שיעור בוקר 04.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 460

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 460, מאמר "השלום בעולם". כותרת:

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים".

שאלה: אני מבין שמקובלים אומרים לנו שאנחנו תלויים זה בזה. עד עכשיו היתה הקורונה ועכשיו יש מלחמה. מה ההבדל בין אסונות טבע לבין מלחמה בין בני אדם?

גם הקורונה וגם המלחמה מראים לנו עד כמה אנחנו נמצאים בחוסר חיבור, יותר מזה אנחנו לא יכולים עכשיו להבין. אבל כל הבעיות שמתגלות הן מחוסר חיבור, שכרגע, לעת עתה אנחנו לא מסוגלים להשלים אותו בינינו. מצד אחד זה סימן שאנחנו מתקדמים, כי מתגלות בעיות חדשות, מצד אחר אלו סימנים לכך שאנחנו לא יכולים לסגור את המרחק בינינו, ולכן בכל זאת מתגלים הדברים החדשים בצורה שלילית.

שאלה: היום יום שישי, העשיריות, לפחות בארץ, מקיימות מפגשים פיזיים וישיבות חברים. סביב איזה נושא היית חושב שכדאי לנו להתחבר כולנו יחד, איזה תוכן כדאי שיהיה בגלל המצב הנוכחי?

אני חושב שכל השיעורים שלנו בזמן האחרון מאוד אקטואליים, ורצוי לא להתרחק מאותם נושאים, ממש כך. אפילו במאמר "השלום בעולם" שעכשיו אנחנו לומדים, צריכים לראות בכל שורה ושורה עד כמה בעל הסולם כותב למצבנו, לנו, ושנרגיש בזה תיקונים.

שאלה: בעל הסולם מסביר פה שצריך לבדוק איך כל אחד פועל כלפי הכלל כולו. מי בכלל מודד אם האדם פועל כך?

אדם צריך למדוד. אדם צריך למדוד את עצמו כלפי הכלל. קראנו על זה במאמרים "הערבות" ו"מתן תורה" העוסקים בנושאים ששייכים לבחירת הסביבה, שאני צריך לבדוק באיזו סביבה אני נמצא, האם הסביבה הזאת בדיוק תואמת, ככל שאני מבין, למטרת הבריאה, לתיקון הבריאה, ולפי זה אתקדם.

תלמיד: אני מרגיש מוגבל ביכולת שלי להחליט האם פעולה שאני עושה היא לטובת הכלל או לא לטובת הכלל?

יש לך עשירייה, שם אתה חייב לבדוק. לכן לא נותנים לך אלף איש שאתה לא יכול להרגיש אותם אלא עשירייה. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאם אני אחד מתוך עשרה אני כן יכול לקלוט אותם. יותר מזה אני לא יכול, פחות כן, אפילו שיהיה עוד אחד חוץ ממני זה גם מספיק כדי שאוכל ללמוד מי אני ומה אני ואיך אני מתקדם.

שאלה: בעל הסולם אומר "אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי". מה הוא בעצם אומר?

הוא אומר שהרע מתגלה בצורה אמיתית רק כלפי הכלל, ולכן כדי שהאדם יראה את הרע בצורה אמיתית, ולא יבלבל את עצמו, לא ישלה את עצמו, הוא צריך להתכלל עם הכלל ושם הוא יראה את האמת.

תלמיד: אני צריך להעריך את הרע של כל יחיד ויחיד?

מה זה נקרא להעריך?

תלמיד: בעל הסולם אומר שצריך להעריך את מידת הרע של כל יחיד ויחיד. אני צריך לברך את האדם על זה שהוא אגואיסט?

לא, לשקול.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אתה צריך לראות עד כמה כל אחד ואחד, אני מדבר על הקבוצה, על העיגול שלך שאתה נמצא בו, עד כמה כל אחד פועל בצורה רעה או בצורה טובה. למה אתה צריך לראות אותם גם כפועלים רע? הבורא נותן לך את ההרגשה הזאת כדי שתתעלה מעל זה, כדי שתתקן את עצמך לראיה חיובית.

שאלה: אז למה בעל הסולם אומר פה "אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי". אני לא צריך להתייחס לזה שמישהו עושה נזק לאדם אחר או לקבוצה?

אף אחד לא עושה נזק לאדם אחד, אלא כולנו מזיקים למערכת כולה, רק אנחנו לא רואים את המערכת. כי כולנו נמצאים במערכת השבורה של אדם הראשון, "שבורה" זה נקרא שאנחנו לא מרגישים מה שקורה בינינו, אבל כל אחד שפועל, פועל על המערכת כולה.

תלמיד: אם אנחנו עושים עכשיו תפילה כמו שאנחנו עושים כל הזמן, אז לפי מה שכתוב פה מספיק שאדם אחד לא יעשה תפילה כמו שצריך ויתחבר, זה יהיה נזק יותר מאשר ברכה. איך מתגברים על זה?

