כולנו משפחה אחת

כנס "קבלה לעם" העולמי פברואר 2018

שיעור 21.02.2018 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה

שיעור 5

אחד מהעקרונות של חכמת הקבלה, הוא העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה". למה? "לא הם ולא שכרם", שלא יהיה בשביל מה. למה אנחנו יכולים לאהוב רק אם קודם שונאים? למה אנחנו יכולים להתחבר רק אם קודם אנחנו דוחים זה את זה? זה מגיע לנו מיסוד הבריאה, כי אנחנו נבראים. הנבראים יכולים להרגיש רק דבר והיפוכו, ואילו הבורא קיים בפני עצמו, אין לו שאלה, אני ומרגיש משהו, אלא אני וזהו.

מה שאין כן הנברא כלול מאני - הנברא, ומה שאני מרגיש, אחרת הוא לא יהיה קיים. לכן אנחנו כוללים חושך ואור ויכולים להבדיל, להרגיש, להתרשם רק מהקונטרסט, מההבדל ביניהם. ויותר מזה, עד כמה שאנחנו מגלים את החושך, את הרע, את הניגוד, את השנאה, את הקלקולים, דווקא לפי זה במידה ובאיכות כזאת אנחנו יכולים לגלות את ההיפך מזה, חיבור, תמיכה, אהבה, חיבוק, קשר. רק "זה כנגד זה ברא א-לוהים" , מפני שאנחנו נבראים.

לכן התנאי הזה, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" זה לא שאם תהיה לנו איזו תקלה, אז אנחנו יכולים להתעלות מעליה, לתקן אותה. אלא, על כל פשעים תכסה אהבה, שיהיו כל הפשעים שרק יכולים להיות, והם כולם יתגלו, וכולם כולם ישלטו בנו ויהיו ממש פרוסים לפנינו בכל העוצמה, ובכל כמה שצריכים לגמר התיקון.

ואחר כך לאט לאט הם ייתקנו ואנחנו נראה את הצד השני. ובגמר התיקון או בדרך אנחנו כל הזמן אוספים אותם והולכים במקביל, רע – טוב, רע – טוב, קודם רע, אחר כך טוב, קודם רע, אחר כך טוב. כל הזמן. ולכן לא לצפות בחיים שלנו לטוב ללא רע, ואם מתגלה, סימן שיהיה רע.

אבל באה חכמת הקבלה ואומרת, יש לי שיטה שאנחנו יכולים לברך על הרע כמו על הטוב. אנחנו יכולים להתייחס לרע כמו לטוב מלכתחילה. אם אני יודע שהרע הזה מתגלה כדי לפתוח לי את הטוב, אני לא רואה אותו כרע, אני רואה אותו כאמצעי, כשלב הקודם לטוב, ששייך לטוב. כי אחרת אני לא אהיה קיים, אני לא ארגיש את הטוב הזה.

ולכן הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים למציאות שמתגלה. אני צריך ללמוד איך לראות את הדברים האלה, אני צריך ללמוד איך אני מייצב את עצמי לראות את המציאות לא רע ולא טוב, אלא שלם, שאחד ללא שני לא קיים. ואם מתגלה רע, סימן שיש כנגד זה טוב, האור המחזיר למוטב, דווקא מהטוב העתידי מתגלה עכשיו הרע כדי לבנות בי חיסרון לטוב.

אין רע אלא כהכנה לטוב בלבד. ואם אנחנו מסתכלים על זה נכון, כמו שדיברנו גם בשיעוור "אין עוד מלבדו", אז אין לי שום בעיה, אני את הכול יכול לשייך לבורא אחד טוב ומיטיב, שאין עוד מלבדו. לכן על כל פשעים תכסה אהבה זה עוד צעד אחד ללמוד את הכוח עליון, איך שהוא מנהל אותנו ואיך שאנחנו יכולים להבין אותו.

קריין: ציטוט מס' 1 מתוך בעל הסולם, "השלום בעולם".

