שיעור בוקר 19.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 508, דף תק"ח, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אות ל"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ז', עמוד 513 דף תקיג, עשר ספירות דז' מלכין דקמאין דמיתו, אות ל"ט דברי האר"י.

אות ל"ט

"* ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ."

* עץ חיים שער ט' פרק א'.

קריין: שוב אות ל"ט.

אות ל"ט

"* ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה." אבא ואימא דנקודים הם נולדו מהכתר דנקודים. למטה מטבור הכללי עומד כתר דנקודים, ואחר כך למטה ממנו אבא ואמא דנקודים. הכתר מוליד את האבא ואמא, אבל קיום דאבא ואמא מגיע מלמטה, מזו"ן שמעלים את החיסרון שלהם לאבא ואמא. זה מה שהוא אומר.

קריין: שוב.

"* ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ," כדי להוליד את זו"ן, "לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ," מתי הם פנים בפנים, "היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו." יש לנו טבור ולמטה מטבור עומד לנו כתר, אח"פ דכתר נמצאים באבא ואימא, ואח"פ דאבא ואימא נמצאים בזו"ן (ראו שרטוט מס' 1). אחר כך יש לנו פרסא, סיום. יש לנו אח"פ דזו"ן, גלגלתא עיניים דזו"ן. אח"פ דאבא ואמא, גלגלתא עיניים שלהם. וגם בכתר, אח"פ וגלגלתא עיניים. אבא ואימא נוצרו על ידי הכתר אבל הקיום שלהם על ידי מ"ן מזו"ן. "ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ."

שרטוט מס' 1

קריין: אות ל"ט אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ל"ט

"או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מן הכתר: כמ"ש לעיל (דף תק"ט ד"ה החו"ג) שהזווג דגדלות דאו"א היה ע"י השגת הנה"י המגולים מכתר דנקודים, ע"ש.

מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת הז' מלכים: כבר נתבאר לעיל, שאין או"א חוזרים פב"פ אלא אם כן ע"י העלאת מ"ן דזו"ן. כנ"ל (תק"א באו"פ ד"ה המדרגה הד' עש"ה) משום שבינה משורשה הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, אלא בשעה שזו"ן עולים אליה למ"ן, הנה אז נתעורר בה שורשה דאו"י, מצד שזו"ן דאו"י הם בניה שהאצילה אותם בהארת חכמה, וע"כ אחר שזו"ן עולים אליה למ"ן, ובינה מתעוררת להשפיע להם הארת חכמה, הנה אז היא פוסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה לחכמה ומזדווגת עמו פב"פ ומחדשת הארת חכמה לזו"ן, ואחר שזו"ן משיגים הארת חכמה, אז באים למקומם למטה. ומשם ואילך נמצאת בינה בזווג פנים בפנים עם חכמה, כדי לקיים הארת חכמה בזו"ן כנ"ל עש"ה."

יש לנו כתר, אבא ואימא וזו"ן (ראו שרטוט מס' 2). כתר הוא המקשר את הכול למעלה, לא"ק או לישסו"ת יותר נכון, והוא מוליד את פרצוף אבא ואימא, או חכמה ובינה. אבא ואימא, חכמה ובינה מולידים את הזו"ן. אבל אחרי שהכול נולד וקיים בקטנות, הזו"ן מעלים את המ"ן לאבא ואימא, וזה מחייב את האבא ואמא להיות בהתקשרות ביניהם וכל פעם להוליד מוחין חדשים להביא אותם מכתר לזו"ן. זו"ן פונים לאבא ואימא ודורשים מהם "תביאו לנו אור". ואבא מביא אור חכמה, אמא מביאה אור חסדים, מלבישים אבא ואמא זה בזה, זאת אומרת אור חכמה מתלבש באור החסדים ואת זה הם נותנים לזו"ן ועל ידי זה זו"ן גדלים. זאת אומרת, מ"ן מהזו"ן מעורר את אבא ואמא ואבא ואמא נותנים לזו"ן מה שהם מבקשים.

שרטוט מס' 2

קריין: אנחנו ממשיכים בטור ב' את אור פנימי "והנה כאן,".

