שיעור בוקר 17.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 18.

אנחנו ממשיכים באותו נושא ודאי עד שכבר נרגיש שהולכים יחד עם הבורא והוא מוביל אותנו בכל התהליך. אני שמח מאוד לראות פנים מוכרות.

קריין: קטע 18.

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: מהו אותו כוח, אותו משאב שמחזיק את האדם כשהוא ממש שוכב על הארץ ואין לו לא טעם בעבודה ולא כוחות, מהו אותו כוח שמחזיק אותו?

יש לנו רק כוח אחד שמחזיק אותנו בכל המצבים שזה המאור המחזיר למוטב, שזה האור העליון, כוח הבורא, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל הבורא שמאיר על האדם, באור הזה הוא נותן לאדם כל מיני מצבים ואז האדם או שמונח בארץ או שטס בשמים, לא חשוב איך, מרגיש את עצמו כתוצאה ממה שמקבל מהבורא.

תלמיד: מה הסוד כאן, שנגיד החבר מגיע פתאום לשיעור ומשקיע ועובד ואין כוחות ואין טעם, וחבר אחר לא מגיע, מה הסוד של החיבור לכוח הזה?

אם אני מכוון את עצמי לגרום נחת רוח לבורא, אפילו אם אני לא יודע מה זה, ולא מרגיש מה זה, אין לי בזה שום השתתפות, התרגשות מעצמי, אבל אם אני משתדל לחשוב לכיוון זה, כבר אני מתקדם בהרגשה הזאת ומגיע למצב שאני באמת מתחיל להרגיש עד כמה אני כן גורם לו כנראה איזו השפעה ממני. וכנגד זה אני מתחיל להרגיש כמה הוא משפיע עלי, וכך מתחילה להיות העבודה הרוחנית. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". אבל אני צריך להתחיל מעצמי, אף על פי שאחר כך אני רואה שאף פעם לא אני מתחיל, אבל בכל זאת אני צריך להתחיל.

שאלה: אז יש כאן בכל זאת איזשהו מקור כוח רזרבי לאדם, שגם אם אין כוח בכל זאת יש, הבורא נותן כוחות?

ודאי שכן, רק הבורא רוצה שהאדם יתחיל לחשוב לכיוון הנכון, לכוון את עצמו, להעמיד את עצמו נכון, לקבץ את הכוחות שלו, הכוונות שלו, לזה הבורא מצפה. כי בזה האדם בונה את האישיות הרוחנית שלו וזה העיקר בשביל הבורא. כמו שאנחנו מגדלים את הילדים, אנחנו מצפים מהם שהם יגיבו על הפעולות שלנו נכון, כך הבורא, זה מה שהוא רוצה.

תלמיד: אז הוא רוצה שאנחנו נגיב בלי קשר למה שאנחנו מרגישים?

כן, למרות שאנחנו כולנו רוצים להרגיש טוב, אנחנו מתילים לעבוד לא לפי ההרגשה הטובה אלא לפי המטרה הנכונה.

שאלה: איפה נמצאת האמונה למעלה מהדעת אם יש כניעה מוחלטת ללא תנאי?

זה התנאי, הכנעת האדם כלפי השפעת הבורא, שהוא מסכים לקבל הכול אבל מהבורא בלבד.

שאלה: מה זה אומר לקבל על עצמו עול מלכות שמים?

אני רוצה ששליטת העליון תהיה עלי בכל הכוח שלו, ובכל מצב. אני מסכים לזה, אני רוצה את זה, אפילו אם אחר כך אני לא אסכים ויהיו לי אולי כל מיני מצבים שונים, אני רוצה להיות תחת השליטה שלו בלבד.

תלמיד: עצם הביטוי "מלכות שמים" זה בינה?

לא, כדאי לעזוב את הבינה וכל הדברים האלה, פשוט שליטת הבורא על האדם, אני רוצה שהוא ישלוט עלי. אני רוצה להרגיש את השליטה שלו, והשליטה שלו לא מנתקת אותי, היא לא משתקת אותי, פשוט הוא שולט בי ואני מרגיש כמה האור העליון ממלא אותי, עובר דרכי, פועל בכל הכלי שלי, וכך אני רוצה להרגיש אותו תמיד עוד ועוד.

שאלה: יש לאדם אפשרות לברר אם הוא משתחווה לבורא או לאגו שלו?

כן ודאי, הוא צריך להרגיש, זה נקרא גילוי הבורא. שאדם צריך להגיע למצב שכל מה שהוא מקבל, הוא רוצה לתאר שמקבל מהבורא ובטוח רק ממנו, והוא רוצה להרגיש בזה טוב ולענות לבורא בתגובה שהוא מאוד מאוד שמח להיות בשליטת הבורא, ורק בשביל הבורא הוא רוצה להרגיש טוב, וכך לאט לאט הוא מגיע למצב של התקרבות לבורא.

תלמיד: אז זה קורה על פני האגו? כי רוב הפעמים זה לא נעים לאגו.

כן, הוא צריך להתחבר עם החברים ולהתחבר עם הבורא עד שהוא מרגיש בזה באמת תענוג גדול.

שאלה: מה ההבדל בין ירידות לריקנות?

ירידות זה ירידות בחשיבות בדרך כלל, זה מה שאנחנו חושבים כירידה, וריקנות זה הרגשת חוסר מילוי, ואחד לא שייך לשני. יכול להיות מצב שאני נמצא בחוסר מילוי, אבל יחד עם זאת מאוד מכבד אותו, כי אני לא מתחשב במילוי שלי.

תלמיד: במצב ריקנות אתה עדיין בעבודה, ובירידה מהחשיבות?

כן. כעיקרון אין שום מצב שהאדם יכול להגיד עליו שזה לא מצב עבודה. לא, אלא בכל מצב הוא יכול להגיד שהוא נמצא בעבודה.

שאלה: כשאמרת שאנחנו מקבלים לחלוטין את ההשגחה העליונה ועוברים דרכנו כל התחושות והרגשות האלה, האם זה משהו שנרגיש כל הזמן או שזה מגיע בגלים ככל שאנחנו מתחייבים מחדש לרצון הזה להיות תחת ההשגחה העליונה?

אנחנו כל הזמן רוצים להחזיר את עצמנו להיות תחת ההשגחה העליונה, וכל מה שיש מגיע מהבורא וכל מה שאנחנו עושים זה בחזרה אליו, והקבוצה היא האמצעי שדרכה האדם מתקשר לבורא והבורא לאדם.

שאלה: כתוב כאן בקטע 18 ש"אני רוצה להיות עובד ה' אפילו אם אין לי שום מושג בעבודה ואין לי שום טעם בעבודה ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי". לגבי המושג בעבודה, למה כוונה שלא יודע איך להיות עובד ה' ובכל זאת רוצה לעבוד בכל כוחו?

כן.

תלמיד: יש סכנה שהוא עובד בכיוון לא נכון?

אל תדאג על זה, הבורא יסדר את הכול, אתה רק תשתדל ככול שאתה מבין. זה שילד עושה כל מיני שטויות, אנחנו מתחשבים בזה? אנחנו מבינים שהוא לפי המצב שלו ככה יודע לעשות, ודווקא דרך כל מיני הקלקולים, שגיאות, טעויות ששובר ועושה, ככה הוא גדל ונעשה חכם.

שאלה: כותב רב"ש כאילו שיש לו כוח. הבורא מחזיק את הלבבות שלנו, זה כוח שהוא מזרים דרך הדמיון שהוא יוצר בנו ששמה, שנותן לנו את התחושה שזו הדרך, זה לצייר את המצב העתידי על ידי זה שהוא מזרים?

כן. כן ככה זה.

שאלה: אמרת שרק בשביל הבורא הוא רוצה להרגיש טוב. על איזה מצב מדובר זה שרק בשביל הבורא הוא רוצה להרגיש טוב?

