שיעור ערב 27.06.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ב', דף מ"ה, פרק א' עגולים ויושר

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף מ"ה או עמ' 45, פרק א', "עגולים ויושר". אנחנו נמצאים באור פנימי, טור ב', אות ה'.

כן. אות ה' שייכת למעלה לאות ו'. הקו מחבר את כל העיגולים יחד. תקרא אות ו', תמצא שם את אות ה', ואז נראה למטה.

קריין: אז אנחנו נמצאים בדברי האר"י, דף מ"ד, עמ 44. כותרת, "הקו המחבר את כל העגולים יחד". אות ו'.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

קריין: עכשיו אנחנו באות ה' קטנה שמבארת את המילה "ויורד", באור פנימי

"ה) כל התפשטות אור עליון לנאצל, מכונה בשם ירידה, שהמשמעות היא, שכמו שמתפשט כן הולך ומתעבה. וכבר ידעת, שהזך ביותר מכונה מעלה, והעב ביותר מכונה מטה, וכיון שהאור הולך ומתעבה בדרך התפשטותו, א"כ הוא הולך ויורד מלמעלה למטה.

וטעם ההתעבות הזאת, שהאור מקבל בסיבת התפשטותו, הוא משום, שהוא מתפשט על סדר ד' הבחינות, שמתחיל מבחינה א' עד ביאתו ופוגע במסך הנמצא בבחינה ד', וא"כ הוא הולך ומתעבה, כי בחי"א היא הזכה מכולן, ואחריה בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' העבה מכולן (עי' בחלק א' פ"א אות נ' ד"ה וטעם)."

קריין: אות ו' קטנה, מבארת "ונמשך מעגול אל עגול".

"ו) הארת יושר מתבטאת בלשון "ונמשך" והארת עגולים בלשון "מתעגל" (לעיל אות צ')."

קריין: אות ז' קטנה מבארת "עד סיום תכלית כולם". אור פנימי, אות ז'.

"ז) היינו בחינה ד' שבעגולים, שנקראת הנקודה האמצעית. והיא המכונה הכדור החומרי שבעולם הזה. ובחינת האצילות שבעולם אדם קדמון היתה מתפשטת מתחילה, עד לעולם הזה, אלא אחר שנעשה צמצום ב', שנקרא עולם הנקודים, אז נתעלה הסיום דאצילות אדם קדמון לבחינת נקודה דעולם הבא, שמקומה נבחן למעלה מעולם הבריאה, כמו שיתבאר במקומו, בע"ה."

הוא מדבר על הנקודות דס"ג שהם התפשטו עד הסיום, ואחר כך על ידי צמצום ב' הצטמצמו עד הפרסא, עד התפארת דנקודות דס"ג. אז במקום נקודות דס"ג, הוא קורא לזה "אצילות".

קריין: אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים

"והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

קריין: אות ח' קטנה, מבארת " כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות", אור פנימי אות ח'.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ח) טעם דבר התכללות הספירות האמור, תבין, על פי הכלל הנודע, שאין העדר ברוחני, וכל אור העובר ממקום למקום קונה מקומו לנצחי, בכל אותן הבחינות שעבר דרכן, כמ"ש לעיל אות ד' ד"ה פירוש עש"ה. ומתוך שכל ספירה תחתונה, נאצלת מספירה עליונה, בדרך סיבה ומסובב, ע"כ נחשבת התחתונה כעוברת דרך העליונה.

וע"כ, הכרח הוא, שכל הספירות נכללות זו מזו, כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות כתר וחכמה, הרי אור החכמה, מחויב לצאת מא"ס ב"ה, שהכל נמשך ממנו, ואח"כ אור החכמה מחויב לעבור, דרך ספירת הכתר, בטרם ביאתו לספירת החכמה, משום שספירת כתר גרמה יציאתו. ומתוך שספירת חכמה עברה שמה, קנתה מקומה שם, ונמצאות עתה ב' ספירות בכתר, שהן כתר חכמה. ועד"ז אחר שיצאו כל ע"ס דאור העליון ממעלה למטה עד המלכות, הרי כל ט' הספירות שלמטה מכתר, הוכרחו לעבור דרך הכתר, משום שהיה סיבה ראשונה ליציאת כולן, וא"כ קנו כולן מקומן שמה, כי אין העדר ברוחני כנ"ל, וא"כ ישנן בהכרח כל ט' הספירות התחתונות, גם בכתר עצמו, מטעם שעברו שמה, כמבואר.

ועל דרך זו, יש בהכרח ט' ספירות בחכמה, כי ח' הספירות שלמטה ממנה, הוכרחו לעבור דרכה, כנ"ל בכתר. וכן ח' ספירות בבינה, מהטעם האמור. וכן ז' ספירות בחסד וכו', ואחת במלכות, להיותה התחתונה.

ונודע, שמלכות מעלה ע"ס דאור חוזר ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, הנקראות ע"ס דאו"י. ואור חוזר זה, נקרא אור המלכות, שאין לה שום אור אחר. ואו"ח זה, מכונה בכל המקומות ע"ס העולות ממטה למעלה, עי' בהסת"פ ח"ב פ"ו אות ס"ו, ונתבאר שם, שהמלכות נקראת כתר לע"ס ההן, משום שהיא סיבה ליציאתן. והסמוך לה נקרא חכמה, ומדרגה ג' ממנה נקראת בינה וכו'. ונמצא כאן, שכל הזך יותר, הוא קטן יותר, עד שהכתר האמיתי מקבל מאו"ח זה, רק בחינת מלכות, עש"ה.

