שיעור בוקר 30.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 7. מאמר "עת לעשות"

זה מאמר קצר של בעל הסולם אבל מאוד מאוד חשוב.

עת לעשות

"זה זמן רב, אשר מוסר כליותי ירדפוני יום יום, לצאת מגדרי, ולחבר איזה חיבור יסודי, בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות בחכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם. באופן, שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים, העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופים וצביונם האמיתי." הוא רוצה לחבר משהו רציני, יסודי, לפי דעתו, שהוא יהיה יסוד לכל חכמת הקבלה.

"ולפנים בישראל, בטרם שנתגלה בעולם מלאכת הדפוס, לא היה בקרבינו ספרים מזויפים, בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו'. משום כמעט שלא היה בקרבינו איזה מחבר בלתי אחראי על דבריו. והיה זאת מטעם פשוט, כי אדם בלתי אחראי הנה על פי רוב איננו מהמפורסמים. ולפיכך, אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו בעד טרחתו, שהיה עולה כרגיל סכום חשוב. ונמצא מאליו, שהיה משפטו חרוץ להאבד מתוך הקהל.ובעת ההוא גם יודעי דבר, לא היה להם שום ענין ותביעה, לחבר ספרים מסוג הנ"ל, משום שידיעות הללו אינם נחוצים להמון העם. אלא להיפך, שהיה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה, מאותם שאינם צריכים לה, או אינם כדאים לה. ולא לזלזל בה, להציגה בחלונות ראוה, לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייבת אותנו.אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשט בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתבטלה מחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אות נפשם, לפרנסה ולכבוד, וכדומה. ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון כלל, ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.

ומעת ההוא התחילו להתרבות הספרים גם מסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד, וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך, ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים, שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים ומוצאים סברות מדמם ובשרם עצמם. ומכל בוקי סריקי. ותולין הדברים ברומו של עולם, לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר. גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.

ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפרניהם בחכמת הקבלה, מבלי משים, אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה. עד אשר, אין יוצא ובא בתוכה, להבין אף מלה אחת במשמעה הראוי. ואין צריך לומר, איזה קשר בין מלה לחברתה. כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום, אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ", ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר, אשר עושים שם מטעמים כאלה, שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.

ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה, ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל: להורות לצבור איזה ספר שראוי להגות בו, ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו, משום שמלאים דברי הזיה חס ושלום, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היה מלאכת הבירור הזה מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות. ועתה נבערים יתעללו בה.

ולפיכך נשתבש מאד דעת הצבור בתפיסת ענינים האלה. ועוד נוסף, כי נעשה ונברא בחינת אויר של קלות הדעת. וכל אחד מוצא בעצמו, אשר די לו רק סקירה אחת בשעת הפנאי, להתבונן ולבקר בדברים הנשגבים האלו. וטסים כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות, בטיסה אחת, כמו מלאך הנודע. ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.

ואלה הם הסיבות, שהוציאו אותי מחוץ לגדרי. והחלטתי, כי עת לעשות לה', ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעות לסוג האמור, ולהפיצו בקרב העם."

זה מאמרו הקטן של בעל הסולם שהקדים אותו לסדרת מאמרים שכתב כמו "מתן תורה", "הערבות" ועוד. הוא רצה להסביר בצורה פשוטה ככל האפשר ועם זאת אמיתית, וזה לא פשוט, מהי באמת הגישה האמיתית הנכונה של היהדות לטבע, לעולם, לאדם, לבני אדם. אז לפני כל אותם המאמרים שרצה לכתוב, ובמקום אחר הוא כתב שרוצה לכתוב כחמישים מאמרים, הוא כתב את הפתיחה הזאת "עת לעשות".

שאלה: בספרים האמיתיים יש רק רמזים דקים, אז איך אפשר לאבחן שהרמז מגיע באמת לכולם?

אנחנו לא יכולים גם לקרוא וגם להיות בביקורת האם אנחנו מבינים נכון או לא מבינים נכון. אלא אם אנחנו נמצאים בסביבה נכונה שיכולה לייצב אותנו בצורה נכונה כל פעם יותר ויותר, אז מאותה דרגת היציבות שלנו במצב החדש אנחנו מבינים מה אנחנו קוראים. זה תלוי אך ורק בסביבה כי אדם לא מייצב את עצמו בכלום.

