שיעור ערב 31.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק ו', דף קע"ג,

הסתכלות פנימית

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קע"ג, אות ו' "הסתכלות פנימית".

אות ו'

ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים.

שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר

"והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה."

זה ברור או לא? העיקר זה הכותרת, "ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים. שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר." כמה שיותר עב הוא יותר חשוב. אבל כשהוא מושך, מושך בחלק העבה שבכלי "ובהתלבשות," מתלבש האור הגדול ביותר בכלי הזך ביותר. לא באותו חלק שמשך אותו, אלא דווקא בההיפך ממנו.

זה מבלבל אותנו. אנחנו עוברים כל מיני מצבים קשים, אחר כך פתאום אנחנו מתחילים יותר להבין, יותר להרגיש. ככל שיותר עוברים מצבים קשים, ככל שיותר משקיעים, אחר כך מבינים יותר, מרגישים יותר, אבל בכלים אחרים. לא באותם הכלים שבהם אנחנו נמצאים בזמן הירידה, אנחנו משיגים בזמן העלייה, וזה מה שמבלבל אותנו.

זאת אומרת, אם אני נמצא בבחינה ד', בעביות הגדולה שלי, כנגד זה איפה אני מרגיש אחר כך את הרווח? בכתר, בבחינת שורש. וזה מאוד מבלבל את האדם, עד שהוא מתרגל לזה, עד שהוא מבין את זה, וכך הוא לאט לאט מתרגל שזה מה שצריך להיות. לכן העיקר זה להסכים עם מה שעובר עליך, ותראה את הצורה ההפוכה הזאת בין אורות וכלים.

אות ז'

בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ

"הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאת מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר.

אות ח'

וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכא ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו."

זאת אומרת, יש אורות שמתלבשים מלמעלה למטה בהשתלשלות כאור פנימי, ואורות שמסתלקים. אבל כשהם מסתלקים, זה לא שהם מסתלקים. המסך עולה והאורות בכל זאת יורדים מלמעלה למטה, רק הם נקראים ש"מסתלקים", כי זה לפי הסתלקות המסך, לפי הזדככות המסך. אבל בכל זאת, עד שהמסך עולה מטבור לפה, האורות בכל זאת יורדים ויורדים אליו.

אות ט'

הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים

והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרה הסתכלות

"וזה אמרו ''שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין."

כל האורות שמתפשטים בראש הפרצוף, הם לא נחשבים לפני זיווג דהכאה, והאורות העקודים, שעקוד בכלי מלכות מפה עד הטבור, הם האורות העיקריים של הפרצוף.

פרק ז'

מבאר עשר ספירות דסוף הפרצוף

אות א'

ההפרש שמפה עד הטבור, לבין מטבור ולמטה

"ומה שהרב מכנה תמיד לכל גוף בשם ז' ספירות תחתוניות, יש בזה ענין נכבד מאד. והוא, כי כבר ידעת, שאין דבר העביות והגבול שבמלכות פועל, אלא רק בשעת הארת האו"ח מלמעלה למטה, דהיינו ממלכות ולמטה, ותדע, שיש כאן הפרש גדול מאד בין הארת האו"ח מלמעלה למטה, בטרם התלבשות האור בכלים גמורים, שה"ס מפה עד הטבור, ובין הארת האו"ח מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים גמורים, שה"ס מטבור ולמטה. כי המלמעלה למטה שבטרם התלבשות, מכונה בשם תוך הפרצוף, שפירושו עיקר הפרצוף, כי שם מלובש כל האור ישר שבפרצוף, והמקום הזה מכונה מפה עד הטבור דפרצוף, שהפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות דמלכות."

שאלה: מי נותן יותר נחת רוח לבורא, מישהו שלא יודע שיש בורא, שהוא שקיים, או מישהו שרוצה לתת נחת רוח לבורא, אבל הוא נפל, הוא לא יכול?

איך אתה חושב? מי שלא יודע כלום, אז הוא בהמה, חיה קטנה. לא מתחשבים עימו בכלל, לא לטוב ולא לרע. הוא מנוהל על ידי הבורא במאה אחוז, כמו צמח או אבן, לא חשוב מה, ענן. אותו דבר. מה שאין כן, אדם שכבר נמצא באיזה שינויים כלפי הבורא, רוצה, לא רוצה, מבין, לא מבין, רוצה להתקרב, לא מסוגל, נופל, עולה, זה בן אדם שעושה נחת רוח. לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, לא חשוב. כי את כל המצבים האלו הוא מקבל מהבורא.

תלמיד: אני קורא מה שאנחנו לומדים ב"פתיחה", ואני רואה שאולי רק בן אדם שמקבל הוא עושה נחת רוח לבורא, ובן אדם שיש לו חסדים, אולי הוא לא עושה מה שהבורא רוצה.

זה לא חשוב. אם הוא לומד איך להתקרב לבורא, לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, הוא עושה נחת רוח. הוא משתדל, כמו תינוק, כמו ילד קטן.

תלמיד: הבורא רוצה שאני אקבל, ולי יש חסדים.

