שיעור 4 - יונקים גדלות המטרה מהחברים
חלק 8|Jan 8, 2022
מתעלים על עצמנו
כנס "קבלה לעם" העולמי 2022
07-09.01.2022
יונקים גדלות המטרה מהחברים
שיעור 4
שיעור 08.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)
שמחתי מאוד לראות את ההכנה שלכם לשיעור מספר 4, "יונקים גדלות המטרה מהחברים". ושוב אנחנו צריכים להיזכר ממה אנחנו מתחילים, מהרצון האחד המאוחד שנשבר, ולכן אין בנו את המטרה, את ההבנה כלפי המילוי הנכון של הבורא. לכן למעשה כל המטרה שלנו, כל העבודה שלנו, היא לחבר באופן פנימי את כל הרצונות שלנו לרצון אחד שלם הנקרא "אדם", אדם כבן אנוש, או אדם מלשון "דומה", "הדומה לבורא", ואז באמת נהפוך להיות דומים לו, ובמידת ההידמות שלנו אליו, אנחנו נתקרב אליו, נרגיש אותו עד כדי דבקות שלמה עימו.
וכל זה רק על ידי התחברות של כל הכוונות שלנו, הרצונות שלנו, כל מה שיש בתוכנו בכל אחד מאיתנו בנפרד ובכולנו יחד. גם הרצונות הטובים וגם הרצונות הרעים, כל מה שיש בנו נחוץ לנו כדי להגיע למטרה העליונה ולהשתוות הצורה השלמה עם הבורא. זאת אומרת, המטרה שלנו באופן הדרגתי תחייב אותנו להשתמש בכל התכונות שלנו. שום דבר לא נברא לשווא או כמשהו רע, כנגד, אלא אפילו התכונות שנראות לנו הכי רעות, שליליות, כאשר כבר תהיה לנו החכמה והיכולת לעבוד איתן, הן יצופו ואנחנו כבר נבין איך לעבוד איתן בצורה נכונה כדי להפוך אותן לטוב.
למדנו את זה גם מתוך חכמת הקבלה עצמה, תחילה מצמצמים את עצמינו, ואחר כך מתקנים את עצמנו לדרגת בינה, השפעה, ואז פשוט מתעלים מעל הרצונות האגואיסטיים שלנו, כבר לא רוצים להשתמש בהם. אנחנו כביכול נדחים מהם, מתרחקים מהם ולא רוצים לבצע שום פעולות ברצונות שלנו כיוון שכל הרצונות האלו הם רצונות אגואיסטיים. ולאחר מכן, לאחר שכבר התעלנו מעליהם והגענו ל"דרגת הבינה" מה שנקרא, "אמונה למעלה מהדעת", אנחנו יכולים לחבר לתכונת הבינה גם את תכונת הקבלה, תכונת המלכות. לא רק לעלות לבינה כשאנחנו נדחים מהמלכות, אלא גם לחבר, להעלות את מלכות לבינה.
ואז באותן התכונות במלכות שנצליח להעלות אותן לדרגת בינה, בהן כבר נקבל את אור החכמה. זהו אור שמגיע כבר מתוך הקשר, אור עליון, קבלה בעל מנת להשפיע. למה אני אומר את כל זה? מפני שכל התכונות שלנו, גם האגואיסטיות ביותר, הנוראיות ביותר, המכוערות ביותר, כל התכונות והאיכויות האלו צריכות להיות מתוקנות באופן הדרגתי. ודווקא הודות לתכונות הנוראיות ביותר האלו, אנחנו נוכל להרגיש את הבורא באופן מלא, להיווכח בכך ששום דבר לא נברא לשווא, אלא לכל דבר יש את התועלת שלו, את המטרה והמשמעות שלו, והכול תלוי רק בהכנת האדם איך להשתמש בכל זה.
אבל בשלב זה הדבר העיקרי ביותר עבורנו זה לפחות להתעלות מעט מעל האגו שלנו, לעשות צמצום בשימוש בו, באגואיזם שלנו, לפרוץ מתוך המעגל הסגור הזה שבו אנחנו נמצאים, שנולדנו בתוכו, התפתחנו בו עם כל הקשרים הפנימיים האלה של האנושות האגואיסטית. אנחנו חייבים לעשות את הפריצה הזאת כדי להדביק את עצמנו לקבוצה שבתוכה יש איכויות אחרות, מטרות אחרות. אנחנו חייבים את זה.
לכן גם השיעור נקרא כך, "יונקים גדלות המטרה מהחברים". אני לא יכול לייצר את גדלות המטרה הזאת בתוך עצמי, בעצמי, בשום אופן. אולי נדמה לי שכן, אבל באופן פרקטי אני לא אוכל להשיג את זה, אני חייב שיהיו סביבי דעות אחרות, תמיכה של הזולת, מפני שאני בפני עצמי רק רצון אגואיסטי.
לכן גם כתוב בקטע הראשון שנקרא מבעל הסולם, מ"שמעתי", "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו"1, זה כמו שאני תופס את עצמי כך מהשערות ומנסה למשוך את עצמי. אני לא יכול לעשות את זה. "לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו."1 זאת אומרת, לקבל כוחות, כוונות נכונות, גדלות המטרה. אם הוא יקבל את כל זה, הוא יוכל להתעלות על עצמו, על האגו שלו.
לכן בכל מקרה אנחנו ניזונים מהסביבה שלנו, ויש כל מיני סוגי סביבה - בית, עבודה, מיני מכרים וידידים מן מהעבר אולי. אבל העיקר הוא להציב את הקבוצה שלי, את העשירייה שלי מעל כולם כיוון שהיא זו שתכריע עבורי את כל התכונות הנעלות שכלפיהן אני צריך להתפתח, ולא אחרת. כלומר האדם צריך לבדוק על עצמו עד כמה הוא מסוגל להתעלות מעל כל שאר העולם, מעל כל האפשרויות, ההזדמנויות שניתנות לו, פיתויים למיניהם, כדי שהקבוצה תוכל לתת לו את הגדלות, את החשיבות, את ההרגשה החזקה ביותר של המטרה העליונה - שאין דבר יותר גדול מהשגת הבורא, ואין שום אפשרות, שום אמצעי אחר להשגת הבורא מלבד החיבור בקבוצה.
בי, בתוך עצמי יושב פשוט אגואיסט קטן, את זה כבר כל אחד יודע בוודאות, וככל שנתקדם קדימה נגלה בתוך עצמנו עוד יותר אגו, עוד יותר אגואיזם שיגדל ויגדל כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן אנחנו חייבים כל הזמן לדאוג לכך שהסביבה שלנו, הקבוצה שלנו, מתוך כל סוגי הסביבה שלנו, דווקא היא תצביע על דרך ההתפתחות העליונה, ההתפתחות הרוחנית, שהיא תהיה המועדפת, בעלת המשקל הגדול ביותר מעל כל מיני קבוצות וסביבות וערכים שלנו.
לכן אומר בעל הסולם, "לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה", ומה זה אומר סביבה טובה? סביבה לא יכולה טובה או רעה, אלא רק במידה שאני עושה את זה עבור עצמי. אני לא יכול לתקן את עצמי, לסדר את עצמי אחרת, אלא רק על ידי הסביבה הזאת שבה אני נמצא, כמו שאנחנו לומדים ממאמר "הערבות" ועוד מאמרים של בעל הסולם. את הסביבה הזאת אנחנו גם לא בוחרים, אבל רק כאשר הבורא מביא אותנו ושם את ידו של כל אחד על גורלו ואומר "קח לך, יש לך אפשרות, אני נותן לך את ההזדמנות", כך הוא אומר לאדם, אז עכשיו תלוי באדם איך הוא יממש את ההזדמנות הזאת שניתנת לו על ידי הבורא, וזה ניתן רק במידת ההתחזקות שלו בזה. ההתחזקות הזאת תלויה, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, אך רק במידה שנעלה את הקבוצה, את ערך הקבוצה בעינינו, וככל שנתרחק מכל מיני הערכות טבעיות שלנו ונעסוק רק בהעלאת ההערכה של הסביבה הנכונה, שהיא תצביע לנו על המטרה הזאת שנוכל להשיג.