תתארו לעצמכם שאדם נולד בשדה, במדבר, אז כפי שהוא נולד כך הוא מבין את העולם שלו, מתייחס למה שהוא שומע. אנחנו נמצאים כאן בסביבה חדשה, לגמרי לא טבעית, ולכן ככל שאנחנו תלויים בסביבה הזאת, מקבלים ממנה הבחנות, ערכים, כך אנחנו מסתכלים על העולם. כך כל אדם בעולם, לא חשוב איפה שהוא חי הוא תמיד ניזון מהסביבה, הסביבה מעצבת אותו ולפי ההתעצבות שלו כך הוא מבין את החיים שלו, את הטבע, את מטרת החיים. כך זה קורה.

תלמיד: כתוב כאן שעד היום רק אחד מעשרה ממובילי הדור זכו לזה, והיום כולם עושים מה שטוב בעיניהם.

היו באמת גדולי האומה שהבינו בטבע, בכוח עליון, דיברו על זה וקבעו את היחס לזה לדורות רבים. מזמן שהתחילה מלאכת הדפוס, לפני נגיד 500, 600 שנה, הכול התחיל להיות בצורה זולה יותר, אפשר היה להדפיס את הספרים ובהתאם לזה התחילו לזלזל בספרים, בכתבים למיניהם ובמי שכותב אותם. לכן עד היום הזה אתה נכנס לחנות ספרים ויש לך אלף קילומטר של ספרים, מה שאתה רוצה אתה יכול לקחת, מהדברים הרציניים ביותר ועד הדברים הפשוטים ביותר, טועים וצודקים, ואתה לא יודע מה לקחת, אלא הכול לפניך ואף אחד לא קובע לך אם לקרוא את הספר או לא. ואילו כאן הוא כותב שהיו גדולי הדור שקבעו שאת זה קוראים ואת זה לא קוראים.

אז לא היו קונים ספרים. עד לפני נגיד 300 שנה היה למקובל מדף ועל המדף היו שניים שלושה ספרים, היום אתה נכנס לכל אדם שלומד תורה ויש לו קיר מלא בספרים. אז זה היה כל כך יקר שהיו לו סך הכול שניים שלושה ספרים, אבל זה היה מספיק לו כדי דרך זה להתקשר לרוחניות. הוא לא היה צריך את כל הש"ס ואת כל המשנה, וגם לא היו לו. אלא מתוך זה שמסר את עצמו לספרים האלה, דרכם היה מגלה את הרוחניות, את יחס הבורא לבני אדם. העניין הוא לא בכמות אלא באיכות. היום זה כבר אחרת לגמרי.

שאלה: יוצא שגם לנו יש המון ספרים, רק הזוהר הוא מאות עמודים, וכך "תלמוד עשר הספירות", ועוד הרבה מקורות. האם לדור שלנו נדרשים הרבה ספרים כדי שיהיה קשר עם הבורא?

אני לא חושב שאנחנו צריכים הרבה ספרים כי את כל הדברים שכתובים ברוב הספרים אתה צריך להשיג בכניסה שלך לרוחניות. לכן אתה לא צריך הרבה ידע גשמי, למלא את הראש שלך בכל מה שכתוב בספר, כמו שלמדת נגיד באוניברסיטה והיית צריך למלא את השכל שלך בכל מיני ידיעות, אלא אתה צריך לפתוח את הלב שלך. כתוב "הלב מבין", לכן מה שנכנס ללב מתוך זה אתה מתחיל להבין את המערכת עליונה, איך היא עובדת עליך ואיך אתה צריך להתקשר אליה. זה העניין.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהוא רוצה להציל את יסודות היהדות האמיתית. בעל הסולם וגם רב"ש היו אינטלקטואליים, משכילים מאוד, מכובדים בתוך סביבתם, האם הייתה תקופה שהספרים שלהם גם קיבלו את הכבוד והערכה או שזה תמיד היה למיעוט?

רק לקומץ קטן של אנשים הגיע מה שכתב בעל הסולם. רב"ש בכלל לא הדפיס שום דבר, רק אחרי שהוא נפטר הדפסתי את הדברים שלו. אף אחד גם לא התעניין בזה.

תלמיד: אני מתכוון לזה שהם היו ידועים.