הוא רוצה להגיד שכל מצב שהוא נמצא בו מגיע לו בטוח מהבורא כי "אין עוד מלבדו" ולכן בכל מצב הוא מרגיש טוב, אפילו אם לא מרגיש טוב באמת, זה בגלל ההפרעות הפנימיות שלו.

תלמיד: וכל הרגשה שהיא לא מגיעה מהבורא הוא לא רוצה?

אין דבר כזה שלא מגיע מהבורא, אם אדם באמת חושב שזה לא מגיע מהבורא, אז הוא צריך להשתדל בכל זאת ליחס את זה לבורא.

שאלה: אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד בין שמים לארץ עד שנגיע לסוף התיקון?

לא, יש כל מיני מצבים. זה כך רק בהתחלה, כל עוד לא בוחרים שנמצאים בשמים, בהשפעה, בחיבור בינינו ועם הבורא.

שאלה: יוצא שעל אף כל המצבים שהאדם מרגיש הוא צריך עוד פעם להתבטל ועוד פעם להמשיך לשחק רק עם הבורא?

נגיד שכך.

תלמיד: וכך הוא כבר משטה באגואיזם שלו.

כן.

שאלה: למה הכוונה "כניעה ללא תנאי"? הרי יש לי תנאים, אני רוצה שינוי במצב, אני לא מסכים עם המצב שאני נמצא בו?

איך אתה יכול לא להסכים עם המצב שאתה נמצא בו אם המצב הזה בטוח מגיע מהבורא? זאת אומרת, אתה צריך לתקן את עצמך כדי להרגיש שאתה מקבל מהבורא ושהוא טוב ומטיב וכך אתה מגלה. זה שאתה לא מגלה את הבורא כטוב ומטיב, זה בטוח סימן שאתה נמצא בחוסר התאמה לבורא, לא באותה הצורה כמו הבורא, ואז יש לך על מה להתפלל, לבקש תיקונים, שהבורא יתקן אותך עד שתרגיש שאתה נמצא בעולמו של העליון.

תלמיד: אז יש לי תנאים, זו לא כניעה ללא תנאי, אני דורש שינוי, אני דורש תיקון.

כן.

תלמיד: אם כך מה זו כניעה ללא תנאי?

כניעה ללא תנאי היא, שמה שאתה מקבל מהבורא, זה אתה מקבל ואתה מקבל מהבורא, והבורא הוא טוב ומטיב, ובטוח שאתה מקבל טוב, אבל לפי התכונות שלך אתה עדיין מרגיש את זה כרע. ולכן אתה מבקש ממנו שהוא ישנה לך את התכונות עד שתרגיש טוב, ולא כדי שאתה תרגיש טוב, אלא כדי לא לדבר סרה על הבורא.

שאלה: ממה אני אמור להרגיש טוב?

אתה צריך להרגיש טוב בהרגשה ובהבנה שאתה הולך לקראת הבורא, שאתה בהתקרבות אליו.

תלמיד: אבל אני לא מבין הרבה דברים, זה כמו שמחה שאין בה בחירה חופשית.

אנחנו לא מדברים על ההבנה, אנחנו מדברים על ההרגשה.

תלמיד: אבל ההרגשה באה, הולכת, זה כמו איזו רוח, אני לא שולט בזה?

בינתיים זה כך, מה לעשות.

תלמיד: אז ממה לשמוח?

לשמוח בזה שאתה נמצא בדרך, בשינויים, מזה לשמוח.

תלמיד: אבל זה כמו איזה תינוק שצוחק.

אז אתה תינוק, מה יש?

תלמיד: חסר בזה משהו.

לא חסר. אתה רוצה למלא את הכלים של השכל כמו בעולם הזה, ורוחניות לא מגיעה בצורה כזאת. גם בעולם הזה אנחנו מתקדמים במידה שאנחנו מבינים את הרגשות שלנו.

תלמיד: יש כזה טעם שאם אין הבנה ואין הרגשה, לא בחברים, לא בי, אז המטרה קצת לא ברורה. זה טוב שיש שמחה אבל לא ברור ממה.

זה מצב. אתה צריך להגיד כך - מה שאני מקבל אני מקבל בטוח מהבורא ואז אני יכול לבקש ממנו שישנה לי את הכלים כך שארגיש אותו יותר מובן, יותר קרוב, יותר כך, יותר כך. תפנה ותבקש שינויים. תתחיל, אחרת תהיה כל הזמן בבירורים הפנימיים שלך בלבד, וזה לא נכון, אתה צריך כל הזמן לברר מה היחס שלך לבורא כי הוא המקור היחידי לכל המצבים שלך.

שאלה: אני לא שולט בהרגשה של החבר כשהוא נמצא במצבים האלה, אלו הכלים שלו. איך אנחנו יכולים במצבים כאלה לעזור לחבר לצאת מהם בנוסף למחשבה ודאגה, הרי הוא חלק מאיתנו?

אנחנו צריכים לתאר שהחבר נמצא בתוך הכלים שלנו ואנחנו עובדים יחד על שינוי המצב שלו, ואחר כך על שינוי המצב של חבר אחר וכן הלאה.

שאלה: האם האדם בעצמו לא רואה את הנפילה כנפילה אלא כהזדמנות?

זה תלוי באדם, זה מצב פרטי שלו ואין לי מה לענות.

תלמיד: מה עוזר לנו במצב כל כך נמוך להיכנע ולקבל על עצמנו עול מלכות שמים, באיזו נקודה האדם אוחז?

בזה שהוא קשור לחברים.

שאלה: אני רוצה להיות משרת ה' אבל אני לא מרגיש את הבורא, אני מדבר עם הבורא אבל אני מרגיש שהבורא לא מרגיש אותי. האם הבורא צריך להפשיט אותי מהכול ורק כך אצליח לדבר איתו?

זה שאתה מרגיש שאתה לא מרגיש את הבורא זאת כבר הרגשה, והרגשה די מתקדמת, לכן תמשיך ותצליח.

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." לא חשוב איזה מצבים.

"ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

שאלה: האם אנחנו בכלל צריכים לגילוי אור היום של הבורא, ואם כן אז בשביל מה?

כדי לגרום לו נחת רוח. כל המצבים שאנחנו רוצים להגיע, בסולם מאפס עד מאה אחוז, הכול בכדי לגרום לבורא נחת רוח מאיתנו.

תלמיד: איך מתגלה גילוי הדבקות בבורא בתכונת האמונה מעל הדעת?

אני מגיע לתכונת ההשפעה. תכונת ההשפעה זה למעלה מהדעת, ואז בתכונת ההשפעה הזאת אני מגלה את הבורא לפי חוק השתוות הצורה, וכך אני מרגיש אותו והוא מרגיש אותי, ואנחנו מתחילים להיות בדבקות זה אל זה.

תלמיד: האם כל עוד האדם נמצא בתכונה מעל הדעת הדבקות בבורא לא מסתיימת, זאת דבקות תמידית?

דבקות באמונה למעלה מהדעת לא נגמרת אף פעם. אנחנו רק מוסיפים ומוסיפים.

שאלה: כתוב "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". האם כשהבורא מסתיר פניו זה עוזר לנו להתקדם יותר בדרך, ואיך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה בינינו להתעלות מעל הדעת?

איך אנחנו יכולים לעלות למעלה מהדעת? על ידי זה שאנחנו רוצים להתקרב לבורא, לא חשוב באיזה מצב אנחנו נמצאים. כל מצב שאנחנו נמצאים בו - הוא שולח לנו. ושולח לנו אך ורק למטרה שאנחנו נתעלה למעלה מהמצב הזה בדבקות אליו. נגיד הוא צועק, ודוחה אותנו, ועושה לנו כל מיני תרגילים, לא חשוב מה, אנחנו רוצים להיות רק בדבקות אליו.