לכן כתוב, "אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה". כל אחד מאיתנו יכול להגיע למטרה בצורה מהירה ביותר, אנחנו קובעים את הזמן, את הקצב, אנחנו קובעים את כמות המאמצים וקיצורי הדרך על ידי הסביבה. ברגע שנדבקים בסביבה הזאת אנחנו פשוט טסים קדימה אל מטרת הבריאה, לגילוי השלם של הבורא בתוכנו.
סדנה
למה אני בעצמי לא יכול להעלות את עצמי לעולם העליון? למה אני בעצמי לא מסוגל להרים את עצמי למצב הרוחני? למה אני בעצמי לא מסוגל לרומם את עצמי למצב הרוחני?
*
מכאן מופיעה השאלה. בשביל מה בכלל הבורא יצר כזו תלות של כל אחד בסביבה שלו, ועוד כתוצאה מזה אנחנו מגיעים לכך שאנחנו גם מוכרחים את כל מיליארדי האנשים האלו, שכל זה ממש המבנה של הנשמה הפרטית שלי, שלך ושלו, ולמעשה הנשמה של כולנו, כיוון שהנשמה הזאת היא נשמה אחת עבור כולם. למה הבורא יצר את זה בצורה כזו שבאה לידי ביטוי בנו התלות הזאת יותר ויותר בסביבה שלנו.
אנחנו רואים את זה גם בהתפתחות האבולוציונית של האנושות, אנחנו רואים שלאט לאט מרגישים את התלות על ידי כיבוש, על ידי כל מיני יחסים שליליים בין עמים, בין אנשים. בסופו של דבר אנשים מתאחדים יותר ויותר באופן תרבותי, דרך המדע, יש משמעות לתיירות, לסחר, לנסיעות למיניהן. ומאיפה ההשתוקקות הזאת לנסוע, לנוע, זה לא היה, לא לפני מאה שנה, לא לפני אלף שנה, לא היה להם רצון כזה לנסוע לאן שהוא, לטוס ולראות. לאט לאט כך זה התפתח בנו.
למה הבורא יצר כזאת תלות באדם שתהיה בו כלפי הסביבה שלו - יש את הבית שלי, את העם שלי, את המדינה שלי, עד הסביבה הגדולה, שאני מרגיש כבר את כל כדור הארץ, את כל האנושות ואני מבין שאני תלוי בכולם. זה מה שאנחנו מתחילים להרגיש במיוחד בתקופה האחרונה - אנחנו תלויים בנפט, תלויים בגז ותלויים בתבואה שתגדל באיזשהו מקום, אנחנו תלויים בכל דבר ודבר. וככל שנתפתח ונתקדם אני ארגיש ממש על עצמי, על בשרי, את התלות הזאת בכל כדור הארץ, בכל האנושות. לזה אנחנו מתקדמים, וזה יביא אותנו לנחיצות שהיא תהיה נחיצות טובה של אחד כלפי האחר. לא נוכל לבטל את התלות הזאת אבל להפוך אותה משלילית לחיובית כבר נהיה מוכרחים, ואז נבריא מכל הפנדמיות ומכל הבעיות והווירוסים למיניהם, מכל דבר ודבר.
בשביל מה הבורא יצר בינינו כזאת תלות שהיום אנחנו מגלים אותה בצורה כל כך כואבת וחולנית?
*
אם אני מקבל את הסביבה שבה אני מוצא את עצמי כסביבה שניתנה לי מהבורא, סביבה שמובילה אותי קדימה, שמתאימה לרצון העיקרי שלי ולציפייה שלי לגלות את הבורא, את משמעות החיים שלי, אז אחר כך הכול תלוי רק במידה שבה אני שם את עצמי במצב של תלות כלפי הסביבה.
לכן הדבר העיקרי ביותר עבורנו הוא לנסות להתבטל בפני הסביבה הזאת. כשאני מסכים איתה, מרכין את ראשי בפניה, מרכין את האגו שלי ומציב אותה מעלי כך אני מעלה את עצמי לבורא כי באופן מעשי הבורא נמצא בתוך הסביבה הזאת כמו שנאמר על ידי הבורא, "בתוך עמי אנכי יושבת".
במה בדיוק ואיך אני מציב את הסביבה הזאת מעל ראשי, איך אני כל יום ויום בודק את עצמי, עד כמה אני מעלה את הסביבה שלי מעלי וזה מה שמוביל אותי, מנהיג אותי?
*
מה שמיוחד, כמו שכותב לנו בעל הסולם, ושימו לב איך שהוא מחבר את המאמרים שלו, את ההכוונות שלו אלינו, שאפילו לחכם כמו רבי יוסי בן קיסמא, היה מאוד חשוב לבטל את עצמו בפני התלמידים הקטנים שלו. ללא ספק הייתה לו חכמה פי מיליונים מהתלמידים שלו אבל לא היה לו את הקשר ההדדי שהיה ביניהם כי הם היו רבים והוא לבד.
לכן היה מוכן להנמיך את עצמו בפניהם, כמו שכותב הרב"ש, אם שמים 0 לפני 1 או 1 לפני 0, שכך עלינו להרכין ולבטל את עצמנו. כך קבוצת מקובלים היא הרבה יותר גבוהה בערכה ממקובל אחד בודד, הרבה יותר גבוהה מכל חכם שהוא. למה? כי בה באה לידי ביטוי תכונת ההשפעה. ולכן הדבר העיקרי ביותר שאנחנו צריכים הוא ביטול מקסימלי של עצמי בפני הקבוצה, בפני הקשר הפנימי שבתוך הקבוצה, התקרבות באופן כזה שאנחנו מתקרבים לתכונת ההשפעה, לתכונת הבורא. לכן אנחנו אומרים שבמרכז הקבוצה, שם נמצא הבורא, ובמידה שנוכל להתקרב למרכז הקבוצה ולהרגיש אותו, במידה הזאת נוכל לגלות את הבורא.
שאלה: אני צריך לצמצם את עצמי רק עבור הקבוצה או לצמצם את עצמי בכלל?
אתה בכלל לא יכול לצמצם את עצמך בשום צורה אלא רק באותה מידה שאתה מחליף את הרצונות והכוונות שלך ברצונות ובכוונות של הקבוצה, רק אז אתה מגיע לצמצום. אתה לא סותם בתוך עצמך איזשהו רצון אלא אתה חייב להחליף אותו ברצון עליון ומועדף יותר. אם תעדיף את הצמצום של הרצונות האגואיסטיים שלך אז אתה תגיע לזה. ואיך זה יקרה? רק אם הקבוצה תיתן לך את ההרגשה וההבנה שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם את האגו שלך.
תלמיד: הכלל הזה עובד בכל מקום שבו נוצרת הקבוצה?
החוק עובד באותה מידה שאתה רוצה לפעול לפיו. ולכן הרוחניות נסתרת מעינינו, כיוון שבהשתוקקות שלנו אנחנו צריכים לגלות זאת.
שאלה: בתחילת הפנדמיה אמרת שאחת מהסיבות שהיא הופיעה היא כדי שנפתח ערבות בינינו כנגד הווירוס. עם ההתפתחויות האחרונות, האם נכון להסתכל על המצב בעולם כשלב הבא של ההתפתחות, שאנחנו צריכים עכשיו לדאוג לא רק לעצמנו בתוך המדינה אלא לכלל העולם?
ללא ספק כל מה שקורה בעולם קורה אך ורק כדי לקדם אותו למטרה. ללא ספק כל הפנדמיות והווירוסים האלה מגיעים לעולמנו רק כדי לדחוף אותנו למימוש של אותה המטרה. וללא ספק היינו יכולים להתקדם למטרה הזאת בדרך הטובה, ותמיד יש לנו את האפשרות הזאת אם אנחנו בוחרים בעצמנו את התנועה, המטרה, ההאצה והקצב.
