שיעור 19.04.2001 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 6

השלב הראשון הוא שלומדים ולא מבינים בכלל איפה נמצאים. השלב השני הוא שלומדים, אולי מבינים קצת איפה נמצאים, אבל לא מבינים מה לומדים. אחר כך לא מבינים בשביל מה לומדים. אני אומר ברצינות, האדם מבולבל מפני שהוא נמצא בעולם הזה, וכל החושים, כל הרצונות, כל המחשבות וכל מה שיש בנו, הכול מהעולם הזה. גם תורשה, מורשת, גם מה שיש לנו מתוך הניסיון שלנו, כל החושים וכל הגוף, הכול מהעולם הזה, ובמה שאנו לומדים מדובר על משהו שלא קיים כלפינו כביכול.

אומנם המקובלים כותבים, אבל מה הם רוצים אנחנו לא מסוגלים לדמיין, אין שום דוגמה. וכך זה יהיה כל עוד האדם לא ייכנס בפועל לרוחניות, לעולם העליון. זאת אומרת, כל עוד הוא לא יתחיל להרגיש מציאות על, לא יעזור כלום. אתה יכול לקרוא את החומר הזה אלף פעם, לדעת בעל פה מה שכתוב, להתפלפל בכל מיני הדברים האלה, אבל זה יהיה לגמרי מנותק ממך, זאת אומרת מהמציאות.

אתה שואל בעצם, איך אני יכול לאמץ את כל הדברים האלו ולהתחיל לעבוד במה שאני קורא. זאת אומרת, אני קורא שכך עושים וכך מסתכלים וכך מרגישים, איפה זה "ככה"? זה השלב הבא. על ידי זה שלומדים, כמו שבעל הסולם כותב באות קנ"ה בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מתוך זה שלומדים ולא מבינים כלום אבל משתוקקים להבין, זאת אומרת להשיג מה שלומדים, בזה אנחנו מעוררים עלינו אור מקיף. אור מקיף זה אותו אור, זה אותו שפע רוחני, שאם אנחנו נרכוש מסך, הוא ייכנס בתוכנו. זאת אומרת, אם אנחנו נגיע לרוחניות זה ייכנס בנו.

בינתיים יש מקור עליון, שלשם אנחנו כביכול שואפים להגיע, נתנו לנו רצון לזה, ומהמקור הזה, לפני שאנחנו מגיעים לשם, מגיע אלינו, למצבנו עכשיו, זאת אומרת למקומנו, אור מרחוק, אור רוחני שנקרא "אור מקיף". מקיף מפני שהוא עוד לא יכול להיכנס פנימה לתוכנו, לכן נקרא מקיף ולא פנימי. הוא כאילו מקיף אותנו, וכל הזמן משחק איתנו, בלהכין אותנו באמת להרגיש אותו בצורה פנימית.

בהכנה הזאת יש כמה שלבים עד שאדם עובר את ה"מחסום" מה שנקרא. מחסום זה נקרא שהוא כבר עובר למצב שמתחיל להרגיש רוחניות בפועל, בצורה אקטיבית, בצורה ממשית, בחושים שלו. לפני זה יש תקופת הכנה, זמן ההכנה. וזמן ההכנה, אומר בעל הסולם, זה כמו שנותנים לילד לכתוב עם גיר על הלוח. פעם נייר היה עולה הרבה כסף, אז נתנו לכתוב עם גיר על הלוח עד שהילד ידע לכתוב. כשהוא כבר כתב יפה, אז נתנו לו קצת נייר, וככל שהוא כתב יותר יפה כך נתנו לו נייר, חומר יותר משובח. ככה זה בעצם, אומר בעל הסולם, בקבלה.

זמן ההכנה שלנו הוא זמן שבו אנחנו לומדים את עצמנו, וקצת לומדים מהאור המקיף מה זה רוחניות וכמה אנחנו מנוגדים לרוחניות. בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אנחנו צריכים את זה פשוט כדי להגיע למצב שאנחנו נדע בצורה הבטוחה והברורה ביותר, שאנחנו נמצאים רק בחומר הרצון לקבל על מנת לקבל, חומר שלא יכול להיות אף פעם קשור לרוחניות, אנחנו בתכונות הפוכות מרוחניות, ולא יכולים להתעלות מעל החומר שלנו ולהיות שייכים לנצח ולשלמות.

את כל הדברים האלה אנחנו משיגים מתוך ניגודיות שאנחנו מרגישים בין האור המקיף לעצמנו, לכלים שלנו, לרצונות שלנו. מתוך זה, אם אדם נותן יגיעה בכמות ובאיכות מספקת, אז הוא מגיע למצב שהוא נשבר. לפני זה יש כל מיני שבירות, ייאושים, נפילות, אנשים עוזבים, חוזרים, זו דרך שנמשכת לפעמים שנים, לפעמים גם עשר שנים.

תלמיד: שנים עד המחסום?

שנים עד המחסום. אם אתה חושב שמהיום למחר אתה תיכנס לרוחניות, אז אני אומר לך שלא. אלא יש לך חיים, ובתוך החיים האלה אתה צריך להסתדר ולהגיע באמת למצב הטוב ביותר. אתה יכול, אבל בתנאי שאתה משקיע. בתחילת ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כותב שאדם שמשקיע מאמץ אדיר, יכול להגיע לרוחניות בתקופה שאורכת בין שלוש לחמש שנים, אם הוא באמת נותן כמות ואיכות יגיעה בצורה מספקת. אבל אני אומר מראש שהדבר הזה כמעט בלתי אפשרי, אלא זה לוקח עוד כמה שנים נוספות. ואז אדם באמת נכנס, כמו שאתה שואל אותי, מתי אנחנו נרגיש מה שאנחנו לומדים בפועל, אז אדם מגיע לזה. אבל תיאורטית, בוא נגיד כך, במקרה הטוב, שלוש שנים כבר מספיק.

בשביל מה אנחנו צריכים את השלוש שנים האלו? כדי לבדוק את עצמנו בכל העבודה שלנו, בכל הפעילות שלנו כלפי רוחניות, לגלות אורות מקיפים בעוצמה כזאת, כנגד כל הרצונות וכל התכונות שלנו, שאנחנו נדע בטוח שאנחנו לגמרי הפוכים בכל הרצונות שלנו, כנגד כל התכונות של האור המקיף. זה כנגד זה בהתאמה, רק בהפכיות הצורה.

למה אנחנו צריכים יגיעה מספקת בכמות ובאיכות? לגלות את כל הרצונות שלנו כלפי כל התכונות של האור מקיף, זה בכמות. ובאיכות, שכל התכונות של האור מקיף, בצורה הברורה ביותר, הנעלה ביותר, יתגלו לנו כנגד כל התכונות הזיפתיות, הגרועות ביותר שבתוכנו, שתהיה הקוטביות המקסימלית, ובכל הרצונות והתכונות שלנו כלפי האורות המקיפים.