"והנה כאן, (נ"ב מכתי"ק המחבר זצ"ל, צ"ע הרי זו"ן נאצלו מחוטם פה דדיקנא מקודם לכן. ומו' ונקודה קבלו רק הגדלות, כנ"ל חלק ו' הסתכלות פנימית אות י"ט שהורדת ה"ת לפה שה"ס ו' עושה שורק) עדיין לא נאצלו הזו"ן שיוכלו לעלות למ"ן לאו"א, וע"כ נעשה העלאת מ"ן זו, על ידי הנה"י דא"ק הפנימי, והיסוד דא"ק האיר לאו"א סוד השורק, ו' ונקודה. כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א) אשר הו' הוא בחינת ז"א. והנקודה היא בחינת הנוקבא, שהם נעשו למ"ן באמא, ואז נתעוררה אמא להשפיע בהם הארת חכמה והפסיקה האחורים שלה ושבה פב"פ עם אבא, ואו"א מעלים מ"ן יותר למעלה דהיינו אל הכתר, וגם הכתר למעלה ממנו וכו' עד א"ס ב"ה ואז יורד אור חדש מא"ס ב"ה ומשתלשל דרך המדרגות עד לטפת הזווג דאו"א היורד על הו' ונקודה שבתוכם, שהם זו"ן, והמה קונים הארת חכמה. ואחר זה התפשטו למקומם למטה, דהיינו לז' תחתונות דנקודים. וכדי לקיים הארת החכמה בהזו"ן מחויבת אמא להמשיך את הפב"פ עם אבא.

ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א פב"פ. כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם בזו"ן. כמבואר."

אם לא זו"ן אבא ואמא לא היו פנים בפנים. כל אחד מחזיק בשלו. רק מ"ן דזו"ן מייחד אותם ומחייב אותם להזדווג ולהביא מלמעלה אור חכמה המלובש באור החסדים. שאבא מתלבש באמא ואז הם ממלאים את הזו"ן.

שאלה: שני דברים לא מובנים לי. קודם כל הוא כותב, אור חדש שיורד מאין סוף. איך יכול להיות אור חדש מאין סוף?

כל אור שמופיע במערכת זה אור חדש והוא מגיע אך ורק מאין סוף.

תלמיד: החידוש שלו הוא הפנים בפנים, אמא ואבא?

לא חשוב איזה חידוש, בכלל אני אומר, בכללות. כל אור בא מאין סוף. אף פעם אין פעולה שהיא חוזרת על עצמה, שיש כבר אור כזה. תמיד זה חידוש.

תלמיד: אם הזו"ן שזה הנקודה של המלכות והו' של הזעיר אנפין שהם מחוברים ביחד ומעלים מ"ן לאבא ואמא, אם זו מערכת שאנחנו גורמים לה לעבוד, איך אותה המערכת של אבא ואמא עושה משהו שהז"ון לא עושה? זאת אומרת, הייתי כביכול מצפה שהמ"ן יעלה מלמטה עד למעלה לכתר.

לא, איך יכול להיות? התחתון יכול לעלות רק לעליון שלו. הוא לא מרגיש עלי עליון.

תלמיד: אז מה זו הפעולה שאבא ואמא מתחברים ביניהם?

על ידי מ"ן דזו"ן, ופונים לכתר.

תלמיד: אז זו פעולה חדשה.

כן.

תלמיד: מאבא ואמא.

כן.

תלמיד: אבל זו מערכת.

כן, הזו"ן מעוררים אותם.

תלמיד: לְמה ההתעוררות מהזו"ן גורמת למערכת?

להתחבר.

תלמיד: כאילו לחיות.

כן, ודאי. אחרת הם נמצאים באור החסדים, בסטנד ביי.

תלמיד: זאת אומרת, הבקשה מלמטה גורמת להתעוררות של המערכת שבעצם רדומה, מחכה לבקשה.

רק אור חסדים קטן מאוד כדי להחיות אותה בלבד. היא נפעלת אבל נקראת "בדממה" בוא נגיד, "מדוממת". זאת אומרת, לא מכובה לגמרי אלא בהמתנה כזאת קטנה. אור חסדים הכי קטן.

תלמיד: היום מאוד בולט הכוח של הכלי העולמי, אני רואה אותם ממש בהתפוצצות.

היום הם קצת יותר [מעוררים].

תלמיד: יש איזו הרגשה שיש לנו ממש הזדמנות לעשות זיווג של המערכת פנים בפנים. האם יש לנו את ההזדמנות הזו היום?

