שיעור בוקר 07.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 199, מאמר "האזינו השמים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א'. עמ' 199, מאמר "האזינו השמים".

האזינו השמים

תשמ"ו - מאמר ב'
1985/86 - מאמר 2

""האזינו השמים, רבי יהודה פתח, פתחתי אני לדודי, קול דודי דופק, ואומר קול דודי דופק זה משה, שהוכיח את ישראל בכמה ויכוחים בכמה מריבות, שכתוב אלה הדברים, ממרים הייתם, ובחורב הקפצתם, זה שכתוב, דופק". (ובהסולם אות א', ב') "ועם כל זה, שמשה הוכיח לישראל, כל דבריו באהבה היו, שכתיב, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם, כי מאהבת ה' אתכם, זה שכתוב, פתחי לי אחותי רעייתי בלשון חיבה".

ויש להבין את דברי הזה"ק,

א. אם הוא מחלק כל כך שבחים לעם ישראל, כמו שכתוב "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם", אם כן איך שייך לומר דברי תוכחה, כיון שהם לפי המשמעות עם קדוש וכדומה, אם כן מה עוד חסר להם.

ב. מה משמיענו זה לדורות. ללמוד מזה, הלא הם שני הפכים בנושא אחד, דהיינו או שהם עם קדוש, או שהם אינם בסדר.

ג. לפי הכלל, "על כל פשעים תכסה אהבה". והכתוב אומר (ואתחנן שביעי) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, ויבחר בכם, כי מאהבת ה' אתכם", אם כן איך אפשר למצוא בהם פשעים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".

והענין הוא, כי ידוע שיש ענין של שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע. כי ענין קוים ברוחניות הוא, כי מידת החסד נקרא קו ימין, שענין חסד הוא, שהוא רוצה לעשות רק חסד עם הזולת, ולא רוצה שום תמורה עבור זה, וזהו שמשתוקק לאהבת ה' ולא דואג לעצמו, אלא כל שאיפות שלו הוא רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולעצמו הוא מסתפק במועט. פירוש הדבר הוא, כי לא חשוב לו מה שיש לו, היינו טעם בתורה, טעם בתפלה, טעם במצוה, אלא הוא סומך בחלקו, וכאן ברוחניות, כשהאדם נותן חשבון לעצמו, והוא אומר שהוא מאמין בהשגחה פרטית שהכל בא מן השמים, היינו שהבורא נתן לו מחשבה ורצון להיות עובד ה', ולעסוק בתורה ומצות, אף על פי שהוא לא מרגיש שום טעם בתורה ומצות, מכל מקום הוא לא מסתכל על זה, ואומר, שמספיק לו שהוא יכול לקיים ציווי ה', זה לבד מספיק לו כאילו הרויח הון תועפות, ואפילו שאין לו השגה בגדלות ה', מכל מקום כמה שיש לו, הוא שבע רצון, ומאמין שזהו מתנה מן השמים בזה שנתנו לו המחשבה ורצון.

ולאחרים הוא רואה שלא נתנו זה, אלא כל השאיפות שלהם, הוא רק לשמש במושגים של גשמיות, היינו הוא למצוא חן בעיני אדם, או לשמח את הגוף שלו בדברים שגם בעלי חי משתמשים בזה, מה שאין כן לו נתנו מחשבה ורצון לשמש את הבורא, ומי אני שבחר בי, וזה הוא כמו שאנו אומרים "ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה".

נמצא, שאנו מבורכים לה' שבחר בנו, היינו שנתנו לנו מחשבה ורצון לקיים תורה ומצות, לכן הוא באופן פרטי, כשהוא מסתכל על אחרים שאין להם אותו רצון לתורה ומצות כמו שיש לו, אז הוא אומר, אשר בחר בו יותר מבאחרים שישמשו אותו, הגם שנתן לו רק שרות קטן בלי שום שכל ודעת, אבל הוא אומר, שגם לזה השרות, שהוא פחות שבפחותים, הוא לא שוה, משום כשמסתכל על עצמו בעיני גדלות אלקים, אז הוא אומר, שגם זה לא מגיע לו, אם כן הוא בודאי צריך להיות בשמחה כאילו זכה לשרות שמתאים לאנשים גדולים.

וענין קו ימין הזה בא מספירות עליונות, ובחינה זו נקרא, ספירת החסד, שענינו הוא השתוות הצורה להבורא, מה הוא המשפיע כמו כן גם התחתון רוצה להשפיע להעליון שזה נקרא, השתוות הצורה, ועל עצמו אינו מסתכל מה שיש לו בכלים דקבלה, וכל המודד אצלו אם הוא נמצא בשלימות, הוא לפי מה שהוא יכול להשפיע, וגם אם הוא לא יכול להשפיע הרבה, גם בזה הוא מסתפק, מטעם שהוא מסתכל על שפלותו בערך המשפיע, וגם בערך אנשים אחרים, שהוא רואה שיש להם מעלות יותר טובות ממנו, ומכל מקום, נתנו לו מלמעלה מחשבה ורצון מה שלא נתנו להם, ועל שום דבר הוא לא אומר "כוחי ועוצם ידי".

ומשום זה הוא נמצא תמיד בסיפוק נפשי, ואין לו מה להוסיף על עבודתו, אלא כמה שהוא יכול הוא נותן תודה להבורא, ומודה ומשבח לו בכל מיני שבחים, ואפילו שהוא לא נותן את השבח וההודאה שהוא מבין שהוא צריך לתת להבורא, ומכל מקום גם על זה הוא לא מצטער, שאומר על עצמו, מי הוא אני שידבר תמיד אל המלך, כמו שמתאים לאנשים חשובים ולא לאיש שפל כמוני, נמצא, שתמיד הוא בשלימות ואין מה להוסיף עליו.

ואם לפעמים הוא שוכח מכל עניני עבודה, וראשו שקוע בעניני עולם הזה, ולאחר כמה זמן הוא נזכר מעניני רוחניות, ועכשיו הוא רואה שהיה כל הזמן מגושם בעניני עולם הזה, ומכל מקום אינו חושב על הזמן שהיה נמצא בפירודא, אלא הוא שמח בזה שהקב"ה קרא אותו מתוך כלל האנשים, ואמר לו, איכה ותיכף מתחיל להודות לה', בזה שהזכיר אותו שצריכים לחשוב על רוחניות. נמצא, אפילו במצב כזה אין הוא חושב על חסרונות, ויצטער עכשיו על זה, מדוע הוא שכח לגמרי את עניני עבודה כל הזמן, אלא הוא שמח בזה שעכשיו על כל פנים, הוא יכול לחשוב על עבודת ה', נמצא, שגם עתה הוא נמצא במצב של שלמות, ולא יבוא לידי מצב שיהיה נחלש מעבודה, אלא תמיד הוא נמצא בשלימות, וזה נקרא קו ימין חסד, שהוא שלימות.

אבל זה תלוי בשיעור שהאדם מאמין בהשגחה פרטית, זאת אומרת, שהכל נותן הקב"ה, הן האור והן הכלי, שפירושו הוא, שגם הרצון והחסרון שיהא חסר לאדם את זה, שהוא לא כל כך דבוק בה', וגם שיהא מרגיש בגופו חסרון של קיום של תורה ומצות, הכל נותן הקב"ה, והאור בטח שהקב"ה צריך לתת, כי הטעם בתורה ומצות זה בטח שייך להקב"ה, וזה כמו שאומרים ביום כיפור בלילה, "כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב, וברצותו מקצר, כן אנחנו בידך חסד נוצר".

ונמצא לפי זה, אם אדם רואה שמתעורר בו רצון ללמוד אפילו רק שעה אחת ביום, וכמו כן כשמתפלל, הוא רואה כמה דקות אחדים, שיודע שהוא מתפלל, ולא שוכח שהוא מלובש בטלית ותפילין ולבו חושב כל מחשבות שבעולם, ואח"כ הוא נזכר לכמה דקות שהוא מוכתר בטלית ותפילין, והוא עכשיו באמצע תפלה, ומתחיל לחשוב למי הוא מדבר בעת התפלה, ומרגיש שאינו מדבר סתם אלא הוא עומד בפני מלך, וגם הוא מאמין ב - "כי אתה שומע תפלת כל פה", ואף על פי שהוא רואה שכבר הרבה פעמים התפלל, ולא נענה בתפלתו, ומכל מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, כי ה' כן שומע תפלה, ומה שתפלתו עוד לא נתקבלה, הוא בטח שהוא לא התפלל מעומק הלב, אי לזאת הוא מקבל על עצמו להתפלל יותר בכוונה, ובטח ה' יעזור לי ויקבל תפלתי, ותיכף מתחיל להודות לה' שהזכיר אותו, שהוא עכשיו מוכתר בטלית ותפילין ומרגיש עצמו בטוב, היות שהוא מסתכל על אנשים איך שהם עוד נמצאים בתרדמתם, ולי הקב"ה עורר אותי באמצע התפלה, לכן הוא שש ושמח.

