שיעור ערב 19.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שאלות ותשובות

שאלה: בדיון בעשירייה שלנו היו כמה דעות ממש הפוכות. אחד אמר ש"צריך להיות בשקט ושזו אסיפת אגואיסטים ואיך נוכל להתחבר?", ואחרים הסכימו להשמעת קטעים, ניגונים ושירים שלנו, ואמרו לחיים! מה הצורה הנכונה של סעודה בשבת?

אני חושב שזה דבר שכבר קיים אצלנו מעל עשרים שנה אז מה השאלה בכלל? ולפני זה כך היה פחות או יותר אצל רב"ש. ואצל בעל הסולם כל המקובלים קיימו סעודות כאלה, סעודת ראש חודש, סעודת שבת, ערב שבת. אז מה בדיוק אתם רוצים אני לא יודע. אני בעד סעודות ואסיפות אם יש באמת עניין ואפשר להתחבר.

תלמיד: במהלך חצי השנה האחרונה אנחנו עושים ביחד סעודות בשבת. זה קורה רק בעשירייה שלנו, לא בכל בני ברוך, אנחנו מקבלים הרבה התפעלות מהסעודה, אבל עד כמה נכון לעשות אותה?

כל עשירייה יכולה לקבוע לעצמה סדר כלשהו שהיא חושבת שהוא נכון, בפרט כשמדובר בסעודה שהעשירייה מקיימת פעם בשבוע, למה לא? מאוד מכובד. תמשיכו.

שאלה: גם אנחנו עושים סעודות בשבת והיום בסעודה עסקנו בשאלה, איך באמת להתנהל לפי העצה שלך לבנות תפילה משותפת אחרי שיעור בוקר. אנחנו אחרי השיעור מסכמים את השיעור ולאחר מכן כל אחד נותן את התפילה שלו, יש מישהו שכותב וזאת התפילה שלנו למשך היום, אנחנו משתמשים בה וקוראים אותה. האם זה הדבר הנכון שאליו אתה מתכוון או שיש ריכוז או צמצום תפילה שאנחנו צריכים לעשות?

רצוי שנבנה כמה משפטים שבהם נשפוך את ליבנו, ושזה יהיה נכון להיום, זה מה שמרגישים היום בלב. זה הכול.

תלמיד: זה מה שאנחנו עושים. האם אנחנו צריכים לצמצם את זה לכיוון כלשהו או שאנחנו צריכים להשאיר את זה ככה, כי כל אחד באמת נותן תפילה מהלב שלו?

כן, אבל רצוי שתחברו את כל הנטיות שיש לכם בכל לב ולב, ללב אחד, ושכל פעם תהיה פנייה לבורא בצורה אחרת. זה נכון להיום, ומחר יהיה משהו אחר, אבל שממש תרגישו כמה הלב יכול להיות שונה מיום ליום גם מכולנו יחד וגם כלפי הבורא שהוא שונה. כי גם הבורא משתנה, כמו שכתוב "כל יום יש לי אלוהים אחר, אלוהים חדש, בורא חדש". ודאי שהבורא לא משתנה אלא האדם, וכך הוא מרגיש את הבורא.

שאלה: האם אתה חושב שזה בסדר לעשות חיבור של כל הכלי הנשי העולמי ביחד פעם בשבוע ושבחיבור הזה נתפלל על חיבור הכלי ועל בריאות לכל מי שצריך בכלי?

תנסו, אני לא חושב, אני לא אוהב כאלו אסיפות גדולות עם מטרה בומבסטית כזאת גדולה. זה צריך להיות מאוד קרוב ללב ומאוד ברור לביצוע, זה העיקר.

שאלה: אנחנו בעשירייה עובדות וכותבות תפילה כל יום, אבל עברנו תהפוכות, זאת אומרת שמענו אותך ועקבנו אחרי מה שאמרת, אמרת לא לכתוב משפט אחרי משפט כי זאת לא תפילה מכל הלב והחלטנו לעשות שינוי, האם יכול להיות נכון לשמוע אותך ביחד בבוקר ואז לעשות תורנות, אחת מאיתנו תכתוב את התפילה אחרי שהיא ניסתה באמת לכתוב את זה מהלב ודרך החברות, כלומר לחשוב על החברות ואז לכתוב פסקה שהיא תפילה לבורא?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוב על החברים והחברות, אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות נחת רוח לבורא. איך אנחנו פונים אליו, איך אנחנו מרגישים שאין לנו רצון לקבל לעצמנו אלא הכול מכוון אליו. נניח כמו אמא שרוצה לעשות משהו עבור התינוק שלה, היא כולה מרוכזת בפעולת הנתינה לו, במה שיוצא מהיד שלה ונכנס בו, זה מה שהיא רוצה בלבד. ככה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו כלפי הבורא.

תלמידה: אבל האם זה נכון שיש תורנות כזאת? כי לחלקנו לפחות זה נראה בסדר.

אני לא יודע, תנסו, אם זה בסדר אז בסדר, אם לא תשנו. אני חושב ששום דבר לא צריך להיות קבוע, תמיד צריך לנסות עוד דברים.

שאלה: האם כדאי לקרוא כתבי רב"ש וקטעים מהזוהר בעשיריות נשים?

אני לא יודע, לא הייתי בזה ולכן אני לא יכול לומר כן או לא. אבל יש לכם מספיק נשים רציניות שמכירות את הדרך ומזמן כבר נמצאות במסגרת שלנו ואפשר להתייעץ איתן ולקבל בינתיים תשובה לכמה חודשים ואחר כך לבדוק האם זה תורם או לא.

שאלה: היה לנו בירור השבוע בעשירייה ורצתי לשאול מה זה "אין כפייה ברוחניות"?

אין כפייה ברוחניות, זאת אומרת אף אחד לא יכול לקבוע לאחר מה לעשות אלא רק לייעץ בצורה עדינה כדי לא להיכנס לפנימיות החבר. אחרי כל העצות שהוא ישמע לתת לו חופש בחירה. להיזהר מאוד לא ללחוץ זה על זה.

תלמיד: אז בעצם אין מקום למסור דין וחשבון זה לזה?

ודאי שלא. איפה קראת שצריך לעשות דבר כזה?

תלמיד: אלא רק כל אחד לעצמו?

איפה קראת שצריכים לעשות דין וחשבון על החבר? תראה לי.

תלמיד: לא קראתי את זה, פשוט היה לנו בירור.

אני לא יודע מה הבירורים שלכם, אצלי קיים רב"ש. אני קורא אותו, חוזר על הקריאה או כמה פעמים, מדפדף פה ושם עד שאני זוכר בעל פה פחות או יותר מה כתוב, וזה בשבילי ספר החוקים.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו אומרים "המקובלים אומרים שהשמחה היא מראה ממעשים טובים", האם בסיום התפילה תמיד צריך להרגיש שמחה או לא בהכרח?

