שיעור בוקר 29.12.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1079,

מאמר "מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 1079, מאמר "מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה".

מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה

תש"ן - מאמר כ"ה

1989/90 - מאמר 25

"הכתוב אומר (תהילים קי"ז) "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ה' לעולם הללויה". ויש להבין, מדוע צריכים כל גויים להלל לה', מטעם שכתוב "כי גבר עלינו חסדו". לכאורה אדרבה, כי בזה שעשה חסד עם עם ישראל, הגויים צריכים להיות ברוגז על ה'. וכאן אומר הכתוב "שבחוהו כל האומים", מטעם "כי גבר עלינו חסדו". היתכן.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. היינו, שמדברים באדם אחד, היות שכל אדם הוא עולם קטן, כמו שכתוב בדברי הזה"ק. כלומר, שיש באדם בחינת "אומות העולם", ויש לו בחינת "ישראל". והישראל שבאדם הוא בגלות תחת שליטת אומות העולם.

זאת אומרת, כידוע שישראל הוא בחינת ישר-אל, שהוא רוצה, שכל מעשיו יהיו ישר להבורא, היינו שיהיה הכל לתועלת הבורא. אולם האומות העולם, שכל מחשבותיהם הם רק לתועלת עצמם. כידוע, שכל אומה ואומה יש לה תאוה משלה. והם שולטים על הישראל שבקרבו, ולא נותנים להישראל לעשות מה שישראל צריך לעשות. אלא כל פעם ופעם כל אומה ואומה משליטה את התאוה שלה על האדם, שיעשה כרצונה. וזה נקרא, שעם ישראל הוא בגלות.

אולם יש לדעת ולהאמין, כי כל מה שהאדם מסוגל לקבל בכלים דקבלה, אין זה יותר מנהירו דקיק בערך אור התענוג שמלובש ברוחניות, המקובל בכלים דהשפעה. ויחד עם זה אומרו חז"ל כלל "אין אדם מת וחצי תאותו בידו".

כלומר, שאין אדם בעולם, שיהיה בידו לומר, שהוא האיש המאושר בעולם. כפי הכלל "מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים". לכן אין אדם בעולם, שתהיה לו מנוחה בלי דאגות, ושתהיה לו שלוה בעולם. אלא כל אחד ואחד יש לו חסרון משלו, כמו שכתוב "הקנאה, והתאוה, והכבוד מוציאים את האדם מהעולם".

נמצא, שבסופו של דבר, כל אדם סובל, שאין בידו למלאות את חסרונותיו. מה שאין כן כשהאדם זוכה ומקבל כלים דהשפעה מהבורא, שבהכלים האלו האדם מקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא הכין עבור הנבראים, שאז האדם חי בעולם שכולו טוב. כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ו', א') "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו".

היינו, שהוא רואה את הכדאיות שיש לו בעולם. וזהו כנ"ל, כי בזמן שהאדם מקבל הכל בכלים דהשפעה, שזהו בחינת השתוות הצורה, הנקרא "דביקות", וזה מכונה "לשמה", אז מושפע להאדם את הטוב ועונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", כפי יכולתו יתברך.

וזהו כמו שמבואר בספר "מתן תורה" (דף כ"ב) וזה לשונו "והורונו חז"ל, שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום תורה והמצות. פירוש הדבר, כי כוונת הבורא יתברך על הבריאה מעת שנבראה, הוא, להודיע את אלקותו לזולתו, כי דבר הודעת אלקותו מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי, שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית, להיות מרכבה אליו יתברך ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופי".

ובהאמור יוצא, בזמן שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שאז הוא זוכה לטוב ועונג שהיה במחשבת הבריאה, זה נקרא "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". ומפרש רבי יהושע בן לוי "זה הנחש" (ירושלמי, תרומות ח', ג'), שענין נחש הוא היצר הרע, שהוא הממונה של ע' אומות העולם כנ"ל, שבחינת אומות העולם הנמצאת בגופו של אדם, הם הגורמים, שלא יכול האדם לזכות לטוב ועונג.

לכן יוצא, בעת שהאדם מקבל טוב ועונג, גם הכלי קבלה נמתקים, בזה שהוא משתמש עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. אם כן גם הם מקבלים את הטוב ועונג. זה נקרא "ברצות ה' דרכי איש", שזהו בזמן שהוא עוסק רק לתועלת ה', הנקרא "העוסק לשמה", הוא זוכה לדברים הרבה, כנ"ל בדברי רבי מאיר.

לכן האומות העולם שבגופו של אדם, גם הם צריכים לשבח את ה', בגלל שגם הם מקבלים עתה טוב ועונג, ע"י זה שהאדם זכה לכלים דהשפעה, הנקרא "כלים דחסד". וזה שכתוב "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים". ומדוע הם צריכים לשבח את ה'. מטעם "כי גבר עלינו חסדו".

פירוש, כי כלים דחסד התגברו על כלים דקבלה. ומי נתן את הכח שהחסד יתגבר. זהו רק ה' נתן, כמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".

נמצא, שגם הגויים צריכים לשבח לה', על מה שגבר עלינו חסדו. שאנחנו זכינו לחסד ה', שע"י זה אנו רואים עתה, ואמת ה'. היינו, שהאמת שהבורא משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה מגולה עכשיו לכל הגויים.

נמצא, האויבים של האדם, שהוא היצר הרע, הנקרא "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילנו לחם". שהכוונה הוא על יצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא". גם הוא ישלים אתו, שזה נקרא "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך", היינו ביצר הטוב וביצר הרע. כי בזמן שהכלי קבלה של אדם השיגו את הכח להיות לקבל בעל מנת להשפיע, נמצא, שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע. כלומר, שגם היצר הרע אוהב את ה', כי הוא גם כן מקבל טוב ועונג.

