק (תולדות דף ל"ג) כתוב שם וזה לשונו, "ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו, שכתב כאן איש יודע ציד, איש שדה. וכתוב שם, הוא היה גיבור ציד. מה שם פירושו, שהיה צד דעתן של בריות, ומטעה אותם למרוד בה'. אף כאן כן, איש שדה, פירושו כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. איש שדה, משום שחלק נחלתו. אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה", עד כאן לשונו.

וגם אצל יצחק, אנו רואים, כתוב גם כן "שדה", כמו שכתוב (תולדות חמישי) "ויצא יצחק לשוח בשדה". ואצל יעקב כתוב, "ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'".

ויש להבין, מהו הבדל בין שדה, שנאמר אצל עשו, המכונה "איש שדה", שמפרש הזה"ק, "לגזול בני אדם ולהרוג אותם". מה שאין כן אצל יצחק שכתוב, "לשוח בשדה", שזהו דבר גדול, שחז"ל אמרו, שיצחק תיקן תפלת מנחה, מזה שכתוב, "ויצא יצחק לשוח בשדה". כמו כן יש להבין, מהו שכתוב אצל יעקב, שיצחק אמר, "ריח בני כריח שדה, אשר ברכו ה'". אם כן יש להבין ההבדלים בין "איש שדה", ל"לשוח בשדה", ל"ריח שדה".

ידוע שמלכות נקראת שדה. והיות שיש למלכות הרבה שינויים מסיבת הצמצום, לכן יש למלכות הרבה שמות. ואחד מהם הוא שדה. כשאנו מדברים ממלכות, יש כלל, שמדברים ממלכות מאור ישר, ששם היתה משמשת עם הרצון לקבל לעצמו. ומבחינה זו אין בה שינויים, אלא כפי שהמאציל ברא את הרצון לקבל, בכדי לקבל את הטוב והעונג, מה שרצה לתת להנבראים. זה נקרא מלכות מבחינת אור ישר שבה.

ולכן נקראת המלכות הזו בשם אין סוף, שהמלכות לא עשתה סוף על אור עליון, כלומר שלא אמרה עד כאן, שאני לא רוצה לקבל על בחינתי, הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, אלא שהיתה מקבלת על בחינתה, לכן לא היו שום שינויים, לכן נקרא זה בשם "הכל היה אור אחד".

אלא אח"כ, המלכות הזאת חשקה בהשתוות הצורה, המכונה קישוט, בנקודת הרצון, כלומר שלא רצתה לקבל בעמ"נ לקבל, אלא בעמ"נ להשפיע. מבחינה זו, יכולים לכנות את מלכות בשם שדה. היינו, שצריכים לחרוש את השדה, שחרישה נקרא, שהופכים את מה שהוא למטה משימים למעלה, ומה שהוא למעלה נותנים אותה למטה.

כמו כן כאן במלכות, שנקראת שדה, שאצל רצון לקבל לעצמו הקבלה היא חשובה, המכונה מעלה בחשיבות, ועניני השפעה הם למטה בחשיבות. בקדושה יש ענין חרישה, שצריכים לעבוד עבודת השדה, כלומר להפך הרצון לקבל, שהוא למעלה, הוא יהיה למטה, והרצון להשפיע, הוא יהיה למעלה. שדוקא ע"י זה יכולים להוציא תבואות, שיהיו למאכל. אחרת אין שום אפשרות שנוכל לאכול ממאכלים דקדושה. כמו שכתוב (משלי י"ד, ד') "ורב תבואות בכח שור", שפירושו, הרבה תבואות באות על ידי כח שור.

ופירושו של "שור", כמו שאמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, "ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה.

ובהאמור יוצא, ששדה הוא מלכות מבחינת הקבלה עצמית, שצריכים לחרישה, שזהו תיקון השדה, להפוך את הכלי קבלה, שהוא מעלה בחשיבות, ולעשות את זה לבחינת מטה בחשיבות. וכלי השפעה, שהם למטה בחשיבות, להעלותם שיהיו למעלה בחשיבות.

והרצון לקבל, כידוע שהוא במוחא וליבא, ששניהם צריכים תיקון. במוחא התיקון הוא אמונה למעלה מהדעת. ובליבא התיקון הוא, שכל תענוג, שהוא מקבל, יהיה בעמ"נ להשפיע. ויותר מדויק הוא, שכל מעשה שהוא עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אחרת לא יעשה שום תנועה.

ולפי זה יש לפרש מה שכתוב אצל עשו "איש שדה", שהכוונה, בזמן שהוא נמצא בבחינת שדה, שצריכים לקבל את עול מלכות שמים כשור לעול, הוא חושב עצמו לאיש גמור, שאינו צריך לשום תיקונים. וזה נקרא "כי ציד בפיו", שפירושו כמו שכתוב בזה"ק (לעיל) וזה לשונו, "ועשו אמר שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל, וציד ורימה את יצחק בפיו".

