שיעור צהריים 17.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1772

מאמר 353 "ויקם אברהם"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1772, מאמר 353, "ויקם אברהם". רב.

ויקם אברהם

חיי שרה תש"מ

""ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר".

ומובא בבעל הטורים: י' פעמים "בני חת" בפרשה לפי שהמברר מקחו של תלמיד חכם, כאילו קיים עשרת הדברות שיש בהם י' פעמים אות "חת". ולהבין מדוע המברר מקח לתלמיד חכם, כאילו קיים עשרת הדברות. וכמו כן מה ההוכחה מהפסוק.

הנה הזהר הקדוש מפרש ש"אברהם" נקרא הנשמה, ו"שרה" נקרא הגוף. הנשמה נקרא האור שמתלבש בהכלי שנקרא גוף שהוא הרצון לקבל. והנה הרצון לקבל הנקרא גוף צריכים לברר לו מקח, היינו לתת מקום בהארץ. שהרצון לקבל הנקרא גוף, נברר מן הש"ך נצוצין שנפלו לבי"ע, שהקליפות אוחזין את הנצוצין דקדושה שנפלו לבי"ע.

וכשרוצים לברר לקדושה, אז כשמבררים את הגוף, שיהיה כלי מוכן לקבל את הנשמה, אז הגוף נקרא "תלמיד חכם". כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל שהקדוש ברוך הוא נקרא "חכם". ואם האדם לומד מהחכם, אז האדם נקרא תלמיד חכם.

לכן אם הגוף, הנקרא רצון לקבל, לומד מדתו של החכם, היינו להיות משפיע, אז הגוף נקרא תלמיד חכם. וזה אי אפשר עד שמקיימים את עשרת הדברות, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), היינו שעל ידי התורה יכולים לנצח את היצר הרע.

וזה פירוש "המברר מקחו לתלמיד חכם כאילו קיים עשרת הדברות", שענין "קבר" נקרא מקום מנוחת הגוף. לכן יש "קברי עכו"ם" ויש בחינת "מערת המכפלה".

וכמו שהקשו בזהר הקדוש, לפעמים כתוב "מערת המכפלה", ולפעמים כתוב "שדה המכפלה". ומפרש בהסולם, שענין כפילות הוא שיתוף מדת הרחמים בדין, שמלכות עלתה בבינה. יש מלכות דבינה, ויש בינה דבינה. ויש בינה דמלכות, ויש מלכות דמלכות. והכוונה שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מדת הרחמים בדין.

לכן הבירור צריך להיות שיכלל הרצון לקבל, שהוא מדת הדין, במדת הרחמים, שעל ידי זה יהיה הגוף כלי מוכשר לקבל את אור הנשמה. והיה צריך לקבל הסכמה מבני חת, היינו שצריך לתת להם משהו, בכדי שלא יקטרגו על הגוף. כדוגמת שנותנין חלק להסטרא אחרא כדי לסלקו ולהינצל ממנו.

ואז הנשמה, שהיא בחינת "אברהם", יכולה להתישב בהגוף. וזה נקרא "תחיית המתים", היינו שהגוף קם לתחיה מבחינת שבירת הכלים וחטא של עץ הדעת, שהוא סוד "נשירת אברים". ועל ידי התיקונים של שיתוף מדת הרחמים בדין, מתקנים הגוף, הנקרא כלי שבו יכול שוב לשכון אור ה', שהוא בחינת נשמה."

זה בעצם מאמר קצר אבל מברר דברים.

תלמיד: איך אני יכול לשמור על זה שהנשמה שלי תהיה בהתעוררות כל הזמן ומה צריך להיות האיזון הנכון בין גוף ונשמה?

