שיעור ערב 14.06.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור לנשים בנושא:

מלכות וזעיר אנפין הולכים ביחד למטרה

יש לנו שיעור בנושא, "מלכות וזעיר אנפין הולכים ביחד למטרה". כדי ללכת ביחד למטרה אנחנו רואים בעולם שלנו דוגמה, שצריכים לגדול קודם. נולדים בנים, בנות, תינוקות, הם גדלים ובעצם גדלים לחוד. כעבור זמן בגיל מסוים מתחילה להיות איזו נטייה זה לזה, ואז יכול להיות שקורה חיבור ביניהם. מכאן אנחנו יכולים ללמוד על מה שקורה לנו בדרך הרוחנית. בדרכנו הרוחנית גם כן צריכים לגדול גברים לחוד, נשים לחוד, ואחר כך כשבאמת מוכנים אלו ומוכנות אלו, אז יהיה אפשר להבין איך להתחבר. על התחברות אנחנו עדיין לא מדברים אפילו, כי בשביל זה צריכים להיות גבר רוחני, אישה רוחנית, ואז ביניהם יכול להיות זיווג רוחני. לא פשוט, לא מיד, יש לזה באמת תיקון קודם.

לגבר, התיקון נעשה במיוחד על ידי החיבור בקבוצות, עשיריות, החיבור הנכון. יש להם נטייה לחיבור כמו לילדים, לבנים, אבל בכל זאת זו לא הנטייה הנכונה, הם צריכים להתגבר ולסדר את עצמם נכון. לגבר ודאי שהחיבור צריך להיות באמונה למעלה מהדעת, אנחנו לומדים על זה הרבה, יש לנו פסוקים, הרבה חומר ועבודה סביב זה כל הזמן. ולהגיד שזה מצליח, מצליח בקושי, בקושי.

לאישה, הדרישה במיוחד היא לא על החיבור אלא על הדחייה. כי שני החלקים האלה ברצון לקבל גבר ואישה, אז באישה הרצון לקבל הוא יותר טבעי. ולכן במילים אחרות, שלבי התיקון לאישה הם יותר לשמור את עצמה מלשון הרע, מביקורת על הזולת, על אחרות. כי בצורה הטבעית כך באישה מתגבר היצר הרע יותר לכיוון זה ממה שבגבר. גבר כאילו לא רואה כל כך את האחרים, אישה מייד עם העין שלה רואה את הכול. לכן אם אנחנו מדברים על תיקונים, אז תיקון באמונה למעלה מהדעת צריך להיות דווקא יותר שייך לכיוון זה.

לא דיברתי על זה קודם כי זה לא היה כל כך אקטואלי, נחוץ, עכשיו זה יותר נדרש. אנחנו צריכים להשתדל לראות ש"אין עוד מלבדו", שהבורא הוא שמסובב לנו את כל המקרים. שהוא עומד אחרי כל אחד ואחד, ומכוון אותי לראות בצורה מיוחדת את כל החברות האלו, ומה שאני רואה על כל אחד ואחד, אני רואה מה שהבורא רוצה שאני אראה. הוא מבלבל אותי, הוא מסובב אותי, וכל זה כדי שאני אתגבר על זה, ושאני אשפוט אותם לכף זכות. לגברים זה פחות בעייתי, הטבע כאן הוא ממש מאוד מאוד שונה בין גברים לנשים.

מהצד הזה לאישה הרבה יותר קל להגיע לתיקון מאשר לגבר, כי יש לפניה ממש בעיה מגולה לראות נשים אחרות, קודם כל נשים אחרות, בצורה יפה. למה? מפני שכל הדמויות, כל הצורות הלא יפות, הלא טובות, צריכים להבין שאת זה הבורא מסובב לנו כדי שאנחנו נתגבר על זה באמונה למעלה מהדעת. לא לשכוח שזה הוא עושה, ועושה כדי שאנחנו נוכל להתעלות מעל האגו, ולראות הכול בעין יפה שזה הכול בא מהבורא. אם נצליח לייצב את עצמנו בצורה כזאת, מרגע זה והלאה כבר אנחנו נכנסים להרגשה הרוחנית שבמציאות.

