שיעור בוקר 04.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 420, דף ת"כ,

אותיות כ"ז – כ"ח, ל'

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ו'. אנחנו נמצאים בעמ' 420, עמ' ת"כ, אות כ"ז בדברי האר"י.

אות כ"ז

"והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק, והם א' מן הטבור. והב', מפי היסוד, ויוצאים דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי לומר, היה ראוי שיהיה ג' הבלים, כנגד ג"ר שקבל מאח"פ, אבל לפי שחסר אור אזן מן או"א, לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם פה לבד, אשר מהם קבלו או"א למעלה. וגם כאן למטה מקבלים מהם." יוצא לנו רק אור חוטם ופה. אין אור האוזן, כי יש לנו רק א' דעביות. הזיווג הוא על ב'/א', אז א' דעביות זה שני אורות של חוטם פה, זעיר אנפין ומלכות, ולכן אין כאן שלוש אורות. אור אחד יוצא לכתר דנקודים, ואור שני יוצא לאבא ואימא דנקודים.

"והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק," בכל מקום שמדברים מס"ג והלאה, ס"ג נקרא א"ק, כי זו כל המערכת שנמצאת למעלה מטבור כלפי כל אלו שנמצאים למטה מטבור. אז א"ק זה ס"ג.

"והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק, והם א' מן הטבור. והב', מפי היסוד," מטבור יוצא לכתר ומיסוד יוצא לאבא ואימא. "ויוצאים", שני האורות האלה "דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי לומר, היה ראוי שיהיה ג' הבלים, כנגד ג"ר שקבל מאח"פ," כתר, אבא, ואימא "אבל לפי שחסר אור אזן מן או"א," יש רק חוטם פה "לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם פה לבד," א' דעביות, לא נותנת יותר. "אשר מהם קבלו או"א למעלה. וגם כאן למטה מקבלים מהם." מה זאת אומרת "אבא ואימא קבלו למעלה"? מראש הס"ג, שהיה זיווג על ב'/א'. וגם למטה מטבור, זו הכוונה בלמטה, קבלו מהם.

קריין: אות כ"ז באור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות כ"ז

"חסר בחינת ההבל מה שכנגד אזן, ולא יצאו רק ב' הבלים שהם נגד חוטם פה: כלומר שלא יצא מפי היסוד, אלא ב' הבלים, כנגד חוטם פה, שהם ו' אל אמא, ונקודה לאבא, כמ"ש הרב לקמן, אבל הבל הטבור, שהוא כנגד אור האזן לא הגיע לאו"א, מטעם, שאין להם אחיזה אלא בחוטם פה לבד, כדברי הרב שלפנינו."

קריין: אות כ"ח דברי האר"י.

אות כ"ח

"אבל אור הז' תחתונות שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ"ל, לכן גם כן, לא יש להם הבלים להאיר להם, אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו, שהוא סוד י' טפין דאזדריקו מבין הצפרנים כנזכר בתיקון ס"ט, כנודע, כי הם עצמם בחינת המלכים, כי הנה ביטול המלכים היה, לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא."

קריין: אור פנימי, אות כ"ח.

פירוש אור פנימי לאות כ"ח

"אור הז"ת שלא לקחו רק מהגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת הזקן ולמטה:" אנחנו משתדלים להיות כאיש אחד בלב אחד. אנחנו לומדים אופני הדבקות בין הנברא לבורא. לפחות לחשוב על זה כל הזמן. אם אפשר אז גם להוסיף עוד פרטים שלומדים, אבל יחד.

קריין: אות כ"ח אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות כ"ח

"אור הז"ת שלא לקחו רק מהגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת הזקן ולמטה: כמ"ש לעיל (דף ת"י ד"ה ובחינה השלישית). שז"ת לוקחים מבחי' התיקוני דיקנא שהם מתחת השבולת, שאור האזן אינו מגיע שם, כי מסתיים בשבולת הזקן. ועיין לעיל (דף תי"א ד"ה אור אזן).