אנחנו צריכים לדאוג שתמיד תהיה לנו התעוררות וזה אפשרי רק על ידי זה שנהיה בסביבת חברים שכולם דואגים להתרוממות הנשמה, שהרצון להשפיע, שלא נמצא בנו, יאיר לנו. וכך נוכל לקום ממצב שאנחנו נמצאים כביכול בגלות, בניתוק מהבורא, נתקשר בינינו ונגיע לכריתת ברית עם הנשמה בתוכנו, כך שהבורא, האור העליון יוכל להאיר בנו, ואז נקווה שנגיע למצב שהוא מראה לנו את החיים בתוכו, שהם חיי עולם הבא. זו בעצם המטרה שלנו. זה נקרא "ויקם אברהם", שאברהם רוצה לסייע לבני ישראל לקום לתחייה.

תלמיד: כתוב שהבירור צריך לכלול את הרצון לקבל, כלומר את תכונת הדין בתכונת הרחמים או את מידת הדין במידת הרחמים ובהתאם לזה הכלי יוכל לקבל את אור הנשמה. מהו הבירור הזה שצריך לכלול את מידת הדין ברחמים?

זה בירור במה האדם נמצא, ברצון שלו לקבל או ברצון שלו להשפיע או בשני הרצונות, זה החשוב בשבילנו.

תלמיד: איך לברר? איך לעשות נכון את הבירור שכולל בתוכו את מידת הדין ברחמים?

בשביל זה אנחנו צריכים לעורר את עצמנו לעלייה רוחנית, כדי שנוכל לפנות לבורא ולבקש, לדרוש ממנו שייתן לנו מדרגה גבוהה יותר שאיתה אנחנו כבר יכולים לפנות חזרה לבורא, ובצורה כזאת לחדש את עצמנו במדרגה החדשה הזאת.

תלמיד: זה שהוא נותן לנו את התכונה החדשה שלנו, זה גילוי של תכונת הרחמים שלו?

כן.

תלמיד : איך להוסיף את מידת הדין לתכונת הרחמים שהוא נותן לנו?

אנחנו בודקים את עצמנו, מה עוד אנחנו צריכים לעשות, מה עוד לא עשינו, ואז אנחנו מעוררים בנו את מידת הדין.

תלמידה: אצל מקובל יש זמן מסוים לגילוי ותיקון של רצון מסוים לקבל?

כן.

תלמידה: האם המקובל יכול לא לגלות ובהתאם לא לתקן רצון שבור ולמה?

יש רצונות שקשה מאוד לגלות ולכן יש מקובלים שלא לגמרי מגלים את עצמם לאור העליון, והם מתקנים את עצמם באופן כזה. יש הבדל, יש מדרגות של גילוי.

תלמידה: מה זה אומר תיקון בטווח זמן מסוים?

תיקון בזמנו, משמע שאנחנו דוחפים את הנשמה שלנו להתעלות כדי שהיא תעורר הארה, את המילוי שלה מלמעלה, ובצורה כזאת אנחנו כל הזמן נעלה והעלייה שלנו תהיה למען הבורא.

תלמידה: מה האדם צריך להרגיש אחרי התיקון, מה הוא צריך להכיר בו?

במידת התיקון שלו, האדם צריך להבין, להכיר במה הוא תיקן, באיזה מצב הוא נמצא ביחס לבורא, ביחס לכל הבריאה, ביחס לכל הנבראים. זה ההישג של האדם והוא צריך לראות את זה, להרגיש את זה ובהתאם להודות לבורא על כך שנתן לו כזאת מתנה.

תלמידה: האם צריך לשמור על רצונות מתוקנים ואיך הם עוזרים לרצונות הלא מתוקנים?

הרצונות המתוקנים עוזרים לרצונות הלא מתוקנים להתקרב לתיקון וכך המקובל צריך לפעול בהדרגה, מרצונות יותר חלשים לרצונות יותר חזקים, מרצונות שלא מאוד נפגעו מאותה השבירה, לרצונות שהם יותר גדולים, יותר עבים, שניזוקו מאותה השבירה יותר, האגו. בצורה כזאת האדם מתקדם בהדרגה.

