שיעור בוקר 25.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 465, מאמר "השלום בעולם"

קריין: אנחנו לומדים את המאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם, נמשיך בכותרת "בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו".

נמשיך ללמוד את המאמר הזה, עוד מעט אנחנו מסיימים אותו.

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום".

אנחנו רואים שמידות צדק ושלום ובכלל כל המידות כולן נמצאות בסתירה זו לזו, אי אפשר לעשות מהן משהו כך שכל אחת תכסה על האחרת במקצת, ואז יהיה איזון ביניהן כך שכולם יוכלו להתקיים בשביעות רצון.

שאלה: המידות האלה, צדק, שלום, האם אלו רצונות מיוחדים, צורות של רצון באדם?

הן באות מטבע האדם שבהדרגה פיתח אותן, ובצורה כזאת זה בא לידי ביטוי בנו.

תלמיד: אנחנו לומדים בחוכמת הקבלה על התפתחות הרצונות ואילו פה יש מידות באדם. איך זה קשור לטבע האדם, להתפתחות שלו?

זה קשור לטבע שלנו, איך אחרת? אלו ארבע מידות, תכונות, שמתפתחות בנו, וכל מידה מעמידה את עצמה כנגד האחרת.

שאלה: מהו המושג צדק ומהו המושג שלום, ולמה יש סתירה ביניהם?

תבדוק מה שכתוב ותראה.

תלמיד: אני שואל כי הוא כותב, "ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום". האם הוא רוצה להגיד שלא דואגים לחלשים?

וודאי.

תלמיד: למה קיים המושג הזה "לא דואגים לחלשים"?

כי בשביל מה לדאוג לחלשים? אני דואג לעצמי. לפי הטבע שלי אני דואג לעצמי.

תלמיד: כשהוא כותב שהצדק סותר לשלום, זה אומר שכביכול הצדק הפוך לשלום, אז מה כאן התפקיד שלנו?

אנחנו לא יכולים לעשות כלום חוץ מדבר אחד, השוואה בין כולם.

תלמיד: אלו שני כלים הפוכים ואנחנו נצטרך להשוות צורה ביניהם.

כן.

שאלה: האם הסתירה בין התכונות היא שלב ביניים בהתפתחות? אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להגיע לתכונה הזאת של השלום.

נמשיך ללמוד ונראה.

שאלה: איך פרקטית אפשר להביא את ארבעת המידות האלה לאיזון ביניהן בחיים שלנו?

כנראה שנלמד את זה הלאה. בינתיים את רואה שהן נמצאות בסתירה זו אל זו.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר".

שאלה: יש פה אמירה מאוד מעניינת, שהאמת והשקר הם דברים יחסיים. איך אנחנו משתמשים בשתי התכונות האלה לעבודה בינינו בעשירייה, אם אנחנו לא יודעים בוודאות או לא יכולים להגיע למידת האמת?

כך עובדים, מה שטוב לנו כך עושים.

שאלה: הוא כותב שהבעיה של הייחודיות היא שהיא הולכת לאגואיזם, והדבר שיושב לי בראש זה השומשום שכל אחד צריך לשים בעשירייה. איך אנחנו מעבירים את הייחודיות לכיוון השומשום ולא לכיוון האגואיזם? איך עושים את ההבדלה?

אני חושב שמלכתחילה זה נמצא שם, ואנחנו רק צריכים לראות באיזה צד אנחנו רוצים לשים את השומשום הזה. אבל האגו שלנו נמצא או בצד זה או בצד זה לפי מה שאנחנו בוחרים.

תלמיד: האם זו הסיבה והכוונה שיגרמו לשומשום להיות שומשום?

כן.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

גם אנחנו, אפילו בדורנו, יכולים להגיע לאותם התנאים של הדור האחרון, הכול תלוי בנו.

שאלה: אנחנו זקוקים לאגו שלנו לצורך התיקון, עם זאת האגו שלנו הוא מקור החורבן. האם זה אומר שהחורבן בעצמו הוא גם פעולה של בנייה?

החורבן הוא לא חורבן בדיוק, אלא הוא גילוי הרע שנמצא בינתיים בתוך הטבע, שעוד לא זכינו לגלות אותו ולתקן.

שאלה: האם מידת הייחודיות היא נקודת המפנה, נקודת המעבר מהמצב שמאפשר לנו לבנות את המסך כדי לעשות את השינוי שעליו מדובר כאן?

כן.

שאלה: איך באות לידי ביטוי הנטיות הטבעיות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, בצורת הייחודיות בעל מנת להשפיע?

על ידי מסך ואור חוזר. כמו שלמדנו, יש לך מסך, ואז חמשת הרצונות האלה שיש בך הופכים להיות לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ניקח לדוגמה רצון לשליטה או לכסף או לידע, איך כל אחד מהם בא לידי ביטוי כשהוא בעל מנת להשפיע?

דרך חברים לכל העולם.

תלמיד: נניח שלאדם יש נטייה חזקה לכסף או לשליטה, והוא תיקן את הכוונה שלו לעל מנת להשפיע. מה הוא יעשה עם הכסף או עם השליטה שהוא רוצה, שיש לו נטייה לזה?

לפי הנטייה החדשה בצורה כזאת הוא ישתמש בהם.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה?

אתה לא יודע איך להשתמש בכסף או בחכמה או במה שאתה רוצה לטובת הזולת?

תלמיד: האם לתאר את זה בצורה פשוטה, נגיד שיש לו כסף אז הוא מפזר את הכסף?

נגיד שכן.

תלמיד: ואם יש לו ידע, טז הוא חולק את הידע הזה עם כל העולם.

נכון.

תלמיד: ואם יש לו שליטה, אז הוא עכשיו מסדר את כולם בצורה כזאת שהם יוכלו להגיע לבורא. האם כך בצורה פשוטה?

כן.

שאלה: המאמר "השלום בעולם" מסביר את כל הבעיות שיש לנו בעולם. כל פעם אני מתפעל מזה מחדש, ואני זוכר שלפני שמונה שנים שאלתי אותך למה אנחנו לא מפיצים את המאמר כמו שהוא, ואמרת לי "מי ישמע אותך". האם התקופה השתנתה היום עם כל מה שקורה בעולם?

האנשים יותר חכמים, מוכנים יותר לקבל את מה שכתוב כאן, אבל אני לא חושב שזה ישפיע עליהם כך שיתיישבו ויכינו את עצמם לשינויים, לא נראה לי.

תלמיד: האם מתישהו הכתבים של המקובלים יתקבלו אצל העם, או שזה רק בשבילנו כדי להבין את כל מערכת הבריאה?

אני לא יכול להגיד לך בדיוק, אבל נראה לי שזה ייקח עוד זמן. נצטרך לעשות עוד מאמצים בהפצה. אם אתם כל כך מתפעלים ממאמר "השלום", אז תנסו לפזר, לפרסם אותו, תנסו לדבר על זה בכל מיני צורות, בכל מיני שפות. הכול לפניכם, אל תשבו פסיביים.

תלמיד: השאלה אם הם יקבלו את זה, זו הייתה השאלה תמיד. כי הוא ממש הולך פה צעד צעד ומסביר בצורה סיסטמתית למה אין שלום בעולם, וזה נראה הפתרון לכול. בהתחלה אמרת שאולי זה לא יתקבל ועכשיו אולי כן לנסות, לי זה לא מובן.

לנסות כדאי.

(סוף השיעור)