ועל דרך העבודה יש לפרש, כי "ציד בפיו", כלומר, שאין פיו ולבו שוים, שפיו נקרא חיצוניות, כלומר במעשה היה צדיק, כי על המעשה אין להוסיף, אבל בלבו, היינו הכוונה, לא היה כמו המעשה. כי המעשה שנראה לעיני האדם, משמע שהוא רוצה לקיים מצות ה', בכדי לעשות לו נחת רוח, בזה שהוא מקיים רצונו בעשית המצות. אבל בלבו הוא חושב הכל על תועלת עצמו ולא לתועלת ה'. נמצא, שאין פיו ולבו שוים.

לכן במעשה היה עשו נראה לשלם, לאיש גמור. וזהו שנקרא "עשו איש שדה", שאין לו עוד מה לעבוד בהשדה. כי עבודת השדה, שמתחילה בחרישה, שהוא ענין להַפֵּך את הכלי קבלה, זהו לא עבורו, כי מספיק לו שהוא מקיים הכל בחיצוניות, הנקראת פיו, כלומר שאין פיו ולבו שוים. לכן נקרא עשו "איש שדה", כנ"ל, ששדה בבחינת מקבל לעצמו, בזה הוא גמור, ואין לו עוד מה להוסיף.

מה שאין כן יעקב ויצחק, להם היתה עבודת השדה בבחינת יגיעה ותפלה בהשדה, כמו שכתוב אצל יצחק "ויצא יצחק לשוח בשדה", שהוא ענין תפלה, כמו שאמרו חז"ל, שיצחק תיקן תפלת מנחה, שהוא התפלל לאקמא שכינתא מעפרא, שפירוש, שהכלי השפעה, שצריך להיות במלכות שמים במוחא וליבא, יהיה בעמ"נ להשפיע.

אולם עשו, שהיה איש שדה, שלא תיקן שום דבר, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אלא הכל היה אצלו רק לתועלת עצמו, לכן פירש הזה"ק "איש שדה" כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. ועוד מפרש הזה"ק "איש שדה", משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה.

היות שבזמן שעובדים רק לתועלת עצמו, נקרא המצב הזה, שגוזל את בחינת האדם, שנמצאת אצלו, כלומר בחינה זו ש"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", בחינה זו נגזלת ממנו, בזמן שהוא עובד בתועלת עצמו. ועוד יותר גרוע, מטעם שעבירה גוררת עבירה, לכן הוא הורג את האדם שלעצמו. וזה שאומר הזה"ק "ולהרוג אותם". וזה שאומר "משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב", שפירוש "מקום ישוב", שגרים בני אדם כנ"ל, מבחינת "אתם קרויים אדם", אלא במקום חורבן, שהוא המקום שהיתה שם שבירת הכלים, שמסיבת שנתגלה שם הרצון לקבל לעצמו, נעשה חרב העולם.

אולם אצל יעקב כתוב "ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה אשר ברכו ה'". היות שיעקב תיקן את תפלת מעריב, כמו שכתוב "ויפגע במקום", שהתקין תפלת ערבית. וגם כתוב אצל יעקב "והנה באר בשדה ושלושה עדרי צאן רובצים עליה". ומפרש בזה"ק (ויצא דף מ"ה ובהסולם אות צ"ב) וזה לשונו, "וירא, והנה באר בשדה, הוא סוד, כי ראה את הבאר של מעלה, שהיא הנוקבא, זה כעין זה, כלומר, שהבאר של מטה, היתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה".

ויש לפרש, זה שיעקב תיקן את הבאר של מטה, כוונתו על הבאר של עצמו, שהיא בחינת שדה, כנ"ל תיקן אותה, שיהיה כעין של מעלה. היינו, כמו למעלה מלכות דקדושה היא בבחינת מסך, שפירושו שעל הרצון לקבל לעצמו יש עליו מסך, שמעלה אור חוזר, כלומר שכל מה שהיא רוצה לקבל, הוא מסיבת שהיא רוצה להשפיע, כמו כן תיקן את עצמו, שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע.

לכן, שיעקב בא ליצחק, והיות שיעקב נקרא בחינת קו האמצעי, שכאן מתגלה כל השלימות, ומשום זה כתוב, שיצחק אמר "ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'". כלומר שבזמן שהמלכות שמים, הנקראת שדה, קבלה את התיקון של קו האמצעי, נקרא זה "שדה אשר ברכו ה'", שפירושו, שכאן מתגלה את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין להנבראים. וזהו ההבדל בין "איש שדה", ל"לשוח בשדה", ל"כריח השדה"."

שאלה: מה רב"ש רוצה להגיד לנו במאמר הזה? לא ברור מה המסר המרכזי. ברור שצריך לעבוד בעל מנת להשפיע, לא לקבל על מנת לקבל, אבל בשביל זה הוא לא היה רושם מאמר שלם.