אם אנחנו מתקדמים בצורה מהירה יותר מהמקל שרודף אחרינו על מנת להכות בנו אז אנחנו מתקדמים מהר וטוב קדימה. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים להתאסף יחד, להתחבר ולבנות את המצב הרוחני הזה בינינו ולגלות בתוכו את הבורא, ולכך להתקדם.
האנושות עברה בהתפתחות שלה שלבים שונים עד שהפכה לאנושות של היום שמקושרת, תלויה בין כל חלקיה, ומתחילה לגלות את התלות הזאת בין כל חלק וחלק ובין כל אחד ואחד. התלות הזאת עוד תבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר חריפה ונגלה עד כמה אנחנו לא מסוגלים בכלל להתקיים אחד בלי האחר. אולי יהיה חסר גז, חשמל, לחם וכל דבר ודבר, וכך יתגלה ששום אדם לא יוכל לחיות ולהתקיים ללא אדם אחר, ללא אנשים אחרים.
כך בעל הסולם כותב לנו, שכל העולם נחוץ לאדם, זה עוד יתגלה לנו. לפנינו עוד גילויים מעניינים ואנחנו צריכים לספר זאת לעולם, כדי שכל הצעדים האלה יהיו הרבה יותר מהירים וטובים ללא כאב.
שאלה: איך אני בודק שאני נכלל בסביבה שלי?
הבדיקה שאני נכלל בסביבה שלי היא בכך שאני דואג לסביבה הזאת יותר מאשר לעצמי, ואת עצמי אני מתאר אך ורק כתוצאה, כהולדה מתוך הסביבה הזאת. כשאדם מרגיש את עצמו שלא הוא מתקיים אלא קיימת הסביבה והוא ההשלכה, התוצאה מהסביבה הזאת, ואין לו שום דבר משל עצמו אלא רק מה שהוא מקבל מתוך הסביבה.
הסביבה הזאת מעצבת אותו, היא כל הזמן מולידה אותו מחדש, וכך בא לידי ביטוי החופש האמיתי של האדם, שהוא מתנתק מעצמו ומהאגואיזם שלו, ועכשיו הוא מחבר את עצמו באופן טוטאלי עם הסביבה שלו שהיא מתחילה להכריע עבורו הכול. הוא נכנס למערכת הזאת של העשירייה, כל אדם כך נכנס למערכות האלה, ומתחיל לעבוד כעשר ספירות הנשמה.
שאלה: אם חבר מבין שהוא התוצרת מהסביבה שלו ורואה שיש מצב מאוד מסובך, והחבר רואה שהמצב ירחיק אותו מהעבודה להרבה זמן, מה צריך להיות היחס של החבר? האם אנחנו צריכים לעזור לחבר הזה או רק להתפלל שהעבודה שלו תמשיך?
צריך לעשות כל מה שניתן לנו בשיטות הרגילות אבל גם להראות כמה אנחנו רוצים שהוא יהיה איתנו, שלא יתרחק, כמה אנחנו קשורים בינינו, ומבינים שבלי החיבור בינינו אנחנו לא יכולים להשיג ולגלות את הבורא, כי הוא מתגלה בחיבור בינינו, בנקודה המרכזית שלו, שממנה הכול נוצר ולשם הכול צריך לחזור.
את כל זה אנחנו צריכים לברר עם החבר ולהשפיע עליו במחשבות והתפילות שלנו ואולי גם בשיחות איתו, שהוא בכל זאת יישאר ולא יתנתק. אבל הוא בכל זאת לא ילך לשום מקום, הוא לא ילך רחוק, וגם אם הוא יעלם לכמה שנים, אין בזה בעיה.
סיפרתי לכם שראיתי אצל הרב"ש תלמידים שהיו איתו יחד ונעלמו ל-10, 15 שנים ואז חזרו שוב. בוקר אחד ביום שבת, כמו היום, נפתחה הדלת ונכנס אחד כאילו הוא רק יצא לרגע לשירותים או לעשות לעצמו כוס קפה. הוא נכנס עם כוס קפה והתיישב ליד השולחן, כמובן לא אמר כלום כי במהלך השיעור אי אפשר להפריע, אבל לא היתה הרגשה שהוא נעדר 10 שנים. אתם מבינים? איך בכלל יכול להיות דבר כזה בסביבה שלנו באנושות? אבל בקבוצה של מקובלים זה יכול להיות, 10 השנים האלה הן כמו אפס. אחר כך נכנס הבא אחריו, בדיוק באותו אופן, והם לא היו קשורים זה לזה אלא ככה נפלו בחזרה למקום שלהם.
לכן אנחנו לא צריכים לדאוג כי כולם יגיעו, אף אחד לא ייעלם לשום מקום, כולם יעברו את התיקון שלהם, אבל כמובן עדיף שאנחנו נעזור זה לזה.
שאלה: במאמר כתוב שאדם צריך להיות ניזון מהסביבה שלו, זה כדי שאנחנו לא נצטרך לאכול לחם ביזיון?
לחם בזיון זה כשאני מקבל עבור עצמי, פשוט מאוד.
שאלה: כשאנחנו נמצאים בתוך הסביבה עם העשירייה, נגיד שאתה נמצא ברחוב ואתה רואה אנשים שדוחים את הסביבה שלהם, איך העבודה שלנו בעשירייה משפיעה על האנושות כדי שתהיה מקבלת יותר כלפי הסביבה שלהם?
בחוץ אנחנו לא יכולים להבין ולהפנים כלום, אנחנו לא צריכים שם כלום, אנחנו צריכים לבודד את עצמינו ממה שקורה בחוץ. זאת אומרת מה שלא קורה בקבוצה שלי, בבני ברוך, מזה אני לא מקבל כלום. לא מעניין אותי בכלל מה קורה שם, הם עוד לא יכולים להשתתף בשום תנועה. הדבר היחיד שאני עושה, אני משתדל לעשות הסברה, הפצה מאיתנו החוצה, אבל מהם לתוכנו, אני לא מעוניין להרגיש שום מחשבות, שום לחצים, שום השפעות, הם לא יכולים להוסיף לנו שום דבר. כשתגיע עבודה משותפת אז אנחנו נתחיל לקבל מהם רצונות וזה יעזור לנו לייצב את היחס שלנו כלפי אנשים חיצוניים.
שאלה: אמרת שכל חבר נכלל במערכת של העשירייה וברגע מסוים זה הופך להיות למערכת של עשר ספירות, איך אנחנו יכולים לעשות את זה עכשיו בכנס, בשיעור הזה כדי שזה באמת יתממש?
אם תתחילו לבטל את עצמכם, כל אחד כלפי האחרים אז ייווצר מצב שבו המערכת של הקשרים ביניכם תגיע לצורה מסוימת וזה ייתפס בכם כמערכת של עשר ספירות. זאת אומרת אתם תרגישו בתכונת ההשפעה שמתארגנת ביניכם בצורה של קשרים ותהיה שונה לחלוטין, קשרים של השפעה ולא של קבלה כמו שזה היה אצלכם תמיד ולזה התרגלתם.
אז הצורה הזאת תכונה "הצורה הרוחנית" של המצב שלכם, או "נשמה". ומה שאתם תגלו ביניכם יהיה העולם הרוחני שלכם, האור העליון, ובהדרגה יתגלה גם המקור שלו, הבורא.
תלמיד: אבל מה זה אומר שכל חבר צריך לבטל את עצמו כלפי העשירייה? התאספנו כולנו יחד, הנה עכשיו אנחנו יושבים פיזית בחדר אחד עם החברים, כל אחד נמצא בשיעור, כל אחד נכלל, מה צריך לעשות כדי להתבטל כלפי העשירייה?
זה אומר שאתם צריכים להגדיר את המטרה המשותפת שלכם, את ההכרה שאתם נמצאים בסירה אחת, וששום דבר אחר לא יכול להיות, אלא רק להיות תלויים בצורה הדדית אחד באחר בצורה כזאת שתרגישו כל אחד, כולם - כאחד שלם. ואז בעולם שלכם, במידה של התקרבות יותר ויותר, בזה שאתם עובדים על זה כל הזמן יותר ויותר, אתם תרגישו איך בכל זה נמצא הבורא.
