תקציר שיעור בוקר – 6.3.24
במידת היראה שיש לאדם אפשר להשיג את חכמת התורה.
את חכמת התורה משיגים באור חוזר, ואת יתר החכמות משיגים בשכל.
כשאני לומד תורה, אני לומד על פעולות הבורא ולא קושר את הלימוד לחכמות אחרות.
אדם צריך לעבוד על גדלות הבורא, שתהיה בעיניו יותר מכל מי שנמצא, מכל מי שיכול להתגלות – העיקר הוא גילוי הבורא.
כשיש לאדם גדלות הבורא, הוא מנותק יחסית מהשפעת הסביבה. אומנם הוא נמצא בסביבה, נמצא בקשר איתה, מתקדם איתה, אבל עם זה, הוא מעריך את גדלות הבורא יותר מכול.
כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו בעשירייה, אנחנו רוצים להעלות לבורא את חשיבות העשירייה יותר מכל מה שיש לנו.
כל ההבחנות הרוחניות מגיעות רק מתוך הקשר בינינו.
אם יש לי כוונה ואני רוצה להתייחס על ידה לחברים או לבורא אז אני מקבל מילוי בכוונה.
היחס שלי לחברים ולבורא הופך להיות הכלי שלי.
איך לראות את כוונות החברים, הרי הן נסתרות? לא חשוב, אתה מתאר את החברים גדולים.
למה "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה ולא במצוות? את הבורא אנחנו מייחסים לתורה, ואת האדם אנחנו מייחסים למצוות.
האהבה שייכת לתורה והיא תלויה במצוות.
שלמות המעשה שלי היא כאשר לעת עתה, לפי הדרגה שלי, לפי המצב שבו אני נמצא, אני מברר את כל הרצונות, הכוונות והפעולות שלי שיהיו מכוונים לבורא.
בעבודה שלנו שלמות המעשה היא החיבור בינינו לעשירייה עד בלי די.
להתחבר בינינו נקרא להשיג את הכלים של החבר ולהשתתף בהם בכל הכוח.
פועל ניקיון בבית המלך חושב איך להשקיע בעבודתו כדי להיות דבוק למלך.
כלי הבורא הם הרצונות שלנו, שאותם אנחנו ממלאים בעל מנת להשפיע.
מהו עשה ואל תעשה במילוי החסרונות של החברים? אם אני יכול לסייע לחברים להגיע להתקרבות לבורא זה נקרא מצווה, ואם אני לא מסוגל להשפיע ולסייע להם אני מונע מעצמי להתערב במעשה.
אנחנו לא צריכים לפתוח את עצמנו לעשירייה בלי גבול, אלא רק לפי חשבון שזה יעזור לכולנו להתחבר ולעשות שלב נוסף בעלייה.
היראה היא המצווה הראשונה ובלעדיה לא נוכל להיכנס לשום פעולה אחרת כי אנחנו עובדים עם הרצון לקבל.
אנחנו לא מתייחסים לבורא כבעל חיסרון, אלא מתייחסים אליו כמי שיש לו הכול חוץ מהאהבה שלנו, ואותה עלינו לפתח. אז אנחנו מגלים יראה.
אין מה לפחד מהבורא, אלא עד כמה אני נמצא ביראה שלא אשפיע לו.
עלינו לבדוק תמיד האם האהבה שלנו עומדת על היראה.
צריך לברר שכל הפעולות שלי מכוונות רק כדי למלא את הבורא, ואני לא מתחשב בזה עם שום יגיעה ועבודה שאני חייב להשקיע.
מה מביא אותנו למצב שאנחנו יכולים לשרת את הבורא? הרשימות שנמצאות בנו מלכתחילה דוחפות אותנו להתפתח. מתוכן האדם מגיע למצב שהוא מרגיש שהבורא נסתר ויש לו רצון לגלות אותו. בעבודה הדרגתית הוא מתחיל לגלות את הבורא ואז מתעוררות השאלות בשביל מה ולמה? אז האדם מגלה שהוא חייב להגיע להזדהות, להשתוות, להשפעה לבורא, וכך הוא מתקדם.
הקשר בין העשירייה ליראה ה' הוא שהעשירייה היא הכלי ועליה להגיע לדרגת יראת ה'. בתוך יראת ה' העשירייה מקבלת את גילוי הבורא, כי יראת ה' היא ההכנה לקבלת אור החכמה.
למה יש יותר מצוות לא תעשה מאשר מצוות תעשה? כי אנחנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו אז לא יכול להיות שנעשה, כלומר נפעיל את כל הכלים להשפעה. ההיפך, יש כלים שאם לא נפעיל אותם נתקרב לבורא.
כל עוד אין לנו כלים נכונים אנחנו יכולים לקבל מהבורא יחס בכלים אחרים, בהתכללות דרך אור מקיף, וכך אנחנו יכולים להתקיים ולהתקרב לאמת.
אפילו אם אנחנו לא מרגישים אנחנו יכולים לקבל התרשמות מכך שהבורא נהנה מאוד שאנחנו עוסקים בתורתו ובלימודו ואנחנו מודים לו על שהכין לנו זאת.
אנחנו לא יכולים ולא צריכים להחזיר לבורא שום דבר כי הוא לא בעל חיסרון. החיסרון שלו רק שנקבל בעל מנת להשפיע לו את צורות המילויים שהוא נתן לנו. כך אין לנו פחיתות או גאווה כלפיו.
אם אדם באמת רוצה למלא את הפעולות שלו ביחס פנימי לטובת הזולת, אז הפעולות שלו מתחילות להתהפך לפעולות שאינן מתגלות כלפי חוץ. זוהי חזרה בתשובה מתוך יראה – היראה נשארת באדם כתכונה פנימית אבל האהבה כבר מפעילה אותו.
אנחנו יכולים להחזיר לבורא אותו יחס שאנחנו מרגישים שהוא מתייחס אלינו ולחברים.
רגעים שמרגישים רע הם הזדמנות לקפוץ לבורא, לעלות על הידיים שלו כמו תינוק. אלה רגעים טובים מאוד.
קודם עלינו לטפל בחבר בצורה גשמית ככל האפשר, בליווי של עזרה רוחנית, כי גשמיות היא דרגה נמוכה יותר ולכן עדיף לטפל בה, ואחר כך עלינו לגשת לדרגה רוחנית יותר.
כלי קבלה מרחיקים אותנו מהבורא, ורק בכלים שאנחנו יכולים להשפיע דרך החברים אנחנו מתקרבים לבורא.