שיעור בוקר 16.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "הכול מושג בכוח התפילה" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 11.

""אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע.

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

אנחנו נמצאים כבר זמן מה בהכנה, וכדאי לנו להתעמק גם הפעם בזה שנרגיש מחוברים גם בינינו וגם עם הבורא, שהכול יהפוך להיות לאחד. ועד כמה זה לאחד? שלא נרגיש שום שינוי בין מה שאני חושב ויודע, מבין ומרגיש, לבין כל הכלי העולמי שלנו, אלא שבאמת הכול אחד.

כדי שיהיה לנו את הכלי הזה, עלינו לארגן את החיסרון שלנו, כמו שכתוב "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". שהחיסרון הזה למגע עם הבורא, שאני משתוקק אליו, יהיה אצלי הראשי, הגדול, שתופס אותי, ממלא אותי, מתגלה בכולי. אנחנו רק מחפשים אותו, איפה הוא, מגלים אותו, עד כדי כך שאני ארגיש בי רק חיסרון לזה, רק חיסרון למגע עם הבורא.

לפי החיסרון הזה בטח יתעוררו בי כל מיני מילים של תפילה, של היחס שלי למגע עם הבורא, ואז לפי החיסרון יבוא המילוי, יתגלה המילוי. האור מתגלה רק בכלי שמוכן לו מאותה הדרגה. אבל בכל דרגה ודרגה יש חיסרון ואור, חיסרון ואור. כך אנחנו יכולים להתקדם ממדרגה למדרגה.

תלמיד: האדם נברא מרצון לקבל. מאיפה הוא יכול לגלות בתוכו או להשיג רצון להשפיע?

מזה שהוא שומע מה הבורא אומר לו, משתדל לשמוע, נותן לזה מאמץ, אז מתוך זה כבר מגיעה אליו יכולת להקשיב ולשמוע.

קריין: נקרא שוב את קטע מספר 11.

""אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע.

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

תלמיד: האדם נברא עם הרצון לקבל, איך הוא יכול להפוך את זה לרצון להשפיע?

מתוך זה שיש לו יחס למישהו דרך הרצון לקבל, אז הוא יכול לשנות אותו לרצון להשפיע. זה תלוי אך ורק בהכנה שלו, בהחלטה שלו.

תלמיד: אמרת שאנחנו נמצאים בהכנה, ועלינו להתעמק בהכנה עד שנרגיש את עצמנו כאחד, שלא יהיה הבדל בין מה שאני מרגיש לבין מה שהכלי העולמי מרגיש. איך להגיע למצב שאין הבדל בין מה שאני מרגיש לבין מה שכל הכלי העולמי מרגיש?

כשאתה יוצא מתוך הרצון האגואיסטי שלך, ויש לך רק את החשבון שלך עם הבורא, במקרה כזה אתה לא מרגיש את עצמך כיחיד, כבודד במשהו, אלא אתה מרגיש כקיים, עוצמתי ומסוגל לבצע משהו עבור הכלי העולמי. דרך אותו כלי עולמי גם הבורא מרגיש את מה שאתה מאחל לכולם. יוצא שהיחס שלך לכל הכלי העולמי והיחס שלך לבורא הופך לאחד, היחס שיוצא ממך, ואז הכול מגיע לקשר אחיד, משותף.

תלמיד: אנחנו כעשירייה חושבים איך לעשות את התפילה שלנו, אם לשנות אותה או להשאיר אותה כמו שהיא. היום כל חבר מוסיף במהלך שיעור הבוקר חלק ממה שהוא מרגיש לתפילה, מזה אנחנו מרכיבים את התפילה שלנו למהלך היום. האם אתה ממליץ על סגנון אחר של תפילה בעשירייה?

ניתן פעם אחת או פעמיים בשבוע לעשות תפילה פרטית מכל אחד. אחר כך אפשר לדבר על זה, להשוות את התפילות האלה, להביא אותן לאיזו נוסחה אחת, למטרה אחת, וזה יכול לתת התקדמות.

תלמיד: כתוב במאמר שהחיסרון שלנו תלוי במידה שאנחנו מרגישים את ההפסד מזה שאין לנו את הרצון להשפיע. אבל אם מלכתחילה לא היה לנו כזה רצון, אז איך ניתן להרגיש את ההפסד?