ואם עובר כמה דקות והוא עוד פעם שוכח איפה הוא נמצא, וחושב על שור ועל חמור, פתאום עוד הפעם עוררו אותו מן השמים, והשכל מחייב שהוא היה צריך להתאונן, על מה ששכח את כל הענין, שהוא נמצא עכשיו בבית הכנסת, אבל הוא לא רוצה לשמוע מזה, אלא הוא שמח בזה שהזכירו אותו עכשיו. נמצא, בדרך זה שהוא רק מסתכל על עשה טוב, היינו הוא שמח על מה שעכשיו היה יכול לעשות טוב, ואינו שם לב, בזה שהיה עד עתה משוטט בעולם הפירוד.

וכל זה הוא יכול להרגיש בשיעור שהוא מכיר ערכו, שאין הוא יותר טוב משאר אנשים, ולהם יש אפילו רוח כפירה רחמנא לצלן, ואין להם שום זיקה ליהדות, וגם הוא רואה שיש אנשים, שאפילו תשומת לב ליהדות אין להם, אלא הם חיים כמו שאר בעלי חיים ואין דואגים לשום תכלית בחיים, אלא כל חייהם שהם חושבים שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה מבעלי - חי, הוא שהם דואגים גם בשביל כבוד גם כן, שהם מבינים שכדאי לפעמים לבטל תאוה בכדי להשיג כבוד, אבל לגבי יהדות, ואפילו שהם נמולים על ידי ההורים, אבל הם בעצמם אינם שמים לב לזה, משום שיש להם דברים שהם מעניין אותם יותר.

וכשהוא מסתכל עליהם, ורואה שהוא לא יודע איזה זכות יש לו יותר מהם, שהקב"ה נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתורה ומצות, הגם שהוא בבחינת המעשה לבד, זאת אומרת, שהוא רואה שהוא עדיין רחוק מלהגיע למדרגת לשמה, אבל הוא אומר, אבל על כל פנים מבחינת שלא לשמה יש לי זכיה. וחז"ל אומרו "מתוך שלא לשמה באים לשמה", נמצא, שעל כל פנים אני נמצא בשלב א', דקדושה, והוא עושה חשבון נפש כמה מאושר אני, שהקב"ה הכניס אותי למדרגה ראשונה של קדושה, הנקרא שלא לשמה, כמה יש לי להודות ולהלל לה', ובפרט שאם אדם זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם שהוא לא מבין אף מילה מה שכתוב שם, מכל מקום זה זכיה גדולה, שהוא דבוק בעת הלימוד בפנימיות התורה.

היינו שהוא מאמין שמדברים רק מענין אלקות, ויש לו מקום להתעמק במחשבתו, הלא כל מה שאני לומד הוא משמות הקדושים, אם כן בודאי זכיה גדולה נפלה בגורלי, אי לזאת, אין לי מה לעשות, רק להודות ולהלל לה', היינו כי כל העולם, כל החיות שלהם הוא משטותיים, ואני כבר זכיתי לכנס לשלב א' דקדושה המכונה שלא לשמה. וזה נבחן לקו ימין, היינו בחינת שלימות שאינו צריך לשום תיקון.

אבל כתוב "ימינא ושמאלא וביניהו כלה", זאת אומרת, גם לקו שמאל אנו צריכים. ובאמת צריכים להבין, אם הוא מרגיש שנמצא בשלימות, ויכול כל היום וכל הלילה להודות ולהלל לה', ומה חסר לו עוד. אבל הוא בעצמו יודע שזהו שלא לשמה, והתכלית הוא שהאדם צריך לעשות לשם שמים, ולדרגה זו הוא עצמו אומר שעוד לא הגיע לדרגה זו, אבל איך האדם יכול לעלות בדרגה, אם הוא לא מרגיש שחסר לו.

ויש כלל, אם האדם מבקש מה' איזה דבר, צריך להיות מעומק הלב, שפירושו, שהאדם ירגיש חסרון בתוך הלב ולא משפה ולחוץ, כי בזמן שהאדם מבקש דבר של מותרות, היינו דבר שיכולים לחיות בלי זה, אין אף אחד מרחם על האדם בזמן שצועק ובוכה, על מה שאין לו דבר שיש הרבה אנשים שאין להם, והגם שהוא צועק ובוכה שיתנו לו זה, אבל זה לא מקובל בעולם שיהיה אנשים שירחמו עליו. אלא בזמן שהאדם צועק ובוכה על חסרון שיש לו, אבל לכלל העולם ישנם דבר זה ולו אין, ואז כשהוא צועק ובוכה שירחמו עליו, אז שומעים לו וכל אחד ואחד שיכול לעזור לו, הוא משתדל לעזור לו.

וכמו כן כאן בעבודת ה', בזמן שהוא משתדל למצוא שלימות בקו ימין, והגם שהוא יודע, שיש ענין שצריכים להשתדל שכל מעשיו יהיו לשם שמים, וכמו כן הוא יודע, שהאדם צריך לקיים כמו שכתוב "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהילים א'), והוא אינו מקיים את זה, ומשתדל בכל כוחו להרגיש שלימות בקו ימין, אז ממילא, הגם שיודע שעדיין אין לו שלימות, מכל מקום הוא לא יכול לבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל לקיים "ובתורתו יהגה יומם ולילה", וכמו כן לצעוק לה' שיעזור לו להגיע לשמה כי אם בדרך מותרות ולא הכרחיות.

וזה הוא מטעם הנ"ל, כי בזמן שהאדם מבקש דבר וצועק ובוכה על מה שאין לו דבר זה, אבל גם לאנשים אחרים שבעירו אין להם דבר זה, אינו יכול לומר שזהו הכרחיות כי אם מותרות, ועל מותרות שאין לאדם לא שייך לבכות ולהתחנן, וכאן בזמן שהוא הולך בקו ימין, הוא רואה שמה שיש לו אין לאנשים אחרים, כי מה שיש לו ברוחניות הוא יכול למצוא זה רק באחוז קטן בעולם, אם כן איך אפשר לומר, שמה שהוא דורש מה' שיקרב אותו שיוכל לעסוק לשמה, הלא זה רק דבר מותרות, ועל מותרות אי אפשר לבקש מעומק הלב, היינו שהחסרון הזה יגע עד פנימיות הלב, הלא הוא בעצמו אומר, שמה שיש לו, גם כן זה דבר גדול, ומשום זה איך אפשר לבקש מה' על דבר מותרות שירחם עליו, שיתן לו הכח לעסוק לשמה, היינו בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ולפי זה אין שום מציאות שהאדם יבקש מה' שידריכו איך ללכת בדרך האמת, הלא אין לו צורך כל כך, כי על מותרות, היינו על דבר שאין לאנשים אחרים, אומרים "צרת רבים חצי נחמה", לכן אין לו שום סיכויים לבוא פעם להכרת הרע, שזה שלא יכול לעסוק בתורה ומצות לשם שמים, זה נקרא דבר רע, ונמצא, שהוא משלים עם המצב דשלא לשמה, ואף על פי שזה הדרך נקרא, דרך השקר, ולא דרך אמת, ואף פעם לא יהיה לו מקום שירגיש שהוא הולך בדרך השקר, כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קע"ב אות קע"ה ובהסולם).

אי לזאת, צריך האדם ללכת גם בקו השמאלי, אבל האדם צריך להקציב לזה רק זמן קטן לעיין בדרך הקו שמאל, אבל עיקר הזמן הוא בקו ימין, כי רק לאלו שיש להם המשיכה פנימית להגיע לשמה, לאלו ניתן ללכת גם בקו שמאל, מה שאין כן לאלו שהם מרגישים בעצמם שהם אינם בעלי עבודה, זאת אומרת, שהם חושבים שאין מסוגלים להתגבר על הרצונות שלהם, אסור להם ללכת בקו שמאל, ומשום זה אפילו לאלו שיש להם המשיכה פנימית ששואפים להגיע לשמה, הגם שהם כן יכולים ללכת בקו שמאל, אבל הם צריכים להשגיח, שלא ללכת בקו שמאל רק זמן קצר ובזמן מסוים, ולא תמיד, אלא לפי הזמן שכל אחד ואחד מקציב לו לעיין בבחינת קו שמאל.