תלמיד: כלומר כל חבר צריך לחשוב על כולם, כל הזמן?
כמובן.
תלמיד: זה בכך שאני נכלל במחשבות שלי עם מחשבות של החברים?
כן.
תלמיד: על איזו מטרה עוד אנחנו צריכים לחשוב?
על זה שאתם רוצים להרגיש את הקבוצה, רק את המערכת הזאת ולחיות בתוכה. ואז אתם תתחילו להרגיש שבתוכה יש כוח עליון, בורא שמושך אתכם, שמוביל אתכם, שבונה אתכם בתוך העשירייה. והעשירייה הופכת למערכת המשותפת. אתם תראו, צריך להרגיש את זה.
שאלה: האם יש גורמים שיכולים לגרום לנו נזק להתקדמות בעשירייה?
כולם. הגורם היחיד שיכול להביא לכם תועלת, זה רק אם אתם מתעלים מעל כל הגורמים המזיקים בהתקרבות ביניכם. זה הכול. ואחרת, כל הגורמים שרק יכולים להופיע, הם מופיעים כנגד החיבור, כנגד העשיריה, כנגד הבורא. וכל זה כדי שאתם תתעלו בקשר ביניכם מעל הגורמים האלה.
שאלה: האם אתה חושב שהשפעה בינינו יכולה למנוע עוד מגפה בעולם?
אני לא רוצה לדבר עכשיו על וירוסים. זה לא מעניין אותי. סליחה. אתם צריכים להיות בקו של השיעור, בהתקפה.
שאלה: אם אני מגדיל את החברים ועל ידי כך משחרר אותם מהחסרונות שלהם, מה הם הפעולות שלי לאחר מכן?
אתם גונבים מהם בצורה כזאת. אם אתם מסתירים את החסרונות שלכם, אז אתם גונבים מהם. כי אין להם מעל מה להתעלות. כי ההתעלות שלנו באה לידי ביטוי רק כשאנחנו מסתכלים על התכונות השליליות של האחרים, של החברים, ואני מתעלה מעליהן. זאת אומרת, אני מתחיל להעריך את החברים, לא בצורה שלילית אלא בצורה חיובית ובזה מסתכמת כל ההתעלות שלי, מעל האגו שלי. מה זו התעלות, התעלות מעל האגו.
זאת אומרת אני רואה אותך בצורה שלילית, ואני צריך להגיע לכזה מצב שהתכונות השליליות האלה יראו כמו חיוביות. כמו שכתוב ש"על כל הפשעים תכסה אהבה". והפשעים נשארים? כן, הם נשארים, ואני מכסה אותם באהבה. זה הכול. ולא בשום דרך אחרת. זאת אומרת כשאנחנו מתחילים להרגיש בקשרים בינינו, עד כמה שלא נהיה שליליים, אנחנו יכולים להיות קשורים באופן חיובי אחד עם חברו. בצורה כזאת צריך ללמוד לעבוד.
שאלה: אבל אם אני מגדיל את החברים, רואה אותם כשלמים, ההסתכלות הקודמת שלי נעלמת למקום כלשהו?
היא נשארת, שום דבר לא נעלם לשום מקום. כל הדעות השליליות שלכם על החברים, והרצונות הפרטיים שלכם והמחשבות, הכול נשאר. אל תדאג, שום דבר לא נעלם, הכול נשאר בכלי המשותף. יש שם חלק שלילי, וחלק חיובי, והכול עוד יעבוד ביניהם בצורה הדדית, ביחד, בסימביוזה כזאת.
שאלה: אם אני מצליח להתבטל, אני יכול לתת מילוי לחבר?
כן, אם אני משיג את הביטול שלי בפני החברים, אז אני כבר יכול אחר כך לגשת לזה שאני ממלא אותם.
שאלה: האדם בעצמו בוחר את הסביבה שלו, יש כזו בחירה?
אדם לא בוחר בעצמו את הסביבה שלו, כתוב על זה במאמרים של בעל הסולם, במקום שכתוב שהבורא מביא את האדם למצב הנכון, למצב הטוב. שם את ידו על המצב הזה, ואומר לו, קח לך. הכוונה היא לקבוצה, למורה, לספרים, את כול זה עושה הבורא. ובאדם תלוי רק איך להתחזק בדרך הזאת. או לפחות, בשום פנים ואופן לא לעזוב את הדרך הזאת. זאת אומרת לאחוז בה בשיניים, וכך להחזיק.
שאלה: למה התלות בסביבה הרוחנית נחשבת לחופש?
חופש מהאגואיזם שלי, ולכן זה נקרא חופשי.
שאלה: כתוב שלכן הוא חייב להיות ניזון מהסביבה שלו. על מה אנחנו מדברים כאן בדיוק?
לספוג לתוך עצמו ערכים, כל מיני הערכות, טעמים מהסביבה שלו.
שאלה: אם אנחנו לחלוטין תלויים בסביבה שלנו, אז איך להשפיע עליה, כדי להגיע מהר יותר למטרה?
אני בו זמנית, יחד עם זה שעובד עם הסביבה הזאת, באותה מידה שאני משפיע על עצמי, כך אני גם משפיע עליה, אני נמצא בה.
שאלה: במה אני צריכה לראות את גדלות של חברות, באיזו נקודה להתמקד?
אני צריכה לראות את גדלות החברות קודם כל בזה שהבורא בחר בהן, זאת אומרת הן כבר נמצאות בפַנַיי כמו נבחרות הבורא, זה דבר ראשון. דבר שני, אני רואה גם עד כמה הן משתוקקות לאותה המטרה, זאת אומרת הבורא שם בהן כזה רצון שאני מעריך את הרצון הזה, הוא יקר עבורי. דבר שלישי, הן יכולות לעזור לי כי בלעדיהן אני לא יכולה להגיע למטרה, בלעדיהן אני לחלוטין שום דבר, כל מה שאני יכולה להשיג להשגת הבורא אני יכולה להשיג רק מהן. בזה שאני מקבלת מהן תכונות, כוונות, השתוקקויות, עם זה אני יכולה להגיע לבורא. מעצמי אין לי שום דבר שאיתו אני יכולה להגיע לבורא, כי עם כל התכונות שלי, המחשבות שלי אני מנותקת ממנו לחלוטין.
הקבוצה מהווה מתאם שמחבר אותי עם הבורא, בלי זה אני לא יכול להתחבר אליו, להידבק אליו. זה כמו השליה ברחם, העובר לא יכול להתחבר לרחם עצמו הוא צריך קודם להתחבר לשליה ואחר כך דרכה להתחבר לרחם. הרחם הוא האיבר הנשי, והשליה היא המחבר בין העובר לבין הרחם. הרחם ובכלל כל הגוף העליון נקרא "בורא". השליה שהיא המחברת את העובר, את הקבוצה, זו הקבוצה עצמה. אם אני בקבוצה לא נדבק לחברים, אם אני יחד איתם לא מתאסף לאחד שלם אז אין לי שום קשר עם הבורא ואין לי אפשרות בעתיד להשיג אותו. יש כאן רק אפשרות אחת - רק קדימה ולא אחורה.
שאלה: לָמה תכונת ההשפעה נמצאת בחברים? הרי למדנו שהבורא נמצא בכל מקום.
אנחנו לא רואים את זה. כשאנחנו נפתח בעצמנו דרך החברים את תכונת ההשפעה אז נראה שכל העולם נמצא בתכונת ההשפעה. עכשיו אני נמצא במצב שאני רואה, שאני מרגיש כאגואיסט את כל העולם. ולכן כתוב "כל הפוסל במומו פוסל" - כל הפוסל פוסל במידה שהוא בעצמו לא מתוקן.
שאלה: האם הקנאה כלפי החברות מראה על הביטול הנכון?
הקנאה לחברות היא לא סימן שלילי של הביטול, אבל זאת התחלה טובה. אני מקנאה בהן, זאת אומרת, אני כבר רואה בהן משהו שאין בי ולכן אני מקנאה, זה כבר דבר טוב, אני כבר במשהו מייצבת אותן שהן יותר גבוהות ממני. אחר כך אולי אני אקבל איזו החלטה להתקרב אליהן, כי אם הן יותר חכמות, יותר גבוהות מבחינה רוחנית, אז לָמה שאני לא אהיה קרובה אליהן, יחד איתן. זאת הרגשה טובה.