כל אחד לפי הפעולות שלו עושה טובה או רעה לכל המערכת. אין כאן חשבונות אחרים, אלא מתוך זה שהמערכת כולה שלמה, עגולה, סגורה, מתוך זה תעשה חשבון. אפילו במדע אנחנו לומדים על מעגלים סגורים, שכולם תלויים בכולם, ופועל עליהם חוק אחד.

תלמיד: אם כולם מתפללים כמו שאומרים ועושים עבודה יפה מאוד, ונניח קבוצה מסוימת לא עושה את התפילה כמו שצריך, זה פוגם בכל העולם?

זה פוגע בכולם. אתה לא מבין מה זו מערכת? אם במנוע חסר לך איזה רכיב, אז הוא שלם? הוא לא שלם. אותו דבר אנחנו, מה יש כאן לדבר.

תלמיד: אז איך אני מגיע לשלמות, איך אני מגיע לתפילה?

אתה תגיע לשלמות מתי שכולם יגיעו לשלמות, כי אתה תלוי בהם והם תלויים בך. זה נקרא "ערבות".

שאלה: הרב"ש אומר שאנחנו צריכים לפעול כאילו שאנחנו מרגישים שניצבות לפנינו בעיות גדולות. מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה, האם העבודה שלנו היא איכותית או כמותית או דווקא בסבלנות?

אנחנו צריכים לדאוג לחיבור, שנהיה כמערכת אחת שפועלת כך שכולם מרגישים את כולם, וכולם דואגים לכולם, כי לכולם יש מטרה אחת, להגיע הרמוניה בינינו. הרמוניה בשפת הקבלה זו התכללות, שכל אחד נכלל מכולם, ואז לא יהיו תקלות, כי כל אחד יפעל בדיוק לפי ההרגשה שלו, הוא ירגיש שכך הוא צריך לעשות מתוך ההתקשרות עם כולם.

יש כזה תרגיל ששמים מטרונום, וכל חלק מתחיל לנוע בתנועה משלו, ואחר כך במשך הזמן, ודי מהר, כל החלקים מתחילים לנוע יחד. איך הם מתקשרים זה לזה, הרי אלו סתם חתיכות ברזל עם קפיץ שאין בהן שום דבר, איך החלקים מתחילים לנוע בתיאום? מפני שבכל זאת יש כוח אחד שמאחד את כולם, ולכן אנחנו רואים שכך קורה בדרגת הדומם.

אנחנו צריכים להגיע למצב כזה שגם אצלנו יש תנועה משותפת, רק כאן צריך להיות מאמץ שלנו, שנרצה שזה יקרה, ואז הכוח הפועל הכללי, הבורא, יפעל עלינו, ואז פעימות הלב, כל מה שיש בכל אחד ואחד יהיה בהשלמה. לא אותו דבר, כי כולנו שונים, אבל תהיה השלמה לאחרים. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מאיפה החרות של היחיד לקלקל משהו במערכת הסגורה?

החירות הזאת נובעת מתוך הבחירה החופשית. שאתה בבחירה החופשית שלך יכול לקלקל את כל המערכת ויכול לתקן את כל המערכת, כי כלל ופרט שווים. אנחנו צריכים ללמוד את זה וללמוד בפועל על עצמנו, על בשרינו.

מערכת שלמה נקראת, שכל עוד הפרט האחרון לא יסכים מתוך הבחירה החופשית שלו עם כל המערכת, המערכת לא תהיה מתוקנת ושלמה.

תלמיד: כלומר היחידים שיכולים לעשות את הקלקול הם אנחנו.

כן, נכון.

קריין: אנחנו בשורה "הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים."

"הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו."

אלה דברים מאוד חשובים והם ממש כללי הבריאה, ואנחנו ממש נתקלים בהם יום יום בקשר בין אדם לסביבה, בין אדם לחברה.

שאלה: איך להפעיל את כוח האהבה?

את כוח האהבה אנחנו יכולים לגלות בקשר בינינו, וככל שאנחנו מגלים דחייה, בהתאם לזה אנחנו צריכים לגלות את החיבור והאהבה. וכל פעם כשאנחנו רוצים להתקדם, אנחנו נתקדם בגילוי הדחייה, וככל שנתקדם יותר, אנחנו צריכים להעמיד מעל זה את כוח האהבה. כך אנחנו מתקדמים, שמאל, ימין, שנאה, אהבה. ולכן בכל מקום בחיים, לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לדעת שכך אנחנו נתקדם, זה יכול להיות בחיים עם הילדים, בין בני זוג, במשפחות, בתוך כל חברה אנושית, בין שניים וגם בין אדם לעצמו, כי הוא מורכב ושבור, הכול נמצא בשלבי התפתחות כאלה בגילוי החושך והאור. כך הכול מתקיים.

תלמיד: בתהליך הזה, האם האדם צריך כל פעם באותו מעבר משנאה לאהבה לגלות כמה הוא לא מסוגל לעשות את המעבר הזה ואז להגיע לתפילה?

אדם שעובר משנאה לאהבה צריך להשתדל לגלות כאן כוח עליון, וזה בדברים הנמוכים והקטנים ביותר, אפילו בין בני זוג, לא חשוב איפה, שכאן הבורא מראה לו איך הוא נמצא בשליטת הכוח העליון גם בצורה רעה, גם בצורה טובה, ומה שהוא רוצה זה לגלות את הבורא במעברים האלה מטוב לרע ומרע לטוב.