אם זה מתגלה, אדם מגיע למצב שנקרא "אנחה", "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", כמו שכתוב במצרים. אז הוא צועק שהוא לא מסוגל לכלום, ואז הוא זקוק לקשר עם הבורא. זה בעצם מה שצריך להיות, כי כניסה לרוחניות הכוונה התקשרות עם האלוהות. אתה לא יכול סתם להיכנס לאיזשהו אתר ולרחף שם בין המלאכים ולהסתובב חופשי או משהו. העולם הרוחני, פירושו שאתה מתקשר עם הבורא. אתה נמצא איתו בהתקרבות, בקשר, בדו-שיח, וזה בעצם קורה רק אחרי שאדם ממש מיואש מכוחות עצמו ורואה שהוא לא מסוגל להיכנס לרוחניות.

ואחר כך, על ידי תפילה, על ידי צעקה לבורא שהוא לא מסוגל, הוא שובר את המחסום ונכנס לרוחניות, ואז כבר מתחיל להיות מצב אחר. מרגע זה והלאה הוא כבר נמצא ב"היכל המלך", ושם כבר יש דרגות התקרבות לגמר תיקון מה שנקרא, לפסגה, למטרת הבריאה. הדרגות שם מתחלקות לששת אלפים שנים, מה שנקרא ששת אלפים דרגות, ואדם כל הזמן מתקרב ומתקרב, את הכול אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות".

אדם צריך בעצם לעבור את כל השלבים האלו, גם את זמן ההכנה, וגם את זמן ההליכה הזאת בעולם הרוחני עד הפסגה במשך החיים שלו. במאמר "מהות חכמת הקבלה", בספר "מתן תורה", בעל הסולם נותן הגדרה שחכמת הקבלה היא "התגלות הבורא לנבראיו בעולם הזה". לא אחרי 120 שנה שאתה נמצא באיזה מקום ובאיזה מצב או משהו, אלא בעולם הזה. זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים את שיטת גילוי האלוהות בשבילנו כאן, פשוטו כמשמעו.

תלמיד: איך עושים את זה יותר מהר, האם אני יכול לעשות משהו ולהאיץ את זה?

הכי מעט והכי לאט מתקרבים לבורא אם לא עושים כלום.

תלמיד: זה ברור.

זה ברור. זה נקרא "דרך ייסורים". מה נקרא דרך ייסורים? אדם שלא פועל בכלום לקרב את עצמו לרוחניות, כדי לתת לו כיוון לרוחניות, כדי לקרב אותו לרוחניות, הבורא שולח לו ייסורים. מה זאת אומרת? כדי לקרב אותו לרוחניות הבורא שולח לו ייסורים, זאת אומרת נותן לו מכות,

אבל איך שלא יהיה, כאן בעצם הבחירה שלנו בין דרך תורה לדרך ייסורים. זאת אומרת, אני יכול להאיץ את עצמי עד כדי כך שתוך שלוש שנים אני אגיע לרוחניות, ושם כל המושגים הם כבר מעבר לזמן, ואז אי אפשר להגיד תוך כמה זמן, זאת אומרת, הכול תלוי בנו.

מה זאת אומרת בנו? השאלה היא על ידי מה האדם יכול להגביר את האור המקיף הזה. ככל שיהיה אור מקיף יותר גדול, כך האדם יימשך יותר למטרה, זה ברור, כי משם האור המקיף יורד אליו. על ידי מה אני יכול יותר להשתוקק לאור מקיף? על ידי חיסרון אליו. איך אני ארצה יותר את מטרת הבריאה? בדיוק את מטרת הבריאה, ולא מה שנראה לי כמטרה?

לזה, אומר בעל הסולם, יש שלוש סיבות. הסיבה הראשונה היא ספרים נכונים, זאת אומרת, רק ספרים שמדברים בצורה נכונה ומדויקת ומתאימה לנשמות שלנו, ויש בזה הרבה הרבה הבחנות. ספרים נכונים לדורנו הם הזוהר הקדוש וכתבי האר"י, וזוהר וכתבי האר"י עם פירושים של בעל הסולם. כי הוא כתב את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר, ועל כתבי האר"י הוא כתב את הפירוש "תלמוד עשר הספירות". אז בעצם יוצא בסופו של דבר שאנחנו לומדים את כתבי בעל הסולם. אלו הספרים.

ויש קבוצה ורב, עוד שתי סיבות להגדלת הרצון לאור מקיף ומטרה הבריאה. רב הכוונה, מי שיכול להוביל בדרך לזה. וקבוצה, שיהיו אנשים סביבך שבדיוק ישתוקקו לאותה מטרה ויהיו בכפיפה אחת איתך, ובהחלט יהיו עד כדי כך מקושרים יחד בהתכללות הרצונות. נגיד, יושבים כאן עכשיו 50 איש, אם היית נכלל איתם אז היית מקבל מהם, נגיד לפי החשבון הרגיל, עוד 49 רצונות חוץ מהרצון שלך.

אז היית כבר משתוקק פי 50 לאור מקיף יותר ממה שאתה משתוקק עכשיו, אם נניח לכולם יש אותו רצון. לפי החשבון הרוחני זה הרבה יותר מזה, כי כדי לבטל את עצמך ולהיות קשור למישהו אחר, אתה עושה מאמץ יותר מהרצון שלך, הרבה יותר. אז על ידי זה, על ידי היגיעה שלך להתקשר למישהו, אתה יוצר בסופו של דבר כלי, רצון בעוצמה הרבה יותר גדולה ממה שיש לך.

יוצא שאתה לא מוסיף לרצון שלך את הרצון שלו, אתה מוסיף חוץ מהרצון שלך וחוץ מהרצון שלו יגיעה שנתת כדי להתחבר. היגיעה הזאת יכולה להיות פי 1000 מהרצון שלך והרצון שלו. אם כך להתקשר עם 50 איש, שיהיה כוח להתקשר, ושבאמת תוכל להתקשר, אתה בונה בזה כלי שהוא פי מיליארדים יותר גדול מהכלי שלך, ואז אתה יכול פשוט להגיע להישגים מהירים ואדירים. זאת אומרת, קבוצה, רב וספרים זה בעצם כל מה שצריך כדי להגיע לרוחניות, וזה מה שאנחנו עושים כאן.

היום הנושא הוא גדלות עולם הנקודים. אחרי שלמדנו מה זה קטנות, נצייר שוב את השרטוט שלנו.

יש לנו פרצוף גלגלתא, רשימות ד'/ד', ראש, פה, תוך הגלגלתא, טבור, סוף הגלגלתא וסיום הגלגלתא. אחרי גלגלתא יוצא לנו פרצוף ע"ב, הפה שלו הוא במקום חזה דגלגלתא. ע"ב יוצא לנו על רשימות ד'/ג'. אחרי ע"ב יוצא לנו פרצוף ס"ג על רשימות ג'/ב', והפה של ס"ג הוא בחזה של ע"ב. שניהם, גם ע"ב וגם ס"ג, מסתיימים בטבור. יש לנו טעמים דס"ג, ומה שמעניין אותנו אלו נקודות דס"ג (ראו שרטוט מס' 1).

כשס"ג מתחיל להזדכך יוצאות נקודות דס"ג, ויוצא שהאורות האלו נכנסים למטה מטבור של נקודות דס"ג, כי הם אורות של ב' דהתלבשות וב' דעביות. הם יכולים להיכנס למטה מטבור ולהתפשט עד סיום גלגלתא, ויש כאן כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. האורות מתפשטים מלמעלה למטה וממלאים את גלגלתא באור חסדים. וכשממלאים את גלגלתא באור דחסדים, הם מקבלים מגלגלתא רשימות ד'/ג', אלו רשימות של אור חכמה. ומתוך זה נקודות דס"ג מתחילות להרגיש למטה מתפארת, ששם מתחילים להיות כלים דקבלה, הן מתחילות להרגיש רצון לקבל ללא מסך. מהכלים האלה שנעשה רצון לקבל, מלכות עולה למעלה, והעלייה הזו שמלכות למעלה נקראת צמצום ב'. המקום החדש שלשם מלכות עלתה נקרא פרסא.