אם עשינו הכול נכון, חייבת להיות שמחה, שמחה מזה שיש לנו דרך, שמחה מזה שיש לנו ארגון, יש מסגרת שבה אנחנו יודעים איך לסדר את עצמנו, ובעצם לפי העבודה שלנו במסגרת פנימית בעשירייה ובקשר ותמיכה מכל יתר העשיריות אנחנו בסופו של דבר מגיעים למצב שאני ארגיש שאני הולך להמית את האגו שלי ובטוח שזה יקרה. רק על זה אני עובד ורק לזה אני מצפה, ולזה אנחנו מתקרבים. אז אם אני חושב על זה, ודאי שאני נמצא בשמחה.

תלמיד: יש לנו כמה חברים בעשירייה שקשה להם לקום לשיעור הבוקר, ולא כולם נמצאים במיוחד בהכנה, ואני יודע שאותם חברים שכן נמצאים בהכנה זה מאוד קשה להם אומנם הם מתפללים עבורם ומנסים לסייע איכשהו, אבל אין בזה הרגשת שמחה, אולי אנחנו עושים משהו לא נכון?

ישנם אנשים שונים בטבע שהם קמים בקלות בלילה, וישנם כאלה שלא יכולים, לא רק לקום בלילה, שנרדמים אפילו באמצע יום וכולי. כלפי השינה יש בעיה. אנחנו צריכים איכשהו לבדוק אצל כל אחד ואחד עד כמה הוא באמת שומר על הזמנים, עד כמה הוא נותן לעצמו זמן מנוחה ושינה ולפי זה לסייע אחד לשני.

אצלנו הייתה עזרה כזאת, שכל פעם שלושה חברים היו עושים קניות לכל אחד ואחד. זאת אומרת, לכל אחד היה סל של המשפחה עם רשימה ואז החברים שנמצאים בתורנות הלכו לסופר או לשוק והיו קונים שם מצרכים, ואחר כך מחלקים. אפשר לעשות כך, אפשר לעשות גם בצורה אחרת, אולי בשמירה על הילדים, אבל צריכים להשתדל לראות איך אנחנו יכולים להקל על החיים שלנו.

שאלה: בדרך כלל כשמדברים על חיבור אנחנו מדברים על הפרעות, על חוסר אהבה, שנאה בין החברים. אילו פעולות קונקרטיות העשירייה צריכה לעשות ולכוון את עצמה אם כבר יש בינינו איזה יחס טוב?

אנחנו צריכים להבין שמטרת הבריאה מושגת רק בעוצמת החיבור בינינו. כשאנחנו מתחברים ובעוצמת החיבור, במתח שנמצא בחיבור בינינו, עד כמה יש שם רצונות גדולים יותר והחיבור ביניהם יותר גדול שמתגבר על הרצונות, והרצונות רוצים להפריד בינינו ואנחנו עובדים ההיפך כדי לחבר את כל הרצונות האלה יחד, ועד כמה אנחנו משתדלים כל פעם להתמודד עם הכוחות האלה שרוצים להפריד אותנו ממרכז העשירייה לכל הכיוונים, ואנחנו כן מתגברים על כל הרצונות הצנטריפוגליים האלה דווקא כדי לחבר אותם ולהביא אותם למרכז העשירייה - לפי זה אנחנו בונים את הכלי המשותף שלנו. ועוצמת הכלי שאנחנו בונים במרכז העשירייה תלוי במאמץ של כל אחד ואחד ועד כמה אנחנו כולנו מתחברים למרכז עשירייה, כך שיוצאת לנו עוצמת חיבור גדולה ושם אנחנו מגלים את הבורא, את הקשר עימו. שם אנחנו מחברים את כל התכונות שלנו ולפי זה מגלים את מהות הבורא, עוצמת הבורא.

שאלה: אצלנו בעיר יש כמה עשיריות נשים, כמה עשיריות גברים ואנחנו בינינו בכלל לא בקשר, כל עשירייה אומרת, "אנחנו מתעסקים רק בתוך העשירייה ובכל עשירייה תעשו מה שאתם רוצים". אנחנו כבר לא מכירים אחד את השני מי נמצא בעשיריות אחרות למרות שיש לנו מרכז של הקבוצה. מה לעשות במקרה הזה?

אני לא יודע. יכול להיות שטוב להתקדם כך כל אחד בעשירייה שלו בלבד ואחר כך נראה, נרגיש אולי מתוכנו רצון דווקא לחיבור בינינו לבין העשיריות ויכול להיות שלא. אבל בינתיים אם אתן מרגישות לא לכאן ולא לשם, תישארו בתוך העשיריות.

ולפעמים בחגים או מפגשים גדולים אתם יכולים לנסות לעשות איזו סעודה משותפת אם יש לכם מקום משותף שאתם מחזיקים אותו. אם יש לכם שם כ-50 אנשים אפשר לעשות ממש חגיגה גדולה, זה טוב. אבל צריכים לדעת איך לסדר את זה, לעשות את זה כך שהמשפחות כולן יסכימו, זה לא פשוט. אני הייתי קודם ממליץ לחשוב טוב טוב איך אתן מבצעות פגישה כזאת.

שאלה: בעשירייה עולה השאלה מה זה לפתוח את הלב, איזה לב אני צריך לפתוח אם הוא שחור אצלי?

לפתוח את הלב זה נקרא שאני רוצה לאהוב את החברים, אז הלב נפתח. זאת אומרת מזה שהוא סגור והכול מושך לעצמו, הוא נפתח ורוצה להאיר לחברים, לכולם. להשתדל לעבור ממצב הסגירות למצב הפתיחות.

שאלה: אמרת שהתוצאה מהתפילה צריכה להיות שמחה אבל איך לא להתבלבל עם שמחה שמגיעה מהכלים האגואיסטיים שלנו?

אפילו כשיושבים ונהנים מזה שיושבים בצוותא עם החברים ואין בזה שום רוחניות אבל רוצים סתם להיות קרובים יותר זה אל זה, כבר בזה אנחנו משפיעים במשהו נחת רוח לבורא, במשהו, אז בכל זאת כדאי. חיבור בין האנשים זה תמיד טוב.

שאלה: אמרנו השבוע שאם הבורא לא נותן מענה לתפילה, בעל הסולם כותב "אל דומי לך", ואתה גם ציינת שזה בגלל שאנחנו לא מספיק קרובים אליו. זה אותו הדבר? ואיך אפשר לצמצם את הפער הזה?

אנחנו צריכים לתת מקום לבורא בינינו, אבל המקום הזה נמצא בשטח שלילי. עד כמה שאנחנו מצמצמים את המקום שבינינו ומתחברים חזק חזק כביכול שלא יהיה מקום, אז שם הבורא דווקא נגלה.

שאלה: אנחנו לומדים שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לטובת הבורא, למען הבורא, וכל מעשינו על מנת לעשות נחת רוח, אבל במהלך העבודה אני מוצאת את עצמי חושבת שאם נצליח זה יהיה עולם טוב יותר לגדל בו ילדים, שגם לי עצמי יהיה יותר נעים וטוב לחיות. מה עושים עם ההצדקות האלה שהן עדיין עבור עצמי ולא עבור הבורא?