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זה קשור לכל הדברים שאנחנו יכולים לזהות אותם. גם בתוכנו, היינו רוצים להיפטר מהרבה דברים שבתוכנו, ומכל שכן מחוצה לנו, בחברים, בקרובים, ברחוקים, בעולם, במדינות, בעמים, בכל המציאות.

שום דבר לא לקלקל בזה שרוצים להעביר, זאת אומרת למחוק אותו מהמציאות, אלא רק לדעת איזו צורה הוא צריך לקבל בצורה הנכונה. ואז אנחנו לא יכולים לתקן, לבקש מהבורא שיתקן אותו. אנחנו לא מתקנים, מתקן האור העליון לפי ההזמנה שלנו. לכן אנחנו רוצים לראות את המציאות שהיא אפילו נראית לנו כולה מקולקלת, אבל זו הזדמנות לפנות לבורא ולבקש ממנו לתקן.

תראו כמה אפשרויות יש לנו לפנות ולפנות, לבקש ולבקש. והבקשה היא צריכה להיות מתוך עשירייה, מתוך הבנה שהוא מצפה לזה, לכן הוא מגלה לנו את כל המצבים הללו, ואנחנו מתוך שזה מתגלה, מיד פונים אליו. וכך יותר ויותר מתקרבים עד שמגלים אותו.

לכן קודם כל, כל הרע שמתגלה, הוא מתגלה מפני שאנחנו צריכים לתקנו בזה שאנחנו מגלים את הרע, את זה עשה הבורא. בינינו מגלים איזו צורה צריכה להיות הטובה ומבקשים את הבורא שיתקן. אם אנחנו לא מתקנים, אם אנחנו לא מבקשים שהרע ייתקן לטוב, אז אנחנו מתחילים להרגיש את הרע הזה כבר מכוון אלינו ממש. זאת אומרת, הבורא כבר לא מעורר אותנו, אלא כבר משפיע עלינו מהרע הזה ואנחנו כבר מרגישים אותו כרע.

סדנה

האם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, להכין את עצמנו כך שאנחנו בכלל לא נרגיש רע, ובכל זאת נתקדם לפנייה לבורא, לבקש ממנו? באיזה צורה היינו רוצים לגלות את הדברים, תכונות, פעולות, מה שקורה בעולם, כדי שתהיה לנו בכל זאת סיבה לפנות לבורא?

*

אי אפשר להתקדם בלי הרגשת הרע, כי חייב להיות רע שכל הזמן מתגלה ומתגלה יותר ויותר, ואנחנו לא יכולים בלי להרגיש את הרע, לבקש על התיקון שלו ולעבור לצד הטוב. זאת אומרת, הדרך שלנו אם כך כל הזמן היא חייבת להיות רע וטוב, חושך ואור. ובאמת אנחנו קוראים שכתוב בכל מיני מקומות "אין אור אלא מתוך החושך" וכולי.

אבל מצד שני אומרת לנו התורה, אתם יכולים להתקדם רק בטוב בלבד. איך? מה הפתרון, האם על ידי זה ש"על כל פשעים תכסה אהבה"? אני מכסה את הפשעים, אני לא מרגיש שאני פוסע בשמאל.

*

איך אני יכול לראות את הרע ממש כמו טוב? אני נכנס לשמאל, לחושך, ממש צלמוות ואני לא מקבל את זה כרע, אלא כגילוי החושך שאני צריך לקבל אותו. אני צריך אותו כמו אור, אחרת האחד לא ירגיש ללא השני. אבל אני לא מתייחס אליו כרע. אני לא מפחד, אני לא מתבלבל. איך זה?

*

אני אגיד לכם. שמעתם את המילה "ערבות"? שמעתם. מה אני מקבל מהקבוצה כערבות, כדי שהחושך יתגלה לי לא כפחד, אלא כנתון לגילוי האור בלבד? והרגשת הפחד, ההרגשה הרעה, הרגשת הנפילה וכל ההרגשות השליליים אני לא ארגיש אותם, אלא אני אקבל רק נתון מהחושך שנקרא "עביות". וכל זה, אם אני משלים את עצמי על ידי הערבות מצד הקבוצה, אז אין לי לגמרי שום סיכון לפחד ולהיכנס לאיזה בלבולים, לברוח, חולשה, כלום.

