שיעור בוקר 22.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 33. מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה"

לבעל הסולם היה ודאי הרבה מה להגיד על פילוסופיה ועל מדע ועל דתות ואמונות בכלל ועל כל הדברים, אבל הוא היה מכוון בצורה מאוד מאוד חדה למטרת הבריאה, למטרת החיים של האדם, ולכן השתדל לספר לנו רק על דברים שלא יכולים להסיט מהדרך ולעורר באנשים המתקרבים לחכמת הקבלה כל מיני ספקות ובעיות. לכן הוא מנע מעצמו לדבר לרוחב, אבל איפה שנגע בזה נתן לנו אפשרות להמשיך בדרך במקצת, להבין רק איפה בדיוק השביל שלנו, ולא להיכנס לכל מיני פלפולים שיכולים להביא אותנו לטעות. הוא כתב קצת על פילוסופיה, על מדע, על כל הדברים האלה, אבל זה היה פה ושם, כי את כל הדברים הנכונים האלה אנחנו יכולים לקבל מהלימוד שלנו. כי אם מתקדמים בחכמת הקבלה בצורה נכונה, מבינים גם איפה המקום של כל יתר האמונות, הדתות, המדע, והפילוסופיה. בואו נראה.

מהו רוחניות?

"הנה עמל גדול פיזרה הפילוסופיה, כדי להוכיח, איך הגשמיות היא יליד הרוחני. ואיך הנפש מולידה את הגוף. ואחר כל אלה, אין דבריהם מתקבלים על הלב, ולא כלום. ועיקר טעותם היה בתפיסת הרוחניות, שקבעו שהולידה והוציאה את הגשמיות, שזהו ודאי בדותא."

הטעות של כל הגישות היא המחשבה, שמהגשמיות מולידים את הרוחניות, עוברים כאילו בצורה חלקה כזאת, מתוך התפתחות שכלית, רגשית, נכנסים לתפיסה הרוחנית, וזו שגיאה כללית של כל האמונות והדתות והגישות שיש לנו בעולם, במיוחד בפילוסופיה. כאילו אני יכול על ידי ההתפתחות שלי הפנימית, הרגשית, השכלית, להגיע לתפיסה רוחנית. מאיפה זה נובע, מזה שהרוחניות נסתרת מהחושים שלנו, אז איך נוכל להתקדם? הם לא יודעים ולכן חושבים שכמו שאדם מתפתח בעולם הזה ומשיג כל מיני דברים, כך על ידי התפתחות בצורה רגילה, ליניארית, הוא יכול להגיע לתפיסה רוחנית, לגילוי העולם הרוחני. זאת אומרת, מילת המפתח כאן, שהגשמיות מולידה רוחניות.

"כי כל אב צריך שיהיה לו איזה דמיון אל התולדה שלו, אשר היחס הזה הוא האורח והשביל שתולדתו נמשכת דרך שם. וכן כל פועל צריך שיהיה לו איזה יחס אל הפעולה שלו, אשר יבוא עמו במגע דרך שם. וכיון שאתה אומר שהרוחניות משוללת מכל המקרים שבגשמיות, אם-כן אין לו שום שביל, ואיזה יחס שהרוחני יוכל לבוא עמו במגע, להניעהו באפס מה.

אולם הבנתה של מלה "רוחניות" אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם, ועל מה אדניהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק, בין רוחני לגשמי, אין זה שייך רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים."

קריין: נקרא שוב "מהו רוחניות?".

"הנה עמל גדול פיזרה הפילוסופיה, כדי להוכיח, איך הגשמיות היא יליד הרוחני. ואיך הנפש מולידה את הגוף. ואחר כל אלה, אין דבריהם מתקבלים על הלב, ולא כלום. ועיקר טעותם היה בתפיסת הרוחניות, שקבעו שהולידה והוציאה את הגשמיות, שזהו ודאי בדותא.

כי כל אב צריך שיהיה לו איזה דמיון אל התולדה שלו, אשר היחס הזה הוא האורח והשביל שתולדתו נמשכת דרך שם. וכן כל פועל צריך שיהיה לו איזה יחס אל הפעולה שלו, אשר יבוא עמו במגע דרך שם. וכיון שאתה אומר שהרוחניות משוללת מכל המקרים שבגשמיות, אם-כן אין לו שום שביל, ואיזה יחס שהרוחני יוכל לבוא עמו במגע, להניעהו באפס מה.

אולם הבנתה של מלה "רוחניות" אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם, ועל מה אדניהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק, בין רוחני לגשמי, אין זה שייך רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים."

הוא אומר שיש כאן בעיה. אנחנו לא מכירים את הקשר בין גשמיות לרוחניות, לא יודעים איפה הקשר הזה ולכן רוצים לחפש אותו, אבל לא מוצאים, ואז מדמיינים שרוחניות נובעת מגשמיות ומזה נובעים כל הבלבולים, הטעויות שלנו על הרוחניות. כי במקום לרוחניות אמיתית, אנחנו מתכוונים לדתות, לפילוסופיות, לכל מיני דברים שאותם אנחנו מוציאים מהמוח שלנו, כי כך נראה לנו שצריך להיות. אבל אם היינו במוח אחר, עם תפיסת מציאות אחרת, אז היינו מוציאים משהו אחר.

זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לדמיין משהו בצורה קיימת אובייקטיבית, מפני שאנחנו לא מגלים זאת בחושים שלנו, ולא בחושים שלנו אנחנו גם לא יודעים. בקיצור, יוצא שהרוחניות לגמרי לגמרי לא נמצאת בתחום ההשגה שלנו, כל מה שאנחנו יכולים להגיד הוא, שאולי יש עוד משהו חוץ מחמשת החושים שלנו, הכול בא מהדמיון, אנחנו מדמיינים לעצמנו שיכול להיות שמשהו קיים, ואנחנו רואים כמה יש כאן פילוסופיות למיניהן, תפיסות, דתות, אמונות. יש כאלה שספרו אלפיים שמונה מאות תפיסות דתיות, אני כבר לא מדבר על פילוסופיות למיניהן. מאיפה זה נובע? מתוך זה שאנחנו לא מרגישים, זאת אומרת, לא יכולים להבין, כי ההרגשה שלנו יכולה להיות כתוצאה מהשגה, והבנה יכולה להיות רק מתוך זה שאנחנו מרגישים ויכולים לחקור את ההרגשה שלנו. בקיצור, אין לנו בזה שום נגיעה, אין. מה לעשות.

שאלה: הוא אומר, "אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק, בין רוחני לגשמי, אין זה שייך רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו,". אז בעצם במה אנחנו מתעסקים היום?

אנחנו רוצים להגיע להרגשה רוחנית, ואז מתוך זה נתחיל להבין נכון מה שהמקובלים כתבו לנו.

תלמיד: אבל כרגע אנחנו לא מרגישים כלום?

חכה, בעצם אל תחכה, תנסה כמה שיותר להרגיש.

שאלה: מה היא פילוסופיה אצל בעל הסולם?

פילוסופיה זה מה שאני מתאר לעצמי שקיים, אבל אף פעם לא הרגשתי, ולא מרגיש. זה רק פרי דמיון של מוחי.

תלמיד: אבל אנחנו לא מתעסקים עם פילוסופיה, נכון?

אבל אנחנו צריכים לדעת איפה הגבול בין פילוסופיה לתפיסת המציאות המדעית, והקבלית. יש שלושה סוגים בתפיסת המציאות, תפיסת המציאות הריאלית, שאנחנו אומרים שהיא בחושים שלנו, ואחר כך נבין כמה זה לא ריאלי, אבל זה בינתיים ודמיוני. ותפיסת המציאות הרוחנית היא לא לפי הכלים דקבלה, אלא לפי הכלים דהשפעה, אליהם נגיע. ותפיסת המציאות הדמיונית שהיא דתות אמונות ופילוסופיה.

תלמיד: איך אפשר להגדיר אותנו הלומדים את חכמת הקבלה?

אנחנו נמצאים בין לבין, מרגישים את המציאות שנקראת העולם הזה ולא מרגישים חוץ מזה כלום. אבל אנחנו רוצים להגיע לתפיסת המציאות האמיתית, ולזה צריכים להיות בתכונות ההשפעה, כמו הבורא.

שאלה: אני לא מבין למה בעל הסולם כותב שהטעות הייתה בתפיסה שהרוחניות הוציאה את הגשמיות. אנחנו לומדים שיש השתלשלות העולמות, התפתחות ההיסטוריה, איפה הטעות שלנו?

אבל אין לך קשר בין הרוחניות והגשמיות.

תלמיד: לפי מה שאנחנו לומדים, לפי חכמת הקבלה, מה אבד בין רוחניות לגשמיות כך שאין את הקשר?

בין הרוחנית לגשמיות יש צמצום שהוא חותך אותך מהרוחניות ואתה נמצא בתכונות הפוכות. והן אפילו לא הפוכות מרוחניות, הוא חותך אותך מהתפיסה הרוחנית, מהתכונות הרוחניות, ואז אתה לא נמצא בזה. זה נמצא לידך, זה נמצא כאן, אבל אתה לא מרגיש, זה עובר לידך, וזה גם לא בצורה שאתה יכול לתאר זאת, כי זה לא איזה רוחות.

תלמיד: אבל זו לא תוצאה?

לא, זו לא תוצאה. תוצאה היא כשיש קשר, אבל אין קשר.

נמשיך ויהיה לנו מובן.

קריין: כותרת "הפילוסופיה מעצמותו".

"והנה בעצמותו יתברך, אשר הפילוסופיה אוהבת כל כך לעסוק בו, ולהוכיח את כל חוקי השלילה הנוהגים בו. אין הקבלה עוסקת בו כלל. כי איך אפשר להגדיר מה, בדבר שאי אפשר לבוא לכלל תפיסה והשגה. כי הגדרת השלילה, אין ערכה פחותה כלל, מהגדרת הקיום, כי אם תראה איזה מהות מרחוק, ותכיר בו כל חלקי השלילה. דהיינו, כל מה שאיננו - הרי זה נחשב גם-כן לראיה והכרה במדת מה, כי אם הוא רחוק אמיתי מהעין אין ניכר בו אפילו השלילה.

למשל: אם רואים מרחוק איזה תמונה שחורה, ומכירים בה עכ"פ שאינה אדם, ואינה צפור. הלא זה לראיה נחשבת, כי אם היתה רחוקה יותר, לא היו יכולים להחליט שאינה אדם.

ומזה כל אפסותם וכל בלבוליהם כי הפילוסופיה, אוהבת להתגאות שהמה מבינים בעצמותו יתברך, כל בחינת השלילה. משא"כ, חכמי הקבלה שמים יד לפה במקום הזה. ואפילו שם פשוט, אינם נותנים לו, כי כל מה שלא נשיג לא נוכל להגדירו בשם ומלה. כי המלה מראה, תחילת השגת של מה.

אולם מהארתו יתברך במציאות, המה מדברים ומבחינים הרבה מאד. דהיינו, בכל אותם ההארות שזכו בהם בהשגה ממש, לא פחות מהשגה מוחשית."

אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא, את "עצמותו" מה שנקרא, אלא ככל שהוא יכול למלאות את הכלים שלנו, להתגלות בכלים שלנו לפי טבע הכלים שלנו, אז בצורה כזאת אנחנו כן מכירים אותו אבל לא למעלה מזה. לכן לבורא אנחנו קוראים "בוא וראה", כלומר לפי תכונות הכלים שלנו אנחנו יכולים להכיר אותו, לראות אותו, ולא אחרת.

שאלה: בפסקה האחרונה לא ממש ברור מה הוא כותב. האם הפילוסופים אומרים שבהשגה הם השיגו איזשהן תפיסות שונות?

"ומזה כל אפסותם של הפילוסופיה כי הפילוסופיה, אוהבת להתגאות שהמה מבינים בעצמותו יתברך", הדגש הוא בעיקר על עצמותו, "כל בחינת השלילה. משא"כ, חכמי הקבלה שמים יד לפה במקום הזה. ואפילו שם פשוט, אינם נותנים לו", לבורא עצמו ממש, "כי כל מה שלא נשיג לא נוכל להגדירו בשם ומלה", ואת זה לא משיגים. אנחנו משיגים רק מה שמקבלים מהבורא לתוך הכלים שלנו, אבל עליו, אפילו על האור המתפשט ממנו אנחנו לא יכולים להגיד כלום, אלא רק על מה שנכנס לתוך הכלים שלנו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". "כי המלה מראה, תחילת השגת של מה. אולם מהארתו יתברך במציאות, המה מדברים ומבחינים הרבה מאד" - המקובלים, "דהיינו, בכל אותם ההארות שזכו בהם בהשגה ממש" בתוך הכלים שלהם, "לא פחות מהשגה מוחשית."

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שכשהאור לא נכנס אל הכלי אז יש סוג של שבירה וזה מביא לדתות ולפילוסופיות, אבל אם האור היה יכול להיכנס אל תוך הכלי אז לא היה צורך בכל הגישות והשיטות האלה, כי תיקנו את הכלי ותיקנו את עצמנו?

אם אדם נמצא בהשגת האור בתוך הכלי, אז ודאי שאין לו שום נטייה להתחיל לדבר על משהו אחר. כי אז הוא עוסק רק בלימוד של איך האור נכנס לכלים, באיזה תכונות הכלי צריך להיות כדי לקבל את האור, ושהכלי זה הרצון שלו, זה העיקר בשבילו, והאור הוא שבנה את הרצון וממלא את הרצון ואין לו שום דבר חוץ משניהם. ואז הוא עובד רק על מה שיכול לקשור את האורות והכלים יחד. מה שאין כן, אלו שאין להם נטייה והשגה בשני המרכיבים האלה אור וכלי, אז הם בונים לעצמם גישה ממה שהם מכירים מהעולם הזה, ונראה להם שהם מדברים בצורה הגיונית כי זה שדה הראיה שלהם, התפיסה שלהם, היכולת שלהם, לא יותר.

תלמיד: אתה יכול לצאת ולהסביר לכל העולם הכול, מה קרה לפני המפץ הגדול, למה כל ההיסטוריה נראית כפי שהיא נראית, אבל המקובל כל הזמן מתאפק ומחזיק את עצמו, כמו שבעל הסולם כותב כאן שהמקובל סותם את פיו ולא רוצה לספר מה קורה, לכן חייבות להיות פילוסופיות ודתות וכולי.

ברור שזה צריך להיות, זה ברור שמה שהיה ומה שהתפתח צריך היה להיות כי כך השכל והרגש שלנו בנויים שהם ממציאים משהו במקום השגה רוחנית, אבל זה כדי לפתח באנושות הכנה להשגה רוחנית. אבל עכשיו כשיש לנו כבר אפשרות להגיע לזה ולספר על זה לכולם וכל אחד יכול להגיע להשגה, אז אנחנו כבר צריכים להסביר לכולם שכל הגישה הזאת היא בדויה, שאין יסוד ריאלי לא לפילוסופיה ולא למטפיזיקה, זה רק מוליד באנושות כל מיני שגיאות, סתירות, ומביא אותה לבלבול גדול.

שאלה: יוצא שהפילוסופיה היא ניסיון מדעי לגשת לעולם הרוחני, ועד לאחרונה היא הייתה מלכת המדעים, אנשים התאספו, דנו. אבל עם התפתחות החברה האנושית הגענו לכך שזה נתפס כמשהו בזוי, ולהגיד פילוסוף על מישהו זה כמו איזו השפלה. לתוך זה גם הקבלה נכנסה, כי הרי אנחנו פיתחנו את המדע, והמדע ניסה להסביר באופן מדעי גם את החלק הזה.

פילוסופיה לא עוסקת בדברים שהם מדע, שאפשר למדוד, שאפשר לחזור על פעולות ולקבל מהן תוצאה כמו במדע, אין דבר כזה בפילוסופיה. ובקבלה אנחנו גם לא יודעים, כי קבלה נמצאת למעלה מהחושים שלנו, לכן גם את הקבלה משייכים לפילוסופיה. כשאני רציתי לקבל תואר דוקטור אז נכנסתי למכון לפילוסופיה ושם עשיתי דוקטורט, ועוד הייתי צריך לכתוב מה שהם חושבים שצריך להיות, כי אם לא, אז לא הייתי מקבל תואר דוקטור, והוא היה חשוב לי לפרסום של חכמת הקבלה, לכן אין ברירה.