אם אתם רוצים להרגיש את זה, אם אתם רוצים לשקם אותו, אז תרגישו. אז אתם תרגישו, תעוררו בעצמכם מתוככם את הרצון הזה, ותרצו לממש אותו.

תלמידה: שמעתי שדיברת על עומק החיבור, עומק הקשר. מה האדם צריך לעשות כדי להשיג את העומק הזה? והאם עומק הקשר עם הבורא זה אותו דבר כמו עומק הקשר עם החברים?

את עומק החיבור אנחנו מרגישים במידה שאנחנו נמצאים בזה, ובאותה המידה אנחנו יכולים להעביר את זה כלפי הבורא. אז נהיה בגל הזה יחד איתו באותו זמן, אנחנו כמקבלים והוא כנותן.

קריין: קטע מספר 12.

"העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור".

(הרב"ש. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)

תלמידה: איך בכל מצב שאנחנו עוברים החיסרון שלנו משתנה? מהי הפעולה שאנחנו צריכים לעשות בשביל שהחיסרון שלנו יגדל?

הפעולה היא פשוטה, להשתדל לכוון את עצמך לאותו גל שאליו אנחנו צריכים להיכנס כולנו, ואז נרגיש איך הבורא פונה אלינו, ואיך הוא רוצה לשלוח לנו את ההרגשה שלו, את הידיעה שלו.

תלמיד: כשהאדם לא מצליח לעשות את העבודה, אז החיסרון נהיה מאוד ברור. איך להיות בתוך העבודה כך שנרגיש כל הזמן את החיסרון הזה, ולא רק כשאנחנו לא מצליחים?

זה תלוי עד כמה אנחנו מתחשבים עם מה שהבורא רוצה לתת לנו, עם מה שהוא שולח לנו. לכן כדאי לנו להיות כל הזמן בהרגשת החיסרון למילים של הבורא, למה שהוא רוצה להגיד לנו, להרגשת הבורא, ואז זה יבוא.

תלמיד: נתת עצה לעשות תפילה פרטית פעמיים בשבוע. מה זה אומר תפילה פרטית שאחר כך נוכל להשוות אותה, לנתח אותה?

זה לא חשוב, תעשו ככל שאתם יכולים. תוך כמה ימים שוב נחזור להתחברות הגלים שלנו, הלבבות שלנו, ואז נדבר על זה.

תלמיד: מה האדם מפסיד אם אין לו כלי שנקרא רצון להשפיע?

אם אין לאדם רצון להשפיע, אז הרצון שלו כולו הפוך מרצון הבורא, ואז הוא לא מסוגל להיות בקשר עם הבורא. מה שאם כן אם יש לו רצון להשפיע, אז הוא מכוון גם לקבל וגם לתת, להחזיר לבורא. לכן כדאי לנו לחשוב על איך אנחנו מתקדמים לרצון להשפיע.

תלמיד: הוא כותב "נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור". איך אנחנו מחזיקים מעמד במצב שבו אנחנו נמצאים בחיסרון כל הזמן? כי הטבע שלנו כל הזמן רוצה מילוי.

זה נכון. אבל אני צריך לתאר לעצמי שהרגשת החיסרון היא המילוי, ואז אני ארגיש את עצמי מלא. למה? כי אני מכין את עצמי להרגשה, לצורה כזאת שבה הבורא יכול להתגלות, ואז אני ארגיש אותו. כך בעצם יהיה לי מצב שאני רוצה אותו, כלומר זה יהיה הכלי.

תלמידה: האם אפשר לומר שהנברא נעשה דומה לבורא לא במקום בו הוא מקבל ולא במקום בו הוא משפיע, אלא במקום בו הוא לא מסוגל לא לקבל ולא להשפיע, ובחוסר האונים קורה הדבר הזה שאפילו לא מופיע באור?

אם האדם מרגיש שהוא לא מסוגל לא לקבל ולא להשפיע, אז כדאי לו לבטל את עצמו ולהצטרף לאנשים שבקבוצה, ואז איתם הוא בכל זאת יתקרב במשהו לבורא. אחר כך מתוך זה הוא גם יכול להיות המשפיע.

תלמידה: מה יותר חשוב או יותר עמוק, האם קבלה על מנת להשפיע, או הייסורים שלי מחוסר היכולת שלי להשפיע בלי קבלה?