לכן ההבדל הגדול הזה בעבודה של גבר ואישה, אצל המקובלים, בקבלה, הוא מאוד מאוד בולט, ולכן נראה שקבלה כאילו כתובה יותר לגברים מאשר לנשים. וזה לא נכון, אלא זה מפני שלגברים יותר קשה לברר איפה מקום העבודה שלהם, ולנשים יותר קל. למה? כי בכל מקום שהיא פונה היא רואה בעין ביקורתית, טבעית, מה לעשות. לא לשכוח שזה "אין עוד מלבדו" סובב את הכול, להצדיק אותו, וכך להעמיד את עצמה כל הזמן בצורה הנכונה למעלה מהטבע, למעלה ממה שהיצר הרע מכתיב לה.

זאת עבודה קשה, אבל כולם מסוגלים לעשות זאת אם רוצים להגיע לרוחניות, באמת להרגיש איך הבורא מנהיג את העולם. ברגע שנשים מתחילות כך לעבוד, להתרומם מעל הטבע, מעל הביקורת, מעל עין צרה, ולהשתדל לראות שהכול זה במאה אחוז נכון, שאין עוד מלבדו, שזה לא שאני רואה את העולם, אלא אני רואה את הרע שלי על פני האור הלבן, אם כך אני לא שוכחת, אז בהתאם לזה נתקרב לאמת.

ומצד שני הגברים חייבים לא לשחק בחיבור כמו שבדרך כלל משחקים ילדים, אלא בחיבור אחר למעלה מהדעת. לראות את כולם מוכנים, נכונים, וכל מה שלא מסתדר ולא מתחבר זה מפני שהבורא כל הזמן מעמיד לפנינו כל מיני קשיים, מעביר בינינו כל מיני מקרים. וצריכים להצדיק אותו, שהוא עושה את זה אך ורק כדי שאנחנו נתעלה למעלה מהטבע, באמונה, בכוח השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהידיעה.

כך כל אחד תופס את החלק שלו במציאות. אישה מצד הנשים, גבר מצד הגברים, וכשמעלים את עצמם למעלה מהדעת, נקרא שהם גדלו ונעשו בר מצווה, בת מצווה, ומוכנים לחיבור ביניהם. ואז למעלה מהדעת כבר בדרגה רוחנית יכולים להתחבר ביניהם, וכתוצאה מזה תהיה להם נשמה מתוקנת, הבנים והבנות הרוחניים שהם מולידים.

לא דיברנו בצורה כזאת עד כה, לא חשבתי שעוד הגיע הזמן, וכשהרגשתי קצת את החלק הנשי בזמן האחרון, ראיתי שכן אפשר לדבר על זה. ולכן אנחנו נעביר את זה בחלק מהסדנה שלנו.

סדנה

מהי ההכנה הנכונה לזיווג הנכון בין גבר לאישה?

*

לכן אנו רואים בתורה שכולם נמצאים סביב הר סיני, אבל יש חלק שהגברים מתחברים ביניהם ויש ביניהם ערבות מיוחדת, לעומת חלק הנשים שיש להן גם ערבות מיוחדת. איך אנחנו נחזיק בינינו הנשים, בערבות, כשאני כל הזמן מסתכלת על כולן, מתעלה, משתדלת להתעלות, מכינה את עצמה תמיד כבר מראש להתעלות למעלה מהביקורת, לא סתם מפני שאני רוצה להיות טובה או צדיקה או מה, מפני שמה שאני רואה למטה מהביקורת זה מה שהבורא מייצב לי?

איך אנחנו מחליטות בינינו, בונות בינינו ערבות תמיד שאם אני רואה את הביקורת שלי על מישהי, בעיקר זה אישה על אישה, אני מבינה שהבורא נותן לי תרגיל לעלות אליו, שוב להתקרב אליו, זה הוא עושה לי ורוצה שאני בצורה כזאת אזכור שזה ממנו ואתקרב אליו? איך בונים את הערבות הזאת, את ההדדיות הזאת שלא נשכח?

*

קריין: מתוך "כתבי רב"ש" כרך ב', מאמר "מהו, שהתורה נקרא קו אמצעי בעבודה".

"צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

*

איך אנחנו בכל זאת נזכור כל הזמן, או נחזור מהר לידיעה שיש לנו עסק עם הבורא בלבד? לא חברות, לא חברים, לא עולם שלם, לא כלום, את הכול מצייר הבורא. איך תהיה לנו איזו נטייה, תזכורת, איך אנחנו נארגן את עצמנו כך כדי לא לשכוח את זה, או לפחות לחזור לזה מהר? כי כל רגע שאני פתאום תופסת את עצמי "אוי, איך אני חושבת, מה אני רואה", אני מבינה שהבורא מסדר לי כדי להחזיר אותי לתפיסה הנכונה.

אז מה אני עושה? כל הזמן לראות את העולם שזה הבורא מצייר לי אותו, ויש לי עסק רק עימו ולא עם העולם עצמו. אם אנחנו נתאמץ בזה, תוך זמן קצר אנחנו נתחיל לראות את העולם האמיתי, עולם האמת, העולם הרוחני.

*

איך אני מחזיקה את עצמי כך שכל פעם אני נזכרת בהתחייבות שלי כלפי החברות, לראות את עצמנו יחד, בינינו ועם הבורא? ולא חשוב איזה מחשבות, איזה צורות, מה אני חושבת או מה אני רואה, אני לא שוכחת על התיקון של השמיעה, ראייה, מחשבה, דיבור, מעשה שלי? איך אנחנו מתחייבות, איך אנחנו כורתות ברית?

ננסה את זה באמת לבצע. זאת אומרת מרגע זה והלאה כשאנחנו מדברות, אנחנו באמת כורתות ברית ומשתדלות. ותראו איפה הכניסה לרוחניות, תתחילו להרגיש איפה היא.

*

אם אנחנו רוצות להגיע לרוחניות אין לנו ברירה אלא שכל אחת ואחת חייבת להבין שהיא מחזיקה את כולן. זה עניין של הברית. נשים זה אחרת מגברים, הן בדרך כלל מתנהגות יותר באחריות, הן לכל דבר מתייחסות בצורה אחראית, רצינית, קפדנית. איך אנחנו נרגיש את עצמנו שכל אחת אחראית כלפי האחרות, וכך אנחנו רק ביחד נחזיק את המצב הרוחני בינינו שיתייצב? ברגע שאנחנו מוכנות לתמיכה הדדית אנחנו מתחילות להרגיש את דרגת הבינה.

דרך אגב, אישה מתוקנת כך נקראת. איך אנחנו יכולות להרגיש שאנחנו נמצאות באחריות, בערבות הדדית, בברית, בתמיכה הדדית? אני לא יכולה להיכנס לשער המלך, לעולם הרוחני, להרגשת העולם הרוחני ללא תמיכה של החברות. איך אנחנו בכל זאת מקבלות את זה ומממשות את התמיכה ההדדית, אז כל אחת לא נופלת מלהרגיש שנמצאת לפני הבורא וזה הכול בזכות הברית?

אני רוצה מעכשיו והלאה להרגיש את עצמי נתמכת מכולן ולהרגיש את עצמי אחראית על כולן. על כולן, הכוונה על העשירייה. לא צריכים על כל העולם.

*

אישה מסתכלת על העולם בעין יותר ביקורתית, וזה טוב, זה לא פגם, חס ושלום, ההיפך. הבורא עשה אותה יותר רגישה לפגמים. בנוסף יש לה דווקא תוספת טובה לעומת הגבר, כי יש לה רגש נחיתות טבעי, מהטבע.

אמרתי לא נכון? הלוואי שכל הדברים האלה יהיו גם לנו, הגברים. אני אומר ברצינות, זו עזרה גדולה מאוד שיש דבר כזה. רב"ש דווקא היה אומר כך לתלמידים, שלנשים יש רגש נחיתות, ואתם צריכים להיזהר מלנגוע בזה, לכבד את זה. גבר אמיתי לא הולך לפגוע באישה, זה ברור.

אז איך אנחנו, הנשים, יכולות להפוך את רגש הנחיתות הזה לאמצעי לעלייה הרוחנית? שום דבר לא ניתן סתם. אם דבר כזה בולט נמצא בנשים, איך הן יכולות בעזרתו, דווקא יחד עם אותו חלק ביקורתי שיש בהן יותר מאשר לגבר, להשתמש בזה כדי מהר להיכנס להיכל המלך?