אבל ודאי שמשייכים את חכמת הקבלה לכל יתר הדתות והאמונות שאין להם שום יסוד פרקטי, הוכחות, כי מי יכול להוכיח? אחד לאחר לא יכול להוכיח. חכמת הקבלה היא היחידה מכל השיטות שיכולה להביא את האדם להרגשת העולם העליון, להרגשת הבורא, ומלמדת את האדם לתת מספרים, מידות, להרגשה שלו. ואז היא הופכת להיות מפילוסופיה, ממשהו מופשט, לדבר מאוד מאוד קונקרטי, מדעי, היא ממש הופכת להיות לראש של כל המדעים, כי היא מדברת על הכוח העליון איך הוא יורד ומתלבש בנו ובונה בנו כל מיני צורות ברצון לקבל, ואחר כך משפיע על הרצון לקבל, ועל ידו אנחנו משיגים את כול המציאות העליונה בצורה מוחשית, כמו העולם שלנו והרבה יותר ממנו.

לכן חכמת הקבלה היא לא מדע רגיל והיא גם לא כמו כל החכמות האלה שאין בהן שום יסוד מדעי, אלא היא נמצאת מחוץ לשניהם, ולכן היא נמצאת בצורה לא חזקה. כי אם אתה אומר שאתה נמצא בדת, אז על דתות לא מתווכחים, מה שיש יש, יש 2800 דתות אז אתה באחת מהן, או לפחות באחת מהדתות הנפוצות בעולם. אבל הדתות האלה נובעות מחכמת הקבלה, לקחו משם משהו, גנבו משם משהו, ורצו לסדר ולשייך את זה לעולם הזה, לכוחות וחוקים של העולם הזה. כך הכול בנוי.

תלמיד: אפשר להגיד שכל הדתות יצאו מהפילוסופיה ועכשיו כשאנשים הפסיקו להרגיש נחיצות בפילוסופיה, אז להיכנס להפצת הקבלה דרך הפילוסופיה כבר אין לנו אפשרות, וגם לא דרך הדתות, אם כן נותרה לנו הדרך להפצה רק דרך קבלה?

אפשר להגיד כך.

שאלה: גם כלפינו יש טענות, במיוחד מקרב אלה שעסקו בחכמה באופן שיטחי, שאנחנו מנסים להגיע לרוחניות דרך פעולות גשמיות, קוראים טקסטים, מתחברים. איך לענות נכון לטענות האלה?

אני חושב שאנחנו לא צריכים בכלל לענות עליהם. יש לנו שיטה, אנחנו מרגישים שנעים לנו להתעסק בה וזהו, ככה תענה לכולם. אתם רוצים להכיר אותה? בבקשה, תכנסו ותהנו. זה איזה חוג שאנחנו אוהבים לקרוא את הדברים האלה. הם דברים מאוד עתיקים, הם לפני הפילוסופיות ולפני כל מיני דתות, זו "חכמת הקבלה". הספר הראשון בחכמת הקבלה נכתב על האדם שחי לפני כמעט 6,000 שנה. אז אנחנו רוצים להכיר את החכמה העתיקה הזו. מעניין מה הם חשבו, מה הם כתבו, בזה אנחנו עוסקים. אל תדבר יותר. זאת אומרת רוצים להכיר בבקשה, לא רוצים - לא.

תלמיד: האם "אין עוד מלבדו" מתייחס לבורא או לעצמותו, לחלק הבלתי מושג או לחלק המושג על ידנו?

את "אין עוד מלבדו" אנחנו מתחילים להכיר מתוך החושים שלנו, מתוך הפרקטיקה הרוחנית שלנו.

שאלה: יש איזה בלבול מהלימוד של המאמר הזה. אמרנו שאין קשר בין העולם הגשמי לרוחני ואנחנו לא מרגישים אותו בשום צורה. אז מה בדיוק מביא אותנו לגילוי הבורא בקשר שלנו אם אין לנו קשר עם הרוחניות, איך זה קורה?

זו שאלה נכונה, שאלה יפה. הקשר שאנחנו בונים בינינו הוא קשר רוחני. אנחנו רוצים להשפיע זה על זה, לעזור זה לזה. אם אנחנו עושים כך, אז זה קשר רוחני. ולכן כשאנחנו בונים רשת קשר כזו, אז ברשת הזאת אנחנו מתחילים להרגיש תופעות חדשות לא מהעולם הזה. והתופעות האלה נקראות בורא, "בוא וראה". וכך אנחנו מתקדמים ומגלים את הכוח "בורא" יותר ויותר במידת האיכות וכמות של הקשרים בינינו.

שאלה: אם אנחנו יכולים להגדיר בשם ומילה רק לפי הכלים שלנו, אז למה בדיוק אנחנו קוראים "בוא וראה", בורא?

אם אני מגיע לתכונת ההשפעה, אז במידת תכונת ההשפעה אני יכול לזהות את תכונת ההשפעה הכללית, הכוללת, הממלאה את כל המציאות שנקראת "בורא". כלפיי זה נקרא בורא, כי אני מגיע לגילוי התכונה הזו, "בוא", אני בעצמי מייצב כביכול אותה תכונה בי. "וראה", ואז אני מגלה אותה, רואה אותה בכלים שלי.

שאלה: למה אנחנו אומרים שתפיסת המציאות של מקובל היא אמיתית, ותפיסת מציאות של מישהו שעוסק ביוגה, לצורך העניין, היא מדומה?

כי בתפיסת המציאות של המקובל, מאותו הכוח העליון שהמקובל קיבל את המציאות שלו הגשמית, הוא מקבל תוספת של המציאות שלו הרוחנית, וכך מגלה אותה המציאות.

מה שאין כן, יוגה או כל הדברים האלה, זה דמיון מודרך. אומרים לך "תחשוב ככה ותדמיין לעצמך ותתרכז בזה וככה זה יראה לך". זו הדרכה לראות את המציאות גם באיזה תכונות כביכול חדשות, אבל הן לא נגד הטבע שלך.

יש לנו טבע שכולו רצון לקבל. ואנחנו לומדים בחכמת הקבלה איך לראות אותו ברצון להשפיע. ואם אנחנו מפתחים רצון להשפיע בנו, אז באותו רצון להשפיע אנחנו כן מגלים את העולם העליון.