הבורא לא רוצה את זה, הבורא רוצה שאתה תהיה כמוהו. זו הנחת רוח שלו, שאתה תהיה כמוהו. סתם לקבל, אז לא היה עושה לך שום דבר. כמו אבנים, כמו צמחים, כמו חיות, היית חי ככה וזהו, והיית מקבל הכול מהבורא כמו שהם.

תלמיד: אומרים שעביות שורש היא יותר נקיה מעביות של בחינה ב'. באופן נורמלי זה אמור להיות הפוך.

עביות שורש היא יותר נקיה מעביות ב' מהבחינה שאין לה רצון. אבל מבחינת ההשפעה, כמה שהיא יכולה להשפיע, עביות ב' יותר חשובה. יש ערך הפוך בין כמה שיש זכות וכמה שיש עביות. מי עושה נחת רוח לבורא יותר? מי שהוא תינוק קטן, או מי שהוא עבריין גדול, אבל עושה עכשיו דבר טוב, עם כל העבירות? כי עבירות הבורא עשה בו, הכין בו, הכניס בו, יצר הרע.

תלמיד: למה אור חסדים זה טוב? אני נגד הבורא, איך זה טוב?

אור חסדים זה נגד הבורא? לא הבנתי.

תלמיד: איך אור חסדים זה טוב אם אני לא מקבל מה שהבורא נותן לי?

בגלל שאין לך כוח.

תלמיד: אני נגדו, איך זה טוב?

זה לא נכון. אור חסדים זה אור של השפעה. כשיש לי אור החסדים אני מוכן להשפיע. עכשיו השאלה, האם אני מסוגל להשפיע? כאן השאלה. כי להשפיע באמת בפועל, אני יכול בתנאי שאני מקבל מהבורא. אם אני לא מקבל אני לא יכול להשפיע.

תלמיד: יש הרבה אור חכמה, ואני לא משתמש באור חכמה.

כן.

תלמיד: פתאום יש אור חסדים, זה אור חסדים, שיש אור חכמה ואני לא משתמש.

למה?

תלמיד: בגלל שאני רוצה להיות כמו הבורא, אבל אני נגד הבורא.

מה זה נגד?

תלמיד: הוא רוצה שאני אשתמש אור חכמה, ואני לא משתמש.

לא, הוא לא רוצה שאתה תשתמש באור חכמה. הבורא רוצה שאתה תהיה כמוהו, המשפיע. כי על ידי זה שאתה תהיה משפיע, אתה תהיה בדרגה, בהשגה, בנצחיות, בשלימות כמוהו. כדי להיות כמוהו, אתה צריך להשפיע, לתת. אבל אתה נברא, אתה לא יכול לתת שום דבר, אין לך מה לתת. לכן הבורא עשה כך, שאם אתה מקבל ממנו בכוונה שאתה רוצה להיות כמוהו, זאת אומרת לתת לו בזה תענוג, לקבל ממנו כדי לתת לו תענוג, לקבל כדי להנות לו, זה אפשרי רק בתנאי שאתה עושה צמצום, שאתה לא רוצה ליהנות בעצמך. ורק אז כשאתה מקבל ממנו, זה נקרא שאתה נותן. כשאתה חושב עליו בלבד ולא על עצמך, אז זה נקרא קבלה כמו הנתינה, ובצורה כזאת אתה נעשה כמו הבורא.

תלמיד: בגלל שאני רוצה להיות כמוהו, אני לא נגדו? זו הסיבה?

אתה לא נגד זה. כי הכול הולך אחרי הכוונה, לא לפי המעשה. המעשה שלך הוא תמיד קבלה, לא יכול להיות אף פעם שאתה תיתן, אין לך מה לתת. אתה לא גנראטור, אתה לא מקור אנרגיה או משהו.

תלמיד: ככל שאנחנו מתקדמים בחומר של תע"ס, אני מבין שאני לא מבין.

יופי, זה טוב מאוד.

תלמיד: למה זה טוב?

זה טוב מאוד. ככל שפחות מבינים, זה סימן של התקדמות.

תלמיד: זה ממש נהיה קשה יותר ויותר.

כן. עוד מעט אתה לא תבין אף מילה. קודם היה לך הכול ברור, היית מבין. עכשיו, מה זה בחינה ב' ו-ג'? למעלה למטה? דברים כאלה פשוטים, הראש לא תופס.

תלמיד: כל פעם שעוברים קטע קטן יש לי עשרת אלפים שאלות, עולות בי שאלות, מה זה, למה זה כך. אתה אומר לשאול שאלה, ואני אומר איפה אני אתחיל בכלל?

לא צריכים לשאול.

תלמיד: אז ההשתוקקות שלי תמלא אותי?

ההשתוקקות צריכה להיות לקבל כוח השפעה בלבד.

קריין: אות ב'.