הוא רוצה להגיד לנו איך אנחנו צריכים לגשת לשדה, מה צריכים לדרוש משדה העבודה שלנו.

תלמיד: לא ברור הנושא של החרישה. מהי בדיוק הפעולה של החרישה?

חרישה זה להפוך.

תלמיד: לכאורה זה פשוט, אבל איך חורשים, איך הופכים?

איך חורשים? פיזית ברור לנו איך.

תלמיד: כן, נהגתי בטרקטורים, אני מכיר.

ובפנימיות זה להפוך מה שלמטה למעלה ומה שלמעלה למטה, מה שחשוב ללא חשוב, וההיפך. על ידי כך שאדם עושה כאלו הכנות, הוא מקרב את עצמו להבנת עבודת ה' עליו, ואז יוצא שהוא מקבל מהשדה פירות נכונים.

תלמיד: מהי החרישה בעשירייה?

על זה אתם צריכים לענות. תביא בחשבון שאתם עובדים על זה יחד, שביניכם נמצא השדה, ומה כל אחד צריך לעשות כדי להפוך את השדה למקום שממנו תצמח תועלת גדולה לרצון להשפיע ביניכם ושתתקרבו כל פעם עוד ועוד לבורא.

שאלה: יש שלושה שהולכים בשדה, עשו, יצחק ויעקב. אני מניח שהכול מדובר על אדם אחד. אם יצחק תיקן בתפילת מנחה ויעקב תיקן בתפילת ערבית, ושניהם עושים את הפעולה הנכונה כביכול, למה רק הפעולה של יעקב היא זו שזוכה למה שנקרא "קו אמצעי"?

כי היא מסיימת את העבודה, הוא חותמת את כל עבודת האדם.

תלמיד: מה ההבדל בין תפילת מנחה לתפילת ערבית?

ההבדל הוא קודם כל בתנאים, שאפילו אחרי שנגמר היום הוא בכל זאת מתפלל לבורא כדי לאסוף את כל האפשרויות שעוד לא תיקן במשך היום, הוא מתקן אותן ומעלה אותן למעלה, וחותם את העבודה.

שאלה: ההבחנה הזאת של עשו היא מאוד בעייתית, מורכבת.

במה?

תלמיד: כי הוא יוצא לשדה אבל מרגיש שלם עם עצמו בשדה, טוב לו.

כן.

תלמיד: הוא מרגיש שהוא בסדר, כל המעשים שלו בסדר, טוב לו עם עצמו, נוח לו, אבל בזה, כותב רב"ש, הוא הורג בני אדם, הוא צד ליבם של בני אדם.

כן, הוא מכוון אותם לא נכון לעבודה בשדה.

תלמיד: אז איך להיזהר מה-עשו שבתוכנו שאומר, "אנחנו בדרך, אנחנו עושים מעשים, הכול בסדר, יהיה בסדר"?

זה כבר מתחיל להיות שקר, כי הוא אומר כביכול דברים נכונים שצריכים לעשות, אבל יוצאת מזה צורת עבודה לא נכונה.

תלמיד: אז איך לא ליפול למצב של עשו, שהוא בשלמות, אלא להיות כמו יצחק ויעקב שהם כל הזמן בתפילה?

אני חושב שעשו עוזר לאדם להבין שהוא חייב תמיכה מלמעלה, עזרה מלמעלה, ושהאפשרות לזה היא רק לפנות לבורא וכל הזמן להיות דבוק. זאת אומרת, אומנם נראה לנו שעשו רע ומפריע, אבל הוא כן מכוון אותנו ישירות לבורא.

תלמיד: אבל הוא נראה מאוד מסוכן. אם לא שמים לב אליו אז הוא פשוט הורג את ההשתוקקות, את האדם שבאדם, ודווקא בנחת, זה המסוכן. הוא לא מצטייר כאויב, אלא הוא מוריד, הורג את האדם בנחת.

אבל בלי עשו אי אפשר. איך תתקדם? כל הספקות, כל השאלות באות מעשו.

תלמיד: את זה אני לא מבין כי רב"ש כותב פה, "הוא חושב עצמו לאיש גמור, שאינו צריך לשום תיקונים. וזה נקרא "כי ציד בפיו", שפירושו כמו שכתוב בזה"ק (לעיל) וזה לשונו, "ועשו אמר שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל, וציד ורימה את יצחק בפיו". הוא כביכול עושה הכול בסדר, אבל מרמה.

אבל בזה שהוא מרמה הוא דווקא מכוון אותם לתיקון, כי אין להם ברירה, ובמקום להסתובב סתם כך עם העבודות האלו, הם פונים לבורא ודורשים, צועקים.

תלמיד: איזה סימנים יש כדי לזהות את העשו הזה שבתוכנו?

אנחנו צריכים לחשוב עכשיו יחד כולם איך אנחנו מאתרים את המושג הזה של "עשו" בכל אחד, ביחסים בינינו, ביננו לבורא, איפה הוא נמצא כאן.