תלמיד: בשיעורים האחרונים אנחנו כל הזמן חושבים על מה חסר לנו כדי להנות את הבורא, איפה הנקודה הזאת, ואנחנו מגיעים למסקנה שמה שחסר לנו זה חשיבות התפילה. אם זה המקרה אז איך להעלות את חשיבות התפילה בכל הכלי העולמי?

זה באמת תלוי בכל הכלי העולמי, צריך לחשוב על זה. צריך לשאוף לזה, וכל הזמן לעורר את עצמך לעוד ועוד רצון, לרצון יותר יותר גדול לפנות לבורא, לבקש ממנו, כיוון שהכול תלוי רק בבקשה שלנו ובתשובה שלו.

תלמיד: האם נכון לפנות לבורא בכוונה שרק הוא יכול לתת לנו את תכונת ההשפעה והאהבה? כלומר אנחנו רוצים והוא יכול לתת למעשה, עם ביטחון.

בטח, בדיוק, כך זה קורה. אבל בשביל שנשיג כזאת פנייה לבורא, אנחנו צריכים בכל זאת להרגיש עד כמה אנחנו מרוחקים ממנו, עד כמה הפעולה הזאת של הבורא כל כך פרקטית כשהוא עוזר לנו דווקא לעלות.

תלמיד: האם תוכל לתת לנו דוגמה לגבי שיתוף מידת הרחמים בדין, איך זה קורה בתוך העשירייה?

זאת שאלה לא פשוטה. כי אני צריך להסביר לאנשים שלא נמצאים בשיתוף, איך הם יכולים להרגיש את השיתוף. שיתוף מידת הרחמים בדין זה כמו שאנחנו מבשלים משהו, ומוסיפים לבישול שלנו קצת מלח, קצת פלפל, פפריקה ועוד כל מיני תבלינים. במידה, לא יותר מדי ולא פחות מדי, וכך אנחנו מגיעים לבישול טוב, מושלם.

תלמידה: זה לא ברור איך לשתף את מידת הדין ברחמים, כי לפעמים יש בי את הדין, באנגלית זה שיפוטיות, האם אז אני צריכה להביא את הרחמים?

לחבר את מידת הדין ומידת הרחמים אנחנו לא יכולים לעשות בעצמנו. אנחנו מבקשים את זה מהבורא, והוא, על ידי האור העליון, מחבר לנו את שתי התכונות המנוגדות האלה.

תלמידה: במאמר כתוב שדווקא מידת הרחמים מתוקנת על ידי הדין ואני חשבתי שהרחמים זה דבר טוב, לכן זה מאוד מבלבל אותי.

כן, מידת הרחמים מתקנת את מידת הדין.

תלמיד: כתוב, בהתחלה, "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר". מי הם, או מה הם בני חת?

בני חת הם חלק מהקבוצה שכביכול הולכת עם אברהם, אבל בעצם הם גורמים להרבה דברים מקולקלים.

תלמיד: כתוב שהוא היה צריך לקבל הסכמה מבני חת. איך לברר מה אותו החלק שנותנים לסיטרא אחרא כדי לסלקו, ולהינצל ממנו?

כאשר האדם מתקדם, ורוצה להיות בהסכמה עם הבורא, הוא מתחיל לראות איזה רצונות שלו, כיוון, סותר לתיקון, וזה מפריע לו. ואז הוא פונה לבורא, ומבקש מהבורא עזרה.

תלמיד: וזו ההסכמה של בני חת?

כן.

תלמידה: איך הגוף לומד על תכונות של החכם? איך אנחנו עוזרים לזה, ומה הכי חשוב ברגע הזה?

אנחנו עוזרים לגוף בזה שאנחנו מנסים, משתדלים להתחבר, ולהעלות תפילה משותפת. במקרה כזה אנחנו מעוררים מלמעלה אור עליון שמתקן אותנו.

תלמידה: האם אפשר לחשוב שביטול קטן של עצמי נותן כוח לביטול יותר גדול בפעם הבאה?

כן. כך זה קורה תמיד, לכן בשום אופן לא לעצור, אלא לברר אפילו בעיות קטנות.