אתם שואלים אותי? זה תלוי בכם.

שאלה: מ"ן דזו"ן מעוררים את אבא ואימא. מי מעורר את המ"ן?

מאיפה באים מ"ן דזו"ן"?

תלמיד: כן.

מתוך זה שזו"ן מרגישים את עצמם לא בסדר כי הם נמצאים בו' ונקודה, אין להם שום קשר להשפעה, והרשימות מתעוררות ומפעילות את הזו"ן.

שאלה: אז בעצם הזו"ן הזה זה הז' מלכים השבורים שהיו לפני זה?

עוד לא שבורים, זה לפני השבירה.

תלמיד: אנחנו לא מדברים עכשיו על עולם האצילות שמתקן את השבירה שהייתה בגדלות דנקודים?

לא. תראה איזה חלק אתה לומד, איך הוא נקרא?

תלמיד: "ז' מלכים". הוא כאילו אומר שהם גרמו לזיווג, להעלאת מ"ן הזו.

זה עדיין לא ז' מלכים, זה עדיין זו"ן דעולם הנקודים שעובר מקטנות לגדלות. נוצרו מלמעלה למטה בקטנות, ועכשיו מתעוררים מלמטה למעלה לבקש גדלות.

שאלה: הוא אומר שאבא ואמא הופכים להיות פנים בפנים בשני מקרים. בפעם הראשונה שעולה אליהם מ"ן מנה"י דא"ק, ועוד לפני שנאצלו זו"ן בכלל, רק אחר כך עולה להם מ"ן מזו"ן.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין שני המ"נים האלה?

המ"ן הראשון הוא כדי להוליד את זו"ן, והמ"ן השני הוא כדי להיכנס לגדלות, כדי לתת גדלות לזו"ן. תכף נראה.

שאלה: הוא כותב ש"אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א". כלומר הם נשארים פנים בפנים מאותו מצב הלאה?

יש גם דבר כזה, אבל אני לא חושב שהוא כל כך מדבר על זה. איפה אתה קורא?

תלמיד: בטור א', בדף קי"ד, "ובזה תבין דברי הרב"..

"ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג" זאת אומרת, מ"ן נשאר באבא ואמא, ואבא ואמא נשארים בפנים בפנים כדי לתת קיום לזו"ן. "או"א פב"פ. כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם בזו"ן. כמבואר. וז"ש "מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי הבינה ואלו היו מ"ן דילה" דהיינו כנ"ל, שמתחלה היו הז' מלכים בבחינת מ"ן במעי הבינה, כי הם הו' ונקודה שהשפיע להם יסוד דא"ק," זאת אומרת בזיווג הראשון כמו שאמרנו קודם, שיש שני זיווגים. "שבביאתם למעי אמא גרמו לה החזרת פב"פ עם אבא, כנ"ל. וגם אח"כ שהז' מלכים נתפשטו וירדו למקומם, המה ג"כ הגורמים לאו"א העמדה וקיום הבחינה דפב"פ כי בגללם מחויבת הבינה להמשיך הזווג פב"פ שלה עם אבא, כדי להשפיע ולקיים בהם הארת החכמה," לזו"ן "כמבואר."

שאלה: זה מצב שנשאר קבוע?

הם רוצים שזה יהיה כך, ודאי. המ"ן שנשאר בעליון לא מפסיק. למה שיפסיק? זה מצב שזו"ן מקבלים על מנת להשפיע, כביכול. כאן הוא לא אומר לנו על ז' מלכים איך שזה קורה שם בתהליך, אלא איך שעומדים זו"ן עם אבא ואמא. זאת אומרת, מה זה מלמד אותנו? תכלס לענייננו, הכול תלוי ברצון התחתון. התחתון מעלה מ"ן, משהו קורה. לא מעלה מ"ן, שום דבר לא קורה. אלא העליון מאין ברירה, שעובד המנוע הכללי, הוא מפעיל את התחתון על ידי הצרות, שסוף סוף יתעורר ויבקש.

שאלה: והאור החדש שיורד מאין סוף ברוך הוא, הוא חדש כלפי התחתונים. הוא לא חדש למעלה, זאת אומרת החידוש הוא כלפי התחתונים.