שאלה: אז מה בעצם ההבדל בין עשו ללא לשמה?

בסדר, זו שאלה. אתה רוצה להוסיף משהו?

תלמיד: כן. כשהאדם עושה מעשה כלפי חיבור, מה ההבדל בהבחנה בין לא לשמה לבין מעשה שהוא בכלל לא בכיוון.

טוב.

שאלה: נראה שהעבודה היא על החשיבות, שהכול מתהפך מלמטה בחשיבות ללמעלה בחשיבות. והשאלה היא, איך לא שוכחים את עבודת החרישה? כי אתה אמור בסופו של דבר להגיע לתפילה, כמו שאמרת שעשו שומר עליך בדבקות הזאת בעבודה.

כן.

תלמיד: איך לא לאבד את עבודת החרישה ופשוט לקפוץ לתפילה שקרית כזאת?

זאת אומרת, איך לשמור על העבודה כך שכולה תהיה תמיד לכיוון ההתפתחות. איך אנחנו יכולים לעשות את זה?

תלמיד: אנחנו לומדים שרק על ידי העבודה בינינו.

כן.

תלמיד: אבל זה נראה שבעבודה בינינו יש גניבה קטנה, ואנחנו פשוט מדלגים על העבודה של החרישה, כלומר אנחנו צריכים להגיע לתפילה, אז בואו נתפלל. איך אנחנו מגיעים לתפילה על ידי החרישה הזאת? מהי בעצם החרישה הזאת?

כן.

שאלה: ענית קודם לחבר שעשו מביא אותנו לעבודה לא נכונה. אומרים דברים מסוימים, אבל יוצא בסוף שהם שקר. איך אני מתרגם את זה לעבודה שלנו בעשירייה? מה זו עבודה לא נכונה?

שלא מביאה פירות.

תלמיד: מה זה פירות?

מהי העבודה שלנו? מה אנחנו רוצים מהעבודה?

תלמיד: קודם כל אנחנו רוצים להתחבר, ולגלות את הבורא ואת תכונת האהבה וההשפעה בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: אנחנו הרי לוקחים כל הזמן דוגמאות זה מזה, בסדנאות ובמפגשים שאנחנו עושים במשך היום. אני לא יודע מה הכוונה של החבר, אבל אם חבר אומר משהו, איך אני יודע אם זה שקר או לא שקר? כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להיות שלמים עם האמת שלנו. איך אנחנו עובדים נכון ובאמת מכוונים אחד את האחר בצורה נכונה לתיקון הזה, לחיבור?

אנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו, מחוברים עם הבורא, ועל ידי הקשר הזה בינינו ובין הבורא אנחנו רוצים לראות את הכוחות שפועלים בנו.

תלמיד: לראות? לא להרגיש?

זה נקרא "להרגיש",

שאלה: בפתיחת המאמר כתוב, "ויאהב יצחק את עשו". מה זאת אומרת?

הוא מרגיש קרוב אליו.

תלמיד: איך זה יכול להיות? הם לא הפוכים?

יצחק ועשו יחסית קרובים זה אל זה.

שאלה: האם עשו משמעו מעשים של השפעה עם כוונה לקבלה?

את זה עוד נברר.

תלמיד: איך האדם מבקש תיקון על הכוונה?

לאחר שהוא מבין שכל עבודתו היא כדי להיות בעל מנת להשפיע או בלקבל בעל מנת להשפיע, הוא מקבץ את כל הכוחות להיות בזה.

שאלה: מה ההבדל בין יצחק ליעקב?

מדובר בהבדל בעבודה, הבדל בקווים, הבדל בגודל הכוונה, ההבדל בין קו שמאל לקו האמצעי.

שאלה: כתוב ""וירא, והנה באר בשדה", מה היא בכלל "באר" בעבודה שלנו?

"באר" היא מקור המים ממנו יוצאים לנו חיים, כוח לחיות, להתפתח.

תלמיד: הכתוב ממשיך ""וירא, והנה באר בשדה, הוא סוד, כי ראה את הבאר של מעלה, שהיא הנוקבא, זה כעין זה, כלומר, שהבאר של מטה, הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה". מה היא "באר של מטה" ו"באר של מעלה"?

זה מקור האור, כך אנחנו יכולים לאתר אותו בזמן היגיעה בעבודה.

תלמיד: למה באר של מטה הייתה מכוונת כנגד באר של מעלה?

עוד מוקדם לדבר על זה, אבל עוד מעט נלמד גם את זה.

שאלה: הוא כותב, שכל מעשה שהוא יעשה יהיה בעל מנת להשפיע, אחרת לא יעשה שום תנועה. אפשר להסביר את התנאי הזה?

זה תנאי בו הוא רוצה לראות את עצמו מתקדם נכון, בהשפעה טהורה, ואם זה לא על מנת להשפיע הוא לא עושה.

