שיעור צהריים 27.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי",

מאמר רמ"ז, "מחשבה היא בחינת מזונות"

קריין: "שמעתי", מאמר רמ"ז, "מחשבה היא בחינת מזונות".

(המאמר אינו מופיע בספר "כתבי בעל הסולם")

בואו נראה איך המחשבה היא באמת מזונות לנשמה.

רמז. מחשבה היא בחינת מזונות

שמעתי כ"ד אדר תש"ד ירושלים

"יש ג' גופי בחינות גופים באדם:

א. גוף הפנימי, שהוא לבוש להנפש דקדושה,

ב. מקליפת נוגה,

ג. ממישכא דחויא.

ובכדי להנצל מב' גופים, ושיהיה יכולת לשמש רק עם הגוף הפנימי, אזי סגולה לחשוב מחשבות, שהוא נוגע רק להגוף הפנימי. זאת אומרת, שהמחשבה שלו תהיה תמיד ברשות היחיד, שאין עוד מלבדו כתוב, אלא שהוא עושה ויעשה לכל המעשים, ואין שום בריאה בעולם, שיוכל להפרידו מהקדושה. וכיון שאין הוא חושב עבור ב' הגופים, אז הם ימותו, משום שאין להם מזונות, ואין להם במה להתקיים. וזה סוד, לאחר החטא דעץ הדעת, אמר לו הקב"ה: "בזיעת אפיך תאכל לחם". שלפני החטא לא היה החיות תלוי בהלחם.

מה שאין כן אח"כ, לאחר החטא, שנדבק בהגוף דמשכא דחויא, אזי נקשר החיים בהלחם, היינו במזונות. שאם לא נותנים לו את המזונות, הוא מת. וזהו לתיקון גדול, בכדי להנצל מהגופים הנ"ל. משום זה צריכים להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות עבורם. כי המחשבות זהו מזונותם. לכן יחשוב רק עבור הגוף הפנימי, שהוא לבוש להנפש דקדושה. היינו, שיחשוב מחשבות, שהם אחרי עורו. זאת אומרת עבור תועלת שהם חוץ מעורו, חוץ מהרצון לקבל. ואחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. שהקליפות נאחזים מה שהוא בתוך העור, ולא מחוץ להעור. זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות, יש להם אחיזה. וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.

וכשיתמיד לחשוב מחשבות, שהם לאחר עורו, אזי הוא זוכה להפסוק "ואחרי עורי נוקפו זאת". "זאת" הוא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נוקפו", היינו שנתקנה רק אחרי עורו. ואז הוא זוכה לבחינת "ומבשרי אחזה אלקי". שאז הוא רואה, ומבשר הזה את אלקו. היינו, שהקדושה בא בהלבשה בגוף בפנימיות. וזהו דוקא, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות, אזי הוא זוכה להתלבשות. מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בהתלבשות, היינו בתוך העור, אזי "וימותו ולא בחכמה". אזי אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר."

בעל הסולם אומר שיש באדם ג' גופים, וכולם גופים פנימיים. "גוף הפנימי, שהוא לבוש להנפש דקדושה", הוא הכי פנימי. עליו יש גוף "מקליפת נוגה", ועליו יש עוד גוף "ממישכא דחויא". האדם צריך לפתח את הגוף הפנימי שזה גוף דקדושה, שבו מתלבשת נפש דקדושה, ובשני הגופים החיצוניים בקליפת נוגה ובמשכא דחויא צריכים לא להשתמש בכלל, או פחות ככל האפשר, ואז הוא ניצל מהם ונשאר רק הגוף הפנימי, גוף דקדושה שבו מתגלה הנפש דקדושה. זו בעצם העבודה שלנו.