הוא עובר דרך כל העולמות, ובכל מקום ומקום הוא חדש.

תלמיד: אבל באין סוף ברוך הוא?

שם זה קורה, שם אור אין סוף, אין שם חידוש. החידושים באין סוף הם לא על ידי האור החדש, אם אפשר כך להגיד, אלא על ידי זה שמעלים חיסרון מהתחתונים שאין באין סוף. ועל ידי זה שאין סוף מתעורר, נניח כמו שאבא ואמא מתעוררים על ידי המ"ן, אין סוף מתעורר על ידי המ"ן דתחתון, אפילו על ידי המ"ן שלך, אז יש בו את הזיווג הראשון. זאת אומרת, זה לא חידוש, כי זה אור אין סוף. אבל מבחינת עבודת התחתונים, הם מדליקים את האור. בלעדיהם באין סוף זה אור הנפש, והם מגיעים לנרנח"י על ידי המ"ן שלנו.

שאלה: מה זה ז' מלכים?

ז' מלכים זה ז' ספירות של זעיר אנפין ומלכות שהם דורשים גדלות, אבל הם נמצאים בסביבה לא נכונה, למטה מפרסא, ששם לא יכולים לקבל את הגדלות. אבל הם חושבים שכן יכולים, זאת אומרת הם מצידם עושים חשבון נכון. הם רוצים גדלות באמת בעל מנת להשפיע, לעשות נחת רוח, גמר תיקון. אבל הסביבה שבה הם נמצאים לא נותנת להם כוח לבצע, לממש את הגדלות. ואז נעשתה שבירה בז"ת, זה נקרא "ז' מלכים קדמאין דמיתו".

שאלה: בתחילת ל"ט הוא כותב ש"זו"ן השיגו את הארת חכמה". אחר כך למטה בטור ב', ב-תיק"ג הוא כותב שהם עוד לא?

לזה אנחנו עוד לא הגענו, אנחנו עוד נמצאים באמצע הבירור. זו"ן שמשיגים הארת חכמה הם נשברים. אפשר להגיד יותר מדויק, גלגלתא עיניים דזו"ן שנמצאים למעלה מפרסא, הם מעבירים את אור החכמה לז"ת דזו"ן שנמצאים למטה מפרסא. ואין להם שום בעיה לגלגלתא עיניים דז"ון, הם לא נשברים. הם כלים דהשפעה דזו"ן, והם נמצאים למעלה מפרסא בסביבה הנכונה, ששם יכול להופיע אור העליון, כי יש שם הארת הבינה. זה לפני גבול דצמצום ב'. ולכן, הכול בינתיים מתקיים בסדר. עד שהאור מופיע למטה מפרסא, בז"ת דזו"ן.

זה כמו שאדם נופל מהגג, אז שואלים אותו מהקומה החמישית "מה נשמע?" הוא אומר "בינתיים בסדר". ככה זה, ממש בדרך. ולא מורגש שעוד מעט הם ישברו. כי ברוחניות, כל בחינה היא בפני כעצמה.

שאלה: בפסקה אחרונה בקו תקי"ג הוא כותב, "והנה כאן עדין לא נצלו הזו"ן שיוכלו להעלות מ"ן לאבא ואמא. על כן נעשה הארת מ"ן זו על ידי נה"י דא"ק הפנימי."

זה הזיווג הראשון.

תלמיד: אפשר להרחיב על זה קצת?

יש זווג על ד'/ג' שמגיע לנו מנה"י דא"ק, ולא על ידי מ"ן דזו"ן. ועל ידי הנה"י דא"ק, אז מיוצב לנו עולם הנקודים. ואחר כך על ידי המ"ן דזו"ן, יש דרישה מאבא ואמא להיות בגדלות ולתת להם אור חכמה. ודווקא על יד זה הייתה השבירה. זאת אומרת את מה שאנחנו צריכים לתקן? זה את המ"ן שלנו, כתוצאה מזה. זאת אומרת הסיכום. מ"ן שלנו זו הבעיה. אנחנו רוצים אחרי השבירה, "מ"ן שלנו, מה? תביא". דורשים, תביא, "תן ליהנות" בכלים דקבלה. וזה מה שצריך לתקן בעל מנת להשפיע. רק המ"ן, רק את הפניה שלנו לעליון. עד שהיא לא תהיה נכונה, אנחנו לא נרגיש את העליון אפילו מבחינת שיהיה ממי לבקש, למי לפנות.