שאלה: האם אפשר להשתמש במצב שבו אני מרגיש גבוה מהחברים כדי להתפלל עליהם?
כן, לָמה לא? אבל צריך לבדוק שזה לא ייצא מאיזה יחס מתנשא שלי כלפיהם.
שאלה: איך להגדיל את כל שבעה מיליארד האנשים, והאם כדאי בכלל?
כל שבעה מיליארד האנשים או כמה שהם, הם החלקים של הנשמה שלי, כולנו חלקים של נשמת אדם הראשון הכללית. ולכן אין כאן שום בעיות, אנחנו בסופו של דבר משיגים את הנשמה הזאת. תכונת ההשפעה נקראת "אדם", תכונת הקבלה נקראת "חוה". לכן אין לנו לאן לברוח אנחנו נמצאים במערכת הזאת, אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולסדר אותה.
שאלה: איך הקבוצה עוזרת לנו לממש את עצמנו למען גדלות הבורא?
בהרבה מצבים אני צריך לקבל מהם דוגמה, אני צריך לפתח את תכונות ההשפעה שלי כלפיהם. זאת העבודה שלנו.
אני קורא קטע 2.
"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם."
(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")
אם האדם נמצא בתוך הקבוצה ואותם האנשים שהוא רואה בקבוצה הם נעימים בעיניו, הם לא דוחים אותו, אז בהדרגה כשהוא איתם הוא מתפעל מהרצונות שלהם, מהערכים שלהם, מההשתוקקויות שלהם. כלומר אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בקבוצת מקובלים, וכמו שכותב הרב"ש עלינו להכניע את עצמנו באופן קבוע בפני החברים בשביל לקנא בהם, להתקרב אליהם.
שאלה: נתת דוגמה של רבי יוסי בן קסמא, אבל אנחנו יודעים שבעולם שלנו הקטן מתבטל בפני הגדול, לעומת זאת בדוגמה של רבי יוסי בן קסמא, מקובל ענק מתבטל בפני תלמידיו שלא יודעים כלום. מה רבי יוסי בן קסמא הרוויח מזה שהתבטל כלפי התלמידים הקטנים שלו?
הוא השיג התכללות באנשים שמשתוקקים למטרה. ולא חשוב שהם היו במדרגה מאוד קטנה ביחס אליו והוא היה אדם גדול, מקובל גדול, אבל הוא זכה בזה שהוא התבטל בפניהם. היה לו גם את האגו שלו, אבל הוא התבטל בפניהם ובצורה כזאת התכלל בהם, ודרכם, דרך הנשמות הקטנות אבל החדשות, הלא מתוקנות האלה, הוא הצליח להרים אותם יחד איתו לגובה שבו הוא היה, וביחד עם זה הוא זכה. הוא הרגיש את עצמו פחוּת מהם.
שאלה: מעבר לעבודה הפנימית של התלמיד שהיא צמצום והיחס לחברים, האם יש עצה איך לפנות לחברים כדי לקבל מהם את גדלות המטרה?
אני מציע לסגור את העיניים ולעשות כל מה שכתוב בכתבי המקובלים, שום דבר אחר אתם לא צריכים, אבל צריך לעשות את זה גם אם אתם לא מסכימים. הדבר הכי חשוב זה לסגור את העיניים, להתבטל בפני החברים וללכת יחד איתם. ככל שתהיה גדול, תקבל דוגמה מרבי יוסי בן קסמא.
שאלה: בקטע שקראנו עכשיו כותב בעל הסולם שאנחנו צריכים להיות בין אנשים שמשתוקקים לרוחניות והם צריכים למצוא חן בעיניי ואז אני אוכל לקבל מהם. מה זה אומר שהאנשים האלה שמשתוקקים לרוחניות מוצאים חן בעיני?
זה אומר שאתה אוהב אותם, מעריך אותם, אתה רוצה להיות דומה להם, רוצה להיות יחד איתם. לָמה? כי הם משתוקקים לרוחניות וגם אתה רוצה להשיג אותה, ואתה מבין שבלי האנשים האלה אתה לא תשיג את הרוחניות הזאת.
תלמיד: כלומר, זה רק מתוך זה שהאנשים האלה משתוקקים לרוחניות, ולא אכפת לי איך הם באמת.
כמובן שלא, מה זה משנה איך הם, לבנים, שחורים, אדומים, או שהם עם זקנים, או בלי אוזניים ובלי אפים, מה זה משנה. העיקר עבורי שאני אהיה יחד עם הרצונות שלהם מכוון לאותה המטרה, ואני מבין שבלעדיהם אני לא אוכל להשיג את אותה המטרה. תדמיין לעצמך שאתה נמצא בספינה או בסירה בים סוער, ואותם אנשים שנמצאים איתך בסירה הם מכוערים, מפחידים, אבל בלעדיהם לא תגיע לחוף, מה תעשה. מזמן לזמן אתה מבין שזה האגו שלך מצייר לך את התמונה הזאת.
תלמיד: אמרת, שאני לא צריך להסתיר מהחברים את התכונות השליליות שלי שהם יצדיקו בי. אם אני לא אחביא את השלילה הזאת, האם דווקא בצורה כזאת אפשר להצדיק?
אנחנו צריכים לחשוב על חיבור, על אהבה, על יחסים טובים, איך לעורר אותם אחד אצל האחר. אנחנו לא צריכים להציג את האגואיזם שלנו, אבל אם הוא מצטייר כך בפני האחרים זאת כבר בעיה אחרת. יכול להיות שזאת בעיה שלהם, איך הם מרגישים את זה, ואז הם צריכים גם לעבוד על עצמם ואנחנו צריכים להראות להם דוגמה, זאת כבר עבודה הדדית.
קטע מספר 3.
"ע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות."
(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
זאת אומרת, באמצעות הקנאה בחברים, "שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות." ללמוד מהם. אתם זוכרים איך אימא אמרה לכם, "תשחק עם הילד הזה ועם ההוא אל תשחק". לָמה היא אמרה כך? כי ממנו אתה תלמד משהו טוב ומהאחר ההיפך, תלמד משהו רע.
אנחנו חייבים שתהיה לנו קנאה ולהשתמש בה בצורה נכונה. סביבנו יש המון חברים שיש להם תכונות מאוד טובות להתקדמות רוחנית ואנחנו לא מקנאים בהם, הם אולי דוחים אותנו בצורה פיזית, בצורה חיצונית, ואולי בעוד איזשהו אופן. אני צריך להתגבר על כל הדחיות של העולם הזה שהן בגלל הרגלים, דברים חיצוניים, על כל דבר שיכול לדחות אותי מהחבר שלי, ושהכי חשוב עבורי יהיה זה שאני אתחיל לקנא במטרה שלו, בהזדמנויות שלו. בצורה כזאת אני אוכל להתקרב אליו, אני אוכל לחבר אלי את ההשתוקקות שלו, ובצורה כזאת אני אאגור מספיק השתוקקויות מהחברים שלי כך שיהיה לי כלי שלם. הקנאה מפתחת את הכלי שלנו, היא מאפשרת לנו לעשות אותו גדול, אוניברסלי.
סדנה
בואו נמנה בינינו את התכונות שלנו, ונשתכנע שאם נשתמש בצורה נכונה בקבוצה בכל התכונות שלנו אז אין תכונות רעות, וכל התכונות הן נחוצות בשביל להשיג את השתוות הצורה לבורא. בואו נמנה את כל התכונות השליליות וגם את החיוביות, ונבין שהן כולן נחוצות לחיבור הנכון בינינו בכדי לגלות את הבורא ולהידמות לו.
*
קטע מספר 4.
"אם שני חברים יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה'."
(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)
כלומר, מספיק לנו פשוט לשבת יחד ולחשוב איך להעלות את גדלות הבורא בעינינו, ועל ידי זה אנחנו משיגים זאת. כלומר, אנחנו פשוט צריכים לחשוב קצת יותר על עד כמה הבורא יכול להיות חשוב יותר בעינינו, ובהתאם לזה תהיה לנו האפשרות להתקדם.