אנחנו חייבים ליצור בנו כלים. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", איך אני יוצר את הכלים לתפיסה לקבלת העולם העליון, לתפיסת הבורא בעצם ולא בשום צורה אחרת. כי כל הצורות האחרות נובעות מתוך הפילוסופיה, מתוך הפסיכולוגיה שלנו שהרצון לקבל בזה לא משתנה.

שאלה: אנחנו אומרים שהשגה מתבססת על הרגשה, אבל ההרגשה זה משהו סובייקטיבי. אז איך אנחנו אומרים שחכמת הקבלה זה מדע?

בכל צורות החקירה שלנו במציאות אנחנו נמצאים בצורה סובייקטיבית, בתפיסה סובייקטיבית, במחשבה סובייקטיבית, ודאי שכל זה אומר האדם. האדם מרגיש שהוא נמצא בעולם שיש שם מיליארדי אנשים ודומם, צומח, חי. זה הכול תפיסה סובייקטיבית שלו. אבל כשהוא מתחיל לפתח בו השתדלות לעלות מתוך התפיסה שלו, אז הוא מתחיל לגלות את התפיסה האובייקטיבית.

מהי תפיסה אובייקטיבית? כשהוא לא רואה את זה בחושים האגואיסטים שלו, אלא בחושים החדשים. והחושים החדשים האלו נמצאים כביכול מחוץ לאדם, זה נקרא האובייקטיביות האמיתית, מחוץ לאדם. מה זה מחוץ לאדם? ברצון להשפיע ולא ברצון לקבל. זה מה שאנחנו צריכים לפתח בנו וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

אנחנו צריכים רק להבין נכון בצורה ריאלית, רציונאלית, רצינית, שלקראת זה אנחנו הולכים כולם. אני נמצא בתהליך שאני רוצה להחליף את תפיסת המציאות שלי משלי הגופני, האגואיסטי, המוגבל לבלתי מוגבל, עליון, רוחני בכוחות דהשפעה. וזה חייב להיות אצלי כמטרה ללא שום פשרות. לא הפילוסופיה, לא המדע, שום דבר אחר לא עומד במטרה להחליף את החושים של האדם, אף שיטה אחרת. אלא מלמדת את האדם איך להרחיב אולי את הקליטה שלו בכל מיני צורות, בכל מיני תרגילים, בכל מיני אפילו תרגילים פיזיים, איזה התעמלות מוחית, התעמלות גופנית.

חכמת הקבלה לא עומדת בזה, היא בכלל לא נמצאת בזה. היא אומרת לאדם רק דבר אחד, "אתה צריך לצאת מהנטייה לקבלה לנטייה להשפעה. אתה לא יכול לעשות את זה, אבל אם תעשה כאלו וכאלו תרגילים בין החברים, אתה רוצה להתכלל בהם, אתם כולכם רוצים להתכלל זה בזה, תעשו את זה בעשירייה, תתפללו שזה יקרה, אז בצורה כזאת אתם יכולים לשנות את עצמכם".

זאת אומרת יש כאן שני תנאים. אתם חייבים להיות בנטייה לחיבור למרות שאתם לא רוצים, וכשאתם מבינים שאתם לא רוצים ולא יכולים אז אתם צריכים גם להתקשר לכוח העליון, לבורא שישנה לכם את הכול. זאת אומרת, יש כאן שניים, אני וחברים, והבורא מלמעלה כשותף שלנו. יש לנו שלושת המרכיבים בפעולה שלנו, אני לא יכול בלי חברים ואני לא יכול בלי הבורא. עם החברים אני מבין מה אני צריך להיות במקום מה שאני עכשיו. אז עם החברים יחד אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שישנה אותנו מקבלה להשפעה. מה זאת אומרת מקבלה להשפעה? מזה שאני דואג לעצמי, אני אדאג לכל הקבוצה שלי יותר ממה שאני דואג לעצמי, יותר. זה ההבדל בין לכתוב 0 ואחר כך 1, או 1 ואחריו 0. אתם זוכרים את המאמר הזה.

כדי להגיע לרוחניות אני צריך רק דבר אחד, להיות בקבוצה שהיא מחוברת, שרוצה להתחבר ושישרה בה כוח ההשפעה. וכשכוח ההשפעה הזה יתגלה בקשר בינינו בהתאם לרצון שלנו לבטל את עצמנו, במידה הזאת נוכל לעבוד עימו, עם כוח ההשפעה הזה. זה נקרא שנוכל עוד ועוד לרכוש את כוח ההשפעה הזה על פני כוח הקבלה. זה נקרא "אמונה", כוח השפעה, "למעלה מהדעת", למעלה מכוח הקבלה, בינה למעלה ממלכות, וכך נתקדם. זאת העבודה שלנו, וחוץ מזה אנחנו לא צריכים כלום.

הקבוצה קיימת רק לשם זה. ואת כל הפעולות בקבוצה אנחנו חייבים למדוד ולבדוק, האם הפעולות האלה מכוונות למטרה הזו, להעלות אותנו לכוח השפעה הדדי, להתקשרות בצורה הדדית בתוך העשירייה, כל אחד בעשירייה שלו, שאז אנחנו מגלים בתוך העשירייה שלנו, בתוך חיבור כזה את הבורא, "בוא וראה". הכוח הזה קיים, אבל כדי לגלות אותו אנחנו חייבים לבנות את הקשר המתאים לגילוי שלו, זה נקרא לבנות כלי.