אות ב'

ע"ס דסוף הפרצוף הן או"ח

"אמנם האו"ח היורד מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים, נבחן לע"ס של סיום הפרצוף. ומקום זה מכונה מטבור ולמטה, עד סיום הפרצוף. כי הטבור הוא מלכות דמלכות, שמעת הצמצום ואילך, כבר אינה יכולה לקבל מאור ישר כלום, ולפיכך אותן ע"ס שמפה עד הטבור, אע"פ שמתנוצצות גם למטה מטבור, אמנם, לפי שהאור ישר אינו נמשך עם ההתנוצצות, אלא האו"ח לבד, נבחן ע"כ לאור נקבה, כלומר שמקבלת ואינה משפעת. וכיון שאין בע"ס הללו שום השפעה והתפשטות, ע"כ המה מסיימים לאותה המדרגה."

קריין: אות ג'.

אות ג'

כל מה שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. הפה עוד אין בו מבחינת קבלה

"ואין להקשות, לפי"ז איך עובר האור ישר מפה ולמטה, אחר שגם הפה הוא בחינת מלכות, שאינה מקבלת או"י מהצמצום ואילך, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שהצמצום נעשה על בחי"ד מבחינת היותה כלי הקבלה, שפירושו, אחר שהמלכות כבר התפשטה בעצמה, והלבישה את האור העליון כולו, מה שאין כן, הפה שהוא המלכות של ראש, המשמשת שם בבחינת ממטה למעלה, דהיינו שאין עוד בה מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא רק שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, ע"כ משום שגרמה להתפשטות ע"ס דראש, יכולה גם היא להתפשט משם ולמטה, מינה ובה, על ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות: חכמה, בינה, ת"ת, שבמלכות ראויות לקבלת האור ישר, ורק המלכות דמלכות, דהיינו הטבור, נחשבת כאן לכלי המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה יכולה לקבל לתוכה כלום מהאו"י."

שוב.

אות ג'

כל מה שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. הפה עוד אין בו מבחינת קבלה

"ואין להקשות, לפי"ז איך עובר האור ישר מפה ולמטה, אחר שגם הפה הוא בחינת מלכות, שאינה מקבלת או"י מהצמצום ואילך, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שהצמצום נעשה על בחי"ד מבחינת היותה כלי הקבלה, שפירושו, אחר שהמלכות כבר התפשטה בעצמה, והלבישה את האור העליון כולו, מה שאין כן, הפה שהוא המלכות של ראש, המשמשת שם בבחינת ממטה למעלה, דהיינו שאין עוד בה מבחינת כלי קבלה ולא כלום," זאת אומרת, מפה ומעלה מגיע אור חוזר שמלביש את האור הישר. מה קורה הלאה? עדיין אין קבלה, רק הלבשה. "אלא רק שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, ע"כ משום שגרמה להתפשטות ע"ס דראש, יכולה גם היא להתפשט משם ולמטה, מינה ובה, על ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות: חכמה, בינה, ת"ת, שבמלכות ראויות לקבלת האור ישר, ורק המלכות דמלכות, דהיינו הטבור, נחשבת כאן לכלי המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה יכולה לקבל לתוכה כלום מהאו"י."

זאת אומרת, יש תשע ספירות בראש, מלכות דראש לא מקבלת, אלא רק מחזירה את האור. יש תשע ספירות בגוף שמקבלות את האור בעל מנת להשפיע, מלכות דגוף מתפשטת מטבור ולמטה, לא מקבלת את האור.

אות ד'

הטבור, שכבר בא לכלל קבלה, אינו ראוי להתפשטות עם או"י, אלא באו"ח בלבד

"ומכאן תשכיל תמיד להבחין אשר המלכות המשמשת ממטה למעלה, יש לה יכולת, להתפשט מינה ובה על ד' בחינות, אשר בג' בחינות הראשונות היא מקבלת אור ישר. אמנם המלכות המשמשת כבר ממעלה למטה, דהיינו המלכות שבאותה המלכות שהתפשטה, כנ"ל, כבר אינה ראויה לקבל לתוכה כלום מאור ישר, כי כבר כח הצמצום רוכב עליה. ומלכות המשמשת ממטה למעלה נקראת בשם כתר מלכות, או פה. ומלכות המשמשת ממעלה למטה, נקראת בשם מלכות דמלכות, או נפש דנפש, או טבור."

אות ה'

בראש רק שרשי כלים. בתוך, כלים לאו"י. בסוף, או"ח בלבד

"והנה נתבאר ההבחן, שבין ראש תוך סוף של כל פרצוף: כי הע"ס דראש, אין שם כלי קבלה גמורים, כי האו"ח העולה ומלביש אותם ממטה למעלה, אינם נחשבים לכלים, אלא רק מועילים להתפיס האור ישר בפרצוף, באופן שיוכל אח"כ להתנוצץ ולעבור ממעלה למטה, כנ"ל, וע"כ מכונים בשם שרשי כלים. והע"ס של תוך הפרצוף מפה עד הטבור, הן הכלים הגמורים ושם עיקר התלבשות האור ישר בפרצוף. והע"ס של סוף הפרצוף, הן בחינת אור נקבה, להיותן או"ח בלי או"י, ומקבלות ואינן משפיעות, וע"כ מסיימות לפרצוף, ומפסיקות את אורותיו."