תלמידה: כל המאמר מדבר על זה שאנחנו צריכים להתכלל. האם להתכלל וחיבור זאת בחינה אחת?

זו אותה בחינה.

תלמידה: והאם העולם יגיע לזה שהרצונות יוכלו להתכלל זה בזה?

בטח שצריך להגיע לזה, כל התפתחות העולם היא כדי לאלץ אותנו להתקרב.

תלמידה: זה יגיע אליהם דרכנו, דרך הבורא? זאת אומרת, איך אנחנו עוזרים לזה, או שאנחנו פשוט מראים, וזה בכל זאת משפיע עליהם אור?

אנחנו פועלים בזה ברצון שלנו לעלות מעל התכונות שלנו, כיוון שאנחנו רואים איך התכונות האלה מפריעות להשגת המטרה העליונה.

תלמידה: האם הם ישמחו, יהיו מאושרים מההתכללות, האם זה ייתן להם חיות, אושר, חיים, תחושת קלות?

דווקא זה שמספק את הקשר בינינו, נותן לנו קלילות, הרגשת התרוממות, ובצורה כזאת אנחנו עולים.

תלמידה: מה זה מצב של מערת המכפלה?

מערת המכפלה זה המקום שבו אנחנו יכולים להיות מחוברים בינינו, ברצונות שלנו ולהעלות את הרצונות האלה לבורא.

תלמידה: מצד אחד יש תחושה של דרך רוחנית, עלייה רוחנית. מצד אחר, יש כל הזמן ספקות אגואיסטים איך להתעלות מעל הדעת שלי, מעל ההבנה שלי כדי ללמוד מהחכם?

רק ביחד, בתפילה משותפת לבורא.

תלמידה: איך להעריך בצורה שלמה את כל מה שאנחנו מקבלים, את הסביבה שלנו, את כל מה שאתה נותן לנו? כי זה מרגיש כל כך טוב להיות כאן, זו באמת הסביבה הכי טובה שאפשר להיות בה.

בדיוק כך, אז אתם צריכים להתחבר ביניכם, ולהעלות את החיבור שלנו בצורה כזאת שהחיבור שלנו יהפוך להיות עולמי, זה מה שצריך לעשות.

תלמידה: אנחנו שולחות חיבוק גדול, אנחנו אוהבות אותך כל כך, ואת כל הכלי העולמי. אנחנו אוהבות אתכם ישראל.

אני חושב שעוד נגלה את עצמנו מחוברים יחד, ברצון אחד משותף, עם בורא אחד לכולנו, וזה יהיה המצב של החיבור העליון, הגבוה.

תלמידה: האם אפשר להגיד שהתקרבות לרצונות טובים, והתרחקות מרצונות רעים והפוך נקבעת על ידי השכר שאני רוצה לקבל?

כן, בסופו של דבר הכול מוביל לשכר.

תלמידה: ובמצב של חצי מהלב שייך לא אלי, במצב הבינוני, זו עבודה לשם שמים או לא?

כן, גם עבודה.

תלמידה: ואם אני מבינה שאני יכולה לעלות תפילה רק עבור שכר, זה בסדר או שאני צריכה איכשהו להשתוקק לעבוד ללא שכר?

בינתיים זה נורמאלי.

תלמידה: האם אפשר להגיד שלשם שמים זה השכר שאני מקבלת?

כן.

תלמידה: איך נדע בוודאות שאנחנו באמת בהתעוררות רוחנית ולא נהיה באיזו אשליה שמשאירה אותנו בתוך הרצון לקבל?

אנחנו צריכים רק להשתדל להיות קשורים יותר בינינו ומתוך החיבור בינינו להשתדל להיות קשורים לבורא. ההתקשרות הזאת בינינו ובנינו לבין הבורא צריכה להביא לנו הבנה כללית של החיבור בינינו ופה אנחנו משיגים את כל הכלי שלנו.