הרוחני הוא כח בלי גוף

"וזהו שהמקובלים מגדירים בשם "רוחניות", ועליהם מדברים, אשר אין לה כל תמונה מזמן ומקום. וכל ערכי הגשמיות כלל (ולדעתי, כל הפילוסופיא התעטפה בטלית שאינה שלה, כי גנבה איזה גדרים מחכמת הקבלה, ועשו להם מטעמים בהבנה אנושית, כי לולא כן, לא היה עולה על דעתם לבדות חכמה כזו). אלא שהיא בחינת כח בעלמא. כלומר, לא כח המלובש בגוף כרגיל בעולם הזה, אלא כח בלי גוף."

שאלה: אם הבנתי נכון אנחנו לא יכולים להתייחס למה שאנחנו רואים בעולם הגשמי הזה כדרך להבין איך להשיג רוחניות.

ודאי שלא, מהעולם הזה אתה אף פעם לא יכול להרגיש רוחניות. אנשים שמיועדים לפי הבשלות הפנימית שלהם להשיג רוחניות, ירגישו את אותה נטייה לרוחניות. זה לא חשוב מי הם ומה הם, עד כמה הם מפותחים או לא מפותחים, באיזה תקופת זמן הם חיים, לפני אלף, אלפיים, חמשת אלפים שנה או היום. אלא מתגלה הרשימו, חיסרון להשגת הרוחניות, להשגת הבורא, להשגת מהות החיים ואז הם מתקדמים לרוחניות. זה לא חשוב כמה אדם יודע ובאיזו משפחה הוא נולד, לגמרי לא.

תלמיד: זה הפוך למה שלמדנו באוניברסיטה בפילוסופיה.

אני לא רוצה אפילו לדבר על זה.

קריין: כותרת, "כלי רוחני נקרא כוח".

כלי רוחני נקרא כח

"וכאן צריך לציין שעניין כח האמור ברוחני, אין הכונה על האור הרוחני גופו, כי האור הזה הרוחני, הוא נמשך ישר מעצמותו יתברך. ואם-כן הרי דינו שוה לעצמותו יתברך. כלומר, שגם באור הרוחני, אין לנו שום תפיסה והשגה, שנוכל להגדירו באיזה שם והגדרה. כי אפילו שם "אור", הוא מושאל ואינו אמיתי. ולפיכך יש לדעת אשר שם זה "כח" בלי גוף, נאמר בדיוק על בחינת "כלי רוחני"."

זאת אומרת, כוח שמגיע לתפיסת הבורא זה הכלי הרוחני שהוא רק כוח, ואנחנו יכולים אולי להבין אותו כהעתקה מהאור.

שאלה: חכמת הקבלה נראית כבסיס לאמונות דתיות רבות, האם ההופעה של דתות או פילוסופיות שונות היא תוצאה של אמונה עיוורת?

אני לא רוצה לדבר על דתות ואמונות רבות אחרות, אנחנו רק צריכים להבדיל שלכל הדתות והאמונות אין בסיס ריאלי בחושים של האדם. מה שאין כן, את חכמת הקבלה לא סתם באים ולומדים באיזה חוג, חכמת הקבלה זו שיטה לגילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. כשאדם נולד בעולם הזה עם כל החושים שלו, הוא יכול להתפתח עד למצב שהוא מגלה בתוכו כוח עליון, באותה צורה שהוא מגלה נגיד את כל העולם הזה, והשיטה שמגלה את הבורא לנברא נקראת חכמת הקבלה.

שאלה: אני מנסה להכניס את הקבלה ללב, אבל לפני כן למדתי פילוסופיה. אני מבין שהרוחניות זה כוח בלי גוף, אבל האם לא נחוץ ליצור את ההבחנה האנושית בשביל שתהיה אפשרות להבדיל בין הרוחניות לעולם הזה?

לא, אנחנו לא יכולים לעשות זאת כי אתה לא יכול לגלות לאדם את העולם הרוחני בלי שהוא מגלה אותו בעצמו, ולכן ההסבר צריך להיות מצד אחר. אם יש לאדם רצון לגילוי הכוח העליון שמנהל לו את החיים, אם אדם שואל את עצמו "בשביל מה אני חי?", שאלה שמעלה אותו למעלה מדרגת בהמה לדרגת חי, כי הוא שואל על מהות החיים, מאיפה מגיעים החיים, אז מזה אפשר להתחיל להסביר לאדם, אבל עדיין ההסבר הוא לא הגיוני, אנחנו לא יכולים ללכת לטבע ולחקור.

אין לנו במה לחקור את הטבע, אנחנו צריכים לחקור את עצמנו, ללמוד מהמקובלים איך לחקור את עצמנו כדי לגלות בנו נקודה שבלב, זרע, יסוד, שממנו נגלה את העולם העליון, רק בצורה כזאת. כל יתר הגישות הן פסולות, הן מדעיות ומתבססות על הרצון לקבל שלנו. חכמת הקבלה לא מתבססת על הרצון לקבל שלנו, היא מתבססת רק על גילוי הבורא בנברא. לכן זה דבר לא כל כך פשוט, ורק למי שבאמת יש רצון, שבלי זה הוא מרגיש "אין לי בשביל מה לחיות, לקחו ממני את מקור החיים", האנשים האלה מגיעים לחכמת הקבלה ומצליחים.

שאלה: אם אנשים שיודעים שאתה לומד את חכמת הקבלה הרבה שנים שואלים אותך האם הרגשת פעם רוחניות, איך לענות נכון? והאם בכלל לענות כדי לא להיות פילוסוף?