תלמיד: מה זה אומר לא לעשות שום תנועה אם לא בעל מנת להשפיע, אנחנו לומדים ש"מלא לשמה באים לשמה", "המאור שבה מחזיר למוטב"?

כן, אבל הכוונה שלו להיות רק במעשה השפעה.

תלמיד: אז זה בכוונה?

כן.

תלמיד: בסוף הוא כותב, "איש שדה", "לשוח בשדה" ואז "שדה אשר ברכו ה'". מה זה "לשוח בשדה"?

זה מין בירור, הוא רואה כמה הוא יכול להתקדם בשדה.

שאלה: רב"ש כותב על עשיו משהו שמאוד מזכיר את קו ימין, הוא לא מדבר בכלל על קו ימין במאמר אבל הוא כותב, עשיו איש שדה, חושב את עצמו לאיש גמור, שלא צריך תיקון, שבמעשה הוא צדיק, אבל בליבו הייני הכוונה היא לא כמו המעשה ואין לו לעבוד עוד בשדה שצריך חרישה, ומספיק לו לקיים רק בחיצוניות. זה נשמע כמו קו ימין אבל שיש עליו תוספת שפיו וליבו לא שווים, יכול להיות שעשיו הוא מעין בחינת מעבר בין ימין לבין שמאל?

לא.

תלמיד: אז מה כן, כי נשמע כתוספת על השלמות?

כן, עשיו זו תוספת בשלמות.

תלמיד: תוספת בשלמות ואז בשלב מסויים הוא מרגיש, שזה לא מספיק לו, שהוא הורג אדם, ובזה הוא נשאר רק בלהשפיע על מנת להשפיע.

הוא לא נותן לו להתפתח.

תלמיד: ולכן יצחק ועשיו הם חברים כי עשיו עוזר ליצחק להתקדם לתפילה לבירור?

כן.

תלמיד: זאת אומרת עשיו זה משהו שאנחנו עוברים בדרך והוא טוב לנו.

כל הדברים האלה שאנחנו לומדים אנחנו חייבים להשתמש, כי בלעדיהם לא נגיע למטרה.

שאלה: הוא מדבר במאמר על שור שחורש את השדה ומקבל עליו עול, השור שעובד בשדה לא יודע כלום, רותמים אותו והוא חורש, כך אנחנו. איך עוברים מהמצב שאתה "שור", שאתה הולך בעולם הזה ואתה חורש ואפילו לא יודע מזה ומשם עוברים לאמונה?

אם אתה עושה פעולה שמשייכים אותך אליה, אז על ידי אותה פעולה אתה מתחיל להבין מי נתן לך, מי מסר לך את הפעולה, מה הוא מצפה ממך ומה אתה יכול לענות. זאת אומרת על ידי העבודה שלך אתה מתחיל להרגיש את המצוּוה ובצורה כזאת להתקרב אליו, לא חשוב איזו עבודה, רק שאתה מחפש את העליון.

תלמיד: זאת אומרת אפילו שאתה לא יודע ולא מבין מה עובר עליך, העיקר שאתה נמצא בשדה וחורש?

כן, אפילו שאתה לא מבין.

תלמיד: וזו האמונה, זאת אומרת ההסכמה לזה.

אפשר לומר שזו תחילת האמונה.

שאלה: בחלק מהמאמרים הוא עושה הפרדה בין העבודה במוח לבין העבודה בלב, אתה יכול להסביר מה ההבדל בעבודה במוחא ובליבא, זה אמונה וזה כוונה?

כמו שאנחנו רואים מה זה "כוונה" ומה זה "אמונה", ההבדל גדול. אנחנו נלמד, זה לא פשוט, נחלק את זה להרבה חלקים.

תלמיד: יכול להיות שהם יהיו הפוכים? אני תוהה למה הוא מפריד ביניהם, יכול להיות שהכוונה תהיה לעצמי והמוחא תהיה באמונה, או ההיפך הכוונה להשפיע והמוח בידיעה, יכולה להיות הופכיות ביניהם?

יכול להיות כזה בלבול שהאדם לא מזהה.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות רגישים לשתי ההבחנות האלה?

כן, לאט, לאט, אנחנו מתקרבים לזה.

תלמיד: אנחנו לומדים ששור זה בחינת מוחא, וחמור זה ליבא, והעבודה בשדה זה "כשור לעול וכחמור למשא", במאמר הוא מתרכז בעבודת השור, הוא זה שחורש. העבודה היא עם המוח, בשכל, היא במוח. היא במחשבה, שכל מחשבה טובה שהאדם חושב היא חורשת, עושה עוד תלם בשדה, הופכת אותו?

כן.

תלמיד: אז איך מזה הלב מיתקן ומה עם החמור עם המשא?

מה לעשות עם החמור? שור הוא כדי להפוך את השדה למקום שיהיה מוכן לקבל את הגרעינים והחמור הוא רק כדי לסחוב את הדברים הקטנים, לעבוד על פני עבודת השור.