אבל השאלה היא לא זאת. נניח שערבות אתם אמרתם, עכשיו תגידו, מה בדיוק אני מקבל מהקבוצה, כדי לראות חושך, תהום, נורא, כיופי מתגלה לי עכשיו דרגת העביות ואני עובד עמה, ולא שאני מפחד ולא יודע מה לעשות.

איזה הבחנות אני מקבל מהקבוצה בערבות, כדי לעבור נכון את החושך?

קריין: קטע מס' 2, מתוך ליקוטי עצות, ערך "שלום".

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים."

(ליקוטי עצות. ערך "שלום")

אם אנחנו מסתכלים על מטרת הבריאה כדי להביא את הכול לחיבור, אז דווקא עד כמה שאנשים מרוחקים עד שהם שונאים זה את זה, לא דומים זה לזה, ואנחנו בכל זאת יכולים לגרום לחיבור ביניהם. או שזה אני עם מישהו, או שאני רואה בין אנשים אחרים, אז אני מסתכל מסוף התיקון. סוף תיקון, זאת אומרת פעולה שצריכה להיות, להתקיים עכשיו, אז אני דווקא צריך לגרום לחיבור בין אנשים הרחוקים זה מזה.

אנחנו לא מדברים על העולם הרחב. אבל בקבוצה, עד כמה שישנם אנשים ששונאים זה את זה, רחוקים, לא מסתדרים, נמצאים בכל מיני יחסים כאלה ממש, אנחנו דווקא צריכים לדאוג ליישב את הדברים. גם כל אחד כלפי האחרים. בדרך כלל אנחנו רואים שאני לא רוצה לדבר עימו, אני לא רוצה להתקרב אליו, אני לא מסתדר עימו, תעזבו אותי, אנחנו נשב כך יחד בסדר בשולחן, אבל לא שיש לי אליו יחס כמו לאחרים. חייב להיות ממני יחס עוד יותר אליו, כי דווקא בזה אני גורם לתיקון.

ברור? נעשה את זה בקבוצה?

תלמידים: כן!

אני בטוח שבכל קבוצה, ובכל אדם ישנם כאלה הבחנות שעם אלה אני יותר קרוב, ועם אלה אני יותר רחוק. אז אלה שאני יותר רחוק, הם דווקא יכולים לגרום לי לתיקון משמעותי, כי התועלת מהחיבור היא דווקא איתם.

סדנה

איך אנחנו יכולים לראות שכל העבודה העיקרית שלנו היא, בלחבר הפוכים או רחוקים זה לזה? בכל קבוצה, בכל עשירייה בטוח שישנם כאלה. מה עושים?

*

אבל אתם החברים חייבים להצביע, לגלות. נניח חבר אחד לא מדבר עם החבר השני, מה זה? ושותקים שניהם. אז הקבוצה חייבת לחייב אותם שהם יסתדרו, ויסתדרו ממש מכל הלב, כי זה התיקון של הקבוצה.

איך עושים זאת? תסכמו ביניכם שאתם עושים את זה.

זה גרוע מאוד, אם אנחנו לא לוחצים על התיקון שהוא ממש נמצא בהישג ידינו.

קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש א' "עשה לך רב וקנה לך חבר ב'".

אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת,"

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב( 1985 "

כולנו מבינים שישנה מטרה שהיא דבקות בבורא, ומשיגים אותה על ידי חיבור בינינו, על ידי הערבות בינינו. על הדברים האלה אנחנו מסכימים, אנחנו לומדים את זה ממקור אחד. זאת אומרת, בסך הכול אנחנו אולי צריכים לברר יותר נכון מה הרצון העיקרי, מה המצב העיקרי, הרצוי, ואיך אנחנו עובדים כדי להשיג את הרצון הזה, את המצב הזה כל אחד וכולנו יחד. את זה צריכים כל הזמן להזכיר, איך אנחנו מארגנים את הקבוצה בצורה כזאת.