כל זה קרה בזמן שנקודות דס"ג התפשטו למטה, פעלו על סוף דגלגלתא, קיבלו מהם רשימו ד'/ג', הצטמצמו, ובחזרה הם עולים ועולים לראש דס"ג. הכול קרה בדרך שלהם לראש דס"ג. הם מגיעים לראש דס"ג עם הרשימות של עצמם, רשימות ב'/א' מצומצמות בצמצום ב', זה רשימו אחד, ורשימו שני ד'/ג', מה שתפסו למטה מנה"י דגלגלתא.

מה קורה הלאה? לפי רשימות ב'/א' מצומצמות, כדי להוליד את הפרצוף הבא המסך צריך לעמוד בנקבי עיניים. מה זה נקבי עיניים? יש בראש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. חצי הבינה, המקום שבו נגמר ג"ר דבינה שנקרא גלגלתא ועיניים, ונשאר ז"ת דבינה שנקרא אח"פ, המקום הזה נקרא נקבי עיניים. ואז נעשה זיווג בנקבי עיניים אבל לא בכל הראש כמו בראש הס"ג, אלא רק על חלק. למה רק על חלק? כי אם אסור לי לקבל בפנים אלא רק בקטע של הגוף מטבור עד הפרסא, אז כנגד זה אני צריך לעשות חשבון בראש כמה מותר לי לקבל. נגיד שבתוך הקיבה אסור לי למלאות 40%, אז אני כבר מראש עושה חשבון כמה מותר לי לקבל כדי שהקיבה תתמלא רק ב-60% וב-40% לא. זה מה שקורה כאן.

אחרי שנעשה הזיווג בנקבי עיניים, יורד אור למטה ובונה פרצוף בדיוק במקום שממנו עלו הרשימות, הבקשות, והוא מתמלא עד הפרסא ולא יותר. הפרצוף הזה נקרא קטנות דעולם הנקודים.

תלמיד: מהטבור למטה?

מהטבור עד הפרסא. יש בפרצוף הזה, כתר, אבא ואימא וזו"ן, שלושה חלקים. שלושת החלקים האלו כולם נמצאים במצב המצומצם, כל חלק וחלק הוא מצומצם, למה? כי לפי צמצום ב' אפשר להשתמש רק בחצי מהכלים. אז יש פה ראש אחד שהוא כתר, ראש שני שהוא אבא ואימא, וגוף.

כמו בכל פרצוף, יש לנו כתר, אבא ואימא שנקראים חכמה ובינה, וזו"ן שנקרא זעיר אנפין ומלכות. זה המבנה של הפרצוף. בכתר יש אור, אור מהכתר בא לחכמה, וגם בחכמה יש אור. אבל בינה לא רוצה לקבל את האור, יש לה תכונה כמו לכתר רק לתת ולא לקבל.

יוצא שכתר רוצה לתת, חכמה רוצה לתת, בינה מסתובבת, היא לא רוצה לקבל, וזעיר אנפין ומלכות אפילו שהם רוצים, אין להם כלום. המצב הזה נקרא שחכמה ובינה או אבא ואימא נמצאים במצב פנים באחור, פנים באחוריים. אבא נמצא כלפי אימא במצב פנים, אימא כלפי אבא נמצאת במצב אחוריים, היא לא רוצה לקבל ממנו חכמה, מפני שתכונת האימא היא בינה, ואז במקרה כזה אין אור למטה לזו"ן. אור מגיע רק עד אבא מלמעלה, ואימא לא רוצה לקבל אותו, לכן למטה זה חושך.

זה מצב שדומה לטרנזיסטור. בחיים האלו בטכניקה יש לנו הרבה מאוד דוגמאות, שמצד אחד יש זרימה ושפע, ויש מישהו באמצע שעוצר אותה ולא נותן לזה להמשיך. כמו בטרנזיסטור, בא זרם, הוא נעצר, ואם ניתן במקום הזה גל, אז לפי הגל הזה באותה צורה אנחנו נפתח את השער הזה, ואז הזרם יעבור למטה. משהו כזה. יש לנו ברז, כשאנחנו פותחים, זה זורם, אם סוגרים, זה לא זורם. כך זה אצלנו כאן, זו תוצאה.

שרטוט מס' 1

אימא לא רוצה לקבל אור בגלל שהיא בינה, היא לא רוצה לקבל אור מאבא, ולכן למטה מבינה הכול חושך. זה נקרא קטנות דעולם הנקודים. מאיפה באה קטנות דעולם הנקודים? מזה שעשינו זיווג על רשימות ב'/א' מצומצמות.

כשעשינו את זה, ויש לנו פרצוף שנקרא קטנות דעולם הנקודים, מגיע עכשיו התור של הזוג השני של הרשימות. לפי הזוג השני של הרשימות יוצא שהזיווג כבר נעשה במקום אחר. איפה? הזיווג נעשה בפה (ראו שרטוט מס' 1). למה? כי רשימו ד'/ג' דורש ממש זיווג באור מלא. אז קורה שהמסך מנקבי עיניים יורד בחזרה לפה, ובפה נעשה זיווג על אור מלא, זיווג על ד'/ג'. כשנעשה זיווג על ד'/ג', מגיע אור גדול מאוד לאותו פרצוף, ומה הוא עושה עם אותו פרצוף? האור הגדול הזה נכנס לכתר דנקודים, לאבא ואימא ולזו"ן, והוא מחייב את אבא ואימא שכתר ייתן אור, שאבא ייתן אור, ושאימא תזדווג עם אבא ותיתן אור, ושהם ייתנו אור לזו"ן, ושזו"ן יעברו למטה מפרסא וימלאו את החלל הזה עד הסוף.

כשהאורות עוברים את הפרסא, ואסור למטה מפרסא לרדת, אבל את האיסור הזה רשימות ד'/ג' שוברות, אז נעשית כאן שבירת הכלים. כל הכלים מפה דאבא ואימא והלאה נשברים. המצב שבו נעשה זיווג על ד'/ג' נקרא גדלות דעולם הנקודים. ומה שקורה למטה מאבא ואימא עם האור הגדול נקרא "שבירת הכלים".

למה זה דומה? היה לי כלי קטן וחשבתי שאני יכול להשתמש בו. השתמשתי בחלק ממנו. במקום להשתמש בעשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, יסוד, נצח, הוד, מלכות, השתמשתי רק בחלק. היה לי ברור פחות או יותר שבחלק הזה אני יכול להשתמש. אבל לא לקחתי בחשבון שיש בי גם רצון ד'/ג' שכביכול תפסתי למטה מסוף דגלגלתא. הרצון הזה של ד'/ג' כשהוא התגלה, גרם לזה שעשיתי חשבון שכביכול אני יכול לקבל על מנת להשפיע בכל הכלים, לא רק בחלק. בחלק מהכלים למדתי שזה מותר ועבדתי בזה, וכשהתחלתי לקבל בכל הכלים שלי, אז נשברתי.