שאלה: כשהבורא שולח לנו מציאות שאי אפשר לשנות אותה ואנחנו חווים כל מיני רגשות כתוצאה מכך. האם הבורא שולח לנו אותה כדי שאנחנו נרגיש את הרגשות האלה, או כדי שאנחנו נעלה מעל מהדעת?

ודאי שצריכים להרגיש, עם זה אנחנו צריכים לעלות מעל ההרגשות האלה לדבקות בבורא. הוא שולח לנו את כל ההרגשות האלה רק בכוונה טובה, שאנחנו מעל הרגשות נידבק בו.

שאלה: מצוין במאמר שהבורא נהנה כשאנחנו משפיעים לחברים. האם יש לבורא סוג של חיסרון שהוא צריך ליהנות?

כן. ודאי שהבורא נמצא באותן הרגשות שהוא עיצב בנו, כדי שיהיה בינינו יכולת לקומוניקציה, להתקשרות הדדית. לכן שכל, רגש, כל מה שיש בנו אנחנו יכולים להגיד שזה ישנו גם בבורא. לא בגלל שיש לו אלא יש לו את זה כדי להיות בהתקשרות איתנו.

תלמיד: האם אנחנו נהנים אוטומטית באותה רמה שהבורא נהנה?

אנחנו לא יכולים להגיד על אף אחד, אפילו על החברים שלנו הקרובים, לא.

שאלה: אני רוצה לתת דוגמה הכי טובה לחברים. באיזו צורה אני נותן דוגמה שזה יעורר אותם, מה אתה ממליץ?

דוגמה פיזית, בולטת, שבטוח שהם יבינו.

תלמיד: אם גם אני מרגיש שיש סביבי מלא דוגמאות שעוברות לידי ואני לא שם לב אליהן, מה לעשות?

תלמד מהם, ותמשיך בכל זאת בדוגמה שלך.

שאלה: אנחנו שומעים הרבה שהבורא נותן לנו רק טוב, ואנחנו בעיניים שלנו רואים את זה כרע. במה טוב מה שהבורא נותן, איך מזהים את הטוב?

הבורא בטוח נותן טוב, לטובה, אבל אנחנו מקבלים את זה בצורה אגואיסטית. כמו ילדים קטנים נגיד, ולא רוצים לקיים מה שהוא דורש מאיתנו.

תלמידה: אבל אם מסתכלים על העולם אנחנו רואים דברים מאוד קשים, איך מזהים שם את הטוב?

לא מזהים את הטוב. הטוב יתגלה רק בצורה המתוקנת. לא שהעולם כולו טוב, העולם כולו רע, אלא על ידי תיקונים אנחנו מגיעים לעולם הטוב.

שאלה: מה זה להתפלל שהצללים לא יעברו מהעולם?

להתפלל שהצללים, ההסתרות, יתוקנו על ידי העבודה שלנו.

תלמיד: השמחה האמתית, היא על כל מצב שהבורא מביא לי ונותן לי להבין איפה אני צריך לתקן את עצמי ביחס שלי לחברים ואליו?

נכון.

שאלה: האם מטרת האדם היא ליהנות את הבורא?

כן. כי צריך להאמין באמונת חכמים, שהם אומרים שהבורא הוא טוב ומיטיב ולכן רוצה להטיב לאדם. כל מה שאדם מרגיש בעולמו, הוא צריך לתקן את עצמו עד שמרגיש שכל עולמו מלא ביחס הטוב של הבורא אליו, תענוגים נצחיים, ללא גבול, את זה הוא צריך לגלות בעולם שלו.

שאלה: כשלאדם יש הרגשה רעה, איך הוא עולה מעליה ומתקדם? הרי אי אפשר למחוק הרגשה.

הוא לא צריך למחוק את ההרגשה, הוא צריך דווקא על ידי ההרגשה הרעה, לסובב את עצמו כך, שיקבל שינויים שיביאו אותו להרגשה הטובה.

שאלה: מה זה שהבורא ייהנה?

שהוא ישנה את המצב שלי. שממנו ארגיש שהוא עשה את השינוי ולאיזה כיוון.

תלמיד: אבל לבורא אין משהו שהוא אמור לקבל ממני, הוא רק נותן, הוא רק משפיע, אני אמור להשתוות אליו.

במידה שאני משתווה אליו, אני מרגיש שינוי מצידו.

תלמיד: מהי התחושה של הנאה מהשפעה ולא מקבלה? איך אני עובד עם מצב שאני אמור לגרום?

אני לא יכול לדבר על תחושה. תעבדו עם התחושות שלכם. אל תשאלו אותי על תחושה. על תחושה לא שואלים.

תלמיד: אני אמור לעשות פעולות כמו שכתוב בקטע ולא משנה לי מה אני מרגיש מהן, אני אמור לגרום לו הנאה. איך בפעולות האלה, אני נמצא בהנאה מהשפעה ולא מקבלה?

מזה שאתה מקבל משהו מהבורא, אתה מרגיש. מה שאתה מרגיש זה תמיד את הבורא ואתה רוצה להרגיש זאת בהנאה. בכך אתה גורם לבורא הנאה.

תלמיד: על זה אני מבקש את השינוי בכלים?

לא דיברנו על בקשות.

תלמיד: אז איך אני יכול ליהנות מההנאה הזאת בלי לקבל אותה לעצמי?

תשתדל להגיע למצב שאתה נהנה מזה שאתה מקבל את ההנאה הזאת מהבורא. ממי אתה מקבל? מגדלות הבורא.

תלמיד: ומעצם זה אני נהנה? לא מהקבלה?

כן.

שאלה: למדנו שהאמונה למעלה מהדעת היא תוצאה מהבורא בזכות המאמצים של האדם. אם אדם כבר מקבל את האמונה למעלה מהדעת ועובד עם זה, זאת כבר פעולה?

כן, ודאי שזאת פעולה.

תלמיד: לכן גם רב"ש כותב, האדם צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: האם הרגש ההדדי בין אדם לבורא, הוא מצב שבו מורגש המאור המחזיר למוטב? האם הרגש הוא חלק מהפעולה של המאור המחזיר למוטב?

הרגש בא כתוצאה ממנו, אבל בעצם לא חייב.

שאלה: כשאנחנו בהסתרה ובסבל, אנחנו לא יודעים שהבורא שולח לנו הזדמנות להתקרב אליו ואז אנחנו בוכים, מאשימים את הבורא שהוא לא אוהב אותנו ואנחנו בגלות, וזה משפיע על העבודה בעשירייה, על התיקון שלנו, קשה לנו להתקרב וזה יוצר מצב של תקיעות. איך אנחנו יכולים להעביר לחבר את חשיבות המטרה?

מעל מה שמרגישים, זלזול, דקירות וכדומה, מעל הכול אנחנו צריכים להעריך את המצב שלנו ולהעביר את החשיבות הזאת לחברים. מדובר בחשיבות. המצב עצמו יכול להיות לא טוב, אבל אנחנו שוקלים אותו כטוב, כי הוא מביא אותנו למטרה הנכונה ואת זה אנחנו מעבירים לחברים.

יש תמיד עניין של מציאות ואיך אנחנו שוקלים אותה. יכולה להיות מציאות לא טובה, אבל הכרחית ומביאה אותנו למצב הטוב. טוב, זה לאו דווקא שיהיה נעים בכלים שלנו, ברצון לקבל, אלא זה מקדם אותנו לדבקות, לתיקון.

שאלה: מה זה אומר ש"פריו מתוק לחיכי"?

יש טעם עפר ויש טעם פרי מתוק ואנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נרגיש מהעבודה שלנו מתיקות.

תלמידה: זה דומה להכרה של טוב ורע בעץ הדעת. אני לא רוצה להיות תחת האור הזה ששורף או להיות בצימאון לצל. איך לבנות מסך?