אנחנו בדרך כלל לא שמים לב כמה שאנחנו מתנתקים מיד. הבורא, המערכת הזאת מסודרת בצורה כזאת שהיא כל הזמן מגלה ומגלה רצון לקבל יותר ויותר גדול, ואנחנו לא מרגישים עד כמה שאנחנו מתרחקים ומתרחקים.

סדנה

איך אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שישנה מטרה ומצב שאליו אנחנו צריכים להגיע, ואנחנו צריכים כל פעם ממש לשחות נגד הזרם, ולכן העבודה היא עבודה קבועה. איך אנחנו מזכירים זאת זה לזה, כך שהעובדה הזאת תהיה בקבוצה כעובדה בכל דקה?

*

קריין: ציטוט מספר 4 מתוך רב"ש א' "בענין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך... וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

(רב"ש - א'. מאמר 17, חלק א' "בענין חשיבות החברים( 1984 "

זה יכול להיות, אבל בינתיים החבר גם משתנה ומסתכל עלי טוב או לא? היחסים שלי עם החבר הם ככה ככה. אני משתדל ומתקן את היחס שלי לחבר כך שהוא ממש טוב. כשאני מתייחס אליו טוב, אני רואה שגם הוא מתייחס אלי טוב או לא? מה אתם חושבים? דברו ביניכם.

*

האם התיקון הוא ביחסים שלי עם החבר או ביחסים שלי עם הבורא? כי הוא מעורר את כל הסכסוכים, ואני בעצם צריך מתוך הסכסוכים האלה לפנות אליו, שהוא יתקן את הסכסוכים. לא שאני מתחיל להיכנס עם החבר לאיזה מצבים יפים, נניח מזמין את החבר לבר לשתות משהו יחד, אלא אני צריך בעצם לפנות לבורא. אם אני מתקן כך את היחסים עם החבר, יכול להיות שזה כן נכון, אבל העיקר הוא שאני צריך לפנות לבורא שיתקן, זה העיקר. אחרת אנחנו סתם מורחים את הפצע בלי לרפא אותו ממש. אנחנו צריכים לרפא אותו בפנייה, בתפילה לבורא.

איך אני רואה את היחסים שלי עם החבר שהם מקולקלים על ידי הבורא, ואני פונה לבורא שירפא את היחסים האלו או שיתקן את היחס שלי לבורא, את היחס שלי לחבר? מה קורה כאן?

*

קריין: נקרא מבעל הסולם, "כתבי בעל הסולם" מאמר "סור מרע".

"מי שחושב שמרמה את חבירו, אינו אלא שמרמה להשם ית', משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכל הוא "מלא כל הארץ כבודו".

לכן כשמשקר לחבירו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחבירו, הוא מצער את הקב"ה."

אם כך איך אני צריך לראות את היחסים שלי עם החבר? כיחסים שלי עם הבורא. זהו, לא נשאר לי כלום חוץ מ"אין עוד מלבדו" שלפַני. אפילו שזו תהיה צורה של איזה חבר שאני לגמרי לגמרי לא רוצה לראות אותו, אני צריך בכל אחד ואחד לראות את הבורא.

קריין: מתוך כתבי הרב"ש, מאמר "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי בעבודה?"

"אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

סדנה

האם אנחנו מוכנים לזה, ואם לא, מה חסר לנו? מה חסר לנו כדי לראות בכלל בכל העולם, בכל מה שיש, שזו הנהגת הבורא, מציאות הבורא, יחס הבורא אלי? איך אני אקבע את זה וכך אתנהג עם הכול? יכול להיות שתוך זמן קצר אני כבר אתחיל באמת להרגיש ש"אין עוד מלבדו" והוא ממלא את כל המציאות.