והסדר היום צריך להיות, או כל יום לסדר לעצמו סדר, או כל שבוע, או כל חודש, כל אחד לפי הרגשתו, אבל לא לשנות באמצע הסדרים שסידר כל אחד לעצמו. ואם באמצע הסדרים הוא רוצה לשנות, משום שהגוף בא אליו ונותן לו להבין, בשבילך יותר לעשות סדר אחד מכפי שסידר לעצמו, אז צריכים להשיב להגוף, לי יש סדר, ובזמן שאני אסדר לעשות סדר אחר, היינו אם אני עשיתי לי סדר על שבוע, וכשיגמור את השבוע ואני אתחיל לעשות סדר חדש, אז אתה תבוא אלי ותגיד לי לעשות סדר אחר מכפי שאני רוצה עכשיו לסדר, אבל באמצע הסדר, אין לי לשנות.

אבל צריכים לדעת מה זה קו שמאל, היות שיש הרבה בחינות בקו שמאל, היינו יש קו שמאל שהוא חושך לגמרי, המכונה, ש"מלכות שהוא מידת הדין עלתה בכל ספירה וספירה ועשתה חושך", היינו שאינו מאיר שם שום אור, ויש קו שמאל המכונה "בחינת חכמה בלי חסדים", שהוא גם כן נקרא חושך, אבל החושך שיש הוא רק מבחינת האור, אבל מבחינת הכלים, הכלים שלו כבר נכנסו לקדושה, שפירושו, שהוא יכול לכוון גם בזמן שמשתמש עם הכלי קבלה על מנת להשפיע, נמצא, שהקו שמאל הזה הוא מדרגה גדולה, ונקרא חושך מטעם ריבוי שפע שמתגלה אז, וכל זמן שאין לו לבוש של חסדים, אסור לו להשתמש עם האור הזה, מטעם שבעת השימוש הוא יכול ליפול לבחינת מקבל על מנת לקבל מחמת גדלות השפע, שאי אפשר להתגבר עליו ולקבל אותו בעמ"נ להשפיע. ומשום זה לקו האמצעי אנו צריכים, לכן הקו שמאל הזה חשוב מאוד.

קודם צריכים לדעת ברוחניות, שאין זמן ומקום, אם כן מהו הפירוש, של קו ימין וקו שמאל.

והענין הוא כך, כי דבר שאינו צריך תיקון נקרא קו ימין, ודבר הצריך תיקון נקרא קו שמאל, ודבר זה אנו מוצאין בענין הנחת תפילין, שחז"ל אמרו (מנחות ל"ז) וזה לשונם, "ורבי יוסי החורם הנחה דבשמאל מנא ליה, נפקא ליה, מהיכא דנפקא ליה לרב נתן, רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה", ופירש רש"י "מדכתיב בה"י כהה משמע לשון נקיבה, שמע מינה בשמאל קאמר, דאין בה כח כנקיבה".

ומכאן משמע, שמאל הוא בחינת חלש שאין בה כח, אלא שצריכים לתת כח, ומשום זה אנו רואים, שבכל מקום שהם רוצים לתת דוגמא לדבר שצריכה תיקון, הם מכנים בשם שמאל, וזה ענין, שלאחר קו שמאל אנו צריכים לקו אמצעי, שהוא המתקן את הקו שמאל, ומשום זה אנו מכנים דבר הצריכים תיקון בשם שמאל, בכדי לדעת שאנו צריכים לעשות עכשיו תיקונים.

והתיקונים שמתקנים את השמאל, הוא נקרא אמצעי, משום שקו מראה חסרונות בהימין, זאת אומרת, שהימין כשלעצמה אינו נראה שם שום חסרון, אלא שביאת קו שמאל, היינו על ידי התעסקותו בקו שמאל, אז הוא רואה שיש חסרונות בימין, ולאחר שכבר נכנס לבחינת שמאל, נמצא, שאיבד את השלימות שהיה לו בבחינת ימין, לכן הוא נמצא עכשיו בבחינת מצב של חסרון.

אבל בהחסרון שהקו שמאל מראה, יש שם להבחין הרבה הבחנות, היינו מה הוא הסיבה שיש בשמאל חסרון, היינו שהשמאל אומר, שיש חסרון בהימין, אבל יש לפעמים שאינם רואים שום חסרון בקו שמאל, ואז מי הוא המראה שיש חסרון גם בקו שמאל לאחר שהשמאל הראה שיש חסרון בימין, אז בטח בהדרך של השמאל הוא בחינת שלימות, אם כן מה הוא הסיבה שנמצא חסרון בשמאל, שבשביל זה הוא מכנה אותו שמאל, ובזה יש הרבה הבחנות, והכל תלוי לפי הענין, היינו שבכל דבר ומצב שהאדם נמצא, הוא מוציא סיבה אחרת, ואי אפשר לקבוע מה הוא הסיבה, אלא הכל לפי הענין.

וענין השמאל שהוא בתחילת העבודה, הוא הבקורת על הימין, היינו אם זה נכון שמספיק שישאר במידת השקר, כי ניתן לנו תורה ומצות, בשביל שיש לנו בחינת רע, הנקרא אהבה עצמית, היינו שלא לדאוג לשום דבר, אלא כל האמצעים כשרים בכדי להשיג את המטרה, שהיא למלאות את הרצון לקבל שלנו בכל מילוי שיכולים למלאות, והוא נקרא רע משום שהוא המפריע להגיע לדבקות ה', ולצאת מאהבה עצמית, כמו שהשכל הבהמי מחייב אותנו, אלא המטרה הוא לזכות לדבקות ה', שאח"כ הוא יקבל את הטוב והעונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", שעם זה האדם יכול להנאות לה', משום שעל ידי זה הקב"ה משלים את מטרתו מכח אל הפועל, היינו שהנבראים ירגישו את הטוב והעונג שהוא חשב בעדם.

והיות שהרצון לקבל הזה, שהוא בחינת אהבה עצמית, הוא כל המפריע לזה, לכן הוא נקרא רע. ובכדי לצאת מהרע הזה, נתן לנו תורה ומצות, בכדי להגיע אל המדרגה שנקרא עובד ה', ולא שהוא עובד עבור עצמו, אלא להגיע למדרגת לשמה, והוא בבחינת הימין הוא שמח עם השלמות דשלא לשמה, נמצא, שהוא הולך בדרך השקר, ורוצה להישאר שם, כי הגם שהוא יודע שהוא נמצא במדרגת דשלא לשמה, אם כן מדוע נקרא זה שרוצה להישאר בשלא לשמה.

אבל זהו לפי הכלל, שאין האדם יכול לבקש מה' מעומק הלב בדבר חסרון של מותרות, אלא דוקא בדבר הכרחיות, והיות שהוא שמח בזה שהוא נמצא בשלא לשמה, אפילו אחרי כל התירוצים שיש לו, שכדאי לשמוח אפילו בהשלא לשמה, ומכל מקום אין הוא כבר יכול להרגיש חסרון, שיהא נצרך לזה באופן הכרחי, אלא רק לבחינת מותרות יהיה אצלו אם יכול לעסוק בתורה ומצות לשמה, לכן הוא מוכרח להישאר בקו ימין.

לכן יש לעבוד בתשומת לב בבקורת על הקו ימין, היינו לראות את החסרונות שנמצאים בקו ימין, ומשום זה, שבשיעור שמרגיש את החסרונות, היינו, כי מה שהוא רואה חסרונות, זה עוד לא אומר כלום, כי ההתפעלות של האדם מחסרונות, תלוי כפי מה שנוגע ללבבו להרגיש את החסרון לבחינת דבר בלתי שלם, ויש לו נטיה לאמת, ודבר שקר מאוס בעיניו, אז אם חסרון זה נוגע ללב, היינו שגורם לו יסורים המצב הזה שבו הוא נמצא, אז נתהפך המצב הקודם של קו ימין, שהיה לו בחינת שלימות, לבחינת יסורים, אז כבר הוא יכול להתפלל לה' מעומק הלב, כי עכשיו הלשמה הוא חשוב לו לבחינת חיים, כי ע"י זה הוא דבוק בחיי החיים, מה שאין כן בזמן שהיה דבוק בקו ימין, אז הלשמה היה בעינו לדבר מותרות, זאת אומרת, שיכולים לחיות גם בלי זה, אלא מי שרוצה לשפר את חייו להיות מֵרים מעם הוא צריך להשתדל להגיע למדרגת לשמה.