לכן כתוב "ואמת ה'". היינו, כמו שמפרש בתע"ס על תיקון הז' של י"ג תיקוני דיקנא, הנקרא "ואמת", שלכן נקרא "ואמת", משום שבתיקון זה מתגלה לכל שזהו אמת, שכך היתה מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו".

ובהאמור יוצא, שבדרך עבודה יש לפרש מה שאומר הזה"ק, שלכל אומות יש שר עליהם, מה שאין כן עם ישראל, רק ה' מושל עליהם. שעם ישראל הוא נחלת ה'. היות שאומות העולם הם בחינת מקבלים לעצמם, כמו שכתוב בזה"ק על מה שכתוב "וחסד לאומים חטאת, כי כל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין".

פירושו, שכל מה שעושים הם רק לתועלת עצמם. וזה נקרא "ע' שרים", היינו "ע' שליטים", שלכל אומה יש תאוה מיוחדת כנ"ל. וזה נקרא באופן כללי "יצר הרע", משום שזה גורם, שהאדם נעשה נפרד מהבורא. וזה נקרא, שאומות העולם השרים מושלים עליהם. כלומר, שאין הם מרגישים שיש בורא, ומנהיג את העולם.

מה שאין כן בחינת ישראל, שפירושו ישר-אל, הם מרגישים שהם נמצאים בחלקו של הבורא. וזהו מסיבת שכל מעשיהם הוא עבור הבורא ולא לתועלת עצמם. זה נקרא, שעם ישראל לקח הבורא לחלקו, ולא שום שר מושל עליהם. כלומר, שמי שנכנס בבחינת ישראל, הוא אומר, שרק ה' שולט עליו ולא שום כח אחר.

זאת אומרת, שהן העליות והן הירידות, הבורא הוא הפועל על כל הדברים. וזהו כמו שאומרים (בתפלת שחרית בשבת) "אל אדון על כל המעשים". כלומר, שכל המעשים שהאדם עושה, הבורא הוא הפועל. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שלפני העשיה האדם צריך לומר, שהכל תלוי בהאדם, כמו שאמרו חז"ל "אם אין אני לי מי לי". נמצא, שהכל עושה האדם. ולאחר העשיה, האדם צריך לומר, שהכל עושה ה', כי הוא האדון לכל המעשים.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים פ"ט) "ויודו שמים פלאך ה', אף אמונתך בקהל קדושים, כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני אלים". כי יש להבין, מה נוגע לנו, מה ששמים יודו על פעולת ה'. כי עיקר אנו צריכים לדעת, מה שאנו צריכים לעשות. ויש לפרש זה בדרך עבודה. שענין "שמים" ו"ארץ" יש לפרש על ב' מצבים, שבו נמצא האדם:

א. בזמן עליה. שזה נקרא, שהאדם נמצא ב"שמים". היינו, כמו שהשמים נקרא "משפיע". ואם האדם נמצא בזמן עליה, הכוונה, שאז הוא רוצה להשפיע לה', שזה נקרא, שכל מעשיו הם לשם שמים.

ב. בזמן שהאדם מקבל ירידה, ונופל לבחינת ארץ. "ארץ" נקראת בחינת מקבלת. כלומר, שהאדם נפל למצב, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר, אם זה לא יהיה מילוי להרצון לקבל שלו, זה נקרא "ארץ".

ובהאמור, שהאדם צריך להאמין, שהכל עושה ה', כלומר לאחר שהאדם התגבר על הרצון לקבל שלו, ועוסק רק לשם שמים, אז נאמר "ויודו שמים פלאך ה'". כלומר, שהפעולה הזו שהוא ממש מעשי פלא. היות שהאדם מצד הטבע, אינו מסוגל לעשות שום דבר, רק לתועלת עצמו. ועכשיו ה' העלה אותו לבחינת שמים.

וזה שכתוב "ויודו אלו אנשים", שהם נמצאים עתה בבחינת שמים, שהם יודו את ה'. היות שזו היא פעולה רק מצד ה' ולא של האדם. כי אין האדם מסוגל לעשות שום דבר מה שלא נוגע לתועלת עצמו, מטעם שהאדם נברא בטבע כזו.

"אף אמונתך בקהל קדושים". כלומר, שבחינת אמונה, שנמצא בקהל, שהם מרגישים עתה שהם קדושים, היינו כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". כלומר, כמו שהקב"ה רצונו להשפיע, כמו כן האדם צריך להיות לו רצון רק להשפיע. זה שכתוב "אף אמונתך שהם בקהל קדושים". שגם זה בא מפלאות ה', שזכו לבחינת אמונה. שבגלל זה הם בחינת קהל קדושים. וזה כפל לשון.

וזה שכתוב "כי מי בשחק". היינו, מי שהוא בשחק, שזכה להיות בשמים, היינו כנ"ל, שזכה לרצון להשפיע, הנקרא "שמים", "יערך לך". שלכאורה קשה להבין, וכי לפי פירוש הפשוט צריך הכתוב לומר "כי מי בשחק יערוך לה'". האם יש מי שיכול לטעות ולומר, שיש מי שיערך עצמו להיות דומה לה'.