איך אנחנו יכולים להגיע לזה? ודאי שחייבת להיות תמיכה מהחברה הקטנה שלי. איך אנחנו מזכירים זה לזה שזה הבורא נמצא סביבנו ואנחנו נמצאים בתוכו, וכל הזמן משתדלים רק להיות מכוונים לזה?

*

אני מרגיש עכשיו שאנחנו באמת נמצאים בעידן החדש. הגברים יושבים בשקט, מסודרים יפה, מחכים. הנשים הן ממש כמו ים סוער. מה קרה? כנראה שזה הזמן, אף פעם לא היה דבר כזה.

קריין: קטע מספר 8, מתוך רב"ש א' "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"האדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו. התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'. אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

סדנה

זאת אומרת, אהבה היא לא שאוהבים אותי אלא שאני אוהב את החבר, למרות היחס השלילי שלו אלי. עד כמה שהבורא נותן לי להרגיש שהחבר ממש שונא אותי, יש לי יותר הזדמנות לגלות אהבה לחבר הזה ולהצדיק את הבורא שמציג לי תמונה כזו.

איך אנחנו מחזקים יחסים כאלה בקבוצה ואז הקבוצה תהיה פשוט באהבה אחת שלמה. כי כולם שונאים את כולם, וכולם מכסים את אי הנעימויות והריחוקים, אבל כאן זה לא יקרה, כאן הכול יהיה גלוי, אף אחד לא יתרגש מהשני אלא להיפך, כל אחד שרואה משהו שלילי, בשמחה יכסה את זה באהבה. שלילי מהחבר, אהבה ממני. בואו נקבע איך עושים יחסים כאלו בקבוצה?

*

שאלה: אני משתדל להצדיק את החברים בכל מה שהם לא יאמרו, ומה שהם לא יעשו, אבל איך להצדיק חברים שכבר אתמול עזבו את העשירייה שלנו ונעלמו אי שם? אולי הם מצאו עשיריות אחרות, אבל איך להצדיק את זה?

אנחנו לא נמצאים בחברה רגילה, אלא בחכמה ובשיטה שרוצה לגלות את הכוח העליון ואת המציאות האמתית שנמצאת למעלה מהרגש והשכל שלנו, בדרגה יותר עליונה, ובתכונות הפוכות. לא בתכונות הקבלה, אלא בתכונות ההשפעה. ולכן השיטה הזו, עד כמה שהיא נראית לנו לפעמים מאוד גאונית, הגיונית ורציונלית, משהו נעלה,, לפעמים אנחנו רואים שזה לגמרי לא לפי ההיגיון שלנו ואנחנו לא יודעים איך אפשר להשתמש בה.

אם אנחנו רוצים להתקדם אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כל אותם שלבי ההדרכה שאומרים לנו המקובלים, כי אני צריך לפרמט את השכל ואת הרגש שלי בצורה חדשה. כי אף אחד בעולם שלנו עם התכונות שלו, ברגש ובשכל, לא יכול להרגיש את העולם הרוחני. כל אחד יכול לדמיין לפי מה שבא לו, אבל אנחנו מדברים על זה שהאדם משנה את הרגש והשכל שלו, המוח והלב, שהם יפעלו לפי תכונה חדשה, בהשפעה במקום בקבלה.

מה זו "השפעה" אף אחד לא יודע, בעולם שלנו אין דבר כזה, אנחנו לא מכירים דברים כאלה. רק מה ניתן לנו? ניתן לנו דבר פשוט. אם נעשה פעולות כאלו וכאלו, אפילו בידיים, או ברצון ובמחשבה, שהמקובלים אומרים לנו לעשות, הפעולות האלו ימשכו כוח מאותה רמה של השפעה. הן מושכות בעצם את הבורא, או את כוח האור. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות את מה שהם אומרים.