ובזמן שהאדם רואה את מצבו, כי ענין לשמה איננו אצלו בצורה של מותרות, היינו להיות מֵרים מעם כנ"ל, אלא שהוא מרגיש עתה, שהוא הכי גרוע מעם, משום שהוא רואה עתה איך שהוא מרוחק מה', וממידת האמת הוא רחוק מאוד, ומשאר אנשים, הגם שהוא לא רואה שהם כן ילכו בדרך של לשמה, אבל זה לא מוסיף לו כלום בזה שהוא לא רואה מי שכן הולך בלשמה, כי בדבר הנוגע ללב, אין האדם מתפעל מהשני, הגם שאומרים "צרת רבים הוא חצי נחמה", המאמרים האלו לא משנים את מצבו.

וזהו על דרך משל, מי שכואב לו השיניים, ובוכה וצועק, ואומרים לו, מה אתה צועק הלא אתה רואה שיש כאן אצל הרופא שיניים עוד אנשים שכואבים להם השיניים כמוך, אז אנו רואים שלא פוסק מלבכות מכאב השיניים שיש לו, ומה שיש עוד אנשים כמוהו, זה לא מוסיף לו כלום. אם באמת כואב לו, אינו יכול להסתכל על אחרים, כדי שיקבל מהם הרגעה על הכאבים שלו, אם באמת כואב לו.

כמו כן, אם באמת שהאדם הגיע לידי הרגשה איך שהוא מרוחק מהאמת, אין הוא יכול לקבל תנחומין מזה שכולם הולכים בדרך השקר, אלא הוא משתוקק כל היום וכל הלילה איך לצאת מהמצב הזה, ואז קנה האדם צורך להגיע לשמה, מטעם שהוא לא יכול לסבול את השקר.

אבל היות אין הכלי הזה נעשה בפעם אחת, היינו הרצון שהאדם מקבל מקו שמאל, אינו נעשה בפעם אחת, אלא לאט לאט מתרקם הרצון הזה אצלו, עד שמשתלם לשיעור שלם, ומטרם זה הוא עוד לא יכול להגיע לשמה, כי אין אור בלי כלי, פירוש, הוא לא יכול לזכות לשמה מטרם שיש לו רצון לזה, ורצון זה מתגדל אצלו לאט לאט, ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון גדול, היינו שנתמלא לרצון שלם. ואז הוא יכול להתלבש בהרצון הזה הבחינה דלשמה, מטעם שכבר יש לו כלי שלימה, היינו רצון שלם לזכות לבחינת לשמה.

אבל צריכים לדעת, כי בזמן שהוא נמצא בקו שמאל, היינו בזמן שהוא בבחינת הבקורת על עצמו, הוא נמצא אז בפירוד, כי הוא בעצמו מרגיש שהוא משוקע באהבה עצמית, ואין הוא דואג כלל שיוכל לעשות משהו לשם שמים, ואז ממצב הזה אין הוא יכול להתקיים, כי חייו של האדם יכול להיות רק מן בחינת חיוב, ולא משלילה.

אי לזאת, צריך האדם שוב לכנס לתוך קו ימין, זאת אומרת, לקיים תורה ומצות שלא לשמה, ולומר שיש בזה שלימות כמו שהתבארנו לעיל. כי צריכים לדעת כלל גדול, כי ידוע שיש הבדל בין אור פנימי לאור מקיף, כי אור פנימי פירושו, שהאור מאיר בתוך הכלים, זאת אומרת, שהאור מתלבש בהכלי מטעם שיש בחינת השתוות בין אור להכלי, שהכלי כבר יכול לקבל את האור בעל מנת להשפיע, מה שאין כן אור מקיף נקרא, הארה מרחוק, פירוש, אף על פי שהכלי עדיין מרוחק מהאור, כי הכלי הוא בעל מנת לקבל, והאור בחינתו הוא רק להשפיע, עם כל זה מאיר האור הארה מרחוק בבחינת מקיף להכלים.

לכן בזמן שעוסקים בתורה ומצות שלא לשמה, גם כן מקבלים הארה מבחינת אור מקיף. נמצא, שעל ידי השלא לשמה כבר יש לו מגע עם האור העליון, אף על פי שהוא הארה מרחוק לכן נקרא זה חיוב, ומזה האדם מקבל חיות ויכול להתקיים, ובזה שהוא מחשיב את השלא לשמה, בזה הוא מחשיב בכלל את עבודת ה', שכדאי על כל אופנים להיות עוסק בתורה ומצות, כי האמת הוא אמר אאמו"ר זצ"ל, כי אין האדם מסוגל להעריך את ערך של עשיית תורה ומצות דשלא לשמה, כי סוף כל סוף בבחינת המעשה אין לו מה להוסיף, אלא מקיים את ציווי ה', ולכן נקרא זה שלב ראשון בעבודה, שעל זה אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה", ומשום זה צריך האדם לקבל חיות ושלמות מקו ימין, שאז הוא מקבל את אור ה' מבחינת אור מקיף כנ"ל.

ואח"כ הוא צריך עוד הפעם לעבור לבחינת בקורת על המעשים שלו, במה שעסק בקו ימין, ואח"כ עוד הפעם לעבור לקו ימין, וע"י זה מתגדלים אצלו את ב' הקוים. אבל אלו ב' הקוים כל אחד הוא בסתירה להשני, והם נקראים "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".

אבל צריכים לדעת, שהקו השלישי הנקרא, קו אמצעי, הקב"ה הוא הנותן, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה הוא נותן בו רוח ונשמה", ולפי הנ"ל, יוצא שב' קוים שייכים להתחתון, וקו אמצעי שייך להקב"ה, שפירושו, ששני קוים גורמים לו שיוכל לתת תפלה מעומק הלב להקב"ה, שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לדבקות ה', כי בזמן שהאדם נותן תפלתו מעומק הלב אז נתקבל תפלתו.

אבל יש לדעת בענין ג' קוים יש הרבה אופנים."

שאלה: מהו ההיפוך הזה שרוחניות הופכת ממותרות להכרחיות?

איך זה קורה?

תלמיד: איך זה קורה ואיך זה נכנס לתוך הלב, לעומק הלב? איך פתאום זה כמו שאין לי מים?

אני לא יכול להסביר, הבורא עושה את זה. אם אדם משקיע כוחות כמו שרב"ש מסביר כאן, בחיבור, בדבקות, במאמצים שלו, אז לאט לאט האור העליון משפיע עליו וכך הוא מתקרב.

שאלה: הדבר הכי קרוב שאני מצליח להרגיש הוא כמו לחץ כזה, אולי כמו האור המקיף שלוחץ. יש איזה לחץ מצד האנושות, מצד הנבראים שצריך לתת להם את השפע הזה. מצד אחר, כל עוד הבורא לא נותן, לא מוציא, אז גם הבורא כאילו חסר, ואני באמצע כמו איזה פקק, ואז אני מרגיש שאני חייב את זה.

אני לא מבין את הציור הזה. רב"ש אומר, שכל אחד ואחד לפי היגיעה שלו מקבל הכוונה יותר מדויקת למטרת הבריאה, והאדם צריך להשתדל ולהודות על מה שהוא מקבל וכך להתקדם.

תלמיד: אם אני מתקדם אז מתקדם.

לא, זה לא מתקדם או לא, נלך לישון, אלא הכול תלוי באדם.

תלמיד: אם אין לי מים, אני אעשה הכול כדי להשיג מים, כי אין לי ברירה, אני חייב את זה, זו נחיצות.

כן.

תלמיד: איך האדם מרגיש כך כלפי הרוחניות, שאם אין לו רוחניות, אם אין לו אפשרות להשפיע, אז הוא לא יכול להתקיים?

לאט לאט על ידי זה שהאדם רוצה להיות יותר רגיש להשפעה מלמעלה, הוא מקבל חיסרון נוסף לחסרונות הבהמיים שיש לו. מה יש לו? הוא מרגיש חיסרון להשפעה, לחיבור, לדבקות, להכרת הבורא, לבחינת השפעה. זה מגיע אליו, הוא לא יודע מאיפה ואיך, אבל הוא רואה שיש לו קצת יחס לזה וכך מתקדם.