אפילו שהם היו ידועים הם לא היו מכובדים בעיני החברה הדתית יהודית בגלל שעסקו בחכמת הקבלה. חכמת הקבלה היא דבר אסור על יהודים דתיים.

שאלה: יש הרגשה משותפת של חברים רבים בעשירייה שלי. הם התחברו בכנס והשתדלו להתנסות ולהרגיש, ואחר כך בדיעבד ראו שהבינו יותר טוב את הכתבים של הקבלה. האם זה נכון ללכת מרגש להבנה?

כן. אם אדם מתפעל, אז זה גם עוזר לו להבין יותר עמוק את הדברים.

שאלה: למה הרב"ש המשיך לשמור על המנהגים הדתיים בשעה שהוא בעצמו הבין שזה לא הכרחי? היו לו גם תלמידים שהמשיכו לנהוג לפי אותם מנהגים של היהדות.

כי כל עוד אדם לא נכנס לרוחניות, לאמת, הוא לא יודע בדיוק איך להתנהג נכון בצורה חיצונית ולכן כדאי לו להמשיך בכל אותם המנהגים שהוא גדל איתם. הם לא היו נגד. חוץ מזה במנהגים האלה יש רמז לרוחניות, אומנם לא מכך שמתלבשים בצורה מסוימת או עושים משהו משיגים רוחניות, אבל יש בזה ענף ושורש.

תלמיד: למה היום אנחנו נגד זה?

אנחנו לא נגד, אנחנו לא מחייבים אף אחד בשום דבר.

תלמיד: אני מתכוון שאם יש בזה משהו שעזר להם למה עכשיו אין בזה משהו שעוזר לנו.

אני עניתי לך. כל אחד יכול להתלבש איך שהוא רוצה, כל אחד חופשי להתנהג איך שהוא רוצה, כמו אנשים מבחוץ, אלא. העיקר הוא איפה הלב והמוח של האדם.

שאלה: הוא כותב במאמר על מחברים שבלתי אחראים על דבריהם. מה האחריות שלנו היום בהפצה לישראל ולאנושות?

יש עניין כשאנחנו כותבים ספרי קבלה, אנחנו לא כותבים, אנחנו רק מתרגמים ספרי קבלה לכל מיני שפות, מבעל הסולם ורב"ש. ומה שאנחנו כותבים מעצמנו - אנחנו כותבים על חכמת הקבלה, וגם אפילו לא על קבלה אלא סביב. כבר ברור שזה משלנו וזו הספרות לקהל הרחב כדי לקרב אותם לעניין זה.

תלמיד: מה האחריות שלנו בנקודה הזאת?

האחריות שלנו, במידה שאנחנו מבינים שזה יכול למשוך את האדם לקבלה - אנחנו עושים.

תלמיד: כתוב בסוף המאמר שהוא החליט עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר להציל. מה העת לעשות שלנו עכשיו?

אנחנו בכל הכתבים שלנו, בכל הפעולות שאנחנו עושים, רוצים להסביר לבני אדם מהי מטרת החיים, מהות החיים ובמה אנחנו צריכים לעסוק.

שאלה: בעל הסולם כתב שפעם בגלל שהספרים היו כל כך יקרים הייתה הגנה מפני דברים לא טובים שהתפשטו בהם.

כן.

תלמיד: והיום כבר אין הגנה כזו. היום ספר כבר לא עולה, הכול נמצא באינטרנט. מה יגן בכל זאת על העולם שלא ילכו אחרי כל מיני שטויות?

האנשים יבינו, מלמעלה, יותר ויותר מה שייך לאמת ומה לא. לא על ידי איזה הגדרות חיצוניות, יוקר הספר או עוד משהו.

עת לעשות

"זה זמן רב, אשר מוסר כליותי ירדפוני יום יום, לצאת מגדרי, ולחבר איזה חיבור יסודי, בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות בחכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם. באופן, שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים, העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופים וצביונם האמיתי.

ולפנים בישראל, בטרם שנתגלה בעולם מלאכת הדפוס, לא היה בקרבינו ספרים מזויפים, בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו'. משום כמעט שלא היה בקרבינו איזה מחבר בלתי אחראי על דבריו. והיה זאת מטעם פשוט, כי אדם בלתי אחראי הנה על פי רוב איננו מהמפורסמים. ולפיכך, אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו בעד טרחתו, שהיה עולה כרגיל סכום חשוב. ונמצא מאליו, שהיה משפטו חרוץ להאבד מתוך הקהל.