אין מצב יותר טוב מלהשפיע לבורא כי בזה אדם באמת ממלא את כל הרצונות שלו בצורה הטובה ביותר. צריכים לקרוא על זה, צריכים לחשוב על זה, אבל ככה זה.

שאלה: מה לעשות עם חבר שזרקו אותו פעמיים משתי עשיריות?

כנראה שצריכים באמת לבדוק למה זרקו אותו כל פעם מעשירייה, מה הוא עשה? יכול להיות שדווקא יש לו רצון חזק מאוד, טוב מאוד, רק הוא לא יודע איך לעבוד עימו. אני בעד בכל זאת לעשות בדיקה חוזרת ולא לזרוק אותו סתם. אבל חוץ מזה אפילו אם יש עשיריות שלא רוצות אותו הוא יכול להיכנס וללמוד אצלנו אפילו בלי עשירייה עד שיבין באיזו צורה הוא יכול להיות בעשירייה, ושלא יזרקו אותו.

בדרך כלל גברים שלא יכולים להסתדר בעשירייה, יש להם בעיה וזה שייך לנשמות גבוהות, יש להם רצון לקבל מאוד קשה והם צריכים לעבוד

שאלה: האם אפשרי איכשהו למדוד את כוח החיבור בינינו?

תנסו לבדוק לפי המרחק ביניכם, עד כמה אתם מרגישים שיש פחות מרחק ביניכם, בלי כפפות, עוד יותר בחיבוק, עוד יותר בלב פתוח. לפי זה תמדדו.

שאלה: איך כל הזמן להיות בשמחה ואיך להתגבר על הירידות ולהפוך אותן לשמחה?

צריכים לבדוק ממה השמחה. השמחה צריכה להיות מזה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, שאני מרגיש עד כמה אני מתרחק או מתעלה מעליו, וכמה בזה אני יכול להשפיע לבורא, להעביר לו את הרגש שלי.

שאלה: איך אנחנו יכולות לברר את הדינאמיקה בעשירייה, כמה היום אנחנו יותר מחוברות מאתמול, איך בודקים?

את זה עוד אי אפשר למדוד.

תלמידה: אז איך אני יודעת מה אנחנו עושות בעשירייה?

לעשות בכל רגע ורגע את מה שאומרים המקובלים, לבטל את עצמך ככל האפשר ולהידבק לחברות, וכך בכל רגע ורגע, בתקווה שבצורה כזאת אנחנו לאט לאט נבטל את האגו שלנו ונוכל להרגיש זו את זו כגוף אחד, כרצון אחד.

שאלה: אמרת היום בשיעור בוקר, שעובד טוב שמח מעבודה קשה, ואילו אנחנו מיד בורחים כשיש מכשולים. איך בכל זאת להימנע מהתלונות האלה ולשמוח מהקשיים?

את זה גם כותב רב"ש במאמרים שלו, שמומחה גדול שמח בזה שמביאים לו עבודות מורכבות, מסובכות אפילו, כי בזה הוא יכול להראות עד כמה הוא מומחה ומסוגל לעשות נחת רוח לבורא. לכן לא לפחד מעבודה, הבורא נותן לנו תמיד את מה שאנחנו מסוגלים לבצע. זאת אומרת, אם במצב כמו שאתם היום אתם לא יכולים להתחבר ביניכם, אז זה סימן שאתם לא מסוגלים, שהבורא נותן לכם הזדמנות ותנאים ואתם לא יכולים לממש אותם. חבל.

שאלה: בינתיים עוד אין לנו הרגשה אמיתית של חיסרון להשפעה אבל יש השתוקקות לזה, ואנחנו מבקשות יחד שהבורא ייתן לנו את החיסרון הזה להשפעה על אף שזו לא בקשה אמיתית מהלב. האם זה בכל זאת משפיע איכשהו?

כן, אפילו שאתן מבינות שהבקשה שלכן לחיבור ולהתקרבות לבורא עדיין לא באה מעומק הלב, אבל זה בכל זאת עובד. בפרט שאתן מגלות שאין לכן באמת כזה רצון, השתוקקות, חיסרון, אבל אתן ממשיכות. לאט לאט זה מעורר את האור העליון והוא ייתן לכן באמת את ההבנה וההרגשה, מה זה נקרא להתחבר ולהשפיע, ועד כמה זה מעביר אתכן לעולם חדש.

שאלה: מהו השינוי שצריך להתרחש בלב דרך ההתכללות בינינו, כדי ששם יהיה מקום להרגשת החיסרון?

להרגיש עד כמה אתם באמת לא יכולים דרך השפעה זה לזה להשפיע לבורא. את זה אתם צריכים להשתדל לבצע ומתוך זה לראות, להבין, להרגיש עד כמה אתם עוד לא יכולים להיות בזה.

שאלה: לפני כמה חודשים נתת לנו משימה, לבחור כל פעם חבר אחר בעשירייה ולבקש עבורו. בכל סוף שיעור חוץ מתפילה אנחנו בוחרים חבר אחר. שמנו לב לאחרונה שחברים לא רוצים להיות במרכז, למה זה קורה? האם להמשיך עם התרגיל?

כל אחד ואחד בעשירייה חייב לקבל על עצמו את התפקיד שהעשירייה מפילה עליו, אם הוא רוצה או לא רוצה, זה חובה, וצריכים להתרגל לזה. יהיו עוד הרבה מצבים כאלה שכל אחד יצטרך לשאת בנטל בשירותו לעשירייה. אין ברירה, אנחנו צריכים להרגיש שזו מערכת, שבתוך המערכת הזאת אנחנו נגלה פעם את הבורא.

שאלה: בעשירייה אנחנו מתחבטים רבות בשאלה מה זה אומר תפילה והדגש הוא על משותפת, אם כל אחד מאיתנו מעלה את החלק הפרטי שלו. מה זה אומר "משותפת"?

תפילה משותפת נובעת בינתיים מרצון דומה שיש לכולם וממטרה דומה שיש לכולם, ואנחנו כך מפעילים את עצמנו. אנחנו רוצים לחבר רצונות, מחשבות, כל מיני נטיות, סיבות, נתונים, שכולם יהיו מכוונים לבורא כדי לגרום לו נחת רוח, פשוט מאוד. אני רוצה להגיע למצב שאני אראה וארגיש שהרצון לקבל שלי נעלם לאט לאט, אני מתעלה מעליו, אני נפטר ממנו, ובמצב כזה אני מתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: איך בדיוק העבודה עם החברים עוזרת לנו לממש את התפילה המשותפת, איך אנחנו נכנסים לאותו שטח שנקרא משותף?

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, ואין חברים אלא בשטח המשותף ביניהם. וזה יכול להיות רק על ידי זה שאנחנו מגדירים את המטרה שלנו, שהיא נמצאת בכוונת המשותפת שלנו. דברו על זה יותר.

שאלה: מה ההבדל בין לשמח את הבורא לבין לשמח את החבר?