מה זה שבירת הכלים? יש הרבה דוגמאות. כולנו יודעים שאם יש משהו שאסור, יותר טוב להתרחק מדבר שאסור, מה שאם כן להתחיל לקבל קצת ובאמצע לעצור. זה מה שקרה כאן. אם אני לגמרי לא משתמש בכלים דקבלה שלי שהצטמצמו, אז בסדר, אני נמצא בקטנות. אבל אם אני מתחיל לקבל, אז אני כבר לא יכול לעצור את עצמי, ואפילו שאסור לי והתחלתי להמשיך את אור דגדלות, אני כבר חייב להמשיך אותו עד הסוף, אפילו שאני נשבר. מה נשאר? נשאר לנו כתר, אבא ואימא, ולמטה מהם כלים שבורים. מה זה כלים שבורים? כלים שאין להם מסך. הרצונות נשארו אותם רצונות, המסך נשבר. אין לנו עכשיו מסך, אין לנו עכשיו כוונה שאפשר לקבל על מנת להשפיע.

בינתיים תרשמו. זה ייקח עוד כמה חודשים עד שתבינו על מה אני מדבר. תרשמו את הכול ואחר כך לאט לאט זה יתברר. אין דרך אחרת בקבלה, רק בצורה כזאת. רושמים כמו תוכי, שום דבר לא מובן, אף מילה, ואחר כך עוד שבוע ועוד שבוע עד שזה מתברר, עד שהחומר הזה נקלט, מתחילים לעבוד איתו בצורה מעשית, זה ייקח זמן.

מה קורה הלאה? היה לנו טבור דגלגלתא, למטה מטבור הכללי, טבור דגלגלתא, היה לנו עד הסיום עשר ספירות של נקודות דס"ג, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. עד אמצע תפארת היה לנו צמצום ב', המקום החדש הזה נקרא פרסא. עד כאן מותר שהאור ייכנס, כי אם הוא ייכנס למטה יותר תהיה שבירה. הכלים, כתר, חכמה, בינה נקראים גלגלתא, וחסד, גבורה, תפארת נקראים עיניים, וביחד הם נקראים גלגלתא ועיניים. הכלים למטה פרסא עד הסיום נקראים אח"פ. למה אח"פ? כי שליש תפארת נקרא אוזן, נה"י נקרא חוטם, ומלכות נקראת פה. המקום מטבור עד פרסא נקרא מקום דעולם האצילות. המקום של אוזן, חצי תחתון של תפארת, זה יהיה מקום עולם הבריאה. נצח, הוד, יסוד, זה יהיה מקום עולם היצירה. ומלכות מקום עולם העשיה.

אחרי שיצא לנו זיווג בראש דס"ג, שם היה זיווג על רשימות ב'/א' מצומצמות, האור מילא את הכלי הזה עד הפרסא, והמקום הזה התחלק לכתר, אבא ואמא וזו"ן. אבא ואמא הם פנים באחוריים. המצב הזה נקרא קטנות דעולם הנקודים. אחר כך היה זיווג על ד'/ג', על הרשימו הבא, ומזה אור הגיע לכתר ולאבא ואמא, עבר את הפרסא, וכשעבר את אבא ואמא, אז למטה מאבא ואמא נעשתה שבירת הכלים. בשבירת הכלים, הכלי הזה שנשבר התחלק לשמונה חלקים.

יש לנו גוף שיש בו עשר ספירות, והראש הוא כתר, אבא ואמא, רק שאבא ואמא הם כבר פנים בפנים. בעשר הספירות שבגוף יש ט' ראשונות ומלכות. בכל הגוף יש שמונה חלקים שנקראים שמונה מלכים, ובכל מלך יש כלי. כלי נקרא ה-ו-י-ה. יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, כתר זה קוצו של יוד, והיתר זה י-ה-ו-ה, ה-ו-י-ה, ארבעה חלקים, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות בכל כלי וכלי (ראו שרטוט מס' 1).

8 מלכים כפול 4 זה 32, בגימטרייה ל"ב, 30 זה ל' ו2 זה ב'. יש לנו סך הכול בכל כלי 32 חלקים. אם יש לנו ט' ראשונות, 9 ספירות, ואם בכל אחד יש 32 חלקים, אז זה יוצא 288, שבגימטרייה זה רפ"ח. למלכות יש רק חלק אחד שהוא ל"ב, 32. וכמה יש ביחד? רפ"ח ועוד ל"ב זה ש"ך, ש"ך חלקים. או אותו דבר אם נעשה 32 כפול 10 שזה 320, לא חשוב באיזו צורה להכניס את כל זה.

זה אומר לנו שבסך הכול בכלי השבור יש 320 חלקים, ש"ך חלקים, שצריכים לתקן אותם. באיזו צורה? 288 חלקים ניתן לתקן, כי הם לא שייכים למלכות, ורק את חלק המלכות שנקרא ל"ב האבן, אותו אי אפשר לתקן.

תלמיד: אפשר שתחזור על הקטע של שמונה?

שמונה זה 8 מלכים, 8 התפתחויות יש כאן, 8 חלקים של התפתחות הכלים בשבירת הכלים. כל חלק וחלק כלול מה-ו-י-ה שזה 4. 8 כפול 4 שווה 32, זאת אומרת, כל חלק שנשבר הוא נשבר ל 32 חתיכות. יש לנו עשר ספירות, אז 10 כפול 32 שווה ל 320 חלקים שבורים. מתוך 320 החלקים השבורים ניתן לתקן מה שלא שייך למלכות, אלא מה ששייך לט' ראשונות. זאת אומרת 32 כפול ט' ראשונות זה 288, את החלקים האלה ניתן לתקן אחרי שבירת הכלים, ורק את מלכות שהיא ל"ב האבן, את 32 החלקים שלה אי אפשר לתקן.

תלמיד: מה זה ט"ר?

ט' ראשונות, תשע ראשונות, מכתר עד היסוד, לא כולל מלכות.

תלמיד: רשמנו שהמלכות היא 1, בגימטרייה זה לא ל"ב.

מלכות היא 1. יש תשע ספירות והיא ספירה אחת.

תלמיד: כי כתבת שזה ל"ב.

מלכות זו ספירה אחת שכוללת 32 חלקים.

תשאלו, בכל זאת זה לא יעזור, אני זוכר את עצמי. היום תוך חודש חודשיים אנשים כבר נכנסים לעניין, אצלי זה לקח אולי שנתיים שלוש עד שהתחלתי להבין איפה אני נמצא בכלל, מה הוא רוצה ממני. לפני עשרים שנה זה היה אחרת מהיום.

תלמיד: מה זה ל"ב?

לב האבן.

תלמיד: למה דווקא את מלכות אי אפשר לתקן?

את מלכות אי אפשר לתקן עוד מזמן שהיא מלכות דצמצום א' באין סוף, שם היה צמצום עליה. מה מלכות אמרה בצמצום? "אני בעצמי לא אשתמש בתכונות שלי, בתכונות שלי אני לא אוכל לקבל על מנת להשפיע, אלא אני אשתמש בט' ראשונות". מה זה בט' ראשונות? "אני נכללת בט' ראשונות". אותו דבר יקרה כאן, זו תוצאה מהשבירה.