שאלה: לא הבנתי מה זה "או"ח בלי או"י," איך זה יכול להיות?

בראש יש לנו אור חוזר שעולה ממטה מהפה ולמעלה, ומלביש את העשר ספירות דאור ישר, זה נקרא "עשר ספירות דראש". אחר כך מה שהוא הלביש בראש מתהפך מינה ובה, ממנו ומטה ומתפשט בתוך הפרצוף מפה עד הטבור, זה נקרא "אור פנימי", "טעמים". כשמזדכך, עולה בחזרה לפה דראש. עכשיו, כנגד זה מה שהוא לא מקבל, אלא מלביש אבל לא מקבל בראש הפרצוף, זה מתפשט בסיום.

מה בסיום? אותו האור שהיה רוצה לקבל, אבל לא מסוגל, מפני שאין לו מספיק כוח העביות, אז אותו האור, כחסדים, כלבוש, אבל בלי שמקבל בו. בלי שמקבל על מנת להשפיע, הוא מתפשט בסוף הפרצוף. אז יש לך ראש, תוך, סוף.

תלמיד: אני לא הבנתי, כאילו אם אין אור ישר, אז איך יש אור חוזר בסוף הפרצוף? אין כניסה של אור, אין אור ישר, אז איך יש אור חוזר?

יש לך אור בסוף הפרצוף.

קריין: פרק ח'.

פרק ח'

מתחיל לבאר סדר השתלשלות עשר הספירות היוצאות זו למטה מזו הנקראות א"א או"א וזו"ן, או גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, הנאצלים זה מזה בדרך גורם ונמשך, ובו ג' ענינים:

אות א'

ביאור סבת השתלשלות ה"פ געסמ"ב, ויציאתם זה מזה

"עתה נבאר סדר השתלשלותם של הפרצופין זה מזה, ואיך שהם עלולים זה מזה בדרך ההתחייבות של "קודם ונמשך". וכדי לקצר בלשון ולהרחיב במובן, נכנה את ה' הבחינות של ראש, בשמות: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה. וה' הבחינות של גוף, בשמות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות. ודבר הזדככות המסך, נכנה, בשם עליה, כי עליה פירושה הזדככות, כנודע, וכשנרצה למשל לומר, שבחי"ד נזדככה לבחי"ג, נאמר שהמלכות עלתה לז"א. והזהר שלא לשכוח זה."

כי אנחנו חושבים שעלייה זו עלייה בהשגה. וכאן זה ההיפך, הזדככות המסך נקראת "עלייה".

קריין: אות ב'.

אות ב'

ד' מילואים שיש בד' אותיות הוי"ה, שהם עסמ"ב

"ושמות ה' הפרצופין: א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא, נכנה בשמות: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהיא ע"פ הגימטריא של ד' המילואים, הנוהגים בשם הויה. ולפרצוף א"א שהוא הכתר, נכנה גלגלתא. ולפרצוף אבא, שהוא חכמה, הנקרא ג"כ או"א, נכנה ע"ב, שה"ס הוי"ה במילוי יודין, כזה: יוד, הי, ויו, הי, שעולה בחשבון ע"ב. ולפרצוף אמא, שהיא בינה, הנקראת ג"כ ישסו"ת, נכנה בשם ס"ג, שה"ס הוי"ה במילוי יודין עם א' בואו, כזה: יוד, הי, ואו, הי, שעולה ס"ג. ולפרצוף ז"א, נכנה בשם מ"ה, שה"ס הוי"ה במילוי אלפין, כזה: יוד, הא, ואו, הא, שעולה מ"ה. ולפרצוף הנוקבא, שהיא מלכות, נכנה בשם ב"ן, שהוא הוי"ה במילוי ההין, כזה: יוד, הה, וו, הה. וטעם המילואים וחשבונות הללו, כבר נתבארו בספרי פנים מאירות ומסבירות לע"ח ביאור רפ"ח ניצוצין ואכמ"ל בזה."

שאלה: למה מתכוונים שאומרים שזה עולה בסדר בגימטרייה?

גימטרייה, זה סך הכול סכום הכלים והאורות שיש בפרצוף.

תלמיד: זה שווה לשמות הקודמים שהיו?

שאנחנו רוצים לשקול את הפרצוף כמה הוא שוקל, אז כלים ואורות שאנחנו שוקלים אותם יחד, הם נקראים "גימטרייה של הפרצוף". ככה זה. נגיד זרם כפול מתח, או משקל כפול מרחק כמה שאתה סוחב אותו. זאת אומרת, לשקול, לשקול עבודה, לשקול מהות הכלי.

תלמיד: זו פעולה מתמטית שמציינת את הערך שלה?

כך על ידי הכלים ואורות אנחנו עושים חשבון לפרצוף כמה הוא חשוב, כמה הוא חזק, כמה הוא משפיע.

תלמיד: וזה מסתכם באותיות? כאילו הסכום של האותיות.

לא. מה זה אותיות? אותיות זה סתם כלים, זה סימנים. העיקר בשבילנו זה הסכום הזה. תגיד שישים ושלוש במקום ס"ג, נו, אז מה?