אני לא יכול עכשיו להסביר על זה הרבה, יש על זה מספיק חומר ב"כתבי בעל הסולם" ורב"ש, במיוחד רב"ש. לשמח חבר בזה שאני הולך עימו בערבות בינינו ולמטרה משותפת, זה העיקר.

שאלה: אתמול אמרת שהכי חשוב זה חיבור בעשירייה. פעם בשבוע יש לנו פגישה עם כל העשיריות של לטין אמריקה, האם אנחנו חייבות להמשיך לעבוד רק בעשירייה או זה בסדר להמשיך ולהיפגש עם עשיריות אחרות?

אני ממליץ לכן להיות סגורות בתוך העשירייה שלכן. אם יש לכן עשיריות קבועות ואתן רוצות באמת להתקדם בצורה רוחנית נכונה, אז לממש את מה שכותב לנו רב"ש על עבודה בתוך העשירייה.

שאלה: לפני תקופת הווירוס היו לנו הרבה הזדמנויות להתחבר בעשירייה בשאלות סדנה במהלך השיעור. היינו קוראים ואז דנים על מה שקראנו בעשירייה, שמענו את הלבבות של החברים, היינו מקבלים הבחנות זה מזה, ומאז שהשיעורים הם וריטואלים אנחנו כבר לא עושים כל כך סדנאות. מה קרה לשאלות הסדנה, אנחנו ממש מתגעגעים אליהן, איך אנחנו יכולים להישאר מעורבים בשיעור בלי שאלות סדנה?

אני ממליץ שתכתבו, תתקשרו להנהלה שאחראית על השיעורים היומיים, תבקשו מהם שיפנו זמן מיוחד לסדנאות. נניח שבכל שיעור תהיה סדנה לשיעור הראשון השני והשלישי, או בכלל סדנה כללית. את זה אתם צריכים להחליט ובהתאם לזה כך לקיים. אין לי שום בעיה עם זה, אני אשמח מאוד.

שאלה: יש לנו חבר שהיה חלק מהעשירייה, אבל הוא כבר לא משתתף. הוא עדיין בקבוצת הווטסאפ שלנו שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה. אנחנו לא בטוחים במאה אחוז שהוא לא גורם נזק, כי הוא כן שולח כל מיני הודעות ותמונות, וחלקנו לא מבינים מה הקשר של מה שהוא שולח ואנחנו תוהים אם אנחנו צריכים להשאיר אותו בקבוצה של הדיונים שלנו או לא.

לא. אם הוא לא נמצא אתכם בשיעורים ועוד שולח כל מיני קטעים או משהו שהוא נגדכם אולי, אז תוציאו אותו מיד ותפסיקו כל קשר עמו.

שאלה: האם אפשר לארגן תפילה משותפת של עשיריות גברים ועשיריות נשים?

לא רצוי. רצוי גברים לחוד ונשים לחוד, כי חיבורים כאלה בדרך כלל מבלבלים את האדם, אנחנו יכולים ליפול לכל מיני מחשבות שהן לא לאותו כיוון שחכמת הקבלה מלמדת, מביאה אותנו. אין לי שום בעיה בהתקשרות של גברים ונשים, אבל לא במה ששייך ללימוד והתקדמות לרוחניות, זה חייב להיות לגמרי ליד, לא לערבב.

שאלה: אם בכל זאת הבורא מגלה לנו חיסרון, פגם כלשהו, ואנחנו עדיין לא יכולים לתקן אותו, איך מתוך הנקודה הזאת להכריח את הבורא לעשות את התיקון?

להגדיל את הרצון ולהגדיל את התפילה, את החיסרון, כך שתרצו להגיע למצב שתרגישו שהרצון לקבל שלכם מת. תתארו לעצמכם מה אז נשאר בכם? זה נקרא "למתים חופשי", לאחר שתרגישו כך תראו שבאמת אתם הופכים חופשיים מהרצון האגואיסטי ויכולים להרגיש את הבורא, את כולכם, את העולם הרוחני. קדימה, הכול לפניכם.

שאלה: חבר שעובד בכל מיני עמותות ירוקות, מתקני עולם כאלה, האם זה פוגם בדרך הרוחנית או בהתקדמות העולם לתיקון?

נראה לי שכן. לא הייתי שמח לראות אותו בקבוצה שלי, אם הוא רוצה או לא רוצה, הוא מביא לנו כל מיני שיטות, כיוונים, מטרות זרות.

תלמיד: ואם זה לא קשור והוא עושה זאת רק כהכרחיות?

זה קשור. זה לא יכול להיות יחד עם הכיוון שלנו. או שייצא מחכמת הקבלה או לפחות מהעשיריות שלנו, שלא יקלקל אותן ולא יסיט אותן מהדרך או שיעזוב שם. גם אם מדובר בפרנסה בכל זאת לא.

שאלה: איך להרגיש את הרגשת החיסרון שאין לנו את תכונת ההשפעה?

על ידי דיבור ביניכן. מאיפה עוד תקבלו? תדברו, תחממו את האווירה ביניכן עד שכל אחת ואחת תרגיש שבאמת זה מה שחסר. וחסר שהתכונה הזאת לא חסרה.

שאלה: האם יש בכוחותינו לגרום שלכל כתבה, ספר או קליפ שאנחנו מוציאים לעולם, יהיו פתאום אלפי או מיליוני צפיות, כדי שאנשים יקבלו כל יום את זרימת המילים שלך?

תתפללו ואז זה יקרה.

שאלה: בקטע 22 בשיעור "הכול מושג בכוח התפילה" הרב"ש אומר שהמילוי הוא החיסרון, אני תוהה האם זה קשור למושג "יש מיש"?

בשביל מה להתבלבל עם כל הדברים האלה? אפילו אם זה יהיה פעם נכון בפעם הבאה זה לא יהיה נכון. החיסרון יכול להיות מילוי, זה שאני משתוקק לבורא וחסר לי להגיע אליו, יכול למלא אותי.

שאלה: הקבוצה משתתפת בכל מיני פעילויות בעולם ואין מספיק זמן לעסוק בחיבור בתוך הקבוצה. חלק אומרים שלא צריך לצאת מכל מיני פורומים משפחתיים. מה אתה יכול לייעץ לנו?

אני ממליץ לכם לסדר את הכול לפי מה שאתם צריכים להשקיע בתוך הקבוצה ולפי מה שאתם צריכים להשקיע בכל הכלי העולמי, ואז תראו שיש מקום גם לזה וגם לזה. רק פחות לדבר ויותר לעשות.

שאלה: יש לנו חבר בעשירייה שהתחיל לשתות. האם לברר את זה איתו או פשוט לבקש עבורו?

צריך בכל הכוחות ובכל האפשרויות להשפיע עליו על ידי שיחה ובקשה, וגם להתפלל עבורו לבורא שיעזור לו וינתק אותו מהשתייה. יכול להיות שאתם צריכים להגיע לעבודה שלו או לבית כי אולי נמצאים שם אנשים שמסיתים אותו לשתייה. צריך לבדוק, אבל באמת להשתדל להשפיע בכול הכיוונים, על כל הסיבות.