סדנה
איך אנחנו יכולים לעשות זאת? איך אנחנו יכולים להגדיל את הבורא במחשבותינו, ברצונותינו, בעינינו, עד כדי כך שזה ייתן לנו כוחות לכל הפעולות שלנו?
*
זה מה שאומר הרב"ש.
"ע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא."
(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
באופן כזה אנחנו צריכים לפעול - לדבר לעיתים תכופות יותר על גדלות הבורא, כיוון שמזה יופיע בנו יותר ויותר רצון להתחבר עימו. לכן אל לנו לשכוח זאת.
שאלה: אמרת שאסור להסתיר את התכונות השליליות בפני העשירייה, אז איך עם זאת לשמור את כללי רב"ש ולא להוריד את הקבוצה?
בקבוצה אפשר לדבר על הכול, אבל רק כך שבתחילת השיחה ובסוף השיחה נהיה מחוברים עם הבורא, עם המטרה. כלומר, צריך להתחיל את השיחה מתוך זה שזה יביא אותנו למטרה, יכוון ויקרב אותנו למטרה, וצריך לסיים את השיחה בבדיקה עד כמה מה שדיברנו עכשיו קירב אותנו למטרה, ורק זה נלקח בחשבון, ורק זה מה שאנחנו צריכים.
שאלה: כשאני מבטלת עצמי, האם אני מתחילה לראות את התכונות השליליות של החברות בצורה חיובית, או שאני בכל זאת רואה אותן בצורה שלילית וזה לא אכפת לי?
השאלה מצוינת האמת. התכונות השליליות לא נעלמות לשום מקום. הבורא ברא אותן כדי שאנחנו נעלה מעליהן ונתחיל לאהוב אותן כחיוביות. לא שאני מסכים איתן, אלא אני עולה מעליהן, ואז אני מתקשר עמן. כלומר יש פה עבודה משותפת, מחוברת.
אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר עם התכונות השליליות או החיוביות שלנו, מה שאנחנו צריכים לעשות זה להגדיל את הבורא ואת הקבוצה בעינינו, ואז כל התכונות האגואיסטיות שלנו, טובות, רעות, כאלו ואחרות, ישתנו בהתאם. לא שאנחנו נשנה אותן, אלא הרצון שלנו להתקרב לבורא, לאור העליון, זה מה שישנה אותנו.
שאלה: למה קנאה בחברים נחשבת כהתקדמות, הרי זו תכונה אגואיסטית?
הם הרי גדולים, הם מכוונים למטרה, הם רבים, ואם אני משתדל להתקרב אליהם ולהידבק בהם, וקנאה זו תכונה שאני רוצה לקבל את מה שיש להם, אז אני רוכש את אותה התכונה של להגדיל את הבורא, להתקרב למטרה, חיבור וכן הלאה. כלומר, קנאה זו תכונה מצוינת.
בכלל אין תכונות לא טובות, הכול תלוי איך משתמשים בהן, אין בכלל תכונות רעות. התכונות הנוראיות ביותר, אתם תראו איך מתוך תיקון, ואנחנו אפילו לא יכולים לתאר את זה כרגע, איך הן פתאום הופכות לחיוביות לגמרי ואנחנו נראה את העולם כמקום טוב לחלוטין. אז לאן נעלם כל הרוע, כל השנאה, כל הבגידה הזאת, כל הזלזול? אנחנו נראה באיזה אופן זה מיתקן ולא נעלם בשום אופן. כלומר, אנחנו פשוט לא יכולים להסביר את זה, כמו שאנחנו לא יכולים להסביר שום דרך אחרת. זה כמו שנראה לי שאני צודק והאחר לא, אי אפשר להסביר למה, איך, אלא עובר זמן ופתאום אני מבין, הוא מבין, שכל זה יכול להיות גם אחרת.
הכול עוד לפנינו, לא צריך לשלול שום דבר ולא צריך לזלזל בשום דבר, אלא צריך לנסות להידבק יותר אל כולם בקבוצה בכל תכונותיהם. לא לנסות לשנות אף אחד בכוח אלא רק את עצמך.
שאלה: האם אני יכולה לדרוש משהו מהחברות בשביל להתקדם למטרה באיזשהו אופן?
אני יכולה לדרוש מהחברות כדי להתקדם למטרה ביתר התקרבות ואהבה למרות כל התכונות השליליות שלנו. אם היינו מתחברים בינינו היום, עכשיו, עם כל התכונות השליליות שלנו, הדחיות, חוסר האמון, חוסר הרצון, אם היינו מתחברים מעל זה אז לבטח היינו מגלים את הבורא עד כדי גמר תיקון, אין שום מוצא אחר, וכך אנחנו מתקדמים. יש לנו רק דרך אחת, לעלות מעל "החטאים" שלנו מה שנקרא, כלומר מעל הזלזול.
שאלה: איך ללמוד לסדר את הרצונות בצורה נכונה, כאלה שאני לא יכולה לעבוד איתם, כאלה שאני צריכה לצמצם, וכאלה שאני צריכה לממש ולגדל?
אני לא יכול לעשות שום דבר עם הרצונות שלי כיוון שאני לא יודע איך בצורה נכונה לממש אותם. אני לא יודע מה טוב, מה לא טוב, ואיך לפעול עם כל אחד מהם. לכן לא ניתנת לי הזדמנות כזאת לעשות איתם משהו, מניפולציות כלשהן, כי הייתי רק מקלקל את עצמי.
תלמיד: אז איך לעבוד איתם? מה לעשות?
בדיוק כך, בלי לשים לב אליהם לנסות להתקרב. ואז בהדרגה הם יתוקנו ואנחנו נראה בתיקון ההדרגתי שלהם איך עלינו לפעול, נלמד מזה.
שאלה: האם אפשר לעזור לאדם שלא רואה את גדלות החברים, אלא הוא חושב שהם יושבים עשרות שנים ולא משיגים כלום?
לעזור לאדם אפשר רק בזה שאנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים לעשות, וכל היתר תלוי בבורא. אם יש צורך לדחוף אותנו בעבודה שלנו אז הבורא יעשה את זה, ואם הוא לא עושה אז זה אומר שאנחנו צריכים להשתוקק בתוך המסגרת שבה אנחנו נמצאים להתקדם למטרה, אבל אם זה לא קורה אז גם עם זה אנחנו צריכים להסכים.
אבל בזמננו אנחנו מתקדמים, אני רואה בכל זאת שמכנס לכנס אנחנו מתקדמים בצורה טובה מאוד, אני מאוד שמח בשבילכם, ובעיקרון אנחנו כבר מדברים על צעדים טובים קדימה, פעולות זה כלפי זה וכלפי הבורא. אני חושב שאתם ממש מוצלחים.
אם אתם רוצים כבר להיות בגמר התיקון אז אני תומך, אני בעד, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר עם זה כי זה ממש תלוי ברצון האמיתי שלכם, ורצון אמיתי עדיין אין, כיוון שצריך כל יום ויום, כל הזמן לבנות אותו בתוך עצמכם יותר ויותר. רצון אמיתי לתיקון זה ליצור כזה קשר בינינו כמו התכונה של הבורא, בהשפעה ואהבה. לא צריך לתאר לעצמנו תיקון שלם באיזשהן צורות אחרות.
שאלה: האם ביטול של כל אחד בעשירייה יבטל את החיכוכים בעשירייה עליהם אנחנו צריכים להתעלות?
הכול יהיה, פשוט יהיה.
"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה".