ויפוזו זרועי ידיו שהוא סוד יוד טפין דאזדריקו מבין הצפרנים. ואע"פ שאומר לקמן, שהי' הבלים יצאו דרך צפורני רגלים, ואיך אומר כאן שהם מהידים. אמנם מ"ש שהז"ת לקחו מהבלים היוצאים דרך צפורני רגלים, הפירוש הוא שלקחו מבחינת הפרסא המסיימת אל רגלי הס"ג, ונמצא בזה שלקחו מצפורני רגלין. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (באו"פ דף ת"א ד"ה פרסא). שפירושה של הפרסא הזו הוא בחינת נקודת הצמצום החדשה, שעברה ממקום המלכות דע"ס דסיום, אל מקום הבינה דע"ס דסיום, וכמו שמקום סיום הקו בצמצום א' דא"ס ב"ה היה בהמלכות דע"ס דסיום שהוא עוה"ז ממש. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. כן נעשה עתה בצמצום ב', הנקרא צמצום נה"י דא"ק, נקודות הסיום בהבינה דע"ס אלו, המכונה נקודה דעוה"ב, והופרס כאן הפרסא, המסיימת אל גבול החדש הנעשה בהעולמות, ששם מסתיימים רגלי פרצוף הס"ג דא"ק, ונבחן בחינת הפרסא לבחי' צפורני רגלין דס"ג דא"ק. וזכור זה.

ונתבאר באו"פ לעיל, (דף תי"א ד"ה ויש עוד טעם). שהפרסא והשבולת הזקן ענינם אחד. עש"ה. וז"ש הרב כאן, שלא יצאו מיסוד דא"ק רק ב' הבלים כנגד חוטם פה שמהם קבלו או"א, וחסר ההבל מה שכנגד אור אזן וע"כ לקחו הז"ת מצפורני רגלים, כי לקחו מסיומא דשבולת, המסיימת לאור האזן. ותבין כי מחמת נקודת הסיום החדשה יצאו ג' בחינות הסיום בס"ג, בראש תוך סוף שלו: שנקודת הסיום של ראש, נקרא נקבי עינים, ונקודת הסיום של התוך, שהוא במקום הטבור הקודם, נקרא שבולת הזקן, ובחינת הסיום של הסוף נקרא פרסא. באופן שהפרסא הוא בחינת אצבעות רגלים של הס"ג דא"ק.

אמנם כל זה שאנו מבחינים בס"ג דא"ק, אינו משנה כלום את עצם פרצוף הס"ג גופיה, כי כבר ידעת שאין העדר ושינוי ברוחני, וכל שאנו מבחינים בו, הוא רק לבחינת שורש בעלמא (כנ"ל דף שצ"ב ד"ה והנה). אלא כל אלו השינוים הנעשים מכח נקודת הצמצום החדשה, הוא רק באותו פרצוף החדש שיצא מסבת החיבור דבחי"ד ובחי"ב, דרך נקבי העינים, הנק' פרצוף נקודים. ורק ברת"ס של הפרצוף הזה, יצאו ונתהוו הג' פרסאות הנ"ל בראש תוך סוף שלו בפועל ממש. וזכור זה." ולא שזה משפיע על הס"ג עצמו, שמתלבש בהם בלבד.

"וכבר ידעת שהפרסא הזו יש בה תיקון גדול, דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות, מבחי"ב ומבחי"ד יחד, שזה נעשה מפאת עלית נה"י לחג"ת, ונכללה הבחי"ב המשמשת בחג"ת בפרצוף ס"ג, עם הבחי"ד המשמשת בהנה"י דא"ק הפנימי, כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג. ע"ש. וע"כ עומדת הפרסא באלכסונא מחזה עד הטבור, להיותה כוללת בתוכה נה"י וחג"ת יחדיו. ולפיכך בשעת הגדלות יורדת הה"ת, שהיא הבחי"ד מהפרסא, והפרסא נבקעת שפירושו, שהגבול המסיים מתבטל, ואז עוברים אורות הס"ג למטה מהפרסא, כנ"ל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. ע"ש). ואחר זה תיכף הפרסא חוזרת למקומה. ובזה נמצא הפרסא שאיב מלעילא הארת הס"ג, ויהיב לתתא לפרצוף הנקודים שלמטה מטבור. ועד"ז גם בפרצופי אצילות. ע"ד שיתבאר שם."