ייסורים הם לא מטרה, ובכלל אין לנו כזה רצון לסבול. אנחנו צריכים להשתדל להיות בהרגשה של השפעה לבורא, לקבל ממנו את כל מה שהוא רוצה שנקבל ממנו, ולהשפיע לו את כל מה שאנחנו חושבים שיכולים לתת לו, להעביר לו.

תלמיד: אמרת שעלינו להיות עם הבורא באותו הגל. מהו אותו הגל שהבורא רוצה למסור לנו?

להשפיע זה אל זה ולבורא. בזה אנחנו רוצים להיות.

תלמידה: כשכל היום מבקשים את החיסרון להשפעה, איך אנחנו מרגישים שזאת ההשפעה, שאנחנו נתנו מספיק ולא מפריעים לבורא לעשות את העבודה שלו?

אנחנו יכולים לתאר לעצמנו אימא שרוצה להשפיע לתינוק, עד כמה היא מרוצה שהוא גם מעצמו מגלה את החיסרון שלו למה שהיא הכינה לו. ואז אין ביניהם משהו שסוגר את הקשר, ההיפך, היא שמחה שיש לה חיסרון לתת לו, ושיש לו חיסרון לקבל ממנה.

תלמידה: שמעתי שאמרת "להשתדל לכוון את עצמנו לאותו גל שאליו אנחנו צריכים להיכנס כולנו, ואז נרגיש איך הבורא פונה אלינו". איך הקבוצה מכוונת את עצמה לאותו גל, האם יש איזו טכניקה, הקשבה פנימית, שאלה או כתיבה, איך עושים את זה?

משתדלים להתקשר ולהיות יותר קרובים לבורא, בכך שהוא נעשה אצלנו ככתובת שאליה אנחנו רוצים להגיע, ואז זה קורה.

תלמיד: איך קשור המקום ממנו אנחנו מעלים תפילה לכוח התפילה? אתמול לפי רצון של חברה שלנו מבני ברוך חלק מהחברים נסעו למקום מסוים, כולנו העלנו תפילה וכולנו הרגשנו את זה.

כך צריך להיות.

תלמיד: שמעתי שאין משמעות למיקום מסוים, לאבנים, אבל הם נסעו לציון של צדיקים, ושם הם הרגישו כולם יחד.

זה נכון. קודם כל זהו מקום מיוחד, ושנית אתם רציתם בזה, הרגשתם באותו רגע שהרצונות שלכם משתלבים יחד, אינם סותרים זה את זה, אלא להיפך, משלימים אלה את אלה. אם בצורה כזו תתנהלו עם כל הרצונות שלכם, אז ייצא לכם רצון מאוחד כזה שבטוח תשפיעו על הבורא.

תלמיד: כרגע רובנו נמצאים בפחד גשמי, האם אפשר מפחד גשמי לבנות חיסרון רוחני?

כן, ודאי שאפשר. הפחד הגשמי צריך לעורר אותנו לפחד רוחני. כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בהרגשה רוחנית שלילית, כך דרך זה אנחנו רוצים להגיע להרגשה רוחנית חיובית. את הרגשת החיסרון נרגיש רוחנית, ודרך זה גם נרגיש עד כמה חסר לנו כלי לזה. דרך הכלי הזה נגיע לחיסרון רוחני - שיחסר לי להתחבר עם כל החברים והחברות לרצון אחד, שדרך זה אנחנו יכולים להגיע לבורא. 

תלמיד: הקבלה לעיתים מעוררת הרגשת בושה, לא משנה אם זה מהחברים או מהבורא ולפעמים אתה מקבל את זה כמובן מאליו. איזה מצב יותר נכון משני אלה?

אין מצב כזה שאנחנו יכולים להגיד על איזה רצון שלא צריכים אותו או על איזה מצב, שיש לנו מצב יותר טוב אלא אנחנו צריכים לראות תמיד לפי ההשוואה. זאת אומרת, עד כמה שהרצון יותר חזק, הוא ימשוך אותנו לרצון להשפיע. ואז אנחנו נצליח. 

תלמיד: האם האדם יכול לעבוד עם חיסרון כללי ברצון לקבל ולקחת את החיסרון הכללי הזה ולהפוך אותו, לעבוד איתו לקראת חיסרון להשפעה?

לא. הוא צריך קודם כל לעזוב את הרצון ההוא, ואז יוכל לקבל ממנו את צורת ההשפעה.