שאלה: יש תכנית בשם "ישיבת כתבים" שאתה מדבר בה עם חברים שלנו שעושים הפצה על ידי כתבות. אני מאוד מתפעל מהתוכנית הזאת כי היא עוסקת הרבה בהפצה. כשדיברתי עם חברים גיליתי שהרבה לא שומעים את התוכנית כי היא מכניסה אותם לדיכאון, "זה מדכא אותי", "זה לא בשבילנו, אנחנו צריכים עשיריות". מה היחס שלך לכך?

אני מדבר שם על דברים כלליים. על ידי התקשרות דרך המחשב אני משתדל, עם הכתבים שלנו שמתאספים פעם או אפילו פעמיים בשבוע לדבר על כל אותן שאלות שהם רוצים להציג לי. אחר כך הם מפרסמים את זה גם בפוסטים שלי ובכל מיני מקומות אחרים. זה לא מיועד לחברים ממש שלומדים בשיעורי בוקר איתי, אבל ודאי שזה פתוח לכולם. המפגש עצמו הוא רק לכתבים, אבל אפשר להיכנס לשם אחרי שהשיחה איתם מסתיימת ולראות את הדברים. לכן אני לא יכול להמליץ לכם, תסתכלו או אל תסתכלו, שם יותר מדובר על העולם הרחב, על עוצמת הביקורת שאני מעביר עליו ובמה כנראה יהיה התיקון, לכן זה לא כל כך נחוץ לאנשים שרוצים להגיע לתיקונים רוחניים.

תלמיד: זה מורגש כאילו יש שני הרב לייטמן, יש את זה שמדבר בישיבת כתבים על המצב הרע שבו אנחנו נמצאים, על העולם שמדרדר וכמה רע יהיה אם לא נפיץ, ויש את זה של השיעור שבו אנחנו מדברים על רוחניות ודברים פנימיים. איך לקשר את שניהם?

אין האחד סותר את האחר. את זה שהעולם מדרדר ושבכל חודש המצב גרוע יותר אנחנו רואים, ואין לי כאן מה להסתיר. אבל בשיעורים שלנו ובהתקשרות בינינו אנחנו מדברים על תיקונים, על מה צריך לעשות לתיקון העולם ולכן זה סגנון אחר לגמרי של דיבור. שם אנחנו צריכים להסביר לאנושות כמה המצב לא נעים ומסוכן ואצלנו אנחנו מדברים כמה אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להציל את המצב. זו גישה הפוכה.

תלמיד: תמיד בסוף התכנית אתה אומר שהכתבים אשמים בכול, שאם הם היו עושים עבודה טובה כל המידע היה מתפזר בעולם. מה איתנו שאיננו כתבים, אנחנו לא אשמים?

אתם אשמים הרבה יותר מהכתבים, כי אתם לא מספיק מעוררים את הבורא להשפיע על כל העולם בכוח הטוב והמיטיב, ולא גורמים לכך שכל העולם יתחיל לעלות לדרגת אין סוף.

שאלה: אם חבר לא נמצא איתנו בשיעור, אבל הוא אומר שהוא שומע במהלך היום, האם זה מתאים לתת לו להשתתף איתנו בפגישות במהלך היום, בזומים, בסעודה האינטימית השבועית שלנו?

אם אתם רואים שהוא כל הזמן נמצא איתכם, תתנו לו להשתתף.

תלמיד: כל הזמן הכוונה מחוץ לשיעורי הבוקר אבל בזומים הוא נמצא.

בסדר, אבל שיעורי בוקר בכלל לא נמצא?

תלמיד: הוא שומע במהלך היום, אבל לעיתים רחוקות מגיע לשבת איתנו פה.

מה לעשות. תנו לו בכל זאת להשתתף אחר כך זה ייראה אחרת, יותר ברור.

שאלה: קודם אמרת לחבר מכרמיאל, לא להיכנס לחשבון. אבל אחר כך גם אמרת לחבר אחר, אנחנו צריכים איכשהו לבדוק כל אחד עד כמה הוא באמת שומר על זמנים, כמה הוא נותן לעצמו מנוחה ושינה, צריך לסייע אחד לשני. אז איך משלבים בין זה שמצד אחד, לא נכנסים אחד לשני ומצד אחר כן צריכים לבדוק שנותנים מנוחה?

רק על ידי עזרה הדדית, אם אנחנו יכולים לעזור חבר לחבר, זה יעזור ויועיל.

תלמיד: ואם ברור לכולם שהוא צריך עזרה אבל הוא לא רוצה, מה לעשות, נחכה שירצה?

אם הוא לא רוצה. לא רוצה, אז תעזבו אותו, מה אתם רוצים, אין כפיה ברוחניות.

שאלה: אני חלק מצוות של פנויים ופנויות מהדרך שלנו, ואנחנו עורכים מידי פעם סדנאות מעורבות של פנויים ופנויות, גברים ונשים בנושא של זוגיות. מתוך שיחות שלך של "חיים חדשים". לפעמים שואלים האם זה נכון שאנחנו עושים סדנאות מעורבות על זוגיות?

יש לנו אנשים אחראים על זה, אז דברו איתם יכוונו אתכם. אני אשמח מאוד לשמוע על החתונות.

שאלה: איך מסבירים את זה שלבן אדם יש בבירור נקודה שבלב, הוא מחפש אחר רוחניות, אבל עדיין לא מגיע לחכמת הקבלה?

בסדר, יבוא הזמן שיתקרב.

שאלה: אלכוהול מהווה בעיה להרבה גברים ונשים אצלנו בקבוצה. האם אפשר להבין מה השורש של הבעיה הזאת, של התופעה הזאת. האם זה חוסר יכולת לקבל סבל, או חוסר יכולת לעבוד עם הרצונות, איך אפשר לעזור לחברים, כי זה סבל מאוד גדול.

כן, אני יודע שזה לא פשוט. אני מכור לסיגריות, לטבק ושלוש פעמים בחיים שלי הפסקתי לעשן וכל פעם זה היה די קשה. אין מה לעשות, פשוט צריכים לקחת את עצמנו בידיים ולחנוק את הרצון לעשן, כך הייתי עושה. אין לזה שום עצה, אלא צריכים להיכנס לתוך העשירייה ולהתחייב שאנחנו כולנו עוזבים וכולנו מחזיקים זה את זה, וכל אחד מתחייב כלפי החברים, וממש נותן מילה ואז אדם מסוגל להפסיק. זה מה שיש לי להגיד.

שאלה: מה קורה עם חבר שהולך לבית כנסת ביום שבת, אולי לשיעורי תלמוד וכאלה, האם אנחנו צריכים להתייחס לזה, האם אנחנו צריכים לעשות עם זה משהו, לדבר איתו?