תלמידה: האם איזון עבור נשמה וגוף זה כשכולם בעשירייה מרגישים את מידת ההתנהגות שלהם וההשקעה שלהם למען להשפיע?

כן, בטח.

תלמידה: האם אנחנו וכל הכלי העולמי, יכולים להביא לחיבור למידה וכזאת ולאיזון כזה?

כן.

תלמידה: אנחנו בעשירייה בונים את כוח הבורא, כוח האהבה. מה זה אומר להיות ברחמים בקשרים בינינו, מה זה רחמים?

אנחנו רוצים לראות את החברים שלנו בקשר הטוב בינינו ושהם יהיו קרובים לבורא.

תלמידה: איך לאחד את מידת הדין ומידת הרחמים בעשירייה?

זאת בעיה. כאן צריך את הקו האמצעי ובאופן כזה נגיע. תבקשו. על זה צריך לבקש.

תלמידה: כתוב, "אם הגוף, הנקרא רצון לקבל, לומד מדתו של החכם". איך אנחנו יכולים ללמוד ולהגיע לשפוט בצורה נכונה בחיי היומיום על ידי החיבור שלנו בעשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו רק על מנת להשפיע, וזה יתקן אותנו ויביא אותנו להתקשרות הנכונה.

שאלה: האם רק בעשירייה או גם בעולם הרגיל?

רק בעשירייה. בעולם הרגיל זה מאוד מאוד קשה. זה יהיה אחר כך.

תלמיד: באיזה אופן נכון לנסות לתקן את הרצונות הלא מתוקנים, שיכול להיות שהם כבר שנים בינינו?

אנחנו לאט לאט מתקרבים לרצונות היותר ויותר כבדים. אנחנו מתקרבים לזה. העניין הוא, שהבורא מגלה לנו דווקא אותו המרחב של רצון שאותו אנחנו מסוגלים לתקן, לכן אנחנו לא צריכים לברוח מהם אלא דווקא כל הזמן, כל הזמן להעמיד אותם כנגד הבורא ואז בהם אנחנו נרגיש מה לא טוב בנו, בינינו, בינינו לבין הבורא. זאת למעשה העבודה שלנו.

תלמיד: האם תפילה זה יהיה נכון?

כמובן. איך אחרת?

תלמידה: כשאנחנו פותחים את הלב לעשירייה, מגיעים לנקודה של חיבור או מתפללים, מתחברים, מחברים את כל החברות, איך בנקודה הזאת לחזק את ההעברה של הלב לבורא?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו. אנחנו צריכים בחיבור בינינו בצורה ברורה להרגיש ברצונות שלנו, במחשבות, את הרצון המשותף להתחבר, רצון המשותף להיתקן. ולאחר מכן אנחנו צריכים יותר להתחבר ולהתגבר כדי להתחזק בינינו כדי להעביר את מה שאנחנו מרגישים בינינו לבין הבורא. הבורא יקבל את הרצון המשותף הזה שלנו ויתחיל לתקן אותו.

תלמיד: במאמר מדובר על קבר עכו"ם ועל מערת המכפלה. האם אפשר להגיד שקברי עכו"ם זה כשאדם נשאר ברצון לקבל, ומערת המכפלה נקראת כפולה, מכפלה, מפני שאנחנו מתחברים, מעלים מ"ן ובאור חוזר מקבלים שני אורות, אור חכמה ואור חסדים?

כן. ככה זה.

תלמידה: מה ההבדל בין חסדים בעולם שלנו לבין חסדים ברוחניות?

חסדים בעולם שלנו אפשר להגיד שאלו רחמים, כשאחד מרחם על האחר. מה שאם כן אור חסדים ברוחניות, זו תכונת ההשפעה שמאירה מכלי אחד על הכלי האחר.

תלמידה: האם אפשר להרגיש אם מישהו נמצא בחסדים?

איך אפשר להרגיש כשמישהו נמצא בחסדים? אם אני קשור איתו, אז אני מרגיש את הכלי שלו ואת הכיוון שלו, לאן הוא נמשך. רק בצורה כזאת.