קריין: אות ג'.

אות ג'

ע"ס הראשונות שבקו א"ס נקרא עולם אדם קדמון. וקומתו עד הכתר. הזווג לכל פרצוף צריך להיות בעליון ממנו

"וזאת כבר ידעת, אשר העשר ספירות ראשונות שנאצלו לאחר הצמצום נקראות בשם אדם קדמון, ויש בו ה' פרצופין: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. שבכל אחד מהם יש בו: ראש, תוך, סוף. ע"ד שנתבאר לעיל. והוא נקרא בכללו עולם הכתר, או עולם אדם קדמון. והטעם שנקרא כולו כתר, כבר נתבאר באו"פ (ד"ה ונתבאר), שהוא משום שמסך דבחי"ד בשיעורו האמיתי, אינו משמש בשום עולם זולתו, ע"ש. וצריך שתדע שהזווג דהכאה לע"ס דראש דכל פרצוף, צריך להיות בפה דראש דפרצוף העליון ממנו, ע"ד שביאר הרב כאן (בח"ג סעיף י"ב) בד' העולמות אבי"ע, שהזווג לצורך ע"ס דאצילות נעשה בעולם שלמעלה מאצילות שהוא א"ק. ולצורך הבריאה נעשה הזווג באצילות, וכו'. ע"ש."

זאת אומרת, תמיד הפרצוף נולד מפרצוף העליון מפה דראש שלו. שפה דראש שלו יורד עד החזה ועושה מחזה ולמעלה עד הפה זיווג דהכאה, ובונה ראש הפרצוף התחתון, ואחר כך מחזה ומטה גוף דפרצוף התחתון. ואז פרצוף התחתון כך נולד מהעליון.

כך בצורה כזאת למדנו שע"ב נולד מגלגלתא, ס"ג נולד מע"ב.

שאלה: למה הפרצוף הבא צריך להיות תולדה מהפרצוף הקודם?

איך הוא ייולד? יש לו קשר לבורא, לאין סוף, רק דרך פרצופים הקודמים. הבורא הוא יצר ה-ו-י-ה ראשונה עם מלכות דאין סוף, ומלכות דאין סוף עושה אחר כך כל מיני פעולות. ומה שאחריה, לא חשוב מה. אבל הבורא נמצא בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: אז נכון, מלכות דאין סוף עשתה פעולה אחת, יצא גלגלתא. עשתה פעולה אחרת, יצא ע"ב. למה ע"ב הוא תולדה של גלגלתא?

לא, מלכות דאין סוף לא עשתה פעולה לידת ע"ב. גלגלתא שהיא סיימה את כל הפעולה שלה, עשתה זיווג מיוחד על הרשימו שהתגלה אחרי שהיא עשתה את שלה, והולידה פרצוף ע"ב. לא מלכות דאין סוף הולידה את הע"ב, אלא מלכות דגלגלתא הולידה את הע"ב. זה סדר לידת הפרצופים. איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: אמרנו בזמנו נניח ע"ב כשיוצא כאילו יש לו את הרשימות שלו, ואין קשר לפרצוף הקודם.

למה, איך יכול להיות דבר כזה? אז מאיפה הוא נולד, מאיפה הוא בא, עם מי הוא מתקשר, מי מעביר לו אור אין סוף? הכול דרך הפרצוף הקודם. הוא כענף לפרצוף הקודם, דבוק בו.

תלמיד: יש את הניסיון של גלגלתא, אבל למה זה תולדה?

לא, אני לא מבין. לפי הלוגיקה שלך, לפי ההיגיון, איך יכול להיות אחרת? ע"ב גם לא נמצאים במגע עם האור העליון בעצמו. מה פתאום, איך יכול להיות שהוא נמצא במגע ישיר עם אור העליון? הוא סך הכול פרצוף חכמה. הוא צריך להיות בהזדהות עם האור העליון דרך גלגלתא, דרך מלכות דאין סוף, דרך ד' בחינות דאור ישר, אז הוא נמצא עם האור העליון. סולם המדרגות לא משתנה.

שאלה: שאלה כללית, הגלגלתא היא מייצגת את כל המלכות דאין סוף? כשאנחנו מציירים גלגלתא, זה כל הרצון של מלכות דאין סוף מחולק פשוט?

מלכות דאין סוף שהיא עושה זיווג דהכאה על בחינה ד' שלה, היא בזה מולידה את הפרצוף גלגלתא.

תלמיד: לא הבנתי. כשמציירים גלגלתא, זה חלק מסוים של העיגול הזה?

אני עונה לך בצורה כזאת, שאתה לא תוכל לתפוס אותי במה שאתה רוצה. למה? מלכות דאין סוף, זה מלכות דאין סוף, אין גבול. אחרי שהיא עושה צמצום ומחליטה שהיא עובדת עם המסך ועם אור חוזר, היא עושה זיווג דהכאה, מלבישה על האור העליון, ואז היא הופכת להיות לראש דגלגלתא. היא הופכת להיות לראש דקו. קו אין סוף. מה שאין כן מלכות לפני זה, זה מלכות דד' בחינות דאור ישר, זה מלכות דאין סוף. היא מלכות דעגולים, היא לא מלכות דקו.