מצד הגבר אני אומר לכן שיש לנו במה לקנא באישה, על שני הדברים האלו, רגש הנחיתות ורגש הביקורת. זה מאוד עוזר בעבודת ה'. בצורה טבעית אישה יותר קרובה לזה. לכן כל התורה במיוחד כתובה לגברים, כי צריכים לתת להם על הראש עד שהם מבינים, עד שהם מתחברים בצורה נכונה, והאישה כביכול יותר מוכנה לכך מצד הטבע.

אז מה עם רגש הנחיתות?

*

עוד מידה מאוד מיוחדת של האישה זו נטייה למשפחה, דאגה למשפחה, שלגבר בכלל אין בצורה כזאת. הוא לא יכול לחשוב ולדאוג, זה ברור לנו, כך אנחנו בנויים. איך אנחנו יכולות להשתמש גם בנטייה הטבעית הזאת כדי להגיע לתיקון העולם, למימד הרוחני שלנו דווקא דרך הנטייה למשפחה, והדאגה למשפחה?

איך אני כאישה יכולה לראות מתוך דאגתי למשפחה, דאגה שכל העולם כך ייראה, כמשפחה שלי? יש לי מכאן דוגמה ברורה מאוד של תיקון העולם, של התיקון שלי. אני מרגישה את זה בתוכי, בנטייה שלי למשפחה, ואם תהיה לי נטייה כזאת לכל העולם, הנשמה תהיה מתוקנת.

האם אפשר לדמיין דבר כזה?

*

עכשיו, אחרי שדיברנו על שלושת הנטיות הללו, האופייניות לאישה, הנטייה ראשונה ביקורת טבעית, ודאי שאף אחת לא אשמה בשום דבר, הכול טבעי, זה באמת כך.

הנטייה השנייה, רגשי נחיתות. והנטייה השלישית, דאגה למשפחה. אתן מבינות עד כמה שהגברים חסרים את זה, מסכנים? שכל התורה לא עוזרת להם, עד כמה שהאישה יותר קרובה לבורא. באמת, אני מרגיש את זה מתוך מהטבע, מתוך היכרות בטבע.

איך נעביר לגברים קצת ממה שיש לנו, ואם כבר בצורה מתוקנת? זה תפקיד האישה, כי הם כמו אני לא יודע, מסורסים, אנחנו רואים שאין להם את זה. האישה רואה את זה, עד כמה שלגבר זה חסר לנשמה, ממש. איך אפשר להעביר לגברים את הנטייה הזאת, את ההרגשה הזאת? זה נקרא חיבור בין גבר לאישה.

אבל קודם כל אנחנו צריכות להיות מתוקנות, ואז נוכל להעביר את זה להם.

*

עכשיו כשאני חוזרת הביתה, איך אני לפי עצת הרב מספרת לבעלי על מה דיברנו, על מה הסכמנו ואיך אני צריכה לעבוד עכשיו בתוך המשפחה? בבקשה. מה תספרי לבעלך?

אבל ביחד כולן בעשיריות תחברו סיפור כזה, איך להגיש את זה לבעל?

*

איך אני, שקיבלתי מהבורא את שלושת הנטיות הללו, איך דווקא בעזרת הנטיות הללו, שכאילו מביאות לאישה איזו חולשה, איך דווקא בזכותן אני מרגישה קשר פנימי יותר, חזק יותר, ישיר יותר עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי"? דווקא בזכות שלושת הנטיות הללו שכאילו מביאות לי חולשה.

*

בואו בסוף הסדנה, השיחה, נשב דקה בשקט, ונחשוב איך אנחנו מחוברות יחד ועם הבורא ממש כגוף אחד.

*

תודה רבה. זה פלא, פלא להרגיש קבוצת נשים וקבוצת גברים, וכמה שחסר לזה ולא חסר לזה, וכך איך הקבוצות האלו ישלימו זו את זו, יגיעו לשלמות.

תודה לכן, תודה.

(סוף השיעור)