תלמיד: מאיפה מגיע הסבל מזה שאין לו?

אני לא יודע אם צריך להיות לו סבל מזה, אלא אדם צריך לשאול את עצמו, האם מה שהוא מרגיש עכשיו, חוסר בהשפעה, חוסר ברוחניות, זה באמת החוסר והחיסרון שלו או לא. האם את החיסרון הזה הוא יכול בעצמו לפתח עד כדי כך ש"טוב לי מותי מחיי" כמו שכתוב, וכך הוא רוצה שיהיה, או לא. ועל ידי הקבוצה ומה שאנחנו לומדים, כל האמצעים האלה, הוא מגיע לחיסרון גדול. כל העבודה לפניך.

שאלה: רב"ש מדבר פה על אומנות מאוד מאוד מאוד עדינה.

כן.

תלמיד: הוא אומר שאדם צריך בשלב מסוים לעבור מימין לשמאל כי אחרת הוא יישאר בלא לשמה. הוא צריך להרגיש שהלא לשמה לא מספיק לו, הוא צריך לרצות להגיע ללשמה. אבל הוא אומר, אלה שהם "אינם בעלי עבודה, זאת אומרת, שהם חושבים שאין מסוגלים להתגבר על הרצונות שלהם, אסור להם ללכת בקו שמאל," כי בקו שמאל יש גם סכנה שהוא יכנס לייאוש, יעזוב את הדרך וכן הלאה. אם כך מאיפה יש לאדם ידיעה אם הוא מסוגל ללכת ומדידה כמה הוא מסוגל ללכת בקו שמאל?

כל אחד מסוגל. כל אחד מסוגל לתת יגיעה להגיע למטרת הבריאה, לקו האמצעי, ולקבוע את עצמו בזה. כך אדם צריך להגיד לעצמו - כל אחד מסוגל.

תלמיד: וזה בסדר שמתוך השמאל הוא ייפול לייאוש ואחר כך יקום שוב, זאת אומרת, לא לפחד מזה?

בשמאל אסור להתקדם, ודאי שהוא ייפול משמאל לייאוש, לכן אנחנו משתדלים להיות ככל האפשר בימין.

תלמיד: להשתדל להיות כל הזמן בימין זה ברור, זה הדבר הבסיסי. אבל רב"ש אומר שיש שלב שבו אדם צריך להתעסק בשמאל. או לפי זמן, חצי שעה ביום, או לפי איזו החלטה שהוא מחליט, חצי שעה בשבוע או בחודש, לא משנה מה, איזושהי החלטה שאדם צריך להחליט.

כן.

תלמיד: ואז צריך להיזהר בזה מאוד, "אם הם חושבים שאין מסוגלים להתגבר על הרצונות שלהם, אסור להם ללכת בקו שמאל".

כן.

תלמיד: מאיפה אדם יודע אם הוא יכול להתגבר על הרצונות שלו או לא יכול?

1. לפי הסביבה, כי בו אין כוח להחזיק את עצמו בצורה נכונה, אבל יש סביבו קבוצה, חברים שיכולים להחזיק אותו והוא אותם ומדובר על השגה קבוצתית.

   תלמיד: זאת אומרת, ככל שההרגשה היא שהסביבה יותר בטוחה ונותנת ביטחון, כך מותר לגעת במידה מסוימת בביקורת.

   כן.

   שאלה: רב"ש אומר שהאדם צריך לעשות סדר, סדר היום, לסדר סדרים, לסדר לעצמו את הזמן, מתי הוא בימין, מתי הוא בשמאל. כאילו יש לו איזה כפתור ביד ועכשיו הוא מסובב אותו ימינה, ועכשיו הוא מסובב אותו שמאלה, ומה שמביא את האדם להיות במצב של שלמות זו ההשוואה של עצמו לאחרים, מה יש לי לעומת מה יש לאחרים. אני רואה שלי יש קצת ולאחרים אין כלום, אז זו הסיבה שלי להיות שמח.

   איך אדם יכול כל פעם שהוא רואה משהו, להגיד לעצמו שמה שהוא רואה זה לא נכון. הוא ממציא לעצמו איזה סידור בראש שלי יש יותר מהאחרים, שהבורא אוהב אותי יותר מאחרים, כי הוא נתן לי אפשרות להתעסק בקדושה ולאחרים לא. מאיפה אני יודע מה יש לאחרים? או איך אני ממציא לעצמי סיפור כזה שנותן לי הרגשה של שלמות?

   מלכתחילה מפני שאנחנו באים מיצר הרע אז אנחנו חושבים כך, שמצבינו עוד לא הכי גרוע.

   תלמיד: כלומר, הרגשה שיהיה בסדר, אני בסדר, נובעת מכך שהיצר הרע לא נותן לי להרגיש יותר גרוע מאחרים?

   כן.

   תלמיד: וכדי לזוז מהקו הזה, מה שמפיל את האדם מהמצב הזה של שלמות זה דווקא לעסוק בתורה. אומרים לו, אתה צריך לעסוק בתורה, וברגע שהוא עוסק בתורה יש לו כמו מראה שמראה לו כמה הוא רחוק, כמה הוא שפל, כמה הוא לא בקדושה, כמה הוא לא בשלמות, כמה עבודה יש לו לעשות, כמה הוא גרוע.

   התורה גם נותנת לאדם כוחות, כוחות להתקדם, כוחות לעלות.

   תלמיד: היא מגלה לו את האמת, פתאום יש לו מחשבה על דרך האמת, הוא רוצה להיות באמת, כי הוא רואה שהוא לא באמת אלא הוא בשקר.

   כן.

   תלמיד: הרב"ש לוקח אותנו לטיול בכל המצבים, בכל החשבונות שיש לאדם עם עצמו בראש.

   כן.

   תלמיד: ונותן לנו הרגשה שאנחנו יכולים לעשות סדר ולקבוע זמנים לזה וזמנים לזה, פעם בשבוע או עכשיו השעה שלוש אז אני צריך להיות בקו שמאל, בשעה ארבע מסיימים, אני צריך לעבור לקו ימין. זה לא עובד כך במציאות.

   זה עובד בדיוק כך. שהאדם קובע מתי ובאיזה מצב הוא צריך להיות.

   תלמיד: מאיפה לוקחים את הכוח לעשות את הסדר הזה?

   מאיפה? מהאוויר.

   תלמיד: כי הרבה פעמים מרגישים כמו איזה עלה נידף ברוח, יש רוח ימינה, שמאלה.

   קורים דברים כאלה שאנחנו לא מדברים עליהם כי בכוח עליון קורה הכול. אבל בדרך כלל בזמני העבודה, בשעות הרגילות שיש לאדם, הוא יכול לקבוע איך הוא מקבל את כל הלחצים האלה שנמצא תחתם ואיך הוא מתקדם. אין בזה שום דבר מיוחד, לא צריך לזרוק הכול על הבורא ולהגיד שאין לי כאן כלום ואני חוזר הביתה.

   תלמיד: ניקח את זה לעולמנו. האם בתוך העשירייה אני צריך להסתכל על החברים שלי כאילו הם האחרים שאני צריך לבדוק מה מצבי ביחס למצבם?

   אני נמצא בין החברים ואני צריך לראות אותם שהם ממש מתחברים ועולים מיום ליום לקראת מטרת הבריאה.

   תלמיד: זה נותן כוח להדבק בהם, לקנא בהם.

   כן.

   תלמיד: להיות כמוהם.

   ודאי.

   תלמיד: אבל הוא אומר שזה מרחיק אדם מהרגשת השלמות, הוא לא יכול להיות בקו ימין אם הוא עושה השוואה כזאת והוא רואה שהוא יותר גרוע מהחברים שלו אז זה שולח אותו לראות שהוא בשפלות.

   לא, לא בשפלות. הוא צריך להכין את עצמו לפני שהוא רואה את החברים המוצלחים, שיהיה לו גם צורך להיות כמוהם. אני רוצה לראות או חיוב או שלילה, אך ורק שזה יעזור לי להתפלל, לבקש כוחות, או לעלות.