ולפיכך, תשכיל, אשר הע"ס האלו שממטה למעלה, נמצאות כולן במלכות, שהרי כולן עוברות דרך המלכות, כי המלכות היא השורש שלהן, וע"כ קנו כולן מקומן במלכות, ונמצא ע"כ, שגם המלכות כלולה מע"ס. ודרך היסוד, עוברות ט' הספירות דאו"ח, הרי יוד ספירות ביסוד: ספירה אחת דאור העליון, שהוא ממעלה למטה, וט"ס דאו"ח שהן ממטה למעלה, שמוכרחות לעבור מקומו. ועד"ז, ע"ס בהוד: ב' ספירות ממעלה למטה, דהיינו אור ההוד, ואור היסוד העובר דרכו, וח' ספירות ממטה למעלה. ועד"ז, ע"ס בנצח: ג' ממעלה למטה, וז' ממטה למעלה. וכו' עד"ז. באופן, שאחר יציאת ע"ס דאור העליון וע"ס דאו"ח, נעשתה כל אחת ואחת כלולה בהכרח מע"ס שלמות. ועד"ז בפרטי פרטיות עד אין קץ, שנמצא בהכרח כל אותו דרך ההתכללות האמור. ואכמ"ל יותר. ועי' בהסתכלות פנימית שהרחבנו את זה בהסבר רחב."

אני עשיתי ציור. (ראו שרטוט מס' 1) אור ישר, יש לנו לא עשר, אלא חמש. אור ישר, שמכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות יורד, וכנגדם משלים אותם אור חוזר. שתמיד יש לנו עשר. זה החוק, שאור ישר פלוס אור חוזר, שווה עשר.

שרטוט מס' 1

שאלה: האם אפשר להגיד או להבין כאילו מלמטה למעלה שבמקום המלכות נמצא הכתר, כי כל הספירות עוברות דרך המלכות באור החוזר למעלה?

כתר דאור ישר, זה מלכות דאור חוזר. ניתן לראות (ראו שרטוט מס' 1). כתר דאור ישר. חכמה דאור ישר, זה זעיר אנפין דאור חוזר. בינה דאור ישר, זה בינה דאור חוזר. בינה תמיד משלימה את עצמה לבינה. זעיר אנפין דאור ישר, זה חכמה דאור חוזר. ומלכות דאור ישר, זה כתר דאור חוזר.

שאלה: אנחנו יודעים שיש עשר ספירות, האם זה עניין מהותי? או שמה פה העניין של החלוקה של חלק מהספירות, שזה לא עשר ספירות שכל פעם?

הוא אומר לא על ספירות, אלא על האורות שעוברים דרך הספירות. על האורות. שאור שמגיע, מגיע נגיד כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, איך שהוא יורד, משתלשל מלמעלה למטה.

תלמיד: האם זה משהו בדיד, שאפשר להגיד שבאמת אור מלכות היא משפיעה רק לכתר, או שזה עשר ספירות ומדובר פה על עוצמה כל פעם?

לא, איך שהם עוברות דרך ספירות עליונות לספירות יותר תחתונות. כמו מים זורמות כך.

תלמיד: וממטה למעלה?

וממטה למעלה זה אור חוזר. כתוב שם אור חוזר. (ראו שרטוט מס' 1)

תלמיד: זאת אומרת, שזה לא משפיע כל פעם בקומה שלימה.

אבל אור חוזר משלים לאור ישר, ותמיד יש לך עשר ספירות.

תלמיד: אז מה זו ההשלמה הזו?

שהוא עולה ממטה למעלה באור שלו, בתגובה שלו, וכך הוא משלים את ההארה. כמה שתחתון לא מסוגל לקבל מעליון, שם אור חוזר משלים אותו. זאת אומרת, בגלל שהוא מגביל את עצמו, ומצמצם את עצמו, אז הוא ממלא את הספירות האלו של התחתון באור החסדים מתוך זה שלא רוצה לקבל, כי לא רוצה להיפרד מהמאציל.

תלמיד: ומה העיקרון כאן של עד כמה הוא מסוגל להשלים האור חוזר על האור ישר? למה מלכות לדוגמה מסוגלת על כתר? בגלל שזה האור החלש

מלכות לא מוסיפה. אני ציירתי אותה, ציינתי אותה כך (ראו שרטוט מס' 1) שכאילו יש לה אור חוזר, למלכות אין לה אור חוזר. ככה זה. אבל נתתי קצת שם איזה צ'ופצ'יק קטן.

תלמיד: אז מה אנחנו רואים בסכמה הזו, שמגיע אור ישר בדרגת כתר, אז..?

אז הוא עובר דרך כל הספירות. דרגת חכמה פחות אחד, לזעיר אנפין. דרגת בינה פחות, לבינה. זעיר אנפין עובר עד החכמה, ומלכות עד הכתר.

תלמיד: ומבחינת ההשלמה של האור חוזר, כשמגיע לדוגמה אור חכמה באור ישר, אז זה אומר ש..

אז אור חוזר משלים אותה בקומת זעיר אנפין דאור חוזר.

תלמיד: מה העיקרון כאן?