במקרה שלך, קמו כמה חברים והלכו. מצד אחד אני צריך להגיד, "הלכו - הלכו. מה אני יכול לעשות?". אם הייתה לי אפשרות אז הייתי אולי רץ אחריהם ומשיג אותם ומשתדל להביא אותם חזרה, ויכול להיות שזה עדיין לא המקום שלהם. יכול להיות שזה מעורר גם בי שאלות מה אני עושה כאן. אבל לפי חכמה הקבלה, אם אני נמצא בדרך אז אני צריך להגיד, שכל מה שמגיע, מגיע מהבורא בלבד, כי "אין עוד מלבדו".

ולכן איך אני צריך להגיב על זה? שהבורא נתן לי לראות את הדברים, ואני צריך להצדיק אותו. הם נעלמו - נעלמו. אני ממשיך לעבוד עם מה שהבורא נותן לי. הקבוצה נעשית יותר קטנה, אולי באים אנשים חדשים, אולי הם לא כל כך מוצאים חן בעיני, או שכן, או שלא. אני מקבל את הנתונים האלו, כי הם באים ומתגלים מהבורא בלבד, זהו, ואז בהתאם לזה אני פועל.

יוצא מזה שאני כל הזמן נעול על הבורא, ומה שאני מגלה בי ובעולם, אני רואה שכל זה בא ממנו, ולפי זה אני כל הזמן הולך ומתקרב בצורה קפדנית רבה אליו. אני מחייב אותו להתגלות בזה שאני כל הזמן רוצה לקבוע שאין עוד מלבדו. זה הכול.

הלכו? בסדר. סידרו ככה. למה? אני לא יודע. לפעמים זה בא בצורה מאוד לא לפי השכל שלי. אז מה? דרכי עברו אלפי תלמידים ועזבו. קודם כל אין לי כלפיהם שום רגש רע, חס ושלום, אלא הם עשו את מה שהבורא שיחק איתם.

אז תתייחס לזה כך, אל תתייחס לאדם, אלא תתייחס לבורא. ועם האדם, ישנם כאלה שאתה לא עובד איתם בעבודה רוחנית, וישנם כאלה שאתה עובד איתם בעבודה רוחנית, ועליהם תשמור. אבל שהבורא יהיה גם כן, או אחרי החברים, או בינך לחברים. וגם אחריך, כי הוא קובע את כל הפעולות, המחשבות והרגשות שלך. הוא קובע מה שאתה רואה, הוא שם לפניך את החברים, הוא רוצה שדרך החברים, עד כמה שאתה תתקשר אליהם, אתה תהיה מוכן להתקשר אליו.

שאלה: אני פעם ראשונה בכנס ורציתי לשאול איך להיות נוכחת בזמן הסדנה? כשאני מקשיבה לכל מה שהחברות אומרות, המחשבות שלי הולכות לכיוונים אחרים וקשה לי להתרכז.

אני מבין אותך. את צעירה, חדשה ופעם ראשונה בכנס, ולכן זה יעבור. פשוט תמשיכי. כל הזמן להמשיך. בקפדנות, בעקשנות, ממש כל הזמן להמשיך, ואת תראי עד כמה שהכול יתחיל להיות יותר מובן, ויותר שקוף. חכמת הקבלה לא מתגלה מתוך לימוד קפדני, אלא מהשתתפות, השתתפות בשיעורים, בישיבות חברים, השתתפות בקבוצה, בעשירייה, רק להשתתף. וזה שאת לא מבינה שום דבר ופתאום לא יכולה להחזיק את תשומת הלב, ובורחת במחשבות זה לא חשוב. זה הכול בסדר, כך צריך להיות. בהצלחה.

שאלה: כשאנשים משיגים, מגיעים לדבקות, האם יש הבדל במדרגות ביניהם, בין האנשים שהשיגו מצב של דבקות?

כן, ישנן מאה עשרים וחמש מדרגות של דבקות. נניח מתגלה לך גרם אחד של פירוד בין החברים, ואתה מתגבר עליו, אז אתה רוכש את המדרגה הראשונה. עוד גרם, מדרגה שנייה, עוד גרם, מדרגה שלישית, עד שאתה מגיע נניח למאה עשרים וחמש גרם ואז אתה נמצא בדבקות השלמה.