   תלמיד: בסוף מכל המצבים - העלייה זה תפילה, קו אמצעי, תפילה לבורא שהבורא יעזור והבורא שולח את הקו האמצעי, כאילו משלים לך בין שני המצבים ההפוכים של שפלות ושלמות, של ימין ושמאל. בסוף הבורא עושה לך שלום, כי כל החיים הם מלחמה בין שני מצבים.

   כשהאדם מייצב לעצמו שני קווים, אז אחר כך הוא מוצא אפשרות לסדר, לסובב אותם יחד, לחבר אותם יחד בקו אמצעי.

   תלמיד: צריך לעבוד בזה.

   אל תחפש משהו להראות שאתה מקשה בדרך. אין שום קושיות, צריכים לעבוד וזהו.

   שאלה: הוא מתאר מצב ששמאל מראה חיסרון בימין, ושמאל מראה חיסרון גם בשמאל. מה זה המצב שהשמאל מראה חיסרון בשמאל?

   זה התכללות ימין ושמאל אז יש לך ספקטרום ממש של התכללויות של קו שמאל בכל מני צורות ממנו וימינה, וכל אחד מהם גם או ימינה או שמאלה. יוצא שכך אדם יכול לעשות חשבון.

   תלמיד: אז השמאל זה תמיד כלפי הימין, אין דבר כזה ששמאל עושה משהו בפני עצמו, תמיד כלפי הימין.

   שמאל בפני עצמו גם יכול לראות כמה הוא נמצא בשמאל.

   תלמיד: מה זה אומר לבקר את הימין? הרי ימין זה השלמות שהוא השיג. מה הוא בודק בימין שלו?

   יהיו מאמרים על זה אז נדבר.

   שאלה: יוצא שהבורא נותן לאדם רק מה שהכרחי, אם זה מותרות הוא לא עונה. איך ההשפעה הופכת להיות להכרחיות?

   לאדם?

   תלמיד: כן. איך זה הופך להיות ההכרחיות שלו? שהוא חייב את זה.

   הוא חייב את זה, אחרת הוא לא מתקיים. בשבילו רק זה הכוח להתקדמות.

   תלמיד: אבל בשלב שהאדם נמצא בלא לשמה זה עדיין לא הכרחיות, הוא עדיין בשלב שזה מותרות עבורו.

   כן.

   תלמיד: איך הוא עובר ל"לשמה" אם זה מותרות?

   האם אתה רוצה להגיד שהוא עובר לשמה מתוך שמאל?

   תלמיד: לא רק מתוך שמאל אלא מתוך כל המצב. הרצון שלו, החיסרון שלו להשפעה הוא עדיין מותרות, הוא עוד לא הכרחיות שזה לא מניח לי לישון. איך ממצב שאתה במותרות ביחס שלך להשפעה, לרוחניות אתה עובר פתאום שזה הכרחיות עבורך?

   חיבור עם האחרים. חיבור. שמאל לא נותן לך חיבור, רק מבדיל, והימין נותן לך חיבור. אז תנסה להתחבר ככל שאתה יכול לתאר לעצמך מצב של ימין טוב, השפעה, ועל זה תתפלל, תבקש.

תלמיד: יוצא שבימין אין לך תיקונים, הכול בשלימות. לאורך כל המאמר הוא כותב שבימין אין לאדם תפילה, הוא רק מודה ומשבח כל הזמן וכל התיקונים שלו רק בשמאל.

התיקונים הם ודאי בשמאל, אבל בימין הוא גם יכול לראות את מדרגות יש לו.

תלמיד: אז בתקופה של הלא לשמה, עד שהוא מצליח להיכנס ללשמה, על מה בדיוק הוא עובד?

שתהיה לו נטייה, משיכה לימין ככל האפשר גדולה.

תלמיד: מה קורה בנטייה לימין? כל מה שאנחנו עושים, כל עבודת הסביבה, הכול נקרא שעובדים בימין?

כן.

תלמיד: ומשם קורה ההיפוך הזה, ההשפעה הופכת ממותרות, להכרחיות?

כן. מעניין איך זה מתהפך, כי קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם, יש בהם כוחות, למרות שמעלים את האדם ל-לשמה. אבל תחילה אלה תופעות אגואיסטיות. עוד נלמד את זה.

שאלה: הוא אומר לעשות סדר פעם ביום, או שבוע, או חודש. לסדר חצי שעה לעבוד בשמאל ואמרת ממש בשעה מסוימת, ארבע, חמש למשל, עד כדי כך להיות טכני. במאמרים אחרים הוא כל הזמן אומר שרק כשאתה ממש בימין, אתה יכול לגשת לשמאל. אז איך לסדר את זה? האם לפי זמן או לפי זה שאתה בעליה?

יש ויש, אדם יכול לקבוע לעצמו זמנים, מצבים ואז יכול לעשות את זה לפי המצב.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה איך מתחילים את עבודת השמאל? נאמר שמגיעה השעה ארבע, אני רוצה להתחיל. מה אני שואל את עצמי, מה אני עושה, איך אני נכנס לקו השמאל?

הכי טוב מקריאה.

תלמיד: לקרוא ולראות את עצמי?

כן, אתה קורא על מצב מסוים, נכנס בו וממשיך. אבל, לבד זה קשה.

תלמיד: מה הכוונה לבד זה קשה?

לבד זה קשה, הכי נכון זה בחברה, בקבוצה קטנה, השפעת הסביבה.

שאלה: הוא כותב ש"לכן יש לעבוד בתשומת לב בביקורת על קו הימין, היינו לראות את החסרונות שנמצאים בקו ימין, ומשום זה, שבשיעור שמרגיש את החסרונות, היינו כי מה שהוא רואה חסרונות, זה עוד לא אומר כלום, כי ההתפעלות של האדם מחסרונות, תלוי כפי מה שנוגע ללבבו להרגיש את החיסרון לבחינת דבר בלתי שלם". איך אני עושה ביקורת על הימין, מקו ימין, מהשלמות?

בקבוצה, כשמתחברים ולפי איך שיכולים לעלות את הימין, המטרה, אתם יכולים מזה לראות, עד כמה אתם מצליחים או לא.

תלמיד: חסר לי פה ההיפוך. כי פה זו נקודת ההיפוך, בין המותרות להכרחי. דווקא בביקורת על הימין אנחנו מקבלים את ההכרחיות שאנחנו אמורים לקבל. אז איך דווקא מהעבודה בקבוצה זה מתהפך?

איך אנחנו מעבודה על ימין, מגדילים את הימין? עולים למעלה?

תלמיד: איך אנחנו עושים ביקורת נכונה?

עושים ביקורת בימין. זה לפי ההרגשה, עד כמה ההרגשה שלנו היא יותר גדולה, אני לא יכול למצוא מילים.

תלמיד: בהמשך הוא כותב שדווקא הביקורת הזו נותנת לאדם את ההבדל בין שני הדברים שמכחישים זה את זה. זה מביא אותו לידי תפילה שהבורא צריך להכריע עכשיו. איך אנחנו בעבודה בעשירייה מכריחים את הבורא להכריע?

בפנייה אליו.

תלמיד: מהי הפנייה?

כמו תפילה.

תלמיד: בצורה הכי פשוטה?

לא, אנחנו מכינים את עצמנו ודורשים ממנו שנרגיש בתוכנו את ההכרעה שלו.

תלמיד: אז הביקורת בימין היא רק בתוך החברים, בתוך העשירייה? והביקורת בשמאל זה משהו פנימי שאני עושה בעצם?

גם זה וגם, זה יכול להיות בעשירייה, אבל אני צריך להשתדל לברר, להביע.

תלמיד: הוא כותב פה, "לכן יש לעבוד בתשומת לב בביקורת על קו הימין, היינו לראות את החסרונות שנמצאים בקו ימין, ומשום זה, שבשיעור שמרגיש את החסרונות, היינו כי מה שהוא רואה חסרונות, זה עוד לא אומר כלום, כי ההתפעלות של האדם מחסרונות, תלוי כפי מה שנוגע ללבבו להרגיש את החיסרון לבחינת דבר בלתי שלם, ויש לו נטייה לאמת, ודבר שקר מאוס בעיניו, אז אם החיסרון זה נוגע ללב, היינו שגרם לו ייסורים המצב שבו הוא נמצא, אז נתהפך המצב הקודם של קו ימין, שהיה לו בחינת שלמות, לבחינת ייסורים, אז כבר הוא יכול להתפלל לה'". לזה אני מתכוון, לנקודה של ההיפוך כשהימין הופך לייסורים.