התוצאה מהשבירה היא פשוטה. אתה שאלת מה עם מלכות, למה אי אפשר לתקן אותה. למדנו שמהבורא בא אור שזה נקרא בחינת שורש, הוא בונה כלי לעצמו שנקרא בחינה א', הכלי הזה מקבל. מתוך שהאור ממלא את הכלי, הכלי מפסיק לקבל ורוצה להיות משפיע, זו בחינה ב'. אחר כך בחינה ב' מחליטה שכדי להשפיע היא צריכה קצת לקבל ועל ידי זה היא תיתן, זו בחינה ג'. ורק בחינה ד' אחרי ג' מחליטה, "מה זה שייך אלי, אני רוצה לקבל את כל מה שבא אלי מהשורש", וזה נקרא בחינה ד' (ראו שרטוט מס' 2).

כשבחינה ד' מקבלת הכול זה נקרא עולם אין סוף, היא מקבלת בלי שום הגבלה. כל מצב של מלכות, של בחינה ד', נקרא עולם, וכל הבחינות הקודמות הן ט' ראשונות. כאשר ד' הזאת מקבלת, אנחנו לומדים שהיא נכללת מחמישה חלקים, מבחינות ד', ג', ב', א' ושורש. וכשהיא מגלה איפה היא באמת לא רוצה לקבל, היא מגלה שהיא לא רוצה לקבל בבחינה ד'. ביתר החלקים שם היא יחסית דומה לבחינות הקודמות.

אז יש את מלכות, בחינה ד', ובבחינה ד' יש לנו את הבחינות הקודמות, ט' ראשונות, או ג' הבחינות הקודמות, ואת בחינה ד' עצמה, בחינה ד' שבד'. הצמצום היה על בחינה ד' שבד'. מה זאת אומרת? הכלי כאן לא יכול להיות דומה לאור. למה? הוא רוצה רק לקבל, הוא לא מבין יותר שום דבר, ואילו ג' הבחינות הקודמות, כן. בחינות שורש, א', ב', ג', הן דומות במשהו לאור שמגיע אליהן. אנחנו רואים את החלוקה הזאת כבר ממלכות דאין סוף, שבט' ראשונות מותר לנו לעבוד, לקבל על מנת להשפיע, ובמלכות עצמה אי אפשר לעבוד על מנת להשפיע.

מה היה לנו לפני השבירה? לפני השבירה היו ט' ראשונות שקיבלו את האור, יפה מאוד, והתמלאו עם האור, שום דבר לא היה חסר להן, הן היו מלאות באור, ומלכות ריקה. מה קרה בזמן השבירה? בזמן השבירה התערבבו ט' ראשונות עם מלכות. לפני השבירה היו ט' ראשונות ומלכות. לאחר השבירה יש לנו את הכלים הקודמים שהם ט' ראשונות ומלכות, ויש עוד שני חלקים, יש ט' ראשונות שמלכות נמצאת בתוכן, ויש מלכות שבתוכה יש ט' ראשונות. בקבלה כותבים כך, גלגלתא עיניים הם כלים דהשפעה, אח"פ הם כלים דקבלה, ויש את גלגלתא עיניים ובתוכם אח"פ, ויש את אח"פ ובתוכו גלגלתא ועיניים (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

ט' ראשונות כמו שהיו לנו לפני השבירה יש גם אחרי השבירה, זה לא השתנה. מלכות יש לנו גם לפני השבירה וגם אחרי השבירה, ברוך ה' לא חסר. כל הרווח שלנו הוא בזה שיש לנו את שתי ההבחנות שהן התכללות תכונות הבורא ותכונות הנברא. כי ט' ראשונות אלו תכונות הבורא, איך הבורא מתייחס לנברא. מה הן ט' ראשונות? איך הבורא מתייחס למלכות, ומלכות אלו תכונות הנברא.

ט' ראשונות ומלכות היו לחוד, לא התערבבו יחד לפני השבירה. אחרי השבירה יש גם ט' ראשונות וגם מלכות. אבל גם יש שתי בחינות נוספות, פעם מלכות מתערבבת בט' ראשונות, הנברא כאילו נכנס בכוח בתוך תכונות הבורא, ופעם תכונות הבורא כאילו בכוח נכנסות בתוך תכונות הנברא, יש קשר ביניהם. על ידי זה יש תקווה שפעם אולי נתקן את המלכות עצמה.

אנחנו רואים מהתוצאה הזאת שלשבירה יש סיבה מוצדקת שהיא תהיה, ששבירה היא דבר חיובי, כי על ידי השבירה תכונות הבורא נכנסות לתוך הנברא בכוח. זה כמו שאם לא יכולים להיכנס שני חומרים אחד בתוך השני, אז יש כזאת טכנולוגיה, שבפיצוץ, בביקוע, הם נכנסים בכוח אחד בשני.

תלמיד: או כמו תהליך כימי ממושך.

זה לא כמו תהליך כימי ממושך.

תלמיד: למשל בפלסטיקה יש התחברות.

זו דיפוזיה, לאט לאט המולקולות נכנסות פנימה. גם זה בלתי אפשרי, אבל שם לפחות הן מוצאות כאילו חללים. כאן אין, כאן התכונות הן לגמרי מרוחקות זו מזו ולא יכולות אפילו להתקרב אחת לשנייה. בפיצוץ הן נכנסות פנימה זו לתוך זו, וזו בעצם סיבת השבירה.

תלמיד: אבל זה נראה שגם תכונות הנברא יכולות כביכול להיכנס לתוך הבורא ולא רק תכונות הבורא יכולות להיכנס לנברא.

כן, חכה, זה שהנברא נכלל מתכונות הבורא זה כאילו ברור לנו. כמו לדוגמה מחנך שנכנס לקבוצת פושעים ורוצה לחנך אותם. אם הוא ייכנס בלבוש יפה עם עניבה, לא יעזור פה כלום, הוא לא יתחבר אליהם. איך הוא צריך להיכנס? הוא עושה מעצמו כאילו הוא פושע כמוהם ונכנס, חודר לאט לאט, מתחבר עם כולם, לפי השתוות הצורה, זאת אומרת, נשבר כמוהם.

לשם כך צריכים שבירה, שט' ראשונות יהיו בהשתוות הצורה עם מלכות ואז הן ייכנסו פנימה, ואחר כך כשנכנסות התכונות האלו למלכות, ויש חיבור ביניהן, מה קורה אז? קורה דבר פשוט, אנחנו תוצאה מהכלים האלה, ויש בנו אותו הדבר. יש בנו רצון לקבל בלבד, להנות מהחיים מה שנקרא, וזהו. יותר מזה אנחנו לא מרגישים.

ויש לנו מה שנקרא נקודה שבלב, שהיא חלק מט' ראשונות. אבל גם היא נמצאת בתוך הרצון לקבל, ורוצה רק להנות. אם מלמעלה יבוא האור, הוא לא ישפיע על שום דבר אלא רק על הנקודה שבלב, רק עליה. כי אומנם היא בשבירה, אבל יש איזה מין יחס בין האור לרצון הזה שנשבר כי פעם הוא היה שייך לאור. אז על ידי אור מקיף, כמו שלמדנו, אנחנו יכולים לעורר את הנקודה שבלב ולהתחיל להגדיל אותה.