תלמיד: יש בלבול, כי בהרבה מאמרים כתוב כשל העבודה היא עבודת הלב, שכל מה שצריך זה לתקן את הלב, הבורא רוצה את הלב, הכוונה צריכה להיות על הרצון. הוא גם כותב במאמר, שצריך כל תענוג לקבל בעל מנת להשפיע, שכל העבודה היא בזה. מצד שני הוא אומר לא, העבודה היא בחרישה, כשור לעול, היא במוח, היא במחשבה טובה מעל המחשבות הרעות שיש לאדם.

כי על ידי זה שאתה חורש, אתה עושה את העבודה העיקרית שלך.

תלמיד: אז מה עם העבודה של הכוונה, איפה היא נמצאת? אני מבין לחשוב נכון, לחשוב טוב, אבל איפה הכוונה נכנסת בעבודה?

הכוונה נמצאת באדם שעובד עם השור ועם החמור.

תלמיד: איפה החמור, זה מה שאני לא מבין?

עוד לא, זה יבוא אחר כך. אתה לא יכול לעבוד עם החמור כשאין לך קרקע מוכנה.

תלמיד: זה לא במקביל.

נכון, קודם השור.

שאלה: אנחנו יודעים שבסוף מה שמשנה את הכוונה באדם זה המאור המחזיר למוטב, כי האדם בעצמו לא יכול לשנות את הכוונה. ואנחנו גם יודעים ששתי הפעולות המדויקות שאיתן אפשר למשוך מאור מחזיר למוטב זה שיעור הבוקר וכשהאדם קורא מהמקורות. יכול להיות שבמאמר זה לא מספיק להגיע לשדה, אלא צריך עוד משהו כדי שהמאור יפעל, יכול להיות שלזה המאמר מכוון?

נראה לנו כאילו אנחנו מפעילים כוחות חיצוניים, אבל אנחנו צריכים לדאוג להפעיל כוחות פנימיים - רצון, חיסרון, השתוקקות, שהם יהיו רוצים לקבל את ההכוונה מלמעלה. זו הבעיה.

תלמיד: אם אני אומר לעצמי, מספיק שאני אגיע לשיעור כי אז המאור כבר יפעל עליי.

לא, ודאי שלא.

תלמיד: מה אני כן צריך להגיד?

אתה צריך להגיע בתפילה שהיא מוכנה כבר מהבית לפני השיעור והיא קושרת אותך לשיעור הקודם, כזו שאתה בנית אותה מהשיעור הקודם ועל ידי העבודה שלך אתה בנית עכשיו רצון חדש וכך אתה מתקדם מיום ליום, אחרת זה לא ילך.

שאלה: נגענו בתפילת ערבית ושחרית, אמרת שהאדם צריך לסיים את היום בערבית וצריכה להיות לו הרגשה מסוימת כלפי זה. איך מסיימים את היום אחרי שהאדם עבר מצבים, מה צריכה להיות הגישה שלו לכל מה שהוא עבר, אמרת שזה נקרא יעקב, שהוא ידע לשייך, לסכם את היום?

יעקב הוא קו אמצעי, הוא עושה חשבון על כל מה שהיה במשך היום ויודע להביא את זה לסיכום.

תלמיד: מה הוא יודע, למה הוא משייך את היום שעבר?

זה הכוח שלו. בקו האמצעי הוא נמצא כנגד הכתר, כך הוא רואה את העבודה שלו.

תלמיד: עם איזו הרגשה מסתכם היום בסוף כך שאדע שאני עובד נכון, שאני רוצה להיות באותו קו אמצעי? למה צריך להגיע בסוף היום?

בסוף היום אתה צריך לחתום על מה שעברת ולהיות מוכן ליום הבא.

תלמיד: לחתום בהרגשה שאני יודע שהיום נגמר ואני הולך לישון ומתעורר לשיעור הבא?

כן.

תלמיד: אבל מה אני רוצה, עם איזה חיסרון עליי ללכת לישון? דיברנו על כך פעמים רבות אבל אולי יש משהו חדש?

אתה רוצה להתכלל בבורא בדרגה הבאה.

תלמיד: אני הולך לישון ורוצה לקום כדי להתקדם הלאה?

כן.

שאלה: בין יצחק שהוא קו שמאל ליעקב שהוא קו אמצעי תמיד צריך להיות עשו?

לא, עשו לא צריך להיות.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר לעבוד בכוונות בלי עשייה בה אדם לא חושב איך לתקן כוונה?

לפי מה שאתה אומר אז כן.