כעיקרון כתוב בנוסחה. "אור ישר פלוס אור חוזר, שווה עשר".

תלמיד: בסדר, זו נוסחה. אבל מה המהות שלה?

שתמיד יש לך את כל הספירות בפרצוף, רק ההבדל הוא בכמה יש לו אורות ישר, וכמה יש לו אורות חוזר.

תלמיד: העיקרון הזה קורה בכל פרצוף?

כן.

תלמיד: מהרגע שיש מסך, זה העיקרון.

בלי מסך אין פרצוף. אין מה לשאול.

שאלה: קראנו באות ה' קטנה ש"האור מתעבה", מה זה נקרא?

שנכנס דרך הכלים, אז מקבל לבוש על עצמו, ונקרא "אור העב". "אור העב, אור הזך".

תלמיד: זאת אומרת לפי הכלים, הוא בעצמו לא משתנה?

אור בעצמו לא משתנה באף מקום.

קריין: אות ט' קטנה מבארת, "כגלדי בצלים זה תוך זה," "אור פנימי", אות ט'.

"ט) היינו שכל עליון מקיף את התחתון ממנו, מכל צדדיו בשוה, בלי הבחן מדרגות (עי' לעיל אות נ')." כן, עיגולים.

קריין: אות ח', דברי האר"י, כותרת.

אות ח'

כל עגול הקרוב לא"ס יותר מחברו, נבחן לעליון ומשובח מחברו, עד שעולם הזה

להיותו בנקודה האמצעית המרוחקת מא"ס יותר מכולם, הוא בתכלית הגשמיות

"כל עגול ועגול מכל העולמות כולם, אשר בתוך החלל, י כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחברו, הוא עליון מאד ומשובח מחברו, עד שנמצא כי העולם הזה הארציי החומרי, הוא נקודה האמצעי תיכונה, תוך כל העגולים כולם, בתוך כל המקום החלל ואויר הפנוי הנ"ל. וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחקה גמורה, יותר מכל העולמות כולם. ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות, עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העגולים, והבן זה היטב."

קריין: אות י' קטנה מבארת, "כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחברו, הוא עליון מאד ומשובח מחברו,"

פירוש אור פנימי לאות ח'

"י) כבר ידעת ענין קרוב, שאין כאן משמעות של מקום ח"ו, אלא הפירוש הוא בקרבת הצורה. גם ידעת שמא"ס ב"ה עד הנקודה האמצעית, יש ד' בחינות של שינוי הצורה, שהן הן עשר הספירות של העיגולים, שהנקודה האמצעית, היא הבחינה הד' העבה יותר מכולם. והעגול הראשון שנקרא כתר, הוא בחינת השראת השורש של ד' הבחינות הללו, כנ"ל. ומובן מאליו, שעגול הכתר, שהוא הזך ביותר מכל העגולים, הרי קרובה צורתו לא"ס יותר מכולם. ובחינה א' העבה ממנו מעט, רחוקה מא"ס ב"ה יותר מהכתר. ובחינה ב' העבה יותר, רחוקה יותר מא"ס מבחינה א', עד שהנקודה האמצעית העבה מכולם, נבחנת, שהיא רחוקה מא"ס ב"ה יותר מכולם.

ואין להקשות על זה, ממ"ש לעיל (ח"א פ"א אות ק'), אשר אין בחינת מעלה ומטה בעגולים. כי הכונה כאן, אחר שהעגולים קיבלו לתוכם את הארת הקו, אז נעשתה בהם בחינת מעלה ומטה וכל התכונות, הנוהגות בקו."

שאלה: מדוע רשום פה שהנקודה האמצעית היא הרחוקה ביותר מהקדוש ברוך הוא?

כי היא הכי פנימית, ולכן היא הכי רחוקה מהאור. כי האור הוא מהעיגול העליון, העיגול החיצון, והנקודה המרכזית היא הכי פנימית. (ראו שרטוט מס' 2) קודם שלא היה קו והיו רק עיגולים, אי אפשר היה להגיד מעלה מטה, אבל בכל זאת היה סיבה ומסובב. עכשיו שישנו הקו, מסכים, חלוקות, אז יש לך כבר חלוקה ברורה, שמה שמעלה זה עיגול הכתר, ומה שמטה זו נקודת החכמה המרכזית. והעולם שלנו הוא בנקודה המרכזית.

שרטוט מס' 2

תלמיד: על מה שהוא אומר שלא צריך "להקשות על זה," לא הבנתי למה. אין בחינה מעלה מטה בעיגולים, זה לפני הקו.

יש מעלה מטה, כי קו שנכנס הוא נותן להם את ההבחנות הללו.

שאלה: למה?

כי הוא עובר דרך כל העיגולים, ממלא אותם, שולט עליהם, והעיגולים מקבלים ממנו, ואז יש להם אותו טבע של הקו שעובר דרכם.

תלמיד: אבל אם אין העדר ברוחני?

במה אין העדר ברוחני?

תלמיד: שכל בחינה לא נעלמת, היא נשארת בפני עצמה.

נשארת, אז מה?

שאלה: זה שהוא עושה בעיגולים שינוי, זה הבחן חדש.

כן. וההבחן הישן נעלם בתמונה הקודמת.

תלמיד: ובהבחן החדש, העיגולים, יש להם תכונות לפי הקו.

כן, שעובר דרכם.