תלמיד: שמעתי שחשוב מאוד להיות כל הזמן בחיסרון להרגשת הבורא. איך אנחנו דואגים כל הזמן להרגשת חיסרון לבורא?

אם כולנו, בקבוצה שלי, רוצים להיות מכוונים להרגשת הבורא אז בטוח גם אני נמצא בזה, ארגיש שזה חסר לי.

תלמיד: במה זה אמור להתבטא בקשר בינינו שאנחנו רוצים להרגיש את החיסרון הזה בתוך העשירייה?

על ידי שכל אחד ירגיש שזה חסר לו. העיקר אם אנחנו יכולים לשלב את החסרונות שלנו.

תלמיד: איך קשורה התפילה עבור החיסרון והקשר עם הבורא שאנחנו יכולים להחזיק בו?

עוד לפני התפילה אנחנו יכולים להחזיק בזה. אם אנחנו לא נותנים לחיסרון שלנו ליפול, כלומר לשכוח אלא כל הזמן נהיה קשורים אליו, אז נוכל להשיג אותו, לממש אותו.

תלמידה: לפעמים יש מצבים שאדם הגיע לאיזו מידה של חיבור ואז הוא שבע, מרגיש מילוי. איך לחדש את החיסרון מהר?

לחדש את החיסרון זו לפעמים בעיה גדולה. אנחנו לא יכולים לצאת מהחיסרון שקיבלנו וכך אנחנו חייבים להמשיך. אם אנחנו עושים תרגילים כאלו בין כל החברים, מקבלים איזה כיוון במחשבה, בחשבון, וכולם מקבלים ממנו תמיכה אז זה טוב, זה כמילוי. ואז בכוח הזה שמתמלא, ממלא את הרצונות שלנו, אנחנו יכולים לפעול. 

תלמידה: שמעתי שאמרת שנרגיש את עצמנו מחוברים גם בינינו וגם עם הבורא, הכול הופך להיות אחד. מה המשמעות, איך הקשר לחברים ולבורא הופך להיות אחד?

אנחנו מתעלים למעלה מהרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, ואנחנו מתחברים לרצון להשפיע של הבורא, וכך אנחנו נכללים בכל רצון ורצון להשפיע שיש במציאות. כלפי הרצון ההוא אנחנו מכוונים אותו להשפעה לבורא.

תלמידה: בפסוק כתוב, העצה היחידה להשיג חיסרון, שחסר לו חיסרון להשפיע, היא רק על ידי תפילה. למה דווקא רק על ידי תפילה אפשר להשיג חיסרון להשפיע, למה לא מספיק שיעור הבוקר או הפצה?

שיעור בוקר או הפצה זה לא חיסרון בפני עצמו. אלה פעולות.

תלמידה: רק תפילה.

תפילה יכולה להיות כגורם אבל זו כבר דרגה. כי התפילה עצמה, יוצאת מהחיסרון שבאדם. אם אדם לא מרגיש את החיסרון כתפילה שיוצאת ממנו לבורא, אז בינתיים היא לא כל כך פועלת. 

תלמידה: בתחילת השיעור שמעתי שאמרת שבכל דרגה ודרגה יש חיסרון ואור, חיסרון ואור. וגם בדוגמא שנתת עם האמא והתינוק, התינוק רוצה, והאמא מרוצה, אבל יש הרגשה שהחיסרון בעצם מגיע מהאור, לא ממני. האם הבורא מעורר או החיסרון?

כן, הבורא מעורר. ועל זה אנחנו מדברים, איך אנחנו יכולים לעורר בבורא רצון להשפיע לנו. 

תלמידה: אז החיסרון שמגיע מאיתנו, הוא בעצם איזו הרגשה של החיסרון של הבורא?

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתפלל רק ברגעים שמרגישים את התפילה מתפרצת, או שלוש פעמים ביום כמו שהשאירו לנו מקובלים? מה זה אומר בעצם להתגבר בתפילה?

להתגבר בתפילה, זאת אומרת להתגבר לכאלה חסרונות שבהם אני חושב להשפיע לבורא, שבדרך כלל אין לי.

תלמיד:  וזה משהו שאני אמור לחפש בכל רגע, שיהיה בי, או כמו שהמקובלים אמרו, שלוש פעמים ביום, אז שלוש פעמים ביום, אני עוצר ועושה את זה? אני מנסה להבין את המכניקה הזו.