הכול נמצא בידי הבורא, והאדם צריך רק להקטין את עצמו, לבטל את עצמו כלפי הכוח הזה, השליטה הזאת.

שאלה: כתוב שמי שעושה נזק לכלל לוקח את חלקו בנזק. איך זה פועל?

כל נזק שאתה גורם למישהו אתה תצטרך לתקן, במיוחד כלפי הכלל. לכן צריכים מאוד להיזהר לא לפגוע באחד, בקבוצה ועוד יותר בכלל.

שאלה: כשבעל הסולם אומר שאנחנו צריכים חיים חברתיים זה בגלל שאנשים צריכים כל מיני צריכים בסיסיים כמו אוכל, מין, משפחה, אבל אנחנו רואים שחלק מהאנשים חיים לגמרי מבודדים מהאחרים. על איזה קשר עם החברה בעל הסולם מדבר, האם זה משהו פנימי יותר?

אומנם אנחנו מגלים שכולנו תלויים באוכל, במין, במשפחה, בכסף, בכבוד, במושכלות, אבל גם בדברים האלו אנחנו מרגישים שאנחנו תלויים בבורא, שבצורה כזאת הוא מנהל אותנו. וכשאנחנו מגלים את הכוח הכללי ששורה עלינו, ששולט עלינו, שמנהל אותנו על ידי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, דווקא מהם אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, אם מתחילים לראות את הכוח העליון שנמצא בכל הדברים הללו. מזה מתחילים.

לכן לא צריכים להתרחק מהחיים האלו, אלא דווקא להשתדל להרגיש את הבורא אפילו בתוך היחסים הארציים.

שאלה: איך צריך להיות היחס בין החלק המתוקן במערכת או החלק שמשתדל לפעול בתיקון, לבין החלק שלא נכנס לתיקון בינתיים?

זו בעיה. זה כמו ברכב, אם חלק אחד במנוע שלו הוא בעייתי, אז יש לך בעיה עם כל המנוע או עם כל הרכב ואתה צריך לתקן. בלי זה אתה לא יכול להתקדם, אתה לא יכול להשאיר את הדברים האלה באוויר. זה היחס שצריך להיות.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את הבורא ביחסים הגשמיים?

כמקור בכל היחסים. זה מה שהבורא מבצע ושם הוא צריך להתגלות.

שאלה: כל גלגל שיניים אם הוא עצמאי בתוך איזו מכונה זה פגם. האם העשירייה היא כמו המכונאי שצריך לתקן?

בלהזדהות עם הבורא אנחנו יותר ויותר מעודדים אותו, מעוררים אותו לעשות חיבור בינינו וכך אנחנו נכנסים למערכת תקינה.

קריין: "המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

שאלה: הוא כותב שטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד, איך זה יכול להיות?

אם היא תלויה בכל יחיד, גם בטוב וגם ברע, כי אנחנו צריכים לדאוג לאיזון בין כולם, אז כל אחד ואחד אחראי על זה שיהיה איזון כללי, כי כלל ופרט כאן שווים. כי אם אחד יכול לעשות קלקול בכל המערכת, אז הוא שווה לכל המערכת.

תלמיד: אבל איך הטובה של הכלל כולו פועלת על כל אחד בצורה אחרת ועדיין לטובתו?

לטובתו או לרעתו, זה לא חשוב. כל פרט ופרט פועל למען החברה או לטובה או לרעה, אבל פועל על החברה. מה יש לשאול על זה?

תלמיד: הוא כותב לא כמה כל אחד משפיע על טובת הכלל, אלא שטובת הכלל היא גם הטובה שלי. איך זה פועל? איך זה מתבטא?

בזה שהכלל פועל על הפרט, מחייב אותו, משפיע עליו, משכנע אותו.

תלמיד: אני מבין שיש התנגשות בין מה שפועלים עליי, מחייבים אותי להשתנות, לפעול אחרת, כי אני יכול לפעול גם בצורה רעה כלפי הכלל.

אם אתה נמצא בחברה נכונה, אז אתה לא יכול לפעול נגד הכלל כי הם משפיעים עליך. אני מדבר בצורה כללית. אתה לא יכול להיות מקולקל אם אתה נמצא בין טובים. אלא אם כן, זה כבר מההשגחה העליונה יותר כדי להביא אתכם להכרת הקלקול והתיקון.

שאלה: כתוב פה "וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות." איך אפשר לחלק ביניהם חירות? לכל אחד יש חירות משלו.

אבל כל אחד יודע עכשיו שכל החירות שלו ושל כולם תלויה בכל אחד ואחד, אז נקרא שהם "מחלקים". שלא יכול להיות אף אחד חופשי, בבחירה חופשית, בהשגת החופש, אלא רק אם כולם ידאגו לזה.

תלמיד: אבל לכל אדם שלומד את חכמת הקבלה יש חופש בחירה משלו, לא ברור איך מחלקים את החירות?