ועל דרך עבודה יש לפרש כנ"ל, שהכתוב משמיענו, שאל יעלה על לב האדם, שההתגברות, מה שהוא נתן עבודה ויגיעה, בזה הוא נעשה בחינת שמים, בחינת משפיע. אלא שאין להאדם שום שייכות לדבר זה, שיאמר, שגם הוא עזר להבורא, שיהיה לו היכולת להוציא את האדם מאהבה עצמית לבחינת רצון להשפיע לתועלת ה'.

ועל זה בא אח"כ הכתוב ואומר "ידמה לה' בבני אלים". היינו, אלו אנשים חזקים וגבורים, שאל יחשבו, שזה שהיה להם כח להתגבר על הרע שלהם, היה מכוחות עצמם. אלא הכל בא מכח ה'. וזה שכתוב "מי ידמה לה'", שיהיה בידו היכולת להתגבר על הרע כנ"ל, בלי עזרת ה'.

והגם שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", משמע מכאן, שכן עבודתו של אדם עזר לה', שיהא מקום לתת עזרה. ואיך אומרים, שהכל הוא מצד הבורא. וזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר". כלומר, אם אנו רואים, שכן האדם בא לטהר מצד עצמו, שהוא אתערותא דלתתא, על זה באה התשובה, מסייעין אותו.

היינו זה שהוא בא לטהר, זה בא מכח סיוע מלמעלה. אחרת לא היה בא האדם לטהר. נמצא, גם זה שהאדם בא לטהר, הוא גם כן מצד הבורא, ולא מצד הנברא. והגם שזהו נגד שכל אנושי, שמצד אחד אומרים "הבא לטהר", משמע שכן יש בחירה מצד האדם, לעשות. ומצד השני אומרים, הכל עושה הבורא. אם כן זהו בסתירה אחד להשני.

וכותב הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות, פרק ג', ט"ו) "הכל צפוי, הכל גלוי וידוע מראש לפני ה'. והרשות נתונה, ואף על פי כן הרשות בידי אדם. לבחור בטוב או ברע. כלומר, שיש לאדם בחירה חופשית. ואין ידיעת הבורא, שיודע הכל מראש, מכריחה את האדם בכלום. ואף על פי שזה מן הנמנע, לפי השגתנו וידיעתנו, אבל ידיעת הבורא אינה כידיעתנו. ואין שום דמיון ביניהן. כי הוא וידיעתו אחד. וכשם שאין אנו משיגים בשכלנו המוגבל את מציאותו של הבורא, כך אין אנו משיגים את ידיעתו".

הרי אנו רואים בדברי הרמב"ם, שאין זה לפי השגתנו, להבין את ב' הדברים הנ"ל, הסותרים זה את זה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, הגם שהם בסתירה זה לזה, זהו מטרם שהאדם זכה לבחינת השגחה פרטית. אולם לאחר שהאדם זוכה להשגחה פרטית, אז הוא יכול להבין, שאין זה סתירה. אבל עם השכל החיצון, אין שום אפשרות להבין זה.

זאת אומרת, שיש סתירה בין שכר ועונש להשגחה פרטית, ועל הכל אנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, ולקיים שניהם. כמו שאנו רואים בדברי הזה"ק (תזריע, דף ב', ובהסולם אות ו') "ורחוק מפנינים מכרה, שואל. אומר, מכרה, מקחה היה צריך לומר. דהיינו, שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו שאומר "מכרה". ומשיב, אלא כל אלו שלא מתדבקים בה בשלימות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם, ומסגירה אותם בידי עמים אחרים. כמו שאתה אומר "ויעזבו בני ישראל אל ה'". וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו הפנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם".

נמצא, שכאן הוא מדבר בשכר ועונש. כלומר, בדרך העבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם מקבל איזו התעוררות מלמעלה, ואינו יודע איך לשמור את המצב של עליה זו, כי הוא לא מחשיב אותם, כמו שראוי להחשיב, בזמן שהמלך קורא אותו להכנס קצת בקדושה, אז הקדושה מוכרת את האדם בידי עמים אחרים. היינו, שהמחשבות ורצונות של עמים אחרים שולטים עליו. נמצא, מצד אחד האדם צריך לומר "הכל בהשגחה", ומצד השני הוא בחינת "שכר ועונש". אלא כנ"ל כדברי הרמב"ם."

שאלה: כתוב "וזה שכתוב "ויודו אלו אנשים", שהם נמצאים עתה בבחינת שמים, שהם יודו את ה'. היות שזו היא פעולה רק מצד ה'" ולא מצד האדם. ולא של האדם. כי אין האדם מסוגל לעשות שום דבר מה שלא נוגע לתועלת עצמו, מטעם שהאדם נברא בטבע כזו." מה קורה שפתאום הבורא "מחליף דיסק"? פתאום הכול נהפך, מה קרה? הוא פתאום מקבל דברים שלא היו לו קודם, והוא אומר פה שהאדם בכלל לא חשב שום דבר. אז מה קרה שהבורא פתאום החליט אחרת שפתאום יהיה לו שמים?

ודאי שהבורא גרם לזה, כן, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: כן, אבל איך זה קרה פתאום?

כנראה שהאדם רצה לפי הדרגה שלו לעבור למדרגה הבאה.

תלמיד: כן, אבל איך פתאום? הוא אומר "וזה שכתוב "ויודו אלו אנשים", שהם נמצאים עתה בבחינת שמים," פתאום כאילו השיגו את ההשפעה, "שהם יודו את ה'. היות שזו היא פעולה רק מצד ה' ולא של האדם." מה הכוונה?