אז ככל שאנחנו חושבים על הגוף הפנימי, על הכלי ועל האור ואיך אנחנו יכולים להשתמש בו יותר ויותר, בזה אנחנו מפתחים את הגוף הפנימי, ואז הנפש דקדושה יותר ויותר מתלבשת בו, וכך אנחנו רוכשים את הנפש דקדושה הזאת, ובצורה כזאת מתקדמים. מה שאין כן, שני הגופים האחרים, הגוף השני שהוא קליפת נוגה, והגוף השלישי שהוא עור הנחש, משכא דחויא, אם אנחנו לא משתמשים בגופים האלו אז הם לאט לאט נעלמים, ואנחנו מרגישים שנמצאים רק בגוף האמיתי הפנימי הטהור שהוא הגוף הפנימי, נפש דקדושה.

שאלה: כתוב במאמר שאם הוא יהיה תמיד במחשבות מחוץ לעורו הוא יזכה לתכונת גילוי השכינה. איך המחשבות שבהן אני נמצא קשורות לגוף הפנימי שבי?

אם אתה חושב על כל הדברים שמתלבשים ברצון לקבל שלך, שאתה רוצה אותם, אז נקרא שאתה משתמש בשני הגופים החיצוניים, קליפת נוגה ומשכא דחיוא, עור הנחש. ואם אתה חושב ככל האפשר רק על הגוף הפנימי שבו מתלבשת נפש דקדושה, אז בזה אתה מפתח את הגוף הזה, ושני הגופים האחרים, קליפת נוגה ועור הנחש מתנתקים ממך ונעלמים.

תלמיד: מה זה הגוף הפנימי, איך לחשוב עליו נכון?

אלו מחשבות ורצונות שכולם מכוונים לחיבור בינינו ועם הבורא, זה העיקר. לכן אם האדם חושב עליהם יותר ויותר אז הוא לאט לאט מתנתק מהנחש שבו ומתחבר לחלק האלוהי שבו.

שאלה: מה זה אומר לא להשתמש בשתי הקליפות החיצוניות ולפתח את הגוף הפנימי?

זה נקרא שאני לא רוצה להשתמש ברצונות ששייכים לקליפת נוגה ולמשכא דחויא, כי הם כולם רצון לקבל, וככל שאני יותר ויותר רץ אחריו זה לא בסדר, וככל שאני פחות משתמש בהם, ככל שאני מתרחק מהם, הם מתים מזה. כך אני צריך לברר את שלושת הגורמים האלה שבי.

שאלה: כל מה שאני יודע, מדבר עליו, את הכול שמעתי ממך וזה מגיע גם מהבורא. רציתי לשאול אותך שאלה כזאת, אני רוצה להציע לקבוצה שנעשה פגישה פעם בשבוע ונתחבר עם המינוסים שלנו, כל אחד איך שהוא רואה את המינוסים האלה ונעלה כולנו יחד למעלה מהדעת ונתקן אחד את האחר, ונראה זה את זה מתוקנים, הרי לזה אנחנו צריכים להגיע. מה אתה חושב על זה?

בצורה חיובית, זה נכון מאוד לחשוב על הרצונות הפנימיים שלנו, זאת אומרת על אלה שיותר קרובים לבורא, לחיבור, השפעה.

תלמיד: האם בזה נוכל לעשות נחת רוח לבורא? התאספנו, אנחנו עושים, משתדלים, אם מישהו לא יכול אז אנחנו עוזרים לו, תומכים בו, זאת עבודה פרקטית שהיא טובה?

כן, זאת בדיוק העבודה שתביא אותנו למטרת הבריאה.

שאלה: כתוב במאמר שאנחנו צריכים לרכז את המחשבות שלנו בגוף הפנימי שנותן חיים לנשמה שלנו. האם התפילה מתגברת על המחשבה או שהמחשבה הפנימית דוחפת את התפילה?