יש לו חופש בחירה עד שהוא מגיע לחכמת הקבלה. וכשהוא מתחיל, במידה שהוא מכיר את המערכת, בכך כבר אין לו חופש בחירה אלא הוא חייב לפעול לפי המערכת. כמונו בעולם הזה, ככל שאנחנו גדלים אנחנו צריכים לשמור על חוקי הסביבה, על חוקי החברה. ילד מתחיל ולומד בגן ילדים, אחר כך בבית בספר ולעוד מערכות והוא חייב לקיים את החוקים של אותן מערכות כי זה מחייב אותו, אחרת הוא יהיה נגד החברה.

תלמיד: ובכל זאת, האם יש חירות שאנחנו מחלקים בינינו? מה היא חירות משותפת?

חירות משותפת היא שאנחנו מחזיקים זה את זה, תומכים זה בזה וכך כולם עוזרים לכולם וכולם עוזרים לכל אחד להחזיק את מערכת הערבות ולהתקדם.

שאלה: נראה שהמלחמה היא מֵעְבֵר לשני עמים אלא בין שתי גישות באנושות - ליברלית ושמרנית. האם יש גישה אמצעית שתיישב את המחלוקת או איך אמורות להתחבר ביניהן שתי התפיסות?

הגישה שתיישב בין כולם זה הקו האמצעי שעליו מדברת ומלמדת חכמת הקבלה וזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", שגם ימין וגם שמאל בעצמם לא יכולים לנהל את המציאות, אלא רק קו האמצעי.

תלמיד: האם שתי הגישות ישתוו ביניהן, הן עדין יישארו?

עד גמר התיקון בטוח, אחר כך אני לא יכול להגיד כי אני לא מבין בפועל איך זה יתקיים אחרי גמר התיקון. אנחנו לומדים שהקו האמצעי כולל את שניהם, אבל בפועל לראות את זה, אני לא יודע. כנראה על ידי הכוח העליון שישפיע עלינו ואנחנו נרצה להיות בוויתור הדדי, בחיבור הדדי, בשליטה ההדדית רק כדי לקיים את הבורא שמעלינו.

שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו, המעשים הטובים והמעשים הרעים נערכים רק על ידי טובת הציבור ואנחנו צריכים לאזן בין הטוב לבין הרע ביחסים בינינו כל הזמן?

כן.

תלמיד: ובזה למעשה אני אומר שהבורא הוא טוב ומיטיב, בזה שהוא נותן לי כל הזמן לאזן בין הרע לבין הטוב, שם אני מגלה את היחס ביני לבין לבינו – בין הטוב לבין הרע?

כן, הוא נותן לך הזדמנות כל הזמן להגיע לקו האמצעי. הוא עצמו הקו האמצעי והוא נותן לך להיות גם בקו האמצעי, שם אתה מגיע לדבקות בו.

שאלה: האם חייבת להיות עבודה אקטיבית בהרגשת אינדיבידואום? האם מתוך כך נובע שאני עובד על נשמת החבר והוא עובד על נשמתי?

נכון. מה הבעיה?

תלמיד: זאת אומרת, המעשים מצביעים על הכוונות שלי.

נכון.

תלמיד: ואז אנחנו בעשירייה חייבים לעשות פעולות מכניות כדי להגיע ללא לשמה, ואנחנו גם מבינים שאנחנו מאוד רוצים אבל לא יכולים אלא רק להחזיק במחשבה ומתוך כך אני יכול להגיע ללשמה.

אתה יכול להגיע ללשמה רק בעזרת הבורא בזה שאתה פונה אליו והוא מביא אותך למצב המתוקן. המצב הזה - הקו האמצעי, אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מהו בדיוק ואנחנו לא יכולים להגיע אליו, כי הקו האמצעי הוא כבר כוח הבורא, הוא אותו מקור ממנו יצאו שני כוחות - חיובי ושלילי וכך הם בראו אותנו.

תלמיד יוצא שאנחנו חייבים להוסיף ביגיעה שלנו מלמטה.

אנחנו צריכים להוסיף ביגיעה שלנו בקשה, תפילה לחיבור בינינו, כל היתר לא חשוב לי. אם שואלים אותי מה זה נקרא "גמר תיקון"? שם כולנו מחוברים והחיבור הזה יכול להיות רק על ידי כוח הבורא. על זה אני צריך לדאוג ולזה אני צריך להגיע, וכל הפילוסופיות באמצע תעזוב שהן לא יפריע לך לבקש דברים את הנכונים, ההכרחיים - חיבור בקו באמצעי בינינו.

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי." על ידם אנחנו מתפתחים. הבורא משתמש במידות הללו כדי להפעיל אותנו.

"כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא." אנחנו חייבים ללמוד את הדברים האלו כדי לדעת איך אנחנו יכולים להגיע לגמר התיקון הנתון לנו מראש בצורה הנכונה, היפה, הטובה והקצרה.

"לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא."