(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
יתר על כן זה מתייחס אלינו. אנחנו עכשיו צריכים באמת להתחיל דף חדש, שלב חדש בהתפתחות שלנו. הייתי רוצה שאתם קצת תחשבו עליו, מה צריך להיות השלב הבא של ההתפתחות שלנו שצריך להוביל אותנו כבר למטרה מסוימת, מוגדרת, למדרגה. איזה שלב אנחנו צריכים לעבור עכשיו, לאיזו מדרגה אנחנו צריכים לעלות כדי שכולנו נוכל להגיד שאנחנו מתחילים דף חדש בעבודה, חיים חדשים, עבודה חדשה, מה אנחנו צריכים לעשות. איך לשנות משהו, באיזה אופן כדי לא להשאיר את הכול שיזרום כמו שזרם קודם, אלא כל יום צריך להיות חדש, איך נוכל לעשות את זה. תדונו ביניכם בשאלה הזאת, אני מקווה שיהיה לכם זמן גם אחרי השיעור.
שאלה: האם גדלות הבורא תלויה בגדלות העשירייה? האם לא עדיף לדבר על גדלות העשירייה במקום על הבורא?
בעיקרון זה היינו הך, לא יכולה להיות גדלות הבורא יותר מגדלות העשירייה. לכן אם אתה רוצה לדעת בוודאות עד כמה הבורא גדול בעיניך אז אתה יכול למדוד את זה לפי היחס שלך כלפי החברים, עד כמה הם גדולים בעיניך, כך זה עובד.
שאלה: החבר ששנאתי לפני דקה אני אוהב אותו בדקה הבאה, הדבר הזה מעייף אותי, איך זה קורה?
אתה לא יכול לעשות כלום למעשה, אתה צריך להתייחס לזה כך שמרגע אחד לרגע הבא אתה יכול להתהפך לגמרי, כך פועל האור העליון. ואתה צריך כל הזמן להיות מכוון בכוונה כלפיו, כלפי אותו אור עליון, אל תכונת ההשפעה ואז לא תהיה לך שום בעיה, אתה בקלות תקבל את הכול, יהיה לך נעים בכל המצבים.
שאלה: ביחס להכנסת הרוממות והחשיבות. לי יש אגו, אני יכול להכיר בכיעור שלו, אז בהתאם למה אני יכול להביא את גדלות הבורא?
על בסיס העבודה הקבועה על עצמך, על בסיס זה שהקבוצה שלכם כל הזמן תהיה נוכחת בשיעורים וכך כל הזמן להתקדם. זה לא ייפול עליכם מאיפשהו בפעם אחת, רק הלימוד הקבוע והמתמיד. צריך לאפשר לאור לפעול עלינו, ובשביל זה אנחנו צריכים זמן.
שאלה: האם לעשירייה יכולים להיגמר הכוחות כתוצאה מהשקעה גדולה בחיבור?
כן, ואז היא צריכה לבקש כוחות מהבורא, "תן לנו כוח", וכן הלאה.
שאלה: כשאני מוכן לעבוד עבור הבורא ולקבל תענוג מהעבודה, האם זה לא אגואיזם?
אם עבודת ה' מסתכמת בלאהוב את כולם, לאחל לכולם רק טוב ולהפיץ בעולם את הרצון הזה, לנסות לעשות כך שכולם בעולם יבינו למעשה מי זה הבורא ומה הוא רוצה מהנבראים שלו, אז אי אפשר להגיד שזוהי עבודה אגואיסטית, כי אתה רוצה למשוך לזה אנשים נוספים ואתה נותן להם דוגמה. בנוסף, כמובן שיכולים להיות פה גם כל מיני טוויסטים אגואיסטים, אבל בכל זאת, בעיקרון העבודה על משיכה של אחרים לפחות במפתח שלנו אתה עובד בצורה אלטרואיסטית. לא יאפשרו לך מלמעלה להישאר אגואיסט, כל הזמן ידחפו אותך קדימה אל תכונת ההשפעה.
שאלה: אני מבין ואפילו מרגיש שאני צריך לבטל את עצמי בפני החברים בשביל להתקדם רוחנית, אבל לא פשוט לבטל את עצמי, אז איך אני מתפלל לבורא?
בדיוק כך, להתפלל, מה השאלה? אין שאלה. תנסה להתבטל, אתה לא יכול להתבטל? תתפלל, הבורא יעזור.
שאלה: בכל זאת לא ברור איך לתת דוגמה בלי שאני מסתיר את החסרונות שלי?
דווקא החסרונות שבך, ויחד איתם אתה רוצה לתת דוגמה טובה, זאת ממש דוגמה שלמה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להשתדל להעלות את גדלות הקבוצה ולהשתדל להתבטל בפני חברים שלא בקבוצה, מהו סדר העדיפויות בביטול?
שום ביטול עצמי מחוץ לקבוצה לא יכול להיות, רק בפני החברים בקבוצה ורק לשם האיחוד.
שאלה: אם אני מבקש מהבורא שייתן כוחות לחברים בעשירייה, להרגיש אותו, שייתן להם כוחות להרגיש את גדלותו, האם זה יהיה ביטול בפני החברים?
כמובן, בכל זאת אתה מבקש לא עבור עצמך אלא עבור החברים.
שאלה: האם ביטול כלפי החברות צריך להיות מצב תמידי או שזה לרגע אחד ונעלם?
זה צריך להיות ולהיעלם, וכך כל הזמן במדרגות גבוהות עוד ועוד.
שאלה: איך אפשר להעלות את גדלות הבורא בינינו אם אנחנו לא מרגישות אותו?
אנחנו מתארים אותו מתוך עצמנו, אנחנו לא מרגישים? תתחילו להרגיש ביחס שלכן כלפי האחר כמו הבורא ואז יופיע הבורא, וכך אתן תתחילו להרגיש אותו.
שאלה: מה לעשות אם הקנאה לחברות מעצבנת אותי מעוררת בי עצבים?
תתעצבנו, אין מה להגיד, פשוט תעריכו למעשה ממה אתן מתעצבנות? מקנאה, כלומר קנאה למעשה זו תכונה טובה, היא יכולה להכריח אתכן לעצום עיניים כדי לא לראות ולא לקנא בחברה, או להיפך, לדחוף אתכן קדימה ללמוד יותר, לעשות משהו כדי לא לקנא בחברות, אלא לפחות להיות כמוהן. אז קנאה היא תכונה טובה, כבר דברנו על זה.
שאלה: מה נותנות לנו החברות בעשירייה שלא משתתפות בחיי העשירייה?
זה גם משהו שאנחנו צריכים להכיר, להבין, לקבל שגם כזה דבר צריך להיות כיון שגם בנו יש כאלה תכונות, ועם תכונות מסוימות שלנו, אנחנו יכולים לעבוד במידה מסוימת בהשפעה ועם אחרות ממש לא. אותו דבר אנחנו רואים גם בחברות, במבנה של הקבוצה, תנסו בכל זאת לקרב אותן. אבל כל זה יתוקן.
שאלה: האם אפשר להשתמש בהפצה בקנאה לחבר גדול שלא בעשירייה?
כן, אבל אם הוא נמצא באמת בעבודה רוחנית ואתם נמצאים בקשר איתו, אז אתם יכולים לקנא גם בו, אבל זה לא בא במקום היחס כלפי העשירייה, זה לא מחליף את היחס כלפי העשירייה, שבו באמת צריך להגיע, להיאחז בזה בכל איבריך.
שאלה: אילו תכונות חיוניות אנחנו צריכים לבנות בעשירייה במדרגה הבאה בקבוצת נשים בשביל להגיע לבורא?
תכונה מאוד פשוטה, השפעה ואהבה, מה עוד יש לומר?
שאלה: איך להביע יוזמה נכונה לחיבור בעשירייה, בקבוצה?
תראו לחברים שאתם אוהבים אותם, מכבדים, וכל הזמן רוצים לראות אותם מוצלחים, משגשגים, גדולים.
שאלה: למה הקבוצה גבוהה יותר מכל מקובל?
כיון שקבוצה היא אוסף של אנשים קטנים המשתוקקים למטרה, שעדיין הם לא מבינים ולא יודעים, איפה הם נמצאים, לא יכולים לעשות שום דבר אבל הם משתוקקים והם התחברו, התכנסו יחד. לכן ההתכנסות שלהם לפי המבנה הרוחני היא גבוהה יותר ממקובל אחד גדול, זה ממש כך, כיון שבתוכם הם בונים את הבורא. כלומר שבמצב שלהם יש יותר פרספקטיבה ולכן הבורא הוא יותר מתעסק עמהם.