אני כמעט לא מדבר עם אנשים זרים, ואם הם שואלים אז אני אומר שזה לפי רצון האדם. אם הם רוצים לדעת, זה כמו שהיו שואלים אותי על פיזיקה קוונטית. אז אדם צריך לבוא, ללמוד כמה שנים ואז יבין על מה מדובר. חכמת הקבלה לא סתם נקראת חכמת הנסתר, זו חכמה גבוהה, לכן אדם צריך לבוא וללמוד. אני לא יכול להגיד יותר מזה כלום, איך אני אסביר לילד שהולך לכתה א' חשבון אינטגרלי? הוא צריך ללמוד הרבה דברים לפני שהוא מגיע ללמוד את זה.

שאלה: אני לומדת ומפיצה על אהבה, אני גם מאוד משקיעה בהפצה, אבל אם אני בודקת את עצמי בצורה אובייקטיבית אם במשך השנים האלה הפכתי לאדם שיותר אוהב את הזולת, התשובה היא לא. האם זה אומר שאני בעצם פילוסופית, מה לעשות כדי להשיג רוחניות בפועל?

אנחנו חייבים להשתוקק לקרבה לבני אדם, לראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים לזה, וזה נכון כי מתגלה בנו האמת, שכולנו רצון לקבל, ואז אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. כדי להגיע לאמת אני חייב להשיג רצון להשפיע, בלי זה אני לא משיג את האמת. אז אני נמצא בשקר, אני נמצא בדרגת חי, אני משרת רק את הרצון לקבל שלי, שאומנם הוא קצת יותר גדול ממה שנמצא בדומם, צומח וחי, אבל אני חי, אני חיה, ולרצון לקבל הזה של החיה אני כל הזמן דואג. שיהיה לי חם, שיהיה לי נעים, שיהיה לי ביטחון, שיהיה לי כל דבר שאני רוצה, לזה אני דואג. זו דרגת חי.

אם אני רוצה להשיג את האמת, אני חייב להתעלות לדרגה יותר גבוהה, וזה כבר נקרא דרגה רוחנית, שאני רוצה להיות בדרגת רוח, בדרגת המחשבה, בדרגת הרצון עצמו, ולא בדרגה שאני נמצא בתוך הגוף שלי. אנחנו צריכים לפחות להבין איפה אנחנו נמצאים. וכולנו כבר מכוונים לזה, וכל הצרות שהעולם עובר הן גם כדי לכוון אותו לזה. אז נקווה שנגיע, לפחות יש לנו שיטה והיא מתבררת מיום ליום, ואנחנו רואים עד כמה המאמרים שאנחנו עוברים יחד הם נותנים לנו אור לדרך, ונקווה שנגיע. הכול תלוי בחיבור בינינו, בעבודה נגד הרצון לקבל.

שאלה: המאמר אומר שהרוחני זה כוח ושהכלי הרוחני הוא גם כוח. אז למה הפילוסופים לא הצליחו לחכמת הקבלה, שהיא מאוד מדויקת ומסקרנת. זה רק בגלל שהם לא הצליחו לבנות את כלי החיבור ביניהם, שבו עוסקת חכמת הקבלה?

אם הם היו עובדים על החיבור ביניהם אז היו מגיעים למהות הבורא, הכוונה להרגשת הבורא. אם הם היו מתנגדים לרצון האגואיסטי שלהם, מתעלים מעליו, מתחברים ביניהם, ודאי הם היו מתחילים להרגיש את גדלות הבורא ששורה עליהם ומכוון אותם.

זה כל ההבדל בין פילוסופיה וקבלה, הפילוסופים רוצים להשיג את זה בכוח השכל שלהם, והמקובלים רוצים להשיג את זה באור העליון, שישפיע עליהם כוח מלמעלה וישנה להם את היוצרות, ואז בתוך הכלי החדש שנקרא "כוחות ההשפעה" שהם יקבלו מלמעלה הם יכולים להרגיש את הבורא, שהוא גם המקור של אור הקבלה, שאנחנו מקבלים את זה בכלים שלנו דהשפעה.

שאלה: עד שאנחנו מגיעים להשגת הבורא, מבקשים מאיתנו לעבוד באמונת חכמים כדי להתקדם. מה ההבדל בין זה לפילוסופיה?

לא, אבל בכל מדע שאני נכנס למשל נכנסתי לכיתה א' והייתה לי מורה, עד היום אני זוכר אותה, אמנם עברו שבעים שנה משנכנסתי לכיתה א', ואני שמעתי מה היא אומרת, ובשבילי מה שהיא אמרה זה היה קדוש וכך למדתי. אנחנו תמיד מאמינים למורים שלנו, מה שהם אומרים לנו זה נכון, זו אמת. כך זה עד היום, אם אתם רוצים ללמוד ממישהו אתם חייבים להאמין לו שהוא דובר אמת. ואם אתם לא מאמינים, אז כדאי למצוא מורה אחר, כי במידה שאתם לא מאמינים למורה, שהוא אומר אמת, אתם לא תקבלו ממנו את החכמה שלו.

שאלה: האם תוכל להגדיר בדיוק מה היא רוחניות וגשמיות, איך אדם יכול לבדוק את עצמו אם הוא בגשמיות?

"רוחניות" היא מה שאנחנו מרגישים בכלים דהשפעה, ו"גשמיות" היא מה שאנחנו מקבלים בכלים דקבלה.

שאלה: שאנחנו פונים בהפצה או לתלמידים חדשים, אז הם גם תופסים את הקבלה כפילוסופיה. איך אפשר להביא אותם כמה שיותר מהר לגישה מדעית או תפיסה מדעית בחכמת הקבלה?

זה לאט לאט נבנה בהם במשך הזמן. לא צריכים ללחוץ, לא צריכים לשכנע אותם, כי אדם יחשוב שאתה רוצה למכור לו משהו, הוא צריך לאט לאט, על ידי ההשפעה שלך והשפעת האור העליון שמגיע דרכך הוא יקבל את הרגש ושכל חדשים.