הכוונה היא שהם ראו, ברור להם, שהם נמצאים ברצון לקבל לעצמם כל אחד, ואין להם שום אפשרות לצאת מזה. ופתאום הם רואים שכנראה יש להם שינוי, והשינוי הזה לא יכול לבוא אלא מאותו מקור עליון שברא אותם ברצון לקבל ועכשיו מעביר אותם לרצון להשפיע.

תלמיד: מה מהות הפעולה שפתאום זה קרה? מה עשיתי שפתאום קיבלתי את השמים?

אתה רצית לעבור בזה.

תלמיד: אבל מה מהות הפעולה שעשית? יש כאן אנשים שנמצאים 15, 20 שנה ולא מצליחים, מה קרה שפתאום מצליחים לעבור קראת שמים, במי זה תלוי?

זה תלוי באדם ובבורא.

תלמיד: מה התפקיד של האדם בעניין הזה עכשיו כדי שהבורא יחליף לו דיסק?

להוסיף לרצון שמקבל מלמעלה מהבורא, את הרצון מעצמו עד כמה שאפשר. זה נקרא "אתערותא דלתתא".

תלמיד: ואז הכול נהפך?

כן.

תלמיד: יש הרבה אנשים שלומדים הרבה שנים, מה באמת אני צריך לעשות בעשירייה שסוף כל סוף נראה את זה שהבורא בא ומחליף לי דיסק?

צריכים לעשות כל מה שהבורא דורש.

תלמיד: ומה הוא דורש?

שאנחנו נתחבר וברצון המשותף נפנה אליו ונחייב אותו להחליף לנו את הרצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני מחייב את הבורא שיעשה לי את זה כבר?

אתה מחייב את הבורא בזה שאתה פשוט מבקש, דורש, מתחנן, בוכה. ולא אתה, אלא כל העשירייה.

תלמיד: רק מתחנן ובוכה ומבקש?

יש לך עוד מה לעשות?

תלמיד: הכול תלוי בי? אני מבקש ובוכה ומתאבל, וכלום. זאת אומרת, יש משהו מעבר לזה שאני מבקש וכל היום בוכה ומבקש מבקש, ויש הרגשה שהוא שבכלל לא שומע אותך?

קודם כל יום שאתה בוכה ומבקש, יש בזה גם פעולה מצטברת.

תלמיד: "פרוטה לפרוטה"¹?

כן.

תלמיד: ומה מהות הפעולה שאתה עושה בין החברים כדי להתקדם באמת ולא להמשיך להגיד כמה אתה נחמד?

אתה מתקרב אליהם יותר ויותר מאין ברירה, לא רק אתה אלא הם גם אליך, וכך כל אחד לכולם עד שאתם מגיעים למרכז העשירייה ומבינים, רואים, מרגישים, בטוחים כבר שבלי החיבור יחד אתם לא תוכלו להצליח.

תלמיד: מה זה החיבור הזה? להיות בכאסח ואחרי זה להתעלות מעל זה, זה נקרא להתחבר? לא להגיד לו כמה אתה נחמד, מתוק, יפה ולהביא לו כוס קפה, זה מספיק, או שאני לא צריך לפחד אפילו להתכסח איתו אם לדבר בשפה חדה?

חדה? הייתי אומר שאתה שומע את הלב שלך ורוצה למסור אותו, להתחבר עימו לחברים.

תלמיד: לא לפחד גם להתכסח איתו אם יש צורך, ולהתעלות אחר כך מעל זה?

המטרה שלך היא חיבור ובלב אחד, והתגובות לא חשובות, העיקר כל הזמן לחדור לחיבור ולשכנע את כולם ואת עצמך, ואין אדם לא יכול לשכנע את עצמו אלא רק דרך החברים, איך הוא יכול להיות מחובר לכולם.

תלמיד: הבנתי, תודה רבה.

אז אתה עושה את זה?

תלמיד: אני משתדל מאוד.

אם תשתדל כמו שהיה, אז גם יהיה כמו שהיה.

תלמיד: אז מה אתה מצפה? יש את סיפור מפורסם שרבי שמעון שנכנס למערה ואמר לחברים, עכשיו שימו את הסכין בין השיניים ובואו נראה אתכם איך אתם מתקדמים. מה הייתה הכוונה שלו בזה?

שתצטרכו להתעלות למעלה ממה שמפריע לכם להיות כאחד.

תלמיד: זה מוביל אותך לכל מיני מעשים לא נעימים זה כלפי זה?

לא, לא מסתכלים על זה בנעימים או לא, אלא יודעים שצריכים להיות כאחד.

תלמיד: ולא לפחד?

בטח.

שאלה: איך החברים בעשירייה נכנסים להרגשה שהם נמצאים בחלקו של הבורא ואיך הם מודדים את זה, את עוצמת הכוונה שלהם?

הם רואים את זה מתוך היחסים שביניהם. אם היחסים שביניהם מתחילים להיות למעלה מהאגו של כל אחד ואחד, סימן שהם כבר נכנסים לטבע של הבורא.

שאלה: על זה הם אומרים שרק אחד יכול לגלות אחד ובעצם בביטול הזה כלפי החברים הם יכולים לייחד את העבודה שלהם לגילוי.

כן.

תלמיד: ואומות העולם שבאדם באים ואומרים, מה לכם העבודה הזו, אנחנו הכלים האלה שמחשבת הבריאה מדברת עליהם להיטיב. מה כל אחד בעבודה שלו בעשירייה משיב לטענה הזו, שהמטרה היא לא החיבור, המטרה היא למלא את הכלים וזהו, למה מדברים על חיבור בכלל?

מה השאלה?