הכול נבדק לפי הרצון לקבל (ראו שרטוט מס' 1). הרצון לקבל יותר גדול, אתה מתגבר. הוא עוד יותר גדול, אתה יותר מתגבר. עוד יותר גדול, אתה יותר מתגבר. וככה זה. מתגלה מינוס, ואתה מגלה את הפלוס כל פעם, וכך מאה עשרים וחמש מדרגות. אבל מאפס ממש.

אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת הסולם. למה סולם? כי יש מאה עשרים וחמש מדרגות, צד שמאל זה מינוס, וצד ימין זה פלוס, ובאמצע האדם עולה, הוא מורכב ממינוס ומפלוס ועושה ביניהם את החיבור.

שרטוט מס' 1

שאלה: אם אדם מגיע למדרגה הגבוהה ביותר, למאה עשרים וחמש, ונמצא בדבקות מלאה עם הבורא, הוא עוזב את העולם הזה?

אדם עוזב רגשית את העולם הזה כבר במדרגה מספר אחת. אם הוא עובר מאפס לאחד הוא כבר נמצא בהרגשת העולם העליון, בהרגשת הבורא, רק תלוי באיזו מידה, עוּבָּר וכן הלאה, אבל הוא כבר במדרגה הראשונה. במדרגה האחרונה זה נקרא "גמר התיקון", אני לא יכול להגיד לכם מה זה, זה תיקון שלם, עוד לא הגענו לזה (ראו שרטוט מס' 2). אני לא מבין את המדרגה הזאת, אני לא יכול להסביר, אני לא נמצא שם.

שרטוט מס' 2

שאלה: אם כל המחשבות מגיעות מהבורא, איך אנחנו מגיעים לתפילה משותפת, לתפילה אחת?

שאלה טובה. זה קורה בקבוצה, שכולם נמצאים ברצון להגיע לערבות. "ערבות" זה התכללות. שכל אחד עוזר לאחרים וכולם עוזרים לכולם, אז אנחנו בונים שדה, כוח, תכונה. והתכונה שאנחנו בונים צריכה להיות דומה לבורא (ראו שרטוט מס' 3).

כותבים מקובלים מה זה נקרא להיות דומה לבורא, שכולם יהיו שווים, שכל אחד ירגיש את עצמו נמוך מאחרים, שכל אחד צריך להעלות את גדלות העבודה, גדלות החברה, גדלות הבורא. שכל אחד צריך לדאוג שכולם יהיו מחוברים.

זאת אומרת, חוקי החברה, חוקי האקומוטציה, החיבור שלנו. אם אנחנו מגיעים לזה אנחנו בונים את רשת הקשר בינינו שתהיה יהיה דומה לבורא, אקוויוולנט לקריאטור. זה מה שאנחנו עושים, זו העבודה שלנו, כך אנחנו מגלים אותו. זאת אומרת, אנחנו חייבים לטפל בכל החוקי החברה בינינו, כי הפעולה המשותפת הזאת תיתן לנו מה שנקרא "השדה אשר ברכו ה'"¹ .

שרטוט מס' 3

שאלה: אנחנו מתאחדים כי אנחנו מרגישים אחריות כלפי האנושות. האנושות סובלת, ואנחנו מתאחדים בשביל לעזור לה, אבל אם יש בינינו פירוד בעשירייה אנחנו גורמים לנזק?

נזק נורא, גדול מאוד, כי הבורא שׂם אותנו ככוח החלוץ שמתקדם לפני הכול. והחוק הרוחני הוא כך, אם אנחנו נתאחד, אנחנו, זה בני ברוך, אז כל יתר האנושות תוכל להתחבר אלינו בבית אחת. הכול תלוי בנו בלבד.