תלמיד: אנחנו אומרים שכל בחינה, הבחינה הקודמת מולידה אותה. אז אפשר להגיד שארבע הבחינות הן קיימות במציאות, כביכול כמו ארבע ישויות נפרדות?

נפרדות, לא. איך יכול להיות נפרדות? אחרי שגלגלתא גרמה ליציאת הפרצוף שלה בראש, תוך, סוף, בטעמים, נקודות, תגין, אותיות, וכל השאר, אז מתגלה הרשימו הבא שהיא מולידה על הרשימו הזה, פרצוף ע"ב.

תלמיד: כן. אני שאלתי עוד לפני הגלגלתא. בעולם של ארבע בחינות, כשכל בחינה מולידה את הבחינה הבאה, אז שתי הבחינות נשארות כביכול במקביל?

אם אתה רוצה להגיד שכל בחינה היא נשארת או לא נשארת? ודאי שנשארת. על זה כתוב "אין העדר ברוחניות." כל דבר שהיה, הוא גם נשאר וגם מוליד את הדבר הבא.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, כן. אז בחינה ד' היא עם זאת, מורכבת מכל ארבע בחינות הקודמות?

כן.

שאלה: אז איך אנחנו אומרים שהיא "קבלה מלאה", אם בעצם יש לה בפנים בינה ושורש? איך אפשר להגיד שהיא רק קבלה נטו?

כי הבחינה האחרונה שלה, היא רק לקבל.

תלמיד: והיא הדומיננטית. לכן אנחנו אומרים שהיא "קבלה מלאה"?

כן.

שאלה: האם רשימו הוא דבר עצמאי או שהוא חלק מהפרצוף?

מה זה עצמאי? רשימו זה תוצאה מהמצב שהפרצוף עבר, ושם רשום. רשימו זה רושם, זיכרון. כל מה שנעשה בתוך הפרצוף מתחילת ההתקדמות, ההתקיימות שלו, שקיים, ועד הסוף שהוא קיים, הכול נמצא ברושם הזה. ברשימו הזה. שום דבר לא נעלם. אתה יכול לקחת את הרושם הזה, כמו זיכרון במחשב ולפתוח ממנו שוב את כל הפרצוף, או את כל התהליך שהיה. רשימו כולל את הכל עד הפרט האחרון, שום דבר לא נעלם. שום דבר.

סך הכול מכל התהליך שאנחנו עוברים, מכל המצבים שאנחנו עוברים אנחנו צריכים רשימות, והרשימות האלה בגמר התיקון הם כולם יתמלאו באור.

שאלה: אפשר להסביר בצורה פשוטה מה זה נקרא "אין סוף" במלכות? איך אפשר שיש רצון בלי גבול?

רצון בלי גבול?

תלמיד: כן.

מאוד פשוט. אני רוצה כול מה שאני רוצה.

תלמיד: אבל יש גבול.

איזה גבול?

תלמיד: אני רוצה, אבל אני מקבל מה שאני יכול.

ואם אני רוצה לקבל כמה שאני רוצה?

תלמיד: גם תינוק רוצה לקבל הכול.

לא. לא נכון. הכוס הזאת, אם היא הייתה מלאה עד הסוף, זה נקרא "אין סוף". הוא עושה סוף ואומר "עד כאן", זה נקרא "סוף". אבל הוא אומר "לא עד כאן, אלא כמה שנכנס" זה נקרא "אין סוף", "אין גבול". אלא מה זה נקרא "אין סוף"? תגיד לי משהו אחר, מה זה נקרא "אין סוף"?

תלמיד: "אין סוף" זה נקרא "אין גבול".

אין גבול. אז איך אתה יכול להגיד שאין גבול?

תלמיד: זה כמו במתמטיקה, אנחנו לא מגיעים לגבול.

אז מה? שאתה מסמן את זה [בסימן אין סוף] זה נקרא "אין גבול"? זה כמו מביוס שהתחלה וסוף קשורים יחד, זה לא שאין גבול. אין גבול, זה סימן שאתה לא עושה גבול על קבלת האור, זה נקרא "אין גבול", "אין סוף". נגיד שאתה בראת כלי, עשית אותו ומילאת אותו עד הסוף, עד הסוף, זה נקרא שהוא מלא "אין סוף", "בלי סוף".

זה אמת. כי כל ההגדרות האחרות הן לפי מרחק, אז איפה זה בסוף? אין סוף. מה זה אין סוף? אי אפשר למדוד את זה. אין סוף זה לא שאי אפשר למדוד. אין סוף זה כלפי מצב שהוא לא מראה לנו סוף, סיום, גבול.

תלמיד: אם זה מלא, יש סיום או אין סיום במצב אין סוף?

אם הוא עושה סיום בגבול שלו שאי אפשר להוסיף יותר, זה נקרא שהוא נמצא במצב "אין סופי". זו תפיסה אחרת, זו הגדרה אחרת.