ובעת ההוא גם יודעי דבר, לא היה להם שום ענין ותביעה, לחבר ספרים מסוג הנ"ל, משום שידיעות הללו אינם נחוצים להמון העם. אלא להיפך, שהיה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה, מאותם שאינם צריכים לה, או אינם כדאים לה. ולא לזלזל בה, להציגה בחלונות ראוה, לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייבת אותנו."

שאלה: באמת מאיפה הגיע הזלזול לכל הכתבים, לכל הספרים? אנחנו רוצים להפיץ את חכמת הקבלה, אבל אנחנו רואים בכל הרשתות שלושה ספרים במאה שקל, שלושה ספרים בחמישים שקל, מורידים את הערך. מאיפה הגיע כל הזלזול הזה?

אתה מדבר על ספרי קבלה או בכלל?

תלמיד: בעיקר ספרי קבלה. אתה רואה על המדפים כל כך הרבה ספרים, כל אחד מצלם ומעתיק. מאיפה כל זה הגיע?

בסופו של דבר זה צריך להתגלות בכל התיקון הכללי שעוד מעט יהיה. בינתיים ככל האפשר אנחנו בכל זאת חייבים לפזר. גם לנו יש מבצעים, ואנחנו מוסרים את הספרים כמעט חינם.

שאלה: כשאתה כתבת את הספר הראשון שלך אצל הרב"ש, מה הניע אותך ואיך הרב״ש הבין את זה בדיוק? אמרת שהוא תמך בך.

כן. קודם כל את שלושת הספרים שלי אני כתבתי כשרב"ש עדיין היה חי ופיזרתי אותם ככל האפשר. גם נתתי חינם לחנויות ולאנשים פרטיים ככל האפשר. ואחרי שהוא נפטר כתבתי את הספר רביעי, "השגת העולומות העליונים". אחרי שהוא נפטר כבר הייתה תקופה אחרת, וכך התקדמתי.

אבל ודאי שמכל הספרים שכתבתי, גם היום כמה אנחנו כותבים, ומפיצים, ומדפיסים, אין בזה שום ריווח אלא ההיפך, הפסד. אני חושב שאנחנו לא מכסים את הקרן.

תלמיד: אתה רצית להעביר את חכמת הקבלה האמיתית. כאשר אתה התחלת לכתוב, מצאת את המורה שלך ורצית לחלוק.

את שלושת הספרים הראשונים כתבתי לפי מה שהבנתי מ"פתיחה לחכמת הקבלה". העיקר הוא הפתיחה לחכמת הקבלה ועוד כמה מאמרים, "עת לעשות", "מתן תורה", "ערבות", זה מה שיש בכל הספרים האלה. מתוך זה הגיעו הרבה אנשים, גם נתתי שיחות ברדיו, וכך הגיעו האנשים.

שאלה: לגבי הפסוק "כבוד אלקים הסתר דבר", האם אתה יכול לאפיין את הרשות שיש היום לחכמת הקבלה להתערב בזרם החיים של האנשים?

היום הכול פתוח, אין שום איסור על כתבי הקבלה, אף אחד לא יכול להגיד שזה אסור וזה מותר, אף אחד לא יכול להגיד שזה אמת וזה שקר, אין אנשים כאלה שיכולים לקבוע את הדברים, לכן אנחנו נמצאים במצב שהשוק פתוח. יכול להיכנס ברג עם חוטים אדומים ועם כל מה שיש לו, וליד זה יש את הזוהר עם פירוש הסולם, ועוד.

תלמיד: כשאנחנו מסתכלים על המצב הכללי של העולם, אז ברור שיש נחיצות לפרסם את כל מה שאנחנו לומדים, אבל כשאתה מסתכל בצורה פרטנית על אנשים, בשיחות, כשאתה נתקל בהם, אתה רואה שהם נמצאים באיזה זרם של חיים ומה שאנחנו לומדים זה כאילו דבר גדול.