שאלה: עוד לא למדנו על הנקודה הזאת, נכון?

מה לא למדנו?

תלמיד: על זה שהקו שהוא משפיע על העיגולים, עכשיו הוא נותן להם את ההבחן של הקו, מה זה אומר.

עכשיו אתה קראת על זה.

תלמיד: הוא רק אמר שזה כך.

בסדר, תתלונן עליו, מה אתה רוצה? הוא כתב בינתיים כך. יכול להיות שלא יכתוב יותר.

שאלה: אפשר לשאול מה ההבדל בין העיגולים לפני הקו ואחרי הקו?

לפני הקו, עיגולים זה כגלדי בצלים שיש בהם רק קודם ואחר כך, סיבה ומסובב, מעיגול החיצון ביותר עד העיגול הפנימי ביותר. אבל אחרי שבא הקו, יש בעגולים מילוי מהקו, ולכן הם כבר תלויים בקו, ומה שקו קובע, זה נמצא בהם. לכן אנחנו יכולים להגיד בעיגולים, שיש להם מעלה מטה. מה זה מעלה מטה? אין. אבל אם קו ממלא את העיגולים, אז כבר לפי המילוי שבהם אתה יכול להגיד מעלה ומטה.

שאלה: ובמה שונה המילוי שהיה בעיגולים לפני הקו ואחרי הקו? גם קודם הם היו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות בעיגולים. ואחרי הקו, הם גם כתר עד מלכות, אבל לפי הקו. מה ההבדל?

שקו ממלא אותם, ולכן קובע להם צורת ההתנהגות שלהם. הכול הוא קובע.

שאלה: מבחינת האורות שהוא ממלא אותם יש הבדל?

ודאי. העיגולים שהיו מתמלאים לפני הקו, כולם היו מתמלאים ב"אורות דנפש", כי הם לא היו מושכים את האור, ולכן אנחנו קוראים לאור הזה "נפש". מה שאין כן קו שממלא אותם, אז עיגולים עם מילוי דקו, נקראים "אור הרוח".

תזכור, תרשום ותוסיף לעוד ידיעות, עוד ידיעות, עוד ידיעות. אחר כך תתחיל לקשור אותם יחד, תהיה לך תמונה.

קריין: אנחנו בדף מ"ח, עמוד 48.

פרק ב'

מבאר עשר ספירות דיושר, יציאתן, והשתלשלותן ומה שנכלל בהן. ובו ז'

ענינים:

אות א'

סדר יציאת עשר ספירות דיושר

"ועתה נבאר בחינה הב' שיש ביוד ספירות, הלא הוא בחינת אור היושר, כדמיון ג' קוין, כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל, המתפשט מלמעלה למטה, אשר ממנו מתפשטים העגולים, גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה, מראש א גג העליון של עגול העליון מכולם, עד למטה מתחתית סיום כל העגולים ממש, מלמעלה למטה, כלול מיוד ספירות, בסוד ב צלם אדם ישר ג בעל קומה זקופה, ד כלול מרמ"ח אברים, מצטיירים בציור ג' קוים ימין ושמאל ואמצע, כלול מיוד ספירות בכללות, וכל ספירה וספירה מהם נפרטת ליוד ספירות, עד אין קץ."

קריין: אות א קטנה מבארת "גג העליון של עגול העליון מכולם". אור פנימי אות א.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) הכתר שבעולם או בספירה, נבחן, בשם גג דאותו העולם או אותה הספירה, והמלכות שבכל עולם וספירה, נבחנת, בשם קרקע שבאותו העולם או אותה הספירה. והנה העגול העליון הוא ספירת כתר, והגג של הכתר הזה, הוא הכתר שבעשר הספירות של הכתר הזה."

זאת אומרת, אם אנחנו ניקח (ראו שרטוט מס' 3) כתר, אז יש לו עשר ספירות דכתר, שהראשון זה הכתר דכתר, גג דכתר, והתחתון הוא מלכות או קרקע דכתר.

שרטוט מס' 3

קריין: אות ב קטנה מבארת "צלם אדם ישר". אור פנימי אות ב.

"ב) לבושי המוחין, מכונים בשם צלם, מלשון "צל". והארה דיושר הכלולה מג' הספירות הראשונות, מכונה בשם "אדם", מטעם שמקבל ג"ר בלבושים דצלם והוא ענין ארוך, שאין כאן מקומו."

אחר כך אנחנו נלמד, אדם, צלם, צלם א-להים, איך שנברא האדם. אבל כאן הוא כבר רוצה בכל זאת לתת הגדרה.

קריין: אות ג קטנה מבארת "בעל קומה זקופה". אור פנימי אות ג.

"ג) הראש דכל ספירה ופרצוף, הוא ג' הספירות הראשונות: כתר, חכמה, בינה. וז' הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבכל ספירה ופרצוף, נבחנות, לבחינת גוף של אותו ספירה ופרצוף. וכשהם בסדר, דהיינו אורות דג"ר בכלים דג"ר, ואורות דז"ת בכלים דז"ת, אז נבחן הפרצוף ל"בעל קומה זקופה". ואם אמנם אורות דגוף, נמצאים בכלים דג"ר, ולא האורות המיוחסים להם, אז אותו הפרצוף נבחן, שאין לו קומה זקופה, משום שבחינת הראש אינה חשובה יותר מבחינת הגוף, היות שאפילו בראש משמשים רק בחינות האורות דגוף, וזה נקרא הרכנת הראש, שראש עם הגוף הוא, במדרגה אחת."