לא, אנחנו לא מתנגדים לזה ושיתפקד ככה, אם זה לא מפריע לו להיות איתנו חבר ובינתיים להתקדם איתנו יחד, אדרבה בבקשה. כמו שבעל הסולם כותב ב"כתבי הדור האחרון", שכל אחד יכול להישאר בדתו וזה לא שייך, זה מין מועדון, וכל אחד יכול להיות במועדון שלו, גם בדתות אחרות לא רק ביהדות ואין שום סתירה.

תלמיד: יש איזה שלב שזה יכול להפריע לנו?

בינתיים תמשיכו ככה. אחר כך, תראו. כי זה לא רק אנחנו, אלא כל הדתות האלו מסודרות בצורה כזאת, שמי שנמצא בהן ירגיש התנגדות לקבלה, אבל אם לא מרגיש התנגדות יכול להמשיך.

שאלה: איך עשירייה פועלת כשהיא נמצאת כבר בחיבור אמיתי כעשירייה אמיתית, שלמה, מחוברת?

פועלת כאחד. היא כבר יודעת איך לפעול. בינתיים, אין לנו על מה לדבר. זה כמו שתינוקות מדברים על ההתנהגות של הגדולים.

שאלה: אם אפשר לדייק לגבי חיזוק החיבור בינינו בתוך העשירייה. אם הבנו נכון, שחייבים לעשות מאמצים לחיבור הפנימי בעשירייה, בעבודה הרוחנית שלנו וגם חשוב לצרף לזה מאמץ חיצוני בהפצה, כשאנחנו באיזו צורה לפי כללים מסוימים, כן יוצאים מתוך העשירייה במטרה להפיץ?

זה יכול מאוד לעזור, כן.

שאלה: איך להתייחס למצבים שיש בעיה רפואית, או מחלה כרונית ובשביל להשתתף בשיעור בוקר, לפעמים צריך להיות ער ללא שינה מלאה וזה פוגע במצב הבריאותי, או מקשה על הריפוי. איך צריך להתנהג, להגיע לשיעור, או קודם כל לטפל במחלה גם אם זה אומר לא להגיע, או להגיע לחצי שיעור?

להתייעץ עם הרופא ולעשות מה שאומר הרופא.

תלמיד: ואם הרופאים לא מבינים?

אני לא יודע יותר כלום, אם אדם חולה הרופאים צריכים להגיד מה אפשר לעשות ומה אסור. יכול ללכת לעוד רופא, לעוד רופא, אבל בסופו של דבר לא אני ולא החברים שלו קובעים.

שאלה: קבוצת מוסקבה הייתה קבוצה גדולה ומגובשת, חמה, עכשיו כולנו נמצאים במרחב הווירטואלי ואני מרגישה שיש קשיות עורף, חסר מה שהיה במפגשים הפיזיים, אנחנו יותר חסרי סבלנות אחת כלפי השנייה. האם יש איזו המלצה איך מעשיריות שונות כל הנשים יכולות להחזיר את הרגשת החום ולהיות כמו שהיינו, אבל אולי במדרגה חדשה?

זה תמיד יקרה בעלייה ממצב למצב, ומה שאני מבקש, שאתן תגיעו להידברות ביניכן ותפתרו את הבעיה בצורה רצינית, כי אתן חייבות לגלות את כוח החיבור.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתעסק עם חברות שמרגישות חוסר חיבור, בגלל שהן לא יכולות להתחבר יום יום עם השיעורים או עם המפגשים בעשירייה. הן רוצות, אבל לא יכולות בגלל כל מיני עיסוקים ומשפחה. איך אנחנו יכולות לעזור כדי שתהיה להן יותר מוטיבציה ולא יתנתקו?

צריכים לדבר איתן במשך היום פה ושם, לספר להן מה היה בשיעור בוקר ובכלל בקשר בינינו, וכך אנחנו נצרף אותן יחד אלינו.

שאלה: לפעמים מזמינים אותנו להצטרף לעוד עשירייה להכנה לשיעור או לפעילות אחרת. האם אתה ממליץ לנו לפעמים להצטרף לעוד עשירייה, או להישאר רק בעשירייה שלנו לעת עתה?

לפעמים זה טוב, תלוי באילו פעולות. אם הפעולות הן לא לחיבור, אלא לאילו עבודות חיצוניות יותר, למשל בהכנה לשיעור זה דווקא טוב לעזור מעשירייה לעשירייה, אבל במה ששייך לערבות, שזו פעולת חיבור פנימית בתוך העשירייה כדי לעשות מאיתנו כפרצוף אחד רוחני, שם לא כדאי לנו להתבלבל ולוותר על העשירייה, ואסור בכלל, ולהתחבר לעשירייה אחרת מאוד מסוכן. זאת אומרת, יש כאן וריאציות, כמה מותר וכמה לא, ובכל זאת לא להיות עוינים זה לזה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להרגיש את הכוונה שלנו דלהשפיע בדיוק כמו את הרצון לקבל לעצמנו?

הרבה יותר. הכוונות על מנת להשפיע, הרצונות על מנת להשפיע, צריכים לתפוס את האדם ולמלא אותו, לנענע ולהדאיג אותו הרבה יותר ממה שאי פעם רצה לקבל לעצמו. כי הנטיות האלה להשפיע לא מוגבלות לא בזמן, לא במקום, בכלום. זה גם בעולם הזה, גם אחרי המוות בעולם הבא, זה פשוט הטבע האמיתי, שנמצאים אז בתוך הבורא, ברצון אינסופי. תחשבו על זה ותנסו להיכנס לתוך זה ולהצליח.

שאלה: הרבה פעמים הצוות החברתי עושה מאמצים להביא חברים לשיעור, ולא תמיד הפעולות האלה מצליחות. איך הצוות הזה יכול למצוא את הכוחות, את האנרגיות להשקיע בזה ולא ליפול לייאוש?

כל הקבוצה צריכה לעזור להם ולהשתתף איתם, ושהם ירגישו שאנחנו אחריהם. זה לא סתם צוות, זה צוות שצריך להיות בתחלופה.

שאלה: מה זה אומר להמית את האגו?

על ידי זה שאני רוצה להתקרב לבורא, וחושב איך אני מוסר ונותן לו, דואג לו, אני מגיע למצב שאני מתחיל להרגיש כמה הייתי שמח אם הייתי נפטר מהרצון האגואיסטי שלי, ונכלל ברצון להשפיע של הבורא ומאבד שם את עצמי. זה בעצם המצב שהייתי רוצה להשיג. וכך אני חושב על זה עוד ועוד, עד שאני מרגיש שבאמת הרגע שבו אני ארגיש שאני מנותק מהרצון האגואיסטי, ומחובר רק לרצון להשפיע דרך כל באי עולם לבורא, זה בשבילי המצב הכי חשוב, גדול, ואותו אני רוצה. אז אני שם את המצב הזה כמצב הכי רצוי, חושב עליו ומצפה שהוא יתבצע.

שאלה: איך להשיג את ההמתה של האגו ולהגיע להרגיש את החופש?