שאלה: בעל הסולם כותב ש"הדברים הללו ברורים כשמש בצהריים". אנחנו רואים שאפילו ראשי מדינות שהיינו מצפים שהם דווקא הכי ירגישו את התלות בין במערכת, הם עיוורים לה, הם מתעלמים מהחוקיות הזאת. למה זה כך?

ראשי מדינות לא יכולים להיות יותר חכמים, יותר מפותחים מהקהל עצמו, כי הם סך הכול תוצאה מהקהל, הוא כותב על כך. לכן אל תצפה מראשי המדינות שהם יהיו נביאים עם אור בעיניים, אתה רואה איך הם מתנהגים, במיוחד בזמננו. בזמנים קודמים הקהל לא היה מפותח כל כך וגם ראשי המדינות היו יחסית גם לא כל כך מפותחים, אנחנו רואים איזה שטויות הם עשו וכן הלאה, גם היום לא פחות, אבל נגיד.

העיקר זה כלפי הקהל, שכל קהל מעמיד עליו, אם אפשר כך לומר, או הבורא מעמיד על הקהל את אותו שליט שהקהל זוכה בו. אין כאן מה לעשות כך אנחנו צריכים לראות את המצבים.

תלמיד: למה העיניים שלנו כל כך עיוורות, למה הלב שלנו כל כך אטום להבין, להרגיש את המערכת?

אנחנו לא אנחנו עובדים על הרצון לקבל שלנו, אנחנו לא עובדים על ההתפתחות שלנו, אז איך אתה רוצה שיקרה משהו? העולם בינתיים מתגלגל אך ורק לפי הייסורים והוא לא חושב יותר מהייסורים. רק עכשיו ניתנה הזדמנות להעביר לעולם את שיטת התיקון, את מטרת התיקון, לספר להם משהו על המצב הסופי, איך להגיע אליו. קודם לא היה אפשר, הם לא היו מפותחים כדי לעכל את הדברים האלה. בזמננו זה כבר אפשרי ולכן הכול תלוי בהפצה.

תלמיד: איך מפעילים את הלב?

את הלב מפעילים על ידי אמצעים שהאדם מעורר - סביבה ובורא. יש כאלה צעצועים שאתה מסובב ומותח קפיץ ואז נניח השפן קופץ. כך אנחנו צריכים את המפתח הזה להתחיל לסובב ואז אנחנו נקפוץ.

תלמיד: אבל אני לא יכול להגיע לקפיץ הזה הוא נמצא בגב שלי.

זה נכון, תבקש מהחברים, תפנה אליהם ותגיד להם שאתה מצפה מהם שיפעילו אותך.

תלמיד: אני יכול להפעיל את החברים, לסובב להם את הקפיץ?

כן, אתה יכול להפעיל אותם - "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: אבל אני לא בורא, אין לי יכולת לעורר אותם.

לסובב את הרצון של החבר אתה יכול, כל אחד ואחד אחראי על הרצון של החבר. על הרצון של עצמך אתה לא אחראי, אבל על הרצון של חבר אתה כן. אתה יכול אלף פעם להבטיח לעצמך וכבר עשית זאת, נתת לעצמך כל מיני הבטחות שאתה תהיה ילד טוב, שאתה תהיה אדם, ומה קרה? כלום, על אף שאלף פעם כבר היית בהחלטה. למה זה לא עבד? כי אתה לעצמך לא יכול לעשות שום דבר, אתה לעצמך לא בעל הבית. תסובב את המקום איפה שהמפתח מפעיל את הלב שלך לחברים ותבקש מהם, ואז תראה עד כמה זה יעבוד.

תלמיד: הוא כותב, "כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית". אמרת קודם שהקו האמצע הוא בהרגשה.

כן.

תלמיד: אם הוא בהרגשה וכל עוד שאין לנו את ההרגשה של קו האמצע, אז מה קורה עם התפילות שכולנו מתפללים בכל העולם, האם הן נענות?

אנחנו חייבים להתפלל עבור עקרון אחד - התקרבות בין בני אדם. כי התרחקות מביאה לכל דברים הרעים, אנחנו רואים את זה. אז איך אנחנו מגיעים לדברים הטובים? רק על ידי התקרבות.

תלמיד: התפילות נענות רק בתנאי שאנחנו נמצאים בקו האמצע או שזה לא קשור?

לא חשוב באיזה מצב אנחנו נמצאים, חשוב למי אנחנו מתכוונים. אם אני מתכוון לחיבור בין החברים כדי להפעיל את הבורא שישפיע עלינו ויביא לנו חיבור עוד יותר עוצמתי ונכון כדי שיוכל להתגלות שם וליהנות מאיתנו, זאת פניה נכונה.

תלמיד: זאת אומרת, לא תלוי אם אתה בעל השגה או לא, התפילות בכל מקרה נענות.

אפילו שאתה לא בעל השגה בכלל ורחוק מזה התפילות נענות.

אנחנו ממשיכים. יש לנו חסד, אמת, צדק ושלום, ארבע מידות שאנחנו יכולים לשנות בנו ואז על ידי ארבע מדות הללו אנחנו מגיעים לשלמות.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."

זה ברור, אבל נקרא שוב שיהיה יותר ברור.