במידה שהיא גדלה, היא יכולה לתקן גם את יתר הרצונות. זה בדיוק כמו אותו מחנך שנכנס בין הפושעים, מתחבר אליהם ונהיה כמוהם בכל דבר. לאט לאט הוא מתחיל כאילו לפעול בתוכם וקצת מרומם אותם, עוד קצת ועוד קצת. על ידי זה שהוא חוזר לתכונות של עצמו בהדרגה, הוא לאט אלט מרים אותם. זו בעצם התוצאה משבירת הכלים, זה מה שיש לנו.

עכשיו על ידי הלימוד, אנחנו עדיין לא מרגישים אבל תרגישו אחר כך, אנחנו מעוררים אור מקיף עלינו ומתחילים להגדיל את הנקודה שבלב שלנו. במידה שהיא גדלה, היא מתקנת את יתר הרצונות. יתר הרצונות זה מלכות. שאילולי שבירת הכלים, לא היה קשר בינה לבין ט' ראשונות, והיא אף פעם לא הייתה יכולה להיתקן.

מכאן אנחנו לומדים שהפעולות הכי גרועות כביכול שנראות לנו, כמו שבירת הכלים, חטא עץ הדעת של אדם הראשון, כל מיני פעולות כאלה ברוחניות, הן פעולות מטרתיות חיוביות. אין אף פעולה בבריאה מתחילתה ועד סופה, שיש לה או לחלק ממנה איזה צביון שלילי איכשהו. הכול נעשה בחיוב ובאופן הטוב ביותר. רק בינתיים לא מובנת לנו כל הפעולה. ככל שלומדים יותר, כך מבינים עד כמה זה מבנה סגור ומושלם.

השאלה השנייה, בזה שנכנסים כלים דהשפעה, ט' ראשונות לתוך המלכות, יש לנו רווח, תיקון המלכות. מה יש לנו מזה שהנברא נכנס לתוך הבורא? הוא כאילו מקלקל בזה את הבורא, מה הרווח מזה? הרווח מזה הוא פשוט. נניח שאני קצין משטרה ואני שולח את המחנך שלי לתוך איזו כנופייה, והוא נכנס לשם ומתחיל לפעול, והוא צריך לקבל ממני אורות, פקודות, כוחות, עצות, אז אני צריך לדעת על האופי של הכנופייה הזאת, איך, באיזו דרגה אני יכול לתקן אותה. לכן ודאי שהבורא צריך להתכלל מהתכונות הגרועות ביותר של הנברא. מהכול.

מרכז הפיקוד חייב לדעת כל מה שיש בשטח. לכן השבירה מאפשרת את זה וזה מה שקורה, שיש ט' ראשונות, ובהן, בתכונות הבורא, נכנסות תכונות הנברא וכביכול מקלקלות אותו. זאת אומרת, הן נותנות לתכונות הבורא להביא לנו בהדרגה, לאט לאט, את האורות האלו לפי כמה שמלכות נותנת, כמה שנוכל לסבול.

אם האור המקיף ייתן לנו מכה בכל הכוח שלו, לא נוכל לעשות שום דבר. לא נוכל להצדיק ולא נוכל להחזיק את זה, זה יהיה סיוט בשבילנו שלא נוכל לסבול. לכן הוא פועל עלינו בהדרגה לאט לאט, במשך אלפי שנים מגלגול לגלגול. זה מה שקורה.

איך זה בספירות? בספירות אנחנו יכולים לצייר בצורה כזאת (ראו שרטוט מס' 3). כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. אמרנו שבינה זה רצון להשפיע לתחתונים. בינה גם נקראת "אלוהים". חכמה זה אור. כתר זה רצון עליון לתת לנברא. חכמה זה אור, שפע שרוצים להעביר לנברא. זעיר אנפין הוא המתאם בין בינה למלכות, ומלכות היא המקבלת בסופו של דבר.

יוצא לנו כך, שמלכות בצמצום ב' עולה לבינה, נמצאת בה ואומרת שעד חצי בינה מותר שיבוא אור. שוב, כתר, חכמה וג"ר דבינה. למה ג"ר? ג' ראשונות, זאת אומרת החלק העליון של בינה. ובז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, שם אסור שיבוא אור. אז מלכות שהיא עולה ממקומה הרגיל לבינה, הפעולה הזאת נקראת "צמצום ב'". מלכות שעולה לבינה, היא מצמצמת את הבינה, היא מעבירה לבינה תכונות שלה. ואז המצב הזה, שמשתמשים רק בחלק העליון, המצב נקרא "קטנות".

ואחר כך דיברנו שעל ידי האור, על ידי הרשימות ד'/ג', מלכות שהייתה בבינה, ירדה בחזרה למקומה. כשהיא עולה, מלכות נמצאת בבינה, ועכשיו היא יורדת בחזרה. אבל הירידה שלה היא לא ירידה רגילה, היא על ידי שבירה. אז היא נשארת בבינה, בבינה נשארו ההגבלות של מלכות ותכונות של מלכות, וגם בינה, אומנם בשבירה, יורדת למלכות. מה זה בשבירה? שבינה מאבדת את התכונות האצילות שלה ויורדת למלכות. עכשיו מלכות נמצאת בבינה, ובינה נמצאת במלכות (ראו שרטוט מס' 3).

זה מה שלמדנו היום, שעל ידי צמצום ב' מלכות עלתה לבינה, הכניסה לבינה, לתכונות הבורא תכונות שלה, ועל ידי שבירה בינה ירדה למלכות והכניסה למלכות תכונות שלה, אומנם מקולקלות בינתיים, אבל זה מה שדיברנו על התהליך הזה.

שרטוט מס' 3

מכאן יש לנו, אחרי השבירה, תקווה שהנברא יגיע לגמר התיקון. שיהיה פעם מצב שיש לנו שורש, בחינה א', ב', ג', ד', ובחינה ד' עושה צמצום, ואחר כך היא יכולה להתמלא על ידי המסך. איך בחינה ד' מתמלאת על ידי המסך? כמו נגיד פרצוף גלגלתא, איך היא מתמלאת? עד הטבור שלה, למטה מטבור דגלגלתא אי אפשר שיתפשט שום דבר.

זאת אומרת, מלכות דאין סוף הזאת היא תמיד תהיה ריקנית, הסוף הוא ריק. אז איך אפשר אי פעם למלא את הכלים הריקניים האלה? רק על ידי שבירה. על ידי שבירה יהיה מצב שיכנסו למטה מטבור תכונות של בינה, ואז יהיה אפשר לתקן את המקום הזה שיהיה באמת כמו תכונות של בינה ויהיה גמר התיקון.

אם לא הייתה שבירת הכלים, אף פעם למטה מטבור דגלגלתא לא היה יכול להיות אור, זאת אומרת מלכות דאין סוף אף פעם לא תתמלא.

תלמיד: מה זה...

אני לא יכול להגיד, אני אבלבל אתכם. אתה למדת קצת?

תלמיד: לא.

אם היית לומד קצת אז הייתי אומר לך שאני מפחד לבלבל. יש ארבע התפשטויות מלמעלה למטה, ראש דאבא ואימא עם התפשטות שלהם, הסתכלות עיניים דאבא ואמא, אור דישסו"ת, ראש דדעת, יש הרבה בפנים, בזמן שבירת הכלים.