שאלה: לא מובן מה זה התהליך הזה שהוא מכנה, "הרכנת הראש"?

הוא נותן לך כאן כל מיני כאלה דברים, שאחר כך אתה תלמד אותם בעוד אלף דפים. אני אומר בלי הגזמה. "הרכנת הראש" זה נקרא, שיש לך פרצוף שנמצא בדרגה מסוימת ויש לו יכולת מפני שהוא גדול, חזק, להרכין את ראשו, זאת אומרת לעשות זווג לא על בחינתו, אלא על בחינה פחות ממנו, ולמלאות בזה את התחתון. זה נקרא "הרכנת הראש". כמו ציפורים שהם מרכינים את הראש, כדי להאכיל את גוזלים שלהם.

תלמיד: וזה בזכות מה? איך זה יתכן, מה השורש של זה?

שם זה פעולות מיוחדות, גם העלאת מ"ן, אבל העיקר שיש כזה דבר.

תלמיד: הוא כותב שזה מתאפשר בגלל איזה עיקרון?

תקרא.

תלמיד: אות ג'?

כן.

"ג) הראש דכל ספירה ופרצוף, הוא ג' הספירות הראשונות: כתר, חכמה, בינה. וז' הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבכל ספירה ופרצוף, נבחנות, לבחינת גוף של אותו ספירה ופרצוף." כן ג"ר וז"ת בכל ספירה ובכל פרצוף, בכל דבר. "וכשהם בסדר, דהיינו אורות דג"ר בכלים דג"ר, ואורות דז"ת בכלים דז"ת, אז נבחן הפרצוף ל"בעל קומה זקופה"." כן, ישר. "ואם אמנם אורות דגוף, נמצאים בכלים דג"ר, ולא האורות המיוחסים להם, אז אותו הפרצוף נבחן, שאין לו קומה זקופה," כן יש לו ראש חלש, ו"ק בראש. "משום שבחינת הראש אינה חשובה יותר מבחינת הגוף, היות שאפילו בראש משמשים רק בחינות האורות דגוף," ו"ק, "וזה נקרא הרכנת הראש, שראש עם הגוף הוא, במדרגה אחת."

כן בחשיבות אחת. הוא עושה דבר כזה במיוחד, כדי לפנות לתחתונים ולמלאות אותם.

שאלה: אפשר לשאול על צורת הכתיבה של בעל הסולם פה?

תשאל.

תלמיד: כי אני שם לב שמדי פעם, והוא מרבה בזה, הוא כותב עקרונות שהם בכלל לא בסדר השתלשלות. עכשיו עקרונות, עקרונות, עקרונות.

אתה כנראה אצלנו היום בשיעור הראשון שלך, אז אני רוצה להודיע לך משהו חדש, שהוא לא מתייחס לחדשים. כל המקובלים כתבו לאנשים כמוהם, הם לא כותבים ספר לימוד לבית ספר, לגן ילדים או אפילו לאוניברסיטה, הם כותבים לאנשים כמוהם, ולכן הם מרביצים כאן. זה שיש לך סדר כזה כמו ב"תלמוד עשר הספירות", שזה נובע מהאר"י, שהאר"י כך כתב את הספר שלו. זה מצוין. בכל יתר ספרי קבלה אתה מוצא שם כאלו דברים שאתה לא יודע להסתדר. הוא מכניס לך שמות אלו במקום שמות אלו, כלים במקום אורות, ופרצופים במקום ספירות, ולמה? כי הוא בטוח שאתה יודע איפה הוא נמצא. שאתה עוקב אחריו. ככה זה.

לכן מה שכתוב כאן זה זהב, זה ספר ברור מאוד. בכל זאת אמנם שהוא ברור ולא מבלבל, כי ישנם מקובלים שכתבו בכוונה כדי לבלבל, כדי שרק מי שיכול לעבור דרך הבלבול יוכל להבין אותם. וחוץ מזה שהוא לא מבלבל, הוא נותן לך רק את זה. יש כאן בעיה, בזה שנותן לך פתאום קטע על הרכנת הראש שיצטרך בזה באצילות, לא לפני זה. אין דבר כזה לפני. מה לעשות. הוא מרגיש שעכשיו הוא יכול לכתוב, וכותב.

שאלה: איך זה יכול להיות כמו שכתוב, שאורות דג"ר בכלים דג"ר, ואורות דז"ת בכלים דז"ת? זה אמור להיות בגלל השתוות הצורה משהו אחר.

למה? אורות דג"ר בכלים דג"ר, ואורת דז"ת בכלים דז"ת.

תלמיד: נכון, יש ביניהם איזו השתוות, אז לא יכול להיות שעדיין יש הפרד בין כלים לבין אורות? וגם מדובר על התפתחות רוחנית כבר קרה משהו, אז זו צריכה להיות הדרגה הבאה או חצי המדרגה הבאה, אז למה נשארים עדיין אותם אורות וכלים?

אני לא מבין את השאלה בדיוק. בכל פרצוף ופרצוף יש לך כלים ואורות, ואורות ממלאים את הכלים. אם אורות נמצאים בכלים שלהם, זה נקרא "פרצוף ישר". אם יש לך אורות דגוף, ובראש יש לך גם כמו אור דגוף, אז זה נקרא ש"ראש נפול", זה נקרא "הרכנת הראש". זה הכול.