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

ברור לנו שמידת האמת כוללת את הכול, היא הדבר הטוב ביותר, "כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת"" עם זה כולם מסכימים, שכל אחד צריך לתת לפי מה שהוא מסוגל וכל אחד צריך לקבל לפי כמה שמגיע לו כדי להתקיים, זו הצורה האופטימאלית של קיום החברה האנושית ובכלל כל מנגנון, מה שלא יהיה. "אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."

ברור לנו מראש מה הוא רוצה להגיד, שיש כאן רצון לקבל אגואיסטי שמפריע לנו לקיים את מידת האמת. אמת שאני נותן כמה שנדרש ממני ומקבל כמה שאני צריך כדי להתקיים ולתת את מה שנדרש ממני, ואז לא תהיה שום בעיה במערכת כזאת.

"וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור."

כל אחד חייב לתת כמה שהוא צריך לתת לחברה וכל אחד חייב לקבל כמה שהוא צריך לקבל כדי לתת לחברה. אלה תנאים ברורים לפי כל חוקי הטבע, לפי מתמטיקה, לפי כל מה שתגידו. בצורה כזאת כולנו מחוברים יחד למנגנון אחד ואף אחד לא משתמש יותר ממה שהוא צריך כדי למלאות תפקידו בחברה. לדוגמא כמו נמלים, אולי יש עוד כאלה מערכות.

שאלה: לא מובן למה אם מישהו מקבל יותר ממידת יגיעתו זה על חשבון האחרים?

המערכת סגורה, ואם מישהו מקבל יותר ממה שהוא מיוצב בתוך המערכת, אז הוא מקבל את זה על חשבון הזולת.

תלמיד: זה לא נתפס שכלית, על אחת כמה וכמה לא רגשית. אם אני עכשיו מקבל מקבל משהו, איזו ירושה, תכונות מיוחדות שנולדתי איתן.

אל תביא לי ירושה, אל תביא לי דוגמאות מהעולם הזה שהוא מלכתחילה מקולקל. תאר לעצמך מערכת שנמצאת באיזון, וכל אחד נותן למערכת כל מה שהוא יכול מצדו וכל אחד בהתאם לכך מקבל מהמערכת מה שהוא חייב כדי להתקיים, כדי להחזיר למערכת את מה שהיא צריכה לקבל ממנו, כך כל המערכת נמצאת בהרמוניה, באיזון הדדי.

תלמיד: קצת יותר לקרב את זה להרגשה. בצורה אידיאלית זה יכול להיות מובן אבל איך זה קשור לחיים שלנו?

שאנחנו צריכים להגיע לחיים כאלו, שכל אחד לא יקבל יותר מהסביבה מה שהוא חייב כדי להתקיים ולתת לסביבה מה שהיא צריכה ממנו. אלה החוקים, חוקי הטבע. מה הבעיה להבין אותם?

תלמיד: אי אפשר להישען על הסביבה, אין כאלה שמקבלים יותר ממה שמגיע להם, הכול ממש סכום אפס?

זה חוק הסביבה האינטגרלית הנכונה המאוזנת. בבקשה. אני מוכן לשמוע.

תלמיד: קשה להבין את זה. קשה לתאר זה מאוד מופשט. זה ברצונות, זה במעשים, במה?

גם ברצונות, גם בהרגשה, גם במעשים בכל דבר. זו מערכת מאוזנת. תביא לי מקרה שהיא יכולה להתנהג בצורה אחרת ולהיות מאוזנת.

תלמיד: היא כאילו סטטית. היא כאילו צריכה להיות קפואה קבועה.

היא יכולה להתפתח רק בתנאי שהיא שומרת על הכלל הזה, שאף אחד לא מקבל יותר ממה שהוא צריך להתקיים כדי להחזיר לחברה את מה שהוא צריך להשתתף בה לאיזון השלם.

תלמיד: אז איך היא מתפתחת אם היא אמורה להיות באיחוד?

היא לא מתפתחת. אם יש איזה גורם חוץ שמתעורר בחברה ומזיז אותה לכיוון ההתפתחות, אז החברה מרגישה חסרונות שהיא לא נמצאת באותו מצב שהיא צריכה להגיע אליו על ידי התפתחות ואז היא צריכה לעשות את השינויים שבה. ואז מתחילים להיות שם כל מיני מעשים פנימיים, הכנות, חיפושים עד שהיא זזה קדימה. אבל זו יציאה מהאיזון עד שהיא מגיעה לצעד הבא, ובצעד הבא היא מגיעה שוב לאיזון, היא בודקת את עצמה, היא רואה איזה סוג איזון היא השיגה ואז כך היא מתקדמת ממצב למצב.

תלמיד: ואיך מחזירים את המערכת לאיזון?

על ידי תנאים חדשים, אנחנו שוב נמצאים כמו שהיינו אז במצב הקודם באיזון עד שיצאנו מהאיזון על ידי איזה גורם חוץ, עכשיו אנחנו צריכים לכלול את הגורם חוץ בתוכנו, למצוא על ידי מה אנחנו יכולים לאזן אותו, להשלים אותו, ועושים צעד קדימה כדי להשלים אותו ואז מגיעים לאיזון החדש וכך צעד אחר צעד.