שאלה נכונה. המסך נקרא "כוונה על מנת להשפיע" לבורא ולא לעצמי. זה נקרא "לא לשמה" או "לשמה" "על מנת להשפיע" "אמונה למעלה מהדעת", כל המילים האלו, מדברות על השפעה.

תלמידה: יוצא שכולנו עכשיו עובדים על המסך הזה וכולנו הופכים לאותו הפרי שמנסה להבשיל וליהנות לבורא?

נכון.

שאלה: תפילה היא גם בקשה וגם הודיה. האם כשאדם מודה לבורא, הוא נהנה גם מגדלות הבורא וגם גורם בזאת הנאה לבורא?

כן, ודאי. לזה אנחנו צריכים להגיע. מטרת הבריאה זה ליהנות יחד עם הבורא, בדבקות בו.

שאלה: איך להבחין בין תחושה רעה, מזיקה, לבין מצב רוחני שבתוכו האדם חייב לבקש?

זה תלוי איך אתה מתייחס לחברים. תבדוק עליהם, האם אתה נמצא בחיבור, בהתקרבות אליהם, או לא.

שאלה: איך להסכים עם כל מצב שהבורא שולח, ויחד עם זה להעלות צעקה לבורא לעזרה. האם זו לא סתירה?

לא, זו לא סתירה. זה כמו תינוק, ילד קטן, שכל הזמן נמצא בכל מיני מצבים כלפי האימא שלו, אבל הוא לא יורד ממנה. גם דברים טובים, גם דברים רעים, היא בשבילו כל העולם. ולכן כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא.

אין עלינו אלא לתאר לעצמנו ש"אין עוד מלבדו" ואנחנו מקבלים הכול ממנו ורק עימו יש לנו קשר והוא מכוון לכל אחד מאיתנו, ואנחנו כל אחד מאיתנו צריכים לכוון אליו.

תלמידה: אבל אני כבר הסכמתי למצב, אז על מה לבקש?

על מה את הסכמת?

תלמידה: שכל מצב בא ממנו, הכול הוא ואין עוד מלבדו ויש גדלות הבורא. אז על מה אני מבקשת, ועל מה אני עושה לו נחת רוח?

את עושה נחת רוח לבורא, בזה שאת יכולה להחזיר לו מהיחס שלו אליך.

תלמידה: אני לא מבינה על מה התפילה, אם אני כבר שלמה שהכול בא ממנו, אז על מה הצעקה שהוא מצפה ממני?

אם את שלמה, אין לך על מה לבקש. את צריכה לחפש על מה את יכולה לבקש מהבורא, איך את פונה אליו, מה את מבקשת ממנו? יש לך אהבה לכולם, את יכולה להשפיע לכולם כל טוב מהבורא, כשמצד אחד את מתקשרת אליו ומצד שני לכל הנבראים - או לפחות לעשירייה שלך, ואז דרכך את מעבירה כמה שאת יכולה את אור האין סוף לקבוצה שלך.

את יכולה את זה לעשות? אם לא, תבקשי.

שאלה: תאורטית אני מבינה הכול, אבל יש לי רגישות אפסית. האם רגישות זה משהו שמתפתח כפועל יוצא מפעולות כלשהן? מאיפה להביא את הרגישות?

את צריכה לעבוד על הלב ודרך הלב תתחילי להרגיש את החברות ואת הבורא. וגם את עצמך, כי גם את עצמך את לא מרגישה. הכול צריך לעבוד יחד יותר ויותר ולבשל את זה, לקשור את זה יחד, וכך תתחילי להרגיש.

תלמידה: מה לבקש מהבורא כדי שייתן לי את העבודה הזו? אני לא ממש מבינה.

תנסי לבכות.

תלמידה: אני בוכה ימים שלמים ולא מצליחה, או שהדמעות לא נכונות.

אני יודע, לכן כך אמרתי. אין לנו ברירה אנחנו צריכים לרכך את הלב ולהביא לו כל מיני רגשות שהוא יוכל להעביר מהבורא דרכו, דרך הלב לכל החברים, לכל העשירייה.

שאלה: הדחייה הגדולה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה זה מוות פיסי. האם ההכנה שלנו עכשיו מסייעת לנו לעבור דרך מוות פיסי ושזה יהיה מתוק לחיקנו?

לא, לא צריכים לחשוב על זה, אנחנו עוד לא יכולים לברר את המצב הזה, לכן תעזבו ואל תתעמקו בו.

שאלה: אם אני הולך מעל הדעת ורואה את הצל כעזרה, אז בסוף הצל יתבהר כפנים?

כן.

שאלה: הוא כותב "ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם." השאלה במה תלוי הזמן הזה שיש לו כוח?

במאמץ של האדם, עד כמה האדם משתדל לתת מאמצים, לייחד את עצמו עם העשירייה ועם הבורא.

שאלה: מה התפקיד שיש לתפילה ברגשות, והאם ליחס הכל לבורא?

כן, התפילה היא חיבור בין אדם לבורא.

תלמיד: האם זה מאפשר לנו לחלוק רגשות, להתקשר בינינו?

כן ודאי, אבל הכול עובר דרך הבורא, האדם לא יכול להתפלל לאדם, תפילה זה תמיד בין הרמות תחתון ועליון.

שאלה: החושך מגיע כדי שנתחיל לקבל טעמים אחרים, כדי שנתחיל לצאת מעצמנו ובהשפעה להרגיש את הדרגה הבאה. ואילו אנחנו משתדלים בכל פעם להרגיש את התענוג הזה בתוכנו ולכן מתאכזבים.

איך להתחיל במצב הזה לכוון את עצמנו להשפעה קונקרטית בפעולות דלהשפיע?

ללמוד מהחברים.

שאלה: כשאדם נמצא בחושך ובהסתרה בדרך כלל אין לו רגש או שכל בעבודה, איך הוא יכול להרגיש ביטחון שהבורא נהנה מהעבודה שלו ולהגיד שלא איכפת לו באיזה מצב הוא נמצא?

הכול תלוי כמה האדם מתרחק מעצמו ורוצה להתקרב לבורא דרך החברים. לפי זה הוא מקבל הרגשה שהוא כבר מתעלה בכלים.

שאלה: כתוב "שכל הסתרות והייסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." אז השאלה, הלמעלה מהדעת והייסורים זה הולך אחד עם השני, זאת אומרת אין למעלה מהדעת בלי ייסורים, בלי דחיות בלי הסתרות?

למה?

תלמיד: אני שואל.

זה תלוי איך אתה מקבל את זה, זה כבר היחס הסובייקטיבי שלך למצב.

תלמיד: זה יחס שאני צריך לבנות. אם אני מרגיש הנאה כולם אוהבים אותי, הכול טוב והכול נחמד. אין פה עניין של ללכת מעל הדעת או שכן?

למעלה מהדעת זה לא שייך ליחס שלך לחברים, או שהם מקבלים אותך, אלא היחס שלך לדרך ולבורא.

תלמיד: למדנו שזה כמו הפתילה והאש, והייסורים זו הפתילה שעליה בוערת אש האמונה. ככל שיש יותר ייסורים, יכול להיות יותר פוטנציאל לאמונה. האם זה המצב גם פה, שהייסורים הם שדוחפים אותו להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: אמרת שזה לא מחויב שזה יהיה רק כך, יש גם אפשרויות אחרות.

יש גם אפשרויות יותר טובות.

שאלה: הכול עובר דרך החברים, ואתמול דיברת על כך שאנחנו צריכים לקבל את הדוגמאות מהחברים. בעשירייה מימשנו אתמול את התרגיל הזה וראינו שאנחנו לא מצליחים לקבל נכון את הדוגמאות מהחברים. איך מקבלים מהחברים דוגמה?

אתה צריך לפתוח את הלב, להרגיש שהחברים נכללים בלב שלך ואיך הבורא רוצה להרגיש אתכם יחד, ואז ביחס שלך לחברים תרגיש את יחס הבורא אליך.