תלמיד: מה אנחנו משיבים לגילוי הזה בעשירייה שבתוך כל אחד, שבא ואומר, מה פתאום, למה החיבור הוא התנאי? בסדר, המורים אומרים, מורה הדרך אומר, אבל המטרה היא למלא את הכלים בתענוג, למה צריכים להתחבר בשביל זה? שכל אחד מעצמו יפנה לבורא.

לא, כל אחד מעצמו זה לא ילך. אנחנו צריכים להתחבר יחד מלמטה עד למעלה ככל שיכולים, ולבקש חיבור. החיבור צריך להיות נקודה שברורה לכולנו, לְמה אנחנו הולכים ובאיזה מקום אנחנו צריכים להיות מחוברים.

תלמיד: בעבודה אומרים לנו, אתם תסדרו שבחו של מקום, תדברו בינכם בשבח החברה וברוממות ה'.

כן.

תלמיד: ובאים אותם אומות העולם שבפנים ואומרים, בסדר, תדברו, תסדרו וכל זה. אבל למה בעניין השבח לבורא, נאמר במאמר שאומות העולם גם צריכים להגיע למצב הזה שמהללים את ה'?

בסופו של דבר זה כך. אנחנו צריכים להתקשר בנקודה שבה כולנו רוצים להידבק בבורא, לנקודה הזאת אנחנו נמשכים. כולם, כל אחד מהטבע שלו, מהנקודות הפנימיות שלו צריך להימשך לאותו חיבור בנקודה אחת שבו נמצאים כולם.

תלמיד: וכשמתחיל המאבק הפנימי הזה, איזה סיוע מקבלים, איך אפשר לשים את האצבע ולהגיד, זה סיוע שאנחנו מקבלים מלמעלה?

הסיוע שאנחנו מקבלים מלמעלה הוא בזה שאנחנו מרגישים שהכוח שלנו הוא דווקא בחיבור. אף אחד מאיתנו לא יכול לאחוז בבורא ואפילו בחבר, אלא אם אנחנו רוצים לאחוז בבורא וכאמצעי לזה אנחנו אוחזים בחברים, אז אנחנו מצליחים.

שאלה: חז"ל אמרו "אם אין אני לי מי לי". נמצא, שהכל עושה האדם. ולאחר העשיה, האדם צריך לומר, שהכל עושה ה', כי הוא האדון לכל המעשים."

האם העשייה של האדם תלויה ברצון ה' או שהיא תלויה בו לפי מה שחז"ל אומרים "אם אין אני לי מי לי"?

ודאי שתחילת הפעולה היא בבורא שנתן לך רצון והזדמנות, סביבה ומורה וכן הלאה, אבל בסופו של דבר אתה צריך להגיע לְמה שמתוכנן, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: אבל את התנועה הראשונה, את המעשה אני צריך לעשות על דעת עצמי?

לא, לא אתה, אלא הוא, "אני הראשון ואני האחרון". לא יכול להיות שהבורא משאיר לך את תחילת הפעולה, אתה לא מסוגל. אתה מקבל התעוררות ומרגיש רצונות מלמעלה, אבל לבצע אותם אתה חייב כשאתה נמצא למטה.

תלמיד: זאת אומרת, ההתעוררות היא גם ממנו, הוא מעורר אותי, והוא גם משפיע עליי להגיע לדבקות?

כן. יוצא שאנחנו צריכים רק לסדר את הסביבה, ולסדר את הפעולות בינינו בסביבה הנכונה כך שהבורא ישרה בינינו.

שאלה: יוצא שאנו מטילים ספק בבריאה, ביצירה של הבורא שנתן לנו כלי קבלה ואנחנו אומרים, לא, רוצים היפוך. האם זאת התיימרות, האם זאת חוצפה? האם "אני הראשון ואני האחרון", זה אומר שהבורא נותן לנו את הרצון להשפיע מלכתחילה?

אנחנו מקבלים מלמעלה את תחילת הרצון להשפיע, את הנטייה לזה, ואחר כך אנחנו צריכים ליישם אותו בפועל בינינו.

תלמיד: ולמה הכוונה ב"נצחוני בניי", האם החיים זה משחק?

הכוונה היא שאנחנו הולכים נגד הרצון לקבל שלנו וכן רוצים להתייצב מול הבורא יחד.

שאלה: נאמר במאמר שהכול נעשה על ידי הבורא וגם הבא להיטהר מסייעין אותו. לכאורה יש פה סתירה, מה הבחירה החופשית אם הבא להיטהר מסייעין אותו מצד אחד, ומצד אחר הכול נעשה על ידי הבורא?

גם כשאדם בא להיטהר, זה נמצא בידי הבורא. העיקר שהאדם יבין שהוא עובר על מצבים שכתובים מראש, והוא צריך רק להסכים עם חלק מהמצבים, ועם חלק מהמצבים לא להסכים אלא ההיפך, וכך הוא בעצם מתקדם, עד שמגלה שהרצונות שלו והרצונות של הבורא נעשים כאחד.

תלמיד: ובמה זה קשור להרגשת טוב ורע, האם אנחנו מוסיפים משהו לבורא? האם זו הרגשת הטוב והרע ואנחנו צריכים לבחור בין הטוב לבין הרע?

אנחנו פועלים מתוך הרצון לקבל הקטן שלנו שהבורא ברא בנו, ומשתדלים להחליט מעליו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים להרגשה הנכונה של מה טוב ומה רע?

זה בעצם ברור לנו מתוך החברה, שאם כולנו רוצים להתאחד ולהיות כאיש אחד בלב אחד אז כל הנטיות שלנו לזה הן רצויות בעיני הבורא, ואז אנחנו עוזרים זה לזה ומצרפים את כולם יחד במטרה אחת, בנקודה אחת.