תלמיד: כתר, עם מי הוא מזדווג ומתי הוא מזדווג, בכדי לעורר את מערכת הקליפות שהיא מתה למעשה, והוא רוצה להכניס בה חיים?

אני לא יודע. על מערכת קליפות לא למדנו, היא עדיין לא קיימת. תלמד איתנו יחד.

תלמיד: זו"ן מעלים מ"ן. הם רדומים, נכון? כתר צריך לעורר אותם, בכדי שהם יעלו מ"ן?

אבל זה לא מערכת הקליפות, זה עדיין לפני שבירה. כתר מתקשר לישסו"ת שעומד למעלה מטבור, ומתוך זה שהוא מקבל מישסו"ת, הוא מעביר את האור הזה לאבא ואמא. כתר, זה ב' דהתלבשות. אבא ואמא, זה א' דעביות. הם עושים זווג ומולידים על ידי קשר ביניהם, ועל ידי ד'/ג' שמקבלים מנה"י דא"ק, את הזו"ן. וזו"ן נמצאים במקום שלהם.

תלמיד: עם מי כתר מזדווג? הרי אין לו עם מי להזדווג, אלא רק עם עצמו. זה נכון?

האם זה לא מספיק, אם יש לו עשר ספירות? על אח"פ דכתר מתלבשים אבא ואמא, והם כל הזמן נמצאים, מורגשים בכתר כחיסרון שיש לו למי להשפיע.

שאלה: אנחנו כזו"ן תמיד מרגישים לא בסדר כלפי המצב הרצוי. למה אנחנו לא מצליחים להעלות מ"ן, איזה עוד תנאים נחוצים כדי שנצליח?

הכוונות שלנו הן לא נכונות. זה שאנחנו מרגישים רע, זה לא מספיק כדי להעלות את המ"ן. כל העולם צועק, כל העולם מעלה מ"ן. אבל מ"ן זה לא זה, מ"ן זה "מיין נוקבין". נוקבא זה בסדר, מספיק, יש הכול. כל הצרות, כל הבעיות יש. מים צריכים. "מים" נקרא "בינה", שאנחנו רוצים להיות בהשפעה.

קריין: דף תקי"ד, 514, טוב ב', אור פנימי, פסקה שנייה.

"יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה: כי כל ענין של המשכת הזווג פב"פ דאו"א אינו אלא בשביל לקיים הארת גדלות אצל הבנים שהם זו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, ולכן אחר שמתו הבנים, כבר אין לבינה צורך להמשיך הפב"פ עם אבא, וע"כ, הם חוזרים אב"א, וכל בחינת האורות דגדלות שהיו בהם יורדים ממדרגתם, ונופלים לבחינת גוף וז"ת, כלומר שנדחו מהראש דאו"א.

וטעם ירידתם מהראש דאו"א, הוא, כי הבינה חזרה למדרגתה המקורית שמחשבת החסדים יותר מאור החכמה, כנ"ל. ונמצא, שאחר שמתו הבנים, ואין לה צורך עוד להמשיך בשבילם הארת חכמה, תכף חוזרת אב"א, דהיינו לקדמותה, להמשיך חסדים, ולדחות חכמה, ובזה דחתה והפילה המוחין דחכמה לחוץ מהראש, לבחינת ז"ת. בסו"ה הלא שרי יחדיו מלכים. (ישעי' י' פ"ח) כי אלו האחורים שירדו ממדרגתם ונעשו שרים, היו לפנים מלכים, דהיינו בהיותם למעלה בראש דאו"א בבחינת מוחין דגדלות. ועתה כשירדו לבחי' ז"ת נעשו שרים, כלומר, הכפופים ומשועבדים להמלכים והבן."

קריין: דף תקע"ב.

לא. השאלות לפרוש המילים, לפני זה. נקרא "מהו אב"א", אות א'.

קריין: דף קע"ב, עמ' 572, "אב"א". אות א'.

"אב"א: א) תיקון אב"א נמשך מהארת אור האזן, שהוא אור הבינה דראש, שאחוריה לחכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא, ובשעה שהפרצופין מחוסרי ג"ר דחכמה, המה מתתקנים באור אחורים הזה דבינה, שמספיק להם במקום ג"ר. וה"ס ואחוריהם ביתה."