אם אנחנו נהיה מחוברים, האור העליון יעבור דרכנו לכל האנושות (ראו שרטוט מס' 4). ויש בנו היום מספיק כוח וידע והתארגנות כדי להיות החלק הראשי. החלק הזה נקרא "ישר-א-ל", ישר לבורא. אם אנחנו נעשה את זה כל האנושות תצטרף אלינו ללא שום בעיה. הבעיה היא רק בנו, יש לנו פוטנציאל גדול, כשירגישו שיש בנו את זה, הם מיד יבואו, יצטרפו, ירצו, ידחפו אותנו קדימה.

דיברתי כבר על זה, שבעצם הקבוצה שאברהם תיקן היא קבוצה שבאה משבעים אומות העולם שהיו בבבל. ולכן הקבוצה הזאת יכולה להביא אור לכל האנושות. אנחנו מצטרפים עכשיו כולם יחד, נעשה צעד קטן קדימה וזהו, ואנחנו נוכל להביא דרכנו אור לעולם. ברגע שאנחנו משיגים דרגה רוחנית, ברגע הזה האור עובר דרכנו לכל האנושות, ואז יהיה שינוי גדול בכל העולם. אני מאוד מצפה לזה.

שרטוט מס' 4

שאלה: איך אדם יכול להתאים את עצמו לתכונת הבורא, כמו גלי רדיו שמתאימים את עצמם לגל?

כך בדיוק, לפי התכונות. החוק הוא אותו חוק, כמו ברדיו, כמו בעולם הרוחני, בכל דבר. להתאים את עצמו הכי קל זה בקבוצה כשמקיימים התקשרות בין חברי הקבוצה לפי מה שרב"ש מספר לנו- חוקי ההתאמה שלנו לבורא. כך צריך לעשות.

מאוד פשוט, אם כי לא פשוט לקיים, אבל צריך לדעת אותם. זה כתוב בצורה יפה וברורה, מה שלא תבינו תיפנו ותקבלו הסבר.

שאלה: אם בכל מצב, טוב או רע אני נזכר שאין עוד מלבדו, במצב כזה, מה זה אומר להדבק בבורא?

לבטל את האגו שלך ולהיות דבוק במה שאתה מרגיש, שזה מגיע מהבורא. זה הכול.

תלמיד: פשוט להרגיש ולא לעשות כלום?

אני לא אספר לך יותר כלום, כי אתה תתבלבל יותר. זה עוד מוקדם. פשוט תחשוב על זה בינתיים. תקרא מאמרים, תחשוב, תנסה להתרגל לרעיון הזה ואחר כך נדבר, עוד קצת זמן. קצת זה יכול להיות חצי שנה, שנה, יכול להיות יותר. אבל חסרות לך "אותיות עבודה" מה שנקרא, חסר לך להתרשם ברגש ובשכל ממה שכתוב בספרים.

שאלה: איך אני יכולה לכסות באהבה פשעים כשאני מרגישה שנאה?

אם זה בקבוצה אני צריך להבין רק דבר אחד, ההתרשמות שאני מרגיש מכל חבר וחבר, זה לא חבר, אלא הבורא עושה לי כזה תרגיל. ואני חייב, פשוט חייב, בתגובה להגיע לאהבה. העיקר להכניס את הבורא לקבוצה בכוח.

איך? בכל היחסים בינינו לשתף אותו, גם לרע וגם לטוב. העיקר כל הזמן להשתדל להחזיק בזה שהוא נמצא כמקיים את המחשבות, מקיים את הרצונות שלנו, מקיים את היחסים שלנו ודורש תגובה בהתאם שהוא נמצא.

תנסו. אתם צריכים להכניס אותו כשותף. אין אני ומישהו, אלא הבורא נמצא בינינו וגם אחרי כל אחד מאתנו. אם אנחנו נעשה את זה נקיים "אין עוד מלבדו" ונגלה שככה זה. תחשבו על זה כל הזמן ותצליחו.

(סוף השיעור)

---

1. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'" (בראשית כ"ז, כ"ז)↩