יש לנו שמונה התפשטויות מלמעלה למטה. אנחנו לומדים שהאור ששובר את הכלי עובר כתר, אבא ואימא, זו"ן, עד הסיום. כך הוא עובר שמונה פעמים. ומפני שבכל ההתפתחות הזאת מעורבת מלכות, לכן זה נקרא שמונה מלכים, מהמילה מלכות. מלכים מהמילה מלכות, זאת אומרת שמונה התפשטויות שמלכות מעורבת בהן ובגלל זה הן נשברות. זה נקרא שמונה מלכים דמיתו, כפי שכתוב בתורה שהיו בארץ אדום.

והאחרון שהיה לא נשבר, זה כבר עולם האצילות שעליו נדבר אחר כך. יש לכל הדברים האלה רמזים ברורים בתורה, לא רמזים, ממש כתוב, רק צריך לראות את אותם דברים.

תלמיד: מדוע מלכות עולה לבינה?

מלכות עלתה לבינה על ידי צמצום ב', מפני שרשימות ד'/ג' שקיבלו נקודות דס"ג מנה"י דגלגלתא לא היה עליהן מסך. כדי לא לתת לאור להתפשט למטה מפרסא, למטה מכלים דקבלה, מלכות עולה לבינה ועוצרת שם את האור.

תלמיד: האם בשבירת הכלים יש הקבלה לשבירת הלוחות?

אני לא רוצה לדבר על שבירת הלוחות. לכל השבירות יש אותה סיבה, אותו תהליך והן דומות, רק ברמות שונות. זה גם שבירת בית המקדש הראשון והשני, כל הדברים שקרו בירידת המדרגות מלמעלה למטה, וודאי ששבירת חטא עץ הדעת.

תלמיד: האם יש שמונה שבירות?

לא. כאן שמונה שבירות זו שבירה אחת, זה רק תהליך פנימי. זה לא שמונה שבירות שעל כל אחת הייתה מחשבה, כוונה, רצון והחלטה, לא. הייתה החלטה אחת, ואחר כך זה קרה בשמונה התפשטויות אחת אחרי השנייה, זה כמו תגובת שרשרת כזאת.

על שבירת הלוחות ובתי המקדש נדבר אחר כך. כשנגיע לעולם האצילות, אז נראה איפה זה נמצא שם, למה זה קרה, מה התוצאה בעולמנו, מה התוצאה מכל הדברים האלה לימינו, ולמה אנחנו צריכים לדאוג, לראות ולעשות. את זה נראה אחר כך. בינתיים אנחנו מדברים על דברים שהם מאוד גבוהים מאיתנו, אלו שורשים דשורשים אלינו.

תלמיד: אם נוכל לחזור טוב על החומר, אחרי כמה זמן נוכל להבין איך זה מתבטא הלכה למעשה?

מה זה הלכה למעשה? אתה רוצה לקיים הלכות, או מה?

תלמיד: לא הלכות.

חס ושלום, אלא מה?

תלמיד: איך ניתן לחוש את הדברים, להבין אותם?

אולי התחלתי לדבר מוקדם מדי. לחוש את הדברים, אני לא אשקר, זה כתוב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שמשלוש עד חמש שנים זה הטווח שבעל הסולם נותן לאדם שבאמת נותן רצון ומרץ. אני לא אומר שסתם כך מעכשיו והלאה אתה מחכה, יופי, הפעלת סטופר. זה לא יעזור. אלא צריכים לעבוד, ומה זה לעבוד? ללמוד כמה שעות ביום, להיות קשור.

תלמיד: לפי מה שהבנתי, עצם הלימוד משפיע אור מקיף על האדם.

אם אתה לומד מספר נכון. מה זה נכון? היו הרבה מקובלים, למה אנחנו לומדים דווקא מהספרים של המקובל האחרון, הרב יהודה אשלג? קודם כל הוא קרוב לדורנו, הוא כתב במיוחד לדור שלנו, והספרים שלו נכתבו כספרי לימוד. יש הרבה מקובלים גדולים אולי יותר ממנו, אנחנו לא יודעים, אבל הם לא כתבו לאנשים שרוצים גם להתעלות, הם כתבו את זה לאנשים אחרים, למקובלים או לעצמם, והוא כתב את זה דווקא בשבילי.

הספרים שלו מיועדים כדי על ידם בהחלט למשוך את האור המקיף הזה. זה דבר אחד. דבר שני, בזמן שאתה לומד אתה חייב ללמוד בקבוצה, אי אפשר לבד. לבד לא יהיה לך כוח ורצון מספיק למשוך אור מקיף.

למדנו שיש רצון כללי שנקרא "נשמה", בתוך הנשמה יש משהו שנקרא "נקודה", אז האור המקיף פועל על הנקודה הזאת. אם חוץ ממנו יש כאלה עוד נגיד חמישים נשמות, אז יש לך אור מקיף כפול חמישים, ואמרתי שזה לא כפול חמישים, זה הרבה יותר. כי כדי שיהיו חמישים נשמות יחד, אתה צריך לבטל את האגו שלך ולהתחבר עם כולן, אז עוצמת הרצון שאתה מפעיל ביגיעה היא הרבה יותר. זאת אומרת זה לא אור מקיף כפול חמישים, אלא זה עוד כפול היגיעה. אם אתה יושב עם עוד חמישים, אתה מגביר את האור המקיף הזה בצורה ממש רצינית.

אם היית לבד מגיע להישגים נגיד תוך אלפיים שנה, שלושת אלפים שנה, אז עם הקבוצה אתה יכול להגיע תוך שנתיים, שלוש בערך. אני לא מגזים בין אלפיים לשנתיים. חוץ מזה צריך הדרכה, בלי הדרכה אי אפשר, כי אתה צריך להגיע למצב שאתה לא יודע מה הוא, ללכת בצעדים שאתה לא יודע על אף צעד אם הוא נכון או לא, אין לך עם מה לבדוק.

תלמיד: האם יכול להיווצר מצב שאדם ילמד איתך שנה וחצי, ועדיין לא יקשור את זה לקיום מצוות כמו שבת?

מה זה שייך לשמירת שבת?

תלמיד: האור לא משפיע על זה?

עזוב את האורות.

תלמיד: אני לא מבין מה לומדים.

אתה לא מבין, אז תלמד. אז שנה וחצי לא תקיים, לא נורא, נראה.

אנחנו מדברים על איך לעלות מכאן לעולם הרוחני. אם צריך בשביל זה לעשות משהו בעולם הזה, כמו שלמדנו עכשיו, שצריך לשמוע לרב, ללמוד מספרים מיוחדים ולהתחבר עם החברים בקבוצה, אז זה כבר ברור לנו שנצטרך. אולי נצטרך לעשות עוד כמה דברים, יכול להיות שנצטרך, אני לא אומר שלא. אבל שוב, הכול חייב להיות רק בתנאי שאתה עושה את זה כדי להגיע לרוחניות, ולא סתם להתחיל כאן לשם מטרה אחרת.