שאלה: לגבי השאלה, מה מוסיף לנו המאמר? אקרא מהפסקה האחרונה בעמ' 605 עד 605 טור ב'. "המלכות נקראת שדה". זה נקרא מלכות מבחינת אור ישר שבה שזה רצון לקבל בלי סוף ולכן נקראת המלכות הזו בשם אין סוף, שהמלכות לא עשתה סוף על אור עליון, כלומר שלא אמרה עד כאן, שאני לא רוצה לקבל על בחינתי, הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, אלא שהיתה מקבלת על בחינתה, לכן לא היו שום שינויים, לכן נקרא זה בשם "הכל היה אור אחד". אלא אח"כ, המלכות הזאת חשקה בהשתוות הצורה, המכונה קישוט, בנקודת הרצון, כלומר שלא רצתה לקבל בעמ"נ לקבל, אלא בעמ"נ להשפיע."

אני חושב שכאן הגדולה וההדגשה של חשיבות עשו בתוך העשירייה, אני משווה זאת למה שקורה בעשירייה, אנחנו עובדים על חיבור, אוהבים את החברים, עושים מאמצים, אבל נוצר כותל, ואז עלינו להכניס את הבורא ולבקש שייתן לנו כלים עם כוונה דלהשפיע, לא רק לאהוב את החברים אלא גם לעבור את הכותל, את המחיצה הזאת, וזה קורה כשאנחנו מכניסים את הבורא. אז אנחנו כבר עוברים לשלב השני של המלכות שהוא לקבל בעל מנת להשפיע. כאן חדות ההבחנה בין מלכות דאין סוף לבין הקישוט בו אנחנו מבקשים להשפיע לה'. אני חושב שזו גדלות המאמר, זה מה שמחדד בנו את ההבחנה הזאת.

יפה.

תלמיד: האם זה נכון?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שאנחנו שמים עול על השור כדי לחרוש את השדה ולא מתחשבים ברצונו. איך עושים זאת בפועל? איך אפילו להסכים עם המצב הזה?

על ידי הקבוצה העוטפת אותך מכל הצדדים אתה מסוגל לשנות את הכיוון. זאת אומרת על ידי כך אתה יכול לשנות ולקבוע שהתכונה הזאת היא יותר מהתכונה הזאת וכן הלאה, ואז כיוון ההליכה שלך משתנה.

שאלה: המשימה של עשו היא שלא נצליח להגיע לכוונה משותפת על מנת להשפיע, וההתגברות היא יצחק ואם מצליחים אז יעקב מגיע ליצחק?

כן. אנחנו צריכים לחבר את כולם יחד.

שאלה: איך נוכל להיפטר מהעשבים הרעים בשדה ואיך נוכל להבדיל בין עשבים רעים לעשבים טובים הנמצאים באותו שדה?

כאן לא מדובר על כך. יש מקומות בהם מדובר על כך, נלמד אותם, אבל לא עכשיו במאמר הזה.

שאלה: מהם כלים של חשיבות עליונה, גבוהה, ומהם כלים של חשיבות נמוכה?

אנחנו לא יכולים להתקדם בלי להבדיל בין שני סוגי הכלים האלו כלפי הנברא, כלפי האדם. ולכן האדם צריך לבחור נכון בין שניהם.

שאלה: רציתי לדייק, אמרת שיש להגיע לשיעור עם תפילה מוכנה מראש, מה צריכה להיות התפילה איתה אני מגיע לשיעור?

להתחבר עם החברים ולהשתוקק לבורא.

תלמיד: איך נכון להכין את התפילה הזאת לפני השיעור?

להתחיל ממנה. לבוא לשיעור עם הכוונה שאני רוצה להתחבר עם החברים כדי לעשות עוד צעד לקראת הבורא.

תלמיד: אמרת גם שאנחנו מכינים את התפילה במשך כל היום, ויש לקשר אותה לשיעור הקודם.

כן.

תלמיד: זה חשוב ג' תפילות, שחרית, מנחה וערבית?

לא. בינתיים זה לא חשוב בשבילנו.

תלמיד: אז איך לקשר את התפילה עם השיעור הקודם?

אני חושב שגם זה כרגע לא חשוב.

שאלה: לגבי השור והעול וההשוואה לעשו. האם אנחנו תמיד צריכים להרגיש שאנחנו עובדים עם עול כנגד העביות שלנו? האם העבודה שמורגשת שאנחנו נושאים באיזה עול היא העבודה הנכונה?

אם העבודה היא נכונה, אז אנחנו מרגישים תמיד התנגדות, עול, ויחד עם זה אנחנו מרגישים כוחות שאנחנו מפעילים אותם נגד העול הזה, נגד ההתנגדות, והתוצאה משניהם יוצאת לנו פריון עבודה, תוצאה נכונה.

שאלה: אם אנחנו נוציא את עצמנו מכל המצבים של הכוונה על מנת לקבל, אז זה יעביר אותנו אוטומטית שנתחיל לקבל בה' עליונה שהתהפכה?

כעקרון אתה צודק. תנסה.

תלמיד: אז יוצא שהכלי הופך לכל העולם וכל העולם הופך לכלי.

כן.