בחינת הימין מסתירה ממנו את הדביקות. הוא כביכול מקבל דברים שסותמים לו את הראייה, סותמים לו את הדרך.

תלמיד: זאת אומרת כשאני משיג את השלמות הקטנה הזאת בצד ימין, המטרה שלה להביא אותי מלא לשמה, שאני חי בשקר ולחוש את הסבל מהשקר שאני חי בו?

כן, מטרת הבריאה זה לא להיות בימין, זה להיות בקו האמצעי.

תלמיד: אז זה התהליך, הוא חייב לקרות שם?

כן.

שאלה: נשמע שכדי להיכנס לבירור הזה אתה חייב להיות מוגן מאוד, עם הרבה כוח מהסביבה בקו ימין, אתה לא יכול לעשות את הביקורת הזאת עם עצמך, אתה צריך לעשות זאת בקבוצה.

בלי זה לא מתחילים, בלי זה הכול שקר.

תלמיד: היום אנחנו עומדים להיפגש ומתכוונים להגדיל את המטרה שלנו, להתחבר, לעשות עבודה באמת מאוד חזקה, כזאת שאנחנו מחכים לה כל שבוע. כשנמצאים ביחד וגדלות המטרה כבר ברורה, כמו שרב"ש כותב ב"סדר ישיבת התוועדות", האם זה זמן טוב לנסות לעשות צעד כלשהו לכיוון השמאל ביחד או שזה לא מקום נכון להתעסק בו?

תבדקו האם זה הזמן או לא.

שאלה: כתוב "לאלו שהם מרגישים בעצמם שהם אינם בעלי עבודה, זאת אומרת, שהם חושבים שאין מסוגלים להתגבר על הרצונות שלהם, אסור להם ללכת בקו שמאל". איך לבדוק עצמו אם מסוגל להתגבר, טרם שעוברים לשמאל. מה המדידה?

צריכים בכל זאת תמיד לדאוג לתומכים, למחזקים, שאדם יכיר על מה הוא נשען ולפי זה להתקדם. זאת אומרת, לפני שאני קופץ אני צריך לדעת איך ולאן אני קופץ, מה יכול לקרות וכן הלאה. אני בונה לעצמי את המצב העתידי.

שאלה: אילו פעולות טובות, גבוהות, של תורה ומצוות אנחנו עושים בינינו במעבר משלא לשמה כדי להגיע ללשמה?

השפעה והפצה, זה מה שהייתי אומר.

שאלה: האם ביקורת עצמית היא כבר מודעות לרוע בעבודה רוחנית?

השאלה כמה אדם יכול לכוון את הביקורת העצמית שלו כך שתוליך אותו בדרך.

שאלה: האם יש חסר כלשהו שיורד או מתעורר ישירות בקו האמצעי? מה זה נקרא שהבורא נותן את הקו האמצעי?

אין קו אמצעי בטבע. קו אמצעי הוא שילוב של ימין ושמאל, לכן רק הכוח העליון יכול לזווג אותם יחד.

שאלה: כיצד הקבוצה עוזרת לאדם להרגיש את החיסרון?

אני לא מתאר מה זה בלי קבוצה. האחד נותן חיסרון כלשהו, האחר נותן חיסרון נוסף, הבא אחריהם נותן לך דוגמה, ויש את התומך במה שיש. אם נלמד את עשר הספירות, נגיע לכך שנרגיש אותם, איך בשילוב ביניהם הם בונים לאדם כרית כך שהוא יכול להיות בטוח.

שאלה: רב"ש מתאר פה מצב בו אדם מתחיל עבודתו בקו ימין שנותן לו הרגשה של שלמות וכוח ויכולת להתקדם בעבודה. אני מתרשם, ואני מניח שכך בכל העשיריות, כולם משחקים אחד כלפי השני קו ימין של שלמות וגדלות, אבל בפועל בתוך הלב יוצא שזה לא באמת מה שהאדם מרגיש. מאיפה לוקחים כוח לעבוד בקו ימין, והאם באמת צריכה להיות כל הזמן הרגשה של שלמות וטוב ושמחה בדרך או שזו מלחמה ועבודה קשה?

אתה כל הזמן צריך לתאר לעצמך שאתה נמצא מול הבורא, ואת כל יתר החשבונות, המחשבות, הרצונות, התפילות שלך, אתה מוציא מהנקודה הזאת.

תלמיד: ואם זה לא מצטייר לך בלב? בשכל כן, בלב לא?

אז לפחות בשכל ובלב זה יבוא, הלב באמת לא כל כך גמיש.

תלמיד: כמה זה בסדר להיות רוב הזמן בימין בכוח ולא באמת בהרגשה, כי אני קולט שיש אנשים שזה כן טבעי להם להיות כל הזמן בהודיה ובשמחה, ואני לא שם.

יבוא לכולם.

שאלה: יש הרגשה שסדר פעולות מביא לאדם רצף רגשות. כאילו לא חשובות הפעולות, אלא חשוב הרצף עצמו. אם יש רצף רגשות זה כאילו אינטגרל, איחוד, יש נשמה, יש הרגשה כזאת. ותודה לרב"ש, כי יש כמה נקודות במאמר שמנקודה לנקודה הוא בונה תמונה יפה.

כן, בסדר גמור.

שאלה: כתוב פה במאמר, שבקו ימין אדם לא מרגיש שחסר לו מצב "לשמה", שזה מותרות. האם זה תמיד כך שבקו ימין אדם לא יכול להגיע ל"טוב לי מותי מחיי"? אני הרי צריך, חייב להגיע ל-לשמה.

אדם, בסופו של דבר, אם הוא מתפתח, חייב להגיע להרגשה שהוא חייב להיכנס ל"לשמה".

תלמיד: וזה לא משנה האם זה בקו ימין או בשמאל? פשוט הוא מגיע למצב כזה וזהו?

כן.

תלמיד: כתוב פה, "אבל צריכים לדעת, שהקו השלישי הנקרא, קו אמצעי, הקב"ה הוא הנותן,". מתי הבורא נותן קו שלישי, אמצעי?

את זה אני לא יודע להגיד. כשיש לכל אדם ואדם איזה כלי שהוא שלו.

שאלה: אני מצטרף להודיה על מאמרי הרב"ש. הוא כותב שגם קו ימין וגם קו שמאל נבנים על יחס האדם לחברה. בהתחלה אדם מביט סביבו ורואה במה כולם מתעסקים והוא זכה, אפילו לרגע אחד להתעסק בקשר עם הבורא, והוא מודה ושמח וזה ממלא אותו והוא נמצא בימין. לאחר מכן יש איזו קפיצה לקו שמאל, ובקו שמאל לא יכולה להיות בקשה אמיתית לאדם אם הוא לא מרגיש איזו הכרחיות. מצד שני, הוא תולה את ההכרחיות של האדם בזה שהוא מסתכל מבחוץ, ורואה שלכולם יש ולו אין, רק אז זה נחשב הכרחיות.

יש פה פשוט מהפך. בהתחלה הוא רואה שלכולם אין ולו יש ולכן הוא בקו ימין. ואז הוא צריך להגיע למצב שהוא רואה שלכולם יש ולו אין, ואז באמת יכולה להיות תפילה. איך מגיעים בכלל למצב שמסתכלים סביב ורואים שכולם נמצאים ב"לשמה "ורק אני לא? איך בונים בכלל מציאות כזו?

הבורא בונה.

תלמיד: זאת אומרת, שכל עוד הבורא לא מחליט שהאדם ראוי שיהיה לו קו שמאל, הוא לא יראה לו תמונה כזו?

לא.

שאלה: העבודה שלנו בעשירייה באמת מעוררת הרבה קנאה. וכל פעם שיש הרגשה שאני מסתכל בקנאה על החברים שלי ומצליח להתקרב אליהם, להתכלל בעבודה שלהם, בהרגשה שלהם, באותה נקודה אני פתאום מגלה שיש עוד איזה מקום אחר שעוד לא נמצא שם. המצבים האלה נקראים "עומק נוסף" בעומקים שבלב?

כן, נגיד. אלה עוד לא אותם המעמקים שעוד יתגלו.

שאלה: איך אדם יכול להשתחרר ממחשבות שליליות במהלך היום, כמו "אני לא מסוגל, לא מצליח, לא מתקדם" וכדומה?