בעל הסולם כותב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות. תלמוד עשר הספירות זה הספר הלימודי העיקרי שלנו בקבלה, אלו שישה כרכים, הרבה חומר, מעל אלפיים דף. הוא אומר שכתוב יגעתי ומצאתי תאמין, אז איך יכול להיות שבן אדם מתייגע ולא מוצא, זאת אומרת לא נכנס לרוחניות? אז הוא אומר שיכול להיות שהאדם מילא את כמות היגיעה, למד מספר שעות כמו שאנחנו לומדים, אבל התרשל באיכות היגיעה, כלומר לא נתן דעתו וליבו במשך עסק הלימוד להמשיך המאור הזה, האור המקיף הזה, המביא אמונה בלב אדם. אמונה זה נקרא אור שצריך לבוא לנקודה, זה נקרא אמונה.

כתוב שזה לוקח משלוש או חמש שנים. אם אתם עדיין נמצאים בתוך חמש השנים, או ג' שנים לדברי רבי יוסי, אז אתם צריכים עוד להשלים. הם אומרים שאפילו עד שלוש שנים מספיק כדי להגיע לרוחניות, מה זאת אומרת לרוחניות? להיות מקובל, בחור כמוך.

תלמיד: מה זה ייתן לי?

מה זה ייתן? לא יודע. בשביל מה הגעת? לכל מקום שאתה הולך אתה יודע בשביל מה אתה הולך, ולכאן הגעת בלי לשאול?

מה זה נותן, אני אגיד לך. מה קורה לאדם שעובר מחסום? מה זה מחסום? יש לנו אין סוף, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, אלו העולמות. אחר כך יש מחסום והעולם הזה. בן אדם שעובר את המחסום, מה קורה לו?

קודם כל, כשאנחנו נמצאים למטה בעולם הזה, מה שאנחנו עושים, אנחנו עוברים בלב שלנו כל מיני רצונות, הרצונות האלה עולים למעלה, נכנסים לאיזה מנגנון שנקרא מערכת הפעלה, ויורדים למטה אלינו. הרצונות שעולים זו התגובה שלנו, ומה שיורד זו ההנהגה עלינו. מה שקורה זה שאין לנו קשר בין שניהם, אנחנו לא יודעים איך להפעיל את המערכת העליונה כך שיהיה לנו טוב (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

אני היום עושה איזה דבר, חושב מחשבות. לא צריך מעשים, שאני אזיז בקבוק או מכונה, או אעשה דברים בעולם הזה, אלא מדברים על רצונות, מדברים על מחשבות. אני עכשיו מפעיל את כל האני שלי בתגובה לכל מיני דברים שקורים לי, שנכנסים בי, ואני לא יודע אם אני מפעיל אותם בצורה נכונה. כתוצאה מזה מחר, ומחר זה יכול להיות בעוד רגע, לא חשוב מתי, אני מקבל מלמעלה פידבק, מורידים עליי כמה מכות ואני לא יודע על מה. עד כדי כך אני לא יודע, שאני כל יום מקבל מכות ולא לומד מזה כלום.

למה זה ככה? למה עשו ממני עוד יותר גרוע מכלב, שאני כל יום מקבל מכות? ככל שהאנושות מתקדמת, כך כל יום נעשה יותר ויותר גרוע, ואף אחד בעולם לא שמח ומאושר, אף אחד. אלא אם אתה לוקח טריפ, אז אתה יכול קצת להרגיע את עצמך, אבל בצורה הגיונית, רציונלית, ריאלית, לא. למה? כי אנחנו לא יודעים איך פועל המנגנון הזה, איך אני אעבוד עליו כך שהוא ישפיע עליי בחזרה רק דברים טובים.

אז קודם כל, כשאתה נכנס לרוחניות, אתה כבר מבין אותו במשהו, במקצת, לא לגמרי מיד. אבל במקצת אתה יכול להבין אותו, ולפי זה אתה כבר מתחיל לתקן את עצמך. לפני שאתה נכנס אתה עיוור ממש, אתה לא יודע מה יהיה מחר, אף אחד מאיתנו לא יודע. ואילו כאן אתה לא רק שיודע מה יקרה לך מחר, כאן אתה מתכנן את המחר שלך.

אתה מתחיל להבין שאם אתה עושה את זה בכוונה להזיק למישהו, אז זה יעבוד הפוך עליך, אבל אתה כבר רואה, ואז אתה לא רוצה. זאת אומרת המכונה פועלת עליך מכל מיני כיוונים בצורה כזאת שמתקנת אותך, על מנת שתעשה דברים טובים גם לעצמך וגם לאחרים. ואתה עושה את זה ברצון מפני שאתה רואה תוצאה נכונה וטובה.

זה לא שאתה צריך להאמין שכדאי להיות ילד טוב, אלא אתה רואה את הרווח ממש מול העיניים. לא רק רווח אתה רואה. בגלל שלמעלה אין זמן, אתה רואה את הדברים שכבר קורים כביכול בעולם שלנו, אומנם בגוף מרגישים את זה אחרת ויותר מאוחר. יש פה עניין שאתה נכנס לדרגת חיות אחרת לגמרי.

תלמיד: האם אתה יכול לתקן אחרים?

גם כן, ודאי, לתקן אחרים זה אחד מהתפקידים שמקבל המקובל. כל אחד מקבל תפקיד משלו, ואז הוא מבין מה הוא צריך לעשות.

קודם כל אתה נעשה בעל הבית על החיים שלך. חוץ מזה כשאתה עובר למעלה, אתה רואה לפניך ועד אין סוף מדרגות שבהן אתה צריך לעלות עד המקום הטוב ביותר של שלמות ונצחיות. כל פעם ופעם כשאתה עושה משהו, אתה נכנס למקום שאתה מתחיל לראות את הכול, אתה מתחיל לשלוט.

תלמיד: מה בשליטה שלך, ומה לא בשליטה שלך?

הכול בשליטה שלך במידה שיש לך מסך. במידה שיש לך מסך, אתה לוקח פיקוד על כל המציאות במקום הבורא. ואז אתה מתחיל להבין שהאסונות שקורים לאחרים הם לא אסונות, הם תיקונים, אלא בינתיים אנשים מרגישים אותם כאסונות. אבל בלי הכיוונים האלו, בלי התיקונים האלו, שהאסונות דוחפים אנשים להתפתחות, בלתי אפשרי היה בכלל להזיז את הבהמה הזאת כאדם לגמר התיקון.

אם ניתן לך עכשיו חיים טובים ושקטים, אתה תהיה יותר גרוע מכל בהמה. אתה מסכים עם זה או לא? אתה לא רוצה לשמוע, אבל שומע. ככה אנחנו, אפילו לא שומעים.

תלמיד: אתה אומר שיש השגחה פרטית.

ככה זה, ודאי. ומתוך זה שאתה תעלה ותראה, אתה תצדיק את ההשגחה הזאת, ואז תיקרא צדיק. צדיק הוא מי שמצדיק את ההשגחה. אבל לפני שתעלה תמיד תקלל, זה גם ברור, כי מה שאתה מקבל זה רק מכות, אבל אתה מקבל מכות מפני שרוצים שאתה תעלה.

תלמיד: לא נותנים לך ברירה.

לא נותנים ברירה, ודאי שלא נותנים, איפה ראית ברירה בחיים שלך? תגיד לי, כל החיים שעברת, האם אתה רואה שאתה עברת או הביאו אותך? האם עשית משהו בעצמך בצורה מכוונת?

(סוף השיעור)