תלמיד: האם אני צריך לבקש מהבורא עזרה כדי להיות מסוגל להחליט מה טוב ומה רע?

אתה צריך להחליט. לפי מה שאתה לומד אתה צריך להחליט מה זה טוב ומה זה רע ולאן אתה נמשך, זו הבחירה שלך.

שאלה: אמרת קודם שאני לא יכול לפנות לבורא מתוך עצמי אלא רק מתוך החיבור. איך לפנות מתוך החיבור אם חוץ מלהרגיש את עצמי אני לא מרגיש אף אחד? אני אגואיסט שמרגיש רק את עצמי, אז מה זה אומר לפנות מתוך החיבור?

אני פונה לבורא ומנסה לפנות אליו כנציג של הקבוצה שלי. כך אנחנו נתקדם, על ידי זה שכל אחד ואחד פונה לבורא מטעם החברה ומבקש ודורש מהבורא שייקח אותנו קדימה.

שאלה: כלומר כשאני משתדל להעלות כך את הבקשה, אז אני מיד מתאר את החברים, את העשירייה במחשבה, ובמצב הזה של החיבור?

אתה מרגיש אותם יחד, ומתוך ההרגשה המשותפת הזאת אתה פונה לבורא.

שאלה: המהות של התפילה היא שהאדם רוצה לשנות את תפיסת העולם?

הוא רוצה להתחבר עם החברים ולהרגיש את עצמו בעולמו של הבורא.

תלמיד: כלומר דרך החיבור לשנות את יחסו כלפי העולם?

כן.

שאלה: במה תלוי שהבורא ישנה את כל הרצונות שלנו ומה החשיבות של החברים בעניין הזה?

ככול שאנחנו נבקש יותר, פה אחד, אז אנחנו יכולים יותר להצליח, שהבורא ייקח את החיסרון שלנו ועל פני החיסרון הזה הוא יעשה את התיקון הבא, הוא יעלה אותנו למדרגה הבאה.

שאלה: אם הבורא מנהל את הכול איפה נמצא המקום לבחירה של האדם?

בין החברים בקבוצה.

שאלה: אם הכול נקבע מלמעלה כמו שאומר הרמב"ם או בעל הסולם, אז גם ההרגלים של החברים הם מהבורא והאם העיסוק בקבלה יכול לתקן?

אנחנו יכולים לתקן את כל מה שאנחנו רוצים לתקן אם רק נפעל בהתאם לחוקי העולם הרוחני.

שאלה: הבורא עושה את הכול, איך אני יכולה למצוא את הכיוון שלי, לדעת מה נכון לעשות ומה לא נכון? איך אדע לפעול בהתאם לשכר ועונש?

העיקר העבודה שלי היא להתחבר עם החברות ושאנחנו יחד נרגיש את עצמנו שקיימים כמו בגוף אחד, בלב אחד, בראש אחד. ככול שאנחנו נרגיש את עצמנו יותר יחד, אנחנו נהיה קרובים לבורא עד שנתחיל להרגיש שבאמת אנחנו עימו יחד.

שאלה: כתוב במאמר "אולם יש לדעת ולהאמין, כי כל מה שהאדם מסוגל לקבל בכלים דקבלה, אין זה יותר מנהירו דקיק בערך אור התענוג שמלובש ברוחניות".

כן?

תלמיד: זה נשמע כאילו שהוא פונה, מדליק את הרצון לקבל, "תראה יש פה גם כן הרבה תענוג".

נכון, הוא אומר לך שברצון לקבל לא תוכל להדליק יותר, להרגיש יותר, מניצוץ, מנר דקיק.

תלמיד: כשאדם מקבל מצב שבאה אליו שאלה של מה העבודה הזו וכך זה מוציא לו את החשק, זה מומלץ כך להגיד לעצמו, תראה שם יש דברים טובים, יש שם תענוג, לעבוד כאילו בלא לשמה כדי להזיז את עצמך?

כן.

שאלה: אנחנו רואים פה שהרב"ש מתאר תהליך בו כל אומות העולם פונים כנגד ישראל, זאת אומרת כל הרצונות לקבל גוברים על רצון להשפיע. אנחנו רואים גם תהליך הפוך כאשר ישראל גוברת על כל אומות העולם, יתרה מכך שבסופו של דבר כולם משבחים את ה' כולל כלי קבלה. האם אנחנו יכולים לראות מצב דומה גם בעולם שלנו, בעולם החומר, שישראל נשלטת על ידי אומות העולם שבאים אלינו בתלונות, שרוצים להנהיג אותנו, האם אנחנו מגיעים למצב כזה שמתואר יכול לקרות במציאות שלנו? והאם אנחנו רואים סימנים להתעוררות דווקא במצב הזה.

לא, אנחנו צריכים לחבר את עם ישראל ולהעלות את תפילתנו לבורא שינהל אותנו בצורה קצרה ונכונה. הכול תלוי בתפילה ובדרישה שלנו, וזה הכול.

תלמיד: אנחנו לא רואים התעוררות כי מה שקורה בעם הם סימנים.

אני מבין אותך, תפסיק לבכות, אלא תעשה משהו, זה הכול.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב, שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה ובגלל שהוא לא מעריך את ההתעוררות ולא יודע להעריך את זה שהמלך קורא לו, אז הוא נכנס לשליטה של אומות אחרים. איך להעריך את ההתעוררות?

אנחנו צריכים לעורר זה את זה ולהשתדל לחבר את ההתעוררות שיש בכל אחד להתעוררות הכללית שלנו ובהתעוררות הזאת לפנות לבורא.