שיחשוב על השפעה ולא על כמה לא מקבל, שיהיה בנטייה להתקדמות ולא בחסרונות. שינסה. וחוץ מזה, הכי חשוב, להיות מעורב עם החברים. הכלי המשותף מרגיש את החסרונות שלו בצורה אחרת, בממד אחר, במידה אחרת מאדם אחד בודד.

שאלה: האם תוכל להסביר "כי מאהבת ה' אתכם, זה שכתוב, פתחי לי אחותי רעייתי בלשון חיבה"?

אנחנו עוד נלמד. עכשיו קשה לפתוח את המשפט הזה. זה מ"שיר השירים", כך הבורא אומר על השכינה, על המקום של ההתגלות שלו, שהיא בעצם מביאה אותו לקשר עם הנבראים. והנבראים מקבלים את הקשר הזה ונפתח להם כל הקשר עם הבורא. זה מה שמחכה כולנו בסוף התיקונים.

שאלה: אתה סיפרת על לימוד של עשר הספירות בעשירייה. מה זה אומר ללמוד את עשר הספירות בעשירייה?

ודאי שאנחנו לומדים על עצמנו מה זה עשר ספירות, ואיך עולים, ואיך מתקשרים ואיך משלימים זה את זה. הכול אנחנו לומדים על עצמנו.

תלמיד: כיצד ללמוד על עצמנו להגיע לגילוי?

עוד יבואו מאמרים כאלה. יהיה בסדר.

שאלה: אז איזה שינוי באדם יגרום לקו האמצעי להגיע, ויחבר בעצם בין השמאל לבין הימין ויוביל את האדם ללשמה?

שינוי פשוט. מסך על העביות שיש באדם.

שאלה: האם זה נכון לומר שלשמה זה מצב שבו האדם יכול להגיד מה הוא צריך בצורה מדויקת, כמה להיות בשמאל, כמה להיות בימין, איך לעבור ביניהם?

אם אדם מתחיל לעבוד נכון עם הסביבה שלו, אז כעבור כמה מצבים, היחס שלו לחברים ותגובת החברים אליו, ויחס הבורא אליהם, משלושת הנתונים האלו הוא מתחיל לראות את מערכת הקשר שיש בין כולם ומתקדם נכון. ודאי שיש לו בזה תפילה ובירורים אבל יש לו יסוד על מה הוא יכול לעמוד ולהתקדם.

שאלה: כאן הוא אומר שבדברים שנוגעים בלב, הלב לא מתרשם מאחרים. אז איך חיסרון יכול להגיע ולגעת לי בלב?

חיסרון מלמעלה, גם מהקבוצה וגם מהבורא הוא נוגע לליבי, ונכנס לליבי, ושם קובע את מצבו.

שאלה: אחרי השנים האלה של הלימוד אני מבין שאת הכוחות של הימין והשמאל אני לא יכול לנהל אלא הם עוברים בי ללא השליטה שלי. האם מגיעים לשליטה של הכוחות האלה או אולי אתה יכול לתת לנו אילו עצות איך לנהל את שני הכוחות האלה שהם כל כך חזקים בי?

אנחנו לא יכולים לנהל שום דבר אם לא על ידי הבורא. זה הכוח היחיד במציאות שאנחנו יכולים להשפיע על ידו על כל חלקי המציאות. ומה שאנחנו לומדים זה איך לסדר את כל המציאות שמתגלה לפנינו ולהביא אותה לאיזון השלם.

שאלה: האם ניתן להסתכל על העבודה הפנימית בקו ימין וקו שמאל בכך שמקבלים את זה שמי שמעורר את קו שמאל זה אומות העולם שבתוכנו, והפתרון מגיע מהבורא וזה מה שמאפשר לנו להתקיים יחד עם אומות העולם וכך זה ממשיך כל הזמן, שאנחנו כביכול בכל מצב שמגלים על ידי בורא מושכים קדושה?

אנחנו צריכים לצבור ניסיון ומתוך הניסיון שלנו נראה איך המערכת הזו משפיעה בחלקיה אחת על האחרת ונשתדל לשלוט בה.

תלמיד: העבודה בלא לשמה מבוססת על רגש ובלשמה על אמת?

בינתיים תחשוב ככה ובהמשך זה ישתנה.

תלמיד: אנחנו לומדים שאנחנו בתוך אוקיאנוס של אור אבל לא מרגישים את זה כמו שהדג לא מרגיש את המים. אז איך אנחנו יכולים באמת להרגיש את האור שהבורא רוצה לתת לנו?

לפי השתוות הצורה עמו. ככל שאנחנו נדמה את עצמנו לאור, לכוח ההשפעה הכללי, אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בתוכו. זאת כל העבודה שלנו.

שאלה: יש מקרים בהם אודם ולובן כמו מתנגשים זה בזה. אחד רואה את הכוס חצי ריקה, האחר רואה אותה מלאה, אז איך התכונות האלה קשורות בצורה נכונה להפעלת הקו האמצעי?

הן צריכות להתכלל יחד ומההתכללות של כל התכונות אנחנו נשיג את האמת.

שאלה: מה משמעות העבודה בקו שמאל בעשירייה? האם זה כאשר אנחנו כולנו באיזו ירידה? איך לדעת שאנחנו בקו שמאל?

קו שמאל הוא לא ירידה אלא גילוי החיסרון שיש בינינו ושאותו אנחנו עוד צריכים להשיג.

שאלה: מהו חיסרון של הלב?

כשאנחנו מרגישים את החיסרון הכי פנימי, אנחנו בדרך כלל קוראים לו חיסרון שבלב.

תלמיד: מה ההבדל בין חיסרון לרצון?

כשרצון מרגיש את החיסרון אז הוא באמת נקרא רצון. ואם הרצון הזה יכול לממש את עצמו, אז הוא נקרא כבר חיסרון שלם.

שאלה: מה הקשר בין גלגלתא עיניים ואח"פ לקו ימין ושמאל? יש קשר?

לא. קו ימין ושמאל הם צורות עבודה. וגלגלתא עיניים ואח"פ הם חלקי הכלי.

תלמיד: אבל כשמדברים על רצונות אז אין קשר ברצונות?

לא.

שאלה: אדם הלומד קבלה ורוצה להגיע לשמה, למרות הכלל "צרת רבים חצי נחמה", לא מתנחם בכך שגם לאחרים אין השגה רוחנית. בדומה לדוגמה במאמר, אם השיניים שלי כואבות לא מנחם אותי שגם אחרים סובלים מזה. האם כדי להיות ראויים לרוחניות גם לנו אמור להיות חיסרון בעוצמה הדומה לכאב שיניים שאינו ניתן להקלה בכלום?

רצוי, רצוי מאוד.

שאלה: האדם מנסה כל היום לשמור על מחשבות בקו ימין, מנסה לטפח את זה, ואז עליו לצאת לקו שמאל, פעולה היוצרת פחד שמא עכשיו הוא ילכלך את כל המחשבות שלו. איך הוא נכנס לשם נכון?

קודם כל להתחבר עם כל החברות, לאחר מכן להיות איתן יחד ואז לגשת למימוש מה שאת רוצה.

תלמידה: להתחבר איתן רק במחשבה או בלב?

להתחיל להתחבר במחשבה ואחר כך בלב.

תלמידה: ואז כשהוא חוזר לימין והמחשבות שלו שם כבר גורמות לו ייסורים, האם זה אותו ימין שהיה לו קודם או שהוא כבר שונה?

ודאי שהכול שונה.

שאלה: איך נדע האם אנחנו עובדים על קו שמאל לכיוון לשמה מתוך צורך ולא ממותרות?

אנחנו צריכים להתחיל מלא לשמה לשמה על ידי גידול צורך לזה יותר ויותר עד שנראה שהחיסרון הוא באמת החיסרון הכי גדול בנו, באדם.

שאלה: האם נכון שיש שני סוגי סדרים, קודם כל סדר של איזון בגשמיות, ואז איזון בין ימין לשמאל, אלה שתי החלטות שונות?

כן. אפשר לפתור את הבעיה הזו גם כך.

תלמיד: איזה סדר בא קודם? יש הרי מצווה לדאוג להכרחיות ואחר כך להתעסק ברוחניות, אבל כאן הרב"ש אומר, לקבל החלטה לגבי סדר המצבים?

לא. כאן הכוונה שהרוחניות הופכת לנחיצות כשהיא נשארת לבד, אבל לפני כן צריך גם לחשוב על גשמיות, כמו שכתוב "אם אין לחם אין תורה".

(סוף השיעור)