שאלה: האם כל העולם יצטרך לצאת מהנטייה לקבלה לנטייה להשפעה, ואם הם יידעו שהמקור לזה הוא חכמת הקבלה?

כל העולם יצטרך לגלות מה אנחנו צריכים לדעת בכל המציאות זו רק חכמת הקבלה, ואנחנו על ידה עולים למעלה מכל העולם הזה ולא צריכים שום דבר בעולם הזה, לא דומם, צומח, חי, ולא בני אדם בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים רק להרגיש את הקשר בינינו ובו את הבורא. וזה ימלא את הכול, כל הכלים שלנו, שאנחנו נהיה כולנו בכוח השפעה הדדי, זה נקרא אדם ראשון המתוקן, והבורא שממלא את הכלי הזה.

שאלה: לָמה דווקא הפילוסופיה התפשטה בעולם ולא חכמת הקבלה, שהיא כל כך חשובה, לָמה הקבלה לא נתפסת על ידי אנשים?

אתם לא רואים את זה על עצמכם, כמה זה קשה? זה משהו שהאדם בעולם הזה האגואיסטי לא רוצה לקבל, זה קשה לו. ואם הבורא לא היה מעורר בנו רצון להשיג את האמת, להשיג אותו יחד עם זה שלא היה מעורר צרות ובעיות סביבנו, לא היינו בכלל ניגשים לזה. שני כוחות יש לנו, כמו שאומר בעל הסולם, אלו שמושכים קדימה ואלה שדוחפים מאחור. וגם עד כמה שהם פועלים עלינו אנחנו בכל זאת צריכים להוסיף לזה עוד כוחות משלנו ומתעצלים בזה, שזו כבר הבחירה החופשית שלנו.

שאלה: מה הצורך שיש כזאת מחיצת ברזל בין הגשמיות לרוחניות, לָמה זה כך?

זה בתפיסת המציאות, שלא יכול להיות אחרת, מחיצת הברזל הזאת היא לא מחיצה, שהיא נעלמת לפי מה שאתה מקבל תכונות ההשפעה, אז אתה רואה שאין כאן מחיצה. המחיצה היא בפנים, בתוכך, ביחס שלך, בתכונה שלך, שאתה לא ראית את המציאות, לא הרגשת אותה, כי אתה לא היית בזה, אבל ברגע שאתה רוכש תכונת ההשפעה, אז אין מחיצה. זה נקרא שאתה עובר מחסום, למחסום הזה אמנם יש מאה עשרים וחמש מדרגות, אבל עוברים אותו.

שאלה: מה היא הטלית שהפילוסופיה גנבה מחכמת הקבלה?

היא חשבה בזה שהיא משתמשת בכל מיני גישות של חכמת הקבלה היא יכולה בזה להטות את האנשים, למשוך אותם אליה. להתפלפל בכל מיני פלפולים אינסופיים, אבל לא להשיג בצורה אמיתית את הבורא, אלא רק לדבר עליו, לדבר סביבו, שזה כך וכך, בכל מיני צורות, תראה מה יש לנו בפילוסופיה, זה מצד אחד.

מצד אחר, בכל זאת מהפילוסופיה צמח המדע המודרני גם, שלא הסתפקו בזה שרק דיברו על זה והתחילו לחקור עוד ועוד, והיו מאבקים בין דת לפילוסופיה ומדע. וכך עד היום הזה, שכבר אנחנו ניצחנו את הפילוסופיה הריקנית לגמרי, שמגלה את עצמה שלא מביאה שום דבר. אבל על ידי מה אנחנו ניצחנו אותה? על ידי המדע, שהמדע מביא לנו תופעות נכונות, טובות, ריאליות, וחכמת הקבלה לא יכולה לעשות את זה, כי היא נסתרת, יוצא לנו בין המדע וחכמת הקבלה יש מעבר כזה שנקרא "פילוסופיה".

אין מה לעשות, מפני שבפילוסופיה יש מצד אחד משהו מהמדע ומשהו מהנסתר, ולא על נסתר ולא על מדע היא לא יכולה לענות. ולכן זה שבעל הסולם כותב לנו שחכמת הקבלה צריכה להתגלות, ובזה ודאי שכל הפילוסופיה תיעלם, שכולם יגלו כמה אנחנו נמצאים באפסיות של הגישה הזאת להסביר לנו את מהות המציאות.

בנות נחמדות תודה לכן, ונקווה ששמעתן משהו בשיעור הזה. מה שאני מבקש, בכל זאת תקראו כמה פעמים אפילו אותם הקטעים הקצרים שאנחנו עברנו, ואם יהיו שאלות אנחנו נענה עליהן, כי השאלות האלה הן טובות וכדאי לברר אותן, מפני שאתן תשאלו אותן הרבה בחיים שלנו, ואנחנו צריכים לדעת מה לענות לאנשים ששואלים.

שאלה: גם הפילוסופיה אומרת שהגשמיות היא תולדה של הרוחניות. במה שונה הקבלה ממה שהפילוסופיה אומרת?

אז בזה היא לא שונה נגיד, רק היא לא יודעת מה זה רוחניות ואיך הרוחניות מולידה את הגשמיות, אבל זה שהיא אומרת אז אומרת, רק הבעיה שהיא חושבת שהגשמיות קיימת והרוחניות מולידה את הגשמיות הקיימת, וחכמת הקבלה אומרת שהגשמיות לא קיימת, הגשמיות עצמה לא קיימת, וקיימת רק רוחניות, והגשמיות מתוארת בתוך החושים שלנו, שאנחנו בודים אותם, שכביכול מתארים אותם שהם קיימים, שהעולם הזה קיים כדי שאנחנו נעלה ממנו לתפיסת העולם האמיתי וכך נשיג אותו במהרה בימינו.

(סוף השיעור)