תלמיד: נגיד עכשיו המלחמה שיש בין אוקראינה לרוסיה.

כן.

תלמיד: זה סוג של חוסר איזון במערכת?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להחזיר את חוסר האיזון הזה?

אנחנו יכולים על ידי זה שאנחנו משפיעים למעלה על ידי כוח עליון שהוא הגורם להוציא אותנו מאיזון ומחוסר איזון קטן לחוסר איזון יותר גדול, ועכשיו אנחנו צריכים לחפש איך אנחנו פונים אליו, איך אנחנו מגיעים אליו, דורשים, מבקשים שיעשה איזון בינינו במצב החדש. זה נקרא "עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו".

שאלה: איך אני יכולה להזיק אם הבורא עומד מאחורי הכול וכולם נשלטים לחלוטין?

ודאי שאנחנו צריכים לקבל את זה שאת יכולה להזיק. כל הנזק שיש לנו בעולם הזה הוא בגלל שהייתה חווה, אווה, שהיא גרמה לכל הקלקול שבעולם. אז איך את שואלת מה אדם אחד יכול לעשות? תראי מה אישה אחת עשתה. האדם מסכן מה הוא ידע? כלום. באה אישה מעוררת אותו, מסובבת אותו וכך כל העולם סובל עד היום. ודאי שזו בדיחה, אבל באמת כל אחד ואחד ובמיוחד נשים, אני לא אומר את זה בצחוק, ברצינות, ובמיוחד נשים יכולות להביא את האדם לתיקון.

שאלה: איך אנחנו יודעים שמה שאנחנו מבקשים בתפילה זה מה שבאמת צריכים?

אתן צריכות להחליט ביניכן מה אתן צריכות. אני חושב שחוץ מחיבור בינינו, איזון בינינו שבו אנחנו מגלים את הבורא לא צריכים כלום. יחסים הכי פשוטים בינינו, אם הם יהיו ברמה כזאת שווה שאנחנו כולנו מסכימים, שאנחנו כולנו רוצים שכך זה יקרה, היחסים האלה היו מספיקים כדי ששם יתגלה הבורא.

שאלה: אני ממש לא רוצה להזיק למערכת. האם אפשר להבין דרך העשירייה שכוונתי אינה מושלמת ואיך לתקן אותה?

אני לא יכול להיות טוב למערכת אם אני בכל כוחי לא מושך אותה להשלמה הדדית, לחיבור. את זה בעצם אני חייב לעשות.

שאלה: כל הבקשות מתחילות בהודיה וקשר עם הבורא. איך לחזק בינינו את ההודיה לבורא למעלה מהדעת?

אם אנחנו לא מקבלים את הבורא כטוב ומיטיב, בעצם עושה הכול לטובתנו, אפילו המכות האלו שהוא עכשיו מעורר בין כולם בייסורים, אנחנו לא יכולים לפנות אליו. למקור הרע לא פונים, כי אנחנו סגורים בפנים. אנחנו לא צריכים להגיע לפחדים כלפי הבורא שהוא עושה את כל הדברים האלה בינינו, אנחנו צריכים להגיע ליראה. יראה היא ממש צורה הפוכה מהפחד, שהפחד הוא כלפיי שאני מפחד, ויראה זה כלפי הבורא, האם אני אוכל לעשות נחת רוח לו. על כך אנחנו קודם כל צריכים לדאוג. אם אנחנו נוכל להפוך את עצמנו מלדאוג על עצמנו, על לדאוג אליו, זאת אומרת לעבור מקבלה להשפעה, הכול ייפתר.

שאלה: לא הבנתי מה ההתקדמות ממצב למצב, מאיזון לאיזון. מה שונה בין איזון לאיזון הבא?

ההתקדמות היא לגובה, גובה האיזון על פני אילו צרות אני מתעלה ורואה על פני הצרות האלו שלמות, על פני איזה ייסורים אני מתעלה, שנאה, דרישות למיניהם ומתקשר לבורא באהבה, בהדדיות. זה ההבדל בין המדרגות ברוחניות, עד שמגיע למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה", וכך העולם באמת מתגלה לי ככולו טוב.

אבל לפני זה בדרגה אפילו לפני האחרונה, אני מגלה את העולם שכולו רע בצורה נוראית, אלה "מלחמות המשיח". לכן כל פעם ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו צריכים לגשת לשמאל הרע, וימין הטוב, שמאל רע, וימין עוד טוב, וכך כל פעם עוד ועוד אנחנו כך עולים במדרגות. ולכן אנחנו צריכים להתרגל, להרגיל את עצמנו, להבין שרק בצורה כזאת ישנה התקדמות.

שאלה: למה העולם צריך לסבול בצורה כל כך מפלצתית בגלל שאנחנו לא יכולים להתאחד ולהעלות תפילה לבורא?