תלמיד: יש השתוות צורה כשאור וכלי מתחברים?

לפי השתוות צורה, האור ממלא את הכלי.

תלמיד: אז למה הם עדיין נשארים אור וכלי? זה לא צריך להיות משהו אחר?

מה זה משהו אחר?

תלמיד: קו שלישי אולי, או קו אמצעי?

זה לא שייך לקו. אין שום שייכות לקו.

שאלה: אני עדיין מתבלבל בין פרצוף לבין ספירה, אני לא מבדיל בניהם. מה ההבדל בין פרצוף לבין ספירה?

היחס בין פרצוף לבין ספירה, זה שעשר ספירות שהן ביחד, וכשהן נכללות הן מגיעות למבנה שנקרא "פרצוף". אבל גם בפרצוף עשר ספירות, וגם בספירה עצמה יש גם עשר ספירות תחתונות שלה. רק ההבדל בין פרצוף לבין ספירה, שבפרצוף יש לך ראש, תוך, סוף, עם כל מה שיש מסביב.

אפשר להגיד שכל מבנה שיש בכלל בכל המציאות, זה סך הכול פרצוף אחד. מבנה אדם אחד, כמו שהוא כותב שם, "מבריח מקצה לקצה"¹ וכן הלאה. בספירה לא. בספירה אין. אפשר להגיד ראש, תוך, סוף, כי סך הכול זה מתחלק לעוד הרבה פרטים ופרטים. אבל אנחנו אומרים, ספירה זה רק ספירה. מה שאין כן פרצוף, זה ראש וגוף.

קריין: אנחנו נמצאים באות ד' קטנה, מבארת "כלול מרמ"ח אברים," "אור פנימי", אות ד'.

"ד) פירוש, רמ"ח הבחנות של חסד, יש בפרצוף עליון, שמהן נמשכים רמ"ח אברים בתחתונים, המפורשים (במשנה אהלות), ואכמ"ל, וית' במקומן."

או כלים דהשפעה, רמ"ח אברים זה רמ"ח, מאתיים ארבעים ושמונה כלים דהשפעה, מכתר עד התפארת.

קריין: אנחנו בדף מ"ט, עמוד 49, דברי האר"י אות ב', כותרת.

אות ב'

ה' חלקי נשמה שבאדם התחתון, נפש רוח נשמה חיה יחידה

"הנה יש ה באדם התחתון ה' בחינות אורות, שהם: ו הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והם, ז ה' מעלות, זו למעלה מזו, וה"ס ה' פעמים ברכי נפשי את וכו', כנזכר במסכת ברכות (דף יוד ע"א), שהם, כנגד ה' בחינות שיש לנשמה."

קריין: "אור פנימי", אות ה' קטנה מבארת, "באדם התחתון ה' בחינות אורות,"

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) אין לך מהות בכל העולמות, הן בעולמות העליונים, והן בעוה"ז, שלא תהינה נבחנות בו עשר הספירות הנ"ל, שהן ד' הבחינות הנודעות ושורשן. וז"ש, שגם באדם התחתון שבעוה"ז נמצאות בו ג"כ ה' בחינות וכו'."

קריין: אות ו' קטנה מבארת, "הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה." "אור פנימי", אות ו'.

"ו) הכלים שבע"ס, נקראים: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. והאורות שבהם, נקראים: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש (כמ"ש בדברים רבה פ"ב כ"ו), שאור היחידה מתלבש בכלי דכתר, ואור החיה מתלבש בכלי דחכמה, ואור הנשמה בכלי דבינה, ואור הרוח בכלי דזעיר אנפין, ואור הנפש בכלי דמלכות."

קריין: אות ז' קטנה מבארת, "ה' מעלות," "אור פנימי", אות ז'.

"ז) כבר ידעת שהבחן המדרגות הוא, על פי הזכות והעביות שבהן, וכל "מעלה", פירושה, השיעור הזך יותר מחברו."

קריין: אות ג', דברי האר"י.

אות ג'

הן בעגולים והן ביושר יש או"מ ואו"פ, כלי חיצון וכלי פנימי

"והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ."

קריין: אות ח' קטנה מבארת, "אורות וכלים," "אור פנימי", אות ח'.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ח) האורות הם נרנח"י, והכלים הם כח"ב זו"ן, כנ"ל."

קריין: אות ט' קטנה, "והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף,"

"ט) ענין התחלקות הרוחני, הוא מסיבת שינוי הצורה שנתחדשה שם (כנ"ל ח"א פ"א אות ל' ד"ה אמנם). וכל העליון מחברו, היינו, שהוא זך מחברו, וכל התחתון מחברו, פירושו, שהוא יותר עב מחברו. כי בשינוי צורה של עביות זו, נפרד ויצא מחברו, ונעשה תחתון ממנו. ונודע, שהאורות מושפעים מכל עליון לתחתון ממנו, ומשום זה, מוכרח התחתון לקבל השפע בבחינה היותר עליונה והיותר זכה שבו, והעליון נותן לו השפע, רק מהבחינה היותר תחתונה והיותר עבה שיש בו, שעל דרך זה, משתוה צורת האור הבאה מעליון לצורת הכלי שיש בתחתון, כי הבחינה היותר עבה וגסה שבעליון, יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון ונמצא, שהתחתון אינו יכול לקבל את כל האור השייך לו לקבל, אלא רק חלק קטן מאד, דהיינו רק עד כמה שהכלי היותר זך שבו, יכול לקבל, ושאר הבחינות שבו, שאינן זכות כל כך, מוכרחות להשאר בלי האור המיוחס להן, משום שינוי צורתן, כלפי העליונה המשפיעה להן.