התפילה יכולה לעזור לנו לנצח את מה שאנחנו רוצים. רק בכוח התפילה אנחנו עושים בירור בכל המחשבות, הרצונות, הספיקות. ורק בכוח המחשבה, רק בכוח התפילה אנחנו מבודדים את הרצונות שרוצים להשתמש בהם מהרצונות שאנחנו לא יכולים, לא רוצים להשתמש בהם, וכך אנחנו מגיעים למטרה.

תלמידה: רק התפילה מגבירה את המחשבה על הבורא?

כן, רק בכוח התפילה אנחנו יכולים למיין את כל התכונות, הרצונות והתשוקות שלנו, ולקחת רצונות נכונים פנימיים ובהם להשתמש.

שאלה: אני יודעת שאין עוד מלבדו, אבל זה רק כמו ידיעה בשבילי. היו רגעים שבהם הרגשתי שאם אני מתמקדת בגוף הפנימי איזושהי בעיה נפתרת אצלי, אבל למה אני לא מצליחה להימנע מלחזור על אותה הטעות, אני לא מצליחה לעצור את המחשבות מלהשתלט עלי. מה אני מפספסת כל פעם?

נדמה לך שאת כל הזמן חוזרת על אותם הדברים, כל פעם הם נראים ישנים אבל הם חדשים, רק אנחנו לא יכולים להבדיל ביניהם, בין מה שהיה ובין מה שעכשיו, ובין מה שיהיה מחר ומחרתיים. נראה לנו שהרצונות האלו כל הזמן חוזרים על עצמם, וזה לא נכון, זה לא קורה בלופ, בעיגול, אלא כל פעם אנחנו עובדים עם רצונות ומחשבות חדשים.

שאלה: האם המחשבות הן אלה שקובעות אם אנחנו חיים בקדושה או תחת שלטון הקליפות?

כן, ודאי. רק המחשבות של האדם קובעות בסופו של דבר את מצבו, איפה הוא נמצא.

תלמיד: איך החיבור משחרר אותנו מהסתרה?

על ידי זה שאנחנו מתחברים, כל אחד מקבל מהאחרים מחשבות ורצונות נכונים, וכשאנחנו מחברים אותם אז יש לנו כלי גדול מאוד חיובי כדי לנצל את המצב, לנָצח את הקליפות, ולהשתמש רק בכלים של קדושה, וכך אנחנו מתעלים מעל הפירוד בינינו ומתקרבים זה אל זה. כך זה עובד.

שאלה: כדי לקבל את כל הטוב מהבורא הבריאה צריכה תיקון. האם אפשר להגיד שהתיקון שלי הוא דרך עבודה עם חיסרון החברות, בזה שאני עושה את הצמצום הראשון ולוקחת את החיסרון של החברה, מעלה אותו לבורא ומבקשת שימלא את הרצון שלה, ולעצמי אני לא רוצה כלום חוץ מלהיות צינור לאור הבורא, ובזה אני כאילו עושה את הצמצום השני, וכל העבודה שלי עוברת לכלים דהשפעה?

את אומרת הכול נכון מאוד, כל הכבוד.

תלמיד: אפשר להגיד שהמשמעות של החסרונות שהם לא בתוכנו, שדרכם אנחנו מתקשרים זה עם זה והקשר הזה יוצא בכלים דהשפעה והבורא יכול למלא אותנו בכל הטוב?

כן, מדויק מאוד, נכון.

שאלה: במה תלויה קביעת המצב האמיתי, זאת אומרת שאני רואה את עצמי תחת שליטת הבורא, ואיך לפתח את זה?

זה תלוי עד כמה את חושבת על זה, מתקרבת עם המחשבות והרצונות האלה, מבקשת מהבורא שאלו יהיו המחשבות הכי גבוהות והכי חזקות בך, ולאט לאט, בהדרגה, העבודה הזאת מבררת את כל הרצונות והתכונות הדרושות לך וכך את בונה את הכלי הנכון. את נמצאת בדרך הנכונה.