נכון, כך המערכת בנויה, אין מה לעשות. במערכת הזאת שאנחנו נמצאים ישנם חלקי המערכת שהם סובלים יותר, חלקי מערכת שסובלים פחות, אלו בגובה ונהנים ולא אכפת להם כלום, ואלו למטה סובלים ומרגישים ייסורים גדולים. את כל הדברים האלה אנחנו אחר כך בגמר התיקון נראה בהשלמה, ועכשיו בינתיים יש לנו רק עבודה להשלים את זה בעצמנו ולהשיג התקדמות.

שאלה: אם אני לא מצליחה להתעלות האם החברות יכולות להעלות אותי במקומי?

בטח, וזה תמיד כך, אף פעם אני לא יכול להתעלות רק החברים הם יכולים לעזור לי ולעלות אותי, זה עניין אדם וחברה.

שאלה: בעל הסולם כותב "להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם". זה תלוי ביגיעה של האדם או במה שהוא צריך לקבל?

זה תלוי ביגיעה שלו, אבל הוא לא יכול לתת יותר יגיעה ממה שהוא צריך לקבל, כל אחד פועל מהרצון שלו, מהעביות שלו.

שאלה: שאלה לגבי התפילה של אתמול. במהלך היום התחברו ארבע מאות חברים, בערב היו יותר משמונה מאות, זה נתן התרשמות גדולה מאוד. ועכשיו אנחנו יכולים להתייחס אחרת לגמרי לכל הדברים הנוראיים שקורים פה. האם כדאי להמשיך את התפילות האלה ואיך לעשות אותן עוד יותר מועילות כדי שהבורא ישמע אותנו? זה באמת משהו מיוחד.

אני חושב שחובה להמשיך אותן, וצריכים להמשיך ולפתח את התפילות. איך לעשות את זה? אתם צריכים ללמוד בעצמכם מיום ליום וגם משיעור לשיעור. היום השיעור שונה מאתמול במשהו, נתתי היום בשיעור הרבה יותר מאתמול, לפחות לפי מה שאני מרגיש, גם בחומר עצמו, גם בהסבר, גם בעוצמה. תשמעו עוד פעם את השיעור ויהיה לכם יותר ברור מה לעשות בתפילות.

אם אנחנו רוצים לעורר את הבורא שבו אנחנו תלויים ובו תלוי התיקון הסופי, אז אנחנו צריכים לעורר אותו לפי הטבע שלו, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו". אנחנו פונים אליו בצורה פשוטה, לבבית ככל האפשר, "תן לנו אפשרות להתחבר בלבבות שונים ובמחשבות שונות וברצונות שונים, ובזה שכולנו נוכחים אפילו שאנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים. תעשה בינינו חיבור שלם". חיבור שלם זה שאנחנו משלימים זה את זה, שצריכה להיות אצלי אהבה ואצל האחר שנאה, או אצלי שנאה ואצלו אהבה, וכך אנחנו משלימים זה את זה, כמו שקע ותקע, מינוס ופלוס. רק בצורה כזאת.

תן לנו אפשרות להתחבר בינינו כך שמתוך החיבורים האלה נבין ונרגיש את המציאות שלך. המציאות שלך נקראת שלמות, השלמה. שלום מהמילה שלם, כשפלוס ומינוס מתחברים יחד. איך יכול להיות שהם מתחברים יחד? מפני שבאמצע ביניהם יש רזיסטור, התנגדות, וכשיש התנגדות ביניהם הם יכולים להתחבר, ודווקא לפעול על פני ההתנגדות שבאמצע, אחרת יהיה קצר ושניהם יעלמו. הבורא לא ייתן שיקרה דבר כזה, לכן חייבת להיות התנגדות.

כך עובד הפרצוף. למטה יש עביות, ואז צמצום, מסך, אור חוזר והתחברות עם האור העליון. במידה שיש לנו עביות, יש הגברת הכוח העליון, על אף שהוא אינו נראה כלפינו. מה ההבדל בין האור העליון שבעולם העליון ובין האור העליון שנמצא בעולמנו? רק בזה שאנחנו מוסיפים את הרצון שלנו. כמו באמפליפייר, בהגברת הכוח, הגברת הקול, הגברת המתח, כשכל "הנגד" הופך להיות ל"בעד", זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תנסו לדבר על זה יותר ולראות באיזו מידה דווקא המצב הקשה שלנו עם ההתנגדויות הוא הרצוי כדי שנפנה לבורא ונדרוש ממנו שהוא יתחבר אלינו, וכל ההבדלים הגדולים שבינינו לבינו, יהפכו להיות למקום מואר.

שיהיה לכם בהצלחה, לבריאות ויום טוב, נתראה באמצע היום בתפילה ובסוף היום בתפילה ונתחבר עוד ועוד.

קריין: הצוות החברתי העולמי מזמין את כל הגברים להתחבר לתפילה עולמית משותפת שתתקיים היום בשעה 15:00-15:30 שעון ישראל. לינקים ישלחו בדרכים המקובלות.

מה לגבי נשים? הייתי רוצה להתחבר גם אליהן.

קריין: לנשים יש תפילה משותפת בשעה 19:30 בערב.

בסדר, אשמח לקבל לינק.

(סוף השיעור)