שאלה: האם אפשר לומר שאנחנו באמת לא מסוגלים לעמוד באף מצב אם אנחנו לא גורמים בו תענוג לבורא וקופצים מתוכו?

כן ולא, זה תלוי בהכנה.

קריין: קטע מס' 20.

"אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש, והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא".

כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: בעל הסולם נותן הבחנה חדה, שכאשר האדם עושה פעולת השפעה אמיתית יש בה טעם של עפר. מכך יוצא שרוב הפעולות שלנו הן פעולות מתוך הרצון לקבל. האם אנחנו יכולים להכין את עצמנו ממש לפעולת השפעה שיש בה טעם עפר אמיתי, ואם כן, מה עלינו לעשות?

מה שאנחנו עושים בשיעורים, מה שאנחנו עושים זה מה שעושים כדי להתקרב לבורא, לאמת.

שאלה: אנחנו מרגישים שהבורא נהנה מהעבודה הזו. באיזה כלים אנחנו מרגישים את זה?

אנחנו יכולים להשיג את זה בכלים דהשפעה ככל שאנחנו בונים אותם, ואנחנו בונים אותם לפי אמונת חכמים שאמרו כך לעשות ואנחנו עושים, ואז אנחנו מאמינים שכך אנחנו עושים נכון.

תלמיד: בהתאם לאמונה חכמים וכל העצות שלהם, אנחנו עושים פעולות השפעה אחד כלפי האחר בעשירייה בניסיון לכוון את זה לבורא. מה אנחנו מרגישים בזה? מה אנחנו רואים, האם תגובה כלשהי מצדו?

אנחנו מרגישים בנו את התגובה.

תלמיד: מהי התגובה הזו? האם כמו איזה קשר גדול יותר שאנחנו מרגישים?

כן. תגובה על מה שעשינו.

תלמיד: איזו תגובה של הבורא אנחנו מגלים כהוכחה לכך שהוא נהנה מעבודתנו?

כשנמצאים בהתקשרות בינינו ועם הבורא אנחנו מבינים ומרגישים את תגובת הבורא לזה, גם ברגש וגם בשכל. זה תלוי באיזו רמה האדם נמצא.

שאלה: הייתי רוצה להאמין שאני עושה משהו שיביא נחת רוח לבורא, אבל אני לא יכולה לומר שאני מצליחה, כי אפילו להיות בשיעור הזה אני מרגישה שהחברים בקבוצה העולמית הם אלה שבאמת עושים משהו, הם אלה שמשכו אותי להיות בשיעור. הדבר היחיד שאני יכולה להרגיש זה הכרת תודה.

האם זה הדבר היחיד שאני יכולה לבטא כלפי הבורא? כי זה כל מה שאני מרגישה עכשיו, אני לא מרגישה שאני עושה את הפעולה הזאת, אלא החברים הם שמושכים אותי לעשות את זה.

זו הרגשה מאוד מאוד גבוהה וטובה. אם את יכולה להמשיך זאת, אז תמשיכי אותה כל הזמן, ותראי כמה בתוך ההרגשה הזאת את מתחילה לגלות במה הבורא רוצה להנות אותך.

שאלה: איך אדם יכול לקבל כוחות להיות בשמחה בזמן שהוא טועם טעם עפר?

טעם עפר הוא אחד מהטעמים שהבורא שולח לנו כדי שאנחנו נתקדם. ולכן אם אני יודע שאני מקבל את הטעם הזה מהבורא כדי שאראה את המצב שלי לעומתו, אז אני צריך להיות שמח שכבר קיבלתי ממנו משהו, איזו הבחנה רצינית, אמיתית, ומהמצב הזה והלאה אני הולך ומתקדם. כי עפר זה יסוד שנמצא תחת רגלינו, ועליו אנחנו הולכים, פוסעים, עד שמגיעים למלכות עליונה, לכתר.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מקבלים תחושות ורגשות של הבורא וזה לא האגו שמנסה להתל בנו כפי שהוא עושה בדרך כלל?

זה לא חשוב לנו, העיקר שאנחנו מתקדמים משיעור לשיעור.

תלמיד: אז כשאני מקבל את הרגשות והתחושות האלו, ויש לי תחושה שזה האגו שלי שמתעסק איתי, או שמבלבל אותי, פשוט להתעלם מזה?

כן, תמשיך כמו שאתה. זה לא חשוב כמה אגו יש לך. אולי היום גילית אותו בכמה אחוזים, מחר אתה שוב לא יכול לגלות, מחרתיים תגלה יותר. ככה זה, יום יום, העיקר שיהיו חידושים.

תלמיד: אז ככל שאנחנו מתקדמים ועושים את הדברים האלו ויש לנו אמונה שמה שאנחנו עושים זה מה שהמקובלים אומרים לנו לעשות וזה יביא אותנו לאן שאנחנו רוצים להגיע, אז אנחנו למעשה מתעלמים מהאגו ומהתלונות שלו וממשיכים לדחוף קדימה?

אנחנו לא מתעלמים אבל אנחנו מתחילים לעלות מעל האגו עוד ועוד ומקבלים אותו כאחד מהמרכיבים שבנו, ולא מתפעלים ממנו. זה שיש לי תכונה אגואיסטית, עיקרית, שהבורא ברא אותה ומחזיק אותה וכל הזמן מטפח אותה, זה כדי שאני כל פעם אתעלה מעליה יותר ויותר.

איך אני עולה למעלה לדרגת אין סוף ב-125 מדרגות? על ידי כך שכל פעם האגו שלי גדל ואני מעלה את עצמי מעליו, וכל פעם הוא יותר ואני יותר, הוא יותר ואני יותר, ואז אני מרגיש עד כמה אני תלוי בחברים, בקבוצה, בכל המרכיבים שעוזרים לי לעלות למעלה מהאגו. אבל אני לא מוחק אותו, ואפילו לא נלחם עימו, אני רק מעריך את הבורא ואת החברה למעלה מכל ההפרעות.

העבודה היא לא כל כך קשה, העיקר לקבץ אותה ולאתר אותה נכון.

שאלה: האם תוכל להסביר מהי המשמעות של "עפר"?

"עפר" זה הרצון לקבל שלי שהוא היסוד לכל דבר. אני צריך שהרצון לקבל שלי יהיה כמו עפר, מצד אחד הוא יסוד וחשוב מאוד, מצד אחר יש לו ערך של עפר, של כלום.

שאלה: אמרת שאם יש לי יחס לחברים אז אני מקבלת יחס מהבורא. האם זה תלוי רק בי לקבל את ההרגשות הנכונות, עם הפעולות הנכונות? האם הבורא כאן הוא רק כאיזו תוצאה, כמו איזה הד למה שאני עושה?

הבורא הוא תוצאה ממה שאני עושה. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", כי בעצם אין לבורא דמות, איזו צורה, שום דבר, אלא הצורה היא לפי איך שאנחנו בונים אותו. והבנייה שלו, הצורה שאנחנו בונים, זו צורת הבורא, ולא שהיתה לו צורה מראש, אלא באופן שבו אנחנו מתקשרים בינינו, בייצוב בינינו אנחנו בונים את דמות העליון שלנו שהיא הבורא.

שאלה: השאלה שעולה הכי הרבה באדם היא איך אפשר להבין את זה שבאמת עושים נחת רוח לבורא. אם כתוצאה מהפעולות שלנו, ממה שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים לאהבה קצת יותר גדולה לחברים, לחיבור יותר גדול, האם זאת בעצם ההוכחה שעשינו נחת רוח לבורא?

אם בסך הכול אתה רואה שהחברים מרוצים ממך, זאת בעצם תגובת הבורא אליך.

שאלה: אנחנו לומדים שהשמחה היא בעצם הקריטריון למעשים טובים, לזה שאנחנו בדרך הנכונה, אז אני מבינה נכון השמחה היא לא משהו ששייך לאגואיסטים.