ולפיכך, נבחן כאן, שהאור השייך לתחתון, מתחלק לשתי בחינות: הא' היא, השיעור הקטן של האור שמקבל מהעליון בתוך הכלי היותר עליון שבו, כנ"ל, ואור זה שמקבל נקרא "אור פנימי" שבתחתון. הב' היא, כל שיעור האור השייך לבחינות הנשארות בתחתון, ולא יכלו לקבל משום שינוי צורתן מן העליון, כנ"ל, וכל השיעור הזה, נבחן, שנשאר בעליון, ולא ירד לתחתון, ונקרא "אור מקיף". ונקרא כן, בהיותו מקיף על התחתון, כלומר, שמאיר עליו מרחוק, אע"פ שאינו מלובש בו, אלא שהוא הארה מרחוק ומועטת. וענין הארה רחוקה זו מסוגל לזכך את בחינות העביות שבתחתון, עד שישתוו צורות כל הבחינות שבתחתון, עם צורת העליון, ואז יוכל לקבל כל האור השייך לו. וזה מכונה כניסת המקיפין, כלומר, שהאורות המקיפים נכנסו, והתלבשו בכלים של התחתון, שנזדככו ונעשו כולם לבחינת אור פנימי."

האור העליון שמגיע לפרצוף נכנס לזיווג דהכאה. כמה שפרצוף יכול לקבל, זה יהיה אור הפנימי, כמה שפרצוף לא מסוגל לקבל, הוא נשאר מבחוץ ושייך עדיין לעליון, ולא לפרצוף עצמו, זה נקרא "אור מקיף".

שאלה: כתוב שיש כלי חיצון וכלי פנימי גם בעיגולים וגם ביושר. איך זה יכול להיות שיש כלי חיצון בעיגולים?

לא יודע. כך כתוב. על עיגולים לא מספיק מפורט, אין מספיק הסבר. אמרתי את זה כבר.

תלמיד: לגבי כלי חיצון, מה זה כלי חיצון לאור מקיף? כמו שאנחנו למדנו גם ב"פתיחה" שיש גלגלתא, יש כלי חיצון לאור מקיף בכל פרצוף.

יש כלי פנימי וכלי חיצון. זה שכלי פנימי עם אור פנימי, ואור מקיף בכלי חיצון, כי לכל אור יש כלי משלו, אחרת לא יהיה אור. אור לא יכול להופיע, אלא רק בתוך הכלי. זה לא שיש איזה חלל, לא יודע מה זה, והאור שם מופיע. "חלל" זה נקרא "כלי".

תלמיד: מה בדיוק הבדל בין כלי חיצון לכלי פנימי? אין שם עביות, אין שם מסך?

עם מסך, ובלי מסך.

שאלה: שזה בלי מסך?

כן. אם היה עם המסך, אז זה היה כבר פנימי.

קריין: אנחנו בדף נ', עמוד 50. אות י' קטנה מבארת, "והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות." "אור פנימי", אות י'.

"י) כלומר, שמתוך שנחלקו האורות, לאור פנימי ואור מקיף, כנ"ל, נמצאו משום זה, ב' מינים של קבלה בכלי, שהם: קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי (עי' לה"ת ח"א אות ק"ב), אשר האור הפנימי מתקבל בתוככיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו (כנ"ל בדבור הסמוך), נבחן שמתקבל דרך חיצוניות הכלי, כלומר, בלי שום התלבשות בכלי.

וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות, האמור בכלי, הוא, על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה לקבלת האור הפנימי, משום, שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות, שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי, נבחן לפי עצמו, לד' בחינות שבכלי, אשר האור מתקבל בעיקר, בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי, ותוכיותו, ששם שורה השפע.

וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן, אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות, המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות, הן הסיבות, לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן, אינן בנות קבלה לאור הפנימי.

ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן, מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי: שבחינה ג', היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב', היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א', חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ שהיא מרחוק.

ונתבאר, דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת לאו"פ, וחיצוניות שבו, פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי, כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק. ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ)."

שאלה: מתי המושג חיצוני הוא מראה לנו יותר קרבה לבורא, ומתי יותר ריחוק מהבורא?

חיצוני זה תמיד רחוק מהבורא, מבחינת העבודה שלנו. יש לי רצון, הרצון כמה שהוא עבה יותר, הוא פנימי יותר. שורש א' ב' ג' ד', כך גודל הרצון, ולכן הרצון הכי פנימי, הוא הכי עבה. עכשיו, על הרצונות האלה אני רכשתי מסך. אז על רצון דעביות דשורש, רכשתי מסך עביות דשורש. רצון דעביות א', מסך דעביות א', וכן הלאה.

זאת אומרת, אז יוצא שברצון שהוא בעביות ד', יש לי מסך דעביות ד' ואני ממנו משפיע. זאת אומרת, לפי זכות הכלים. הכלי עליון כלי דכתר, הוא יותר זך, רצון חלש על ידי שורש. וכלי דמלכות, עביות ד' היא הכי עבה, לכן היא עושה את פעולת ההשפעה הכי גדולה.