תלמידה: לגבי העניין שאנחנו רוצים שהנשמה תשרה בינינו כל הזמן בעשירייה. אני רואה שאנחנו מצליחות להגיע לאיזו מידה של חיבור למשל בשיחה שלנו בבוקר, ואנחנו מבקשות מהבורא שנצליח להחזיק בזה במשך כל היום, אבל זה מרגיש קצת לא ריאלי, כי אנחנו לא מצליחות. מה חסר לנו כדי להצליח בזה?

רק חיבור ביניכן. אין סיבה אחרת.

תלמידה: מה ייתן לנו את האפשרות להתחבר במידה כזאת?

הבורא יהיה בתוך החיבור ביניכן, ואם הבורא מופיע, אז אין בעיות יותר.

תלמידה: ואם אנחנו מבקשות את זה ממנו בעוצמה הכי חזקה שאנחנו יכולות, אבל זה לא קורה, אז מה אנחנו צריכות להוסיף?

התפילה הזאת עדיין אינה מגיעה לבורא.

תלמיד: מה חסר?

חסר רצון.

תלמידה: לעתים קרובות יש לנו שאלה איך אנחנו יכולות להרגיש שאנחנו בכוונה על מנת להשפיע. אם האדם זכה לכזאת כוונה מהבורא, מבין ומרגיש שהוא עובד רק למען ההשפעה, אז הוא פשוט פועל כך, בלי חשבונות.

איך? הרי הוא צריך לראות את הרצונות שלו, את הכוונות שלו, הוא צריך למיין אותם, לממש אותם, ובצורה כזאת הוא מגיע ללשמה.

תלמידה: זאת אומרת, בלשמה כן יש חשבונות.

ודאי. כל פעולה שלנו היא בחשבון הכרתי.

תלמידה: בסוף המאמר כתוב, הכוונה שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מידת הרחמים בדין. האם אפשר להסביר את המשפט?

אחרי התפילות שלנו, אחרי התיקונים בלהתקשר עם הבורא בקשר בינינו, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגיעים להתקשרות כזאת, שמידת ההשפעה תכסה את כל היחסים שבינינו. לכן אנחנו צריכים גם עכשיו, לא חשוב באילו מצבים אנחנו נמצאים, להגיע ליחסים כאלה, מה שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו נתייחס זה לזה וכולם לכולם באהבה, בחיבור, ובזה ננצח את כל הכוחות הרעים שכל הזמן רוצים לפרוץ בינינו.

תלמידה: אני נמצאת עכשיו במצב של דילמה עם חברה, חלק ממני רוצה לאהוב את החברה וחלק ממני לא רוצה. ואני לא מבינה למה הבורא שם קיר כזה ביני לבין החברה, אני לא יודעת מה לעשות.

זה כדי שתתגברו על הקיר הזה ותתקרבו זו אל זו. כדי שיהיה לכן מקום חיבור גבוה יותר, משמעותי יותר מזה שיש עכשיו. בדרך כלל כך זה תמיד קורה. לכן אם אתן מוכנות כבר לחיבור גבוה יותר, חזק יותר, אז הבורא עושה מצבים כאלה ביניכן.

תלמיד: בעשירייה אנחנו מחברים את הרצון שלנו לאחד משותף שמכוון לבורא, משתוקק לבורא. האם צריך להיות חיבור של כל הרצונות עבור הבורא בתוך האדם, או רק רצון מתוקן הוא משתוקק, ואז מה עם הרצונות האחרים? 

עם הרצונות האחרים זה תלוי במי שהם מכוונים אליו. אז תנסו לחבר את כל הרצונות שלכם בכיוון אחד, לבורא, לקשר ביניכם, ותראו איך הכול יצליח. לא מהפעם הראשונה אבל בסופו של דבר זה יצליח.