לא, למה? דווקא אנשים אגואיסטים יכולים להיות בשמחה בתכונות האגואיסטיות. למה לא?

תלמיד: אז מה זה אומר ש"השמחה היא תוצאה ממעשים טובים"?

את מדברת על פעולות רוחניות, פעולות של השפעה, אבל יכולות להיות גם פעולות של קבלה ואני נהנה מהן ושמח.

תלמידה: אז לגבי השמחה ששייכת לפעולות רוחניות, האם השמחה הזאת היא הרגשה בתוך הדעת או למעלה מהדעת?

אם זה רוחני זה למעלה מהדעת.

תלמידה: זאת אומרת, אם אני נמצאת בשמחה כתוצאה מדברים רוחניים אז אני נמצאת באמונה למעלה מהדעת.

כן.

שאלה: הייתי רוצה להבין מה המטרה של כל ההפרעות ומצבי השפלות, ואיזה נזק יכול להיגרם אם אני לא מצליח להתגבר על המצבים האלה?

שאלה יפה מאוד, תודה לך ששאלת.

קודם כל, הפרעות הן מדרגות שאני צריך לעלות על פניהן, למעלה מההפרעות, וכך אני מגיע עד תכלית הבריאה, עד המטרה. לכן בלי הפרעות לא היינו יכולים לעלות ב-125 מדרגות. ההפרעות האלה הן תמיד על פני הרצון לקבל שגדל בנו, יש 125 דרגות של הרצון לקבל, ואני כל פעם מרגיש שיש לי הפרעות חדשות, ועליי לעלות מעל המדרגות האלה, מעל הרצונות החדשים האלה ולהידבק בבורא. זה נקרא שעליתי עוד מדרגה ועוד מדרגה, כך היא העלייה הרוחנית.

שאלה: לפי מה שאתה אומר יוצא שכשאנחנו מתקנים את היחסים בינינו אנחנו מתקנים את צורת הבורא.

כן, נכון. אנחנו מעצבים את צורת הבורא, כי הוא לא קיים, אין בורא ללא נברא.

תלמיד: אבל ברגע שהרגשנו אותו בצורה מסוימת ואחר כך אנחנו מתקנים עוד את היחסים בינינו, אנחנו מתקנים את הצורה שלו.

נכון.

תלמיד: יוצא מזה שדרך הצורה הזאת אנחנו יכולים לראות את הדמות שלנו, את ההתקדמות הרוחנית שלנו.

כן, ודאי.

שאלה: מה הקשר או מה ההבדל בין אמונת חכמים לבין אמונה למעלה מהדעת?

אמונת חכמים היא למעשה למעלה מהדעת, כי החכמים כולם נמצאים בדרגה שהיא מעל האגו, באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם טעם עפר זה אומר שזאת בעצם נפילה, ירידה, ואני שמחה מהעלאת השכינה מעפר בגלל שזה מקרב אותי לבורא, והוא נהנה מהשמחה שלי.

כן, הבנת נכון מאוד.

שאלה: האדם המתוקן יכול להרגיש את הבורא בתוך הדעת?

לא, אין לו בתוך הדעת. הוא מעלה את עצמו תמיד למעלה מהדעת, ובפעולה למעלה מהדעת, הוא יכול לגלות בתוך הדעת.

זו שאלה יפה, כזאת ערמומית.

שאלה: האם בנקודת ההתגברות וההפרעה, שם אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא?

כן, אתה צודק.

שאלה: האם הבורא יודע מה זה כאב, האם הוא יכול להרגיש את זה?

הבורא מרגיש את כל מה שאנחנו מרגישים בסך הכול, לכן הוא סובל ושמח, עוברים בו כל הרגשות, כי זו מדרגה שאוספת בתוכה את כל ההתפעלות שלנו.

שאלה: האם אפשר להגיד שכדי להתעלות מעל הדרגה של מר ומתוק לדרגת אמת ושקר, אנחנו צריכים כביכול לשחרר את תשומת הלב שלנו. אם אני בודק אם מר לי או מתוק, או אני כאילו מוסר את החיים שלי לשליטת הבורא, והוא מנהל את כל החיים שלי וזאת פשוט האמת? בהתחלה אני עוסק בשטויות, אני כאילו מנסה לעשות משהו שאני לא מסוגל, ורק בסוף אני מגיע לזה שהבורא שולט בכל, ואני פשוט מוסר את כל החיים לשליטה שלו, הוא מנהל את החיים שלי, ומזה מגיעה השמחה?

זו עדיין לא סוף הדרך, סוף הדרך זה כשאתה רואה שאתה עושה את זה בהבנה, בהכרה, ולא כאילו עוזב, ומה שיהיה יהיה. אלא אתה הולך עם השכל והרגש בדרך של הבורא. אתה מעמיד את הבורא לפניך, והולך אחריו.

שאלה: אם הבן אדם עולה למעלה מהדעת, הבורא מתגלה? זה נקרא גילוי הבורא?

לא, זה עוד לא גילוי. התוצאה מזה שאדם הולך באמונה למעלה מהדעת תהיה גילוי הבורא. זה הכלי, האדם הולך באמונה למעלה מהדעת, ובכלי הזה הוא יגלה את הבורא.

שאלה: לפעמים שכאני מצליח קצת, טיפה, לצאת מהמצב שלי, אני מצליח להוסיף משהו לעשירייה, ומיד אני נופל עוד פעם למצב שלי. מתי יגיע השלב שבו אני עובר לעבוד יחד עם העשירייה על המצב המשותף?

אם תתייחס יותר ברצינות לעבודה שלך, אז תגיע.

שאלה: האם תוכל לברר בקשר לעבודה עם החברים והלב, מה זה "בצילו חמדתי"?

את צריכה להיות כל הזמן לא בהרגשת הבורא, אבל רק לדעת שאת פועלת לטובתו.

תלמידה: ומה לגבי הקשר עם החברים?

רק דרך החברים, כי בצורה ישירה את לא יכולה לפנות לבורא ולעשות משהו, רק דרך החברים.

תלמידה: שהם יצליחו לפניי?

תעשי הכול לטובתם הרוחנית, תעשי מה שאת יכולה, ולא רק מבחינה רוחנית, גם גשמית, ומעשית. כך כתוב בכל מקום. אבל באופן כללי את מצליחה, אז אל תדאגי. אנחנו צריכים להיות בשמחה.

שאלה: איך מתוך תפילה אנחנו בונים יחס למצב החדש?

איך מתוך תפילה אנחנו בונים יחס חדש? מתוך התפילה. רק תחשבו, מה יש לכם, מה אתם רוצים להשיג, ומה באמת אתם רוצים? תנסו לדבר אמת, ותראו לפי מה שקורה לכם בתפילה בקבוצה, בעשירייה. אתם כבר צריכים להיות בכניסה ללשמה. חבר'ה אני אומר לכם, גם לנשים, אתם כבר נמצאים במצבים מתקדמים, והכול צריך להיות לפניכם.

תלמיד: התפילה באה מתוך השלמות שלנו, מתוך החיבור. איך לפרמט את הכוונה הזאת, את כוונת הלב, להעלות את התפילה הזאת, החיסרון הזה?

אתה רוצה לפתוח את הלב, אתה רוצה להכניס את כל החברים לתוך הלב, ולראות האם כולם ייכנסו ללב, ואם אתה יכול לסגור אחריהם את דלתות לבך, ושהם נמצאים שם סגורים, שלא יברחו מהלב שלך, ואז אתה רוצה למסור את כל הלב הזה לבורא.

תנסה לעשות ככה כמה פעמים ביום, ותראה כמה זה עוזר.

שאלה: איך להתייחס לשינוי החדש שנשים שואלות בשיעור הבוקר? איך לעבוד עם זה?

בסבלנות.

תלמיד: ואם יש חברים גברים שזה מפריע להם, כי הם לא רגילים?