אנחנו לא צריכים להמית את האגו, כי אגו זה הטבע. אנחנו לא צריכים לבקש שיהיה לנו פחות אגו, כי אז נהיה פחותים כמו חיות, או איזה נמלים, או איזה צמחים, או עוד יותר גרוע אבנים, אלא אנחנו צריכים לדרוש להגדיל את הרצון להשפיע ולא להקטין את הרצון לקבל. להגדיל את הרצון להשפיע זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אני לא מרגישה שהתפילה שלנו מגיעה מחיבור הלבבות. מה אנחנו צריכות לעשות כדי לברר מאיפה נובעת התפילה?

אני צריכה להגיע להחלטה שאין לי סיכוי להגיע למטרה הרוחנית, ואחר כך להיזכר שאפשר להגיע למטרה הזו רק יחד. ויחד זה לא אחד ועוד אחד, אלא בינינו, שאנחנו נתחבר בינינו למצב של "איש אחד בלב אחד". שיהיה בינינו מצב של ערבות, רשת ערבות בינינו, ומשם אם נשפיע, לא מכל אחד לבורא, אלא מהקשר בינינו לבורא, אז נגיע למטרה ונקבל מה שמבקשים.

שאלה: איך במצב של התנגדות לבורא, דחייה של כל מה שהוא שולח לי, פחד, כשהאמון בו ותחושת הקרבה אליו אובדים, אפשר לפנות אליו?

על ידי זה שמדברים עם החברים, מתחברים ומחליטים וכך אפשר לפנות.

שאלה: אם אני לא מסכימה עם שליטת הבורא, אבל אני לא רוצה לדבר עליו לשון הרע, כי כואב לי, וכך אני מרגישה חיסרון בהשתוקקות אליו, וזה כשלעצמו יכול להיות המילוי, אז אני עדיין מבקשת ממנו כוח להתבטל, לקבל את השליטה שלו מעל הדעת?

את מדברת מאוד יפה ונכון. ואני לא מציע לך שום דבר, רק להמשיך. אין לי שום עצה לתת לך מלבד להמשיך, ועוד מעט יקרו לך דברים טובים.

שאלה: אם אני עונה על שאלה של חברה, האם כך אני מטפלת בחיסרון שלה?

צריכים לדעת איך לענות לחברים כדי שאנחנו נעזור להם להתקדם, ולא נהרוס להם את המצב שבו הם נמצאים.

שאלה: האם חובה בעבודה בעשירייה להלביש את הכוונה שלנו במעשה, או שאפשר להסתפק בכוונה פנימית?

אפשר גם להיות בכוונה פנימית.

שאלה: אם העשיריות חייבות להיפגש כל שבוע כהכנה לשיעור של שבת, האם כל העשיריות צריכות להיפגש יחד ככלי לטיני?

רצוי מאוד.

שאלה: בזמן האחרון יש מגמה כזאת של זוגות שנישאים ב"בני ברוך", או שזוגות מגיעים יחד לחכמת הקבלה. ברור שלכל אחד מהם יש גם עשירייה משלו, אבל כל אחד מביא מהעשירייה שלו איזשהו חיסרון לתוך הנישואים. מה היית מציע?

אני לא חושב שיש בזה בעיה כל כך גדולה. כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", אז שיפתחו ביניהם אהבה כזאת שהיא תכסה על כל ההבדלים, אפילו על הבדלים בתפיסת חכמת הקבלה בין גבר לאישה.

שאלה: אשתו של חבר שלנו בעשירייה יצאה מעשיריית נשים, וכבר יותר משנה היא מתעניינת בשיטות אחרות. זה מאוד מכביד על בעלה בדרך, איך אפשר לעזור לו?

אני לא יכול להגיד. אין לי כאן מה להציע, היו בקשר לזה כל מיני מעשים, הלכו לדבר עם אשתו. אני חושב שפשוט צריך שהעסקים הרוחניים האלה יהיו נבדלים. כמו שהיה אצל רב"ש עצמו, אשתו הייתה דתית מאוד ולא רצתה לשמוע אפילו מילה אחת על חכמת הקבלה. הם אף פעם לא דיברו על זה, וכך חיו 70 שנה.

לכן צריך להבדיל, יש לנו ילדים, יש לנו עסק, בית, משק, מטבח ומיטה, כל זה משותף לנו. ברוחניות כל אחד נמצא במה שהוא מרגיש, אף אחד לא צריך לקבוע את השליטה שלו על האחר, זה מה שצריך להיות. בשום צורה, אפילו שתהיה לי אפשרות ללחוץ עליה ולשכנע אותה, אני לא אעשה את זה. דווקא ההפך, אני מרוויח מזה שאני לא נוגע באחר, שיש בחירה חופשית לכל אחד ואחד.

שאלה: בשיעור לפני שבוע אמרת שנזמין את האור המחזיר למוטב והמלכות תתחיל להתרשם יותר ויותר מהרגשת הבינה, עד שנתחיל לראות שינויים בנו, שינויים על טבעיים, למעלה מהטבע של הרצון לקבל שלנו, שלא נראה לנו שזה נורמאלי, או שייך בכלל לעולם הזה. על איזה שינויים מדובר? אני כבר שבועיים מצפה לזה בהתלהבות.

תמשיכו. תמשיכו לצפות ולחכות ולרצות, אבל בצורה יותר רצינית, ולא לחפש איזה סגולות וניסים. הכול צריך להיות לפי סדר המדרגה, זה יבוא כשבאמת נתחבר בינינו ונבטל את עצמנו כל אחד כלפי הקבוצה וניתן לאור העליון להשפיע במרכז הביטול שלנו, איפה שכל אחד מתבטל כלפי האחרים. כשתתבטלו כל אחת כלפי האחרות, אז באותו מרכז שבו יהיה הביטול הכללי שלכן, שם תגלו את הבורא, ואז תהיה התלהבות.

שאלה: האם תוכל להסביר את השורש לאלכוהוליזם? לפעמים כשאנשים מבינים את השורש של הדבר זה נותן להם כוח להתגבר. מה זו התופעה הזאת, מה קורה בתוך הרצון?

זה הרגל שממלא את הרצון, את החיסרון שלו ובזה הוא מרגיש שהוא חוזר למצב מאוזן. בשבילו זה איזון טוב. אנחנו רואים אנשים אלכוהוליסטים שבשבילם לשתות כוס וויסקי או וודקה, זה בשבילם לחזור למצב הנורמאלי וכל פעם שהם לא נמצאים במצב הזה, זה נקרא מצב חולני. אין מה לעשות, אני לא נכנס לזה, אין לי כנגד זה שום דבר, אני ממליץ לא להחזיק אנשים כאלה בתוך הקבוצה.

שאלה: שאלה על הפצה. יש לנו חברות גדולות בברזיל והייתי רוצה לדעת איך לעודד אותן להפיץ. יש כמה חברות שעובדות איתנו בהפצה.

אני מבקש סליחה אבל את פונה כאן לגמרי לכתובת הלא הנכונה. את צריכה לפנות למסגרת שלנו ולשאול אותם בקשר להפצה ואיך לבנות מערכת הפצה, איך לטפל בזה. אני לא שייך לזה. ולכן אני מצטער אבל זה מה שאני יכול לענות לך בלבד.