זה ברור שקשה לנו היום לגשת לאדם המודרני ולהתחיל לדבר עימו על הערבות, על תיקון העולם, על מטרת הבריאה, זה לא בשבילו, הוא טרוד באלף ואחד דברים כשפעם זה לא היה כך. אז האדם היה קם בבוקר, היו לו את הפרות שלו, את השדה שלו, את העסק הקטן שלו, זה מה שהיה לו בחיים, לכן היה לו זמן לחשוב על משהו. היום אתה לא יכול, מבלבלים לך את המוח בידיעות ובעוד דברים, והעולם סביבך סותם לך את הכול.

תלמיד: יש מולי את האדם הפשוט שאני מפיץ לו או מדבר איתו, איך להתייחס אליו בצורה זהירה? מה זה אומר להיות זהיר איתו או אחראי כלפיו?

אתה צריך להיכנס ללב שלו, למוח שלו, להבין אותו ולדבר איתו בגובה שלו, אי אפשר להסביר אחרת ואי אפשר לגשת אחרת. אתה צריך להשתדל לעשות לאדם טוב, לא להרוג אותו עם כל הידיעות שלך, אלא כמו לתינוק לאט לאט אנחנו מורידים אליו את הידיעות, את החינוך. כך להתייחס לאדם הרגיל, באהבה.

"אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשט בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתבטלה מחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אות נפשם, לפרנסה ולכבוד, וכדומה. ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון כלל, ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.

ומעת ההוא התחילו להתרבות הספרים גם מסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד, וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך, ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים, שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים ומוצאים סברות מדמם ובשרם עצמם. ומכל בוקי סריקי. ותולין הדברים ברומו של עולם, לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר. גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות."

אין כאן אף אחד אחראי. האדם מוציא ספר, הספר מגיע לחנות, מתפזר בין אלפי אנשים. בימינו בכלל אין מה לדבר, כי אז הוא היה בתקופה שרק ספרים ועיתונים היו מגיעים לאדם, ואילו היום יש לנו אינטרנט, רדיו, טלוויזיה, האוויר סביב האדם מלא בכל מיני דעות וידיעות ומה לא, היום זו כבר תקופה אחרת לגמרי.

"ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפרניהם בחכמת הקבלה, מבלי משים, אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה. עד אשר, אין יוצא ובא בתוכה, להבין אף מלה אחת במשמעה הראוי. ואין צריך לומר, איזה קשר בין מלה לחברתה. כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום, אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ", ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר, אשר עושים שם מטעמים כאלה, שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.

ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה, ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל: להורות לצבור איזה ספר שראוי להגות בו, ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו, משום שמלאים דברי הזיה חס ושלום, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היה מלאכת הבירור הזה מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות. ועתה נבערים יתעללו בה.

ולפיכך נשתבש מאד דעת הצבור בתפיסת ענינים האלה. ועוד נוסף, כי נעשה ונברא בחינת אויר של קלות הדעת. וכל אחד מוצא בעצמו, אשר די לו רק סקירה אחת בשעת הפנאי, להתבונן ולבקר בדברים הנשגבים האלו. וטסים כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות, בטיסה אחת, כמו מלאך הנודע. ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.

ואלה הם הסיבות, שהוציאו אותי מחוץ לגדרי. והחלטתי, כי עת לעשות לה', ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעות לסוג האמור, ולהפיצו בקרב העם."

זו בעצם הפנייה שלו המאוד מאוד לבבית לכולם. הוא רואה עד כמה חכמת הקבלה קבורה בין מילוני ספרים ובין סוגי מדיה אחרים, לכן היא לא תגיע לאנושות והאנושות לא תוכל לגלות אותה, והבורא יצטרף לעשות זאת דרך מלחמות, בעיות, ייסורים גדולים ואסונות טבע. לכן בעל הסולם מאוד דאג שחכמת הקבלה תגיע לבני אדם בצורה קלה, טובה, נכונה, וככל שהחזיק את עצמו הוא בכל זאת החליט שהוא חייב לכתוב. אבל הוא כתב סך הכול שלושה מאמרים כי אסרו עליו, סגרו לו את בית הדפוס. הוא רצה לכתוב כחמישים מאמרים, כמו "מתן תורה", "ערבות" ועוד, אבל לא הצליח ולא יצא יותר מזה.

נעצור להיום. נקווה שהבנו את המסר הזה ב"עת לעשות" ונמשיך זאת בדברים האחרים.

(סוף השיעור)