לכן הם גברים, לכן זה מפריע. בטח שזה מפריע. בבית זה לא מפריע לו שהאישה מדברת?

תלמיד: בכל זאת, איך אתה מציע להתמודד עם זה בשיעור הבוקר?

לפתח את מידת הסבלנות, ולהבין שזה חשוב. הבורא אוהב נשים, הוא דואג להן. אני אומר ברצינות, ואנחנו צריכים להסכים עימו מחוסר ברירה. עכשיו בגמר התיקון, בתקופה הזאת הנשים יותר ויותר מתעוררות, ונעשות יותר חשובות, בסך הכול של המסה האנושית, גם בכמות וגם באיכות.

בכמות אנחנו רואים שהן יותר, וגם באיכות אנחנו רואים עד כמה הן גדלות. לפני מאה שנה לא היה יכול להיות דבר כזה, שאישה תהיה מנהלת, מטפלת, מבינה, מרגישה, נמצאת כאחראית, זו באמת הכניסה לתקופת הדור האחרון.

אתם בטח מעבירים עלי ביקורת, איך אני מרשה לנשים לשאול, ולהופיע על המסך. קודם זה קרה רק בשיעור צהרים, או פעם בשבוע בשבת, ועכשיו הן שואלות אפילו בשיעור הבוקר, איך זה קורה שיש להן אפשרות כזו.

אני אומר לכם, הכול קורה מפני שאנחנו נמצאים בתקופת התיקון, בגמר התיקון. אתם תראו מה עוד יהיה, לא מצידי, אלא מסך כל התפתחות העולם. את כל המצבים הנוראיים שהאנושות עוד צריכה עבור, אנחנו נעבור בצורה טובה, יפה, ורכה בזכות נשים צדקניות.

שאלה: אם בשיעור יש שאלה של גבר או של אישה, האם היחס אמור להיות שונה?

אני לא יודע כמה זה שונה או לא שונה, אני יודע רק דבר אחד, שמיום ליום יש לאישה יותר כוח במשפחה, במדינה ובעולם ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו על ידי הכוח הזה שבא ומתגלה יכולים לתקן את העולם. אני לא אתבייש לפנות לנשים לבקש מהן עזרה לתיקון העולם.

תלמיד: לאן לוקח כל השלב החדש הזה שעכשיו נשים מצטרפות בכוח אדיר?

אני חושב שדווקא בכוח הזה הגדול אנחנו נרגיש יחס חדש לכלי, לרצון לקבל, לחיבור בינינו, שאנחנו נלמד דווקא על גבי הנשים כמה קשה להתחבר וכמה לכל אישה קשה להתחבר עם אישה אחרת ואנחנו נצטרך לראות איך אפשר לעשות את התיקונים האלה. נתפלל יחד שהבורא יסדר את זה. כי אישה זה הרצון לקבל בהופעתו הגשמית, וגבר תכונתו להשפיע בכלי הגשמי. נצטרך לטפל בזה.

תלמיד: אמרת שאנחנו כבר צריכים להיכנס ללשמה בהתאם להתפתחות שלנו.

יש בינינו כבר כמה כאלו שנמצאים ממש בפתח ללשמה.

תלמיד: איך היית מתאר את העבודה שלנו בעשירייה מה צריך להשתנות כשניכנס לעבודה הזאת?

שאנחנו רוצים לקיים מה שרב"ש כך כותב בפסוקים האלה, בעיקר בעל הסולם, ורב"ש כל מה שעכשיו אנחנו לומדים, גם למדנו קודם אוסף הפסוקים, ואלה כל התכונות מלא לשמה לשמה, שאנחנו צריכים לרכוש. זה מה שאני רואה שאנחנו קוראים אותם עד שאנחנו מתחילים להבין אותם אולי להרגיש אותם מבפנים, לפעמים זה לא בשכל מגיע ואפילו לא ברגש אלא באיזו צורה אחרת שאנחנו לא מבינים איך, אבל איכשהו זה נקלט.

שאלה: אמרת שלא תתבייש לבקש עזרה מנשים כלפי תיקון העולם, איזו עזרה אתה היית רוצה לבקש מאיתנו הנשים לתיקון העולם?

לתת דוגמה לגברים, להתייחס לגברים כמו אימא לילד, רק תבינו אותי בצורה נכונה, שזו דוגמה איך צריכים להיות מחוברים יחד.

תלמידה: איפה בחיבור בין הנשים, בא הקליק הזה שנשים מתחברות, מה עושה את הקליק של החיבור בין נשים?

בלב המשותף של כל עשירייה ועשירייה. כשאנחנו מתחילים להרגיש בכל עשירייה שיש בינינו קליק, סגירה בין כולם, ואנחנו כבר מבינים שאנחנו לא יכולים להתנתק זה מזה ושהחיבור שלנו הוא הכי עמוק שישנו בטבע ולנצח ושאין לנו לאן לברוח, רק יותר ויותר יחד עד שאנחנו במקום העשירייה נרגיש את הבורא. אנחנו נרגיש את העשירייה אבל היא תהיה ככלי שבה מתגלה הבורא.

תלמידה: זה נשמע לי כמו מכניקה, אבל איפה פה האהבה?

אני לא יודע מה זו אהבה, אולי תביאי לי איזו נוסחה מה זו אהבה?

תלמידה: יש כזו הרגשה כשאני רוצה לאהוב את החברות אני רוצה שיתמלא לי איזה חום בלב מעבר לדאגה המכנית.

זאת אומרת שיש לך איזה מקום ריק ואת רוצה שהם ימלאו את המקום הזה.

תלמידה: אני לא רוצה שהם ימלאו את המקום הזה, אני רוצה שאני אמלא ביחס שלי אליהן באהבה שיהיה לי חום בלב אליהן, וזה יבוא במקום אהבה עצמית.

זאת אומרת לא שהם אוהבים אותך אלא שאת אוהבת אותן.

תלמידה: כן.

בסדר גמור כך כתוב זו נקראת "אהבה".

תלמידה: אתה אומר שהנשים בגמר התיקון שעכשיו זה בולט, אני מרגישה שמה שנקרא גברים כמה שאני תופסת מה זה, זה כוח מאוד מאוד גדול שאפשר להשתמש בו בצורה נכונה. אני מבינה שעכשיו נשים יפרצו קדימה וכל מה שאתה מתאר, אבל איפה פה הכוח העצום של הגברים?

הכוח של הגברים הוא לא בולט כמו הכוח של הנשים, מפני שהגברים תמיד היו כביכול באיזו תנועה, פעולה, הם תמיד היו בולטים. לכן זה לא חדש, מה שאין כן נשים.

אני חושב שעל פעולת הגברים אנחנו נדבר אחר כך, שאנחנו נדבר על עבודת הנשים שהן יעשו את עבודת הגברים, שרוכשים כוונה על מנת להשפיע.

תלמידה: אני זוכרת כשהייתי ילדה קטנה בגן למשל, הייתי מסתכלת על הבנים ומרגישה כאילו אני כמו האימא, והילדה היא רוצה להיות שייכת לאבא הזה. יש איזה משהו בטבע הנשי שהוא רוצה להרגיש שייכות לגבר, לאיזה כוח. אז איך זה מסתדר עם זה שיש עכשיו עבודה חזקה של נשים?

כשאתן מתחברות ביניכן ומתחברות לבורא, והבורא הוא כמו האבא הגדול והוא מנהל אתכן, וגם הגברים כך מתחברים ביניהם ולבורא. בדיוק הסדרים האלה, איך שתהיה ההתחברות בין חלק נשי וחלק גברי בתיקונים, אני לא יודע אם אני אמצא מילים בשביל זה. אבל אני אמצא, רק בקרוב, לא היום.

שאלה: לעורר את השכינה מעפר, איך כל העשירייה יכולה להתקרב לזה?