בניגוד לצמצום א', צמצום ב' יכול להתבטל לשעתו ושוב לחזור ושוב להתבטל ושוב לחזור. צמצום א' הוא קבוע וצמצום ב' זה בהתאם לכוחות התחתון.

שאלה: מדובר פה הרבה על הפרסא. על מה מדובר, מה זו הפרסא הזאת?

פרסא אנחנו מציירים כמשהו שעומד באלכסון.

יש לנו חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט). הפרסא עומדת באלכסון, היא מקשרת בין מלכות ובינה. וכל הקשר שלה הוא כדי לעשות כל פעם פרצוף שמסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הפרסא באה מהחולשה, מכך שיש לנו את הכלים האלו של האח"פ שהם לא יכולים להצטרף לגלגלתא ועיניים. גלגלתא ועיניים זה תמיד פנים והאח"פ [הם למטה]. אז כדי לצרף כל פעם משהו מהאח"פ לגלגלתא ועיניים, בשביל זה עבודת הפרסא.

תלמיד: מה התפקיד של הפרסא?

כמו שהוא אומר, לקבל מלמעלה משהו ולהעביר מלמעלה למטה, ולהעביר משהו ממטה למעלה. זאת אומרת, זה מין פילטר, סינון, גבול שעובד בצורה מיוחדת, שלא נותן לאורות העליונים לפרוץ למטה, ונותן לחסרונות מלמטה, אם הם נכונים, לעלות למעלה. יותר נכון להגיד כך, למטה מפרסא אתה לא יכול לקבל כלום, אלא אם אתה רוצה לקבל משהו, תעלה למעלה מפרסא ושם תקבל.

איך? עלייה זה נקרא השתוות הצורה, אני צריך להשתוות לכלים שנמצאים למעלה ואז אני אקבל. שם זה כלים דהשפעה. כמה שאני יכול להעביר מאח"פ לגלגלתא ועיניים, אז שם בגלגלתא עיניים אני אקבל. זה נקרא "אח"פ דעליה".

תלמיד: זה בעצם כל החיבור?

כן.

תלמיד: זו כל העבודה של הקבלה בעצם.

כן. זאת אומרת, פרסא זה מין הגבלה, שמירה על הנבראים שלא יוכלו להיכנס סתם כך במגע עם האור העליון. אלא במידה שהם יכולים להתעלות מהתכונות שלהם, להתעלות, הם לא יכולים להיפטר מהתכונות שלהם, אלא להתעלות במסכים, בהשפעה, לעשות מעצמם כמו גלגלתא ועיניים, למרות שהם כלים דקבלה, אז הם כאילו עולים. שום דבר לא עולה ולא יורד, אין מקומות, יש תכונות. אלא הם כאילו עולים לגלגלתא ועיניים ואז מקבלים שם, בגלגלתא ועיניים, אור.

אבל האור שהם מקבלים שם, גלגלתא ועיניים מקבלים אור לפי התכונות שלהם, זאת אומרת, שורש וא', והאח"פ שעולה לשם מקבל אור ב' ג' ד'. אבל הם מקבלים את זה בעלייה, זאת אומרת לא בכלים של ב' וג' וד' ממש, אלא בב' וג' וד' שמצטרפים לא', שורש.

ולכן זה נקרא שהאור שהם מקבלים, הם מקבלים אותו ממטה למעלה, בדחייה מהרצונות האמתיים שלהם ולכן מקבלים. מצטרפים מה שנקרא, "אני מוכן לעזור לך, אני מוכן לתמוך בך". נכון שלפי הכלים שלי, אני ארגיש שאני מקבל בהם משהו, אבל זאת לא קבלה, זאת לא משיכה, אני לא מושך. אני עולה למעלה, מצטרף, דוחה. כמו גלגלתא עיניים שהם דוחים, גם אני עכשיו דוחה ועל ידי זה אני מקבל הארה.

שרטוט

תלמיד: הפרסא זה השוטרים והשומרים שמדברים עליהם?

לא.

תלמיד: איפה השוטרים האלה שאתה מדבר עליהם?

אין כאן.

תלמיד: אמרת בתחילת הלימוד שמה שאנחנו הולכים ללמוד מתאר את צורות ההתקשרות וצורות הדבקות בין המאציל לנאצל.

כן.