שאלה: איך לקבל נכון כל מה שמגיע מהבורא, ולכוון חזרה אליו? ומה זה אומר כל הזמן לחזק, ולהגדיל את עיגול ההשפעה בינינו?

כל הזמן להשתדל לבדוק, ולקבוע מה הרצונות, המחשבות והכוונות של הבורא, מה הוא רוצה כלפי כל מה שקורה איתנו. ככה כל הזמן נשתדל להתקרב אליו.

תלמידה: מה האינדיקציה של התכונות המתוקנות שלי?

מה התכונות הן של ההשפעה, מה איכות ההשפעה בתכונות המתוקנות? אפשר לבדוק את זה לפי המידה שבה את עולה לחיבור, ועזרה הדדית עם החברים. זה הדבר הכי חשוב. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד יעזור לחבר שלו.

שאלה: למה אמרת שהגופים של קליפת נוגה, ועור הנחש נעלמים? זאת אומרת שאנחנו יכולים לחיות אך ורק בגוף הפנימי של קדושה?

כן, אנחנו צריכים להשתוקק להגיע לזה. ושני הגופים האלו, הגוף מקליפת נוגה, והגוף ממשכא דחויא, עור הנחש, שניהם ייעלמו. אנחנו לא משתמשים בהם, ולכן הם נעלמים. למצב כזה אנחנו רוצים להגיע.

שאלה: האם בזה שאני, או כל אחד מאיתנו לא מתבטל, הוא מונע את האור מהאחרים?

כן, ודאי. זה ודאי.

שאלה: כשהנשמה מתנקה מהקליפה של משכא דחויא, היא מתנקה מהמעשים הטובים או מהמחשבות?

זה אותו הדבר.

תלמידה: ואם בהתקדמות הזאת אנחנו מאבדות את החברות, מה לעשות?

אני לא יודע, גם זה קורה, אבל הכי חשוב זה שאנחנו מתקדמים, ואנחנו מקיימים את רצון הבורא.

שאלה: המחשבות מגיעות אלינו, אז האם הרעיון במאמר הוא לחייב אותנו לחשוב מחשבות של קדושה? ואם כן איך לעשות את זה?

להמשיך, להמשיך רק להסתכל על אחרים, על החברים שלנו, כדי לקבל מהם את כל הכוח להתפתחות הכלי דהשפעה, ולבצע מה שאנחנו מקבלים מהחברים.

שאלה: מה ההבדל בין מחשבות ורצונות של קליפת נוגה, למישכא דחויא, ואם עלינו ללמוד להבדיל ביניהן?

אנחנו נבדיל ביניהן בהדרגה. כמו ילדים קטנים שבהתחלה לא מבחינים בין הדברים, ואחר כך מתחילים יותר ויותר להרגיש כל מיני הבחנות שונות, שיש בכל רצון, בכל פעולה, כך זה יהיה גם אצלנו, בהדרגה.

שאלה: באיזו צורה אנחנו יכולים לצאת במחשבות שלנו לאן שהוא מחוץ לרצון לקבל שלנו? הרי כל מחשבה מאיפה שהיא לא תגיע, היא בכל מקרה מתגלה בתוך התכונות הפנימיות שלנו.

היא מתגלה בתכונות הפנימיות שלנו, ולכן כל העבודה שלנו מסתכמת בזה שהתכונות שלנו יהפכו לתכונות השפעה על ידי השפעת האור העליון.

תלמידה: ואז זה יוצא מחוץ לעורי?

כן.

שאלה: האם העבודה באמונה מעל מהדעת נעשית בגוף הקדושה או בכל הגופים?

אמונה למעלה מהדעת עושה פעולות בגוף דקדושה.

תלמידה: אז בשני הגופים האחרים לא מתקיימת אמונה מעל מהדעת?

לא, הם לא מסוגלים, יש להם רצונות אחרים.