שאלה: אם בשיעור יש אדם אחד או שניים מהעשירייה, אנחנו נמצאות בחדר משותף וכל אחת פה מעשירייה אחרת, איך לעשות עבודה פנימית, איך זה משפיע על העשירייה בכללות?

אתן צריכות לגלות את זה. זה לאט לאט יתגלה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בעבודה ברגע שאנחנו מכירים את המצב של ניתוק, של חוסר חיבור?

זה טוב מאוד. זה מצב מצוין שאנחנו יכולים מתוכו לבנות מצב חדש, יותר גבוה. תמיד אנחנו מתקדמים קדימה או בצד שמאל או בצד ימין, זה מה שמבלבל אותנו, אבל תמיד קדימה. לכן תמשיכו בשמחה מכל מצב שיש.

שאלה: במהלך החודשיים האחרונים כל שבוע יש לנו פגישה מיוחדת שבה אנחנו עוברים על מאמרי רב"ש. מה זה נקרא ללמוד, לעבור על מאמרי רב"ש, ממה להתחיל, במה לסיים?

לבדוק וללמוד מאמר של רב"ש, אנחנו צריכים לשבת ולקרוא. אחרי הקריאה הראשונה, במשך הקריאה לנסות לחלק את זה לכמה קטעים, לכתוב ליד כל קטע וקטע מה התוכן שלו אם זו שאלה או תשובה או מבוא או משהו. וכך אנחנו כרגיל כמו שעובדים על טקסטים. תשאלו את האנשים שמבינים בזה, שאחראים על זה, שעובדים הרבה עם הטקסטים והם יסבירו לכם איך לגשת לזה.

תכתבו להנהלה והם יסבירו לכם מה לעשות. בכל דבר יש אדם אחראי ואפילו כמה שיכולים להסביר לכם איך לעשות, מה לעשות, איך להתנהג, ותתחילו לעבוד יותר אקטיבי ותראו.

שאלה: יש חבר שכל הזמן אומר כמה קשה לו והוא לא מבין כלום. האם עלי רק להצדיק ולתת דוגמה נכונה או לאמת אותו מול כתבי מקור שמראים לו שהוא טועה?

קודם כל יש הרבה כתבי מקור שמדברים שאם קשה זה נורמאלי, ואם לא מבין כלום זה גם נורמאלי וצריכים פשוט להמשיך. פשוט צריכים להמשיך. הוא צריך להבין, כמו שאנחנו מטפלים בתינוקות, מטפלים בהם ומטפלים עד שהם גדלים ואז הם מתחילים לענות לנו בצורה נכונה ולהיכנס להתקשרות ההדדית.

שאלה:, אני לא מצליח למצוא עבודה. האם אפשר לבקש מהעשירייה עזרה בזה או רק מחשבה?

יכול להיות שעשירייה מסוגלת לעזור, תשאל אותה.

שאלה: באילו מצבים - ביטול כלפי העשירייה הוא נכון ובאלו לא?

ביטול כלפי עשירייה שמכוונת למטרה - תמיד טוב, תמיד.

שאלה: יש חבר שכל יום מאחר לשיעור, האם להצדיק אותו או לחייב אותו להתחבר בזמן?

להתחבר בזמן.

שאלה: האם עלינו להצדיק חברות בעשירייה על כל דבר, מהו הגבול, מה ההבחנות שעל פיהן מומלץ לנהוג?

אנחנו צריכים להגיע לאיזו הסכמה כלפי מה אנחנו מוותרים וכלפי מה לא. ובעוד כמה חודשים לבדוק האם ממשיכים בצורה כזאת או שאפשר גם יותר להדק את התנאים.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת שווה להשפעה למעלה מקבלה. איך לייצב מצב בעשירייה כך שיכנס לקביעות ממש? איזו התגברות צריכה להיות מצד כל חברה?

אתן צריכות לפתור את הבעיות האלה בעצמכן.

אני מבקש שתדברו ביניכם איך אתם חושבים לעשות שיעורים כאלה, האם פעם בחודש או פעם בחודשיים, באיזו צורה להתקשר, להתרשם, ומה נתנה לכם השיחה הזאת שעניתי בה על כל כך הרבה שאלות, מה נשאר מכל זה.

שאלה: מה זה אומר בירור בעשירייה ואיך עושים אותו נכון?

צריכים לשבת במעגל, אם נפגשים פיזית, או דרך המחשבים, ולהפעיל רשת קשר שבה נראה את כולנו נמצאים כביכול בחדר אחד ומדברים, וכך לסגור את הדברים. לקבוע מראש ולהחליט על מה מדברים היום, לכתוב ולהוציא אחר כך דיווח, ועל עניין זה כבר לא חוזרים. אם יש עוד בעיות, אז עושים אותו דבר נניח בעוד שבוע. אבל בכל פעם עם מה שמחליטים בזה גומרים ולא חוזרים לזה יותר.

שאלה: יש לנו צוות קליטה ואל הקבוצה העיקרית נכנסות עכשיו עשר נשים, אך הן לא רוצות להיפרד מהקבוצה הצעירה שממנה באו כי הן מאוד קשורות למדריכים ולקבוצה. האם זה עוצר את ההתקדמות או שאין לזה שום משמעות?

הן יכולות להמשיך גם בקבוצה הצעירה וגם בעיקרית. זה לא כל כך קריטי.

שאלה: האם אני כל הזמן צריכה לחפש איפה אני לא מסכימה עם הבורא כדי לגלות את חוסר ההסכמה?

למה, מי אמר לך את זה? ההיפך. אני צריך להגיע למצב שאני כל הזמן נמצא בהסכמה עם הבורא בצורה השלמה. ואם מתעורר משהו שאני לא מרגיש מרוצה מהבורא, מההנהגה שלו, מההשגחה שלו ומהיחס שלו אליי, ואת זה אני בודק בכל רגע ורגע בחיים כי על כל רגע בחיים הוא קובע, הוא שולט, אז אני צריך לסדר את עצמי כך שאני מצדיק אותו בכל מה שקורה, ואז אקרא "צדיק".

שאלה: במפגשים של העשירייה יש חבר שמתקשה לעמוד בלו"ז של העשירייה. האם כל העשירייה צריכה להתאים את הזמנים שלה לזמן שלו או ההיפך?

יכול להיות שהוא באמת חבר חשוב אבל הוא אנוס ולא יכול לשנות את הזמנים שלו ולכן הוא לא נמצא יחד אתכם באותו סדר יום, לכן יתכן שאתם תצטרכו להשתנות.

סדנה

תדברו עד כמה שיעור כזה משפיע עליכם ונותן לכם אור קדימה. כיצד אתם מתארגנים לסדר את השאלות והתשובות כדי שלכולם תהיה רשימה ותוכלו ליהנות מהשאלות והתשובות האלה וכך להתקשר הלאה.

*

(סוף השיעור)