תלמיד: להיות תלמיד של חכם זו עבודה עם האור הישר, כשאנחנו מכוונים את עצמנו אל האור והבורא מלמד אותנו איך לעבוד בבחינות האלה. וכשאנחנו הופכים להיות למשפיעים, כשהמלכות הופכת לכתר, אנחנו צריכים בדיוק כך להשפיע לו. האם זה נכון להבין את זה כך?

בערך.

תלמיד: האם בחינות דאור ישר זה לא לשמה?

את זה אנחנו נברר אחרי זה, זה עוד מוקדם, זה יבלבל אתכם.

תלמיד: אני רוצה לתת לך את הלב שלי, שאתה תהיה חמש עשרה שנים צעיר יותר, כמו כשהכרנו. תהיה איתנו תמיד.

אני אהיה, לא לדאוג. יש כזה קשר בינינו שעם הזמן הוא לא מתנתק.

תלמידה: האם כדי לעבוד בכלים דהשפעה, עולים לשם באמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: נראה שיש שם פנייה לבורא עם הרגשה אחרת. עם איזו הרגשה?

בהשפעה חלוטה.

תלמידה: אם אדם בוחר להישאר בקטנות כדי להתרכז בעבודה על מנת להשפיע, והכלי שלו מתרחב על ידי זה שמעמיק בכוונה ובחיסרון, איך לוודא שלהישאר בקטנות זה באמת בשביל להגדיל את ההשפעה?

זה מתוך מה שקורה אתו.

תלמידה: האם אפשר להניח שהוא מפחד מאחריות?

כן, אפשר.

תלמידה: האם תכונת החסדים מתוקנת על ידי הדין בגלל שיותר מדי חסדים יכולים להפוך לקליפות?

זה לא נכון. לא כדאי לחשוב כך. אין יותר מדי חסדים.

תלמידה: מהמאמר נשמע שכל הבעיה שלנו היא בהכשרת הכלי, כדי לעשות אותו ראוי להתלבשות הנשמה. במה בדיוק אנחנו נכשלים, ולמה אנחנו צריכים לשים לב במיוחד בתהליך הזה של הכשרת הכלי?

אנחנו חושבים שיש לנו כלים שכבר יכולים לקבל את גילוי הבורא, וזה לא נכון. אין לנו כלים כאלה. אנחנו צריכים עדיין להשתדל להתקרב אליו, עד שנרגיש שכלים כאלה כבר מתפתחים וגדלים בנו.

תלמידה: וכדי להתקרב אליו, האם זה בעיקר על ידי התפילה?

כן.

תלמיד: למה הרצון לקבל נקרא "מידת הדין"?

כי הוא רוצה לקבל הכול לעצמו, ולכן הוא נקרא "מידת הדין".

תלמידה: איך אני יודעת שהצלחתי לתקן רצון, מה משתנה בי אחרי התיקון?

כי ברצון החדש שלך את יכולה לאהוב את כולם.

תלמיד: איך להבדיל אם הרצון לתת שאנחנו מרגישים הוא רצון אמיתי, או שהוא נובע מהאגו שלנו, מהרצון לקבל?

זה רק לפי הרצון. אין כאן שום דבר שצריכים עוד לעשות.

תלמידה: במאמר כתוב, "שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מדת הרחמים בדין. לכן הבירור צריך להיות שיכלל הרצון לקבל, שהוא מדת הדין, במדת הרחמים, שעל ידי זה יהיה הגוף כלי מוכשר לקבל את אור הנשמה". מה קורה כשאנחנו מכלילים את הרצון לקבל בתכונת הרחמים?

אנחנו כוללים שני רצונות הפוכים, לקבל ולהשפיע, ועד אז אנחנו יכולים לראות שהרצון לקבל שלנו יכול להתמלא על ידי אור חכמה באור החסדים. בצורה כזאת אנחנו מתחילים לקבל בצורה נכונה את כל מה שקיים.

תלמידה: ואז המצב הלא מתוקן זה שיתוף לא מתוקן, שמשהו יותר ממשהו.

כן.

(סוף השיעור)