תלמיד: האם אני יכול לומר שכל האלמנטים בעולם זה אני בעצם?

כנראה. מסתבר.

שאלה: כתוב במאמר שהרצון לקבל קיים גם במוחא וגם בליבא. מה זה אומר?

גם בכוונה, וגם במעשה.

תלמיד: בהמשך כתוב שהתיקון במוחא הוא אמונה למעלה מהדעת, ובליבא התיקון הוא שכל תענוג שהוא מקבל יהיה בעל מנת להשפיע. איך לחבר את הדברים, מה זה אומר?

זו כבר עבודה במעשה.

תלמיד: כמו שקראנו יש לנו שלושה מצבים, עשו, יצחק ויעקב. איפה מתחילה העבודה שלנו, הפעולה שאנחנו צריכים לעבור בין שלושת המצבים האלה? איפה מתחילה עבודת החרישה.

בזה שאנחנו ממש מתחברים בינינו ומתחילים להשתפשף.

תלמיד: איפה מסתיימת עבודת החרישה?

מסתיימת? אנחנו צריכים לקבל סימן מלמעלה בזה שאנחנו מוכנים כבר לשלב הבא.

תלמיד: האם החרישה קיימת בכל אחד משלושת המצבים, גם בעשו, גם ביצחק וגם ביעקב? בכל אחד מהם יש עבודת חרישה?

כן. במשהו כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בסוג החרישה שמתבצע בעבודת עשו וסוג החרישה שמתבצע בעבודת יצחק או סוג החרישה שמתבצעת בעבודת יעקב?

באברהם יצחק ויעקב החרישה היא שמכוונת למטרה, ובעשו זה לגמרי להפוך את מטרת העבודה לצורה הפוכה.

שאלה: מה זה לגזול בני אדם ולהרוג אותם, האם זה רצון או כוונה לא מתוקנים, למה בורא מעורר את זה בנו? ומהי העבודה שלנו כנגד הכוחות האלה?

זה כדי, הבורא מעורר אותנו בזה כדי שאנחנו נתחיל להבחין בין האלו הכוונות נכונות ולא נכונות ושנתרחק עד כמה שאפשר מהכוונות הלא נכונות. אחרת לא יהיו לנו הבחנות, אנחנו צריכים את הדברים האלה כדי אחר כך לבנות פרצופים. זאת אומרת יחסים מורכבים לפעולות דקדושה.

שאלה: אם אני לא יכולה להשפיע בלי יצחק איזה כוח מביא את האדם להשפעה?

מהו אותו הכוח שמביא אותי להשפעה?

הכוח שמביא אותך להשפעה זה דווקא הסיכום של הכוחות.

תלמיד: מי חורש, האדם או עשירייה?

העשירייה.

שאלה: אמרת שאתה לא יכול לעבוד עם החמור אם אין לך קרקע מוכנה. האם הקרקע זה תיקון המוחא שזה השגה של אמונה למעלה מהדעת, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב? זה הקרקע?

כן.

תלמידה: אז השאלה היא אחר כך כשהוא מדבר, כשהוא כותב קודם תיקון המוחא ואחר כך בליבא התיקון הוא שכל תענוג שהוא מקבל יהיה בעל מנת להשפיע, אז האם התיקון בליבא זה בעצם התענוג שהוא כבר השיג אמונה למעלה מהדעת שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, זה התענוג שהוא עובד על לתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע?

בינתיים כן. אחר כך נראה.

שאלה: מה הכלים שאנו משתמשים בהם בעשירייה בשביל החרישה של השדה?

זה לא חשוב, כל מה שיש בידינו. לכל אחד יכול להיות משהו משלו, תחושה, הבנה משלו.

שאלה: כשעשו מתגלה בתוך העשירייה במה הוא מעורר אותנו, איך הוא הופך את המטרה לצד ההפוך שלה?

זה כל פעם קורה מסיבות שונות.

נו, אחרון, נשים באר שבע 10.

שאלה: מדברים על תכונות פנימיות בנו, האם יש לנו דמויות שאנחנו פועלים מתוכם, נניח יש אדם שהוא פועל מתוך דמות שהיא עשו ועוד דמות שהיא דויד, כאילו שאדם שגם אם הוא עושה טוב, כמה שיעשה טוב, מראש הוא יש לו איזה מעגל שהוא לכוד בתוכו של דמות שהיא הסביבה שלו הטבעית שמגדירה אותו. הוא לא יכול לצאת מזה?

את צודקת שמראש כבר יש איזה דמות שאם אדם מצליח הוא נעשה דומה לו.

תלמידה: ויש סיכוי נגיד אם אני פועלת מתוך דמות שאני לכודה בתוך דמות עשו כזו, יש לי סיכוי לצאת מזה?

ודאי. את קובעת.

שאלה: האם שדה של הויה אנחנו בונים בעבודה של עשירייה או שזו עבודה פרטית?

זו עבודה בעשירייה.

(סוף השיעור)