שאלה: האם לכל אחד מאיתנו יש סוג מאוד מיוחד ומסוים של רשימו שמותאם רק לו, עבורו?

כן. לכל אחד יש רשימו משלו. זה נקרא "שורש נשמה" משלו.

תלמיד: האם השורש שלי זה הרשימו שלי?

אפשר להגיד, כן. אבל זה בינתיים, אתה צריך לפתח אותו.

תלמיד: איך אפשר לעבוד עם רשימו שהוא בזוי בעיני, אבל זה מה שהבורא בחר לי?

מה זה בזוי בעיניך? הבורא בחר ואתה אומר "זה בזוי".

תלמיד: באגו.

גם באגו. אם הבורא נתן לך אותו, אתה צריך לכבד אותו, אסור לך לשנוא את זה.

תלמיד: אני גיליתי שהעבודה יכולה לקרות בבת אחת. זאת אומרת, שני המקרים הם גם לשמוח וגם כביכול לשנוא.

בסדר. תמשיך. העיקר זה להמשיך, ואתה תקבל תשובות על כל הדברים.

פרק ט'

מבאר סדר אצילות פרצוף גלגלתא דא"ק,

אות א'

ע"ס דראש, דגלגלתא, דא"ק

"ונבאר מתחילה את פרצוף גלגלתא דא"ק, שהוא פרצוף הראשון שבעולם א"ק. והוה תחילת הכל, כבר ידעת, שהא"ס ב"ה מתפשט עד לזווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות, אשר אז עולה האו"ח הנדחה מכלי מלכות, ומלביש את ד' הבחינות דאו"י עד קומת כתר. גם ידעת שההתלבשות הזאת של הע"ס דאו"י בע"ס דאו"ח, מכונה בשם ע"ס של ראש, שפירושו, שרשי כלים, כי התלבשות הא"ח ממטה למעלה, מספיקה רק להתפיס האור בפרצוף, ולא להלבישו ממש, כנ"ל."

זאת אומרת להלביש אותו מלמטה למעלה, לתפוס אותו, לשקול אותו, לעטוף אותו.

אות ב'

טעם ההתפשטות מלכות דראש לע"ס , הוא משום

שכל מדרגה הגורמת אור לעליונה, זוכה בזה גם היא

"ונודע, אשר החוק הוא בעולמות העליונים, שכל מדרגה הגורמת תוספת אור למדרגה העליונה ממנה, הרי כל אותה תוספת אור, חוזרת ומושפעת ג"כ, למדרגה ההיא שגרמה את הופעתו. ולפיכך, מתוך שהמלכות לא קיבלה את האור השייך לה, והחזירתו למקומו, דהיינו הוא האו"ח הנעשה למלבוש על האור העליון, שעל ידי כן התפיס את האור העליון בראש, כנ"ל, אשר זולת האו"ח הזה, לא היה אור העליון נתפס שמה כלל, נמצא מתחייב משום זה, שכל אותו שיעור קומת הע"ס של ראש, שגרמה שם, ישוב ויתפשט ג"כ בתוך כלי המלכות גופה. בדומה לז"א שאמרו תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, אף כאן במלכות מתוך דט"ס מחד נפקי, חד בט"ס קיימא. וזה וזה נקרא גוף."

כמה שדוחה, כמה שיכול להתפיס את זה מלמטה למעלה שזה למען הבורא, שברור שעשה את זה, בטוח סידר ושקל, אחר כך מקבל את זה על מנת להשפיע.

אות ג'

ע"ס דתוך, דגלגלתא דא"ק

"ולפיכך, ישוב האו"ח להאיר בכלי המלכות, באופן שמרחיב אותה, עד לה' בחינות כח"ב תו"מ, ומתנוצצות גם הע"ס דאו"י של ראש ומתפשטות בע"ס של המלכות, דהיינו עד למלכות שבה, המכונה טבור, ואלו ה' בחינות דהתפשטות המלכות האמורות, הן הנעשות לכלים גמורים, להתלבשות אור העליון בפרצוף, וע"כ הן מכונות בשם גוף, כנודע (ועיין באו"פ ח"ג פ"ב אות ג' ובפ"ג אות א').

אות ד'

ע"ס דסוף, דגלגלתא דא"ק

"מהטבור ולמטה, אין אור העליון יכול עוד להתפשט שמה, מטעם הצמצום והמסך שבו, וע"כ אין שם אלא הארת או"ח בלי אור ישר, שאין בהם כח להתפשט, ומסיימות ע"כ את הפרצוף, כנ"ל (פרק ז' אות ב'). והנה נתבארו רת"ס דפרצוף הראשון של א"ק, הנקרא פרצוף גלגלתא.

פרק י'

מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב

אות א'

האור המקיף מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג

"כבר ידעת את חוק ההזדככות הנוהג בעביות שבכלי מלכות, אשר אע"פ שהעביות שבכלי המלכות, הוא הממשיך והוא הגורם, לכל שיעור הקומה שבפרצוף, מ"מ אחר שנמשך שם אור העליון ונתלבש בפרצוף, יש בטבעו של אור המקיף לזכך את העביות שבמלכות (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי), ולפיכך, אחר שנתלבש אור העליון בפרצוף גלגלתא דא"ק, הנ"ל, גרם הזדככות לעביות דבחינה ד', אשר במסך שבמלכות שבו, ויצא משום זה מסך חדש במלכות דבחי"ג."