תלמיד: לכן פה היא נקראת "פנימית"?

כן. אז יש הבדל בין פנימי לבין חיצון.

שאלה: המושג אדם, לא לגמרי ברור. כאילו יש פה פרצופים, עולמות.

הוא כותב ככה. כן.

שאלה: איך נכנס פה אדם פתאום?

"אדם" זה מערכת. כל המערכת שהיא לפי תפקידה צריכה להידמות לבורא, היא נקראת "אדם". כל המערכת. אדם הוא כולל את הכול, את כל העולמות, את כל הפרצופים, ספירות, הכול. בצורה שהם מתוקנים, זה נקרא "אדם", "הדומה לבורא".

תלמיד: מה זה אדם עליון, ומה זה אדם תחתון?

אדם עליון, זו דמות האדם שישנה כבר במערכת עליונה, ותחתון, בזה הוא מתכוון לאדם שבעולם הזה שעדיין הולך לתיקון, עומד לתיקון.

תלמיד: מה זה בעולם הזה, זה אנחנו כאילו?

לא, אנחנו לא נחשבים, והעולם הזה לא נחשב. ברוחניות, אנחנו לא קיימים, ברוחניות קיים מי שעושה צמצום על עצמו. אמנם שאין עוד מסך, אבל צמצום חייב להיות, אחרת, איך הוא קיים?

קריין: אנחנו בדף נ' באות ד' דברי האר"י.

אות ד'

אור העגולים הוא אור הנפש, ואור היושר אור הרוח.

תחילה נאצלו העגולים ואח"כ היושר

"אמנם, החילוק שיש בין העגולים להיושר, הוא, כי י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש, ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון:" יכול להיות אור גדול מאוד שבעיגולים, אבל הוא נקרא "נפש", מפני שלא מושך, אלא מקבל בצורה פאסיבית ומה שמגיע לו מגיע. "שיש לה בחינת יוד ספירות של כלים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, וגם יש יוד ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף. אבל הי"ס דיושר, הם בחינת האור הנקרא ל רוח, שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש, כנודע, גם הם כלולים מאו"פ ואו"מ, גם יש להם, יוד ספירות דכלים, ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ופשיטא היא שבחינת הנפש נאצלה תחילה, ואח"כ נאצל הרוח." נרנח"י, ככה זה הולך.

בקיצור, מובן לנו המבנה הכללי עיגולים. (ראו שרטוט מס' 3) עיגול, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, נקודה אמצעית. מנקודה אמצעית מתחיל להיות צמצום, ממטה למעלה. צמצום מתפשט בכל הבחינות, כי אין מקצת ברוחניות. אמנם שהוא מופיע רק על המלכות, כי מלכות עושה צמצום, אבל כבר מכל הבחינות זה גם מסתלק. אחרי זה ממשיכים קו, וזיווג דהכאה, וקבלת האור בעל מנת להשפיע. וכאן אנחנו בעצם דנים בכל הצורות האלו שישנם, פנימי, חיצון, מקיף.

שאלה: אז כל העיגולים, זה פרצופים. וכל היושר, זה גם פרצופים?

לא. עגולים קיימים סביב היושר, עיגולים לא קיימים בפני עצמם. כי בעצם נגיד כך, שיש לך עשר ספירות דעגולים שיצאו עד המלכות דאין סוף, וממלכות דאין סוף ומטה זה כבר יושר. אם היו מקבלים את כל האור בעל מנת להשפיע, לא היו יותר עיגולים. אבל מפני שנשאר אור מבחוץ, אור מקיף, אז אור מקיף הוא עיגולים. אחר כך מעיגולים האלה, מאור מקיף הזה מקבלים פרצוף ע"ב שעושה גם כלים פנימיים וכלים חיצוניים, מקיפים, עגולים. אחר כך מהם מקבלים פרצוף ס"ג. כל עודף האור שכלי ישר, קו, עשר ספירות דיושר לא מקבלים, הוא נשאר מבחוץ כאור מקיף. כאור עיגול.

שאלה: יכול להיות שאני חושף פה בורות מוחלטת, אבל חשבתי שביושר יש את כל האורות, לא רק נפש, או אור רוח, וכנ"ל בעיגולים.

ביושר יש לך נרנח"י. בעיגולים לא יכול להיות יותר מאור הנפש, לפי מה שהם מושכים. הם לא מושכים אורות, הם מקבלים אורות בצורה פאסיבית. אבל כל האור שיש בקו מתקבל גם בעיגולים, אבל בעיגולים הוא נחשב לאור הנפש.

תלמיד: ויושר יש את כל האורות, או רק איך הוא אומר את זה פה?

ביושר יש לך בעיקר "אור הרוח" מה שנקרא, כי הוא מושך את האורות. אבל ברוח יש לך נרנח"י, ובעיגולים יש לך נרנח"י, האחד לא שייך לשני. מדובר על מהות קבלת האור, כשמושך זה נקרא, "רוח" כשלא מושך זה נקרא, "נפש".

(סוף השיעור)

---

1. "והבריח התיכן, בתוך הקרשים, מברח, מן-הקצה אל-הקצה". (שמות, פרק כ"ו, כ"ח)↩