שאלה: כשאני מתחילה לבדוק את הרצונות שלי, אני רואה את החושך והרע שבי, ומאוד מפחדת מהמראה הזה. במה אני צריכה להתרכז כדי לשמור על יחס נכון כשאני מתמודדת עם החושך של המחשבות שלי?

את צריכה להתחבר לכל התכונות, פעולות, רצונות, ומחשבות של השפעה, ולהיות מכוונת דרכן לחברות שלך בקבוצה, וכך הכול יסתדר.

שאלה: ככל שאנחנו יותר מתקדמים ונכללים בקבוצה, בכלל לא נשארות מחשבות על עצמי. זה בכלל אפשרי בדרך שלנו? זאת אומרת כל המחשבות מכוונות או לחיבור או איך לכוון את זה לכוון לבורא, או איך נכון להעביר את זה בהפצה, כך שדרך החיבור שלנו אפשרי בכלל להשיג דבר כזה או שהאגו מבלבל אותי?

כן, ככה צריך לעשות, את צודקת, תמשיכי.

שאלה: המחשבות נותנות מזונות לגופים הרוחניים. בזמן האחרון הגיע מין מצב כמו ריקנות, ואני עושה הכול כדי להתחבר עם העשירייה, מתבטלת, אבל נדמה שהריקנות רק גדלה. עם איזה מחשבות להזין את הריקנות הזאת או לתת לה להישאר?

אתם, כל הקבוצה צריכים להתחבר מעל הריקנות הזאת, ואז הריקנות לאט תקטן, ותעלם.

שאל: דיברת על כוח התפילה. ועכשיו אני רואה שכוח התפילה תלוי במצב שהבורא שולח. איך אנחנו יכולים בכוחות שלנו להוסיף לתפילה?

בשביל זה אתן צריכות להתחבר, לבדוק מה מצב החיבור שלכן, האם הכול בסדר איתו או שצריך לעשות תיקונים. אולי להתקרב יותר, ואז להעלות את אותן תכונות שליליות בינתיים כדי לתקן אותן, וככה לפעול.

שאלה: איך נכון להעביר את כל החיים לקדושה?

אפשר להעביר את כל החיים לקדושה רק אם כל הזמן תחשבו על התקרבות בינך לבין החברים, שכולכם תהיו אסופים, ומרוכזים יחד כמו רצון אחד.

תלמידה: כשאנחנו מחזיקים את החיבור זה קורה, אבל כשאנחנו יוצאים לעולם הגשמי פשוט קורעים אותנו לחלקים. איך להחזיק את החלק הפנימי הזה שלא יקרעו אותו?

לנסות, לבקש מהבורא, והכי חשוב להתפלל, ולבקש ממנו שהוא יחזיק אותנו ביחד. זאת העבודה שלו, זאת המחויבות שלו, הוא מחכה לזה, ומוכן לזה.

שאלה: האם אפשר לומר שקליפת נוגה היא המקום היחיד בו יש בחירה לאדם?

כן.

תלמיד: יש לי הרגשה שהבחירה הזאת לא קלה, כי הרצון לקבל הוא כמו דמיון, כמו אשליה, ונדמה לי כל הזמן שאני מקבל הרבה דברים, והרצון לקבל לא יכול להתנתק מהאשליה הזאת ולראות את האמת. איך להשתחרר מהאשליה הזאת של התפיסה ולהסתכל על השמש, להסתכל על האמת הנקייה?

אני חושב שזו לא בעיה אם אתה עובד יחד עם החברים. כל הזמן שתהיה לך דאגה איך אתה מחובר איתם, ובמידה הזאת אתה תהיה קרוב יותר לבורא.

שאלה: באיזו מידה הרצונות של החברים שלנו משפיעים על החיים שלנו? למשל, האם אני לא עובר את המחסום כי החברים שלי לא רוצים שאעבור את המחסום?