שאלה: האם חשיבות הבורא וגדלות הבורא הם מצבים התלויים אחד בשני או שהם אותו דבר?
גדלות שייכת יותר להרגשה בשכל, וחשיבות הבורא מורגשת יותר ברגש.
שאלה: אם חבר לא מביא רוח של שמחה לקבוצה, אז הוא לא עובד, איך זה משפיע?
כן, הוא לא עובד, הוא לא דואג לקבוצה, הוא לא חושב על החברים שלו. ראשית היחס הנכון כלפי החברים הוא צריך לרומם אותם.
שאלה: אם חבר מודה שהוא לא מקנא באף אחד בעשירייה, איך הוא צריך להתקדם, איך העשירייה יכולה לעזור לו?
צריך לקחת אותו איתנו, אין מה לעשות. לתת לו דוגמה, להגיד עוד משהו, צריך עוד יותר להתחבר. אבל ככל שאתם תעבדו יותר ביניכם, החברים הנותרים, כך זה יותר ישפיע עליו, ואתם עוד תראו למה הוא יהפוך.
שאלה: איך לדבר בעשירייה בגדלות המטרה כך שישמעו?
לתת לכל אחד לדבר על זה, לחייב כל אחד לדבר על זה, ולהקדיש לזה זמן כל יום, כדי שכל יום כל אחד יכין איזו הצעה או כמה הצעות שהוא יקריא לכולם על גדלות המטרה. שהוא כבר לא יתבייש, שזה כבר יהפוך אצלו להיות להרגל, שהוא יידע שכך הוא צריך לדבר בפני האחרים, למה? כדי לרומם בהם את גדלות המטרה, להגדיל את חשיבות המטרה בהם.
שאלה: שמענו שהרב אמר שאנחנו צריכות להמשיך לשלב הבא, אתה יכול בבקשה לתאר לנו את המצב הבא הזה, שנוכל לכוון את עצמנו אליו?
לצייר את המדרגה הבאה? פשוט מאוד. זו התגלות בתכונות הטובות שלנו, התגלות בתוך הקשר שלנו של תכונת הבורא. ולמעשה אנחנו משתוקקים אליו, לאותה תכונה של קשר, חום, תמיכה, זה קיים, זה הבורא שהיה נסתר ועכשיו הוא מתגלה בנו. במידה בה אנחנו יכולים בינינו ליצור את התכונה הזאת, לגלות, והוא מתגלה בה לפי חוק השתוות הצורה. שום דבר לא יכול לקרות כאן בפתאומיות. כמובן שלא מצפים לזה, זה בהפתעה, אבל תמיד יוצא כך שאנחנו מכוונים את עצמנו לגילוי הבורא ומגלים אותו, לתפיסת הבורא ומגלים אותו. זה נקרא "נצחוני בני", כלומר אנחנו מכריחים אותו להתגלות בנו.
שאלה: אם אני מבינה נכון גם אתה מתבטל בפני תלמידיך כמו רבי יוסי בן קסמא, איך אתה עושה את זה?
מה אני יכול לעשות, אתם מכריחים אותי לעשות כך או כך. כל עוד זה לא נמצא בסתירה רצינית עם הוראת חכמת הקבלה, עם ההתקדמות, עם הלימוד, אז אני מתבטל, אם אתם רוצים ללמוד משהו אחר, רוצים משהו אחרת. כמובן שאני אט אט אולי אתקן את זה אבל בעיקרון אני הולך לפי הרצון שלכם. גם נאמר "חנוך לנער על פי דרכו", כלומר כפי שהוא רוצה אבל אתה תחנך אותו. לכן זה כפי שהוא יכול לקבל את זה, כלומר למצוא איזושהי גישה קצת אחרת לכל אחד כדי שהוא יקבל את זה. לא לתת לו את זה בכוח אלא באותה עטיפה שבה הוא יוכל לקבל את זה ולבלוע את זה.
את השיעור הזה סיימנו. כל השיעור היה מוקדש לנושא "לספוג את חשיבות המטרה מהחברים". רק במידה שבה אני יכול להרגיש את גדלות המטרה מהחברים שלי, לא לבד אלא דווקא מהחברים, רק במידה הזאת אני יכול להתקרב למטרה הזאת. אני יכול בעצמי בתוכי לפתח, לצייר את גדלות המטרה, אבל זה לא יעזור, אני צריך לפעול על הקבוצה והקבוצה חזרה עלי, ובצורה כזאת אני אתעורר מחשיבות המטרה עד כדי כך שזה אולי יתחיל להתגלות בי.
שאלה: אנחנו רואים איך בעולם גדלה ההתעניינות בחכמת הקבלה. איך אתה רואה את שנת 2022, ואיך אתה רואה את ההפצה ב-2022? מה יכול להפוך לסביבה הרוחנית עבור כל אותם המיליונים שיתעוררו השנה?
כמו שאני מבין, אתם רוצים להקים ערוץ אינטרנט שנקרא קבלה טי. וי, שהוא יהיה בכל השפות ובאמת יהפוך להיות לסביבה רצינית עבור כל עמי העולם בכל השפות. כמובן שאני מברך על זה ומקווה שישתתפו בזה כל החברים שלנו, כיוון שהשלב הבא של ההתקדמות שלנו הוא טומן בו את העבודה שלנו עם המסות.
אתם רואים מה קורה בעולם, העולם זקוק לאיזשהו הסבר, לאן הכול הולך בעצם, ואנחנו צריכים להסביר להם את כל זה. אנחנו גם צריכים ללמוד איך להסביר, אנחנו עוד צריכים לגלות הרבה דברים בעצמנו. אבל בעיקרון, כל זה הולך יחד עם בנייתם של כאלה ערוצים שיוצאים אל כל האנושות, וכל אחד מאתנו יכול להשתתף בזה, לא רק לשלוח איזשהו סכום אלא להשקיע בהתפתחות הטכנולוגית, ביצירת תוכן וכן הלאה. ביניכם יש הרבה מאוד אנשים, בכל מיני יבשות, בכל השפות שמסוגלים לעשות את כל זה. ובאמת נגיע אז לכזה מצב שנוכל להגיע לכל אדם בעולם ולהסביר לו מה היום צריך בעולם, אחרת העולם פשוט נכנס לחושך. לכן הכול תלוי בנו.
גם דברנו על זה היום בשיעור, שאפילו מקובל גדול כמו רבי יוסי בן קיסמא לא יכול היה לעשות שום דבר, הוא היה לחלוטין תלוי בתלמידים שלו, אמנם הם היו קטנים אבל רבים, והם רצו להתחבר. אם זה משהו שהוא הכרחי עבור השגת המטרה העליונה הוא מוכן להיות ממש תחתיהם, להתאים את עצמו אליהם. ורק בכך שאנחנו מודיעים על זה, האנשים יכולים להשיג את השמים ולזה אנחנו מצפים. לכן בואו נתמוך בערוץ הזה, וכמו שאני מבין זה יהיה ערוץ אינטרנטי בכל השפות, בין לאומי, והוא יכול להפוך לסביבה נכונה, לקבוצה עבור כל עמי העולם. אני שמח מאוד שאתם לקחתם את זה בידיים, הרבה תודה מראש ותודה על ההשתתפות.
השיעור נקרא "יונקים גדלות המטרה מהחברים". לא יכולה להיות לי גדלות מטרה, מטרה נכונה, גדלות נכונה, אלא רק ממה שאני מקבל מהחברים. אנשים יכולים לטעות ולחשוב שיש להם חשיבות המטרה, ולהגיד "בטח שכן, בטח שאני מכבד את הבורא, בטח שאני מכבד את המטרה", כל זה לא קיים באדם, זה לא טבעי, זה נגד הטבע. גדלות המטרה האמיתית, כלומר ההשגה האמיתית של הבורא יכולה להיווצר בכל אחד מאתנו רק מהקבוצה, ובזה אני מאחל לכם הצלחה.
(סוף השיעור)
-
בעל הסולם. "שמעתי". מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר".↩