שאלה: אנחנו עושים עבודה יומיומית מתחברים מתפללים ומתחברים ומתפללים, ומורגש שיש התקדמות, מרגישים שהחברים יותר קרובים, שהמטרה יותר חשובה. דיברת קודם שהמטרה היא להיות בעולמו של הבורא, שנרגיש את זה. מה זה בעצם להיות בעולמו של הבורא?

בשליטתו.

שאלה: שמעתי שאמרת, שהכול נעשה על ידי הבורא ושהאדם צריך להסכים עם חלק מהמצבים ולא להסכים עם מצבים אחרים. אז עם איזה מצבים עלינו להסכים ועם איזה מצבים עלינו לא להסכים?

ברור לנו שכל המצבים שהם מקרבים בינינו אנחנו מסכימים ואנחנו רוצים לקלוט אותם ולעשות אותם, ואת כל יתר המצבים, לא.

שאלה: כתוב במאמר ש"הכל בהשגחה", אנחנו לומדים את זה בשכל אבל מהר מאוד שוכחים, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לזכור את זה כל הזמן?

להזכיר את זה בינינו. להזכיר.

שאלה: ההתקדמות שלנו על ידי הבורא היא מסתכמת בזה שהבורא מגלה לנו בעשירייה כאלה מצבים שיש להם צורה כזאת בתוך הדעת שהאדם לבד לא מסוגל להתעלות מעליהם?

אז לא צריכים לבד. יש לך קבוצה. תשתדל.

תלמידה: אדם מבין שבכוחות עצמו הוא לא מסוגל להתעלות.

אז צריכים.

תלמידה: אבל מה שנותר לו זה רק להתמסר, לסמוך על הבורא.

אז מה הבעיה?

תלמידה: האם בזאת מסתכמת ההתקדמות שהוא עושה עלינו?

ההתקדמות היא בהתחברות יתר בין החברים ומתוך נקודת החיבור ביניכם, פנייה לבורא. לגלות אותו בתוך נקודת החיבור שלכן וכך ביחד, זה נקרא שאתן יחד עם הבורא ואז בנקודה הזאת אתן יכולות לעלות עימו לחיבור קבוע. אין בזה שום דבר קשה, זה אחד פלוס אחד שווה שתיים, וכל הבעיה היא שאנחנו לא רוצים לשמוע.

שאלה: גם במאמר של אתמול וגם היום אם אני הבנתי נכון לאומות העולם קוראים יצר הרע.

כן.

תלמיד: הרצון לקבל שהבורא ברא הוא עוד לא היצר הרע. מה ההבדל בין הרצון לקבל הגולמי שהבורא ברא לאומות העולם ויצר הרע?

כשמגיעה התעוררות מלמעלה אז אלו שנמשכים אליו זה ביצר הטוב, ואלו שלא נמשכים אליו, או ההיפך זה נקרא היצר הרע.

תלמיד: ולמה אומות העולם שזה בעצם הרצון לקבל שהבורא ברא, שהם בטענה צודקת שהם צריכים לקבל בסופו של דבר את התענוג. למה הם נבחנים ליצר הרע?

לא, אלה לא הרצונות לקבל הרגילים שיש בתוך האדם, אלא רצונות שהם נגד החיבור.

תלמיד: כלומר באיזו מידה אומות עולם היא כוונה מסוימת על הרצון הגולמי, זה לא סתם רצון אלא כבר יש לזה כוונה מסוימת?

כן.

שאלה: נתת עצה, לסדר סביבה ופעולות כדי שהבורא ישרה בינינו. כתוב "אני הראשון ואני האחרון", אז האם כל רצון שהבורא מעורר בי, אני צריך לחשוב איך אני לוקח ומממש אותו בתוך העשירייה?

כן.

תלמיד: ומה זה "אני אחרון"? זאת אומרת, יש לי איזה רצון ואני מממש אותו, מה זה אומר אני אחרון?

"אני הראשון ואני האחרון" אומר שגם ההתעוררות הראשונה וגם המטרה הסופית, הכול נקבע על ידי הבורא.

תלמיד: ומבחינתי, יש משמעות לזה שאני פועל עד גבול מסוים ואז הבורא צריך להשלים את הפעולה?

בכל פעולה ופעולה שלך אתה מרגיש ששם צריכה להיות השתתפות הבורא.

תלמיד: ואיך עושים את ההבדל בין "אני, כוחי ועוצם ידי" שאנחנו מנסים לעשות לבד, לבין העבודה בשותפות עם הבורא?

זה תלוי בעדינות הנפש, איפה אתה מסוגל, איפה אתה לא מסוגל, איפה אתה נותן לבורא ורוצה שהבורא יעזור לך, זה תלוי בטנגו ביניכם.

תלמיד: בטנגו הזה צריך לדעת איפה אני עוצר, עשיתי את שלי ועכשיו הבורא יעשה?

אני לא יכול לומר כך, זה מורכב. אבל אתה צריך להבין שאתה עובד יחד עם הבורא - אתה מתקן חלק מהרצונות שלך ומגיש לו והוא "ה' יגמור בעדי", ככה זה עובד.

שאלה: תיארת תהליך ואמרת שאנחנו לא רוצים לשמוע על העניין שאנחנו מתחברים. כשאנחנו באים לשיעור, נניח וכל אחד קיבל התעוררות, אנחנו מחברים את כל ההתעוררויות לצורך אחד גדול ומפנים אותו לבורא, ואז ביחד עולים לקשר יותר קבוע אתו.