כן, ודאי שזה משפיע. גם לטובה וגם לרעה, המחשבות, התכונות של הקבוצה משפיעות עלינו, על כולם. ואחרת, יכול להיות כמו שכתוב, "עבודתו נעשית על ידי אחרים", שאדם כל כך מתבטל כלפי החברים, שמה שהם רוצים לעשות על עצמם גם הוא נכלל שם ומתקדם לדבקות בבורא.

שאלה: אחד החברים יצא מהעשירייה מרצונו, דיברנו בינינו ואמרנו שאם הוא ירצה, אז בעוד חודש נחזיר אותו. עבר חודש, והעשירייה לא רוצה להחזיר אותו, מה לעשות?

אבל הבטחתם לו, לקחתם את האחריות הזאת על עצמכם, זאת אומרת אתם חייבים. אבל בתנאי שהוא בא ונכלל בכם, ואתם דורשים ממנו את כל המחויבויות שגם אתם מקיימים.

תלמיד: זה בדיוק העניין, הבטחנו לו, הבטחנו לעצמנו, ואיכשהו זה נעלם. זאת הבעיה.

תשתדלו לסדר את הקשר ולאסוף את כולם.

שאלה: בעניין הטומאה, איך יתחזקו ויתפתחו האלמנטים של הטומאה? האם הייתה כאן מטרה להזין את הקליפות כדי שהכוונה להשפעה תתפתח?

הקליפות מקבלות הזנה, הבורא דואג להן כדי שהן יהיו בכוח כדי להראות לנו את כוחות הטומאה.

שאלה: איך להתגבר על המחשבות של הטומאה כשאני נמצא בירידה?

כשאני נמצא בירידה, יכול להיות שאין לי אפשרות לשנות משהו, אני רק רוצה לסגור את הרצון לקבל שלי, להתכופף ולתפוס פחות ככל האפשר חשיבות, עבודות ומחשבות כי הן כולן עבור הרצון לקבל. וכשאני מגיע אחר כך לרצון להשפיע, אוכל לאט לאט לברר אותם רצונות לקבל שהיו לי כדי לתקן אותם ולקרב אותם לעל מנת להשפיע.

שאלה: איזה תפקיד בתיקון משחקת קליפת נוגה?

קליפת נוגה נמצאת בין הקליפה והקדושה. לפעמים היא עוזרת בזה שהיא נמצאת בקדושה ולפעמים בזה שנמצאת בקליפה. באמצעות קליפת נוגה אנחנו בעצם מתקנים את הבריאה.

תלמידה: היא לא קו אמצעי.

לא, היא רחוקה מהקו האמצעי. קליפת נוגה זאת קליפה.

תלמידה: כשיש רצון לתקן משהו ואתה רוצה לתקן את זה בדרגה הזאת, בלי לעלות, פשוט רוצה להזיז את מה שכואב, את מה שלא נעים, שהבורא יזיז את זה לאן שהוא, האם זו לא קליפה?

זה לא חשוב. בינתיים תמשיכו לפעול איך שאתם מסוגלים, אחר כך נברר יותר בתוך כל ההבחנות וההגדרות האלה.

שאלה: אני מבינה שבזה שאני מבטלת את עצמי כלפי החברות אני מבטלת את משכא דחויה, האם ההחלטה שלי להתבטל או לא זה נוגה?

כן.

שאלה: מה זה משכא דחויה?

זה העור של הנחש, הוא מבדיל, מפריד בין הנחש עצמו לשאר העולם.

תלמידה: כלומר זה מבדיל אותנו מהתפיסה הנכונה.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שהאדם צריך להפסיק לחשוב על עצמו, ולחשוב כל היום רק על הבורא ועל החברים?

כן, בטח.

תלמידה: ביום קל לנו לשלוט על המחשבות שלנו. איך המחשבות פועלות על הקדושה בלילה?

מה ההבדל בין לילה ויום, כשלא מאיר אור הבורא? אז אסור לנו לעשות שום תיקונים.