המכניקה פשוטה, להיות בכיוון החיסרון כלפי הבורא, להשתדל להשפיע לו עד כמה שאני יכול, בפעולות שאני ארגיש אותם כפעולות הנחוצות גם לי, ואז בצורה כזאת, אני והוא נהיה ככלי אחד. גם להשפיע, וגם לקבל.

תלמיד: ואת זה אני אמור לנסות לעשות כל הזמן, או ברגעים מסוימים, לחפש פיקים כאלה?

רצוי כל הזמן.

תלמיד: איך עובדת ההתכללות של החסרונות?

התכללות של החסרונות נמצאת על ההתכללות של הרצונות, כך שכל אחד שמרגיש איזה חיסרון, ואם הוא רוצה עם החיסרון שלו לגרום לשינוי חיובי כלפי הנבראים, אז הוא רוצה להתחבר עם כל הרצונות של הנבראים, ולמשוך אותם לכיוון אחד, לבורא. ובהתאם לזה, זה מה שיקרה לו.

תלמיד: אנחנו יודעים שהחיסרון שלנו אמור להיות לתכונת ההשפעה, ודבקות בבורא. אבל איך להגיע שזה יהיה חיסרון אמיתי, כדי באמת מעומק הלב לפנות לבורא?

ככל שאנחנו נתמיד בזה, אנחנו מפעם לפעם נרגיש שהרצון שלנו יותר ויותר חזק, ויותר כולל את הכול.

תלמיד: איך להרגיש שהמכות של הבורא הם ברחמים?

צריכים לעבוד יותר ויותר, ואז לאט לאט אתה תתחיל להרגיש שהמכות של הבורא יוצאות תמיד מתוך האהבה שלו, ומכוונות ברחמים אליך.

תלמיד: להחזיק בחיסרון לפעמים זה דורש מאמץ מאוד גדול, מה הערך של המאמץ הפנימי להחזיק בחיסרון?

אני רוצה להיות רק בחיסרון אחד כלפי הבורא, ויותר מזה לא מעניין אותי. ואז אני נמצא בחיסרון שלו, ויחד עם החיסרון שלו אני זורם קדימה.

תלמיד: האם להחזיק מעמד בחיסרון זה נקרא להשפיע לבורא?

תלוי על איזה חיסרון אתה מדבר.

תלמיד: חיסרון להרגיש אותו, להשפיע לו.

כן, ואז החיסרון להשפיע לו, והחיסרון להרגיש אותו, הופכים להיות חיסרון אחד.

תלמידה : איך ניתן לפרוץ קדימה כעשירייה, כאשר כל הזמן מתגלה הרע בעשירייה?

אז יחד כולם צריכים להתגבר נגד זה, עד שאנחנו מתקנים את הנטייה הרעה הזו. וכשכל אחד דואג להיות מחובר טוב, נכון, ויפה לעשירייה, אז הוא ירגיש עד כמה יותר קל לו לחשוב על השפעה.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים להשתוקק להשפיע לבורא בעשירייה. איך מבדילים, איפה אנחנו מקבלים מהבורא, ואיפה אנחנו עושים פעולות השפעה?

לפי איך שאתם מבינים, כך תפעלו. זה בכל זאת יביא אתכם לחיבור הנכון ביניכם לבורא.

תלמיד: איך האדם יכול להיות גם בחיסרון כלפי הבורא, ובאותו הזמן להכניע את עצמו ולהתבטל בלי תנאים?

כי עדיין אין לו קשר בריא, שבו הוא גם משתוקק לבורא, גם רוצה לקבל ממנו, וגם לתת לו. עדיין אין לו קשרים שנמצאים במציאות כזאת, ואז הוא נמצא בחיסרון, בהרגשת החיסרון.

תלמיד: כשאני מתפלל על החיבור עם החבר, עד כמה חשוב לתאר לעצמי שגם החבר מתפלל לקשר איתי?

זה חשוב. מה אני אגיד לך, תחשוב על זה, ואתה תראה אחר כך עד כמה המחשבה שלך מעוררת את הצד השני.

תלמידה: איך להגיע להכיר את עצמנו בתוך החיסרון של הבורא?

איך להגיע? צריכים לעבוד בזה, להתעמק יותר ויותר בלחפש חיסרון, במה אנחנו יכולים להשפיע לבורא.

(סוף השיעור)