והמצב ההופכי לזה הוא, שאנחנו מאבדים אחרי השיעור את הקשר איש עם חברו ולפעמים גם את הקשר עם הבורא ואז החשיבות יורדת ואנחנו נופלים לחיים בהמיים אולי לכמה דקות, אולי לשעה. אפילו אם לרגע הצלחנו להיות בקשר, איך אנחנו שומרים על כך שזו תהיה נקודה קבועה על פני כל המצבים המשתנים אצל כל אחד?

להחזיק ממש בשיניים, בידיים, בכל הרצון בנקודת החיבור ובבורא ולא לעזוב את הנקודה הזאת, ולא חשוב מה שהוא עושה אתנו.

תלמיד: עכשיו העיניים הגשמיות רואות חברים שרוצים ומשתוקקים, זה גם תהליך שבו אדם צריך במשך כל רגע לשמור על כוח החברה שתהיה יחד אתו בכל מה שהוא עובר?

ככל שאפשר.

תלמיד: מה אתה עושה כשאתה לבד, איך אתה מביא את הכוח שתוכל לא לעזוב?

אתה מתקשר איתם, אתה כבר היית קשור, אתה רוצה להרגיש אותם, את הלבבות שלהם, עד כמה הם משתוקקים למטרת הבריאה.

שאלה: איך האדם זוכה לקבל את הכלים דהשפעה מהבורא, מה הפעולות שעלינו לעשות? ולאחר שקיבלנו את הכלים דהשפעה, הבנתי שהכלים אמורים להפוך לכלים דחסד. מה זה אומר?

אם האדם רוצה להגיע למטרת הבריאה הוא צריך להיות קשור לחברים וצריך להיות קשור לדרך ולאט לאט בהתמדה רגשית ושכלית הוא מייצב בתוכו את המטרה הזאת, הנקודה הזאת וכך מתקדם.

שאלה: מה צריך לקרות לאדם שיעבור להגיד מ"אם אין אני לי מי לי" ל"אין עוד מלבדו"?

מה צריך לקרות? שהוא ייתן מספיק יגיעה כך שהבורא יקרב אותו לחיבור קבוע, גדול של כל הקבוצה.

תלמיד: איפה מקום היגיעה?

הוא מתייגע בזה כדי להגיע למצב כמה שיותר מחובר עם כל החברים ועם המורה. וודאי שדרכם עם הבורא.

תלמיד: אני אומר "אם אין אני לי מי לי". מה צריך לקרות, מה אני משיג, מה אני רואה?

מה אתה רוצה?

תלמיד: אני רוצה להרגיש ש"אין עוד מלבדו".

יופי, תתפלל. תתפלל, תרצה כל הזמן בפנים ללכת עם זה שאתה רוצה את "אין עוד מלבדו". זאת אומרת, שתהיה בך תפילה שאתה רוצה להשיג "אין עוד מלבדו" ואתה כל הזמן דורש את זה. יפה.

שאלה: איך העשירייה בונה צורה מדויקת של איחוד כך שהמטרה תהיה ריאלית ולא חלום?

על ידי התמדה שאנחנו מדברים. להיות כאיש אחד בלב אחד, כולם חברים, כולם תומכים, כולם מחזיקים זה את זה, נותנים דוגמאות זה לזה ובצורה כזאת יחד משיגים בתוך הקבוצה את הכול - עד מטרת הבריאה.

שאלה: אנחנו שולחים הרבה חיבור ואחדות לכולם. אנחנו מנסים להאיץ, לזרז את הזמנים, לעבור מבעתה לאחישנה, איך אנחנו יכולים לזרז את הזמנים ולעבור מבעתה לאחישנה דרך העבודה בין החברים?

רק בהתאמצות בתפילה לבורא. דרך כל הקבוצה לבורא מכל חבר וחבר.

שאלה: בפסקה האחרונה בעמוד 1080 כתוב - ""ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך", היינו ביצר הטוב וביצר הרע. כי בזמן שהכלי קבלה של אדם השיגו את הכח להיות לקבל בעל מנת להשפיע, נמצא, שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע. כלומר, גם היצר הרע אוהב את ה', כי הוא גם מקבל טוב ועונג". יצר הרע זה האחוריים של הבורא, זה נגד הבורא, איך אפשר להבין את המצב הזה?

שנגיע, אז נבין. בסופו של דבר כל הבריאה חוזרת לשורשה.

שאלה: הייתה שאלה עם איזה מצבים מסכימים ועם איזה לא ורב ענה שלהסכים עם מצבים שמקרבים בינינו ועם האחרים לא. איך אנחנו מבחינים בין מצבים שמקרבים לכאלה שלא?

על ידי שאנחנו בודקים האם טוב לי לחיבור עם חברים או לא.

שאלה: אני בודק את המצב אם מקרב בינינו או לא, אני בדרך כלל מודד לפי הכלי שלי, האם הקשר הזה נעים לי או לא.

אם כך, אז יכול להיות שאתה תטעה.

תלמיד איך אני עושה הבחנה נכונה?

ככל האפשר להיות למעלה מהאגו.

תלמידה: כשיש מצבים של ריחוק בעשירייה, פירוד, מצבים של כעסים בעשירייה, אני מאוד רוצה לקרב כל הזמן את העשירייה לבורא. מה הפעולה הכי מועילה כדי לעבור אותה בצורה מהירה?

את צריכה לברר עם החברות. אולי על ידי שירה, על ידי לימוד, על ידי קריאה של איזה פסוקים, תהילים. אני לא יודע. תראו מה מקרב את הלבבות הכי חזק, זה גם יכול להשתנות מיום ליום. צריכים לחשוב.

(סוף השיעור)

---

1. פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ח’, ב’)↩