יש לנו ראש, תוך, סוף. יש כאן אור ישר ואור חוזר, ומתפשט מלמעלה למטה אור פנימי. והעודף מזה שלא קיבלו, זה נקרא אור מקיף (ראו שרטוט).

מסך שקיבל את האור בפנים זה אור פנימי. אור פנימי זה אור ישר שנמצא בתוך אור חוזר, אור ישר שמלובש באור חוזר. אחרי שהוא עושה את זה, יש ביטוש פנים ומקיף. אחרי הביטוש הזה, המסך מתחיל להזדכך. האור המקיף מזכך את המסך מבחינה ד' לבחינה ג'. המסך חייב להזדכך ולחזור לפה דראש. אז יש כאן אור ישר 1, אור חוזר 2, זיווג דהכאה 3, התפשטות 4, ביטוש 5, וחזרה לפה דראש 6.

שרטוט

שאלה: איך הזיווג בא אחרי האור החוזר? זה לא מפגש של אור ישר עם המסך, ואז הוא מעלה אור חוזר?

קודם מתפשט אור ישר. המסך דוחה אותו. כאן זה המסך, פה (ראו בשרטוט), הוא דוחה אותו, ואז מעלה אור חוזר. אור חוזר מלביש את האור הישר ונעשה עשר ספירות דראש. שוקל את עשר הספירות דראש האלו ורואה כמה יכול לקבל מהן על מנת להשפיע. ומיניה וביה מכניס אותן בפנים.

תלמיד: אז 3 זה אחרי שהוא עשה את כל המהלך של הראש?

כן.

אות ב'

יציאת ע"ס דראש בקומת חכמה, על המסך דבחי"ג

"מתוך שאור העליון, אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע (כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ז מ"ת), נמצא משום זה, אשר תיכף בזה הרגע, שנתחדש המסך שבעביות דבחי"ג, הנה תיכף מתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, שהמלכות מעלה או"ח ומלבשת לאור העליון. אלא, מתוך שנחסרה מדת עביות דבחי"ד, א"כ האו"ח הנדחה ועולה מהמלכות נתמעט משיעורו, ואינו מגיע עתה להלביש עד קומת הכתר כמקודם, אלא רק עד קומת חכמה."

אחרי שהמסך מזדכך מטבור לפה, במגע עם האור העליון הוא מגלה שיש לו רק בחינה ג' דעביות. ואז הוא יורד לפי בחינה ג' דעביות לחזה דפרצוף הקודם, ושם מחזה עד הפה בונה את הראש שלו, ואחר כך את הגוף שלו, וכך נולד פרצוף חדש.

קודם כל הוא נולד בתוך גלגלתא, שגלגלתא מולידה אותו כמו העובר בתוך אימו, ואחר כך הוא יוצא מתוך גלגלתא החוצה. אנחנו עוד נלמד את זה. אתם יכולים לראות זאת בספר "האילן". ומכאן אנחנו כבר יכולים לראות גם אצלנו, איך שנולדים הפרצופים. ואפילו באלו שאנחנו רואים שזה לא כך, כאילו לא בפנים נולד הפרצוף הבא, הוא בכל זאת כביכול נולד בפנים.

שאלה: מי מחליט שהפרצוף הבא יתחיל בחזה של הפרצוף הקודם?

בחינה ג' שנשארת לו במסך. אחרי שהשתמש בבחינה ד', נשארת לו בחינה ג'. בחינה ג' שהיא יורדת לעומת פה למטה בדרגה, היא נקראת חזה.

תלמיד: אבל היא מחליטה?

הכול חוקים. אין מי שמחליט.

תלמיד: אבל יש רשימו.

לא, אין רשימו. פשוט בחינה ג' עכשיו נמצאת בפעולה. אחרי שבחינה ד' גמרה את פעולתה, או אפילו נפסלה אולי אפשר להגיד במשהו, אחרי זה באה בחינה ג', היא שעומדת, והעמידה שלה כלפי האור העליון נקראת חזה, בדרגה פחות מקודם. קודם זה היה פה, עכשיו זה חזה.

תלמיד: אתה אומר שזאת בחינה חדשה שמתגלה. אבל מהפרצוף הקודם נשאר לנו רק רשימו, לא?

אתה שואל משהו אחר. אתה שואל כך, איך משורש, א', ב', ג', ד' דפרצוף גלגלתא שהוא כולו ד', נולד לנו עכשיו רשימו שהוא בחינה ג' שלא היה בגלגלתא? הוא נולד כאילו חדש, מאיפה זה בא?

תלמיד: נכון, כן.

על זה אנחנו נדבר בחלק ד' של תע"ס. עוד 20 דפים. שם זה.

תלמיד: לא רציתי את זה, אבל זה גם מעניין.

זה גם מעניין מאוד.

(סוף השיעור)