(דף תצ"ח אות כ"ג ובאו"פ ד"ה ד' בחינות)

קריין: אות ט', "אחוריים דאו"א", בדף הבא תקע"ג.

"אחוריים דאו"א: ט) הם הכללות דז' המלכים שהם המ"ן והרשימות של הראשים של המלכים כנ"ל אות ח' ע"ש."

(דף תק"ב אות כ"ה)

קריין: "יג) מהי אחיזה", אות י"ג.

"אחיזה: יג) אחיזה, פירושו כמו הענף מתאחז בהאילן ויונק שפעו דרך מקום אחיזתו. כן הקליפה מתאחזת במקום חסרון שמוצאת בהקדושה, ומקום זה הוא הצנור שלה שדרך שם יונקת כל כחה וחיותה, דהיינו לפי מדת החסרון שהיא מוצאת שם. עי' אות נ'."

(דף תק"ג אות כ"ו)

קריין: אות כ'. "מהי גדלות".

"גדלות: כ) מוחין דאבא, דהיינו הארת חכמה מכונה בשם גדלות.

מה אתם חושבים ללמוד מכאן, מכל השאלות?

קריין: ל"ה. העלאת מ"ן.

יפה.

"העלאת מ"ן: לה) מ"ן, פירוש, גורם לזווג. והוא תמיד בחינת נה"י או זו"ן. כי הנקבה מתוקנת באור אחורים דאמא הדבוק רק באור דחסדים ודוחית חכמה. וע"כ אינה מחזרת פניה להזכר לקבל הארת חכמה, זולת אם יש לה איזה גורם המחייב אותה להדבר. וגורם הזה, היא בחינת הזו"ן, שהבינה יש לה קשר אליו להאירו בהארת חכמה, מכח היחס דבינה וזו"ן דאור ישר. וע"כ כשהזו"ן עולה אליה למ"ן, הנה אז תכף מפסקת האחורים שלה ומחזרת פניה אל החכמה, לקבל ממנו הארת חכמה. ונמצאת מזדווגת פב"פ עמו."

(דף תקי"ג אות ל"ט. ובאו"פ דף תק"א ד"ה המדרגה הד')

נלך לדף תקע"ז 577 טור א' באמצע, "כי גופו".

קריין: 577. טור א' באמצע.

"כי גופו של אדם הם מסיגי המלכים שלא נתבררו, והוא מעורב טו"ר, בסוד עייר פרא אדם יולד. וכשמטהר את גופו ומפריש הרע ממנו, אז מקבל הארות עליונות לנשמתו ונפשו, כפי מדת זיכוכו. ואח"כ כשחוטא נמצא האורות מסתלקים, והלבושים מאלו ההארות, נופלים לקליפות, ממש כמו שקרה בשביה"כ, שמשום, שהיה הבחי"ד מעורבת בכלים, הוכרח האור להסתלק, והכלים נפלו לקליפה, ונעשו להם לחיות כנ"ל. כן הדבר ממש בשעה שהאדם חוטא, שפירושו כשחוזר ומערב את הרע ההוא שכבר טיהר את עצמו ממנו והפריש אותו מגופו, הנה תיכף מסתלקות ההארות העליונות מנפשו," שהשיג "והלבושים של ההארות הללו נופלים לקליפות, ונעשו להם לחיות ולמזונות," זאת אומרת, מה קורה, מתי יש קליפות? מתי שהיה צדיק ונפל. "וז"ס רדיפת היצה"ר וס"א להחטיא את הצדיקים ולהדבק בקדושה, יען אין להם חיות זולתו, ובהתרבות הטובה והקדושה יתרבו חייהם, כלומר, כל מי שהוא גדול ביותר, הרי יש לו טובה וקדושה ביותר, ונמצא כשהס"א מכשיל אתו בחטא, והטובה והקדושה מסתלקת בסבתו, והלבושים שלהם נופלים לחלקם של הקליפות, הרי יש להם ממנו ריבוי שפע החיות ביותר, וע"כ כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, כי הס"א רודפת אותו יותר.

(דף תצ"ה אות י"ח. ובאו"פ שם ד"ה דמנהון. עש"ה)

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-19_lesson_bs-tes-07_n1_p2_63C2jPS7