תלמיד: אבל מה שאני רואה מהמקום המקולקל שלי, זה כל הזמן התרחקות.

ההתרחקות מורגשת ברצונות, בכלים שלנו, אבל למעלה מהכלים שלנו, באמונה למעלה מהדעת אנחנו מתקרבים. אנחנו לא מתקרבים לבורא בכלים שלנו, ההיפך, הכלים שלנו מתרחקים, והכוונות שלנו על מנת להשפיע, הן מתקרבות. על פני החושך המתגבר בא האור שמתגבר. והפער ביניהם, הוא נותן לי הרגשת החיים.

שאלה: מה ההבדל בין פרסא לבין מחסום?

מחסום זה אותו הגבול, גבול גם פסיכולוגי וגם רוחני, שיש לפני האדם עד שהוא מקבל מסירות נפש ראשונה כשהוא מוכן הכול לשייך לבורא עד הסוף, לפי הכלים שלו. נניח, יש לי שמונים קילו רצון, אני בכול שמונים קילו הרצון מוכן להיות דבוק בבורא בזה שהכול בא ממנו. ומה עוד? חוץ מזה כלום.

זאת אומרת, רק מה שמתרחש לי בכל הכלים שלי, בכל האופנים הפנימיים, החיצוניים, ספקות, דחיות, תענוגים שמושכים אותי לכל מיני דברים, זה נקרא "כנגד כל העולם הזה", כל מה שאני רואה שנמצא בתענוג בעולם הזה שמושך אותי, בלבול, אני הכול בכל זאת משייך לבורא, זה נקרא שאני נמצא במחסום. למעלה מזה כבר מתחילה להיות עבודה רוחנית.

תלמיד: אז לפרסא אין קשר.

אין קשר.

תלמיד: יש הגבלה בין גלגלתא עיניים ואח"פ?

כן.

תלמיד: איך המאור עובר ?

לא עובר. האור מגיע רק לגלגלתא עיניים, אח"פ נמצאים בחושך. רוצים להשתתף בהשפעה? בבקשה, תעשו מעצמכם כאילו שאתם גם גלגלתא ועיניים ואז אתם תעבדו כמו גלגלתא ועיניים. זה נקרא אח"פ דעליה.

תלמיד: מלכות מקבלת את המאור מזעיר אנפין, אבל מאיפה האור עובר?

רק כשהיא עולה למעלה, מתחברת עם בינה. אחרי צמצום ב' רק מי שמתחבר לבינה, בינה זה נקרא אמונה, השפעה, הוא מקבל. לא אחרת.

תלמיד: אבל בבינה יש ג"ר דבינה וז"ת דבינה, ויש הגבלה. איך האור עובר עד מלכות?

רק על ידי העלייה למעלה מאמצע הבינה, למעלה מהפרסא. אח"פ דעליה בלבד, ככה זה עובד.

שאלה: אמרת, תעשו מעצמכם גלגלתא ועיניים. איך אני עושה את זה?

אני לא אומר ככה, אבל נניח. כמו גלגלתא ועיניים. זה כוח השפעה, רצון להשפיע.

תלמיד: איך לעשות?

על כל ההפרעות הפנימיות והחיצוניות, על כל התענוגים שמתגלים, על כל הבלבולים, אני אומר, "זה הכול בא מהבורא" ואני מחזיק בו. כל ההפרעות האלה באות כדי שאני אאחוז בו. זה נקרא שאני דבוק לגלגלתא ועיניים.

תלמיד: אם אני משחק כלפי החברים למרות שאני לא נמצא בזה, האם אני בעצם מדמה את עצמי לגלגלתא ועיניים?

כן. תדמה.

"וע"כ אותם הז"ס דנקודים שלא יכלו לקבל שום אור מהס"ג מחמת סיום הפרסא, נמצא עתה בשעת הגדלות אחר שנבקע הפרסא, שגם הם מקבלים אור ממקום הפרסא, ששם בחינת הס"ג וחג"ת דא"ק הכולל. הרי שאותם אורות שהז"ס תחתונות דנקודים קבלו מן הפרסא, הוא בחינת חג"ת, שהם זרועות ידים. וע"כ נאמר ויפוזו זרועי ידיו והבן היטב.