שאלה: איך ללמוד נכון להבין את ההתלבשות, האם יש דוגמה?

לא, אתם תבינו את זה לבד מתוך ההרגשה.

שאלה: העשירייה יכולה להביא את האדם לירידה, וגם להיפך, אחד מהחברים בעשירייה יכול להפיל את כל העשירייה. האם חבר אחד יכול להעלות את כל הקבוצה, ואיך לעשות את זה?

הוא לא יכול. הם צריכים לגמרי להתבטל, לבטל את עצמם ולהידבק לגמרי אליו, והוא ידבק בבורא. אפשר כמובן לעשות את זה, אבל בינתיים בשבילנו זה מאוד קשה.

תלמיד: אז למה אחד יכול להפיל את כל הקבוצה?

זה אותו דבר, באותו אופן.

תלמיד: האם תוכל לתת דוגמה?

קחו דוגמאות מהחיים שלנו, כמו מטפסי הרים, פועלים במקומות עבודה כאלה ואחרים שעובדים בקבוצה, זה קורה כך.

שאלה: המאמר נקרא "מחשבה היא בחינת מזונות". מה זו מחשבה? מה זה הכלי הזה שבונה את הכול או הורס את הכול?

אלו המחשבות שלנו.

תלמידה: הבורא נותן לנו אותן, הוא מעלה או מוריד על ידי המחשבה. איך להשתמש בה נכון?

להשתמש בה נכון, זה אומר שצריכים להבין שכל המחשבות האלה מגיעות מהבורא, מתלבשות בנו, בחברים שלנו, ואנחנו צריכים לברור, להגדיר, לקבוע, איזה מכל המחשבות האלה יעזרו לנו להתקדם ואיזה מחשבות לא ייתנו לנו ללכת קדימה. זאת הבחירה שלנו.

תלמידה: האם צריך שיהיה לנו רצון להשתמש נכון במחשבות הנכונות?

כן, ודאי.

שאלה: למה מתכוון המאמר ב"בזיעת אפיך תאכל לחם", האם הכוונה לצמצום האגו?

רק על ידי צמצום הרצונות, כשאדם מזיע כדי לברר את המצבים דקדושה, כך הוא מתקדם. זה נקרא שהוא אוכל לחם.

תלמידה: האם זה גם מדבר על שלושת השלבים?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: אני רוצה לשאול על איכות וכמות בעשירייה. האם אפשר קודם להתחבר חזק יותר עם שתי חברות מאוד פעילות, ואחרי כן לעזור לשאר העשירייה?

אפשר.

שאלה: האם אפשר לומר שקליפת נוגה נמצאת במקום שבו יש את הבחירה שלנו כששום דבר לא לוחץ עלי? לדוגמה, אני יכולה לחשוב באיזה רגע שאני לא אלך לפגישה עם חברה ואז תבוא מכה, ופה אין לי קליפת נוגה. ואני יכולה להיות במצב שאני לא רואה תוצאה רעה מהפעולה שלי או מחוסר הפעולה.

תמשיכי לחשוב על הדברים, זה יביא אותך למסקנות הנכונות.

שאלה: האם הכוונה במאמר לגוף הפנימי שהוא לבוש לנפש, לנשמה הכללית שלנו, או לגוף הפנימי של כל אחד?

לא, אנחנו בכלל לא מדברים על מי שדואג לנשמתו שלו עצמו.

תלמידה: כלומר אנחנו צריכים לבנות את המחשבות שלנו לחיבור של כולם ולהגדיל את הגוף הפנימי הזה.

כן.

תלמידה: אם לא נחשוב על שני הגופים האחרים, האם הם לא יגדלו, לא יתפתחו?

כן.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לחשוב ולהבין מה הם מהווים, או שבכלל עדיף לא לחשוב?

עדיף בכלל לא לחשוב עליהם, לבטל אותם.