כל העשירייה יחד כשהיא מתחילה לעלות חשיבות הבורא, כדי לתת לו מקום, כדי לבקש, אפילו לחייב אותו לתיקון הכלי שלנו, זה נקרא "לעלות שכינה מעפר".

שאלה: אנחנו הרבה פעמים שומעות שאתה אומר שחלק מאיתנו כבר נמצאות ממש על סף לשמה. אתה תגיד כשזה יקרה, ואיך זה יתבטא בכלי העולמי?

כולם צריכים לשאוף לזה וזה מספיק.

שאלה: איך זה יתבטא, יתגלה?

אתם תראו איך זה יתגלה, תהיו בזה לפני. ואם לא תראו, אז כמו שעכשיו אתם רואים את העולם זה יהיה.

שאלה: האם אנחנו הגברים צריכים לראות עכשיו הזדמנות גדולה להתגברות והתבטלות כלפי הנשים?

תשתדל.

שאלה: השינוי הזה, המהפכה הזאת, כשקבוצת הגברים הולכת קדימה, היא חזקה כזאת, איך אפשר לשנות את הגברים? אנחנו לא יכולים להתרחק מהחשיבות והגדלות שלהם, אנחנו צריכים לעשות איזה שינוי פסיכולוגי, איך בצורה הרמונית ויפה לעשות את הדבר הזה?

אתן צריכות להיות כמו גברים. זאת אומרת גם למשוך קדימה, כשאת מטפלת בילד או בילדה שלך, אז יש הבדל לטפל בילד או בילדה, כשאת מקימה אותם, עוזרת להם להתלבש ומעבירה אותם לבית ספר האם יש הבדל? אין כל כך הבדל. כך אנחנו צריכים לדאוג לזה. העיקר זה חיבור מביניהם ולבורא.

תלמידה: כלומר זאת לא פסיכולוגיה, אלא דווקא החיבור שלנו הנשים זה מה שנותן לנו את ההזדמנות להיות בשווה עם הגברים.

ודאי, מה ההבדל בכלל. ברוחניות מביאים בחשבון את הרצונות שלכן, את מידת ההשפעה לבורא.

שאלה: אנחנו מרגישות מאוד את השינוי מצידך ביחס לנשים, אנחנו יכולות לשאול יותר ולהיות מעורבות יותר. מה השינוי שאנחנו צריכות לעשות כרגע? מה התוספת שאנחנו צריכות להביא עכשיו לעבודה?

על מה שאני מדבר את זה אתן צריכות לעשות. ואם לא תעשו, אז אני אעזוב אתכן, אני לא אטפל בחלק הנשי של בני ברוך.

תלמידה: תמיד השתדלנו לעשות את מה שאתה אומר, מה עכשיו נדרש מאיתנו יותר?

חיבור, אתן לא מטפלות בחיבור ביניכן, ומתוך החיבור פנייה לבורא.

תלמידה: כשנשים עובדות ביחד על דבר משותף, אז הן מרגישות הרבה יותר את כל מה שאנחנו לומדות ממך בפועל, יש פתאום מקום למימוש. בעשיריות הגברים נראה לי שהרבה יותר קל להם לממש, יש שם משהו יותר אינטנסיבי, יותר מחויב. איך אפשר להשתמש בפוטנציאל הזה שהוא בא לידי ביטוי רק בעבודה על משהו משותף?

צריכים ללמוד איך נשים יכולות לעבוד יחד, צריכים ללמוד את זה. אין כאן שום תירוצים, חייבים לעשות זאת. להיות כאיש אחד בלב אחד זה גם לגברים וגם לנשים, כך כולם חייבים להגיע.

שאלה: מה המעבר בין נקודת הדבקות של העשירייה עם הבורא ללשמה?

דבקות בין החברים ומהם לבורא היא בעצם המימוש של לשמה.

שאלה: מה עוד חסר לכלי הנשי כדי להגיע לדרגת לשמה כדי להוציא את בני ברוך ואת כלל האנושות ממצרים?

חסר חיבור וחסרה תפילה.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל לבין האגו? האם עפר זה רצון לקבל או אגו?

רצון לקבל זה רצון לקבל, ואגו זה אותו רצון לקבל שמכוון לעצמו. כי יש רצון לקבל בכל מיני דרגות, שורש, א', ב', ג', ד'. בעבודת שורש, א' וב' האדם לא מרגיש שהוא אגואיסט, זה כמו ילד קטן שהכול לוקח לעצמו, אבל אין לו בזה כוונה, הוא לא רוצה או נלחם על זה, אלא אלו אינסטינקטים. זה ההבדל בין רצון ואגו.

שאלה: כתוב בקטע 20 "אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש". איך לרכז את העבודה שלי כך שבכל רגע אתנתק מהאגו שדורש כל הזמן שארגיש הנאה מהעבודה למען הבורא?

על זה צריכים לעבוד. כמו שהוא כותב על זה הוא צריך לעבוד.

תלמידה: אני רציתי להודות על המאמץ וההתגברות שהגברים עושים כלפינו ומאפשרים לנו להתפתח בצורה כל כך רכה, למרות הקושי הגדול אצל רבים. ולהגיד גם שאנחנו רואות בחיבור של הגברים הצלה, אולי אנחנו לא יודעות להביע את זה אבל בשבילינו כל שיעור של הגברים הוא ממש הצלה של העולם הזה ופלא מאוד מאוד גדול ומתנה ענקית מהבורא.

תודה רבה.

שאלה: כאשר אנחנו מתמידים בעבודה למרות שיש לה טעם של עפר, כיצד אנחנו תופסים שהבורא נהנה מעבודתנו?

אם עושים את העבודה הזאת בצורה נכונה, אז אנחנו מרגישים שאנחנו גורמים הנאה לבורא.

שאלה: האם מושג נחת רוח לבורא ניתן בתחושה בלבד או שיש לזה גם ביטוי שכלי?

גם ביטוי שכלי, כי אנחנו מגיעים להתקשרות, ואז אנחנו מודדים איפה אנחנו נמצאים לעומת הבורא, עד כמה כן, עד כמה לא, ובאיזה כיוון אנחנו נמצאים בהשתוות הצורה.

שאלה: מצד אחד יש את מערכת היחסים הפנימית שלי עם הבורא ואנחנו לא חולקים אותה עם חברנו, מצד אחר אנחנו בעשירייה צריכים להיות בלב פתוח ולא להסתיר כלום. איך לבדוק שאני לא מסתיר שום דבר חשוב מהחברים?

כשנגיע לרוחניות, אז נראה עד כמה אנחנו מחוברים ועד כמה אנחנו יכולים לעשות פעולות דווקא מתוך החיבור שלנו.

שאלה: על מה צריך לשים דגש בעבודה כדי להגיע עם החברים בעשירייה למצב של אמונה למעלה מהדעת?

להעלות יותר ויותר בחשיבות את החיבור בינינו בקבוצה ואת החיבור בין הקבוצה לבורא, אין יותר.

שאלה: איך לקבל שכאב מגיע מהבורא?

מהבורא לא מגיע כאב, הכאב הוא מחוסר השתוות הצורה.

שאלה: מדוע אנחנו צריכים לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים, ולעומת זאת ניתן לנו טבע שדוחה את זה?

כמו בשתי מושכות כך נוכל להגיע לקליק הנכון, לחיבור הנכון עם הבורא.

שאלה: להרגיש שהכול מגיע מהבורא זה חלק מהעבודה, אבל איך להרגיש שהוא טוב ומיטיב? איפה מרגישים את זה?

במידה שאנחנו מתחילים להתקשר לבורא, אז אנחנו כבר מבינים שהוא טוב ומיטיב, ולא יכול להיות שתתגלה בנו הרגשה ומחשבה אחרת.

שאלה: השינוי מתענוג לעצמי לטובת הבורא, האם זו תחילת העבודה למעלה מהדעת?

כן.

(סוף השיעור)