והנה נתבאר שמטרם הזווג דגדלות נבחן הפרסא לאצבעות רגלין דפרצוף הס"ג, כי הארת הס"ג מסתיימת שם וסוף ההארה מכונה רגלין, אבל בעת שמתבקע הפרסא, שאז חוזר הגבול לנקודת הסיום דעוה"ז כמקודם, הרי מתפשט בחינת החג"ת כמקודם."

קריין: אות כ"ט בדברי האר"י, עמ' תכ"א, 421.

אות כ"ט

"והנה הבלים הראוין למלכים אלו הז', יצאו דרך צפורני רגלים,"..

קריין: אות ל', דברי האר"י.

אות ל'

"והנה בענין העקודים כבר נתבאר לעיל ענין בחינת טעמים נקודות תגין אותיות שבהם, ונבארם פה בבחינת הנקודים. ונאמר, כי בחינת הנקודים, הם האורות הראשונים שיצאו בראשונה. והאותיות הם הכלים. ואח"כ כשנשברו הכלים ונפרדו איש מעל פני מתו, האורות נשארו בבחינת תגין על האותיות שהם הכלים. והטעמים, הוא שם מ"ה החדש שיצא אח"כ מאור המצח לתיקון המלכים, כמ"ש בע"ה."

קריין: אור פנימי אות ל'.

פירוש אור פנימי לאות ל'

"העקודים כבר נתבאר לעיל ענין בחי' טנת"א שבהם: כנ"ל (ח"ד פ"ג אות י"א). שהתפ"א של הפרצוף שהוא אור ישר ורחמים, נבחן לטעמים שבו. וכשמתחיל להתמעט מכח הזדככות המסך, שאז יוצאים שאר ד' הקומות הקטנות, מחכמה עד מלכות, הם נבחנים לבחי' נקודות שבו. והרשימות שנשארים מהטעמים, הם התגין שבו. והרשימות הנשארים מבחינות הנקודות, מבחינות הניצוצין הנופלים מהם לתוך הכלים, מכונים אותיות. עש"ה.

הנקודים הם האורות הראשונים שיצאו בראשונה. משמיענו, שכאן נשתנה הסדר ממה שהיה בג' פרצופים הקודמים דא"ק. כי שם יצא הגדלות מתחילה, שהם הטעמים, ואח"כ יצאו המדרגות הקטנות שהם הנקודות. אבל כאן בעולם הנקודים, יצא הקטנות מתחלה, ואח"כ יצא הגדלות, כי מתחלה יצאו רק הג"ר באורות דרוח נפש, דהיינו קומת הז"א, כנ"ל. ואח"כ נזדווגו הע"ב וס"ג ונבקע הפרסא וירדו אורות דג"ר להנקודים, וגם להז"ס תחתונות, כנ"ל.

וזה אמרו "שהנקודות הם האורות שיצאו בראשונה"" סדר הפוך. שם טעמים נקודות תגין אותיות, כאן נקודות. "דהיינו בהיפך מהפרצופים גע"ס דא"ק הקודמים, שיצאו שם הטעמים בראשונה, וכאן יצאו בחינות הנקודות בראשונה, דהיינו הקטנות, ואח"כ הגדלות. אמנם עכ"ז אין הארת הגדלות דנקודים מכונים טעמים, משום שלא היו בבחינת רחמים, כי היה כאן באורות ההם ובסבתם, ענין שבירת הכלים. כמ"ש לקמן.

והאותיות הם הכלים. והמה כוללים גם הניצוצים שנפלו בתוכם בעת הסתלקות האורות מהם, ע"ד שהיה בעקודים כמו שיתבאר במקומו." שם זה היה על ידי ביטוש, פנים ומקיף וכאן הזדככות על ידי השבירה.

"והטעמים הוא שם מ"ה החדש. כי אותם הטעמים שיצאו בעולם הנקודים דהיינו הגדלות שיצא ע"י זווג ע"ב ס"ג, שהם הטעמים דנקודים הנה הם לא נתקיימו בנקודים אלא רק אחר שהטעמים דמ"ה החדש תיקן אותם וע"כ המה נקראים על שמו של המ"ה. כמ"ש במקומו." זה כבר יתקיים בעולם האצילות.

(סוף השיעור)