שאלה: האם מדובר פה שאנחנו צריכים ללכת כל הזמן למעלה מהדעת ולחשוב רק על חשיבות החברות, חשיבות המטרה, וכשאנחנו הולכים כך, אז יש לנו אפשרות שהמחשבות שלנו יהיו דומות למחשבות ורצונות הבורא?

כמובן, בטוח שככה זה יהיה.

שאלה: איך אנחנו באמת מגיעים בעבודה שלנו בעשירייה למצב שלא נהיה תלויים בלחם?

אין דבר כזה.

תלמיד: הוא כותב פה "שלפני חטא לא היה החיות תלוי בהלחם".

לפני החטא. ואחרי החטא?

תלמיד: האם אפשר להגיע למצב הזה אחרי החטא?

אחרי החטא כולנו תלויים בלחם.

שאלה: הקבוצה היא הגוף הפנימי, ואחרי זה אנחנו מתחברים עם כל המעגלים החיצוניים, עם התלמידים ואתך. האם זה נכון, זה הגוף הפנימי?

כן.

שאלה: האם אנחנו בונים בפועל את המציאות הרוחנית, את החברה הרוחנית?

כן.

שאלה: הוא כותב שיתמיד לחשוב מחשבות שמחוץ לעורו, אז הוא זוכה "ואחרי עורי נוקפו זאת". ואחר כך הוא ממשיך לדבר הפוך מהמשפט הזה, "ואז הוא זוכה לבחינת "ומבשרי אחזה אלקי"". כל הדרך שלנו סלולה משני דברים הפוכים זה מזה, ותמיד הדילמה היא איך ליישב את זה. אחר כך הוא ממשיך וכותב שמי שמסכים כן לעבוד מחוץ לגופו, היינו בלי כל התלבשות, דווקא הוא זוכה להתלבשות, והרשעים שמשתוקקים לעבוד בהתלבשות הם לא זוכים. איך ליישב את זה? איך "אחרי עורי נקפו זאת" ואחר כך "ומבשרי אחזה אלוק"?

דווקא בצורה כזאת משיגים את האמת.

שאלה: האם יש לנו בחירה חופשית ברמת המחשבות?

כן.

תלמיד: לפני השיעור קראתי את המאמר וניסיתי להתרכז במחשבות של השפעה על העשירייה ודאגה לחברים, מחשבות פנימיות על אותו גוף שאני לא מצליח לגעת בו, וגיליתי שאני לא רוצה להחזיק בזה אפילו דקה. רב"ש כותב שיש סגולה לחשוב מחשבות, ומתוך כל הניסיונות שעשיתי הבנתי שאני יכול רק לבקש, להתפלל. האם זאת הסגולה שיש בניסיונות לחשוב מחשבות על הגוף הפנימי?

נגיד שכן, בינתיים.

שאלה: כשקליפת נוגה ומשכא דחויא מתים לגמרי, האם זה כבר המצב של גמר התיקון?

כן.

שאלה: איך אנחנו שומרים מפני הרשעים האלה, איך נשתיק אותם?

את הרשעים אנחנו צריכים להרוג, לא לתת להם לאכול, לא לכסות אותם, אלא לגמור אותם ככל האפשר מהר ויחד.

שאלה: מה זה אומר להשתמש פחות בקליפת נוגה ובמשכא דחויא, לפי מה אנחנו מחליטים אם יותר או פחות?

ככל שזה נפתח לנו. קליפת נוגה זו בכל זאת קליפה, אבל היא המעבר מקדושה לטומאה ומטומאה לקדושה דרך המצב הזה שנקרא "קליפת נוגה".

שאלה: המאמר מדבר על מחשבות. כשיש הזדמנות לעשות פעולה גדולה של הפצה ביחד, מה המחשבה הכי זכה, הכי גבוהה שצריכים להחזיק?

שאנחנו רוצים להיות במחשבה אחת, להידבק בבורא ולקיים את רצונו.

(סוף השיעור)